פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת וישב.
ברוב השנים, פרשת וישב יוצאת שבת לפני חנוכה... השנה בס"ד, ימי החנוכה מתחילים בערב שבת פרשת וישב, ומסתיימים בס"ד בערב שבת, פרשת מקץ.
אנחנו נקרא בע"ה שתי הפטרות הקשורות לחנוכה... האחת מספר זכריה {ב, יד} רָנִּי וְשִׂמְחִי והשניה מספר מלכים....
אנחנו היום בע"ה, נעמוד קצת על עניני החנוכה... את עיקר הדברים שקשורים לחנוכה, נשאיר בלי נדר לשבוע הבא, אבל משהו שקשור לחנוכה, נעסוק היום בס"ד, בעיקר בעקבות דברי חז"ל, שקושרים את הפרשה שלנו והפרשיות הקודמות, לענייני החנוכה...
ישנו מדרש ידוע ומפורסם, שלא נמצא מקורו... מופיע במדרש פליאה – דורשים חז"ל על פסוק בשיר-השירים {ז, יד} הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים.
דורשים חז"ל - הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ – זה ראובן. וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים – זה החנוכה. קושרים כולם את המדרש הזה, בין הפרשיות הללו, שעוסקות בשבטי-יה, לבין החנוכה ואנחנו בע"ה, נתייחס לזה בלי נדר לקראת סוף השיעור.
פרשת וישב, פותח מדרש רבה {בראשית רבה, פרשה פד, אות ג} - וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב (איוב ג, כו): לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי, לֹא שָׁלַוְתִּי מֵעֵשָׂו, וְלֹא שָׁקַטְתִּי מִלָּבָן, וְלֹא נָחְתִּי מִדִּינָה, וַיָּבֹא רֹגֶז, בָּא עָלַי רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף. רבינו אפרים כותב, שהמילה הראשונה בפרשה, וַיֵּשֶׁב, רומזת לארבעת הצרות האלה.
הוא כותב שהאות השניה, בכח אחד ואחד מהצרות האלה, כתובות במילה וַיֵּשֶׁב:
האות השניה במילה יוֹסֵף = ו
האות השניה במילה דִּינָה = י
האות השניה במילה עֵשָׂו = ש
האות השניה במילה לָּבָן = ב
בסכ"ה יש לך את המילה וַיֵּשֶׁב, עם ארבעת הצרות. במדרש רבה {שמות רבה, פרשה כו, אות א}, דורשים חז"ל מאותו פסוק, דרשה אחרת - וַיָּבֹא עֲמָלֵק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ג, כה): לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נַחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז. לֹא שָׁלַוְתִּי, מִבָּבֶל. וְלֹא שָׁקַטְתִּי, מִמָּדַי. וְלֹא נַחְתִּי, מִיָּוָן. וַיָּבֹא רֹגֶז, בֶּאֱדוֹם. בספר ילקוט הראובני {פרשת וישלח אות קכ"ט} מביא בשם החסד לאברהם - לֹא שָׁלַוְתִּי מעשו וְלֹא שָׁקַטְתִּי מלבן, וְלֹא נָחְתִּי מִדִּינָה, וַיָּבֹא רֹגֶז, זה יוֹסֵף. ארבעה צרות שאירעו ליעקב, דוגמת ארבעה גלויות.
לא סתם ככה, המדרש מחבר בין שניהם, אלא המדרש לומד את אותו דבר, גם לגבי הצרות של יעקב וגם לגבי הגלויות.... אבל אומר הילקוט הראובני – זה הקבלה – לבן, דוגמת בבל. עשו בצרתו – אחר שהלך מלבן, דוגמת גלות מדי...
זאת אומרת, כשעשו בא ליעקב אבינו... ויעקב אבינו מבקש {לב, יב} הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד – ר"ת המן (גם בעל הטורים מביא את זה). מִיַּד – אותיות מדי...
זאת אומרת, כשעשו בא לקראתו, ויעקב אבינו פחד שהוא בא להשמיד אותו, זה היה מעין, מה שהמן רצה לעשות ליהודים - לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד.
צעקת דינה, שנבעלה לשכן בן-חמוד, דוגמת צרת יוון, ששם היתה הגזירה על כל בתולה, שתיבעל לאגמון תחילה.... וצרת וַיָּבֹא רֹגֶז של יוסף, היא הגלות האחרונה והמרה.
* עוד קטע שלא נוגע אלינו, אבל למי שרוצה להרחיב את הידע – הוא כותב, שארבעת הגלויות, רומזות לארבעת יסודות הבריאה, בהן פגמה האנושות – דור אנוש, סדום, מבול ודור הפלגה.
עד כאן הקטע בילקוט הראובני.
כדי להבין את ההקבלה שעושה הילקוט הראובני, בין ארבעת הגלויות וצרות יעקב אבינו, צריכים תחילה ללמוד רמב"ן.
הרמב"ן מופיע בהקדמה לספר שמות (אותו דבר מופיע בספר בראשית, פרק יב): אומר הרמב"ן {בראשית יב, ו} - אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב והוא ענין גדול הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת וכולם באים ללמד על העתיד....
כלומר, כל מה שקרה לאבות, זה בעצם הכנה לילדים, שזה מאותת להם מה הם מתוכננים לעבור לאורך הגלויות.
כדי להבין את הדברים, נעמיק קצת בדברי ר' חיים מוולוז'ין, בביאורו למסכת אבות. שואל ר' חיים מוולוז'ין {מסכת אבות, פרק ה} – המשנה אומרת עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ... ובהמשך כתוב עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם...
המשנה הראשונה מתייחסת לאברהם בלבד, ומשנה לאחר מכן, אומר אותו בעל משנה דברים אחרים -עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם...
מקודם, הוא היה רק אברהם... ירדת משנה - אַבְרָהָם אָבִינוּ... מה קרה פתאום??? שואל ר' חיים מוולוז'ין – למה לא היה ניתן להגיד את התואר הזה, גם במשנה הקודמת? אומר ר' חיים מוולוז'ין יסוד נפלא, והיסוד שלו הוא בנין אמיתי, בהבנת הרבה דברים, שעליהם מדבר הרמב"ן שהבאנו קודם... הוא פותח בפסוק מספר משלי{משלי כ, ז} מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו. כי כמה מידות, שהצדיק טרח ויגע להשיגם, לבניו אחריו, הם כטבע מוטבע. כותב לנו ר' חיים מוולוז'ין יסוד – אם האבא היתה לו דרך מסוימת בעבודת ה', הבן יהיה לו הרבה יותר קל להשיג את זה, כי היות והאבא כבר טרח, כבר יגע... אז ממילא אצל הבן, זה כבר חלק מההוויה. ממשיך ר' חיים מוולוז'ין ואומר – כמו שנראה בחוש, שרבים מעמי הארץ מוסרים עצמם על קידוש ה', והוא מוטבע בנו, מאברהם אבינו, שמסר נפשו באור-כשדים על אמונתו.
ר' חיים לא מתכוון כאן ליהודים שומרי תורה ומצוות, ששמרו קלה כבחמורה, אלא מדובר כאן על יהודים שרחוקים מזה, ואעפ"י שהם רחוקים מזה, הם מוכנים למסור את הנפש על קידוש ה'...
אם תיקחו אדם, שחז"ל מספרים עליו במדרש, בפרשת תולדות, יהודי בשם יוסף משיטה, שקשור לימי החנוכה... כבר הזכרנו אותו בעבר... יהודי שהיה מוכן להוציא את כל אוצרות בית המקדש, ולמסור אותם ליוונים....
הוא ניכנס לבית המקדש על תנאי, שהפריט הראשון, יהיה שייך לו....
{הועתק משיעור פרשת תולדות תשס"ט}
ניכנס לעזרה, אחרי חצי שעה יוצא החוצה בקושי... גורר איתו את המנורה של בית המקדש.....
מסתכלים כל הרומאים... 1.8 מ' גובה של המנורה...."סליחה, לאיפה אתה הולך עם זה???"
- מה זאת אומרת לאן?! הביתה... אמרתי לכם, חפץ ראשון שאני מוציא שלי...
- בטח... חשבנו שתוציא משהו קטן... מה אתה מוציא, מתקן?!
- הינה החוזה"הכלי הראשון שלי"...
- זה, לא שלך!
- אתם לא רוצים?! אין בעיה, אני הולך הביתה....
- הביתה אתה לא הולך בכל מצב... אתה נישאר פה, חי או מת!
- אין בעיה, אני נישאר פה חי או מת, אבל אני לא ניכנס לבית המקדש!
- למה? תיכנס, תוציא משהו אחר!
- יש הסכם, זה או כלום! אתם לא עומדים בהסכם, אני לא ניכנס עוד פעם!
- תשמע, אנחנו נהרוג אותך!
- אני הכעסתי את בוראי פעם אחת, אני לא רוצה יותר להכעיס אותו!
ראו יהודי עקשן..."ניתן לך את הכנסות המיסים של ארץ ישראל, לשלוש שנים"!
לא נשיא מס הכנסה, שמקבל 35,000 בחודש חוץ מ-400,000 שחור, כל ההכנסות של ארץ ישראל שלך!!!
כמה יכנס?! 10-20-30 מיליון דולר – הכל שלך!
- איך אני יכל לסמוך עליכם?! אמרתם הפריט הראשון שלי, ולא עמדתם במילה שלכם.... איתכם לא עושים עסקים יותר!
- תשמע, אם אתה לא ניכנס לבית המקדש, אנחנו נהרוג אותך!
- בקשה!
השכיבו אותו על שולחן של נגרים, והתחילו לחתוך... כל חתיכה שחתכו, צעק יוסף משיטה"וי לי שהכעסתי את בוראי" עד שנפח את נשמתו.
