בס"ד
פרשת מסעי – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"א.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת מסעי. היא הפרשה השניה, מתוך תלתא דפורענותה.
הפרשה פותחת, בנושא של המסעות שעברו עם ישראל במדבר, במשך ארבעים שנה, ורבותינו בתחילת הפרשה שואלים, מה הסיבה שהתורה מספרת שוב, על המסעות שעברו עם ישראל במדבר.
רש"י, בתחילת הפרשה, שואל את השאלה הזאת, בשם ר' משה הדרשן.
אומר רש"י - אלה מסעי. למה נכתבו המסעות הללו, להודיע חסדיו של מקום, שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטלטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהם ארבעה עשר, שכלם היו בשנה ראשונה, קודם גזרה, משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה. שמשם נשתלחו המרגלים, שנאמר(במדבר יב, טז) ואחר נסעו העם מחצרות וגו'(שם יג, ב) שלח לך אנשים וגו' . וכאן הוא אומר ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה, למדת שהיא במדבר פארן. ועוד הוצא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות. זה מיסודו של רבי משה הדרשן אז הממוצע השנתי, ממעבר ממקום למקום, זה פחות או יותר, ממוצע של שנתיים. למרות שזה קשה להבין את שרשם של דברים, אני לא מציע לאף אחד, לעבור בחיים שלו, במשך 38 שנה, בערך 20 דירות . J
כי בדרך כלל, אחרי שאתה עובר דירה ראשונה, אתה מבקש מהקב"ה, שזו תהיה דירה ראשונה ואחרונה, בדר"כ.
אבל בכל אופן, במדבר, זה לא כמו אדם שמעביר את ביתו, כי במדבר לא היה רהיטים, לא היה מקרר ולא היה מכונת כביסה, ולא היה מיבש, ולא היה שניים מיקרו ואחר תרגום J שום דבר. כולם היה להם אהלים, והיה בסך-הכל צריך לפרק את האהלים, לא מעבר לזה, אבל כתוב כאן ברש"י, שהמסעות היו במשך 38 שנה, עשרים מסעות. זה עפ"י תשובתו של ר' משה הדרשן.
אבל ר' תנחומא, דרש פה דרשה אחרת, אומר רש"י - ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות. אמר לו כאן ישנו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו'
הרמב"ן, מביא כאן את דברי הרמב"ם(מורה נבוכים), שהרמב"ם כותב, שהקב"ה כתב את אותם מסעות, 42 במספר, שיהיו אנשים שיכחישו את הניסים הגלויים, שהיו במדבר סיני.
כאשר עם שלם חי במדבר, מקום שאין בו מים, ומקום שלא גדל בו, לא תאנה ולא גפן ולא רימון. מקום שאי-אפשר לזרוע, והקב"ה סיפק צרכיהם במדבר, ארבעים שנה.
כותב הרמב"ן – לא יאמינו השומעים בהם ויחשבו כי עמידתם במדבר הזה היה קרוב מן הישוב מקום אשר בני אדם שם
אנשים יגידו – מה הבעיה?! יש בעיה לגור במדבר? תראה את כל הבדואים האלה, גרים במדבר ב"ה, אז מה אתה רוצה?!
כן, אבל הם נוסעים לבאר-שבע לקנות מה שהם צריכים, וחוזרים למדבר. אז אתה חושב שישראל, חס וחלילה, גם היו ככה?!
ממשיך הרמב"ן – הכל היה מקום נס, המקום לא היה מקום חריש וקציר, ולא היה מקום ישוב בני-אדם, היה מקום מבודד לגמרי, ובא הכתוב להנציח, שהכל היה על דרך נס. הקב"ה נשא את עם ישראל, 42 מסעות, כאשר יישא האומן את היונק .
אומרים חז"ל – היית שם חליפה, בבוקר היית לוקח אותה מגוהצת, העננים היו מגהצים לך את הבגדים . גדלת, הנעליים לא נשחקו, טמפרטורה אחידה, עם ישראל חיי במזגן, ב"ה כך חיו במדבר במשך ארבעים שנה, ללא שום בעיות.
באה התורה ומציינת את זה, כדי שחס וחלילה, לא יבואו אנשים ויכחישו את זה, לכן התורה מציינת את זה לפרטי פרטים.
מסכם הרמב"ן ואומר – שבעניין המסעות, ישנו סוד, ולא נתגלה לנו סודו.
הייתי רוצה לעמוד על הסוד, שמופיע במסעות, זה לא הנושא שלנו היום, למרות שאפשר לדבר על זה שיחה, ואפילו שתיים, אבל אני לא רוצה להתעכב הזה.
אבל אני מתעכב על זה, כי זה אקטואלי להשנה.
המשנה ברורה, מביא המגן אברהם, שנפסק להלכה, שמי שעולה לתורה בתור כהן, יקרא את כל המסעות, מבלי לעצור באמצע.
הוא מביא שהמקור לזה, הוא בעל צרור המור, ר' אברהם סבע, בפרשת מסעי, כותב שלא לעצור במסעות.
הלכתי ובדקתי מה הסיבה, שלא לעצור במסעות, למרות שמי שעלה לתורה בשני וחמישי, יודע שעוצרים לראשון שני ושלישי.
אבל בשנה רגילה, שקוראים מטות-מסעי מחובר, אין בזה בעיה. כי מי שעולה לתורה קורא את הכל, לא עוצרים באמצע, אבל השנה, שהיא שנה מעוברת, שקוראים פרשות מטות – מסעי בנפרד, אז לוי עולה באמצע המסעות, והשאלה – איך עושים את זה?
