בס"ד
פרשת תרומה – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשס"ט.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת תרומה. היא הפרשה שפותחת את נושא המשכן, שנעסוק בו בע"ה, בשבתות הקרובות... תרומה... תצוה... כי תשא...ויקהל... פקודי – חמש פרשיות שעוסקות בנושא המשכן.
במדרש תנחומא {פרשת צו, אות יד} מספר המדרש, שבשעה שעם ישראל היה בגלות, מצוה הקב"ה את יחזקאל הנביא, ואומר לו {מג, י} הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית. אָמַר יְחֶזְקֵאל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד עַכְשָׁו אָנוּ נְתוּנִים בַּגּוֹלָה בְּאֶרֶץ שׂוֹנְאֵינוּ, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי לֵילֵךְ וּלְהוֹדִיעַ לְיִשְׂרָאֵל צוּרַת הַבַּיִת, וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם, וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו (יחזקאל מג, יא). וְכִי יְכוֹלִין הֵן לַעֲשׂוֹת. הַנִּיחַ לָהֶם עַד שֶׁיַּעֲלוּ מִן הַגּוֹלָה, וְאַחַר כָּךְ אֲנִי הוֹלֵךְ וְאוֹמֵר לָהֶם. אז אומר להם את החובה, לעשות את המקדש, אגיד להם את התוכנית של המקדש... אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ לִיחֶזְקֵאל, וּבִשְׁבִיל שֶׁבָּנַי נְתוּנִים בַּגּוֹלָה, יְהֵא בִּנְיַן בֵּיתִי בָּטֵל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גָּדוֹל קְרִיָּתָהּ בַּתּוֹרָה כְּבִנְיָנָהּ. בשעה שקוראים בתורה, ומתעסקים בבנין בית הבחירה, במידות, בצורות, בכלים... הרי זה כאילו בונים את בית המקדש לֵךְ אֱמֹר לָהֶם, וְיִתְעַסְּקוּ לִקְרוֹת צוּרַת הַבַּיִת בַּתּוֹרָה. וּבִשְׂכַר קְרִיָּתָהּ שֶׁיִּתְעַסְּקוּ לִקְרוֹת בָּהּ, אֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ הֵם עוֹסְקִין בְּבִנְיַן הַבַּיִת.
אומר כאן המדרש תנחומא, שבשעה שאנחנו לומדים על המשכן... על הכיור... על השולחן... על המנורה... ולומדים את צורות הבית... איך היה נראה הארון, הכרובים... עוסקים בזה... ושואל יחזקאל את הקב"ה "מה הטעם לעסוק בזה עכשיו?! הרי אנחנו נמצאים בגלות...
אומר לו הקב"ה "אתה רוצה לבנות את בית הבחירה? תקרא ותלמד... וכך אתה בונה את הבית...
בודאי עכשיו, בשבועות הקרובים שנקרא בענייני המשכן, ונתעמק בדבר... נבין, עד כמה היסוד הזה של לעסוק בעייני הבית הוא חשוב...
אומר רבינו בחיי {קטע אחרון פרשת ויקהל}- ודע, כי הסיפור בענין המשכן וכליו, והחקירה בתכונות צורותיו ומובאיו, ושיעור אורכן ורוחבן וקומתן, אעפ"י שאין בית מקדש קיים, מצוה גדולה היא, עד שמים יגיע שכרה ותורה היא, וללמוד אנו צריכין.
וכן הזכירו רבותינו ז"ל, בענין הקרבנות, כי כל המתעסק בלימוד פרשיות, וישא ויתן בליבו עניניהם, כאילו הקריבו הקרבן עצמו, הוא שאמרו {מסכת מנחות ק, ב} כל העוסק בפרשת עֹלה, כאילו הקריב עֹלה, בפרשת חטאת, כאילו הקריב חטאת, וכן כולם.
אה למדת מזה, על הסיפור בפיו בלבד, שכרו איתו ופעולתו לפניו, כאילו עשה המעשה והקריב קרבן על המזבח. והוא הדין, בסיפור עניני המשכן והמקדש, שיש לנו זכות עצומה, ועקב רב, כאשר נהגה בהם, ונשתדל להבין פשוטן ונגליהם, על אחת כמה וכמה אם נזכה להשיג תוכם, להשכיל אחד מרמזיהם, והוא שהזכיר דוד על הענין הזה, על הנסתר והנגלה {תהילים מח, יג}סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ: {יד} שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן, ובזכות הסיבוב וההיקף בנגלה ובנסתר ישיב שכינתו לתוכו, שנאמר {שם, טו} כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת.
עד כאן דברי רבינו בחיי, כשהוא מסכם את ענין המשכן.
אנחנו בע"ה היום, רוצים לעסוק בנקודה אחת, מתוך הנקודות הרבות שישנן כאן בפרשה... בעיקר נתמקד בנושא הארון, אבל נקדים הקדמה קצרה, שתיתן לנו בסיס להבנה, של יסוד מענין מאוד, שנמצא בעיקר בספרי הקבלה... אבל כל המפרשים מעתיקים את זה, מדברי הזוהר הקדוש... גם המשך חכמה, גם המלבי"ם...
הם מנסים לפשט את זה, לשפה שלנו... ננסה בס"ד להיכנס לתוך הענין הזה, ולהבין למה הכוונה...
ישנו דבר שנקרא "עולם השלשות"...
אני מתאר לעצמי, שרוב הציבור יודע, שהעולם מחולק לשלוש... מה זאת אומרת?
אז כל אחד עולה לו לראש, כל מיני סיטואציות... אחד יגיד לך עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים... זאת הסיטואציה הראשונה, שעולה לאדם לראש...
אדם אחר יגיד לך – זה צדיקים, בינונים ורשעים... אחר יגיד – ותשובה, ותפילה וצדקה... כל אחד יביא שלשה אחרת...
אנחנו רוצים להיכנס ל"עולם השלשות"... נראה מה כתוב בענין הזה, ונראה מה אנחנו יכולים להעתיק, כבסיס לקראת הדבר שאנחנו רוצים לעסוק בו:
בעל התניא, בספר תורה אור, לפרשת ויגש, כותב שהתרומות שניתנו למלאכת המשכן, כאן בתחילת הפרשה... נצטווינו להביא 15,13, או 16 פריטים... למה אני אומר את זה כך?
משום שבכל מקום במדרש, תמצאו סכום אחר... מקום אחד כתוב, שהביאו 13 פריטים... מקום אחד כתוב 15 פריטים... מקום אחד 16 פריטים... אבל זה הכל אותו דבר...
השאלה היא, אם מונים את כל הבשמים כיחידה אחת... האם סופרים את העורות כיחידה אחת... תלוי איך אתה בונה את היסוד הזה...
בעל התניא קובע יסוד מענין מאוד – המשכן בנוי משלושה יסודות – דומם, צומח וחי.
הראשון בעולם השלשות, יש לנו את הדומם... או שתיקח שזה קרקע המשכן, או שתיקח שהכוונה היא, לזהב לכסף ולנחושת... או שתיקח שהכוונה היא לאבנים הטובות...
