בס"ד פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת שופטים.
היא הפרשה השניה, מתוך שלושת הפרשיות שהזכרנו בשבוע שעבר, שעוסקות במצוות.
הזכרנו כבר, בשבוע שעבר, שחומש דברים מחולק כך, ששלוש פרשיות ראשונות עוסקות בדברי תוכחה, ושלוש פרשיות שניות, עוסקות בעניני מצוות.
בפרשת ראה, שקראנו בשבת שעברה, ישנם 55 מצוות, פרשת שופטים, שנקרא בע"ה השבת, ישנם 41 מצוות, ובשבת הבאה בע"ה, יזכנו הקב"ה לקרוא את פרשת כי-תצא, שבה יש 74 מצוות.
המצוה הראשונה בפרשה היא שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ.
כותב רש"י - שפטים ושטרים. שופטים, דינים הפוסקים את הדין. ושוטרים, הרודין את העם אחר מצותם. שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט.
כותב החינוך, שיש מצוה למנות בכל עיר ועיר, 23 דיינים, והיא הנקראת סנהדרין קטנה, ונעמיד בירושלים סנהדרין גדולה, בית דין גדול, שיהיה מורכב מ-70 דיינים, ונעמיד אחד על השבעים, והוא הנקרא ראש הישיבה, ויש שיקראו לו בשם נשיא.
אז ממילא, הציווי של שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, שנצטווינו להעמיד בכל עיר ועיר, סנהדרין קטנה, ובעיר ירושלים, להקים את הסנהדרין הגדולה.
כל אחד שקורא את הפסוק הזה, מיד שואל את עצמו שאלה – למה כתוב שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ, ולא כתוב שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְכם?
הרי אתה מדבר אל הכלל, אתה לא מדבר אל היחיד.
הספרי לומד מזה, שממנים מעל הדיינים אחד מעליהם, לכן נאמר תִּתֶּן לְךָ – ממנים אחד מלמעלה.
בספר נחל קדומים, של החיד"א, הוא מביא את דברי ר' חיים ויטאל, כך גם מובא בשל"ה הקדוש, שהכוונה ב- שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, מדבר לכל אדם ואדם ב"שערים" שלו.
לאדם בראש, ישנם שבעה שערים – שני אזנים, שני נחיריים, שני עיניים ופה אחד.
הקב"ה דורש מכל אחד ואחד, למנות באותם פתחים, באותם"שערים", שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, כדי שידע האדם, איזה מראה  מותר לו לראות, איזה דיבור מותר לו לדבר, איזה דיבור מותר לו לשמוע, איזה ריח מותר לו להריח... כל זה, תפקידו של האדם להיות אחראי, ועל זה נאמר שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, הציווי הוא עליך,  בשערים שלך.
בסיום דבריו, כותב החיד"א – וכשזוכה אדם, לשמור על שערי גופו כראוי, מובטח לו שיתקיים בו הכתוב(ישעיה כו, ב) פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים, וזוהי מידה כנגד מידה, מי ששמר על שערי גופו, יזכה שיפתחו לפניו שערי ש"י עולמות, ומי שישכיל ויתקן בחייו, וישמור על שעריו, יזכה שיפתחו לפניו שערים עליונים.
כך כותב ר' חיים ויטאל, על הענין.
בשפת אמת(שנת תרמ"ז) הוא כותב – וכנגד שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, ניתנו לנו תפילין של יד ושל ראש. תפילין של יד, הוא כנגד השוטר, כי השוטר תפקידו לרדות ברצועה, והשופט, הוא ענין של מחשבה. הוא קובע דברים הקשורים למחשבה, אם ככה, כנגד זה ניתנו לנו תפילין של ראש.
בספר אור הצבי, הוא מביא דבר מענין מאוד – היות וכל השערים של האדם, נמצאים בראשו, לכן תיקנו לנו לעשות בתפילין של ראש, שתי שי"נים, משתי צדדים, כאשר כל שי"נ בתפילין של ראש, מורכב מראשים שונים. בראש אחד יש שלושה ראשים, ובראש השני יש ארבעה ראשים.
אנחנו יודעים, שהסיבה היא, שזה כנגד שלושת האבות וארבעת האימהות.
אבל אומר הספר אור הצבי – שבע ראשים של שי"נים, ישנם בתפילין של ראש, כנגד שבעת השערים שיש לאדם בראשו, וכדי לאפשר לאדם שיגן עליו להתמודד, עם אותם ניסיונות שיש לו בשבעת השערים שבראשו, נתן הקב"ה וציווה לעשות בתפילין של ראש, שבע ראשים, כדי להגן על עצמינו, מפני אותם ניסיונות, שישנם בשבעת השערים שיש לאדם.
במדרש, שואלים חז"ל – למה נאמר שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, ולא נאמר תיתנו לכם?
אומר המדרש(ילקוט שמעוני פרק לב סי' שצא, קסז) תירוץ מאוד מענין – שלשה דברים נתן משה נפשו עליהן ונקראו על שמו:
נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי, והלא תורת אלהינו היא, שנאמר תורת ה' תמימה, אלא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום ואומר ואשב בהר ארבעים יום.
נתן נפשו על ישראל ונקראו על שמו, שנאמר לך רד כי שחת עמך והלא עם ה' הם, שנאמר והם עמך ונחלתך, ואומר, באמור להם עם ה' אלה וגו'.
היכן מצינו במשה, שנתן נפשו עליהם, שנאמר(שמות ב, יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו... וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה...
מגיעים לשלב שנושע לפרשה שלנו:
נתן נפשו על הדינין, שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך. והלא המשפט לאלהים הוא, אלא לפי שנתן נפשו על הדינין, שנאמר ויצא ביום השני – דבר ראשון, משה יוצא ביום הראשון, הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי, והורג אותו. זה תפקיד של שוטר.
ביום השני, יוצא משה ורואה, שאיש עברי מכה איש עברי, ואומר לו לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ, ומה הוא אומר לו?
מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ – מי שם אותך להיות שופט!?
יוצא, כשמשה רבינו ראה עוולה, הוא התערב. זה תפקיד של שופט.
כשהוא ברח ממדין, גם שם הוא דאג לעוולה שהוא ראה – כשהרועים במדין, רואים את הבנות של יתרו, שהם שואבות מים מן הבאר, ואחרי זה מגרשים אותם, נאמר(שמות ב, יז) וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן...
מדינין ברח  ולדינין חזר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, הא לפי שנתן נפשו על הדינין נקראו על שמו.
כיון שמשה רבינו, מסר את נפשו על הדינים, לכן נאמר בתורה שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ.
המדרש מביא תירוץ נוסף, מה זה תִּתֶּן לְךָ, ואומר – לְךָ, כמו מבחינה של להנאתך ולטובתך. כמו שנאמר לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ
אומר רש"י - לך לך. להנאתך ולטובתך.
