בס"ד
פרשת יתרו – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ה.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת יתרו שנת תשע"ה.
עוסקת הפרשה בקבלת התורה, במעמד הר סיני... בשנת 2448 לבריאת העולם, עם ישראל יצא ממצרים, ובחג השבועות ניתנה לעם ישראל התורה, במעמד הר סיני, כך מובא בפרשת השבוע.
אומרת התורה בפרשת ואתחנן {ד, ט} רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ {י} יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב...
זה אחד מששת הזכירות שבני עדות אשכנז, אומרים בכל יום... בני עדות ספרד, יש להם עשר זכירות בכל יום, גם שם זה מופיע... נצטווינו לזכור את מעמד הר סיני...
הרמב"ן {פרשת ואתחנן} כותב, שאדם שלא זוכר בכל יום את מעמד הר סיני, עובר ב"לא תעשה"...
אומר הרמב"ן -{דברים ד, ט} רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים.)קטע רש"י על דברים ד ט):"אז כשלא תשכחום ותעשום על אמתתם תחשבו חכמים ונבונים ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים", לשון רש"י. ואינו נכון כלל, אבל הכתוב הזה לפי דעתי מצות לא תעשה, הזהיר בה מאד, כי כאשר אמר שנזהר בכל המצות ונשמור החוקים והמשפטים לעשותם, חזר ואמר"רק אני מזהירך מאד להשמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו עיניך הקולות והלפידים, את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם". ופירש הטעם, כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם, אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו.
אלו דברי הרמב"ן... הוא מאריך בדברים מאוד... מי שירצה יעיין שם...
אומר הרמב"ן, שמי שלא זוכר את מעמד הר סיני, עובר בלאו... יש לאו בתורה, שנצטווינו בו לזכור את מעמד הר סיני.
הרמב"ם, בספר המצוות שלו, לא מונה ציווי לזכור את מעמד הר סיני... ולא מונה"לא תעשה" ולא"עשה"... ושם בספר המצוות, מביא המבאר שנקרא 'מגילת אסתר', מדוע הרמב"ם לא מונה את זה, במנין המצוות ?
אבל הרמב"ם, באיגרת תימן, כותב - וכמו כן זכרו מעמד הר סיני, שציונו הקב"ה לזכרו תמיד, וגם הזהירנו מלשכחו אותו, וצוונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו. הוא מה שנאמר {דברים ד, ט-י}"רק השמר ושמר נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוהיך בחרב". וראוי לכם אחינו שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והדרו, שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו, והטענה המביאה לידי אמת. וגדלו המעמד ההוא על כל גדולה כמו שגידלו הקב"ה שנאמר דברים ד' ל"ב"כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך" וגו'.
ודעו אחינו בברית הזאת ובסברה הזאת, שהדבר הגדול הזה שנראה במציאות, שהעיד עליו מבחר כל העדים שלא היה מקודם כמוהו וכן לא יהיה אחריו כמוהו. והוא, שתשמע אומה אחת בכללה דבור הקדוש ברוך הוא, ושתראה כבודו עין בעין, ודבר זה היה שתתחזק האמונה חיזוק שלא ישנהו משנה, ויגיע לנו ע"י האמת כדי להעמיד רגלינו לבל ימעדו אשורינו בעתות כאלו, כשיתחדש שום רוגז או שמד על יהודים ח"ו וכשיתגבר יד האנס. שכן כתוב שמות כ' כ'"כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". כלומר, שזה הנגלה עליהם בעניין זה, כדי שתעמדו בכל ניסיון שיפגע בהם באחרית הימים, שלא יזוז לבבכם ולא תחטאו.
למה זה לא מופיע במנין המצוות שמונה הרמב"ם ?
אז שם המגילת אסתר מבאר את הדברים...
המגן אברהם כותב – צריך לכוון את זה בתפילה... איפה זה מופיע ?
כותב המגן אברהם {סימן ס}– בשעה שאומר לפני קריאת שמע וּבָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה בֶּאֱמֶת בְּאַהֲבָה יזכור במילים האלה, את מעמד הר סיני.
הטור כותב, שאנחנו זוכרים את זה בברכת התורה...
בשעה שאדם מברך את ברכת התורה אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, יזכור את מעמד הר סיני.
אם אלו הדברים בס"ד, היינו רוצים להיכנס קצת לענין של מעמד הר סיני, ולעמוד על נקודה אחת:
מעמד הר סיני, הוא המעמד שנצטווינו לזכור בכל יום... המעמד הזה, כך אומרים רבותינו, הביא את עם ישראל לפסגה רוחנית... חוץ מזה, מה שכתוב בפרקי דרבי אליעזר, שכל מי שהיה במעמד הר סיני, לא שלטה בו רימה ותולעה גם לאחר מותו...
ידוע הגמרא המפורסמת עם רבה בר בר חנה, שראה את מתי המדבר, למרות שחלפו הרבה שנים מאז... הוא ראה אותם שלמים וקיימים.
אומרים חז"ל, שעם ישראל הגיע לפסגה של מלאך, במעמד הר סיני... כל אחד ואחד מעם ישראל, שהיה במעמד הר סיני, רומם לדרגת מלאך.
למי שזוכר, בעבר הזכרנו את דברי האור גדליה, גם בפרשת בשלח, וגם בפרשת יתרו... הוא עומד על הענין, שעם ישראל התכונן למעמד הר סיני... והחל מט"ו בחודש אייר, עם ישראל החל לאכל מָן, כפי שקראנו בפרשת שבוע שעבר, בפרשת בשלח, שהחל מָן לרדת לעם ישראל...
החררה שהוצאו ממצרים, הספיקו להם לס"א סעודות.
והיות ויצאו ביום ט"ו בחודש ניסן... וביום ט"ו בחודש אייר, נגמר האוכל שהוציאו ממצרים... ומאז החל המָן לרדת, כל זמן שהותם במדבר.
המָן הזה, כידוע לכולם, כפי אומרת הגמרא {מסכת יומא עה, ב}, שהמָן, זהו אוכל שמלאכי השרת אוכלים אותו...
מה למלאכי השרת ולאוכל ?!
אלא, זה אוכל רוחני שיורד כאן בצורה של מָן, והגוף ניזון ממנו... כמו שנאמר {תהילים עח-כה} לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו...
שואל הספר אור גדליה – מה המטרה שהקב"ה עשה את זה, שיאכלו עם ישראל מָן ?
כותב הספר אור גדליה רעיון נפלא - לבן אדם אין אפשרות לעמוד במעמד הר סיני, לפי שנאמר {לג, כ} כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי... אין אפשרות לאדם בשר ודם, לראות את הקב"ה... ועל בסיס הענין הזה, כתוב בספרי הקבלה, שלפני שהאדם מסתלק לבית עולמו, דקה קודם, הקב"ה מתקרב אל הנשמה, ואז האדם רואה את הקב"ה ונשמתו נדבקת אל השכינה,כמו מגנט לברזל... והאדם נפטר לבית עולמו...
