בס"ד
פרשת פנחס – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ב.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת פנחס. עוסקת הפרשה בתחילתה, בשכר ששילם הקב"ה לפנחס על המעשה שהוא עשה בהריגתו של זמרי בן סלוא, כפי שקראנו בשבת שעברה, בפרשת בלק.
השבת גם חודש מברכין, חודש אב, והגמרא(מסכת תענית כ"ט, א) אומרת - אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה.
היות והשנה, פרשת פנחס, היא הראשונה שקוראים בימי בין המצרים, אנחנו ננסה בע"ה, לחבר את הפרשה לימי בין המצרים, אבל קודם כל, בואו ונעמוד על נקודה אחת בפרשה :
הפרשה שלנו נפתחת בשכר שקיבל פנחס, על המעשה הנפלא שהוא עשה, כפי שהתורה מביאה בפרשת בלק.
לוקח פנחס רומח והורג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף.
דיברנו כבר בשבוע שעבר, שחוץ מאותם עשרים וארבע אלף, מתו עוד,(מחלוקת בין רש"י ורמב"ן) עפ"י רשי 167,000 איש, כתוצאה מהחטא של הזנות בשיטים וכתוצאה של החטא עבודה זרה, של בעל פעור, והקב"ה משלם לפנחס, על המעשה הנפלא שהוא עשה.
אומרת התורה –(יא) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי(יב) לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם:(יג) וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מכאן ואילך התורה עוברת מנושא לנושא, כאשר כל נושא מקושר לזה שלפניו. אנחנו נמצא כאן הרבה נושאים שעוברים מאחד לשני, אבל כל אחד קשור לזה שלפניו.
אחרי השכר שקיבל פנחס(טז) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(יז) צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם:(יח) כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר
אז מיד הקב"ה מצוה, על מה שעשו לנו המדינים שהחטיאו את עם ישראל, מביאה התורה את הציווי לצרור את המדינים. מיד לאחר מכן, מצוה הקב"ה, את משה רבינו ואת אהרון הכהן, לספור את ישראל(ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל
למה ציוה לסופרם?
אומר רש"י - ויהי אחרי המגפה וגו'. משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן, והוא מונה אותן לידע מנין הנותרות
כך כביכל הקב"ה, היות ונכנסו"הזאבים", הכוונה לחטא שהיה בבעל פעור ובשיטים, שנהרגו מעם ישראל כ"כ אנשים, אז הקב"ה מצוה למנות את עם ישראל.
עוד אומר רש"י - דבר אחר, כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה נמסרו לו במנין, עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירם במנין
בתחילת פרשת במדבר, מצוה התורה למנות את בני ישראל -(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:(ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם
הקב"ה מצוה למנות אותם, והיות וכך, משה רבינו קיבל את העם במספר, והיות ומשה רבינו צריך להסתלק מן העולם, אז הוא צריך להחזיר אותם במנין. גם החומש הזה, נקרא חומש הפקודים, על שם פעמיים שמנו את עם ישראל – פעם אחת בפרשת במדבר, והפעם השניה בפרשת פנחס.
מיד לאחר המנין של בני ישראל, מופיע המספר הכולל של בני ישראל(במדבר כו, נא) אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים קצת פחות מהמנים שמופיע בפרשת במדבר. צריך לקחת בחשבון, שמתו 200 אלף בחטא של השיטים, ובעדת קֹרח מתו כמעט 15,000, אז בקיזוז המספרים האלה, יש לנו כמעט את אותו מספר שהיה בהתחלת הארבעים שנה ובסוף הארבעים שנה.
משה רבינו מונה את עם ישראל, ויש לנו את המנין של עם ישראל, כל שבט ושבט כמה הוא מונה(כו, נג) לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת(נד) לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ היות ואנחנו עכשיו יודעים כמה כל שבט מונה, וחלוקת הארץ נעשתה עפ"י הגודל של אותו שבט.
אם ככה, עכשיו אחרי שמנו את עם ישראל, יש לנו כאן את המספר המדוקדק, כמה מונה כל שבט ושבט, ואחרי שאנחנו יודעים כמה מונה כל שבט ושבט, מצוה הקב"ה לחלק את הארץ, לפי גודל השבטים.
הנושא הבא – לאחר שהקב"ה מחלק את הארץ לפי הגודל, באות בנות צלופחד ותובעות את חלקם בארץ.
אם הקב"ה מצוה לחלק את הארץ, אז יש להם דרישה –"אנחנו גם רוצים חלק בארץ"(במדבר כז, ג) אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ(ד) לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ
משה רבינו לא יודע מה לעשות, הוא שואל את הקב"ה(ו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר(ז) כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן.
אז הנושא מובן, היות ועם ישראל שומע שמקבלים את הנחלה בישראל, לפי גודל השבט, עכשיו באות בנות צלופחד, ומבקשות גם הם חלק. פתאום משה רבינו שומע דבר חדש.
הקב"ה אומר לו – אתה תיתן להם נחלה.
משה רבינו שומע, שהוא צריך לתת, פירוש הדבר –"אני נכנס לארץ ישראל". זאת אומרת, שבטלה הגזרה, שאני לא נכנס לארץ ישראל – בשורה טובה למשה רבינו.
מיד אחרי זה אומר לו הקב"ה(יב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(יג) וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ
אתה לא תזכה להיכנס לארץ ישראל, אתה רק תזכה לראות אותה ולא מעבר לזה, למה?
כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן
משה רבינו שומע, שהוא עתיד לחלק את הארץ, אז הוא היה בטוח שהוא ניכנס.
אמר לו הקב"ה – אתה לא תיכנס לארץ, אלא אתה רק תראה את הארץ ולא יותר מזה.
השלב הבא – משה רבינו שומע, שהוא לא ניכנס לארץ ישראל –(טו) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר(טז) יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה(יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה
משה רבינו אומר – הגיע הזמן לתבוע את צרכי, כך מביא רש"י - יפקד ה'. כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר, הגיעה שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי, אמר לו הקב"ה, לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל(במ"ר כא, יד), וזהו שאמר שלמה, נוצר תאנה יאכל פריה.
זו לא פעם ראשונה, שמשה רבינו שומע את זה, אבל פעם ראשונה שהוא שומע את זה, באופן ישיר מפי הגבורה.
הוא כבר שמע את זה, אומרים חז"ל, בזמן שאלדד ומידד התנבאו במחנה ואמרו משה מת ויהושע מכניס. הקב"ה אומר למשה רבינו לסמוך את ידיו וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה.
עד כאן הפסוקים, פחות או יותר בסדר של האירועים, עפ"י הסדר שהם אירעו.
כאן בסוף הפרשה, בפרק כ"ח ואילך, מופיעים שבעים פסוקים שהתורה עוסקת בקרבנות שעם ישראל מביא במהלך השנה, הן קרבן תמיד של שחר ובין ערביים, והן קרבן של שבת ושל ראש חודש לכל המועדים כולם, כל הקרבנות מופיעים כאן אחד אחרי השני.
נשאלת השאלה – מה נכנסת כאן פרשת הקרבנות? פרשת הקרבנות צריכה להיות בחומש ויקרא. מה זה עושה כאן, לקראת סוף החומש, פתאום מביאים לך קרבנות, זה לא חומש הקרבנות. זה צריך להיות בחומש ויקרא, ששם מופיעים הקרבנות.
השאלה היותר קשה – קרבן התמיד כבר מופיע בפרשת תצוה, כבר ציותה על זה התורה, אז למה זה מופיע שוב פעם כאן?
אומר רש"י - צו את בני ישראל. מה אמור למעלה, יפקוד ה', אמר לו הקב"ה, עד שאתה מצוני על בני, צוה את בני עלי. משל לבת מלך שהיתה נפטרת מן העולם והיתה מפקדת לבעלה על בניה וכו', כדאיתא בספרי(קמב).
נשאלת השאלה- מה זה הענין של הקרבנות, שמופיעים דוקא כאן, בפרשת במדבר.
רש"י אומר תירוץ - את הכבש אחד. אף על פי שכבר נאמר בפרשת ואתה תצוה וזה אשר תעשה וגו'(שמות כט, לח), היא היתה אזהרה לימי המלואים וכאן צוה לדורות
מה שנאמר בפרשת תמיד, בפרשת תצוה, זה רק לימי המילואים, כאן הציווי הוא לדורות. זה ההבדל סין מה שנאמר בפרשת תצוה, לבין מה שנאמר בפרשת השבוע.
הרמב"ן חולק עליו, ואומר – לא יכל להיות, הרי שם גם נאמר(פרשת תצוה) עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם, אם כך כתוב, אז זה לדורות, אז מה פתאום התורה חוזרת ומדברת על ענין התמיד, שוב פעם כאן? שאלתו של הרמב"ן.
