בס"ד
פרשת קדושים – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת קדושים. בפרשה הזאת, חז"ל אומרים לנו, שיש בהם שבעים מצוות, אבל אנחנו לא נתמקד על אחת מהמצוות באופן ספציפי, רק נעמוד בס"ד,על הפתיח של הפרשה:
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר(ב) דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
זה הפסוק הראשון בפרשה, ורבותינו דנים, מה פירוש הדבר קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, על מה הציווי שהתורה מצווה קדושים תהיו.
אז רש"י במקום כותב – שכל מקום שאתה מוצא, פרישות מן הערווה, תמצא את המילה ערווה, כך מגדיר רש"י.
ומקור הדברים בויקרא רבה, במדרש, וגם בירושלמי(מסכת יבמות).
הרמב"ן כותב, שהעניין של קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, זה ענין של פרישות מכל דבר שמותר – קדש עצמך במותר לך, זה גם כן בחינה של קְדֹשִׁים תִּהְיוּ.
אנחנו היינו רוצים לעמוד על הנקודה הזאת, של קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, משום שלכאורה כל ענין ההכנה לקראת מתן תורה, מבוסס על הענין של קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, משום שאנו יודעים, שבכל פעם שאנו מוציאים ספר תורה, אנו אומרים ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו
לפני מעמד הר סיני, אמר הקב"ה –(שמות יט, ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ:
הקב"ה מצוה אותנו לנהוג בקדושה, וכפי שנראה בהמשך, כל ענין קבלת התורה מבוסס על הענין של קדושה, וננסה להבן מה היסוד שמנוח כאן, כדי לרדת לעומקם של דברים.
בראש ובראשונה, חז"ל מגלים לנו שהפרשה הזאת, פרשת קדושים, נאמרה בהקהל, מעין מה שהיה שמעמד הר סיני – אנשים, נשים וטף, ומיד כבר שואל ר' אליהו מזרחי במקום, שואל השפתי חכמים בשמו, האור החיים בשמו – מה הענין של אנשים נשים וטף, בפרשת קדושים, מה המיוחד בפרשה הזאת ?
לכאורה, בכל פרשה ופרשה, נאמרה לכל כלל ישראל, כך מופיע בגמרא(עירובין נ"ד), מביאה הגמרא - סדר משנה כיצד ? איך משה רבינו היה מלמד את התורה – משה רבינו היה מקבל מפי הקב"ה, מלמד את התורה לאהרון, אהרון למד, התיישב ליד משה, נכנסו בניו של אהרון – אלעזר ואיתמר, משה דיבר איתם, לאחר מכן נכנסו הזקנים ומשה רבינו דיבר איתם, ולאחר מכן, נכנסו כל ישראל.
אז אם עפ"י דברי הגמרא, נכנסו כל ישראל, אז כולם שמעו מפי משה רבינו, אז מה הגדולה של דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ?
תמיד נמצאים עם ישראל ?!
אז האור החיים אומר, שבכל פעם שנכנסו ישראל, בכל פעם נכנסו רק הגברים, או כדברי ר' אליהו מזרחי – נכנסו כיתות – כיתות.
כאן הקב"ה דרש, שיהיו כל עם ישראל כפשוטו – אנשים, נשים וטף, שכולם יהיו שמה, זאת היתה הדרישה של הקב"ה, והשאלה היא למה ?
למה כאן בפרשה הזאת, נדרשו כולם להיות שמה אנשים, נשים וטף ?
התפארת יהונתן, רוצה לומר, שהסיבה שנדרשו לבוא אנשים נשים וטף, משום שאדם לא יחשוב, שבגלל שהקב"ה מצוה קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, ובלשון המדרש כתוב פרושים תהיו, יכל לומר – 'אני פורש מהכל, אני הולך יושב לי בהרים, ואני פורש לי לגמרי מענייני הכלל. אף אחד לא רואה אותי, אכנס לתוך מערה, ואני חי שם 120 שנה'.
אומר הקב"ה – לא. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – אני רוצה שכולם תהיו כאן, ואני רוצה שתהיו קדושים, כשאתם נמצאים כולם. זה לא חכמה להיות נזיר, להסתתר מכולם, ואז להיות קדוש, לא על זה דיברתי.
דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – ישבו שם אנשים נשים וטף, ושם תהיה קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, לא שתהיה איזה נזיר, תלך תגור באיזה הר, ובאיזה מערה. כך אומר התפארת יהונתן, לבאר מדוע ציוה הקב"ה, את הענין של אנשים נשים וטף, במצות קדושים תהיו.
המדרש תנחומא(פרשת קדושים, אות ב-ג), מביא מדוע ציותה התורה, בפרשה הזאת, שכולם יהיו אנשים נשים וטף.
אומר המדרש תנחומא:
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לְךָ וְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְקִדַּשְׁתֶּם הַיּוֹם וּמָחָר(שמות יט, י). קִדְּשָׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ(שמות יט, ו). לָמָּה, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'. אַף אַתֶּם תִּהְיוּ קְדוֹשִׁים כְּשֵׁם שֶׁקִּדַּשְׁתִּי אֶתְכֶם לִשְׁמִי, שֶׁנֶּאֱמַר: דַּבֵּר אַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זְכִיתֶם, אַתֶּם נִקְרָאִים עֲדַת קְדֹשִׁים. לֹא זְכִיתֶם, אַתֶּם נִקְרָאִים עֵדָה רָעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה
דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. מָה רָאָה לוֹמַר הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת בְּכִנּוּס. לָמָּה לֹא אָמַר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּשְׁאָר הַפָּרָשִׁיּוֹת, אֶלָּא אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לְפִי שֶׁכָּל הַדִּבְּרוֹת כְּלוּלִים בָּהּ. כֵּיצַד, בַּדִּבְּרוֹת כְּתִיב: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב). וְכָאן כְּתִיב: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. בַּדִּבְּרוֹת כְּתִיב: לֹא יִהְיֶה לְךָ. וְכָאן: אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים. בַּדִּבְּרוֹת כְּתִיב: לֹא תִּשָּׂא. וּכְתִיב כָּאן: לֹא תִּשָּׁבְעוּ בִּשְׁמִי לַשֶּׁקֶר. בַּדִּבְּרוֹת כְּתִיב: שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת(דברים ה, יב). וְכָאן: אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ. בַּדִּבְּרוֹת כְּתִיב: כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֶּךָ. וְכָאן: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ. בַּדִּבְּרוֹת כְּתִיב: לֹא תִּרְצַח. וְכָאן כְּתִיב: לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ. בַּדִּבְּרוֹת כְּתִיב: לֹא תִּנְאַף. וְכָאן: מוֹת יוּמַת הַנּוֹאֵף וְהַנּוֹאֶפֶת. בַּדִּבְּרוֹת כְּתִיב: לֹא תִּגְנֹב. וְכָאן: לֹא תִּגְנֹבוּ. בַּדִּבְּרוֹת כְּתִיב: לֹא תַּעֲנֶה. וְכָאן כְּתִיב: לֹא תֵּלֵךְ רָכִיל. בַּדִּבְּרוֹת כְּתִיב: לֹא תַּחְמֹד. וְכָאן: לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִּגְזֹל, הֲרֵי כָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּלוּלִים בַּתּוֹרָה. לְכָךְ כְּתִיב: אֶל כָּל עֲדַת.
אומר המדרש, בעצם אנחנו חוזרים עכשיו חזרה כללית, על מעמד הר סיני. כמו שבמעמד הר סיני, היו אנשים נשים וטף, כולם היו שם, כאן התורה חוזרת על זה.
בא הזוהר הקדוש ושואל – למה במעמד הר סיני, הקב"ה דיבר ביחיד, וכאן הקב"ה מדבר ברבים ?
אומר הזוהר הקדוש – כי במעמד הר סיני, כולם היו כאיש אחד בלב אחד, והיו מאוחדים, אז היה אפשר לדבר אליהם בלשון יחיד, אבל כאן, לא היתה את האחדות הזאת, שהיתה במעמד הר סיני, לכן תמצא שהפרשה הזאת מדברת בלשון רבים. אלה הדברים שאומר הזוהר, בעצם זאת חזרה על עשרת הדיברות.
תשובתו של המדרש, למה התורה כותבת כאן דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, היא – כי אנחנו חוזרים פעם נוספת על עשרת הדיברות.
