פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויצא.
היא הפרשה שעוסקת בבניית ביתו של יעקב אבינו, בחיר האבות. תחילת הפרשה עוסקת, ביציאתו של יעקב אבינו, בדרכו לחרן... ובהמשכה של הפרשה, מגיע יעקב אבינו לחרן... וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם....
הוא מגיע לבאר, זה המקום ששמה מתכנסים כולם... {ב} וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר: {ג} וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ...
זאת היתה אבן גדולה במיוחד, שרבותינו מלמדים אותנו - למה שמו אותה על פי הבאר?
משום שהאנשים שהיו בחרן, כולם היו רמאים, וכל אחד חשד, שכל מאן דהוא יקח מהם וימכור אותם. אחד יתפרנס על חשבון השני... אז הדרך היחידה לדעת, כמה כל תושב מוציא מים, זה רק אם כולם ביחד ישתו. לכן שמו אבן גדולה על פי הבאר, שהיתה אבן שלא היה ניתן להזיז אותה ממקומה, אלא אם כן, נאספים שם כולם, ולכן שמו שם אבן גדולה. {ד} וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ: {ה} וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ: {ו} וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן: {ז} וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ...
יעקב אבינו מתחיל להוכיח אותם... אומר רש"י - הן עוד היום גדול. לפי שראה אותם רובצים, כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד, אמר להם הן עוד היום גדול, כלומר אם שכירים אתם לא שלמתם פעלת היום, ואם הבהמות שלכם אף על פי כן לא עת האסף המקנה וגו'
בעברית צחה, בשפה שלנו היום, זה נקרא פרזיטים. שאל הרב מפונוביץ' זצ"ל – תארו לעצמכם, לו היה מגיע אדם, לתחנת מוניות בת"א, ורואה את הנהגים משחקים שש-בש... אומר להם"רבותי, אם המוניות שלכם, פרזיטים, לכו לעבוד! ואם אתם שכירי יום, גנבים!"...
האם האדם שהעיר לנהגי מוניות, היה יוצא בשלום?
הם עונים ליעקב ומסבירים לו... לא...תשמע...
הנהגי מוניות גם היו מסבירים לו ככה?
היו אומרים לו"אדוני, יש לך עשר שניות לעוף מכאן, אחרת השולחן והשש-בש עליך" J אמר הרב מפונוביץ' זצ"ל – למדנו מכאן כלל. אם אתה רוצה להוכיח בן-אדם, בדברים הכי קשים שאתה רוצה, אתה יכל להכניס לו את זה בקלות, תמורת מילה אחת בלבד אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם....
בשפה שלנו היום – י'אחי! J
אתה רוצה להוכיח נהג מונית, תן לו מילה אחת... אחרי זה אתה יכל להכניס מה שאתה רוצה! {ט} עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא: {י} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ אומר רש"י - ויגש יעקב ויגל. כזה שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכחו גדול. {יא} וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ
יעקב אבינו מתחיל לבכות...
ראיתם פעם חתן, שרואה את הכלה שלו בפעם הראשונה ובוכה?
מתרגש.... אני רוצה לשאול – האם יש סיכוי, שהכלה הזאת תרצה להישאר איתו? בדר"כ, אתה רואה את הכלה בפעם הראשונה, אתה מחייך! למה אתה בוכה?!? אומר רש"י - ויבך. לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה.
הוא עוד לא התחתן איתה, וכבר אומרים לו"היא לא תהיה קבורה לידך"... מה זה חשוב עכשיו?!
היה פעם חתן אחד, שביקשו ממנו לדבר באירוסין, עד שכולם יגיעו....
הוא השמיע דברי תורה, בדבר חשוב מאוד –"חובת הבעל בקבורת אשתו"
כמעט וביטלו את השידוך J
אז מה שעכשיו מראים לו?! עוד לא נפגשו... עוד לא דיבר איתה מילה... דבר ראשון מראים לו שהוא לא יקבר איתה!
למה היא לא נקברה איתו במערת המכפלה?
כי רחל אמנו מתה, בכניסה לארץ ישראל...
נקרא את זה בע"ה, בשבוע הבא {לה, טז} וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: {יז} וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן: {יח} וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין {יט} וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם.
בפרשת ויחי, כאשר יעקב אבינו מצוה את יוסף, לקחת אותו לקבורה במערת המכפלה, אומר יעקב אבינו ליוסף {מח, ז}וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל באֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם. אומר רש"י - ואקברה שם. ולא הולכתיה אפלו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי [תרעומת], אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו', והקדוש ברוך הוא משיבה (ירמיה לא טו) יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם. כל מי שקורא את דברי חז"ל האלו, שואל את עצמו שאלה – מה המרחק בין בית לחם, מקום קבורת רחל, למערת המכפלה?
אם היא היתה נפטרת בכניסה לבאר שבע, או בחיפה... אז יש הרבה זמן... אבל מבית לחם לחברון, זה בערך רבע שעה מקסימום במכונית. ברגל, זה אולי 3 שעות ואתם שמה...
אומר יעקב אבינו ליוסף – תשמע, היא מתה לי שם בדרך, קברתי אותה שם, אבל לא עשיתי את זה סתם, כי על פי הדיבור עשיתי זאת... כי עם ישראל שיוגלה, יעברו דרך קבר רחל....
אם עם ישראל יעברו דרך קבר רחל, אפשר שיעברו גם דרך מערת המכפלה... למה הקב"ה ציוה, שהם יעברו דרך קבר רחל, ורחל תלמד עליהם זכות, והם לא יעברו דרך חברון?
משמע, שהיתה כאן הכוונת מכוון, שרחל תיקבר באמצע הדרך, ותיקבר שם לבד. עפ"י הדיבור, היא תהיה שם לבד, והשאלה היא – למה??? לאחר ההקדמה הזאת, נוכל בע"ה להתחיל לבאר את הנושא, שאנחנו רוצים לדבר אודותיו, בפרשת השבוע:
הנושא המרכזי שאנחנו רוצים לדבר עליו, זה נישואיו של יעקב אבינו ללאה, לאחר מסירת הסימנים מרחל ללאה...