הרמב"ן מביא כמה יישובים לענין, ואומר שבמדבר לא הקריבו מוספים וגם לא נסכים, וכאן הקב"ה ציוה שיביאו גם נסכים וגם מוספים, דברים שלא היו במדבר. אז יש תוספת למה שנאמר שבפרשת תצוה, ולכן התורה חוזרת פעם נוספת, על קרבן התמיד.
האור-החיים יש לו תירוץ אחד. מי שרוצה יעיין שם בפנים, אני רק רוצה לעמוד על תירוצו של רבינו בחיי, כאן בפרשה, ורבינו בחיי לא מביא את המדרש, אבל המדרש(ילקוט שמעוני אות תשע"ו) שואל – ומפני מה אומרה ושונה?
למה התורה חוזרת על זה, אחרי שזה נאמר בפרשת תצוה, למה התורה חוזרת פעם נוספת?
אומר המדרש(ילקוט שמעוני, אות תשע"ו) – ר' יהודה אומר לפי שהיו ישראל אומרים, לשעבר היו המסעות נוהגים והתמידים נוהגים. פסקו המסעות, פסקו התמידים.
עם ישראל אמר, שכל קרבן התמיד, קשור למסעות. כל זמן שיש מסעות, יש קרבן תמיד. פסקו המסעות, אין יותר קרבנות.
אמר הקב"ה למשה – לך אמור לישראל שהיו נוהגים בתמידים- יהיו נוהגים בקרבן תמיד לא רק שיהיו במדבר, אלא קרבן התמיד, ינהגו בו כל הזמן, בכל זמן ובכל עת.
נשאלת השאלה- למה חשבו ישראל, שברגע שפסקו התמידים, פסקו גם הקרבנות?
בא כאן רבינו בחיי, ואומר דבר נפלא ביותר. אני לא ניכנס לכל הסוגיה, מי שרוצה יפתח גמרא(מסכת חגיגה ו), שם הגמרא דנה, לגבי הפסוק עוֹלַת תָּמִיד הָעֲשׂוּיָה בְּהַר סִינַי.
השאלה – איזה קרבן הקריבו בהר סיני? האם הקרבן שהקריבו היה קרבן ראיה או קרבן תמיד? מחלוקת.
שיטת ר' עקיבא – הקרבן שהקריבו בהר סיני, היה קרבן תמיד, וזה קרבן עוֹלַת תָּמִיד הָעֲשׂוּיָה בְּהַר סִינַי, שהקריבו אותה אז, ומאז לא פסקה.
שואלת שם הגמרא – איך אתה יכל להגיד, שזו אותה עולת התמיד שהקריבו אותה אז, ומאז לא פסקה?
והרי הנביא עמוס אומר(ה, כה) הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל האם הבאתם לי במדבר, שואל הקב"ה, זבחים או מנחה?
פירוש הדבר, שעם ישראל לא הביא זבחים ומנחה. למה?
כי הגמרא(מסכת יבמות) אומרת, שעם ישראל היה נזוף במדבר, הראיה שלא היתה להם רוח צפונית.
למה הם היו נזופים?
אומרת הגמרא(מסכת יבמות) עפ"י רש"י – שהם חטאו בעגל, ועפ"י תוספות – בגלל חטא המרגלים.
אם עם ישראל היה נזוף, אז גם עם ישראל, לא הביא קרבן תמיד.
אם ככה, על זה אומר הנביא עמוס - הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר?
יוצא שעם ישראל לא הקריב. אז איך יכל להיות עוֹלַת תָּמִיד הָעֲשׂוּיָה בְּהַר סִינַי, עפ"י ר' עקיבא, שאותה עֹלה שהקריבו בהר סיני, לא פסקה?
אומר ר' עקיבא – הכוונה לשבט לוי. שבט לוי לא הפסיק להביא קרבן תמיד, מ- עוֹלַת תָּמִיד הָעֲשׂוּיָה בְּהַר סִינַי, ועד הכניסה לארץ ישראל.
למה דוקא שבט לוי?
בגלל ששבט לוי לא היה נזוף. הוא לא היה בחטא העגל ולא בחטא המרגלים. בשתי החטאים האלה הוא לא היה.
ואם אמרנו שעם ישראל היה נזוף, למה??
בגלל חטא המרגלים(תוספות) ובגלל חטא העגל(רש"י), ושבט לוי אין לזה קשר, אם כך, הם לא היו נזופים. אם הם לא היו נזופים, אז הם לא הביאו קרבן תמיד.
אם הם הביאו קרבן תמיד, זה היה קרבן פרטי שלהם, מהכסף של שבט לוי, אז הם הביאו את הקרבן.
אז זה מה שכתוב עוֹלַת תָּמִיד הָעֲשׂוּיָה בְּהַר סִינַי, הכוונה לשבט לוי – הם הביאו את זה מאז, מאז הם המשיכו, כי הם לא היו נזופים, וזה הפשט פה.
מה שהנביא עמוס מדבר, הוא מדבר על כלל ישראל. כלל ישראל כולו, לא הביא את הקרבן.
אם ככה, אומר רבינו בחיי, לאור דברי הגמרא – זה מה שהתורה באה לצוות. עד עכשיו הביאו שבט לוי קרבן התמיד, אם ככה, באה התורה ומצוה אותנו צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – כאן הציווי הוא לכל ישראל.
עד עכשיו, עם ישראל הביאו עוֹלַת תָּמִיד הָעֲשׂוּיָה בְּהַר סִינַי, זה רק שבט לוי הביא, מכאן ואילך, הקב"ה מצוה לכל כלל ישראל. עד כאן, ביאורו של רבינו בחיי.
אני רוצה להיכנס לנושא נוסף, והנושא הזה מופיע בספר אזנים לתורה, זה הרב סורוצקין.
האזנים לתורה שואל – למה נסמכה פרשת קרבנות, למינויו של יהושע?
אם אמרנו שכל הפרשה כולה, הולכת בסדר רץ, נושא אחר נושא, מה ניכנס פה קרבנות – קרבן התמיד, אחרי המינוי של יהושע?
אומר הספר אזנים לתורה, תירוץ נפלא ביותר – היות ואברהם אבינו, שאל את הקב"ה שאלה, בברית בין הבתרים(בראשית טו, ח) בַּמֶּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה - איך אני אדע, שאני ארש את ארץ ישראל?
מה התשובה שהקב"ה אמר לו?
(בראשית טו, ט) קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל - מה זאת התשובה הזאת?!
אברהם אבינו אומר בַּמֶּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, אז מה אתה עונה לו תשובה כזאת?
אומר רש"י במקום – בזכות קרבנות יירשו את הארץ.
הוה אומר, איך נוחלים נחלה בארץ ישראל?
ישנה רק דרך אחת בזכות הקרבנות.
אומרת הגמרא(מסכת תענית כ"ז, ב) - א''ר יעקב בר אחא אמר רב אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר(בראשית טו-ב) ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם רבש''ע שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה א''ל לאו אמר לפניו רבש''ע הודיעני במה אירשנה א''ל(בראשית טו-ט) קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו' אמר לפניו רבש''ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם
יוצא, שקריאת הקרבנות נחשבת, כהבטחה של הקב"ה לאברהם אבינו, כאילו מקריבים את הקרבנות.
אם אלה פני הדברים, אומר האזנים לתורה יסוד נפלא – אם הקב"ה אומר לאברהם אבינו, שהזכות לרשת את ארץ ישראל, באה בזכות הקרבנות, והקב"ה אומר כאן, להטיל גורלות, כדי לנחול את הארץ, אם ככה אומר הקב"ה למשה רבינו – אתה רוצה שמישהו ינהיג? מי נבחר – יהושע בן-נון.
אתה רוצה להגיד ליהושע בן-נון, איך הוא יירש את הארץ? קרבנות.
כמו שאמרתי לאברהם אבינו, בברית בין הבתרים, שבזכות הקרבנות, אברהם יירש את הארץ, אותו דבר תגיד ליהושע בן-נון, שיקפיד על הקרבת הקרבנות.
אם הוא יקפיד, אז הוא יירש את הארץ. אלה דברי האזנים לתורה. הוא מסביר מדוע נסמכה פרשת הקרבנות, לפרשת מינויו של יהושע.
ממשיך האזנים לתורה, בשלב נוסף, ובשלב הנוסף הזה, נוכל להשתמש בו, בס"ד גם בהמשך.
הגמרא(מסכת מגילה ג) עוסקת, כאשר מלאך הגיע ליהושע, והכוונה למלאך מיכאל, וחרבו שלופה בידו. אמר לו המלאך – אמש ביטלתם קרבן של בין הערביים, והיום ביטלתם תורה.
