אנחנו נמצאים בסיום הימים הנוראים, ערב שבת קודש, פרשת בראשית. אנחנו רוצים לדבר משהו, על פרשת בראשית, אבל לפני שניגע בנושא שאנחנו רוצים להרחיב בו בס"ד, נזכיר רעיון נפלא שראיתי בספר מנחת אשר. הוא מביא שם מה שהוא שמע מהאדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל, על יהודי אחד שחש במיחושים בכל גופו, היה לו רופא מאוד מסור שטיפל בו, ובכל מחלה שהיתה לו, היה מביא לו את המחלה המתאימה, וככה הרופא סעד אותי שנים רבות, וטיפל בו במסירות רבה.
יום אחד רואה החולה שלט, שהרופא יעדר מהארץ למשך חצי שנה. החולה נבהל – איך אני אבוא לרופא חדש?! הוא לא מכיר את המחלות שלי, הוא לא מכיר את הבעיות שלי, איך הוא יוכל לטפל בי?!
הוא נכנס לרופא המטפל ואמר לו – אתה נוסע לחצי שנה, מה יהיה?
אמר לו הרופא – תשמע, אני חשבתי עליך, הכנתי לך תרופה. במקרה שלא תרגיש טוב, תיקח אותה, והיא תהיה לך ישועה מיידית. אמר האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל- אנחנו נמצאים בירח האיתנים, ב"ה עברו עלינו 22 יום, החל מראש חודש תשרי, ראש השנה, נתן לנו הקב"ה כל מיני סגולות כדי לעבור את הימים הנוראים– נתן לנו שופר בראש השנה, נתן לנו תענית ביום הכיפורים, נתן לנו שבעה ימי סוכה, נתן לנו יום אחד של שמיני עצרת.
נגמרים החגים, מתעורר בנו חשש, אנחנו נכנסים עכשיו לשבעה חודשים, עד חג הפסח, עד שניפגש בחג ששוב ירומם אותנו. מה עושים שוב, בשבעת הימים האלה.
אמר הקב"ה – אנחנו ניפרד בשמחת תורה.
תדעו לכם, אמנם יש סגולה של שופר, ויש יום הכיפורים ויש סוכות, אבל דבר אחד אתם יכולים להישאר מאוחדים ומדובקים בי – אם תישארו דבוקים בספר התורה. אומרים חז"ל במדרש – אמר הקב"ה עכבו עמי יום אחד, שקשה עלי פרידתכם.
קשה לקב"ה להיפרד מאתנו אחרי כל כך ימים של דבקות והתעסקות במצוות. אומר הקב"ה – בשמחה הזאת, אף שר שלא יתערב, רק כנסת ישראל.
חז"ל אומרים (זוהר הקדוש), שכל מה שאדם מבקש בשמחת תורה מתקבל, ובוודאי, כל אחד ואחד ביקש מהקב"ה, בשמחת תורה, שנזכה לְ - אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי – זאת הבקשה, להישאר מחוברים אל הבורא יתברך שמו.
הייתי רוצה היום, לעמוד על נקודה אחת, ולהרחיב בה בס"ד, נקודה שמצאתי בכתביו של הרב פינקוס, ומזה התעוררתי אל הנושא, אבל עד שנגיע לדבריו, נאמר כמה וכמה הערות:
חז"ל בילקוט שמעוני על תהילים, על הפסוק (קב, יח) פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם אומרים – אמר ר' יצחק כלפי דורות אמרו, שאין להם לא כהן ולא נביא ולא בית המקדש שיכפר, אלא התפילה נשתיירה להם, שמתפללים אותה בראש השנה וביום הכיפורים, אל תבזה אותה. זהו שנאמר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם.
מבקשים אנחנו אל הקב"ה פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר. בזמן שהיה לנו בית מקדש, בזמן שהיה לנו כהנים, בזמן שהיה לנו נביאים, הם היו עושים לנו את העבודה. היום, נשאר לנו ראש השנה ויום הכיפורים הָעַרְעָר – כביכל אנחנו יבשים. אל תבזה את התפילה הזאת.
רבנן אמרי - אלו הדורות שהם כמתים במעשיהם, ובאים ומתפללים לפניך בראש השנה וביום הכיפורים, ואתה בורא אותם בריאה חדשה. ומה להם לעשות? ליטול לולבים והדסים, ולהלל בהם, זה מה שנקרא וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ.
באמצעות זה, שהקב"ה בורא אותנו מחדש,"נבראים מחדש", ע"י התפילות של הימים הנוראים, ולאחר מכן חג הסוכות.
היום אין לנו לא כהן ולא נביא, אבל ראיתי מדרש מאוד יפה, בימים הנוראים – אילו היינו זוכים, והיה לנו כהן בבית המקדש, עבודת יום הכיפורים, היתה בעיקר מוטלת על הכהן הגדול. על כתפיו מונח כל העול, של עם ישראל.
שבעה ימים קודם יום הכיפורים, מפרישים כהן גדול מביתו, כך אומרת הגמרא במסכת יומא.
אחד העבודות המרכזיות שהיו בבית המקדש, היה שילוח השׂעיר לעזאזל, עליו נאמר בתורה (ויקרא טז, כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר.
אומרים חז"ל - כָּל עֲוֹנֹתָם כל העוונות של עם ישראל, היו על הראש של אותו שׂעיר, ואותו הוא משגר לארץ גזרה, וכידוע לכולם, כמו שמביאה הגמרא (מסכת יומא ס"ז) – שבתחילה היו קושרים לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ, הלבין, היו ישראל שמחים. לא הלבין, היו בני ישראל עצבים ומתביישים.
אומרת הגמרא, שבהתחלה היה חוט של זהורית, קשור על פתח האולם מבחוץ, וברגע שהיו שולחים את השעיר לעזאזל, היה חוט השני הזה, מתהפך. ועל זה נאמר (ישעיה א) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ.
אז החוט הזה היה מתהפך, וכולם היו רואים איך החוט הופך מאדום ללבן.
חז"ל אומרים, שאחרי שעם ישראל היו רואים שהחוט לא נהפך ללבן, היו מתביישים, לכן התקינו חכמים שיהיו קושרים על פתח האולם מבפנים, כדי שישראל לא יוכלו להיכנס פנימה, ולראות מה נעשה בפנים - ועדין היו מציצים ורואים הלבין היו שמחים, לא הלבין היו עצביםהתקינו שיהיו קושרים אותם, חציו בסלע וחציו בין קרניו. לא קשרו את הזהורית במקדש בכלל, אלא רק על השעיר המשתלח, היו שמים על קרניו לשון של זהורית, וחצי היו קושרים לסלע, ורק אותו אדם ששייר את השעיר לעזאזל, רק הוא ידע, אם זה הפך מאדום ללבן.
בירושלמי (מסכת יומא) כתוב, שכל אחד היה קושר את לשון הזהורית, בחלון הפרטי שלו ויש מהם שהיה מלבין, ויש מהם שהיה מאדים והיו מתביישים אלו מאלו, חזרו וקשרו אותו בפתחו של היכל, ויש שנים שהיה מלבין ויש שנים שהיה מאדים. אומר הערוך לנר – ולמה לא רצו לקשור אותו בחוץ? דעתם שלא היה מציצים ורואים אם הלבינה לשון של זהורית, כיון שחששו, שאם יראו שהלבינה הלשון, יהיו שמחים ויחדלו מלהתפלל ולשוב בתשובה כראוי.
אומר הערוך לנר, שהסיבה שהסתירו את זה מבני אדם, כי ברגע שהלשון של זהורית הפכה ללבן, עם ישראל אמר – זהו, היום כבר לא צריך תשובה.
כדי שימשיכו לעשות תשובה, הסתירו מעיניהם את הענין של הלשון של הזהורית.
במדרש בשיר-השירים, מצאתי מציאה מאוד יפה, על הפסוק כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְוּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה.
אומרים חז"ל, שברגע שהקב"ה משבח את כנסת ישראל, ואומר כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ – כנסת ישראל, השפתיים שלך אדומות, כמו חוט של שני. וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה- הדיבורים שלך, הם דיבורים נאים. אומרים חז"ל (מדרש שיר-השירים רבה, פרשה ד, אות ו') - כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, זֶה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית. וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה, זֶה שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵין לָנוּ לְשׁוֹן זְהוֹרִית וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, אָמַר לָהֶם: כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, רְחִישַׁת פִּיךְ חֲבִיבָה עָלַי כְּחוּט הַשָּׁנִי שֶׁל זְהוֹרִית. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר עֲלָה (הושע יד, ג): וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ, מַה נְּשַׁלֵּם תַּחַת פָּרִים וְתַחַת שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, שְׂפָתֵינוּ. וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה, מִדְבָּרֵךְ יָאֵי, מִדַּבְּרוֹתַיִךְ יָאֲיָא.
אנחנו יוצאים מהימים הנוראים. השיא של הימים הנוראים, זה עבודת יום כיפורים.
עם ישראל ב"ה, נמחלו עוונותיו, כל עבודת יום הכיפורים, כמו שאומר המשנה ברורה, שכל השלושים יום של אלול, זה הכנה לראש השנה, וכל עשרת ימי תשובה, זה הכנה ליום הכיפורים, וכל יום הכיפורים זה הכנה לתפילת הנעילה.
השיא שהיה לנו ביום הכיפורים, בזמן בית המקדש, היה השעיר המשתלח, שהלבין את חטאיהם של ישראל.
לא נשאר לנו דבר מכל זה, מה נישאר לנו? כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְוּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה – התפילות שלנו, זה מה שנשאר לנו, במקום חוט השני.
אם אלה הדברים, הייתי רוצה להיכנס לעומק הנושא הזה, כפי שהוא רמוז ברש"י, בפרשת השבוע. אם אנחנו צריכים לחבר את סוף התורה לתחילתה, נוכל לחבר אותה בנושא הזה : שואל המהר"ל, בתחילת פרשת בראשית – למה קוראים לתורה בשם תורה? המהר"ל בעיקר מתייחס לדבריו של רש"י, שאומר - לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. שואל המהר"ל – למה? למה שלא יתחילו מ - בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים?
ואומר – כי התורה נקראת תורה, והלשון של המילה תורה, זה מלשון הוראה.
ספר הוראות, מתחיל מהוראות, הוא לא מתחיל מהיסטוריה איך נבנו דברים. אם אתה רוצה לכתוב היסטוריה, איך נבנו דברים, אז תכתוב אותם בסוף הספר.
למה התורה פותחת ספר התורה, שהוא ספר הוראות, במעמד בריאת העולם? תכתוב את זה בסוף. להבדיל אלף אלפי הבדלות – אם אדם קונה איזה מוצר, יש בו ספר הוראות. הספר לא מדבר, איך יצרו את המפעל, ומי היה חוזה המפעל, את ז המשאירים לסוף. אתה רוצה לדעת על המוצר, אז בהתחלה יש הוראות איך מפעילים את המכשיר. אז שואל המהר"ל – למה התורה פותחת ב - בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים? תכתוב את זה בסוף התורה. אם התורה נקראת תורה, מלשון הוראה, שיפתחו מהחודש הזה לכם ראש חודשים. כך שואל המהר"ל. אומר המהר"ל – התורה היא ספר הוראות, והוא מסביר למה היא פותחת דוקא ב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים.
אבל הוא לוקח מכאן, שהמילה תורה פירושה הוראות. אם הספר הזה, חומש בראשית, הוא הפותח את התורה, הייתי רוצה לעמוד על נקודה מאוד מעניינית, שמצאתי לאורך כל פרשת בראשית :
אין לך פרשה ופרשה בספר בראשית, שהתורה לא עוסקת, או באופן ישיר, או במדרשי חז"ל, או רש"י מבראשית ועד פרשת ויחי, התורה עוסקת בנושא התפילה. מהתחלה ועד הסוף, בכל פרשה ופרשה, רמוז תפילה. לא נוכל להקיף את הכל בשיעור היום, אבל לפחות שתים או שלוש נקודות נביא, מדברי חז"ל:
פרשת האזינו, היא פרשה אחת לפני אחרונה, שקראנו לפני הימים הנוראים, נאמר שם – (דברים לב, מח) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר: (מט) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה.
