פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויגש.
כדי להתחיל את פרשת ויגש, אנחנו חייבים לקרוא כמה פסוקים מסוף פרשת מקץ, כי זה בעצם ההתחלה של פרשת ויגש.
בואו ונקרא כמה פסוקים, מסוף הפרשה הקודמת, ומהם נבין מהו המשא ומתן, שמתנהל בין יהודה ליוסף בפרשה הזו...
לאחר שיוסף יושב עם האחים, ואוכל איתם, וכפי שנאמר {מג, לג} וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ... יוסף שם את הגביע, ומושיב את האחים לפי סידרם... לאחר מכן הוא פונה לבנימין..."לך אין אמא, וגם לי אין אמא, בֹא ונשב ביחד"... ואז נאמר וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ אומר רש"י - משאת. מנות: חמש ידות. חלקו עם אחיו ומשאת יוסף ואסנת ומנשה ואפרים. {א} וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ {ב} וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר {ג} הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם... ידוע הסיפור, מדוע התורה מדגישה הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם.... מבארים את זה רבותינו : מספרת הגמרא במסכת תענית, על ר' יוסי דמן יוקרת, שהיתה לו חברה להשכרת חמורים, מה שנקרא היום אוויס J
היה לכל חמור מעין תיק כזה, שהיו צריכים להכניס לשם 20 ₪ ולוקחים חמור, ובסוף היום החמור חוזר הביתה.
אומרת הגמרא – היו שמים 19 ₪, החמור לא היה זז.... שמת לו יותר, גם כן החמור לא היה זז.. רק בסכום המדויק, הוא היה זז. שמעתי פעם מהרב עובדיה יוסף שאמר – אני לא מבין. בשלמא פחות, אני מבין, לא זז... אבל נותנים לך יותר, למה שלא תזוז?! אסור לתת לחמור טיפ?! J מכאן, אמר הרב עובדיה יוסף תלמד – מי שלא לוקח טיפ – חמור J אומרים חז"ל - היה כבר אחד ששם לו 20 ₪ וגם לא זז, למה לא?!?
בדק ומצא, הגמרא אומרת, שבאחד הכיסים היתה נעל... הלך והוציא את הנעל, והחמור התחיל לזוז. אומרים המפרשים - זה מה שכתוב כאן, יוסף חשש, שמא ברגע שיטמין מנשה את הגביע באמתחת בנימין, החמור לא יזוז. הרי לא יתכן, שהחמורים של השבטים, יהיו פחותים מהשפעת הבעלי החיים של ר' יוסי דמן יוקרת...
אז זה מה שחשש יוסף -"בֹא תשים על החמורים, ותראה אם הם זזים או לא"... אם החמורים יזוזו, זה סימן שהקב"ה מסכים לפעולה שלי... אם החמורים לא יזוזו, אז תדע שצריך להחליף מהר את אמתחת בנימין, כי החמור לא זז, כיון שהכנסת לשם גביע... לכן הורה מדגישה הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם...
ממשיכה התורה ואומרת - {ד} הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר לֹא הִרְחִיקוּ וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה: {ה} הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם
נשאלת השאלה – על מה הטענה העיקרית?
כשמגיע מנשה אליהם, הוא לא אומר להם"גנבים".... הוא אומר להם לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה? למה אתם כפויי טובה... כל מה שאנחנו עושים בשבילכם, ואתם עוד גונבים גביע?! {ו} וַיַּשִּׂגֵם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: {ז} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה: {ח} הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב אומר כאן רש"י - הן כסף אשר מצאנו. זה אחד מעשרה קל וחמר האמורים בתורה. וכלן מנויין בבר' רבה.
אומרים האחים – אנחנו החזרנו לך את הכסף, אז מה... נגנוב גביע?!?
רש"י הקדוש מביא את זה, וגם כן המדרש... אני, אינני מבין את הקל וחומר הזה...
הקל וחומר הזה, הוא בדיוק להיפך... אם הם היו מחזירים גביע, אז היו אומרים – אם את הגביע החזרנו, אז בטח שנחזיר את הכסף...
אבל אם אתם מחזירים כסף, זו לא חוכמה על הגביע – זה שהחזרת מאה שקל, מה הראיה על הגביע?! הגביע שווה מיליון דולר!
"אם החזרנו את הכסף, אז בטח שנחזיר את הגביע" – איזה מין קל וחומר זה?! עד כדי כך, שראיתי בתפארת יהונתן שכותב – הקל וחומר מופרך מתוכו.. למה?
כי כל מה שהחזרתם את הכסף, זה כי פחדתם, כי שיש גביע....
יוסף סוגר קופה בערב, חסר לו 2000 שקל בקופה... כל חמור עולה 200 שקל תבואה... הוא לא עושה הרבה חכמות... הוא שם את הגביע באוזן ואומר"2000 שקל איפה??"
יש לו תשובה מידית -"באמתחת של החמורים שלך".
אז החזרתם את הכסף, בגלל שפחדתם מהגביע... זה שגנבתם את הגביע, כי רציתם שהוא לא יוכל לזהות אתכם יותר. אדרבא, היא הנותנת.... גנבתם את הגביע, כדי שתוכלו להמשיך ולגנוב!
בכל אופן, ראיתי כמה רעיונות, שמנסים להבין מה 'הקל וחומר' כאן, אבל אני עדין לא מצליח להבין...
יש כאלה שאומרים, שהקל וחומר הוא, שאם החזרנו דבר שאין בו סימן, אז ודאי שנחזיר דבר שיש בו סימן... כך ראיתי כאלה שאומרים...
יכל להיות שבהמשך, יהיה לנו תירוץ להבין מהו הקל וחומר... ממשיכה התורה ואומרת - {ט} אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים
הם כל כך בטוחים, שהגביע לא נמצא בידם, עד שהם מכריעים מיד את הדין אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת... {י} וַיֹּאמֶר גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם רק אחד יהיה לי לעבד, והשאר יהיו נקיים. {יא} וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ: {יב} וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן: {יג} וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה
דבר ראשון צריך לברר, למה האנשים הציעו הצעה, שמי שימצא הגביע אצלו, ימות?
נכון שהם היו בטוחים שהגביע לא אצלהם, אבל למה הם מציעים הצעה כזאת, ועוד להיות לעבד? שואל המדרש {שכל טוב} – למה השבטים אמרו, שמי שימצא הגביע בידו ימות, ואילו יוסף אמר, שמי שימצא הגביע בידו, יהיה לעבד?
כל אחד דנו אותו, לפי המידה של האומה שלו – השבטים היו בטוחים, שמנשה הוא גוי, אם ככה, גם יוסף הוא גוי... ואם הם גוים, אז דנים אותם, כפי שדנים את בני נח.
ההלכה בבני נח, שאם אחד מהם עובד על אחת משבע המצוות, דינו מוות.
אז ממילא, אמרו האחים – מי שימצא הגביע בידו, דינו הוא מוות, ולכן הם הציעו מיד מוות.
