בס"ד
פרשת שופטים - הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"א.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת שופטים.
היא הפרשה שפותחת את חודש אלול, וכל אחת ואחת מהפרשיות שקוראים בחודש אלול, יש בהם מסרים לעבודת האדם בחודש אלול, ובהם ההכנה, לקראת ראש השנה ויום הכיפורים, הבאים עלינו לטובה.
בני עדות המזרח, התחילו היום לבקש סליחות, ובני עדות אשכנז, החלו אתמול, לתקוע בשופר, בראש חודש, א' אלול, והתחילו לומר את המזמור ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי.
כותב הטור(סימן תקפ"א) - תניא בפרקי דרבי אליעזר(פרק מו): בראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה: ''עלה אלי ההרה'', שאז עלה לקבל לוחות אחרונות. והעבירו שופר במחנה; משה עולה להר, כדי שלא יטעו כמו שטעו בראשונות במעשה העגל. והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר, שנאמר עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה'' וגו'(תהלים מז, ו). וְכָךְ הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיְּהוּ תּוֹקְעִין בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה כָּל הַחֹדֶשׁ, כְּדֵי לְהַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲשׂוּ תְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: '' אִם־יִתָּקַע שׁוֹפָר'' וגו'(עמוס ג, ו) וּכְדֵי לְעַרְבֵּב אֶת הַשָּׂטָן. וכן נוהגים באשכנז לתקוע כל בוקר וערב, אחר התפילה.
הימים האלה, נקראים בשם 'ימי הסליחות והרחמים', ומיום ראש השנה ויום הכיפורים, הם נקראים 'ימי הדין והרחמים', כי החל מראש השנה עד יום הכיפורים, הם ימי דין, והימים שבין ראש חודש אלול לראש השנה, נקראים ימי הסליחות והרחמים, כי אלה ימי קירבה מיוחדים מאוד, של הבורא יתברך אלינו ולהיפך, וחז"ל לומדים את זה מפסוק בשיר-השרים, כפי שמביא המשנה ברורה.
את הרמז בפסוק בשיר-השירים –(ו, ג) אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, ר"ת אלול, וסופי תיבות 4 יודי"ם, שהם כנגד 40 ימים, שמראש חודש אלול, ועד יום הכיפורים, שהם ימים של אֲנִי לְדוֹדִי.
כל אחד שואל את עצמו – מה זו הקירבה הזאת, של אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי? מה זו הקירבה הזאת של הדוד?
מדוע כשרוצים לבטא, את האהבה הזאת של הקב"ה לכנסת ישראל, בא הביטוי דוקא בנושא של דוד?
כדי להבין מה מונח כאן, נעמוד על נקודה מאוד מעניינת, שראיתי בספר דברי מועד.
שיר-השירים, שממנו לקוח הפסוק הזה, מדבר על אהבת הקב"ה לכנסת ישראל, ואהבת כנסת ישראל, אל הבורא יתברך.
שם, מבטא שלמה המלך, את האהבה המיוחדת שיש לכנסת ישראל, אל הבורא, והבורא אלינו, בבחינה של בעל ואישה.
פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי – כנסת ישראל, נקראת בשם הרעיה, בשם אשתו של הקב"ה. אבל הקב"ה, לא נקרא בשם בעלי, הוא לא נקרא בשם אישי, וגם לא בשם אדוני, אלא, הוא נקרא בשם דודי.
למרות שהכינוי של החיבור, שיש בין כנסת ישראל, לבין הקב"ה, זה חיבור של בעל ואישה, אבל הקב"ה, נקרא בשיר-השירים, בשם דוד, והשאלה היא – למה?
למה בחר שלמה המלך לבטא, את האהבה המיוחדת של כנסת ישראל, בשם דוד, ולא בשם בעל?
כותב הספר דברי מועד, רעיון מאוד יפה:
לכל דבר יש פלוס ויש מינוס.
שבן-אדם נולד, הוא באופן אוטומטי, מקבל קרובי משפחה. הוא לא צריך לעשות שום פעולה, ברגע שהוא יוצא לאוויר העולם, יש לו משפחה. הוא גם לא יכל להתנגד אליהם, הוא גם לא יכל להתנתק מהם, עד יום המיתה.
האחים הם שלו, הדודים הם שלו – זה האח של האבא, זה האח של האמא, הוא לא יכל להיפרד מהם, הם שלו!
ברגע שהוא יצא לאוויר העולם, הם הופכים להיות חלק בלתי נפרד, מהחיים שלו. זאת הקירבה של דוד.
דוד, הוא דוד. אתה לא צריך לעשות פעולה, כדי לרכוש את האמון שלו, הוא דוד שלך.
יחסי בעל ואישה, אלו יחסים שלא באים באופן אוטומטי. צריכים להשקיע, עד שהיחסים האלה, באים לידי ביצוע. הבעל צריך לחפש את אשתו – עד שהוא מחפש, ועד שהוא מוצא אותה.
אחרי זה, יש תקופה של אירוסין, וככה הבית נבנה.
ההבדל בין דוד לבין בעל – דוד, אתה מקבל אותו, כשאתה נולד, ובעל, אתה צריך לעבוד, כדי לזכות באישה.
אבל מצד שני – בזה יש מינוס, ובזה יש מינוס.
בעל, יכל להיפרד מאשתו. האישה, יכולה להיפרד מבעלה, יש גט, וברגע שיש גט, אין שום קשר ביניהם.
לאומת זאת, דוד, אי אפשר להיפרד. אתה לא יכל להגיד – זה דוד שלי לשעבר, לאומת זאת, אתה יכל להגיד – זאת אשתי לשעבר.
אומר הספר דברי מועד – אילו היה שלמה המלך משבח, בשיר-השירים, את הקשר שבין כנסת ישראל לבורא, כמו בעל ואישה, אפשר להיפרד, כשלא מוצא-חן, בין אחד לשני. יש היפרדות.
בא שלמה המלך ואמר – היחסים, הם יחסי קירבה של בעל ואישה, מהיחסים הקרובים ביותר.
אבל בעל ואישה, יכולים להיפרד, דוד, לא נפרד משאר בשרו, הוא דוד לנצח!
לומר לנו, שגם כאשר בן-אדם נמצא בראש חודש אלול, ומתחיל לפשפש במעשיו, ועוסק בעוונותיו, אפשר שיפול ברוחו –"הייתכן שמחמת פשעי, הקב"ה יעזוב אותי?! כמו שהאדם עוזב את אשתו, אם היא חלילה חטאה, או להיפך".
אומר לנו שלמה המלך – לא. למרות הכל, הקירבה נשארת קירבה של דוד, ולמרות כל מה שהאדם עושה, הקב"ה לא יתנתק ממנו, כי האהבה היא, אהבה של בעל ואישה, אבל הקירבה היא, קירבה נצחית! זו קירבה של דוד!
זו קירבה, שברגע שאתה נולד לעם ישראל, אתה שייך לחלק ממנו, ואתה לא יכל להיפרד ממנו.
בזוהר הקדוש, עומד הזוהר על הפסוק הזה, של אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, ומביא את סופו של הפסוק אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.
כותב הזוהר, שבשושנה, יש י"ג עלים, המרמזים לי"ג מידות.
כנראה, שאנחנו היום, אין לנו שושנים, מה שיש בחנות, שקוראים לזה שושנה, זה לא שושנה, זה ורד.
השושנה, כותב הזוהר הקדוש, יש לה י"ג עלים, זה המהות של שושנה, והם מרמזים לי"ג מידות של רחמים.
י"ג מידות אלו, הם מקור התשובה, להיות הקב"ה, נושא עוון ועובר על פשע, והשפעת רחמים אלו, שורשם בי"ג מידות של רחמים, שמתגלים מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים.
זאת אומרת, שהחל מראש חודש אלול, נפתחים י"ג שערים בשמים, שנקראים שערי רחמים.