אותו דבר שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ – לטובתך ולהנאתך.
מה ההנאה והטובה שישנה כאן?
אומר המדרש(דברים רבה, פרשת שופטים, אות ז) - אָמַר רַבִּי לֵוִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה וְהָיָה אוֹהֵב אֶת הַקָּטָן יוֹתֵר מִכֻּלָּן, וְהָיָה לוֹ פַּרְדֵס אֶחָד וְהָיָה אוֹהֲבוֹ יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ, אָמַר הַמֶּלֶךְ נוֹתֵן אֲנִי אֶת הַפַּרְדֵּס הַזֶּה שֶׁאֲנִי אוֹהֲבוֹ מִכָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי, לִבְנִי הַקָּטָן שֶׁאֲנִי אוֹהֲבוֹ מִכָּל בָּנַי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּרָאתִי אֵינִי אוֹהֵב אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר(הושע יא, א): כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ. מִכָּל מַה שֶּׁבָּרָאתִי אֵינִי אוֹהֵב אֶלָּא אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר(ישעיה סא, ח): כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן אֲנִי מַה שֶּׁאָהַבְתִּי לָעָם שֶׁאֲנִי אוֹהֵב, הֱוֵי שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים.
אמר הקב"ה – מכל מה שאני אוהב בעולם, זה את עם ישראל, ומכל מה  שבראתי בעולם, אני אוהב את הדינים.
לכן נתן הקב"ה שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, לעם ישראל.
ממשיך המדרש - כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּרָאתִי אֵינִי אוֹהֵב אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר(הושע יא, א): כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ. מִכָּל מַה שֶּׁבָּרָאתִי אֵינִי אוֹהֵב אֶלָּא אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר(ישעיה סא, ח): כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן אֲנִי מַה שֶּׁאָהַבְתִּי לָעָם שֶׁאֲנִי אוֹהֵב, הֱוֵי שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, חַיֵּיכֶם בִּזְכוּת שֶׁאַתֶּם מְשַׁמְּרִים אֶת הַדִּין אֲנִי מִתְגַּבֵּהַּ, מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר(ישעיה ה, טז): וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְעַל יְדֵי שֶׁאַתֶּם מַגְבִּיהִין אוֹתִי בַּדִּין אַף אֲנִי עוֹשֶׂה צְדָקָה וּמַשְׁרֶה קְדֻשָּׁתִי בֵּינֵיכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר(ישעיה ה, טז): וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדַּשׁ בִּצְדָקָה. וְאִם שְׁמַרְתֶּם אֶת שְׁנֵיהֶם, הַצְּדָקָה וְהַדִּין, מִיָּד אֲנִי גוֹאֵל אֶתְכֶם גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר(ישעיה נו, א): כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת.
יוצא, שהפרשה הזו, עוסקת בעניני המשפט, זו פרשה שעוסקת בשופטים ושוטרים, וזו הפרשה שצריכה להכין אותנו, בס"ד, לקראת ראש השנה, הבא עלינו לטובה.
ידוע לכולם, שהפטרת פרשת חזון, הפרשה השלישית בתלתא דפורענותא, אומר הנביא, שכל החורבן הגיע, או חלק מהעוון שהביא להבאת החורבן, היה בהסתאבות מערכת המשפט.
כך אומר הנביא(ישעיה א, כא) מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים: {כב} כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם: {כג} שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם
ברגע שעם ישראל, לא התנהג כמו שצריך, במערכת המשפט, הגיע החורבן.
אומר המדרש(פתיחה לאיכה) - אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה(דברים טז, כ): צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים: צַּדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי.
יוצא, שעם ישראל לא התנהג כמו שצריך, ולא נהג את הנהגת המשפט, למנות דיינים יראי ה', אנשי אמת, שונאי בצע, ומינה אנשים שכל המעשים שלהם שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים...
אמר הקב"ה – ירושלים נקראת 'עיר הצדק', וברגע שלא מתנהגים בה בצדק, החריב הקב"ה את בית המקדש.
אבל הקב"ה מבטיח, שברגע שמערכת המשפט תתוקן, והמשפט יתנהל עפ"י דין תורה, אומר הנביא –(ישעיה נו, א) כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת.
לפני שניכנס לעומק הדברים, אנחנו בע"ה רוצים להגיע, לדין של ראש השנה, להקדים כמה הקדמות קצרות:
ידוע לכולם, שאחד מהמצוות הראשונות שניתנו לעם ישראל, עוד לפני הר סיני, היה הציווי למנות דיינים על עם ישראל.
הציווי הזה, ניתן עוד במרה, שם נאמר(שמות טו, כה) שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ.
אומר רש"י  - שם שם לו. במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדמה ודינין.(גם כיבוד אב ואם).
בעבר, בפרשת חֹקת, נתנו שיעור שלם, למה הקב"ה הקדים את הפרה אדומה, לתת אותה לפני  מעמד הר סיני.
נשאלת השאלה – למה הקב"ה נתן את שלושת המצוות האלה, לפני מעמד הר סיני?(כיבוד אב ואם, שבת ודינין).
מה כל-כך חשוב במצוות האלה, שהם צריכות להינתן עוד לפני מעמד הר סיני?
רעיון נפלא ביותר, מופיע בדבריו של ר' מאיר שפירא מלובלין, הזכרנו את זה בעבר.
ר' מאיר שפירא מלובלין, מביא את דברי הגמרא(מסכת שבת ) שאומרת – בשעה שעלה משה למרום, לקבל את התורה, אמרו מלאכי השרת תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם(תהלים ח, ב) – מה אתה נותן את התורה לעם ישראל?!
והקב"ה אמר  למשה רבינו – השב להם תשובה.
והתשובה שהוא אמר היא – כלום יש לכם לכבד הורים?! אין לכם הורים. 'כתוב בתורה ששת ימים תעבוד...', אתם עובדים?!  אז אתם לא צריכים שבת...
הודו לו מלאכי השרת, ואמרו לקב"ה שייתן לעם ישראל תורה.
שואל ר' מאיר שפירא מלובלין – איזה טענה היתה למלאכי השרת תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם(תהלים ח, ב)? הרי התורה ניתנה לבני האדם, מה היתה הסברה שלהם, שביקשו להשאיר את התורה למעלה? מה מונח בזה?
אומר ר' מאיר שפירא מלובלין יסוד אדיר – ישנה הלכה, שנלמדת מפסוק בתורה(דברים ו, יח) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'...
ההלכה הזאת נפסקה בשולחן ערוך, שאדם שמוכר דירה, ויש בקומה שלו שכן, הראשון  שיש לו זכות לקנות את הדירה שלו, זה השכן. לומדים את זה מדינה ד'בר מצרא – מי שצמוד למיצר, הוא הראשון לרכוש את הדירה.