אז איך קרא השינוי הזה?! הרי מקודם הוא היה מוכן להוציא את כל כלי המקדש החוצה! הרב מפונוביץ' זצ"ל אמר – יהודי נכנס לתוך העזרה, חל שינוי.
מאיפה הכוח הזה?! שלפני רגע, אותו יהודי היה מוכן להוציא את כל כלי המקדש החוצה, וברגע אחד מהפך כזה! אומר לנו ר' חיים וולוז'ין – יהודי כזה, יונק מאברהם אבינו, שמסר את נפשו באו-כשדים. ממשיך ר' חיים – וכל העשרה ניסיונות, היו להישיר הדרך לפנינו, וכן ההתעוררות לאדם, פתאום, ללכת לארץ הקודש, וקבלת כל דעבדין משמיא לטב, מניסיון הרעב של אברהם אבינו.
כך כותב ר' חיים מוולוז'ין, בספרו רוח חיים. הרב שך זצ"ל בישיבה, היה מביא מדרש, שמוכר מדברי הגמרא {מסכת בגיטין נ"ז}...
צריך לדעת שחלוקות הדעות, מתי אירע האירוע הזה.... יש אומרים, שהאירוע הזה בימי בית ראשון, בחורבן... ככה גם משמע, מדברי הגמרא...
למרות שגם שם בגמרא, יש מפרשים שסוברים שזה לא היה בתקופת בית ראשון, אלא בתקופת היוונים... אני מקריא קטע מתוך מדרש {איכה רבה, פרשה א, אות נ'} – [העתקתי לכם את כל דברי המדרש]מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם בַּת נַחְתּוֹם שֶׁנִּשְׁבֵּית הִיא וְשִׁבְעָה בָנֶיהָ, נְטָלָן קֵיסָר וּנְתָנָן לְגָיו מִן שִׁבְעָה קַנְקַלִּין, הֵבִיא אֶת הָרִאשׁוֹן וְאָמַר לוֹ הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם. אָמַר לוֹ לָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ כְּתִיב בְּתוֹרָתֵנוּ (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, מִיָּד הוֹצִיאוֹ וַהֲרָגוֹ. הוֹצִיא הַשֵּׁנִי וְאָמַר לוֹ הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אָחִי לֹא הִשְׁתַּחֲוֶה וַאֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה. אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ שֶׁכָּךְ כְּתִיב בַּתּוֹרָה (שמות ב, ג): לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, מִיָּד גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר לוֹ הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה. אָמַר לוֹ לָמָּה, [אמר לו שכתוב בתורה] (שמות לד, יד): כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, מִיָּד גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הָרְבִיעִי וְאָמַר פְּסוּקֵיהּ (שמות כב, יט): זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַחֲמִישִׁי וְאָמַר גַּם הוּא פְּסוּקֵיהּ (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, מִיָּד גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַשִּׁשִּׁי וְאָמַר גַּם הוּא פְּסוּקֵיהּ (שמות ז, כא): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא, גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַשְּׁבִיעִי וְהוּא הָיָה קָטָן שֶׁבְּכֻלָּן, אָמַר, בְּנִי הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם. אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּתוֹרָתֵינוּ (שמות ד, לט): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ לֵאלֹהֵינוּ שֶׁאֵין אָנוּ מְמִירִין אוֹתוֹ בְּאֵל אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כו, יז): אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ לוֹ כָּךְ נִשְׁבַּע לָנוּ שֶׁאֵין מְמִירֵנוּ בְּאֻמָּה אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כו, יח): וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם. אָמַר לוֹ קֵיסָר אַחֶיךָ שָׂבְעוּ יָמִים וְשָׂבְעוּ חַיִּים וְרָאוּ טוֹבָה, וְאַתָּה קָטָן לֹא שָׂבַעְתָּ יָמִים וְלֹא שָׂבַעְתָּ חַיִּים וְלֹא רָאִיתָ טוֹב בָּעוֹלָם, הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם וְאֶעֱשֶׂה בְךָ טוֹבוֹת, אָמַר לוֹ כְּתִיב בְּתוֹרָתֵנוּ (שמות טו, יח): ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד, וְאוֹמֵר (תהלים י, טז): ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ, וְאַתֶּם בְּטֵלִים וְאוֹיְבָיו בְּטֵלִים. בָּשָׂר וָדָם הַיּוֹם חַי וּלְמָחָר מֵת, הַיּוֹם עָשִׁיר וּלְמָחָר עָנִי, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַי וְקַיָם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. אָמַר לוֹ קֵיסָר, רְאֵה אַחֶיךָ הֲרוּגִים לְפָנֶיךָ, וַהֲרֵינִי מַשְׁלִיךְ טַבַּעְתִּי לָאָרֶץ לִפְנֵי הַצֶּלֶם וְהַגְבִּיהָהּ כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁשָּׁמַעְתָּ לְקוֹלִי. אָמַר לוֹ חֲבָל עֲלָיךְ קֵיסָר, מָה אִם אַתָּה מִתְיָרֵא מִבְּנֵי אָדָם שֶׁכְּמוֹתְךָ, אֲנִי לֹא אֶתְיָירֵא מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהֵי עוֹלָם. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ אֱלוֹהַּ לָעוֹלָם, אָמַר לוֹ אַלְלַי עָלֶיךָ קֵיסָר, וְכִי עוֹלָם שֶׁל הֶפְקֵר רָאִיתָ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ פֶּה לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ה): פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (תהלים לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ עֵינַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ה): עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (זכריה ד, י): עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ אָזְנַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ו): אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (מלאכי ג, טז): וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ אַף לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ו): אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ יָדַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ז): יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (ישעיה מח, יג): אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ רַגְלַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ז): רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (זכריה יד, ד): וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ גָּרוֹן לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ז): לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (איוב לז, ב): וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא. אָמַר לוֹ אִם יֵשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ בֵּאלֹהֵיכֶם מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי כְּמוֹ שֶׁהִצִּיל לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִיַּד נְבוּכַדְנֶצַּר. אָמַר לוֹ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה כְּשֵׁרִים הָיוּ וּנְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ הָגוּן הָיָה לֵעָשׂוֹת נֵס עַל יָדוֹ, אֲבָל אַתָּה אֵינְךָ הָגוּן וְאָנוּ נִתְחַיַּבְנוּ מִיתָה לַשָּׁמַיִם, אִם אֵין אַתָּה הוֹרְגֵנוּ הַרְבֵּה הוֹרְגִים יֵשׁ לַמָּקוֹם, הַרְבֵּה דֻּבִּים הַרְבֵּה זְאֵבִים וַאֲרָיוֹת וּנְחָשִׁים וּנְמֵרִים וְעַקְרַבִּים שֶׁיִּפְגְּעוּ בָּנוּ וְיַהַרְגוּנוּ, אֶלָּא לַסּוֹף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִפָּרַע מִמְּךָ אֶת דָּמֵינוּ, מִיָּד גָּזַר עָלָיו לְהוֹרְגוֹ. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ קֵיסָר תְּנָה אֶת בְּנִי וַאֲחַבְּקֵהוּ וַאֲנַשְׁקֵהוּ. נְתָנוּהוּ לָהּ וְהוֹצִיאָה לוֹ דַּדֶּיהָ וֶהֱנִיקַתּוּ חָלָב, אָמְרָה לוֹ בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ קֵיסָר הָרְגֵנִי תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָרְגֵהוּ, אָמַר לָהּ קֵיסָר אֵינִי שׁוֹמֵעַ לִיךְ מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם (ויקרא כב, כח): וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד, אָמְרָה לוֹ שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם כְּבָר קִיַּמְתָּ כָּל הַמִּצְווֹת וְלֹא נִשְׁאָר לְךָ אֶלָּא זוֹ בִּלְבָד, מִיָּד צִוָּה עָלָיו לְהָרְגוֹ. נָפְלָה אִמּוֹ עָלָיו וְהָיְתָה מְחַבַּקְתּוּ וּמְנַשַׁקְתּוּ וְאָמְרָה לוֹ בְּנִי, לֵךְ אֵצֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וֶאֱמָר לוֹ כָּךְ אָמְרָה אִמִּי אַל תָּזוּחַ דַּעְתְּךָ עָלֶיךָ וְתֹאמַר בָּנִיתִי מִזְבֵּחַ וְהֶעֱלֵיתִי אֶת יִצְחָק בְּנִי, הֲרֵי אִמֵּנוּ בָּנְתָה שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת וְהֶעֶלְתָה שִׁבְעָה בָנִים בְּיוֹם אֶחָד, אַתָּה נִסָּיוֹן וַאֲנִי מַעֲשֶׂה, עַד שֶׁהָיְתָה מְנַשַּׁקְתּוּ וּמְחַבַּקְתּוּ גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ עָלֶיהָ, וְכֵיוָן שֶׁנֶּהֱרַג שִׁעֲרוּ חֲכָמִים שְׁנוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ תִּינוֹק וְנִמְצָא בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צָעֲקוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְאָמְרוּ מָה אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ עוֹשֶׂה לָהֶם שֶׁכָּךְ נֶהֱרָגִין עָלָיו בְּכָל שָׁעָה, וַעֲלֵיהֶם כְּתִיב (תהלים מד, כג): כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם. לְאַחַר יָמִים נִשְׁתַּטֵּית אוֹתָהּ הָאִשָּׁה וְנָפְלָה מִן הַגַּג וּמֵתָה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (ירמיה טו, ט): אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, וּבַת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת (תהלים קיג, ט): אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה.
עד כאן דברי המדרש... שאל הרב שך זצ"ל – מה הם עושים תחרות מי מוסר יותר ילדים לקב"ה... אתה אחד ואני שבע?!
