בס"ד
פרשת תזריע – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, היא פרשת תזריע. בשנה שהיא מעוברת, קוראים פרשת תזריע באופן נפרד ממצורע. והשבת כיון שהשנה הזו היא מעוברת, נקרא את הפרשה הרביעית, מתוך ארבעת הפרשיות שקוראים בחודש אדר, הפרשה שנקראת פרשת החודש, על שם הפסוקים בפרשת בֹא - הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, אז אנחנו נדבר נקודה אחת בפרשת השבוע, ומשם נעבור בס"ד לפרשת החודש. נעמוד על נקודה אחת בפרשת השבוע שתסתיים בסיום השיעור, שנבאר את הנקודה הזאת,דרך פרשת החודש, נגיע לביאור הפסוקים בפרשת השבוע.
הפרשה, רובה ככולה עוסקת בענייני צרעת, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר, אף עפ"י שהתורה עוסקת, רובה ככולה בענייני נגעים, אבל התורה פותחת בדיני יולדת:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:(ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:(ד) וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ:(ה) וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה
נסכם את הדברים הכתובים כאן:
האישה לאחר הלידה, טומאת האישה היא לא טומאה שאוסרת אותה לבעלה, אלא בתום שבעת ימים ללידת זכר ושבועיים ללידת נקבה, האישה טהורה.
דם לידה איננו דם שמטמא עד סוף זמן הדם, כמו שאנחנו נוהגים היום, אלא בתום שבעה ימים ללידת זכר, ובתום שבועיים ימים ללידת נקבה, האישה טהורה לבעלה לאחר שהיא טובלת. רק יש לאחר מכן, שלושים ושלושה ימים לזכר ושישים ושישה לנקבה, אלה ימים שנקראים ימי טהורה, בימים האלה, היא אסורה באכילת קדשים, ואם היא אשת כהן, היא אסורה באכילת תרומה, עד תום הזמן של ימי הטהורה – שלושים ושלושה לזכר ושישים ושישה לנקבה.
למה השינוי הזה בין זכר לנקבה? זה צריך להסתכל ברמב"ן, שמדבר על זה בהרחבה, זה לא הנושא שלנו היום, אבל בכל אופן, מי שרוצה לדעת את משמעות החלוקה הזאת, יעיין ברמב"ן.
וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן – המעקב אותה באכילת קודשים, בתום ימי הטהורה, זה קרבן החטאת. קרבן העֹלה לא מעכב אותה מאכילת קדשים, ולכן כתוב וְהִקְרִיבוֹ אל הכהן, ולא וְהִקְרִיבם אל הכהן. מדייק הרמב"ן, לכן, רק קרבן אחד מעקב אותה, והוא קרבן חטאת, או יונה או תֹר, זה מה שהיא מביאה, זה מה שמעקב אותה מאכילת קדשים.
אומרת התורה - וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה – ואם אין לה די כסף לקנות כבש לעֹלה, היא מביאה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, ובזה נגמר תורת היולדת. עד כאן הדברים שקשורים אלינו.
השאלה שאנחנו רוצים לעמוד עליה, בנקודה קצרה מאוד, למה היא צריכה להביא קרבן חטאת? מה היא חטאה האישה? סחבה תשעה חדשים עובר, ילדה אותו,עם כל הקושי שיש לה, היא צריכה עוד להביא קרבן על חטא שהיא חטאה?
איזה חטא יש לה? על שהביאה ילד לעולם?! על מה החטא שהיא צריכה להביא כאן ּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת? זוהי השאלה הראשונה שרבותינו דנים בה.
רבינו בחיי,נוקט שזה בכלל לא החטאת שלה. הוא אומר שזה קשור לחטאה של חוה, היות וכל העניין של הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ, היות ושם התחיל הקושי שבלידה, שם זה התחיל, אז היא צריכה להביא קרבנות בגלל חטאה של חוה.
כך כותב רבינו בחיי, ומביא אותו הכלי יקר במקום.
דבר נוסף, כותב ספר החינוך, על מצות היולדת, שהסיבה שהיולדת מביאה קרבן, נובע מכך, שתגיע להכרה, להגיד תודה להקב"ה.
היא בעצם צריכה להביא קרבן תודה, על זה שהיא ילדה, כמו כל חבוש שיצא מבית האסורים, וחולה שיצא מבית החולים, צריך להביא.
גם היא היתה בסיכון גדול, חז"ל אומרים- על שלוש דברים נשים מתות בשעת לידתן.
יוצא ששעת הלידה, היא שעת סיכון, עבור האישה, אם כך, היא צריכה להביא קרבן תודה. כדי לעורר אותה להגיד תודה להקב"ה. כך מביא ספר החינוך,בביאורו לקרבנות היולדת.
תשובה נוספת ואחרונה, היא תשובת הגמרא(מסכת נידה) - שאלו תלמידיו של ר' שמעון בר יוחאי, על מה מביאים קרבן של יולדת, מה פתאום היולדת צריכה להביא קרבן חטאת?
אומר ר' שמעון בר יוחאי – משום שהיא נשבעה שלא תחזור לבעלה. היות והיו לה ייסורים כאלה בשעת הלידה, היא אומרת שהיא לא תזדקק לו יותר, לכן היא צריכה להביא קרבן.
מיד בא התפארת יהונתן, ר' יהונתן אייבשיץ, בדברי יהונתן ואומר- שמכאן ראיה, שאישה לא מצווה על פריה וריביה, כי אם היא היתה מצווה על פריה וריביה, השבועה לא היתה חלה.
אדם לא יכל להישבע שהוא לא יזדקק, זה כמו שהוא ישבע, שהוא לא ישמור שבת, זה לא רלוונטי, אתה מושבע מהר סיני.
מכאן הראיה כמו שהגמרא אומרת(מסכת יבמות סה) – אישה לא מצווה על פריה וריביה.
אם היא לא מצווה יותר על פריה וריביה, לכן היא יכולה להישבע, שהיא לא תזדקק יותר לבעלה. זאת הסיבה, כך מביא ספרו של ר' יהונתן אייבשיץ.
בא הכלי יקר במקום, ואומר – השבועה בין כך לא חלה, גם אם היא לא מצווה על פריה וריביה, אבל היא מצווה לבעלה, היא התחייבה בכתובה שהיא תהיה חלק מבעלה, היא לא יכולה לסרב לכך. כמו שלבעלה יש מחויבות כלפיה, גם לה יש מחויבות כלפי בעלה, היא לא יכולה לסרב לכך.
אם היא לא יכולה לסרב, אז ממילא היא מושבעת ועומדת, אז מה אתה אומר שהיא מפרה?
זה כמו שבן אדם שיש לו בעל חוב, אומר הכלי יקר, ואומר אני לא משלם את החוב!
זה מחובותיה לבעלה. היא לא יכולה להגיד – אני לא אזדקק לו יותר, אבל היות ויש כאן נוסח של שבועה, לכן היא נשבעת, לכן היא מביאה קרבן.
אלה דברי רבותינו שאומרים, למה היולדת מביאה קרבן חטאת.
אני רוצה לעמוד על נקודה אחת, שאותה ניישב בע"ה, בסיום השיעור, והשאלה המתבקשת היא – למה הקב"ה ציוה להביא קרבן של יונה לחטאת, גם אם יש לה כסף.
אם אין לה כסף, אומרת התורה, והיא לא יכולה להביא כבש לעֹלה, היא תביא בן יונה או תֹר לעֹלה.
אבל, אומרת התורה – יולדת מביאה או תֹר או בן יונה לחטאת. למה היא לא מביאה קרבן כבש? למה מקילים עליה רק בנקודה הזאת?
דבר מעניין מאוד, שמופיע כאן סביב העניין של קרבנות היולדת – אומר כאן בעל הטורים במקום - המקום היחידי שהתורה מקדימה בני יונה לתֹר, זה רק כאן, בקרבן הזה.
בכל מקום כתוב קודם כל תֹרים ובני יונה.
המקום היחידי, שקרבן היולדת כתוב, נקריא את הפסוק(יב,ו) - וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת...
למה בן יונה או תֹר לחטאת, תמיד מקריבים תֹרים?
וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה – אם אין לה כסף, מה היא מביאה?
מביאה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה.