אדם, לא יכל לראות את הקב"ה, אלא אם כן, הוא מנטרל את עצמו מדרגת אדם.
אומר הספר אור גדליה – מה החוצץ מאיתנו, מלראות את הקב"ה ?
אומרת הגמרא {מסכת חגיגה טז, א} - ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כמלאכי השרת שלשה כבהמה שלשה כמלאכי השרת יש להם דעת כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת שלשה כבהמה אוכלין ושותין כבהמה ופרין ורבין כבהמה ומוציאין רעי כבהמה
אומר הספר אור גדליה – כדי לקבל את התורה, צריך לנתק אותנו מ- שלשה כבהמה, ולהפוך אותנו ל -בששה כמלאכים.
ברגע שהפכנו ל -בששה כמלאכים, ניתנה לנו האפשרות הרוחנית לעמוד במעמד הר סיני... וגם אז, פרחה נשמתם של ישראל... אבל כדי לעמוד בהכנה הראויה, למעמד הר סיני, צריכים להכין אותנו למעמד הזה... אז איך נעשית ההכנה?
אומר הספר אור גדליה – נתן לנו הקב"ה לאכל לחם אבירים, אוכל שמלאכי השרת אוכלים אותו... אז אנחנו כבר לא אוכלים ושותים כבהמה... אוכל רוחני, הוא לא מאכל לבהמות.
השלב הבא, זה ומוציאין רעי כבהמה... מי שאכל את המָן, לא היו מוציא פסולת...אז בעוד דבר, אנחנו כבר לא כבהמה...
הדבר האחרון, זה ופרין ורבין כבהמה... אמר הקב"ה שלושה ימים לפני מעמד הר סיני, לנהוג בחיי פרישות, אז הפכנו להיות בששה כמלאכים, ואם ככה, היתה לנו את היכולת לעמוד על הר סיני.
בא השפת אמת, ואומר – עפ"י זה תבין, מדוע נקרא המעמד הזה, בשם"מעמד הר סיני"...
כל מעמד, אנחנו קוראים לו בשם"מעמד"... במעמד הזה, שקראו לו"מעמד הר סיני", כולם עמדו... אבל זה לא נקרא כך, כי כולם עמדו... למה ?
שימו לב, איך התורה מצווה אותנו לזכור, את מעמד הר סיני {דברים ד, י} יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב... מה זה משנה אם עמדת או ישבת ?
כותב השפת אמת {פרשת יתרו, שנת תר"מ} – והגיעו עם ישראל ביום זה, לדרגה של מלאכים, ולכן נאמר בו יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ... נאמר בנביא {זכריה ג, ז} וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה... מלאכים נקראים בשם"עומדים"...
אדם כשהוא חי, נקרא בשם"הולך"... מלאך נקרא בשם"עומד".
היות ועם ישראל, הגיעו ביום הזה לפסגה של מלאך, אז הם נקראו בשם"עומדים", כיון שהמלאכים נקראים בשם"עומדים"... לכן נאמר {זכריה ג, ז} וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה.
השפת אמת {פרשת פינחס, שנת תר"ס} חוזר על זה פעם נוספת, כשהוא מדבר על עֹלת תמיד, שנאמר {במדבר כח, ו} עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי... הוא בא לחבר בין עֹלַת תָּמִיד להר סיני.. מה מונח בזה... ותוך כדי הדברים, הוא כותב כך:
עם ישראל הגיע לפסגה, שעליה נאמר {תהילים פב} אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם... עם ישראל התנקה, כמו שכתוב בחז"ל {מסכת שבת} שפסקה זוהמתן של ישראל... והם התרוממו לדרגה כזאת, של מלאכים ממש, ואם כך, פסק מהם עונש המוות...
כי האדם מהלך בכל שנותיו, והולך מדרגה לדרגה, עד שבא אל השורש שנקרא בשם עומד, כמו מלאך שעומד במדרגה המיוחדת לו, ובסיני כתיב וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק... וכן נאמר {דברים ד, י} יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב...
פירוש הדבר – עם ישראל התרומם למעלה הכי מרוממת שישנה, לדרגת מלאכים... ועפ"י ביאורו של הספר אור גדליה, הרעיון הוא, כי עם ישראל התנקה משלושת הדברים, שבהם אנחנו דומים לבהמות, והפכנו ל - ששה כמלאכים... התרוממנו לדרגה רוחנית, גבוהה ביותר.
אם אלה הדברים, היינו רוצים ללכת לעוד שלב אחד, ולנסות ולהסביר מאמר חז"ל:
בשבוע שעבר, בסיומו של השיעור, דיברנו על כך, שעם ישראל יצא ממצרים, במצב של"חיסרון איברים"... ועם ישראל, במעמד הר סיני, תוקנו איבריו. דיברנו על זה בהרחבה גדולה ביותר...
אנחנו היום רוצים להשתמש ברעיון הזה, ולעמוד עליו קצת בהרחבה...
אומרת התורה {כ, טו} וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק
אומר רש"י - וכל העם ראים. מלמד שלא היה בהם אחד סומא. ומנין שלא היה בהם אלם, תלמוד לומר)שמות יט ח) ויענו כל העם. ומנין שלא היה בהם חרש, תלמוד לומר)שמות כד ז) נעשה ונשמע.
מקור דבריו של רש"י, הם מהמכילתא, ומשום מה... הוא חתך אותם...ותשימו לב, על מה הוא שם את הדגש... הוא מדבר על דיבור, שמיעה וראייה.
רש"י שם לב, לשלושת האיברים שנמצאים בראשו של האדם, ופשוטם של דברים – רש"י רצה להשתמש בשלושת האיברים הנצרכים לתורה.
אדם בלי רגל, יכל ללמוד. אדם בלי יד, יכל ללמוד. אבל אם אין לו עיניים, הוא לא יכל לקרוא מה כתוב בתורה... אמנם הוא יכל לשמוע מקלטות, אבל זה נחסר מעיקרו של לימוד התורה... אדם חירש, לא יכל לשמוע שיעורי תורה... אדם שלא יכל לדבר, הוא לא יכל לדבר דברי תורה...
יוצא, שרש"י התמקד בדברי המכילתא, בשלושה איברים שקשורים בעניני קבלת התורה.
אנחנו רוצים להשתמש בשתי מאמרי חז"ל... האחד מופיע בילקוט שמעוני {פרשת יתרו, אות ש'}, והשני מופיע במדרש רבה {במדבר רבה, פרשה ז, אות א'}... בואו ונקרא את הדברים:
כותב הילקוט שמעוני {פרשת יתרו, אות ש'} - ולהודיע שבחן של ישראל. שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה שלא היו בהן סומין שנאמר וכל העם רואים. מלמד שלא היו בהם אלמים שנאמר ויענו כל העם. מלמד שלא היו בהן חרשים שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. מלמד שלא היו בהם חגרין שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר. מלמד שלא היו בהם טפשין שנאמר אתה הראת לדעת וגו'... אז יש כאן תוספת – עמידה ושכל.