ודאי זה לא תחרות, אלא היא אומרת לילד – תעלה למעלה לאברהם אבינו, ותגיד לו, איך אפשר שאישה תוכל למסור שבעה ילדים לשמים?! אתה יודע מאיפה קיבלתי את הכוח הזה???
את זה קיבלתי מאברהם אבינו, שמסר את נפשו עבור ילד אחד! הכל בא מכוחו! במאמר המוסגר, לחובבי תורת הגלגולים:
בסדר הדורות, הוא מביא רמ"ע מפאנו, שהאישה הזאת היתה אמו של אברהם אבינו. שהיות ובזמנו אברהם אבינו רצה למסור את נפשו באור-כשדים, אז היא חזרה כאן לעולם, לתקן את זה, והקריבה שבעה ילדים לקב"ה, ואז היא אמרה לילדים – לכו ותגידו לאברהם אביכם, שעכשיו תיקנתי את מה שאז לא נתתי לו.
מה אנחנו רוצים להוציא מכאן? באים חז"ל, ואומרים לנו יסוד נפלא: (איוב ג, כה): לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נַחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז – ארבע צרות עבר יעקב אבינו – צרת עשו, צרת דינה, צרת לבן וצרת יוסף... אומרים חז"ל – זה כנגד ארבעה גלויות. זה שיעקב אבינו היה בבית לבן, זה נתן לנו את הכוח, לעמוד בגלות בבל.
זה שיעקב אבינו, עבר את הניסיון עם עשו, שרצה להשמידו ולאבדו, נתן לנו את הכוח, לעמוד בניסיון של גלות מדי.
זה שיעקב אבינו עבר את הניסיון של שכם בן-חמור, נתן לנו את הכוח, לעמוד בניסיון של גלות יוון.
זה שיעקב אבינו עמד בניסיון של יוסף, נתן לנו את הכוח, לעמוד בניסיון של גלות אדום... דיברנו על זה בשבוע שעבר, שכל גלות אדום, באה לתקן את חטא מכירת יוסף....
אם ככה רבותי, נוכל ללכת לעוד שלב, ולהסביר את דברי המדרש: אומר המדרש - (איוב ג, כה): לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נַחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז.
שלוש פעמים אומר המדרש, את המילה לֹא, ובפעם האחרונה הוא אומר את המילים וַיָּבֹא רֹגֶז. למה השינוי הזה? אומרים המפרשים יסוד נפלא - לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נַחְתִּי... אלו שלושת הגזירות, שיעקב לא עשה שום דבר מצדו, מלהביא על עצמו את הגלות. פירוש הדבר – יעקב לא התגרה בלבן, כשלבן החליף את משכורתו עשרת מונים, והחליף את אשתו...
גם כשיעקב יצא חזרה לארץ ישראל, הוא לא התגרה בעשו....
גם בצרה של שכם בן חמור, היתה דינה בתוך הבית... היא לא יצאה החוצה, פשוט כתוב במדרש, ששכם בן חמור רצה לתפוס אותה... אז הוא עשה תהלוכה של מתופפים, כדי שתצא החוצה לראות מה נעשה ברחוב... וכשהיא יצאה לרחוב, הוא תפס אותה....
הדבר היחיד שלא כתוב לֹא, זה גלות יוסף- וַיָּבֹא רֹגֶז.
למה כתוב ביוסף וַיָּבֹא רֹגֶז?
כי שמה כתוב וַיָּבֹא, שנאמר {לז, ב} וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶֽם, זה כבר התגרות של אחים באחים.
כל דבר כתוב לא....לא...לא..., וַיָּבֹא רֹגֶז – את זה כבר הבאנו על עצמנו!
גלות אדום, זה כבר דבר, שאנחנו גרמנו לזה בעצמנו, ולכן הקטע הזה במדרש אומר וַיָּבֹא רֹגֶז – אנחנו הבאנו על עצמנו את הגזירה. פרשת וישב, היא אחת הפרשות הקשות שבתורה, להסביר אותה.... אנחנו בע"ה היום רוצים להסביר נקודה אחת, אבל קודם לכן, צריך לעוד על כמה וכמה הקדמות בדברי חז"ל, לפני שנגיע להבנת הענין: אומרת התורה - {ב} אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם כותב האפיקי ים – אף פעם בלשון הרע, אין נוסח של 'ויבא', תמיד זה 'הוצאת שם רע' – 'מוציא שם רע'.
כאן כותב וַיָּבֵא יוֹסֵף, הוא הביא בדיוק את המעשה, בלי שום תוספת.
בדרכם של אנשים שמספרים לשון הרע, הם נותנים הרבה נופח, הרבה צבע, כשהם מספרים את הלשון הרע. אומרים חז"ל - וַיָּבֵא יוֹסֵף – הוא הביא בדיוק את מה שהוא ראה, לכן כשהוא אמר לאבא שלו שהם אוכלים אבר מן החי, או מזלזלים בבני השפכות, או חשודים על העריות... כל מה שהוא ראה, הוא הביא בדיוק. אומרים חז"ל – בֹא ותראה, כמה נזהר יוסף הצדיק, מאמירת לשון הרע... כשהוא הביא את זה בדיוק, כשהוא חשב שזה לתועלת, הוא אמר!
אבל לאחר שיוסף נהיה מלך, ויעקב אבינו גר במצרים 17 שנה, יוסף נזהר, שלא ייכנס לאביו ביחידות אפילו פעם אחת, למה??
הוא חשש, שמא ישאל אותו יעקב –"תגיד יוסף, איפה היית כל השנים האלה?" ואז הוא יאלץ לספר לו את כל הסיפור...
לכן תמיד הוא הקפיד להיכנס עם ליווי, אל אביו יעקב...
רואים מכאן, כמה נזהר יוסף הצדיק, מלדבר לשון הרע, כשהוא לא לתועלת...
דברים שהוא חשב שאפשר לתקן, אז הוא אמר... מה שלא שייך לתיקון, הוא לא אמר...
יוסף מוציא את דיבתם רעה.... ולאחר שהוא מוציא את דיבתם רעה, הוא חולם חלומות.... כל המפרשים שואלים - מה זה החלומות האלה שיוסף חולם?!
החלומות זה בסדר... אבל למה הוא צריך לספר את זה לאחים שלו?! הוא יודע שהאחים שונאים אותו, שהרי נאמר {לז, ד} וַֽיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹֽם... הם שנאו אותו, והם הראו לו שהם שונאים אותו... אז למה אתם מספר להם?!
הרי בזה שאתה מספר להם, אתה מראה, שאתה מתגרה בהם....
הוא הולך, ומספר להם את זה בטבעיות {לז, ו} וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ-נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָֽמְתִּי... למה אתה מספר את זה לאחים??? כותב המושב זקנים בעלי התוספות – החלומות האלה, ראה אותם יוסף כנבואה.. ישנה גמרא {מסכת סנהדרין פט} שאומרת – נביא המקבל נבואה מן השמים, ומעלים אותה, חייב מיתה בידי שמים.
יוסף הבין שהחלומות האלה, הם לא בשבילו... הוא חייב לספר את הנבואה!
בהתחלה שאמר להם יוסף - {ז} וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִֽי.. כתוב וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל-חֲלֹמֹתָיו...
בחלום השני, של השמש והירח ואחד-עשר הכוכבים... שם לא כתוב וישנאו אותו,אלא {יא} וַיְקַנְאוּ-בוֹ אֶחָיו...
כאן כבר הבינו האחים, שמדובר בדבר יותר גבוה מחלום... למה?
אם הוא מסוגל להגיד על אבא - וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּֽוֹכָבִים מִֽשְׁתַּחֲוִים לִֽי – אם הוא מספר לאבא שלו, שהוא יצטרך להשתחוות לו... חייב להיות שזה נבואה! הראיה – שבשעה שהוא מספר את החלומות.... כתוב בתורה {מב, ט}וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶֽם...
מה זה אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם?! היה צריך להיות כתוב אֲשֶׁר חָלַם עליהֶם, מה זה לָהֶם?
אמר להם יוסף – זה לא חלום בשבילי, זה בשבילכם! זאת נבואה שאני צריך להגיד לכם.....
הוא מספר את החלומות... מגביר את השנאה... מגביר את הקנאה...
האחים יוצאים לרעות, בשליחות האבא... יוצאים עשרה... נשארים שתים בבית – בנימין ויוסף.
יעקב קורא ליוסף, ואומר לו - {יד} וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר... אומרים המפרשים – הוא אמר לו דוקא שלושה דברים, כדי לתקן את מה שהוא דיבר עליהם לשון הרע:
יוסף אמר, שהם קוראים לבני השפחות 'עבדים', ולא חיים בשלום איתם – יעקב שולח אותו לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ – לבדוק אם הם חיים בשלום...
יוסף אמר שהם אוכלים אבר מן החי, אמר לו יעקב - וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן – תראה אם הם ממשיכים לאכל אבר מן החי... וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר... תלך לבדוק, אם אכן יש בהם ערוות דבר...
כל מה שאמר יוסף, אמר לו יעקב ללכת לבדוק, אם זה בסדר עכשיו... {יז}...וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָֽן: {יח} וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּֽתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתֽוֹ...
האחים רוצים להרוג אותו... למה? ישנם כמה וכמה שיטות.... לא ניכנס עכשיו להרחיב בזה.. נאמר רק את השיטות... מי שרוצה, יעיין במקורות בפנים: דעת הספורנו – הם רצו להרוג אותו, מדין רודף. השל"ה הקדוש {תורה שבכתב, מאמר צאן יוסף, פרשת וישב} כותב – הסיבה שאחיו רצו להרגו היתה, משום מרידה במלכות. היות והם יהודה שיהודה צריך להיות המלך, ויוסף חולם חלום, שהוא יהיה מלך וכולם ישתחוו לו... הם הבינו שהוא מורד במלכות... ודין של מורד במלכות – חייב מיתה. האור-החיים הקדוש סובר – הם רצו להרוג אותו, מדין עד זומם. האדמו"ר מאוז'רוב מביא דבר נפלא, שהאמת היא, שזה מופיע במדרש, והוא מרחיב בזה...
