רבי אברהם יהושע השל מאפטא, "אוהב ישראל" לפרשות התורה, לט"ו באב ויום הכיפורים
...ויש לתת לב לדעת ולהבין מדוע יגדל היום הזה ליום טוב גדול כל כך, יותר מכל הימים טובים, עבור זה שהותרו השבטים לבוא זה בזה. גם יש להבין מהו מקור השורשים בעולמות עליונים להיום הזה, להיותו יום טוב גדול כל כך.... ובוודאי יש להבין מהו ענין המחול אשר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות להצדיקים. כי ודאי אין אלו הדברים כפשוטן. ויש לומר דהנה בעולם הנשמות, עולם תשלום הגמול לעושי רצונו יתברך. אמרו רבותינו ז"ל שכל אחד ואחד נכווה מחופתו של חבירו, כי ישנם במדרגה זה למעלה מזה. כל אחד לפי פעולותיו ומעשיו הטובים שפעל ועשה בעולם הזה. נמצא כי עדיין נשמות הצדיקים לא הגיעו לידי שלימות המאושר. לאשר כל אחד רואה שיש מדריגה למעלה הימנו [ומקנא או מצטער שיש גבוהים ממנו]. אמנם הבורא ברוך הוא וברוך שמו, מרוב טובו וחסדו הגדול, חפץ למען צדקו לבל ידח ממנו נידח בשום בחינה ומדריגה. ומצרף ומלבן נשמות ישראל בכל מיני זיכוך וצירוף, כצרוף את הכסף וכבחון את הזהב. עד אשר לעתיד לבוא יהיו כל נשמות הצדיקים בבחינת השתוות שלימות המאושר [=שוות ושלמות כולן]. ואז לא יהיה שום אחד גדול מחבירו במעלה. וכולם יהיו קרובים אל מקור כל מקורות הקדושה ובמעלת השגת הבורא ברוך הוא וברוך שמו, כולם יהיו שווים לטובה. והנה בעולם הזה, אי אפשר להשיג בהשגת הבורא ברוך הוא וברוך שמו, כל אחד מצד פעולותיו ולא מצד עצמותו יתברך [=כל אחד תופס את ה' לפי מה שרואים שה' עושה בעולם ולא מבחינת מהותו-עצמו]. וכמבואר בספרים הקדושים, אמנם כן לעתיד לבוא, כאשר יזדככו כל נשמות הצדיקים, אז יבואו להשגה גדולה כל כך שיוכלו להשיג הבורא ברוך הוא וברוך שמו מצד עצמותו כביכול. ו...נבוא לבאר דברי רבי אליעזר "עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים". מחו"ל הוא לשון עיגול. מלשון "מחול הכרם". כי דבר עגול שאין בו מורשא דקרנתא [=פינות] הכל בשווה לנקודה הפנימית ואין בו שום השתנות בשום איזה צד. וכן יהיה לעתיד לבוא, כי כל נשמות הצדיקים כולם יהיו שווים לטובה למקור ושורש כל שורשי הקדושה. והוא [ה'] יושב באמצע "וכל אחד ואחד מראה באצבעו וכו' זה ה' קוינו לו" – היינו, כמו שנתבאר שיהיה להם השגה בהבורא ברוך הוא וברוך שמו מצד עצמותו יתברך. והנה על בחינה זו שיהיה לעתיד לבוא כנ"ל דומות אות סמ"ך שבא"ב [=אלף-בית]. כי כתיבת אות סמ"ך הוא בעיגול בלי מורשא דקרנתא. והוא נקודת עלמא דבינה [=עולם הבינה, ספירה נקבית בספירות הקבליות], עולם הבא, עולם החירות. וכנודע מהספרים הקדושים והוא סוד ט"ו באב – היינו, אות הט"ו באותיות האלף בי"ת והוא אות סמ"ך. ויום טוב הזה ט"ו באב מרמז על בחינה זו, לאשר הוא סוף כל המועדות שבשנה – בסוד היקף ובסוד "עולם שנה נפש" וכמו כן יום הכיפורים הוא גם כן בבחינה הלזו, כנודע מהספרים הקדושים שיום הקדוש והנורא הזה הוא בסוד אימא עילאה, תשובה עילאה, ולזה [לכן] "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים". כי אלו הימים מרמזים על מעלת גדלות בני ישראל. שיהיה להם לעתיד לבוא שהבורא ברוך הוא וברוך שמו ייטיב חסדו עמהם לבל ידח ממנו נידח ולזככם שיהיו כולם שווים במעלה זו. היינו השגה גדולה מצד עצמותו יתברך וכנ"ל. וזהו "שבהם בנות ישראל", היינו, נשמות בני ישראל, "יוצאים בכלי לבן שאולין" – כי שאולים המה מחסד הבורא ברוך הוא וברוך שמו, אשר עשה עמהם, "כדי שלא לבייש את מי שאין לו", רק שיהיו כולם שווים במעלה ובמדריגה ובשלימות המאושר. וזהו גם כן פירוש דברי רבי יוחנן אמר שמואל "יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה", היינו, שיום הזה מרמז לבהירות גדול[ה] כל כך שיהיה לעתיד לבוא שלא יהיה כל אחד ואחד נכווה מחופתו של חברו, רק כולם יהיו שווים במדריגה. וזהו שהותרו השבטים לבוא זה בזה והבן כל זה היטב.