זה הנושא שאנחנו רוצים לדבר עליו, ולהגיע למסקנה מעניינת מאוד, כפי שרבותינו מגלים לנו, בפתיחה לאיכה.
בהמשך הפרשה, כאשר רחל חוזרת הביתה, ומספרת ללבן אביה, שיעקב בן אחותו מגיע... {כט, יג}...וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
חז"ל אומרים, שלא תחשבו שהנשיקות האלה היו מתוך אהבה גדולה... זה בסכ"ה היתה חקירה של השב"כ J
אומר לו לבן – איך יכל להיות, שהעבד של אברהם הגיע עם עשרה גמלים טעונים, ואתה מגיע בלי כלום?!
אמר לו יעקב – אל תשאל מה קרה לי... שדדו אותי... בא אליפז... רצה להרוג אותי, אמרתי לו קח את כל הכסף.... רק תשאיר אותי בחיים...
אמר לו לבן- ואו איזה סיפור! את זה תספר במס הכנסה... איפה הכסף??? J
אין כסף...
טוב... תשב כאן כמה ימים, אולי תזכור איפה הכסף... וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים... וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ: {טז} וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל
אומרים חז"ל – הם היו תאומות.
גדולה וקטנה, זה לא חייב שהם יהיו אחת בת 30 והשניה בת 20, אלא הבדלים של דקות.
למה כתוב אחת גדולה ואחת קטנה?
אומרים חז"ל – זאת גדולה במתנותיה, וזו קטנה במתנותיה.
לאה קיבלה את לוי, זו כהונת עולם לנצח. היא קיבלה את מלכות יהודה, שזו גם כן מלכות לנצח.
רחל, מתנותיה קטנות. היא קיבלה את יוסף, מלכות לתקופה קצרה, והיא קיבלה גם את שאול, גם הוא, מלכות לתקופה קצרה. {יז} וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה אומר רש"י - ועיני לאה רכות. שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן. מה פירוש הדבר -"היו אומרים"?? אז מה, צרי להתחתן בגלל שאומרים?! כתוב בתנחומא, שבשעה שנולדו התאומים לבית יצחק, ונולדו התאומות לבית לבן, החליפו ביניהם"איגרות תנאים"- נחתן אנחנו את הגדולה עם הגדול, ואת הקטנה עם הקטן.
לכן אנשים לא דיברו סתם, זה נכתב בשטר התנאים.
ממילא ידעה לאה, שהיא מתחתנת עם עשו, ורחל ידעה שהיא מתחתנת עם יעקב. שואלת הגמרא (מסכת ב"ב קכ"ג, א) - {בראשית כט-יז} ועיני לאה רכות מאי רכות אילימא רכות ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב דכתיב {בראשית ז-ח} מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה בגנות צדיקים דבר הכתוב אלא א''ר אלעזר שמתנותיה ארוכות כמו שדיברנו מקודם, שהיא קיבלה את לוי, את יהודה.. אלו מתנות לנצח רב אמר לעולם רכות ממש ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים שני בנים יש לה לרבקה שתי בנות יש לו ללבן גדולה לגדול וקטנה לקטן והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו איש רע הוא מלסטם בריות קטן מה מעשיו {בראשית כה-כז} איש תם יושב אוהלים והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה
חז"ל אומרים לנו – בֹא ותראה למה זכתה לאה, בזכות התפילה. לא רק שהיא זכתה להתחתן עם יעקב אבינו, אלא היא קדמה את אחותה, היא התחתנה עוד לפני אחותה רחל.
מספרת התורה, שכעבור שבע שנים, אומר יעקב ללבן {כט, כא}... הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ... הָבָה בגימטריא י"ב.
אמר לו יעקב – אני רוצה להקים את י"ב השבטים, שאני עתיד להעמיד איתם את עם ישראל, ולכן אני רוצה להתחתן. {כב} וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה – הוא אוסף את כולם ועושה להם משתה...
מי שרוצה לדעת איך נראה המשתה הזה, כדאי שיקח לידיים את מדרש רבה, בפרשת השבוע, ששם מספר לנו המדרש על החתונה שעשה לבן. זאת היתה חתונה שלא"רואים" כל יום.
למה אני אומר שלא"רואים" חתונה כזאת בכל יום?
כי זאת היתה חתונה בחושך, למה? מספר המדרש (בראשית רבה, פרשה ע, יח) - וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה (בראשית כט, כב), כִּנֵּס כָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ, אָמַר לָהֶם יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהָיִינוּ דְחוּקִים לְמַיִם וְכֵיוָן שֶׁבָּא הַצַּדִּיק הַזֶּה לְכָאן נִתְבָּרְכוּ הַמַּיִם, אֲמַרִין לֵיהּ וּמָה אַהֲנֵי לָךְ, אֲמַר לְהוֹן אִין בָּעֲיִין אַתּוּן אֲנָא מְרַמֵּי בֵיהּ, וְיָהֵב לֵיהּ לֵאָה דְּהוּא רְחִים לַהֲדָא רָחֵל סַגִּי, וְהוּא עָבֵד הָכָא גַּבְּכוֹן שִׁבְעָה שְׁנִין אוֹחֳרִין. אֲמַרִין לֵיהּ עֲבֵיד מַה דַּהֲנֵי לָךְ. אֲמַר לְהוֹן הָבוּ לִי מַשְׁכּוֹן דְּלֵית חַד מִנְּכוֹן מְפַרְסֵם, וְיַהֲבוּן לֵיהּ מַשְׁכּוֹנִין, וַאֲזַל וְאַיְתֵי עֲלֵיהוֹן חֲמַר מְשַׁח וְקוֹפָר, הֱוֵי לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ לָבָן הָאֲרַמִּי שֶׁרִמָּה בְּאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ. וְכוּלֵּי יוֹמָא הֲווֹ מְכַלְּלִין בֵּיהּ וְכֵיוָן דְּעָל בְּרַמְשָׁא אֲמַר לְהוֹן מָה הוּא כְּדֵין, אֲמַרִין לֵיהּ אַתְּ גָּמַלְתְּ חֶסֶד בִּזְכוּתָךְ, וְהָיוּ מְקַלְּסִין קוֹדְמוֹי וְאָמְרִין הָא לַיָא הָא לַיָא, הִיא לֵאָה הִיא לֵאָה. אומרת התורה - {כה} וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה...
