בס"ד
פרשת ראה – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ג.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ראה שנת תשע"ג.
השבת השלישית מתוך שבעה דנחמתא, שבת מברכין חודש אלול.
פרשת ראה, היא הפרשה הרביעית בחומש דברים.
האזנים לתורה, בפרשת השבוע, עומד על המבנה של חומש דברים - שלושת הפרשיות הראשונות, שזה דברים, ואתחנן ועקב, הם דברי מוסר ותוכחה. לאחר מכן, באות שלוש פרשיות, שזה ראה, שופטים וכי-תצא, שהפרשיות האלה, הם פרשיות של מצוות. לאחר מכן עוד חמש פרשיות, שגם הם פרשיות תוכחה ומוסר, שזה כי-תבוא, ניצבים, וילך, האזינו וזאת-הברכה.
אומר האזנים לתורה – המבנה של החומש הזה, זה 3-3-5, כאשר שלושת הפרשיות הראשונות, הם דברי תוכחה, אף עפ"י שיש בהם מצוות מסוימות, אבל עיקרם זה דברי תוכחה, וחוץ מזה, אנחנו נכנסים עכשיו לשלוש פרשיות, ששלושת הפרשיות האלה, הם דברי מצוות שבפרשה, ודברי המצוות שבפרשה, מתחילות בשבת הזו.
55 מצוות יש בפרשת ראה, בפרשת שופטים בשבוע שלאחר מכן, יש 41 מצוות, ובפרשת כי-תצא, יש את ריבוי המצוות הכי גדול בכל התורה כולה, 74 מצוות.
בשלושת הפרשיות האלה, יש לנו 170 מצוות. 25% מכמות המצוות שאנחנו מצוות מתרי"ג המצוות, מצויים בשלושת השבתות הקרובות – פרשת ראה, פרשת שופטים ופרשת כי-תצא.
בין המצוות שנמצאות כאן בפרשה, יש כמה וכמה מצוות שעוסקות בנושא אוכל. מאכלים, קדושת המאכלים, מה מותר לאכל, מה אסור לאכל.
האיסור של אכילת נבלה, מופיע כאן בפרשה שלנו(יד, כא) לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ
יש איסור אכילה של שרץ העוף, איסור אכילת זבובים, מופיע כאן בפרשה שלנו(יט) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם לֹא יֵאָכֵלוּ.
יש לנו מצוה נוספת לגבי מאכלים. מצוה אותנו התורה, לאכל רק ציפורים שיש להם סימני טהרה(יא) כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ וחז"ל דורשים – רק ציפורים שיש להם סימני טהרה.
חז"ל בגמרא(מסכת חולין) מביאים את סימני הטהרה בעוף, תכף אנחנו נראה אותם.
מצוה נוספת שיש לנו כאן בפרשה – איסור אכילת אבר מן החי.
יש איסור לאכל אבר מן החי, ולומדים את זה מפסוק בפרשה שלנו(יב, כג) רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר.
בפרשה שלנו, חוזרת התורה על לאו נוסף, בפעם השביעית בתורה, וזה איסור אכילת דם.
אומרת התורה - רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם...
הביטוי הזה רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם, עומד עליו רבינו בחיי כאן בפרשה, ושואל – מדוע התורה כותבת רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם?
כותב רבינו בחי – זו פעם שביעית, שהתורה מזהירה על אכילת דם ובכל מקום שהתורה חוזרת על דבר, כמה וכמה פעמים, זה מלמד על חשיבותה של המצוה.
12 פעמים מצוה התורה על מצות השבת, כותב רבינו בחיי, וחמישים פעם חוזרת התורה על מצות יציאת מצרים, יוצא שככל שהתורה חוזרת על הדבר יותר פעמים, זה מלמד על חשיבות הענין.
שבע פעמים מצוה התורה על איסור אכילת דם, וזו הפעם השביעית, כותב רבינו בחיי – כי באכילת דם, מתחזק הגוף, ואנשים חוששים, שאם לא יאכלו את הדם, אז הגוף שלהם לא יהיה חזק, אומרת התורה רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם – מה שיחסר לך מזה, שלא תאכל את הדם, מבטיח הקב"ה, שהוא יחזק את האנשים שנמנעים מלאכל את הדם.
למה התורה כותבת רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם?
כותב כאן רש"י, שתי ביאורים בדברי הספרי - רק חזק לבלתי אכל הדם. ממה שנאמר חזק אתה למד שהיו שטופים בדם לאכלו, לפיכך הצרך לומר חזק, דברי רבי יהודה. רבי שמעון בן עזאי אומר, לא בא הכתוב אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצות, אם הדם, שהוא קל להשמר ממנו, שאין אדם מתאוה לו, הצרך לחזקך באזהרתו, קל וחמר לשאר מצות.
אז מצאנו לאו נוסף, על איסור אכילת דם, אף עפ"י שזה לא המקור הראשון, אבל התורה חוזרת על זה פעם נוספת.
בתורה גם מנויים הבהמות והעופות המותרים והאסורים באכילה, בפרשה שלנו. זה נאמר כבר בפרשת שמיני, אבל התורה חוזרת על זה פעם נוספת מכמה וכמה סיבות, ומופיע גם איזה דגים מותרים באכילה.
אז בסך הכולל, בפרשה שלנו, יש כמה וכמה מצוות שעוסקות בעניני מאכלים.
הייתי רוצה היום בע"ה בשיעור, לעמוד על מצוה אחת בתורה שמובאת כאן בפרשה שלנו, והיא מצות השחיטה, עליה בע"ה נרחיב היום בס"ד.
מצות השחיטה מופיעה כאן, בפרשה שלנו בפעם הראשונה.
אומרת התורה-(יב, כ) כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר
אם תבואו לארץ ישראל, אומר משה רבינו, ותתאוו לאכל בשר, תוכלו לאכל בשר.
{כא} כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם הרי אתה תגור במרחק מירושלים, אז אם תרצה לאכל וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ
אומרת התורה, שאם אתה רוצה לאכל בשר, יש כאן תנאי - וְזָבַחְתָּ – אתה צריך לשחוט את העוף, ואז תוכל לאכל.
יסוד הדברים זה גמרא(מסכת חולין כח, א) - רבי אומר(דברים יב-כא) כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה.
כשנאמר בתורה וְזָבַחְתָּ, לומדת הגמרא, שאדם מצווה לשחוט. בשחיטה צריך לשחוט את שתי הסימנים של הבהמה – הקנה והוושט, אבל בעוף, אם הוא שחט רוב של סימן אחד –כשר.
למה בבהמה צריך רוב של שתי סימנים, ובעוף צריך רוב של סימן אחד?
על זה צריך ללמוד גמרא במסכת חולין, בדף קודם לכן(כז, ב).
אומרת הגמרא(מסכת חולין כז, ב) - דרש עובר גלילאה בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים דגים שנבראו מן המים הכשירן בולא כלום
אומרת הגמרא, שבהמה שנבראה מן האדמה, צריכה שתי סימנים, ועוף שנברא גם מן הבהמה וגם מן המים, מספיק לו רוב של סימן אחד, ודגים שנבראו מן המים, לא צריכים בכלל שחיטה.
אומר המהרש"א – ככל שהוא יותר חומרי, הוא צריך יותר תיקון.
כלומר הבהמה שנבראה מן האדמה, היא צריכה יותר תיקון – צריכה שחיטה של שתי סימנים.
העוף, חלקו רוחני וחלקו חומרי, כיון שהוא נברא מן המים, והמים כידוע לכולם, זה חלק רוחני, אז לכן מספיק רוב של סימן אחד.
הדגים שנבראו מן המים וחיים במים, לא צריכים בכלל שחיטה, איסופם מן המים זהו שחיטתם.