היום קראנו בתורה שמשה עלה להר הזה, ומת שם. הקב"ה מצוה אותו לעלות, בפרשת האזינו, ואומר לו להסתכל על ארץ כנען. זה המבט האחרון שהוא מסתכל סביב. אומרים חז"ל (ספרי) - וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר. אומר רש"י - וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה.בשלושה מקומות נאמר בעצם היום הזה, נאמר בנח בעצם היום הזה בא נח וגו' (שם ז, יג.), במראית אורו של יום, לפי שהיו בני דורו אומרים, בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו ליכנס בתיבה, ולא עוד, אלא אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין את התיבה, אמר הקב"ה, הריני מכניסו בחצי היום וכל מי שיש בידו כח למחות יבא וימחה, במצרים נאמר בעצם היום הזה הוציא ה' (שמות יב, נא.), לפי שהיו מצרים אומרים, בכך וכך אם אנו מרגישין בהם אין אנו מניחין אותן לצאת, ולא עוד, אלא אנו נוטלין סייפות וכלי זיין והורגין בהם, אמר הקב"ה, הריני מוציאן בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה, אף כאן במיתתו של משה נאמר בעצם היום הזה, לפי שהיו ישראל אומרים, בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו, אדם שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו, והעלה לנו את הבאר, ונתן לנו את התורה, אין אנו מניחין אותו, אמר הקב"ה, הריני מכניסו בחצי היום וכו' המדרש הוסיף עוד קטע אחד – אמר הקב"ה הריני מכניסו למערה בחצי היום וכל מי שיש בידו למחות, יבוא וימחה, שנאמר וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר שואל הגאון ר' חיים שמולביץ (מאמר יג, שנת תשל"ב) – בשלמא דור המבול, הם ינסו לתפוס את נח ולמנוע אותו, מלהיכנס לתיבה – יתפסו אותו, יחזיקו אותו, ישברו את התיבה, בסדר, אפשר להבין. בשלמא מצרים, יסגרו את השערים, לא יתנו לאף אחד לצאת, בסדר, מובן.
אבל איך אתה יכל למנוע ממשה רבינו למות? הקב"ה יכל להוציא את נשמתו, גם אם מחזיקים אותו. מה זה"אנחנו לא ניתן למשה למות"? אפשר לעשות פעולות שהוא לא ימות?!
לא תיתן לנח להיכנס לתיבה, אני מבין. לא תיתן לישראל לצאת ממצרים, אני מבין. מה אתה יכל לעשות למשה רבינו, כדי למנוע ממנו מלמות? ועונה תשובה נפלאה ביותר – אמרו עם ישראל - נעמוד בתפילה, ולא ניתן למשה רבינו למות, ובכוח התפילה נמנע ממשה רבינו, לתת את נשמתו. בתפילה יש כוח, למנוע מבן-אדם למות. עד כאן דבריו של הרה"ג ר' חיים שמולביץ. הגמרא (מסכת כתובות ק"ד) אומרת – ברגע שרבי גסס, גזרו שכל מי שיודיע שרבי נפטר, יידקר בחרב. שואל השיטה מקובצת - למה, מה קרה? ועונה פלא מופלא – אם אומרים לבן אדם, שמת אדם מסוים, אי אפשר כבר להחיות אותו בתחיית המתים ע"י תפילה. אבל אם הוא נפטר, והעם אינו יודע שהוא נפטר, וימשיכו להתפלל עליו כאילו הוא חי, הם יכולים ע"י התפילה להחזיר אותו בחזרה לתחיית המתים. עד כאן דברי השיטה מקובצת. הספורנו, מביא את אותם דברים, רק בשינוי לשון, בפרשת וארא – (יח, יב)וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן. ותצחק שרה שחשבה שהיה דבר המלאך ברכת נביא בלבד כענין אלישע לא נבואה ושליחות האל ית'. וחשבה שלא יושג זה בזקנים בברכת שום נביא כי אמנם להשיב הבחרות אחר הזקנה הרי הוא כתחיית המתים שלא תהיה זולתי במצות האל פרטית או בתפלה משגת חן מאתו – אם תפילה מתקבלת אצל הקב"ה, אפשר להחזיר לחיים גם בתחיית המתים, וגם להחזיר אישה למצב, שהיא תוכל ללדת. אומר הדעת שרגא (פרשת וארא) – למדנו מכאן, שדברים מסוג של תחיית המתים, אי-אפשר להשיג בברכת נביא או בברכת חכם, אבל כל אדם יכל להשיג את זה, בכוח התפילה שלו, ללמד אותך שיש כוח בתפילה, להשיג דברים המקבילים לתחיית המתים.
רבותי, אם ככה, בואו נראה נקודה שמאיר הרב פינקוס, בספרו בפרשת השבוע, וממנו נבנה את היסוד :
כותבת התורה- (בראשית ב, ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: (ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה כותב רש"י במקום - כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם, וכל עשב השדה עדיין לא צמח, ובג' שכתוב ותוצא, לא יצאו, אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי, ולמה, כי לא המטיר, ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה, ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים
כותב רש"י, שהקב"ה ברא את כל הבריאה, ברא כבר את האילנות ביום השלישי. הכל עמד, שום דבר לא צמח במילימטר, למה? כי אין אדם אין לעבוד את האדמה, הוא לא מכיר בטובתם של גשמים, לא היה מי שיתפלל עליהם, וברגע שהוא התפלל עליהם, צמחו האילנות. עד כאן דברי רש"י.
כותב הרב פינקוס, יסוד נפלא ביותר – למדנו מכאן דבר נורא, כל הבריאה אכן עמדה. גשם נזקק לקיומו של עולם, בלי גשם, העולם אינו מתקיים. אבל אם האדם לא מתפלל, שם דבר לא יוצא החוצה. המהר"ל שואל שאלה נפלאה (נתיב העבודה, פרק ב') – אם ראוי שהקב"ה יתן למישהו משהו, למה הוא צריך לבקש את זה?
אם הקב"ה רוצה להוריד גשם, אז שיוריד גשם, למה צריך להתפלל על זה? למה שום דבר לא מגיע ללא תפילה? אומר הרמח"ל (דרך ה' - חלק ד', פרק ה') – ענין התפילה הוא, כי הנה מן הסדרים שסידרה החכמה העליונה, שהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך, צריך שהתעוררו הם אליו, והתקרבו לו, ויבקשו פניו, וכפי התעוררותם לו, ימשך השפע, ואם לא התעוררו, לא ימשך.
הקב"ה נותן דברים רק ע"י תפילה. זה הסדר. התפללת – קיבלת. לא התפללת – לא קיבלת. עד כאן דברי הרמח"ל. בא הרב פינקוס ומביא על זה משל – משל למה הדבר דומה? לאדם שהזמין סחורה במפעל. ברוך ה', הוא זכה להיות חתן בראשית, הזמין שתי משטחים של שתייה. שילם על הסחורה, שולח משאית למפעל כדי שתאסוף את הסחורה, אבל השער של המפעל סגור.
הכל יש כאן כבר – הוא שילם, יצרו כבר את המשקאות, המשאית הגיעה, אבל נשאר רק דבר אחד – צריך לפתוח את השער. ברגע שהמשאית נכנסת פנימה, הכל מסודר. אומר הרב פינקוס – זה נקרא תפילה. הקב"ה גזר עליך בראש השנה, גזרות טובות. כל מה שביקשת בראש השנה, כל מה שנחתם ביום הכיפורים, כל מה שנמסר לשלוחים בהושענא רבה, הכל נמצא. צריך רק דבר אחד – לפחות את השער, כדי שהשפע ירד. אומר הרב פינקוס – אתן לך עוד משל.
יהודי אחד פנה אל אחד הנדיבים, ביקר אצלו בארה"ב, ואמר לו – תשמע, יש לי ישיבה, יש לי תלמידים, אני חייב 5 מיליון דולר.
אמר לו הנדיב – תן לי את הכתובת שלך, אני אשלח לך צ'ק.
ברוך ה', איך שהוא מגיע לארץ, הוא רואה בתיבת דואר שלו, מכתב רשום מארה"ב.
הנדיב ב"ה שלח לו צ'ק, הכסף ישנו הכל ישנו, מה חסר?
צריכים רק ללכת לדואר ולהוציא את המכתב. לא תלך לדואר להוציא את המכתב, לא יעזור שום דבר. אומר הרב פינקוס – כך זה בדיני שמים, כך הקב"ה קבע את הבריאה. הוא משפיע עליך שפע, אבל אם אתה לא תעשה את פעולת התפילה, כדי לבקש שהקב"ה ישפיע עליך את השפע, שהוא הוריד עליך בימים הנוראים, שום דבר לא תקבל!
שלא תגיד – ב"ה התפללתי בימים הנוראים, מספיק לי מה שהתפללתי שם! שום דבר לא יורד, כותב הרב פינקוס, עד שאתה תבקש את מה שנגזר עליך בראש השנה. אם אלה הדברים רבותי, נוכל בס"ד להבין דבר נפלא ביותר : ר' צדוק הכהן מלובלין (ספרו צדקת הצדיק אות ס"ו) מביא פסוק מספר מלכים. הגמרא בסוף מסכת סנהדרין, מדברת על זה בהרחבה גדולה - הקב"ה שלח את אליהו הנביא, להיפגש עם אחאב. אחאב המלך, הגיע לניחום אבלים, אצל חיאל בית האלי. אמר הקב"ה לאליהו הנביא – לך תצטרף אליו לניחום האבלים, אצל חיאל בית האלי. חיאל בית האלי, כידוע לכולם, בנה את יריחו, מתו כל ילדיו – אבירם בכורו מת ראשון, והילד האחרון שמת היה שגיב. אחאב היה קרוב משפחה שלו, אז הוא בא לנחם אותו.
ברגע שהוא בא לנחם אותו, אומר אחאב לאליהו הנביא – איך יכל להיות, שדברי התלמיד מתקיימים ודברי הרב לא מתקיימים?
אמר לו אליהו הנביא – למה אתה מתכוון?
אמר לו אחאב – פשוט מאוד, יהושע אמר שמי שיבנה את יריחו (יהושע ו, כ"ו) בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ – מי שיבנה את יריחו, או מי שיבנה עיר אחרת ויקרא לה בשם יריחו, ברגע שיניח את אבן הפינה הראשונה, ימות בכורו, והילד הצעיר שלו ימות, כאשר יעשה את החנוכה.
אתה רואה שדבריו של יהושע התקיימו. איך יכל להיות שדבריו התקיימו, ודבריו של משה רבינו לא מתקיימים?
אמר לו אליהו הנביא – למה אתה אומר שהם לא מתקיימים?
אמר לו אחאב – פשוט מאוד, כי כתוב וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָרוְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם, ואני, אין תלם בישראל שלא הקמתי בו עבודה זרה, ואני לא יכל לעבוד את העבודה זרה, כי הדרכים אל העבודה זרה, מלאים בשלוליות. יורד כל כך הרבה גשם, שאני לא מצליח לעבוד את העבודה זרה.
אז דבריו של יהושע, תלמידו של משה, מתקבלים, ודבריו של משה רבינו, בדבר ה', אינם מתקבלים! אומר אליהו הנביא (מלכים א, י"ז, א) - וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי ככה אתה חושב, שאני יבקש מהקב"ה את מפתח הגשמים? לא יהיה גשם.
אליהו מסתתר בדבר ה', בנחל כרית, כידוע לכולם. הוא שותה ממי הנחל, ועורבים מביאים לא אוכל.
לאחר שלוש שנים, ישנה מחלוקת בחז"ל, אם זה שלוש שנים מלאים, או רק 18 חודשים - וַיְהִי יָמִים רַבִּים וּדְבַר ה' הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה תתגלה אל אחאב, ואני הולך להוריד גשם. עם ישראל כבר סובל מספיק, צריך לתת להם גשם.
אליהו עושה את הניסיון בהר הכרמל, כידוע לכולם, מביאים 450 נביאי בעל 450 נביאי אשרה, שני פרים, ומקבלים את הרשות להקריב ראשונים ומחכים שתרד אש משמים, ולא יורד.
במדרש מובא, שהם שמו את חיאל בית האלי מלמטה, והם אמרו לו – כשאנחנו צועקים, אתה צריך להדליק את האש. צעקו וצעקו, ולא עזר שום דבר, בינתיים, אומרים חז"ל, בא נחש והכיש את חיאל בית האלי והוא מת.
רואים שלא קורא שום דבר, ואליהו הנביא מהטל בהם כידוע, הדברים היו כפי שהיו, ואש מן השמים ירדה מהשמים ושורפת את כולם, ולכן מקפידים מאוד בתפילת המנחה, כיון שזה היה הזמן שאליהו הנביא נענה.
ב"ה הכל עבר, היה קידוש ה' גדול. כתוב בפסוק (מלכים א', יח, מא) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם. אומר הרד"ק – אחאב היה בתענית.
אמר לו בבקשה, אתה כבר יכל לאכל. אני שומע מרחוק את הקול של הגשם קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם, אני כבר שומע את הריחושים, שאותותו העננים זזים. אומר הנביא (שם, מ"ב) - וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיִּגְהַר אַרְצָה וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּיו כותב רש"י - ויגהר ארצה. וגחין לארעא, להתפלל על הגשמים.
מה הוא מתפלל?
הוא מבקש מהקב"ה, שיוריד גשם. עד שלא בא ענר, ואמר לו שהוא רואה מרחוק ענן שמגיע, עמד אליהו בתפילה. שואל ר' צדוק הכהן מלובּלין (צדקת הצדיק) – תימא, מפני מה היה צריך אליהו הנביא להתפלל על הגשם?
