פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויצא שנת תשע"ג. פותחת הפרשה - {י} וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: {יא} וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא...
רבותינו, במדרשי חז"ל, דנים כמה אבנים לקח יעקב אבינו, שנאמר וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו. אומר המדרש (בראשית רבה, פרשה סח, אות יא) - וַיִּקַח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם (בראשית כח, יא), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׁנֵים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים נָטַל, כָּךְ גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, אָמַר אַבְרָהָם לֹא הֶעֱמִידָן, יִצְחָק לֹא הֶעֱמִידָן, אֲנִי אִם מִתְאַחוֹת הֵן שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, כֵּיוָן שֶׁנִּתְאַחוּ שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יָדַע שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. מביא המדרש דעה נוספת - רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר נָטַל שָׁלשׁ אֲבָנִים, אָמַר, אַבְרָהָם יִחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עָלָיו, יִצְחָק יִחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עָלָיו, וַאֲנִי אִם מִתְאַחוֹת הֵן שָׁלשׁ אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עָלַי, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְאַחוּ, יָדַע שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עָלָיו. דעה נוספת - רַבָּנָן אָמְרֵי מִעוּט אֲבָנִים שְׁנַיִם, אַבְרָהָם יָצָא מִמֶּנּוּ פְּסֹלֶת, יִשְׁמָעֵאל וְכָל בְּנֵי קְטוּרָה. וְיִצְחָק יָצָא עֵשָׂו וְכָל אַלּוּפָיו. וַאֲנִי אִם מִתְאַחוֹת שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא הֵימֶנִּי פְּסֹלֶת.
אלו הדעות שמובאות בחז"ל, במדרש רבה.
המספר 12... שנים-עשר שבטי-יה, היה ידוע כבר מקדמת דנה, שהקב"ה היה מעונין להקים את העולם, על שנים-עשר שבטים.
אם היתה לאדם הראשון הזכות, היו צריכים להיות לו שנים-עשר שבטים, שנאמר (בראשית ה, א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם... אומר המדרש (בראשית רבה, פרשה כד, אות ד) - זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנּוּ י"ב שְׁבָטִים, מַאי טַעְמֵיהּ זֶ"ה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי בָנִים נָתַתִּי לוֹ וְעָמַד אֶחָד וְהָרַג אֶת חֲבֵרוֹ וְהֵיאַךְ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. וַיֹּאמֶר לָאָדָם, לֹא לָאָדָם אֲנִי נוֹתֵן אֶלָּא לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, מִנְיַן זֶ"ה, ז' שִׁבְעָה ה' חֲמִשָּׁה, הֲרֵי י"ב.
אומרים חז"ל, מיצחק אבינו ורבקה, היו אמורים לצאת י"ב שבטים, שנאמר (בראשית כה, כב) לָמָּה זֶּה אָנֹכִי...
הם לא יצאו ממנה, כיון שממנה יצאו יעקב ועשו, כך אומר המדרש תנחומא (פרשת דברים) - וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל תִּמָּח (תהלים קט, יד)רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּשֶׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, חָתַךְ מִיְּתֵרִין שֶׁלָּהּ שֶׁלֹּא תֵּלֵד, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו (עמוס א, יא), רַחְמוֹ כְּתִיב. היות והיא לא זכתה ללדת עוד, אז לא יצאו ממנה 12 השבטים.. חז"ל מביאים ראיה נוספת- דְּאָמַר רַב הוּנָא, » רְאוּיָה הָיְתָה רִבְקָה שֶׁתַּעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' לָהּ, שְׁנֵי גּוֹיִם בְּבִטְנֵךְ (בראשית כה, כג), הָא תְּרֵי. וּשְׁנֵי לְאוּמִּים (שם), הָא אַרְבְּעָה. וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ (שם), הָא שִׁיתָּא. וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (שם), הָא תְּמַנְיָא. וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תְּאוֹמִים בְּבִטְנָהּ (שם פסוק כד), הָא עֲשָׂרָה. וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן (שם פסוק כה), זֶה אֶחָד עָשָׂר. וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו (שם פסוק כו), הֲרֵי תְּרֵי עָשָׂר.
המספר 12, הוא המספר שעליו מבוסס העולם.
חז"ל אומרים לנו, שבנין עם ישראל מורכב, מְ- 3-12-70.
דיברנו על זה בעבר, מה שכותב ר' צדוק הכהן מלובלין, שזה הר"ת של גביע – ג – שלושת האבות. יב – שנים-עשר שבטים. ע – שבעים אומות. בפסיקתה ד', אומרים חז"ל – כל מה שברא הקב"ה בעולם, בזכות שבטים ברא.
אתה מוצא 12 חודשים בשנה, 12 מזלות ברקיע, 12 שעות ביום, 12 שעות בלילה. אמר הקב"ה אפילו העליונים והתחתונים, לא בראתי אלא בזכות השבטים, שנאמר (בראשית מח, כח) כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר... כל מה שברא הקב"ה, זה בזכות השבטים, ונאמר (ישעיה סו, ב) וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה... מה הכוונה?
כלומר כל מה שהקב"ה ברא בעולם, הוא ברא על בסיס 12 השבטים.
יעקב אבינו ידע, שהעולם בנוי על 12 שבטים, וגם האמהות הקדושות ידעו, כמו שהגמרא (מסכת ברכות ס) אומרת, שלאה אמנו, ברגע שהיא הרתה עם דינה, היא עשתה דין בעצמה. היא אמרה אם לי יש כבר שישה שבטים, וכל אחת מהשפחות ילדה שניים, אם אני אלד עוד שבט אחד, תהיה אחותי פחותה מכל אחת ואחת מהשפחות, אז היא ביקשה מהקב"ה, שהבן שבמעיה, יהפוך לבת.
יוצא, שכבר ידעה לאה אמנו, שאמורים לצאת 12 שבטים.
המספר 12, הוא מספר שאנחנו מוצאים אותו לכל אורך הדרך. הן בשנים-עשר שבטי-יה, הן באבני החושן, בקרבנות הנשיאים שנים-עשר והן ביומו האחרון של משה רבינו.
כאשר משה רבינו כתב 13 ספרי תורה, נתן לכל אחד ואחד מהשבטים, ספר תורה, וספר אחד השאיר בארון...
ידוע לכולם, מה שנכתב בהלכה, שבשעה שאדם בונה בית כנסת, צריך שבבית הכנסת יהיו שנים-עשר חלונות, כנגד שני-עשר שבטים, והמגן אברהם מביא את זה, בשם האר"י, שנהגו לא לשנות את מנהגי התפילה, משום שיש שנים-עשר שערי תפילה בשמים.
אעפ"י שישנם שנים-עשר מערכות של תפילה, וכנגד זה כותב הבני-יששכר, שיש כוונה בשנים-עשר החודשים בשנה, וכנגדם אנחנו מכוונים י"ב כוונות של שם ה'.