שואל אותו יהושע – על מה באת?
אומר לו המלאך – באתי על ביטול תורה.
שם בנביא מוזכר פסוק - הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ(יהושע ה, יג) מה פירוש הדבר?
אומר תוספות - הלנו אתה הכי קאמר בשביל תלמוד תורה באת דכתיב תורה צוה לנו אם לצרינו או בשביל הקרבנות שמגינים עלינו מצרינו.
שאל יהושע בן-נון – על מה באת? באת על ביטול תורה, שנאמר"לנו" – תורה ציוה לנו... או באת על ענין ביטול קרבן התמיד, שמגן עלינו מפני האויבים?
יוצא, שקרבן התמיד, מגן על ישראל מפני האויבים.
אם ככה, אומר האזנים לתורה – תבין טוב מאוד, אם יהושע הולך להילחם כנגד ל"א המלכים, שנמצאים בארץ ישראל, הוא צריך הגנה. מה ההגנה שתגן עליהם?
ההגנה שתגן עליהם, זה קרבן תמיד. למה?
כי זה מה שכתוב כאן, כך אמר המלאך - הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ – האם באת בגלל ביטול תורה, שנקרא"לנו", או באת בגלל ביטול תמיד, שנאמר"צרינו"?
יוצא, שקרבן התמיד מגן עלינו, מפני מה?
קרבן התמיד מגן עלינו, מפני האויבים שלנו.
אם ככה אנחנו יכולים להבין טוב – אם יהושע בן-נון הולך להילחם מול ל"א המלכים, מה יגן עלינו מפני מלחמת המלכים?
קרבן התמיד.
קרבן התמיד מגן עלינו מפני צרינו. עד כאן דבריו של האזנים לתורה.
ולסימוכין, נביא לזה גמרא נוספת(מסכת בבא קמא פ"ב, ב מסכת סוטה מ"ט ) שאומרת - תנו רבנן כשצרו בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ ובכל יום היו משלשים להם בקופה דינרין והיו מעלין להם תמידים היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית אמר להם כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרים בידכם למחר שילשלו דינרין בקופה והעלו להם חזיר כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה
מה אמר להם אותו חכם? דעו לכם, מה שמגן על היהודים, זה קרבן התמיד. כל זמן שישראל עוסקים בעבודה, לא ימסרו על ידכם.
יוצא שקרבן התמיד, הוא המגן מפני האויבים.
אם ככה, נפלא ביותר, מה שאומר האזנים לתורה – היות ויהושע הולך להילחם על כיבוש הארץ, מה יגן עליו מפני האויבים?
קרבן התמיד –הוא יגן.
לכן בא הקב"ה וציוה(במדבר כח, ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ.
מצוה הקב"ה קרבן תמיד, למה?
אם אתה הולך להילחם, מה יגן עליך? קרבנות.
אז פותח הקב"ה בקרבן תמיד, שהוא מגן עלינו מאויבנו. הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ- זה פירוש אחד, ופירוש שני – מה שכתוב בגמרא(מסכת בבא-קמא ) שהעניין של קרבן התמיד, מגן עלינו מפני האויבים.
אני רוצה רק להוסיף עוד נקודה אחת נפלאה, שעומד עליה הבאר משה מאוז'רוב, בספר יהושע :
אומר המלאך ליהושע – אמש ביטלתם תמיד של בין הערביים, והיום ביטלתם תלמוד תורה, למה באת?
מה זאת אומרת למה באת? אם הוא הגיע היום ולא אתמול, אז למה באת?
ודאי שהיה ביטול תורה, כי אם היה לו בעיה בזה שלא הקריבו קרבן התמיד, הוא היה מגיע אתמול. מה הולך כאן?
שאלה נוספת הוא שואל – למה מיכאל הגיע?
כתוב ברש"י, שמיכאל הגיע, הוא עמד עם החרב. אז למה דוקא הוא?
אומר הבאר משה מאוז'רוב, תירוץ נפלא ביותר, שימו לב:
הוא מביא גמרא(מסכת מנחות ק"י, א) שאומרת – אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב, זֶה מִזְבֵּחַ בָּנוּי וּמִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן. מה הוא מקריב שם?
אומר תוספות – דעה 1. מקריב כבשים של אש. דעה 2. מקריב נשמותיהם של צדיקים.
וזהו שאנחנו מתפללים כל יום בתפילה - וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ
איזה רצון?
אומר תוספות – זה הקרבנות האלה, שאותם מיכאל, השר הגדול, מקריב.
אומר הבאר משה מאוז'רוב, יסוד נפלא ביותר :
כתוב שם מה הראיה של הגמרא, שמיכאל מקריב קרבן, שנאמר(דברי הימים ב, ב –ג) לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל.
מה זאת לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל?
אומר הבאר משה מאוז'רוב – זֹאת, זו התורה, שנאמר וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
פירוש הדבר, שעם ישראל יש לו שתי אפשרויות – או להקריב קרבן, ואם אין לו אפשרות להקריב קרבן, כי אין בית המקדש. אז מה מגן?
אומרת הגמרא(מסכת תענית) – אמר הקב"ה כבר התקנתי להם סדר.מה הסדר?
אם אין קרבנות, אז יש וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ - תגיד, תלמד. כל העוסק בתורת חטאת, כאילו הקריב חטאת. כל העוסק בתורת עֹלה, כאילו הקריב עֹלה, וכל העוסק בתורת תמיד, כאילו הקריב תמיד.
אז יש לך שתי אפשרויות – או שתביא קרבן, ואם אין לך אפשרות להביא, לפחות תעסוק בתורה, שהיא במקום קרבן.
בא המלאך מיכאל, ואומר ליהושע בן-נון – דע לך, שהכוח שלי להקריב קרבנות למעלה, בא רק מהכוח של עם ישראל, שנאמר לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל.
בזכות התורה שעם ישראל לומד למטה, שנאמר וְזֹאת הַתּוֹרָה, זה נותן לי את הכוח להקריב קרבנות למעלה. ברגע שעם ישראל לא לומד תורה, גם למעלה לא מוקרבים קרבנות.
אם ככה, אומר הבאר משה מאוז'רוב, לכן הוא הגיע עם חרב, למה הוא בא עם חרב?
הוא אמר – עם זה אני הולך לשחוט. אתמול לא נתתם לי לשחוט. למה?
למה לא הקרבתם תמיד של בין הערביים?? חשבתי שאם לא הקרבתם תמיד של בין הערביים, במקום זה, תלמדו תורה, שכל העוסק בתורת תמיד, כאילו הקריב תמיד. אתם תלמדו תורה, וזה ייתן לי את הכוח להקריב קרבן למעלה.
אתם, מה עשיתם?
שכל העוסק בתורת תמיד, כאילו הקריב תמיד. אז חיכיתי שאולי תלמדו תורה, וזה ייתן לי כוח להקריב למעלה קרבן. מה אתם עשיתם??
לא קרבן ולא תורה. אז ביטלתם את הקרבן שלי למעלה.
מגיע מיכאל ואומר – עכשיו ביטלתם את הקרבן שלי, גם אני לא הקרבתי למעלה. למה?
כי אתם למטה לא הקרבתם קרבן תמיד, ולא עסקתם בתורה, אז ביטלתם ממני, את קרבן התמיד, שאני מקריב למעלה. אלה דבריו הנפלאים, של הבאר משה מאוז'רוב.
אני רוצה להיכנס לעוד נושא :
ביום ראשון השבוע, התעננו תענית, של י"ז בתמוז. ידוע לכולם, שעיצומו של חודש, הוא הקובע, ולא עיצומו של יום, וענין התענית נקבע, היות וביום הזה, הצום הזה, הוא הצום של חודש רביעי, וישנה תענית נוספת, של הצום החמישי, הצום של ט' באב.
המשנה(מסכת תענית פרק ד', משנה ו') אומרת - חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהָבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל
כל מי שקורא את הדברים האלה, מיד תמהה – דבר ראשון נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת – זה התוצאה, למה זה הדבר הראשון שכתוב?
תגיד בי"ז בתמוז, נעשה העגל, וכתוצאה מהעגל, נשתברו הלוחות. שברון הלוחות זה תוצאה של חטא העגל.
את העגל הוא לא מזכיר בכלל.
וּבָטַל הַתָּמִיד – מה זה? בוטל הכל, לא רק התמיד – לא היה תמיד, לא היו מוספים, שום קרבן לא נעשה. ברגע שבוטל התמיד, בוטל הכל.
אז נכון, שהתמיד הוא ההתחלה של הבוקר, ואם בוטל התמיד, אז בוטל הכל, אז למה אתה משתמש רק בבטל התמיד? תכתוב בטלו הקרבנות, תכתוב מילה אחת. למה אתה מזכיר בוטל התמיד?