במקדש יש קדושה לקרקע המשכן... במשכן, אין קדושה לקרקע המשכן, כי הרי את המשכן היו מעתיקים ממקום למקום...
במשכן, הקירות עשויות מצומח – עצי שיטים... והתקרה עשויה מן החי – יריעות עזים ותחש.
כל הפריטים האלה, שייכים לעולם החי...
אז ממילא, יש לנו כאן "עולם שלשות", שקשור לחי-צומח-דומם...למרות שישנם ארבעה יסודות... יש עולם המדבר, אבל אין חלק של מדבר, שקשור לבנין עצמו. המדבר, הוא החלק שבונה את המשכן... אבל היסודות שמהם מורכב המשכן, הם שלושת היסודות של חי-צומח-דומם.
במשכן שלֹה, כבר צומח לא היה... כך כותב בעל התניא...
ואילו שמדברים איתנו על בית המקדש, הכל היה עשוי מדומם...
כותב המשך חכמה{פרשת במדבר}, שקרקע המקדש היתה קדושה, בשונה מן המשכן... הקרקע היתה קדושה, כי זה היה מקום המזבח... כותב הרמב"ם, ומקום מכוון ביותר, מקום בו הקריב נח את קרבנו... בו הקריב אברהם אבינו את יצחק אבינו...
זה אחד המקומות שניקנו בכסף מלא, אומרים חז"ל...קנה את זה דוד המלך, מארונה היבוסי... יש קדושה לקרקע עצמה...
הקרקע הוא דומם... הקירות הם דוממים, וגם התקרה עשויה מדומם. כל היסוד של המקדש, בנוי מדומם, וככל שיש קדושה יותר, ככה הקדושה נמצאת יותר בדומם, כי החי, יש לו חיות משל עצמו... לעומת הדומם, שאין בו חיות... אבל בשל השארת השכינה בבית המקדש, הדומם קיבל חיים... זה השיא, של השראת השכינה שישנה!
על בסיס היסוד הנפלא הזה, נוכל בע"ה, להבין את היסוד שאנחנו רוצים להגיע אליו, ובראש ובראשונה לנסות ולהבין, את יסוד המשכן וצורותיו:
המדרשים, גם מדרש רבה וגם מדרש תנחומא... גם בפרשה שלנו, וגם בפרשיות ויקהל-פקודי... אומרים חז"ל, שהמשכן מכוון כנגד ששת ימי המעשה, והוא מכוון, כנגד מקדש של מעלה...כמו שיש כאן משכן, יש גם בשמים משכן, שנאמר {תהילים קכ"ב, ג} כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו...
אומרת הגמרא {מסכת תענית ה, א}, שהקב"ה נשבע, שעד שלא יהיה מקדש של מטה מוכן, הוא לא יכנס למקדש של מעלה... וא''ל רב נחמן לר' יצחק מאי דכתיב {הושע יא-ט} בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר א''ל הכי א''ר יוחנן אמר הקב''ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה.
חז"ל אומרים, שהקב"ה אמר לבנות את המשכן... המשכן נבנה, כבבועה לששת ימי המעשה...
כשהקב"ה אמר ביום הראשון לבריאה בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ... וכשהוא ברא את השמים, זה היה במצב של נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה... הוא ציוה לפרוס על המשכן יריעות של עזים...
ביום השני לבריאה, כשהקב"ה עשה הבדלה, בין מים למים... הוא ציוה כנגד זה, לעשות במשכן פרוכת, שמבדילה בין הקודש, בין קודש הקדשים...
ביום השלישי, הוא ציוה {א, ט} יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה... כנגד זה, הוא ציוה לכנוס את המים במקדש, בתוך כיור.
ביום הרביעי הוא ברא מאורות, כנגד זה, הוא ציוה לעשות במשכן מנורה.
ביום החמישי הוא ברא עופות, וכנגד זה, יש כרובים שהם פורסי כנפיים.
ביום השישי הוא ברא את האדם, וכנגדו, כהן משרת בבית המקדש.
ביום השבת הוא כילה את מלאכתו... ובירך את היום השביעי, ובמשכן בירך משה את עם ישראל, שנאמר {שמות לט, מג} וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה.
אם ככה, המשכן מכוון, כנגד ששת ימי בראשית...
ממשיכים רבותינו במדרשים ואומרים, שלא סתם ככה זה מכוון... גם הפריטים במשכן, מכוונים כנגד מערכות שלמות, שנמצאות בבריאה:
הזהב, הוא כנגד השמש... הכסף הוא כנגד הלבנה... הנחושת הוא כנגד השקיעה, שהיא בצד מערב... התכלת כנגד הרקיע... ארגמן כנגד העננים... וככה המדרש ממשיך להרחיב, כל פריט כנגד מהו...
רבותינו במדרשים מרחיבים מאוד בנושא, אבל אין לנו את הזמן להיכנס... אבל דבר אחד אומרים רבותינו, שישנה הקבלה – כמו שיש במשכן/במקדש חלוקה של שלשה... ומה זה השלשה?
יש חצר, יש קודש ויש קודש הקדשים... כנגד זה, ישנם שלושה עולמות... וכנגד זה, האדם הוא עולם קטן, שגם הוא מחולק לשלושה...
יסוד השלושה מופיע במדרשי חז"ל... נקריא רק מדרש אחד מיני רבים:
אומר המדרש {תנחומא, פרשת יתרו, אות י} - בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִשִׁים בְּמֹעֵצוֹת וָדָעַת (משלי כב, ב). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי נְחֶמְיָה: זוֹ תּוֹרָה שֶׁאוֹתִיּוֹתֶיהָ מְשֻׁלָּשִׁים, אָלֶ''ף בֵּי''ת גִּימֶ''ל מה פירוש הדבר?
פשוטם של דברים, שניתן לחלק את האותיות לשלוש... איך?