למי שיודע, יש בסוף התפילה של מוסף לראש חודש - בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים. לכל חודש וחודש, יש כוונה משלו, כי כל חודש וחודש מכוון כנגד שבט, וכל שבט מכוון כנגד שם, וכל אחד מכוון כנגד מזל, וכל אחד מכוון כנגד שעה, הכל בכוונות...
הקב"ה גם ציוה, שלכל שבט ושבט, יהיו דיינים משלו ושוטרים משלו, כך אומרת הגמרא (מסכת סנהדרין טז, ב) - {דברים טז-יח} שופטים תתן שוטרים לישראל מניין תלמוד לומר שוטרים תתן שופטים לכל שבט ושבט מניין תלמוד לומר שופטים לשבטיך שוטרים לכל שבט ושבט מניין ת''ל שוטרים לשבטיך
אעפ"י שלכל שבט יש את הייחודיות שלו, אבל ביחד, כל אלה שנים-עשר. כולנו יודעים, שעם ישראל עם השנים-עשר ביחד, חייבים להיות מאוחדים, עד כדי כך, שחז"ל אומרים (במדבר רבה, פרשה יג) - (בראשית מט, כח): כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וגו', עָשָׂה אוֹתָם יוֹנְקִים זֶה מִזֶּה
בשעה שיוסף נמכר למצרים, כתוב שיעקב אבינו היה באבל נורא... אומרים חז"ל במדרש (ילקוט שמעוני וישב קמג) - אמר יעקב:"כמה יגעתי להעמיד שנים עשר שבטים, הרי נפרצה ברית השבטים!"
אנחנו היום בע"ה, רוצים לעסוק בשבט אחד, מי"ב השבטים... למרות שהאמת היא, שאם הקב"ה היה מזכה אותנו, היינו צריכים לעמוד בשנים-עשר השבתות הקרובות, לנהוג באופן חריג, ובכל שבוע ושבוע לדבר על שבט אחד, ולמצות את מה שמייחד את כל שבט ושבט, כיון שכל שבט יש לו דרך בעבודת ה'... אבל נעסוק היום בס"ד, בנקודה אחת דקה, כיון שהשבט הזה מקרב אותנו לימי החנוכה, באופן מיוחד: אומר שלמה המלך (שיר-השירים ז, יד) - הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָך.
ישנו מדרש, שנקרא מדרש פליאה, שלא ידוע מקורו, אבל כולם מצטטים את המדרש הזה... ְ הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ, זה ראובן. וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים, זה נרות החנוכה. אז כל אחד שקורא את הדברים, שואל את עצמו – מה הקשר שיש בין ראובן לחנוכה?
בשנים עברו הסברנו כמה וכמה רעיונות, אנחנו היום בס"ד, רוצים ללכת בקו חדש.
נתחיל בע"ה בס"ד, בבואו של יעקב אבינו לחרן, לאחר שהוא מגיע לביתו של לבן, ולבן מקדם את פניו... כידוע לכולם, חיפש אולי יש לו כסף.... ולא מוצא כלום.. נקרא את הפסוקים בפנים - (כט, יד) וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים: {טו} וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ: {טז} וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל: {יז} וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה: {יח} ַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה
וכך היה, עבד שבע שנים... הוא עבד שבע שנים, והולך לבן ומחליף את רחל בלאה...
ראיתי היום בשפת אמת, דבר חידוש (ליקוטים סוף ספר בראשית) – כתוב בסדר עולם, וכך גם כתוב בילקוט הראובני, שהתחתונה של יעקב אבינו היתה בליל שבת...
ועפ"י זה הוא כותב – תבין טוב מאוד, למה יעקב אבינו, ראה רק בבוקר שהיא לאה ולא רחל...
מה הבעיה? אתם חוזרים הביתה, תדליק אור... תראה אם זו לאה או רחל... אומר השפת אמת – זו היתה חלק מהערמה, לעשות את החופה בערב שבת, ככה הוא לא יוכל להדליק נרות לאחר החופה, כי כבר נכנסה שבת.
אומרת לנו התורה, שלאחר שהקב"ה ראה כי שנואה לאה.. {לא} וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה: {לב} וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי...
היא ילדה את ראובן, לאחר מכן את שמעון, לאחר מכן לוי, לאחר מכן את יהודה... וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת..
למה עמדה מלדת? כותב האבן-עזרא - הפעם אודה את ה'. כטעם הפעם הזאת אחר שיש לי ארבעה בנים אודה השם כי לא אחמוד להיות לי עוד. כאומר אודה את השם שנתן לי כל זה ויספיק לי. על כן עמדה מלדת. כל הענין הזה, של הפעם אודה את ה', הוא נושא מאוד רחב, נעמוד רק בקצרה:
אמרה לאה אמנו, אני יודעת שאמורים להיות שני-עשר שבטים... אני יודעת שכל אמא, אמורה להביא לעולם שלושה שבטים. אם אני קיבלתי כבר את הרביעי, אז אני מודה על מה שקיבלתי יותר...
אומר כאן האבן-עזרא, משמע, שהיא לא חומדת שיהיה לה עוד - כאומר אודה את השם שנתן לי כל זה ויספיק לי. על כן עמדה מלדת.
יש מפרשים שאומרים, שהסיבה שהיא עמדה מלדת, משום שדרך ההודאה, שאדם צריך להודות לקב"ה על דבר מסוים, זה להודות על העבר ומיד לבקש על העתיד.
ברגע שאדם מודה לקב"ה על דבר מסוים, מיד תתחיל לבקש על הדבר הבא...
אנחנו מוצאים את זה בכל ברכת המזון. אתה מודה לקב"ה שאכלת, מיד אתה מתחיל בסדרה של בקשות – הרחמן... הרחמן... הרחמן...
למה אתה מבקש הלאה?
כי זה סדר ההודאה. אתה מודה על העבר, ומיד מבקש על העתיד.
היות ולאה אמנו, הודתה על העבר ולא ביקשה על העתיד, לכן וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת. {א} וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: {ב} וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן...
שואלת רחל אמנו – למה אתה לא מתפלל עלי??
אומר לה יעקב אבינו – מה, אני במקום אלוהים - הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן?! אומר כאן רש"י - התחת אלהים אנכי. וכי במקומו אני: אשר מנע ממך. את אמרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני.
חז"ל אומרים, שאמר לו הקב"ה -"כך לא עונים את המועקות".... אם יש לך אישה בצרה כזאתי, ככה לא מדברים...
ודאי שדיברנו על זה בעבר, שחס וחלילה להגיד, שיעקב אבינו דיבר איתה דברים קשים, אעפ"י שחז"ל אומרים"כך לא עונים את המועקות"... אבל התשובה היא פשוטה, מה היתה הטענה שלה?
"למה אתה לא מתפלל עלי??"... ויעקב אבינו אומר לו"לי יש ילדים, לך אין"... איזה מן תשובה זאת?!