שואלים חז"ל – מה, רק בבוקר הוא ידע שזאת לאה?!
ואומרים – כן, הוא ידע רק בבוקר...
אומרת הגמרא (מסכת ב"ב, ) שמסר יעקב אבינו סימנים לרחל אמנו, ובעלי התוספות כותבים, שהסימנים האלה הם – חלה, נידה והדלקת הנר. אלו שלושת הסימנים של הבית היהודי, ורחל אמנו, בשעה שראתה שאחותה הולכת להתבזות, מסרה לה את הסימנים, כדי שלא תצא לבושה ולחרפה....
יעקב אבינו בא בלילה, ושואל אותה את הסימנים, והיא אומרת לו אותם...חשב יעקב אבינו, שבאמת זו רחל, לא חשב על משהו אחר... אומרים חז"ל – כשרחל מסרה את הסימנים, היא לא אמרה ללאה"תדעי לך, זה הסימנים שיש ביני לבין יעקב. היא לא גילתה לה את זה. מאיפה יודעים שהיא לא גילתה לה?
בהמשך הפרשה, כאשר רחל אמנו מבקשת מלאה את הדודאים תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ... מה אומרת לה לאה? הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי – לא רק שלקחת את בעלי, את רוצה גם את הדודאים לקחת לי?! אומרים חז"ל – רחל יכלה להגיד לה"אני לקחתי לך את בעלך?! אני נתתי לך אותו!
מכאן, שהיא בכלל לא גילתה לה, שמדובר בסימנים... היא אמרה לה"בואי, ואלמד אותך את ההלכות שנחוצות לבית היהודי"... היא העבירה לה את הסימנים, מבלי שהיא תרגיש שהיא מוסרת לה כאן, איזה שהוא מסר מיוחד.
בזכות המעשה הזה שעשתה אמנו, כתוב בפתיחה לאיכה, שהמעשה הזה של רחל אמנו, עתיד להביא אותנו לגאולה השלמה, שכולנו מצפים לה במהרה.
לאחר שחרב הבית, ירמיהו הנביא מסתובב בין החורבות.. (הועתק משיעור ויצא תש"ע) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִרְמְיָה, אֲנִי דוֹמֶה הַיּוֹם לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יְחִידִי וְעָשָׂה לוֹ חֻפָּה וּמֵת בְּתוֹךְ חֻפָּתוֹ, וְאֵין לְךָ כְּאֵב לֹא עָלַי וְלֹא עַל בְּנִי, לֵךְ וּקְרָא לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וּמשֶׁה מִקִּבְרֵיהֶם, שֶׁהֵם יוֹדְעִים לִבְכּוֹת. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן משֶׁה קָבוּר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵךְ עֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן וְהָרֵם קוֹלְךָ וּקְרָא בֶּן עַמְרָם בֶּן עַמְרָם עֲמֹד וּרְאֵה צֹאנְךָ שֶׁבְּלָעוּם אוֹיְבִים. מִיָּד הָלַךְ יִרְמְיָה לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וְאָמַר לַאֲבוֹת הָעוֹלָם, עִמְדוּ שֶׁהִגִּיעַ זְמַן שֶׁאַתֶּם מִתְבַּקְּשִׁין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרוּ לוֹ לָמָּה, אָמַר לָהֶם אֵינִי יוֹדֵעַ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁלֹא יֹאמְרוּ בְּיָמֶיךָ הָיְתָה לְבָנֵינוּ זֹאת. הִנִּיחָן יִרְמְיָה וְעָמַד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן וְקָרָא בֶּן עַמְרָם בֶּן עַמְרָם עֲמֹד הִגִּיעַ זְמַן שֶׁאַתָּה מְבֻקָּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ מָה הַיּוֹם מִיּוֹמַיִם שֶׁאֲנִי מְבֻקָּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ יִרְמְיָה אֵינִי יוֹדֵעַ. הִנִּיחוֹ משֶׁה וְהָלַךְ אֵצֶל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁהָיָה מַכִּיר אוֹתָן מִשְּׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, אָמַר לָהֶם מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹנִים כְּלוּם אַתֶּם יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה אֲנִי מִתְבַּקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרוּ לוֹ בֶּן עַמְרָם אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וְיִשְׂרָאֵל גָּלוּ, וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה עַד שֶׁהִגִּיעַ לַאֲבוֹת הָעוֹלָם, מִיָּד אַף הֵם קָרְעוּ בִגְדֵיהֶם וְהִנִּיחוּ יְדֵיהֶם עַל רָאשֵׁיהֶם וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִין עַד שַׁעֲרֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּד וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק, וְאִלְמָלֵא מִקְרָא שֶׁכָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, וְהָיוּ בוֹכִין וְהוֹלְכִין מִשַּׁעַר זֶה לְשַׁעַר זֶה, כְּאָדָם שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפֵד וְאוֹמֵר אוֹי לוֹ לַמֶּלֶךְ שֶׁבְּקַטְנוּתוֹ הִצְלִיחַ וּבְזִקְנוּתוֹ לֹא הִצְלִיחַ....
כדי להבין את יסודם של דברים, נוסיף רק עוד שאלה אחת, שעומד עליה הסבא מקלם:
רחל אומרת לקב"ה, שהיא לא מקנאת באחותה, היא מסרה לה את הסימנים וְלֹא קִנֵּאתִי בָּהּ...
שואל הסבא מקלם – איך יכל להיות שהיא לא קינאה, כאשר התורה אומרת, לאחר שלאה ילדה את הילד הרביעי, את יהודה, אומרת התורה {ל, א}וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ
אמנם רש"י במקום, מביא את דברי המדרש רבה, שאומר ותקנא רחל באחותה. קנאה במעשיה הטובים. שואל הסבא מקלם – מאיפה ידעו רבנן, ש- ותקנא רחל באחותה, מדובר שהיא קנאה במעשיה הטובים?