האשכנזים יש להם פיוט, שאומרים אותו בי"ז בתמוז. אני לא אקרא את כל הפיוט, כי הוא ארוך, אני רוצה להשתמש רק בסופם של שלושה בתים. הפיוט הזה מדבר, על מה שאירא בי"ז בתמוז.
הולך הפיוט כך - וְנֻטַּל מֵחָתָן וְכַלָּה אֶצְעָדָה וְצָמִיד, והבית השני מסתיים כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז בֻּטַּל הַתָּמִיד.
השלב הבא - שָׁלַף אוֹיֵב עָלֵינוּ לָאֶבַח....כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז בָּטְלוּ עוֹלָה וָזָבַח.
נִתְפַּזַּרְנוּ בְּכָל פִּנּוֹת... כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז בָּטְלוּ קָרְבָּנוֹת.
בשביל מה כל השלבים? תגיד בוטלו הקרבנות – תמיד בתוכו, מוספים בתוכו, חטאת בתוכו, הכל בוטל !
למה אתה אומר"בוטל התמיד"? כל הקרבנות בוטלו, מה הייחוד בזה, שבוטל התמיד??
אם אתה רואה, שהמשנה שמה דגש על"בוטל התמיד", משמע, ש"בוטל התמיד", זה תחילתה של המפלה של עם ישראל, זה תחילת החורבן. למה זה תחילת החורבן?
פשוט מאוד – כי השלב הבא, אחרי"בוטל התמיד", מה כתוב?
אומרת המשנה - וְהָבְקְעָה הָעִיר. מה ההכנה ל - וְהָבְקְעָה הָעִיר? בָטַל הַתָּמִיד.
אם אמרנו קודם, שמה שמגן על עם ישראל, שאף אחד לא יכל לתפוס אותם, זה קרבן התמיד.
אם אמרנו, שהמלאך שאל את יהושע - הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ. מה זה לְצָרֵינוּ?
שקרבן התמיד, מגן עלינו מפני האויבים.
אומר אותו זקן, שמכיר בחכמה יוונית – כל זמן שיש להם קרבן התמיד, לא תצליחו לפגוע בהם. תעצרו את קרבן התמיד, ותצליחו להילחם.
אם זה מה שנאמר, אומרת לנו המשנה – אם בָטַל הַתָּמִיד, מה השלב הבא? הָבְקְעָה הָעִיר. כי כל זמן שהיה קרבן התמיד, הם לא יכלו להבקיע את העיר.
כדי שתהיה להם את היכולת להבקיע את העיר, מה הם צריכים?
הם צריכים לבטל את קרבן התמיד.
בכל אופן, בואו נראה הלאה מה שכתוב בדברי רבותינו, וננסה להבין מה שרשם :
המדרש(במדבר רבה, פרק כ"א, אות כ"א) אומר - אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם בִּירוּשָׁלַיִם וּבְיָדוֹ עָוֹן, כֵּיצַד, תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּלַּיְלָה, וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם, מִכָּל מָקוֹם לֹא לָן אָדָם בִּירוּשָׁלַיִם וּבְיָדוֹ עָוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר(ישעיה א, כא): צֶדֶק יָלִין בָּהּ וגו'.
שואל הלש"ם, בתוך הלש"ם יש ביאור שנקרא"ביאור הדע"ה", שזה דרושי עולם התוהו, ושם הוא שואל שאלה:
אם אתה אומר, שקרבן התמיד של שחר, מכפר על עברות של לילה, ותמיד של בין הערביים, מכפר על עברות של יום, אז איך נחרב בית המקדש? הרי עברות מתכפרות באופן אוטומטי. כל זמן שהקריבו קרבן תמיד, זה כיפר. אז איך נחרב בית המקדש?? שאלתו של הלש"ם.
אומר הלש"ם תשובה – פשוט מאוד, מתי מכפר קרבן התמיד על עברות? כשבן-אדם עבר עברה, והוא חוזר בתשובה, אז זה מכפר. אבל בני אדם שעושים עברה, מתוך ידיעה, שקרבן התמיד מכפר, עליהם זה לא כיפר. זה כיפר רק על אנשים שרצו לעשות תשובה.
אחד שחטא ואמר – כדי שקרבן התמיד יכפר, אז זה לא כיפר. היות והאנשים השתמשו בקרבן התמיד הזה, כדי לעבור עברות, אומר הלש"ם, לכן הקב"ה לא קיבל את זה, קרבן התמיד לא כיפר עליהם, ולכן נחרב בית המקדש.
נלך למדרש נוסף, שמופיע בזוהר הקדוש :
כותב הזוהר הקדוש, שתמיד של שחר, כנגד אברהם אבינו, שנאמר וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר...
תמיד של בין הערביים, כנגד יצחק אבינו, שנאמר(בראשית כד, סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה...
עד כאן דברי הזוהר. הוא מרחיב בכמה ראיות, אבל זה עקרון הדבר.
במדרש רבה(ויקרא רבה, פרשה ב', אות י"א) מופיע גם בילקוט שמעוני(אות צ"ט, ספר בראשית).
אומר המדרש - וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר וגו' וּבָאַיִל הוּא אוֹמֵר(ויקרא א, יא): צָפֹנָה לִפְנֵי ה', אָמְרוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת יִצְחָק בְּנוֹ הִתְקִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי כְבָשִׂים, אֶחָד שֶׁל שַׁחֲרִית וְאֶחָד שֶׁל עַרְבִית, וְכָל כָּךְ לָמָּה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין תָּמִיד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְקוֹרִין אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה צָפֹנָה לִפְנֵי ה', זוֹכֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲקֵדַת יִצְחָק...
כל אחד שקורא את המדרש, שואל את עצמו שאלה – מה הקשר - בגלל שאברהם אבינו עשה עקדת יצחק, לכן זכינו לקרבן התמיד?? מה הקשר בין קרבן התמיד לעקדת יצחק??
שאלה נוספת – גמרא(מסכת כתובות י, ב) אומרת - אמר רבי אלעזר מזבח מזיח ומזין מחבב מכפר היינו מכפר.
ארבעה דברים עושה המזבח, אני לא ניכנס לפרט את זה כרגע.
אומר רש"י - מזין. בזכות הקרבנות העולם נזון שהקרבנו' באין מן המזון וגורמין לו ברכה.
אומר המהרש"א – מזין. אתה יודע מה מביא תזונה לעולם? זה רק קרבן אחד. איזה קרבן? קרבן התמיד.
קרבן התמיד הוא המזין, ושאר עֹלות שנקרבו עליו, שנאמר בו אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי – זה לחם של הקב"ה.
אם אתה נותן לי לחם, אז אני נותן לך בחזרה לחם. כל הברכה שבאה לעולם, באה לעולם דרך קרבן התמיד.
כל אחד שקורא את הדברים האלה, עומד מופתע. בכלל המילה הזאת לַחְמִי, היא פלא מופלא.
אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי?! הקב"ה צריך לאכל לחם?!
מופיע במדרש(תנחומא שמות, אות י') - רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר: שְׁלֹשָה דְּבָרִים שָׁמַע מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה וְנִבְהַל » וְנִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ(מלכים א ח, כז). אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: לֹא כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה סָבוּר, אֶלָּא עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ בַּצָּפוֹן, וְעֶשְׂרִים בַּדָּרוֹם, וּשְׁמוֹנָה בַּמַּעֲרָב, וּשְׁמוֹנָה בַּמִּזְרָח, וַאֲצַמְצֵם שְׁכִינָה שֶׁלִּי וְאֶשְׁכֹּן בֵּינֵיהֶם, וּכְתִיב: וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי(שמות כה, כב). וּכְשֶׁאָמַר צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי(במדבר כח, ב), אָמַר מֹשֶׁה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם מַכְנִיס אֲנִי כָּל הַחַיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל הַבְּהֵמוֹת אֵין בָּהֶם הַעֲלָאָה אַחַת, וּבְכָל הָעֵצִים שֶׁבָּעוֹלָם אֵין בָּהֶם הַבְעָרָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה(ישעיה מ, טו) אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, לֹא כְּמוֹ שֶׁאַתְּ סָבוּר, אֶלָּא אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר(במדבר כח, ד), וְלֹא שְׁנַיִם בְּבַת אַחַת, לְפִי שֶׁאֵין לְפָנַי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. לָמָּה? אִלְמָלֵי הָיָה לְפָנַי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּשֶׁהָיִיתָ אֶצְלִי אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַלְתָּ. וְאִם הָיָה לְפָנַי אֲכִילָה, הָיִיתָ אוֹכֵל, אֶלָּא רֵיחַ נִיחֹחִי(במדבר כח ב), הָרֵיחַ תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב(במדבר כח, ב). וּכְשֶׁאָמַר וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ, תָּמַהּ וְאָמַר: מִי יוּכַל לָתֵת פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם(תהלים מט, ט), אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ(תהלים מט, ח). אָמַר לוֹ: לֹא כְּמוֹ שֶׁאַתְּ סָבוּר, אֶלָּא זֶה יִתְּנוּ, כָּזֶה יִתְּנוּ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אָמַר: שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ(איוב לו, כג). אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרָחוֹת עִם יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה כָּךְ, אָמַר: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ(תהלים קמד, טו), אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ(תהלים קמו, ה).