אדם מוכר מגרש?
בר המיצר שצמוד אליו, הוא הראשון שזכאי לרכוש את המגרש.
לומדים את זה מפסוק ) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'...
אדם שלא עושה את זה, עובר על מצוה בתורה, של ) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'...
אומר ר' מאיר שפירא מלובלין – באו מלאכי השרת ואמרו – ריבונו של עולם, אנחנו ברי מיצר לתורה, התורה כבר איתנו 2448 שנים, מה אתה נותן תורה לישראל?? אנחנו ברי מיצר על התורה.
אומר ר' מאיר שפירא מלובלין – היות והקב"ה, רצה למנוע את טענת מלאכי השרת, הוא נתן לעם ישראל שלושה מצוות – שבת, דינים וכיבוד אב.
מה המיוחד בשלושת המצוות האלה, שהוא נתן אותם במרה?
כי שלושת המצוות האלה, הם היחידות בתורה, שעליהם אומרים חז"ל – שכל מי שמקיים אותם, נעשה שותף לקב"ה, למעשה בראשית.
אומרים חז"ל בגמרא(מסכת שבת) – כל השומר שבת כהלכתה, נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית.
אומרים חז"ל – כל דיין שדן דין אמת, לאמיתו של תורה, נעשתה שותף לקב"ה במעשה בראשית.
אומרת הגמרא(מסכת קידושין ל, ב) – ת''ר שלשה שותפין הן באדם הקב''ה ואביו ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב''ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני.
יוצא, ששלושת המצוות האלה, יוצרים שותפות, בין הקב"ה לבין האדם.
אומר ר' מאיר שפירא מלובלין – אותה גמרא שלומדת מ- וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'...  שבר מיצר, יש לו זכות קודם.
שואלת הגמרא – שותף ובר מיצר – מי קודם?
שותף קודם לבר מיצר.
מה עשה הקב"ה?
נתן להם במרה שלוש מצוות, שכל מי שמקיים אותם, נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית, ואז אם יטענו מלאכי השרת תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם – תשאיר את התורה פה, כי אנחנו ברי מיצר על התורה, יגיד להם הקב"ה – נכון שאתם ברי מיצר על התורה, אבל עם ישראל, הם שותפים שלי. איפה הם שותפים?
במרה, נתתי להם שלוש מצוות, ששלושת המצוות האלה, הופכים אותם להיות שותפים. שותף ובר מיצר – שותף קודם!
אלה הדברים, שאומר ר' מאיר שפירא מלובלין.
ידוע לכולם, שבכל התורה כולה, יש מחלוקת אם דורשים סמוכים או לא.
יש כאלה שדורשים סמוכים, לומדים את זה מפסוק בתהילים(קיא, ח) סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר.
אבל אומרת הגמרא במסכת ברכות, שגם למאן דאמר, שלא דורש סמוכים בכל התורה, בחומש דברים לכולי עלמא דורשים סמוכים. למה?
אחד התשובות שכתובות היא – כיון שספר דברים, נאמר מפי משה רבינו, בסדר רצוף של 37 ימים.
משה רבינו התחיל לדבר בראש חודש שבט, וסיים את דבריו ב-ז' באדר, והיות והדברים נאמרו ברצף, אז כשמשה רבינו כתב אותם, הוא כתב אותם בכוונה סמוכים אחד לשני.
גם למאן שאמר, שלא דורש סמוכים בכל התורה כולה, בחומש דברים, דורשים סמוכים.
אחד הדברים, שרבותינו שואלים,למה נסמכה, בפרשה שלנו– למה נסמכה פרשת"לא תיטע לך אשרה כל עץ", לפרשת מינוי דיינים?
אחרי הפרשה של שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, מיד מביאה הגמרא(מסכת עבודה זרה נב, א) לא תיטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח, אמר ריש לקיש כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל שנאמר {דברים טז-יח} שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וסמיך ליה לא תטע לך אשרה כל עץ, אמר רב אשי ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטעו אצל מזבח שנאמר אצל מזבח.
יוצא, שמינוי הדיינים אצל המזבח, כשממנים דיין שאיננו הגון, פירוש הדבר, כאילו נוטע אשרה-עבודה זרה, על-יד המזבח.
רבותינו מלמדים אותנו, שהדבר החביב ביותר, אצל הקב"ה, זה דין.
אומרת המשנה באבות(א, יח) -  רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר(זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.
שהקב"ה ברא את העולם, הוא ברא את העולם על שלושה עמודים – על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, אבל אחרי שהעולם עומד, העולם ממשיך להתקיים, בזכותם של שלושה דברים - עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם.
ביום שלישי בשבוע, אנחנו אומרים מזמור שיר, שהיו אומרים אותו הלויים בבית המקדש. מהו המזמור?
(תהילים פב) מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט – מכאן לומדים חז"ל, שבשעה שדיינים דנים דין, הקב"ה ניצב איתם בדין, כמו שנאמר אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל.
דיין נקרא בשם אלוקים, אז ממילא, הקב"ה נמצא עם הדיינים, בשעה שהם דנים.
ידוע, שכל יום מימות השבוע, השיר של יום, ששרים אותו, הוא כנגד מה שנברא ביום הזה – מה נברא ביום השלישי בשבוע, ששייך לדיינים?
ביום השלישי בשבוע, נראתה היבשה, והקב"ה אמר(בראשית א, יא) תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא. מה קשור כל הענין של דיינים לדשא? ומה קשור ענין הדיינים, דוקא ליום שלישי? יום שישי לא מינו דיינים?!
יום שלישי, הדבר היחיד שהיה, זה שנראתה היבשה.
אומר רש"י, הוא המפרש במסכת תמיד(עמוד אחרון) – היות ונראתה היבשה, אמר הקב"ה – עכשיו, במקום הזה ביבשה, ידונו דינים.
היות ובים, לא דנים דינים, כי בים הכל מתנהל באנדרלמוסיה – אין דינים, כל אחד עושה מה שהוא רוצה, אין שוטר אין שופט. כל אחד עושה מה שבראש  שלו, אמר הקב"ה - זה בים, ביבשה אין דבר כזה! ביבשה יש שופטים, יש שוטרים, יהיה דינים ודיינים.
ביום שני, הקב"ה ברא את הים, בים הכל מתנהל באנדרלמוסיה.
ביום שלישי נבראה היבשה, ששם יש שופט ושוטר, לכן אמר הקב"ה – עכשיו אני מרוצה, לכן נכפל בו 'כי-טוב', כי במקום שישנה אנדרלמוסיה, זה לא טוב. איפה זה כן טוב?
כשנבראה היבשה, ושם התנהלו דינים ושוטרים, שם נאמר פעמיים 'כי-טוב', כיון שביום הזה נבראה היבשה, ששם היו דינים.
לכן נאמר מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט...
