בס"ד
פרשת נצבים-וילך/ראש השנה – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"א, כד' אלול.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת נצבים –וילך. היא הפרשה שמסיימת את שנת תשע"א.
השנה, פרשת נצבים-וילך מחוברות, כמו שכותב בעל-הטורים, בפתיחת פרשת וילך, הוא מביא פסוק מספר דניאל(א, ה) מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ... שם מדובר על המאכלות האסורות שרצו להאכיל את דניאל, והוא ביקש להביא במקום זה זירעונים.
כותב בעל הטורים על דרך הרמז – כשראש השנה יוצא ב"בג", כלומר בב' וג', אז מתחילים לומר"המלך", אז"פת" – תפתת את שתי הפרשיות לשתיים, אז יש לך נצבים לבד ו"וילך" לבד.
במקום שלא יוצא בפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ, כלומר בד'-ה', אז הפרשיות מחוברות. כך מביא בעל הטורים על דרך הרמז, לרמוז על ענין חיבור הפרשיות או הפרדתם.
אנחנו בע"ה נדבר משהו בפרשת השבוע, ולאחר מכאן נדבר על ראש השנה, מכיוון שזהו השיעור האחרון, שבע"ה נדבר לפני ראש השנה.
בספר אמונת עתך, הוא כותב דבר יפה – בפרשת וילך ישנם 30 פסוקים, ובפרשת נצבים ישנם 40 פסוקים, ובפרשת האזינו, ישנם 52 פסוקים.
הצדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, בראש השנה, אבל 30 יום שבין ראש חודש אלול לראש השנה, הם כבר חזרו בתשובה. להם מספיק 30 יום, אז הם רמוזים בפרשת וילך, ששם יש 30 פסוקים.
הבינוניים תלויים ועומדים עד יום כיפור. הם צריכים 40 יום, אז הם נחתמים רק ביום כיפור, לכן אצלהם יש פרשת נצבים – 40 פסוקים.
ישנם כאלה שצריכים על הושענא רבה. עד הרגע האחרון, הם עדין לא מתעוררים, לכן בשבילם נאמרה פרשת האזינו, 52 פסוקים.
פרשת נצבים פותחת בפסוק - אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: {י} טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ..
כותב הזוהר הקדוש, שהפסוק הזה שאמר אותו משה רבינו ע"ה, ביום פטירתו, כמו שכתוב בחז"ל, הוא רומז לענייני ראש השנה. אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם- דא הוא ראש השנה. כולם נצבים בראש השנה, לדין לפני הקב"ה, החל מראשי העדה רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: {י} טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.. כולם עומדים לדין בראש השנה.
כותב הזוהר הקדוש כלל – דע לך, שבכל מקום שכתוב את המילה היום, דא היא ראש השנה. כלל מאוד מפורסם, נזכיר רק כמה ראיות:
המקום הראשון, מופיע בספר איוב(א, ו) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם..
אומר רש"י - ויהי היום. אותו יום שהיה ראש השנה.
גם הזוהר הקדוש אומר - וַיְהִי הַיּוֹם – דא הוא ראש השנה.
בני האלוקים שבאו להתייצב, אלו המלאכים המסנגרים. וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם, זה המלאך המקטרג, אז ממילא, כל מה שקרה לאיוב, שנפסק עליו שיבואו עליו ניסיונות, הכל התחיל בראש השנה, שנאמר וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם..
מקור נוסף שמביא הזוהר -(מלכים ב' ד, יא) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה וַיָּסַר אֶל הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה.
וַיְהִי הַיּוֹם – דא הוא ראש השנה.
ראש השנה, הוא היום שבו אירחה האישה השונמית את אלישע, ובאותו יום, הוא הגיע להתארח בראש השנה בשונם, ואז בראש השנה, שואל אותה אלישע הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא האם את רוצה שאייצג אותך לפני הקב"ה, בראש השנה? בשום פנים ואופן לא וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת רק בתוך העם אני יושבת. אל תזכיר אותי באופן נפרד מהעם.
כך אומרת לו האישה השונמית, למרות שזה פלא עצום – לכאורה נביא, רוצה להזכיר אותך בראש השנה! מי מאיתנו לא היה מוכן לכך?!
לפני שהולכים להתרים תרומות, אז אומרים לכולם"יזכירו אותך בראש השנה"...
אומרת האישה השונמית – לא רוצה שתזכיר אותי לבד, והשאלה היא – למה?
המקור השלישי שמביא הזוהר הקדוש, דברים שאנחנו נקרא אותם בס"ד, בא' ד'ראש השנה, בהפטרה, כאשר אלקנה מתארח בשלֹה, בשלושה רגלים... הוא הרי לקח על עצמו להביא את כל היהודים למשכן שלֹה, והוא הצליח מאוד. חז"ל אומרים, שבשנה הראשונה הוא העלה 5 נפשות, אחרי זה 10....
הוא קיבל על עצמו, לעלות בשלושה רגלים למשכן שלֹה, ומלבד זה, הוא קיבל על עצמו בנדבה, כך כתוב בתנא דבי אליהו, לעלות פעם נוספת בנדבה, חוץ משלושה רגלים של יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ, הוא קיבל על עצמו פעם נוספת, וזה בראש השנה, וזה מה שקוראים ביום א' ד'ראש השנה(שמואל א' א, ד) וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּֽלְכָל-בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנֽוֹת {ה} וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת-חַנָּה אָהֵב וַֽה' סָגַר רַחְמָֽהּ...
אז וַיְהִי הַיּוֹם, הכוונה לראש השנה, כל מה שחנה נפקדה, זה היה בראש השנה, כך כתוב בדברי המפרשים, ואנחנו גם לומדים הרבה, מהעניינים של ראש השנה, מְחָנַה, בכמה וכמה נושאים, והגמרא(מסכת ברכות) לומדת שיש תשע ברכות בתפילת המוסף של ראש השנה, ולומדים את זה מתשעת האזכרות שאמרה חנה בתפילתה.
אנחנו רוצים קצת, להיכנס לעומק הפסוק הראשון שמופיע בפרשה - אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.
הפסוק הזה, שמדבר על ראש השנה, פותח בלשון רבים, עובר ללשון יחיד, ושוב חוזר ללשון רבים.
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם אז כתוב בראש השנה ש נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, אז למה התורה באה אחרי זה, ופורטת שוב רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם?
היא פורטת את זה ללשון יחיד, ושוב חוזרת לכלל כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל...
השאלה שנשאלת כאן – מה הסדר? או שהתורה תגיד לפרטים אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם בראש השנה מ רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם... כולם יעמדו לדין, מבלי לפרט כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל..
או שתכתוב אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם.. כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל ואז נבין, שכולם עוברים בדין.
מה התורה רצתה בחלוקה הזאת, של היחידים, ואחרי זה רבים? מה משמעות הפסוק הזה, כפי שהזוהר הקדוש אומר, שמדובר בראש השנה?
כדי להבין את יסודם של דברים, בואו נראה דברים נפלאים, שכותב הרב דסלר בפרו מכתב מאליהו(חלק ב', מאמרי ראש השנה) ונראה כאן יסוד נפלא, בעבודת ראש השנה, ובשני הדינים שישנם בשני ימי ראש השנה:
הגמרא(מסכת ראש השנה טז, א) אומרת - בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בר''ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר {תהילים לג-טו} היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים.
שואלת הגמרא(שם יח, א) - בר''ה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון: מאי כבני מרון ומביאה שלושה פירושים הכא תרגימו כבני אמרנא כמו כבשים שעוברים להתעשר אחד אחד ריש לקיש אמר כמעלות בית מרון היה מעבר צר עם תהום פעורה משני צדדים, שרק אחד יכל לעבור רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד.
אמר רבב''ח א''ר יוחנן וכולן נסקרין בסקירה אחת.
נשאלת השאלה – מה פירוש הדבר וכולן נסקרין בסקירה אחת?
בא הרב דסלר, ומביא את דבריו של האר"י הקדוש:
כותב שהאר"י הקדוש, שישנם שני דינים בראש השנה. היום הראשון הוא דינה קשיא, והיום השני, זה דינה רפיא.
השאלה שנשאלת היא – מה פירוש הדבר, דינא קשיא ודינה רפיא? מה המשמעות של זה?
אם היו אומרים, יום אחד הוא דין והיום השני הוא רחמים, אז הייתי מבין, אבל לא כתוב יום אחד דין ויום אחד רחמים, אלא כתוב דינה קשיא ודינה רפיא.