אז יש כל מיני מנהגים של כל מיני עדת, ובאמת, בחלק מהעדות קוראים עד שלישי, 49 פסוקים בבת אחת, וגומרים את כל המסעות, לא עוצרים באמצע.
מה הסיבה שלא עוצרים באמצע?
כותב בעל צרור המור יסוד נפלא, שכל המסעות האלה, שעברו עם ישראל במדבר, רומזים לשם ה', שנקרא בשם "שם מ"ב "
ישנם הרבה שמות לקב"ה – שם אלוקות, צבאות וכו'. ישנו שם אחד, שאנחנו לא יודעים אותו. השם הזה נקרא שם מ"ב .
הגמרא(מסכת יומא) אומרת, שהכהן גדול היה אומר את השם המפורש, שם מ"ב, עשר פעמים ביום הכיפורים, וכל מי שהיה שומע את השם של הקב"ה, יוצא מפיו של כהן גדול(אנחנו אומרים את זה בפיוטים, של סדר העבודה ביום הכיפורים ) היה כורע ומשתחווה ונופל על פניו, ואומר – ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. זה השם שנקרא שם מ"ב.
כותב בעל צרור המור, שהשם הזה, שם מ"ב, נמצא במסעות, ולכן ישנם 42 מסעות. זה מכוון ל-42, והסיבה היא – כי המסעות שהקב"ה הסיע את עם ישראל, היה לפי השם מ"ב.
אם אתה חותך את המסעות באמצע, אתה בעצם עוצר בשם ה', שנקרא שם מ"ב. זה כמו שאתה אומר חצי מהשם, אז אתה פוגע בשם מ"ב.
אומר בעל צרור המור – לכן קוראים את כל המסעות, ללא הפסקה.
דבר נוסף הוא כותב - שכל המסעות שכתובים כאן בפרשה, אלה המסעות שאיתם אנחנו יצאנו לגלות, וכל המסעות שיעברו עם ישראל, מגלות מצרים ועד שיבוא משיח, נמצאות כאן בפרשה. כל השמות רומזים, לדברים שעם ישראל יעבור, ולכן הכל רמוז כאן.
לכן, אומר צרור המור – כתוב בפסוק הראשון - אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.
מזה בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן?
כמו שממצרים יצאו משה ואהרון, הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם אַחֲרִית כְּרֵאשִׁית – כך הגאולה שהיא אחרית, תהיה ע"י שני גואלים – האחד יהיה משיח בן יוסף והשני יהיה משיח בן-דוד, כמו שיצאו ממצרים ע"י משה ואהרון.
בא המגלה עמוקות ואומר – כל זה רמוז, בארבע תיבות הראשונות של הפרשה אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל - א- אדום
מ – מדי ב – בבל י – יוון. אלה הארבע גלויות שעם ישראל צריך לעבור, לאורך התקופה, עד הגאולה שתהיה בע"ה, בקרוב.
כותב בעל המגלה עמוקות – הטעם במילה אֵלֶּה, הוא אזלה גריש, ובמילה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, הטעם הוא מונח רביעי
אֵלֶּה – אזלה גריש – יצאנו לגירוש, יצאנו לגלות. מתי זה יגמר? מונח רביעי – אחרי שתיגמר הגלות הרביעית, אנחנו נהיה מונחים, אז תבוא הגאולה, ולכן אנחנו קוראים את הפרשה הזאת, בשלושת השבועות, בימים שאנחנו עוסקים בענייני החורבן, כדי לרמוז את עניני הגלות והגאולה ממנה, שטמונים במסעות, שנקרא בע"ה בשבת זאת.
לסיכום הדברים, ישנה עוד נקודה אחת – ישנו פיוט שכל אחד ואחד אומר אותו, בזמן אחר. אבל מי שאומר קרבנות, אומר את זה פעמיים ביום, יש אנשים שאומרים את זה, אפילו שלוש פעמים ביום. אני מתכוון לפיוט שנקרא "אנא בכֹח " .
הפיוט שנקרא אנא בכֹח, מופיע לאחר קרבן התמיד.
אותו דבר יש לך גם במנחה, לאחר הקרבנות, יש לך שוב אנא בכֹח, ולבני עדות המזרח, ראיתי שהם אומרים את זה בקריאת שמע שעל המיטה.
הם מחלקים את אנא בכֹח בנפרד, ואחרי זה, אומרים כל יום את הפסוק שלו, בכל שורה יש 7 תיבות, ואז 6 * 7 =42.
כתוב בספרי הקבלה, שאותם שבע בתים, שמבוססים על שש תיבות, שביחד זה 42 תיבות, זה כנגד השם שנקרא שם מ"ב, ולכן כשאנחנו מסיימים את זה, אנחנו אומרים ברוך שם כבוד, מלכותו לעולם ועד, בדיוק כמו שהיו אומרים, בשעה שהכהן גדול היה אומר את השם המפורש, היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד, מלכותו לעולם ועד, זה מה שאנחנו אומרים, אחרי אנא בכֹח.
את הפיוט הזה חיבר, רַבִּי נְחוּנְיָה בֶּן הַקָּנָה, והשאלה היא - למה זה מגיע אחרי הקרבנות, בשחרית, ובמנחה אצל האשכנזים?
השם הזה, אנחנו לא יודעים את הגהתו, רק הכהן גדול היה יודע לומר אותו, והיו אומרים אותו בבית המקדש, ביום הכיפורים, וזה רמוז בפיוט אנא בכֹח.