ואילו מנשה, שדן אותם עפ"י דת ישראל, אמר להם – מה פתאום, בתורה שלכם לא כתוב כך, אלא (שמות כב, ב) וְאִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ...
אז יוצא, שמנשה לא דן אותם כדין בני נח, אלא עפ"י דין תורה, ולכן הציע שיהיה עבד.
כך מבארים רבותינו...
ממשיכה התורה ואומרת - {יד} וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה: {טו}וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי: {טז} וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ: {יז} וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם.
זה הסיום של הפרשה הקודמת... והפרשה שלנו מתחילה במילים - {יח} וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה כל מי שקורא את הפסוקים הללו, שואל את עצמו – מה זאת אומרת וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה?
הרי הוא כבר עומד שם...!
אם הם היו מתפזרים... אומר יוסף – תשמעו תנו לי לחשוב כמה שעות... תחזרו עוד מעט לדיון..." אז ממילא יהיה מובן וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה...
אבל הם עומדים באותה תנוחה, כמו בפרשה הקודמת, שום דבר לא השתנה... מה זה וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה!? הרי הוא נמצא שם כבר! אז התשובה הפשוטה היא – היות והוא אמר לו"אני רוצה ללחוש לך משהו באוזן"... אז עד עכשיו הם עמדו במרחק של מטר... ועכשיו הוא אומר לו בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי – אני רוצה לומר לך משהו באוזן... אז הוא ניגש אליו לאוזן...
כל אחד מבין, שההגשה הזאת שהיתה כאן, זאת הגשה מיוחדת, ולא סתם נאמר וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה...
בא האלשיך הקדוש, והוא לא מבין, על מה הצעקה הגדולה כאן של יהודה...
הרי האחים אמרו, שמי שימצא הגביע בידו, ימות! זו היתה החלטתם... אבל הוא הקל בעונשם, רק אחד יהיה עבד, והשאר ילכו הביתה... אז למה יהודה בא בטענות? מה היה עושה יהודה, אם מנשה היה שולף את חרבו, וברגע שנמצא הגביע, היה עורף את ראשו!
למישהו מהשבטים היתה טענה?! הרי אמרתם, שמי שימצא הגביע בידו, ימות! אומר האלשיך הקדוש – יהודה הבין, שהאחים משלמים את המחיר, של מכירת יוסף. הם מכרו אותו לעבד, הם צריכים להיות עבדים – מידה כנגד מידה.
אמר יהודה, אם כולנו נהיה עבדים זה בסדר, אעפ"י שבנימין לא חטא... אומר העמק דבר – אבל כשעוקרים קוצים, עוקרים גם את השתילים הטובים.
אז אם הם יהיו עבדים, אז גם בנימין יהיה. אבל לקחת את בנימין בנפרד, ואת כולם לשחרר, זה כבר סתם..."אם כולנו היינו נמכרים, אז אנחנו צריכים לשלם מחיר"... אבל כשבנימין הוא היחידי, שהוא אחד מהארבעה, שאומרת הגמרא במסכת ב"ב, שמת ללא חטא, אז איך יכל להיות שהוא משלם כזה מחיר, על עבירה שהוא לא עשה? חז"ל אומרים - וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה. הוא נערך לשלושה מערכות- לפיוס, לתפילה ולמלחמה.
דבר ראשון הוא בא ואומר לו – תשמע, אני רוצה להסביר לך דבר, שאם כבר פסקת לפי מה שכתוב בנימוסיות שלנו, ששם כתוב וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ, אז בֹא ואסביר לך מה כתיב שם.
בנימוסיות שלנו כתוב, שאדם שאין לו - נִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ, וזה יש לו... אבל בֹא ואסביר לך, מה התורה אומרת, במי שאין לו...
מה זה מי שאין לו.. למה הוא נמכר בגנבתו... מה התשובה? אומר שלמה המלך בספר משלי {ו, ל} - לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב – אדם שאין לו מה לאכל, וגונב כדי למלא את נפשו, אין עליו ממש כעס...
באה התורה ואומרת – הוא גנב?! הוא צריך להחזיר את הגניבה.
ואם אין לו???
אומרת התורה – מוכרים אותו, כדי להחזיר את החוב!
אמר לו יהודה – בֹא ונתבונן שכלית... הקב"ה שברא את האדם, מה אמר לנו כאן – אדם יקנה עבד שגנב, ויכניס אותו הביתה?!
הולך בן-אדם שהוא בעל ממון.... יש לו מערכת מצלמות בבית... יכניס גנב הביתה?!?
את כל ההגנות הוא עשה, כדי שלא יכנס גנב... איזה מין היגיון זה, שהוא יכניס גנב הביתה?!
אלא התורה אמרה – האדם הזה, הוא לא גנב בפועל... הוא גנב כדי למלא רעבון נפשו, הוא היה רעב!
אם תיתן לו מערכת שיקום... תשקם אותו... הוא יחזור בחזרה למסלול...
כל זה, זה וְאִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ..!
אבל אחד שיש לו כסף והוא גונב?
לזה לא יעזור שימכרו אותו לעבד... למה?
כי הוא לא במסלול של שיקום... אדם כזה, יש לו מחלה בשם קלפטומניה... מחלה, אף אחד לא רוצה להכניס הביתה...
אמר לו יהודה – בֹא ננסה להבין מה כתוב בתורה שלנו – התורה אומרת להכניס גנב לשיקום, זה כן..... אבל אם יש לו, הוא לא נימכר... אין טעם למכור אותו.
המכירה נועדה לשקם אותו... אבל אם הוא חולה, איך תשקם אותו?! בית הלוי כותב – אמר יהודה, אני אתן לך ראיה הכי ברורה, שהוא לא גנב – שום גנב לא יכניס חבילה לכיס שלו.
כל גנב שנמצא עם קבוצה, והוא גנב ממישהו משהו, את הגניבה הוא ישים בכיס של מישהו אחר"שיתפסו אותו ולא אותי"....
לאחר שעוברים את המחסום... הוא ניגש אליו ואומר לו"סליחה... נראה לי ששמתי בטעות את החבילה שלי אצלך.."