כך כותב האר"י הקדוש, כנראה שמקור הדברים בזוהר, והשאלה ששאלת היא – למה? מה זה הדין הזה, דינא קשיא ודינה רפיא?
בא הרב דסלר בספרו, ומסביר ביאור נפלא, מה זה דינא קשיא ודינה רפיא:
ביום א' ד'ראש השנה, נידונים בני האדם כיחידים. כל אחד עובר עם המאזניים שלו, ורק הקב"ה, שיודע לשקול במאזניים שלו, כל מצוה שאדם עשה אותה, בצער שנגרם לו, בקושי, בניסיונות...
לכן, במאזניים של הקב"ה, נידונים בני-האדם, זה פירוש הדבר - עוברין לפניו כבני מרון.
כותב הרב דסלר, בביאור דברי האר"י - זה פירוש הדבר דינה קשיא, כי בינה קשיא, מחשבים את המצוות והעבירות, במשקל.
אם יש לו 1000 מצוות ו- 994 עבירות, אז לכאורה, הכף של המצוות הכריעה...
כותב הרמב"ם, בפירוש המשניות – אין קיזוזים. זה לא פירוש הדבר, שאתה לוקח 1000 מצוות, ועושה מינוס 994 עבירות, ונשאר לך 6 מצוות, ועם זה אתה נשאר על כף המאזניים.
העבירות, הם עבירות, ותצטרך לקבל עליהם עונש. המצוות הם מצוות ותקבל עליהם שכר.
בראש השנה, הקב"ה קובע, לפי המצוות והעבירות של האדם, מה יהיה איתו בשנה הקרובה.
האם יצמצמו לו את הכוחות, או שיתנו לו תוספת של סיוע.... הכל נקבע בראש השנה, על בסיס המעשים שלו, מהשנה שעברה.
ביום השני של ראש השנה, יש יום דין נוסף, שנקרא"דינה רפיא".
בדינה רפיא, מודדים את הבודד בתוך כלל ישראל, כמה כלל ישראל נצרך לבודד, כמה כלל ישראל, צריך את אותו בן-אדם.
זאת אומרת, שיכל להיות שבן-אדם נקבע עליו, ביום א' ד'ראש השנה, עונש מיתה רח"ל, נקבע עליו עונש של ייסורים רח"ל, אבל ביום השני של ראש השנה, שוב מחזירים אותו לדין, כאן נשכרים בשׂכירה אחת.
מה מרוויחים משׂכירה אחת?
בשכירה האחת, בודקים את האדם, ביחס אל הכלל.
נגיד, אם ישנו גבאי של בית כנסת, הוא באיזה מושב, ושם הוא האחראי להעיר את האנשים לתפילה ולסליחות, כל ענייני הדת על כתפיו. יודעים בשמים, שאם הוא יעזוב את המקום, בני המקום לא יעשו שום דבר.
יבואו, לא יבואו, יכנסו, לא יכנסו... לא מענין אף אחד.
יוצא, שכל עניני הרוחניות במקום, מונחים על כתפיו, אז גם אם האדם הזה, נקבע לו עונש פרטי, אז יש לו עונש.
אבל למרות זאת, אומרים חז"ל, הוא חוזר ביום השני, שנשכרים בשכירה אחת, ושם הוא יוצא זכאי בדין. למרות שהדין, ממשיך להיות דין חייב, אבל יש השהיה של ביצוע גזר הדין. גזר הדין לא בא לידי ביצוע, למה?
כי כלל הציבור צריכים אותו.
היות וכלל ישראל צריכים אותו, אז ממילא, ממתינים עם ההשהיה, של גזר הדין, של דינה קשיא.
יש אמרה כזאת שאומרת, שאם המלך צריך מישהו, הוא מוריד אותו גם מחבל התליה.
אם כלל ישראל צריכים מישהו, אז הקב"ה משאיר אותו, גם אם נגזר עליו רח"ל, גזירה קשה, משהים את גזר הדין, והוא יוצא זכאי בדין, בדינה רפיא.
עפ"י זה, מבארים רבותינו, את מה שכתוב בחז"ל:
חז"ל אומרים לנו שכולם עוברין לפניו כבני מרון.
אומרת האישה השונמית לאלישע – אתה רוצה להזכיר אותי? על מה אתה רוצה להזכיר אותי, בתור אישה בודדת?!
אישה בודדת זה בינה קשיא, בדינה קשיא אני פוחדת! שישימו את המשקל על המאזניים, מי יודע אם אני עוברת או לא?!
מה אני מבקשת ממך? בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת – אם אתה רוצה להזכיר אותי, תזכיר אותי בכלל! בדין של הכלל, שם יש לי סיכוי לצאת בדין.
אומרת האישה השונמית – לבד, זה סכנה גדולה להזכיר אותי! אבל אם אתה מכניס אותי בתוך הכלל, שם יש סיכוי טוב שאני אצא בדין.
עד כאן הדברים שכותב הרב דסלר, ואם ככה, יש לנו ביאור נפלא, לנושא נוסף שכותב אותו ר' יחזקאל לוינשטיין:
כתוב בירושלמי(מסכת ראש השנה), שאנחנו לא כמו אומות העולם. אומות העולם, לפני שיש להם משפט, לובשים שחורים ומתעטפים שחורים, מגדלים זקניהם, מגדלים ציפורניהם, רוצים להראות לשופט שהם בדיכאון.
אבל אנחנו לא ככה, כותב המדרש, אנחנו מתרחצים, מתגלחים, לובשים בגדים חדשים, למה?
כי אנחנו בטוחים, שהקב"ה יעשה לנו נס. כך כתוב בירושלמי והטור מביא את זה להלכה.
שואל ר' יחזקאל לוינשטיין, מביא בשם הסבא מקלם - במה אתה כל כך בטוח?"אנחנו בטוחים שיעשה לנו נס"... כמה אנשים בשנה שעברה, לבשו לבנים, והתגלחו והסתפרו, ולא נעשה להם הנס, והלכו לבית עולמם בשנה הזאת?
מה הביטחון הגדול, שאתה אומר"אני בטוח שהקב"ה יעשה לי נס"?!
אמר הסבא מקלם – אנחנו לובשים לבנים ומסתפרים ומתגלחים, זה לא בגלל שהיחיד יעשה לו נס. בתור יחיד, לא בטוח שתצא זכאי בדין, אלא"אנחנו בטוחים, שיעשה לנו נס", כלל ישראל מוגנים.
ההגנה שישנה, זה בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת – כלל ישראל מוגן.
אם ככה, נוכל להבין מה עשה הסבא מקלם, בראש חודש אלול:
בראש חודש אלול, היה הסבא מקלם, תולה על דלת הישיבה בקלם מכתב – 'דעו לכם, שחודש אלול, כמוהו כאדם שנכנס למדבר ששורץ חיות טורפות. הדרך היחידה לעבור את חודש אלול בשלום, זה רק אם מצטרפים לשיָרה. בשָיָרה, הציבור מוגן'.
אמר הסבא מקלם – מי שמצטרף לכוח הציבור, הוא מוגן.
מה פירוש הדבר, בכוח הציבור?
כותב הסבא מקלם - כל אדם יקח על עצמו, לפני ראש השנה, דברים שנועדו לזכות את הציבור.
אדם פותח גמ"ח שהציבור צריכים אותו, אדם לוקח תפקיד שהציבור צריכים אותו... כל מה שהאדם לוקח לצרכי הציבור, לתועלת הכלל, כציבור הוא מובטח. הציבור ככללותו, יש לו אבטחה.
אומרת האישה השונמית - בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת – בציבור, יש לי יותר סיכוי לזכות בדין.
אם אלה פני הדברים, נוכל להבין את מה שכתוב כאן:
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם כולנו מתייצבים לדין בראש השנה, אבל ישנה חלוקה, ישנם שתי דינים.
יש רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם – זה הדין של היחידים... אחרי זה לוקחים את היחיד, ומדמים אותם ב- כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.
ישנם שתי דינים שדנים אנשים – דנים אותם קודם כיחידים, אחרי זה לוקחים את היחידים ודנים אותם בכלל.
יש דינה קשיא – דנים אותם יחידים. אחרי זה יש – דינה רפיא – שם דנים את הכלל.
אומר משה רבינו, וכך מבאר הזוהר הקדוש - אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם בראש השנה, כולם ניצבים לדין מול הקב"ה. מה נעשה בדין הזה?