השאלה למה צריך לחזור על זה פעם נוספת, דוקא כאן, בפרשת קדושים, אם נספיק, נדבר על זה לקראת סיום השיעור.
אנחנו רוצים לדבר על דברי רש"י והרמב"ן, בתחילת השיעור, וממנו להתחיל ולהעמיק.
היות ואנחנו נמצאים בשבוע השני של הספירה, אנחנו רוצים לדבר על הקשר של ספירת העומר, לבין מעמד הר סיני, וקשר של ספירת העומר לפרשת קדושים, כיון שהשאלה שכולם שואלים, בספירת העומר, למה הספירה היא בספירה מאחד שתים שלוש, עד ארבעים ותשע, ולא להיפך(סדר עולה ולא יורד) ? כמה זמן אנחנו מתרחקים, ולא כמה זמן אנחנו מתקרבים למעמד הר סיני.
אם הספירה היתה בהתקרבות להר סיני, היינו צריכים לספור – 49-48-47, עד שמגיעים עוד יום אחד למעמד הר סיני.
אנחנו לא סופרים, כמה זמן יש לנו להגיע למעמד הר סיני, הספירה שלנו היא להיפך – כמה זמן אנחנו מתרחקים ממצרים – היום התרחקנו אחד, מחר שתים, וכן הלאה.
כל פעם אנחנו סופרים, כמה זמן התרחקנו ממצרים, והשאלה היא – למה הספירה היא ההתרחקות ממצרים, והספירה היא לא אל היעד, להגיע למעמד הר סיני ?
ידוע לכולם, כשאדם נכסף להגיע למקום מסוים, כמו שמביא החינוך(מצות ספירת העומר) – שהספירה שלנו היא כמו עבד שרוצה להגיע לצל. כשעבד רוצה להגיע למקום מסוים, הוא יודע כמה זמן עוד יש לו, עד שהוא מגיע אל היעד. במטוסים היום יש לך כתובית כזאת, עוד כמה זמן יש לך אל היעד. כל פעם שהמטוס מתקדם, אז רואים עוד כמה זמן נשאר עד להגעה אל היעד, אתה לא רוצה לדעת כמה התרחקת מהיעד, אתה רוצה לדעת עוד כמה זמן אתה אמור להגיע אל היעד.
בספירת העומר, הספירה היא הפוכה, אנחנו סופרים כמה אנחנו מתרחקים ממצרים, והשאלה היא למה הספירה נעשית כך, והספירה היא אל העומר, הקרבן שנעשה למחרת חג הפסח, ולא הספירה תהיה אל ''שתי הלחם'', הקרבן שאתה מביא בחג השבועות. למה הספירה היא ממאכל בהמה, ולא הספירה אל מאכל אדם ?
אלה הדברים הקשורים אל מערכת הקדושה, וננסה לבאר את הדברים אחת לאחת, עד שנגיע ליסודם של דברים.
רש"י מביא בשם המדרש, שכל ענין קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, קשור לעריות, בכל מקום שתמצא נושא של עריות, תמצא בו קדושה.
הרמב"ן חולק עליו, והגור אריה מסביר, שהרמב"ן סובר שהמילה קדושה, לא נאמרה אך-ורק בעריות.
כולנו יודעים שארץ ישראל נקראת ''ארץ הקודש'', ולא קשור לעריות, ושבת נקראת שבת קודש- לא קשור לעריות, ובכור נקרא קדש לי כל בכור, הוא לא קשור לעריות, גם בכור פטר בהמה, גם הוא קדוש, ולא קשור לעריות, והשאלה מה זאת המילה הזאת קדושה, שרש"י אומר שהמילה הזאת קדושה, תמצא אותה רק בעריות?
לכן הרמב"ן סובר, שהמילה קדושה, שהתורה מצוה קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, איננה קשורה לעריות, היא קשורה לכל דבר שאדם מפריש את עצמו. המילה קדושה זה הפרשה, זה הבדלה, זה פירוש המילה קדושה, ולכן אומר הרמב"ן, התורה מצוה אותנו קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, קדש עצמך במותר לך, והפירוש המילולי של הדבר – תאכל פחות, מה שאתה מצמצם באכילה, מה שאתה מצמצם בשתייה, מה שאתה מצמצם בשינה, כל דבר שאתה מצמצם למען עבודתו יתברך שמו, זה קְדֹשִׁים תִּהְיוּ.
גם בדבר שהתורה התירה לך, כמו שנאמר שלא תהיה נבל ברשות התורה. אלה דברי הרמב"ן המפורסמים, ולכן הרמב"ן כביכול, חולק על רש"י, ואומר שקדושה, זה לאו דוקא בענייני עריות.
רש"י, יש לו מקור מדברי המדרש, מפרשת השבוע, והמהר"ל(בגור אריה) כבר אומר, שהרמב"ן לא חולק על רש"י, ורש"י לא חולק על הרמב"ן, רק שרש"י סבר, שעיקר המילה קדושה, שמציינים בן אדם שהוא קדוש, עיקר הענין שמדברים שהוא פרוש מעריות. זה מה שאומר המהר"ל בגור אריה, לכן זוהי שיטתו של רש"י.
רש"י יש לו מקור, מדברי המדרש בפרשת השבוע(מדרש רבה, פרשה כ"ד, אות ו') – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי, מִפְּנֵי מָה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת עֲרָיוֹת לְפָרָשַׁת קְדוֹשִׁים, סיומה של הפרשה הקודמת, פרשת אחרי-מות, הפרשה עוסקת בענייני עריות
אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בּוֹ גֶּדֶר עֶרְוָה, אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, וְאַתְיָה כַּהֲדָא דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי, דְּאָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא גּוֹדֵר עַצְמוֹ מִן הָעֶרְוָה נִקְרָא קָדוֹשׁ. מאיפה יש לו את הראיה הזאת ?
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַיְתֵי מִן שׁוּנַמִּית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב(מלכים ב ד, ט): וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא, אָמַר רַבִּי יוֹנָה הוּא קָדוֹשׁ וְאֵין מְשָׁרְתָיו קְדוֹשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב(מלכים ב ד, כז): וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא שֶׁהֲדָפָהּ בְּהוֹד יָפְיָהּ, עַל דַּדֶּיהָ. רַבִּי אַיְבוּן אָמַר מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הִבִּיט בָּהּ מִיָּמָיו. וְרַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁלֹּא רָאֲתָה טִפַּת קֶרִי מִיָּמֶיהָ עַל סָדִין שֶׁלּוֹ. אַמְתֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַב יִצְחָק אָמְרָה אֲנָא הֲוֵינָא מְשַׁמְּשָׁא לְמָנוֹי דְּמָרִי וְלָא מִן יוֹמוֹי חָמֵית מִלָּה בִּישָׁא עַל מָנוֹי דְּמָרִי.
הגמרא(מסכת ברכות י, ב) אומרת - ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא א''ר יוסי בר' חנינא מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש. קדוש הוא מנא ידעה רב ושמואל חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו וחד אמר סדין של פשתן הציעה על מיטתו ולא ראתה קרי עליו קדוש
ראיתי בבן יהוידע, שאומר – שהענין של קרי על מיטתו, זה לא העניין אצלו, כל מי שישן על המיטה שלו, לא ראה קרי, מכאן ידע שזה קדושה.
זה שהוא קדוש, זה לא סימן. מעולם אף אחד שישן על המיטה שלו, לא ראה קרי, אז ממילא הענין של הקדושה של הצדיק השפיעה, אומר הבן-יהוידע - על כל מי שלן על מיטתו.
הענין של קדושה, מופיע גם בגמרא.
אומרת הגמרא(מסכת שבת) – רבי יהודה הנשיא, נקרא בשם ''רבינו הקדוש'', משום שמעולם לא הביט על מילתו.
אומרת הגמרא – גם רבי יוסי עשה את אותו דבר.
אומרת הגמרא – רבינו הקדוש, מעולם לא הוריד את ידיו מתחת לאבנטו, לכן הוא נקרא קדוש.
הנה, מצאנו מקור נוסף, לקדושה שנאמרה בנושא של עריות.
הרמב"ם(מורה נבוכים) כותב – שלשון הקודש נקראת בשם זה, משום שלא תמצא בה, כינוי לאבר הבעילה, לא אצל זכר ולא אצל נקבה, ולכן הלשון הזאת נקראת לשון הקודש.
יוצא, ששיטתו של רש"י, שעניין הקדושה נאמר דוקא בעריות.