אומר המדרש רבה {במדבר רבה, פרשה ז, אות א} – כֵּיצַד, בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיוּ כָּל רֻבָּן בַּעֲלֵי מוּמִין, לָמָּה מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ יְגֵעִים בַּטִּיט וּבַלְּבֵנִים וְעוֹלִים לְרֹאשׁ הַבִּנְיָן וּמִי שֶׁהוּא בּוֹנֶה עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ עוֹלִין לְרָאשֵׁי הַדָּמוֹסִין, אוֹ הָאֶבֶן נוֹפֶלֶת וְקוֹטַעַת יָדוֹ, אוֹ הַקּוֹרָה אוֹ הַטִּיט נִכְנָס בְּעֵינָיו וְהוּא נִסְמָא. וְהָיוּ בַּעֲלֵי מוּמִין, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לְמִדְבַּר סִינַי אָמַר הָאֱלֹהִים כָּךְ הוּא כְּבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁאֶתֵּן אוֹתָהּ לְדוֹר בַּעֲלֵי מוּמִין, וְאִם אַמְתִּין עַד שֶׁיַּעַמְדוּ אֲחֵרִים הֲרֵי אֲנִי מַשְׁהֶא בְּמַתַּן תּוֹרָה, מֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים, אָמַר לַמַּלְאָכִים שֶׁיֵּרְדוּ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל וִירַפְּאוּ אוֹתָן, וְתֵדַע לְךָ שֶׁכֵּן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי סִימוֹן מִנַּיִן שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶן חִגְרִין, שֶׁנֶּאֱמַר)שמות יט, יז): וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר, וְאֵין נִצָּב אֶלָּא עַל רַגְלָיו. מִנַּיִן שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶן גִּדְמִין, שֶׁנֶּאֱמַר)שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה. וּמִנַּיִן שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶן חֵרְשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר)שמות): וְנִשְׁמַע. וּמִנַּיִן שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶן סוּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר)שמות כ, טו): וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת. וּמִנַיִן שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶן אִלְמִים, שֶׁנֶּאֱמַר)שמות יט, ח): וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהֲרֵי נִתְרַפְּאוּ כֻּלָּן. וְאִם אֵין אַתָּה לָמֵד מִכָּאן יֵשׁ לְךָ לִלְמֹד מִמָּקוֹם אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר)שמות טו, כו): כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם וגו', הֲרֵי לְךָ שֶׁנִּתְרַפְּאוּ...
אם ככה, נשאלת השאלה – מה מונח כאן בענין הזה, שהיה חשוב לקב"ה לרפא את כל איברי החולים ?
נכון שחז"ל אומרים לנו, שאמר הקב"ה"זה לא נאה לתת את התורה, לעם שכולו נכים"... אבל צריכים להבין את המסר שטמון כאן... למה לא נאה לתת את התורה, למישהו שהוא נכה...
בואו נתחיל בע"ה, לבאר את הדברים, ובסיום השיעור יהיה לנו פשט יפה:
בשעה שנתן לנו הקב"ה את התורה, ישנה מחלוקת בחז"ל- כמה דיברות שמענו מפי הבורא יתברך ?
יש אומרים שאת כל העשר שמענו מהקב"ה, רק שניים הוא הסביר...
יש מדרש בחז"ל {שמות רבה, פרשה לג, אות ז} - דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלָאי תרי"ג מִצְווֹת נִתְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי משֶׁה, שֶׁכֵּן מִנְיַן תּוֹרָה, וְאִם תֹּאמַר אֵינָן אֶלָּא תרי"א וּשְׁתַּיִם הֵיכָן הֵם, אֶלָא אָמְרֵי רַבָּנָן אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ, מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמָעוּם, וְתרי"א אָמַר לָהֶם משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה וגו'...
עפ"י זה, מסבירים רבותינו את דברי התנא דבי אליהו, שעשרת ימי תשובה, הם כנגד עשרת הדיברות... אם ככה יוצא, שהדיברה של"לא תחמוד", היא כנגד יום הכיפורים... וְ - אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ... הם כנגד שני ימי ראש השנה... לכן שני ימי ראש השנה, זה יום אחד ארוך, ולא שני ימים... למה ?
כי אם אתה אומר, שזה כנגד אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ... זה הרי נאמר בדיבור אחד, ולכן שני ימי ראש השנה, הם בחטיבה אחת.
שני הדיברות הראשונות, שמענו מפי הבורא... שמונה שמענו מפי משה רבינו... האם שמענו שהקב"ה דיבר עם משה, ומשה העביר לנו ?
זה דעות בחז"ל... לא ניכנס כרגע, למחלוקות בענין הזה... בכל אופן, שתי הדברות אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ, ודאי שמענו מפי הבורא...
אבל... רבותינו במדרש מביאים, שבשעה שהקב"ה נתן לנו את הלוחות... על הלוחות האלה, היו כתובים כל התרי"ג מצוות.
זאת אומרת, כל התרי"ג מצוות, נכללו בעשרת הדיברות... איפה זה נמצא ?
בפרשת שבוע הבא, פרשת משפטים...
אומרת התורה {כד, יב} וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם
אומר רש"י - את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם. כל שש מאות ושלש עשרה מצות בכלל עשרת הדברות הן, ורבנו סעדיה פרש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצוות התלויות בו.
אנחנו אין לנו את מה שכתב ר' סעדיה גאון... אבל מי שרוצה לראות את זה, אז ברבינו בחיי, בספרו כד הקמח {אות ש, חג השבועות} הוא לוקח את כל אחת מהדיברות, ומסובב אותה לענין המצוות שקשורות אליה.
בספר לקט שיחות מוסר, של ר' אייזיק שר, הוא לוקח את שלושת המצוות האחרונות, שמופיעות כאן בפרשה... מלבד עשרת הדיברות, ישנם עוד שלוש מצוות, מהם ?
הראשונה, אומרת התורה {כ, כ} לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם...
אומר הספר לקט שיחות מוסר – זו מצוה ששייכת לְ- {כ, ג} לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ.
המצוה הבאה, אומרת התורה - {כ, כב} וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ.
אומר רש"י - ותחללה. הא למדת, שאם הנפת עליה ברזל חללת, שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין, שיונף המקצר על המאריך...
אומר ר' אייזיק שר – הנה יש לך מצוה בתורה, שקשורה לדיברה של לא תרצח.
המצוה הבאה, אומרת התורה {כ, כג} וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו
אומר רש"י - אשר לא תגלה ערותך. שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, ואף על פי שאינו גלוי ערוה ממש, שהרי כתיב)שמות כח מב) ועשה להם מכנסי בד, מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון. והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה.