שואל המדרש(במדבר רבה, פרשת פנחס) - אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב: אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי, וְכִי יֵשׁ לְפָנָיו אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, לְמֹד מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת(תהלים קד, ד): מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט, מֵהֵיכָן נִזּוֹנִין, רַבִּי יוּדָן אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִזִּיו שְׁכִינָה הֵם נִזּוֹנִין, שֶׁנֶּאֱמַר(משלי טז, טו): בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים.
אז מה זה קָרְבָּנִי לַחְמִי?
בא הנציב בפרשת השבוע, ואומר ביאור נפלא ביותר – מה זה לחם? למה ללחם קוראים לחם?
לחם, פירוש הדבר הלחמה. מה אתה מלחים?
אומר הנציב – אתה מלחים את הגוף לנשמה. הגוף צריך לאכל, אם הוא לא אוכל, הוא מת.
איך אתה דואג, שהנשמה תישאר אצלך ולא תברח?
תיתן לגוף לאכל לחם. הלחם מחבר, בין הגוף לנשמה.
אומר הנציב – אמר הקב"ה – אתה יודע איך אתה נהיה מחובר אצלי בהלחמה?
אני ואתה, מלחמים בחיבור אחד. במה?
בְ - קָרְבָּנִי לַחְמִי – תביא קרבן תמיד, אתה נצמד אלי, אנחנו נעשים מולחמים.
זה מופיע בעוד מקום – גמרא(מסכת חגיגה יד, א) - לכו לחמו בלחמי אלו בעלי תלמוד.
ברגע שאדם לומד גמרא, הוא מחובר לקב"ה בהלחמה.
אומר הנציב – שתי דברים אמר הקב"ה, שאתה מצמיד אותי, אני נדבק אליך – קרבן תמיד ותלמוד.
אם קרבן תמיד ותלמוד, אנחנו יכולים להבין את מה שאומר המלאך ליהושע – אמש ביטלתם תמיד של בין הערביים, אז אין לכם את ההצמדה של קרבן התמיד, ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה, אז אין לכם את ההצמדה של לימוד תורה.
שתי דברים שמצמידים אותי אליכם – תורה ותלמוד תורה. את שניהם אין לכם.
אם ככה אומר הנציב, זה פירוש הדבר אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי-אתה יודע איך אתה נצמד אלי בהלחמה? בקרבן התמיד.
ע"י קרבן התמיד, אתה דבוק איתי !
אם ככה, אנחנו שואלים את עצמנו - מה יש בקרבן התמיד, שהקב"ה אומר עליו, שרק איתו אנחנו מולחמים אליו? מה יש בקרבן הזה, שמי שמקריב אותו, נעשה מולחם לקב"ה?
בא הנציב, וממשיך הלאה עם אותו קו, וזה יסביר לנו, למה נסמך מינוי יהושע, למצות קרבנות :
כתוב בגמרא(מסכת כתובות) שמזבח מזין, כל הפרנסה באה דרך המזבח, כפי שאומר המהרש"א, שהפרנסה באה, דרך קרבן התמיד.
אומר הנציב – משה רבינו בפרשת השבוע, אומר לקב"ה – אם אני מסתלק מהעולם אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת , תמנה איש על העדה, אשר יבוא לפניהם ואשר יצא לפניהם, ולא תהיה עדת ישראל, כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.
בשביל מה מסביר זאת משה לקב"ה? הקב"ה לא יודע מה צריך למנות??
אמר משה – ריבונו של עולם, שלוש פרנסים טובים העמדת להם לישראל, כך אומרת הגמרא(מסכת תענית), ושלש מתנות טובות, ניתנו על ידיהם – המן, בזכותו של משה רבינו. אם המן בזכותו של משה רבינו, אמר משה – מה יהיה כשאני אסתלק מן העולם? מה עם ישראל יאכלו??
כשאסתלק מן העולם, עם ישראל יהיו כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.
אמר הקב"ה – תגיד להם שיקריבו קרבן תמיד. למה קרבן תמיד?
כי הגמרא(מסכת כתובות) אומרת, שמזבח מזין. מה מזין? קרבן תמיד. כל הפרנסה באה מקרבן תמיד. אם אתה ביקשת פרנסה, אז מה התשובה?
תגיד להם שיקריבו קרבן תמיד, וממנו תבוא הפרנסה. עד כאן דברי הנציב.
רבותי, אני רוצה ללכת לעוד גמרא אחת, ומהגמרא הזאת בע"ה, נתחיל לקשור קצוות :
הגמרא מופיעה במסכת פסחים(נז, א), ומביאה ארבע צווחות שצווחה העזרה.
העזרה היתה"חייה", ובשעה שעשו משהו שלא כהוגן, אז העזרה השמיעה צעקה.
שני דברים היא השמיעה, על דברים שליליים, ושני דברים היא השמיעה על דברים חיוביים.
על איזה שני דברים היא השמיעה צעקה?
אחת הצעקות היתה – צא מכאן יששכר כפר ברקאי.
יששכר כפר ברקאי היה כהן גדול, והעזרה צעקה – צא מפה כהן גדול! למה?
אומרת הגמרא - שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים – לעצמו הוא דואג, אבל מחלל את שמו של הקב"ה. למה?
דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה – הוא היה שם כפפות על הידיים, ועובד עבודה בבית המקדש. אסור לעשות את זה. אסור שתהיה חציצה, בין יד הכהן לכלי שרת. הוא היה אסטניס, ולא רצה שיגע בו דם על הידיים, אז הוא שם כפפה, ואסור לעשות כך.
אדם שפגע בקודש, אז יצאה בת-קול מהעזרה, ואמרה צא מכאן יששכר כפר ברקאי, שאתה מכבד את עצמך ופוגע בכבוד שמים.
שואלת הגמרא מה קרה איתו בסוף - אמרי מלכא ומלכתא( רש"י – ממלכי בית חשמונאי) הוו יתבי המלך והמלכה ישבו יום אחד, לשתות כוס קפה, יש להם דיון אסטרטגי בינלאומי – איזה דבר יותר טוב, לאכל גדי או לאכל כבש מלכא אמר גדיא יאי המלך אמר לדעתי גדי יותר טוב ומלכתא אמרה אימרא יאי והמלכה אמרה, לדעתי כבש יותר טוב. אמרו מאן מוכח כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא מי יכריע בסוגיה הקשה? הכהן הגדול – יששכר כפר ברקאי, והוא יכריע.
רבותי, אני לא מבין את הגמרא הזאת – אם אני רוצה להכריע מה יותר טוב – פילה מס' 5 או מס' 7, את מי אני שואל? את הקצב, לא?!
יושבים מלך ומלכה, ודנים מה יותר טוב – בשר של גדי או בשר של כבש, מי המרא דאתרא שפוסק מה יותר טוב?
כהן גדול. למה?
אומרת הגמרא - דקא מסיק קרבנות כל יומא הוא מקריב קרבנות כל יום.
אני לא מבין, אם הוא מקריב קרבנות כל יום, זה אומר שהוא מבין איזה בשר יותר טוב?? הוא מבין בבשר?? איזה מן תשובה זאת?!
טוב. מגיע הכהן הגדול, יששכר איש כפר ברקאי, ושואלים אותו – תגיד, מה יותר טוב, גדי או כבש?
אומרת הגמרא - אתא איהו אחוי בידיה אי גדיא יאי הרים את ידו ואמר – בטח כבש !!!
למה?
פשוט מאוד, אי גדיא יאי יסק לתמידא אם אתה חושב שהגדי יותר טוב, למה הקב"ה לא לוקח אותו לקרבן תמיד?
אם הקב"ה לוקח כל בוקר, קרבן התמיד של שחר מכבש, וקרבן של בין הערביים מכבש, אז מה הראיה?
הראיה שכבש יותר טוב !
תגיד, הקב"ה אוכל ארוחת בוקר, כבש? מה ראיה?!?! מה אתה מביא לי ראיה???!
הראיה שהקב"ה לוקח כבש בבוקר, אז מה?? זה ראיה שכבש יותר טוב לאכילה?!