מוסיפים לכ"ב האותיות, את חמשת האותיות של מנצפ"ך, ואז יש לנו עשרים ושבעה אותיות, שמתחלקות לשלוש. וְהַכֹּל הָיָה מְשֻׁלָּשׁ: תּוֹרָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. מִשְׁנָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, תַּלְמוּד הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. הַסַּרְסוּר מְשֻׁלָּשׁ, מִרְיָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה. תְּפִלָּה מְשֻׁלֶּשֶׁת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם. קְדֻשָׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ. יִשְׂרָאֵל מְשֻׁלָּשִׁין, כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים. מֹשֶׁה, אוֹתִיּוֹתָיו מְשֻׁלָּשִׁין. מִשֵּׁבֶט לֵוִי, שֶׁאוֹתִיּוֹתָיו מְשֻׁלָּשִׁים. מִזֶּרַע מְשֻׁלָּשׁ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. בְּחֹדֶשׁ מְשֻׁלָּשׁ, נִיסָן אִיָּר וְסִיוָן. עַל הַר סִין שֶׁאוֹתִיּוֹתָיו מְשֻׁלָּשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין. לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים נִתְקַדְּשׁוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶת יָמִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה: לְעוֹלָם הַשְּׁלִישִׁי חָבִיב אולי זה המקור לעליית שלישי J, אָדָם הוֹלִיד שְׁלֹשָׁה בָּנִים, קַיִן הֶבֶל שֵׁת. שֵׁת חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם (בראשית ה, א). וּכְתִיב: וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ (בראשית ה, ג) לְנֹחַ שְׁלֹשָׁה בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת (בראשית ו, י). אַף עַל פִּי שֶׁיֶּפֶת הַגָּדוֹל, לֹא זָכָה לִגְדֻלָּה אֶלָּא שֵׁם. שְׁלֹשָׁה בָּנִים לְעַמְרָם, מִרְיָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, וּכְתִיב: לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ (תהלים קו, כג). בַּשְּׁבָטִים, רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי, לֵוִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי (דברים י, ח). בַּמְּלָכִים, שָׁאוּל דָּוִד שְׁלֹמֹה, שְׁלֹמֹה חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ (דה"א כט, כג). בֶּחֳדָשִׁים, הַשְּׁלִישִׁי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי.
עד כאן מדרש תנחומא בפרשת יתרו... מי שירצה, יעיין גם במדרש משלי... במדרש עשרת הדיברות, גם הוא מדבר בענין של המשולשים...
יש במדרש החפץ, עוד קטע אחד, שמשם אני רוצה לקחת משפט אחד:
בחודש השלישי, השלישי חביב, אופן, גלגל ומלאך. העולם הוא משולש, עולם המלאכים, עולם הגלגלים ועולם היסודות, ולכך הקדושה משולשת קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ.
זה היסוד הראשון שאנחנו לוקחים מכאן, ונוכל בע"ה להתקדם הלאה:
יש בעולם הקבלה, דבר שנקרא בשם עשן... מה זה עשן?
עשן זה ראשי תיבות – עולם שנה נפש... היסוד הזה היה בקבלת התורה, שנאמר {שמות יט, יח} וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ...
איפה זה בא לידי ביטוי? מה זה עולם? מה זה שנה? מה זה נפש?
עולם, פירוש הדבר מקום... שנה, פירוש הדבר זמן... נפש, פירוש הדבר אדם...
הקדקוד שכולם מדברים עליו, שהוא השיא של עולם-שנה-נפש בבריאה, זה יום הכיפורים...
הכהן הגדול, האיש הקדוש ביותר... ביום הקדוש ביותר, יום הכיפורים... במקום הקדוש ביותר, קדש הקדשים... זה חיבור של עולם-שנה-נפש... אדם-מקום-זמן, מתאחדים להם ביחד... אחת בשנה – השיא של הבריאה!
קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ – שלושת הקדושות בשיא אחד - יום הכיפורים, בקדש הקדשים!
ישנם שלשות נוספות... ישנם שלושה ענינים של שמחה, של עולם-שנה-נפש:
{תהילים קיט, קסב} שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב – זה ענין הברית... זה בגוף...
יש את השבת, שנאמר {במדבר י, י} וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם – זה בשנה...
ויש במקום... זה בית המקדש... שנאמר {תהילים מח, ג} יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ.
אותו דבר, יש לנו שלוש בריתות, בְ - עולם-שנה-נפש:
הקשת, היא ברית בעולם... השבת, היא ברית בזמן... והמילה, היא ברית בגוף.
המלאכים אומרים - קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ... למה הם אומרים את זה?
גם כן, כנגד עולם-שנה-נפש... אנחנו מסבירים את זה לעצמנו, בסדר הקדושה...
כשאנחנו אומרים - וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל... אנחנו אומרים קָדִיש בִּשְמֵי מֵרוֹמַא עִלָאַה בֵּית שְכִינְתֵּהּ – זה קָדוֹשׁ אחד...
הקדוש השני - קַדִּישׁ עַל אַרְעָא... זה המקום... והשלישי זה קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא... זה בזמן.
אם ככה, יש לנו את היסוד של שלושת הקדושות... ענין השלשות... זה היסוד של עולם-שנה-נפש.
לאחר ההקדמה הזאת, נוכל בע"ה להגיע להקבלה, שעושה המלבי"ם ועושה המשך חכמה, בפרשת אחרי-מות, בענין המשכן:
העולם מחולק לשלוש... הזכרנו את זה קודם, עפ"י דברי מדרש החָפֶץ... המלבי"ם קורא לזה בנוסח אחד... המשך חכמה בנוסח אחר... אבל שניהם מתכוונים לאותו דבר...
יש עולם, שנקרא "העולם השפל"... כך קורא לו המלבי"ם... המשך חכמה קורא לו "העולם שתחת הגלגל"... זה העולם שבו אנחנו נמצאים.
יש עולם שמעליו, שנקרא "עולם הגלגלים"... זה העולם של השמש, הירח ומערכות הכוכבים... והעולם שמעליהם, זה "עולם המלאכים".
אומר המלבי"ם – אם יש שלשות במשכן, יש שלשות גם במשכן...יש חצר, יש קדש, ויש קדש הקדשים.
בחצר היה לך את המזבח, שעליו היו מקריבים את הקרבנות, מזבח החיצון... בקדש, היה לך את המנורה, את השולחן ואת מזבח הקטורת... וקדש הקדשים, היה לך את הארון.
וכנגד זה, שלשה בגוף האדם... כלומר האדם מחולק לשלוש – יש את האצטומכא (הקיבה), יש לך את הלב ויש לך את המח... כל זה מחולק לשלשות...
במקום אחר, זה מחולק במוטיב של מלך... מלך- ראשי תיבות – מח, לב כבד.
גם המשך חכמה, וגם המלבי"ם, הולכים בקו אחד... נסביר מהו הקו:
בעולם הזה, שאנחנו נמצאים בו, ישנה מערכת של משפיע, ומושפע מהשני... אנחנו זורעים, ואחרי זה קוצרים – יש משפיע ומושפע.
ההשפעה היא, ביחס למשפיע – כמה שאתה נותן, כך אתה מקבל... יש כאן מערכת הדדית.
זה במערכת שהמלבי"ם קורא לה "העולם השפל"... המשך חכמה קורא לה "העולם שתחת הגלגל".
העולם שמעלינו, זה "עולם הגלגלים"... העולם של השמש, הירח ומערכות המזלות... כותב המלבי"ם, וכך גם המשך חכמה – בעולם הזה, אין לנו השפעה עליהם... הם משפיעים עלינו הכל! שמש...ירח...גשם... הכל בא מהם.
מעטים האנשים, שהיה להם השפעה, "בגבהים" האלה...
משה רבינו הצליח לעצור את השמש... יהושע... זו מערכת, שלנו, אין השפעה עליה... היא משפיעה עלינו...