אם ככה, אנחנו יכולים להבין למה יש 42 מסעות . אם בעל צרור המור אומר, שזה מכוון כנגד השם מ"ב, אז ממילא יש 42 מסעות .
אז אם ככה תבין למה לא מפסיקים באמצע, כיון שזה רומז לשם הזה, ולא מפסיקים בשם הזה.
עוד נקודה אחת, ובזה נסיים את הנושא הזה, ונוכל להתחיל את הנושא המרכזי:
ישנו ספר שמחברו מאוד מוכר – ר' שמשון מאוסטרופולי . הוא היה אחד מהמקובלים הגדולים בכל הדורות, והוא עומד לבאר את הענין של המסעות האלה, מה מונח בהם, ומי שירצה יעיין בספרים שלו, הוא מסביר כיצד כל מילה באנא בכֹח, מתאימה למסע .
הוא גם מביא את זה, שהשם מ"ב, טמון במסעות, והוא טמון בפיוט אנא בכֹח.
בספר נר ישראל, למגיד מקוז'ניץ, הוא מביא בשם הספר עטרת חיים – וכתבו המקובלים בשם הרמב"ן, שכל כך מסוגלת קריאת פרשה זו, של מ"ב המסעות, שאם קורא אותם אדם, אות באות, תיבה בתיבה, בזמן המגפה בר מינן, יום ביומו, מובטח לו שהוא ניצול ולא ימות במגפה.
עד כאן המקבץ שיש מסביב למ"ב . כיון שהשנה, אנחנו קוראים פשרת מסעי בנפרד, אז כל אחד ישאל את הרב שלו, מה נוהגים לעשות, אם הכהן קורא את כל החמישים פסוקים. בכל אופן הבאנו את ההלכה, בשם הגן אברהם. מקור הדברים הוא בספר צרור המור, של ר' אברהם סבע, ואנחנו רוצים בע"ה, להתחיל ולדבר על המסעות.
המסעות האלה שהתורה כותבת אותם, היא לכאורה כותבת מה אירע במקומות מסוימים, היא לא כותבת מה קרה שמה. היא כותבת שמות מסוימים שכולנו מכירים, אבל היא לא כותבת מה קרה.
אם אני אקח לדוגמא, את המקום שנקרא רפידים. ברפידים רפו ידיהם מהתורה, ויבֹא עמלק .
אז לכאורה, התורה היתה צריכה לכתוב ויבואו לרפידים, וברפידים באו עמלק להילחם איתם. התורה לא כותבת את זה.
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, מה היה במדבר סיני?
קיבלו את התורה.
מה קרה במדבר סיני?
הגיעו לקברות התאוה . מה קרה שם? רצו בשר. אז תכתוב את זה! שום דבר לא...
וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַֽתַּאֲוָה וַֽיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹֽת – תכתוב ששמה היה קֹרח, שום דבר לא..
וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַֽיַּחֲנוּ בְּרִתְמָֽה . אומר רש"י - ויחנו ברתמה. על שם לשון הרע של מרגלים, שנאמר(תהלים קכ, ג) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים.
התורה לא כותבת מה קרה ברתמה, ולא מה קרה בחצרֹת, לא כותבת שום דבר.
שני מקומות שהתורה מספרת לנו מה קרה – האחד קוראים לו אֵילִמָה, מה קרה שם?
מצאו שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים .
מה זה כל-כך חשוב, לספר את זה, ולא לספר שהר סיני קיבלו תורה???
אם אתה כותב רק תחנות, אז תכתוב רק תחנות – ויסעו מתל-אביב ויבואו עד חיפה...
אם אתה כותב את המסעות, אז למה אתה עוצר??? אז מצאו שמה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים, למה התורה עוצרת??
בשלמא בפרשת בשלח, כשהתורה מדברת שמצאו, אז שם אתה כותב, שבאו ממרה ולא היה לעדה מים לשתות, השליכו עץ מר למים – וימתקו המים, אחרי זה מגיעים ל אֵילִמָה ויש מה לשתות.
הרמב"ן בפרשת בשלח, בהרחבה גדולה בענין הזה. עיין שם.
התחנה הבאה רבותי –(לה) וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר:(לו) וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיוֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ
מה קרה בקדש?
אומרת התורה בפרשת חֹקת – בקדש, נפטרה לבית עולמה מרים הנביאה.
ממשיכה התורה –(לז) וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם:(לח) וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ
שבוע הבאה, בע"ה, ראש חודש אב, יום הפטירה של אהרון הכהן . אהרון הכהן, עלה אל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' . מכאן לומדים חז"ל, שהוא נפטר במיתת נשיקה.
וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים – שלא תתבלבל בחשבון, אצל מרים לא כתוב בשנת הארבעים . אצל אהרון כתוב.
מתי זה קרה?
בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ – לא כמו שכתוב אצל מרים, ששם כתוב רק "בחודש הראשון".
(לט) וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר
רבותי, אי אפשר לכתוב את כל זה בפרשת חֹקת???
בפרשת חֹקת, כשאהרון נפטר לבית עולמו, תכתוב בן כמה הוא היה, באיזה תאריך זה היה וכו'. שמה התורה לא כותרת כלום . הכל עובר לפרשת מסעי, פתאום פה, התורה מרחיבה . מה קרה? למה הקב"ה כך עשה, שבפרשת חֹקת, סיפרה התורה שהוא נפטר, וכאן התורה כותבת, את הפרטים. למה זה יתעכב עד כה?
מיד לאחר מכן, אומרת התורה –(מ) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מה הוא שמע?