יש רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם זה הדין, שקודם כל מנהיגי ישראל עוברים. אחרי זה יש טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ... אבל יש דין נוסף – אחרי זה לוקחים אותם בחזרה, ודנים אותם ככלל ישראל.
אם אלה פני הדברים, נוכל עתה בס"ד, להבין יסוד נוסף:
רש"י, בהמשך הפרשה שואל – למה נסמכה פרשת נצבים, לפרשת כי-תבֹא?
כותב רש"י – למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ''ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפיסם אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קימים לפניו.
הוא ראה שכל עם ישראל נבהלו. אחרי שנבהלו, אמר להם – רבותי, לא להיבהל, לא קרה כלום.
בא הכלי יקר במקום, ואומר – אני לא מבין מה הולך כאן. משה רבינו מפחיד אותם, הם נבהלים, ואז הוא אומר להם – רבותי, לא להיבהל!
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם הכל בסדר, לא להיבהל.
בשביל מה הבהלת אותם?!
אם המטרה היתה בשביל להפחיד אותם, אז בסדר גמור, עשית את המטרה, אבל משה רבינו אומר להם – נבהלתם?! אל תיבהלו אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם לא קרה כלום.
כל המפרשים מנסים להבין מה הולך כאן, והכלי יקר, יש לו מהלך משלו, לא ניגש לבאר זאת.
ראיתי רעיון נפלא בספר ביכורי משה, בשם הרב קמינצקי, ויש לנו כאן מרגלית נפלאה:
האור-החיים הקדוש, בפרשת כי תבוא שואל – למה פרשת כי תבוא, מאה קללות חסר שתים, שאמר אותם משה רבינו, מבלי אף מילה אחת של נחמה, רק קללות!
(דברים כח, סח) וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה.
אומר רש"י - ואין קנה. כי יגזרו עליך הרג וכליון.
אומר אור-החיים הקדוש – בֹא תראה, בפרשת בחוקתי, שהקב"ה משמיע קללות, אם לא ישמעו לתורה... איך זה ניגמר?
(ויקרא כו, מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם מבטיח הקב"ה, גם אם נהיה בגלות, והקב"ה יעניש אותנו {מה} וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' – יש הבטחות, יש מילות עידוד בסוף!
משה רבינו אומר 98 קללות, אף מילה של עידוד!
עוד שואל האור-החיים הקדוש – בפרשת כי תבוא, כל הקללות הם בלשון יחיד, ובפרשת בחוקתי, הקללות הם בלשון רבים. כאן בפרשת כי תבוא, ישנם רק שלוש קללות בלשון רבים, מה מונח כאן?
אומר האור-החיים הקדוש דבר נורא – בפרשת בחוקתי, כשהקב"ה אמר קללות לעם ישראל, בלשון רבים, הוא דיבר לכלל ישראל. כאן, משה רבינו מדבר, מאה חסר שתים, זה קללות ליחידים. יחיד שחטא, אין לו הבטחה, שמישהו יגאל אותו.
אם חלק מהציבור חטאו, אז החלק השני מהציבור, יכל להגן עליהם. כלל ישראל מוגן.
הקב"ה, שמקלל 49 קללות, בסופם יש דברי נחמה. כלל ישראל בטוח שהוא מוגן. אבל, פרשת כי תבוא, שמדבר שם ביחידים, היחידים אין להם הגנה, הם לא יכולים להיות סמוכים ובטוחים, שלא יקרה להם כלום, ולכן שם, אין דברי נחמה.
אם ככה, אומר הספר ביכורי משה, ביאור נפלא:
משה ראה שהוריקו פניהם.
אמרו לו – איך יכל להיות 98 קללות שלך, 49 ל הקב"ה, 147 קללות! מי יכל לעמוד באלה?!
אמר להם משה - אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם הרבה הכעסתם עם המקום, ולא עשה עמכם כליה.
הוא אמר להם יסוד אחד – דעו לכם, ביחיד, אין תקנה, ולכן, אם אתם רוצים לדעת איך אפשר להינצל, זה רק בדרך אחת - אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם – אם כולם ביחד מתייצבים לדין, אם כלל ישראל מאוחדים, ב"ביחד", יש אפשרות להינצל.
לכן, כיון שהוא ראה שהוריקו פניהם, עצם זה, אמר להם – את היחיד, אני לא יכל לעודד, אבל אם אתם רוצים לדעת איך להינצל אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם – אם כולכם תתאחדו כיחידה אחת, כיחידה אתם מוגנים!
עפ"י זה, נבין את דברי המדרש(תנחומא פרשת נצבים, א) - דָּבָר אַחֵר, אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם, מָה הַיּוֹם מֵאִיר פְּעָמִים וּמַאֲפִיל פְּעָמִים, אַף אַתֶּם כְּשֶׁאֲפֵלָה לָכֶם, עָתִיד לְהָאִיר לָכֶם אוֹר עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה לְךָ ה' לְאוֹר עוֹלָם(ישעיה ס, יט). אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁתִּהְיוּ כֻּלְּכֶם אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם(דברים ד, ד). בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אִם נוֹטֵל אָדָם אֲגֻדָּה שֶׁל קָנִים, שֶׁמָּא יָכֹל לְשָׁבְרָם בְּבַת אַחַת. וְאִלּוּ נוֹטֵל אַחַת אַחַת, אֲפִלּוּ תִּינוֹק מְשַׁבְּרָן. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאֲלִין עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם ה' יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו וְגוֹ'(ירמיה נ, ד). כְּשֶׁהֵן אֲגוּדִים, מְקַבְּלִין פְּנֵי שְׁכִינָה.
אלה הדברים לפרשת השבוע, פרשת נצבים, והקשר לראש השנה, ועכשיו אנחנו רוצים בע"ה בס"ד, לעמוד על ענייני ראש השנה:
ידוע לכולם, שבליל ראש השנה, נוהגים לאכל כל מיני מאכלים מיוחדים. כל עדה ומנהגיה, כל עדה ומטעמיה. בן פורת יוסף, משנה לשנה אני שומע מנהגים חדשים, פשוט דברים נפלאים!
מה שכתוב במפורש בגמרא(מסכת הוריות יב-א) - אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא [לעולם] יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי.
כל אחד לפי מנהגו, אוכל מה שהוא רוצה, ואומר על כל אחד מהדברים את ה"יהי רצון".
יש תוספת לזה, שמופיעה במשנה ברורה, במטה אפרים, במהרי"ל... כל עדה והמנהגים שלה.
אוכלים תפוח בדבש.. יש נוהגים להטביל את החלה בדבש.. יש שנוהגים לאכל ראש של כבש, יש שנוהגים לאכל ראש של עגל... יש שאומרים שכל ענין אכילת הראש של הכבש, זה כדי לעורר את ענין עקידת יצחק. יש כאלה שאוכלים רק ראש של דג... האשכנזים נוהגים לאכל גזר, ואומרים"תגזור עלינו גזירות טובות"... יש כאלה שנוהגים לאכל רימונים"שירבו זכויותינו כרימון"... כל מיני דעות, בן פורת יוסף, אם כל אחד יקיים את מנהגי כל העדות, הוא כנראה לא אוכל שום דבר, חוץ מהסימנים האלה J
למה אני אומר לכם את זה?
כי לפני כמה שנים, פגשתי איזה אברך, שרץ לקנות אננס בראש השנה. שאלתי אותו – מה יש באננס?
אז הוא אמר, שזה המנהג אצלהם, לאכל אננס.
מה אתם אומרים שאתם אוכלים אננס?
אנחנו אומרים -"יהי רצון, שנסי ניסים יעשו לנו"
איך מגיע מאננס, נסי ניסים?
פשוט מאוד – באננס יש שתי נוני"ם. בגמרא כתוב, שמי שרואה נו"ן בחלום, יעשו לו ניסים... הוא רואה נחמן, אז יעשו לו נסי ניסים, יש שמה שתי נוני"ם J
היות ובאננס יש שתי נוני"ם, אז אוכלים את האננס ואומרים"יהי רצון שנסי ניסים יעשו לנו"... כך הוא אמר לי.
אז שאלתי אותו – למה אתה צריך לקנות אננס ב-50 ₪, תקנה בננה, גם שם יש שתי נוני"ם! JJJ
"באמת לא חשבתי על זה", הוא אמר לי...
בקיצור, השבוע אני אומר שיעור באחד המקומות בארץ, ודיברתי על מנהגי ישראל בראש השנה, אז שסיפרתי להם על האננס, ולמה הוא לא אוכל בננה, אז קם אחד ואמר – אנחנו אוכלים בננה!