אם נמצא הגביע באמתחת בנימין, זה ודאי שמישהו לקח את זה, ושם את זה באמתחת בנימין. אלה דברי הפיוס... ומכאן מתחילים דברי המלחמה:
מזהיר יהודה את יוסף....אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה צג, אות ו} - אָמַר רַבִּי סִימוֹן בְּנִימוּסוֹת שֶׁלָּנוּ כְּתִיב (שמות כב, ב): וְאִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ, וְזֶה יֵשׁ לוֹ לְשַׁלֵּם. יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ, יִכָּנְסוּ דְבָרַי בְּאָזְנֶיךָ, זְקֵנְתּוֹ שֶׁל זֶה עַל יְדֵי שֶׁמְּשָׁכָהּ פַּרְעֹה לַיְלָה אַחַת לָקָה בִּנְגָעִים הוּא וְכָל בֵּיתוֹ, דִּכְתִיב (בראשית יב, יז): וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה, הִזָּהֵר שֶׁלֹא יִלְקֶה אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּצָרַעַת. אִמּוֹ שֶׁל זֶה לֹא מֵתָה אֶלָא מִקִּלְלָתוֹ שֶׁל אַבָּא, וּמִן תַּמָּן מִיתַת לָהּ (בראשית לא, לב): עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה, הִזָּהֵר שֶׁלֹא יָחוּל בְּךָ קְלָלָה אַחַת, וְאוֹתוֹ הָאִישׁ מֵת. שְׁנַיִם מִמֶּנּוּ נִכְנְסוּ לִכְרַךְ אֶחָד שָׁלֵם וְהֶחֱרִיבוּהָ, לְהַלָּן בִּשְׁבִיל נְקֵבָה, כָּאן בִּשְׁבִיל זָכָר. עַל חִבַּת הָעַיִן בָּא. עַל אַכְסַנְיָא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים לג, יב): חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
עוד אומרים רבותינו – זה מה שכתוב, שאמר יהודה יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי. בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, אלו חמשת האיומים שהשמיע עליו : ב – שנים מהם שנכנסו לשכם והחריבוה. א - אִמּוֹ שֶׁל זֶה לֹא מֵתָה אֶלָא מִקִּלְלָתוֹ שֶׁל אַבָּא. ז - זְקֵנְתּוֹ שֶׁל זֶה עַל יְדֵי שֶׁמְּשָׁכָהּ פַּרְעֹה לַיְלָה אַחַת לָקָה בִּנְגָעִים הוּא וְכָל בֵּיתוֹ. נ - פרעה לקה בשביל נקבה... כָּאן בִּשְׁבִיל זָכָר. עַל חִבַּת הָעַיִן בָּא. י – אנחנו י' אחים, והחריבו את שכם שני אחים.
את כל הדברים האלה, הוא אמר לו באוזן.
חוץ מזה, הוא אמר לו עוד משפט אחד, שלכן הוא רצה להגיד לו את זה, דוקא בתוך האוזן, שאף אחד לא ישמע.... וזה המשפט הבא - {יט} אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח...
מה הוא מספר לו פה? מה יוסף לא ידע מה הוא שאל?! תקראו בפרשת מקץ, כמה פעמים הוא שאל הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח! מה זאת השאלה הזאת? אומרים רבותינו יסוד נפלא :
הוא גנב גביע...
אומר יהודה ליוסף – אתה מאשים אותו בגניבת הגביע... הגביע מבחינתך זה מרכז הריגול שלך... הכל אתה שומע באמצעות הגביע... הרי ככה אמרת לנו אתמול בסעודה!
אומרים רבותינו – אמר יהודה ליוסף"דע לך, אנחנו שתינו יודעים שהגביע, זה סתם שטויות"
מאיפה אנחנו יודעים?
כי אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח אם אתה יודע, בשביל מה שאלת?!
אם אתה שואל שאלות, סימן שאתה לא יודע!
"את זה אני לא יכל להגיד לך בקול... אחרת כל המוסטפות שלך ישמעו..."... לכן יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי... אנחנו קלטנו מיד, שהגביע הזה הוא שום דבר... כתוב בחז"ל {תנחומא ישן} – אמר לו יוסף ליהודה, יאמר לי למה אתה מרבה בדברים?
כולם יושבים בשקט, ורק יהודה מדבר...
לא רק זה.. כתוב בתנחומא {פרשת ויגש, אות א} - כְּשֶׁנִּמְצָא בְשַקּוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, כָּל אֶחָד וְאֶחָד הָפַךְ פָּנָיו. וּמִי עָמַד כְּנֶגְדּוֹ, הֶעָרֵב. הֱוֵי, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה.
שואל אותו יוסף – למה אתה מדבר כך-כך הרבה?! אומר הגאון מוילנה – זה רמוז בטעמי המקרא - קדמא ואזלא זרקא מונח סגול - וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה – אני הראשון שקדמתי ובאתי.
מה פתאום אתה הראשון שבאת? הרי יש לפניך עוד שלושה! התשובה היא – זרקא מונח סגול – בגלל שזרקתי את עצמי מעם סגולה, אם לא אחזיר חזרה את בנימין. ממשיך המדרש ואומר – אני הערב עליו, ולכן אני בא ומתייצב כאן. הבטחתי לאבי גם, שאם לא אחזירהו, אני חוטא לפניו בשני עולמות.. בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר {מד, לב} אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים, לפיכך אני נותן נפשי עליו. לפני שנמשיך, אני רוצה להביא רעיון נפלא, שראיתי בספרו של הרב זייצ'יק, בספרו אור הנפש:
בספרו הוא מדבר על תורת הנפשת של האדם, בנושא הערבות...
יהודה אומר ליוסף, כך מביא רש"י - ישב נא עבדך וגו'. (בראשית רבה) לכל דבר אני מעולה ממנו, לגבורה, ולמלחמה, ולשמש. נשאלת השאלה – כתוב בתוספתה במסכת ברכות, פרק ד' – אמרו רבותינו מפני מה זכה יהודה למלכות?
מפני הענווה, שנאמר {מד, לג} וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר
הוא כינה את עצמו עבד,למרות שהוא מלך! שואל הרב זייצ'יק – איזו ענווה זאת, שבן-אדם אומר למשנה למלך 'כל דבר אני יותר טוב ממנו'!
זה נקרא ענווה?! אני רוצה להוסיף על שאלתו של הרב זייצ'יק, דברי חז"ל, שקשורים לחנוכה : אומרים חז"ל {במדבר רבה, פרשה יג, אות ג} - וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה יְהוּדָה שֶׁהִשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִפְנֵי יוֹסֵף » בִּשְׁבִיל בִּנְיָמִין (בראשית מד, יח) (בראשית מד, לב) (בראשית מד, לג): יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר, כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר, וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ וגו'. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בַּר רַבִּי בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהוּדָה אַתָּה הִשְׁפַּלְתָּ עַצְמְךָ מִפְּנֵי אָחִיךָ הַקָּטָן הֵימֶךָ, חַיֶּיךָ כְּשֶׁיּוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְיָבוֹאוּ הַשְּׁבָטִים לְהַקְרִיב, אֵין אֶחָד מֵהֶם מַקְרִיב רִאשׁוֹן לְפָנֶיךָ, אֶלָּא חוֹלְקִים לְךָ כָּבוֹד וְאַתָּה הוּא שֶׁתַּקְרִיב רִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, יב): וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וגו' לְמַטֵּה יְהוּדָה וגו'. ובתוספת לזה, כותב בעל הטורים {פרשת נשֹא. ז, יג} – בכולן כתיב נשיא חוץ מיהודה שלמוד הוא אותו השבט להקטין את עצמו ישב נא עבדך תחת הנער וכן בדוד הוא אומר הוא הקטן. אומר הרב זייצ'יק יסוד נורא, בתורת הנפש – יש תכונה לאדם, להציג עצמו כמצליחן, כשהוא רוצה להשיג את היעדים שלו. אבל כשרוצים להתיל עליו תפקיד, שהוא לא מעונין לקחת, אז הוא יודע איך להתחמק מזה..