אומרים חז"ל – היא קנאה, אבל במעשיה הטובים, אמרה"אם היא ילדה יותר ממני, סימן שהיא צדקת". שואל הסבא מקלם – מאיפה חז"ל למדו את זה?
כדי להבין מה מונח כאן, נעמוד בס"ד, על רעיון יסודי, שעומד עליו רבינו בחיי, בספרו כד הקמח (ערך קנאה): כותב רבינו בחיי – {קהלת ד, ד} וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. למה הכוונה? כָּל עָמָל הם קנייני הגוף עושר נכסים וכבוד, ושאר מעלות השררה. כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה – תורה, תשובה ומעשים טובים. כל זה קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ. בין בעושר, בין בחכמה, ובאיזה מעלה שתהיה. הכל הקנאה מצויה, בין איש לחברו.
כותב לנו כאן רבינו בחיי יסוד, שאותו יסוד כתוב באבן-עזרא על הפסוק הזה.
הבריאה כולה מתופעלת, על יסוד הקנאה. אם אדם לא היה מקנא, שלושת רבעי הדברים שיש לו בבית, לא היו שם. כל מה שהאדם במביא לעצמו יותר דברים, זה בגלל שיש את זה אצל השני. אם יש את זה אצל השני, גם הוא רוצה! והראיה לכך פשוטה מאוד:
אדם שחי באי בודד... הוא לבד, אין אף אחד באי. יש לו וילה, יש לו שמש, יש לו דשא... ב"ה מבסוט.
כמה חולצות יש לבן-אדם הזה בבית?
יש לו קניון והוא יכל ללכת לקחת מה שהוא רוצה משם...
מה הוא צריך?
שתים ליום חול ושתים לשבת מקסימום...
למה אדם יש לו מינימום 18 חולצות בארון?! בשביל מה הוא צריך את כולם?!
אז מי שהולך עם לבן, יש לו פחות בעיות... אבל מי שהולך עם צבעוני, הוא בבעיה, כי מה, תבוא כל יום עם אותה חולצה?!
בלבן אי אפשר לדעת, הכל אותו צבע J
מי שבא עם צבעוני, צריך להחליף כל יום חולצה, אחרת יגידו לו"מה, אתה לא מתרחץ"?? J
אז הוא חייב להחליף...
אבל אם הוא באי בודד, הוא יכל ללבוש אותה חולצה מראשון עד שישי...
כל מה שיש לאדם, זה כי הוא נמצא עם אחרים, הוא חייב לרוץ אחריהם, אז אין לו ברירה...
לפני כמה שנים, היה למישהו מיקרוגל?!
מי היה צריך, היה לוקח סיר ושם על הגז ומחמם...
אז למה אתה צריך מיקרוגל??
תשמע, השכנים שלי אמרו שכדאי שיהיה לי אחד!
למי פעם היה מייבש????? הכל היו תולים בחוץ.... השמש היתה מייבשת...
היום התריסים סגורים, שמש לא מייבשת.... המייבש פועל...."למי יש זמן?!"...
הורים מבוגרים שלנו, אין להם בבית לא מייבש, ואין להם מיקרוגל, אפילו לא שמעו מזה...
היום ב"ה, יש לכל אחד, שתים מיקרו ואחד תרגום J
אפילו מיחם אין להם בבית..."מה רע בקומקום?!"
על פלאפון, מי מדבר בכלל?!? אומר רבינו בחיי – כל העולם, מתנהג מסביב לקנאה. כי הקב"ה יצק את הקנאה, ביום שהוא אמר וַיְהִי אוֹר, נוצק עם האור הקנאה.
מאיפה אני יודע שזה לא התחיל אצל הבן-אדם?
ביום הרביעי לבריאה, היו שמש, ירח וכוכבים. באה השמש ואמרה – ריבונו של עולם, אין שני מלכים, משמשים בכתר אחד.
אמר לה הקב"ה – לכי ומעטי את עצמך!
מה שייך אצל ירח קנאה?! מה ירח הוא בעל חי?! יש לו רגשות?!
הפירוש הוא, שכדי לתפעל את הבריאה, הפעיל הקב"ה את מערך הקנאה, כי הוא נצרך לקיומה של הבריאה!
בלי זה, אומר רבינו בחיי, העולם לא זז.
כי אם אדם לא היה מקנא, אז חצי מהשבוע, הוא לא היה עובד בכלל...בכל מה שהוא עובד, זה כי להוא יש אוטו, וצריך להחליף את האוטו.... ההוא כבר עבר מדירת שלושה חדרים, לדירת ארבע חדרים.... ההוא גמר עם ארבעת חדרים, הוא כבר קנה פנטהאוז... גמר עם זה, עובר לווילה....
אתה רץ אחריו... רץ ורץ... עד שאתה עובר לווילת קרקע, כדי להתרגל לקרקע J
כל הזמן אתה רץ! בשביל מה אתה רץ???
האדם, אומר רבינו בחיי, כל הזמן הוא בריצה, כל הזמן הוא צריך להשיג את האחרים. זה כבר היה חקוק בבריאה, עוד לפני שהיו כאן בני-אדם! אומר רבינו בחיי – היסוד הזה של קנאה, יצוק בבריאה, והוא לא רק אצל בני האדם, הוא נמצא גם אצל בהמות.
איזה בהמות?
על הנחש, אומרת הגמרא במפורש (מסכת סנהדרין) – בשעה שראה הנחש, שצולים לאדם הראשון בשר ומביאים לו יין, נתקנא הנחש באדם.
יגידו לי – תשמע... הנחש הזה, זה לא כמו הנחש של היום...זה היה נחש עם רגלים... היה מביא כל מיני אבנים טובות... זה לא בעל חיים, אל תביא דוגמא ממנו!
בסדר, אני מקבל. אבל מצאתי מדרש J
אומר המדרש, כשאליהו הנביא מביא שתי פרים, פר אחד הולך לעלות לנביאי הבעל והאשרה, ופר אחד הולך לעלות לשם ה'... שני אחים שגדלו אצל אמא אחת... אותו גודל... גדלו במרעה אחד... אומר להם אליהו"לכו"....