מה אתם אומרים שאתם אוכלים בננה???
"יהי רצון שהשנה הזאת תהיה בֹנָנֶה!
מה זה בֹנָנֶה בצרפתית?
שנה טובה!
בקיצור, רבותי, אין דבר שאין לו מקור!
מקום אחר שמעתי, שאוכלים ריאה של בהמה, ואומרים"יהי רצון ששנה זו תהיה קלה כריאה", כך מישהו אמר לי, שכתוב בבן איש-חי.
ב"ה, כל עדה והמנהגים שלה.
כל אחד שאוכל את הסימנים האלה שואל – תגיד, זה באמת עוזר?
אם תאכל גזר, אתה חושב שיהיו גזירות טובות? אז למה שלא תאכל גזר, כבר מראש חודש אלול?!
אם אתה חושב שתאכל רימונים, זה יעשה לך זכויות, אז תאכל ארגז רימונים! מראש חודש, תדחוף זכויות.
מה זו האכילה הזאת, מה מונח בזה?
השאלה העוד יותר קשה – אוכלים ראש של דג ואומרים"יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב"... הוא כבר 30 שנה אוכל את זה בערב ראש השנה, הוא אומר"שנהיה לראש" ובינתיים הוא הזנב בבית!
אז מה אתה אומר בזה???
אז מישהו אמר לי, כשאומרים את זה על עגל, זה נראה אחרת J
בכל אופן, כל עדה והמנהגים שלה, ואנחנו רוצים להבין מה מונח כאן, מה שורש הדברים, ותכף אנחנו נראה, שהדברים בכלל לא כפשוטם. לכל המנהגים האלה, יש שורש גבוה מאוד, והוא נועד לעורר אותנו לתשובה, בליל ראש השנה.
תכף נראה את הדברים, ונבין מה שהולך בראש השנה, כפי שכותב השל"ה הקדוש.
אני רוצה להתחיל בכלל, ממקור אחר לגמרי, והמקור מופיע בגמרא(מסכת ראש השנה י, ב), ובסיום בע"ה, נגיע לבאר את ענין הסימנים של ליל ראש השנה:
הגמרא(מסכת ראש השנה י, ב) אומרת - תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות בפסח נולד יצחק בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין...
מה פירוש הדבר נפקדים בראש השנה?
יש לכך כמה ביאורים, ואחד הביאורים שאומרים – אלה השלושה, לא היה להם רחם, ובשלושה האלה, נוסד מהלך חדש של יצירת רחם, בראש השנה. כך ראיתי שמבארים.
למה חז"ל מגלים לנו, ששלושה האלה, נפקדו בראש השנה?
כותב החתם סופר בדרשותיו, שראש השנה, הוא יום מסוגל לפקידת עקרות.
אם אתה יודע על מישהו, שלא מצליח להיפקד, קח ספר תהילים בראש השנה ותתפלל עליו...
אז אם חז"ל אומרים לנו ששרה נפקדה ורחל נפקדה וחנה נפקדה, בראש השנה, אז בעצם חז"ל רוצים לבאר לנו, למה קוראים את הפרשיות שלהם בראש השנה.
ביום א' של ראש השנה, אנחנו מתחילים לקרוא בתורה(בראשית יח, טו) וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר.... מה זה קשור לראש השנה?
אז כל המפרשים אומרים, שזה קשור לראש השנה, כי שם בפסוק כתוב, שבשעה שישמעאל קרא לקב"ה, אמרו המלאכים לפני הקב"ה – ריבונו של עולם, למי אתה הולך להמציא אוכל, למי שעתיד להמית את בניך בצמא?!
אמר הקב"ה –"אני דן את האדם, באשר הוא שם".
אז זה בא לומר לאדם בראש השנה"ידונו אותך היום, באשר הוא שם", לא לפי המעשים העתידיים שלך,"באשר הוא שם".
יש מהלך נוסף, שראיתי השבוע, חידוש עצום, באחד המלקטים על ראש השנה, הוא מביא מעשה נורא.
הוא מביא מעשה, שהאדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל היה חולה מאוד, ואמר לגבאים, שהשנה הוא לא יוכל לגשת ולהתפלל לפני התיבה, כי הוא חלש מאוד. רק משהו אחד הוא יוכל לעשות...
אמרו לו הגבאים – רבי, לפחות תתקע בשופר.
אמר להם הרבי – יש לי שתי אפשרויות, או שופר או קריאת התורה, ואני מעדיף קריאת התורה.
שאלו אותו הגבאים – רבי, אתה מעדיף קריאת התורה על תקיעת שופר?!
אמר להם – ראש השנה, זה זמן מסוגל, לקיים את(בראשית כא, י) גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, זה זמן מסוגל להרחיק את הישמעאלים מארץ ישראל. אם יודעים לכוון את הכוונות הרצויות ב גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ, אדם יכל לפעול בתפילות שלו, לגרש את האמה, שלא יהיה לו שום קשר עם עָם ישראל.
כך ראיתי בשם האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל.
לאחר מכן, ראיתי ספר נוסף, המדבר על ענייני ראש השנה, הוא כותב, שהרי 12 חודשים בשנה, כנגד 12 שבטים, והחודש השביעי הוא כנגד אפרים, שנאמר(במדבר ז, מח) בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד. אפרים הוא כנגד החודש השביעי, הוא חודש תשרי. השם של המקריב ביום השביעי, שהוא כנגד החודש השביעי, הוא אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד.
אֱלִישָׁמָע זה אותיות ישמעאל, ובכוח אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד, שזכותו בחודש השביעי, יש כוח לגרש את ישמעאל מארץ ישראל. כך ראיתי במלקטים, שמסבירים מה זה החודש השביעי, כנגד אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד.
אז קוראים בראש השנה פקידתה של שרה בראש השנה, מובן. וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר... שרה נפקדה בראש השנה.
קוראים דבר נוסף ביום הראשון של ראש השנה, קוראים על פקידתה של חנה, הזכרנו את זה מקודם, את מה שהזוהר כותב –(שמואל א' א, ד) וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה... דא היא ראש השנה.
בראש השנה נפקדה חנה. היא באה להתפלל במשכן שלֹה.... כל הסיפור עם אלי, היה בראש השנה, ומכאן אתה למד, שראש השנה הוא זמן מסוגל לפקידת עקרות.
דבר נוסף, אנחנו קוראים ביום השני על עקידת יצחק.
עקידת יצחק שייך לראש השנה, אבל יש כאן דבר נוסף – רחל נפקדה בראש השנה.
למה קוראים ביום השני, של ראש השנה, את ההפטרה מהנביא בירמיהו?
התשובה פשוטה מאוד, כי שם כתוב(לא, יא)... קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ {טו} כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ אז מה פתאום אתה מזכיר את רחל ולא מזכיר את רבקה?
למה דוקא את רחל ולא שום אמא אחרת?
כי רחל נפקדה בראש השנה, וממילא אתה מזכיר אותה.
אז יש לנו הסבר לקריאה הראשונה, להפטרה הראשונה ולהפטרה השניה.
יש דבר נוסף, שקשור לענין הזה, והוא יוסף הצדיק.
בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים. למאי נפקא מינא? מה הוא קשור לראש השנה? מה אתה מוצא לי בראש השנה, ששייך ליוסף?
תמצא לי דבר אחד בראש השנה, ששייך ליוסף. שום דבר לא שייך ליוסף...
שבתי בדרך דרוש, אבל לא מצאתי מסייע לדברי, אני רק אומר את זה בדרך ההקשר:
מכל שבטי-יה, מזכירים בראש השנה רק שבט אחד(ירמיה לא, יט) הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים...
גם בהפטרה אנחנו קוראים אותו. לכאורה, מה זה קשור?
אז אם אתה אומר שהחודש השביעי בשנה, הוא כנגד אפרים, אז זה הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים...
למי שייך אפרים?
ליוסף. ויוסף יצא מבית האסורים, וברגע שהוא יצא מבית האסורים, הוא התחתן עם אסנת, וממנה יצאו מנשה ואפרים... למה אתה מזכיר את הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם...?
כיון שהוא קשור ליוסף, ויוסף יצא מבית האסורים.
זה רק על דרך הדרש. לא מצאתי מישהו שכותב את זה, לכן, תיקחו א תזה בערבון מוגבל.
אבל כתוב בחז"ל, שיוסף יצא מבית האסורים, מה החידוש בדבר?