אם הוא רוצה לזכות בתפקיד, אז הוא"מנפח" את עצמו... אבל כשהוא רוצה לברוח מהתפקיד, הוא יודע להקטין את עצמו. אומר הרב זייצ'יק - כך זה גם בעבודת ה'. אחד שרוצה לקבל תפקיד, אז הוא משבח את הכוחות שלו, ואחד שלא רוצה, אומר שאין לו כוחות.
ניקח למשל דוגמא :
אדם שחתם ערבות, ויש חמשה ערבים... ובאים לגבות ממנו את הערבות, אז הוא מסתכל על רשימת הערבים... ואומר לו"מה באת אלי ראשון?! תראה איזה אנשים עשירים יש לך ברשימה... דוקא עלי התלבשת?!"
הוא דבר ראשון מנסה להוציא את עצמו – 'אני לא... לך לראשונים ותיקח מהם'
יהודה, לא רק שהוא לא רצה לברוח מהערבות, הוא אמר"אני הטוב מכולם" – זוהי הענווה הרצויה, שאדם לא יברח מהתפקיד שלו.
כשמגיע הזמן, שהוא צריך לקחת על עצמו תפקיד, הוא צריך להציג עצמו, במלוא יופיו ותוארו. אני רוצה לומר יסוד, וממנו בע"ה, נוכל לבנות את השיעור: בעל ההפלאה, בפרשת השבוע, שואל שאלה ונציג אותה בשפה שלנו:
אמר יוסף ליהודה – אתה מדבר, כי אתה ערב... תרשה לי לשאול אותך שאלה – אין אצלכם אפשרות להתיר את הנדר?
אמר לו יהודה – יש אפשרות, ואם אני יתיר את הנדר, בנימין יוכל להישאר כאן.
אמר לו יוסף – האפשרות שלך, להתיר את הנדר, היא אפשרות מאוד קלה... אתה טוען שלקחת ערבות על בנימין... תבוא לאביך, ותאמר לו – אבא, לקחתי ערבות רק על דבר אחד, אם הילד הוא ילד רגיל, אבל כשמדובר על ילד גנב, אני לא מסוגל לקחת אחריות על גנבים... ולא רק שהוא גנב, אלא הוא גנב בן גנבת!
גם אמא שלו גנבה תרפים, כדי שלבן לא יוכל לרדוף אחרי יעקב, ומאותה סיבה, לקח בנימין את הגביע, כדי שיוסף לא יוכל לרדוף אחריהם. אז זה תורשתי אצלהם! יש לך פתח הכי גדול שיכל להיות!
כל מה שלקחתי עליו ערבות, כי הייתי בטוח, שהוא ילד רגיל. אבל אם מדובר בילד גנב, אז אין ערבות!
אמר לו יוסף – אם ככה, אין לך פתח גדול מזה, כדי להתיר את הנדר. אומר בעל ההפלאה – אם ככה, הוא יכל להתיר את הנדר/השבועה, יש לו עשרה, הוא יכל להתיר גם את הנידוי, להשאיר את בנימין ולחזור!
מה התשובה? אומרת הגמרא {מסכת נדרים ס"ה} – ברגע שאדם נודר למישהו, הוא לא יכל להישען על הנדר או על השבועה, אלא בנוכחותו של האדם שהוא נדר עבורו.
אם אני נדרתי עבור מישהו, שאני אעשה לו פעולה מסוימת, אני לא יכל עכשיו ללכת לרב ולומר לו"תשמע, אם הייתי יודע, לא הייתי מקבל על עצמי"...
אלא, אתה צריך להביא את אותו בן-אדם שבפניו התחייבת... הוא יעמוד גם מול הרב, ובפני שניהם אתה תגיד את הטענה, ושם אתה יכל להפר את הנדר. כך אומרת הגמרא...
אמרו בגמרא {מסכת נדרים ס"ה} – ד'נדר שאדם נודר לטובת חברו, אין הוא יכל להתירו, אלא בפני חברו, וכך נפסק בשולחן ערוך {יורה דעה סימן רכ"ט}. אם ככה, אומר הפנים יפות – עכשיו תבין מה שאמר יהודה ליוסף...אמר לו אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי... שואל הפנים יפות – מה הוא צריך לומר לו אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי?! הרי הוא אמר לו כבר כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר אומר הפנים יפות – הוא אמר לו את זה, כי אמר לו יוסף – בֹא ותפר את הנדר, בֹא תישען על השבועה!
אמר לו יהודה – אני לא יכל להישען על השבועה, כי בשביל זה, אני צריך ללכת לאבא שלי, כי נשבעתי לו! ולכן אני צריך ללכת אליו! רק שם אני יכל להפר את הנדר. אם אלה הדברים, נוכל עכשיו להתחיל נושא מאוד מענין, שיפתח לנו פתח, מה זה קבלת ערבות :
יש מדרש תנחומא, שמופיע בתחילת הפרשה... תנחומא מאוד מענין... כשקוראים אותו בפעם הראשונה, לא מבינים מה הוא רוצה.. אומר המדרש {תנחומא, פרשת וגש, א} - יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, אֵי זֶה הוּא עָרֵב שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם...
שמעתם פעם את השאלה הזאת?! מה זאת אומרת אֵי זֶה הוּא עָרֵב שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם?! כל ערב חייב לשלם!
הייתי פעם איזה שבע ברכות, אז היה שם איזה בדחן (שאף אחד לא יקח מזה דוגמא אישית) שרצה לשמח את החתם וכלה, אז הוא אמר את הוורט הזה – כשיש הלכה וכשיש מנהג, על מה מקפידים יותר?
הוא רצה להסביר, שהענין של מנהג, צריך לשמור עליו מכל משמר"כל מה שראיתם בבית ההורים, תמשיכו את כל המנהגים"...
ההלכה אומרת, שמי שלווה, צריך לשלם. ומה המנהג?
שלא משלמים..."אתה רואה שהולכים לפי המנהג" J
זאת היתה הראיה שלו, מאוד משעשעת...
אבל זה מה ששואל המדרש - יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, אֵי זֶה הוּא עָרֵב שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם - כל ערב צריך לשלם! ממשיך המדרש ואומר - כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, אֵי זֶה הוּא עָרֵב שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם. הָאוֹמֵר הַלְוֵהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ וְנָשָׂא וְנָתַן בְּיָד, הֶעָרֵב חַיָּב.
אתה יודע מי זה הערב שחייב? הָאוֹמֵר הַלְוֵהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ וְנָשָׂא וְנָתַן בְּיָד...
מה זאת אומרת?! ואם הוא לא עשה ככה, הוא רק חתם על שטר שהוא ערב, זה לא מספיק?