אומר ר' אייזיק שֶר – המצוה הזאת, שייכת לדיברה של לא תנאף... וככה כל מצוה ומצוה, צריך לדעת איך לקשר אותה.
כותב ר' אייזיק שר – במצוה שנצטווינו בתורה, לזכור את מעמד הר סיני ולא לשכוח, גם זה בכלל זה... כשאתה קורא את המצוות... ובכל מצוה שאתה קורא ולומד אותה, צריך ללמוד לקשר אותה למעמד הר סיני...
כי עשרת הדיברות, היו במעמד הר סיני... וציוונו הקב"ה, לזכור ולא לשכוח את מעמד הר סיני... אז כל הלכה והלכה שאתה לומד, צריך לדעת לחבר אותה עם מעמד הר סיני. כי במהלך הארבעים שנה במדבר, קבלו עוד ועוד מצוות, אבל את הכל נצטווינו לחבר, למעמד הר סיני...
אם אלה הדברים, היינו רוצים לעמוד על עוד נקודה אחת, שקשורה לענין של תרי"ג המצוות המחוברות אל עשרת הדיברות:
רש"י הקדוש, בפרשת נשֹא... פרשה שקוראים אותה בדר"כ, מיד לאחר חג השבועות... וזו הפרשה הכי ארוכה שיש בתורה קע"ו פסוקים... יש את זה גם בתהילים קע"ו פסוקים... גם במסכת ב"ב קע"ו עמודים.. כולם במספר קע"ו)176)... מה יש במספר הזה ? אולי נזכה פעם לעמוד על הנושא...
בפרשת נשֹא שבאה אחרי חג מתן תורה, אנחנו קוראים את פרשת הנשיאים... שנים-עשר נשיאים, מביאים קרבנות, והתורה מקדישה לזה, תשעים פסוקים... אין שינוי בין קרבן אחד לשני... אעפ"י שהתורה יכלה לעשות זאת... את כל הלכות השחיטה, לומדים ממילה אחת בתורה וזבחת, וכך התורה חוזרת תשעים פסוקים, כל נשיא בפני עצמו...
חז"ל כבר שואלים – למה זה ?
ואומרים, שאין מחשבתו של האחד, כמחשבתו של השני... מה שחשב יהודה, לא חשב נשיא יששכר... ומה שחשב נשיא יששכר, לא חשב נשיא זבולון. כל אחד ואחד, היתה לו מחשבה אחרת בהבאת הקרבנות...
אם לכל אחד היתה מחשבה אחרת, בהבאת הקרבנות... באים חז"ל, במדרש בפרשת נשֹא, ומפרשים מה עלה במחשבתו של כל אחד, בשעת הבאת הקרבנות...
אומר רש"י - הקריב נתנאל בן צוער. הקרב את קרבנו. מה תלמוד לומר הקריב בשבטו של יששכר, מה שלא נאמר בכל השבטים, לפי שבא ראובן וערער ואמר די שקדמני יהודה אחי, אקריב אני אחריו. אמר לו משה מפי הגבורה נאמר לי שיקריבו כסדר מסען לדגליהם. לכך אמר הקרב את קרבנו, והוא חסר יו''ד, שהוא משמע הקרב, לשון צווי, שמפי הגבורה נצטוה הקרב. ומהו הקריב הקרב שני פעמים, שבשביל שני דברים זכה להקריב שני לשבטים אחת שהיו יודעים בתורה, שנאמר)ד''ה א' יב, לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ואחת שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קרבנות הללו. וביסודו שלר' משה הדרשן מצאתי אמר רבי פנחס בן יאיר, נתנאל בן צוער השיאן עצה זו:
קערת כסף. מנין אותיותיו בגימטריה תתק''ל כנגד שנותיו של אדם הראשון: שלשים ומאה משקלה. על שם שכשהעמיד תולדות לקיום העולם בן מאה ושלשים שנה היה, שנאמר)בראשית ה, ג) ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו וגו' : מזרק אחד כסף. בגימטריה תק''כ, על שם נח שהעמיד תולדות בן ת''ק שנה, ועל שם עשרים שנה שנגזרה גזרת המבול קודם תולדותיו, כמו שפרשתי אצל)בראשית ו, ג) והיו ימיו מאה ועשרים שנה, לפיכך נאמר מזרק אחד כסף ולא נאמר מזרק כסף אחד, כמו שנאמר בקערה, לומר שאף אותיות של אחד מצטרפות למנין: שבעים שקל. כנגד שבעים אמות שיצאו מבניו:
{כ} כף אחת. כנגד התורה שנתנה מידו של הקדוש ברוך הוא: עשרה זהב. כנגד עשרת הדברות: מלאה קטרת. גימטריא של קטרת תרי''ג מצות, ובלבד שתחליף קו''ף בדל''ת על ידי א''ת ב''ש ג''ר ד''ק.
{כא} פר אחד. כנגד אברהם, שנאמר בו)בראשית יח, ז) ויקח בן בקר: איל אחד. כנגד יצחק)שם כב, יג) ויקח את האיל וגו' : כבש אחד. כנגד יעקב)שם ל, מ) והכשבים הפריד יעקב
{כב} שעיר עזים. לכפר על מכירת יוסף, שנאמר בו)שם לז, לא) וישחטו שעיר עזים.
{כג} ולזבח השלמים בקר שנים. כנגד משה ואהרן, שנתנו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים: אילם עתדים כבשים. שלשה מינים כנגד כהנים ולוים וישראלים, וכנגד תורה נביאים וכתובים. שלש חמשיות כנגד חמשה חמשין, וחמשת הדברות הכתובין על לוח אחד, וחמשה הכתובין על השני.
יוצא מדברי רש"י, מקורם במדרש... שכל מה שהביא נשיא יששכר, הכל מכוון כנגד התורה.