במדרש כתוב, שהשבטים ראו ברוח הקודש, שמיוסף הצדיק, עתיד לצאת ירבעם בן-נבט, והיות ועתיד לצאת ממנו ירבעם בן-נבט, שעתיד לחלק את מלכות ישראל... הוא יקח עשרה שבטים, וישאיר ליהודה רק את בנימין... וזה מלכות דוד...
אם ככה, הם ראו שמיוסף, עתיד לצאת אחד שיחלק את המלוכה!
אז אם כמו שכותב השל"ה הקדוש, שהם רצו להרוג אותו מדין רודף במלכות...זאת היתה הסיבה... כותב החיד"א {חומת אנך} - וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק. הם ראו"מרחוק", מה עתיד יוסף לעשות, עם ירבעם בן נבט, ולכן רצו להרוג אותו! וַיִּֽתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתֽוֹ... למה? בגלל שעתיד לצאת ממנו ירבעם בן-נבט, ובגללו רצו להמיתו.
היות והם חשדו שהוא חולק על מלכות בית-דוד, כיון שאמרו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ – חשבו שהוא רוצה לחלוק על יהודה, אבל כשהראו להם ברוח הקודש –"מרחוק", שעתיד לצאת ממנו ירבעם בן-נבט, אז הם ראו שמה שהם רואים, זה נכון... אם ככה, הסכים גם יהודה, להריגתו של יוסף...
למרות שהוא אמר אחר-כך מה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ... אבל אחר-כך גם הוא הסכים, שיש לו דין שהוא מורד במלכות... אומרת התורה - {לז, כ} וְעַתָּה לְכוּ וְנַֽהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָֽיו: {כא} וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָֽפֶשׁ... מביא כאן רש"י, שאלה שמתבקשת – אם האחים אומרים, בואו ונשליך אותו לבור, ונגיד"חיה רעה אכלתהו"... אז מה הם אומרים" ונראה מה יהיו חלומותיו"?! אם הוא מת, על איזה חלומות אתה מדבר?!
אלא אומר רש"י, שזה רוח הקודש אומרת זאת... אתם אומרים – בואו ונהרוג אותו, ורוח הקודש אומרת – נראה מה יהיו חלומותיו... אתם תראו, שכל החלומות יתקיימו! לשון רש"י - ונראה מה יהיו חלומותיו. אמר ר' יצחק מקרא זה אומר דרשני, רוח הקדש אומרת כן. הם אומרים נהרגהו, והכתוב מסים ונראה מה יהיו חלומותיו, נראה דבר מי יקום או שלכם או שלי. ואי אפשר שיאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו מכיון שיהרגוהו בטלו חלומותיו.
בא הפנים יפות, ואומר ביאור נפלא: ישנה גמרא {מסכת תענית כא, א} שמספרת - אילפא ור' יוחנן הוו גרסי באורייתא דחיקא להו מילתא טובא הגיעו למצב של פת לחם... לא היה להם מה לאכל אמרי ניקום וניזיל וניעבד עיסקא ונקיים בנפשין {דברים טו-ד} אפס כי לא יהיה בך אביוןאזלו אותבי תותי גודא רעיעא הוו קא כרכי ריפתא הלכו בדרך, ישבו מתחת לקיר רעוע לאכל אתו תרי מלאכי השרת שמעיה רבי יוחנן דאמר חד לחבריה נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו בֹא ונזרוק עליהם את הקיר הזה, ונהרוג אותם שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה אמר ליה אידך שבקינהו דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא עזוב אותם, אחד מהם עתיד להיות ראש ישיבה, ועדין לא הגיע זמנו למות רבי יוחנן שמע אילפא לא שמע אמר ליה ר' יוחנן לאילפא שמע מר מידי אמר ליה לא אמר מדשמעי אנא ואילפא לא אם אני שמעתי, ואילפא לא שמע, שמע ש''מ לדידי קיימא לי שעתא אם אני שמעתי והוא לא שמע, סימן שאני הולך להיות ראש ישיבה אמר ליה רבי יוחנן איהדר ואוקי בנפשאי {דברים טו-יא} כי לא יחדל אביון מקרב הארץ אומר בעל ההפלאה תירוץ נפלא – היתה כאן בת קול. האחים אמרו"נהרוג אותו, ונזרוק אותו לבור", והבת קול אמרה –"ונראה, מה יהיו חלומותיו"... אומרת התורה - וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן – היחיד ששמע את הבת-קול, היה ראובן.
שאל ראובן את האחים – תגידו, שמעתם איזה בת-קול?
אמרו לו – לא.
אם ככה, אמר ראובן – זה דיבר אליי - {כא} וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם...
זאת אומרת, שראובן היחיד ששמע את הבת-קול, כמו ר' יוחנן, אז הוא הלך להציל אותו...
כך כותב בעל ההפלאה, תירוץ נפלא.
אומרת התורה - {כב} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל-אָבִֽיו רבותינו אומרים על הפסוק זה, שרוח הקודש העידה עליו. הוא לא אמר לאחים, שהוא רוצה להציל אותו... הוא אמר לאחים להשליך אותו לבור... ורוח הקודש מעידה עליו, שמה שהוא רצה, זה להחזיר אותו הביתה. אומר רש"י-למען הציל אותו. רוח הקודש מעיד על ראובן שלא אמר זאת אלא להציל אותו, שיבא הוא ויעלנו משם, אמר אני בכור וגדול שבכלן, לא יתלה הסירחון אלא בי.
למה יתלו את הסירחון בך?! נכון, אתה בכור... אבל מי אמר שיתלו את זה בך? זה הפסוק שאנחנו רוצים לעמוד עליו, וממנו בע"ה, להוציא בנין לעבודת ה':
כל מדרשי חז"ל, שתפתחו על הפסוק הזה, כולם משבחים ומקלסים ומהללים את ראובן... כותב המדרש {בראשית רבה, פרשה פד, אות טו} - אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה פָּתַחְתָּ תְּחִלָּה בְּהַצָּלַת נְפָשׁוֹת, חַיֶּיךָ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין עָרֵי מִקְלָט תְּחִלָּה אֶלָּא בִּתְחוּמֶךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, מג): אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר. ממשיך המדרש {ילקוט שמעוני הושע, אות תקט"ז} - זה שאמר הכתוב: מפרי פי איש ישבע בטנו - זה ראובן: וישב ראובן אל הבור. אמר לו הקב"ה: אתה בקשת למחזרא ברא חביבא לאבוי, חייך, שבן בנך מחזיר את ישראל לאביהם שבשמים. ואי זה?
זה הושע, הה"ד: דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי.
אתה רצית את הבן החביב לאבא, הנכד שלך, הושע, הוא יחזיר את כלל ישראל, לאביהם שבשמים... כותב המדרש רבה {בראשית רבה, פרשה פד, אות יט} - אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעוֹלָם לֹא חָטָא אָדָם לְפָנַי וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאַתָּה פָּתַחְתָּ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, חַיֶּיךָ שֶׁבֶּן בִּנְךָ עוֹמֵד וּפוֹתֵחַ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, וְאֵיזֶה זֶה הוֹשֵׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד, ב): שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ.
רבותי, אתה קורא את זה, ואתה לא מאמין שאלו דברי מדרש!
הוא פתח בתשובה תחילה?!
קין היה ראשון, אחריו אדם הראשון...חז"ל מביאים שישמעאל חזר בתשובה בסוף ימיו..... וְאַתָּה פָּתַחְתָּ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה....?!
אומרים כאן, שיש הבדל בין קין לאדם הראשון....
קין ואדם הראשון חזרו בתשובה, לאחר שקיבלו נזיפה מהקב"ה... לראובן, אף אחד לא אמר... הוא החליט מעצמו לחזור בתשובה - וְאַתָּה פָּתַחְתָּ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה... בראשית חכמה, הוא עונה תשובה אחרת – קין ואדם הראשון, עשו תשובה על 'לא תעשה' – זה אמרו לו,"לא לאכל", והוא אכל... זה אמרו לו,"לא לרצוח", והוא רצח...
ואילו ראובן, עשה תשובה על 'עשה' – כיבוד אב. הוא בלבל יצואי אביו, עבר על כיבוד אב...
אלו שתי התשובות המפורסמות וידועות בענין הזה... אנחנו רוצים בע"ה ללכת למהלך אחר, להסביר מה זה וְאַתָּה פָּתַחְתָּ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה... אבל כדי להגיע לזה, אנחנו צריכים להפליג למחוזות אחרים, ובע"ה בעוד חצי שעה, נגיע ליישוב הענין.
מי שיש לו זמן, ייקח בשבת מדרש רבה, פרשת נשֹא...
מה פתאום פרשת נשֹא?!
כי בשבת בע"ה, אנחנו נקרא פסוקים מהפרשה...
ידוע שבימי חנוכה, אנחנו קוראים בתורה, את הפסוקים שקשורים לקרבנות הנשיאים...
כל יום והנשיא שלו, וביום האחרון, אנחנו קוראים את כולם, מהתחלה עד הסוף... חז"ל שואלים שאלה – למה התורה מאריכה כל-כך הרבה, בקרבנות הנשיאים? הרי כולם הביאו אותם קרבנות, כל הקרבנות היו אחידים.... למה התורה חוזרת על כל אחד ואחד בנפרד??