הקב"ה אומר לו, לך תראה אל אחאב ותגיד לו, שאני הולך להוריד גשם. אמר אליהו, אני אנצל את ההזדמנות הזאת, ואעשה את הניסיון בהר הכרמל. בשביל מה הוא עולה להר עכשיו ומתפלל?? הרי הקב"ה אמר לך, שהוא הולך להוריד גשם. כותב ר' צדוק הכהן מלובּלין – תפילה צריכה לכל דבר, ואף עפ"י שנגזר מאת ה' יתברך, גם כן צריך תפילה, כדי להוריד אותה. גם כן תראה באליהו, שאמר לו הקב"ה הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר, ואף עפ"י כן, עלה לראש הכרמל וַיִּגְהַר אַרְצָה – שהרבה בתפילה, עד שבא הגשם.
הרי אמרתי לך שאני מוריד גשם, בשביל מה שאתה עולה לכרמל ומתפלל?!
הקב"ה אמר שהוא מוריד גשם, פירוש הדבר – זה נימצא"בסטנד-באי". כדי שהגשם הזה ירד, צריך דבר אחד – תפילה.
בלי תפילה לא יורד גשם. אז אף עפ"י שהקב"ה כבר גזר שירד גשם, אם מה שהקב"ה גזר, כפי שמביא הרב פינקוס, זה נמצא בסניף של הדואר, צריך לפתוח את הסניף בשביל למשוך את המעטפה. עד שלא יפתחו את זה, לא תקבל את המכתב.
המכתב נמצא, הנדיב שלח, אבל צריך פתיחת שערים. פתיחת שערים, זה בא ע"י תפילה. כותב הנציב (במדבר כ"ג, ספרו הרחב דבר) – הורונו חז"ל עיקר גדול בתפילה, בהליכות הפרנסה בטבע, בהשגחה פרטית, קבע הקב"ה שיקדימו עבודת התפילה, שהיא המוסיפה, כביכל, למעלה, ומשום הכי, אפילו בזמן שהקב"ה רוצה להשפיע טובה בבירור, ואין השעה צריכה לעורר רחמי שמים, מכל מקום, כך רצונו יתברך שיתפללו מקודם, כי כך קבע, מי שאמר והיה העולם יתברך שמו, וראיה ברורה לזה, מתפילת אליהו על הגשמים, שהרי הקב"ה הקדים הבטחתו לאליהו ואמר לו - לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר, ואליהו מה עשה? הלך והוריד אש מן השמים, וקידש שם שמים ברבים, ואחרי כל זה, למה הוצרך אליהו לעלות אל ההר, להתפלל על הגשמים?
אלא כך היא המידה, שכדי להוריד את זה צריכים תפילה.
אם ככה רבותי, למדנו כאן יסוד נפלא, שגם דברים שנגזרו עלינו בס"ד לטובה, בימים הנוראים, הם עומדים הכן, בתפילה שאנחנו נגיד אותה, בע"ה, החל ממחר.
להתחיל לבקש מהקב"ה – ריבונו של עולם, מה שקבעת לנו בימים הנוראים, עכשיו הגיע הזמן להוריד. צריך פתיחת שערים, כדי לקבל את מה שקבע לנו הקב"ה, בימים הנוראים. רבינו ירוחם ממיר, בספרו דעת תורה, על הפסוק הזה, לוקח את כל ספר בראשית והאבות הקדושים, ופותח הבנה חדשה, בכל מה שנעשה בספר בראשית.
רבותי, מתחילים ספר בראשית מחדש, זה היסודות של ספר בראשית. כותב רבינו ירוחם ממיר – והנה אפילו האבות הקדושים, שזכויות רבות להם, לא השיגו דבר בלי תפילה :
אברהם אבינו – (בראשית טו, ב)וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי...
אברהם אבינו מבקש מהקב"ה ילד – (בראשית יא, ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד ולא ניתן לה הולד, אלא בתפילה.
וכן יצחק ורבקה, שנאמר (בראשית כה, כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ הרבה והפציר רבות בתפילה. וכן רחל ולאה - (בראשית כט, לא) וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה. ורחל עקרה, עד שאמרה הָבָה לִּי בָנִים, ולאחר שנענתה אמרה וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי. שואל רבינו ירוחם –וכי לא היו לאבות ולאימהות זכויות כדי להיוושע?
אם הקב"ה רוצה להוציא את עם ישראל מאברהם אבינו, אז הוא ידאג שיצא ממנו יצחק. אם הקב"ה רוצה להוציא את יעקב אבינו לעולם, שממנו יצאו 12 השבטים, אז הוא ידאג לזה. למה צריכים להתפלל???
אם רצונו של הקב"ה לבנות את עם ישראל, אז הוא מביא את אברהם, שמאברהם יהיה יצחק, וליצחק את יעקב, וליעקב יהיה 12 שבטים, זה דבר שהקב"ה רוצה אותו. למה צריכים אברהם יצחק ויעקב, להתפלל לקב"ה, ובלי זה, לא מקבלים כלום? אומר רבינו ירוחם– אף עפ"י שהיה להם הרבה זכויות כדי להיוושע, לא נושעו האבות בלי תפילה, ולמדנו, שגם מה שצריך לקיומו של עולם, לא יורד בלי תפילה. ומה לנו גדול מזה, כל גאולת מצרים, שהובטחה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה ועם כל זה, מתי הקב"ה הוציא אותם? (שמות ב, כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב ובלא תפילה, לא היו ישראל יוצאים ממצרים. נגזר התאריך, הגיע הזמן, בלי תפילה זה לא עובד!
חייבת להיות תפילה, גם להוציא את עם ישראל ממצרים, זה חלק מההוויה, למרות שיש תאריך קבוע, אבל ללא תפילה, כלום לא יזוז. ממשיך רבינו ירוחם ממיר – וכן במעשה העגל, וכן במרגלים, וכן בקֹרח, לא נושעו, אלא ע"י תפילה. בכל המקומות כולם, לא מצאת אלא תפילה. ומסכם ר' ירוחם ממיר – ולהשתומם איך שהוחקקה כל הבריאה מעיקרה, שעל פתח הקרקע יעמוד הדשא, על פתח הקרקע יעמדו הפירות, ולא יצמח ולא יינתן כלום, ולא ישיג שום הישג גשמי ושום הישג רוחני, עד שיבוא האדם אל פתח הקרקע וייקחם, ובמה הוא לקחם? בתפילה.
כי יסוד מוסד, שאין נותנים שום דבר לאדם בעצמו, אלא ע"י תפילה. עד כאן, דבריו הנפלאים של ר' ירוחם ממיר. אם ככה רבותי, עוד נקודה אחת, ונוכל בע"ה להגיע לביאור הדברים :
פרשת בראשית מסיימת ב - וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.
פרשת שבוע הבא בע"ה שנקרא, פרשת נח. הקב"ה מצוה את נח לבנות תיבה. בדברים שהקב"ה אומר לו, הוא אומר לו מילה מאוד מעניינת (יד)...קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה. אומר רש"י - קנים. מדורים מדורים לכל בהמה וחיה. שואל המדרש – אם מדורים תעשה את התיבה, אז למה לא כתוב מדורים? אם הקב"ה רצה שיהיו חדרים, אז שיהיה כתוב חדרים.
למה הקב"ה בחר בכינוי של קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה? אומר המדרש (בראשית רבה, נח, פרשה לא) - אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַה הַקֵּן הַזֶּה מְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע, אַף תֵּבָתְךָ מְטַהֲרָתְךָ.
כמו שמצורע צריך שתי ציפורים לטהרתו, כך התיבה צריכה לטהר את נח מהצרעת שלו.
שואל המדרש – וכי נח היה מצורע? בשום מקום לא כתוב שהוא היה מצורע. לרב אלישיב זצ"ל, יש ספר שנקרא דברי אגדה. בספר הזה ישנם דרשות, דהוא מסר במהלך חיוו, ושמה על כל פרשה, יש 2-3 מערכות קצרות מאוד יפות. בפרשת נח, הוא מביא את המדרש הזה, ושואל שאלה – מה פירוש הדבר מַה הַקֵּן הַזֶּה מְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע, אַף תֵּבָתְךָ מְטַהֲרָתְךָ?
הוא אומר דבר נפלא – כתוב גמרא (מסכת ערכין טז, א) – א''ר שמואל בר נחמני א''ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין שואל הרב אלישיב – מה פירוש הדבר, שצרעת באה על שפיכות דמים? אם מישהו הרג מישהו, צריכים להרוג אותו. אם מישהו הרג בשוגג, הוא גולה לעיר מקלט. איך אתה מקבל צרעת על שפיכות דמים, מה מדובר כאן? וכותב הרב – שפיכות דמים, זה לאו דוקא אדם, שאתה לוקח אותו ורוצח אותו. יש כל מיני דברים, שנחשבים לשפיכות דמים, בלי שפיכות דמים, כגון אומרת הגמרא – המלבין פני חברו ברבים, הרי זה כאילו שופך דמים.
אומר הרב אלישיב – אבל יש עוד כמה סוגים של שפיכות דמים. איפה מצאנו עוד?
בפרשת עגלה ערופה – שהזקנים הולכים ורוחצים את ידיהם על העגלה הערופה בנחל, ואומרים יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ.
אומרת הגמרא (מסכת סוטה) – וכי עלה על דעתך שהזקנים שֹפכי דמים?
אף אחד לא חשב. אלא מה?
שמא ראינו את אותו אדם יוצא, ושלחנו אותו בלי ליווי ובלא מזונות, ולא היה לו כוח להתגבר על אלה שתקפו אותו, אז הם צריכים ליטול את ידיהם ולהגיד יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ.
יוצא, שיש שפיכות דמים גם בלי שפיכות דמים. עצם זה, שלא עזרתה למישהו, שאם היית עושה את הפעולה הזאת, היית מסייע בידו ולא עשית את זה, הרי זה כאילו אתה שופך דמים.
כותב הרב אלישיב- חז"ל כאן מגלים לנו, שלקב"ה היתה טענה על נח, הדין שלו כשופך דמים! לא פחות ולא יותר. מַה הַקֵּן הַזֶּה מְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע, אַף התיבה תטהר אותך, למה? כי לנח יש דין של שופך דמים.
איפה מצאנו שנח שופך דמים? מביא הרב אלישיב דברי זוהר - וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא (דף ט''ו ע''א) לְפָנַי וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ נֹחַ, וְלִי מַה אַתְּ עָבִיד. וְלָא בָּעָא רַחֲמֵי עַל עָלְמָא, וּנְחִיתוּ מַיָּא, וְאוֹבִידוּ בְּנֵי עָלְמָא, וּבְגִין כַּךְ מֵי נֹחַ כְּתִיב. מֵי נֹחַ ודַּאי, דְּבֵיהּ הֲווֹ תַּלְיָין, דְּלָא בָּעָא רַחֲמֵי עַל עָלְמָא. אתה יודע למה נקראים מי המבול על שמו של נח? כי נח לא ביקש רחמים על עמו. אם הוא היה מבקש רחמים על עמו, לא היה יורד מבול.
אותו זוהר כותב, כשנח עמד על פתח התיבה וראה את החורבן, אמר נח – ריבונו של עולם, היה לך לרחם על בריותיך.
אמר לו הקב"ה – עכשיו אתה אומר שהיה לי לרחם על בריותי?! לפני שאמרתי לך לבנות תיבה, היית צריך לבקש את זה. אז שמעת שאתה ניצל, אז לא ביקשת שום דבר. הֵשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רַעְיָא שַׁטְיָא, כְּעָן אֲמַרְתְּ דָּא, וְלָא בְּזִמְנָא דַּאֲמָרִית לָךְ בְּלִישְׁנָא רְכִיכָא, דִּכְתִיב (שם ו) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר כו', וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל כו', לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר כו'
רואים מכאן, שנח שלא התפלל על בני דורו, גרם לאבדן דורו.
אומר הרב אלישיב – אם נח היה מתפלל, הוא היה עוצר את המבול על העולם, והיות והוא לא התפלל, נגרם המבול, כתוצאה עקיפה מההתנהגות שלו.
אז אתה נח, אשם שמתו כל-כך הרבה אנשים. אם ככה, יש עליך תביעה, על שפיכות דמים.
אם ככה, אומר הרב אלישיב – תבין טוב מאוד מה אומר המדרש מַה הַקֵּן הַזֶּה מְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע, אַף תֵּבָתְךָ מְטַהֲרָתְךָ על מה מקבלים צרעת? אומרת הגמרא - על שפיכות דמים. על איזה שפיכות דמים?
ברגע שנח יכל להתפלל על דורו, ולא התפלל, בגינו נגרם השפיכות דמים של המבול, אז הוא צריך לכפר על המעשה הזה, של השפיכות דמים. איך הוא מכפר?
תעשה לך תיבה - מַה הַקֵּן הַזֶּה מְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע, אַף תֵּבָתְךָ מְטַהֲרָתְךָ. עד כאן דבריו של הרב אלישיב זצ"ל, בפרשת נח. ר' חיים שמולביץ, בספר השיחות שלו (מאמר ה, שנת תשל"ג), שואל שאלה עצומה - אתה תובע מנח למה הוא לא התפלל. למה?