בעקבות מעשים שלנו, אנחנו מסוגלים לעצור את הגשם, שנאמר {דברים יא} וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ... הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם... זו ההשפעה שלנו, על מערכות הגלגלים...
מעל זה, יש מערכות של מלאכים... שם אין לנו בכלל הבנה... כלפי מה הדברים אמורים?
הדברים אמורים גם לגבי המשכן... במשכן זאת גם החלוקה...
במשכן... במזבח החיצון... שם יש משפיע ומושפע – אנחנו מביאים קרבנות... זה פעולות שלנו...
במערכת השניה, שנקראת קודש... משם כל ההשפעות באות, אבל אין לנו לשם מגע... הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין... הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים... וסימנך – מנורה ושולחן, אלו שתי הדברים שמשפיעים, את כל האוצרות בבריאה, אבל לנו, אין שם מגע יד... זה לא כמו קרבן שאנחנו מביאים אותו...
אומר המלבי"ם – שם במערכות האלה, אין לנו שום שׂיג ושיח... אין לנו שם בכלל מגעים... זה המקום שנקרא קדש הקדשים!
קדש הקדשים, זה המקום שבו נמצאים הלוחות... בתוך הארון... אף בן-אדם לא ניכנס לשם, כי שם אין השגה לבני אדם...
יאמר האדם – לא נכון... כהן גדול כן ניכנס לשם, ביום הכיפורים!
אומרים חז"ל – כהן גדול ביום הכיפורים, אין לו דין של בן-אדם...שנאמר {ויקרא טז, יז} וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד – ביום הכיפורים, הכהן גדול הוא לא אדם, הוא מלאך!
אם ככה, אומר המשך חכמה, אומר המלבי"ם – החלוקה היא כך... יש לך את "העולם השפל"... "עולם הגלגלים"... "עולם המלאכים"... וכנגדם החצר - המזבח החיצון... המנורה, השולחן – מזבח הקטורת... ועליהם הארון, שנמצא בקדש הקדשים ללא מגע יד אדם...
וכנגד זה, בגוף האדם – האצטומכא (הקיבה) היא מערכת של משפיע ומושפע... כמה שאנחנו אוכלים, כך אנחנו משמינים... וכמה שאנחנו אוכלים, כך, להבדיל, יש גם פסולת...
לעומת זה, יש את הלב שמשפיע על כל הגוף... הוא נותן לכל המערכות, אבל אין לנו השפעה עליו...
על הקיבה אנחנו יכולים להשפיע... היא מקרקרת... אוכלים משהו, ובכך משתיקים אותה... ללב, אתה לא יכל לעשות שום פעולות... אתה שומע שהלב דופק מהר מידי, אתה לא יכל לעשות שום דבר שירגיע אותו...
באופן עקרוני, אין לך השפעה על הלב...יש פעולות מסוימות שיכולות להאיץ את פעולתו, אבל לך, אין השפעה על הלב...
על המח, אין לך שום השפעה!
זה לא שתגיד עכשיו "אני יעשה פעולה מסוימות, ובכך אני אזכור יותר טוב"... במח אין לך שום השפעה... אתה לא יכל לעשות שום פעולות, כדי שתהיה לך חשיבה מיוחדת... משם אתה מנוטרל לגמרי.
נחלק שוב את החלוקה:
"העולם השפל", הוא כנגד החצר, שבה מקריבים קרבנות, מצד אחד, והוא כנגד האדם, שיש לו אצטומכא (קיבה).
המערכת שנקראת "קדש", שבה יש את המנורה, את השולחן ואת מזבח הקטורת... הוא כנגד העולם שנקרא "עולם הגלגלים"... והוא כנגד לב האדם.
הדבר שנקרא "קדש הקדשים", שם נמצא ארון הברית... הוא כנגד המח, שבראשו של האדם, והוא כנגד עולם המלאכים.
יש לנו חלוקה לשלשות – אדם, עולם, מקדש.
לאחר ההקדמה הנפלאה הזאת, באים רבותינו ושואלים שאלה עצומה:
"השיא" של בית המקדש, זה קדש הקדשים.
אחת בשנה, ניכנס לשם כהן גדול... שם נמצאים הלוחות... כותב הרמב"ן {פרשת פקודי}, שהמשכן נקרא "משכן העדות", על שם "לוחות העדות" שנמצאות בבית המקדש.
תכלית הבריאה של המשכן והמקדש, כפי שתכף נראה במדרשי חז"ל, הוא עבור הלוחות שנמצאות בתוך הארון...
וראו זה פלא... תפתחו את הרמב"ם... תפתחו את מדרשי חז"ל... תראו את המונים של כלי המקדש...
מופיע שם מנורה, מופיע שם מזבח... מזבח החיצון, מזבח הזהב, מופיע שם כיור וקנו, מופיע שם המנורה, מופיע כבש... הארון, איננו נמנה מכלי המקדש... הוא איננו חלק מכלי המקדש.
כותב הרמב"ם {ספר המצוות} - וכבר ביארנו שזה הכלל כולל מינים רבים, שהם המנורה והשולחן והמזבח וזולתם, כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש.
אומר המדרש {מדרש הגדול, פרשת תרומה} – ואלו הם הדברים שהם עיקר בבנין הבית, עושים בו קדש וקדש הקדשים, ועושים בו שבעה כלים, מזבח, כבש לעלות בו, כיור וקנו, לקדש ממנו מזבח הקטורת, מנורה ושולחן... אבל הארון, הרי הוא ללוחות ואינו מכלי המקדש.
עושים חתונה... יש כלה... אבל אומרים "הכלה לא בשביל החתונה"... כל בית המקדש בגלל הלוחות... אתה בונה את הכל בשביל הארון... כל המשכן הוא בשביל הארון... בנית את המשכן... אבל אתה אומר "בניתי את המשכן... אבל הארון... זה מחוץ למשכן... זה לא שייך לכלי המקדש"...
לא רק שזה לא שייך... יש ראיה... בבית שני, אומרת הגמרא {מסכת יומא נג}, לא היה ארון... בקדש הקדשים היתה אבן השתיה, אומרת הגמרא {מסכת שקלים} שהיה כהן אחד בעל מום, שעבד בלשכת העצים... היה מבקע עצים... יום אחד הוא רואה שם, שאחד האריחים לא שווה... חשב אולי יש שמה דולרים... "מה זה השינוי הזה פתאום"...
אומרת הגמרא {ירושלמי שקלים טו, ב} - מעשה בכהן אחד בעל מום שהיה עומד ומפצל עצים בלשכת דיר העצים וראה את הרצפה שהיא משתנה מחברותיה בא ואמר לחבירו בא וראה את הרצפה הזאת שהיא משתנה מחברותיה לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו בייחוד ששם הארון גנוז.
יאשיהו המלך גנז את הארון בלשכת העצים... לא היה ארון... ואתם רואים שהמקדש פעל... הביאו קרבנות... היה כהן גדול... אמנם זה לא היה בשיא הקדושה, כמו בית ראשון... אבל המקדש פעל...
נשאלת השאלה – מה מונח כאן?