שואלת הגמרא - מה קרה איתו? אמר מלכא הואיל ולא הוי ליה אימתא דמלכותא ניפסקו לימיניה היות והמלך אמר שגדי יותר טוב, ויששכר כפר ברקאי הרים את ידו, ואמר שכבש יותר טוב, אז הוא פגע בכבוד המלך, ציוה המלך להוריד את ידו הימנית.
יהב שוחד ופסקיה לשמאליה – אמר יששכר כפר ברקאי לצו של המלך – תעשה טובה, לא את יד ימין, יש לי עליה שעון, קח מעטפה זה בשבילך, ותוריד לי את היד השמאלית. הוריד לו את יד שמאל.
שמע מלכא ופסקיה לימיניה יום אחד הולך המלך ברחוב, רואה אותו עם פרוטזה ביד שמאל, ויד ימין מתפקדת. אמר לו – בֹא רגע לכאן, אני אמרתי שיורידו לך את יד ימין, איך היא נשארה??
אתה יודע... היתה טעות.. J
טעות?! תורידו לו גם את יד ימין ! אז הורידו לו גם את ימין וגם את שמאל.
אמר רב יוסף בריך רחמנא דאשקליה ליששכר איש כפר ברקאי למיטרפסיה מיניה בהאי עלמא ברוך הוא הקב"ה, שתבע את העונש מיששכר כפר ברקאי, כאן בעולם הזה, ולא חיכה עם העונש שלנו לעתיד לבוא. זה העונש שהוא קיבל, על זה שהוא לבש כפפה בזמן הקרבת הקרבנות.
שואל הבן-יהוידע – אבל את הכפפה הוא לבש ביד ימין, למה הורידו לו את יד שמאל?
ואומר – הוא הלביש בעזרת יד שמאל, את יד ימין, ולכן זה סייע לו בדבר, אז הורידו לו גם אותה. עד כאן דברי הגמרא.
רבותי, כל מי שקורא את הגמרא הזאת, שואל את עצמו – מה הולך כאן?! יושבים מלך ומלכה, דיון בינלאומי – מה יותר טוב, כבש או גדי??
מי יכריע??
יששכר איש כפר ברקאי. יש לו ראיה מוכחת – זה שמקריבים לקב"ה כל בוקר כבש, סימן שהוא יותר טוב. אם הקב"ה היה מבקש על הבוקר גדי, סימן שגדי יותר טוב. נו, זה ראיה??
רבותי, עד כאן סדרת השאלות, בואו ונתחיל לסגור קצוות.
כדי להסביר לאיפה אנחנו חותרים להגיע, אנחנו צריכים להגיע למדרש, שאינני יודע מקורו, אבל כל המפרשים מביאים את המדרש הזה.
המדרש הזה, כנראה הופיע באחד המדרשים הקדומים, שנעלמו מאיתנו. מביאים כל המפרשים את המדרש הזה, מצאתי אותו במהר"ל(נתיב ורע), בעין יעקב(בפתיחה) ובעוד כמה וכמה מקומות.
את המדרש הזה גיליתי, בספר תכלת מרדכי, של המהרש"ם מברעזן.
המדרש מביא שלוש דעות - בן-זומא אומר מצינו פסוק אחד כולל יותר, והוא שמע ישראל. בן-ננס אומר, מצינו פסוק כולל יותר, והוא ואהבת לרעך כמוך. שמעון בן-פזי אומר, מצינו פסוק כולל יותר, והוא את הכבש אחד תעשה בבוקר.
בעין יעקב הוא ממשיך – עמד רב פלוני על רגליו ואמר – הלכה כבן פזי.
המהרש"ם מברעזן, בספרו תכלת מרדכי אומר, שזה טעות, אין כזה"רב פלוני", אלא הכוונה לרבי פנחס –"עמד רבי פנחס על רגליו ואמר, הלכה כרבי שמעון בן-פזי."
על מה המדרש מדבר פה??
אחד אומר"בן-זומא אומר, הפסוק הכולל הוא שמע ישראל","בן-ננס אומר, הפסוק הוא ואהבת לרעך כמוך","רבי שמעון אומר, את הכבש אחד תעשה בבוקר""עמד רבי פנחס על רגליו ואמר, הלכה כרבי שמעון בן-פזי"
הלכה כמה? איזה דיון הלכתי יש כאן? הרי הם דנים כאן על אגדתה.
כדי להבין את הדברים, בואו ונראה מה כותב התכלת מרדכי, בפרשת השבוע(אות ל"ו – ל"ט) :
בקטע הראשון שלו, הוא הולך על דרך הפשט, והאמת היא, שזה דיי דומה למה שמובא, בפתיחה לעין יעקב, שם הוא הולך מהלך אחר, אבל היום, אני פשוט רוצה לעמוד רק על דברי המהרש"ם מברעזן.
הוא אומר כך – היות וישנם שלושה עמודים שהעולם עומד עליהם, שזה תורה, עבודה וגמילות חסדים, הם דנו בניהם לגבי בני אדם, שלא יכולים לעמוד בשלושת העמודים האלה. איך כל אחד מהם, יכל לקיים את זה, במינימום שבמינימום.
עמד בן-זומא ואמר – הפסוק הכולל, הוא שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. מה הוא אומר פה?
דבר פשוט מאוד – עם הארת שלא מבין תורה. אדם שניכנס לבית-הספר מכיתה א-ח, כל התעודה שלו"בלתי מספיק", רק מקצוע אחד יש לו"טוב" – בזמרה.
נו, איך בן-אדם כזה, יכל ללמוד תורה? הבחור הזה לא מסוגל לקלוט שום דבר, מה תעשה לו?
את האדם שלא קולט, לא צריך לענין שום דבר, הוא צריך לבוא וללמוד, גם אם הוא לא קולט. המדרש מביא משל, למה הדבר דומה:
אומר המדרש – משל לשתי אנשים שהוצע להם להרוויח 500 ₪ ביום. שאלו אותם, והם הסכימו. לקחו אותם על-יד הנהר, ואמרו להם – יש כאן חבית, יש כאן דלי, אתם ממלאים את הדלי מהנהר ושופכים לתוך החבית. עכשיו 9 בבוקר, עד 16:00 אני בא, משלם לכם 500 ₪.
נותן לכל אחד דלי – קדימה, תתחילו!
אחד לוקח את הדלי, שם בתוך הנהר, פתאום הוא רואה שכל הדלי הזה מלא חורים מלמטה. כל מה שהוא לוקח בתוך הדלי, 90% נישפך חזרה.
בא לבעל-הבית, אומר לו – מה זה? תראה הכל חורים !
אמר לו – בסדר, ככה אני רוצה שתמלא ! 500 ₪ בסוף היום.
ניגש לחבר שלו – תגיד, הוא נורמלי?? נותן לנו למלאות חבית מהנהר, כל הדלי עם חורים, איזה מן עבודה זאת?!
אמר לו החבר שלו – רגע, מה אכפת לך?! 500 ₪ יש לך בסוף היום?? מה אכפת לך, זה מה שהוא רוצה !
אומר המדרש – כלפי מה הדברים אמורים? כלפי אדם שהוא עם הארץ.
תבוא לבית מדרש, תבוא ללמוד !
בשביל מה אני יבא ללמוד?? שמעת פעם על מסננת? זה אני ! ניכנס לשיעור, יושב שעה וחצי. אתה שואל אותי אחרי השיעור, מה אמרו, אני זוכר רק דבר אחד – רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא. זה הדבר היחיד שאני זוכר. אותו אני אוהב הכי מכולם.
אז בשביל מה אני יבוא?! אני סתם תופס מקום !
אומר המדרש – תבוא, למרות שאתה מסננת. הבעל-הבית רוצה שתעבוד כך – תוציא מהנהר, ותכניס לחבית.
אבל לא נשאר כלום !
מה אכפת לך, אם נשאר או לא?? בעל-הבית ככה רוצה.
שואל המדרש – מה קורה לבן-אדם כזה שבא, איפה הוא מקיים מצוה של"ודיברת בם"?
אומר בן-זומא – אם יגיד שמע ישראל, זה פסוק שמספיק לו בשביל לימוד תורה.
אומרת הגמרא(מנחות צ"ט ) – אמר ר' שמעון בר-יוחאי, אם אדם אמר שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, כבר יצא ידי חובת לימוד תורה, ודבר זה אסור לאמרו לעמי הארצות, כי אם תגיד להם שזה מספיק ללימוד תורה, יגידו לך, אז למה צריך ללכת ללמוד תורה? נגיד שמע ישראל שעל המיטה, ונלך לישון.
אבל יש עוד מצוה, שעליה עומד העולם – גמילות חסדים. מה זה גמילות חסדים?
צדקה. בצדקה האדם נותן כסף.