הגמרא(מסכת חולין ט, א) אומרת - ואמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה כל אדם ששוחט, ישנם חמשה הלכות, שהם יסודות בהלכות שחיטה, מהם? שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור אלה חמשת הדברים שמכשירים בבהמה.
שהייה – אדם צריך לשחוט בהולכה והבאה. הוא מוליך את הסכין ומחזיר אותו. אם הוא השתהה, תוך כדי ההולכה וההבאה, וכאן המחלוקת בין ר' שמעון לרבנן, כמה זמן השתהה?
ר' שמעון אומר – כדי זמן בדיקת סכין.
רבנן - אם הוא השתהה תוך כדי זמן שחיטה, העוף או הבהמה נבלה.
דרסה, אומרת הגמרא – הוא לא הוליך והביא את הסכין, אלא לחץ את הסכין, כמו שאדם חותך צנון, השחיטה פסולה.
חלדה - אם הסכין היה מכוסה, או בחתיכת בד או בעור של הבהמה, ולא ראו את הסכין בשעת השחיטה, ואז זה נקרא חלדה, כמו חולדה שמתחבאת, ולכן השחיטה הזאת פסולה.
דבר נוסף הגרמה – מי ששחט מחוץ לתחום של השחיטה, השחיטה פסולה, והדבר הנוסף הוא עיקור – אם הוא עקר את הסימנים ממקומם ולא שחט אותם, הבהמה פסולה.
אלה הדברים שקשורים להלכות, ואנחנו רוצים בע"ה עכשיו, להיכנס לעומק הדברים:
המילה"שחיטה", מופיעה פעם ראשונה בתורה, בפרשת וישב –(בראשית לז, לא) וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם
אבל קרבנות מופיעים קודם לכן. האדם הראשון הקריב קרבן, אף עפ"י שהתורה לא אומרת, אבל דוד המלך בתהילים אומר(תהילים סט, לב) וְתִיטַב לה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס
דורשים חז"ל בגמרא(מסכת חולין ס, א) - ואמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר(תהילים סט-לב) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס
לאחר השור הזה שנשחט עם קרן אחת, כל השוורים שנולדו לאחר מכן, היו בעלי שני קרניים.
כבר דיברנו על זה בעבר, שדיברנו על המשכן והתחש, נתנו על זה שיעור שלם, למה השור נולד בעל קרן אחת.
אצל הבל, גם הוא הביא מבכורות צאנו, גם שם מופיע קרבן. לא ידוע אם זה נעשה בשחיטה או לא, אני לא יכל להגיד לכם, כי לא מאתי לזה מקורות, אז ממילא הוא הקריב קרבן, וככל הנראה הוא גם שחט אותו.
אז אדם הראשון שחט, וכל הדינים של השחיטה לא היו, לא אצל אדם הראשון ולא אצל אף אחד, כי הדינים האלה נאמרו למשה, הלכה מסיני. אבל כשלוקחים בהמה, וחותכים לה את שתי הסימנים, זה החלק של הקרבן.
בכל אופן זה מה שכתוב בתורה, יש לנו גם אדם הראשון הקריב קרבן, גם הבל הקריב קרבן, גם נח בנה מזבח והקריב עליו קרבנות, אברהם אבינו עשה מזבח, יצחק אבינו עשה מזבח, יעקב עשה גם כן.
המקום שמצאתי, שחז"ל מדברים על כשרות הסכין, לגבי שחיטה, הוא מדרש תנחומא בפרשת צו.
בשעה שאברהם אבינו, נצטווה לקחת את יצחק אבינו ולעקוד אותו, הקב"ה לא אמר לשחוט אותו, אלא להעלות אותו לעֹלה.
אומרים חז"ל במדרש(תנחומא, פרשת צו, אות יג) - אִלּוּלֵי שֶׁנִּתְעַכֵּב אַבְרָהָם לִבְדֹּק הַסַּכִּין, הָיָה נִשְׁחָט יִצְחָק אברהם אבינו התעכב הרבה זמן בבדיקת הסכין. ישנם 12 בדיקות שצריכים לבדוק את הסכין, אם הוא מוכן לשחיטה או לא, ואברהם אבינו, לפני שהוא שחט את יצחק, הוא בדק את הסכין באותם 12 בדיקות שצריך לבדוק אותו. אֲבָל נִתְעַכֵּב לִבְדֹּק הַסַּכִּין. מִיָּד נִכְמְרוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִצְחָק, וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַפָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ, רְאוּ כַּמָּה זֶה הַצַּדִּיק זָרִיז לַעֲשׂוֹת דִּבְרֵי מַאֲמָרִי. מִיָּד אָמַר לַמַּלְאָךְ לְהַצִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי(בראשית כב, יא). וְלָמָּה אָמַר אַבְרָהָם אַבְרָהָם שְׁנֵי פְּעָמִים. בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה רְצוֹנוֹ לְשָׁחֲטוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנוֹ, הָיָה הַמַּלְאָךְ מְמַהֵר וְאוֹמֵר: אַבְרָהָם אַבְרָהָם. הכלי יקר כותב, שאברהם אבינו היה שקוע בשחיטה, ולכן לא שמע את הקריאה הראשונה, ולכן היו צריכים לקרוא פעם נוספת אברהם-אברהם. וּמִנַּיִן שֶׁבָּדַק הַסַּכִּין. שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת(בראשית כב, י). חֲשֹׁב אוֹתִיּוֹת וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת, וְתִמְצָא י''ב, כְּמִנְיַן הַבְּדִיקוֹת שֶׁעוֹשִׂין לַסַּכִּין אַבִּשְׂרָא וְאַטוּפְרָא וְאַתְּלַת רוּחְתָא וּמִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה(ש"א יד, לד), זֶה בַּגִּימַטְרִיָּא י''ב הֲוֵי.
המדרש(ויקרא רבה, פרשה כה) מלמד, שגודל הסכין ששוחטים בהמה, צריך להיות גודל של 14 אצבעות, שנאמר וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה. בָּזֶה גימטריא 14.
לשון המדרש - וּמִי קִיֵּם מִצְוַת הַדָּם(שמואל א יד, לג לד): וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַה', וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה, מַהוּ בָּזֶה, רַבָּנִין אָמְרֵי סַכִּין בַּת אַרְבָּעָה עָשָׂר הֶרְאָה לָהֶן, ב' תַּרְתֵּין, ז' שִׁבְעָה, ה' חֲמִשָּׁה. אָמַר לָהֶן כַּסֵּדֶר זֶה תִּהְיוּ שׁוֹחֲטִין וְאוֹכְלִים.
אם ככה מצאנו, שאברהם אבינו, הלך לעקוד את יצחק, העמיד סכין כדבעי, ועשה את 12 הבדיקות לפני העקידה.
זה המקום הראשון, לפחות שמצאתי, עם כל הדינים, שיש בהעמדת סכין.
המקום השני, שמצאנו שחיטה בסכין, הוא אצל יצחק אבינו. בשעה שהוא מצוה את עשו –(בראשית כז, ג) וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי(צידה) צָיִד.
אומר רש"י במקום - שא נא. לשון השחזה כאותה ששנינו(ביצה כח א) אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חברתה, חדד סכינך ושחוט יפה, שלא תאכילני נבלה.
אומר יצחק אבינו לעשו, שיחדד את הסכין, שיהיה חד, כדי שלא יאכיל אותו נבלות.
במדרש הביאור, כותב המדרש – אמר לו יצחק לעשו, הבא לי אך ורק משבע החיות המותרות באכילה - אַיָּל צְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר.