אתה רואה שהתורה מקדימה אחד לשני. אם היא מקדימה תמיד תֹרִים לְ- בְּנֵי יוֹנָה, נשאלת השאלה - אז למה התורה כאן, במקום הזה, מקדימה את הבְּנֵי יוֹנָה לפני התֹרים?
אומר בעל הטורים - ובן יונה או תֹר. בכל מקום מקדים תורים לבני יונה חוץ מכאן, לפי שאינו מביא אלא אחד שאם ימצא יונה לא יקח תור לפי שבן זוגו מתאבל עליו ואינו מזדווג לאחר
תֹרים הם בני זוג כאלה, שברגע שאחד מסתלק לבית עולמו, אז הוא לא מתחתן יותר, הוא נשאר 'אלמן' עד יום מותו.
התֹר, הוא מחובר לבן הזוג שלו, כך מובא בפסיקתה זוטא, והוא לא עוזב אותו עד יום מותו, ואם ח"ו הוא מסתלק לעולמו, נשאר התֹר או רעייתו, נאמנים עד יום מותם.
הקב"ה תמיד מעדיף, אם אתה מביא זוג של קרבנות, תמיד מקדימים תֹרים לבני יונה, כי הקב"ה מעדיף את התֹרים, בגלל הנאמנות שלהם אחד לשני.
כאן, לא מביאים בני זוג, מביאים בודד – בן יונה או תֹר.
אומרת הפסיקתה זוטא – אמר הקב"ה, אם מביאים אחד, עדיף להביא בן יונה(בן יונה הכוונה שהוא עדין קטן, הוא לא הזדווג עם בן זוגו) אם הוא לא התחבר אליו, אז הוא יכל להתחתן עם מישהו אחר.
אצל תֹרים, אם הוא יודע מי הבן זוג שלו, אז יותר הוא לא מתחתן, הוא נשאר 'אלמן', אצל בני יונה, אם לפני שהוא הכיר את בן הזוג שלו, אחרי שהוא מתחתן, אז הוא כמו יונים.
אז לפני שהם התחתנו, שהוא עוד קטן, שעדין הוא לא הכיר את בן זוגו, אתה יכל לקחת אותו ואז הבן זוג שלו יתחתן.
לכן אומר הקב"ה, אף עפ"י שאני מעדיף תֹרים, כאן אני אומר לך שתביא לי בני יונה ולא תֹרים. למה?
כיון שתביא אותם כשהם קטנים, שהם עדין לא הקימו בית, אז ככה אם תשאיר אותו אחרי שהוא הקים בית, יוצא שאתה משאיר אותו אלמן.
אף עפ"י שאני מעדיף את הענין של התֹרים, כאן תיקח בן יונה, כי מביאים רק אחד. אם תיקח אותו לפני שהוא הכיר את בן זוגו, אז הוא יקים בית חדש. כך מביא כאן בעל הטורים, ללמדך כמה החשיבות הזאת.
הייתי רוצה לעמוד רק, על שאלה שמאוד הציקה לי – למה בכלל היולדת מביאה קרבן של יונה, למה דוקא הקב"ה בחר, כדי לכפר על השבועה, שהיא לא תזדקק לבן זוגה, אומר הקב"ה – תביא בן יונה או תֹר לחטאת, משמע, שזאת התשובה לאישה שלא רוצה להזדווג לבעלה דוקא בבן יונה או תֹר.
בפרשת החודש, ננסה להבין את החיבור של בן יונה,לענין של יציאת מצרים, בואו נתחיל בע"ה, שלב אחר שלב:
אנחנו נקרא, בע"ה, פסוקים בפרשת בֹא, פסוקים שעוסקים ביציאת מצרים(שמות יב, ב): הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה
הגמרא(מסכת מגילה כט) אומרת – אם חל להיות ר"ח אדר בשבת, קוראים פרשת שקלים בשבת, שבת אחת הפסקה אומרת המשנה, ולאחר מכן פרשת זכור, כדי להצמיד את הזכירה לפורים, ואז מחברים את קריאת המגילה לזכור את אשר עשה לך עמלק.
לאחר פורים, קוראים את פרשת פרה, שהיא טהרתם של ישראל, והירושלמי כותב, שלא מפסיקים בין פרשת פרה לפרשת החודש, הם צמודים אחד לשני, אין בניהם שבת הפסקה.
יכולה להיות שבת הפסקה אחרי פורים, אבל אחרי שקוראים פרשת פרה, מיד קוראים פרשת החודש, לא מפסיקים בין פרה לחודש, והירושלמי אומר, אתן לך סימן לדבר – כמו שלא מפסיקים בין כוס שלישי לכוס רביעי, בליל הסדר, אותו דבר, אתה גם לא מפסיק בין פרה לבין פסח.
מה הקשר בין כוס שלישי לכוס רביעי, זה שיעור בפני עצמו, זה לא קשור אלינו, רק הבאנו את הירושלמי, שמחבר בין שני הדברים האלה.
מה שאנחנו רוצים להוציא מכאן, הוא יסוד אחד.
אומרת הגמרא, שקוראים פרשת פרה, כי היא טהרתם של ישראל, וקוראים פרשת החודש(רש"י), כי היא עוסקת בענייני הפסח.
יוצא, שכל קריאת פרשת החודש זה בגלל פסח – קוראים על קרבן פסח, שחיטתו בארבע עשר בין הערביים, כל הדברים האלה קשורים לענין של חג הפסח.
באים המפרשים ושואלים שאלה – אם אתה אומר, שכל ענין קריאת פרשת החודש, זה בגלל הענין של פסח, אז למה קוראים לפרשה הזו פרשת החודש, היית צריך לקרוא לפרשה הזאת פרשת הפסח, זה הנושא!
למה אתה קורא לפרשה הזאת, פרשת החודש?
אמנם יש במפרשים, ובראשם גם ראשוני הפוסקים, וגם מהאחרונים, שאומרים, שעיקרה של הקריאה היא,לא בגלל הפסח, עיקרה היא בשביל להסביר לנו את חשיבותו של חודש ניסן.
את חשיבות החודש הזה, שהוא ראשון לכל החודשים.
(יג,ד) הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב – אָבִיב – אב ל- יב חודשים בשנה, הוא הראש לכל החודשים בשנה.
אם הוא הראש לכל החודשים בשנה, אז זו החשיבות שלו. אלו הדברים שכותבים המפרשים כולם.
לפי המפרשים שכותבים, שהסיבה שהפרשה נפתחה ב- הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, בגלל חשיבות החודש, אז מובן למה הפרשה הזאת נקראת - פרשת החודש.
אבל לפי רש"י ועוד מפרשים, שסוברים, שכל הקריאה הזאת, היא כדי להכין אותנו לפסח,
או שכמו שכותבים חלק מהמפרשים, להגיד לנו שבעוד שבועיים יהיה פסח, ואם תהיה עלייה לרגל, אז תכין את עצמך לעלייה לרגל, אז למה זה נקרא פרשת החודש, היה צריך לומר פרשת הפסח?
ועוד, נכון שזה לא שייך מבחינה הלכתית, אבל התורה אולי היתה צריכה להתחיל, את כל הנושא של פסח, מהציווי לקחת שׂה, ביום י' בניסן, ולקשור אותו לכרעי המיטה – משם התורה היתה צריכה להתחיל. למה התורה פותחת בכלל, בנושא הזה של הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים?
למרות שלמעשה, בלתי אפשרי להתחיל את זה, רק בתחילת הפרשה, ולכן חייבים לקרוא גם את ה - הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, אבל השאלה היא – מה משמעות הענין בפתחנו דוקא בנושא הזה של קידוש החודש?
הנושא של קידוש החודש, הוא כ"כ חשוב, עד שבעל האגדה היתה לו אוה אמינא, שיכל להיות, שסיפור יציאת מצרים, אפשר להתחיל אותו מר"ח. יכל מר"ח, תלמוד לומר 'ביום ההוא' אם ביום ההוא יכל מבעוד יום?
לא, אומרת הגמרא, לא אמרתי בעבור זה, בעבור זה, בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.
אומר בעל אגדה – אם אתה רואה, שהקב"ה פתח ב - הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, זה תחילת הפסח, היה לי אוה אמינא, שאת כל דיני הפסח, יתחילו לקרוא את האגדה של פסח, בר"ח ניסן.