כותב הגאון מוילנה(ליקוטים, סוף ספר יצירה) – אלול כולו רחמים והוא דרגה ד'חסד, שהקב"ה מוכן לקבל פני שבים.
כותב האר"י הקדוש(כוונות חודש אלול)- כל האומר מזמור כ"ז שבתהילים, הכוונה למזמור לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי.
הפסוק הזה, לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי, דורשים עליו חז"ל במדרש – אוֹרִי זה ראש השנה, וְיִשְׁעִי זה יום הכיפורים, כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה, זה חג הסוכות.
ממשיך האר"י הקדוש – כל האומר מזמור כ"ז שבתהילים, מראש חודש אלול ועד אחר שמחת תורה, ערב ובוקר, דבר יום ביומו, מובטח, שמוציא שנותיו בטוב, ויערב לו. ואפילו גזירה רעה, כתובה על האדם מן השמים, יכל לבטל, ומעביר מעליו כל המקטרגים, מרעין בישין, ומבטל מעליו כל גזירות קשות ורעות, ויוצא בדימוס – זכאי בדין, וע"י זה, יכניע כל המקטרגים, כי מראש חודש אלול, נפתחו י"ג מקורות, של י"ג מְכִילָן דְּרַחֲמִין, והם מתגלים ומאירים למטה, ובמזמור כ"ז שבתהילים לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי, יש בו י"ג שמות הוויה.
במזמור הזה, יש י"ג שמות הוויה. מתחילים להגיד אותו, מראש חודש אלול, שאז נפתחים י"ג השערים שנקראים מְכִילָן דְּרַחֲמִין, וע"י האמירה הזאת, אנחנו פועלים בשמים, לביטול של מקטרגים.
אלה דברי האר"י הקדוש.
בני עדות אשכנז, נוהגים לומר את זה, או בוקר וערב, או בוקר ומנחה, כל אחד כמנהגו, ובני עדות ספרד, רובם אומרים את זה כל בוקר, לאחר תפילת שחרית, כך מופיע בסידורים.
המטה אפרים(סימן תקפ"א) אומר – שלושים הימים האלה, שנפתחו השבוע, הם ימי ההכנה ליום הדין.
הוא ממשיל את הימים האלה, לימי הכנה שנותנים לבעל הדין להתכונן, לפני הדין.
אומרת הגמרא(בבא מציעא קיז, ב) - נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל ונפלו בתוך הזמן והזיקו פטור לאחר הזמן חייב..
שואלת הגמרא – וכמה זמן בית הדין נותן?
ואומרת – שלושים יום.
כותב המטה אפרים, שהשלושים יום האלה, זה זמן בית דין.
היות ובראש השנה הולכים לדון אותך, ומזמנים אותך לדין, ומי לא נפקד ביום הזה?!
כל אחד ואחד עוברים לפניו כבני מרון. כל אחד ואחד לבד, בלי עורכי דין, בלי סנגורים, בלי מקטרגים, הוא לבד ניצב לבדו!
אז נותנים לך שלושים יותר להיערך, נותנים לך זמן לפשפש במעשיך, שלא תגיד, שלא נתנו לך זמן להתכונן.
כותב רבינו יונה בספר שערי תשובה - דַּע כִּי הַחוֹטֵא כַּאֲשֶׁר יִתְאַחֵר לָשׁוּב מֵחַטָּאתוֹ יִכְבַּד עָלָיו מְאֹד עָנְשׁוֹ בְּכָל יוֹם כִּי הוּא יוֹדֵעַ כִּי יָצָא הַקֶּצֶף עָלָיו וְיֵשׁ לוֹ מָנוֹס לָנוּס שָׁמָּה וְהַמָּנוֹס הוּא הַתְּשׁובָה וְהוּא עוֹמֵד בְּמָרְדוֹ וְהִנּוֹ בְרָעָתוֹ וּבְיָדוֹ לָצֵאת מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה וְלֹא יָגוּר מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵימָה עַל כֵּן רָעָתוֹ רַבָּה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הָעִנְיַן הַזֶּה בְּמִדְרָשׁ קֹהֶלֶת מָשָׁל לְכַת שֶׁל לִסְטִים שֶׁחֲבָשָׁן הַמֶּלֶךְ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְחָתְרוּ מַחְתֶּרֶת פָּרְצוּ וַיַּעַבְרוּ וְנִשְׁאַר אֶחָד מֵהֶם בָּא שַׂר בֵּית הַסּוֹהַר וְרָאָה מַחְתֶּרֶת חֲתוּרָה וְהָאִישׁ הַהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר וַיַּךְ אוֹתוֹ בְּמַטֵּהוּ אָמַר לוֹ קְשֵׁה יוֹם הַלֹא הַמַּחְתֶּרֶת חֲתוּרָה לְפָנֶיךָ וְאֵיךְ לֹא מִהַרְתָּ הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ.
כך מביא רבינו יונה. הקב"ה חתר לנו חתירה. נתן לנו את האפשרות לצאת החוצה, איך אתה לא מנצל את הזמן הזה ויוצא החוצה?!
כך מביא רבינו יונה, מדרש קהלת.
בזוהר חדש כתוב, ששר בית הסוהר אמר לו – בגלל שהיתה מחתרת חתורה, וראית אותה בעיניך, ולא יצאת, לכן אני אתלה אותך על עץ. כך מביא הזוהר.
כותב רבינו יונה, שהקב"ה נתן לנו 30 יום, להתכונן לקראת יום הדין. הוא פתח לך מחתרת, איך אתה לא מנצל את השלושים יום האלה, כדי להציל את נפשך!?
בא שר בית הסוהר, ומכה אותו.
שמעתי פעם מהרב שך זצ"ל, ששאל – למה שר בית הסוהר מכה אותו? לכאורה, מגיע לו עיטור של אות כבוד. למה?
אמר הרב שך – הבן-אדם הזה לא רוצה לברוח. מגיע לי עשר שנים, אני יושב עשר שנים, למה לי לברוח?!
למה מרביץ לו שר בית הסוהר? לכאורה, הוא צריך להזמין אותו ולתת לו אות, של אסיר למופת!
אמר הרב שך זצ"ל – מגיע לו מכות, כי כל אדם רוצה לצאת לחופש. האדם הזה, שיש לו אפשרות לצאת החוצה והוא לא יוצא, הוא מקבל על כך עונש, כי זה סימן שבית הסוהר טוב לך. זה סימן שאתה מרגיש טוב במצבך, ועל זה צריך להכות אותו!
ממילא, אומר לנו רבינו יונה – אתה יכל לברוח מהמצב שלך, אתה יכל לשנות את המצב שלך, וכשאתה לא יוצא מהמצב הזה, על זה לבד מגיע לך עונש.
עוד נקודה אחת, לפני שניגש לנושא המרכזי:
אנחנו לא יודעים מה נעשה בשמים ביום הדין, אבל כולנו יודעים, שהדין בשמים הוא נורא ואיום. ככה כתב ר' אמנון ממגנצה.
מי שירצה, מובא בספרים הקדושים מה נעשה ביום הזה. יש לר' יהונתן אייבשיץ מאמר מחריד, מה נעשה בשמים ביום הדין.
כולנו יודעים, שאם הקב"ה ימצא את עומק הדין, אף אחד לא יוכל לעמוד בדין.
המיצוי של עומק הדין, אף אחד לא יכל לעמוד בו, עד שהגמרא אומרת, שאם הקב"ה בא בדין, עם אברהם יצחק ויעקב, גם הם לא יכולים לעמוד בדין.
הרא"ש(אורכות חיים להרא"ש) כותב משפט מזעזע - ומטתך בדמעה תחשה ויבהלוך רעיונך הרעיונות שלך שיתבהלו, ואת המיטה שלך תמלא בדמעות מידי זוכרך חרדת ר' יוחנן בן זכאי.
