יסורים למען איבוד טעם החטא

א. וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכר וכו' (ו.ה) 

יש להבין, הרי הקב"ה הוא טוב, וכל מעשיו הם רק להיטיב. כיצד א"כ, סיבב ה' את עינוי בני ישראל בשעבודם תחת יד מצרים? 

ב. ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה (ו.ט) 

יש להבין, מהו הלשון דנקט קרא: "מקוצר רוח"? [ועוד שהרי כבר אמר "עבודה קשה" וממילא יודעים אנו כי סבלו העם מ"קוצר רוח", ולכן לא יכלו לשמוע אל משה]? 

ג. עוד יש לידע, מדוע סיבב ה' את אותו "קוצר רוח" לעם ישראל? 

ד. וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה (ו.ט) 

איתא באור החיים הקדוש - אולי כי לצד שלא היו בני תורה לא שמעו, ולזה יקרא "קוצר רוח", כי התורה מרחבת לבו של אדם. 

ויש להבין, מה שייכות ישנה בין עניין אי היותם "בני תורה", לעניין "קוצר הרוח"? 

ה. הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים (ו.יב) 

איתא בבראשית רבה (פל"ב) אחז"ל: זהו אחד מעשרה ק"ו שבתורה. 

ויש לתמוה, מה ק"ו הוא זה [הרי מה שלא שמעו בנ"י היה "מקוצר רוח ומעבודה קשה"- מה שלא היה גבי פרעה]? 

ו. ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אתותי ואת מופתי בארץ מצרים (ז.ג) 

צריך להבין, הרי לכל אדם ישנה הזכות לבחור בטוב ולהתעורר לשוב בתשובה. כיצד א"כ, נטל ה' זכות זו מפרעה? 

ז. ויאמר פרעה אנכי אשלח אתכם וזבחתם לה' וכו'. ויצא משה מעם פרעה ויעתר אל ה'. ויעש ה' כדבר משה ויסר וכו' (ח.כד-כז) 

יש לידע, מדוע הפסקת מכות מצרים, היתה תמיד בדרך זו שמיד לאחר שביקש פרעה להפסיק המכה, נפסקה המכה? 

כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד

יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו [ח"ד עמ' 122] בעניין טעמים ליסורין. וז"ל - כשאמר הנביא "לשוא הכיתי את בניכם, מוסר לא לקחו" (ירמיה ב, ל). הפירוש הוא שהעונש הוא "שוא" רק כלפי האדם, שלא למד מן המכה, אבל מעשיו יתברך אינם לשוא. תועליות רבות ישנן ביסורין אפילו אם לא יביאו לתשובה, ואלה הן מקצתן: 

יסורין ממעטים את הנאת החטא וטעמו ומחלישים את שטן הגאוה שבאדם. [ואם גם ימות מתוכם, יכולים הם להועיל לרגע האחרון לפני מיתה, שבו הכל תלוי]. 

על ידי היסורין בא קוצר רוח שממעט ערך החטא, עד שאפילו זדונות כמעט שנעשים כשגגות, כמו שכתוב "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח" אף שהאמינו לדבריו. 

ומשום שני טעמים האלה נאמר בגלות "ועבדתם שם אלהים אחרים", היינו אף ממשיכים לחטוא, שם בגלות הנאת החטא וערכו מתמעטים. וכו' עכ"ל. 

א"כ מבואר- כי יסורין הינם לטובתו של החוטא, למען מיעוט הנאת החטא טעמו וערכו, עד שאפילו זדונות כמעט שנעשים כשגגות. 

לפ"ז כל הקושיות מתורצות

הקושיות א'. ב'. ג'. ד' וה' מתורצות – הקב"ה הוא טוב, וכל מעשיו הם רק להיטיב. לכן סיבב ה' את עינוי בני ישראל בשעבודם תחת יד מצרים, היות והיו ישראל אז עובדי ע"ז, לכן למען יהיה אפשר לגואלם הביא ה' עליהם יסורים בעינוי ושעבוד מצרים. כי על ידי היסורין בא "קוצר רוח" שממעט ערך החטא, עד שאפילו זדונות כמעט שנעשים כשגגות, כמו שכתוב "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח" אף שהאמינו לדבריו. 

והוסיף האור החיים הקדוש, כי אולי כי לצד שלא היו בני תורה לא שמעו, ולזה יקרא "קוצר רוח". כי דווקא מפני שלא היתה בידם את התורה הקדושה, אשר מרחבת לבו של אדם, ומרחיקתו מן התאוות. היו חייבים הם יסורים, למען מיעוט ערך והנאת חטאיהם, עד הגעתם לבחינת "זדונות כמעט שנעשים כשגגות", ועד זכייתם להיגאל ממצרים להיות "עם ה'". 

וזהו הק"ו שעשה משה: "הן בני ישראל לא שמעו אלי"- על אף מיעוט ערך הנאת החטא בעינם מכח יסוריהם בשיעבודם. "ואיך ישמעני פרעה"- ק"ו פרעה המעונג בתאוות ובעינוגי מלכות, אשר ערך הנאת התאוות לא קטן בעיניו מעולם, בודאי לא ישמעני לשוב מדרכו הרעה ולעשות את רצון ה' לשלח את ישראל מארצו. 

ולפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – הקשה ה' את לב פרעה, למענו ולטובתו של פרעה, כי דווקא ע"י ביאת יסורים על פרעה אשר ממעטים את הנאת החטא וטעמו ומחלישים את שטן הגאוה שבאדם, ואף על ידיהן בא קוצר רוח שממעט ערך החטא, אפשר היה לפרעה לשוב מדרכו הרעה. אך הוא זה אשר בחר בדרך הרעה, דרך התאוות הקלוקלת, עד לאיבוד מצרים כולה. 

לכן, תמיד מיד לאחר שביקש פרעה להפסיק המכה, נפסקה המכה. כי באמת, כל המכות היו לטובתו, למען ישוב בתשובה בקלות יותר מכח יסוריו, לכן כאשר לא רצה בטובתן פסקו הן מיד.