מה קורה עם אדם, שאין לו כסף?? גומר את החודש על הגרוש. איך ייתן צדקה??
אומר בן-ננס – אין לך כסף לתת צדקה?! בסדר, אבל בגופך אתה יכל לעשות צדקה – תקיים ואהבת לרעך כמוך !
אתה שומע שהבחור הזה עושה חתונה, ואין לך כסף לתת להכנסת כלה, אבל לעזור לו לסחוב ספסלים, אתה יכל?
במקום שייקח הובלה – 300 ₪, אתה יכל לעזור לו לסחוב – סחוב לו את הספסלים, כאילו נתת לו 300 ₪.
אז הפסוק השני, הכולל יותר, לגבי מצות גמילות חסדים, זה ואהבת לרעך כמוך, אבל יש עוד עבודה, וזו עבודה שנקראת עבודת קרבנות.
אם אדם לא יכל להביא עֹלה, ולא יכל להביא שלמים, איך הוא יקיים קרבנות?
אומרים חז"ל - אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר - בכל קרבן שבא בבוקר ובערב, יש לו שם חצי שקל, כי הרי מתרומות של חצי שקל, קנו את קרבן התמיד. אז לכולם יש חלק שווה בקרבן התמיד.
משה רבינו, הגדול שבישראל, והדבר שהכי נמוך שבעם ישראל, דת ואבירם, גם הם נתנו מחצית השקל. לכולם יש חלק בקרבן התמיד – עמי הארצות, תלמידי חכמים, עשיר ועני, כולם שווים !
אז איזה היא מצוה שכוללת את כולם, וכולם נמצאים בתוכה בשווה? קרבן תמיד.
אמר רבי שמעון בן-פזי – איזה הוא פסוק הכולל יותר, שכולם יש להם חלק בשווה? אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר
קם רבי פנחס על רגליו ואמר – הלכה כרבי שמעון בן-פזי.
שואל המהרש"ם מברעזן – למה הוא נעמד על הרגלים? אפשר להגיד את זה גם בישיבה.
אומר הגאון מוילנה(משלי פרק כ) – עם ישראל מחולק, מהראש ועד לרגלים. יש עיני העדה, יש ראשי העדה, עם ישראל מחולק. החלק הירוד של עם ישראל, נקרא רגלי העדה – עמי ארצות, עניים וכו'.
שואל – איך יכל להיות, שלרגלי העדה, יהיה חלק שוה יחד עם ראשי העדה??
בקרבן תמיד, יש חלק, גם לראשי העדה – לראשיכם, שופטיכם, לזקניכם ושוטריכם, ביחד עם אותם אנשים, שנמצאים ברגלי העדה. איך?
בקרבן התמיד. בקרבן התמיד, לאדם הכי נמוך, ולאדם הכי גבוה, יש חלק שווה.
אז מה עשה רבי פנחס??
"קם רבי פנחס על רגליו ואמר" - למה הוא נעמד על הרגלים??
רבותי, מצאתי דבר, שהראש והרגל הם אותו דבר. במה הם אותו דבר?
בקרבן תמיד. עד כאן, הביאור שלו בדרך הפשט.
רבותי, אני רוצה ללכת לדרך הדרוש, כפי שאומר המהרש"ם מברעזן בתכלת מרדכי, ביאור נפלא ביותר, שימו לב :
ישנה גמרא(מסכת בכורות לה) שאומרת – כאשר אתה רוצה לפסול בכור, לפני שהוא יצא מרחם אמו, אתה יכל להטיל בו מום. אחרי שהוא יצא החוצה, אסור לך להטיל בו מום.
אומרת הגמרא – אם יוצא גדי החוצה, אתה יכל לעשות לו מום באוזן. אם יוצא שׂה החוצה, אתה יכל לעשות לו מום בפה. למה?
כי הגדי מוציא קודם את האוזן, והשֹה מוציא קודם את השפתיים.
אומרת הגמרא - גדייא באזניה ואימרא בשפתיה גדי באוזן והשֹה בשפתיים.
אומר המהרש"א – הגמרא(מסכת שבת פח, א) אומרת – אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו איך מלאכי השרת משתמשים בו דכתיב(תהילים קג-כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע אז הם אומרים נעשה ונשמע.
ממשיכה הגמרא – רבה ישב ולמד, והיו אצבעותיו מקופלות, הם כנראה נגעו בחפץ חד, ונחתכו לו האצבעות. עבר שם צדוקי אחד, וראה כיצד דם נוטף מהאצבעות של רבה.
מה הוא אמר לו? עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא אתם עם פזיז, שהקדמתם את הפה שלכם לאוזן
איבעי' לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו הייתם צריכים להקדים נשמע לנעשה ולא להיפך.
קודם כל, הייתם צריכים לשמוע, אם כן תקבלו, ואם לא, לא תקבלו.
אמר לו רבה אנן דסגינן בשלימותא אנחנו הולכים בתמימות כתיב בן(משלי יא-ג) תומת ישרים תנחם.
עד כאן דברי הגמרא.
רבותי, מה יוצא שעם ישראל היו? דקדמיתו פומייכו לאודנייכו הם הקדימו פה לאוזן !
אם עם ישראל הקדימו פה לאוזן, איזה בעל חיים מקדים פה לאוזן? כבש.
איזה בעל חיים מקדים אוזן לפה? גדי.
עם ישראל אמר נעשה ונשמע דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אז הוא נקרא בשם כבש.
אומות העולם, שאמרו נשמע ונעשה, נקראים בשם גדי.
אומר המהרש"ם מברעזן – עכשיו תשימו לב, מה הולך כאן :
יושבים המלך והמלכה לארוחת בוקר, יש להם דיון. כאשר מלך, מצוה דבר מסוים, האם הנתינים שמצויים תחתיו, יכולים להגיד לו - קודם נשמע מה אתה אומר, ואז נחליט אם אנחנו מקבלים את זה או לא.
או שאנשים שנמצאים תחת מלך, והמלך אומר דבר מסוים, צריכים לשמוע מה שהוא אומר, גם אם לא מבינים.
אמר המלך – גדי, יותר טוב.
הם לא שאלו לגבי סטייק של גדי, או סטייק של כבש, מה יותר טוב. זה לא דיון אצלהם.
הם דנים האם נכון, מה שאמרו אומות העולם – קודם כל נשמע, ואחר-כך נעשה, או שאמרו ישראל – נכון, נעשה ונשמע.
המלך טען – גדי. למה גדי יותר טוב?
כי הגדי קודם כל שומע, ואחר-כך עושה, וזה מה שאמרו אומות העולם – נשמע ונעשה.
אמרה המלכה – כבש יותר טוב. למה?
כי קודם כל רוצים לעשות, מה שהמלך אומר. לא שואלים שאלות !
יוצא שהמחלוקת בין המלך למלכה, על מה היתה?
אם נהגו נכון אומות העולם, שאמרו – נשמע ונעשה, או נהגו נכון ישראל, שאמרו – נעשה ונשמע?
את מי שואלים שאלה כזאת?
לא את הקצב של הילטון J את מי שואלים? את יששכר איש כפר ברקאי – תביא לנו ראיה, מי יותר טוב.
אמר יששכר איש כפר ברקאי – אם אתה רואה שהקב"ה מקריב אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם, פירוש הדבר, שהקב"ה רוצה לזכור בכל בוקר, את מעמד הר סיני, הקב"ה רוצה לזכור בכל בוקר, אז זה שהקדימו נעשה לנשמע. איך הוא יזכור כל בוקר?
מצוה הקב"ה כל בוקר מקריב אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם, ואז מה אני יזכור?
אני יזכור, שעם ישראל הקדימו, נעשה לנשמע ! אלה דבריו הנפלאים, של המהרש"ם מברעזן.
עפ"י זה, נוכל רבותי להבין דבר נפלא – יוצא, שכל מה שמזכיר לקב"ה את מעמד הר סיני, שישראל היו האומה היחידה, שאמרו נעשה ונשמע, הוא זוכר את זה באמצעות מקריב אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם.
אומרת התורה בפרשת השבוע (כח,ו) עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לה'
מה זה עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי?
עֹלַת תָּמִיד שמחזירה אותך להר סִינַי ! ששם עם ישראל קיבל תורה.
אם אלה פני הדברים, נלך עוד שלב אחד :
אומר המדרש(ויקרא רבה, ויקרא ב')– בְּשָׁעָה שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת יִצְחָק בְּנוֹ הִתְקִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי כְבָשִׂים, אֶחָד שֶׁל שַׁחֲרִית וְאֶחָד שֶׁל עַרְבִית...
מה זה קשור לעקידת יצחק?
איפה התחיל מעמד הר סיני? מעמד הר סיני, לא התחיל ב – ו' בסיון, מעמד הר סיני, התחיל בעקידת יצחק. למה?