אתה רוצה לכתוב שהכנעני שמע, ואז הוא בא להילחם? אז תכתוב וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ויבֹא להילחם עם ישראל – תכתוב את זה!
התורה לא כותבת . היא רק כותבת שלאדום היתה שמיעה טובה, הוא שמע.
רבותי, כל אחד מבין, שאם הקב"ה כיוון, שעניין הפטירה של אהרון, יהיה כתוב בפרשת מסעי, בתוך כדי המסעות, בתוך כדי שם מ"ב, יש לזה כוונת מכוון, שהדברים האלה צריכים להיכתב דוקא בפרשת מסעי, בשבת מברכין חודש אב, ערב יום הזיכרון של אהרון הכהן, ואנחנו רוצים להבין מה מונח כאן, רק לפני זה, אני רוצה לעמוד על נקודה נוספת.
מישהו יודע מתי נפטר אברהם אבינו?
לא. אף אחד לא יודע. למה לא יודעים??
כי לא כתוב. אבל בספרי הקבלה יש רמז, שאברהם אבינו נפטר בחודש טבת - תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה – ראשי תיבות טבת.
אבל אין הסעה ולא יומא דהילולה. אף אחד לא יודע זמן הפטירה, לא שלו, ולא של יצחק ולא של יעקב.
משה רבינו, לא כתוב בתורה במפורש, הגמרא במסכת מגילה, מסכת סוטה, מסכת קידושין, כל הגמרות שדנות בפטירה של משה רבינו, משם לומדים את זה. מתי משה רבינו נולד, ובאותו יום שהוא נולד, הוא גם נפטר . אבל לכתוב שם במפורש "וימת שם משה בשבע לחודש השנים עשרה", לא כתוב בתורה.
משה מת בערבות מואב, מול בית פעור . לא כתוב מתי. פשוט מת!
שבטי-יה, יש זמנים במדרש, בילקוט שמעוני, מתי הם נפטרו.
איך אנחנו יודעים מתי רחל אמנו נפטרה? כיון שכתוב מתי בנימין נולד.
אם לא היה כתוב זמן היום הולדת של בנימין, לא היינו יודעים מתי רחל נפטרה.
אנחנו לא יודעים שום יום פטירה. התאריך היחידי שהקב"ה גילה לנו, בפטירת בן-אדם, זה רק אהרון הכהן, אין לנו תאריך אחר.
לגבי מרים הנביאה, כתוב חודש, בלי התאריך.(י' בניסן, מופיע בתרגום יונתן בן-עוזיאל)
אנחנו רוצים להבין מה מונח כאן, מה עומקם של דברים, ואני רוצה להציב עוד שאלה אחת, אני לא יודע אם אני אתייחס אליה בשיעור הזה.
בפרשת חֹקת, כשהתורה מדברת על אותו מלך כנעני, שבא להילחם עם ישראל, כתוב בגמרא(מסכת ראש השנה) – מה שמועה שמע ובא?
הוא שמע שמת אהרון הכהן, והסתלקו ענני הכבוד, והיות וכך, הוא יכל לתקוף את ישראל.
שואלים חז"ל – כתוב בפסוק(כא,א) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב ... אם הוא יושב הנגב, אז זה עמלק, כיון שעמלק הוא יושב הנגב. אז איך כתוב וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב?
אומר רש"י - ישב הנגב. זה עמלק, שנאמר(במדבר יג, כט) עמלק יושב בארץ הנגב. ושנה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקדוש ברוך הוא לתת כנענים בידם והם אינם כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי.
נשאלת השאלה – מה מונח כאן, בתחפושת הזאת, שעמלקים מתחפשים, מה הם רוצים?
לבשו בגדים של המרינס, אבל זה היה חיזבאללה בעצם, מה מונח כאן??
אז פשוטם של דברים, שעמלקים ידעו מהי כוחה של תפילה .
צריך לדעת שבתפילה, צריך לדעת על מה אתה מתפלל.
ישנו איזה מדרש, שמספר על יהודי אחד שהלך בדרך, וביקש מהקב"ה – ריבונו של עולם, תמציא לי חמור, רק דבר אחד חשוב, הוא שכח להוסיף – תמציא לי חמור לרכּב עליו.
לא חלפו דקות מעטות, עבר שם איזה פריץ אחד, היה לו אירים קטנים לידו, אחד מהם סחב רגל . הוא ראה את היהודי הולך ואמר לו – אני רואה שאתה בריון, קח את החמור ותתחיל ללכת .
אומר המדרש – אתה רואה? ביקש חמור, קיבל חמור, אבל לא ביקש נכון. היה צריך לבקש – ריבונו של עולם, תן לי חמור לרכּב עליו, לא תן לי חמור.
אז אם אתה מתפלל, שהקב"ה ייקח את עמלק, ובסוף זה כנעני, אז התפילה לא מתקבלת, כי התפילה צריכה להיות מכוונת, לכן ביקשו כללית - נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה .
לאחר ההקדמה הזאת, אנחנו רוצים בע"ה, לפתוח את הנושא, ולעמוד על נושא מאוד מענין, בפרשת מסעי.
בפרשה הזאת, מסתלק אהרון לבית עולמו, כפי שהתורה כותבת בפרשת חֹקת – בגלל חטא מי מריבה.
אומרת התורה(במדבר כ, ב) ...וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן(ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'(ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ(ה) וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת(ו) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֲלֵיהֶם(ז) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר(ח) קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם(ט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ(י) וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם(יא) וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם(יב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם(יג) הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם
אומר הקב"ה – בגלל שלא הקדשתם את שמי, כי במקום לדבר אל הסלע, הכיתם אותו, לכן לא תביאו את בני ישראל, אל ארץ ישראל.