השאלה היא – מה החשיבות של ענין הפסח, שקוראים בתורה מר"ח ניסן? מה מונח שם בכל היסוד הזה?
כדי להבין את יסודם של דברים הייתי רוצה להיכנס, קצת יותר לעומק:
בפרשת בֹא, שנקרא אותה בע"ה בשבת זו נאמר הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
רש"י, בפסוק הראשון בתורה - בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, מבאר - בראשית אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה, אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל.
אומר המהר"ל – כי המילה תורה, היא מלשון ספר הוראות. ספר הוראות מתחיל מפרשת בֹא, עד פרשת בֹא, אין ספר הוראות. בכל חומש בראשית, יש לך שלוש מצוות, וגם על שלושת המצוות האלה, היה צריך משה רבינו לחזור לבני ישראל, למה?
כתוב בתורה -(דברים לג,ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. מה שמשה ציוה אותנו אנחנו עושים, ומה שהוא לא ציוה אותנו, אנחנו לא עושים.
משה רבינו היה צריך לחזור ולצוות אותנו, על המצוות. גם מצות ברית מילה, נאמרה בפרשה שלנו שנקרא בע"ה השבת - וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ, כאן הציווי שציוה משה רבינו את ישראל, למול את עצמם ביום השמיני, זה הציווי.
אהה, לאברהם אבינו זה נאמר וּלְזַרְעוֹ, הציווי לבני ישראל, אומר אותו משה רבינו - תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה, מה שמשה מצוה, זה מה שיש לנו.
אם ככה יוצא, שספר ההוראות של עם ישראל, מאיפה מתחיל?
מה - הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, זה ספר ההוראות.
רבותי, כל אחד שואל את עצמו, אם זה ספר ההוראות, אז הוראה מספר אחד, בדר"כ, זה ההוראה שמציינת את הדבר הכי חשוב, את הדבר הכי חשוב שיש להודיע, זה הוראה מספר אחד.
אמנם אפשר לומר, שאחרון אחרון חביב, אבל עם כל זה, אתה מתחיל במצוה ראשונה, מה המצוה הראשונה?
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.
יוצא שהמצוה הזאת נאמרה במצרים, למשה רבינו, וכל אחד שואל את עצמו, למה?(שאלה שהכלי יקר, דן בה בהרחבה, בפרשת בֹא)
אם כדי לידע אותנו, ש-י' בניסן, יהיה בעוד עשרה ימים, ו –יד' בניסן, יהיה בעוד ארבעה-עשר יום, אז שהקב"ה יגיד למשה רבינו – היום הוא ר"ח ניסן, בעוד עשרה ימים אתם לוקחים שׂה, ובעוד ארבעה-עשר ימים אתם שוחטים אותו.
די לו לומר את זה הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, תספרו עשרה ימים, לקחת שׂה, וארבע עשרה יום לשחוט אותו. זה מה שהקב"ה צריך לומר.
אבל, לא כך היה, תפתחו ילקוט שמעוני, על הפסוק הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים – מה עשה הקב"ה?
לקח את משה ואהרון והעלה אותם למעלה, והקב"ה התעטף בטלית, והושיב את משה רבינו משתי הצדדים שלו, וקרא לגבריאל ולמיכאל, ואמר להם אתם עדים של קידוש החודש. תעידו איפה ראיתם את הירח – לפני החמה, או אחרי החמה, לצפונה או לדרומה.
אמר הקב"ה למשה רבינו – כסדר הזה, כמו שראיתם עכשיו, שאני ואתם ביחד קידשנו את החודש, וראיתם איך שאלתי את מיכאל וגבריאל איך נראתה החמה, ככה אתם תעשו אותו למטה, ע"י בית דין, בטלית מצויצת, בדיוק כמו שעשיתי פה. אם כדי לידע אותנו, מתי זה ר"ח, מתי של העשירי בניסן, נדע מתי זה יד' בניסן, לא צריך לעשות את קידוש החודש. הקב"ה לא צריך להעלות את משה ואהרון למרום, ולהראות להם את צבא השמים, אין צורך לעשות את זה.
היום ר"ח, בעוד עשרה ימים לוקחים שׂה, ובעוד ארבעה עשר יום שוחטים אותו. זה מה שצריך לעשות
אם אתה רואה, שהתורה חוזרת ומלמדת אותנו, שמשה רבינו עלה למרום, ביחד עם אהרון, הוא למד את כל דיני קידוש החודש, ומיכאל וגבריאל היו העדים – ראית איך עשיתי את זה? כמו שעשיתי את זה, גם אתה תעשה.
כל אחד שואל את עצמו – לשם מה זה נעשה? מה המטרה בדבר הזה?
אם כדי לידע אותם, מספיק למסור להם את התאריך. אתה רואה שהקב"ה לימד אותם את קידוש החודש עכשיו, למרות שזה לא רלוונטי ארבעים שנה במדבר.
למה זה לא רלוונטי?
כי עם ישראל היה מוקף בענני כבוד. אם יש ענני כבוד, אף אחד לא יוצא מחוץ לענני הכבוד, אתה לא רואה ירח, ואין קידוש לבנה, אין ברכת הלבנה, ולא מחדשים את הלבנה.
יוצא, שהמצוה הזאת נאמרה פה, למרות שלכאורה היא לא רלוונטית.
הקב"ה יגיד – היום ר"ח, בעוד עשרה ימים תיקחו.
לא ולא, אני מעלה אותך למרום, תראה את צבא השמים, תראה איך עובד קידוש החודש, זה לא רלוונטי עכשיו, רק שתכנסו לארץ ישראל.
לא רלוונטי, בסדר גמור, אז למה ללמד אותם?
אם אתה רואה ש הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, הוא נושא כ"כ חשוב.
אם הוא נושא כ"כ חשוב, ממילא אתה מבין ומנסה לתהות ולהבין מה המיוחד בפרשה הזאת, מה מיוחד במצוה הזאת, שאת המצוה הזאת, ציוה הקב"ה כמצוה ראשונה?
בא רש"י, בפרשת בראשית, ואומר שבעצם היינו צריכים להתחיל בזה, אבל למה לא מתחילים בזה?
שאם יבואו אומות העולם ויגידו שאנחנו ליסטים, גנבנו את ארץ ישראל, לקחנו את מדינה מהפלסטינאים, אומרים עם ישראל, תדע לך, הארץ הזאת - בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, הארץ הזאת היתה של הקב"ה, ברצונו נתנה לכם, וברצונו נטלה מכם, ונתנה לנו.
הקב"ה נתן לנו, אנחנו לא גזלנים. אם יגידו לנו אומות העולם – גזלנים אתם!
אנחנו נגיד- אנחנו לא גזלנים. הקב"ה נתן לנו את הארץ, אחרי שהיא היתה אצלכם.
יוצא, שכל הסיבה של בְּרֵאשִׁית בָּרָא, כדי לומר שהקב"ה נתן לנו את הארץ הזאת, את ארץ ישראל.
כל אחד שואל את עצמו, מה החשיבות שאומות העולם יטענו או לא יטענו, למה זה משנה?
משמע, שהחשיבות שהקב"ה נתן לנו את ארץ ישראל, יש בה חשיבות מיוחדת, שעבור זה היה כדאי לפתוח את התורה בְ - בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, רק כדי לסתום את פיות אומות העולם, שיגידו, שישראל גנבים.
כדי להבין מה מונח כאן, בֹא נלמד עוד רש"י:
רש"י בפרשת בֹא, מביא את הדרשה של ר' מתיה בן חרש – היה ר' מתיה בן חרש אומר וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים – הגיע לעם ישראל זמן, להוציא אותם ממצרים. הגיע הזמן שנשבעתי לאברהם, שאני אגאל את בניו מארץ מצרים, ואין בידם מצוות כדי להיגאל, שנאמר(יחזקאל טז,ז) וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה, אין ביד עם ישראל מצוות.
אמר הקב"ה – אין לכם מצוות? אתן לכם שתי מצוות - דם פסח ודם מילה, שנאמר(יחזקאל טז,ו) וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.
רבותי, הקב"ה נותן לנו שתי מצוות שנאמר בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.
שואל הכלי יקר – מזה אין בידם מצוות?
אומרים חז"ל במדרש(שיר השירים רבה,ד)- בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בָּהֶן אֶחָד פָּרוּץ בְּעֶרְוָה שנאמר גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה.