האור-החיים הקדוש, בפרשת השבוע, מנסה להבין, למה התורה קוראת לזה בשם קדושה, למה נושא העריות נקרא בשם קדושה ?
כותב האור-החיים הקדוש – מכל דבר אתה יכל להפריש את עצמך באופן מוחלט.
לשון הרע, אתה יכל להגיד – אני לא מדבר יותר עם אנשים, וכך אני לא אכשל בלשון הרע. מי שיבוא אלי אני אסגור את האזנים, מי שידבר איתי, אני אסגור את הפה.
גזל אתה יכל גם כן להימנע, לא לבוא במגע עם אנשים, ואז ממילא לא יהיה לך בעיה של גזל.
אומר האור-החיים הקדוש – ענייני קדושה, אתה לא יכל לבטל את עצמך לגמרי, למה ?
כי התורה מצוה אותך על מצוות מסוימות שאתה צריך לעשות, כמו ענין של פריה ורביה, כמו ענין של יבום. אלה מצוות שאתה צריך לעשות אותם, אתה לא יכל להפריש את עצמך מלעשות אותם לגמרי כי התורה מצוה אותך על מצוות.
לכן אומר האור-החיים הקדוש, שהתורה מצוה אותך, לעשות את המצוה, אבל בקדושה.
יוצא ששיטתו של רש"י, שהקדושה נאמרת בנושא הזה.
אם הקדושה נאמרת בנושא הזה, היינו רוצים ללכת להסביר את הדברים קצת יותר לעומק, בשיטתו של האלשיך הקדוש:
האלשיך הקדוש כבר בנה את היסוד הזה, כבר דיברנו בעבר על היסוד הזה, על רעיונו של האלשיך הקדוש, בפרשת שמות, ואנחנו רוצים להשתמש ברעיון שלו כבסיס לענין של ההכנה, לקראת מעמד הר סיני, של וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ.
האלשיך קדוש, בתחילת פרשת שמות, מציב ארבעה-חמישה שאלות, אפילו יותר, ואנחנו רוצים קצת לנסות ולהבין מה מונח בשאלות האלה:
שאלה ראשונה – ראוי לכל איש חכם לבב לדעת, על מה עשה ה' ככה לקדושים אשר בארץ המה. יעקב וכל הנפש אשר בארץ המה, שבעים. לתת תחת סבלות מצרים את בניהם ובני בניהם 210 שנים, בחומר ובלבנים, ובכל עבודה בשדה. מה פשעם ומה חטאתם, והרי הקב"ה לא חשיד דעביד דינה בלא דינה חלילה
שואל האלשיך הקדוש - אדם שנוהג לחשוב, צריך לשאול את עצמו שאלה – ריבונו של עולם, יעקב ושבעים נפש, יורדים למצרים, אין להם שום חטא. אדם צריך שיהיה לו איזה שהוא חטא, שיהיה לו איזה עוון.
סתם יורד לגלות!? גלות באה על עוון מסוים, איך יכל להיות שיעקב אבינו יורד למצרים עם שבעים נפש, אין לו שום עוון, יוצאים תמימים וטהורים לשם, והשאלה ששואל האדמו"ר מסלונים – יורדים לשם שבעים נפש, יוצאים משם שישים ריבו, רק הגברים לבד, בלי נשים וטף, עוד מעט הם בשער הטומאה החמישים, ואז כבר אין את מי להוציא, מה המטרה שהקב"ה, הוריד אותם למצרים ל – 400 שנה ?
הנתיבות שלום מסלונים, לאור דברי האלשיך הקדוש, אומר – שאתה תר בחכמה, ואתה מנסה להבין מדוע הם ירדו למצרים, אני יתן לך דבר נוסף שאתה תנסה להבין ותנסה להתמודד מה מונח בזה:
אברהם אבינו, כשהקב"ה אומר לו, שהוא הולך להפוך את סדום, הוא אומר לו – תשמע, יש אנשים רעים וחטאים לה' מאוד, ושמעתי את הצעקה של אותה גברת, שמרחו אותה בדבש ושמו אותה על החומה ובאו דבורים ועקצו אותה, את כל זה שמעתי, לכן אני הולך להפוך את ארבעת הערים – סדום ועמורה, אדמה וצבועים.
מבקש אברהם אבינו – אולי יש חמישים צדיקים, אולי ארבעים, אולי שלושים, עד עשרה הוא יורד.
אברהם, שנקרא בשם ''אברהם אוהבי'', והקב"ה מפליג בשבחו של אברהם אבינו, עד כדי כך הוא מפליג בשבחו, שהוא אומר לאברהם אבינו – אני אומר לך שהם חטאים ורעים מאוד ואתה לא מניח – אולי יש ארבעים, אולי חמישים... פחות מעשרה הוא לא מבקש, כי כבר דור המבול היו פחות וזה לא עזר להם.
אמר הקב"ה לאברהם אבינו - יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.
אתה שומע שהבנים שלך - זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, אמורים לרדת למקום, שהם יסבלו שמה עבודת פרך, למה אברהם אבינו לא מנסה לבקש הקלה בעונש כמו באנשי סדום ?
אברהם אבינו מקבל את הדברים כהוויתם, לא מנסה לשנות את הדברים אפילו במשהו הקטן ביותר.
שואל הנתיבות שלום מסלונים – כשאתה מנסה לתהות ולחקור, מה מונח כאן, בירידה של עם ישראל ממצרים, באותה מסגרת של חקירה תנסה להבין, על מה עשה ה' כך, על שיורדים לארבע מאות שנה, ולמה אברהם אבינו לא ביקש מהקב"ה בקשה אחת – ריבונו של עולם, אולי פחות בעבודת פרך ? שום דבר, קיבל את הדברים כהוויתם, בלי שום שינוי. שאלתו של הנתיבות שלום מסלונים.
שאלה נוספת ששואל האלשיך הקדוש – למה כבש הקב"ה את מעיינו של אברהם אבינו להוליד את יצחק, רק אחרי מאה שנה ?
הרי לאברהם אבינו נולד ישמעאל, כשהוא היה בן 86, למה אצל יצחק אבינו המתין עוד מאה שנים ?
מה מונח בעניין הזה, שהקב"ה משך את לידתו של יצחק, שאברהם אבינו היה בגיל מאה ?
שאלה נוספת הוא שואל - אברהם אבינו לקח את הגר, כדי להביא לעולם את ישמעאל, ולקח את שרה, כדי להביא את יצחק אבינו. למה אצל יצחק זה לא היה ככה ? שיקח יצחק אבינו אישה, שממנה יבוא עשו, ויקח אישה נוספת, שממנה יבוא יעקב אבינו. למה סיבבה ההשגחה העליונה ששתיהם צריכים לצאת מאותו רחם, ואחד יצא אדמוני ואחד לא ? בד"כ, שואל האלשיך הקדוש - איך יכל להיות שעשו היה כולו אדמוני, ואילו יעקב אבינו לא ? מדוע הם היו צריכים בכרס אחת ולא שייוולד עשו מאישה אחרת בדיוק כמו שהיה אצל אברהם אבינו?
מתחיל האלשיך הקדוש לבאר את הדברים, שלב אחר שלב.
האלשיך הקדוש מתפרס על ארבעה דפים בספרו, בתחילת פרשת שמות, וננסה בע"ה לפחות לעמוד על הנקודות הבסיסיות שלו, שלנסות ולבאר את הדברים:
הוא מביא את הגמרא(מסכת חגיגה יד) – רצונו של הקב"ה היה לתת את התורה לעם ישראל, רק לאחר אלף דורות מבריאת העולם, שנאמר(תהילים ק, ח) דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר.
ראה הקב"ה, שאם התורה תינתן לאלף דור, הרי העולם כ"כ ירשיע, לא יהיה קיום לעולם, נתן את התורה אחרי עשרים ושש דורות.
מה הוא עשה עם אותם אנשים שהיו צריכים להיות עד אז(תתקע"ד דורות), שהיו צריכים להמתין לקבלת התורה ?
בכל שנה ושנה, הוא פיזר אנשים מכל דור ודור, ואלה עזי פנים שבדור(דברי הגמרא).
שואל האלשיך הקדוש – מה הענין הזה, שהקב"ה רצה להמתין עד אלף שנה, מה מונח כאן ? למה היה צריך את כל הענין הזה של ההמתנה עד אלף דור ? שאלתו של האלשיך הקדוש, בתחילת הביאור בענין ירידה למצרים.