למה כוונתו?
ישנה גמרא(מסכת ברכות כח, ב) שמספרת, שנכנסו תלמידיו של ר' יוחנן בן-זכאי לבקרו, זה היה בימים האחרונים לחיו.
חמישה תלמידים היו לו, לר' יוחנן בן-זכאי – ר' אליעזר בן הורקנוס, ר' אלעזר בן ערך, ר' יוסי הכהן, ר' שמעון בן נתנאל – התלמידים המובהקים, שהמשנה בפרקי אבות מונה אותם.
נכנסו לבקר אותו, וראו אותו בוכה.
שאלו אותו – רבינו מה אתה בוכה?
אמר להם - אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אעפ''כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני ממ''ה הקב''ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי.
ר' יוחנן בן-זכאי, לא יודע באיזה דרך מוליכים אותו!
כולנו מכירים את הגמרא(מסכת סוכה כח, א) שאומרת – תנו רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון עשרים בינונים גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא.
ר' יוחנן בן-זכאי, הוא קטן תלמידיו של הילל הזקן!
קטן תלמידיו של הילל הזקן, הוא לא יודע, להיכן מוליכים אותו! הוא לא יודע אם לגן-עדן או לגיהינום!
אם תשאלו כל בן-אדם – תגיד, לאיפה לדעתך, אתה תילך אחרי מאה ועשרים שנה? גן-עדן או גיהינום?
אין לו בכלל שאלה! גיהינום, זה בכלל לא אקטואלי אליו. הוא ב"ה מסודר J
ר' יוחנן בן-זכאי לא יודע לאיפה הוא הולך.
כותב הרא"ש(אורחות חיים) - ומטתך בדמעה תחשה ויבהלוך רעיונך תמלא את המיטה שלך בדמעות! מידי זוכרך חרדת ר' יוחנן בן זכאי.
ממילא, שאנחנו נכנסים עכשיו לחודש אלול, כל אחד ואחד צריך לדעת, איך הוא נערך, לקראת היום הגדול והנורא. כי היום הזה, כמו שאומר ר' אמנון ממגנצה – ונתני תוקף קדושת היום, כי הוא נורא והיום.
ולכן, אנחנו נשתדל בארבעת השיעורים שנשארו לנו עד לראש השנה, לנסות ולהעמיק בדרכים שמגלים לנו רבותינו, כיצד יש אפשרות לזכות בדין, באמצעות פעולות מסוימות, שגורמות לריבוי זכויות ולהעצמת זכויות.
זה לא נוגע לתשובה. את התשובה צריך לעשות. כל אחד צריך לשבת עם הספר 'שערי תשובה' ולרשום לעצמו, במה הוא בסדר, ובמה הוא צריך לקבל קבלות, ושלושים יום לעשות את הקבלות האלה.
אבל יש דברים שמעצימים כוחות מסוימים בשמים, שבאמצעותם יש אפשרות לזכות בדין.
אנחנו היום, רוצים לעסוק בנושא אחד, וממנו בע"ה, נחבר אותו לפרשת השבוע לקראת סיום השיעור:
ישנה משנה באבות שאומרת -(פרק ג, טז) וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ
מה פירוש הדבר?
אני מבין את הפירוש שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – אף אחד לא שואל אותו, אם הוא רוצה לקבל מכות או לא. לא שואלים אותו.
הוא חוטף מכה, הוא אפילו לא יודע את העיתוי. אף אחד לא שואל את דעתו, אם הוא מעדיף לקבל את המכה באלול או בחשון. מתי שהבורא יתברך יחליט, אז הוא נותן את המכה.
מה פירוש הדבר - וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ?
אז הפירוש הפשוט של הדברים, כפי שמביא רבינו יונה, בביאורו - ְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ בין שהוא יודע על מה מגיע לו עונש, ובין שאינו יודע על מה מגיע לו עונש.
הזכרנו את זה לא מזמן, בגמרא במסכת ברכות, על אותם תלמידי חכמים, שבאו להגיד לרב הונא, על שהחמיצו לו 400 חביות של יין - וכי חשיד קוב''ה דעביד דינא בלא דינא? תבדוק את היין שלך! אם היין לקה, תבדוק למה.
הקב"ה עושה דין, אתה יודע למה. זה פירוש מִדַּעְתּוֹ – הוא יודע למה בא העונש.
וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – הוא לא יודע על מה בא העונש.
אדם מקבל עונש, הוא שואל – ריבונו של עולם, למה זה מגיע לי?!?
אומרת המשנה -(פרק ג, טז) וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. זה הפירוש הפשוט, שרבינו יונה מבאר את המשנה.
ראיתי בבעל שם-טוב, זכותו תגן עלינו, בפרשת קדושים, שכותב דבר נורא -(פרק ג, טז) וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ.
מִדַּעְתּוֹ – נותנים לאדם סיפור, ושואלים אותו מה דעתו על הסיפור...
כלומר – בא אליך ראובן, ואומר לך – תגיד שמעון, מה אתה אומר, שכן אחד עושה לי ככה וככה, מה אני צריך לעשות?
הוא שואל אותך לדעתך, זה לא לשון הרע, כי הוא מתייעץ איתך מה לעשות, הוא אוחז שאתה תלמיד חכם, שאתה פיקח, והוא שואל אותך – תשמע, השכן הזה ככה עושה, כך מקניט אותי, ככה עושה לי... מה אתה היית עושה לו??
ונותנים לך לפסוק מה אתה אומר – אני, הייתי עושה לו ככה וככה וככה. נותנים לך לדבר, ברגע שאתה מדבר, בשמים זה נירשם.
אומר הבעל שם-טוב – אותו בן-אדם שבא לשאול אותו, הוא לא סתם ככה בא לשאול אותו. הוא בא לשאול אותו, כי הוא בא בשליחותו של הקב"ה, כדי שאתה תפסוק לעצמך את הדין שלך - וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ – אתה פוסק את ההלכה. מה שאתה פוסק, פוסקים בדינך.
גם לא שייך לבקש על הדבר הזה רחמים.
אומר הקב"ה – מה אתה מבקש רחמים?! אתה השופט של עצמך! אתה פסקת ככה! אתה, קוראים לך גם רחמים וגם רחמני, יש לך שתי שמות של רחמים J
אז אם אתה פסקת, ואין יותר רחמן ממך, אז איך אני ישנה את הדין?! זו פסיקה שלך, אתה השופט!
אומר הבעל שם-טוב – זה ביאור המשנה וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ – הדעה שלך כאן חשובה במשפט! לפי מה שאתה פרעת את חובו של ההוא, ככה נפרעים ממך!
מביא הבעל שם-טוב דבר פשוט, שכל אחד מעלה בדעתו, את דברי הפסוקים(שמואל ב' יב, א) וַיִּשְׁלַח ה' אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ:(ב) לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד:(ג) וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת:(ד) וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו:(ה) וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי ה' כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת:(ו) וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל.
אומר הבעל שם-טוב – זה מה שהקב"ה עשה, זה נקרא וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ- שואלים אותך, את חוות דעתך, מה אתה אומר על כך, וברגע שאתה נותן את חוות דעתך, נתת את חוות דעתך – נפסקה ההלכה!
עד כאן דבריו של הבעל שם-טוב, והוא מסביר לכך, פסוק בתהילים.
דוד המלך אומר בתהילים(לט, ט) מִכָּל פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי. מה פירוש הדבר?
אומר הבעל שם-טוב – דוד המלך מבקש מהקב"ה, אל תביא לי שאלות של מעשי נבלה. שלא יבואו לשאול אותי, על מעשי נבלה של אחרים, כי אם יבואו לשאול אותי, על מעשי נבלה של אחרים, במה שאני פוסק לאחרים, יפסקו לי!