יוצא שלעם ישראל יש הרבה מצוות, אז מה אתה אומר שאין להם מצוות?
אומר הכלי יקר – היה בידם מצוות בשב ואל תעשה - שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בָּהֶן אֶחָד פָּרוּץ בְּעֶרְוָה, זה בשב ואל תעשה.
הקב"ה רצה מצוות שיעשו, לא בשב ואל תעשה. דם פסח ודם מילה, עושים.
אומר הכלי יקר - מצוה מגנה בעידנה דעסיק בה – שבן אדם מתעסק, אז המצוה מגינה.
לא שינו שמם, לא שינו מלבושם – זה לא עסיק בה. צריך להתעסק, לכן נתן לנו, דם פסח ודם מילה.
בא הספר שערי ליל הסדר, ומביא שאלת מהר"ל - אם מחפשים מצוות, בֹא נפתח גמרא במסכת עבודה זרה דף ג'.
באה הגמרא ואומרת, שאומות העולם, לעתיד לבוא, באים לפני הקב"ה ואומרים לו – ריבונו של עולם, תן לנו מצוה ונעשה אותה.
הקב"ה לא נותן להם, לא ברית ולא קרבן פסח. מה הוא נותן להם?
סוכה. יש לי מצוה קלה, לא עולה הרבה כסף, אין בה חסרון כיס, לכו תעשו סוכה.
אם הקב"ה מחפש מצוות להתעסק בהם, למה צריך מצוות בדם?
הכל בדם – לשחוט קרבן פסח, לעשות ברית מילה, וכתוב בתרגום יונתן בן עוזיאל, שלקחו את הדם של הברית, ביחד עם דם הפסח, ערבבו אותו ביחד, ושמו אותו על המשקוף ועל המזוזות.
למה הקב"ה עושה מצוות בדם? אתה מחפש מצוות? לא חסרות מצוות, תעשה מצות סוכה! למה צריך מצוה שתהיה בה דם? שאלת המהר"ל, כך מביא בספר שערי ליל הסדר.
רבותי הקב"ה רוצה לתת מצוות? אפשר לתת מצוות – להעביר זקנים את הכביש, שילוח הקן, לא חסרות מצוות, למה צריך מצוות כאלה, של דם? שאלה שגם ראיתי שהחיד"א שואל את אותה שאלה.
החיד"א אומר- שכל מצוה מכוונת כנגד איבר בגוף. יש רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח איברים. שס"ה מצוות לא תעשה, כנגד שס"ה גידים.
כותב החיד"א – ישנם מצוות שמנענעות את כל הגוף, איזה? ברית מילה.
ברית מילה, היא מצוה שפוגעת בכל הגוף, אתה יודע איך?
כתוב בתורה - וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים - שכבו על המיטה באפיסת כוחות.
אמר הקב"ה – קח קרבן פסח ותשחט אותו, ואתה זובח את אלהי מצרים לעיניהם.
אמרו בני ישראל למשה רבינו - הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?
אמר הקב"ה – יהרגו, יהרגו, אבל באותו רגע שיהרגו, תיקחו מקלות, תחזירו להם בחזרה.
אמר הקב"ה –אני רוצה מצוה, שגם במקלות ובמבוטות לא תוכלו להחזיר להם, איך?
אם אתם שוכבים במחלקה, וכולכם על המיטות, אף אחד לא יקח מבוטה, כי אף אחד לא יכל לזוז מהמיטה.
אתן לכם דם פסח, תהיו בפחד אימים, אבל ככה אדם עוד יכל לפנטז, שיבוא מצרי אני אזרוק עליו אבנים.
זה נכון, אבל לא שאתה ביום השלישי למילה.
אם אתה נמצא ביום השלישי למילה, אתה באפיסת כוחו.
אמר הקב"ה – אתם תבטלו את עצמכם לגמרי, תהיו במצב של תלות בי, אז תגאלו ממצרים. כך כותב החיד"א לבאר את שתי המצוות הללו.
השאלה שנשאלת היא – מה יש בשתי המצוות האלה, למה הקב"ה, בחר דוקא בשתי המצוות האלה, כדי לגאול את ישראל ממצרים?
אנחנו רוצים להגיע לעוד נקודה אחת, פסוק שמופיע בסוף פרשת שמות(פרשת קדש, שמות יג-ד) הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב
הקב"ה מצוה בחומש דברים(טז,א) – שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה
כדי שפסח יצא באביב, מעברים את השנה. האביב הוא דבר כל כך חשוב. מזה האביב?
בחודש האביב,הקב"ה הוציא אותנו ממצרים.
כותב רש"י, על הפסוק(שמות יג,ד) הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב - בחדש האביב. וכי לא היינו יודעין באיזה חדש יצאו, אלא כך אמר להם, ראו חסד שגמלכם, שהוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת, לא חמה, ולא צנה, ולא גשמים, וכן הוא אומר מוציא אסירים בכושרות(תהלים סח, ז.), חדש שהוא כשר לצאת.
רבותי, יצאנו ממצרים במזג אוויר הכי טוב בשנה, תזכור את חודש האביב – הקב"ה הוציא אותנו במזג-אוויר מצוין!
בסדר גמור, רבותי, עד כאן פסוקים בפרשת בֹא.
אני רוצה להקריא ברשותכם, קטע בשיר השיר, שמדבר על יציאת מצרים:
(שיר השירים ב,י) עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ(יא) כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ(יב) הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ(יג) הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ:(יד) יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה
עָנָה דוֹדִי – זה הקב"ה(רש"י) וְאָמַר לִי באמצעות משה רבינו קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי אשתי, קומי! מה קרה? וּלְכִי לָךְ לאיפה הולכים? יוצאים ממצרים. חוזרים חזרה לארץ ישראל.
כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ הקב"ה חיכה להוציא אותנו, בחודש ניסן. אתם יודעים למה? הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ ב"ה, אין עכשיו טורח בדרך(רש"י), מזג-אויר מצוין.
הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.
אומר רש"י - הנצנים נראו בארץ. קרבו ימי החמה שהאילנות מוציאין פרחים והולכי דרכים מתענגים לראותם.
אהה, ב"ה, שבוע הבא ברכת האילנות – היוצא בחודש ניסן ורואה אילנות מלבלבים... איזה יופי, איזה פריחה, עם ישראל יצא ממצרים, כל הדרך פרחים, הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ
אומר רש"י - עת הזמיר הגיע. שהעופות נותנין זמר וקול ערב להולכי דרכים.
הלכו בדרך, איזה יופי, ציפורים מצייצות, היתה פילהרמונית של הקב"ה, הציפורים עבדו ב"ה, שרו, יוצא מן הכלל.
וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.
אומר רש"י - כמשמעו תורים ובני יונה דרך העופות להיות משוררים ומצפצפים בימי ניסן.
לא פחות ולא יותר, הצפצופים של הם, מתי זה בעיקר? בחודש ניסן.
ראיתי באחד המפרשים, למה הם מצפצפים דוקא בחודש ניסן?
אומר – כי באדר הם לא מתילים ביצים.(רשב"ם, מסכת בבא בתרא פ', ומביא את זה השבט מוסר, כשהוא מדבר על הגורל של המן, שבין הקלפים של הגורל נפל חודש אדר, שמח המן ואמר כנסת ישראל נמשלה ליונה, אז הם לא מתילים ביצים בחודש אדר, אז עם ישראל אין להם מזל, אז אוכל לגבור עליהם. הפיל פור – ר"ת – פריה וריביה. אל תשווה בין היונים לבין כנסת ישראל)
אז מגיע חודש ניסן, ב"ה וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.
(יג) הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ:(יד) יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה
יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה –אומר רש"י - זה נאמר על אותה שעה שרדף פרעה אחריהם והשיגם חונים על הים ואין מקום לנוס לפניהם מפני הים ולא להפנות מפני חיות רעות למה היו דומין באותה שעה ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסה לנקיקי הסלעים והיה הנחש נושף בה תכנס לפנים הרי הנחש תצא לחוץ הרי הנץ אמר לה הקב''ה הראיני את מראיך את כשרון פעלתך למי את פונה בעת צרה.
רבותי, עד כאן דברי רש"י הקדוש בשיר השירים.