הוא לא מוכן ללכת.. למה??
אומר לו העגל – אח שלי ילך לה', ואני אלך לעבודה זרה???
ואם אח שלך לא היה פה? היו לוקחים רק פר אחד לעבודה זרה, היית הולך?!
בטח שהיית הולך, אף אחד לא שואל אותך... אז מה אכפת לך עכשיו ללכת??
הוא אומר – אם אני הולך לבד, אז לא אכפת לי, אבל איך יכל להיות שאח שלי ילך לה', ואני ילך לעבודה זרה?! לא מוכן! אם אני לבד... לא אכפת לי...
מאיפה זה בא???
היסוד של הקנאה, מחלחל גם לבעלי חיים, ורבותינו אומרים, שיסוד הקנאה נמצא גם אצל מלאכי השרת.
אמנם מלאכי השרת, בינם לבין עצמם אינם מקנאים, כי בשמים אין קנאה... במה הם מקנאים?
בבני-האדם. הם רואים את בני האדם ומקנאים בהם! כותבים רבותינו, שהיה מלאך אחד, שהיו לו 12 כנפיים, זה היה השיא במלאכים. הוא נתקנא באדם, וקיצצו לו שישה כנפיים. התכווץ בגלל הקנאה שלו...
רבותי, קשה מאוד לדבר על אנשים גדולים. לא רק שקשה, אלא אסור! אומרים חז"ל בגמרא (מסכת שבת קי"ט) - אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים
אתה הולך לדבר על האבות הקדושים.... על שנים-עשר השבטים.... אתה צריך להיזהר במה שאתה הולך להוציא מהפה...
אבל אתם רואים שחז"ל כותבים את זה, למה??
כי הם רוצים שנלמד. לא סתם הם כותבים דברים! ניקח דוגמא: אם היו שואלים אותנו – מי האדם שמנוטרל לגמרי מקנאה?
לדעתי, הסמל זה משה רבינו. למה?
כי משה רבינו מעיד על עצמו, שהוא לא מקנא....
מגיע אליו יהושע בן-נון, ומה אומר לו? {במדבר יא, כז} וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה....אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם.
אומר לו משה - הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם... מה התשובה? פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה.
החמה לא אכפת לה, שיהיה עוד מישהו כמוה, אבל הלבנה אומרת – ריבונו של עולם, אין שני מלכים משמשים בכתר אחד.
אומר יהושע – מה זה, עוד נביאים?!?!?
אומר לו משה – הלוואי כולם יהיו!!!
משה רבינו, הוא שיא הענווה, והקב"ה מעיד עליו וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם...
פרשת וילך... משה רבינו עומד לסיים את החיים שלו... והקב"ה אומר למשה {דברים לא, יד}וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד. אומר המדרש (דברים רבה, פרשה ט, אות ט) - אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִטֹּל יְהוֹשֻׁעַ אַרְכִי שֶׁלִּי וֶאֱהֵא חָי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשֵׂה לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לָךְ, מִיָּד הִשְׁכִּים משֶׁה וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, נִתְיָרֵא יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר משֶׁה רַבִּי בּוֹא אֶצְלִי, יָצְאוּ לַהֲלֹךְ, הָלַךְ משֶׁה לִשְׂמֹאלוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, נִכְנְסוּ לְאֹהֶל מוֹעֵד, יָרַד עַמּוּד הֶעָנָן וְהִפְסִיק בֵּינֵיהֶם, מִשֶּׁנִּסְתַּלֵּק עַמּוּד הֶעָנָן הָלַךְ משֶׁה אֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר מָה אָמַר לְךָ הַדִּבּוּר, אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהָיָה הַדִּבּוּר נִגְלָה עָלֶיךָ יוֹדֵעַ הָיִיתִי מַה מְדַבֵּר עִמְּךָ?!, אוֹתָהּ שָׁעָה צָעַק משֶׁה וְאָמַר מֵאָה מִיתוֹת וְלֹא קִנְאָה אֶחָת, וּשְׁלֹמֹה מְפָרְשָׁהּ (שיר השירים ח, ו): כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, אַהֲבָה שֶׁאָהַב משֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וּמַה שֶּׁקִּנֵּא משֶׁה בִּיהוֹשֻׁעַ.
מה קרה פתאום!?? הרי אמרת וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים... אז מה קרה עכשיו??
כשאתה נביא, אין בעיה שכולם גם יהיו.... אבל כשכולם נביאים ואני לא... כך אומר הפסוק (שיר השירים ח, ו) כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה
הקנאה יותר גרועה ממוות!
מאיפה אני ידוע???
פסוקים מפורשים בתורה.... רבותי, נקרא פסוקים בתורה, תסבירו לי פשט אחר:
בשעה שיוצאים למלחמת רשות... מלחמת מצוה, מוציאים אפילו חתן מחופתו... למלחמת הרשות יוצאים אנשים שאין בהם חטא, מי שיש בו חטא, מת במלחמה!
אז מי יוצא למלחמה?
צדיקים זכים וטהורים... אומרת התורה{כ, ה} וְדִבְּרוּ הַשֹּֽׁטְרִים אֶל-הָעָם לֵאמֹר מִֽי-הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַֽיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶֽנּוּ: {ו} וּמִֽי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶֽנּוּ: {ז} וּמִֽי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶֽנָּה: {ח} וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל-הָעָם וְאָמְרוּ מִי-הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת-לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבֽוֹ. אומר רש"י - הירא ורך הלבב. רבי עקיבא אומר כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר הירא מעבירות שבידו, ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה לכסות על החוזרים בשביל עברות שבידם, שלא יבינו שהם בעלי עברה, והרואהו חוזר אומר שמא בנה בית או נטע כרם או ארש אשה.
אומר ר' יוסי הגלילי דבר נורא – אם היו אוספים את כל העם, ואומרים להם"מי שיש לו עבירות שילך הביתה!"
אף אחד לא הולך הביתה... כולם נשארים...