אומר המדרש {במדבר רבה, פרשה יג, אות טז} - מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף)במדבר ז, יט), כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה הַמְשׁוּלָה בְּיַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר)משלי ט, ה): וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. וּלְפִי שֶׁדֶּרֶךְ הַיַּיִן לִשְׁתּוֹת בְּמִזְרָק, כְּמָה דְתֵימָא)עמוס ו, ו): הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, לְכָךְ הֵבִיא מִזְרָק,)במדבר ז, יט): שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, לָמָּה, כְּשֵׁם שֶׁיַּיִן חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים, כָּךְ יֵשׁ שִׁבְעִים פָּנִים בַּתּוֹרָה. לָמָּה נֶאֱמַר בַּקְּעָרָה אַחַת, כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה הַצְּרִיכָה לִהְיוֹת אַחַת, כְּמָה דְּתֵימָא)במדבר טו, טז): תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם. לָמָּה נֶאֱמַר בַּמִּזְרָק, אֶחָד, שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּם נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד, כֻּלָּם אֵל אֶחָד אֲמָרָן לְמשֶׁה מִסִּינַי. לָמָּה הָיוּ שֶׁל כֶּסֶף, כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ)תהלים יב, ז): אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל וגו'.)במדבר ז, יט): שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת, הַמִּקְרָא וְהַמִּשְׁנָה מְלֵאִים הֵם, שֶׁאֵין אֶחָד סוֹתֵר עַל חֲבֵרוֹ. סֹלֶת, כְּמָה דְּתֵימָא)תהלים יט, יא): וְנֹפֶת צוּפִים, כַּסֹּלֶת שֶׁצָּפָה עַל גַּבֵּי נָפָה.)במדבר ז, יט): בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, זוֹ הַתּוֹרָה שֶׁצְּרִיכָה לִבְלֹל בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּהַהִיא דִּתְנֵינַן יָפֶה תַּלְּמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיְגִיעַת שְׁנֵיהֶם מַשְׁכַּחַת עָוֹן. הֱוֵי)במדבר ז, יט): לְמִנְחָה, שֶׁאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא נוֹשֵׂא נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, בִּזְמַן שֶׁאָדָם עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְהוּא בַּעַל מַעֲשִׂים טוֹבִים וְשׁוֹמֵר עַצְמוֹ מִן הַחֵטְא. כַּף אַחַת)במדבר ז, כ), כְּנֶגֶד הַלּוּחוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ מִיַּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְתֵימָא)שמות לב, טז): וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים וגו'.)במדבר ז, כ): עֲשָׂרָה זָהָב, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים בַּלּוּחוֹת, כְּמָה דְתֵימָא)דברים י, ד): וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן וגו'. זָהָב, כְּמָה דְּתֵימָא)שיר השירים ה, ה): יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, וְאוֹמֵר)תהלים יט, יא): הַנֶּחְמָדִים מִזָּהָב וגו'.)במדבר ז, כ): מְלֵאָה קְטֹרֶת, שֶׁתרי"ג מִצְווֹת בְּלוּלוֹת בָּהֶן, וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא תרי"ג אוֹתִיּוֹת יֵשׁ מִן)שמות כ, ב): אָנֹכִי, עַד)שמות כ, יד): אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ, כְּנֶגֶד תרי"ג מִצְווֹת וְשֶׁבַע יְתֵרוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, הֱוֵי: מְלֵאָה קְטֹרֶת, שֶׁכֵּן ק' מִתְחֲלֶפֶת בְּד', א"ת ב"ש ג"ר ד"ק, וְעוֹלֶה חֶשְׁבּוֹן הַתֵּבָה אַחַר כֵּן לְמִנְיַן תרי"ג.
דָּבָר אַחֵר, מְלֵאָה קְטֹרֶת, שֶׁבֵּין כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים בַּלּוּחוֹת פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה הָיוּ כְּתוּבִים. וְאַתְיָא כְּהַהִיא דְּאָמַר חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, אֵלּוּ שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶן)שמות לא, יח))דברים ט, י): כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים, גְּלִילֵי זָהָב, מָה הַגַּלִּים הַלָּלוּ בֵּין גַּל גָּדוֹל לְגַל גָּדוֹל גַּלִּים קְטַנִּים, כָּךְ בֵּין כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה הָיוּ כְּתוּבִים וְדִקְדּוּקֶיהָ.
בא הרא"ש, כאן בפרשה שלנו, וכותב – מה פירוש הדבר כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹֽרֶת ? איפה יש לך תרי"ג מצוות, בתוך עשרת הדיברות ?
כותב הרא"ש – מאל"ף של אָנֹכִי עד המילה אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ יש לך תרי"ג אותיות.
ומכאן הסמך, שבספר התורה שהיה מחזיק המלך על ידיו, היו בו עשרת הדיברות, אעפ"י שלא היו כתובים בו רק עשרת הדיברות, אבל לפי שיש בו כמנין תרי"ג, זה נקרא ספר תורה.
ממשיך הרא"ש לבאר, כיצד כל דיברה, שכתובה אחת מול השניה, קשורה זו לזו:
אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ... כנגד לֹא תִּֿרְצָח, שמי שהורג את הנפש, ממעט מדמותו של הקב"ה... למה ?
כיון שהקב"ה ברא את האדם בצלמו ובדמותו... אז אם אתה הולך והורג בן-אדם... אתה משחית את אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ.
הדיברה השניה - לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ... כנגד לֹא תִּֿנְאָף... למה ?
כי אדם ההולך לאלוהים אחרים, אומר הרא"ש, כמוהו כאישה שנואפת.
לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כנגד לֹא תִּֿגְנֹב... למה ?
כי כל מי שגונב, לבסוף נשבע גם לשקר.
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, כנגד לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר... למה ?
שכל המחלל שבת, כאילו מעיד עדות שקר, שכביכל, הקב"ה לא שבת ביום השביעי... ולכן תיקנו לומר וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם מעומד, שנאמר וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, כי אנחנו מעידים עדות, שהקב"ה שבת ביום השביעי.
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, כנגד לֹא תַחְמֹד, שכל החומד אשת חבירו, לבסוף מוליד ממזר.
אלו הדברים שכותב הרא"ש בביאורו.
דברי הרא"ש נסמכים על דברי המדרש {תנחומא, פרשת קֹרח, אות יב. במדבר רבה, פרשה יח, אות יד}:
הַלּוּחוֹת הָיוּ בָּהֶן תרי"ג מִצְווֹת כְּנֶגֶד אוֹתִיּוֹת מִן)שמות כ, ב): אָנֹכִי, עַד)שמות כ, כא): אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, וְכֻלָּן נִתְּנוּ לְמשֶׁה בְּסִינַי, שֶׁבָּהֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים תּוֹרָה וּמִשְׁנָה תַּלְמוּד וְאַגָּדָה.
בא בעל-הטורים, בנו של הרא"ש, בפרשת השבוע ואומר – רבותי, כתוב בחז"ל שהתנאים הקדושים, נקראו בשם סופרים... למה ?
שהיו סופרים אותיותיה של תורה.
אומר בעל הטורים - מאל"ף של אָנֹכִי עד המילה אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ יש לך 620 אותיות...
613 אותיות, יש עד המילה וְכֹל... ו- אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ, זו תוספת ל-613 המצוות, שאינן כלולות בתרי"ג המצוות.
אומר בעל הטורים {כ, יג} - עשרת הדברות מתחילין באל''ף ומסיימין בכ''ף וזהו אך טוב לישראל ויש בהם תר''ך אותיות נגד תרי''ג מצות ושבע מצות בני נח.
נשאלת השאלה – הרי שבע מצוות בני נח, נמצאות בתוך התרי"ג מצוות, אז למה אתה אומר לי, שיש עוד שבע מצוות נוספות ?
התשובה לכך היא פשוטה, ודיברנו על זה בעבר...
ה"לא תרצח" של ישראל, הוא לא כמו ה"לא תרצח" של גוי... גוי מצווה רק על דבר אחד – לא להרוג את השני... להלבין את פניו, אין לו בזה שום בעיה...