אומר האלשיך הקדוש דבר נפלא – תדעו לכם, שעם ישראל היה צריך לעבור הכנה לקראת קבלת התורה.
ההכנה הזאת, לקראת קבלת התורה, מחויבת המציאות, כי כדי לראות את הקב"ה, יורד על הר סיני, צריכים הכנות רוחניות. אי אפשר לראות את הקב"ה, מבלי להיעלם מן העולם באותו רגע, כמו שנאמר(שמות לג, כ) כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי.
אנשים שראו מלאך, אומרים חז"ל, אנשים קיבלו מעין מכת קור, שכל חייהם סבלו מקור.
אומר האלשיך הקדוש – כדי לראות את הקב"ה על הר סיני, צריך הכנה.
כולנו מכירים גמרא(מסכת עבודה זרה כ, ב) – א''ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי פרישות פרישות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי(חסידות חסידות) מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי(קדושה קדושה) מביאה לידי רוח הקודש רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים וחסידות גדולה מכולן שנאמר {תהילים פט-כ} אז דברת בחזון לחסידיך.
אומר האלשיך הקדוש - תראה כמה הכנה אתה צריך לעשות אחרי תורה, כדי להגיע לרוח הקודש.
עם ישראל, לאחר מעמד הר סיני, היו בבחינה של נביאים, עם ישראל ראו את הקב"ה בעיניהם ללא מחיצה, איך ייתכן להבין דבר כזה ? שאלתו של האלשיך הקדוש.
כל אחד שפותח רמב"ם(יסוד ז' מהלכות יסודי התורה) כותב – וְאֵין הַנְּבוּאָה חָלָה אֶלָּא עַל חָכָם גָּדוֹל בַּחָכְמָה, גִּבּוֹר בְּמִדּוֹתָיו, וְלֹא יְהֵא יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּדָבָר בָּעוֹלָם אֶלָּא הוּא מִתְגַּבֵּר בְּדַעְתּוֹ עַל יִצְרוֹ תָּמִיד. וְהוּא בַּעַל דֵּעָה רְחָבָה נְכוֹנָה עַד מְאֹד. אָדָם שֶׁהוּא מְמֻלָּא בְּכָל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, כְּשֶׁיִּכָּנֵס לַפַּרְדֵּס וְיִמָּשֵׁךְ בְּאוֹתָן הָעִנְיָנִים הַגְּדוֹלִים הָרְחוֹקִים, וְתִהְיֶה לוֹ דֵּעָה נְכוֹנָה לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג וְהוּא מִתְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ וּפוֹרֵשׁ מִדַּרְכֵי כְּלַל הָעָם הַהוֹלְכִים בְּמַחֲשַׁכֵּי הַזְּמַן, וְהוֹלֵךְ וּמְזָרֵז עַצְמוֹ וּמְלַמֵּד נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ מַחֲשָׁבָה כְּלָל בְּאֶחָד מִדְּבָרִים בְּטֵלִים וְלֹא מֵהַבְלֵי הַזְּמַן וְתַחְבּוּלוֹתָיו, אֶלָּא דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה תָּמִיד לְמַעְלָה קְשׁוּרָה תַּחַת הַכִּסֵּא לְהָבִין בְּאוֹתָן הַצּוּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַטְּהוֹרוֹת, וּמִסְתַּכֵּל בְּחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֻּלָּהּ מִצּוּרָה רִאשׁוֹנָה עַד טַבּוּר הָאָרֶץ וְיוֹדֵעַ מֵהֶן גָּדְלוֹ, מִיָּד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו. וּבְעֵת שֶׁתָּנוּחַ עָלָיו הָרוּחַ תִּתְעָרֵב נַפְשׁוֹ בְּמַעֲלַת הַמַּלְאָכִים הַנִּקְרָאִים אִישִׁים וְיֵהָפֵךְ לְאִישׁ אַחֵר וְיָבִין בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ כְּמוֹת שֶׁהָיָה אֶלָּא שֶׁנִּתְעַלָּה עַל מַעֲלַת שְׁאָר בְּנֵי אָדָם הַחֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשָׁאוּל(שמואל א י-ו) 'וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר':
אומר האלשיך הקדוש – זה כדי להגיע למעלת נביא, שום יצר לא כובש אותו, שום דבר לא מעסיק אותו, אין לו שום מחשבה אחרת, מבלעדי הקב"ה, זה נקרא בשם נביא.
שואל האלשיך הקדוש שאלה – איך יכל להיות שבני אדם יוצאים ממצרים, אותותו שוקעים ב-מ"ט שערי טומאה, ואין כבר את מי להוציא, ובחלוף חמישים יום, עם ישראל עומד למרגלות הר סיני ורואה את הקב"ה יורד על הר סיני, ושומע ''אנכי ולא יהיה לך...'' אמנם פרחה נשמתו, אבל פרחה נשמתו לאחר ששמע ''אנכי ולא יהיה לך... '' איך מלכתחילה יכלו לראות את הקב"ה ? שאלתו של האלשיך הקדוש.
אומר האלשיך הקדוש – ראיתי כאלה שאומרים, שבחוֹל הנבואה על אדם אחד, היא תחול על כל אלה שבסביבתו.
אומר האלשיך הקדוש,זה לא יכל להיות, כי כשהקב"ה אמר למשה רבינו דברים, אהרון הכהן לא שמע אותם, ואין לך מוכשר לנבואה, יותר מאהרון הכהן, שהרי משה רבינו אמר להקב"ה שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח - שלח ביד מי שראוי לשלוח, ואיך שהקב"ה השרה את שכינתו על משה רבינו, אהרון לא שמע מילה, ממה שאמר הקב"ה למשה רבינו.
אם כך, לא יכל להיות הדבר הזה, שבחול הנבואה על אדם אחד, תחול הנבואה גם על מישהו אחר.
לכן אומר האלשיך הקדוש, אני רוצה לגלות לך את הסוד של ענין הנבואה:
אומר האלשיך הקדוש – הנה מה שאמרו חז"ל, שצריך הכנה לקראת ראיית הקב"ה, נובע רק בגלל דבר אחד – זוהמת הנחש.
אלמלא היה מטיל הנחש זוהמה בחוה, לא היינו זקוקים להכנות הללו, לקבלת הנבואה. כל יהודי היה יכל לראות את הקב"ה, לא היה חייץ בינו לבין הבורא יתברך, הראיה ?
אדם הראשון. לפני החטא, הקב"ה דיבר איתו בלי שום הכנה, לא היה לו את השלבים שמונה ר' פנחס בן יאיר.
למה צריכים את כל השלבים האלה ?
אומר האלשיך הקדוש – רק בשביל דבר אחד – ברגע שאדם הזדהם בזוהמת הנחש, לא היתה ברירה אלא לנקותה, וזוהמת הנחש, היא המונעת מהאדם לראות את הקב"ה. עד כאן דבריו של האלשיך הקדוש.
אני רוצה להמשיך בדבריו של ר' צדוק הכהן מלובלין, בפרשת ויצא, הוא מסביר את הדברים קצת יותר לעומק:
מביאה הגמרא(מסכת סנהדרין ל"ח) - אדם הראשון חטא בְ– ג' עברות חמורות.
אני נזהר בלשוני, אין לנו מושג מי זה היה אדם הראשון, לפי מה שאמר ר' בנאה – כשפתחתי את המערה, יצאה בת קול ואמרה לי בדיוקנו של אדם הראשון הסתכלת, בדיוקני אל תסתכל.
בדמות דיוקנו של אדם הראשון, אתה יכל להסתכל. מי זה ? יעקב אבינו. בדיוקנו עצמו של אדם הראשון, אל תסתכל.
אמר ר' בנאה – ראיתי את עקבו, ועקבו היה מכהה גלגל חמה – העקב שלו היה מאיר, עד שהחמה היתה מתכסה, וזה עוד לאחר החטא, שהקב"ה הקטין את קומתו. אין לנו הבנה מי זה היה אדם הראשון, אך אנחנו קוראים מה שכתוב בחז"ל.
אדם הראשון בחטאו, גרם לשלושה חטאים, לא כולם באופן ישיר, חלקם באופן עקיף, אבל הוא ''נאשם'' באותם חטאים, גם אם זה באופן עקיף.
אדם הראשון, אומרת הגמרא, כופר בעיקר, מין היה.
מה שייך לכפור, מה שייך מין היה ? איך זה מתחבר ?