כל היסוד הזה, שרבותינו מלמדים אותנו, הכל נברא ביום שלישי.
בא הספר אזנים לתורה, בפרשה שלנו, והרחבה יותר גדולה, בפרשת נח, ושואל שאלה נפלאה – למה כשהקב"ה רצה להעניש את דורו של נח, הוא הציף אותו במים?
הקב"ה יכל לעשות רעידת אדמה, וניגמר הסיפור!
כולם יכנסו בתוך האדמה, כמו שהיה אצל קֹרח... למה צריכים להציף את העולם במים, במשך ארבעים יום, מה מונח כאן, בכל הענין הזה?
אומר האזנים לתורה, תירוץ פשוט מאוד – אמר הקב"ה – בלגן שאחד אוכל את השני, יש לי בים, לא בשביל זה עשיתי את היבשה. הים, מאורגן במצב כזה, שאחד אוכל את השני.
אומרת הגמרא(מסכת עבודה זרה ד, א) - מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחבירו בולע את חבירו.
אז בשביל מה בראתי את היבשה?
את היבשה בראתי, כדי שיהיה דין ודיין.
אמר הקב"ה – אם בדור של נח, השחית כל בשר את דרכו על הארץ, ולא נחתם גר דינם, אלא על הגזל. מה זה גזל?
שאחד לוקח מהשני.
אם אחד לוקח מהשני, פירוש הדבר, שזה מתנהל כמו הים.
אמר הקב"ה – אם אתם מתנהגים כמו בים, אז במידה כנגד מידה, אני שותף עכשיו את כל העולם במים, ומחזיר אתכם לנקודה של יום שני.
כל מה שבראתי את יום שלישי, זה כדי שיהיה דין, כדי שלא יהיה גזל, אבל אם אתם מתנהגים בצורה הזאת, כמו במים, שיש בזה אנדרלמוסיה, ואחד אוכל את השני, אם ככה, אני יכל להחזיר את העולם ליום שני!
לכן הוא הציף את כל העולם במים, כדי לכסות את כל האנשים האלה, שלא התנהגו כראוי. אלה דבריו של האזנים לתורה.
למחבר הספר האזנים לתורה, יש ספר נוסף, השם הדעה והדיבור.
בספר הדעה והדיבור(חלק א, מאמר י) הוא שואל שאלה נפלאה ביותר –  אנחנו נקרא בע"ה במנחה של יום הכיפורים, את מה שנאמר בספר יונה, שהקב"ה ביקש מיונה ללכת לנינווה, ולעורר אותם לתשובה.
יונה לא רצה ללכת. הוא לא רצה לעורר קטרוג על עם ישראל, כמו שכתוב בחז"ל, ולכן הוא ניסה לברוח באמצעות ספינה, ואמר – בחו"ל, לא שורה נבואה, אז אברח לשם, ולא תישרה עלי נבואה.
הוא ניכנס לתוך  הספינה, ואז הספינה עמדה להישבר, ואז הטילו גורל, ונפל הגורל על יונה, וזרקו אותו לתוך המים.
כתוב בפרקי דרבי אליעזר בהרחבה גדולה, שהקב"ה אירגן לו אור בתוך הדג. הוא יכל לראות מהדג, את כל מה שנעשה בחוץ, וכך מובא בחז"ל(מדרש תנחומא ויקרא) - רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מַרְגָּלִית אַחַת תְּלוּיָה  בְּמֵעָיו שֶׁל דָּג, וְהָיְתָה מְאִירָה לְיוֹנָה כַּשֶּׁמֶשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא מֵאִיר בִּגְבוּרָתוֹ בַּצָּהֳרַיִם, וְהָיָה רוֹאֶה יוֹנָה כָּל מַה שֶּׁבַּיָּם וְשֶׁבַּתְּהוֹמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה(תהלים צז, יא). אָמַר לוֹ הַדָּג לְיוֹנָה, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבָּא זְמַנִּי לְהֵאָכֵל לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל לִוְיָתָן.
אומר הספר הדעה והדיבור יסוד נפלא ביותר – ולמה הקב"ה לא עשה דבר פשוט, שברגע שיונה היה על הספינה, במקום להרקיד את הספינה, ולהכניס את יונה לתוך המים, יביא הקב"ה רוח סערה, כמו שעשה למנשה, ויעיף אותו לנינווה?
אלא, אם יונה רצה לברוח, כי הוא לא רצה ללכת לעורר את תושבי נינווה, שגונבים אחד  מהשני, אמר לו הקב"ה – אתה רוצה לראות, מקום שאחד גונב מהשני, ואחד אוכל את השני?? הוריד אותו הקב"ה למים, כי במים ישנה אנדרלמוסיה, שאחד אוכל את השני.
ברגע שראה יונה הנביא, מה נעשה בתוך המעיים של הדג, שדג אחד אוכל את השני, והיום הוא אמור להיאכל ע"י ליוויתן, הבין יונה, איך נראית מדינה, שכולם אוכלים אחד את  השני. אז אמר יונה – תוציאו אותי מכאן, ואני אלך לעורר את תושבי נינווה.
יוצא, שכל המושג הזה של גזל, של אנדרלמוסיה, למד את זה יונה ממעיי הדג. שם אפשר לראות, איך מתנהג עולם של אנדרלמוסיה.
אם ככה נוכל להבין – אם ביום שלישי בשבוע, נבראה היבשה, שכל המושג של יבשה, זה מושג של דינים.
אומרת התורה -(בראשית א, יא) תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא.
דֶּשֶׁא אומרים רבותינו – זה ראשי תיבות של דין שלום אמת.
על שלושה דברים העולם קיים, על מה??
אומרת המשנה האחרונה באבות, בפרק א -, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר(זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.
זה, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, כי ביום הזה, שבו נבראה היבשה, היבשה נבראה לצורך הדינים - מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט...
מצוה אותנו התורה, שכל אדם ואדם, ימנה לעצמו שופטים ושוטרים על ראשו, על אותם שבעת הפתחים, שהקב"ה הציב בראשו של האדם.
אומרת התורה - {כ} צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
מזהירה התורה - {יט} לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד.
כותב השפת אמת, מה ששמע מפי מורו זקנו, בשם  ר' בונים מפשיסחא  - במקום אחד בתורה, מצוה אותנו התורה, להתרחק מדבר אחד מסוים. ישנם הרבה הרחקות מדרבנן, אבל מדאורייתא, ישנה הרחקה אחת.
המקום היחידי שהתורה אומרת להתרחק, זה רק משקר, מה שהתורה אומרת בפרשת משפטים מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק.
המקום היחידי, שהתורה אומרת לנו לרדוף אחרי משהו, זה רק אחרי"אמת", שנאמר צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף..
אומר התרגום - קֻשְׁטָא קֻשְׁטָא תְּהֵי רָדִיף – אחרי האמת אתה צריך לרדוף. משקר לברוח, ואל האמת לרוץ.