כדי להבין מה הכוונה, צריך לחלק כאן, חלוקה נפלאה, למה מתכוון כאן המדרש...
יש מושג של"ערב", למה שאנחנו קוראים"ערב".... בא אליך חבר/שכן, ואומר לך – תשמע, אני צריך לקבל הלוואה של 10,000$...
דורשים חמישה ערבים...
כולם מתנדבים להיות החמישי שיחתום..."שיתקשרו אלי אחרון" J
אחרי שכולם חותמים... באים ללווה ונותנים לו 10,000$... זה סוג אחד של הלוואה. יש סוג נוסף של הלוואה – בא בן-אדם לבקש ממך הלוואה, אבל אין לך כסף, אבל אתה יודע שלראובן יש כסף...
אתה אומר לראובן – תעשה טובה, תן לשמעון 10,000$.... אם יש בעיה, אני פה.
אתה זה שהוראת לראובן, לתת כסף לשמעון, ואתה אמרת שאתה ערב. איך קוראים לזה?
"ערב קבלן" יש סוג שלישי של הלוואה – לא שאתה אמרת לראובן לתת לשמעון, אלא אתה הלכת לראובן, לקחת ממנו 10,000$, ונתת את זה לשמעון, ואמרת לשמעון"כשיהיה לך כסף, תחזיר לו". איך קוראים להלוואה הזאת?
"נשא ונתן ביד"
ההלוואה השניה היתה –"נשא ונתן בפה"
למאי נפקא מינא?
ברגע שאדם חותם ערבות באיזה גמ"ח... בעלי הגמ"ח, יכולים להגיע לערבים, רק כאשר הם מיצו את כל האפשרויות, לקחת את ההלוואה מהלווה...
הלכו לאוטו שלו... לבית שלו.... לעבודה שלו... גמרו את כל האמצעים, ראו שאין מאיפה למשוך כסף... אז הם פונים ללווים.
כשאדם הוא"ערב קבלן", יש אפשרות למלווה, לפנות למי שהוא רוצה...
אם הוא רוצה, הוא פונה ללווה, אם הוא רוצה, הוא פונה לערב...
הוא מתקשר ללווה"המספר שהגעת אליו איננו מחובר"...
הוא ניגש לאחד הערבים ואומר לו"תשמע, הלווה שנתת לי, משהו לא מחובר איתו, אולי תנסה להתחבר איתו אתה?... אני מפסיק לנסות... אתה אמרת לי לתת לו, אתה 'ערב קבלן' – תביא הכסף!"
ב"נשא ונתן ביד", כאשר הוא הלך ולקח ממנו את ההלוואה, והוא העביר אותה לשמעון, לא פונים בכלל אל הלווה. אין ללווה סיג ושיח בענין.... הלווה קיבל את ההלוואה, ישירות מהערב!
הערב הלך אל המלווה, לקח את הכסף ונתן אותו... עכשיו נבין, למה המדרש מתכוון: יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, אֵי זֶה הוּא עָרֵב שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם – יש ערב, שאתה פונה קודם כל ללווה... ואם אין ללווה, אתה הולך לערב... כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, אֵי זֶה הוּא עָרֵב שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם. הָאוֹמֵר הַלְוֵהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ וְנָשָׂא וְנָתַן בְּיָד, הוא לבד הלך ולקח את החבילה של הכסף הֶעָרֵב חַיָּב. מבקש המדרש לתת דוגמא וּמִי הָיָה זֶה הֶעָרֵב, זֶה יְהוּדָה שֶׁאָמַר תְּנָה אוֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ. הלך יעקב, ונתן את בנימין בידיו של יהודה, ואם ככה, הוא נקרא"ערב שנשא ונתן ביד"!
אם הוא נשא ונתן ביד, אין לו שום אפשרות אחרת....
בא אליו המלווה, ואמר לו – אתה ורק אתה, מחזיר את הכסף!
אם ככה, הערבות של יהודה כלפי יעקב אבינו, זו ערבות שנשא ונתן ביד. באים רבותינו ואומרים – בֹא ותראה מה העוצמה, של ערבות מהסוג הזה :
חלפו להם מאות שנים... הנכד של בנימין, קוראים לו שאול. הנכד של יהודה, קוראים לו דוד.
שאול ניצב מול פלישתים, שאיתם נמצא גוליית, מחרף ומגדף, לבוש בשריון קשקשים, לבוש מכף רגל ועד ראש... ושאול נמצא במצוקה...
אומר ישי אבי דוד, לבנו דוד - {שמואל א'. יז, יח}...וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח שואלים חז"ל – מה זה וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח? אומר הילקוט שמעוני {שמואל א'. אות קכ"ו} - אמר ישי לבנו דוד, הרי השעה לקיים אותו ערבות של זקנייך שערב את בנימין מיד אחיו"אנוכי אערבינו" (בראשית מג, ט) אלא לך והוצא אותו מערבותו, שנאמר:"ואת אחיך תפקוד לשלום [וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח" שמואל-א יז, יח] אל תקרי וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח אלא וְאֶת ערבותם תִּקָּח.
מאות שנים אחרי הערבות הזאת, נדרש דוד ללכת, ולהוציא את יהודה, מהערבות שהוא לקח על בנימין! אם אלה פני הדברים, הייתי רוצה ברשותכם, לעמוד על נקודה, וממנה להגיע ליסוד נפלא:
הזכרנו מקודם, שיהודה יכל להישאל על הנדר.... היתה לו סיבה לכך, כי מדובר באדם שהוא גנב...