אז הרשב"א, מאריך בזה בהרחבה גדולה ב - עין יעקב(מסכת סנהדרין) - אם האמינה חוה לדברי הנחש, שהקב"ה אכל מן העץ הזה וברא עולמות, וזו הסיבה שהוא לא מרשה להם לאכל מעץ הדעת, כי כל אומן שונא בני אומנתו, פירוש הדבר, שהיה כאן עץ, עוד לפני שהקב"ה בא לכאן, והקב"ה אכל מן העץ.
אם ככה, הקב"ה הוא לא ראשון, וכולנו הרי יודעים את דברי הנביא אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים.
אם אתה מאמין שהיה כאן עץ קודם, אז אתה כופר באמונה, שהקב"ה הוא ראשון.
אז יש כאן למה שחז"ל אומרים - אדם הראשון כופר בעיקר היה, אדם הראשון מין היה.
כתוצאה מזה, נגרם מוות לעולם. אם נגרם מוות, אומר הקב"ה - לא תחיה יותר לאורך ימים ושנים, אלא אני אקצוב את חייך.
כתוצאה מחטא אדם הראשון, היה גם עונש של שפיכות דמים. כתוצאה מחטא אדם הראשון, ניצל הנחש את זמן שנתו של האדם – אדם הראשון נרדם, והוא ניצל את הזמן הזה, כך אומר המדרש, הוא בא לחוה ופיתה אותה.
זאת הסיבה שכתוב בהלכה, שאסור לישון בראש השנה. למה ?
בגלל אותו מעשה שאירא בראש השנה בְ -א' בתשרי, לכן נפסק בהלכה, שאסור לישון בראש השנה, כי כל החורבנות היו בגלל שנתו של אדם הראשון.
אם ככה יוצא, שלחטא אדם הראשון היה שורש לְ – ג' עוונות חמורים.
כותב הזוהר הקדוש – כל אחד מהאבות תיקן חלק מסוים בחטא הזה:
אברהם אבינו, תיקן את החלק של העבודה זרה, מחטא אדם הראשון – אברהם אבינו בענין עם נמרוד, ששאל אותו במי אתה דבק ?
אמר לו אברהם – אני דבק בהקב"ה.
הלך וזרק אותו נמרוד לתוך כבשן האש.
אומרת התורה(דברים ז, כד) פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ – לקחו את אברהם אבינו, שרפו אותו בכבשן, ובזה זיכך במעט את ענין עבודה זרה, שלח אדם הראשון.
אצל יצחק אבינו, היה זיכוך מסוים של חטא שפיכות דמים, של אדם הראשון.
ידוע לכולם שנשמתו של יצחק אבינו פרחה, וחזרה אחרת, כמו שמאריך האור החיים הקדוש. הוא היה נשמה מעולם שנקרא עלמא דנוקבּה, זה מימד מסוים ששייך לענין של שפיכות דמים.
ענין גילוי עריות שבא בעקבות חטא אדם הראשון, תוקן באופן מסוים ע"י יעקב אבינו. יעקב השלים את התיקון, ולכן אומרת הגמרא, שיעקב אבינו אמר על ראובן -(בראשית מט, ג) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי היה כאן תיקון לענין של חטא אדם הראשון, בעיקר למאן דאמר מושך בערלתו היה, כמו שמביאה הגמרא.
יוצא, אומר ר' צדוק הכהן מלובלין(פרשת וארא) – לכן תמצא על יעקב אבינו מילים, שלא תמצא באף אבא אחר:
וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה...
מביא רש"י את דברי המדרש -... שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה, יצא משם, פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה.
שואל ר' צדוק הכהן מלובלין(פרי צדיק) – כולם יוצאים מהעיר, ובאף אחד לא כתוב פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה, למה ?
הוא מאריך בשאלה ושואל עוד יותר - כשאברהם אבינו ירד לארץ מצרים, לא נשאר כאן אף אחד שמאמין בהקב"ה, חוץ מאברהם אבינו, שם לא כתוב פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה.
כשיעקב אבינו עזב את ארץ ישראל, והלך לחרן, נשאר יצחק אבינו במקום. אם יצחק נשאר, למה כתוב פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה ?
אם יצחק היה כאן,ההוד עדין נשאר, למה אתה אומר פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה ?
אומר ר' צדוק – כיון שיעקב אבינו הוא הנקרא הודה הדרה וזיוה של העולם, למה ?
כי הגמרא(מסכת בבא בתרא פ"ד) אומרת - שׁוּפְרֵהּ דְּיַעֲקב מֵעֵין שׁוּפְרֵהּ דְּאָדָם
כיון שיעקב השלים את התיקון שהאבות החלו בהם, אם ככה, לכן שהוא יצא, הוא חזר להוד והזיו של אדם הראשון, לכן אומרת הגמרא, שהיופי של יעקב הוא כעין יופיו של אדם הראשון.
האר"י הקדוש כותב – לכן שלושת האבות קבורים ליד אדם הראשון, במערת המכפלה. למה ?
כיון שאדם הראשון היה צריך תיקון להריגת נפש בשגגה, הרי בגללו ירד מוות לעולם, איפה מתקנים את זה ?
בחברון. כיון שהיא נקראת עיר מקלט ולכן כולם קבורים לידו, לכן דוד המלך לא קבור שם, אומר האר"י הקדוש, הוא קבור בירושלים, כיון שהוא לא היה צריך את התיקון הזה. עד כאן דבריו של ר' צדוק פרשת ויצא.
אם ככה יוצא, שחטא אדם הראשון כלל שלושה דברים - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
כותב האלשיך הקדוש – מה שמונע מאתנו לראות את השכינה, הוא זוהמת הנחש. הזוהמה שהטיל הנחש בחוה, כל הצאצאים הבאים אחריהם, כולם נגועים בזוהמת הנחש, ולכן אין לנו אפשרות לראות את הקב"ה באופן ישיר, אלא בהכנות שמביא ר' פנחס בן יאיר, להכנות לרוח הקודש, ולהכנות שמביא הרמב"ם, לענין הנבואה.
היות וכך, גזרה חכמתו של הקב"ה יתברך שמו, כותב האלשיך הקדוש, שנצטרך לרדת לגלות במצרים, זו היתה גזרתו יתברך.
שם במקום הזה, בגלות של 400 שנה, עם ישראל עבר זיכוך, כדי ל הגיע לתיקון זוהמת הנחש.
האלשיך הקדוש מאריך מדוע את תחילת בניינו של העולם, השתית הקב"ה על אברהם אבינו.
הוא מביא את דברי המדרש שאומר(בראשית רבה י"ט) – ביקש הקב"ה לעשות את אברהם אבינו אדם הראשון. אמר הקב"ה, אם אני עושה את אדם הראשון אברהם, אם הוא חוטא, אין מי שיתקן אחריו, אין סיכוי שמישהו יתקן את זה.
אני אמתין עשרים דורות, עד שיגיע אברהם לעולם, הוא יתקן את זה.
אם ככה, אומר האלשיך הקדוש- עכשיו בֹא ואסביר לך, מדוע נדחה הענין של הלידה של אברהם אבינו עד לגיל מאה:
הגמרא(מסכת שבת קמ"ו) אומרת - ענין זוהמה במשפחה, לא עוברת אלא, עד שלוש דורות.
אברהם אבינו, היתה בו הזוהמה של תרח, לא יצאה בו הזוהמה עד מתי ?
הזוהמה כלתה אצל יעקב אבינו.
אומר האלשיך הקדוש – המשנה במסכת אבות אומרת(פרק ה, כ"א) בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם
בגיל מאה, אומרת המשנה, אדם כביכול מת, ובטל מן העולם.
מה עשה הקב"ה ? הביא לכך שאברהם אבינו יוכל ללדת, רק מתי ?
אומר האלשיך - משבוטל יצרו ובוטלה תאוותו, אז שאברהם אבינו הוליד את יצחק, זה הוויה מחודשת, זה התחלה מחודשת, אחרי כביכול תחיית המתים, הוא מת ועבר ובטל מן העולם ומתחיל מהתחלה.
אם ככה הוא אומר, ישמעאל נולד כשאברהם אבינו עוד היה ערל, יצחק אבינו נולד, כשאברהם אבינו היה כבר מהול, אז זה שוב הוויה מחודשת אצל אברהם אבינו.
יצחק היה ראוי לשאת שתי נשים, אם רק היה אפשר להשיא אותו בשתי נשים.