רבותי, אני לא רוצה להיכנס לכל הסוגיה של מי מריבה. כבר דיברנו על זה בשנים עברו, אבל אני רוצה להתעכב רק על נקודה אחת:
הקב"ה אומר למשה רבינו לקחת מטה, וללכת לאהרון, ואיתו ביחד, להקהיל את עם ישראל ולדבר אל הסלע.
משה לוקח מטה, ומכה פעמים בסלע.
אמר הקב"ה - יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי – למה לא האמנתם???
הקב"ה מביא על אהרון עונש, על מה שמשה עשה.
לכאורה, נשאלת השאלה – מה אתה רוצה מאהרון הכהן? מה הוא עשה?
נעשה שחזור:
הקב"ה אומר למשה רבינו – קח מטה, גש לאהרון, תקהילו את העם, ותדבר אל הסלע. אהרון לא יודע מה אמר הקב"ה למשה. משה רק אומר לאהרון לבוא איתו, ושצריך לדבר אל הסלע. מתי שצריך לדבר, אתה מדבר איתי ביחד.
אהרון עומד, וממתין למשה שיתחיל לדבר.
בא משה רבינו, תופס את המטה, ומכה פעמיים בסלע.
- רגע מה זה, צריכים לדבר אל הסלע...
מה לדבר?? כבר כל המים מתחילים לצאת...
אמר הקב"ה - יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי
אמר אהרון – ריבונו של עולם, מה עשיתי?!
אני לא ניכנס לשאלה על העונש של משה רבינו. כל המפרשים שואלים – מה רוצים ממשה רבינו?! אם הקב"ה אומר לו, לקחת מטה ותדברו אל הסלע. אז אם צריך לדבר, בשביל מה צריך מטה?!(אור-החיים הקדוש, רמב"ן )
הדיבור אל הסלע, זה באמצעות מקל. מאיפה לומדים את זה?
בפרשת בשלח, כאשר לעם ישראל לא היה מה לשתות, מה אמר הקב"ה??
קח מטה, ותכה את הסלע.
להבדיל אלף מיליוני הבדלות, אני רוצה לשאול אתכם שאלה – אם אני אומר לבן שלי, תשמע, יש חתולה בחצר, עושה רעש, אני לא יכל להירדם, תעשה טובה, קח אבן ותגיד לה שתלך מפה.
מה אני מתכוון? שהוא יגיד לחתולה – תעשי טובה, אבא שלי רוצה לישון, תעברי לחצר של השכנים?!
מה תעשה החתולה אחרי שתשמע אותו?? כלום.
אם אני אומר לו – קח אבן, ותגיד לחתולה ללכת מפה, מה פירוש הדבר??
אני מתכוון שתיקח אבן, כי החתולה לא מבינה לבנתיים . אתה לא שלמה המלך, אתה לא יודע איך מדברים בשפת החתולות .
אז איך חתולה מבינה הסבר? אם אתה זורק עליה אבן, היא תעבור לצד השני. זה פשוטם של דברים.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, הקב"ה אומר למשה רבינו – קח מטה, ודבר אל הסלע . מה פירוש הדבר?
קח מטה, ודבר אל הסלע, בשפה שסלע מבין. איזה שפה סלע מבין?
הוא מבין מכות! כבר בפרשת בשלח, הוא הבין מכות .
אז אם בפרשת בשלח הוא הבין מכות, אז גם עכשיו הוא יבין מכות.
לכולי עלמא, משה מגיע לו עונש, כך קבע הקב"ה.
רבותי, אני לא מבין, מה רוצים מאהרון, מה הוא עשה?? הוא מחכה שמשה רבינו יתחיל לדבר, והוא לא מדבר, אז מה אתה רוצה???
את השאלה הזאת, שאל משה רבינו את הקב"ה . תפתחו במדרש(פרשת חֹקת ) – משל למה הדבר דומה?
משל לאדם שאחד היה חייב לו כסף. שולח לו הודעות, לא עונה לא חוזר.
-אני ילמד אותו דרך ארץ. יש לו מרצדס חדשה, עולה 400,000 ₪, הוא מזמין לו גורר. באחד בלילה, מגיע הגרר דבל שתי קומות.
- הנה, תעלה את המרצדס הזאת, ואתה רואה את האוודי ליד, תעמיס גם אותו.
- אבל אמרת רק מרצדס??
- מה אכפת לך, זה אותו מחיר גרירה.
-טוב.
בבוקר מגיע הלווה למגרש גרירה – תגיד, אני בסדר, גררת לי את האוטו בגלל שאני חייב לך כסף, אבל מה עשה חבר שלי, שגררת לו את האוודי????
ככה אומר המדרש – אמר משה לקב"ה – ריבונו של עולם, אם אני חטאתי, אהרון אחי מה חטא?! למה גררת גם אותו?? מה אתה רוצה לאח שלי??
אמר הקב"ה –(דברים לג, ח) וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה.
הקב"ה ניסה אותו במסע וניסה אותו במי מריבה. אם אני אגיד לאהרון שאתה חטאת, בֹא נראה מה הוא יגיד??
ואהרון עמד בניסיון הזה, ולא פתח את פיו.
למרות שלכאורה יכל להגיד – ריבונו של עולם מה עשיתי!? שום דבר הוא לא מדבר.