שואל המדרש – מאיפה אתה לומד את זה? מופיעה פעמיים המילה ציד - וְצוּדָה לִּי(צידה) צָיִד – צָיִד ו- צָיִד ועוד ה"א, יש לך 7 – צָיִד=1, ועוד צָיִד=1, ועוד 'ה' שמופיעה = 5 ביחד זה 7 - אמר לו"תביא לי לאכל משבע החיות המותרות לאכילה".
מדרש אגדה כותב –וְצוּדָה לִּי(צידה) צָיִד אמר יצחק לעשו – הבא לי מהדברים המותרים ב צָיִד – ציפורים, י בהמות שמותרות באכילה – 3 בהמות = שור שֹה ועז, 7 חיות - אַיָּל צְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר. דגים.
* למי שרוצה לעבוד קצת בשבת, כותב בעל הטורים, שעשרת הבהמות והחיות המותרות באכילה, הם כנגד עשרת הדיברות. צריך לדעת לקחת כל בהמה, ולאיזה דיברה להצמיד אותה. זה דבר מענין מאוד.
אני הצלחתי לחבר שניים – את השור כנגד"אנכי" ואת השֹה כנגד"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני", כי באותו זמן שעשו את השור, והוא היה"תבנית אוכל עשב", זה היה חטא העגל, אז עברו על"אנכי ה' אלוקיך".
באותו שעבדו לשֹה במצרים, עברו על"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני"... ככל הנראה הדברים מחוברים לפרקי שירה. מי שרוצה שיעיין שם.
באחד מספרי הקבלה שראיתי כתוב – ששבע החיות המותרות באכילה, זה כנגד שבע הכינויים של הקב"ה, ושלוש הבהמות זה כנגד חכמה בינה ודעת.
אם תפתחו את התורה תמצאו ש צוּדָה לִּי צָיִד, לא כתוב צָיִד אלא, כתוב בתורה וְצוּדָה לִּי צידה.
מה זאת הה"א הזאת?
בא בעל הטורים ואומר - ציד. צידה כתיב ה''א יתירה שלמדו ה' הלכות שחיטה וה' סימני טהרה בעוף, אינו דורס. אצבע יתירה. זפק. קרקבו נקלף. אינו חולק את רגליו. ובחיה, מפרסת פרסה. מעלה גרה. ואין לה שינים למעלה. קרנים. ובשרה הולך שתי וערב תחת העוקץ.
אני לא נכנס לכל השאלות ההלכתיות, איך סמך יצחק אבינו על עשו בשחיטה, זה כבר שאלה של מושב זקנים מבעלי התוספות, כי הגמרא(מסכת בבא בתרא טז, ב) אומרת על הפסוק(בראשית כה-כט) ויבא עשו מן השדה והוא עיף. אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום בא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכפר בעיקר וכפר בתחיית המתים ושט את הבכורה.
נשאלת השאלה – אם הוא כפר בעיקר, איך יכל יצחק לאכל מן השחיטה שלו? זו שאלה שרבותינו דנים בה, לא ניכנס עכשיו לסוגיה הזאת.
חז"ל אומרים שעשו היה מומחה גדול בציד, ולמרות שהוא צד באמצעות חץ וקשת, הוא לא פגע בהם ולא הרג אותם, כי חז"ל אומרים שהוא תפס וקשר את הציד שלו, כי אם היה פוצע אותם, אז הם לא היו כשרים לאכילה. כתוב שבא מלאך והיה משחרר אותם, אז כנראה שהיתה לו איזה אומנות ציד מיוחדת.
בכל אופן, כך כתוב בתרגום יונתן בן-עוזיאל, שבסופו של דבר, הוא הביא לאבא שלו כלב, ובאותו רגע שהוא ניכנס, ניכנס איתו ריח גיהינום, ולכן יצחק אבינו לא אכל מהשחיטה שלו.
המקום הנוסף שמופיע ענין השחיטה, אמרנו כבר, שאחיי יוסף שחטו שעיר עיזים, כדי להטביל את הכתונת של יוסף בדם.
הפעם הנוספת והאחרונה, שנתייחס אליה כאן, בשיעור הזה, זה על הפסוק, שבשעה שאחיי יוסף, באו עם בנימין למצרים, הם הוזמנו לאכל ארוחת צהריים אצל יוסף.
אומרת התורה(בראשית מג, טז) וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת-בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַֽאֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת-הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּֽצָּהֳרָֽיִם יוסף מזמין את אחים שלו, באמצעות מנשה לארוחת צהריים.
שואלים חז"ל – מה זה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן?
אומרים חז"ל(תנא דבי אליהו רבה) – אין וְהָכֵן אלא בדיקת הסכין – תכין את עצמך לשחיטה, לפני שתבדוק את הסכין.
מה זה וּטְבֹחַ טֶבַח?
אמר יוסף למנשה – תוליך את הסכין אחורה וקדימה, בהולכה והבאה טְבֹחַ טֶבַח. כך אומר המדרש.
הגמרא(מסכת חולין צא, א) - וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן פרע להן בית השחיטה והכן טול גיד הנשה בפניהם.
כותב רש"י - ופרע להן בית השחיטה. שלא יאמרו בשר הנחירה(שהרג את הבהמה ולא שחטה) אני אוכל לפי שבני יעקב שומרי מצות היו דאף על פי שלא נתנה תורה מקובלין היו מאבותיהם.
תוספות כותב שלא ככה, אלא הוא הרג את הבהמה בנחירה, ולא בשחיטה.
בא מושב זקנים מבעלי התוספות ושואל – מה זה משנה אם הוא הראה להם שזה שחוט או לא? מבחינתם, מנשה הוא מצרי, אם הוא מצרי, זה שחיטה של נכרי, ואם ככה היא לא כשרה אצל יהודים.
אם בכל אופן מנשה יודע לשחוט, אז איך הם לא חשדו, שהכוונה שהוא הבן של יוסף?
את השאלות האלה כבר כולם דנים שם על המקום.
יש דעות, שהוא הראה להם את הסימנים, כאשר הבהמה לא שחוטה. אמר להם – קחו סכין ותשחטו אתם.
אני רוצה עוד הקדמה אחת ממש, לפני שניגש לעומק הדבר:
במשנה ברורה(סימן תצ"ד הלכות חג השבועות) כותב הרמ"א – יש מנהג לאכל מאכלי גבינה.
למה אוכלים מאכלי חלב?
בטח יש חמישים סיבות, למה אוכלים מאכלי גבינה. המשנה ברורה, לא מביא את כל הסיבות, הוא אומר, שהיות ועם ישראל קיבלו תורה בחג השבועות, ובחג השבועות ניתנו להם עשרת הדיברות, ור' סעדיה גאון כותב, שעשרת הדיברות כוללות את כל תרי"ג המצוות, אם ככה, גם המילה וזבחת כתובה שם. יוצא, שנאמר להם שעכשיו הם צריכים לשחוט, וזה הרי היה, אחרי מעמד הר סיני, ובמעמד הר סיני, נאמרו להם חמשת ההלכות, שצריכים לדעת לשחיטה, ולא היה להם סכין כמו שצריך לשחיטה, אז לא היתה להם ברירה אחרת, אלא דברי חלב.
לכן, זכר לזה, אנחנו אוכלים גבינה.
יוצא, שעם ישראל שחט גם קודם לכן, פשוט אז, לא היה להם סכין כשר, כי כל הדינים של הסכין, נאמרו להלכה, למשה מסיני. מה שנאמר קודם לכן, שצריכים לשחוט, שחיטה של שתי סימנים, אבל ההלכות המיוחדות שנאמרו למשה מסיני, לא היו להם במצרים.
אבל עכשיו, שנאמרו להם הלכה למשה מסיני, כל הדינים שנוגעים לשחיטה, לא היה להם את הכלים, לא היה להם את הסכינים, ולכן אכלו גבינה. כך כותב המשנה ברורה.