חס וחלילה לחשוב שהוא רצה לקטרג עליה...
מצאנו את זה אצל חנה ופנינה, למי שזוכר, דיברנו על זה בשנים עברו... לחנה לא היו ילדים עשר שנים... לאחר מכן, הכניסו את פנינה, ובתשע וחצי שנים, ילדה כעשרה ילדים...
שנה אחת בראש השנה, עולה אלקנה עם פנינה, למשכן שלֹה, ורואה אותה מצוברחת... ולא אוכלת... שאל אותה"מה קרה לך.??"..
ואז כמובן, היא השמיעה בפניו את זה שהיא לא מצליחה להיפקד, אחרי 19 שנות עקרות... ואז אומר לה אלקנה את המשפט (שמואל א- א, ח)הֲלוֹא אָֽנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִֽים.
באותו רגע שהוא אמר את המשפט הזה, היא הלכה למשכן שלֹֹה לבקש רחמים...
מה קרה שעכשיו היא הלכה? 19 שנה היא לא הלכה, עכשיו כן? אומר המעדני שמואל, ר' שמואל טרוביץ בספרו – הסיבה היא, שהיא כל הזמן בטחה באלקנה, שהוא יתפלל בשבילה... אבל באותו רגע שהוא אמר לה הֲלוֹא אָֽנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִֽים., פירוש הדבר שהוא כבר רגוע, הוא התייאש מלבקש.
אמרה חנה – אם הוא התייאש מלבקש רחמים עלי, אז אני עכשיו הולכת ומבקשת על עצמי.
אמר יעקב אבינו – אם לי יש ילדים, ולך אין ילדים... הקב"ה רוצה לשמוע את הקול שלך הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ. הקב"ה רוצה לשמוע, איך את מתפללת!
אומרת רחל אמנו {ג} וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה
ראיתי באחד המפרשים, שכתוב בזוהר הקדוש, שבדורות הראשונים הקפידו, שבכל שם של אישה, תהיה האות ה"א, כי האות ה"א נותנת את ההיריון לאשה... לכן שרה אמנו, כל זמן שקראו לה שרי, היא לא ילדה. היו צריכים לשנות לה את שמה, ואז יכלה ללדת.
אומר הזוהר הקדוש – לשרה יש ה"א, אז היא ילדה, כך גם לרבקה, לאה, זילפה, בלהה... לרחל אין ה"א, ולכן צריכים להוסיף לה ה"א. אז מה היא עשתה? וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה איך היא תיבנה?
היא לקחה ה"א אחת מבלהה, ובלהה נשארה רק עם ה"א אחת, וכך היא יכלה ללדת. כך מובא בשם הזוהר הקדוש. {ד} וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב: {ה} וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן: {ו} וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן... הבן השני נפתלי.. {ט} וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה: {י} וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן: {יא} וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד: {יב} וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: {יג} וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר... לאחר ההקדמה הזאת, אנחנו רוצים בע"ה להתחיל לעסוק בפרשת השבוע: {יד} וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ: {טו} וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ: {טז} וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא: {יז} וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי: {יח} וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר אלו הפסוקים שבע"ה, אנחנו רוצים להרחיב בהם: הגמרא (מסכת סנהדרין צט, ב) אומרת - ת''ר {במדבר טו-ל} והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא {בראשית לו-כב} ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז{בראשית ל-יד} וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה שאל מנשה - למה התורה מספרת לנו שתמנע היתה פילגש לאליפז? מה זה מענין אותנו? ועוד – מה זה מענין אותנו, מתי מנשה מצא דודאים? בקציר חיטים או במסיק זיתים?! למאי נפקא מינה?
אם התורה כותבת לך את זה, זה סימן שהמשמעות לכך, גדולה מאוד, לכל נושא הדודאים.
מה התירוץ שאומרת הגמרא? אומרת הגמרא - תמנע מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב {בראשית לו-כט} אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא בעיא לאיגיורי באה להתגייר באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה לא קיבלו אותה הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל יצא ממנה עמלק שעשה צרות רבות לישראל. מאי טעמא למה יצא ממנה עמלק שעשה צרות לישראל? דלא איבעי להו לרחקה האבות לא היו צריכים להרחיק אותה.
אז יש לנו תירוץ למה תימנע – היות והאבות לא קיבלו אותה, הלכה ודבקה בעשו, ויצא ממנה עמלק.
ולמה ראובן? אומרת הגמרא - וילך ראובן בימי קציר חטים אמר רבא בר' יצחק אמר רב מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל ילד בן חמש, הולך ורואה חיטים, הוא לא נוגע בהם!"לא שלי, לא נוגע".. דודאים זה הפקר, ולכן היה מותר.
עד כאן דברי הגמרא... אומר המדרש (בראשית רבה, פרשה ע"ב, אות א) - וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים (בראשית ל, יד), (משלי כב, ו): חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה. איפה אתה מוצא את זה? (במדבר לב, ה): יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ וגו'. מובא בפרשת מטות... מבקשים בני ראובן ובני גד, נחלה בעבר הירדן, הם לא רצו בכלל להיכנס לארץ ישראל. שואל המהרז"ו – כמה זמן חלף מ- וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, עד שרצו להיכנס לארץ ישראל? 300 שנה.
ראובן אז, בימי קציר חיטים, ניזהר לא לגעת בגזל, אז 300 שנה אחרי זה, הצאצאים שלו מבקשים נחלה בעבר הירדן, כדי שחס וחלילה, הצאן שלהם, לא יכנס לרעות בשדות זרים, והם יכשלו בגזל. אומר המדרש - חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה – אם היה הנער הקטן הזה, ניזהר מגזל, אז 300 שנה, זה עדין משפיע על הצאצאים הבאים אחריו, להיזהר במשהו מן הגזל. כך אומר המהרז"ו, לביאור המדרש.
אם ככה, חשבתי לומר, שאולי זה גם היסוד בתימנע:
תימנע היה לה כוח של עקשנות. היא הולכת להתגייר, האבות לא מקבלים אותה... מה היא עושה?
היא הולכת ודבקה במטרה, הדבקות שלה היא, ללכת ולהידבק בזרעו של אברהם אבינו... לא משנה מה יהיה, אם לא אצל אברהם יצחק ויעקב, אז היא הולכת מהצד של עשו. אומרים חז"ל - נפק ממנה עמלק.
מה זה עמלק?
עמלק, זה גם יסוד של עקשנות.
אומרים חז"ל – בשביל מה הם באו 1600 ק"מ?
הם ידעו שהם לא יעשו לישראל שום דבר. אין סיכוי שהם יגעו בעם ישראל. אז בשביל מה הם באו? אומרים חז"ל – (דברים כה, יח)אֲשֶׁר קָֽרְךָ בַּדֶּרֶךְוַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַֽחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִֽים
הם באו לצנן את 'האמבטיה'. את המהות הזאת, הם ירשו מתמנע.