גם בחטא שמתו ילדיו, הוא לא דיבר. אהרון לא מגיב שום דבר, גם על האשמה הזאת, שהוא לא קידש את ה'.
רבותי, אני רוצה להיכנס לנושא השלישי ובו להרחיב קצת:
הקב"ה, בפרשת חֹקת, אומר למשה רבינו לקחת את אהרון, ולהעלות אותו להֹר ההר, ושם בהֹר ההר, מסתלק אהרון לבית עולמו . זה מה שכתוב בפרשת חֹקת, וכך משה רבינו גם עושה.
בואו נקרא את הפסוקים ואחרי זה נוכל לקרוא את המדרש:
אומרת התורה(במדבר כ, כג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר(כד) יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה(כה) קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר(כו) וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם(כז) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה(כח) וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר(כט) וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל
אני רוצה להקריא ברשותכם שתי מדרשי חז"ל .
אני לא מכיר את כל מדרשי חז"ל, אבל יש מדרש רבה, ילקוט שמעוני, לקח טוב, ספרי וספרו, ויש מכילתא, יש מדרשי חז"ל בשפע, אבל כמה שעברתי על מדרשים, כמעט וחז"ל לא מתעסקים בפטירת אנשים.
2-3 שורות. בגמרות הספדים של שתי שורות, כל מיני משפטים קצרצרים, אבל לא מתעסקים בפטירות. לא מרחיבים לגבי הלוויות, איך היה סדר הלוויה, חז"ל לא מרחיבים בדבר.
ישנו אדם אחד, שבו חז"ל עוסקים, עמודים שלמים בפטירתו – פטירתו של אהרון הכהן.
אני ממליץ לכל יהודי, שייקח מדרש ילקוט שמעוני, ויעבור על מדרש חז"ל בילקוט שמעוני, בפרשת חֹקת, והמדרש השני, בפרשת מסעי.
נקרא את הדברים בפנים, אחת לאחת, ונראה דבר נורא.
אני מדבר על אהרון הכהן, ראש חודש אב.
כותב הרמב"ן(פרשת חֹקת), שאהרון הכהן בבוקר, הקטיר קרבן תמיד, לאחר מכן הקטיר קטורת, הכין את המנורה, לקראת הטבת הנרות בערב, הוא גומר את העבודה הזאת, קורא לו משה רבינו – בֹא אתה הולך למות.
הוא לא יודע בבוקר, שהוא לא חוזר הביתה. הוא לא נפרד מאשתו, הוא לא נפרד מאיתמר בנו, לא נפרד מהנכדים. הוא הולך בחזר העם משה רבינו, מבלי לעשות הכנה בבית שלו.
פטירה שאף אחד לא יודע ממנה קודם, גם משה רבינו לא יודע ממנה קודם, רק באותו בוקר.
מספר המדרש דבר נורא, אני רוצה לקרוא אותו בפנים . אני מדלק על קטעים, כי אם נקרא את כולו, יגיע זמן קריאת שמע של שחרית J
כותב המדרש –(תהילים קט"ז, טו) יָקָר בְּעֵינֵי יְהוָה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָֽיו. אמר הקב"ה למשה – משה, עשה טובה ואמור לו לאהרון על המיתה, שאני בוש לומר לו - אמר הקב"ה למשה – תעשה לי טובה, אני מתבייש להגיד לאהרון שהוא מת.
אמר רב הונא בשם ר' תנחום בר חייא – מה עשה משה? השכים בבוקר והלך אצל אהרון. שאל אותו אהרון – מה ראית להשכים? אמר לו משה – דבר מן התורה הייתי מערער בלילה, ומתקשה לי הרבה, לכך השכמתי ובאתי אצלך.
ומהו הדבר?
אמר לו משה – איני יודע, אבל אני יודע שהדבר נמצא בספר בראשית . תביא את הספר, ונלמד ביחד. לומדים ביחד את הפרשה ... מתחילים מבריאת העולם... עוברים מיום ליום... הגיע לבריאת העולם.
אמר לו משה – מה אומר לאדם, שהביא מוות לעולם? חטא, וכולנו נמות.
אמר לו אהרון – משה אחי, לא תאמר בדבר הזה, איננו מקבלים גזרת אלוקים – אם הקב"ה אמר שצריכים למות בגלל המעשה הזה, אז נמות!
התחיל משה לדבר איתו, מושך אותו לדבר על עניני המיתה, מדבר ומדבר, עד שהזכיר לו, שאדם צריך להתכונן ליום המוות. מיד התחיל אהרון להרגיש, שעצמותיו נחלשות.
אמר לו אהרון למשה – שמא בשבילי הדבר?
אמר לו משה – הן.
עד כאן הקטע שאני לוקח מילקוט שמעוני, פרשת חֹקת אות תשס"ד.
אני מדלג עכשיו לפרשת מסעי, אות תשפ"ז:
היה משה מתבייש להגיד לאהרון – הגיע זמנך להיפטר מהעולם.
אמר לו אהרון אחי, רצונך לדעת מה כתיב באברהם?
כן, תאמר לי.
אצל אברהם נאמר(בראשית טו, טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, ולא הרגיש.
אמר לו – אהרון אחי, אם יאמר לך הקב"ה בעוד מאה שנה שתמות, מה תאמר?
אמר לו – צדיק עלי הדין.
אמר לו משה – ואם יאמר לך הקב"ה – היום תמות?
אומר צדיק הדין, נאמן הוא עליי.
אמר לו משה – הואיל וקיבלת עליך, נעלה לראש ההר.