אם היו אומרים לנו – תשמע, אם יוסף יצא מבית האסורים, אז אתה צריך לעשות תוספת לסעודה, כסעודת הודיה שיוסף יצא מבית האסורים.
אתה לא עושה שום דבר בראש השנה, לבטא את השמחה שלך, שיוסף יצא מבית האסורים, אז למאי נפקא מינא שיוסף יצא מבית האסורים?
רבותי, יציאת יוסף מבית האסורים, זהו ראש השנה. אם נבין מה כתוב כאן בגמרא, ומה המסר שהגמרא מביאה, נבין מה זה ראש השנה.
כדי להבין מה מונח כאן, צריכים לחזור קצת אחורה:
יוסף יורד למצרים בגיל 17.... שנה אחת הוא עובד אצל פוטיפר... בגיל 18 הוא ניכנס לכלא עד גיל 28... הוא פוגש את שר האופים ושר המשקים בבוקר... הוא רואה שהפרצוף שלהם חמוץ, שנאמר(בראשית מ, ז) וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם {ח} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי.... מספרים לו את פרטי החלום...
אומרת התורה - {יב} וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם: {יג} בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ: {יד} כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה: {טו} כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר: {טז} וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי: {יז} וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי: {יח} וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם: {יט} בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ: {כ} וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו: {כא} וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה: {כב} וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף: {כג} וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.
שואל ר' חיים פרידלנדר בשיחות - מה זה יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה? למה בעוד שלושת ימים, שיהיה יומולדת לפרעה, אותך הוא יחזיר, ואותך הוא יתלה? מה יש ביומולדת? תולים אנשים?!
יומולדת מביאים עוגה... בלונים... לא תולים אנשים...
אומר ר' חיים פרידלנדר יסוד נורא – זה לא יומולדת של פרעה, אלא זה יומולדת של ההמלכה של פרעה, זה יום המלכות.
יום ההמלכה של מלך, זה יום שהמלך מחליט, מי נשאר אצלו במלכות ובאיזה תפקיד, מי מקבל תוספת תקציב, מי מקצצים לו בתקציב... זה נקבע ביום ההולדת!
לפי זה, כל אחד לפי הנתונים של השנה הקודמת, לפי זה הוא מקבל שכר.
עפ"י זה, אם מלכותא דשמיא היא כעין מלכותא דארעא, מתי היתה ההמלכה הראשונה של הקב"ה בעולם, ע"י בני האדם?
זה היה בראש השנה. כאשר נברא האדם בראש השנה, וכתוב בפרקי דרבי אליעזר, שבאו החיות והעופות והשתחוו לאדם הראשון, כי חשבו שהוא האלוהים... אמר להם אדם הראשון – אל תשתחוו לי, בואו אני ואתם, נשתחווה לפני מי שאמר והיה העולם.
הלכו אדם וכל החיות והעופות, והשתחוו לפני הקב"ה, ואמרו את הפיוט שאנחנו אומרים כל יום שישי – היום יום השישי בשבת קודש, השיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן:(תהילים צב, א) ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר...
פסוק שנאמר אותו בסדר המלכויות. זה הפסוק הראשון, שהמליכו את הקב"ה למלך, בני האדם.
היות וזה יום הולדת של ההמלכה ומלכותא דשמיא כעין מלכותא דארעא, בראש השנה הקב"ה יושב ודן, מי ישאר בתפקיד, מי יקבל קידום בתפקיד, מי יורידו אותו בדרגה... כל זה נקבע בראש השנה!
למה?
כי כמו שבארעא, שבעוד שלושת ימים, תהיה יומולדת של פרעה, שם הוא ידון מה יהיה, ככה זה גם במלכות דשמיא.
יוסף יצא מבית האסורים בראש השנה...
מה קרה בראש השנה?
כתוב בחז"ל –(בראשית מא, א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר – פרעה חולם את אותו חלום שנתיים ימים.
מה זה מִקֵּץ?
אומרים חז"ל – קץ שם לחושך.
הגיע הזמן של יוסף, לצאת מבית האסורים. היות והוא ביקש משר המשקים אִם... וְהִזְכַּרְתַּנִי, אז הוא קיבל עוד שנתיים להיות בכלא... איך שהגיע הזמן, באותו יום הוא יוצא מהבור!
איך הוא יוצא מהבור?
הוא יוצא, כאשר פרעה חולם, שום פעם את אותו חלום.
באותו לילה, אומרים חז"ל, הוא קם בראש השנה בבוקר, ונפשו של פרעה מפעפעת לצאת.... הוא הלך למות....
מגיע שר המשקים, ליד הארמון של פרעה, הוא רואה שם כוחות הצלה, כולם רצים...."מה קרה???"
פרעה הולך למות!!! שום פעם הפרות האלה... לא נותנות לו לישון....
רץ שר המשקים לפרעה ואומר לו(בראשית מא, ט) אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם - זהו ראש השנה.
אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר אף עפ"י, שלא מזכירים חטאים בראש השנה, אבל מול פרעה, מזכירים חטאים בראש השנה.
מה הוא נזכר עכשיו?
אומרים חז"ל במדרש – אמר שר המשקים, אוי ואבוי אם הוא מת, כי אם הוא ימות, יבוא מלך אחר, ואם יבוא מלך אחר, אני לא אהיה יותר שר המשקים...
מיד באותו רגע, באים ליוסף(בראשית מא, יד)... וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה...
אז רבותינו כבר דנים, איך גלחו אותו בראש השנה...
בכל אופן, מוציאים אותו מן הבור, בראש השנה.
אומרים לנו חז"ל – תלמד מזה, שאם מגלים לך שיוסף יצא בראש השנה, מבית האסורים, הלימוד הוא אחד – שכל אדם יכל לצאת מהבור שלו, בראש השנה.
ראש השנה זה זמן, שכל אדם יכל לצאת מן הבור. לכל אחד יש את הבור שלו. ראש השנה זה זמן, שיוסף יצא מהבור. אחד יש לו בור של רפואה, ואחד של ישועה, ואחד של שידוכין ואחד של פרנסה... לכל אחד בור פרטי משלו.
בראש השנה יש מצב של וַיְרִיצֻהוּ! כל כלל ישראל נקרא יוסף! לכל יהודי, יש את היכולת בראש השנה, לצאת מהצרה הפרטית שלו.
אבל מונח כאן עוד דבר:
בראש השנה, מתייצב יוסף לפני פרעה...
שואל אותו פרעה – שמעתי שאתה יודע לפתור חלומות...
יוסף יכל לרכוש לעצמו את התהילה של העולם –"כן, אני פותר חלומות, יש לי ניסיון רב, בפתירת חלומות"...
אומר יוסף –(בראשית מא, טז) בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה... רבותי, זה ראש השנה במלוא תפארתו!!!
עומד יוסף במצרים, מול אדם שמרגיש את עצמו לאלוהָ, שנאמר(יחזקאל כט, ג) לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִינִי...
עומד מולו בחור בן שלושים, שיצא מהכלא...
"שמעתי שאתה פותר חלומות".
כן זה אני, אבל בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה – יש בשמים אלוקים, הוא יענה לך, הוא האחראי לכל העולם כולו... אתה אפס! הכל הקב"ה.
רבותי, זה ראש השנה! בראש השנה, אדם צריך להרגיש את ההרגשה בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה... בלעדי הקב"ה אני כלום, אין לי כסף, אין לי זהב, אין לי בריאות, אין לי אישה ואין לי ילדים... כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְּלָתֶיךָ... רק האלוקים, הוא העונה!
בִּלְעָדָי שבן-אדם מרגיש שאין לו כלום, הכל מהקב"ה, זה ראש השנה!
יוסף הצדיק לימד אותנו – זה ראש השנה!
אבל יש כאן נדבך אחד נוסף:
כשהוא אומר לו - בסדר, תספר את החלום...
אם אתה חולם על פרות ושיבולים, אז החלום הוא על אוכל... אז יש כאן או רעב או שובע.. מה הקשר על בנות שאתה קובר...
אומר לו יוסף – דע לך, הקב"ה מגלה לך סוד – היות ואתה מלך, ובראש השנה נכנסים רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם... הקב"ה נתן לך זכות למלוך בעולם, ואתה אחראי לפרנס... הקב"ה מגלה לך, מה הוא מתכנן לעשות בעולם – שבע שנות שׂבע, שלא היה כמותם, ולאחריהם שבע שנות רעב, ואחרי זה, לא יודע השׂבע לעומת הרעב שיבוא.