מי שמדבר על זה בהרחבה, הוא הגרי"ז מבריסק, שמרחיב בצד ההלכתי... אנחנו רוצים בע"ה, לעסוק בצד הרעיוני שבדבר...
השאלה הולכת ומתעצמת, לאור דברי מדרש, שמופיע כאן בפרשה שלנו, על הפסוק וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה...
אומר המדרש {שמות רבה, פרשה לג, אות א} - מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בַּת יְחִידָה, בָּא אֶחָד מִן הַמְּלָכִים וּנְטָלָהּ, בִּקֵּשׁ לֵילֵךְ לוֹ לְאַרְצוֹ וְלִטֹּל לְאִשְׁתּוֹ. אָמַר לוֹ: בִּתִּי שֶׁנָּתַתִּי לְךָ יְחִידִית הִיא, לִפְרשׁ מִמֶּנָּה אֵינִי יָכוֹל, לוֹמַר לְךָ אַל תִּטְלָהּ אֵינִי יָכוֹל לְפִי שֶׁהִיא אִשְׁתֶּךָ, אֶלָּא, זוֹ טוֹבָה עֲשֵׂה לִי, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ קִיטוֹן אֶחָד עֲשֵׂה לִי, שֶׁאָדוּר אֶצְלְכֶם, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהַנִּיחַ אֶת בִּתִּי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, לִפְרשׁ הֵימֶנָּה אֵינִי יָכוֹל, לוֹמַר לָכֶם אַל תִּטְלוּהָ אֵינִי יָכוֹל, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים בַּיִת אֶחָד עֲשׂוּ לִי שֶׁאָדוּר בְּתוֹכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ.
יוצא שכל המקדש, בנוי בשביל "בתו היחידה של הקב"ה", שאלו הלוחות – התורה הקדושה.
באים חז"ל, ואומרים לנו – נכון, זאת בתו היחידה... הוא מבקש שתבנה לו קיטון, אבל גם אם לא תהיה את התורה הקדושה, זה גם יהיה טוב, גם הקיטון (ארמון) הזה בסדר.
כדי להבין את היסוד, נעצים את זה בשתי שאלות נוספות:
המדרש לא נעצר כאן... המדרש חשב, שאולי את המשלים האלה אנחנו לא נבין... אולי לא נבין, מה זה "קיטון" ומה זה "בתי היחידה"... הוא רוצה לפשט לנו את זה, לשפה שאנחנו נבין את זה...
מביא המדרש עוד שלוש דוגמאות, להבין מה מונח כאן בענין הזה, של ה"קיטון" שהקב"ה מבקש:
אומר המדרש {שמות רבה פרשה לד, אות ג} - דָּבָר אַחֵר, וְעָשׂוּ אֲרוֹן, מַה כְּתִיב לְמַעְלָן (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַתֶּם צֹאנִי וַאֲנִי רוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, יא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, וַאֲנִי רוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ב): רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה, עֲשׂוּ דִּיר לָרוֹעֶה שֶׁיָּבוֹא וְיִרְעֶה אֶתְכֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. בתוך הדיר, תעשו לי פינה שאבוא לשמור עליכם...
יופי... עכשיו ארמון, זה כבר לא במושגים שלנו... לא מבינים מה זה קיטון... פינה בתוך הדיר, נבין מה זה...
אם לא הבנת, מה זה פינה בתוך הדיר, כי אתה לא מתעסק עם כבשים... אולי אני יביא לך מושג, מעולם החקלאות:
אַתֶּם כֶּרֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, ז): כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי שׁוֹמֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, עֲשׂוּ סֻכָּה לַשּׁוֹמֵר שֶׁיִּשְׁמֹר אֶתְכֶם. תעשו לי בותקה, כדי שאשמור עליכם... J
אולי לא הבנו... צאן לא... כרם לא... אולי עוד דוגמא, מהחיים של אבא ובן:
אַתֶּם בָּנִים וַאֲנִי אֲבִיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, וַאֲנִי אֲבִיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, ח): כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב, כָּבוֹד לַבָּנִים כְּשֶׁהֵן אֵצֶל אֲבִיהֶם, וְכָבוֹד לָאָב כְּשֶׁהוּא אֵצֶל בָּנָיו. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי יז, ו): עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים, עֲשׂוּ בַּיִת לָאָב שֶׁיָּבוֹא וְיִשְׁרֶה אֵצֶל בָּנָיו, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ.
בא ר' יוסף מסלנט, ואומר – אני לא מבין... את הדוגמא הראשונה לא הבנו?!
לא הבנו מה זה קיטון?! צריך להביא דוגמא, שיעשה לו פינה בתוך הדיר?! לעשות סֹכה לשומר?! לעשות בית לאבא?!
מה זה כל-כך הרבה דוגמאות?!
כדי שנבין מה כתוב פה... נביא עוד שנים-שלושה דוגמאות:
ישנה גמרא מאוד מפורסמת {מסכת ברכות נה, א}...
מביאה הגמרא, שהקב"ה אומר למשה רבינו, לקחת את בצלאל... הוא עומד לבנות את המשכן...
בצלאל, הוא ילד בן שלוש-עשרה, הולך לבנות משכן... {שמות לא, ב} רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה...
אומר הקב"ה למשה – לך אמֹר לו, לעשות משכן, ארון וכלים...
גם מכאן יש לך ראיה, שהארון הוא דבר נפרד... כי אם הארון היה ביחד עם הכלים, הוא יכל היה לקצר את דבריו ולומר "עשה לי משכן וכלים"... אם הוא כותב "עשה לי משכן, ארון וכלים" זה סימן, שהארון הוא לא חלק מהכלים... סתם ראיה, מפשוטם של דברים...
מספרת הגמרא - בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם...
אומר בצלאל למשה רבינו – משה, אתה אומר לי לעשות קודם כלים, ואחר כך משכן? איפה אני ישים את זה?!
אתה הולך לנגר, מבקש ארון...
"מה הגודל?"
"לא משנה... תעשה איזה גודל שאתה רוצה "... מה זה איזה גודל?! תן מידה!
אמר בצלאל – מה אתה אומר לי לעשות כלים קודם?! קודם נעשה את המשכן, אחר כך את הכלים!
ממשיכה הגמרא ואומרת - שמא כך אמר לך הקב''ה עשה משכן ארון וכלים אמר לו שמא בצל אל היית וידעת
מה בצל אל? מה קרה?
בסך-הכל הוא אמר רעיון, שכל אדם שטיפה מתמצא בתכנון, אומר לך את זה... מה אתה אומר לי לעשות קודם ארון!?
תן לי מידות... אני יעשה ארון!
צריכים בשביל זה להיות בצל אל היית?! כל נגר מתחיל, הוא בצל אל?! מה כתוב כאן???
השאלה מתעצמת עוד יותר, כיון שאני לא מבין בכלל, מה הדו-שיח הזה...
בהתחלה, לא עשו לא ארון ולא משכן, ולא כלים...