מִכָּל פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי איך תציל אותי מהדברים שלי? חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי אם אתה מביא לי חֶרְפַּת נָבָל ואתה שואל אותי, מה לעשות עם הנבל הזה, בסוף באותו דבר, ישפיעו גם עלי. אותו דבר יפסקו גם אצלי.
עד כאן דבריו של הבעל שם-טוב.
אנחנו אומרים אבינו מלכנו כלה כל צר ומשטין מעלינו, ומיד אחרי זה אומרים אבינו מלכנו סתום פיות משטיננו ומקטרגנו.
בני עדות המזרח, אין להם את הקטע השני. יש להם רק אבינו מלכנו כלה כל צר ומשטין מעלינו.
בסליחות, יש להם קטע מאוד דומה – חתום פי שטן ואל ישטין.. זעום בו ויידום. זה לא מופיע בנוסח 'אבינו מלכנו', אבל זה כמעט אותו נוסח.
שואל החפץ-חיים בספרו חובת השמירה(פרק שישי, הערה למטה) - אם אמרת אבינו מלכנו כלה כל צר ומשטין מעלינו אז הם כבר מתים, כילית אותם!
אם כילית אותם, מה אתה מבקש סתום פיות?! הרגת אותם כבר, אז איזה פיות, הם כבר סתומים, אין פה אף אחד!
כך שואל החפץ חיים.
שאלה נוספת הוא שואל – כולנו נגיד אבינו מלכנו כותבנו בספר זכויות. מה פירוש?
אם יש לך זכויות, אז הוא יכתוב אותך, אם אין לך זכויות, הוא לא יכתוב אותך!
אתה בא למנהל בנק ואומר לו – תכתוב לי יתרה.
- מה זה לכתוב לך יתרה? אם יש לך יתרה, אז יהיה כתוב לך, אם לא, אז איך אני יכתוב לך?!
מה הבקשה הזאת, של אבינו מלכנו כותבנו בספר זכויות, כך שואל החפץ-חיים.
כותב החפץ-חיים – אלא הענין, דלפעמים, אין זכויותינו גדולות כל-כך, שיכלו המשטינים לגמרי. אנו מבקשים, שעל כל פנים, יסתום הקב"ה את פיהם, כדי שלא יוכלו לדבר, והנה ידוע, שהנהגת ה' יתברך, היא במידה כנגד מידה, אם האדם כובש את פיו בשעת מריבה, שלא לדבר, גם הקב"ה למעלה, סותם את פי המקטרגים, שלא להשטינו.
אם ככה זה תלוי, אומר החפץ-חיים, אם למטה האדם סותם את הפה שלו, גם למעלה, הקב"ה סותם פיות המקטרגים.
אומר החפץ-חיים – וכן איתא במדרש שוחר טוב, על הפסוק(משלי יא, כז)... וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ. אם ראית אדם, שמדבר רע על חברו, אף מלאכי השרת מדברים עליו רעות, שנאמר(תהילים ז, יז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ, ולהיפך, אם דרכו לדבר טוב על חברו, כמו שכתוב בפסוק אחר(משלי יא, כז) שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ, אם ראית אדם שמדבר טוב על חברו, אז מלאכי השרת, מדברים עליו זכות. הדא הוא דכתיב וְחַנּוֹתִי אֶת אֲשֶׁר אָחוֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם כי הקב"ה נותן חנינה, למי שמדבר טוב על בניו.
אומר לנו החפץ-חיים, דע לך, שאדם שמדבר זכויות על השני, הוא מקבל בעצמו חנינה.
אומר החפץ-חיים – זה מה שאנחנו אומרים אבינו מלכנו כותבנו בספר זכויות, דהיינו, שהקב"ה ידון אותנו לכף זכות!
לא שאנחנו מבקשים שהקב"ה יכתוב אותנו בספר זכויות, אלא שתדון אותנו לזכות!
אומר החפץ-חיים – אבל זה תלוי, אם אתה מתנהג בצורה הזאת!
כותב רבינו יונה(ספר היראה) – והיה דן את כל האדם לכף זכות, למען יעבירו מן השמים את כל פשעיך, וידונו אותך לכף זכות.
אנחנו רוצים להביא כמה מאמרי חז"ל בנושא הזה, ומכאן להגיע לפרשת השבוע:
ישנה גמרא(מסכת שבת קכ"ז). שם מביאה הגמרא שישה דברים, שאדם שעושה אותם, אוכל פרותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו, לעולם הבא. ארבעה מהם אנחנו מכירים, ממשנה במסכת פאה.
אומרת הגמרא(מסכת שבת קכ"ז, א) - אמר רב יהודה בר שילא א''ר אסי א''ר יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן הכנסת אורחין וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש אלו ארבעה דברים, שאנחנו מכירים מהתפילה בכל בוקר, והגמרא כאן, מוסיפה עוד שני דברים והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חברו לכף זכות. אלו שני דברים שהגמרא מוסיפה, שאין אותם בדברי המשנה, במסכת פאה.
בואו ונראה, סיפור אחד, שהגמרא כאן מביאה, ונלמד ממנו משהו:
הגמרא(מסכת שבת קכ"ז, ב) מספרת סיפור - ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעה''ב אחד בדרום שלש שנים ערב יוה''כ אמר לו תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני אמר לו אין לי מעות אמר לו תן לי פירות אמר לו אין לי תן לי קרקע אין לי תן לי בהמה אין לי תן לי כרים וכסתות אין לי הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש לאחר הרגל נטל בעה''ב שכרו בידו ועמו משוי ג' חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לו לביתו אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו אמר לו בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים היא ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני אמרתי שמא אינן מעושרות ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים א''ל העבודה כך היה הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי ואתה כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות.
לשון הרב – אדם אחד היה גר בגליל, הוא חיפש עבודה ומצא עבודה בדרום, אצל חקלאי, שהיתה לו חווה בדרום. הוא קבע איתו מחיר – 6000 ₪ בחודש נטו.
אמר – אני יעבוד אצלך כמה חודשים ואז אני אלך הביתה.
אותו בן-אדם התחיל לעבוד, הגיע חודש ראשון, בעל הבית בא לשלם לו משכורת, אומר לו העובד – אין לי איפה לשים את זה. מה אני ישים את זה בצריף?! תעשה טובה, תשמור לי את זה – תשים את זה באיזה תוכנית חיסכון – 'הכוח לחוסך', 'הכוח לישיש' J ובתום תקופת החיסכון, אני ייקח הכסף.
עבד שנה, יש לו כבר בחשבון יתרת זכות 72,000 ₪. הוא לא מוציא גרוש, הוא אוכל על חשבון בעל הבית, ישן על חשבון בעל הבית...
עובד עוד שנה, יש לו כבר בחשבון 144,000 ₪.
עובד עוד שנה, יש לו כבר בחשבון 216,000 ₪, ב"ה.
אחרי שלוש שנים, הוא פונה לבעל הבית שלו, ואומר לו – אדוני היקר, אני רוצה לחזור הביתה. שלוש שנים לא ראיתי את אשתי והילדים, אני רוצה לחזור הביתה. תוציא לי בבקשה את הכסף, ואלך עם זה הביתה.
אומר לו בעל הבית – אני מצטער מאוד, אבל יתרתך בחשבון, היא 0. אין כסף בחשבון.
מה זאת אומרת אין כסף בחשבון!??
אין כסף.
טוב. הוא לא שואל שאלות איפה הכסף.
אין כסף, אז אין. ב"ה יש חליפי כסף, אני עובד כאן כבר שלוש שנים, יש לך כאן ב"ה 10,000 ראשי בקר, תן לי בבקשה עשרה ראשי בקר, אני אמכור אותם כל ראש ב-10,000 ₪, לפני יום כיפור, ואחרי זה אני יבוא וייקח עוד עשרה פרות, אבל כרגע, שיהיה לי קצת כסף לחגים.