מה, אין לך עבירות?! היום אמרת בשחרית"אשמנו...בגדנו..."
אשמנו זה בגלגול הקודם... J
אלא מה אומר ר' יוסי הגלילי?
אמרה התורה, אם נגיד לו שיש לו עבירות, הוא לא ילך... אז מה נגיד? וּמִֽי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ... וּמִֽי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ.... מִֽי-הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַֽיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ...
הוא ילך הביתה...
דוד, למה אתה הולך הביתה??
מה... נזכרתי, עכשיו עשיתי שיפוצים... וואלה, איזה מזל שהשוטרים הזכירו לי שעשיתי את המרפסת ולא קבעתי מזוזה... K
מה הוא צריך עכשיו לספר לו, שיש לו עבירות?!
אומרת התורה – תשמע, נתנה התורה אפשרו לרדת, יש לו תשובה למה הוא הולך משם, כדי שהוא לא יצטרך לגלות שהוא בעל עבירה.
בואו ונתבונן מה כתוב בתורה:
אומרים לבן-אדם – תשמע, אם יש לך עבירה... כדאי לך ללכת הביתה, כי אם לא תלך הביתה, אתה חוזר עם ארון.
זה לא מספיק כדי להחזיר אותו הביתה?!
לא...
אז איך מחזירים אותו הביתה? מִֽי-הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַֽיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ... למה??? פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה זה לא מספיק!
מה הוא לא מוכן? פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶֽנּוּ – אומר לו השוטר – תשמע, אתה תמות, ודוד יתקלח אצלך בג'קוזי! JJ
אהה, זה אני לא מוכן בשום פנים ואופן!
אני מוכן למות, אבל לא שמישהו אחר יגע בבית שלי! וּמִֽי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה... מה אכפת לך, אתה כבר מת!
לא מוכן!
מה אכפת לך?! אתה כבר מת. יש עליך 2.5 טון בטון!!!
איש אחר, בשום פנים ואופן לא!
זה מוטבע באדם, ולא אני כתבתי. הקב"ה בכבודו ובעצמו כתב את זה בתורה!
אדם מוכן למות! אין לו בעיה למות.... יש לו בעיה, שמישהו אחר יהנה ממה שיש לו. זה יסוד הקנאה, שמתפעל את האדם.
רבותי, הולכת חוה, מפתה אותה הנחש לאכל מעץ הדעת... את רוצה לאכל?! תאכלי!
לא... היא הולכת לבעלה ומפתה אותו גם"בֹא תאכל גם איתי"... בשביל מה??
את רוצה לאכל... תאכלי.... תמותי!
אמרה חוה (פרקי דרבי אליעזר פרק י"ג) – אם אני אוכל לבד, אני ימות לבד... לא רוצה! נאכל ביחד, נמות ביחד!
מה אכפת לך שהוא ישאר???
אם אני ימות והוא ישאר, ימצאו לו אישה אחרת. לזה אני לא מסכימה! אומר רבינו בחיי, בספרו חובת הלבבות – מעשה בקנאי וחברו, שעשו טובה למלך. הוא עשה טובה קטנה וחברו עשה טובה גדולה.
אמר המלך - כל מה שתבקש אתן לך, ולחברך כפליים!
תבקש 50 מיליון דולר! ולחברך אתן 100 מיליון דולר!
מה הוא אומר למלך???
אדוני המלך, תעשה טובה, תוציא לי עין... ולחברי כפליים! אומר רבינו בחיי- זה היסוד של קנאה!
הוא יהיה עיוור, ילך עם מטאטא.... העיקר שאני יראה בעין אחת!
זה טבעו של האדם, זה מה שהאדם נמשך אליו.... רבותי, בואו נראה את הטכניקה, שעליה בונה השטן את היסוד שלו, דברי חז"ל הקדושים והטהורים: אומרים חז"ל (בראשית רבה, פרשה נו, אות ד) - וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי (בראשית כב, ז), בָּא לוֹ סמא"ל אֵצֶל אָבִינוּ אַבְרָהָם אֲמַר לֵיהּ סָבָא סָבָא אוֹבַדְתְּ לִבֶּךָ סבי היקר, איבדת את שפיות הדעת שלך?!, בֵּן שֶׁנִּתַּן לְךָ לְמֵאָה שָׁנָה אַתָּה הוֹלֵךְ לְשָׁחֲטוֹ, אָמַר לוֹ עַל מְנָת כֵּן אני מוכן. אָמַר לוֹ וְאִם מְנַסֶּה אוֹתְךָ יוֹתֵר מִכֵּן אַתְּ יָכוֹל לַעֲמֹד, (איוב ד, ב): הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִלְאֶה, אָמַר לוֹ וְיָתֵר עַל דֵּין. אָמַר לוֹ לְמָחָר אוֹמֵר לְךָ שׁוֹפֵךְ דָּם אַתְּ חַיָּב שֶׁשָּׁפַכְתָּ דָּמוֹ שֶׁל בִּנְךָ הוא יתבע אותך על ששפכת דמים, אָמַר לוֹ, עַל מְנָת כֵּן. וְכֵיוָן שֶׁלֹא הוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם בָּא לוֹ אֵצֶל יִצְחָק, אָמַר לוֹ בְּרָא דַּעֲלוּבְתָּא הנה הבן של האישה המסכנה... שרה אמנו נשארה בבית לבד, הוֹלֵךְ הוּא לְשָׁחָטֶךָ אתה יודע שהוא הולך לשחוט אותך?!, אָמַר לוֹ עַל מְנָת כֵּן אני מוכן. אָמַר לוֹ אִם כֵּן כָּל אוֹתָן הַפָּרְגָזִיּוֹת שֶׁעָשָׂת אִמְּךָ לְיִשְׁמָעֵאל שְׂנָאֵיהּ דְּבֵיתָה יְרוּתָא תדע לך, לא סתם אתה תמות... אלא כל הבגדים שיש לך בבית.... כל הצעצועים, כל הספרים, הכל יקבל ישמעאל! וְאַתָּה אֵינְךָ מַכְנִיס בְּלִבֶּךָ. כַּד לָא תֵיעוּל מִילָא תֵיעוּל פַּלְגָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו אָבִי, לָמָּה אָבִי אָבִי שְׁתֵּי פְּעָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלֵּא עָלָיו רַחֲמִים.