בצלאל אמר רעיון "משה, זה לא יכל להיות ככה... קודם צריכים לעשות משכן, ואחרי זה, ארון וכלים"
אמר לו משה " בצל אל היית"...
אומר רש"י במקום - לך אמור לו לבצלאל עשה משכן ארון וכלים. שכן הם סדורים בפרשת כי תשא ראה קראתי בשם וגו' את אהל מועד ואת הארון לעדות וכל הפרשה ומשה אמר לו עשה ארון וכלים כגון שלחן ומנורה ואחר כך משכן דס''ל לר''י שכסדר שהם סדורים בויקחו לי תרומה אמר לו.
אני בכלל לא מבין מה הולך כאן... גם משה, וגם בצלאל, כולם צודקים... מה זה משנה מה אתה עושה קודם?!
אם היו בונים משכן, והיה איפה להכניס את הכלים לתוכו... אז בצלאל צודק...
אבל גם בצלאל וגם משה יודעים, שלא עשו משכן... עשו משכן, ועשו ארון וכלים... ואת כולם שמו בארגזים... הרי לא בנו, לא את זה, ולא את זה...
בכ"ה בכסלו גמרו לבנות... באו להקים את המשכן... משה אומר לקב"ה "גמרנו"...
אומר לו הקב"ה "גמרתם זה טוב מאוד... תארוז הכל... שים על זה גומי... תכניס את זה תחת סככה... ובעוד כמה חודשים, בראש חודש ניסן, נחנוך את זה"...
אז מה זה משנה מה אתה עושה קודם?!
אם אתה הולך לבנות... אתה בונה קודם כל משכן, כדי שיהיה איפה להכניס את הארון... אני מבין... הרי אתה בין-כה לא משתמש בזה, אתה שם בארגזים... והקב"ה ידע שישימו בארגזים!
אז למה הוא ציוה בצורה הזאת, של משכן, ארון וכלים?
משה רבינו ששאל "מה לעשות"... משמע, שהוא לא ידע... אבל הקב"ה, שכן ידע שזה יהיה סגור עד ראש חודש... למה הוא אמר להם לעשות דוקא בצורה הזאת, של ארון, משכן וכלים?
כדי להבין מה מונח כאן, ניכנס בס"ד לעומק הדברים, ונתחיל להבין מה מונח כאן בתוך המשכן הזה, שכל המשכן נבנה בשביל התורה, והתורה איננה חלק מכלי המקדש:
כותב הנציב {העמק דבר} – תכלית המשכן, באה ע"י שני כלים שנמצאים שמה, וזה הארון והמנורה.
הארון והמנורה, אלו שני כלים שהביאו את השפע בבריאה.
בית המקדש, כותב הרמב"ן בתחילת הפרשה שלנו, כשהקב"ה ציוה לבנות משכן, מטרתו היתה אחת – להביא לכך, שאותו סוג של השראת השכינה שהיתה במעמד הר סיני, יהיה במשכן... רק שם היא היתה בגלוי, וכאן היא בנסתר.
כותב המעדני שמואל, לר' שמואל טרוביץ, בשם הגאון ר' אהרון קוטלר - כל בנין המשכן, וכל בנין המקדש, היה בשביל הלוחות... אבל הלוחות האלה גרמו בעם ישראל, לריבוי תורה שאין לו אח ורע בעולם...
אתם מכירים היום ריבוי תורה... אתה מכירים תנאים /אמוראים...לומדים/יודעים... ראשונים/אחרונים... זה כאין וכאפס, מול ריבוי התורה שהיה בעולם, בזמן שבית המקדש היה קיים.
חז"ל בגמרא {מסכת ב"ב כא, א} מביאים את הפסוק {ישעיה ב-ג} כי מציון תצא תורה...
אומר תוספות במקום - כי מציון תצא תורה. לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה כדדרשי' בספרי למען תלמד ליראה וגו' גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה.
לא היה "פרפרים" בעם ישראל... כל אחד שהיה מעלה את הבן שלו לירושלים, היה מתחזק!
הנביא ירמיהו מקונן, שמאז החורבן {איכה ב, ט} מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה... על מה התלונה שלו??
שאין תורה!
הנביא ירמיהו מביא, שהקב"ה בוכה "במסתרים", כך אומרת הגמרא {מסכת חגיגה}, שלקב"ה יש מקום מיוחד, ששם הוא "בוכה"... צריך להבין, מה זה בדיוק "בוכה"...
ירמיהו הנביא מביא, שלוש סוגים של דמע:
{ירמיה יג, יז} וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'...
אומרת הגמרא {מסכת חגיגה ה, א} - {ירמיה יג-יז} ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה...
אומר ר' אהרון קוטלר – איך כתוב בפסוק ודמע על בית ראשון... תדמע על בית שני... ותרד עיני דמעה ואיפה יורדים לקב"ה הדמעות?
על ביטול תורה... למה?
אומרים רבותינו – כי התורה שהיתה בזמן בית המקדש, זה יסוד בית המקדש! כל ריבוי התורה שהיתה בה! הראיה?
שאנחנו מסיימים את תפילת העמידה, אומרים - יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ... אם יבנה...נזכה לחלק שלנו, מה שאנחנו לומדים היום, הוא כאין וכאפס... אין לנו מושג, מה יהיה החלק שנקבל, כשבית המקדש יהיה קיים.
דוד המלך מבקש מהקב"ה בקשה – "ריבונו של עולם, תגלה לי מתי אני מת"... והקב"ה אומר לו "זה דבר שהוא נסתר"...
הגמרא אומרת – שבעה דברים נסתרים מבן-אדם... אחד מהם זה יום הפטירה...
אדם לא יודע מתי הוא ימות...
מבקש דוד "לפחות תאמר לי את היום"...
אמר לו הקב"ה "בשבת תמות"...
דוד המלך שומע, שבשבת הוא יפטר... "ריבונו של עולם,רק לא בשבת...! בבקשה, אולי יום ראשון?!"
"יום ראשון זה לא אפשרי...יום ראשון, כבר הבן שלך שלמה, צריך להיות מלך... אין מלכות נוגעת בחברתה..."
מבקש דוד "ריבונו של עולם, ביום שישי...?"
רבותי, זה בקשה מזעזעת... הרי המשנה באבות אומרת {ד, יז} - יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא...
אומר דוד המלך "ריבונו של עולם, קח אותי יום קודם! רק לא למות בשבת!"
למה?
הצער שעוברת הנשמה, מרגע הפטירה עד רגע הקבורה... "לא שווה לחיות פה עוד יום אחד... בבקשה תיקח אותי יום שישי..."
אומר לו הקב"ה "אתה לא תמות ביום שישי... אתה תמות בשבת"
{תהילים פד, יא} טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף – טוב לי יום אחד, שתשב ותלמד תורה, מאלף קרבנות שעתיד שלמה בנך להקריב על המזבח...!
אם אתה תמות יום שישי... אז שלמה בנך, יהיה מלך בשבת... אז הוא יחל לבנות את בית המקדש, יום אחד קודם... אם ככה, יהיה אלף עֹלת קודם...