אבל אין לי פרות...
טוב, אין לך פרות, לפחות תן לי קרקע. יש לך 5000 דונם שאתה מגדל בו תבואה, תן לי שתי דונם, אני אמכור כל דונם ב- 25,000$, שיהיה לי קצת כסף.
אין לי קרקע...
אתה יודע מה, אם אין לך קרקע, תן פירות לפחות. ב"ה היום קטפו 2 טון אפרסק, תן לי 200 ק"ג, אני אמכור את זה ב-10 שקל קילו.
אין לי אפרסקים..
אתה יודע מה, אין לך אפרסקים, תן לי לפחות את הכרים והכסתות שישנתי עליהם, אני אמכור את זה בחוץ באלף שקל, יהיה לי עם מה לחזור לגליל.
אין לי כרים וכסתות...
הלך לביתו בפחי נפש.
רבותי, הבן-אדם הזה היה עובד, לא מוציא שום מילה.
תדמיינו לעצמכם, כל אחד מעצמו, מה הוא היה עושה אחרי שלוש שנות עבודה, הוא בא לבעל הבית ומבקש הכסף, אומר לו בעל הבית – אדוני, אין כסף! מה הוא היה עושה...
אני לא רוצה לבקש ממכם תשובות, כי אני לא רוצה לסחוט ממכם תשובות שליליות J
הייתי חונק אותו(מישהו מהקהל) JJJ
זה מה שאומרים בראש השנה – 'ומי בחניקה' JJJJJJ
זהו זה, הוא חרץ את דינו, אין לו שום צ'אנס לצאת משם.
תארו לעצמכם, בן-אדם כזה חוזר הביתה, אחרי שלוש שנים, הילדים יודעים שהוא עומד להגיע, כי הוא שלח מכתב הביתה, שהוא יגיע לסוכות בע"ה.
הילדים שמים לו שלטים 'ברוך הבא אבא'.
איך שהוא מגיע, כולם קופצים עליו, מתחילים למשש לו את הכיסים, וחוץ מקיסמי שיניים אין לו שום דבר JJ
אבא מה הבאת???
לא הבאתי, אבל זה יבוא עוד כמה ימים, זה תקוע בדרך, יהיה בסדר.
אומרת הגמרא – לאחר הרגל, בעל הבית הלך לבנק, הוציא הכסף 216,000 ₪, שם את זה בשקית, ולקח משוי ג' חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לו לביתו. דופק בדלת, ניכנס פנימה..
שלום עליכם.
ברוך הבא.
יושבים, ואוכלים ושותים...
-דבר ראשון, קח מה שמגיע לך, יש לך כאן 216,000 ₪ וחוץ מזה, הבאתי לך שלושה מסעות – אחד של מאכל, אחד של משתה, אחד של מיני מגדים, זה מה שנקרא 'מענקים'.
יושבים בחוץ, שואל אותו הבעל הבית שלו – תגיד, שביקשת את הכסף ואמרתי לך 'אין לי', מה עבר לך בראש?
אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן – חשבתי אולי בא אליך מישהו, ואמר לך – תשמע, יש עכשיו למכירה מטעם המכס, מוכרים 1000 מצלמות שהבריחו אותם, במקום 2000 ₪ מצלמה, 1000 ₪. אז קנית בכסף הזה.
תגיד לי, בשעה שביקשת ממני בהמות, ואמרתי לך 'אין לי', במה חשדתני?
אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים – אולי השכרת את הבהמות...
בשעה שביקשת קרקע, ואמרתי לך 'אין לי קרקע', במה חשדתני?
אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים
ביקשת פירות, ואמרתי לך 'אין לי', במה חשדתני?
אמרתי שמא אינן מעושרות- אמרתי אולי זה לא מעושר, ואתה לא רוצה להוציא מתחת היד שלך, דבר שאינו מעושר.
ובשעה שביקשת כרים וכסתות, ואמרתי לך 'אין לי', במה חשדתני?
אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים – אמרתי, אם אתה לא נותן כרים וכסתות, יכל להיות רק דבר אחד – יכל להיות שבראש השנה צעקת ואמרת 'ותשובה וצדקה וצעקה מעבירים את רוע הגזירה' – ריבונו של עולם, אם צדקה מעבירה את רוע הגזירה, כל הכסף שלי לקופת העיר!
אז היות ונתת את כל הכסף שלך, לקופת העיר, לכן אין לך כאן, כרים וכסתות.
אומר לו הבעל הבית שלו - העבודה כך היה הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי, ואתה כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות.
מי אלה היו האנשים?
הגמרא לא מספרת, אבל בשאילתות, כתוב מיהו היה.
האדם שגר בגליל וירד לדרום, הוא ר' עקיבא, והאדם שגר בדרום והעסיק אותו, היה ר' אליעזר בן הורקנוס. כך כתוב בשאילתות.
חשבתי לעצמי, למה הגמרא לא מספרת מי זה היה? למה הגמרא לא מספרת 'מעשה בר' עקיבא, שירד מהגליל לדרום, ועבד אצל ר' אליעזר בן הורקנוס'??
אני חושב, לא מצאתי מישהו שאמר את זה, אבל אני חושב, שכאן בגמרא כתוב יסוד(כתוב בחז"ל, שרחל ביתו של כלבה שבוע לקחה את ר' עקיבא לבעל, כי שמעה מהסיפור הזה).
אם הגמרא היתה כותבת 'מעשה בר' עקיבא', היו אנשים אומרים – נו... ר' עקיבא יש לנו בבני-ברק רק אחד, הרחוב הראשיJ
אני ר' עקיבא?! זה מתאים לר' עקיבא! מה אתה מתפלא??? אדם שסורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והוא אומר עוד 'כל ימי הייתי מחכה לזה', אז בטח שאם הבעל הבית, סורק את בשרו במסרקות של ברזל, אז הוא אומר 'הכל בסדר'.
ומה אתה עוד מתפלא, שר' אליעזר בן הורקנוס עושה את זה?! אז מה תחשוד שהוא עושה משהו שהוא לא בסדר?!
באה הגמרא ואומרת לך – תשמע, אני לא אומרת לך במי מדובר, שלא תגיד – זה סיפורים לצדיקים.
הגמרא מביאה את זה, כדי שכל אחד ואחד צריך ללמוד, שאם הבעל הבית לא נותן לך משכורת, ואומר לך שאין לו כלום, על כל דבר אתה צריך ללמד עליו זכות! למה???
כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות. למה???
כי אם אתה רוצה, שהקב"ה ידין אותך לזכות, אומר לנו הבעל שם-טוב - וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. מביאים לך סיפור, ואומרים לך – תפסוק! בֹא ונראה, אם אתה מלמד זכות או לא.
אם אתה לא מלמד זכות, ואומר – בעל הבית כזה, כמו שאמרו כאן 'צריכים לחנוק אותו', אומר הקב"ה – מה אמרת?! לחנוק את מי? אהה, תגיד לי, כמה פעמים אתה עשית לי, והבטחת לי, ואם כל זה, אני מלמד עליך זכות והשארתי אותך??
אם אתה רוצה, שהמקום ידון אותך לזכות, אז תדבר זכות, למרות כל מה שהוא עשה לך!!!
רבותי, יש גמרא. הגמרא הזאת, היא באמת גמרא נוראה, אבל היא מלמדת אותנו, כמה משמעות יש למילים שאדם מוציא מפיו.
אומרת הגמרא(מסכת חגיגה טו, ב) - אשכחיה רבה בר שילא לאליהו א''ל מאי קא עביד הקב''ה אליהו הנביא יורד מהשמים, פוגש אותו רבה בר שילא, ושואל אותו – תגיד לי, מה עושה הקב"ה עכשיו? א''ל קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן הקב"ה אומר מימרות, בשם כל רבנן ומפומיה דר''מ לא קאמר מימרות בשם ר' מאיר, הוא לא אומר. א''ל אמאי למה? משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר רבי קיבל תורה מאלישע בן אבויה, והיות וכך, הקב"ה לא אומר מימרות בשם ר' מאיר. א''ל אמאי למה? ר''מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק למה דוקא רימון?! יכל להגיד גם, שמצא גויבה.