אבל יהודי, אסור לו לעשות דבר כזה, כי הוא עובר בזה על שפיכות דמים...
ישנה שאלה בערוך לנר – אם אונסים בן-אדם באקדח,ללכת ולהלבין את פניו של השני...האם מותר הדבר ?
לרצוח את השני, יש לו דין של"יהרג ואל יעבור"...
עפ"י דבריו של הערוך לנר, גם כאן קיים הדין של"יהרג ואל יעבור"...
חז"ל אומרים לנו, שבשעה שמוצאים אדם הרוג באדמה, יוצאים זקני העיר, ורוחצים את ידיהם על העגלה הערופה בנחל, ואומרים"ידינו לא שפכו את הדם הזה"...
שואלים חז"ל – וכי תעלה על דעתך, שהזקנים שופכי דמים ?
אלא, שמא ראינו אותו ושחררנו אותו בלא מזונו... ובגלל זה הוא מת..
יוצא, ששפיכות דמים, זה לאו דוקא רצח... לשפיכות דמים יש אלמנטים נוספים, שאפשר לחבר לדיברה של"לא תירצח"...
אצל גוי, אין דבר כזה... לכן אומר לנו בעל הטורים, שיש לנו תרי"ג מצוות ועוד שבע מצוות בני נח, שהם בפני עצמם.
ממשיך בעל הטורים ואומר - וסימנם כתר תורה לומר לך שאם לומד אדם תורה לשמה היא כתר לראשו ואם לומד שלא לשמה יחזור לכרת. ויש בהם תיבות מנין עקב וזהו שרמז אליעזר בקע משקלו. ושני צמידים אלו ב' לוחות. עשרה זהב משקלם אלו י' הדברות וזהו עקב אשר שמע אברהם בקולי. ובשמרם עקב רב. ואצרנה עקב. עשה תורתך קבע מורשה קהלת יעק''ב עשרת הדברות שיש בהם קע''ב תיבות.
אם ככה, למדנו כאן יסוד נפלא, שיש לך כאן 620 מצוות.
בא השל"ה הקדוש {שער אותיות} ושואל את השאלה ששאלנו מקודם – איך אתה מצרף לי, את שבע מצוות בני נח, למנין התרי"ג ? הרי הם נכללות בתוכם...
אומר השל"ה הקדוש – הם לא כוללים את שבע מצוות בני נח, אלא את שבע מצוות דרבנן.
כולנו יודעים, את שבע מצוות דרבנן שהוסיפו לנו... סימנן בענ"נ - הח"ם :
ברכת הנהנין עירוב נטילת ידים, נר של שבת. הלל חנוכה מגילה.
מביא התפארת ישראל, על המצוה האחרונה במסכת עוקצין, שעתיד להנחיל הקב"ה, לכל צדיק וצדיק שי עולמות... הוא אומר – שמעתי מאבי מורי, למה דוקא שי עולמות ?
אם יש לנו 613 מצוות ועוד 7 מצוות מדרבנן, אז יש לנו 620 מצוות... חצי מזה, זה 310... למה שהקב"ה יתן לנו רק חצי מזה ?
פשוט מאוד... אומר המדרש {במדבר רבה, פרשה יד, אות ב} - מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם וגו', אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי אַבָּא מִי שֶׁאֵין לוֹ נְכָסִים וְעוֹשֶׂה צְדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, מִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים וְנוֹתֵן שְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים, מִי שֶׁאֵין לוֹ בַּיִת וְעוֹשֶׂה מְזוּזָה, מִי שֶׁאֵין לוֹ טַלִּית וְעוֹשֶׂה צִיצִית, מִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים וּמוֹהֵל, וְעוֹשֶׂה סְפָרִים וּמַשְׁאִילָן לַאֲחֵרִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זֶה הִקְדִּים וְקִיֵּם מִצְוֹתַי עַד שֶׁלֹא נָתַתִּי לוֹ בַּמֶּה לְקַיְּמָן, צָרִיךְ אֲנִי לְשַׁלֵּם, לִתֵּן לוֹ מָמוֹן וּבָנִים שֶׁיִּהְיוּ קוֹרְאִים בַּסְּפָרִים, הֱוֵי: מִי הִקְדִּימַנִי לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וַאֲשַׁלֵּם לוֹ שְׂכָרָהּ, לָמָּה, שֶׁאֵינִי חָסֵר דָּבָר, שֶׁהָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שֶׁלִּי הוּא, לְכָךְ נֶאֱמַר)איוב מא, ג): תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא.
יוצא שחצי שלנו וחצי של הקב"ה... לכן אמר התפאר ישראל – אמר לי אבי מורי לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא... עתיד הקב"ה לתת, רק שי עולמות - 310.
רבותי, אם אלה הדברים, היינו רוצים לעמוד על נקודה... מה שורש הענין של המצוות, ולשם מה נועדו המצוות, במספר מדויק של 613... שהגמרא אומרת לנו, שזה מכוון כנגד רמ"ח מצוות"עשה", ושס"ה ימים בשנה... כנגד שס"ה גידים...
מי שמביא את הדברים בהרחבה, הוא ר' חיים ויטאל {שערי קדושה}...
הוא מדבר ממש בתחילת הספר, על החומרה של עשיית עבירה, ועל הזכות העצומה בקיום המצוות... הדברים האלה, מקורם בדברי הזוהר...
אני אקרא את הדברים ממש בקצרה:
אשכילך ואורך כמה גדלה רעת האדם בעשותו אחת מכל מצות השם שס"ה מצות אשר לא תעשינה, או בהימנעו מלקיים אחת מרמ"ח מצות עשה אשר נצטוה בהן לעשותן:
נודע אל בעלי מדע, כי גוף האדם איננו האדם עצמו מצד הגוף כי זה נקרא בשר האדם, כמו שכתוב {איוב י, יא} עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככני, ועוד כתיב {שמות ל, לב} על בשר אדם לא ייסך וגו', נמצא האדם הוא הפנימיות, אבל הגוף הוא ענין לבוש אחד תתלבש בו נפש השכלית אשר היא האדם עצמו בעודו בעולם הזה, ואחר הפטירה יופשט מעליו הלבוש הזה ויתלבש בלבוש זך ונקי רוחני, וכמו שכתוב {זכריה ג, ד} הסירו הבגדים הצואים וגו' והתלבש אותך מחלצות, הוא הנקרא חלוקא דרבנן:
וכמו שלבוש גוף האדם יעשהו האומן בתבנית איברי הגוף כן עשה הוא יתברך את הגוף שהוא לבוש הנפש בתבנית דיוקן הנפש ברמ"ח אברים ולהם שס"ה גידים המקשרים את האברים, ולהמשיך על ידם הדם והחיות מאבר אל אבר כדמיון צנורות, ואחר יצירת הגוף נפח בו נפש חיה כלולה מרמ"ח איברים רוחנים ושס"ה גידים, ויתלבשו תוך רמ"ח איברים ושס"ה גידים, של הגוף ואז פועלים איברי הנפש פעולתן על ידי הכלים שהם איברי הגוף כגרזן ביד החוצב בו, והראיה לזה כי לא יפעלו איברי הגוף פעולתם אלא בעוד הנפש בהם עין רואה ואוזן שומעת וכו', ובהסתלק הנפש חשכו הרואות בארובות ונתבטלו כל החושים מרמ"ח אברים. ועל דרך זה שס"ה גידים רוחנים של הנפש מתלבשין תוך שס"ה גידים שבגוף וממשיכין מזון הגופני שהוא הדם אל רמ"ח איברי הגוף עם מזון הרוחני פנימי בתוכו לפרנס רמ"ח איברי הנפש, ואחר הפטירה אין שום חיות נשפע, וגידי הגוף גם כן מתפרקין ומתרקבין כמו רמ"ח האיברים והיו כלא היו, נמצא כי האדם בעצמו איננו כי אם הנפש השכלית אשר מתלבשת בגוף הנקרא לבוש שלה בעולם הזה.