תשעים פסוקים בפרשת נשֹא, עוסקים רק בקרבנות הנשיאים, על מה ולמה??? עונים חז"ל במדרש תשובה – כל אחד הביא קרבן, אבל כל אחד, בשעה שהביא את הקרבן, חשב מחשבה אחרת, ועל כל מחשבה שהם הביאו בשעת הקרבת הקרבן.... על המחשבה הזאת, כותבת להם התורה לכל אחד, פסוקים נפרדים.
בא המדרש רבה, ומסביר כל אחד מה חשב...
אז בן פורת יוסף, היות וחנוכה מתפרס השנה על שתי שבתות, תתחילו השבת... לא תגמרו עד שבת הבאה... זה בסביבות 30 עמודים, רק כל אחד מה חשב... לכן יש לילה ארוך.... מסיימים לאכל בליל שבת בשבע וחצי... שתי שבתות רצופות ברוך ה', וגמרתם את זה J
אנחנו רק קטע אחד נוציא מזה, מה ששייך למקריב ביום הרביעי {במדבר ז, ל} בַּיּוֹם הָרְבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר.
בא המדרש, ומסביר כיצד כל הקרבן הזה, הולך על הצלת יוסף.... אומר המדרש {במדבר רבה, פרשה יג, אות יח} - בַּיּוֹם הָרְבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן וגו' (במדבר ז, ל), כֵּיוָן שֶׁגָּמַר דֶּגֶל יְהוּדָה הִתְחִיל נְשִׂיא רְאוּבֵן לְהַקְרִיב שֶׁהָיָה בְּכוֹר, וְהִקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל שִׁבְטוֹ שֶׁל רְאוּבֵן, (במדבר ז, לא): קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, אַל תִּקְרֵי קַעֲרַת אֶלָּא עֲקֶרֶת, זֶה רְאוּבֵן שֶׁהוּא הָיָה עִקַּר הַצָּלָה, שֶׁהוּא פָּתַח בַּהֲצָלָה תְּחִלָּה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית לז, כא): וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם. דָּבָר אַחֵר, שֶׁעָקַר מַחֲשֶׁבֶת אֶחָיו שֶׁהָיוּ חֲפֵצִים לְהָרְגוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לז, כ): וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵּהוּ וגו'. כֶּסֶף, עַל שֵׁם (משלי י, כ): כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק הוא דיבר יפה, ושכנע את אחיו, להרוג את יוסף (במדבר ז, לא): שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, זֶה דִּבּוּר שֶׁאָמַר לָהֶם תְּחִלָּה שָׁלשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי שָׁלשׁ תֵּבוֹת הַלָּלוּ, חֶשְׁבּוֹנָם עוֹלֶה מֵאָה וּשְׁלשִׁים. קַח ל' מִא, וְנ' מִנַּכֶּנּוּ, וְנ' מִנָּפֶשׁ, הֲרֵי מֵאָה וּשְׁלשִׁים. (במדבר ז, לא): מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, כְּנֶגֶד הָעֵצָה שֶׁנָּתַן לָהֶם שֶׁיִּזְרְקוּ אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לז, כב): וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָּם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר וגו'. כֶּסֶף, כְּמָה דְּתֵימָא: כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק. (במדבר ז, לא): שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כְּנֶגֶד הַסּוֹד שֶׁהָיָה בְּלִבּוֹ לְהַצִּילוֹ, וְסוֹד חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים...
רבותי, נתתי לכם רק טעימה מדברי המדרש... תמשיכו בבית.. J
יוצא, שכל קרבנו של ראובן, מכוון כנגד הצלת יוסף... קושרים לו כתרים... הוא פתח בתשובה תחילה, לכן יהיה לו נכד בשם הושע... העיר מקלט הראשונה תהיה בתחומו... אין כמו ראובן! רבותי, בואו נעבור לגמרא: גמרא {מסכת שבת כב, א} בתוך הדינים ששייכים לחנוכה, אומרת - אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחוםנר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי אם שמת חנוכיה בגובה של מעל לעשרים אמה, דהיינו 12 מטר, לא יצאת לידי חובה. ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום מאי דכתיב {בראשית לז-כד} והבור רק אין בו מים ממשמע שנא' והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מה ת''ל אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו...
אהה, תשמעו איזה יופי....
אומרים חז"ל, שהבור שזרקו אליו את יוסף, היה ריק... לא היו שם קרטונים/פחיות... רק נחשים ועקרבים... אומרת התורה – ראובן לקח את יוסף, ואמר – למה להרוג אותו?! בואו נזרוק אותו לבור... מה יש בבור הזה?!
נחשים ועקרבים. אומרת הגמרא {מסכת יבמות קכ"א, א-ב} - תנו רבנן נפל לגוב אריות אין מעידין עליו [שמת] לחפורה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו [שמת]...
גם אם תגידו לו שנחש זה לא נורא.... למה?
כי יש גמרא במסכת ברכות שאומרת, שאם בן-אדם עומד בתפילת 18, ונחש כרוך לו על עקבו, לא יפסיק!
אם יש לו פלאפון, הוא חייב להפסיק J אבל אם יש לו נחש, הוא לא מפסיק! ממשיכה הגמרא ואומרת – אבל עקרב פוסק! גם אם תאמר שנחש לא, עקרב ודאי כן!
נו.. אז אם נחשים לא, ועקרבים כן... אז כאן בגמרא כתוב – הבור ריק אין בו מים... אבל עקרבים ונחשים יש בו...
גם אם תאמר, שנחשים לא מזיקים... זה רק אם אתה עומד 18... הנחש לא יודע אם אתה עציץ או עמוד חשמל... אז הוא הולך הלאה... J אומרת הגמרא –אבל אם זורקים אותך לבור של נחשים, הם ודאי יקפצו עליך... למה???
כי אתה נופל להם בבת אחת על הראש, אז מה חשבת שהם ישבו בשקט ויעשו איתך תמונה??? JJ
ודאי יתקפו אותך!
כל מה שכתוב בגמרא, שאתה עומד ליד נחש, והוא לא מזיק אותך, זה רק אם אתה עומד בשקט ולא זז... אז יכל להיות שהוא יעבור... אם ככה, נשאלת השאלה – באים חז"ל ואומרים, שאין כמו ראובן! ראובן רצה להציל את אח שלו... מה הוא עשה?
אמר ראובן – למה שנהרוג אותו?! בואו ונזרוק אותו לבור של הנחשים!
ומה הוא יעשה בבור של הנחשים... הוא לא ימות?!
כך שואלים כל המפרשים... כמה תשובות בדבר... אנחנו קודם כל נאמר, מה כתוב בפענח רזא: הפענח רזא כותב תשובה מאוד מעניינת, כי במדרש רבה, כתוב שהיו שמה שתי בורות. בור אחד היה מלא בחפצים, והשני היה מלא בנחשים...
ראובן אמר – {לז, כב} הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה – לבור של החפצים, ששם אין נחשים...
האחים שמו אותו, בבור שכולו מלא בנחשים...
אמר לי מקודם יהודי, כשראובן אמר הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה, רש"י לא מביא, שבבוקר הזה היו נחשים ועקרבים, אלא רק ב - וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם, שם מביא רש"י, שהיה שם נחשים ועקרבים.. בא הרמב"ן, ואומר תשובה – זה ודאי שהשבטים לא ידעו, שיש שם נחשים ועקרבים. הגמרא אומרת שהיו שם נחשים ועקרבים, אבל ודאי שהשבטים כשזרקו אותו לבור, הסתכלו בפנים כדי לראות אם יש נחשים או לא... אומר הרמב"ן – היו נחשים, אבל בתוך החורים. לשון הרמב"ן - אל תשפכו דם. אמר להם הנה הייתי סובל לכם כאשר חשבתם להמית אותו בנכליכם כי גם אני שנאתיו ורציתי שיומת על ידי אחרים אבל אתם אל תהיו שופכים דם בידיכם חלילה לכם והכונה לראובן בכל זה היתה להצילו להשיבו אל אביו והכתוב סיפר מה שאמר להם ראובן ושמעו אליו אבל דברים אחרים אמר להם מתחילה שלא קבלו ממנו כמו שאמר להם (להלן מב כב) הלא דברתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וכאשר ראה שלא שמעו לעזבו אמר להם אם כן אל תשפכו דם בידיכם ולא אמר"דמו" כי הראה עצמו שלא יאמר כן לאהבתו רק שלא יהיו שופכים דם לימד אותם שאין עונש הגורם כעונש השופך דם בידיו וטעם אל הבור הזה אשר במדבר לאמר הנה הבור הזה עמוק ולא יוכל לצאת הימנו והוא במדבר ואם יצעק אין מושיע לו כי אין עובר עליו וסיפר הכתוב כי היה ריק ואין בו מים שאם היה בו מים לא יטביעו אותו שכבר נמנעו משפוך דמו וכתב רש"י ממשמע שנאמר והבור ריק אינני יודע שאין בו מים מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו לשון רש"י מדברי רבותינו (שבת כב) ואם כן היו נחשים ועקרבים בחורי הבור או שהיה עמוק ולא ידעו בהם שאילו היו רואים אותם ולא יזיקו ליוסף היה הדבר ברור להם שנעשה לו נס גדול ושהוא צדיק גמור וידעו כי זכותו תצילנו מכל רע ואיך יגעו במשיח השם אשר הוא חפץ בו ומצילו וכענין שנאמר (דניאל ו כג) אלהי שלח מלאכה וסגר פום אריותא ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי אבל הם לא ידעו בדבר ועל דרך הפשט יאמר והבור ריק אין בו מים כלל שגם אם היו בו מים מעט יקרא רק וכן כי מת אתה ולא תחיה (מלכים ב כ א) כלל בשום פנים והכל ביאור וחיזוק.