אני רוצה לשאול את הציבור הקדוש שאלה, ששאלתי היום משתפים בשיעור שלי בבני ברק, שרובם ניצולי שואה.
שאלתי את אחד מהם שאלה – תגיד, יצאת מאושוויץ, מה היה המזג אוויר?
הוא אומר לי – אני לא זוכר, אני זוכר רק שיצאנו, שאמרו לנו אתם משוחררים.
שאלתי אותו – ירד גשם?
לא זוכר.
שאלתי אותו – אתה זוכר איפה היית בפסח, באותה שנה?
אמר לי כן, במקום כזה וכזה.
שאלתי אותו – אתה זוכר בערך כמה אנשים היו בבלוק שיצאתם?
אמר לי – כן. בערך מאתיים איש.
מה היה המזג אוויר?! לא זוכר. ירד גשם?! לא זוכר.
באים חז"ל ואומרים – חודש האביב! תזכור שיצאת באביב! למה תזכור?
העצים פרחו, ציפורים צפצפו....
רבותי, את מי זה מעניין? יצאנו אחרי 210 שנה, משעבוד מצרים, את מי זה מעניין מה היה המזג אוויר?!
אדם שהיה מאושפז בטיפול נמרץ שלושה חודשים, הוא זוכר מה היה המזג-אויר באותו זמן שהוא יצא?!
הוא אומר - ב"ה שהשתחררתי מהזונדה, אין יותר אינפוזיה, מזה מעניין אותי המזג-אויר שיש בחוץ, העיקר אני הולך הביתה לילדים, לנכדים.
אומר רש"י – תזכור, יצאת בחודש האביב. חודש שלא יורד גשם. מזג-אויר יפה. היו ציפורים, הפרחים לבלבו.
את מי זה מעניין בכלל?!
רואים שהקב"ה רוצה להגיד לנו משהו בזה.
אם נצטווינו לזכור את חודש האביב, ושלמה המלך מקדיש לזה פסוקים על גבי פסוקים, להסביר לנו איך היה ביציאת מצרים.
שלמה המלך משבח את כנסת ישראל, תזכרו איך היתה יציאת מצרים!
כל אחד שואל את עצמו – מה המסר שכתוב כאן?
רבותי, אם אלה הדברים, עוד שאלה אחת בע"ה, ובזה נסגור את הקצוות:
הטו"ר מביא, בשם אחיו – אמר לי אחי, שלושת הרגלים,כנגד שלושת האבות:
פסח כנגד אברהם. יצחק כנגד שבועות. יעקב כנגד סוכות.
פסח כנגד אברהם, שנאמר(בראשית יח,ו) מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת – פסח היה. מאיפה אנחנו יודעים שזה היה פסח?
אומרים המפרשים – כי אברהם לא צריך לתת לאשתו הוראות איך לעשות עוגה. היא ב"ה יודעת לעשות עוגות. אז למה אתה צריך להגיד לה לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת, אם אתה אומר לה עֲשִׂי עֻגוֹת, היא יודעת שצריך ללוש את זה. מה חשבת שתביא קמח, תשים את זה עם הביצים, ותגיד לך – הנה בבקשה תאכל את זה לבד?!
אברהם היה בן 25 כשהוא התחתן איתה, אז אני מתאר לעצמי שהם עשו בדרך כבר כמה עוגות, אז מה הוא צריך להגיד לה לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת?
אומרים חז"ל – לא, אמר לה אברהם – פסח. אם זה פסח, שלא תניחי אפילו לרגע אחד את הבצק. לכן הוא אמר לה כל הזמן תלושי, למה? שלא יחמיץ.
מיד מגיעים אחר-כך ללוט, אצל לוט כתוב – שמצות אפה להם ויאכלו. אז משמע, מהבית של אברהם שזה היה פסח.
רבותי, מזה פסח כנגד אברהם?
משמע, שאברהם אבינו ופסח, זה אותו נושא. זה נושא אחד, ורבותינו אומרים, שכל הפסח בנוי על אברהם אבינו. למה?
כי דבר ראשון בליל הסדר אנחנו אומרים - כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל.
מה אתה מזמין את כולם לאכל, מה קרה?
אברהם אבינו, הזמין את כולם לאכל, כל מי שבא אליו הוא נתן לו לאכל, רק אנחנו נוהגים אחרת:
אברהם אבינו פתח את המסעדה, והכל היה פתוח, אנחנו סוגרים את הדלת עם ארבע מנעולים ומודיעים, שמי שרוצה לבוא לאכל.
כן, אבל זה לא חכמה להזמין לבוא לאכל, כשהכל סגור, אבל אם זה זכר, לאברהם אבינו, הוא הזמין את כולם, אז גם אנחנו נזמין את כולם.
ההלכה הראשונה, בשולחן ערוך, בהלכות פסח – מעות חיטים. אברהם אבינו התפקיד שלו היה לדאוג לכל אחד, שיהיה לו אוכל.
יוצא, שכל המהות של החג הזה, זה אברהם אבינו. אנחנו רוצים להבין, מה יש בחג הזה שהוא מתקשר לאברהם אבינו, בעומק של הדברים.
ננסה להבין ולרדת לעומקם של דברים:
כדי להסביר את העניין, אני רוצה לעמוד על דברי הרמב"ן. שלושה- ארבעה רמבני"ם יש בתורה(לפחות זה מה שאני מצאתי, כנראה יש יותר):
הרמב"ן הראשון, מופיע בפרשת יתרו, אחרי זה פרשת אחרי-מות, אחרי זה בפרשת ואתחנן, אחרי זה בפרשת עקב.
הרמב"ן חוזר על זה כמה וכמה פעמים, על אותו יסוד.
מי שעומד לבאר את הדברים האלה, בהרחבה גדולה, הוא ספר שנקרא יד החזקה לר' יצחק אייזיק חבר, תלמידו של הגאון מוילנה, באחד משלושים וחמש הספרים שהוא הוציא לאור, יש ספר שנקרא היד החזקה, מדבר על העניין של יציאת מצרים, כי בחוזק יד הקב"ה הוציא אותנו מארץ מצרים, ושם בספר הזה, עוסק ר' יצחק אייזיק חבר, במבט של יציאת מצרים, במבט מאוד מאוד מעניין.
אני רוצה לעמוד קצת, על עיקרם של דברים, ונרחיב בהם עד כמה שניתן:
אומר ר' יצחק אייזיק חבר ומקור הדברים ברמב"ן – הקב"ה לקח אותנו לעם סגולה-(יט,ה) וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים. אומר הרמב"ן(הדברים כתובים גם בפרשת אחרי-מות), אומרת התורה(ויקרא יח,כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ
כותב הרמב"ן במקום – הקב"ה בא שבעים אומות בעולם, ולכל אומה יש לה מזל ברקיע, ועליה שר ממונה – לכל אחד ואחד באומות יש שר ממונה בשמים. לכן כתוב בנביא, ששר פרס בא לפני השכינה. חלק אומרים שעוזא, שׂרו של מצרים קטרג, בשעה שיצאו ישראל ממצרים – הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה.
אמר הרמב"ן – אמר הקב"ה יש שבעים אומות ושבעים שרים והם ממונים על המזלות, אומה אחת לא שייכת לשום הנהגה, לשום שר בשמים, אני ואף אחד אחר לא.
אני - וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים, אתם שלי. אני זה כמו אדם שמצא חפץ יקר, אומר – זה סגולה, זה נשאר אצלי.
אומר הקב"ה לכנסת ישראל – אתם שלי, אני לא נותן אתכם לשום השגחה, לשום שר למעלה. לא רק אתם שלי, אלא גם הארץ שלי, ארץ ישראל היא שלי.
כותב הרמב"ן - הארץ הזאת נקראת בשם 'טבור הארץ', בספר יחזקאל, נאמר טַבּוּר הָאָרֶץ(יחזקאל לח, יב), הוא באמצע הגוף, אותו דבר ארץ ישראל היא אמצע העולם.
רבותינו מסבירים, שלכן המרגלים, שדיברו סרה על ארץ ישראל, במה נענשו?
לשונם השתרבבה עד טבורם, למה עד טבורם? שילך כבר עד הרגליים?!