אמר שמצא רימון, כיון שהגמרא בתענית אומרת 'אפילו רשעים שבך, מלאים מצוות כרימון'.
אמר לו – אני לא חולק, שאלישע בן אבויה, הוא כתובת ללמוד תורה, אבל ר' מאיר לקח את הפנים וזרק את החוץ
א''ל אליהו הנביא השתא ברגע הזה קאמר מאיר בני אומר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם כך הקב''ה מצטער על דמן של רשעים ק''ו על דמן של צדיקים שנשפך
מה כתוב כאן?
בא כאן רבה בר שילא ואומר – ר' מאיר מצא רימון. אכל את הפנים וזרק את החוץ. ברגע שר' מאיר אמר את זה, הקב"ה התחיל להגיד מימרות בשמו.
אני לא נכנס לזה, יש בספר שערי אורה, שהוא שואל – למה הקב"ה, בחר דוקא את המימרה הזאת –"ובשעה שאדם מצטער, שכינה מה אומרת", זה המימרה היחידה שר' מאיר אמר!? מה פתאום הקב"ה בחר דוקא את המימרה הזאת?
אולי נראה את זה בהמשך...
השאלה שנשאלת – מה, הקב"ה לא ידע ר''מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק?? צריכים שרבה בר שילא יגיד את זה?! ואם הוא לא היה אומר את זה, אז הפשט הוא, שהוא אכל את 'הקליפה' של 'אלישע האחר'??
למה צריך שרבה בר שילא יאמר את זה?
למדנו מכאן יסוד ראשון – הקב"ה מחכה לשמוע, מה בני-אדם אומרים כאן.
מהחידוש הזה, למדתי חידוש עצום:
לפני חמש שנים, ישבתי שבעה על אמי עליה השלום.
בשבעה אסור ללמוד דברי תורה, לומדים רק דברים הקשורים להלכות אבלות.
ישנו ספר שמלקט כל מיני מדרשי חז"ל על אבלות, ושם מופיע מדרש, שהמדרש הזה, פשוט לא נתן לי מנוח.
המדרש נמצא בקטע האחרון של ספר קהלת, על הפסוק(קהלת יב, יג) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.
אומר המדרש(קהלת רבה יב) - אָמַר רַבִּי לֵוִי לָמָּה קוֹרִין אוֹתוֹ דֶּבֶר, דְּדָבֵיר טָבִין עִם בִּישִׁין. וְלָמָּה קוֹרִין אוֹתוֹ גּוֹבַיי, דְּגָבֵי דּדינָא דְּאֵינָשָׁא וּדְבִרְיָיתָא, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָדָם נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת רְאוּ מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו, כָּשֵׁר הָיָה, יְרֵא שָׁמַיִם הָיָה פְּלוֹנִי זֶה, מִיָּד מִטָּתוֹ פּוֹרַחַת בָּאֲוִיר...
קראתי את המדרש הזה, ושאלתי את עצמי שאלה – מה זה משנה? הוא שולח שני מלאכים ללוויה, והם שומעים מה הבריות אומרים.
הם נכנסים בין שני אנשים, אחד אומר – אהה, איזה בן-אדם, ה' ישמור, אחחח.
הבן-אדם היה כבר ב-2:30 פותח את הבית כנסת, חימם את התרמוס, הדליק את המזגנים, רק הגיעו התלמידי חכמים, היה להם נעים בבית המדרש. סידר לכולם קפה ותה. ב"ה, גמר את כל התהילים, את כל המשניות, איזה בן-אדם! 24 ש' של עבודת ה'!
המלאך שומע ורושם –"ירא שמים וכשר היה".
המלאך הולך ללויה אחרת, ושומע – זה??? ב"ה שלקח אותו! איך אומרים – כל כלב בא יומו! מה חשב?? יברח ממלאך המוות??? הנה הוא השיג אותו!
למה??
עזוב אותך, זה לא בן-אדם, זה חיית טרף...
והמלאכים שומעים...
מיד שהמלאכים שומעים שאותו אדם שנפטר, היה כשר, היה ירא שמים, מיד מיטתו פורחת באויר!
שאלתי את עצמי – מה זה בדיוק משנה מה אנשים אומרים?!
תפתחו ראשית חכמה – כתוב בזוהר, שלאחר 120 שנה, יש למעלה בשמים 'מחשב', מהרגע שנולדת, עד הרגע שיצאה נשמתך. כל דקה, מה אמרת, מה חשבת, הכל בפנים!
לא רק זה אומר הזוהר, אלא יש גם תרגום סימולטני, למה שחשבת.
אתה אומר לבן-אדם 'אחחח, כמה אני אוהב אותך'!, אבל בלב אני שונא אותך.
בשמים, מראים לך, את התרגום במילים, מה חשבת באתו זמן J
הסבים והסבתות, הבנים והבנות, הרבנים, הצדיקים של אותו דור, כולם יושבים בתוך אולם גדול, הנשמה נמצאת על הדוכן, כל גדולי הדור, של אותו דור, נמצאים בדיון, כך כתוב בזוהר, והקב"ה מעליהם, מכניסים את הדיסק, והוא מתחיל להסתובב, ואתה מוישל'ה, צריך להסביר כל רגע, מה עשית, ומה לא עשית!
דין וחשבון! על מה שעשית, ועל מה שלא עשית, בזמן שיכלת לעשות!
אז מה זה משנה מה יגידו אנשים???
באים אנשים ואומרים – איזה צדיק הוא היה! אחחח....
ובשמים רואים את"הצדיק" הזה, איך הוא כל ארבע אמות, הולך עם"נטילת ידיים" J לוקח דברים מפה, דברים משם...הולך לחנות גרעינים, עד שהוא קונה 100 גרם, הוא אוכל 400 J
נו אז מה אם יגידו עליו צדיק?! צדיק וגנב! אז מה זה משנה, מה הבריות אומרים עליו?!
באים אנשים ואומרים – וואלה, זה עברין! אנשים חשדו בו, שהוא עברין, אבל בשמים יודעים שהוא צדיק!
ממתי הבריות קובעים מה נעשה בשמים?
זו השאלה שלא הבנתי במדרש... עד שלמדתי את הגמרא הזו.
אומרת הגמרא – בא אליהו הנביא, ואומר לרבה בר שילא, שהקב"ה לא אומר מימרות בשם ר' מאיר, למה?
משום שהוא למד תורה מ"אחר".
אם הוא למד תורה מ"האחר", יכולים ללמוד ממנו אנשים, שמותר ללמוד תורה מ"האחר".
אומר רבה בר שילא – לא. ר' מאיר אכל רימון, תוכו אכל, קליפתו זרק.
אומר הקב"ה – אהה, ככה מבינים את זה?!
אם כך מבינים את זה, אפשר ללמוד תורה ממנו!
זאת אומרת, שהקב"ה מסתכל, כיצד בני אדם הסתכלו על המעשה שלו. אם הם מלמדים עליו זכות, בשמים דנים את זה לזכות.
יש משמעות למילים שבני אדם, מוציאים מהפה. יש לזה נפקא מינה בשמים.
אנחנו רוצים לראות עד כמה הדברים נכונים:
בואו נראה, את מה שכתוב בספרו של ר' אליעזר פאפו(פלא יועץ, ערך סנגוריה), מביא גמרא(מסכת בבא-קמא נ, א):
נחוניא, היה אדם טוב. צריך לדעת שפעם לא היו מים – אין ברז, ואין מי-עדן. מי שהיה רוצה מים, היה צריך לחפור בור, סד אותו בסיד, וכשהיה יורד גשם, המים היו מחלחלים לתוך הבור, והיו מוציאים ומרתיחים את המים, ושותים.