ישנה משנה במסכת תמיד {פרק א, משנה ד}, וגם התוספות מביא את זה {מסכת מעילה יא, ב} – אומרים חז"ל, שכל מקום שכתוב בתורה"השלכה", הכוונה למינימום עשרים אמה...
אם כתוב בתורה – והשליך אותה אצל המזבח, אין השלכה פחות מעשרים אמה.
יוצא, שכל השלכה שבמקרא, היא מינימום של עשרים אמה.
אם ככה, אם כתוב וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה... אז עומקו של הבור, היה מינימום עשרים אמה!
אומרת הגמרא {מסכת שבת} – נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה, למה? שלא שולטת בו העין...
בא בעל המימרה, ומסמיך לזה {בראשית לז-כד} והבור רק אין בו מים... אבל נחשים ועקרבים יש בו...
אז מה אתה אומר לי, שיש בו נחשים ועקרבים!? אז מה פתאום זרקו אותו פנימה?! התשובה היא – כי לא שלטה עינא, כי כל השלכה שבמקרא עשרים אמה.
אז עשרים אמה למעלה לא שולטת העין, אז איך תשלוט עשרים אמה למטה?! ודאי שלא תראה!
לכן מסמיכה הגמרא במסכת שבת, את שתי המימרות אחת לשניה... ישנו רעיון נוסף, שמופיע באור-החיים הקדוש... אני לא אכנס לזה, כי זה דרשה בפני עצמה, רק אגיד את הרעיון שלו:
הוא כותב שראובן ידע שיש בבור נחשים, הוא העדיף זאת, כי ידע, שנחש לא יזיק את יוסף, אלא אם כן יש גזירת עליון... אבל בעלי בחירה, יכולים להזיק לאדם, גם מבלי גזירת עליון...
דבריו של האור-החיים הקדוש הם פלא... מקורם בזוהר הקדוש...זה פלא מופלא, כי ודאי שבן-אד ם לא יכל להזיק את חברו, מבלי גזירת עליון...
לאחר הדברים האלה, נוכל להגיע אל הנקודה שאנחנו רוצים לעסוק בה:
בשעה שמוכרים את יוסף, ראובן לא נמצא שם... וחז"ל שואלים – איפה ראובן? אומרים חז"ל:
דעה אחת אומרת, שהוא הלך לשרת את אביו
דעה שניה אומרת, שהוא חזר לשקו ותעניתו... אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה פד, אות יט} - וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר (בראשית לז, כט), וְהֵיכָן הָיָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, כְּשֶׁנִּפְנָה הָלַךְ וְהֵצִיץ לְאוֹתוֹ בּוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר... במדרש לקח טוב כתוב – הלך להביא חבל, כדי להעלות את יוסף מן הבור. ספר הישר כתוב, שהוא הגיע עם החבל, ירד לתוך הבור למטה עם החבל. צעק לו ראובן"יוסף, יוסף איפה אתה? ואין דובר דבר. ויאמר ראובן - אך כי מת יוסף מיראה או נחש הכישו!? וירד ראובן אל הבור ויבקש את יוסף, ולא מצא אותו בבור, ויעל.
הוא מוצא שיוסף איננו... מה הוא צועק? {ל}... הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא אומר רש"י - אנה אני בא. אנה אברח מצערו של אבא.
מה זה הרש"י הזה? זה מה שמדאיג אותך עכשיו, צערו של אבא?!
אחיך איננו! יכל להיות שהכישו אותו נחשים! אתה אונן, אתה אבל!
"מה אני יעשה עם צערו של אבא"...
זה מה שמונח עכשיו על כף המאזניים??!
הבאנו מקודם מה שרש"י אומר – למה אמר ראובן שהוא חייב להציל אותו?
"אני בכור, ולא יתלה הסירחון אלא בי"
למה שתהיה אשם? אתה היחיד מכל השבטים, שיש לך אליבי – היית בבית של יעקב, טיפלת ביעקב...
אז למה הוא כותב"יתלה הסירחון בי"?? כותב החזקוני, שתי תשובות נוראות:
ראובן ידע, שכל מה שיקרה ליוסף, הוא יהיה אשם... למה??
כתוב בפסוק בדברי הימים, שלאחר שראובן בלבל יצואי אביו, לקח יעקב אבינו את ראובן, והוציא ממנו את הבכורה, והעבירה ליוסף. אומר החזקוני – מי הלך לספר ליעקב אבינו, שראובן העביר לו את המיטה??
יוסף.
יוצא, שהיחיד מבין השבטים שיש לו ענין שיוסף ימות..... זה ראובן!
למה?
כי אם יוסף מת, הבכורה חוזרת אליו!
אומר אם ככה ראובן - בכל מצב אני אשם! באותו רגע שלא יהיה כאן יוסף הצדיק, יגידו שאני אשם, כי יגידו, שיש לי את האינטרס הכי גדול, שיוסף לא יהיה פה, כי אם הוא לא יהיה הבכורה תחזור אליי.
אם ככה, ראובן חוזר לבור ואומר אָנָה אֲנִי בָא – מצערו של אבא...
מה כאב לו"צערו של אבא"?
בספר המאור שבתורה, מצאתי יסוד נפלא, ולאחר מכן מצאתי לזה הרחבה גדולה יותר, בספר בית יצחק...
אין מבין השבטים, אדם שכיבד את אמו כמו ראובן...
חז"ל משבחים את ראובן, על המעשה שלו, כשהוא מצא דודאים בשדה... יש מחלוקת בחז"ל בן כמה היה ראובן אז (5/7)...
מה יש לילד לחפש דודאים???
אומר הספורנו – הוא ראה כמה אמו מצטערת, לאחר שילדה את יהודה, הילד הרביעי, עמדה מלדת...
ראה את אמא שלו בוכה כל הזמן...
"אמא, למה את בוכה??"
"אני רוצה עוד ילדים, אני לא מצליחה ללדת יותר"
אמר לה ראובן – אני הולך לחפש דודאים....
הלך לחפש.... ומצא. אומרים חז"ל – {ל, יד} וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים וַיִּמְצָא דֽוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל-לֵאָה אִמּוֹ. להודיעך עד היכן כבודה של אמו, שלא טעם כלום, עד שהביאן לאמו.
לא רק שהוא לא לקח מן הגזל... הדודאים ישר לאמא!
רחל מסתלקת לבית עולמה... יעקב מעביר את מיטתו מאוהל רחל לאוהל בלהה...
אמר ראובן – מה?! רחל נפטרה, זה מובן... אבל לקחת את המיטה ולשים באוהל של השפחה, ואמא שלי תהיה מבוזה!?
לקח ראובן את המיטה של יעקב, ומעבירה לאוהל לאה! אין כראובן בכיבוד אם!
גם יעקב, בשעה שהוא נוזף בראובן על המעשה, הוא לא נוזף בו, על גופו של מעשה... מה הוא אומר לו? {מט, ד}פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה
הוא לא אומר לו שהמעשה שהוא עשה, פסול, אלא – הפזיזות שעשית, היא פזיזות נוראה!
המעשה הוא חיובי, דאגת לכבודה של אמך, וכך צריך להיות, אבל עשית מעשה פזיז...
ראובן עושה תשובה... הוא מבין שהוא עשה מעשה שלא כשורה...
מיד שם על עצמו שק, ועשה תשובה...
כשראובן ידע, מה שקרה במכירה, ראובן עשה תשובה חדשה... מה קרה? כותב הרמב"ן על הפסוק{לז, כב}וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו. אמר להם הנה הייתי סובל לכם כאשר חשבתם להמית אותו בנכליכם כי גם אני שנאתיו ורציתי שיומת על ידי אחרים אבל אתם אל תהיו שופכים דם בידיכם חלילה לכם והכונה לראובן בכל זה היתה להצילו להשיבו אל אביו והכתוב סיפר מה שאמר להם ראובן ושמעו אליו אבל דברים אחרים אמר להם מתחילה שלא קבלו ממנו כמו שאמר להם (להלן מב כב) הלא דברתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וכאשר ראה שלא שמעו לעזבו אמר להם אם כן אל תשפכו דם בידיכם ולא אמר"דמו" כי הראה עצמו שלא יאמר כן לאהבתו רק שלא יהיו שופכים דם לימד אותם שאין עונש הגורם כעונש השופך דם בידיו וטעם אל הבור הזה אשר במדבר לאמר הנה הבור הזה עמוק ולא יוכל לצאת הימנו והוא במדבר ואם יצעק אין מושיע לו כי אין עובר עליו וסיפר הכתוב כי היה ריק ואין בו מים שאם היה בו מים לא יטביעו אותו שכבר נמנעו משפוך דמו וכתב רש"י ממשמע שנאמר והבור ריק אינני יודע שאין בו מים מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו לשון רש"י מדברי רבותינו (שבת כב) ואם כן היו נחשים ועקרבים בחורי הבור או שהיה עמוק ולא ידעו בהם שאילו היו רואים אותם ולא יזיקו ליוסף היה הדבר ברור להם שנעשה לו נס גדול ושהוא צדיק גמור וידעו כי זכותו תצילנו מכל רע ואיך יגעו במשיח השם אשר הוא חפץ בו ומצילו וכענין שנאמר (דניאל ו כג) אלהי שלח מלאכה וסגר פום אריותא ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי אבל הם לא ידעו בדבר ועל דרך הפשט יאמר והבור ריק אין בו מים כלל שגם אם היו בו מים מעט יקרא רק וכן כי מת אתה ולא תחיה (מלכים ב כ א) כלל בשום פנים והכל ביאור וחיזוק. לשון הרב להסבר דברי הרמב"ן – הכתוב אומר מה שאמר להם ראובן, ושמעו בקולו, אבל דברים שאמר להם לכתחילה, ולא קיבלו ממנו, את זה התורה לא כתבה... מה אמר להם ראובן, שהתורה לא כתבה?