אומרים חז"ל – כיון שהם דיברו על ארץ ישראל, וארץ ישראל נקראת טבורו של עולם, לכן השתרבבה לשונם עד טבורם. עד כאן דברי רבותינו.
ארץ ישראל היא ארץ שהקב"ה משגיח עליך, כמו שנאמר(דברים יא,יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה
עם ישראל, הוא לא תחת מערכות השמים, ארץ ישראל גם כן לא תחת מערכות השמים – הקב"ה משגיח.
עם ישראל גם הוא, תחת סמכותו של הקב"ה, ואף אחד אחר לא. לכן, שעם ישראל חוטאים בארץ ישראל, אומר הרמב"ן – אומרת התורה -(ויקרא יח,כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ
אם אתם חוטאים בחו"ל, היא לא מקיאה, למה לא?
כי החטא בחו"ל, הוא לא בארץ שמשגחת ע"י הקב"ה בְ-עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.
אבל שחוטאים בארץ ישראל, התביעה היא הרבה יותר גדולה, לכן וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ. אלה דברי הרמב"ן בפרשת אחרי מות, הוא חוזר על זה בפרשת עקב, ושוב בפרשת ואתחנן.
אנחנו רוצים להגיע לתורתו של ר' יצחק אייזיק חבר.
אומר הספר יד חזקה דבר נפלא, זה מופיע גם בספר חזון מועד(מאמרים ט-י).
כותב ר' יצחק אייזיק חבר –עם שניים כרת הקב"ה ברית – עם נח ועם אברהם אבינו.
עם נח, הקב"ה אומר –(בראשית ט,יג) אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.
הקב"ה כרת איתו ברית אחרי המבול. מה הוא כרת איתו?
הוא כרת איתו שיום ולילה לא ישבתו, שיהיה קיץ וחורף, הוא כרת איתו ברית, שהעולם יתנהג בהנהגה של טבע.
שבע פעמים מוזכרת המילה 'ברית' אצל נח. למה שבע?
כי הנח מובל בעולם שבע המערכות – שבע עמים שהם שורשי שבעים אומות העולם. כנגד שבע אלה, יש להם שבע מצוות בני נח.
כרת הקב"ה ברית עם נח, בהנהגה שנקראת טבע – בטבע יש יום ולילה, בטבע יש קיץ וחורף, זה הטבע.
היות והוא מונהג בהנהגה של טבע, כרת איתו הקב"ה ברית, תחת הספרה שבע, כי עולם הטבע, הוא עולם השבע.
אבל הקב"ה כרת ברית נוספת, והברית הנוספת הזאת, היא עם אברהם אבינו.
וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה
הוא כרת איתו ברית, מתי? בברית בין הבתרים.
בברית בין הבתרים, כרת הקב"ה ברית עם אברהם אבינו, שמיד לאחריה, מופיע ברית, של ברית המילה, למרות שברית בין הבתרים היתה שאברהם אבינו היה בן שבעים, וברית המילה כעבור שלושים שנה, שהוא היה בן 99, כרת איתו הקב"ה ברית, שיש עליה י"ג בריתות.
אומרת הגמרא(מסכת נדרים לא,ב) - רבי ישמעאל אומר גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות.
13 פעמים נאמר ברית אצל אברהם אבינו.
אומר ר' יצחק אייזיק חבר - כי הנהגת הקב"ה עם אברהם אבינו, היא בהנהגה של י"ג מידות של רחמים, היא בהנהגה של י"ג מידות, שהתורה נדרשת בהם, זו הנהגה של למעלה מגדר הטבע.
אמר הקב"ה לאברהם אבינו – אתה, זה לא הברית של נח. נח זה לאומות העולם, שמה הברית היא של שבע, כאן זאת ברית מיוחדת. הברית הזאת היא ברית של י"ג. עד כאן דברי ר' יצחק אייזיק חבר.
רבותי, אם ככה, בס"ד, בֹא ננסה להבין יסוד נפלא שאנחנו אומרים בכל יום ב- ויברך דוד:
אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ
מה הקב"ה כרת עמו ברית? מיד אחרי זה מופיע ברית בין הבתרים.
כתוב בגמרא(פסחים קי"ח) – בשעה שאברהם אבינו היה בתוך הכבשן, שאל גבריאל – ריבונו של עולם, אתה מרשה לי לרדת למטה, לצנן את האש? אמר הקב"ה – בשום פנים ואופן לא, אברהם אבינו יחיד ואני יחיד, אני יורד להציל אותו.
מה הודיע כאן הקב"ה, במעשה אור כשדים?
שום מלאך לא ממונה על אברהם אבינו. ההנהגה של אברהם אבינו, להוציא אותו מאור כשדים, זו הנהגה של למעלה מגדר הטבע.
אם זו הנהגה של למעלה מגדר הטבע, אומר הקב"ה – אני, באופן אישי, אחראי על אברהם.
אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים – בחרת להנהיג את אברהם אבינו, בהנהגה של למעלה מגדר הטבע.
נח היה עד עכשיו בטבע, מאברהם אבינו ואילך, מתחילה הנהגה חדשה.
מהי ההנהגה החדשה?
אני מוציא אותך ממצרים, בהנהגה של למעלה מגדר הטבע. אלה הדברים שכותב ר' יצחק אייזיק חבר בספרו.
רבותי, שימו לב לעניין – בברית בין הבתרים, הקב"ה בא ומבטיח לו את ארץ ישראל.
בא אברהם אבינו להקב"ה בברית בין הבתרים ואומר לו – ריבונו של עולם, אין לי זרע, אין לי ילדים.
אתה אומר שתיתן לילדים שלי את ארץ ישראל, אבל אי לי ילדים!
אמר לו הקב"ה –(בראשית טו,ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה.
הוציא אותו הקב"ה החוצה, ואמר לו – אתה רואה כוכבים?! אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.
מזה אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ? מזה וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה?
כפשוטו, הוציא אותו מהאוהל ואמר לו – תסתכל
אומר רש"י - ולפי מדרשו, אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן, וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד, אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל.
בשביל מה צריך את מדרשו? פשוטו זה גם טוב!
כשיש לך פשט, והפשט לא מסתדר, אתה מביא מדרשו.
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה – בֹא צא מהאוהל, אתה רואה כוכבים? אתה יכל לספור אותם?
באה גמרא(מסכת נדרים ל"ב, שבת קנ"ו) – אברהם אבינו אמר להקב"ה – ראיתי באצטגנינות שלי, בדקתי במערכות הכוכבים, אני לא יכל להביא ילדים- לא יכל. למה?
כי אני נולדתי במזל צדק, שהוא נמצא בצד מערב, כי מזלו מצונן, ואם הוא מצונן, אז הוא לא יכל להביא ילדים לעולם.
אמר הקב"ה – זה הבעיה? בשביל זה אני מרים אותך למעלה מהמזלות. הרמתי אותך למעלה, מה אני עושה?
מיד האיר ממזרח צדק(גמרא שבת) - אני מעביר את מזל צדק, לצד מזרח.
אתה אומר מערב מצונן כי נולדת בצדק, אז אני לוקח את צדק ושם אותו במזרח.
פירוש הדבר, שעבורך אני משנה את כל הבריאה. למה?
כי כל מה שבראתי, בשבילך בראתי, שנאמר אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, אַל תִּקְרֵי בְּהִבָּרְאָם אֶלָּא בְּאַבְרָהָם.
אז כל מה שבראתי את העולם, זה בשביל אדם כמוך, אז מה אתה חושב, שאני אתן שלא יהיה לך המשך?!
בגיל תשעים להראות לכולם, שההנהגה שלך היא לא הנהגה טבעית.
אמר הקב"ה – עם ישראל, אברהם אבינו לא מונהג בהנהגה של טבע.
אברהם אבינו מונהג בהנהגה של למעלה מגר הטבע. מה עושה איתו הקב"ה?
בֹא תעלה לשמים, תראה איך אתה נמצא מעל מערכת הכוכבים!
רבותי, אם ככה בס"ד, נוכל להבין פסוקים, שאנחנו אומרים אותם בכל יום בְ- ויברך דוד:
אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים... אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים...
מה הקשר בין שתי הדברים האלה?
התשובה פשוטה מאוד – אם אתה עשית את השמים אות הארץ, למה עשית אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בשביל אברהם?
עשית אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ.. וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים... הם משתחוים אליך.