אני לא מבין, מה השטן ממשיך, ומנסה לשכנע את יצחק, אם הוא כבר אמר לו שהוא מוכן למות?!?
כי השטן יודע, שאדם מוכן למות, אבל רק שאדם אחר לא יגע לו בחפצים שלו! כך אומר המדרש...
רבותי, לאחר שלמדנו את דברי חז"ל, על יסוד הקנאה, נוכל להבין את המעשה של רחל אמנו, ומכאן בע"ה להתקדם:
מהו היסוד של קנאה?
קנאה מופיעה לראשונה בתורה {ל, א}...וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ.. אומר הסבא מקלם יסוד נפלא – ברגע שבן-אדם עושה מעשה אחד, המעשה האחד מקרין לגבי מעשה אחר. הוא מדבר את הדברים האלה, אודות משה רבינו.
אם משה רבינו, נתן את עיניו וליבו מצר על ישראל. הוא לקח על עצמו עול... לוקח על עצמו משאות....
בשעה שמשה רבינו מדבר דברים קשים כנגד הקב"ה - לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי... וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה...
ביקשה מידת הדין לפגוע במשה... מה אמר הקב"ה??
הניחו לו!!! שבשביל כבוד ישראל דיבר! שואל הסבא מקלם – מאיפה אתה יודע?
אם אתה יודע, שמשה רבינו מוכן לסחוב על עצמו את העול של ישראל... נושא בסבלם... זה מוכיח, שבגלל כבודם של ישראל הוא אומר את זה.
אותו דבר רחל אמנו. אם היא לקחה את הסימנים ומסרה את זה לאחותה, מתוך ידיעה שאחותה תהיה אשתו של יעקב, וע"י כך, היא תהיה אשתו של עשו... היא עושה את זה, ואין בה קנאה!
אם התורה אומרת וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ.. זה סימן שהיא קנאה, במעשיה הטובים...
אישה שעושה מעשה כזה, היא נטרלה את עצמה ממידת הקנאה, שאדם מושרש בה, ולכן אחרי שהיא נטרלה את עצמה... אם התורה מעידה וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ.. חייב להיות, שהיא קנאה במעשיה הטובים!
גם אצל הקב"ה, מצאנו מידה שנקראת קנאה... הגמרא (מסכת עבודה זרה נה, א ) מביאה - שאל אגריפס שר צבא את ר''ג כתיב בתורתכם {דברים ד-כד} כי ה' אלהיך אש אכלה הוא אל קנא כלום מתקנא אלא חכם בחכם וגבור בגבור ועשיר בעשיר אמר לו אמשול לך משל למה''ד לאדם שנשא אשה על אשתו חשובה ממנה אין מתקנאה בה פחותה ממנה מתקנאה בה הוא מצא אשה צדיקה.. משהו מיוחד... הוא רוצה להתחתן עם אשה צדיקה.. היא מוותרת...
אבל אם האשה פחותה ממנה..."מה, אני לא טובה לך?!"... אם היא היתה צדיקה, אני מבינה, אבל אם היא לא היתה צדיקה, אז למה אתה לוקח אותה?!
אמר לו רבן גמליאל לאגריפס המלך – הקב"ה הוא האל הגדול הגיבור והנורא... במה שייך אצלו קנאה??
שהולכים ולוקחים עבודה זרה, של עץ ואבן, ואומרים על העץ והאבן, שהוא אלוהים! כאן באה מידת הקנאה!!!
איך יכל להיות שאתה לוקח עץ ואבן, ואתה אומר"הנה, זה האלוהים"! כאן באה מידת הקנאה של הקב"ה! אם ככה, עכשיו נוכל להבין את היסוד הנפלא:
למה חרב בית ראשון?
בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים...
בא מנשה ומכניס צלם להיכל. אמר הקב"ה"צריך להחריב את בית המקדש"... למה?
אני האלקים, אדוני האדונים.... אתם מכניסים פסל לבית המקדש?!?!? ועליו אתם מכריזים שהוא האלוהים?? כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא – כאן באה מידת הקנאה.
באה רחל לפני הקב"ה, ואומרת – ריבונו של עולם, למה החרבת את בית המקדש?! כי קינאת לעבודה זרה?!
אני נתתי לאחותי את הסימנים, ולא קנאתי לצרה שלי! אז גם אתה, תבנה את בית המקדש...
בוודאי שמעשה העקידה, הוא מעשה גדול ממסירת הסימנים... ודאי שהוא יותר גדול, כי אתה מזכיר אותו בראש השנה... אז למה כאן, בבניית בית המקדש, הזכות של רחל היא זאת שעומדת?
התשובה לכך היא פשוטה – כי בית המקד חרב, בגלל עבודה זרה, ובית המקדש חרב בגלל עבודה זרה, ועבודה זרה הוא המקום שהקב"ה הוא אֵל קַנָּא!
אומרת רחל – ריבונו של עולם, אני שאני בשר ודם, לא קנאתי לצרה שלי, אז למה אתה מקנא??
אמר הקב"ה – בשבילך רחל, בטענה הזאת, אני מחזיר בנים למקומם! זאת טענה!
אישה שקרוצה ממידת הקנאה, נטרלה עצמה ממידת הקנאה... זאת האישה שבזכותה יבנה בית המקדש!
לאחר היסוד הזה, נוכל עכשיו להבין דבר נפלא: אומר הספר מעדני שמואל – בשעה שמגיע יעקב אבינו לארץ ישראל... בכניסתו לארץ ישראל, מתה רחל אמנווַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל.
למה דוקא בכניסה לארץ ישראל היא מתה? לא יכלה למות בחרן? לא יכל למות, אחרי שהיו גרים כאן כמה חודשים?! אומר הרמב"ן (פרשת ויחי) את התשובה –האבות הקדושים בא"י, שמרו את כל התורה כולה, ולכן לא יכל היה יעקב להיות נשוי, לשתי אחיות. רחל אמנו מסרה את הסימנים לאחותה. אחותה היתה הראשונה, שנשאה ליעקב. רחל אמנו, היא האישה השניה שנשאת ליעקב.