רב נחוניא, חוץ ממה שהוא הכין לעצמו, הוא הכין לעולי רגלים. עשה בורות לאורך כל הדרך לירושלים. יום אחד, מספרת הגמרא, נפלה ביתו של נחוניא חופר שיחין, בתוך בור כזה.
באו אצל ר' חנינא בן-דוסא, שהיה גדול הדור, כך מביאה הגמרא(מסכת ברכות לד), שכשחלה בנו של ר' יוחנן בן-זכאי, הוא הלך לר' חנינא בן-דוסא, כדי שיתפלל על בנו.
אשתו של ר' יוחנן בן-זכאי שאלה אותו – וכי חנינא גדול ממך??
אמר לה – מה אני אעשה, שהוא דומה לעבד לפני המלך, ואני דומה לשר לפני מלך.
שר לא יכל להיכנס לפני המלך, מתי שהוא רוצה, הוא צריך לקבוע פגישה, מצד שני, העבד, יכל להיכנס כל רגע למלך – מביא לו שתיה, לוקח מסמכים ניכנס ויוצא ללא הפסקה.
הלכו לר' חנינא בן-דוסא, ואמרו לו שבתו של ר' נחוניא חופר שיחין, נפלה לתוך בור של מים.
שעה ראשונה, אמר להם שלום – היא בסדר, לא לדאוג.
באו שעה שניה, אמרו לו – רבי, היא לא יוצאת, גם בועות של חמצן לא רואים יותר. אמר להם, תפסיקו לדאוג, היא בסדר. שלום.
שעה שלישית, אמר להם – היא יצאה מהמים.
רצו כולם לראות, ובאמת, היא יצאה מהמים!
באו אליה ושאלוה – ילדה, איך יצאת??
אמרה להם – זקן של רחלים נזדמן לי, וזקן רכוב עליו.
שואל רש"י, מי זה הזקן?
אומר רש"י – האיל, זה אילו של יצחק, והזקן שרכוב עליו, זה אברהם אבינו.
למה לא הגיע מרדכי עם הסוס של אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ? למה דוקא איל של יצחק??
התשובה פשוטה – אם נחוניא חופר שיחין, דואג שלכולם יהיה מים, ואברהם אבינו דואג, שיהיה אוכל לכל אחד, אז אמר אברהם אבינו – אם הוא הולך בדרך שלי, אז אני אחראי עליו!
הולך אברהם אבינו, ומוציא את בתו של ר' נחוניא מן המים.
רצו כולם לר' חנינא בן-דוסא, ושאלו אותו – רבי, נביא אתה?!? מאיפה ידעת שהיא תצא???
אמר להם – לא נביא אני ולא בן נביא, אלא אמרתי, דבר שאותו צדיק מצטער בו, ייכשל בו זרעו!?
נחוניא חופר שיחין, לא חופר את זה בשבילו, הוא חופר את זה בשביל הציבור! איך ייתכן שבתו טיפול בדבר כזה!??!
מספרת הגמרא, שזה מה שאמר להם, ר' חנינא בן-דוסא, ובזה ניצלה הבת של ר' נחוניא חופר שיחין.
ממשיכה הגמרא ואומרת - אמר רבי אחא אף על פי כן מת בנו בצמא שנאמר(תהילים נ-ג) וסביביו נשערה מאד מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה
למרות כל זה, שהוא אמר שלא ייתכן, שדבר שהצדיק עוסק בו, ייכשל בו זרעו, הבן שלו מת בצמא!
שואל כאן ר' אליעזר פאפו שאלה עצומה – למה הבן שלו מת בצמא?
הבן שלו יכל למות בתאונת דרכים. הבן שלו יכל למות בחנק, למה הוא מת בצמא???
למה אותו דבר, שאמר ר' חנינא בן-דוסא, לגבי הבת, יכלו להגיד גם כאן – יתכן שדבר שעושה אותו צדיק, ודואג למים לאנשים, אז לבן שלו, לא יהיה מים, הוא ימות בצמא?!?
האמת היא, שהשאלה של ר' אליעזר פאפו, לא כל-כך קשה. למה?
יש הבדל – הבור הזה, שבו נפלה בתו של ר' נחוניא חופר שיחין, את הבור הוא חפר!
את המים, ר' נחוניא חופר שיחין לא הביא! מים, מביא רק הקב"ה!
ר' נחוניא רק מכין את המקום, כדי שהמים ייכנסו בפנים. את המים עצמם הוא לא מביא.
אבל כך שואל ר' אליעזר פאפו, והוא מביא תשובה – איתא בשיטה מקובצת- וזה כתבו המקבלים הטעם בבתו של נחוניא חופר שיחין, שכאשר למד עליה זכות רבי חנינא בן דוסא ואמר אפשר דבר שנצטער אותו צדיק יכשל בו זרעו, תכף עלתה מן הבור, ובנו מת בצמא(ב''ק נ, א). לפי שלא היה מי שילמד עליו זכות.
כותב הפלא יועץ - ומכאן יש לנו לדעת וללמוד, כמה יש לאדם ללמד זכות בשעת צרה.
הגמרא הזאת באה ללמד אותנו, שאם שמעת שלפלוני, יש קשיים בפרנסה, אתה יכל להגיד – ריבונו של עולם, אדם כזה צדיק יהיה לו קשיים של פרנסה?! יתכן, שלאדם שנותן כל-כך הרבה צדקה, יהיו קשיים של פרנסה!?
אתה שומע שהבן-אדם הזה חולה, תלמד עליו זכות – ריבונו של עולם, יתכן שאדם שמוסר את עצמו על עם ישראל, יהיה חולה?!?
אתה שומע על אדם, שילדיו תקועים בשידוכים, תלמד עליו זכות!!! כי הקב"ה מצפה, שבני אדם ילמדו זכות, אחד על השני.
בספר באר משה(ספר מלכים), הוא מביא ירושלמי, שבאמת מי שקורא את זה, מקבל צמרמורת.
בואו ונראה, מה באמת מילים של בן-אדם עושים בשמים:
מספר הירושלמי(סנהדרין פרק י, הלכה ב) – ר' לוי היה דורש לגנאי את אחאב.
אחאב, הוא אחד האנשים שהגמרא בתחילת מסכת סנהדרין, פרק חלק כותבת, שאחאב, אין לו חלק לעולם הבא.
ר' לוי, דרש בישיבה שישה חודשים, בגינויו של אחאב.
נתן שיעור שישה חודשים, מה עשה אחאב, ודרש אותו לגנאי שישה חודשים. מה הוא אמר?
כתוב בפסוק(מלכים א כא-כה) רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' – אין כמו אחאב, כמי שעשה רע!
אומר הירושלמי – אחרי שישה חודשים שר' לוי דורש נגד אחאב, מגיע אליו אחאב בלילה, ואומר לו – ר' לוי, מה חטאתי לך, ומה סרחתי קדמך?!?
ההבדל בין ר' לוי לבין אחאב, זה אלף שנים!
אלף שנים, אחרי שאחאב נימצא באדמה, הוא מקבל שם את עונשו בגיהינום. ר' לוי דורש לגנאי. משחררים את אחאב לרדת למטה, ולנזוף בר' לוי.
מה הוא בא אליו בטענות?
אמר לו אחאב – למה אתה דורש רק חצי פסוק?! תדרוש את כל הפסוק!
מה כתוב?
רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ
זה לא בגללי! אשתי גרמה לזה! למה אתה לא לומד את הפסוק עד הסוף???
הלך ר' לוי, ודרש שישה חודשים על איזבל, שהיא גרמה את זה לאחאב! לתקן, את מה שהוא דיבר כנגד אחאב.