אומר הקב"ה לדוד – "תשמע, יותר טוב שתשב ותלמד! עוד יום... יותר טוב לי מאלף קרבנות"...
אלף קרבנות כשבית המקדש קיים! מה המטרה של בית המקדש???
להביא לריבוי תורה... אתה לומד, זה הריבוי תורה הכי טוב שיכל להיות! אז למה שתמות יום קודם?!
עזרא הסופר נמצא בבבל... הוא שומע, שבארץ ישראל בונים את בית המקדש... והוא לא עולה לארץ ישראל, הוא נישאר בבבל... למה?
כי הרבי שלו נמצא שם... הוא לומד תורה מתלמידו של ירמיהו הנביא – ברוך בן-נריה...
ברוך בן-נריה, היה כבר קשיש מופלג... הוא לא יכל כבר לעלות לירושלים...
אומרת הגמרא במסכת סנהדרין, שראוי היה לתת את התורה לישראל, ע"י עזרא הסופר... ועזרא נישאר בבבל... למה?
מה מטרת בית המקדש?!
כדי שיהיה ריבוי תורה... "בינתיים יש לי ריבוי תורה, מברוך בן-נריה"
אומרת הגמרא {מסכת מגילה טז, ב} - אמר רב ואיתימא רב שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה.
רבותי, דיברנו על כך, ששיא השיאים, של עולם-שנה-נפש...קדש הקדשים-יום הכיפורים-הכהן הגדול...
למי שזוכר, דיברנו בעבר, שהכהן הגדול, בקדש הקדשים... מה שהוא מבקש, מתקבל... כך מביאים בעלי התוספות... ובעלי התוספות מבארים ע"י זה, מדוע אסור לכהן גדול, לשאת אלמנה...
אומרים בעלי התוספות תשובה פשוטה – אם תתיר לכהן גדול לשאת אלמנה... והוא רוצה לשאת אשה שהיא נשואה... הוא יכנס לקדש הקדשים, ויבקש "ריבונו של עולם, את אדון דוד בן יחזקאל, קח אותו..."
ואז כל בקשה שהוא מבקש, מתקבלת... ואז הוא ימות, והוא יוכל להתחתן איתה...
אומר הקב"ה "זה לא יעזור לך, כי כהן גדול לא יכל להתחתן עם אלמנה... אז מה אכפת לך שהוא יחיה?"
אז ממילא, הוא לא יבקש את זה...
רבותי, כהן גדול ניכנס לפני ולפנים, בקדש הקדשים ביום הכיפורים, פעם אחת בשנה... מה שהוא מבקש, מתקבל!
שואלת הגמרא – יש לך כהן גדול בקדש הקדשים ביום הכיפורים, ויש לך את הגאון ר' חיים קנייבסקי... הוא גומר ללמוד אחרי חמש שעות... יורד למנחה... יש לך אפשרות לתת את הפתק לכהן גדול... או לר' חיים קנייבסקי... למי אתה נותן?
אומרת הגמרא {מסכת הוריות יג, א} - {משלי ג-טו} יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים...אדם שיגע בתורה, נחשב אצל הקב"ה, יקר יותר מאשר כהן גדול!
מה עושה כהן גדול בקדש הקדשים?
ניכנס עם הקטורת, ושם את זה בין הבדים... איפה???
על הארון או על הלוחות!
הגאון ר' חיים קנייבסקי גמר ללמוד... ניגשת אליו... יש לך ארון עם לוחות ביחד... מאיפה אני יודע, שיש לי לוחות עם ארון ביחד?
שתי גמרות שמוכיחות שאני צודק...
אומרת הגמרא - כמה טיפשים האנשים, שבשעה שמוציאים ספר תורה מהמקום, כולם עומדים... אבל כשנכנס תלמיד חכם, הם לא עומדים... הוא ספר תורה חי! אתה מחפש ספר תורה שנכתב על קלף?!
תלמיד חכם, בנשמתו נחקקת התורה!
הוא נחשב תורה, והגוף שלו נחשב ארון...
כך אומרת הגמרא {מסכת כתובות קד, א} - אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש. כשיצאה נשמת הצדיק מהגוף, הלוחות הלכו... אבל ארון הקודש נמצא.
אומרת הגמרא {מסכת ברכות ח, ב} - והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון
אין לו כבר לוחות... הוא שבר לוחות בתוך ארון... גופו של היגע בתורה, הוא ארון הקודש... הגוף שלו, כשהוא יגע בתורה, הוא כמו לוחות שבתוך הארון!
אם ככה, נוכל עכשיו להבין, מדוע אמר הקב"ה וְעָשׂוּ אֲרוֹן... ומדוע הארון, איננו חלק מכלי המקדש:
אם אין מנורה, אין מקדש... אם אין מזבח, אין מקדש... אם אין ארון, יש מקדש... למה?
כי אם היינו אומרים, שאם אין ארון אין מקדש, אז כמו שהיום אנחנו לא מקריבים קרבנות, גם היום לא היינו לומדים...
אם אין מנורה, אז לא מדליקים... אם אין מזבח... אין קרבנות... לא מקריבים... אם אין ארון, אז גם לא לומדים...
אומר הקב"ה – הארון, איננו ממנין הכלים של המקדש, שנאמר וְעָשׂוּ אֲרוֹן... לא נאמר ועשית... כי זה שייך לכולם! זאת יחידה שהיא נפרדת... כל המשכן נברא עבורה... כל המקדש עבורה... אבל היא, שלמה כשלעצמה.
גם בזמן כשאין בית המקדש קיים... גם בזמן שאין משכן... גם בזמן שבית המקדש חרב, כל אחד יכל להיות משכן... כל אחד יכל להיות מקדש!
היגע בתורה, גופו נעשה ספר תורה... הנשמה שלו, זו יחידה של ספר תורה... גופו נעשה ארון הקודש... הגוף שלו נעשה ארון, שבו מונחים הלוחות!
רצה הקב"ה שנדע את היסוד הזה...
באים חז"ל ואומרים לנו {אבות ג, ב} - שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם, מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג) יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו...
מה יותר טוב, ששכינה שורה ביניהם?!
אומרים חז"ל {אבות ו, ו} - גְּדוֹלָה תוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת... התורה היא נפרדת, לכן היא לא חלק, מחלקי המקדש...
עפ"י זה, נוכל בע"ה עכשיו, להבין מה מונח כאן ביסוד הזה:
אומר ר' יוסף מסלנט ביאור נפלא - לעם ישראל יש מצבים שונים...
יש מצב שהקב"ה אומר לעם ישראל "תבנו לי מקדש... תבנו לי ארמון..."... אבל יש זמנים שאין ארמונות...
עם ישראל נמצא בגלות כזאת, ככבשה בין שבעים זאבים... הוא נמצא במקום, שבקושי אפשר לכנס מנין...