זה הדבר היחידי, שהתורה כותבת לנו, שצריך לברוח ולרוץ ממנו, זה רק אמת ושקר.
כותב השפת אמת – וכן מצינו כאן באמת צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, מה שלא מצינו במקום אחר, כי הוא יסוד הכל, וכתיב תִּרְדֹּף, דהיינו, כי אי אפשר לבוא לגמרי, לאמיתות האמת, בעלמא דשיקרא, לכן לעולם יש לרדוף אחרי זה.
היות וקשה מאוד להגיע למידת האמת, לכן התורה מצוה לרדוף אחרי זה.
אבל תדע, אומר השפת אמת – כמה שנרדוף אחרי האמת בעולם הזה, להשיג אותה, נשיג אותה רק בעולם הבא, וזהו שנאמר צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ, שהוא רמז לעולם הבא, עולם שכולו חיים, עולם שכולו אמת, זה יהיה לעתיד לבוא.
אם ככה רבותי, נוכל להתחיל להתחבר לראש השנה:
הרב דסלר(מכתב מאליהו חלק ד, עמוד 19)  מביא את מה שהזוהר הקדוש אומר, שהנחש הקדמוני, מדבר בשפה שנקראת 'שפת שקר', והוא הביא את כל הקללות לעולם בשקר – כל הגזירות שבאו, כתוצאה מחטא אדם הראשון, הם נבעו משקר. זה היסוד שלו.
רבותי, נחזור בחזרה:
אנחנו מתקרבים אל היום הגדול והנכסף – א' בתשרי, ראש השנה.
מובא במדרש(ויקרא רבה, פרשה כט, א)  – בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּשְּׁנִיָּה נִתְיָעֵץ עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בַּשְּׁלִישִׁית כִּנֵּס עֲפָרוֹ, בָּרְבִיעִית גִּבְּלוֹ, בַּחֲמִישִׁית רִקְּמוֹ, בַּשִּׁשִּׁית עֲשָׂאוֹ גֹּלֶם, בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם, זֶה סִימָן לְבָנֶיךָ כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְתָּ לְפָנַי בַּדִּין הַיּוֹם הַזֶּה וְיָצָאתָ בְּדִימוּס, כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לַעֲמֹד לְפָנַי בַּדִּין בְּיוֹם זֶה וְיוֹצְאִין לְפָנַי בְּדִימוּס, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.
ממה התחיל חטאו של אדם ראשון?
אומר הרב דסלר – בשקר! למה?
כי בא הנחש ואמר לה – כל מה שהקב"ה לא מרשה לכם לאכל מעץ הדעת, את יודעת למה?
כי מן העץ הזה אכל וברא עולמות. גם הקב"ה, התחיל את התפקיד שלו, להיות אלוקים, בזה שהוא אכל מן העץ(ח"ו).
האמינה חוה לשקר הזה, שאמר לה הנחש, הוא הפיל אותה על עץ הדעת ואמר לה – ראית?? לא קרה לך כלום!
כמו שאמרו לך, שאם תגעי בו, תמותי, לא קרה כלום, גם לא יקרה כלום אם תאכלי ממנו.
יוצא שכל החטא, נובע משקר. מתי???
בראש השנה.
אם אלה פני הדברים, אומר הרב דסלר – אנחנו חיים בעולם שנקרא עלמא דשיקרא.
למה העולם הזה נקרא עלמא דשיקרא?
אומר הרב דסלר – כי כאן שולט היצר הרע, ותפקידו לטמטם את האדם ולשקר אותו, ולהראות לו שעבירה, כמצוה תיקרא, לכן זה נקרא עלמא דשיקרא.

הוא מראה ומטשטש לאדם את כל הגבולות, ואומר לו, שהנאות העולם הזה, זה התכלית והיעוד שלמענו האדם נברא, ולכן העולם הזה נקרא עלמא דשיקרא, בגלל השליטה, שיש ליצר הרע, כאן בעולם הזה.
הגמרא(מסכת שבת) שואלת – אדם ששוחט בשבת, על מה הוא מתחייב?
אומרת הגמרא – משום צובע.
אומר הבעל שם-טוב – שוחט, הכוונה ליצר הרע, שנקרא בשם שוחט, שנאמר וְאָתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט.
שוחט בשבת, על מה מתחייב – על מה יחייבו את יצר הרע לעתיד לבוא??
"משום צובע" – הוא לוקח עבירות וצובע אותם כמצוות.
אומר לבן-אדם – תעשה את זה, זה טוב שתעשה את זה, והוא בעצם משקר את האדם.
לכן, העולם הזה נקרא עלמא דשיקרא, כי השליטה של השקר, של הסיטרא אחרא, נמצאת בעולם הזה.
אומרת לנו התורה - צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף – אתה צריך לרדוף אחרי הצדק, ולחפש את האמת, ולהתרחק מן השקר.
אבל דע לך, שישנה בעיה – אם יש לך ראש, שיש בו שבע שערים, והשערים האלה, צריכים למנות עליהם שופטים ושוטרים, יש בעיה, שהנשמה יכולה לקחת שוחד.
אם יצר הרע, יסמא לה את העיניים, כותב הרב דסלר – לכן היצר הרע נקרא בשם ס-מ-א-ל(לא לבטא את השם בפה), כי תפקידו לסמא את העיניים של בני האדם. לטשטש את האדם.
ולכן, כשאדם רוצה להידבר, הוא צריך לדעת שהתורה  מזהירה אותו - וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד - נשמה תיזהרי! אל תיקחי את השוחד ואת הפיתויים, שמשפיע עליך יצר הרע, ומסמא לך את העיניים.
אומרת התורה - וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד.
כותב הספר ניצוצי אור – איך אדם יכל לעמוד בניסיונות כל-כך קשים?
ואומר דבר נפלא – איך מזהירים דיין, שיזהר שלא לקבל שוחד, איך מזהירים דיין שישפוט דין אמת?
אומרת הגמרא(מסכת סנהדרין ז, א-ב) - ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן  לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו.
אם אדם, לפני כל עבירה שהוא הולך לעשות, יחשוב שגיהינום פתוחה תחתיו, הוא לא יחטא!
אותו דין שאומרים לדיין – תדע לך, כשאתה דן, תדע לך שגיהינום פתוחה מתחתיך.
אתה, שהקב"ה מצוה אותך שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, תחשוב לעצמך שגיהינום פתוחה מתחתיך.
אם אלה הדברים רבותי, נוכל להיכנס לראש השנה:
בראש השנה, אחד המשפטים שחוזרים על עצמם, כמה וכמה פעמים, כתוב בתפילת ראש השנה, וזו התפילה שבכל תפילה, מתפילות ראש השנה נחזור עליה"כי אתה אלקים אמת, ודברך אמת וקיים לעד בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן".