רבותי, מה זה כבר משנה לאחאב?? אם אשתו או לא אשתו, מה זה משנה מי?? אין לו גם ככה חלק לעולם הבא.
אומר הבאר משה מאוז'רוב – תראה מה זה, נותנים לאחאב רשות לרדת מהגיהינום, לבוא לר' לוי בחלום ולהגיד לו תשמע, אל תדבר עלי דברים כאלה, אני לא אשם! אשתי גרמה לזה, למה???
זה חלק מלימוד הזכות על אחאב! זה לא בגללו! אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ
ללמד אותנו, מה המשמעות שאדם אומר מילה על החיים, נפקא מינה, ועל המתים, על אחת כמה וכמה!
מילה אחת של רבה בר שילא, שינה את הדין כלפיו!
יש לנו הבנה מה זה מילה של אדם.
מה כל זה נוגע אלינו?
זה פסוק בפרשת השבוע..
בא המדרש תנחומא בפרשת השבוע, ומלמד אותנו את היסוד הזה:
אומרת התורה(טז, יח) שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק
אומר המדרש תנחומא - ''וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק'', אָמַר ר' יְהוּדָא בֶּן רַבִּי שָׁלוֹם: שֶׁיִּהְיוּ מַטִּין וּמְלַמְּדִין עֲלֵיהֶם זְכוּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִמִּי אַתְּ לָמֵד? מִגִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ, שֶׁבְּיָמָיו הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּצָרָה, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ אָדָם שֶׁיְּלַמֵּד עֲלֵיהֶן זְכוּת וְלֹא הָיָה מוֹצֵא, שֶׁהָיָה הַדּוֹר דַּל בְּמִצְוֹת וּבְמַעֲשִׂים, כֵּיוָן שֶׁנִּמְצָא זְכוּת בְּגִדְעוֹן, שֶׁלִּמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, מִיָּד נִגְלָה אֵלָיו הַמַּלְאָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים ו' י''א}: ''וַיָּבֹא מַלְאַךְ ה''' וְגוֹ', {שָׁם י''ד}: ''וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה'', בְּכֹחַ זְכוּת שֶׁלִּמַּדְתָּ עַל בָּנַי.
בואו נראה מי זה היה גדעון, ובואו נראה מה קרה איתו:
בספר שופטים(פרק ו) מגיע המלאך אל גדעון...
אומר לו גדעון(פסוק יג) - וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל-זֹאת וְאַיֵּה כָֽל-נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ-לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַֽיִּתְּנֵנוּ בְּכַף-מִדְיָֽן
אומר רש"י - אשר ספרו לנו אבותינו. פסח היה, אמר לו: אמש הקרני אבא את ההלל, ושמעתיו שהיה אומר(תהלים קיד א): בצאת ישראל ממצרים, 'ועתה נטשנו', אם צדיקים היו אבותינו, יעשה לנו בזכותם, ואם רשעים היו, כשם שעשה להם נפלאותיו חנם כן יעשה לנו, ואיה כל נפלאותיו.
אבא של גדעון היה עובד עבודה זרה, כך כתוב בספר שופטים. אבל פסח הוא עשה, זה היה מין תערובת כזאת.
אומרים חז"ל - בֹא ותראה, אדם פשוט לא יודע לקרוא את ההלל, לא יודע מה זה יציאת מצרים, הוא מלמד זכות על עם ישראל, אומר לו הקב"ה – לך בכוחך זה, והושעת את ישראל.
והוא נבחר להיות המושיע של ישראל. מאיפה לומדים את זה חז"ל?
פסוק בפרשת השבוע - וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק.
כשאתה מדבר על עם ישראל, תלמד עליו זכויות!
מה זה נוגע לימים הנוראים?
אמרנו כבר, מה שכותב הבעל שם-טוב – נפרעין ממנו מדעתו ושלא מדעתו.
אם תלמד זכות, אומר החפץ-חיים, גם בשמים ידונו אותך לזכות. זה, אבינו מלכו סתום פיות מקטרגנו.
אומר הקב"ה – בֹא ונראה, אם אתה סותם את הפה.
אבינו מלכנו, כותבינו בספר זכויות – תן לנו זכויות!
אומר הקב"ה – בֹא ונראה, אם אתה רוצה זכויות..
אני רוצה לסיים, בדברי מדרש בפרשת תצוה, שמתחבר לנושא שלנו באופן נפלא:
ישנו מדרש(ילקוט שמעוני, פרשת תצוה) שאומר - אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה עֲטָרָה לַמֶּלֶךְ, וְעָבַר אֶחָד עָלָיו, אָמַר לוֹ מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה עֲטָרָה לַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ כָּל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִקְבֹּעַ בָּהּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת קְבַע, זְמָרַגְדִּין קְבַע, מַרְגָּלִיּוֹת קְבַע, לָמָּה, שֶׁעָתִיד לִנָּתֵן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, כָּל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לְשַׁבֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל, שַׁבֵּחַ. לְגַדְּלָן וּלְפָאֲרָן, פַּאֵר. לָמָּה, שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהִתְפָּאֵר בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר(ישעיה מט, ג): וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.(אני מצאתי את המדרש בויקרא רבה, פרשת ויקרא, פרשה ב).
אנחנו בעוד חודש ימים, כולנו נאמר 'כתר יתנו לך מלוכה'. כולנו ניקח 'כתר', ונעטר את 'ראש' של הקב"ה.
הקב"ה רוצה, שאנחנו, קרוצי החומר ניקח את הכתר ונעטר, כביכל, את ראשו של הקב"ה בכתרו. אנחנו נמליך אותו! זאת העבודה של ראש השנה. אנחנו, יהיה לנו את הזכות, לעטר את ראשו של הקב"ה בכתר!
אומר הקב"ה למשה רבינו – אתה יודע ממה הכתר שלי עשוי?
מדברי שבח והלל, שאתה משבח את כנסת ישראל! תשבח אותם, תפאר אותם, כל מה שאתה יכל לשבח, תשבח! שאני עתיד ליתן בראשי את הכתר הזה.
נשארו לנו ארבעה שבועות, כדי לעטר את כתרו של הקב"ה. הוא אוהב דברי שבח על בניו! הוא רוצה את זה ממיעוטי יכולת, מאנשים שהם שבעי רוגז, שידעו להעריך את הזולת!
לומר לקב"ה – תראה ריבונו של עולם, מכל המיליארדים שיש לך בעולם, כמה אנשים שומרי מצוותיך! ריבונו של עולם, תראה כמה קשה לאנשים בצדקה, אבל בכל זאת הם נותנים! ריבונו של עולם, תראה כמה קשה לאנשים ללמוד, והם לומדים!
תראה ריבונו של עולם....!!! להלל, לקלס, לשבח את עם ישראל! כי זה הכתר, שהקב"ה ילבש אותו בראש השנה!
אם אנחנו רוצים, שהקב"ה יכתוב אותנו בספר זכויות, אם אנחנו רוצים שהוא יסתום את פיות המקטרגים, אומר החפץ-חיים – תנצל את הימים האלה, לשבח את כנסת ישראל, תלמד ללמד זכות! ונפרעין ממנו מדעתו ושלא מדעתו.
נפרעין ממנו מדעתו – אומרים לבן-אדם תשמע, תלמד זכות! וברגע שתלמד זכות, אתה מהשמים ילמדו עליך זכות.
זה המעלה של הימים האלה.
הקב"ה נתן לנו שלושים יום, של אני לדודי ודודי לי. אנחנו, כנסת ישראל הרעיה, הקב"ה, הוא הדוד.
בואו וננצל את הימים האלה, להתעלות רוחנית, ובכך נזכה בע"ה, כולנו יחד, בעוד ארבעה שבועות, להיכתב בספרם של צדיקים גמורים אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.