אהרון לא מבקש – תן לי חמש דקות, לבקש סליחה מאשתי אם פגעתי בה. הוא לא מבקש – תן לי חמש דקות, להיפרד מאיתמר והנכדים . למות? להֹר ההר בבקשה.
היה אהרון הולך אחר משה והם עולים להֹר ההר. משה, אהרון, אלעזר.
אף אחד לא יודע, חוץ ממשה ואהרון שהם עומדים להסתלק .
הם עולים למעלה, הקב"ה אומר למשה רבינו – אתה צריך להעביר את הבגדים, מאהרון הכהן לאלעזר.
הם עולים להר, הם מוצאים שם מערה פתוחה עם מיטה מסודרת.
אמר לו משה – היכנס נא למערה. ונכנס למערה. עלה ופשוט ידך . קמוץ פיך וקצץ, עצום עינך ועצם.
משה צריך להסיר ממנו את הבגדים, אבל יש לו בעיה – אם הוא צריך להסיר את הבגדים, הוא צריך קודם להסיר את הבגדים התחתונים.
אם הוא מוריד לו קודם, את הבגדים התחתונים, אבל כדי להלביש את אלעזר, הוא צריך קודם להלביש לו את הבגדים העליונים . הוא לא ידע מה הוא עושה.
אמר לו הקב"ה – אתה תעשה את שלך, ואני יעשה את שלי.
כל בגד שהפשיט משה רבינו, היה מכסה אותו הענן. עד שהגיע לצווארו .
אהרון בלי בגדים, מלבישים אותו מלאכי השרת תכריכים . יש דעה, שהוא נפטר עם ארבעת הבגדים של כהן גדול רגיל, רק את בגדי הכהן הגדול, העבירו מאהרון לאלעזר.
כותב המהרי"ל דיסקין – הוא עשה את זה, כיון שברגע שהוא נעשה כהן גדול, צריך שמישהו יקריב את קרבן בין הערביים, ואילו הוא לא היה מתכהן עוד בחייו, אז הוא היה ניטמא לו, והרי כהן גדול לא ניטמא לשבעת הקרובים, לכן הוא עשה אותו כהן, עוד לפני שאהרון נפטר, כדי שלא יטמא לאביו.
הם נפרדים מאהרון הכהן. משה נותן לו נשיקה בלחי אחת, ואלעזר נותן לו נשיקה בלחי שניה, והוא ממתין לנשיקה מפי ה'. שהגמרא אומרת – מיתת נשיקה של אהרון הכהן.
שואל אותו משה – אהרון אחי, מה אתה רואה?
אמר לו אהרון – משה אחי, איני רואה כלום. אבל ענן הכבוד מלביש את איבריי שאתה מפשיט.
הפשיטו עד ירכו, ועלה ענן הכבוד וכיסה אותו . הפשיטו עד צווארו וכיסה אותו.
אמר לו משה – אהרון אחי, מה אתה רואה?
אמר לו – עד עכשיו כלום.
כיון שהפשיט את כולו, כיסה הענן את כולו.
אמר לו משה – מהי מיתתם של צדיקים?
אמר לו אהרון – משה אחי, איני כדאי לומר לך, אבל דבר אחד אני יכל להגיד לך, הלוואי מקודם הגעתי לכאן.
בא הקב"ה ונשקו.
זוהי פטירתו של אהרון הכהן.
רבותי, עד כאן קטע, מפרשת מסעי, ילקוט שמעוני.
אני רוצה לקרוא רק עוד קטע אחד, ואחרי זה, לגשת ולדבר על הדברים:
משה רבינו שאהרון נפטר, מבקש משה רבינו, עומד ובוכה.
אמר משה- שמרים מתה, לא בא אחד מישראל אצלנו, אלא אני ואהרון ובניו, עמדנו לפני מיטתה, ובכינו עליה, וספדנוה .
כשמת אהרון, אני ובנו עמדנו לפני מיטתו . אני, מה תהיה עליי בשעת מיתה? אין לי לא אבא, לא בנים, ואפילו אחות אין לי, שתבכה עליי.
באותה שעה, השיבו הקב"ה ואמר לו – אל תירא, הריני עומד בעצמי, וקוברך בכבוד גדול, שנאמר וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּיא.
עד כאן דברי המדרש.
רבותי, אני רוצה לשאול אתכם שאלה שמאוד הציקה לי – אדם יודע שהוא מסתלק מן העולם. בא אליו משה רבינו, ואומר לו – אתה מת.
הוא לא אומר – אפשר המתנה של חמש שעות? רק תן לי להיפרד מאשתי ומהילדים. מה הולך כאן?
הגמרא מספרת, שמלאך המוות הגיע לר' יהושע בן-לוי, ואמר לו שהגיע זמנו להיפטר מן העולם.
מה הוא אמר?
תן לי שלושים יום. אני רוצה לחזור על תלמודי.
הרי אדם צריך לדרוש בשמים.
בשמים נותנים לכל בן-אדם, להשמיע את מה שהוא חידש בעולם הזה.
כמדומני, כותב הגאון מוילנה, שכל אדם שנפטר לבית עולמו, נותנים לו לנאום 180 יום, מה הוא למד, בדר"כ אנשים שומרים שם על זכות השתיקה J
אהרון לא מבקש שום דבר .
משה חוזר למטה, תקראו במדרש, כולם רצו לסקול אותו – מה עשית לו?!
אדם בריא, עולה להר, לא אומר שלום, לא חוזר! אולי הקפדת עליו?!?