אבל אמר לו יהודה, שהוא לא יכל להישאל על הנדר, אלא אם כן, הוא יעלה לאביו, כי בפניו נשבע ובפניו הוא יכל להתיר... בואו ונראה מה קרה לשבעים הסנהדרין, שלא עשו מה שנדרש מהם: אומר המדרש {איכה רבה, פרשה ב, אות יד. מסכת נדרים ס"ה} - יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַל תְּהִי פָּרָשַׁת נְדָרִים קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי פָּרָשַׁת נְדָרִים נֶהֶרְגוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שֶׁל צִדְקִיָּהוּ. לְפִי כְּשֶׁגָּלוּ יְכָנְיָה מִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר עַל חֲמִשָּׁה מְלָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה כז, ג): וְשִׁלַּחְתָּם אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְאֶל מֶלֶךְ מוֹאָב וְאֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶל מֶלֶךְ צֹר וְאֶל מֶלֶךְ צִידוֹן בְּיַד מַלְאָכִים הַבָּאִים יְרוּשָׁלָיִם אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַהֲוָה עָלֵיל וְנָפֵיק בְּלִי רְשׁוּ, יוֹמָא חַד עֲלֵיל לְגַבֵּיהּ וְאַשְׁכְּחֵיהּ דְּתָלֵישׁ בְּשַׂר אַרְנְבָא וְאָכֵיל כְּשֶׁהוּא חַי, אֲמַר לֵיהּ אִישְׁתַּבַּע לִי דְּלֵית אַתְּ מְפַרְסֵם לִי, וְאִישְׁתַּבַּע לֵיהּ. וּבַמֶּה הִשְׁבִּיעוֹ, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר בְּמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. וַהֲווֹן חַמְשָׁה מַלְכִין יָתְבִין וּמְפָרְתִין לֵיהּ בִּנְבוּכַדְנֶצַּר קֳדָם צִדְקִיָּהוּ וְאָמְרֵי לֵיהּ לָא יָאֲיָיא לֵיהּ מַלְכוּתָא לִנְבוּכַדְנֶצַּר אֶלָּא לָךְ יָאֲיָיא מַלְכוּתָא דְאַתְּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד, אַף הוּא מְפָרְתֵיהּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר וַאֲמַר אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ דַּהֲוָה תָּלֵישׁ בְּשַׂר אַרְנְבָא וְאָכֵיל, שָׁלְחוּן מִיָּד וַאֲמָרוּן לֵיהּ לְמַלְכָּא הַהוּא יְהוּדָאָה דַּהֲוָה עָלֵיל וְנָפֵיק בְּלִי רְשׁוּ קֳדָמָךְ אֲמַר לָן אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר דַּהֲוָה תָּלֵישׁ בְּשַׂר אַרְנְבָא וְאָכֵיל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים ב כד, כ): וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל. מִיָּד בָּא וְיָשַׁב בְּדָפְנֵי שֶׁל אַנְטוֹכְיָא, וְיָצְאוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה לִקְרָאתוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּנֵי אָדָם שֶׁל צוּרָה, גָּזַר וְהוֹצִיאוּ לָהֶם קַתֶּדְּרָאוֹת וְהוֹשִׁיבָן, אָמַר לָהֶם דִּרְשׁוּ לִי אֶת הַתּוֹרָה, מִיָּד הָיוּ קוֹרִין פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה וּמְתַרְגְּמִין אוֹתָהּ לְפָנָיו, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְפָרָשַׁת נְדָרִים (במדבר ל, ג): אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר, אֲמַר לְהוֹן אִי בָּעֵי לְמֶהֱדַר בֵּיהּ, יָכֵיל אוֹ לָאו אדם שרוצה לחזור בו, מנדר או שבועה, יכל או לא?! אָמְרוּ לוֹ יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וּמַתִּיר לוֹ אֶת נִדְּרוֹ.
* הגמרא במסכת נדרים ס"ה, אומרת, שאותם סנהדרין התירו לו את השבועה, ולמה התירו לו?
אומר הר"ן – אעפ"י שלא מתירים את השבועה, אלא בפניו של המדיר – אם בא צדקיה להתיר את השבועה, צריך לקרוא לנבוכדנצר... אז איך הם עשו את זה?!
חלק מהמפרשים אומרים – היות וצדקיה, היה לו קשה לעמוד בזה, וזה ביטל אותו ממלאכת עבודת ה', אז זה כמו לדבר מצווה, ואז היה מותר להתיר לו, אפילו שלא בפניו.
תשובה נוספת שאומרים המפרשים – משום שמצוות המלך עליהם. אָמַר לָהֶם דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁאַתֶּם הִתַּרְתֶּם לְצִדְקִיָּה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לִי, מִיָּד גָּזַר וְהוֹרִידָן לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן. הֶעֱלוּ עָפָר, הִתְחִילוּ מַזְכִּירִין זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, דִּכְתִיב (בראשית יח, כז): וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. חָגְרוּ שַׂקִּים, הִתְחִילוּ מַזְכִּירִין זְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, דִּכְתִיב (בראשית לז, לד): וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו. מֶה עָשׂוּ לָהֶם קָשְׁרוּ שְׂעָרָן בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם וְהָיוּ מְרִיצִין אוֹתָם מִירוּשָׁלַיִם וְעַד לוּד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הוֹרִידוּ לָאֶרֶץ רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלָיִם. אומרים חז"ל - אֶלְעָזָר אַל תְּהִי פָּרָשַׁת נְדָרִים קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי פָּרָשַׁת נְדָרִים נֶהֶרְגוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שֶׁל צִדְקִיָּהוּ.
באים המפרשים ושואלים שאלה עצומה... והשאלה נמצאת בבית הלוי(סוף פרשת וישב) ששואל – בשלמא שמו עפר על ראשם, כדי לעורר זכותו של אברהם אבינו, מובן, כי אמר וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר ולכן שמו עפר על ראשם... אבל מה שייך לשים שק, כדי לעורר זכותו של יעקב אבינו??
למה יעקב אבינו שם שק??!
כי היה אבל, שלקחו לו את יוסף. אז מה זה קשור לעורר את הזכות, על יעקב אבינו??
אולם רבותינו במדרש אומרים, שמאז ששם יעקב על עצמו שק, לא פסק השק מאבותינו... אבל צריך להבין מה מונח כאן? אומר הבית הלוי חידוש נפלא, ואני רוצה קצת להרחיב מעבר למה שהוא כותב: ישנו מדרש {בראשית רבה, פרשה פד, אות כא} - מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי אָמְרָה לוֹ כְּתִיב (דברי הימים א ה, ב): כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו, וּכְתִיב (בראשית לח, יב): וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ מתו לו שני ילדים, קבר אישה, והלך להתחיל את החיים מחדש..., וְזֶה אֲבִיהֶם אבא שלו, יעקב אבינו שֶׁל כֻּלָּם וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, אָמַר לָהּ מִתְנַחֲמִים עַל הַמֵּתִים וְאֵין מִתְנַחֲמִים עַל הַחַיִּים. היות ויוסף חי, לכן הוא לא התנחם. אם יוסף היה מת, הוא היה מקבל נחמה! נשאלת השאלה – ממה נפשך? ידע יעקב אבינו שיוסף חי, או לא ידע?
חשד בהם שהוא חי... אז אם הוא חי, למה הוא ממאן להתנחם?!
מי שזוכר, הזכרנו מה שכתוב במסכת סופרים, שבשעה שיוסף נעלם, הוא לקח שתים-עשרה אבנים, ושתים-עשרה אלומות, ואמר לכולם להשתחוות ליוסף...והשתחוו. אז יש לך סימן טוב יותר מזה, שהחלומות שלו התגשמו?
מבחינת יעקב אבינו, יוסף איננו... אם הוא מת, אז יש לך סיבה להיות אבל, ואם הוא חי, אז תתנחם! אומר הבית הלוי – דע לך, יעקב אבינו, לא סירב לקבל ניחומים, בגלל שהבן נעלם לו, אלא הכאב שהיה לו, היה בגלל דבר אחד – יעקב ידע, שאם יצאו ממנו שנים-עשר השבטים, ממנו תתחיל ההוויה של עם ישראל. רבותינו אומרים, גביע פירושו : ג – ג' אבות. יב – שנים-עשר השבטים. ע – שבעים נפש.