תמנע, זה הכוח של דבקות במטרה! אם ככה, הגענו לדודאים: וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה. אומר האבן-עזרא - דודאים. אמר המתרגם יברוחין. וכן יקראו בלשון ישמעאל ויש להם ריח טוב. וכן כתוב הדודאים נתנו ריח והם על צורת בן אדם כי יש להם דמות ראש וידים ואנכי לא ידעתי למה יועילו להריון בעבור שתולדותם קרה. אומר הרמב"ן -דודאים. והנכון כי רצתה בהן להשתעשע ולהתענג בריחן כי בתפלה נפקדה רחל לא בדרך הרפואות וראובן הביא ענפי הדודאים או הפרי והוא כדמות תפוחים ולהם ריח טוב אבל השרש והוא העשוי בצורת ראש וידים לא הביא והשרש הוא שאומרים עליו האנשים שיועיל להריון ואם הדבר אמת הוא בסגולה בהם לא בטבעם אבל לא ראיתי כן באחד מספרי הרפואות המדברים בהם. מצאתי בספר בנין שלמה, של ר' שלמה הכהן מוילנה [חלק ב, סימן כ"ו, אות א], אני מקריא את לשונו– ראיתי בעצמי את הדודאים (הוא נפטר לפני 120 שנה) שהביא איש אחד מיפו, וראיתי שהם כתמונת ראש ופה, מצח וחותם ופרצוף פנים, וידים ורגלים מחוברים לו, וגם ירכיים, ומאחוריהם יש להם כתף ואגבות כמו אדם ממש. ועל הלב מלפנים, גדל עוד פרצוף פנים, עם חוטם ורגלים וידים, ואותו פרצוף פנים, הוא קטן, כדמות צורה של תינוק. והוא מנפלאות הבורא, שנתן טבע בארץ, לגדל צמחים כאלו, שיש להם דמות אדם ממש. ראיתי זאת, אור ליום ה', חי בשבט תרנ"ד.
כך מעיד, ר' שלמה כהן, לפני 120 שנה. כל אחד שואל את עצמו – ראובן הביא דודאים ושם בכיס. מאיפה רחל אמנו, יודעת שהגיעו דודאים, שהיא מגיעה ללאה אמנו ואומרת לה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ
אז אם נגיד, שיש להם ריח כזה טוב... בסדר גמור... אז היא הריחה את הריח של הדודאים, והבינה שהגיעו דודאים לאיזור.
אבל אם לא בגלל הריח, אלא הוא הביא את החלק של השורש, שהשורש לא עושה ריח, שזה הסגולה להריון, שהוא בדמות אדם, אז איך היא ידעה???
מצאתי מדרש אגדה, דבר נפלא בפרשת ויחי. מצאתי את זה בצרור המור (פרשת ויצא), והמלקט למטה, מביא את המרש במקורו, כפי שמופיע במדרש אגדה (פרשת ויחי). הוא כותב דבר נורא – הדודאים, הם סגולה להריון, אבל דע לך, שמי שעוקר את הדודאים מהרצפה, משלם על זה בחייו.
הוא מת במקום, ברגע שהוא עוקר את הדודאים.
מבחינת נפש תחת נפש – עוקר דודאים, והופך להיות ז"ל J
אומר המדרש – הלך ראובן בימי קציר חיטים... רכב על החמור... ראה את עץ דודאים... קשר את החמור שלו לדודאים והלך...
אני מקריא לכם לשון מדרש – כעבור כמה דקות, צעק צעקה גדולה החמור, ומת החמור.
למה??
החמור רצה ללכת... התחיל להתקדם והדודאים אחריו, ואופ עקר את הדודאים, נתן צעקה, ומת על המקום!
כשראובן חוזר, מה הוא מוצא במקום?
חמור מת, ודודאים בחוץ. אומר המדרש- עכשיו תבין במה בירך יעקב אבינו את יששכר – (מט, יד) יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם - יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרָם. זה שיששכר בא לעולם, החמור שילם על זה בחיים שלו. למה?
כי החמור של ראובן, עקר את הדודאים, הוא מת במקום, מזה נולד יששכר. אומר המדרש – הדא הוא דכתיב יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם. אומר המדרש – מאיפה ידעה לאה, שיעקב אבינו הגיע הביתה?
החמור התחיל לנעור, אז ידעה לאה אמנו, שיעקב אבינו הגיע הביתה... לכן היא יצאה לקראת יעקב אבינו, וקיבלה אותו. כך כותב המדרש רבה. רש"י, מסכת נדרים (כ, ב) כותב - יששכר חמור גרם. חמור גרם ליששכר שנולד אותו חמור שהיה יעקב רוכב שפנה לאהל לאה.
מאיפה ידעה לאה אמנו, שיעקב הגיע? פשוט מאוד, החמור שהגיע עם יעקב אבינו הביתה, במקום ללכת לאוהלה של רחל, הלך לאוהלה של לאה.
עוד אומר רש"י, שמכאן ידע יעקב אבינו, שאם הקב"ה מוליך את החמור לאוהלה של לאה, ולא לאוהל של רחל, הבין שהקב"ה רוצה שהוא ייכנס למקום הזה. אם אלה פני הדברים, היינו רוצים קצת לעמוד, על נקודה מאוד מעניינת:
לאחר שרחל אמנו מבקשת דודאים, אומרת לה לאה אמנו {טו} וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי לא רק שלקחת את בעלי, גם את בעלי את לוקחת? הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי - היא לקחה את אשך?! על מה את מדברת?!
מי נתן את הסימנים?? אם לא זה, את היית עד היום רווקה... איך את יכולה להגיד הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי?!
האמת היא, שהשאלה הזאת מעסיקה מפרשים רבים...
השאלה הזאת נמצאת לראשונה באלשיך הקדוש, והגאון ר' שלום שבדרון זצ"ל, בפרשת השבוע, יש לו שלושה עמודים לבאר את המאמר של חז"ל. הוא אומר יסוד נפלא ביותר:
הגמרא (מסכת מגילה יג, ב) מביאה - בשכר צניעות שהית' בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב {בראשית כט-יב} ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמר לה מינסבא לי תינשאי לי? אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא אבא שלי רמאי ולא יכלת ליה אתה לא תוכל לו אמר לה אחיו אנא ברמאות אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא מותר לצדיק להתנהג ברמאות? אמר לה אין כן {שמואל ב כב-כז} עם נבר תתבר ועם עקש תתפל אם צריך, אז מתנהגים איתם איך שמתנהגים עם רמאים אמר לה ומאי רמיותא אמר לה יעקב איזה רמאות הוא מסוגל לעשות? אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי יש לי אחות מבוגרת ממני (עפ"י הדעות שהם היו תאומות, אז בכלל לא מדובר כאן על קשישה ממש, אלא בהבדל של דקות) ולא מנסיב לי מקמה ולא יתן לחתן אותי, עד שלאה תתחתן מסר לה סימנים כי מטא ליליא הגיע ליל הכלולות אמרה השתא מיכספא אחתאי אמרה עכשיו אחותי תצא בביזיון. רחל אמנו חשבה, כותב ר' שלום שבדרון, שהחתונה תהיה בחיק המשפחה... פתאום רואים שכל העיר משתתפת מסרתינהו ניהלה והיינו דכתיב {בראשית כט-כה} ויהי בבקר והנה היא לאהמכלל דעד השתא לאו לאה היאאלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול שואל הגאון ר' שלום שבדרון זצ"ל – מה זה שהיא מסרה לה את הסימנים? היה צריך לומר"גילתה לה את הסימנים", ואיזו צניעות יש כאן? אומר ר' שלום שבדרון, יסוד נפלא ביותר – כתוב בדעת זקנים מבעלי התוספות, מה היה הסוד הנורא שמסר יעקב לרחל... הוא מסר לה את שלושת ההלכות שנקראים, נידה, חלה והדלקת הנר."ההלכות האלה האם יסודיות, את צריכה לדעת אותם, לבנין הבית היהודי.