פשוט מאוד, גם אברהם לא התפלל – הוא ביקש על חמישים-על ארבעים-על שלושים- הוא יורד עד עשרה - וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה שואל רש"י – למה על פחות מעשרה לא ביקש? אולי ימצאון שם עשרה. על פחות לא ביקש, אמר, דור המבול היו ח', נח ובניו ונשיהם, ולא הצילו על דורם, ועל ט' על ידי צירוף כבר בקש ולא מצא.
דור המבול היו שמונה – נח ובניו = 4. נשיהם = 4 תוסיף את מתושלח, שהקב"ה דחה את המבול בגללו, יש כבר 9, ורואים שהקב"ה לא הציל את העולם בעבור התשעה הללו.
אמר אברהם – 9 לא מצילים, 10 אני אבקש, פחות מזה אני לא מבקש. שואל ר' חיים שמולביץ – אם ככה, מה אתה בא בטענה לנח – למה נח לא ביקש.
מה זאת אומרת נח לא ביקש?! כמו שאברהם למד מנח, שעל תשע לא מבקשים, כנראה שגם נח ידע את אותו דבר, שעל תשע לא מבקשים. אז למה מאשימים אותו ברצח?? בגלל שאתה לא התפללת על דור המבול, הוא הושחט, אבל הנה, גם אברהם אבינו לא התפלל על פחות מעשרה.
ידע נח שעל פחות מעשר, אין מה לבקש, אז למה אתה בא אליו בטענות?? אומר ר' חיים שמולביץ – זה לא נכון. נח לא ידע, שתשע לא התקבל, הוא היה צריך כן לנסות להתפלל.
אברהם שכבר ידע מנח, אז הוא כבר לא מבקש, אבל נח עצמו, מאיפה הוא צריך לדעת??
אברהם התחיל בחמישים, עבר לארבעים עד שהגיע לעשרה. אברהם התפלל, רק כשהוא הגיע לפחות מעשר, הוא אמרה זה כבר לא יעזור.
אצל נח, הוא אומר – הוא לא התפלל בכלל. נח לא מבקש, לא על חמישים ולא על ארבעים ולא על שלושים, הוא לא מבקש על כלום!
אדם שלא מבקש על כלום, אומרים חז"ל – על זה יש תביעה. עד כאן דבריו של ר' חיים שמולביץ. בספרו של הבאר משה מאוז'רוב, הוא כותב דבר נורא – כתוב בגמרא (מסכת ברכות יב, ב) - כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר (שמואל א יב-כג) גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם
הוא יודע שיש לו חבר עם קשיים בשידוכים, חבר עם קשיים בפרנסה, והוא לא מבקש עליו, נקרא חוטא.
רבותי, הדברים אמורים לגבינו היום. יש לנו היום מר"ן הרב עובדיה יוסף שנמצא במיטת חוליו, אנחנו מצווים לבקש על רפואתו. שואל הבאר משה מאוז'רוב – איזה מן חטא זה? איפה הוא נמצא בדיוק?
הוא מביא דבר נורא, שכתוב במדרש (בראשית רבה, נח, פרשה לב) - (תהלים ה, ז) תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ה' מְדַבֵּר בְּדוֹר הַמַּבּוּל, הֵן וְדִבּוּרָן כָּזָב, רַבִּי פִּינְחָס אָמַר הֵן וּמִדַּבְּרוֹתֵיהֶן. אִישׁ דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כד, יד): לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ יִקְטָל עָנִי וְאֶבְיוֹן וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב. וּמִרְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, יג): כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. יְתָעֵב ה', שֶׁאֵינָם לֹא חַיִּים וְלֹא נִדּוֹנִים, וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן עָשִׂיתִי, וּמַה בֵּינִי לְבֵינָם אֶלָּא שֶׁגָּמַלְתַּנִי טוֹבָה וְאָמַרְתָּ לִי: בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה
אמר נח – אני ודור המבול אותו דבר. אין הבדל ביני ובינם, אלא שהקב"ה עשה איתי חסד, ואמר לי לבוא אל תיבה. שואל הבאר משה מאוז'רוב – אני לא מבין, נח שם את עצמו על כף מאזנים עם דור המבול?! אני והם אותו דבר?! איך אתה שם את עצמך על אותה כף מאזנים?!
ואומר – חס וחלילה. אם היה נח גוזל, הוא היה ניכנס ביחד איתם בתוך המבול. מה פירוש הדבר וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן עָשִׂיתִי?
הנה אמרו חז"ל בגמרא (מסכת נדרים מ, א) - כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים כי אתא רב דימי אמר כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות
אדם הגיע לבקר חולה, יצא ממנו ולא נעמד אחר כך בתפילה עליו – ריבונו של עולם, תרחם עליו, ראיתי כמה הוא סובל, לא ביקשת עליו רחמים? כאילו שפכת דמים. כותב הרא"ש (מסכת נדרים מ) – וזוהי רעה גדולה, שאם היה מבקרו היה מבקש עליו רחמים ואפשר שעת רצון, ותהיה תפילתו נשמעת, ומניעת הביקור גורמת לו שימות.
השולחן ערוך פוסק (יורה דעה, סימן של"ה) - אֵין מְבַקְּרִין הַחוֹלֶה בְּג' שָׁעוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל יוֹם, מִפְּנֵי שֶׁכָּל חוֹלֶה, מֵקֵל עָלָיו חָלְיוֹ בַּבֹּקֶר, וְלֹא יָחוּשׁ לְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים. וְלֹא בְּג' שָׁעוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל יוֹם, שֶׁאָז מַכְבִּיד עָלָיו חָלְיוֹ, וְיִתְיָאֵשׁ מִלְּבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים. וְכָל שֶׁבִּקֵּר וְלֹא בִּקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים, לֹא קִיֵּם הַמִּצְוָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ן).
אומר הבאר משה מאוז'רוב – מצות הבקשה שלנו, לא משנה אם אתה אומר"אני כלום. מה פתאום שהקב"ה ישמע לי" לבין אם"אתה כן משהו, אבל החולה כלום, שהקב"ה ירפא אותו". אתה חייב להתפלל עליו, זה חלק ממצוות ביקור חולים.
אומר נח – ואני כשם שהם עשו, גם אני עשיתי.
מה עשית?? הם גזלנים, שנאמר (בראשית ו, יג) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם מה אתה גנבת?! אומר הבאר משה דבר נורא – אתה יודע מה הוא גנב מהם? שלא התפלל עליהם – זו הגניבה של נח. אם הוא היה מתפלל עליהם, הם לא היו נאבדים. בזה שהוא לא התפלל עליהם, הוא נקרא בשם גזלן, ולכן הוא אומר מַה הַקֵּן הַזֶּה מְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע, אַף תֵּבָתְךָ מְטַהֲרָתְךָ, במה?
על שבעה דברים נגעים באים, אחד מהם זה גזל – נח גזל! גזל תפילה על דורו!
ממתי אי-תפילה, נקראת גזל?
אתה תראה, בשעה ששרה אמנו, אומרת לאברהם אבינו – (בראשית טז, ה) חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ אומר רש"י - חמסי עליך. חמס העשוי לי, עליך אני מטיל העונש, כשהתפללת להקב"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו, והייתי אני נפקדת עמך. ועוד, דבריך אתה חומס ממני, שאתה שומע בזיוני ושותק (ב"ר מה, ה). כותב הבאר משה מאוז'רוב – מפורש שאם אדם יכל להתפלל על חברו ולא מתפלל, איך הוא נקרא בלשון שרה אמנו בתורה? חֲמָסִי עָלֶיךָ חמסת עלי תפילה!
אם חמסת ממני תפילה, אומר נח, אני והדור שלי אותו דבר – הם גזלנים ואני גזלן, אלא מה?
הקב"ה ריחם עלי. שאלנו – איזה גזלה הוא גזל? התשובה פשוטה מאוד – הוא גזל תפילה. אילו היה מתפלל על בני דורו, הדור הזה היה ניצל. למה?
כי התפילה היתה מועילה, לעקור את העונש הזה מהעולם. אם ככה, אומר לנו הבאר משה מאוז'רוב – זה הענין של הגזל. הקב"ה מאשים את נח בגזל, לכן אמר לו"התיבה תטהר אותך" כי גזלת את התפילה מאותו דור. כותב רש"י (בבא קמא, צב, ב) - שפיל ואזיל. כלומר מחמת ענותנותו של אדם לא יהא בוש מלשאול דבר הצריך לו בין לתורה בין לפרנסתו ולתבוע חובו.
חז"ל אומרים על הפסוק (בראשית ו, ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' – נח היה עניו, ולכן לענווים יתן חן. אומרים חז"ל - ענוותנותו של נח, היא שגרמה לו לא לבקש על דורו – מי אני, שאני יבקש מהקב"ה על דור המבול?! הגמרא במסכת גיטין (נו, א), אומרת - אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו
ענוותנותו של נח, אומר הבאר משה מאוז'רוב, היא שהביאה את כל החורבן של אותו דור.
נביא עוד דוגמא מפרשה נוספת : אומרת התורה(בראשית יב, ו) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. כותב רש"י - עד מקום שכם. להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם.
אומרת התורה (יב, ח) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'. אומר רש"י - ויבן שם מזבח. נתנבא שעתידין בניו להיכשל שם על עון עכן, והתפלל שם עליהם. אומרת הגמרא (מסכת סנהדרין מד, ב) – (איוב לו-יט) הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ א''ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאילמלא (לא) הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתייר מרשעי ישראל שריד ופליט. כותב הבית אלקים למבי"ט (שער התפילה, פרק יב) – שני טעמים, יש לאדם להתפלל לפני שבאה עליו הצרה. יש אנשים שמגיעה אליהם הצרה, ואז הם מתפללים לקב"ה- בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ זה הדבר הכי קל.
אדם צריך להתפלל, עוד לפני שבאה הצרה, זה התפילה הכי יקרה לפני הקב"ה. למה?
יש בה מעלה מצד המתפלל, כי בזה שהוא מתפלל שהוא ברווח, יודע ומכיר שכל מה שיבוא עליו, הוא מאיתו יתברך, לא כן שמתפלל בעת צרתו, ואז מראה, שללא הצרה, לא היה מתפלל.
אדם שמתפלל ברווח, גם ב"ה שטוב לו, הוא מתפלל לבורא יתברך, הוא לא מחכה רח"ל, שתגיע איזה צרה. וב', מצד ה' יתברך, כותב המבי"ט - הגם שלא יפלא ממנו להצילו, בעת צרה, על כל פנים נקל יותר להצילו, בהיותו מתפלל קודם הצרה, שיכין את ענינו באופן שלא תגיע אליו הצרה.
אלה הדברים שמלמדים אותנו רבותינו. אם ככה, לאחר שלמדנו את כוח התפילה בפרשת השבוע, מסיימים את הימים הנוראים, התחלנו ספר בראשית, למדנו שהכל עמד"במצב הכן" – הדשא, האילנות, שום דבר לא בא ע"י תפילה. הייתי רוצה לסיים בע"ה, ברעיון נפלא, שמצאתי בספר זאת ליעקב :
חז"ל ממשילים את התורה לגשם (דברים לב, ב) יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי.. אומרים חז"ל - יַעֲרֹף כַּמָּטָר כמו גשם, כך לִקְחִי כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי על תעזובו. אומרים חז"ל בסיפרי – מה המטר הזה, כמו הגשם, יורד על האילנות ונותן מטעמים, כל אחד ואחד לפי מה שהוא – בגפן לפי מה שהוא, בזית לפי מה שהוא בתאנה לפי מה שהיא, כך דברי תורה, יש בהם מקרא, משנה הלכות ואגדות. אומרים חז"ל (מסכת נידה ע, ב) - מה יעשה אדם ויחכם אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה אתה רוצה לזכות לתורה? תעבוד פחות, תלמד יותר אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר (משלי ב-ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.
יוצא מכאן, שצריך התמדה ביחד עם תפילה.
מתחילים בס"ד ספר בראשית, מתחילים עכשיו שנה חדשה. צריך לדעת ש יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי – לכל אחד יש חלק בתורה. אין לך יהודי שאין לו חלק בתורה. הקב"ה נתן וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. מלמדים אותנו חז"ל – הכל היה עומד"הכן". יש לך עשב, יש לך אילנות, הכל מוכן, אבל בלי תפילה, שום דבר לא זז. לכל אדם יש חלק בתורה, אבל אם אדם לא יוריד דמעות בתפילה, ויבקש מהקב"ה וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ.
אם אדם לא מעתיר בתפילה, ממש כמו גשם יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, כמה שהקב"ה גזר עליך וחנן עליך, בלי תפילה, כמו שאומרת הגמרא (נידה ע) – יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו. הקב"ה ימטיר עלינו רוח ממרומים בע"ה, שיפתח את ליבנו בתורה, ובכוח התפילה שלנו, שכל אחד ואחד יתפלל בתחילת השנה, כל מה שהקב"ה גזר עלינו, במהלך הימים הנוראים ומסר ביד השלוחים, הקב"ה יפתח את אוצרו הטוב, בזכות התפילה, ונזכה כל אחד ואחד למשאלות הלב לטובה, ובראשם ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן ואמן!!!