בפיוט שנקרא ''ונתנה תוקף קדושת היום'', שאומרים אותו בסילודין, בכל מקהלות ישראל, אנחנו אומרים שם -"ויכון בחסד כיסאך ותשב עליו באמת, אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד.."
האשכנזים, שקוראים אותו –"וכל מאמינים שהוא דיין אמת, ההגוי באהיה אשר אהיה".
כותב הארחות צדיקים(שער האמת) – מה זה"וכל מאמינים שהוא דיין אמת, ההגוי באהיה אשר אהיה"?
אם תיקח את אהיה, שמספרה 21, ותכפיל אותה ב-21, קיבלת 441 = אמת.
וכל מאמינים שהוא דיין אמת, איפה רואים את זה???? ההגוי באהיה אשר אהיה – תכפיל את אהיה ב- אהיה, תגיע ל-441 = אמת.
ב"עלינו לשבח", תחילת סדר המלכויות, אנחנו אומרים שם - הוּא אֱלֹהֵינוּ וְאֵין עוֹד אַחֵר, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ וְאֶפֶס זוּלָתוֹ.
חוזרים שוב ושוב על המילה אֱמֶת.
במדרש אותיות דרבי עקיבא, על האות הראשונה, אות אל"ף, אומר ר' עקיבא – אמר רבי, אל"ף, ראשי תיבות – אמת למד פיך, כדי שתזכה לחיי העולם הבא, ההיפך - פיך לימד אמת, כדי שתזכה לחיי העולם הבא.
מפני מה?
מפני שהקב"ה נקרא אמת, וכיסאו מאז יושב עליו באמת, ופניו יקדמו חסד ואמת, וכל דבריו דברי אמת, וכך משפטיו, משפטי אמת, וכל אורחותיו חסד ואמת.
הקב"ה, כל המהות שלו, היא אמת. על כל דבר, מביא ר' עקיבא פסוק.
רבותי, בפיוט שכותב ר' אמנון ממגנצא, נאמר"בראש השנה יכתבון, ובצום יום הכיפורים יחתמון".
הקב"ה חותם במוצאי יום הכיפורים.
אמנם הגמרא בראש השנה אומרת, שצדיקים נכתבים ונחתמים לחיים, בראש השנה. רשעים, נכתבים ונחתמים למיתה לאלתר, בראש השנה. בינוניים, תלויים ועומדים. 
מה פירוש הדבר יחתמון? איזה חתימה חותם הקב"ה?
לקב"ה יש הרבה שמות, לקב"ה ישנם י"ג מידות של רחמים, באיזה חותמת הוא חותם??
הוא חותם י-ה-ו-ה? א-ל-ה-י-ם?  ש-ד-י? מה הוא כותב, איזה שמות?
אומרת הגמרא במסכת שבת – הקב"ה חותם במילה אחת א-מ-ת, זו החותמת שלו.
שואל הירושלמי – למה הקב"ה בחר דוקא בחותמת שנקראת אמת?
אומר הירושלמי – אמת כוללת את כל הכ"ב אותיות – מתחיל באל"ף, עובר למ"ם ומסתיים בת"ו.
אותו דבר מופיע במדרש(ספר דברים, פרשה א, אות ה) – שנו רבותינו אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד, שנאמר והוא באחד מי ישיבנו. ומהו באחד? אמר ריש לקיש – שהקב"ה דן לעצמו וחותם אמת. ולמה אמת?
שיש בה את כל האותיות אל"ף, מ"ם, ת"ו.
אומר המפרש – מה פירוש לומר? אני ראשון, אני אחרון ומבלעדי אין.
זה פירוש הדבר – התחלה - לא קיבלתי מאף אחד כלום, ואני לא יעביר לאף אחד כלום. אני ראשון ואני אחרון.
בא הספר ניצוצי שמשון, לר' שמשון מאוסטרופולי, ואותו דבר תמצאו, ביערות דבש(חלק א, דרוש י) ואומר – למה הקב"ה חותם במילה אמת?
כי אמת, מספרה 9.   האות ט, מספרה 9 = אמת.
למה מספרה אמת?
כי כל חשבון שלא תעשו סביב הספרה 9, תגיעו ל- 9.
פירושו – 2*9=18  = 1+8 = 9.
3*9=27 = 2+7 = 9. ועל זה הדרך...
למה זה ככה?
כי אמת, מהתחלה ועד הסוף, היא אמת!
רבותי, בואו ניקח עוד רעיון נפלא:
בכל שם, שהקב"ה חותם בתורה, בכל שם, משמותיו של הקב"ה, מה שהוא יחתום זה יהיה 9, למה?
אנחנו נגיד את הכלל הזה, לגבי כל התורה כולה, אבל קודם כל, בואו ונשתמש בכלל הזה, לגבי שם ה':
אם הקב"ה יחתום י-ה-ו-ה, מה הגימטריא של זה?
כולנו יודעים – 26.
תורידו מ- 26 את הגימטריא של המספר הקטן, כלומר 1+5+6+5 = 17.
26-17 = 9.
כל מה שתורידו את המספר הכולל של הגימטריא, תורידו ממנו גימטריא קטנה, תמיד תגיעו לאמת – 9.
 
שקר, זה בדיוק הפוך. מספרו  -  6.  
ש=3
ק=1
ר=2.
____
ביחד הגעת ל – 6.
רואים שהאמת והשקר הם הפוכים, כי ה -9, הרגל למטה והראש שלו למטה, הפוך ממנו השקר, העיגול למטה והראש למעלה, זה בדיוק ההיפך מהמושג של אמת.
אם אלה פני הדברים, אומר הניצוצי שמשון – לכן הקב"ה חותם באמת, כי אמת, זה המספר 9, והמספר 9 תמיד מגיע לאמת.
אומר המהר"ל דבר נפלא ביותר – בחר הקב"ה בחותמת שנקראת אמת, כי אמת מתחילתה ועד סופה, יש בה את כל האותיות בפנים.
מהאל"ף ועד המ"ם יש לך13 אותיות, מהמ"ם ועד הת"ו, יש לך גם כן 13 אותיות. איך??
אם תוסיף מהמ"ם, תמשיך להוסיף את האותיות הסופיות, יצא לך מהמ"ם ועד הסוף, גם כן 13.
ו-13 הוא אחד, אומר המהר"ל – לכן בחר הקב"ה באותיות אמת, שמאל"ף ועד מ"ם – 13, וממ"ם ועד ת"ו – 13.
13 זה אחד, ללמד אותך, שהקב"ה הוא אחד ואין שני לו!
בא המהרש"א(חידושי אגדות, מסכת שבת) ואומר – אדם שמשנה משהו ממידת האמת, זה כבר לא אמת.
יכל להיות אדם, 99% בעל מידת חסד, 99% רחום וחנון, 99% ארך אפיים, הכל בסדר, אבל אם הוא 99% אמת, הוא לא אמת! אמת זה רק 100%!