אמר יעקב"אני יבוא בלילה וישאל אותך את ההלכות האלה, אם תדעי, תהיה אשתי, ואם לא, לא תהיה!" אומר ר' שלום שבדרון – זה מה שעשתה רחל אמנו. באותו רגע שהיא ראתה שלאה נכנסת לחופה, אמרה לה"בואי ואלמד אותך את ההלכות האלה. ההלכות האלה נחוצות לכל בת יהודי"
יוצא שלאה אמנו, בכלל לא ידעה שמדובר כאן בסוד. היא ראתה שאחותה מלמדת אותה את ההלכות, אמרה ב"ה.... היא לא ידעה שזהו סוד, שישנו בין רחל אמנו ליעקב...
לכן היא יכולה להגיד אחר-כך הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי...
זה מה שאומר ר' שלום שבדרון, לבאר את הדברים.. האלשיך הקדוש, בפרשת השבוע, שואל עשרה שאלות על ענין הדודאים, נזכיר רק כמה מהם: שאלה ראשונה שהוא שואל היא – אני לא מבין, למה רחל אמנו לא ענתה לה?
כשלאה אומרת לה הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי, למה רחל לא עונה לה, ואומרת לה –"אני לא לקחתי לך את בעלך, הרי נתתי לך את הסימנים"... שום דבר.. היא לא אומרת כלום... ולא רק שהיא לא אומרת, אלא היא עוד אומרת לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ, אז כאילו שהיא מודה שהיא צודקת... למה היא מודה לה שהיא צודקת? שאלה שניה ששואל האלשיך הקדוש – כתוב בתורה, שהיא ביקשה את הדודאים, ולאחר מכן אומרת התורה (ל, טז)...כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא... כתוב במדרש, מה זה בַּלַּיְלָה הוּא? אם כבר תאמר בַּלַּיְלָה ההוּא!... אלא אומרים חז"ל - בַּלַּיְלָה הוּא – הקב"ה התערב כאן, כדי להוציא לאור את לידתו של יששכר – הוּא, זה הקב"ה.
מדוע צריך את ההשתתפות של הקב"ה, דוקא בלידה הזאת?
הרי שלושה שותפים באדם, אביו ואמו והקב"ה. אז במסגרת כל לידה, הקב"ה שותף, אז מה זה בַּלַּיְלָה הוּא?
[ד"א - מצאנו גם בבנותיו של לוט, שגם כתוב שם בַּלַּיְלָה הוּא, וכתוב בחז"ל שזה הקב"ה, שהתערב, כדי להביא את שושלת בית דוד] שאלה נוספת שהוא שואל – באף אחד מהשבטים לא מצאנו מספר. כשנולד ראובן, לא כתוב"ותלד לאה בן ראשון"... כשנולד שמעון, לא כתוב"ותלד לאה בן שני"... הפעם היחידה שמופיעה ספרה אצל האמהות, זה רק כאן, אצל יששכר (אצל השפחות כתוב מספר), שנאמר {יז} וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי....
אם ככה, למה דוקא אצל יששכר כתוב בֵּן חֲמִישִׁי? שאלה נוספת שהוא שואל – כתוב בתורה {יז} וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי, משמע, שהיתה כאן תפילה של לאה אמנו. איזו תפילה היתה כאן? מה פתאום היתה כאן תפילה מיוחדת של לאה, דוקא בילד הזה? כותב רש"י - וישמע אלהים אל לאה. שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים. לפני שנענה על השאלות שלו, ונבנה את היסוד הקדוש שלו, אני רוצה להקריא בפניכם רק עוד מדרש אחד: אומר המדרש (בראשית רבה, פרשה עב, אות ג)- אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זוֹ הִפְסִידָה וְזוֹ הִפְסִידָה, זוֹ נִשְׂתַּכְּרָה וְזוֹ נִשְׂתַּכְּרָה, לֵאָה הִפְסִידָה דוּדָאִים וְנִשְׂתַּכְּרָה ב' שְׁבָטִים וּבְכוֹרָה, וְרָחֵל נִשְׂתַּכְּרָה דוּדָאִים וְהִפְסִידָה שְׁבָטִים וּבְכוֹרָה. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר זוֹ הִפְסִידָה דוּדָאִים וְנִשְׂתַּכְּרָה שְׁבָטִים וּקְבוּרָה עִמּוֹ, רָחֵל נִשְׂתַּכְּרָה דוּדָאִים וְהִפְסִידָה שְׁבָטִים וּקְבוּרָה עִמּוֹ. אעפ"י שהמדרש משבח ומקלס את הדודאים, אומר המדרש (שם, אות ד) - אָמַר רַבִּי לֵוִי בּוֹא וּרְאֵה מַה יָּפָה הָיְתָה סַרְסָרוּתָן שֶׁל דּוּדָאִים לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁעַל יְדֵי הַדּוּדָאִים עָמְדוּ שְׁנֵי שְׁבָטִים גְּדוֹלִים בְּיִשְׂרָאֵל יִשָֹּׂשכָר וּזְבוּלֻן. יִשָֹּׂשכָר יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וּזְבוּלֻן יוֹצֵא בַּיַּמִּים וּבָא וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָֹּׂשכָר, וְהַתּוֹרָה רַבָּה בְּיִשְׂרָאֵל, (שיר השירים ז, יד): וְהַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ שואל המהרז"ו במדרש – מה פירוש הדבר, שרחל איבדה בכורה, ולאה קיבלה בכורה, איזו בכורה? ראובן כבר מזמן נולד, ויוסף עדין לא נולד. דבר ראשון, כתוב במפרשים האחרים – 'התוכנית' של הקב"ה היתה, שיהיו ארבע שבטים ללאה, וארבע שבטים לרחל, ושתי שבטים לכל אחת מהשפחות. זאת אומרת עד יהודה, היו אמורים להיות של לאה. לרחל אמנו, היו אמורים להיות יששכר, זבולון, יוסף ובנימין.