לאחר כל ההקדמה הזאת, אנחנו רוצים להגיע לפרשת השבוע:
ספר דברים, 11 פרשיות נאמרו ע"י משה רבינו, במשך 37 ימים.
אומרת התורה -(דברים א, ג) וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם
ספר דברים, התחיל משה רבינו לדבר, בראש חודש שבט עד ז' באדר.
37 ימים מדבר משה רבינו ברצף, בלי שום עיקובים. ו-37 ימים, הוא מדבר את דברי התוכחה והמצוות, שנאמרו כאן, בספר דברים.
כל אחד שואל את עצמו שאלה – המצוה של שחיטה, נאמרת כאן בתורה וזבחת. בפרשת ראה, אחת המצוות היא השחיטה.
נשאלת השאלה – ומה הם עשו 39 שנים במדבר? אם מצות השחיטה נאמרה להם רק עכשיו, יוצא שהם לא קיימו את המצוה הזאת עד עכשיו.
שואלים המפרשים – באה התורה בפרשת ראה, בפעם הראשונה שמצוה לשחוט, ואומרת(כ) כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר אתה רוצה לאכל בשר, אתה יכל לאכל, אבל יש תנאי אחד –(כא) כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ משמע, ש-39 שנים במדבר, הם לא היו מצווים על השחיטה.
הייתכן דבר כזה? אם הם לא היו מצווים על השחיטה, אז איך הם אכלו בשר במדבר?
מה קורה לבן אדם, שנכנס למשפחה שלו אחרי הצהריים, הוא חוגג עכשיו 60 שנה, שיצא מדין כרת, ובא לו לאכל סטייק. מה הוא עושה??
זו שאלה שהגמרא דנה בה(מסכת חולין טז, ב יז, א) - אמר ר' ישמעאל אדם שרצה לאכל בשר, הוא לא רוצה לאכל מן בטעם סטייק, הוא רוצה סטייק בטעם סטייק. מה יעשה?
אומרת הגמרא, לשיטתו של ר' ישמעאל – הוא חייב להביא שלמים למשכן, הכהן מקריב את הקרבן הזה כשלמים, הדם ניתז על המזבח, החלק של הכהן הולך לכהן, החלק של הבעלים חוזר לבעלים, והוא אוכל בשר שלמים. לא היתה אפשרות לאכל במדבר בשר, אלא רק למי שמביא שלמים.
נשאלת השאלה – למה? למה אסור לאכל בשר במדבר?
כי התורה כותבת בפרשת אחרי-מות(יז, ג) אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה(ד) וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ.
אדם שלקח שֹה, והוא רוצה לעשות אותו אחרי צהריים למשפחה, יש לו סכין כשרה, הוא מקיים את כל המצוות בסכין. הוא מסיים את השחיטה כהלכתה, הוא מולח את הבשר – דינו בכרת !
כך אומרת התורה, אלא אם אתה רוצה לאכל בשר, יש רק דרך אחת – תביא קרבן שלמים למשכן, תביא לכהן לשחוט את הבהמה, החלק שלך יחזור אליך, ואז תוכל לאכל. זוהי שיטתו של ר' ישמעאל.
אומר ר' עקיבא – לא. מי שרצה לאכל בשר במדבר, יכל לאכל בשר, אבל לא שחוט.
אם הוא רצה לאכל, יכל לאכל בשר נחירה – בשר לא שחוט.
רש"י כותב שנחירה, הכוונה שהיה מושך את הסכין מהצוואר כלפי הנחיריים.
הצל"ח כותב – כל בשר שלא נשחט, נקרא"בשר נחירה".
אז אם התחשק לו בשר, הוא יכל לקחת עז, או כבש, ולקשור עליו חבל, למתוח את החבל, עד שהוא מוציא את הלשון, נופל על הרצפה ומת. אתה יכל לקחת ולאכל אותו. יש לך רק איסור 'אכילת אבר מן החי'
אומר ר' עקיבא – אם רצית לאכל בשר, יכולת לאכל בשר נחירה.
אם החלטת בכל זאת לשחוט, ולא בשר נחירה, אומרת התורה – אתה לא יכל לשחוט, אתה חייב להביא אותו לכוהנים, הם שוחטים את זה במשכן, והחלק של הבעלים חוזר לאליך, וכל אתה אוכל בשר.
אומר ר' עקיבא – התירו בשר נחירה במדבר, כי התורה אוסרת לנו, לשחוט במדבר, רק להביא אותו אל המשכן, ואחד שלא הביא אותו למשכן, חייב כרת !
אם ככה, אומרת הגמרא, תבין טוב מה התורה כותבת לך - יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְך הגעת חזרה לארץ ישראל, כאן ישתנה הסטטוס.
עפ"י שיטתו של ר' ישמעאל, 39 שנה במדבר, לא יכולת לאכל בשר, אלא רק מה שנשחט לשם שלמים.
אומרת התורה – כאן, בארץ ישראל, לא תוכל לעשות את זה. למה?
כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ
אומר רש"י - כי ירחק ממך המקום. ולא תוכל לבוא ולעשות שלמים בכל יום כמו עכשיו שהמשכן הולך עמכם.
במדבר היה מרחק הליכה, בינך לבין המשכן. אבל אם תגור במטולה, ואתה רוצה לאכל בשר, יגידו לך שאתה צריך להעלות קרבן שלמים, אתה תצטרך לעלות לירושלים. זה לא שיש לך מרצדס, ואתה מגיע בשעה מפה לשם, אתה צריך לקחת חמור, ולעלות לירושלים, סיפור של שלושה ימים.
אם תשחט אותו שם ותחזור בחזרה, לא יישאר בשר, כולם יקבלו טיפוס J
אז ממילא, אומרת התורה – ברגע שהגעת לארץ ישראל, אתה יכל לשחוט לבד ולאכל לבד.
מה שאמרתי לך במשכן, ששם אתה לא שוחט, כי המשכן נמצא לפניך, תביא אותו לכהן, הכהן ישחט, תאכל בשר שלמים – לפי שיטתו של ר' ישמעאל.
עפ"י ר' עקיבא – נכנסו לארץ, כבר לא הותר לאכל בשר נחירה, הם חייבים לשחוט. לא חייבים לשחוט במשכן, אלא כל אחד יכל לשחוט לעצמו.
אם ככה מובן טוב מאוד, למה מצות השחיטה, נאמרה דוקא כאן.
ארבעים שנה במדבר, לא מצווים אותם על שחיטה???
לא !
אז למה מצווים אותם עכשיו על שחיטה?
כי ארבעים שנה במדבר, היה אסור לכם לשחוט. כל מי שרצה לשחוט, אומרת התורה, חייב להביא אותו למשכן. אסור ליהודי, שהוא לא כהן, להחזיק סכין ביד. מותר לו לשחוט, רק אם הוא נמצא במשכן, ששם נמצאים רק הכוהנים.
אם אסור לך לשחוט, אז מה אני צריך לצוות אותך על שחיטה?!
אם ככה, אין לך מצוה לשחוט. מתי אתה מצווה לשחוט?
אומר משה רבינו – בעוד שבועיים אתם נכנסים לארץ ישראל, תרצו לאכל בשר, אתם כבר לא צריכים ללכת למשכן, כל אחד יכל לקחת סכין, ולשחוט בעצמו. עד כאן דברי הגמרא(מסכת חולין).