אז אם נכנסים לא"י, מי האשה הראשונה שצריכה למות?
האישה השניה. מי שנכנס שני, הוא מת ראשון. לכן נפטרה רחל, בכניסה לארץ ישראל.
יוצא, שכתוצאה ממסירת הסימנים, רחל אמנו מתה!
יוצא שסיבת המוות שלה היתה, כי עשתה טובה לאחותה!
עשיתי טובה לאחותי, נתתי לה את הסימנים, ואני משלמת בחיים שלי!?!?
אומר הקב"ה – תקבור אותה בדרך, שזה יהיה הסמל, שבזכות האישה הזאת תבוא הגאולה! אישה שמסרה את עצמה, מתוך ידיעה, שיתכן שהיא תמות, כשיכנסו לארץ ישראל, ואעפ"י כן, היא הלכה ומסרה לה את הסימנים!
היא מסרה לה את הסימנים מתוך ידיעה, שהכל שווה, בשביל שאחותה לא תצא לבושה ולחרפה. הכל שווה!
אישה שעד כדי כך נטולת קנאה, זאת האישה שבזכותה, אומר הקב"ה - אני מחזיר בנים למקומם.
מאז רחל אמנו, היה עוד אדם אחד, שעשה את אותו מעשה, ולמד מרחל אמנו. נקרא את הדברים וננסה להבין, אבל רק עוד דבר אחד:
בע"ה במוצ"ש הקרוב, יזכנו הקב"ה לעשות ברכת הלבנה...
מה אנחנו אומרים בברכת הלבנה? וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי לְמַלֹּאת פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִעוּט. וִיהִי אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וּכְאוֹר שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית כְּמו שֶׁהָיְתָה קוֹדֶם מִעוּטָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר אֶת שְׁנֵי הַמְּארוֹת הַגְּדוֹלִים: וְיִתְקַיֶם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם. אָמֵן
זה דיי דומה למה שאומרים בני עדות ספרד...
למה מזכירים את דוד המלך כאן ולא בקידוש שבת?
רק שרואים את הירח נזכרים בדוד המלך? לא מגיע לו שיזכירו אותו בשבת בבוקר?
איך הגיע דוד המלך לירח?? J רבותי, בואו נראה איך הוא הגיע:
היו שתי חברים טובים... קראו להם דוד ויהונתן...
יהונתן היה בנו של שאול, שהיה המלך הראשון של ישראל.
שאול שייך לשבט בנימין. שאול שייך לרחל אמנו. שאול התמנה למלך על ישראל. אין גדול משאול!
אומר יהונתן לדוד – אחי, דע לך, אני לא הולך להיות מלך... למרות שאבא שלי מלך... אתה תהיה מלך, ואני אהיה לך למשנה, וגם הודעתי לאבא שלי על זה!
בן-אדם יש לו מלוכה, זה מלך על ישראל, זה לא מלך של זמביה! J
מלך ישראל, כל ההשפעה שיש לו, זה מאת הבורא יתברך!
יהונתן, יש לו תכונות של מלוכה, מגיע לו להיות מלך, והוא אומר"אני לא יהיה מלך, אתה תהיה"
יהונתן נפטר ודוד מספיד אותו... מה הוא אומר??? {שמואל ב' – א, כז} צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים.... מה הוא אומר לו?
אומר דוד - אדוני יהונתן... אין דבר כזה, שאדם שיש לו מלכות בידים, הוא נותן את זה לחברו, על מגש של כסף... אין דבר כזה! אתה מלך... ונתת לי את המלוכה שלך על מגש של כסף... מאיפה יש לך את המידה הזאת???
אני יגיד לך מאיפה יש לך את זה.... נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי אם היה דבר כזה אצלך, זה מֵאַהֲבַת נָשִׁים.... אומר הרמ"ע מפאנו – זה בא מאהבה, שאהבה רחל אמנו את לאה ומסרה לה את הסימנים...
האמא שלך, רחל, מסרה את הסימנים לאמא שלי, לאה, ובכך אפשרה את החתונה!
אתה בן של רחל אמנו, אז אתה צאצא של בנימין, אז אתה הולך ומוסר לי את המלכות! נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים....
הראשון שקינא, היה הירח, ועשו אותו קטן יותר....
דוד המלך... בזמן שיבוא משיח צדקנו, לא תהיה יותר קנאה בעולם... כל הקנאה תנותב רק לדבר אחד – ל'קנאת סופרים תרבה חכמה', כמו שכותב ישעיהו הנביא, שיהודה לא יקנא לישראל, וישראל לא יקנא ליהודה, כולם יהיו לעץ אחד. לא תהיה יותר קנאה! מתי??
כשיבוא משיח!
כשיבוא משיח, אז תבוא השלמות!
אתה עומד ליד הירח, ואומר - וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי לְמַלֹּאת פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִעוּט. וִיהִי אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה יחזור בחזרה לשני המאורות הגדולים.... כְּמו שֶׁהָיְתָה קוֹדֶם מִעוּטָהּ... וְיִתְקַיֶם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב תהיה רק קנאה מסוג אחד וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם קנאת סופרים וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם תגיע המלוכה של משיח צדקנו...
אתה עומד מול הירח ואומר"דוד מלך ישראל חי וקיים"... למה???
כי היסוד שדוד קיבל את המלוכה מיהונתן, ינק מהשורש של השלמות, שנתבו את הקנאה לדבר אחד, ל'קנאת סופרים תרבה חכמה'!
זה היסוד הנפלא, של פרשת השבוע שלנו...
אם נדע את הזכות העצומה של רחל, שהגאולה השלמה תהיה בזכותה..."בשבילך רחל, אני משיב בנים לביתם"... למה??
"כי לא קינאתי באחותי, ומסרתי לה את הסימנים"... ריבונו של עולם, תן בנו, שנראה כל אחד ואחד מעלת חברנו ולא חסרונם. לא נקנא אחד בשני, ונזכה כולנו לבנין בית הבחירה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.