הפתרון התקבל אצל פרעה, ב"ה הדופק ירד, כוחות ההצלה חזרו חזרה.. J
נשאר שם יוסף לבדו, ואמר לפרעה(בראשית מא, לג) וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם אני מבקש ממך, אם אתה הולך לקחת עכשיו מישהו, שיהיה אחראי לאגור את התבואה בשנות השׂבע, הוא צריך להיות בחור נבון וחכם.
שואל ר' אליהו לופיאן - נָבוֹן וְחָכָם!? אתה צריך אחד שיקח את התבואה וישים במחסנים, בשביל מה צריך נָבוֹן וְחָכָם?! כך שואל ר' אליהו לופיאן בספרו,לב אליהו, בפרשת מקץ.
צריך בשביל זה מחסנאי טוב, שיש לו הרבה מפתחות על המכנסים והוא יודע לפתוח כל מחסן, ויודע כל מפתח לאיזה דלת מתאים... היום כל אחד שיש לו מחסן עם שתי קופסאות, נקרא מנהל לוגיסטיקה J
התשובה לכך, פשוטה מאוד:
שאל ר' אליהו לופיאן – מי זה נָבוֹן וְחָכָם?
אומרת הגמרא(מסכת תמיד לב) – שאל אלכסנדר מוקדון את חכמי הנגב, למי אתם קוראים חכם?
אמרו לו חכמי הנגב – חכם, זה הרואה את הנולד.
שואל החתם סופר – מה זה הרואה את הנולד? אם אתה מתכוון להגיד לי, חכם, פירוש הדבר, שהוא יודע להגיד לך היום, ערב ראש השנה, הדולר = 3.5 ₪... בע"ה, תרשום מה אני אומר לך – בפסח, הדולר הופך להיות 5 ₪...
אם בפסח, הדולר כך יהיה, אז תגיד שהוא איש חכם ונבון.
שואל החתם סופר – אבל זה לא רואה את הנולד. אם זה כבר נולד, אז אתה לא צריך להיות חכם. מה זה חכם?
הרואה את זה שיוולד. זה עדין לא נולד, ואני אומר לך מה עתיד להיות, בעוד חצי שנה.
אבל אם זה נולד כבר, אז איפה שייך בזה"איזהו חכם, הרואה את הנולד"?
אדם אחד, מגדולי תלמידיו של ר' יוחנן בן זכאי, שהעיד עליו מורו ורבו, כשהוא ציין את חמשת תלמידיו הקרובים, וציין את שיבחו, על ר' שמעון בן נתנאל הוא אמר - יְרֵא חֵטְא. אחד בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה, אחד מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר...
על ר' שמעון בן נתנאל הוא אמר יְרֵא חֵטְא! זה המאפיין שלו!
אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם כל אחד עובר וחוזר עם תשובה, כיצד הוא התעלה ברוחניות.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן בן נתנאל אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד(משנה אבות, פרק ב, משנה ט)
מה זה הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, אצל ר' שמעון בן נתנאל? למה הוא התכוון בזה?
אומר ר' אליהו לופיאן יסוד נפלא - הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, זה לא רואה מה יהיה בעוד חצי שנה. הוא יודע מצב שעתיד להיות, לא עכשיו, אלא בעוד חמש שנים, בברור, אבל הוא מצליח עכשיו לראות את המצב, כאילו הוא כבר התחיל. זה פירוש הדבר – הוא רואה מצב עתידי, כאילו הוא נולד.
הרואה את מה שעתיד להיות בעוד חמש שנים, כאילו הוא נולד. למה ההכוונה?
אומר יוסף – דע לך, מאוד קשה לדמיין רעב, בשנות השׂובע.
הוא יבוא ויגיד – רבותי, מצמצמים!
מה קרה?
פרעה הודיע שבעוד שבע שנים יהיה רעב.
אז מה אתה מתחיל עכשיו?!
אם אתה אומר לי- תשמע, זה מתחיל שבוע הבא, אז אני מבין, אבל אתה אומר בעוד שבע שנים! אז מה שייך עכשיו לחסוך?
אומר לו יוסף – אני צריך בן-אדם שרואה את הרעב, כאילו הוא התחיל עכשיו.
בן-אדם שהולך לקנות חלות לשבת... ב"ה יש היום ארבע חלות ב-10 ₪. מה הוא יעשה, הוא לא צריך יותר משתים?
אבל אם קונים 2, זה גם 10 ₪, אז מה הוא יעשה?
הוא לוקח 4.
בשביל מה אתה צריך 4?!
שיהיה... הוא נותן... אני ישאיר לו את זה?! J
אז מה הוא עושה?
מביא את זה הביתה... ראשון.. שני... שלישי... לאט לאט מקבל עובש, וביום שישי בבוקר הוא מוריד את זה לפח.
עובר יהודי שהיה בשואה לפני שישים שנה, ורואה שקית עם לחמים על הפח..."אני עם שקית לחמים כזאת, מחנה שלם הייתי מאכיל שבוע! עכשיו זורקים כי הכל בשפע!!"
הגמרא(מסכת כתובות) מספרת, שביתו של נקדימון בן גוריון, ליקטה גרגירי חיטים, מבין גללי בהמתם של ערבים.
היית מאמין.... ביתו של נקדימון בן גוריון?!?
אתה לא יכל לדמיין רעב, בשנות שׂובע.
תבוא לבן-אדם עשיר, בשנות שׁובע ותגיד לו – תשמע, בעוד שבע שנים, אין לך גרוש...!
מאיפה אתה יודע?
אני אומר לך! הדולר ייפול!
מה אתה מדבר שטויות....
מאוד קשה לאדם, לראות רעב בשנות שׂובע.
אומר יוסף לפרעה – אתה צריך לקחת בן-אדם, שיתכופף היום, בשביל גרגיר חיטה.
מי מתכופף לגרגיר חיטה בשנות שׂובע?! מי???
אם לחם יעלה מאה שקל, יחשבו על כל פרוסה שאוכלים. ישאלו – דוד, כמה אתה אוכל? יצחק כמה? רבקה כמה?... ומחלקים את זה, כמו שאנחנו הינו ילדים, היו מוכרים בחנות חצי לחם! למי שזוכר...
היום, מי זוכר את זה בכלל?! 4 בעשר! הכל בחבילות. שפע!!!
אומר יוסף לפרעה – כדי להתכונן לרעב, אתה צריך היום, בן-אדם שיתכופף לגרגיר חיטה....
כמו שביתו של נקדימון בן גוריון, עשתה בשנות הרעב. בשביל זה צריך איש נבון וחכם... הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.
אומר הסבא מקלם – ההבדל בין צדיק לרשע הוא, שצדיק רואה דבר שעדין לא קרה, כאילו הוא כבר קרה, והרשע, שיודע בבירור שהדבר אמור לקרות, הוא לא מתייחס לזה בכלל.
ההבדל בין צדיק לרשע, כלשונו של הסבא מקלם, הוא כוח הציור.
הצדיק יודע לצייר מצב, שעדין לא הגיע, הרשע גם לא יודע לצייר מצב.
אדם שיודע שמי שמעשן, מסכן את החיים שלו. הוא קונה כל יום בעשרים שקל קופסה, ועליה רשום לו באדום"העישון מזיק לבריאות"... הוא לוקח את הסיגריה, ב"ה מעשן שתי קופסאות ביום, ואין לו עם זה שום בעיה.
את אומר לו – תראה, כתוב כאן אזהרה!
יהי רצון שלא יחול עליי. J
או שהוא שם פסיק –"משרד הבריאות מודיע, כי העישון מזיק...., לבריאות! JJJ
אתה אומר לו – אתה זוכר את ההוא וההוא, הכרת אותם.... ראית מה קרה להם מזה....
בסדר... מה אתה מבלבל את המוח עכשיו... תן לי סיגריה!
כשהוא רוצה דבר מסוים, הכל נישכח.
חז"ל במדרש(תנחומא, פרשת שמיני) מביאים, שהיה שיכור אחד, שהילדים שלו היו מתביישים ממנו. הוא היה נופל ברחוב, היו מתקשרים לילדים שיבואו לקחת אותו...
החליטו הילדים לקחת אותו בידיים... שמו אותו בדירה, ואמרו לו – אבא, עכשיו שאתה בדירה הזאת, תשתה כמה שאתה רוצה! רק אל תיפול לנו ברחובות.
יום אחד חורפי, חוזרים מבית הכנסת, מבול בחוץ. שוכב לו שיכור, מתחת לארובה של גשם... ב"ה גמר בקבוק שלם של 777 J
הוא מתעורר"אחח, כמה טוב פה בברכה..". שוכב.. מבסוט מהעולם.