אני רוצים עכשיו להיכנס קצת יותר לעומק:
כותב הרמב"ם(פרק ד הלכות שחיטה, הלכה יז-יח) - כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לֹא נִצְטַוּוּ בִּשְׁחִיטַת הַחֻלִּין אֶלָּא הָיוּ נוֹחֲרִין אוֹ שׁוֹחֲטִין וְאוֹכְלִין כִּשְׁאָר הָאֻמּוֹת. וְנִצְטַוּוּ בַּמִּדְבָּר שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לִשְׁחֹט לֹא יִשְׁחֹט אֶלָּא שְׁלָמִים שֶׁנֶּאֱמַר(ויקרא יז-ג) 'אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר' וְגוֹ'(ויקרא יז-ד) 'וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד' וְגוֹ'(ויקרא יז-ה) 'לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ' וְגוֹ'(ויקרא יז-ה) 'וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַה'' וְגוֹ'. אֲבָל הָרוֹצֶה לִנְחֹר וְלֶאֱכל בַּמִּדְבָּר הָיָה נוֹחֵר.
הרמב"ם פוסק כשיטת ר' עקיבא.
בא המשך חכמה, על הרמב"ם, ושואל שאלה – מה ההיגיון? התירו לך 39 שנים במדבר, לאכל בשר נחירה, למה לא לשחוט?!?
למה אסרה התורה, לקחת בהמה ולשחוט אותה???
איך יכל להיות שבמדבר נאסרה להם שחיטה, ואיך שנכנסו לארץ ישראל התירו להם??
אומר המשך חכמה חידוש עצום, הוא סומך את דבריו על דברי מדרש(ויקרא רבה, אחרי-מות, כב, ח) - רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁגַּס לִבּוֹ עָלָיו וְהָיָה לָמֵד לֶאֱכֹל בְּשַׂר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, אָמַר הַמֶּלֶךְ זֶה יִהְיֶה תָּדִיר עַל שֻׁלְחָנִי וּמֵעַצְמוֹ הוּא נָדוּר [גדור], כָּךְ לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל לְהוּטִים אַחַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּמִצְרַיִם וְהָיוּ מְבִיאִים קָרְבָּנֵיהֶם לַשְּׂעִירִים, דִּכְתִיב(ויקרא יז, ז): וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִים, וְאֵין שְׂעִירִים אֵלּוּ אֶלָּא שֵׁדִים, שֶׁנֶּאֱמַר(דברים לב, יז): וַיִּזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים, וְאֵין שֵׁדִים אֵלּוּ אֶלָּא שְׂעִירִים, שֶׁנֶּאֱמַר(ישעיה יג, כא): וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם, וְהָיוּ מַקְרִיבִין קָרְבָּנֵיהֶם בְּאִסּוּר בָּמָּה וּפֻרְעָנֻיּוֹת בָּאוֹת עֲלֵיהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִהְיוּ מַקְרִיבִין לְפָנַי בְּכָל עֵת קָרְבְּנוֹתֵיהֶן בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְהֵן נִפְרָשִׁים מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהֵם נִיצוֹלִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וגו'.
אני אסביר את דבריו של המשך חכמה, באור שמח, אותו דבר הוא כותב, בחומש ויקרא, פרשת אחרי-מות, ותמצאו גם בנציב(פרשת אחרי-מות) את אותם דברים. נאמר את היסוד:
עם ישראל במצרים, היו כולם עובדי עבודה זרה, עד כדי כך, שמשה רבינו אומר להם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם...
אומר רש"י - משכו.(מעבודה זרה) מי שיש לו צאן ימשוך משלו. וקחו. מי שאין לו יקח מן השוק.(לקרבן פסח)
אמר הקב"ה לישראל – עד שאתם לא שוחטים את האלוהים שאותם עבדתם, אתם לא יוצאים ממצרים.
יוצא, שעם ישראל במצרים, היה להוט אחרי עבודה זרה.
אנחנו לא מבינים מה זה"עם ישראל להוט אחרי עבודה זרה", אין לכך הסבר. אבל כולנו מכירים את דברי הגמרא(מסכת סנהדרין קב) שרַב אַשִּׁי הָיָה דּוֹרֵשׁ בָּרַבִּים עַל שְׁלֹשָׁה מְלָכִים שֶּׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וּלְאַחַר שֶּׁסִּיֵּם לְדַבֵּר עַל יָרָבְעָם וְאַחְאָב, אָמַר: לְמָחָר נִפְתָּח וּנְדַבֵּר עַל חֲבֵרֵנוּ מְנַשֶּׁה.
בָּא אֵלָיו מְנַשֶּׁה בַּחֲלוֹם, וְאָמַר לוֹ: אֲנִי חָבֶר שֶׁלְּךָ וְחָבֵר שֶׁל בֵּית אָבִיךָ, שֶׁאַתָּה קוֹרֵא לִי חֲבֵרְךָ? אֱמוֹר לִי בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא, מֵהֵיכָן אַתָּה בּוֹצֵעַ אֶת הַפַּת? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ! אָמַר לוֹ מְנַשֶּׁה: לִבְצֹעַ הַמּוֹצִיא אֵינְךָ יוֹדֵעַ, וְאַתָּה קוֹרֵא לִי חֲבֵרְךָ?!
אָמַר לוֹ רַב אַשִּׁי: לַמְּדֵנִי הֲלָכָה זוֹ, וְאֶדְרוֹשׁ אוֹתְךָ מָחָר בְּשִׁמְךָ. אָמַר לוֹ: מֵהַמָּקוֹם שֶׁנִּקְרַם פְּנֵי הַכִּכָּר וְנֶאֱפָה יָפֶה, כְּדֵי לְכַבֵּד אֶת הַבְּרָכָה. אָמַר לוֹ רַב אַשִּׁי: מֵאַחַר שֶׁאַתֶּם חֲכָמִים כָּל כָּךְ, לָמָּה עֲבַדְתֶּם עֲבוֹדָה זָרָה? אָמַר לוֹ: אִילּוּ אַתָּה הָיִיתָ בַּדּוֹר שֶׁלָּנוּ, הָיִיתָ מַגְבִּיהַּ אֶת שְׂפַת חַלוּקְךָ מִבֵּין רַגְלֶיךָ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה קַל לָרוּץ, וְהָיִיתָ רָץ אַחֲרַי לִכְנֵסִיָּה שֶׁל הָעֲבוֹדָה זָרָה.
אין לנו מושג, איזה תאוה היתה לעבודה זרה.
אומר המשך חכמה – אתה יודע איך היתה העבודה זרה? אני יגיד לך.
העבודה זרה במצרים היתה כזאת, שהם היו שוחטים ולוקחים את הדם, והיו מביאים את הדם לשעירים. עיקר העבודה של הקרבן היתה, בשחיטה ובלקיחת הדם. את הדם, הם היו זובחים לשעירים.
יוצא עפ"י זה, שבאותו רגע שהם היו עושים את זה בזביחה, הם היו שוחטים קנה וושט, כי בקנה וושט, יוצא כל הדם של הבהמה.
כל דבר אחר שאתה הורג את הבהמה, לא יודע הדם. עיקר העבודה, היתה בדרך הזאת.
והיות ועם ישראל היו להוטים אחר עבודה זרה, אמר הקב"ה – אם אני נותן להם סכין והם שוחטים, הם יחזרו חזרה לעבודה זרה שהם עבדו במצרים ! והרי אני רוצה לנתק אותם מעבודה זרה, אז מה אני אומר?
מי שרוצה לשחוט, שיביא דוקא למשכן. אתה – לא שוחט !
אם אתה רוצה לאכל בהמה, אין בעיה, קח בהמה, חבר אותה לתקע, תחשמל אותה, תהרוג אותה, אין בעיה J
אבל אתה לא נוגע בסכין ! אתה לא שוחט ! למה??
כי התורה כותבת(פרשת אחרי-מות) -(יז, ז) וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם.
לקח הקב"ה עבודת"גמילה" של ארבעים שנה, גמל אותם מעבודה זרה של מצרים, כדי שלא ישחטו ולא יזבחו לשעירים, אמר להם – אתם רוצים לאכל בשר?? קחו בשר נחירה. ארבעים שנה של גמילה, תאכלו בשר של נחירה.