זה מופיע בתורה {פרשת מקץ} – בשעה שהאחים יורדים למצרים, ויוסף מתעלל בהם, אומר להם ראובן הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ...
שואל הרמב"ן – איפה הוא אמר להם כאלו מילים?! הוא אמר להם אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד?! הוא אמר להם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ?!
מה זה וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ, שואל רש"י? ואומר - וגם דמו. אתין וגמין רבויין, דמו וגם דם הזקן.
יש כאן את יעקב אבינו, אבל התורה לא כתבה את זה... למה?? אומר הרמב"ן – כי האחים לא שמעו בקולו... בשעה שהאחים דנו אותו להריגה, הצטרף אליהם ראובן, ואמר – נכון, יש לו דין רודף, זומם... שימו אותו בבור! אל תעשו דברים בפזיזות, אני כבר שילמתי על זה - פַּחַז כַּמַּיִם...
אומרת התורה - לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם....
מה היה החשבון של ראובן???
לראובן יש חשבון עם אבא – אני פגעתי באבא שלי!
אמר ראובן לאחים - וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ – יש כאן את דמו של יעקב אבינו, תיזהרו!
והאחים לא שמים לב, למה שראובן אומר!
אומר הרמב"ן, שהתורה אפילו לא כתבה את זה, כי מה שהיא כתבה, זה רק מה שהאחים הסכימו. אומר הספר המאור שבתורה, אותו דבר מופיע בספר ברית יצחק – יוסף הושלך לבור, לאחר שהאחים לא קיבלו את אזהרת ראובן"להיזהר בכבודו של הזקן".... כשראובן חוזר אל הבור, ומוצא שהילד איננו, מה הוא צועק?? אנה אני בא - אנה אברח מצערו של אבא
ומה עם אח שלך?!
אח שלי דנו אותו כבר למיתה, אבל יש דבר אחד שטענתי להם, ועל זה הם לא הסכימו איתי, כי התחשבו בצער של אבא! אומר הספר המאור שבתורה – כשהוא ראה שהאחים לא הסכימו איתו, הוא הבין שהוא אשם בזה... למה?
אמר ראובן – אם אני זלזלתי בכבודו של אבא, והעברתי את המיטה של יעקב מאוהל בלהה לאוהל לאה, והתחשבתי בכבודה של אמא ולא בשל אבא, ממני למדו האחים לזלזל בכבודו של אבא!
אם ככה, הוא חזר למקום וצעק - אנה אני בא - אנה אברח מצערו של אבא...
זו היתה גופה של מחלוקת, בין ראובן לאחים.
בואו ותראו מה כתוב בחז"ל:
מיד אחרי שמכרו את יוסף, כותבת התורה - וַיֵּרֶד יְהוּדָה... אומרים חז"ל – הורידוהו מגדולתו. אומר המדרש {תנחומא, פרשת ויגש, אות ט} - אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוּדָה, אֵין לְךָ בָּנִים עַד עַכְשָׁו וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ צַעַר בָּנִים. אַתָּה טִגַּנְתָּ אֶת אָבִיךָ וְהִטְעֵיתָ אוֹתוֹ בְּטָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, חַיֶּיךָ, תִּשָּׂא אִשָּׁה וְתִקְבֹּר אֶת בָּנֶיךָ וְתֵדַע צַעַר בָּנִים.
מכירת יוסף היתה כדין!
באו... אכלו לחם, כדין סנהדרין, שדנים אדם למיתה... על מה התביעה???
יש לך כאן אבא זקן! טִגַּנְתָּ אֶת אָבִיךָ!
ראובן רואה הילד איננו בבור... מה הוא צועק??? אנה אברח מצערו של אבא – כל הזמן טענתי להם, שצריך לקחת בחשבון, את צערו של אבא...
כשהוא רואה שיוסף איננו בבור, הוא לוקח את האחריות עליו –"כל זה למדו ממני, אני אשם!"
מיד הוא חוזר לשקו ותעניתו...
אמר לו הקב"ה – אתה פתחת בתשובה תחילה - עד עכשיו היתה תשובה, על חטא שאתה עשית...
ראובן לקח על עצמו"תיק חדש" – לא רק על עבירה שאני עשיתי, אלא, על עבירה שעשיתי, וממנה למדו אחרים, לזלזל באותה מצווה!
הלך ראובן, ועשה את התשובה הזאת. תשובה כזאת, עוד אף אחד לא עשה!
אמר לו הקב"ה - אתה פתחת בתשובה תחילה?! חייך, שהנכד שלך יחזיר את כולם בתשובה! איפה? אומר הבית יצחק - שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ – זה החטא שלך.... כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ – מה שהכשלת אחרים בעוון שלך.
הושע עשה תשובה חדשה. הוא לימד אותנו, שבכל חטא יש שני חלקים – העוון שלך, והמעשה שאחרים למדו ממך! רבותי, לאחר ההקדמה הזאת, נוכל בע"ה להגיע למסקנה:
בשעה שאדם הולך לבית עולמו, בזקנה ושיבה, ישנם מקומות שנוהגים לומר פסוק מספר ירמיהו {לט, יט} גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו.
מה כתוב בפסוק הזה?
בפסוק הזה כתוב, שאדם יקבל שכר, או יתבע על שתי דברים:
א', הוא יקבל כִּדְרָכָיו – הוא הלך בדרך טובה/רעה...
אבל יש דבר נוסף אומר ירמיהו - וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו – יש פירות למעשים שלך! הן לחיוב והן לשלילה...
תרצה או לא תרצה, עשית מעשה – ראו אותך – למדו ממך – לחובה או לשלילה, גם על זה תבוא לדין.
הגמרא במסכת סנהדרין מספרת, שאלישע הלך לגחזי, ואמר לו – חזור בך (בתשובה).
אמר לו גחזי – אין לי סיכוי.
שואל אותו אלישע – למה?
ככה לימדתנו – החוטא, והמחטיא את הרבים, אין מספקים בידו לעשות תשובה. שואלת הגמרא – מה הוא עשה?
הירושלמי מפרט את זה {ירושלמי סנהדרין, פרק י, הלכה ב} – גחזי גיבור בתורה היה. ובשעה שהיה אלישע יושב ולומד, היה גחזי יושב על הדלת...
אלישע מוסר שיעור... גחזי מחוץ לדלת....
- גחזי, אין שיעור???
- יש שיעור...
- אז למה אתה בחוץ???
הוא לא אומה למה...
אומרים אחד לשני – אם גחזי, התלמיד הכי טוב שלו, לא ניכנס, אז מה פירוש הדבר? הוא יודע שהשיעור דפוק היום... אז הולכים הביתה....
יוצא, שמגחזי כולם למדו לא להיכנס לשיעור... כולם הלכו הביתה!
אומר גחזי – אני חוטא ומחטיא את הרבים... מה הוא עשה???
ישב בחוץ ולא דיבר מילה....
אבל ממנו הסיקו לא להיכנס לשיעור, אז הוא נחשב כחוטא ומחטיא את הרבים...
אחד שקונה בקיוסק קולה, ולוקח שלוק בלי ברכה... ואנשים רואים אותו.. אומרים חז"ל בגמרא {מסכת ברכות לה, ב } - א''ר חנינא בר פפא כל הנהנה מן העוה''ז בלא ברכה כאילו גוזל להקב''ה וכנסת ישראל שנא' {משלי כח-כד} גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא הקב''ה שנא' {דברים לב-ו} הלא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנסת ישראל שנא' {משלי א-ח} שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך מאי חבר הוא לאיש משחית א''ר חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים
אני חבר של ירבעם בן נבט?! לא מכיר אותו בכלל... איך הוא נעשה חבר שלי?? אומר רש"י - אין פשע. ולפי שהוא מיקל רואים האחרים ולמדין ממנו לעשות כן ליהנות מן העולם בלא ברכה ולכך נקרא זה המיקל חבר לאיש משחית.
רבותי, מגיע בן-אדם לשמים....הוא לא ברך... תראו במה יאשימו אותו – לא רק שגזלת את הקב"ה, לא רק שגזלת את כנסת ישראל, אתה גם חבר של ירבעם בן-נבט!
מישהו למד ממך..."ווי, אם זה הדתי לא מברך, אז למה אני יברך?!" יש לו כבר תירוץ...
ישנו סיפור על ר' שלום שבדרון זצ"ל...
{הועתק משיעור בפרשת תזריע}
שמסופר שם שר' שלום שבדרון, הלך לשם עם ר' עזרא ברזל, שני צדיקים גדולים הולכים בשוק מחנה יהודה, וצועקים שבת!!! ומעודדים את האנשים לסגור את החנויות.
ליד מחנה יהודה היה שוק של סָפָּרים, זה לא כמו היום, שלכל אחד יש מכונת גילוח שאסור להתגלח, או כל מיני דברים, אבל פעם לא היו דברים כאלה, אז היו הולכים לספר. אז ברחוב מחנה יהודה הייתה שורה של חנויות סָפָּרים.
טוב.. היה שם ספר אחד, ר' שלום שבדרון ור' עזרה ברזל היו עוברים לפני שבת וצועקים – קדימה שבת לסגור!!!
אז מישהו שנמצא באמצע תספורת, הוא לא יכל להסיר לו חצי ראש ולהגיד לו תחזור במוצ"ש.
היה ספר אחד, עקשן כמו פרד אין מה לדבר איתו – עד שאני לא גומר את אחרון האנשים, אני לא סוגר!
אמרו לו תשמע, יש לך עוד חמישה בתור, אתה תגמור בשבת!
אמר להם – נו אז מה, לספר אותם לכבוד שבת, זו מצוה!
נו.. עקשן כמו פרד, לא מוכן!