אומר המדרש(ילקוט הראובני, פרשת יתרו) - בשעה שעמדו לקבל ישראל את התורה, לקח הקב"ה את הר המוריה, ושם אותו בהר סיני. לשון חז"ל – הוא נתלש, כחלה מן העיסה. הקב"ה לקח את שני הקרניים של האיל, ששמו אותו על המזבח.
קרן אחת, תקע הקב"ה, במעמד הר סיני, שנאמר(שמות יט, יד) בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר. והקרן השניה, מחכה לנו בע"ה, בשבועות הקרובים תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינו – שתגיע הגאולה.
תגידו לי – למה צריכים להעביר את הר המוריה, להר סיני??
התשובה פשוטה מאוד – איפה היה"נעשה ונשמע" הראשון?
בעקידת יצחק.
בשעה שהקב"ה אומר לאברהם אבינו – קח את הבן שלך, ותעלהו לעֹלה, יכל אברהם אבינו לשאול אותו שאלה- ריבונו של עולם, אני אקח את הבן שלי וישחט אותו לעֹלה??!
אמש אמרת לי - כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע , ועכשיו אתה אומר לי העלהו לעֹלה?!
אברהם אבינו לא מדבר שום מילה. בדרך, אומר לו השטן – אברהם ! הקב"ה יעשה בך חשבון, שלקחת את הבן שנולד לך, אחרי מאה שנה, ואתה עוקד אותו על גבי המזבח. מה אתה עושה??
אמר לו אברהם - אֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ.
מי השתמש במשפט הזה אֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ?
רבה עם הצדוקי.
אומר אברהם - אֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ – אני הולך בתמימות. שעקד אברהם את יצחק, על גבי המזבח, אמר לו יצחק – קשור אותי יפה, שלא אזוז, פתאום הקב"ה שולח מלאך שאומר לו אֶל תִּשְׁלַח יָדְךָ אַל הַנַּעַר.
אמר אברהם – רגע, מה הולך פה?? אתמול הוא אמר לי קח אותו, והיום הוא אומר לי אל תשחט אותו?!
אמר הקב"ה – עכשיו אני אסביר לי – אמרתי לך כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע - יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. אמרתי לך להעלות אותו לעֹלה, לא לשחוט אותו.
אומר רש"י – תעלה ותוריד. ולכן אמרתי לך אֶל תִּשְׁלַח יָדְךָ אַל הַנַּעַר.
יוצא, ש"הנעשה ונשמע" הראשון, היה כבר בעקידת יצחק. הקב"ה לוקח את אותו הר, שעליו נאמר ה"נעשה ונשמע" הראשון, ומעביר אותו להר סיני, כדי שעם ישראל יגידו את הפעם השניה"נעשה ונשמע".
לוקח הקב"ה את השופר, של ה"נעשה ונשמע" הראשון, ותוקע בו ב"נעשה ונשמע" השני. כשעקד אברהם אבינו, את יצחק, אמר הקב"ה – עשית את זה, אני אתן לעם ישראל, שתי תמידים – תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים.
מה זה קשור לפה?
פשוט מאוד – אם אמרנו שהכבש האחד, מזכיר את מעמד הר סיני, מזכיר את"נעשה ונשמע", שהראשון היה אברהם אבינו, בעקידת יצחק.
אמר הקב"ה – אני אשלם לך – תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים. זה יהיה התשלום שתקבל. למה??
כי השֹה הזה, מזכיר לי כל בוקר, בתמיד של שחר, שעם ישראל הקדימו פומייכו לאודנייכו – זו התכונה של הכבש.
אם אלה פני הדברים, אנחנו שואלים את עצמנו שאלה – מה יש בקרבן התמיד, שהוא מפרנס את עם ישראל?
אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי – אתם נעשים מולחמים איתי, חתיכה אחת. למה חתיכה אחת??
כל האומות הקדימו אוזן לפה –" מה כתיב בה?"
אמר הקב"ה – אתם לא. מי שקיבל מלכותי, שזה מי שקיבל"נעשה לנשמע". באמירת"נעשה לנשמע", נעשינו מולחמים לקב"ה. נעשינו חטיבה אחת !
אברהם אבינו, בעקידת יצחק, נעשה מולחם לקב"ה !
אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי – מה מלחים אותנו לקב"ה??"נעשה ונשמע", זה מה שמלחים אותנו לקב"ה.
אם אלה פני הדברים, הבנו מה זה קרבן התמיד. הבנו מה קרבן התמיד, מציל מן האויבים. אמר אותו זקן – כל זמן שהעבודה קיימת, אתה לא תוכל לפגוע בהם, כי יש להם קרבן התמיד.
אם אלה פני הדברים, נוכל להבין - חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהָבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל...
בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת שהלוחות היו חלק ממעמד הר סיני. מעמד הר סיני, היה חלק מהעקידה. הלוחות היו עשרת הדיברות, ששמענו במעמד הר סיני, שאמרנו"נעשה ונשמע". איפה זה התחיל???
זה התחיל בעקידת יצחק.
אמר הקב"ה – עקידת יצחק, אני אקח את הר המוריה, ואשים אותו בהר סיני. לקח הקב"ה את ההר, ושם אותו על הר סיני.
עליו ניתנה תורה, עליו קיבלנו לוחות. איפה ההמשך של מעמד הר סיני? איפה הוא נמצא?
בקרבן התמיד. זה ההמשך של הר סיני - עוֹלַת תָּמִיד הָעֲשׂוּיָה בְּהַר סִינַי.
מה קרה?
כשפסק התמיד, ואין כבר מה שיגן על עם ישראל, נפרצה החומה. למה נפרצה החומה??
כי אין מה שיגן על עם ישראל.
רבותי, מתי מתחילים לאסוף את הכסף, לקרבן התמיד??
בא' באדר משמיעים על השקלים. זה היום שבו אוספים את הכסף, עבור קרבן התמיד.
כשם שמשנכנס אב, ממעטין בשמחה, כך כשם שנכנס אדר, מרבין בשמחה.
למה משנכס אב, ממעטין בשמחה?
כי באב נחרב בית המקדש. בי"ז בתמוז כבר פסקו הקרבנות, פסק התמיד, אבל בית המקדש נחרב בחודש אב.
כשם שמשנכנס אדר, מרבין בשמחה, למה? כי כל אחד מביא מחצית השקל, לקרבן התמיד כולם מאוחדים.
בחודש אב, הכל פסק, ואז מתחילה האבלות שלנו.
אומר המלאך ליהושע – אמש ביטלתם תמיד של בין הערביים, היום ביטלתם תלמוד תורה !
הוא שואל אותו – על מה באת??
באתי על ביטול תורה !
מה מגן עלינו??
מגן עלינו דבר אחד – תורה ציוה לנו משה מורשה !!!
אומר הקב"ה למשה – אתה מבקש שיהיה להם רֹעה? תגיד להם שיקריבו קרבנות. אם אין קרבנות, יש וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ.
אומר המלאך – אם אין תורה, אין מה שיגן עליכם.
רוצים לעקור את התורה ! רוצים לתת לנו קצבה ! עם מי ינצחו את האויבים???
עם אלה שלומדים תורה !! במיעוט ממון ! במיעוט שינה ! את זה רוצים לעקור ! רוצים לגעת בציפור הנפש, של עם ישראל !
באה הפרשה ואומרת – הדרך היחידה, זה לימוד תורה ! בי"ז בתמוז, ששרף אַפָּסְטְמוֹס את התורה, הוא לקח את התורה שכתב עזרא הסופר, ואת הספר הזה הוא ניסה לשרוף. אין לנו קיום בארץ הזאת, בלי התורה !
לא אנחנו נציגי המדברים, גדולי התורה יורו לנו את אשר נעשה, אבל אין ספק, אם הורו לנו רבותינו להוסיף בתורה, באותו שבוע ש אַפָּסְטְמוֹס שרף את התורה, רוצים לשרוף לנו את התורה הקדושה.
מובטח לנו מקב"ה שלא ימוש ספר התורה הזה מפיך לעולם, וכך יהיה עד בואו של משיח. אנחנו כולנו נתחזק בענין של אמירת קרבנות.
רבותי, תפילת שחרית לא מתחילה בהודו, היא מתחילה בסדר מסוים, יש סדר של קרבנות.
לפתוח בקרבנות – תמיד של בוקר ותמיד של בין הערביים.
אומר המלך למלכה – גדי או כבש? אומרת המלכה – הכבש הוא בשפתיים – כוחנו הוא בפה, כוחנו הוא בלימוד התורה, באמירת קרבנות !
יזכנו הקב"ה שנזכה לביאת גואל צדק, במהרה בימנו אמן ואמן !!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.