אם ככה, אומר ר' חיים ויטאל, שכמו שיש לנו רמ"ח איברים ושס"ה גשמיים, יש לנו כנגד זה רמ"ח איברים ושס"ה גידים רוחניים.
ברגע שאדם עושה מצוה, הוא מזין את האיבר הגשמי, שמזין את האיבר הרוחני... וברגע שאדם עובר עבירה, הוא פוגע בגיד הגשמי ובגיד הרוחני.
בא נפש החיים {שער ד, אות כ"ט} - וכן ידוע בזוהר שהתרי''ג מצוות הם מכוונים נגד התרי''ג איברים וגידים שבאדם. ובעשות האדם אחת ממצות ה' כראוי מתקדש על ידה אותו האבר המכוון נגדה ומחיה אותו. או אם בא ונזדמן לידו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ונמנע ופירש ולא עשאה. אשר עליו ארז''ל)בירושלמי פ''ק דקידושין) ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה. נטהר ונתקדש ג''כ אותו הגיד הפרטי המכוון נגדה ומחיה אותו כמש''ה אלא המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שאז הוא נקרא איש חי.
יוצא, שברגע שאדם עושה מצוה, הוא מזין את אותו איבר, שבו נעשתה המצוה.
מביא החפץ חיים את הדברים, בביאורו על הספר נדחי ישראל בהקדמה – זהו שנאמר במשנה {אבות ב, א} וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת... אם אם ככה, אתה לא יודע מה שכרן של מצוות, ואינך יודע, שברגע שאתה עובר עבירה, באיזה מערכת בגוף אתה פוגע...
אם היה לנו דף מסודר, ושם היה כתוב"אדם שעבר על מזוזה, פוגע בעין ימין"..."אדם שלא מניח תפילין, פוגע באונה שמאלית של המח"...
היות ואתה לא יודע מה מכוון למה...אומרת לנו המשנה וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, למה ??
כי אתה לא יודע מה השכר שלהם... אתה לא יודע במה אתה פוגע, בשעה שאתה לא מקיים את המצוה הזאת...
לכן אומר החפץ חיים, בהקדמה לספרו משנה ברורה {חלק ג, הלכות שבת} – דע לך, אדם שפוגע בשבת, הוא פוגע באחד הדברים החשובים ביותר, בכל מערכות הגוף, אם כך, ודאי שהאדם הזה יבוא לעולם העליון, עם איברים כרותים וחסרים... איזו בושה וכלימה תהיה לו בעולם האמת, כשהוא חסר איברים...
אם אלה הדברים בס"ד, בואו נלך רק עוד שלב אחד:
בספר הקלח והליבוב {פרשת בֹא}, הוא עומד על ענין הנחת התפילין והתעטפות בציצית, שאומרים את זה כמדומני, גם בני עדות ספרד, וגם בני עדות אשכנז... בשעה שאנחנו מתעטפים בציצית ומניחין תפילין, אומרים שאנחנו רוצים לצאת ידי חובת המצוה הזאת, יחד עם תרי"ג המצוות הכלולים בה...
שואל הספר הלקח והליבוב – מה זאת אומרת"יחד עם תרי"ג המצוות הכלולים בה" ?
אם אתה אומר לי, שכל איבר מכוון כנגד מצוה אחת... אז מה זאת אומרת"יחד עם תרי"ג המצוות הכלולים בה" ?
אם אתה יודע, שמצוות תפילין, היא כנגד הלב... אם אין לב, אז כל האיברים תלויים בה...
אביו של מחבר הספר הלקח והליבוב, היה בעל האור גדליה, ר' גדליה שור, והוא אמר לו תשובה נפלאה ביותר, בשם החתם סופר...
אומר החתם סופר, שהמילה בְּרֵאשִׁית, זה תרי"ג-ש... מה פירוש הדבר ?
אמר לו אביו – כל מצוה בתורה, משליכה לכל התרי"ג מצוות. לכל מצוה, יש סמל מסוים... למשל:
מצות תפילין, מסומלת באות שי"ן... למה ?
כי משני צידי הבתים בראש, יש את האות שי"ן... מה יש באות שי"ן ?
אז דיברנו בעבר על האות שי"ן... שלוש כנגד אברהם, יצחק ויעקב... וארבע, כנגד ארבעת האימהות...
אומר החתם סופר, וכך מופיע בבעל-הטורים, על הפסוק {דברים כח, י} וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ
אומר בעל הטורים - שם ה' נקרא. ר''ת שי''ן פי' של תפילין: ויראו ממך. וסמיך ליה והותירך ה', לומר בזכות התפילין יותיר ימיך. דכתיב אדני עליהם יחיו.
בהנחת תפילין אנחנו אומרים, שאנחנו רוצים לצרף בזה, את כל התרי"ג מצוות אל המצוה הזאת, שבכל מצוה שנקיים אותה, נרגיש ע"י זה, את החיבור בכל המצוות כולם, ששם ה' נקרא עלינו...
שבן אדם לוקח ארבעת המינים, שידעו ששם ה' עליו... שאדם הולך ברחוב, ונוהג בהגינות במסחר, יראו ששם ה' עליו...
אז אעפ"י שהוא שומר על הלכות נוספות במסחר... הונאה... ריבית...משקלות... כל זה נמצא בהלכות...
אבל מה נמצא בהלכות ?
כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ... שיראו את האות שי"ן בתרי"ג!
אמר לו אביו דבר נוסף – הנה סמל למצוה של חוק, הוא פרה אדומה... שנאמר {במדבר יט, ב} זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה... זה בא לומר לך, שהסמל לכל התורה, זה חוק, אבל מהפרה האדומה, יוצאים כל המצוות.
לומר לך, שאעפ"י שאתה מבין את המצוה, תדע לך, שבכל חלק מחלקי המצוה, יש דבר נסתר.
אם ככה, למדנו מכאן יסוד – כל מצוה, מכוונת כנגד איבר מסוים.