האנשים של פעם היו מיוחדים במיוחד.
אמר לי פעם יהודי שחזר בתשובה, שפעם הוא היה מתגלח בשבת, אז אבא שלו שהיה מסורתי, היה אומר לו
משה!!! איך אתה מתגלח בעומר?!!? עומר זה הבעיה....
בקיצור, כמה שלא ניסו לדבר עם הספר הזה לא הצליח, עקשן כמו פרד!
יום שישי אחד הם מגיעים לשוק, רואים שלט – ס-ג-ו-ר ע-ק-במ-ח-ל-ה.
ניגש ר' שלום שבדרון לאחד הספרים – תגיד, מה קרה עם האדון?
אמרו לו – לא עלינו ולא עליכם, קיבל שבץ הגיעו טיפול נמרץ, בשניה האחרונה הצליחו להציל אותו.
שאל אותו הרב – ומה מצבו?
אמר לו – אל תשאל, אין חור בגוף בלי צינור. היינו אצלו, כל חור בגוף דחפו לו משהו, שיהיה לשעת חירום.
טוב, החליטו הרבנים ללכת לעשות ביקור חולים, לעודד אותו, אחרי שהוא יתחזק קצת.
יום שישי אחרי זה, הגיעו שוב, שאלו – חבר'ה מה איתו?
אמרו להם – חלש כמו זבוב, ממש חלש אבל לאט לאט, התחילו להוציא לו צינורות, עוד מעט הוא עובר לכפר המכביה להתאוששות.
אמרו – זה הזמן ללכת לבקר אותו. נכנסים הרבנים למחלקה, הוא קולט אותם, כולו התרגשות – בשביל מה באתם, בשביל לדרוך לי על היבלות אה?
אמרו לו – למה אתה אומר ככה, אנחנו דואגים לך, באנו לשאול לשם אמא שלך, שנתפלל עליך, אבל אם אתה רואה שקיבלת שבץ, בֹא נעשה עסקה, קבל על עצמך שאתה סוגר בשבת, נתפלל עליך שתהיה בריא.
אמר להם – אני יוצא מפה, בלי נדר, שעה וחצי לפני שבת אני סוגר.
ברכו אותו לרפואה שלמה, ונפרדו לשלום.
שבוע שבועיים שלוש, הבחור מחלים, חוזר בחזרה לעבודה, ב"ה, שומר על הכללים, שעה וחצי לפני שבת סוגר.
אמרו לו האנשים – מה קרה לך דוד?
אמר להם – המנוע בקושי עובד, לכו לצעירים יותר, אני סוגר עכשיו!
חודש חודשיים שלוש...שבע ב"ה, דוד סוגר שעה וחצי לפני שבת, בן פורת יוסף הכל בסדר גמור.
יום שישי אחד, מגיע ר' שלום שבדרון שעה וחצי לפני שבת, הוא רואה שכל המספרה של דוד מלאה אנשים והוא לא מגרש אף אחד. שאל אותו מה קרה? הלב בסדר פתאום?
אמר לו דוד – עזוב הכל בלוף, כולכם שקרנים!
של אותו הרב – למה, מה קרה דוד?
אמר לו דוד – תשמע, השבוע היה לי אזכרה לאבא שלי, אני פעמיים בשנה הולך לבית כנסת – כיפור ואזכרה.
השבוע הלכתי לבית הכנסת, נכנס לבית כנסת, מתפללים, באמצע חזרת השליח ציבור, אתה לא תאמין!!!
עומדים שתי אנשים דתיים, עם זקן עד הרצפה וסופרים דולרים, באמצע התפילה!!! דפקתי לו על הגב, הוא נבהל חשב שזה משטרה, כי פעם היה אסור לסחור בדולרים.
הוא קלט שזה אני, אמר לי – מה אתה רוצה?
הראיתי לו את השלט על הקיר שכתוב 'הדיבור בשעת התפילה אסור', עשה לי עם היד- תלך מכאן!!!
אמרתי לו – אתה עם זקן כזה עד הרצפה אומר לי תלך מכאן?! תכניס את הכסף, תספור אחרי התפילה!
אמרתי לעצמי, הוא עושה לי עם היד תלך מכאן?! חכה יגיעו הרבנים ביום שישי אני גם יעשה להם ככה!
אמר לי ר' שלום שבדרון – אל תשווה בין הדברים...
אמר לו דוד הספר – איך לא להשוות, זקן כזה עד הרצפה?!
אמר לו ר' שלום שבדרון – תשמע, אל תשווה, זקן גודל לבד, לא צריך לעשות שום פעולה בשביל שהוא יגדל.
אמר ר' שלום שבדרון בערב שבת ( דרשה בזיכרון משה) – אדם יגיע לשמים אחרי מאה ועשרים שנה, יגידו לו תשמע, אתה סיפרת אנשים בשבת.
אני סיפרתי אנשים בשבת?! בחיים שלי לא החזקתי ביד שלי מכונת תספורת, בחיים לא, ודאי לא בשבת! אז מה אתם מעלילים עלי עלילות כזב – שאני ספר, ועוד בשבת?!
יגידו לו – לא, אתה לא סיפרת בשבת, אבל בגלל שאתה ספרת דולרים בבית הכנסת (לא משנה אם אתה סופר או ספר) וניגש אליך יהודי אחד, ואמר לך- אל תדבר, במקום שתגיד לו – סליחה, אתה צודק, אתה עושה לו עם היד"תלך"?!
מה התוצאה שהוא למד מזה?
הוא למד מזה, שהוא יכל לפתוח בשבת. פתאום מאשימים את הבן אדם,על מעשה שהוא בכלל לא התכוון אליו.
אומר ר' שלום שבדרון - לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו – יבוא אדם לשמים, ייקחו ממנו לא רק מה שהוא עשה, אלא גם מה שלמדו ממנו!
אדם לא מברך, הוא נהיה חבר לאיש משחית, לירבעם בן-נבט!
אומרת הגמרא {מסכת ברכות כח, ב} - ת''ר כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אעפ''כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני ממ''ה הקב''ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי שואל הסבא מקלם – מה קרה עכשיו? את החשבון הזה הוא היה צריך לעשות לפני... מה פתאום הוא לא יודע איפה מולכים אותו? מה קרה? ואומר – את התשובה לעצמו הוא כבר עשה, הוא ידע שהמסלול שלו, זה עולם הבא.... כיון שראה את תלמידיו, אמר, מי יודע... לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו.... מי יודע איזה פירות למדו התלמידים ממני, בלי כוונה! על זה יכל להיות שיוליכו אותי לגיהינום! לא בגלל המעשים הפרטיים שלי....
רבותי, הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים - הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ זה ראובן...
ראובן לימד אותנו, על מה צריך לעשות תשובת המשקל... לא רק על החטא שלו, אלא גם על מה שלמדו ממנו! וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים זה חנוכה...
כתוב בב"ח (הלכות חנוכה) – מה הסיבה שהיוונים קיבלו אחיזה בבית המקדש?
כיון שהתרשלו בעבודה.
מה זה"התרשלו בעבודה"?
הקטע האחרון במסכת סוכה, מלמד אותנו למה הכוונה:
היתה משמרת אחרת, שהיתה נקראת משמרת בִּלְגָּה, שתמיד היתה מאחרת לבוא...
היו צריכים להתחיל את העבודה בארבע לפנות בוקר... היו מגיעים בשמונה – לחמור היה פנצ'ר בגלגל... J
לזה קוראים חז"ל -"נתרשלו בעבודה"... אז קיבלו היוונים אחיזה בבית המקדש...
רבותי, מה אנחנו עושים, שתפילת שחרית מתחילה בשמונה... ואדם מגיע לתפילה 25 דקות יותר מאוחר... מה אחרים לומדים ממנו?
אם היתה לו טיסה לארה"ב, והיה כתוב"לבוא שעתיים קודם"... הוא היה בא קודם שלוש שעות.... למה?
אולי יהיה לו מושב יותר נח!
אהה, תבוא לתפילה עשרים דקות לפני שמונה? תראה לקב"ה, שאתה רוצה לדבר איתו לפני שכולם באים....
זה נקרא"התרשלות בעבודה"!
איחור... לומדים ממך.....
אחד מאחר.... אומר"אם הרב ברקוביץ' מאחר עשרים דקות.... גם אני יכל!"
לומדים ממנו כִפְרִי מַעֲלָלָיו!
מה התיקון לזה? כִפְרִי מַעֲלָלָיו בצד השני – המצוה היחידה, שיש לנו מהדרין ומהדרין מן המהדרין, זה חנוכה!
נר אחד לכל הבית...
מי שמהדר יותר – נר אחד, לכל אחד ואחד.
מהדרין מן המהדרין – מוסיף והולך!
בשביל מה זה??
התשובה היא – הם הידרו... יכלו להדליק בשמן טמא, אבל הדרו – הדליקו רק בשמן טהור!
למה, אבל זה גם טוב! תבוא גם בשמונה ורבע, זה גם טוב!
לא! זה התרשלות בעבודה! עכשיו אני רוצה לכתחילה!
אז מה התקנה של זה???
מהדרין מן המהדרין.... הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ זה ראובן, שפתח בתשובה תחילה על מה שלמדו ממנו וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים מהדרין מן המהדרין, לתקן את מה שלמדו החשמונאים, מהענין הזה של ראובן, ומסרו את הנפש על העבודה בבית המקדש, להבין שמן, שחתום בחותמו של כהן גדול. זה נתן לנו את המצוה, של מהדרין מן המהדרין. אנחנו נכנסים בס"ד לימי החנוכה הבאים עלינו לטובה. יזכנו הקב"ה, שנתעלה בעבודת הקודש, ונזכה בע"ה, בקרוב ממש, להדליק את המנורה הטהורה בבית המקדש אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.