אם משתחוים אליך וכפופים אליך, אז מה אתה עושה?
בחרת באברהם, והוצאת אותו מאור כשדים, כדי להראות לו שההנהגה איתו, זו הנהגה למעלה מגדר הטבע, ואתה אומר לו – שמך לא יקרא יותר אברם, אלא אברהם. אז אתה משנה לו את השם ומשנה לו את המזל, ואברהם אבינו יכל ללדת.
יוצא, שהקב"ה שינה את כל המערכות, בשביל מה?
בשביל אברהם אבינו.
רבותי, הקב"ה לימד איתנו, בברית בין הבתרים, שעם ישראל מקבל הנהגה שהיא מעל לגדר הטבע.
אומר הקב"ה לאברהם אבינו, בברית בין הבתרים – דע לך, שגם הילדים שלך, יונהגו בהנהגה שלמעלה מגדר הטבע.
דע לך, שגם הארץ שאני נותן לך, גם היא תונהג בהנהגה של למעלה מגדר הטבע.
שואל אברהם אבינו -(טו,ח) בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה.
אמר לו הקב"ה – במצרים, אתה תראה שתירש אותה.
ארץ ישראל, עם ישראל, אברהם אבינו, כולם מונהגים בהנהגה, של למעלה מגדר הטבע.
כרת איתו הקב"ה וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית.
אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים – בהנהגה של למעלה מגדר הטבע, לא נתת לגבריאל להוציא אותו, אתה לבד הוצאת אותו, כדי להראות שאתה הוא השליט על עם ישראל, אתה ולא מלאך, אתה הוא הממונה.
אם אתה הוא הממונה, ועם ישראל מושגך בהשגחה פרטית, אומר הפסוק - וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ
מה השלב הבא? וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי.
לא רק אתה, גם הארץ הזאת מונהגת בהנהגה של למעלה מגדר הטבע.
רבותי, אם אלה פני הדברים, נוכל להבין בס"ד:
גם עם ישראל, מונהג בהנהגה של למעלה מגדר הטבע.
שמגיעים ליציאת מצרים, אומר הקב"ה - אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ, אֲנִי וְלֹא שָׂרָף, אֲנִי ולֹא הַשָּׁלִיחַ, אֲנִי הוּא ולֹא אַחֵר.
אף אחד לא הולך להוציא את הבנים שלי, אני הולך. למה?
עם ישראל מונהג בהנהגה של למעלה מגדר הטבע. הסברתי לאברהם אבינו, אני באופן אישי משגיח עליך, אני משגיח על עם ישראל, ועל ארץ ישראל. אלה שלושת הדברים בהנהגה של למעלה מגדר הטבע.
רבותי, אם אלה הדברים, בֹא נעמוד על נקודה אחת מאוד מעניינת:
ברית בין הבתרים, מתי היתה, באיזה יום?
אומר הפרקי דרבי אליעזר – בליל ט"ו בחודש ניסן, היה ברית בין הבתרים.
בלילה הזה, שאנחנו יושבים כולנו, בליל הסדר, הקב"ה הוציא אותו החוצה, והעלה אותו למעלה ממערכות הכוכבים.
מתי הוא גילה לו, שההנהגה עם ישראל, היא למעלה מגדר הטבע? בליל הסדר.
עפ"י זה, אומר הרד"ל, שברית בין הבתרים, היה ביום ט"ו אחר- הצהריים. למחרת הוא אוציא אותו מחוץ למערכות הכוכבים, אמר לו – אתה רואה?
למחרת הוא כרת איתו את ברית בין הבתרים.
רבותי, מזה ברית בין הבתרים?
אין לנו את הזמן להיכנס, באמת רעיון נפלא ביותר, שכותב ספר העיקרים, אני נותן לכם מקור, תחפשו, ר' יוסף אלבו(חלק ד' מאמר 45) כותב – הקב"ה אומר לאברהם אבינו קח לך עגלה משולשת, איל משולש ועז משולשת.
מזה משולשת?
משולש הכוונה לשלוש, או הכוונה לאחד שהוא בגיל 3, האבן עזרא מביא את שתי השיטות, במדרשים גם חלוקים, לא נכנס כרגע לוויכוח.
אומר הקב"ה לאברהם אבינו – קח אותם, תחתוך אותם לשתיים, את הכל תחתוך.
אומר לו הקב"ה – אבל את התֹר והגוזל, אל תיגע בהם, תשים בצד.
מי זה התֹר והגוזל?
תֹרים ובני יונה. בהם אל תיגע.
שואל רש"י – מזה לקחת אותו ולחצות אותו לשתיים, למי זה?
זה כנגד אומות העולם.
את התֹר והגזול – כנסת ישראל, אל תחתוך אותם, שים אח מול השני.
רבותי, מזה? לקחת בהמה ולחתוך אותה ככה באמצע?!
מה הקב"ה אמר לאברהם אבינו? מה כתוב כאן?
אומר ר' יוסף אלבו – דרכם של בני אדם, באותם זמנים – כשבן אדם היה רוצה לכרות ברית, עם חברו, היה לוקח בהמה וחותך אותה לשתיים והם היו עוברים שניהם בטווח. מה זה?
אומר ר' יוסף אלבו רעיון נפלא ביותר – דע לך, הבהמה שאתה נותן לה מכה מצד ימין, כואב לה גם בצד שמאל.
ברגע שאדם כורת ברית עם חברו, זה ברית דמים, שהם הופכים להיות חתיכה אחת, יחידה אחת, אחד ממש!
פירוש הדבר – שכל מה שעובר על האחד עובר גם על השני.
אומר הקב"ה – ויעבור ה'...על פניו... עם לפיד אש בטווח, לומר לאברהם אבינו, אני ואתה אחד מאוחדים לאחד.
אחד, אומר ר' יוסף אלבו, זה 13.
13 זה אהבה.
13 בריתות כרת הקב"ה עם אברהם אבינו. זה ה-13.
הקב"ה עבר בין הבתרים האלה. למה?
אומר הקב"ה – אני ואתה אחד.
אומר ר' יוסף אלבו – חלק כשאדם כורת ברית עם חברו, ולומר לו את כל הסודות והדברים שהוא שומר לעצמו.
מיד לאחר שהקב"ה כורת עמו ברית, מה הוא אומר לו?
(טו,יג) יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה
שואל ר' יוסף אלבו – מה אתה שואל את זה עכשיו?
חברים? אין יותר הסתרת סודות. אני מגלה לך, כל מה שאני הולך לעשות לילדים שלך, כי אנחנו מאוחדים, אנחנו חטיבה אחת.
מסיים ר' יוסף אלבו -מיד לאחר ברית בין הבתרים, אמר הקב"ה רק אני בין הבתרים, מה אתך?
אתה תעשה ברית מילה. החלק שלך בברית המילה, זה החלק שלי בברית בין הבתרים.
אתה חתחתָ את הבקר לשניים, ואני עברתי עם לפיד אש באמצע, מה איתך?
אתה תעשה ברית מילה.
ברית מילה כשאתה חותך את הבשר, של הערלה, אתה כורת עמי ברית.
יוצא, שברית מילה, זה חלק בלתי נפרד בברית בין הבתרים.
יוצא, שאחרי ברית בין הבתרים, הפך הקב"ה להיות עם אברהם אבינו, בהנהגה של אחדות שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, הקב"ה מאוחר עם כנסת ישראל.
רבותי, כנסת ישראל, אומר המהר"ל, כך מביא בספר שערי ליל הסדר:
הקב"ה אומר – אין לבני ישראל מצוות, אין מצוות צריכים דם פסח ודם מילה.
מביא מהר"ל ששואל – למה לא נותן סוכה?
סוכה נותנים לגוי, שאומרים ריבונו של עולם תן לנו שכר.
שכר? תעשו מצוה קלה.
כאן לא מדובר על שכר.
אמר הקב"ה – אתם רוצים לתחתן איתי, להתחתן?
דבר ראשון צריך לקחת את הבעל הקודם שלכם, הבעל עבודה זרה שלכם, ולשחוט אותו.
דבר שני, צריכים לחדש את ברית בין הבתרים, איך מחדשים?
בברית מילה. אם אתה רוצה להתחתן איתי, זמן יציאת מצרים, זה לא רק זמן שהוצאתי אתכם מבית עבדים, לקחתי אתכם להיות לי אישה שלי, הרעיה שלי.