בא האלשיך הקדוש, ושואל שאלה עצומה על הפסוק {קהלת יב, יג} סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.
אומר האלשיך הקדוש – סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע תקיים את מצוות"עשה" אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא אל תעבור על"לא תעשה" וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם תקיים תרי"ג מצוות, כדי לבוא לעולם הבא, עם תרי"ג איברים ושס"ה גידים.
שואל האלשיך הקדוש- איך אני יכל לבוא עם תרי"ג מצוות וגוף שלם ?!
הרי ישנם מצוות שנמצאים בכהן, וישנם שנמצאים בלוי, ויש במלך, ויש בישראל...הרי יש מצוות שלא יכולתי לקיים?
אומר האלשיך הקודש – לא ניתן להגיע לשלמות האיברים, אלא תוך כדי גלגולים.
אדם שמתגלגל כבר ארבע פעמים, תוך כדי זה, הקב"ה דואג, שהאדם יקיים את כל המצוות שלו.
בא האור-החיים הקדוש, בסוף פרשת פקודי, ומסביר פסוק {לט, לב} וַתֵּכֶל כָּל-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַֽיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה כֵּן עָשֽׂוּ :
ויעשו בני ישראל וגו'. והגם שלא עשה אלא בצלאל וחכמי לב, שלוחו של אדם כמותו וכאילו כל ישראל עשו, והגם שלא מצינו שעשה בצלאל אלא במאמר ה' ולא הם שלחוהו, אף על פי כן הרי הסכימו עליו:
עוד נראה כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה. ואולי כי לזה רמז באומרו)ויקרא י''ט י''ח) ואהבת לרעך כמוך, פירוש לצד שהוא כמותך כי בשלומו ייטיב לך ובאמצעותו אתה משלים שלימותך ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך, ובזה מצאנו נחת רוח כי ה' צוה תרי''ג מצות ומן הנמנע שימצא אדם אחד שישנו בקיום כולם וזה לך האות כהן ולוי וישראל ונשים, יש מצות עשה בכהנים שאין מציאות לישראל לעשותם, ויש מצות לישראל שאינם בכהנים, וכן בלוים, וכן בנשים, ומה מציאות יש ליחיד לקיימם להשלים תיקון לרמ''ח איבריו ושס''ה גידיו אשר יכוונו להם, אלא ודאי שתתקיים התורה במחברת הכללות ויזכו זה מזה, והוא מה שאמר הכתוב כאן ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' כינה לכולם יחד מעשה כולם הגם שמהם הביאו הנדבה מהם עשו מלאכה יאמר על כללותם שעשו הכל, וסמך מאמר זה למלאכת הבגדים אשר עשאום יחידים מישראל, להעירך כי על פרט זה יאמר שעשאוהו בני ישראל באין הבדל, ומעתה כל אחד מישראל הביא כל הי''ג מינים שבנדבה ועשה כל המלאכות האמורות.
חשבתי לומר אולי, עפ"י זה, שאולי לזה כתבה התורה... אם כותב לנו בעל הטורים, שתרי"ג האותיות איפה הם נגמרים ?
במילה וְכֹל... אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ זה כנגד השבע מצוות...
חשבתי לומר – באה התורה לומר לך, שאת התרי"ג מצוות, שנגמר במילה וְכֹל, אין לך אפשרות בחיים לקיים אותם... אז איך תקיים אותם ???
אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ אם תצרף את המצוות לחבר שלך, שהוא כהן, והוא לוי...תצרף את כולם יחד, הגעת לתרי"ג מצוות!
בא המשך חכמה, ואומר בפרשת השבוע דבר נפלא:
היות ונאמר {יט, ב} וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר...
אומרים חז"ל – כאיש אחד, בלב אחד
שואל המשך חכמה – בשביל מה צריכים כולם להיות ביחד ?
אומר המשך חכמה – אם אתה צריך לקיים תרי"ג מצוות... ויש של כהנים, ויש של לויים...ויש של מלך ויש... איך תקיים אותם ?
אם וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר כאיש אחד בלב אחד, אז כולם קיבלו את כל התרי"ג מצוות... מה שהכהן קיים, אנחנו מקבלים שכר... מה שהלוי קיים, אנחנו מקלים שכר... וכד'... וביחד זה וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר – כולם נעשו באחדות אחת.
אם אלה הדברים... בא הספר דברות צבי, ואומר יסוד נפלא – תאר לעצמך, אם עם ישראל היה מגיע למעמד הר סיני, מחוסר איברים ?
אחד היה מגיע בלי עיניים... אחד בלי ידיים... אחד בלי אזנים...
תרי"ג מצוות מכוונים כנגד האיברים..."אני אין לי בכלל איברים"...
אם אין לי רגליים, אז אני לא יכל לקיים את המצוה של עליה לרגל...
אז אם יהיו חסרים לנו איברים במעמד הר סיני, לא נוכל לקיים את המצוות האלה... מה עשה הקב"ה ?
אמר למלאכי השרת – אני חייב לתת את התורה, כשכולם מושלמים באיברים שלהם... אם ככה, אין מצב כזה, שאני אחכה עוד שנים, שכולם יתרפאו...
שאלנו, למה צריך את הריפוי ?
רש"י כותב... שהעיקר שתהיה להם ראיה, שמיעה ודיבור... זה הדגש ברש"י...
באים חז"ל ואומרים לנו – לא... אם יהיו מחוסרי איברים, אז יהיה חסר במהות של קבלת המצוות...
אם אתה מתחיל בנקודת התחלה, מחוסר איברים, אין לך את המימד הרוחני, שהוא כנגד המימד הגשמי...
אמר הקב"ה למלאכים – לכו ותרפאו אותם... וכשתרפאו אותם, יהיה כאן ריפוי גשמי שיביא לריפוי רוחני.
הרב אלישיב זצ"ל אמר – בכל שנה ושנה, כשקוראים בתורה את מעמד הר סיני, ישנה אפשרות, לחזור ולחדש את איבריו של האדם, כי השעה מעוררת את הזמן.
כי כמו שבמעמד הר סיני נרפאו כולם, ככה יש כוח בקריאת התורה, לרפא את כולם.
לכן אדם, שיש לו פגימה רוחנית באיבריו, יכל לכוון בקריאת מעמד הר סיני, לתקן אותם...
אם אלה הדברים לגבי חג השבועות, אולי אפשר לצרף את הדברים, בקריאת התורה בפרשת השבוע...
כתוב בספרי הקבלה, שהקריאה מעוררת את הזמן... פרשת בשלח, מעוררת שביעי של פסח... פרשת בֹא, מעוררת יציאת מצרים... פרשת יתרו, מעוררת את קבלת התורה...
יהי רצון, שנזכה בקריאת קבלת התורה, בפרשה זו, לחדש את כל האיברים הכרותים שלנו, ולחדש בחזרה את כל נשמותינו ונחדש בחזרה את איברנו הרוחניים, ונזכה בקרוב ממש לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.