בס"ד פרשת בראשית – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.
אנחנו נמצאים בסיום הימים הנוראים, ערב שבת קודש, פרשת בראשית. אנחנו רוצים לדבר משהו, על פרשת בראשית, אבל לפני שניגע בנושא שאנחנו רוצים להרחיב בו בס"ד, נזכיר רעיון נפלא שראיתי בספר מנחת אשר. הוא מביא שם מה שהוא שמע מהאדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל, על יהודי אחד שחש במיחושים בכל גופו, היה לו רופא מאוד מסור שטיפל בו, ובכל מחלה שהיתה לו, היה מביא לו את המחלה המתאימה, וככה הרופא סעד אותי שנים רבות, וטיפל בו במסירות רבה.
יום אחד רואה החולה שלט, שהרופא יעדר מהארץ למשך חצי שנה. החולה נבהל – איך אני אבוא לרופא חדש?! הוא לא מכיר את המחלות שלי, הוא לא מכיר את הבעיות שלי, איך הוא יוכל לטפל בי?!
הוא נכנס לרופא המטפל ואמר לו – אתה נוסע לחצי שנה, מה יהיה?
אמר לו הרופא – תשמע, אני חשבתי עליך, הכנתי לך תרופה. במקרה שלא תרגיש טוב, תיקח אותה, והיא תהיה לך ישועה מיידית. אמר האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל- אנחנו נמצאים בירח האיתנים, ב"ה עברו עלינו 22 יום, החל מראש חודש תשרי, ראש השנה, נתן לנו הקב"ה כל מיני סגולות כדי לעבור את הימים הנוראים– נתן לנו שופר בראש השנה, נתן לנו תענית ביום הכיפורים, נתן לנו שבעה ימי סוכה, נתן לנו יום אחד של שמיני עצרת.
נגמרים החגים, מתעורר בנו חשש, אנחנו נכנסים עכשיו לשבעה חודשים, עד חג הפסח, עד שניפגש בחג ששוב ירומם אותנו. מה עושים שוב, בשבעת הימים האלה.
אמר הקב"ה – אנחנו ניפרד בשמחת תורה.
תדעו לכם, אמנם יש סגולה של שופר, ויש יום הכיפורים ויש סוכות, אבל דבר אחד אתם יכולים להישאר מאוחדים ומדובקים בי – אם תישארו דבוקים בספר התורה. אומרים חז"ל במדרש – אמר הקב"ה עכבו עמי יום אחד, שקשה עלי פרידתכם.
קשה לקב"ה להיפרד מאתנו אחרי כל כך ימים של דבקות והתעסקות במצוות. אומר הקב"ה – בשמחה הזאת, אף שר שלא יתערב, רק כנסת ישראל.
חז"ל אומרים (זוהר הקדוש), שכל מה שאדם מבקש בשמחת תורה מתקבל, ובוודאי, כל אחד ואחד ביקש מהקב"ה, בשמחת תורה, שנזכה לְ - אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי – זאת הבקשה, להישאר מחוברים אל הבורא יתברך שמו.
הייתי רוצה היום, לעמוד על נקודה אחת, ולהרחיב בה בס"ד, נקודה שמצאתי בכתביו של הרב פינקוס, ומזה התעוררתי אל הנושא, אבל עד שנגיע לדבריו, נאמר כמה וכמה הערות:
חז"ל בילקוט שמעוני על תהילים, על הפסוק (קב, יח) פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם אומרים – אמר ר' יצחק כלפי דורות אמרו, שאין להם לא כהן ולא נביא ולא בית המקדש שיכפר, אלא התפילה נשתיירה להם, שמתפללים אותה בראש השנה וביום הכיפורים, אל תבזה אותה. זהו שנאמר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם.
מבקשים אנחנו אל הקב"ה פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר. בזמן שהיה לנו בית מקדש, בזמן שהיה לנו כהנים, בזמן שהיה לנו נביאים, הם היו עושים לנו את העבודה. היום, נשאר לנו ראש השנה ויום הכיפורים הָעַרְעָר – כביכל אנחנו יבשים. אל תבזה את התפילה הזאת.
רבנן אמרי - אלו הדורות שהם כמתים במעשיהם, ובאים ומתפללים לפניך בראש השנה וביום הכיפורים, ואתה בורא אותם בריאה חדשה. ומה להם לעשות? ליטול לולבים והדסים, ולהלל בהם, זה מה שנקרא וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ.
באמצעות זה, שהקב"ה בורא אותנו מחדש,"נבראים מחדש", ע"י התפילות של הימים הנוראים, ולאחר מכן חג הסוכות.
היום אין לנו לא כהן ולא נביא, אבל ראיתי מדרש מאוד יפה, בימים הנוראים – אילו היינו זוכים, והיה לנו כהן בבית המקדש, עבודת יום הכיפורים, היתה בעיקר מוטלת על הכהן הגדול. על כתפיו מונח כל העול, של עם ישראל.
שבעה ימים קודם יום הכיפורים, מפרישים כהן גדול מביתו, כך אומרת הגמרא במסכת יומא.
אחד העבודות המרכזיות שהיו בבית המקדש, היה שילוח השׂעיר לעזאזל, עליו נאמר בתורה (ויקרא טז, כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר.
אומרים חז"ל - כָּל עֲוֹנֹתָם כל העוונות של עם ישראל, היו על הראש של אותו שׂעיר, ואותו הוא משגר לארץ גזרה, וכידוע לכולם, כמו שמביאה הגמרא (מסכת יומא ס"ז) – שבתחילה היו קושרים לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ, הלבין, היו ישראל שמחים. לא הלבין, היו בני ישראל עצבים ומתביישים.
אומרת הגמרא, שבהתחלה היה חוט של זהורית, קשור על פתח האולם מבחוץ, וברגע שהיו שולחים את השעיר לעזאזל, היה חוט השני הזה, מתהפך. ועל זה נאמר (ישעיה א) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ.
אז החוט הזה היה מתהפך, וכולם היו רואים איך החוט הופך מאדום ללבן.
חז"ל אומרים, שאחרי שעם ישראל היו רואים שהחוט לא נהפך ללבן, היו מתביישים, לכן התקינו חכמים שיהיו קושרים על פתח האולם מבפנים, כדי שישראל לא יוכלו להיכנס פנימה, ולראות מה נעשה בפנים - ועדין היו מציצים ורואים הלבין היו שמחים, לא הלבין היו עצביםהתקינו שיהיו קושרים אותם, חציו בסלע וחציו בין קרניו. לא קשרו את הזהורית במקדש בכלל, אלא רק על השעיר המשתלח, היו שמים על קרניו לשון של זהורית, וחצי היו קושרים לסלע, ורק אותו אדם ששייר את השעיר לעזאזל, רק הוא ידע, אם זה הפך מאדום ללבן.
בירושלמי (מסכת יומא) כתוב, שכל אחד היה קושר את לשון הזהורית, בחלון הפרטי שלו ויש מהם שהיה מלבין, ויש מהם שהיה מאדים והיו מתביישים אלו מאלו, חזרו וקשרו אותו בפתחו של היכל, ויש שנים שהיה מלבין ויש שנים שהיה מאדים. אומר הערוך לנר – ולמה לא רצו לקשור אותו בחוץ? דעתם שלא היה מציצים ורואים אם הלבינה לשון של זהורית, כיון שחששו, שאם יראו שהלבינה הלשון, יהיו שמחים ויחדלו מלהתפלל ולשוב בתשובה כראוי.
אומר הערוך לנר, שהסיבה שהסתירו את זה מבני אדם, כי ברגע שהלשון של זהורית הפכה ללבן, עם ישראל אמר – זהו, היום כבר לא צריך תשובה.
כדי שימשיכו לעשות תשובה, הסתירו מעיניהם את הענין של הלשון של הזהורית.
במדרש בשיר-השירים, מצאתי מציאה מאוד יפה, על הפסוק כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְוּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה.
אומרים חז"ל, שברגע שהקב"ה משבח את כנסת ישראל, ואומר כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ – כנסת ישראל, השפתיים שלך אדומות, כמו חוט של שני. וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה- הדיבורים שלך, הם דיבורים נאים. אומרים חז"ל (מדרש שיר-השירים רבה, פרשה ד, אות ו') - כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, זֶה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית. וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה, זֶה שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵין לָנוּ לְשׁוֹן זְהוֹרִית וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, אָמַר לָהֶם: כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, רְחִישַׁת פִּיךְ חֲבִיבָה עָלַי כְּחוּט הַשָּׁנִי שֶׁל זְהוֹרִית. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר עֲלָה (הושע יד, ג): וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ, מַה נְּשַׁלֵּם תַּחַת פָּרִים וְתַחַת שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, שְׂפָתֵינוּ. וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה, מִדְבָּרֵךְ יָאֵי, מִדַּבְּרוֹתַיִךְ יָאֲיָא.
אנחנו יוצאים מהימים הנוראים. השיא של הימים הנוראים, זה עבודת יום כיפורים.
עם ישראל ב"ה, נמחלו עוונותיו, כל עבודת יום הכיפורים, כמו שאומר המשנה ברורה, שכל השלושים יום של אלול, זה הכנה לראש השנה, וכל עשרת ימי תשובה, זה הכנה ליום הכיפורים, וכל יום הכיפורים זה הכנה לתפילת הנעילה.
השיא שהיה לנו ביום הכיפורים, בזמן בית המקדש, היה השעיר המשתלח, שהלבין את חטאיהם של ישראל.
לא נשאר לנו דבר מכל זה, מה נישאר לנו? כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְוּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה – התפילות שלנו, זה מה שנשאר לנו, במקום חוט השני.
אם אלה הדברים, הייתי רוצה להיכנס לעומק הנושא הזה, כפי שהוא רמוז ברש"י, בפרשת השבוע. אם אנחנו צריכים לחבר את סוף התורה לתחילתה, נוכל לחבר אותה בנושא הזה : שואל המהר"ל, בתחילת פרשת בראשית – למה קוראים לתורה בשם תורה? המהר"ל בעיקר מתייחס לדבריו של רש"י, שאומר - לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. שואל המהר"ל – למה? למה שלא יתחילו מ - בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים?
ואומר – כי התורה נקראת תורה, והלשון של המילה תורה, זה מלשון הוראה.
ספר הוראות, מתחיל מהוראות, הוא לא מתחיל מהיסטוריה איך נבנו דברים. אם אתה רוצה לכתוב היסטוריה, איך נבנו דברים, אז תכתוב אותם בסוף הספר.
למה התורה פותחת ספר התורה, שהוא ספר הוראות, במעמד בריאת העולם? תכתוב את זה בסוף. להבדיל אלף אלפי הבדלות – אם אדם קונה איזה מוצר, יש בו ספר הוראות. הספר לא מדבר, איך יצרו את המפעל, ומי היה חוזה המפעל, את ז המשאירים לסוף. אתה רוצה לדעת על המוצר, אז בהתחלה יש הוראות איך מפעילים את המכשיר. אז שואל המהר"ל – למה התורה פותחת ב - בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים? תכתוב את זה בסוף התורה. אם התורה נקראת תורה, מלשון הוראה, שיפתחו מהחודש הזה לכם ראש חודשים. כך שואל המהר"ל. אומר המהר"ל – התורה היא ספר הוראות, והוא מסביר למה היא פותחת דוקא ב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים.
אבל הוא לוקח מכאן, שהמילה תורה פירושה הוראות. אם הספר הזה, חומש בראשית, הוא הפותח את התורה, הייתי רוצה לעמוד על נקודה מאוד מעניינית, שמצאתי לאורך כל פרשת בראשית :
אין לך פרשה ופרשה בספר בראשית, שהתורה לא עוסקת, או באופן ישיר, או במדרשי חז"ל, או רש"י מבראשית ועד פרשת ויחי, התורה עוסקת בנושא התפילה. מהתחלה ועד הסוף, בכל פרשה ופרשה, רמוז תפילה. לא נוכל להקיף את הכל בשיעור היום, אבל לפחות שתים או שלוש נקודות נביא, מדברי חז"ל:
פרשת האזינו, היא פרשה אחת לפני אחרונה, שקראנו לפני הימים הנוראים, נאמר שם – (דברים לב, מח) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר: (מט) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה.