אומר הקב"ה – גם במקום כזה, שאתה ככבשה בין שבעים זאבים... תעשה לי פינה אחת בדיר שלך, כדי שאני יהיה איתך ביחד... אל תעזוב את התורה, גם בזמן הזה!
יגיעו זמנים שאתה תהיה עדין בגלות... אבל גלות נחמדה...
איך אמר לי הגאון ר' ראובן קרלנשטיין... הוא פעם אחת היה באמריקה, אז פעם מישהו שם נאנח ואמר "אחח... אנחנו נמצאים בגלות"...
אמר לו אחד הבחורים שם - נכון גלות... אבל גלות מתוקה!
אומר המדרש- גם כשאתה במצב של כרם... שאתה מוציא פירות...הכרם ברוך ה' פורחת... מוציאה ענבים... נפלא... "תעשה לי סֹכה לשומר, שלא תגיד כאן אני לא צריך תורה... גם במקום הזה אתה צריך תורה! "
תבוא לארץ ישראל... אתה לא כרם... אתה לא ככבשה בין שבעים זאבים... אתה נמצא בארץ ישראל, אין בית מקדש.... אבל תזכור, שאני האבא ואתם הילדים... תעשו לי בית, שאוכל לגור איתכם ביחד...
זה בתי הכנסיות ובתי המדרשות...
אומרים חז"ל – מיום שחרב בית המקדש, אין לו לקב"ה בעולמו, אלא ד' אמות של הלכה.
אומר הרב מפונוביץ' – מה זה "אין לו... אלא"?
פירוש הדבר, שקודם לכן, היו לו שני דברים – בית המקדש וד' אמות של הלכה... משחרב, נישאר רק דבר אחד, מקדש מעט... זה המקום שאנחנו נמצאים בו... אדם הלומד ומתייגע בתורה, זה המקדש מעט!
אם ככה, נוכל להבין עכשיו בס"ד, מה הוויכוח של משה, בצלאל והקב"ה:
אומר ר' אהרון קוטלר יסוד נפלא...
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ הקב"ה ברא שמים וארץ...
אומר רש"י - בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) ראשית תבואתו.
מתי היה ישראל ומתי היתה תורה?
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים קב"ה ברא עולם... כמה זמן לקח, מ"בראשית" ועד "נעשה ונשמע"???
למעלה מ-2500 שנה!
נו... בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים... בשביל ישראל שנקראו ראשית?!
בשביל ה הקדמת את זה?!
בשביל מה אתה בורא עולם... 2500 שנה קודם... אתה בורא עולם בשביל מה?! בשביל ישראל שנקראו ראשית?!
אז תבנה אותו בעוד 2500 שנה, ותיתן תורה מיד!
אומר ר' אהרון קוטלר – יש מושג של סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה... יש דבר שיש לו סוף מעשה... אבל למעשה הזה, יש גם התחלה...
אומר הקב"ה למשה – תשנה משכן, ארון וכלים... כמו שאני בראתי עולם... ומטרתו ארון וכלים.
כמו שבראתי עולם ב- בְּרֵאשִׁית בָּרָא... המתנתי 2000 שנה, כדי שעם ישראל יקבלו תורה, ויהיה עם ישראל!
בראתי בראשית, בשביל ישראל ובשביל התורה... אבל אלפיים שנה, קודם הקדמתי!
"תבנה משכן... למרות שהמשכן לא יפעל... אבל תבנה משכן, שהמטרה שלו היא, ארון וכלים..."
משה רבינו, כשהוא אומר לבצלאל... הוא לא נותן לו את כל התורה הזאת... הוא אומר לו "תשמע, יש ציווי לבנות משכן... אבל בראש ובראשונה, צריכים לבנות את הארון... כמו שבראש ובראשונה העולם נברא, בשביל התורה ובשביל ישראל! "
אומר משה לבצלאל "דע לך, שכל המטרה היא, עבור הארון והכלים! אז תבנה ארון וכלים... ולצורך זה, צריכים גם לבנות משכן"
אומר לו בצלאל – "אתה צודק שזאת המטרה... אבל תגיד לי, ב - בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ... אם זאת היתה המטרה, אז למה לא בנו בהתחלה, תורה וישראל... ואחרי זה בנו עולם?!
אם ככה, אתה רואה שרצונו של הקב"ה, שיבנו משכן, אחרי זה יבנו תורה, ואחרי זה יבנו כלים! "
אומר לו משה – "בצל אל היית" אתה ידעת לרדת לקו החשיבה, למה שמונח כאן... ב- בְּרֵאשִׁית בָּרָא... בשביל ישראל שנקראו ראשית, ובשביל התורה שנקראה ראשית...
עפ"י היסוד של השלשות שאמרנו, נוכל בע"ה להבין, מה רבותינו מגלים לנו, בכל הנושא הזה של שלשות:
המשכן הוא כנגד העולם...כמו שיש בעולם הזה, שלוש עולמות... כמו שאמרנו... במשכן יש לך חצר, קדש וקדש הקדשים...
יש לך באדם שלושה חלקים – אצטומכא, לב ומח...
כותב נפש החיים {שער א, פרק ד} – טיטוס החריב את בית המקדש... הוא התפלא "אני יכל להחריב את בית המקדש?! איך יתכן"
יצאה בת קול, ואמרה לטיטוס "עצים שרופים שרפת" מה אתה חושב, שהחרבת את בית המקדש?! הקב"ה סילק את שכינתו... שרפת בנין שרוף!
אומר נפש החיים – דע לך, טיטוס לא היה לו מה להחריב... הכל היה מוחרב כבר. ראשו של האדם, הוא קדש הקדשים... הוא כנגד עולם המלאכים, שם אין לנו נגיעה.
קדש הקדשים, הוא הדבר היחיד שנישאר לנו, כל אחד הוא מבחינת תורה... התורה שהוא לומד, נחקקת על גופו! הגוף שלו נעשה ארון!
זה קדש הקדשים... מחשבה אחת זרה בראשו של האדם, יותר חמורה מכל המעשים, שעשה טיטוס בהחרבת הבית!
שתדע, בעולם השלשות, המח של הבן-אדם, הוא כנגד קדש הקדשים... וכנגד עולם המלאכים....
כל מחשבה פסולה שלך, פוגמת הרבה יותר, ממה שטיטוס עשה בבית המקדש!
שתדע מה מונח, אומר המדרש כאן בפרשה, האדם הוא "עולם קטן"... וכמו שיש שלשות בעולם, יש שלשות באדם... המח שלו, זהו קדש הקדשים...
למדנו יסוד אחד, מיסודות המשכן... למדנו את היסוד, כיצד הקב"ה ציוה לבנות את המשכן, כדי שלנו תישאר התורה... כל אחד ואחד, יכל לבנות "בלבבי משכן אבנה"... כל אחד ואחד, יכל לבנות לעצמו משכן... ליבו יהפוך לוחות וגופו יהפוך ארון...
בזכות זה שעסקנו קצת בתורת המשכן, שנזכה בקרוב לראות בבנין בית הבחירה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.