הילדים שלו קלטו את השיכור, אמרו"הוו עכשיו זה הזמן!"... הלכו והביאו את אבא שלהם...
"הנה אבא תראה איך אתה נראה! תפסיק לשתות!"
האבא ניגש לשיעור ולוחש לו באוזן – אתה חייב לספר לי מה שתית J
הוא לא מסוגל לדמיין מצב אחר, חוץ מהשתייה שלו!
אהה, אבל הוא יודע איך זה נראה!?
לא רלוונטי בשבילו, הוא מפיק את מה שהוא רוצה להפיק!
רבותי, אם אלה הם פני הדברים, אני רוצה בע"ה להגיע לראש השנה:
אומר לנו ר' שמעון בן נתנאל – אתה יודע איך נעשיתי ירא חטא??? כי ראיתי את הנולד! לפני כל מעשה שעשיתי, ציירתי לעצמי את הגיהינום.
ראיתי, שאם אני עובר את העבירה הזאת, מה אני עתיד לעבור.... תחשב, לפני שאתה עובר עבירה! תחשב, לפני שאתה מאבד מצוה! תעשה חשבון, תחיה את הגיהינום מול העיניים!
אם אלה הם פני הדברים, אני רוצה בע"ה לומר:
בראש השנה, כל בן-אדם, יכל לצאת מבית האסורים הפרטי שלו.
כל יהודי, יש לו כבלי יצר הרע... כך כותב רבינו יונה בספרו, בתחילת שערי תשובה – משל למלך שתפס כת של גנבים וישבו בבית הסוהר, וחתרו להם חתירה והם ברחו, רק אחד נשאר... בא המלך, ונתן לו מכות – יכולת לברוח, למה לא ברחת??
הגנבים זה אנחנו. המחתרת זה התשובה, והמלך זה הקב"ה.
אנחנו נחשבים כגנבים, ובא המלך ומכה את אותו אחד שלא נמלט.
"למה לא ברחת??? היתה לך מחתרת חתורה! יכולת לצאת, היתה לך תשובה!
כל יהודי, נמצא בכלא של היצר הרע. כל אחד, והיצר הרע שלו.
אחד זה גאווה, השני של תאווה, אחד זה שמירת האזנים, השני זה שמירת הפה... כל אחד עם הצרות שלו.
בראש השנה, אפשר לצאת מבית האסורים! יוסף יצא מבית האסורים!
כלל ישראל, נקרא בשם יוסף. איך אפשר לצאת מבית האסורים?
אומר לנו יוסף –(בראשית מא, לג) וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם.
פרעה, כותב הרמב"ם באיגרת לבנו, הוא היצר הרע. אתה רוצה"לצאת"? תמנה בן-אדם, שהוא נָבוֹן וְחָכָם.
איזהו חכם?? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.
תדע לצייר שכר מצוה, תדע לצייר עונש של עבירה, ובזה יצאת מהכלא!
ההבדל בין צדיק לבית רשע, הוא אחד, כותב הסבא מקלם – הצדיק יודע לצייר, והרשע איננו יודע.
אם אלה פני הדברים, אני רוצה לשאול שאלה עם יד על הלב – אילו היה לבן-אדם דין, בבית משפט והשופט גוי.
מחר בבוקר, הוא אמור לתת הכרעה בגזר דין, בוויכוח שיש לך עם מס-הכנסה, וכשהוא יחליט את גזר הדין, יכל להיות שיעכלו לך את הדירה.
אין דירה, אין נכסים, הטילו עיכול... הם זורקים אותך מהבית בתוך שבעה ימים.
מגיע ערב גזר הדין, מחר הטיעונים האחרונים לעונש וגזר הדין.
הוא חוזר הביתה עם תיקים משני צדדים, הוא חוזר על החומר.. על הכל יש לו תשובות...
באה אליו אשתו – דוד, להכין לך ארוחת ערב?
הוא אפילו לא שומע מה היא מדברת...
"דוד, ארוחת ערב"!
מה... מה אמרת?
ארוחת ערב!
לא... לא עכשיו...
אולי חביתה..... אתה צריך כוח, מחר אתה בדין...
תאמיני לי, אם אני אזכה בדין, אני יאכל כפול! תני לי לראות מה אני הולך להגיד מחר. מילה אחת לא במקום מחר, אבוי לי ואבוי לבית!
אולי בכל זאת תאכל? יכל להיות שזו הארוחה האחרונה שלנו בבית...כי יכל להיות שיזרקו אותנו מחר....
האם יש בן-אדם שמסוגל לשבת ערב גזר דין, לא לגבי החיים שלו, אלא לגבי הדירה שלו... הוא מסוגל לשבת ולאכל ערב קודם???? הוא מסוגל לבלוע משהו???? למי יש תיאבון בערב גזר דין????
ניגש בן-אדם, בערב ראש השנה, שמחר לא אמורים לקחת לו את הדירה... יכל להיות שיקחו לו את הנשמה מחר....
אז איך אתה מסוגל לשבת בליל ראש השנה, בתשע בערב, כשבעוד תשע וחצי שעות, יכל להיות שייגזר, שלא תהיה פה יותר!!!
איך יש לך בכלל תיאבון לאכל?!?
אלא מה?
בְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם – מחר זה יום חג, זה יום ההמלכה של הקב"ה למלך. אני שמח, שאני ממליך אותו למלך!
מצד אחד זה וְגִילוּ בִּרְעָדָה – אני ממליך אותו, אבל אני מפחד, מי יודע מה הוא יגזור מחר!
איך אתה מסוגל לאכל???
מתי אמר עזרא הסופר לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים?
בראש השנה, כשהקריא בפניהם את הקללות.
אמר להם עזרא – אם אתם מפחדים, לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ למה?? כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם.
למי שמפחד, יכל ללכת לאכל!
ראיתי שמביאים בשם השל"ה הקדוש, שזה כל הסימנים.
היות וכל המושג של חרדת הדין, אבד מאיתנו.
כמה אנשים אתם רואים, שהוריקו פניהם ביום הדין??
ב"ה, הם מסודרים... קנו גזר, קנו ראש של דג...אז ממילא הם רגועים...
אם הוא רגוע, אז הוא מלא שמחה...
היות וקרה מצב, שבני האדם הפסיקו לצייר את יום הדין מול העיניים, כותב השל"ה הקדוש – לכן נתנו לנו כל מיני מנהגים, שתבין, שבעוד תשע שעות מתחיל יום הדין!
אז מה אומרים לך??
תאכל גזר, כדי שיגזרו עלינו גזירות טובות.
אז מה אתה חושב, שמהגזר יבואו גזירות טובות?
אם מגזר היו באות גזירות טובות, היינו מתחילים מט"ו באב לאכל גזר J
רק היות ויום הדין נישכח, והמהות של פחד יום הדין ירדה, באו ותיקנו לנו מנהגים, כדי להחזיר לנו את המושג של יום הדין.
תשמע חביבי, אתה יושב לך כאן, אתה יודע שבעוד תשע שעות יתחיל יום הדין, ואתה רוצה שהקב"ה יגזור עליך גזירות טובות.
אתה גומר את הסעודה בעשר בערב, אתה הולך לישון ב 12, יש לך שעתיים... מה אתה עושה בשעתיים האלה???
האם אתה שורף את זמנך לריק, או שאתה אוסף עוד זכויות???
תשב בלילה הזה... כל מילה של תורה, כנגד תרי"ג מצוות.
ארבע פרקים במשניות ראש השנה, כנגד ארבע סעודות. כל סעודה, פרק משניות.
גמרת תהילים, אתה רוצה שירבו זכויותיך כרימון? אתה חושב שאם תאכל רימונים, יהיה לך זכויות?!
תאכל רימונים, שום דבר לא יהיה מזה. זה בריא אומרים, כך ראיתי היום, שלט בחנות J
אבל רימון, אם תאכל, יביא לך משהו?
אבל אם תאכל רימון, ותגיד"יהי רצון שירבו זכויותינו כרימון", זה יביא אותך לחשוב, כמה זכויות מול חובות יש לך?! זה יביא אותך להתעוררות!
אם זה יביא אותך להתעוררות בלילה הזה, הרווחת את יום הדין!
אומר הקב"ה – אם אני רואה שאתם פוחדים... הפחד מיום הדין, הוא מהותכם!
ברגע שבן-אדם מפחד מיום הדין, זה מביא לו את הביטחון!