היום קראנו בתורה שמשה עלה להר הזה, ומת שם. הקב"ה מצוה אותו לעלות, בפרשת האזינו, ואומר לו להסתכל על ארץ כנען. זה המבט האחרון שהוא מסתכל סביב. אומרים חז"ל (ספרי) - וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר. אומר רש"י - וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה.בשלושה מקומות נאמר בעצם היום הזה, נאמר בנח בעצם היום הזה בא נח וגו' (שם ז, יג.), במראית אורו של יום, לפי שהיו בני דורו אומרים, בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו ליכנס בתיבה, ולא עוד, אלא אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין את התיבה, אמר הקב"ה, הריני מכניסו בחצי היום וכל מי שיש בידו כח למחות יבא וימחה, במצרים נאמר בעצם היום הזה הוציא ה' (שמות יב, נא.), לפי שהיו מצרים אומרים, בכך וכך אם אנו מרגישין בהם אין אנו מניחין אותן לצאת, ולא עוד, אלא אנו נוטלין סייפות וכלי זיין והורגין בהם, אמר הקב"ה, הריני מוציאן בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה, אף כאן במיתתו של משה נאמר בעצם היום הזה, לפי שהיו ישראל אומרים, בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו, אדם שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו, והעלה לנו את הבאר, ונתן לנו את התורה, אין אנו מניחין אותו, אמר הקב"ה, הריני מכניסו בחצי היום וכו' המדרש הוסיף עוד קטע אחד – אמר הקב"ה הריני מכניסו למערה בחצי היום וכל מי שיש בידו למחות, יבוא וימחה, שנאמר וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר שואל הגאון ר' חיים שמולביץ (מאמר יג, שנת תשל"ב) – בשלמא דור המבול, הם ינסו לתפוס את נח ולמנוע אותו, מלהיכנס לתיבה – יתפסו אותו, יחזיקו אותו, ישברו את התיבה, בסדר, אפשר להבין. בשלמא מצרים, יסגרו את השערים, לא יתנו לאף אחד לצאת, בסדר, מובן.
אבל איך אתה יכל למנוע ממשה רבינו למות? הקב"ה יכל להוציא את נשמתו, גם אם מחזיקים אותו. מה זה"אנחנו לא ניתן למשה למות"? אפשר לעשות פעולות שהוא לא ימות?!
לא תיתן לנח להיכנס לתיבה, אני מבין. לא תיתן לישראל לצאת ממצרים, אני מבין. מה אתה יכל לעשות למשה רבינו, כדי למנוע ממנו מלמות? ועונה תשובה נפלאה ביותר – אמרו עם ישראל - נעמוד בתפילה, ולא ניתן למשה רבינו למות, ובכוח התפילה נמנע ממשה רבינו, לתת את נשמתו. בתפילה יש כוח, למנוע מבן-אדם למות. עד כאן דבריו של הרה"ג ר' חיים שמולביץ. הגמרא (מסכת כתובות ק"ד) אומרת – ברגע שרבי גסס, גזרו שכל מי שיודיע שרבי נפטר, יידקר בחרב. שואל השיטה מקובצת - למה, מה קרה? ועונה פלא מופלא – אם אומרים לבן אדם, שמת אדם מסוים, אי אפשר כבר להחיות אותו בתחיית המתים ע"י תפילה. אבל אם הוא נפטר, והעם אינו יודע שהוא נפטר, וימשיכו להתפלל עליו כאילו הוא חי, הם יכולים ע"י התפילה להחזיר אותו בחזרה לתחיית המתים. עד כאן דברי השיטה מקובצת. הספורנו, מביא את אותם דברים, רק בשינוי לשון, בפרשת וארא – (יח, יב)וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן. ותצחק שרה שחשבה שהיה דבר המלאך ברכת נביא בלבד כענין אלישע לא נבואה ושליחות האל ית'. וחשבה שלא יושג זה בזקנים בברכת שום נביא כי אמנם להשיב הבחרות אחר הזקנה הרי הוא כתחיית המתים שלא תהיה זולתי במצות האל פרטית או בתפלה משגת חן מאתו – אם תפילה מתקבלת אצל הקב"ה, אפשר להחזיר לחיים גם בתחיית המתים, וגם להחזיר אישה למצב, שהיא תוכל ללדת. אומר הדעת שרגא (פרשת וארא) – למדנו מכאן, שדברים מסוג של תחיית המתים, אי-אפשר להשיג בברכת נביא או בברכת חכם, אבל כל אדם יכל להשיג את זה, בכוח התפילה שלו, ללמד אותך שיש כוח בתפילה, להשיג דברים המקבילים לתחיית המתים.
רבותי, אם ככה, בואו נראה נקודה שמאיר הרב פינקוס, בספרו בפרשת השבוע, וממנו נבנה את היסוד :
כותבת התורה- (בראשית ב, ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: (ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה כותב רש"י במקום - כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם, וכל עשב השדה עדיין לא צמח, ובג' שכתוב ותוצא, לא יצאו, אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי, ולמה, כי לא המטיר, ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה, ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים
כותב רש"י, שהקב"ה ברא את כל הבריאה, ברא כבר את האילנות ביום השלישי. הכל עמד, שום דבר לא צמח במילימטר, למה? כי אין אדם אין לעבוד את האדמה, הוא לא מכיר בטובתם של גשמים, לא היה מי שיתפלל עליהם, וברגע שהוא התפלל עליהם, צמחו האילנות. עד כאן דברי רש"י.
כותב הרב פינקוס, יסוד נפלא ביותר – למדנו מכאן דבר נורא, כל הבריאה אכן עמדה. גשם נזקק לקיומו של עולם, בלי גשם, העולם אינו מתקיים. אבל אם האדם לא מתפלל, שם דבר לא יוצא החוצה. המהר"ל שואל שאלה נפלאה (נתיב העבודה, פרק ב') – אם ראוי שהקב"ה יתן למישהו משהו, למה הוא צריך לבקש את זה?
אם הקב"ה רוצה להוריד גשם, אז שיוריד גשם, למה צריך להתפלל על זה? למה שום דבר לא מגיע ללא תפילה? אומר הרמח"ל (דרך ה' - חלק ד', פרק ה') – ענין התפילה הוא, כי הנה מן הסדרים שסידרה החכמה העליונה, שהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך, צריך שהתעוררו הם אליו, והתקרבו לו, ויבקשו פניו, וכפי התעוררותם לו, ימשך השפע, ואם לא התעוררו, לא ימשך.
הקב"ה נותן דברים רק ע"י תפילה. זה הסדר. התפללת – קיבלת. לא התפללת – לא קיבלת. עד כאן דברי הרמח"ל. בא הרב פינקוס ומביא על זה משל – משל למה הדבר דומה? לאדם שהזמין סחורה במפעל. ברוך ה', הוא זכה להיות חתן בראשית, הזמין שתי משטחים של שתייה. שילם על הסחורה, שולח משאית למפעל כדי שתאסוף את הסחורה, אבל השער של המפעל סגור.
הכל יש כאן כבר – הוא שילם, יצרו כבר את המשקאות, המשאית הגיעה, אבל נשאר רק דבר אחד – צריך לפתוח את השער. ברגע שהמשאית נכנסת פנימה, הכל מסודר. אומר הרב פינקוס – זה נקרא תפילה. הקב"ה גזר עליך בראש השנה, גזרות טובות. כל מה שביקשת בראש השנה, כל מה שנחתם ביום הכיפורים, כל מה שנמסר לשלוחים בהושענא רבה, הכל נמצא. צריך רק דבר אחד – לפחות את השער, כדי שהשפע ירד. אומר הרב פינקוס – אתן לך עוד משל.
יהודי אחד פנה אל אחד הנדיבים, ביקר אצלו בארה"ב, ואמר לו – תשמע, יש לי ישיבה, יש לי תלמידים, אני חייב 5 מיליון דולר.
אמר לו הנדיב – תן לי את הכתובת שלך, אני אשלח לך צ'ק.
ברוך ה', איך שהוא מגיע לארץ, הוא רואה בתיבת דואר שלו, מכתב רשום מארה"ב.
הנדיב ב"ה שלח לו צ'ק, הכסף ישנו הכל ישנו, מה חסר?
צריכים רק ללכת לדואר ולהוציא את המכתב. לא תלך לדואר להוציא את המכתב, לא יעזור שום דבר. אומר הרב פינקוס – כך זה בדיני שמים, כך הקב"ה קבע את הבריאה. הוא משפיע עליך שפע, אבל אם אתה לא תעשה את פעולת התפילה, כדי לבקש שהקב"ה ישפיע עליך את השפע, שהוא הוריד עליך בימים הנוראים, שום דבר לא תקבל!
שלא תגיד – ב"ה התפללתי בימים הנוראים, מספיק לי מה שהתפללתי שם! שום דבר לא יורד, כותב הרב פינקוס, עד שאתה תבקש את מה שנגזר עליך בראש השנה. אם אלה הדברים רבותי, נוכל בס"ד להבין דבר נפלא ביותר : ר' צדוק הכהן מלובלין (ספרו צדקת הצדיק אות ס"ו) מביא פסוק מספר מלכים. הגמרא בסוף מסכת סנהדרין, מדברת על זה בהרחבה גדולה - הקב"ה שלח את אליהו הנביא, להיפגש עם אחאב. אחאב המלך, הגיע לניחום אבלים, אצל חיאל בית האלי. אמר הקב"ה לאליהו הנביא – לך תצטרף אליו לניחום האבלים, אצל חיאל בית האלי. חיאל בית האלי, כידוע לכולם, בנה את יריחו, מתו כל ילדיו – אבירם בכורו מת ראשון, והילד האחרון שמת היה שגיב. אחאב היה קרוב משפחה שלו, אז הוא בא לנחם אותו.
ברגע שהוא בא לנחם אותו, אומר אחאב לאליהו הנביא – איך יכל להיות, שדברי התלמיד מתקיימים ודברי הרב לא מתקיימים?
אמר לו אליהו הנביא – למה אתה מתכוון?
אמר לו אחאב – פשוט מאוד, יהושע אמר שמי שיבנה את יריחו (יהושע ו, כ"ו) בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ – מי שיבנה את יריחו, או מי שיבנה עיר אחרת ויקרא לה בשם יריחו, ברגע שיניח את אבן הפינה הראשונה, ימות בכורו, והילד הצעיר שלו ימות, כאשר יעשה את החנוכה.
אתה רואה שדבריו של יהושע התקיימו. איך יכל להיות שדבריו התקיימו, ודבריו של משה רבינו לא מתקיימים?
אמר לו אליהו הנביא – למה אתה אומר שהם לא מתקיימים?
אמר לו אחאב – פשוט מאוד, כי כתוב וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָרוְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם, ואני, אין תלם בישראל שלא הקמתי בו עבודה זרה, ואני לא יכל לעבוד את העבודה זרה, כי הדרכים אל העבודה זרה, מלאים בשלוליות. יורד כל כך הרבה גשם, שאני לא מצליח לעבוד את העבודה זרה.
אז דבריו של יהושע, תלמידו של משה, מתקבלים, ודבריו של משה רבינו, בדבר ה', אינם מתקבלים! אומר אליהו הנביא (מלכים א, י"ז, א) - וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי ככה אתה חושב, שאני יבקש מהקב"ה את מפתח הגשמים? לא יהיה גשם.
אליהו מסתתר בדבר ה', בנחל כרית, כידוע לכולם. הוא שותה ממי הנחל, ועורבים מביאים לא אוכל.
לאחר שלוש שנים, ישנה מחלוקת בחז"ל, אם זה שלוש שנים מלאים, או רק 18 חודשים - וַיְהִי יָמִים רַבִּים וּדְבַר ה' הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה תתגלה אל אחאב, ואני הולך להוריד גשם. עם ישראל כבר סובל מספיק, צריך לתת להם גשם.
אליהו עושה את הניסיון בהר הכרמל, כידוע לכולם, מביאים 450 נביאי בעל 450 נביאי אשרה, שני פרים, ומקבלים את הרשות להקריב ראשונים ומחכים שתרד אש משמים, ולא יורד.
במדרש מובא, שהם שמו את חיאל בית האלי מלמטה, והם אמרו לו – כשאנחנו צועקים, אתה צריך להדליק את האש. צעקו וצעקו, ולא עזר שום דבר, בינתיים, אומרים חז"ל, בא נחש והכיש את חיאל בית האלי והוא מת.
רואים שלא קורא שום דבר, ואליהו הנביא מהטל בהם כידוע, הדברים היו כפי שהיו, ואש מן השמים ירדה מהשמים ושורפת את כולם, ולכן מקפידים מאוד בתפילת המנחה, כיון שזה היה הזמן שאליהו הנביא נענה.
ב"ה הכל עבר, היה קידוש ה' גדול. כתוב בפסוק (מלכים א', יח, מא) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם. אומר הרד"ק – אחאב היה בתענית.
אמר לו בבקשה, אתה כבר יכל לאכל. אני שומע מרחוק את הקול של הגשם קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם, אני כבר שומע את הריחושים, שאותותו העננים זזים. אומר הנביא (שם, מ"ב) - וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיִּגְהַר אַרְצָה וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּיו כותב רש"י - ויגהר ארצה. וגחין לארעא, להתפלל על הגשמים.
מה הוא מתפלל?
הוא מבקש מהקב"ה, שיוריד גשם. עד שלא בא ענר, ואמר לו שהוא רואה מרחוק ענן שמגיע, עמד אליהו בתפילה. שואל ר' צדוק הכהן מלובּלין (צדקת הצדיק) – תימא, מפני מה היה צריך אליהו הנביא להתפלל על הגשם?