כל ההוויה של עם ישראל, זה גביע
אמר יעקב – אני השלישי מהאבות. אם יוצאים ממצרים שנים-עשר השבטים, יצאו ממני גם שבעים נפש. ממני תתחיל ההוויה של עם ישראל.
באותו רגע, שהוא ראה שיוסף נעלם... אם יוסף נעלם, פירוש הדבר"שממני לא יצא עם ישראל"...
כבר יצחק אבינו היה בטוח, שממנו יצא עם ישראל... למה?
כי כתוב בחז"ל, שרבקה היתה אמורה ללדת את שנים-עשר השבטים, שנאמר {כה, כב} וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּהאָנֹכִי... זֶּה = 12 השבטים.
"אם ככה מתנהגים שתים, איך אני יביא שנים-עשר שבטים?!" שאלה רבקה...
בא עשו הרשע, ועקר את רחמה! הוא מנע מרבקה אמנו, להביא שנים-עשר שבטים לעולם.
יעקב יודע, שמי שיביא שנים-עשר שבטים, ממנו תצא ההוויה של עם ישראל...
כשיעקב הולך לחרן, נאמר {כח, יא}וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם... שואלים חז"ל – כמה אבנים הוא לקח?
אומרים חז"ל – 12 אבנים.
אמר יעקב – אם 12 האבנים הללו, הולכים ומתאחדים לאבן אחת, בידוע, שיהיו לי 12 ילדים.
מדוע נאמר על יעקב וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם?
נאמר {לז, לה} כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה אומר רש"י - אבל שאלה. כפשוטו לשון קבר הוא, באבלי אקבר, ולא אתנחם כל ימי. ומדרשו גיהנם, סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מבטח אני שאיני רואה גיהנם. אם ככה, אומר הבית הלוי – עיקר הפחד של יעקב היה, שאם לא יהיו לו 12 שבטים, עם ישראל לא יצא ממנו.
בֹא ואסביר לך מה קרה כאן: שואל המדרש {תנחומא ישן, פרשת וישב. ילקוט שמעוני אות קמ"ג} - וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם. ״אמר יעקב הרי נפרצה ברית השבטים, כמה יגעתי להעמיד ״י״ב״, כל מעשיו של הקב״ה כנגד י״ב שבטים - י״ב מזלות י״ב שעות ביום י״ב שעות בלילה י״ב חדשים י״ב אבנים באפוד - הרי נפרצה ברית השבטים! ולא רצה יעקב לישא אשה אחרת ולהוליד בן?
מפני שבועתו של לבן: ואם תקח נשים על בנותי״.
הוציאו לבן החוצה ואמר לו – {לא, נ} אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. וישבע יעקב בפחד אביו יצחק.
אז מה אם נשבעת לו?! הוא גוי! הוא רמאי!
אומר יעקב אבינו – בשום פנים ואופן אני לא מפר את השבועה...
ואם תלך להישאל על השבועה???
כדי להישאל על השבועה, הוא צריך ללכת ללבן, ולהישאל בפניו!
מעדיף יעקב אבינו, להישאר בלי שבט, ושממנו לא יצא בנין עם ישראל, והוא ישב בגיהינום, ולא ישאל על השבועה! אומר הבית הלוי – הניסיון הזה, לא פחות מניסיון העקידה!
אם ככה יוצא, שיעקב אבינו המשיך להתאבל על בנו, ולא נשאל על השבועה! אומר הבית הלוי – עכשיו תבין, למה הסנהדרין שמו שק, כדי לעורר את זכותו של יעקב אבינו...
למה הוא לבש שק??
כי הוא מאן לקבל תנחומים.
למה הוא מאן לקבל תנחומים?
כיון שהוא לא רצה לשאת עוד אישה! כי הוא נשבע! והוא לא רצה להפר את השבועה, כי לא רצה ללכת ללבן!
הסנהדרין של צדקיה המלך, שהפרו לצדקיה את השבועה, שלא בנוכחות נבוכדנצר, ובגלל זה הוציא אותם להורג... לובשים הסנהדרין שק, כדי לעורר את זכותו של יעקב אבינו!
עד כאן דברי הבית הלוי. אם ככה יש לנו :
יהודה צריך להישאל על נדרו –"אין שום בעיה, אני אלך אל אבי, ורק כשאהיה לידו, אוכל להישאל".
יעקב אבינו לא נשאל, כי הוא צריך את לבן.
הסנהדרין הלכו והתירו לצדקיה את שבועתו, ולכן מתו כולם.
אם אלה הם פני הדברים, אני רוצה בע"ה, להגיע לנקודה אחת, שאיתה בע"ה נסיים:
בסוף הפרשה, מופיע שמותיהם של כל השבעים איש, שהגיעו למצרים – {מו, ח} וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן: {ט} וּבְנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ וּפַלּוּא וְחֶצְרוֹן וְכַרְמִי: {י} וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית
מי זה שאול בן הכנענית? אומר רש"י - בן הכנענית. בן דינה שנבעלה לכנעני, כשהרגו את שכם לא הייתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה (בראשית רבה)
אז מהנישואין של דינה עם שכם בן חמור, נולדה אסנת, ומהנישואין שלה עם שמעון, נולד שאול. נשאלת השאלה – למה הוא נקרא שָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית?
אמא שלו כנענית?
לא. אמו יהודיה!
אז למה התורה קוראת לו שָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית?!
כדי להבין מה קורה כאן, אני רוצה לעמוד על מדרש {תנחומא, פרשת וישלח} שנבין, כמה צריך להיזהר מנדרים! אומר המדרש {תנחומא, פרשת וישלח, אות ח} - וְאָמַר רַבִּי יַנַּאי, » הַנּוֹדֵר וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, פִּנְקָסוֹ מִתְבַּקֶּרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר: הֵיכָן פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי שֶׁנָּדַר נֶדֶר בְּיוֹם פְּלוֹנִי. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב לַאֲרַם נַהֲרַיִם מַה כְּתִיב שָׁם, וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר וְגוֹ' (בראשית כח, כ). הֱשִׁיבוֹ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. הָלַךְ וְנִתְעַשֵּׁר וּבָא וְיָשַׁב לוֹ וְלֹא שִׁלֵּם אֶת נִדְרוֹ, הֵבִיא עָלָיו עֵשָׂו וּבִקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. נָטַל מִמֶּנּוּ כָּל אוֹתוֹ דוֹרוֹן, עִזִּים מָאתַיִם, וְלֹא הִרְגִּישׁ. הֵבִיא עָלָיו הַמַּלְאָךְ וְרָפַשׁ עִמּוֹ וְלֹא הִרְגִּישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, זֶה סַמָּאֵל שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וְנַעֲשָׂה צוֹלֵעַ. כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ, בָּאת עָלָיו צָרַת דִּינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּצֵא דִינָה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ, בָּאת עָלָיו צָרַת רָחֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר. מְסַיֵּעַ לֵהּ לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן דְּאָמַר, כָּל הַנּוֹדֵר וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם גּוֹרֵם לְאִשְׁתּוֹ שֶׁתָּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם וְגוֹ'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד מָתַי יְהֵא הַצַּדִּיק הַזֶּה לוֹקֶה וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּאֵיזֶה חֵטְא לוֹקֶה, הֲרֵינִי מוֹדִיעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם (בראשית לה, א). אָמַר רַבִּי אִיבוֹ, מְהוֹלְתַּךְ טַרְשָׁא אַקִּישׁ עֲלָהּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא הִגִּיעוּךָ הַצָּרוֹת הָאֵלּוּ אֶלָּא עַל שֶׁאֵחַרְתָּ אֶת נִדְרֶךָ. אִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁלֹּא יַגִּיעֲךָ עוֹד צָרָה, קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנָּדַרְתָּ לִי שָׁם נֶדֶר, אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר (בראשית לא, יג). אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב, בִּשְׁעַת עַקְתָּא נִדְרָא, בִּשְׁעַת רְוָחָא שַׁמְטֵי. שהיית בצרה נדרת נדרים, וכבאה אליך רווחה, שכחת מה שנדרת?!