אומר האלשיך הקדוש- היה טוב שיישא שתי נשים ויתחתן ויביא את עשו לעולם, מאישה אחת, ויעקב יבוא מרבקה.
אבל היות והוא היה ''עולה תמימה'', אומר האלשיך הקדוש, הוא לא היה יכל לשאת שתי נשים, והיות וכך, היו חייבים להביא לכך, שעשו ויעקב יוולדו ברחם אחד, אז מה קרה ? איך זה יצא אדמוני וזה לא ?
אומר האלשיך הקדוש – זה רק בגלל סיבה אחת – כיון ששתה עשו את כל דם הזוהמה של רבקה אימנו, ולכן מכאן ואילך רבקה אמנו לא יכלה ללדת יותר ילדים, הוא עקר בית מתרים שלה, אומר המדרש, הוא שתה את כל דם הנידות שלה, ולכן הוא היה כולו אדמוני ויעקב אבינו היה כולו זך וטהור.
אם ככה יוצא, שיעקב אבינו כולו זך וטהור לגמרי, ולכן אומרת הגמרא - שופרא דיעקב מעין שופרא דאדם הראשון, כי הוא חזר כביכול, למצבו של אדם הראשון לפני החטא.
ר' צדוק הולך יותר רחוק מזה, ומסביר בהרחבה גדולה, שיעקב אבינו, נילקח ממנו כל המושג של יצר הרע, כמו שהיה אצל אדם הראשון - לֹא הִתְבּוֹשְׁשׁוּ, לא היה בו שום יצר, כמו שהזכרנו, למי שזוכר, בשיעורים לפני פסח – פסח מצה ומרור – שפסח זה כנגד אברהם, מרור כנגד יצחק ומצה זה כנגד יעקב אבינו.
למה מצה כנגד יעקב ?
פשוט מאוד – כמו שבמצה אין יצר ובלי שׂעור, אותו דבר יעקב אבינו, לא היה בו יצרים, לכן כותב ר' צדוק, הוא היה יכל לומר(בראשית כט, כא) הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ.
אומר רש"י במקום -...והלא קל שבקלים אינו אומר כן, אלא להוליד תולדות אמר כך...
יעקב חזר למצב הראשון של אדם הראשון, לפני החטא, ולא היה בו שום יצר, אלא רק רצון לקיום מצוותיו של הקב"ה. עד כאן דברי האלשיך הקדוש ור' צדוק הכהן, להסביר את בסיסם של דברים.
אם כך, נשאלת שאלה – אם יעקב היה זך וטהור, אז בשביל מה לרדת למצרים ? אם נוקה חטא הזוהמה של אדם הראשון, אז למה לרדת למצרים ?
אומר החתם סופר, כך מובא בשמו, שכדי לטהר את זוהמת נשותיו של יעקב אבינו, היה צריך לרדת למצרים, למה?
אומר הפסוק – ירדנו לְכּוּר הַבַּרְזֶל.
ברזל, אומר החתם סופר, ראשי תיבות של ארבע נשותיו של יעקב אבינו – בלעה רחל זילפה לאה.
כּוּר הַבַּרְזֶל – לזכך את אותה זוהמה שהיתה בבית של לבן, כי אותם ארבעת הנשים, שתיים היו מנשותיו, ושתיים היו מפילגשיו, אז אם ככה, יש לך כאן את הזיכוך הזה, ולצורך זה היו צריכים לרדת לְכּוּר הַבַּרְזֶל.
אם אלה הדברים, נוכל להבין דבר נפלא:
כותב האלשיך הקדוש – וכדי להגיע למעמד הר סיני, לקח הקב"ה אותנו לְכּוּר הַבַּרְזֶל, והתיך את כל הסיגים מתוך הזהב, כדי לצאת זכים וטהורים החוצה, ולצורך זה היו צריכים את מכת החושך(שמות יג, יח) וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם – אחד מחמישים, אחד מחמש מאות ואחד מחמשת אלפים, מכל השעבוד הזה במצרים, עדין נותרה הזוהמה, מה שנשאר בסוף, אלה הזכים וטהורים שיצאו החוצה.
רק עוד שלב אחד בע"ה, ואז נתחיל לסגור קצוות:
בספר אור גדליה, של הגאון ר' גדליה שור, הוא שואל – למה עם ישראל, לפני מעמד הר סיני, לא יכל לקבל כמו החררה שהספיקה להם למזון של ס"א סעודות, היה נותן להם הקב"ה עוד חררה כזאת, שיספיק להם לעוד ס"א סעודות.
למה מט"ו באייר, התחיל הקב"ה להוריד מָן לעם ישראל? מדוע ירד להם מָן ? שאלתו של הספר אור גדליה
אומר הספר אור גדליה יסוד נפלא ביותר – הגמרא(מסכת חגיגה) בשלושה דברים אנחנו דומים למלאכים ובשלושה דברים אנחנו דומים לבהמות.
בשלושה דברים דומים למלאכים – הולכים בקומה זקופה, מדברים בלשון הקודש ויש לנו דעת.
בשלושה דברים דומים לבהמות – אוכלים ושותים, מוציאים רעי ופרים ורבים כבהמה.
אם אנחנו עומדים להתגלות בהר סיני, ולחזות את הקב"ה, אין לבן אדם כוחות לראות את הקב"ה, אדם צריך להיות מוכן כמו שמלאך רואה את הקב"ה, יש לו הכנה, במה ?
באותם שישה, שאנחנו הופכים להיות כמלאכים, אנחנו יכולים לראות את הקב"ה.
אז בשלושה יש לנו, כמו מלאכים – עומדים בקומה זקופה, מדברים בלשון הקודש, יש לנו דעת. מה נצרך לנו ? בשלושה של בהמה, להתנתק ולהפוך כמלאכים.
אז מה עשה הקב"ה ?
נתן לישראל לאכל מָן.
שואלת הגמרא(יומא ע"ה, ב) – מה זה מָן ?
אומרת הגמרא – מָן זה אוכל שמלאכי השרת אוכלים אותו. כל מי שאוכל מָן, אין לו יציאות, כמו שעם ישראל אמר(במדבר כא, ה) וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל.... עתיד המן הזה שיתפח במעינו, אז גם לא מוציאים רעי כבהמה.
שלושה ימים לפני מעמד הר סיני, אמר הקב"ה- אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה, אז גם מזה התנתקנו.
יוצא, שהיינו בשישה כמלאכים, אם כך, היינו יכולים לגשת למעמד הר סיני.
בא האלשיך הקדוש, סוגר את הקצוות ואומר - כדי להינקות מזוהמה, צריכים להביא את האדם, למקום שיש בו זוהמה, מעין מה שנקרא בשפה שלנו היום – ''נותנים זריקת חיסון''.
אם אתה רוצה לחסן בן אדם נגד טטנוס, אתה לוקח את הנסיוב, מכניס אותו בתוך גוף האדם, נותן לו להתמודד, וכשגוף האדם מתמודד איתו, הוא יכל להילחם כנגדו.
גזרה חכמתו יתברך, להוריד אותנו לגלות דוקא למצרים. מה זה מצרים ?
כותב האלשיך הקדוש – כמו שיש עור אדם, מלמעלה למטה, מחולק לאברים, ככה התבל מחולק לאברים:
יש ראש לעולם שנאמר(משלי ח, כו) וְרֹאשׁ עָפְרוֹת תֵּבֵל
לארץ הזאת יש ידיים, שנאמר(בראשית לד, כא) וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם
לארץ הזאת יש טבור, שנאמר(יחזקאל לח, יב) יֹשְׁבֵי עַל-טַבּוּר הָאָֽרֶץ.
אומרת הגמרא(מסכת סוטה) – כאשר המרגלים דיברו סרה, על ארץ ישראל, הלכה לשונם עד טבורם.
שואל הכלי יקר – למה עד טבורם ? כיון שדיברו כנגד ארץ ישראל, שנקראת טבור הארץ, לכן עד טבורם.
החלק האחרון – יש לארץ הזאת ערוה. מה הערוה של הארץ הזאת ? מצרים, שנאמר(בראשית מב, ט) עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.
אומר האלשיך הקדוש –כדי להכין את עם ישראל לבוא לבָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ., צריכים לבחון אותם בקדושה, כדי לזכך אותם מזוהמת הנחש. אז מה עשה הקב"ה ?
אמר לאברהם אבינו -(בראשית טו, יג) יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה – בארבע מאות שנה במצרים, עם ישראל יצא זך ונקי.