במעשה הזה של הדודאים, שנתנה לאה את הדודאים לרחל, היא הפסידה שתי שבטים. מה זאת אומרת הפסידה שתי שבטים?
את שתי השבטים האלה לקחה לאה. אומר המהרז"ו – כשהיא לקחה את שתי השבטים האלה, היא קיבלה בכורה, לא שהבכור ראובן הוא שלה, היא בכורה במנין השבטים ששייכים לה. עכשיו יש לה שישה שבטים ולרחל אמנו יש שנים. אז אעפ"י שהקב"ה, השלים לה את זה אחר-כך, שמיוסף פוצל לשתי שבטים, והצטרפו גם מנשה ואפרים... אז יש ארבעה במנין השבטים, אבל אם זה לא היה, היה לה ארבעה שבטים, והיו מצטרפים אחרי זה גם מנשה ואפרים, אז היו שישה שייכים לרחל אמנו, וארבעה היו שייכים ללאה.
היות והיא הלכה וביקשה דודאים, היא הרוויחה דודאים, אבל הפסידה בכורה, כי עכשיו היא לא מספר אחד באימהות של ילדיה, אין לה את הבכורה במנין השבטים. היא זכתה שיש לה שישה שבטים, אבל את הבכורה שהיתה אמורה להיות לה, את זה היא הפסידה במעשה הדודאים. אם אלה פני הדברים, בואו וניגש ליסודו של האלשיך הקדוש, ונבין את יסוד הדברים: אני מקריא קטע אחד מדברי האלשיך הקדוש – ולבוא אל הענין, נקדים כי הנה דרך תורתנו הקדושה, ללמדנו שורש גדול באמונה. פירוש – הלא טוב לגבר לברוך, מלהישען על דברים טבעיים, כי אם על ה' לבדו, כי מושיע, אין בלתו יתברך לעד, כי הבוטח בה', ארוכתו מהרה תצמח, והבוטח בהשתדלותו ובדברים טבעיים, אין ישועתה לו באלוקים, עד כי יכיר וידע כי טעה באצטגנינות שלו.
האלשיך הקדוש כותב כאן דבר נורא. הוא אומר, שהאדם שביטחונו בקב"ה באופן מוחלט, לא צריך לעשות שום דבר טבעי. ואדם שעושה בפעולות טבעיות, פירוש הדבר, שהוא לא בוטח במאת האחוזים בקב"ה."הבוטח בקב"ה, אין לו להישען על דברים טבעיים!" ממשיך האלשיך הקדוש ואומר – ואני רוצה להביא לי עד ממהר... אני אסביר למה הוא מתכוון, עם הקדמה קצרה:
הקב"ה מדקדק עם צדיקים, כחוט השערה, אין לנו הבנה בזה. אבל ככל שהאדם גדל יותר, ככה הוא מקבל ניסיונות גדולים יותר.
אמרנו לפני כמה שבועות (תהילים ס) נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶֽלָה – הקב"ה נתן לאברהם ניסיונות, וכל ניסיון רומם את אברהם, לדרגה יותר גבוהה. הניסיון של לך-לך, וניסיון אבימלך.... כל ניסיון רומם את אברהם, עד ניסיון העקידה, שהיה השיא, ואמר לו הקב"ה (כב, יב)...עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה... אז שאלנו – בשביל מה צריך את הניסיון הנוסף של קבורת שרה?
הסברנו – הניסיון הנוסף, השלים את מעשה העקידה. אומר המדרש - (תהילים ס) נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶֽלָה, כל דבר מרומם את האדם בעוד שלב. אומר האלשיך הקדוש – ככל שהאדם מתרומם יותר, הוא מקבל יותר ניסיונות, וככל שהוא מקבל ניסיונות ומתרומם יותר, הוא נתבע על דברים, שבני אדם 'רגילים', לא נתבעים.
בֹא ניקח עד ממהר, אומר האלשיך, למה שאני אומר – יוסף הצדיק, עליו אומר המדרש (בראשית רבה, פרשה פט, אות ג) - אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ (תהלים מ, ה), זֶה יוֹסֵף. (תהלים מ, ה): וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים, עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, יד): זְכַרְתַּנִּי וְהִזְכַּרְתַּנִּי, נִתּוֹסַף לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים.
אומר המדרש – אשרי האיש שלא עשה כמו יוסף, מה אתה פונה אֶל רְהָבִים?! אתה בוטח בה'!? יוסף הצדיק נקרא בוטח בה'?! אז איך אתה פונה אֶל רְהָבִים?!
זו התביעה שיש כנגדך!
אז אם אדם אחר היה עושה את זה, כנראה שלא היו תובעים אותו על זה. אבל דוקא בגלל שמדובר ביוסף, שעליו נאמר אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ, הוא נתבע"למה פנית אֶל רְהָבִים"... אמר"תעשה לי טובה.. תעשה לי טובה.." למה אמרת פעמים- זְכַרְתַּנִּי וְהִזְכַּרְתַּנִּי???
לא מספיק פעם אחת זְכַרְתַּנִּי?? תגיד לו פעם אחת!
אצל יוסף הצדיק, מילה אחת מיותרת מכניסה אותו לכלא לשנתיים!
אבל הוא אמר רק מילה אחת, אז רק שנה אחת בכלא, למה שנתיים?
אתה עושה השתדלות נוספת, שאתה לא צריך, אז גם ההשתדלות הראשונה, היא לא כדין!
אמר הקב"ה – אם ככה, אתה תשב שנתיים נוספות בכלא! אומר האלשיך הקדוש – רואים מכאן, שאדם שבוטח בקב"ה, בדרגה כמו יוסף, שעליו נאמר אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ... וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים... אבל אם פנית, תשב שנתים בכלא! אומר האלשיך הקדוש – אני רוצה לומר לכם דבר נורא – כתוב במדרש (שיר-השירים רבה א, לא) על זוג אנשים שגרו בצידון, איש ואישה שלא זכו להיפקד. חלפו עשר שנים והחליטו שהם מתגרשים. כל אחד ילך למקומו, אבל לפני זה ילכו לרשב"י. סיפרו לו ואמר להם – כשם שהתחתנתם בשמחה גם תתגרשו בשמחה. אותו אולם אותו הכל.
הזמינו אנשים, אוכל, תזמורת ב"ה. לפני הגט, ניגש הבעל לאישה ואמר לה – הכל אני הבאתי, לכי הביתה וכל מה שתראי את יכולה לקחת.
שמעה את זה, לקחה שתי בקבוקי יין, אמרה למלצרים קחו תשקו אותו.
שתה ושתה, אחרי שעה לא פחות ולא יותר בקושי יכל ללכת, לקחו אותו ושמו אותו בבית.
שמונה בבוקר למחרת מתעורר האיש, לא יודע איך הוא הגיע לשם. מה זה אתמול התגרשנו!