רבותי, ישנו משל אחד, שקראתי אותו במכתב, אני לפחות, מאוד התעוררתי ממנו:
אותו יהודי שכתב את המכתב, כנראה שפעם ראשונה הוא הגיע לבית חולים, והוא כנראה הגיע לבית חולים מאוד משוכלל, בית חולים אסותא ברמת החייל.
אז הוא כתב לו במכתב – הייתי מבקר את פלוני בן פלוני.. שכב שם... עבר ניתוח...
והוא כותב לו, שהוא לא מצא אותו, הוא לא היה בחדר, אז הוא שאל את האחיות איפה הוא נימצא... אמרו לו האחיות, שהוא ירד לחדר ניתוח...
הוא חשב שבחדר ניתוח, יושבים ומחכים שם החולים, עד שיכניסו אותם לניתוח...
הוא כותב – ירדתי למטה... שאלתי את האחות"איפה הוא?", ואמרה לי שהוא באמצע ניתוח... הבנתי שזה סיפור ארוך...
אני בדרכי הביתה, פתאום אני רואה רחבה בחוץ, יושבים בערך מאה איש, בירות, פיצוחים, סיגריה... אווירה מאוד מוזרה... אני רואה מסך על הקיר, ועל המסך יש מספרים, לכל חולה שניכנס לחדר ניתוח יש מספר, והמשפחה יודעת את מספר החולה שלהם.
אז כל חולה, מופיע המצב שלו במסך.
הוא כותב – ראיתי שם אישה ושלושה בנים. אחד נראה בערך בן 20, אחד בן 25, אחד בן 30. אחד שותה, אחד משחק בטלפון, אחד קורא עיתון...
ניגשתי אליהם בתמימות – סליחה, מה עושים פה?
"ממתינים שהחולה יצא"...
למי אתם מחכים?
"אבא שלנו כאן בניתוח מעקפים"...
רפואה שלמה!
מתי התחיל הניתוח?
"ממש לפני רבע שעה... זה לוקח בערך שש שעות, ככה אמר לנו הרופא"...
סליחה שאני מתערב, אבל למה אתם מחכים פה? אם אתם יודעים שבתשע הוא ניכנס לניתוח ובשלוש רק, הוא אמור לצאת, אז מה אתם יושבים פה?
"מה זאת אומרת... אבא שלנו עובר מעקפים, איפה אתה רוצה שנהיה???"
שאלתי את אחד מהם – מה אתה עושה?
"אני עובד בבנק"..
נו.. אז תלך תעבוד עד שלוש, גם ככה הוא לא יצא עד אז... ואז תבוא...
"נראה לך שאני יהיה מרוכז בעבודה, שאבא שלי עובר מעקפים??"
הסתכלו עליי כאילו אני לא נורמלי....
הוא מספר שהוא עזב את המקום, והתחיל לעשות חשבון נפש..
רבינו יונה(שערי תשובה), כשהוא מדבר על עשרת ימי תשובה, הוא שואל – ומה נועלו האנשים, שמסוגלים ללכת לעבודה, בעשרת ימי תשובה?
על כף המאזניים, מונח החיים שלך ושל בני משפחותיך... אתה מסוגל ללכת לעבוד???
אתה יודע מה זה ראש השנה?! אתה יודע מה נגזר בראש השנה! אז איך אתה מסוגל ללכת לעבודה??
אנשים שאבא שלהם עובר ניתוח, לא מסוגלים לעזוב את המקום...
כאן לא מדור בניתוח... כאן מדובר בחיים של אדם, לא רק שלו, אלא של כל בני משפחתו!
כל הבעיה היא, שאנחנו לא מסוגלים לצייר, מה זה עשרת ימי תשובה.
אילו היינו מצליחים, לצייר לנו ביום הדין את כוח הציור, מה זה יום הדין, הכל היה נראה אחרת!
הזכרנו את זה כבר פעם, רק נחזור על זה בקיצור נמרץ, והיה אם נתעורר מזה, והיה זה שכרנו:
כתוב בחז"ל – למה אנחנו תוקעים מאה קולות בראש השנה?
כיון שאמא של סיסרא, יבבא מאה יבבות.
שואל ר' שבתאי יודלביץ'(דרשות המגיד) – בגלל שהאמא של סיסרא יבבא מאה יבבות, בשביל זה אנחנו צריכים לתקוע מאה קולות?
הוא אמר תשובה נוראה, אני מקצר בדברים - סיסרא היה האדם החזק ביותר בעולם. לא היתה מלחמה שהוא היה יוצא אליה, והיתה אורכת יותר משש שעות.
הוא יצא למלחמה נגד ברק בן אבינועם, לוקח איתו 900 רכבי ברזל.
מתי אתה חוזר?
"בשתיים אמא"
בשתיים וחצי – שלוש, אמא שלו עומדת בחלון ומתחילה ליבב... היא מתחילה לנחם את עצמה – אולי הוא מצא כסף, אולי הוא מצא שידוך...
שהיא לא מנחמת את עצמה, היא מתחילה ליבב - מאה קולות!
מאיפה חז"ל יודעים שהיא יבבא מאה קולות?
אם חז"ל יודעים, זאת אומרת שהיה כאן גילוי משמים, כמה יבבות היו, כי הקב"ה שולח מלאך, לספור יבבות של כל אדם.
הקב"ה שולח מלאך, לספור דמעות של כל אדם!
בדמעות של אגג, נולד המן, כי הוא בכה, שהוא לא משאיר אחריו צאצאים.
שלוש דמעות בעה עשו, שתיים זלגו ואחת נשארה תקועה. עד היום אנחנו סובלים מזה, שנאמר(תהילים פ, ו) וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ אל תקרי שליש אלא שלוש.
שתים וחצי דמעו ירדו לעשו, עד היום אנחנו סובלים מזה! למה??
כי הקב"ה סופר כל דמעה! הקב"ה שמע לקול הנער"באשר הוא שם".
באים חז"ל ואומרים לנו לפני תקיעת שופר – תשמע, יבבא אחת שלך עכשיו, יכולה להציל אותך במהלך השנה, מהרבה יבבות!
אם באם סיסרא ככה, אז על אחת כמה וכמה באם יהודיה!
כותב הרב אלישיב(דברי אגדה) – שבע פעמים אומרים לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח לפני התקיעות.
מה זכה קֹרח שמזכירים את בניו?
כותב רש"י, מזמור מב - לבני קרח. אסיר ואלקנה ואביאסף הם היו תחלה בעצת אביהם ובשעת המחלוקת פרשו וכשנבלעו כל סביבותיה' ופתתה הארץ את פיה נשאר מקומם בתוך פי הארץ כענין שנאמר ובני קרח לא מתו ושם אמרו שירה ושם יסדו המזמורי' הללו ועלו משם ושרת' עליהם רוח הקודש ונתנבאו על הגליות ועל חרבן הבית ועל מלכות בית דוד.
ראיתי בספר אמונת עתך – כתוב בפסוק(במדבר לז, לד) וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם...
בני ישראל ברחו... למה???
לְקֹלָם, כי הם שמעו את הבנים קֹרח אומרים לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מזמור – ר"ת לְקֹלָם.
מהשירה של בני קֹרח, כולם ברחו! הם התעשתו ברגע האחרון.
כותב הרב אלישיב – אדם שמתעורר לפני תקיעת שופר... תראה מה הרוויחו בני קֹרח, ברגע האחרון הם התעשתו, וזכו להגיד שירה לפני הקב"ה!
מי שיתעשת לפני תקיעת שופר, הוא יכל לזכות לנצח נצחים.
אם אלה הם פני הדברים, אנחנו מסיימים את שנת תשע"א בס"ד.
אי אפשר לסיים, מבלי להודות לקב"ה, שב"ה זכינו. דיברנו על זה בשבוע שעבר, שמי שלא מכיר טובה, לא יכל לקבל. כך אמר ר' שמעון בן נתנאל - איזהו חכם? הרואה את הנולד, והצד השני זה – הַלּוֹוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם.
ב"ה, יש לנו כוח של ציבור. אנחנו ציבור שיושבים ולומדים ב"ה, מידי ערב שבת. צריכים להודות לקב"ה, שזכינו לכך, להודות ולבקש – כשם שזכינו בשנה זו, כן נזכה בעזר ה', כולנו יחד, בבריאות איתנה, להשתתף בצוותא בשיעורים, ולהבין ולחדש בחידושה של תורה, ונזכה השנה סוף סוף, לשמוע קול שופר של משיח צדקנו, במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.