ממשיך האלשיך הקדוש ואומר – עפ"י זה תבין, למה אברהם אבינו לא ביקש ''הנחה'', אם הקב"ה אומר לו, שאת הזוהמה הזאת לוקח ארבע-מאות שנה לנקות, לכן לא ביקש אברהם אבינו הנחה.
המטרה היא להגיע ל - בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ. אם זאת המטרה, אז צריך להגיע לזה, אז למה אברהם יבקש ''הנחה'' ?!
יש רק אפשרות אחת – אם מוסיפים יותר ''חומרי ניקוי'' במכונה לניקוי יבש, אז זה לא מנקה את זה יותר מהר, אלא הלכלוך יוצא יותר מהר.
בא הקב"ה ואמר – קושי השעבוד השלים, יעבדו ביום ובלילה, שישה בקרס אחד, אז ממילא בזמן הזה, ינקו את עצמם מהזוהמה, לאחר 210 שנים.
יוצא, שהירידה למצרים היתה, אומר האלשיך הקדוש, כדי לנקות את זוהמת הנחש.
שתיים ירדו להכין את עצמם, כדי לאפשר לעם ישראל להתמודד עם זה – שרה אמנו אומר המדרש, ירדה אצל פרעה, וגדרה את עצמה, ונגדרו בזכותה כל הנשים.
יוסף הצדיק ירד למצרים, ונגדרו כל הזכרים בזכותו.
אם ככה, אומרים חז"ל(שיר השירים ד, יב-יג)- גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם:(יג) שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים...
בזכות מה נגאלו ישראל ממצרים ? שלא שינו שמם, לשונם, מלבושם ולא היה אחד מהם פרוץ בעריות.
210 שנים, מתוכם 86 שנים, של עבודת פרך, אף אחד לא התחתן עם מצרי, אף אחד לא התחתן עם מצרייה.
שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, שלח אותם הקב"ה בזכות מה ? שהיו גדורים מן העריות. אחת היתה, ופרסמה הכתוב, שלומית בת דברי, נקרא את זה בפרשת שבוע הבא, פרשת אמור.
יוצא, שבכל 210 השנים אחת חטאה, ופרסמה הכתוב.
אם ככה, בע"ה נוכל להבין – לקבלת התורה, היסוד שלו זה קדושה - בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ,(שמות יט, ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ.
חוסר קדושה עם תורה, לא הולכים יחד. תורה הולכת ביחד עם קדושה. מאור תורה, לא הולך ביחד עם טומאה, לכן כדי להפריש את עם ישראל מהטומאה, הכין אותנו הקב"ה בקדושה.
בא הזוהר הקדוש, כך מביא הרקנטי(פרשת נשֹא) – כשעם ישראל יצא ממצרים, היו המצרים אומרים לעם ישראל – בניכם אינם שלכם.
מה עשה הקב"ה ?
הביא אותם למרה, ובמרה היו מים מרים, ולא היה מים לעדה לשתות.
שואל הזוהר הקדוש – מה הענין היה, להוציא אותם ממצרים ולתת להם מיד מים מרים לשתות ?
ומשיב – פשוט מאוד, המים המרים היו כדי לבדוק אותם, כמו שבודקים את הסוטה, כל אחד ואחד מעם ישראל נדרש לשתות(שמות טו, כה) וַיּוֹרֵהו ּה' עֵץ, מה כתבו על העץ, שואל הזוהר ?
אותו שם שכתוב בפרשת סוטה, כתבו על העץ, ומשה זרק את זה למים, כדי שיוכלו לשתות, כדי שיוכלו לבדוק אותם.
באה התורה הקדושה ואומרת, כך מופיע במדרש בילקוט שמעוני, פרשת במדבר -(במדבר א, יח) וַיִּתְיַלְּדוּ עַל מִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם מה פירוש הדבר ?
אומר המדרש – כיון שקיבלו ישראל תורה, באו אומות העולם ושאלו את הקב"ה – מה פתאום עם ישראל מקבלים תורה, ואנחנו לא מקבלים ?!
אמר להם הקב"ה – הביאו לפני ספר יוחסין שלכם – יש לכם ספר יוחסין, תקבלו תורה! עם ישראל, יש לו ספר יוחסין.
מי ש- בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ, הוא יכל לקבל תורה. מי שאין לו קדושה, אינו יכל לקבל תורה.
אומר החיד"א – זה פשוט מאוד, הקב"ה ביקש ערבון מעם ישראל- ''תנו לי ערבים'', מה נתנו עם ישראל כערבון ?
נתנו את הילדים שלהם – הילדים שלנו יהיו ערבים על קבלת התורה.
אומר החיד"א(נחל קדומים, פרשת במדבר) - באו אומות העולם ואמרו – גם אנחנו ניתן את הילדים שלנו כערבים.
אמר להם הקב"ה – הילדים לא שלכם, איך אתם יכולים לתת ערבות ?! הביאו לפני ספר יוחסין, ואקבל ממכם ערבות.
אם ככה, נוכל להבין – לאחר מכן, בא הקב"ה וחתם כל משפחה ומשפחה מעם ישראל בְ- י וְ – ה לחנוך משפחת החנוכי, לפלוא משפחת הפלואי. השם י-ה, נאמר על זוג שחותם את עצמו בקדושה - איש ואישה זכו, שכינה בניהם. ה – י באיש ו – ה באישה, וזה החותם שהקב"ה מעיד, שהמשפחות שבישראל, קדושים וטהורים.
חז"ל מביאים על הפסוק(שיר השירים ב, ח) קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת.
אומרים חז"ל – בזכות מה נגאלו ישראל ממצרים ?
בזכותם של ההרים ובזכותם של הגבעות. ההרים הכוונה לאבות הקדושים, והגבעות הכוונה לאימהות הקדושות.
כך מביא גם רש"י(פרשת בלק) –(כג, ט) כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב
אומר רש"י - מֵרֹאשׁ צֻרִים אלו האבות הקדושים. וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ אלו האימהות.
יצאנו בזכותם של האימהות.
הזכרנו בשיעור שלפני פסח - יציאת מצרים, נקראת בשם גפן -(תהלים פ, ט) גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ.
האישה, אומר דוד המלך, גם היא נקראת בשם גפן, שנאמר(תהילים קכ"ח, ג) אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶך ָ.
יציאת מצרים, אומרים חז"ל במדרש, בזכות אימהות צדקניות, שגדרו עצמם, וחתמו עצמם, כמו שנאמר(שיר השירים ד, יב) גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם – הכל בזכותם של האימהות הקדושות.
אם אלה הדברים, נוכל בס"ד, להבהיר דבר נפלא ביותר:
בהפטרה שנקרא בשבת זו, יש מחלוקת שלמה בפוסקים, איזה הפטרה קוראים שהשבת מחולקת אחרי-מות וקדושים.
השבת לא קראו את ההפטרה של אחרי-מות –(עמוס ט, ז) הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי. אנחנו לא קוראים את ההפטרה הזאת, כי קראנו את ההפטרה של שבת הגדול -(מלאכי ג, כג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא...
השבת, שבת קדושים, האם קוראים את ההפטרה של פרשת אחרי-מות, או את ההפטרה של פרשת קדושים ?
על זה חלקו המפרשים – בני עדות אשכנז סוברים שקוראים(עמוס ט, ז) הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי.
בני עדות ספרד, הדעות חלוקות, כל אחד נוהג בשיטה שלו, רובם קוראים את ההפטרה של פרשת קדושים, לא את(עמוס ט, ז) הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי.
מהי ההפטרה הזאת, אף עפ"י שהיא נאמרה בפרשת אחרי-מות, קוראים אותה בפרשת קדושים? מה היא שייכת לפרשת קדושים ?
לאור הדברים שאנו אומרים עכשיו, הדברים פשוט נפלאים ביותר:
אומר הנביא בספר עמוס -(ט, ז) הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר
מה כתוב כאן ?
המלבי"ם מבאר את הדברים באופן נפלא, ומי שמרחיב בזה הוא הספר מעדני שמואל, של הגאון ר' שמואל טרוביץ:
הקב"ה שלח את האומה שנקראת פלישתים, באומה שנקראת כפתורים. בתוך זמן קצר, לא נשאר מהם זכר, הפלישתים שכחו שהם פלישתים, כולם הפכו להיות כפתורים.
הוא שלח אומה שנקראת ארם, למקום שנקרא קיר. אף אחד לא זכר שהוא בא מארם, נעלמו ואינם.