באה אליו אשתו – מוישה אמרת לי שאני יכולה לקחת את החפץ הכי טוב בבית, אז לקחתי אותך.
חזרו לרשב"י וספרו לו. אמר להם תתחתנו בחזרה! התחתנו בחזרה ואחרי שנה נפקדו!
עמד רשב"י ואמר – ומה אם אישה אומרת לבעלה אין לי חפץ בעולם חוץ ממך – נפקדים, אם אנחנו נאמר להקב"ה אין לנו חפץ בעולם חוץ ממך ודאי שניפקד – שנגיע לגאולה!
אומר האלשיך הקדוש – למדנו מכאן, שאם אדם תולה את בטחונו אך ורק בקב"ה, הוא זוכה לישועה. כתוספת לדברי האלשיך (הוא לא מביא את זה) – אנחנו אומרים בתהילים (מזמור לג) - {טז} אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל גִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ: {יז} שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט: {יח} הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ: {יט} לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב: {כ} נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַה' עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא: {כא} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ: {כב} יְהִי חַסְדְּךָ ה' עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ – כמה שאתה מייחל לקב"ה, ככה תזכה לישועה!
כולנו יודעים, את מה שכתוב בספרו של ר' חיים מוולוז'ין, נפש החיים – ענין גדול וסגולה נפלאה, להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים, שלא יוכלו לשלוט בו, ולא יעשו רושם כלל, שהאדם קובע בלבו ואומר 'הלא ה' הוא האלהים האמיתי, ואין עוד מלבדו יתברך, שום כוח בעולם בכל העולמות כולם'.
אדם שבוטח בקב"ה, באופן מוחלט, זאת הישועה הגדולה.
ידוע לכולם, שישנו שיר של פגעים, שאנו אומרים אותו בצאת השבת"יושב בסתר עליון" (תהילים צא, ג) כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: {ד} בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: {ה} לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: {ו} מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: {ז} יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ: {ח} רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה... כותב הרמב"ם (מורה נבוכים, פרק נ"א) – ובא דוד המלך להסביר, מה הטעם לשמירה גדולה זו, התשובה היא {יד}כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי. אומר הרמב"ם – הסיבה שאתה זוכה שְ- יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ, היא כִּי בִי חָשַׁק אם אתה חושק בי, אומר הקב"ה וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי אשגב וארומם אותך, עד שתדע עד כמה שמי גדול. כותב המגן אברהם – ומצאתי בתשב"ץ, שמתחילים אותו בהתחלה ב"ויהי נועם", וכופלים אותו בסוף אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי, שבסך המילים שישנם בפרק הזה, יהיו 130 תיבות והוא מנין (גימטריא) הכהנים, שבני החשמונאים אמרו מזמור זה, בשעה שיצאו למלחמה וניצחו, שעל ידם נתקיים כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ.
איך יכל להיות ששנים-עשר חשמונאים, יוצאים להילחם כנגד רבבות, ומנצחים?? כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי. כך כותב התשב"ץ לסביר לנו את הענין הזה.
רבותי, בהפטרה של השבוע, אומר הנביא הושע (יד, ד) אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם – ההפטרה הזאת, אנחנו אומרים אותה בשבת שובה, אמרנו אותה רק לפני חודשיים....
מה אומרים לנו רבותינו, איפה נמצאת הישועה??
אם אתה בוטח באשור- אם אתה בוטח בכוח שלך, אתה בוטח בכסף שלך... הקב"ה לא בא לעזרתך... אלא מתי אתה מקבל ישועה?!?
אם אתה לא בוטח באשור ולא תאמר עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ – אז אתה מקבל רחמים של יתום.
מה זה רחמים של יתום? אדם צריך להיות יתום בשביל לקבל רחמים?! כותב הרמב"ן בפרשת משפטים –(שמות כב, כא) כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּֽוּן: אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתֽוֹ. זה רק ביתומים ובאלמנות?! מה קורה בבן אדם פרטי, שב"ה למזלו הוא לא יתום ולא אלמן, אז מה, מותר לעשות צרות? אומר רש"י - כל אלמנה ויתום לא תענון. הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם.
בדר"כ עושים צרות לחלשים, זה בדר"כ...
אבל מה כתוב פה? אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתֽוֹ... למה היתום נענה??? אומר הרמב"ן תשובה פשוטה מאוד – היתום נענה, שאין לו למי לפנות, אלא רק אליי.
בדר"כ אדם נמצא בצרה, מתקשר לאבא שלו"אבא, אפשר לעלות לשתות קפה אצלך?"
"למה, מה קרה?"
"כי המצב שלי בוץ" J פתאום הוא ניזכר שיש לו אבא, שיכל להושיע אותו...
אבל היתום, אומר הרמב"ן, ישר פונה לקב"ה, כי אין לו מישהו אחר לפנות אליו!
זה מה שכתוב כאן אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתֽוֹ למה???
כי הפניה שלו, היא פניית יתום – הוא פונה אך ורק לקב"ה! אדם שפונה אך ורק לקב"ה, זה אדם שזוכה לישועה.
כל זה הבאנו כהקדמה, לדברי האלשיך הקדוש:
אומר האלשיך הקדוש, ואלמלא הוא כותב את זה, הייתי פוחד להגיד את הדברים – דע לך, רחל אמנו הלכה ותלתה את הלידה שלה בדודאים... תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ - תני לי קצת מהדודאים, אולי בזכות זה אני אלד.
הקב"ה תבע את רחל אמנו, כמו שהוא תבע את יוסף –" מה אתה פונה אל רהבים?!"
רחל אמנו, את צריכה ישועה... את פונה אל דודאים!?!? למה לא פנית אליי??? היית צריכה לפנות אליי ולהגיד"אבא, אני רוצה ילדים"
אומר לה יעקב אבינו - הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי-בָֽטֶן מה את באה אלי בתלונות?! תפני לקב"ה! אומר האלשיך הקדוש – בֹא ותראה כמה זמן המתינה עכשיו, רחל אמנו, עד שהיא תלד. יששכר נולד, זבולון נולד, דינה נולדה ורק לאחר מכן נולד יוסף.
כמה זמן המתנה?
שנתים המתינה רחל אמנו, כדי שתלד! כי כתוב בפרקי דרבי אליעזר (פרק לו), שכל אחת מהאימהות, היתה יולדת לשבעה חודשים.
למה שנתים המתנה?
הקב"ה רצה להראות לה, שלא מדודאים מתעברים. שלא תחשוב לרגע, שהיא אכלה דודאים, ומזה היא התעברה! אלא היא מקבלת את העיבור, כי הקב"ה זכר את המעשים הטובים שלה, והקב"ה זכר את הסימנים שהיא נתנה לאחותה, והקב"ה שמע את התפילות שלה – זאת הסיבה שהיא זכתה לילדים.