הקב"ה אומר לו, לך תראה אל אחאב ותגיד לו, שאני הולך להוריד גשם. אמר אליהו, אני אנצל את ההזדמנות הזאת, ואעשה את הניסיון בהר הכרמל. בשביל מה הוא עולה להר עכשיו ומתפלל?? הרי הקב"ה אמר לך, שהוא הולך להוריד גשם. כותב ר' צדוק הכהן מלובּלין – תפילה צריכה לכל דבר, ואף עפ"י שנגזר מאת ה' יתברך, גם כן צריך תפילה, כדי להוריד אותה. גם כן תראה באליהו, שאמר לו הקב"ה הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר, ואף עפ"י כן, עלה לראש הכרמל וַיִּגְהַר אַרְצָה – שהרבה בתפילה, עד שבא הגשם.
הרי אמרתי לך שאני מוריד גשם, בשביל מה שאתה עולה לכרמל ומתפלל?!
הקב"ה אמר שהוא מוריד גשם, פירוש הדבר – זה נימצא"בסטנד-באי". כדי שהגשם הזה ירד, צריך דבר אחד – תפילה.
בלי תפילה לא יורד גשם. אז אף עפ"י שהקב"ה כבר גזר שירד גשם, אם מה שהקב"ה גזר, כפי שמביא הרב פינקוס, זה נמצא בסניף של הדואר, צריך לפתוח את הסניף בשביל למשוך את המעטפה. עד שלא יפתחו את זה, לא תקבל את המכתב.
המכתב נמצא, הנדיב שלח, אבל צריך פתיחת שערים. פתיחת שערים, זה בא ע"י תפילה. כותב הנציב (במדבר כ"ג, ספרו הרחב דבר) – הורונו חז"ל עיקר גדול בתפילה, בהליכות הפרנסה בטבע, בהשגחה פרטית, קבע הקב"ה שיקדימו עבודת התפילה, שהיא המוסיפה, כביכל, למעלה, ומשום הכי, אפילו בזמן שהקב"ה רוצה להשפיע טובה בבירור, ואין השעה צריכה לעורר רחמי שמים, מכל מקום, כך רצונו יתברך שיתפללו מקודם, כי כך קבע, מי שאמר והיה העולם יתברך שמו, וראיה ברורה לזה, מתפילת אליהו על הגשמים, שהרי הקב"ה הקדים הבטחתו לאליהו ואמר לו - לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר, ואליהו מה עשה? הלך והוריד אש מן השמים, וקידש שם שמים ברבים, ואחרי כל זה, למה הוצרך אליהו לעלות אל ההר, להתפלל על הגשמים?
אלא כך היא המידה, שכדי להוריד את זה צריכים תפילה.
אם ככה רבותי, למדנו כאן יסוד נפלא, שגם דברים שנגזרו עלינו בס"ד לטובה, בימים הנוראים, הם עומדים הכן, בתפילה שאנחנו נגיד אותה, בע"ה, החל ממחר.
להתחיל לבקש מהקב"ה – ריבונו של עולם, מה שקבעת לנו בימים הנוראים, עכשיו הגיע הזמן להוריד. צריך פתיחת שערים, כדי לקבל את מה שקבע לנו הקב"ה, בימים הנוראים. רבינו ירוחם ממיר, בספרו דעת תורה, על הפסוק הזה, לוקח את כל ספר בראשית והאבות הקדושים, ופותח הבנה חדשה, בכל מה שנעשה בספר בראשית.
רבותי, מתחילים ספר בראשית מחדש, זה היסודות של ספר בראשית. כותב רבינו ירוחם ממיר – והנה אפילו האבות הקדושים, שזכויות רבות להם, לא השיגו דבר בלי תפילה :
אברהם אבינו – (בראשית טו, ב)וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי...
אברהם אבינו מבקש מהקב"ה ילד – (בראשית יא, ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד ולא ניתן לה הולד, אלא בתפילה.
וכן יצחק ורבקה, שנאמר (בראשית כה, כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ הרבה והפציר רבות בתפילה. וכן רחל ולאה - (בראשית כט, לא) וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה. ורחל עקרה, עד שאמרה הָבָה לִּי בָנִים, ולאחר שנענתה אמרה וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי. שואל רבינו ירוחם –וכי לא היו לאבות ולאימהות זכויות כדי להיוושע?
אם הקב"ה רוצה להוציא את עם ישראל מאברהם אבינו, אז הוא ידאג שיצא ממנו יצחק. אם הקב"ה רוצה להוציא את יעקב אבינו לעולם, שממנו יצאו 12 השבטים, אז הוא ידאג לזה. למה צריכים להתפלל???
אם רצונו של הקב"ה לבנות את עם ישראל, אז הוא מביא את אברהם, שמאברהם יהיה יצחק, וליצחק את יעקב, וליעקב יהיה 12 שבטים, זה דבר שהקב"ה רוצה אותו. למה צריכים אברהם יצחק ויעקב, להתפלל לקב"ה, ובלי זה, לא מקבלים כלום? אומר רבינו ירוחם– אף עפ"י שהיה להם הרבה זכויות כדי להיוושע, לא נושעו האבות בלי תפילה, ולמדנו, שגם מה שצריך לקיומו של עולם, לא יורד בלי תפילה. ומה לנו גדול מזה, כל גאולת מצרים, שהובטחה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה ועם כל זה, מתי הקב"ה הוציא אותם? (שמות ב, כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב ובלא תפילה, לא היו ישראל יוצאים ממצרים. נגזר התאריך, הגיע הזמן, בלי תפילה זה לא עובד!
חייבת להיות תפילה, גם להוציא את עם ישראל ממצרים, זה חלק מההוויה, למרות שיש תאריך קבוע, אבל ללא תפילה, כלום לא יזוז. ממשיך רבינו ירוחם ממיר – וכן במעשה העגל, וכן במרגלים, וכן בקֹרח, לא נושעו, אלא ע"י תפילה. בכל המקומות כולם, לא מצאת אלא תפילה. ומסכם ר' ירוחם ממיר – ולהשתומם איך שהוחקקה כל הבריאה מעיקרה, שעל פתח הקרקע יעמוד הדשא, על פתח הקרקע יעמדו הפירות, ולא יצמח ולא יינתן כלום, ולא ישיג שום הישג גשמי ושום הישג רוחני, עד שיבוא האדם אל פתח הקרקע וייקחם, ובמה הוא לקחם? בתפילה.
כי יסוד מוסד, שאין נותנים שום דבר לאדם בעצמו, אלא ע"י תפילה. עד כאן, דבריו הנפלאים של ר' ירוחם ממיר. אם ככה רבותי, עוד נקודה אחת, ונוכל בע"ה להגיע לביאור הדברים :
פרשת בראשית מסיימת ב - וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.
פרשת שבוע הבא בע"ה שנקרא, פרשת נח. הקב"ה מצוה את נח לבנות תיבה. בדברים שהקב"ה אומר לו, הוא אומר לו מילה מאוד מעניינת (יד)...קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה. אומר רש"י - קנים. מדורים מדורים לכל בהמה וחיה. שואל המדרש – אם מדורים תעשה את התיבה, אז למה לא כתוב מדורים? אם הקב"ה רצה שיהיו חדרים, אז שיהיה כתוב חדרים.
למה הקב"ה בחר בכינוי של קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה? אומר המדרש (בראשית רבה, נח, פרשה לא) - אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַה הַקֵּן הַזֶּה מְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע, אַף תֵּבָתְךָ מְטַהֲרָתְךָ.
כמו שמצורע צריך שתי ציפורים לטהרתו, כך התיבה צריכה לטהר את נח מהצרעת שלו.
שואל המדרש – וכי נח היה מצורע? בשום מקום לא כתוב שהוא היה מצורע. לרב אלישיב זצ"ל, יש ספר שנקרא דברי אגדה. בספר הזה ישנם דרשות, דהוא מסר במהלך חיוו, ושמה על כל פרשה, יש 2-3 מערכות קצרות מאוד יפות. בפרשת נח, הוא מביא את המדרש הזה, ושואל שאלה – מה פירוש הדבר מַה הַקֵּן הַזֶּה מְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע, אַף תֵּבָתְךָ מְטַהֲרָתְךָ?
הוא אומר דבר נפלא – כתוב גמרא (מסכת ערכין טז, א) – א''ר שמואל בר נחמני א''ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין שואל הרב אלישיב – מה פירוש הדבר, שצרעת באה על שפיכות דמים? אם מישהו הרג מישהו, צריכים להרוג אותו. אם מישהו הרג בשוגג, הוא גולה לעיר מקלט. איך אתה מקבל צרעת על שפיכות דמים, מה מדובר כאן? וכותב הרב – שפיכות דמים, זה לאו דוקא אדם, שאתה לוקח אותו ורוצח אותו. יש כל מיני דברים, שנחשבים לשפיכות דמים, בלי שפיכות דמים, כגון אומרת הגמרא – המלבין פני חברו ברבים, הרי זה כאילו שופך דמים.
אומר הרב אלישיב – אבל יש עוד כמה סוגים של שפיכות דמים. איפה מצאנו עוד?
בפרשת עגלה ערופה – שהזקנים הולכים ורוחצים את ידיהם על העגלה הערופה בנחל, ואומרים יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ.
אומרת הגמרא (מסכת סוטה) – וכי עלה על דעתך שהזקנים שֹפכי דמים?
אף אחד לא חשב. אלא מה?
שמא ראינו את אותו אדם יוצא, ושלחנו אותו בלי ליווי ובלא מזונות, ולא היה לו כוח להתגבר על אלה שתקפו אותו, אז הם צריכים ליטול את ידיהם ולהגיד יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ.
יוצא, שיש שפיכות דמים גם בלי שפיכות דמים. עצם זה, שלא עזרתה למישהו, שאם היית עושה את הפעולה הזאת, היית מסייע בידו ולא עשית את זה, הרי זה כאילו אתה שופך דמים.
כותב הרב אלישיב- חז"ל כאן מגלים לנו, שלקב"ה היתה טענה על נח, הדין שלו כשופך דמים! לא פחות ולא יותר. מַה הַקֵּן הַזֶּה מְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע, אַף התיבה תטהר אותך, למה? כי לנח יש דין של שופך דמים.
איפה מצאנו שנח שופך דמים? מביא הרב אלישיב דברי זוהר - וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא (דף ט''ו ע''א) לְפָנַי וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ נֹחַ, וְלִי מַה אַתְּ עָבִיד. וְלָא בָּעָא רַחֲמֵי עַל עָלְמָא, וּנְחִיתוּ מַיָּא, וְאוֹבִידוּ בְּנֵי עָלְמָא, וּבְגִין כַּךְ מֵי נֹחַ כְּתִיב. מֵי נֹחַ ודַּאי, דְּבֵיהּ הֲווֹ תַּלְיָין, דְּלָא בָּעָא רַחֲמֵי עַל עָלְמָא. אתה יודע למה נקראים מי המבול על שמו של נח? כי נח לא ביקש רחמים על עמו. אם הוא היה מבקש רחמים על עמו, לא היה יורד מבול.
אותו זוהר כותב, כשנח עמד על פתח התיבה וראה את החורבן, אמר נח – ריבונו של עולם, היה לך לרחם על בריותיך.
אמר לו הקב"ה – עכשיו אתה אומר שהיה לי לרחם על בריותי?! לפני שאמרתי לך לבנות תיבה, היית צריך לבקש את זה. אז שמעת שאתה ניצל, אז לא ביקשת שום דבר. הֵשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רַעְיָא שַׁטְיָא, כְּעָן אֲמַרְתְּ דָּא, וְלָא בְּזִמְנָא דַּאֲמָרִית לָךְ בְּלִישְׁנָא רְכִיכָא, דִּכְתִיב (שם ו) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר כו', וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל כו', לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר כו'
רואים מכאן, שנח שלא התפלל על בני דורו, גרם לאבדן דורו.
אומר הרב אלישיב – אם נח היה מתפלל, הוא היה עוצר את המבול על העולם, והיות והוא לא התפלל, נגרם המבול, כתוצאה עקיפה מההתנהגות שלו.
אז אתה נח, אשם שמתו כל-כך הרבה אנשים. אם ככה, יש עליך תביעה, על שפיכות דמים.
אם ככה, אומר הרב אלישיב – תבין טוב מאוד מה אומר המדרש מַה הַקֵּן הַזֶּה מְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע, אַף תֵּבָתְךָ מְטַהֲרָתְךָ על מה מקבלים צרעת? אומרת הגמרא - על שפיכות דמים. על איזה שפיכות דמים?
ברגע שנח יכל להתפלל על דורו, ולא התפלל, בגינו נגרם השפיכות דמים של המבול, אז הוא צריך לכפר על המעשה הזה, של השפיכות דמים. איך הוא מכפר?
תעשה לך תיבה - מַה הַקֵּן הַזֶּה מְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע, אַף תֵּבָתְךָ מְטַהֲרָתְךָ. עד כאן דבריו של הרב אלישיב זצ"ל, בפרשת נח. ר' חיים שמולביץ, בספר השיחות שלו (מאמר ה, שנת תשל"ג), שואל שאלה עצומה - אתה תובע מנח למה הוא לא התפלל. למה?