שחיטה אני לא מרשה לכם ! למה?
אומר המשך חכמה -תראה מה כתוב בפסוק(ויקרא יז, ד) דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ כי הם היו זובחים לשעירים.
היות והיו זובחים לשעירים, נאסר עליהם התהליך הזה. כל זה נועד, כדי לנתק אותם מעבודה זרה שהיתה במצרים.
לאחר ארבעים שנה, שנכנסו לארץ ישראל, אומר המשך חכמה – ארבעים שנה שאתם כבר לא שוחטים, כאן בארץ ישראל, אתם כבר יכולים לשחוט. אין כבר חשש שתזבחו לשעירים, כי התנתקתם ארבעים שנה. גם כל אנשי המדבר, שעבדו עבודה זרה במצרים, כולם כבר מתו. כולם אנשים"חדשים", אין כבר בעיה לתת להם סכין ביד, כדי שישחטו.
מוסיף המשך חכמה עוד סנסן אחד, למרות שזה ארוך, אנחנו נסיים בקטע הזה:
היו חייבים להתיר להם בשר נחירה. למה?
אמנם שיטתו של ר' ישמעאל אומרת, שרק מי ששחט, היה יכל לאכל בשר.
אומר המשך חכמה – אתה יודע למה ר' עקיבא סובר, שהותר להם בשר נחירה?
פשוט מאוד – הרי קרבן פסח, לא אכלו במדבר 39 שנים.
למה לא אכלו??
אומרת הגמרא(מסכת יבמות) – כיוון שהם לא מלו, במשך 39 שנים. למה?
כי כל זמן, שהם היו במדבר אחרי חטא העגל, פסקה רוח צפונית, אומרת הגמרא.
אם פסקה רוח צפונית, אז לא היה מה שירפא את מקום המילה, אם ככה, אז הם לא מלו, ואם לא מלו, אז הם היו ערלים, ואם היו ערלים, הם לא יכולים לאכל קרבן פסח.
יוצא, ש-39 שנים במדבר, לא אכלו קרבן פסח.
אומר המשך חכמה – אם הם לא אכלו קרבן פסח, גם בשר קדשים הם לא יכלו לאכל, כי ערל לא יכל לאכל קדשים.
יוצא, שכל מי שנולד במדבר, לא יכל לאכל בשר בקר. למה?
כי אם הוא ערל, אז גם שלמים הוא לא יכל לאכל !
אומר לך ר' עקיבא – לכן הותר לך בשר נחירה, כדי לאפשר להם אכילת בשר.
אם היית אומר להם, שמותר להם לאכל רק בשר קדשים, כשיטת ר' ישמעאל, אז ארבעים שנה, אלה שנולדו במדבר, לא אכלו בשר בהמה.
יוצא, שהיו חייבים להתיר להם. כיון שהתירו לאלה שלא נימולו, התירו לאלה שנימולו. דברי המשך חכמה, באור שמח על הרמב"ם, בהלכות שחיטה.
רבותי, לאחר ההקדמה הזאת, הייתי רוצה להיכנס קצת יותר לעומק:
בנושא שמעסיק הרבה אנשים, ובעיקר את האנשים הנקראים בשם"צמחונים".
השאלה שלהם היא שאלה קשה – לקחת פרה, שחיה ברמת הגולן 15 שנה, ב"ה הקימה משפחה לתפארת J, יש לה שבעה עגלים, והעגלים האלה גם ב"ה, הקימו משפחות לתפארת. יש לה נכדים, ויש לה עוד הורים, שיאריכו ימים J
לקחת אותה מהרפת, להביא שוחט ושישחט אותה, ואז אוכלים אותה בני אדם, והשאלה שנשאלת – על מה ולמה, לקחת פרה שמצייצת, אומרת פרקי שירה בכל יום J ולהפסיק לה את החיים??
שיאכלו מלפפונים ! מלפפון לא אומר פרקי שירה J
על מה ולמה נצטווינו לשחוט???
והשאלה היותר קשה, כפי שראיתי מופיעה בספר שֹלמת אליעזר, ששואל – אני לא מבין, הפרה עד היום לא עשתה שום עבירה. ב"ה היתה ברפת, חליבה בשבת נעשית כהלכתה, היא מקיימת את כל המצוות, היא בהשגחת הבד"צ J
אתה לוקח פרה, שעבדה את הקב"ה, במה שהיה לה מותר לעבוד, שוחטים אותה, ומביאים אותה לשוק למכירה. מוכרים אותה, וקונה אותה מחלל שבת, ואוכל אותה, וב"ה עכשיו יש לו כוח לנסוע לים בשבת !
שואל הספר שׂלמת אליעזר – שואלת אותך הפרה – תגיד, עד עכשיו הייתי אחת שקדשה שם שמים, אמרתי פרקי שירה ! לקחת אותי, אכלת אותי, ועכשיו אתה עובר עבירות דרך הבשר שלי !!!
מי התיר לך, לקחת אותי ולעבור על מצות הקב"ה?!?!
השאלה הזאת, היא שאלת הרמב"ן באיגרת הקודש, ושאלת ר' יוסף ג'יקטיליה בשערי אורה. שני מלאכים בסגנון אחד נתכוונו, ואני רוצה להביא בפניכם את דבריהם בקיצור.
אני מקריא בפניכם רמב"ן(אגרת הקודש פרק ד') – הנה ה' יתברך, שכל דרכיו משפט, ציוה לשחוט בהמה למאכלינו, ומה לו לזה? טוב להיותנו ניזונים בפירות ומגדים.
ראיתי במפרשים, שאומרים – שעד דורו של נח האריכו ימים, עד נח לא הותר בשר. הדורות הראשונים האריכו ימים, כיוון שאכלו רק ירקות ומגדים.
אם ככה, שואל הרמב"ן, למה שלא נהיה ניזונים ממני מגדים ופירות?
ממשיך הרמב"ן – ומה לו להפקיר דם בהמות וחיות לצערם צער גדול?
דע, כי אלו מסודות העולם, שה' התברך מטיב עם כל בריאה ומרחם לכל בריותיו, ועל זה נאמר 'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו'. הודיע בפסוק זה, כי שחיטת בעלי חיים, ואכילתם ע"י בני אדם, לטובת בעלי החיים הם וחמלה ורחמים עליהם. כי כל מזון שאדם אוכל, הולך באצטומכא, והכבד מוצץ את הטוב שבאוכל והמובחר והזך שבאותו מזון, ואת השאר דוחה החוצה. ואת אותו דבר שהכבד מוצץ, חוזר ומבשלו. הבשר של הבהמה, הולך לבשר של האדם, השומן הולך לשומן, הגידים לגידים והעצמות לעצמות, כי ממנו הגוף ניזון.
ואם כן נמצאת בהמה זו שנשחטה, לטובתה נשחטה, שעלתה מדרגת גוף בהמה, למדרגת גוף אדם.
אזכיר את דברי הרמב"ן בע"פ – אומר הרמב"ן, שהבריאה מחולקת לארבעה יסודות – דומם, צומח, חי, מדבר.
אם אלו ארבעת היסודות, אומר הרמב"ן, כל אחד מהם מתעלה בדרגה – הצומח ניזון מהדומם, החי ניזון מהצומח, האדם ניזון מן החי.
יוצא, אומר הרמב"ן, שכל אחד ניזון, מזה שמתחתיו, והאדם שניזון, ניזון משלושתם בבת אחת.
הבהמה, לא יכולה לאכל חי, אז היא ניזונת רק מהצומח.
יוצא, כשהבהמה נותנים לה לאכל תירס, התירס הזה יש בו גם תירס וגם אדמה, היא ניזונת גם מהדומם וגם מהצומח.