אומר המהרש"א – אם תוריד אחוז אחד מהאמת, אם הורדת רק את האל"ף מהאמת, כבר קיבלת"מת".
רבותי, אם אלה פני הדברים, בואו נבין יסוד נפלא נוסף:
"ראש דברך אמת ולעולם כל משפטי צדקך" – נאמר בע"ה בהקדמה לתקיעת שופר.
דורשים חז"ל – מה זה ראש דברך אמת?
הקב"ה פתח ב- בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, ומסיים את כל העשייה, של ששת ימי המעשה, יחד עם השבת - אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.
הוא מתחיל ב- בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים – סופי תיבות"אמת", ומסיים ב- בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת – סופי תיבות"אמת".
מתחילת הבריאה ועד סופה, בשבת – הגעת ל"אמת", בשתי המקומות האלה, לכן הקב"ה אמת, מידתו אמת וכך הוא ברא את העולם.
בספר אמרי שפר, ראיתי רעיון נפלא ביותר:
הוא כותב בשם הירושלמי, שהקב"ה התחיל לברוא את העולם, הוא התחיל לברוא אותו בבי"ת.
לא רק שהתורה מתחילה בבי"ת, אלא תחילת בריאת העולם, התחילה ב- בְּרֵאשִׁית, גם באות בי"ת.
למה הקב"ה לא פתח באות אל"ף?
הוא אומר יסוד נפלא ביותר, רק צריכים להחזיק ראש, כדי להבין מה כתוב כאן – הקב"ה, בכל יום, מימות השבוע, הוציא לאור שלושה אותיות. למה?
כי ישנם בתורה 22 אותיות.
22 אותיות, לא מתחלקות ל-7. היות וכך, חייבים להוריד אות אחת, איזה אות מורידים?
מורידים את האות אל"ף, ומתחילים בבי"ת - בְּרֵאשִׁית, או שמתחילים ב- אנכי ה' אלוקיך, ומתחילים באל"ף, אז זה לא מסתיים בת"ו, ככה הקב"ה התחיל את העשייה – התחיל בבי"ת - בְּרֵאשִׁית בָּרָא, ומסיים את השבת ב- לַעֲשׂוֹת – באות ת"ו.
מתחילים בבי"ת ומסיימים בת"ו.
אם אלה פני הדברים, ואו ותשימו לב:
כל יום מימות השבוע, נתן הקב"ה גילוי לעולם של שלוש אותיות. אז מה הוא נתן ביום הראשון?
ביום הראשון, הוא נתן את האותיות – ב | ג | ד.
כמה זה?  ב=2, ג=3, ד = 4 = 9.
ביום השני, גילה הקב"ה את האותיות – ה | ו | ז.
כמה זה? ה = 5, ו = 6, ז = 7 = 1+8 = 9.
ביום השלישי לבריאה, נתן הקב"ה  את האותיות  - ח | ט | י.
כמה זה? ח=8, ט=9, י= 10 = 2+7 = 9.
ביום רביעי, נתן את האותיות – כ | ל | מ.
כמה זה? כ = 20, ל = 30, מ= 40 = 4+3+2 = 9.
ביום החמישי, נתן הקב"ה בבריאה, את האותיות - נ | ס | ע.
כמה זה? נ=50, ס = 60, ע= 70 = 7+6+5 = 1+8 = 9.
ביום השישי, נתן הקב"ה את האותיות – פ | צ | ק.
כמה זה? פ=80,  = 90, ק = 100 = 1+8 = 9.
ביום שבת, נתן הקב"ה את האותיות - ר | ש | ת.
כמה זה?  ר=200, ש = 300, ת = 400 = 7+2 = 9.
מתחילים בבי"ת ב- בְּרֵאשִׁית בָּרָא, ומסיימם ב- לַעֲשׂוֹת – באות ת"ו.
אבל, אם הקב"ה היה פותח באות אל"ף. אם הקב"ה היה משתמש באנכי ה' אלוקיך בהתחלה, אז הוא לא היה מסיים באות ת"ו, אלא באות שי"ן.
אז בואו נראה, אם היו מתחילים באל"ף, מה היה קורא:
ביום הראשון, היה לנו את האותיות – א |ב | ג..
א=1, ב=2, ג=3 = 6. = שקר.
ביום השני, נתן הקב"ה את האותיות – ד | ה|  ו                                                                                      
ד= 4, ה=5, ו= 6 = 5+1 = 6.                                                                                                                                        
וכן הלאה...
ראש דברך אמת  - כדי שתחילת התורה תהיה אמת,  לקח הקב"ה את התורה, והתחיל באות בי"ת,  ומסיים אותה באות ת"ו.
רבותי, התורה, תורת אמת. הכ"ב אותיות שהקב"ה נתן לנו, כל מילה בלשון הקודש, שתיכתבו אותה באותיות שהתורה נכתבה בהם, כשתיקחו את המספר הגדול, ותפחיתו ממנה את המספר הקטן, הגעתם למספר 9.
                                                                                                                                                                                       בואו נראה כמה דוגמאות:
כיסא - כ=20, י=10, ס= 60, א=1 = 81-9 = 72 = 9.                                                                                                  
שולחן - ש=300, ו=6, ל=30, ח= 8, נ=40 = 394-25 = 369 = 18= 9.                                                                     
סוס -  ס=60, ו=6, ס= 60 = 126-18 = 108 = 9.                                                                                                                                                                      
וכן הלאה.... תיקחו את מי שאתם רוצים, הכל אמת, הקב"ה אמת, תורתו אמת, שפתו אמת, הכל אמת!
למה הבאתי את כל זה רבותי?
מכאן הגענו לנקודה, שממנה אני רוצה להגיע לראש השנה:
ארבעה אנשים, אינם מקבלים פני שכינה, אומרת הגמרא(מסכת סוטה מב).
בין ארבעת האנשים, שהגימטריא שלהם היא"חשמל" – חנפנים, שקרנים, ליצנים ומספרי לשון הרע.
שקרנים, אומר הקב"ה – אני לא רוצה לראות אותם!  דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי.
עומדים בראש השנה, היום שבו נוסד השקר, היום שבו הנחש החטיא את חוה בשקר, ואמר לה – 'מן העץ הזה אכל וברא עולמות'.
אומר הקב"ה – היום הזה, אני יושב ב"אמת"! זה יום של אמת!
שואל ר' אהרון קוטלר(משנת רבי אהרון) – אם דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָיו של הקב"ה, איך אנחנו מתכוננים לבוא לפני הקב"ה לדין?!
האם את ההבטחות שהבטחנו בשנה שעברה קיימנו???
וכותב הרמב"ם(הלכות תשובה, שצריך שיעיד עליו 'יודע תעלומות', שלא ישוב לחטאיו לעולם!