רואים מכאן, מה סבל יעקב אבינו, כשהשהה את קיום הנדרים!
למה הבאתי את כל הנושא הזה?
כי מצאתי... בתרגום יונתן בן עוזיאל – למה קוראים לו שָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית!
רש"י אומר – שנבעלה לכנעני. השאלה שמתבקשת מיד – מה זה 'נבעלה לכנעני'?! הבן הזה, יצא משמעון ודינה... מה זה קשור לכנעני? אומר התרגום יונתן בן עוזיאל - וְשָׁאוּל הוּא זִמְרִי דְעָבַד עוֹבְדָא דִכְנַעֲנָאֵי בְּשִׁטִים.
אתה יודע מי זה האיש הזה שקוראים לו שאול???
זה זמרי בן סלוא!
הוא הביא את הכנענית כזבי בת צור, לתוך המחנה, ובגללו מתו 24,000 איש מבני שמעון... הכל בגלל מה??
הכל בגלל השהייה בנדר!
אם הוא היה מקיים מיד את הנדר, אז לא היו לוקחים ממנו את הדורונות.. עשו לא היה לוקח... הוא לא היה נעשה צולע.... דינה לא היתה נלקחת לשכם... שָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית נקרא ככה, בגלל אותו מעשה, שיצא ממנו זמרי בן סלוא. אומרת הגמרא {מסכת סנהדרין פב, ב} - א''ר יוחנן חמשה שמות יש לו זמרי ובן סלוא ושאול ובן הכנענית ושלומיאל בן צורי שדי זמרי על שנעשה כביצה המוזרת בן סלוא על שהסליא עונות של משפחתו שאול על שהשאיל עצמו לדבר עבירה בן הכנענית על שעשה מעשה כנען ומה שמו שלומיאל בן צורי שדי שמו: כהן ששימש בטומאה.
כלפי מה הדברים אמורים?
אנחנו נמצאים ביום האחרון של חנוכה... ברוך ה' נפרדים מהחג... חז"ל אומרים - בִּשְׁעַת עַקְתָּא נִדְרָא, בִּשְׁעַת רְוָחָא שַׁמְטֵי...
במפרשים כתוב, שזאת מערכת חנוכה. זה סיום הדינים של ראש השנה.
חז"ל אומרים לנו, שפרשת ויגש, יוצאת בדר"כ בימי החנוכה, או לאחריהם, ללמד אותנו, עד כמה האדם צריך לבדוק את עצמו, אם בימים הנוראים האדם קיבל על עצמו קבלות...
כי בדר"כ בשעת צרה, כשאדם נמצא בימים הנוראים... הוא מבטיח"ריבונו של עולם, אם תכתוב אותי לחיים טובים ולשלום.. אני מבטיח לך.................!"
הוא מבטיח הבטחות, מכאן ועד להודעה חדשה... איך אומרים המפרשים – נאמר בתורה (דברים י''א) תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךְ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה... אם ככה, היה צריך להיות כתוב מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית השָׁנָה... התשובה היא – בראשית השנה, אתה מבטיח לקב"ה"ריבונו של עולם, השנה תהיה הַשָּׁנָה לא הכרת דוד כזה! מהשנה דוד הולך להיות דוד אחר!
אבל אחרי שנגמרת השנה... דוד נשאר אותו דבר, בדיוק כמו בשנה הקודמת... לכן נאמר שָׁנָה. אומרים חז"ל – בשעת צרה, האדם יודע לנדור...
יעקב אבינו ידע, מה הוא קיבל על השהייה בנדר... הוא הסכים להיות בלי יוסף, ולא להתחתן עם עוד אישה, רק כדי לא להישאל על השבועה, שהוא נשבע ללבן... ללמד אותנו, עד כמה צריך להיזהר בדיני נדרים...
קראתי באחד הספרים, שיהודי אחד בא לפני האדמו"ר מויז'ניץ עם חתנו...
לאחר תפילת ערבית.. ניגש האדמו"ר ואמר לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ.... עם כל ההתלהבות... ושם כתוב מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה
אז אותו יהודי חושב עם עצמו, ואומר"האמת היא, מה שאני זוכר את עצמי.... בחיים שלי לא נשבעתי למרמה... בעצם אפילו לא נשבעתי..."...
נגמר המזמור... כולם עוברים ליד הרבי... הוא הגיע מולו... אומר לו הרבי - וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה, זה לאו דוקא אם נשבעת או לא... כל יהודי נשבע!
אומרת הגמרא במסכת נידה, שלפני שהנשמה יורדת לעולם הזה, משביעים את האדם"תהי צדיק ואל תהי רשע!"
זה מה שאומר דוד המלך מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה שהוא לא שיקר בשבועה, שהוא נשבע לקב"ה!
אנחנו נכנסים לחודש טבת... ובשבוע הבא ביום שישי, י' בטבת...
חודש טבת, זה חודש שירדה חשכה, כמו שנאמר בחז"ל – בתאריך ח'-ט'-י' בטבת, ירדה חשכה לעולם, כי תורגמה התורה ליוונית....
אלו ימים, שיש בהם יותר חושך מאור, אבל הימים האלה מצד שני, כמו שאומרים בית הילל – למדנו מהחנוכה, שהתפקיד שלנו, זה להיות מוסיף והולך!
גמרנו רבעון של השנה... מתחילים רבעון חדש... שכל אחד יבוא עם 'מוסיף והולך'...
שיגיד"תודה רבה לקב"ה! זכיתי בס"ד, שלושה חודשים שכל-כך הרבה שפע נתת לנו... אני מבטיח לך, להיות 'מוסיף והולך'! ע"י זה, נזכה בע"ה לשמוע קול שופרו של משיח צדקנו, במהרה בימנו אמן ואמן!!!
לקבלת השיעור בדואר אלקטרוני, שלחו בקשה למייל gg2006@013.net.il
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.