ברגע שאתה אוכל חתיכת בשר, אומר הרמב"ן, בבשר הזה יש גם חי, גם צומח וגם דומם. אז שלושת היסודות נמצאים בזה.
יוצא, שברגע שהאדם אוכל בהמה, הבהמה מתרוממת ונעשית בדרגת אדם, כי היא מסתמכת ונכנסת בתוכו של האדם, והופכת להיות חלק ממנו. אלה הדברים שכותב הרמב"ן.
בא ר' יוסף ג'יקטיליה בשערי אורה וכותב – הנני פותח לך מפתח גדול, מה ראה ה' יתברך לצוות בתורה, לשחוט בעלי חיים לאכילת אדם, והלא כתיב 'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו', ואם הוא מרחם, איך ציוה לשחוט את הבמה לאכילת אדם? איה רחמיו של ה' יתברך?! והוא הסוד ב'טוב ה' לכל', ומה הטעם?
לפי שהבהמה הזו, אין לה נשמה עליונה להשיג מעשה ה' וגבורתו.
והנה, בשעה שברא הקב"ה את העולם, עמד לפני הבהמות ואמר להם – רצונכם להישחט ויאכל אתכם אדם? וע"י כן, תתעלו מדרגת בהמה שאינה יודעת כלום, למדרגת האדם, שיודע ומכיר את ה יתברך.
אמרו לו הבהמות – טוב ורחמים עלינו, שנאמר 'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו'.
ביום שישי, שהקב"ה ברא את הבהמות, אומר הרב יוסף ג'יקטיליה, הוא אסף את עשרת הבהמות הטהורות ואמר להם - רבותי, אתם רוצים שישחטו ויאכלו אתכם בני אדם?
אמרו לו הבהמות – אנחנו מעוניינות, כי ע"י שאוכלים אותנו בני אדם, אנחנו מתרוממים לדרגת אדם. עד עכשיו היינו בהמות, עכשיו אנחנו הולכים להיות בני אדם.
שאלנו מקודם את שאלת הספר שֹלמת אליעזר – אוכל אותו אדם שאינו דתי ומחלל שבת את הבהמה. אם הוא מחלל שבת, מה אתה רוצה מהבהמה??
אומר ר' יוסף ג'יקטיליה – לא אם אוכל אותו אדם שינו שומר שבת, אלא אם אוכל את הבהמה אדם ששומר שבת, אוכל אותה אדם לומד תורה.
יוצא שבאותו רגע, שהוא אכל בקר בערב, וישן עם זה בערב, קיבל כוחות חדשים, בבוקר הוא קם, הוא מתגבר כארי לעבודת בוראו.
יוצא שהבהמה, פעם ראשונה בחיים שלה, מניחה תפילין. יכל להיות שהיא עגל בן חמישה חודשים, אבל אחרי חמישה חודשים, אוכלים את הבשר שלה, היא קיימה מצות הנחת תפילין. כי ע"י הבשר שאכלו, הוא קיבל כוח !
כותב ר' יוסף ג'יקטיליה – אדם שאוכל בקר, וע"י הבקר שהוא אוכל, הוא לומד תורה, יוצא שהבהמה הזאת, לראשונה בחיה, למדה תורה ! היא התרוממה ממדרגת בהמה והפכה להיות במדרגת אדם שלומד תורה.
אומר ר' יוסף ג'יקטיליה - הוא שאל את הבהמות אם הם רוצות את זה, אמרו לו – טוב ורחמים הוא עלינו, שהרי כשאדם שאוכל חלק מחלקי הבהמה, חוזר נהפך לחלק מחלקי האדם, וחוזרת הבהמה להיות אדם ושחיטתה רחמים היא לה, שיצאה מתורת בהמה ונכנסה בתורת אדם. ובדרך זה, אם הבהמה מתרוממת למדרגת אדם, אדם שמסתלק מהעולם הזה ועולה לשמים, זו מעלה בשבילו. אין לו מה לבכות שהוא מת ! למה?
כי הוא מתעלה מדרגת אדם לדרגת מלאך, אז זה זמן של שמחה.
מסיים ר' יוסף ג'יקטיליה ואומר – הנה תראה, מה שאמרו חז"ל(פסחים מט, ב) – עם הארץ אסור באכילת בשר. למה? הוא לא בן-אדם?
ואומר – הוא בן-אדם, אבל כל מה שהבהמה רצתה להישחט, כדי להתרומם לדרגת אדם שילמד תורה ! עם הארץ שלא לומד תורה, צועקת הבהמה"למלה שחטת אותי" !
כל מה שהסכמתי להישחט, זה כדי שייקחו את הבשר שלי, וילמדו דברי תורה, אבל אם אתה עם הארץ שלא לומד תורה, אז בשביל מה שחטת אותי?! הייתי עד עכשיו ברפת, אמרתי פרקי שירה, עשיתי רצון בוראי, יותר טוב ממך !
זה מה שכתוב בגמרא – זו תורת הבהמה חיה ועוף. למה כתוב"זאת תורת" תגיד"זו הבהמה", אלא שכל העוסק בתורה, מותר לו לאכל בשר, ומי שאינו עוסק בתורה, אסור לו לאכל בשר !
ולפיכך, עם הארץ אינו אוכל בשר, לפי שהוא כמו בהמה, ואין בו נשמה, ולא ציוה הבורא יתברך לשחוט בהמה, כדי שבהמה אחרת תאכל אותה.
אלה הדברים שאומר ר' יוסף ג'יקטיליה.
אם ככה, אני רוצה לצרף לזה עוד נקודה אחת, ולהגיע לסיום הדברים:
בספר שו"ת גינת דברים, הוא כותב דבר נפלא ביותר. ידוע לכולם, הגמרא המפורסמת במסכת בבא-מציעא.
אומרת הגמרא – שרבי הקדוש הלך בדרך ובצד השני של המדרכה הלך שוחט עם עגל. העגל ראה את רבי, חצה את הכיש ונכנס מתחת לגלימה של רבינו הקדוש.
רבינו הקדוש ניגש לעגל ואמר לו – עגל, לך כי לכך נוצרת. לך תשחט !
אומרת הגמרא – העניש הקב"ה את רבינו הקדוש ב-13 שנים של ייסורים. דברים נוראים מה שהגמרא מביאה שם.
נשאלת השאלה – למה הקב"ה כך עשה, ולמה העגל נכנס דוקא מתחת לגלימה, של רבינו הקדוש?
כותב הספר שו"ת גינת ורדים – פשוט מאוד, אם כל הסיבה שבהמה רוצה להישחט היא, כדי להתרומם מדרגת בהמה לדרגת אדם, לא כל אדם שאוכל בהמה, יכל להתרומם לדרגה כזאת, שירומם את הבהמה לדרגת אדם.
כשהעגל ראה את רבינו הקדוש, שהרים את עשר אצבעותיו ביום מותו ואמר"לא נהניתי מהעולם הזה, אפילו באצבע קטנה", הכוונה היא שהוא לא נהנה מהאוכל שלו, הוא אכל כמה שהוא צריך לצרכי גופו, ולא יותר מזה, אז הוא ידע לרומם את הבהמה למקסימום של דרגת אדם !
רצה אחריו העגל ואמרה לו – אני מבקשת ממך, תאכל אותי ! תתקן אותי באכילה שלך ! אם אני ישחט ואתה תאכל אותי, שם אני יתרומם לדרגת אדם !
הפלא יועץ ואותו דבר גם הבן איש-חי, סוברים שהיתה נשמה של אדם מגולגלת בו, והיא באה לבקש רחמים מרבי, שיוציא אותה, את הנשמה הזאת עוד לפני השחיטה, כדי שלא יצטרך לעבור שחיטה כדי להיתקן, ולכן אמר רבי לעגל"לכי להישחט כי לכך נוצרת – זה התיקון שלך". כך כותב הפלא יועץ(ערך רחמים). אותו דבר כותב הספר בן-יהוידע.