האם אנחנו יכולים לעמוד ולהגיד – ריבונו של עולם, מה שהבטחנו לך באמת, אנחנו עומדים מאחורי ההבטחות האלה!
או שמא, נעמוד לדין בראש השנה, ויבוא השטן, ויגיד לקב"ה – אל תשמע לו! הוא שקרן! ודּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָיו!
על מה מבוסס הדין של ראש השנה?!
כי אתה אלוקים אמת! ודברך אמת וקיים לעד!
אין לדובר שקרים, מה לחפש אצל הקב"ה.
אז מה עושים?
בספר נפלא שכתב מר"ן הגאון ר' חיים קנייבסקי, שנקרא אורחות יושר,  הערך הראשון שלו נקרא"אמת".
הוא מביא מדרש שנקרא מי השילוח, ובמדרש הזה, שנמצא באוצר המדרשים, בעמוד רצ"ו, מביא המדרש סיפור.
את הסיפור הזה, מביא המהרש"א, במסכת סנהדרין, בשם בעל העיקרים.
מתחיל המדרש ואומר – וכל הדובר אמת, אינו ניכשל לעולם, ומעשה שאירע בימים ראשונים, היה בחור מבני איתנים, ומנערותו הלך מתוך שרירות ליבו והלך בתאוותו. ויהי היום, ותחל רוח ה' לפעמו, הלך ונשטח אצל ר' שמעון בן שטח.
אמר לו – רבי, ענוש כאבי, מעקב סביבי, אמרתי בליבי, אני אשוב  - אני רוצה לשוב בתשובה, אבל מה לעשות, הכל רקוב!
רבי, אבל אני מבקש ממך, אל תשים עלי תשובה קשה. תן לי דבר קל, שיחלץ אותי בבת אחת.
אמר לו – בני, אל תבכה. בדבר קל, אמציא לך תרופה ולמכתך תעלה ערוכה.  הישמר בני מן הכזב, בכל עניינך, שלא תיכשל, ונפשך מכל צרה תינצל!
אמר תודה לר' שמעון בן שטח, ואמר לו – אני מבטיח לך, אקיימנו!
עשיתי את כל העבירות שבעולם, אז מה, רק לא לשקר, זה כל הבעיה?! מקבל על עצמי!
ואמר לו ר' שמעון בן שטח – הישבע לי בני, שאתה לא עושה את זה.
אמר לו – נשבע שלא אשקר, והלך לביתו.
ויהי היום, אומר המדרש, והלכה שכנתו מהבית, גברה עליו תאוותו, והלך לגנוב את כל אשר בביתה. 
נכנס לתוך הביתה, ב"ה היו שם הרבה כלי כסף וכלי זהב, הכניס הכל לשק, ולפני שהוא עומד לצאת מן הדלת, אמר לעצמו – והיה כי תשוב השכנה, ותצעק על נכסיה ועל מעונה, מה אעשה אם היא תשאל אותי, אם אני יודע מי הגנב?! מה אני יגיד לה?!
"שאני לא יודע מי הגנב"
אבל הבטחתי לר' שמעון בן שטח, שאני לא משקר!
החזיר את כל הדברים מהשק למקום, ויצא החוצה!
אמר – עכשיו אני מבין את חכמתו של ר' שמעון בן שטח.
מוסיף על זה הגאון ר' חיים קנייבסקי – והוא שאמר הגאון החיד"א – כל שארית ישראל לא עשו עוולה, ממילא לא יצטרכו לדבר כזב.
כלומר, אם בני ישראל לא יעשו עוולה, ממילא לא יצטרכו גם לשקר.
אם ככה רבותי, כשאנחנו נמצאים בסך הכל 25 ימים, שאנחנו נתייצב לדין, לפני דיין האמת, שכיסו אמת, ומשפטו אמת, וכולנו אומרים, בהתרגשות גדולה, בימים הנוראים –"לבוחן לבבות ביום דין".
על הקב"ה אי-אפשר לשקר. הקב"ה יודע, אם הקבלה שאתה מקבל, היא קבלת אמת, אם אתה לא משקר אותו, בזה שאתה אומר לו, שבשנה הבאה אתה תיראה אחרת, הקב"ה יודע את המחשבות שלנו.
גדול המסנגרים של עם ישראל, ר' יצחק מברדיז'וב, שכל דבר שהוא ראה בעולם, של כל יהודי, הוא היה יודע ללמד עליו זכות.
קראתי, שפעם אחת הוא הלך ברחוב בתשעה באב, וראה את אחד התושבים אוכל בתשעה באב ברחוב, והולך עם נעליים, הוא ניגש ואמר – אחח, מסכן הוא בטח חולה.
הוא ניגש אליו ואמר לו – שיהיה לך רפואה שלמה.
אמר לו – רבי, אני בריא כמו שור!
אולי אתה לא יודע שתשעה באב  היום??
אני יודע שתשעה באב היום, ואני אוכל בתשעה באב!!!
הרים ר' יצחק את ידיו לשמים ואמר – ריבונו של עולם, תראה איזה יהודים יש לך – אוכל בתשעה באב, הולך עם נעלים, אבל שקר, הוא לא מוציא מהפה!!!
מהעוולה הכי גדולה, הוא יצר לך את הסנגוריה הכי גדולה!
ר' לוי יצחק מברדיז'וב, כותב בביאורו לפרקי אבות, כשבן-אדם ממליך את הקב"ה למלך בראש השנה, בשמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, עומד השטן ואומר – ריבונו של עולם, הוא שקרן!!! אל תאמין לו! הוא לא ממליך אותך ולא מתכוון להמליך אותך!
מי כותב את זה?!
סנגורם של ישראל!  הוא לא מוצא סנגוריה לשקרנים.
השטן הוא השקרן הראשון, שהחטיא את חוה בשקר, ותופס אותנו במידה שנקראת שקר.
יום ראש השנה, לדוד ה' אורי וישעי – אורי, זה ראש השנה. בראש השנה מאירים את המעשים, אי אפשר להתחבאות מאחורי שקרים - דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי.
מה שנותר לנו לעשות בעוד 25 ימים, אמר ר' שמעון בן שטח – תתפוס את מידת האמת. תקבל על עצמך לומר רק אמת, ואז כשתבטיח לקב"ה, שהשנה הבאה עלינו לטובה, תהיה שנה אחרת, מכאן אתה תיזהר להישמר לדבר אמת. למה?
כי מכאן אתה יודע, שהתחייבת לדבר אמת, ולכן מה שנותר לנו, שברגע שאדם יחזק את עצמו במידת האמת, אומר השפת אמת - צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף – מי שרודף אחרי האמת, הוא יגיע ל- לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ.
זו הסגולה להגיע לחיי העולם הבא!
יזכנו הקב"ה, שנדבק במידת האמת, ונזכה כולנו להיכתב, בספרם של צדיקים גמורים, לשנת גאולה וישועה במהרה בימינו אמן ואמן!!!