פשוט מאוד, גם אברהם לא התפלל – הוא ביקש על חמישים-על ארבעים-על שלושים- הוא יורד עד עשרה - וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה שואל רש"י – למה על פחות מעשרה לא ביקש? אולי ימצאון שם עשרה. על פחות לא ביקש, אמר, דור המבול היו ח', נח ובניו ונשיהם, ולא הצילו על דורם, ועל ט' על ידי צירוף כבר בקש ולא מצא.
דור המבול היו שמונה – נח ובניו = 4. נשיהם = 4 תוסיף את מתושלח, שהקב"ה דחה את המבול בגללו, יש כבר 9, ורואים שהקב"ה לא הציל את העולם בעבור התשעה הללו.
אמר אברהם – 9 לא מצילים, 10 אני אבקש, פחות מזה אני לא מבקש. שואל ר' חיים שמולביץ – אם ככה, מה אתה בא בטענה לנח – למה נח לא ביקש.
מה זאת אומרת נח לא ביקש?! כמו שאברהם למד מנח, שעל תשע לא מבקשים, כנראה שגם נח ידע את אותו דבר, שעל תשע לא מבקשים. אז למה מאשימים אותו ברצח?? בגלל שאתה לא התפללת על דור המבול, הוא הושחט, אבל הנה, גם אברהם אבינו לא התפלל על פחות מעשרה.
ידע נח שעל פחות מעשר, אין מה לבקש, אז למה אתה בא אליו בטענות?? אומר ר' חיים שמולביץ – זה לא נכון. נח לא ידע, שתשע לא התקבל, הוא היה צריך כן לנסות להתפלל.
אברהם שכבר ידע מנח, אז הוא כבר לא מבקש, אבל נח עצמו, מאיפה הוא צריך לדעת??
אברהם התחיל בחמישים, עבר לארבעים עד שהגיע לעשרה. אברהם התפלל, רק כשהוא הגיע לפחות מעשר, הוא אמרה זה כבר לא יעזור.
אצל נח, הוא אומר – הוא לא התפלל בכלל. נח לא מבקש, לא על חמישים ולא על ארבעים ולא על שלושים, הוא לא מבקש על כלום!
אדם שלא מבקש על כלום, אומרים חז"ל – על זה יש תביעה. עד כאן דבריו של ר' חיים שמולביץ. בספרו של הבאר משה מאוז'רוב, הוא כותב דבר נורא – כתוב בגמרא (מסכת ברכות יב, ב) - כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר (שמואל א יב-כג) גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם
הוא יודע שיש לו חבר עם קשיים בשידוכים, חבר עם קשיים בפרנסה, והוא לא מבקש עליו, נקרא חוטא.
רבותי, הדברים אמורים לגבינו היום. יש לנו היום מר"ן הרב עובדיה יוסף שנמצא במיטת חוליו, אנחנו מצווים לבקש על רפואתו. שואל הבאר משה מאוז'רוב – איזה מן חטא זה? איפה הוא נמצא בדיוק?
הוא מביא דבר נורא, שכתוב במדרש (בראשית רבה, נח, פרשה לב) - (תהלים ה, ז) תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ה' מְדַבֵּר בְּדוֹר הַמַּבּוּל, הֵן וְדִבּוּרָן כָּזָב, רַבִּי פִּינְחָס אָמַר הֵן וּמִדַּבְּרוֹתֵיהֶן. אִישׁ דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כד, יד): לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ יִקְטָל עָנִי וְאֶבְיוֹן וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב. וּמִרְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, יג): כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. יְתָעֵב ה', שֶׁאֵינָם לֹא חַיִּים וְלֹא נִדּוֹנִים, וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן עָשִׂיתִי, וּמַה בֵּינִי לְבֵינָם אֶלָּא שֶׁגָּמַלְתַּנִי טוֹבָה וְאָמַרְתָּ לִי: בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה
אמר נח – אני ודור המבול אותו דבר. אין הבדל ביני ובינם, אלא שהקב"ה עשה איתי חסד, ואמר לי לבוא אל תיבה. שואל הבאר משה מאוז'רוב – אני לא מבין, נח שם את עצמו על כף מאזנים עם דור המבול?! אני והם אותו דבר?! איך אתה שם את עצמך על אותה כף מאזנים?!
ואומר – חס וחלילה. אם היה נח גוזל, הוא היה ניכנס ביחד איתם בתוך המבול. מה פירוש הדבר וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן עָשִׂיתִי?
הנה אמרו חז"ל בגמרא (מסכת נדרים מ, א) - כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים כי אתא רב דימי אמר כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות
אדם הגיע לבקר חולה, יצא ממנו ולא נעמד אחר כך בתפילה עליו – ריבונו של עולם, תרחם עליו, ראיתי כמה הוא סובל, לא ביקשת עליו רחמים? כאילו שפכת דמים. כותב הרא"ש (מסכת נדרים מ) – וזוהי רעה גדולה, שאם היה מבקרו היה מבקש עליו רחמים ואפשר שעת רצון, ותהיה תפילתו נשמעת, ומניעת הביקור גורמת לו שימות.
השולחן ערוך פוסק (יורה דעה, סימן של"ה) - אֵין מְבַקְּרִין הַחוֹלֶה בְּג' שָׁעוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל יוֹם, מִפְּנֵי שֶׁכָּל חוֹלֶה, מֵקֵל עָלָיו חָלְיוֹ בַּבֹּקֶר, וְלֹא יָחוּשׁ לְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים. וְלֹא בְּג' שָׁעוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל יוֹם, שֶׁאָז מַכְבִּיד עָלָיו חָלְיוֹ, וְיִתְיָאֵשׁ מִלְּבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים. וְכָל שֶׁבִּקֵּר וְלֹא בִּקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים, לֹא קִיֵּם הַמִּצְוָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ן).
אומר הבאר משה מאוז'רוב – מצות הבקשה שלנו, לא משנה אם אתה אומר"אני כלום. מה פתאום שהקב"ה ישמע לי" לבין אם"אתה כן משהו, אבל החולה כלום, שהקב"ה ירפא אותו". אתה חייב להתפלל עליו, זה חלק ממצוות ביקור חולים.
אומר נח – ואני כשם שהם עשו, גם אני עשיתי.
מה עשית?? הם גזלנים, שנאמר (בראשית ו, יג) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם מה אתה גנבת?! אומר הבאר משה דבר נורא – אתה יודע מה הוא גנב מהם? שלא התפלל עליהם – זו הגניבה של נח. אם הוא היה מתפלל עליהם, הם לא היו נאבדים. בזה שהוא לא התפלל עליהם, הוא נקרא בשם גזלן, ולכן הוא אומר מַה הַקֵּן הַזֶּה מְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע, אַף תֵּבָתְךָ מְטַהֲרָתְךָ, במה?
על שבעה דברים נגעים באים, אחד מהם זה גזל – נח גזל! גזל תפילה על דורו!
ממתי אי-תפילה, נקראת גזל?
אתה תראה, בשעה ששרה אמנו, אומרת לאברהם אבינו – (בראשית טז, ה) חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ אומר רש"י - חמסי עליך. חמס העשוי לי, עליך אני מטיל העונש, כשהתפללת להקב"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו, והייתי אני נפקדת עמך. ועוד, דבריך אתה חומס ממני, שאתה שומע בזיוני ושותק (ב"ר מה, ה). כותב הבאר משה מאוז'רוב – מפורש שאם אדם יכל להתפלל על חברו ולא מתפלל, איך הוא נקרא בלשון שרה אמנו בתורה? חֲמָסִי עָלֶיךָ חמסת עלי תפילה!
אם חמסת ממני תפילה, אומר נח, אני והדור שלי אותו דבר – הם גזלנים ואני גזלן, אלא מה?
הקב"ה ריחם עלי. שאלנו – איזה גזלה הוא גזל? התשובה פשוטה מאוד – הוא גזל תפילה. אילו היה מתפלל על בני דורו, הדור הזה היה ניצל. למה?
כי התפילה היתה מועילה, לעקור את העונש הזה מהעולם. אם ככה, אומר לנו הבאר משה מאוז'רוב – זה הענין של הגזל. הקב"ה מאשים את נח בגזל, לכן אמר לו"התיבה תטהר אותך" כי גזלת את התפילה מאותו דור. כותב רש"י (בבא קמא, צב, ב) - שפיל ואזיל. כלומר מחמת ענותנותו של אדם לא יהא בוש מלשאול דבר הצריך לו בין לתורה בין לפרנסתו ולתבוע חובו.
חז"ל אומרים על הפסוק (בראשית ו, ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' – נח היה עניו, ולכן לענווים יתן חן. אומרים חז"ל - ענוותנותו של נח, היא שגרמה לו לא לבקש על דורו – מי אני, שאני יבקש מהקב"ה על דור המבול?! הגמרא במסכת גיטין (נו, א), אומרת - אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו
ענוותנותו של נח, אומר הבאר משה מאוז'רוב, היא שהביאה את כל החורבן של אותו דור.
נביא עוד דוגמא מפרשה נוספת : אומרת התורה(בראשית יב, ו) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. כותב רש"י - עד מקום שכם. להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם.
אומרת התורה (יב, ח) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'. אומר רש"י - ויבן שם מזבח. נתנבא שעתידין בניו להיכשל שם על עון עכן, והתפלל שם עליהם. אומרת הגמרא (מסכת סנהדרין מד, ב) – (איוב לו-יט) הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ א''ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאילמלא (לא) הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתייר מרשעי ישראל שריד ופליט. כותב הבית אלקים למבי"ט (שער התפילה, פרק יב) – שני טעמים, יש לאדם להתפלל לפני שבאה עליו הצרה. יש אנשים שמגיעה אליהם הצרה, ואז הם מתפללים לקב"ה- בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ זה הדבר הכי קל.
אדם צריך להתפלל, עוד לפני שבאה הצרה, זה התפילה הכי יקרה לפני הקב"ה. למה?
יש בה מעלה מצד המתפלל, כי בזה שהוא מתפלל שהוא ברווח, יודע ומכיר שכל מה שיבוא עליו, הוא מאיתו יתברך, לא כן שמתפלל בעת צרתו, ואז מראה, שללא הצרה, לא היה מתפלל.
אדם שמתפלל ברווח, גם ב"ה שטוב לו, הוא מתפלל לבורא יתברך, הוא לא מחכה רח"ל, שתגיע איזה צרה. וב', מצד ה' יתברך, כותב המבי"ט - הגם שלא יפלא ממנו להצילו, בעת צרה, על כל פנים נקל יותר להצילו, בהיותו מתפלל קודם הצרה, שיכין את ענינו באופן שלא תגיע אליו הצרה.
אלה הדברים שמלמדים אותנו רבותינו. אם ככה, לאחר שלמדנו את כוח התפילה בפרשת השבוע, מסיימים את הימים הנוראים, התחלנו ספר בראשית, למדנו שהכל עמד"במצב הכן" – הדשא, האילנות, שום דבר לא בא ע"י תפילה. הייתי רוצה לסיים בע"ה, ברעיון נפלא, שמצאתי בספר זאת ליעקב :
חז"ל ממשילים את התורה לגשם (דברים לב, ב) יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי.. אומרים חז"ל - יַעֲרֹף כַּמָּטָר כמו גשם, כך לִקְחִי כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי על תעזובו. אומרים חז"ל בסיפרי – מה המטר הזה, כמו הגשם, יורד על האילנות ונותן מטעמים, כל אחד ואחד לפי מה שהוא – בגפן לפי מה שהוא, בזית לפי מה שהוא בתאנה לפי מה שהיא, כך דברי תורה, יש בהם מקרא, משנה הלכות ואגדות. אומרים חז"ל (מסכת נידה ע, ב) - מה יעשה אדם ויחכם אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה אתה רוצה לזכות לתורה? תעבוד פחות, תלמד יותר אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר (משלי ב-ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.
יוצא מכאן, שצריך התמדה ביחד עם תפילה.
מתחילים בס"ד ספר בראשית, מתחילים עכשיו שנה חדשה. צריך לדעת ש יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי – לכל אחד יש חלק בתורה. אין לך יהודי שאין לו חלק בתורה. הקב"ה נתן וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. מלמדים אותנו חז"ל – הכל היה עומד"הכן". יש לך עשב, יש לך אילנות, הכל מוכן, אבל בלי תפילה, שום דבר לא זז. לכל אדם יש חלק בתורה, אבל אם אדם לא יוריד דמעות בתפילה, ויבקש מהקב"ה וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ.
אם אדם לא מעתיר בתפילה, ממש כמו גשם יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, כמה שהקב"ה גזר עליך וחנן עליך, בלי תפילה, כמו שאומרת הגמרא (נידה ע) – יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו. הקב"ה ימטיר עלינו רוח ממרומים בע"ה, שיפתח את ליבנו בתורה, ובכוח התפילה שלנו, שכל אחד ואחד יתפלל בתחילת השנה, כל מה שהקב"ה גזר עלינו, במהלך הימים הנוראים ומסר ביד השלוחים, הקב"ה יפתח את אוצרו הטוב, בזכות התפילה, ונזכה כל אחד ואחד למשאלות הלב לטובה, ובראשם ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.