רבותי, אני רוצה לסיים בביאור דברי משנה, ובזה בע"ה, יש לנו את כל השיעור, בשלוש שורות בפרקי אבות:
את הדברים מצאתי בספר שׂלמת אליעזר, ואותו דבר מופיע בספר פנים יפות(פרשת ויצא).
בשורות האחרונות של מסכת קידושין, אומרת הגמרא(מסכת קידושין פב, ב) - תניא ר''ש בן אלעזר אומר מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי שנאמר(ירמיה ה-כה) עונותיכם הטו.
בספר שׂלמת אליעזר, הוא מביא את הפנים יפות(פרשת ויצא), ואומר ביאור נפלא ביותר – הצומח לא צריך לעשות שום פעולה, כדי לצמוח. האדמה שמחה לתת לצומח את מה שהוא צריך. כשמגיעה הפרה למרעה, ואוכלת את העשב, הסביונים מבסוטים שהפרה באה לאכל אותם.
אומר הפנים יפות – יוצא, שהדומם שמח לתת לצומח, והצומח שמח לתת לחי. רק דבר אחד בורח – החי לא בא לאדם, אלא בורח מהאדם. האדם צריך לרוץ אחריו. למה?
אם כל אחד נותן לחלק שלפניו, אז למה שהחי לא ישמח לתת למדבר? זו השאלה של ר' שמעון בר' אלעזר !
הוא אומר – אני לא מבין, אם אתה רואה שהאריה מוצא את מזונו, למה אנחנו, שכל אלה שנבראו לשמש אותנו, שהיו צריכים לרוץ אחרינו, בורחים מפנינו?? זה היה צריך להיות בטבע ככה !
למה זה לא בטבע ככה? למה לאריה יש אוכל בשפע, ולמה לנמר יש אוכל בשפע, ובני אדם צריכים לטרוח?? למה בעלי החיים לא רצים אחריהם??
אומר ר' שמעון בר' אלעזר – אתה יודע למה לא?? כי הרעתי את מעשי, ואם הרעתי את מעשי, קיפחתי את פרנסתי !
מתי מוכנה הבהמה לבוא אליך?? אם לא הרעת את מעשיך ! אם אתה כמו רבינו הקדוש, אז היא תרוץ אחריך. אבל אם אתה לא כמו זה, אז היא בורחת ממך ! למה לה להישחט?! עדיף לה להישאר ברפת ולומר פרקי שירה. זה הביאור של הפנים יפות(פרשת ויצא).
בא הספר שׂלמת אליעזר ומביא דבר נפלא, בשם הספר יגל יעקב – המשנה באבות(פרק ג', ג) - רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים...
שואלים המפרשים – למה שלושה? ומה קורה לשתיים שאכלו?
המשנה כותבת קודם לכן על שתיים שאכלו - שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים
אז מה אתה מחדש לי על שלושה שאכלו?? שתיים שאכלו זה כבר מושב לצים, אז השלושה זה מושב לצים רבתי !
וחוץ מזה, שלושה? ואחד שאכל ולא אמר דברי תורה? זה גם זבחי מתים, וגם שתיים וגם שלושה...
אם צריך דברי תורה, אז גם אחד מספיק שהיה כתוב. למה דוקא שלושה?
עשרים פירושים, למה צריכים שלושה. הרבה ביאורים נאמרו בענין.
אחד מהם כותב האלשיך הקדוש – כי שולחן זה מזבח. כשמביאים קרבן למזבח, האכול שאתה אוכל זה קרבן. שאתה שותה יין, זה נסכים.
בכל קרבן צריך שלושה – כהן ששוחט, לוי במעמדו וישראל שמביא את הקרבן. אז יש לך שלושה.
אם שלושה שאכלו, הכוונה שנמצאים כאן השלושה, כנגד השלושה שמביאים קרבן, אז זה נקרא כמו מזבח.
בא הספר יגל יעקב, מביא אותו הספר שׂלמת אליעזר ומביא תשובה נפלאה – אין הכוונה בשלושה שאכלו – ראובן שמעון ולוי, אין הכוונה לכך.
אתה שלמה אוכל בבית, אשתך הגישה לך סטייק בצהריים עם פירה בצד ומלפפון חמוץ. אתה לא אוכל עכשיו סטייק, אלא אתה אוכל שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ, למה?
כי בתוך החתיכת בשר יש לך דומם, יש לך צומח ויש לך חי. אז אתה לא אוכל רק את החתיכת בשר, כי הבשר הזה לא היה בא לעולם, אם הוא לא היה אוכל צמחים ! אז כשאתה אוכל בשר, אתה אוכל שלושה - דומם, חי וצומח.
אם אתה אוכל את הפרה הזאת, ואתה לא אומר דברי תורה, צועקת לך הפרה"למה הרגת אותי???"
אם אתה אומר דברי תורה, רוממת את דרגת הדומם, צומח וחי, להיות אדם !
אם אמרת דברי תורה, זה דברי חיים !! כי לקחת את הבהמה, שהיא בהמה, ורוממת אותה לדרגת אדם.
אבל, אם אתה לא אומר דברי תורה, שואלת אותך הפרה – למה לא אמרת דברי תורה??
אומר לנו ר' שמעון בר-יוחאי – שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ – אם אכלת בקר שמונח בו שלושה דברים, גם צומח וגם חי וגם דומם, ולא אמרת דברי תורה, צועקת לך הפרה מול העיניים – אני זבחי מתים ! למה הרגת אותי?! היית משאיר אותי ברפת, היית מגיע כבר ליותר קידוש ה'.
אם ככה, למדנו דבר אחד –(יב, כ) כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר – התורה מתירה לאכל בשר.
בא לך לאכל בשר, תאכל בשר !
הגמרא מביאה על אנשים גדולים, תנאים ואמוראים, שהיו אוכלים הרבה בשר.
אבל דבר אחד – וְזָבַחְתָּ – אתה לוקח בהמה ושוחט אותה, תדע לך, הבהמות אמרו טוב ורחמים עלינו, שישחטו אותנו, כדי שיהודים יאכלו בשר, יהיה להם כוח ללמוד תורה. אדם שאוכל בשר, מבלי ללמוד תורה, כאילו אכל מזבחי מתים !
צועקת הפרה – למה לא הבאת אותי לדרגה של התעלות?!?
למה שלא תדבר דברי תורה, כדי לזכות ולרומם את הפרה, שאומרת"רחמים וזכות הוא לי, להתרומם להיות בדרגת אדם".
נמצאים בערב ראש חודש, ערב רחמים וסליחות שבאים עלינו לטובה.
צריכים לדעת, שאחד הדברים שמביאים את האדם לדברים נוראים, זה האכילה. אני לא נכנס כרגע לכל הדברים, אבל ידוע לכולם, שחטא העגל התחיל באכילה ושתיה, שנאמר וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק. חטא אדם הראשון, התחיל באכילה ! מה שאמר הקב"ה מִכֹּל עֵֽץ-הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵֽל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ...
מותר לנו לאכל, מצוה לאכל לחזק את הגוף, אבל צריך לדעת, שכל אוכל שאדם אוכל, הוא מרומם אותו לדרגת אדם, לכן אתה יושב על השולחן, אתה לא צריך שלושה, אומר לך היגל יעקב. אתה לבד על השולחן, השולחן הוא מזבח כותב האלשיך.
אומר היגל יעקב – שלושה, כנגד דומם צומח וחי. כל אכילה מרוממת את המאכלים, להיות לדרגת אדם.
יהי רצון שנתקדש במאכלים, ונזכה כולנו בקרוב, לאכל מן הזבחים בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן ואמן !!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.