'כנסת ישראל נקראת יונתי בחגבי הסלע...', 'פתחי לי רעייתי... '
יוצא, שכל יציאת מצרים, מתחתנים עם הקב"ה. יש אירוסין ויש נישואין.
אירוסין – זה בר"ח ניסן.
נישואין – בסיון.
בקבלת התורה הקב"ה הרים הר, כך מביא ר' שלמה קלוגר.
הרמת ההר – הר ישראל מלמטה, כמו בחופה.
קולות וברקים – שרים מתחת לחופה. יש קולות, הקולות זה ברקים עושים אורות, יש נרות בחופה.
הכל בחופה כמעמד שהיה בהר סיני, זה נישואין.
אירוסין זה בחודש ניסן.
אם ככה, נוכל להבין דבר נפלא:
אומר הקב"ה – דבר ראשון תשחטו את העבודה זרה. את רוצים להתחתן איתי? תתנתקו מהבעל הקודם.
אתם רוצים להתחתן איתי? ברית בין הבתרים, לחדש את הברית עם אברהם אבינו, זה ברית מילה.
אם זה ברית מילה, מחדשים את הענין הזה מחדש.
אם מחדשים את העניין הזה מחדש, נוכל להבין דבר נפלא ביותר:
את היונה לא בתר, את הציפורים, הוא לא נגע, למה?
כי כנסת ישראל נמשלה ליונה שנאמר יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע. כנסת ישראל ויציאת מצרים נקראים יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע.
אומר רש"י – ברחו מפרעה כמו נץ, רצו אל הים, כמו הנחש.
עם ישראל במלכודת כמו יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה.
זה החיבור של עם ישראל עם הקב"ה.
אם זה החיבור, נוכל להבין בע"ה- כנסת ישראל ויונה - יונה לא צריך לחתוך אותה לשניים, היא מחוברת עם בן זוגה גם מבלי שתחתוך אותה, הם חיים כמו זוג יונים, יונים מחוברות אחת לשנייה.
הקב"ה יונה ואנחנו יונה, שנינו ביחד יונים. מאיפה אני יודע שאנחנו יונים?
כתוב במפורש, בשיר השירים - יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע.
ואיפה הקב"ה יונה?
גמרא(מסכת ברכות ג) – אמר ר' יוסי, פעם אחת נכנסתי לתוך חורבה להתפלל, אליהו הנביא המתין, יצאתי בחוץ ושאלתי מה שמעת בחורבה? שמעתי בת קול מנהמת כיונה.
למה בת קול מנהמת כיונה, מה יש ליונה?
השכינה, גם היא נחשבת ליונה. אתה רוצה לדעת למה כנסת ישראל נחשבת כיונה?
מול הקב"ה שנחשב יונה, אנחנו מאוחדים.
פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי – ממתי אנחנו נקראים רעייה של הקב"ה?
מְ- יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע משם אנחנו רעייתי, מתי? מקריעת ים סוף.
רבותי, שלמה המלך, בשיר השירים, אומר –(א,ט) לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי.
בן אדם יבוא הביתה, ויגיד לאשתו – את דומה לסוס של פרעה?!
איזה מן דבר זה?!
אומרים חז"ל, כך מבאר את זה, הנפש החיים - לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה – הסוסים של פרעה דהרו, למרות שהוא ניסה לבלום. מי שולט על מי?
הסוס שולט על הרוכב.
מעלתו של הסוס, שהוא שולט על הרוכב.
אמר הקב"ה – אתה יודע מה קרה ביציאת מצרים?
לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה – כנסת ישראל, כביכול, שולט עלי. אני אומר למלאכים היו ם ר"ח, באים מחר אין ר"ח.
רגע, ריבונו של עולם, אמרת שהיום ר"ח!
מה אני יכל לעשות, אשתי למטה, החליטה שלא לעשות. אז מי קובע – אני או אשתי?
אשתי קובעת. אומרים חז"ל - לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה – את הקובעת מתי ר"ח, אז הקביעה היא שלך.
יוצא, שביציאת מצרים הפכנו להיות רעייתו של הקב"ה.
אומר הקב"ה – רעיתי, את היונה לא בתר, אנחנו שני יונים. שני יונים מסמלים דבקות.
רבותי, הקב"ה מניח תפילין ואנחנו מניחים תפילין. אנחנו מניחים תפילין. מיד אחרי יציאת מצרים, מצוה אותנו הקב"ה על הנחת תפילין – 'קדש',' והיה כי יביאך '
אנחנו מניחים תפילין, מה כתוב בתפילין שלנו? שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
הקב"ה מניח תפילין, מה כתוב בתפילין שלו? מי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ.
התפילין נמשלו ליונה, מאיפה אנחנו יודעים? גמרא במסכת שבת.
אומרת הגמרא, שאז גזרה מלכות רומא, שמי שילך עם תפילין יפוצצו לו את הראש. היה 'אלישע בעל כנפיים' הולך עם תפילין, בא קסדור אחד, ושאל אותו – מה יש לך בידיים?!
אמר לו – כנפי יונה. פתחו ומצאו יונה.
אם הקב"ה מניח תפילין ואנחנו מניחים תפילין, אנחנו שנינו בני יונה, שנינו מתנהגים כמו יונה, כי לשנינו יש את המהלך הזה, של יונים.
אם אלה הדברים, נוכל להבין בס"ד, את המעלה הגדולה של כנסת ישראל ביציאת מצרים:
יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע אנחנו נאמנים להקב"ה בכל מצב.
זה בני זוג, בני זוג עם הקב"ה. אנחנו מבחינת יונה, והוא מבחינת יונה, וזה החיבור שלנו.
אם ככה, נוכל להבין, אולי יש לנו תירוץ, לעניין היולדת:
היולדת, בשעה שהיא אומרת, שהיא לא נזקקת לבעלה, היא צריכה להביא קרבן, של יונה, לחטאת ותֹר לחטאת.
למה יונה ותֹר?
אם את אומרת שאת לא רוצה יותר את בעלך, אומר הקב"ה – תביאי יונה לכפרה.
תלמדי מהיונים.
כנסת ישראל ואת היונה, לא בתר – כנסת ישראל מחוברת, היא לא צריכה לחתוך אותה, כדי לדעת שהם מחוברים. תשים יונה אחת מול השני, אנחנו כולנו מחוברים, ביחידה אחת להיות עמך ישראל.
אם ככה רבותי, נוכל להבין טוב מאוד:
מי שיצא מבית החולים – לא זוכר מה היה המזג-אויר, מי שיצא מאושוויץ – לא זוכר מה היה המזג-אויר, אבל מה היה המזג אויר בחתונה שלנו, כולנו זוכרים.
אנחנו זוכרים איזה פרחים היו בעולם, זוכרים את התזמורת, זוכרים אץ הזמר ששר את השירים, זוכרים את ההוא שסחב אותו על הכתפיים, את הכל אנחנו זוכרים.
מה אשתך בקשה ממך היום, לקנות בבוקר מהמכולת, את לא כ"כ זוכר, אבל אתה תזכור את המשפט הראשון שהיא אמרה לך בבוקר, יום אחרי החתונה, את זה תזכור לנצח.
אומר הקב"ה – תזכור שיצאתם בחודש האביב, זה לא יציאה מאושוויץ, הולכים לחתונה פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי.
חתונה? בחרתי מזג-אויר טוב, הציפורים צייצו, התזמורת שלי עבדה, גם הפרחים היו יפים, עשיתי סידור יפה.
תזכרו, יום החתונה, הוא היום היפה ביותר, לקחתי אתכם לרעיה.
האירוסין היה בחודש ניסן. היוצא בחודש ניסן ורואה אילנות מלבלבים, תזכור, זה החודש שבו יצאת ממצרים.
יצאת ממצרים בחודש האביב, הכל פרח, אם הכל פרח, תבין את המעלה הגדולה של החודש הזה.
יזכנו הקב"ה, בע"ה, השיעור בשבוע הבא כבר יהיה בחודש ניסן, כבר נהיה אחרי ברכת האילנות, תזכור את חודש האביב שיצאנו ממצרים, יום החתונה שלנו עם הקב"ה. להידבק בו, 'החודש אשר הישועות מקיפות ', שנזכה לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.