עם ישראל, שולח אותם הקב"ה למצרים, ומעלה אותם, הם לא הופכים להיות מצריים הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה', למה ?
הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים, לא העליתי מצרי מארץ מצרים.
כששלחתי פלישתים מכפתור, העליתי כפתורים, כאן אני מוציא את ישראל ממצרים. איך יכל להיות דבר כזה?
אומר הנביא - הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי. מה זה כִבְנֵי כֻשִׁיִּים ?
באה הגמרא(מסכת מועד קטן ט"ז, ב), מביאה הגמרא כמה וכמה אנשים שקראו להם כֻשִׁיִּים.
אחד מהם, אומרים חז"ל, שאול נקרא בשם כוש. למה שאול נקרא בשם כוש?
מזמור בתהילים(ז,א) שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַה' עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי – זה שאול.
שואלת הגמרא – וכי כוש שמו והלא שאול שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו כיוצא בדבר אתה אומר(במדבר יב-א) על אודות האשה הכושית אשר לקח וכי כושית שמה והלא ציפורה שמה אלא מה כושית משונה בעורה אף ציפורה משונה במעשיה כיוצא בדבר אתה אומר(ירמיה לח-ז) וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף צדקיה משונה במעשיו כיוצא בדבר אתה אומר(עמוס ט-ז) הלא כבני כושיים אתם לי(בית) ישראל וכי כושיים שמן והלא ישראל שמן אלא מה כושי משונה בעורו אף ישראל משונין במעשיהן מכל האומות
שואל הספר מעדני שמואל – במה הם משונים משאר האומות ? הרי אין להם דמיון לשאר האומות ?לא בתפילין, לא בסוכה, לא במזוזה ?
אלא הוא אומר – בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים – שלא שינו שמם, לשונם, מלבושם, ולא היו פרוצים בעריות.
אמר הקב"ה – הורדתי אותם למצרים, כדי לראות אם הם מתערבים במצרים, לראות אם הם יורדים לתוך הזוהמה, והם יוצאים ממנה בשלום!
הורדתי אותם למצרים ויצאו משם בשלום. איך ?
הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי.
לא שינו שמם – לא קראו לראובן – רובי. ולא יעקב – ג'קי. כולם נשארו בשמותיהם.
זה עזר להם, כותב המעדני שמואל, לצאת משם גדורים בעריות.
הראיה שבספר עזרא התחתנו עם נוכריות, כותב הספר מעדני שמואל, למה ?
כי דיברו אשדודי וקראו לילדים שלהם בשמות של נוכריים. באותו רגע שמדברים אשדודי וקוראים לילדים בשמות של נוכרים, השלב הבא יביא אותך גם לנישואי נוכרים.
אומר הקב"ה - הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי, איך יצאתם ממצרים ? יצאתם גדורים בזכות ארבעה דברים – שמם, לשונם, מלבושם ולא היו פרוצים בעריות.
אם ככה נוכל להבין דבר נפלא בע"ה:
אומרת התורה, בפרשת אחרי-מות, שקראנו לפני פסח, שקְדֹשִׁים תִּהְיוּ, זה ההמשך לזה, כי בכל מקום שאתה מוצא קדושה, זה פרישות מן הערוה.
אומרת התורה –(ויקרא יח, ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ.
מה יש למצרים ולכנען ?
אומר רש"י – כמעשה ארץ מצרים. מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות, ואותו מקום שישבו בו ישראל מקולקל מן הכל.
ארץ גושן, המקום הכי גרוע בכל מצרים. המתנה שנתן פרעה לשרה אמנו, זה המקום הזה, זה המקום שיצא הכי מושחת בעולם.
בא החיד"א, בביאורו על הזוהר הקדוש(ניצוצי אורות) ואומר – איפה בא הכושי הראשון בבריאה ? הכושי הראשון בבריאה, לא היה בששת ימי בראשית.
הכושי הראשון בבריאה היה 1656 שנה אחרי בריאת העולם, שם נברא הכושי הראשון.
איפה הוא נברא ?
בתיבה.
אומרת הגמרא – שלושה שימשו בתיבה – הכלב, העורב וחם.
צריך להבין את הסדר הזה – קודם כלב, אחר כך עורב, ואחר כך חם.
לכאורה חם קיבל את התואר, אחרי שהוא כלב, המעמד שלו יותר נמוך משל כלב, צריך להבין בדיוק את הגמרא הזאת, אבל זה מה שכתוב בגמרא – הכלב העורב וחם.
באותו רגע שחם שימש בתיבה, אומרת הגמרא, לקה בעורו. מה זה לקה בעורו ?
אומר המדרש(בראשית רבה מ"ו) – נעשה כושי, נעשה מפוחם.
למה הוא נעשה מפוחם ?
אומר הבן יהוידע - כי הוא התהווה למה שעשה העורב לפניו – העורב שימש לפניו, וממנו למד חם, וגם עשה אותו דבר.
מה כתוב בשיר השירים על העורב ? שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב, לכן גם הוא נהיה שחור, נתפחם כולו.
מי הם ארבעת הילדים של חם ?
אומרת התורה(דברי הימים א', א) – בְּנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם פּוּט וּכְנָעַן
שני המקומות של הילדים השני והרביעי, מי הם ?
מצרים וכנען. למה ?
הוא המושחת הראשון שהשחית את הבריאה, בנושא של קְדֹשִׁים תִּהְיוּ.
אמר הקב"ה – התיבה, כמוהה כמשכן, להשראת השכינה. הקב"ה נמצא עם תיבת נח, לכן שום דבר לא מתעפש שמה, לכן הכל נשמר שמה בקדושה, לכן אף אחד לא רב שם עם השני. כל החיות היו כמו בימות המשיח.
שם, בתיבה הזאת, הולך חם, ומשחית את כל היקום כולו, הושחם כולו ונהיה כושי.
אומר הנביא עמוס - הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי- אתם הייתם שונים מהכושי הזה. הכושי הזה לא יכל להחזיק שנה אחת בתיבה.
אתם, עם ישראל, גדורים בעריות 210 שנים, על מה הוצאתי אתכם ממצרים ?
על הקדושה של העריות, לכן נסמכה פרשת אחרי-מות לפרשת קדושים, לומר לך, שכל עם ישראל גדור מן העריות.
כדי לבוא לקבלת התורה, אומרת התורה –(שמות יט,ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ.
אומר המדרש תנחומא – אתה רוצה להיות קדוש ?! בפרשת השבוע מופיע שוב עשרת הדיברות. איפה שיש עשרת הדיברות, הפתיחה היא, ב- קדושים תהיו, כי כל הירידה שלנו למצרים היתה לניקיון זוהמת הנחש, יצאנו קדושים וטהורים.
אם ככה נוכל להבין, מדוע הספירה שלנו היא מן הבהמה אל האדם:
בספירת העומר, אנחנו סופרים את ההתרחקות שלנו, מן הטומאה של מצרים.
אנחנו סופרים ממאכל בהמה, מאכל העומר.
מובא במאכל בהמה, אומרת הגמרא(מסכת סוטה יד) – הקרבן מנחה יחיד, שמגיע מן השׂעורים, הוא קרבן מנחת סוטה. למה ?
היא עשתה מעשה בהמה, לכן גם קרבנה ממעשה בהמה.
הולכים אל ספירת שתי הלחם, שזה כבר מאכל אדם. מן השׂעורה אל האדם, אומרת הגמרא(פסחים ג) – הגיע ר' יוחנן חקוקאה, שאלו אותו אם הצליחו החיטים. אמר להם השעורים הצליחו. אמרו לו, צא ובשר לחמורים ולסוסים.
מה מעניין אותנו שעורים ?! זה בשורה טובה לסוסים ולחמורים, אותנו מעניין חיטים.
יצאנו ממצרים, אשר בשר חמורים בשרם, ואנחנו צועדים לקבלת התורה, כדי להיות במעמד הר סיני. יצאנו מערוות העולם, כמו שאמר יוסף הצדיק אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.
יצאנו משם זכים וטהורים, יכולים להגיע למעמד הר סיני.
אומרת התורה - וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ – ניתנו לנו שבעה שבועות של ספירה, להתרחק מזוהמת החמור, ולהגיע לראות את הקב"ה, ויהי רצון שהשנה, זה כבר יהיה בבית הבחירה, הבית השלישי, שיבנה במהרה בימינו
אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.