רצה הקב"ה ללמד אותנו – אתה רוצה להיפקד?? הפקודה באה באמצעות תפילה, זה היסוד! אומר האלשיך הקדוש – בגלל שהיא ביקשה ואכלה דודאים, הפסידה שתי שבטים ובכורה!
היה לה לתלות זאת בקב"ה, ולא בדודאים!
ודווקא לאה אמנו, שאמרה"אני לא צריכה דודאים.. קחי את הדואים. המטרה שלי היא רק להעמיד עוד שבטים" זכתה ללדת את יששכר, ובכך השלימה את שלושת הכתרים!
עד עכשיו היה לה כתר כהונה – שבט לוי. כתר מלכות – שבט יהודה ועכשיו היא השלימה את הכתר השלישי, כתר תורה – שבט יששכר. אומר האלשיך הקדוש – אם ככה, עכשיו תבין טוב מאוד- אלמלא היתה קונה ממנה את הדודאים ויעקב אבינו היה מגיע הביתה... היה מגיע לאוהלה של רחל, ורחל אמנו היתה יולדת את הבן הראשון, את יששכר, והבן השני שלה זבולון והבן השלישי שלה היה יוסף והרביעי היה בנימין.
אם ככה, ארבעה בנים, ההתחלה היתה צריכה להיות באותו לילה. רק היות והיא ביקשה את הדודאים ותלתה את בטחונה בדודאים, עיכב הקב"ה, את הלידה שלה בשנתיים, הפסידה שתי שבטים והפסידה גם בכורה... עכשיו, זכתה בזה לאה אמנו. אומר האלשיך הקדוש – לכן תבין מה שכתוב כאן {יד} וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים בלילה ההוא, הקב"ה היה צריך להתערב כאן באופן אישי, למה באופן אישי? מה זה שונה מכולם?
אלא בלילה הזה, שהגיע ראובן הביתה, בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, אומר התרגום יונתן בן-עוזיאל - וְאָזַל רְאוּבֵן בְּיוֹמֵי סִיוָן בִּזְמַן חֲצַד חִיטִין, זה היה בחודש סיון. דע לך, שהיום הזה, היה ה' בסיון, אותו לילה, היה ליל חג השבועות. בליל החג השבועות, רצתה לאה אמנו להיפקד בעמוד התורה, ביששכר, שהיה אמור לבוא לעולם.
היא רצתה שבליל חג השבועות, שהקב"ה יזכה אותה להיות אמו של יששכר, כדי ששלושת הכתרים יהיו בידים שלה, לכן כדי להעביר את עמוד התורה, מידיה של רחל אמנו לידיה של לאה, צריך התערבות של הקב"ה, שנאמר בַּלַּיְלָה הוּא – הקב"ה מתערב, כדי להעביר את כתר התורה, מרחל אמנו ללאה אמנו.
עד כאן דברי האלשיך הקדוש.
יוצא, שאמו של יששכר התעברה בליל חג השבועות. בא הבני יששכר, ומביא דבר פשוט – אם לאה אמנו התעברה בליל חג השבועות, פירוש הדבר, שאם כתוב בפרקי דרבי אליעזר, שהאימהות הקדושות היו יולדות אחת לשבעה חודשים, אז תספור מסיון – תמוז –אב אלול-תשרי-חשון-כסלו = שבעה חודשים.
לבי אומר לי, כותב הבני יששכר, שהיא ילדה בכ"ה בחודש כסלו. למה??
כי אומרים חז"ל, ששמן המנורה, מסמל את התורה הקדושה – (משלי ו, כג): כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר – אור התורה, היה ביום ראשון של חנוכה, שם נולד יששכר.
אם ליבו אומר לו שזה היה בנר ראשון של חנוכה, והאלשיך הקדוש כותב, שההיריון היה בליל חג השבועות, בא המדרש תלפיות (ערך יוסף) ואומר דבר נפלא – כתוב ברמ"א, שנוהגים לקשט את בית הכנסת בפרחים, למה?
אז כולם אומרים – מכיוון שהר סיני היה פורח. אומר המדרש תלפיות – לא. היות ולאה התעברה ביששכר בליל חג השבועות, באמצעות הדודאים, אז זכר לדודאים, נוהגים לקשט את בית הכנסת בשושנים, כדי להזכיר בעולם, שיששכר בא באמצעות הדודאים, שהביא ראובן לאמו. אם ככה, נוכל לסגור את המעגל, עם הפתיחה שפתחנו: (שיר-השירים ז, יד)הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ. הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ – זה ראובן וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים זה חנוכה. שאלנו – מה הקשר בין אחד לשני?
לפי התירוץ הזה, זה פשוט מאוד - הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ זה חג השבועות, שבו הביא ראובן לאמו את הדודאים, והיא נתנה אותם לרחל, מזה נולד יששכר, ולכן אומר לנו המדרש תלפיות – מקשטים את בית הכנסת וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים זה חנוכה, כי בחנוכה אומר הבני יששכר – זה הזמן שבו נולד יששכר.
ההתחלה של הדודאים, היתה בחג השבועות נָתְנוּ רֵיחַ, והסיום שלהם בחנוכה וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים. אם ככה, לאחר הדברים האלה, נוכל לומר עוד משפט אחד, ובזה לסיים:
אנחנו ב"ה נמצאים, לאחר שבוע של מערכה, וב"ה זה מאחורינו... רבים תולים את הנס הגדול בדבר שנקרא גם כיפה וגם ברזל.
אז אם זה כיפה, אני מבין שהכיפה מועילה, והברזל, אני לא יודע עד כמה הוא מועיל, כי כולנו יודעים שאם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר, רק הקב"ה הוא זה ששומר אותנו. 1500 טילים שירדו על ישראל, והנזק שהיה יכל להיגרם.... כולם אומרים שבבני-ברק לא נפלו טילים, כי אין שטחים פתוחים כאן, אז לא יכל לרדת J
אבל הנס הגדול, כל-כך הרבה טילים, וב"ה בס"ד, יצאו כולם ללא פגע. למרות שרח"ל יש הרוגים, יש פצועים, אי אפשר לזלזל בזה, אבל לעומת זאת, צריך לראות את הניסים בחסדי ה' יתברך. חשבתי אולי בדרך הדרוש – כיפה בוודאי מועילה... דווקא בשבוע הזה בס"ד, הקב"ה סגר את הענין הזה, והחזיר את כולם להיכלי הישיבות, שיצאו לגלות מן הדרום, ויכולים לחזור לביתם. ברזל, כתוב במפרשים – זה ר"ת של ארבעת האימהות – בלהה, רחל, זילפה, לאה. אז אם אתה רוצה לדעת בזכות מה זכינו להיוושע – גם בגלל הכיפה וגם בגלל הברזל – זכות האימהות הקדושות שלנו, הם הגנו עלינו במלחמה הזאת... יזכנו הקב"ה, שנתלה את ביטחוננו בבורא יתברך ויזכה אותנו בע"ה, לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.