עד שהקב"ה, לא הראה להם את מיטתו של אהרון, שהוא נפטר מן העולם בבקשת הקב"ה, עם ישראל לא נרגע.
רבותי, אני רוצה לעבור לפרשת ואתחנן, בע"ה אחרי הערב יום טוב הגדול, שיהיה בתשעה באב, מועד אמיתי! אנחנו נקרא את פרשת ואתחנן .
בפרשת ואתחנן, מספר המדרש, וכך גם מובא בדברים רבה, פרשה יא – משה רבינו עשה עיגול, ואמר ריבנו של עולם, אני לא זז מפה, עד שאתה מאפשר לי, להיכנס לארץ ישראל.
ואתחנן אל ה' – 515 תפילות.
ריבונו של עולם, אם אתה לא רוצה אותי, תשאיר אותי אפילו בתור בעל חיים. תעשה אותי כבשה, אני מוכן להיות כבשה.
אמר לו הקב"ה – רב לך, אל תבקש.
רבינו של עולם – אני מוכן להיות ציפור!
אמר לו הקב"ה – רב לך.
שאל הרב ש"ך – משה רבינו, מה אתה צריך להיות ציפור???
וענה – בֹא ותראה את הגדולה של משה רבינו! הוא היה מוכן להיות ציפור, רק כדי שאמא וילד ילכו בבוקר, ויראו ציפור יפה ויגידו – אהה, מה רבו מעשיך ה'!
הוא מוכן לוותר על כל הנאות העולם הבא, כדי שעוד יהודי יקדש את שם ה' בעולם!
אם ככה, משה מתחנן, 515 תפילות, עד שהקב"ה אומר לו – רב לך, או אעברה נא, או סלח נא, תחליט מה אתה רוצה!
אמר משה רבינו – אם ככה, אני לא מבקש.
משה רבינו יודע את יום פטירתו, ולפני יום הפטירה שלו, הוא קורא ליהושע ואומר לו – מחר אני מת. אם יש לך שאלות, תשאל . אני מחר, כבר לא יהיה פה!
אמר לו יהושע - כלום עזבתי אותך לרגע?? אין לי שאלות.
משה רבינו יודע את יום הפטירה שלו . הוא מתכונן, הוא נערך, הוא כותב 13 ספרי תורה.
אהרון הכהן נילקח בחסד, אף אחד לא יודע את תאריך הפטירה שלו. הוא עולה למעלה, מלאכים מלבישים אותו, ענן מכסה אותו, למה אהרון לא עומד בתחינה אל הקב"ה – ריבונו של עולם, תשאיר אותי בחיים שלושה ימים, תן לי להתכונן!
עולה למעלה, לא שואל שום שאלות! לא נפרד, לא מאשתו, לא מהילדים, למה???
השאלה הזאת הציקה לי מאוד, ובשבת שעברה, שאלתי תלמיד חכם אחד, והוא ענה לי תשובה, אינני יודע אם היא נכונה, אבל ייתכן שכן.
הוא ניסה לטעון לי, שיש הבדל בין משה לבין אהרון .
כתוב במדרש, בפרשת השבוע, שכל אדם שנפטר ומשאיר בן שהולך בתפקיד שלו, כאילו לא מת. זה גמרא בבבא-בתרא, שאומרת שאצל דוד המלך נאמר שכיבה, ואצל יואב נאמר מיתה.
שואלת הגמרא – למה נאמר כאן שכיבה וכאן מיתה?
ועונה – שכל מי שנפטר, ומניח בן כמותו, לא נאמר בו מוות, הוא ממשיך.
אמר לי אותו יהודי – זה מה שכתוב כאן. אהרון הכהן, מוריד את הבגדים ושם אצל אלעזר. אז אלעזר נעשה כהן גדול בחייו, הוא ממשיך את אותו מהלך של האבא.
אם ככה, הוא לא מת. הוא ממשיך את חייו של האבא, לכן לא נאמרה בו מיתה.
אצל משה רבינו, בניו לא היו ראויים להנהגה. אין לנו מושג, מי הם היו, אבל משה רבינו בטוח, שהם כן ראויים להנהגה, אבל הקב"ה אומר לו – לא. יהושע בן-נון יהיה המנהיג.
וכאן במדרש כתוב – אמר משה, בשעת פטירתו, אני אין לי אבא, ואין לי אחים ואין לי בנים. פירוש הדבר, שגם הילדים שלו, נפטרו עליו בחייו.
אם הבנים שלו נפטרו עליו בחייו, אז הוא מבקש – ריבונו של עולם, אני רוצה להיכנס לארץ ישראל. למה?
אם הבנים שלך נכנסים לארץ ישראל, ומקיימים את המצוות התלויות בארץ, אז בְרְא קָרַא דאבוהָ - הבן ממשיך את הפעולות של האבא.
אבל אם אין לך בן, אין לך מי שימשיך, לכן הוא מבקש, להיכנס לבד לארץ ישראל. כך אמר לי אותו יהודי.
היסוד הזה, שלמשה רבינו, לא היו ילדים, כתוב ברד"ל(בראשית רבה, פרשה ק) .
אומר המדרש שם – וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם, וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ(בראשית נ, ג ד), הָכָא אַתְּ אָמַר וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר(דברים לד, ח): וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל משֶׁה, אֶלָּא משֶׁה עַל יְדֵי שֶׁלֹא הָיוּ לוֹ בוֹכִים כְּתִיב וַיִּתְּמוּ, אֲבָל יַעֲקֹב עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ לוֹ בּוֹכִים, כְּתִיב וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ
אצל יעקב אבינו, הלוויה עברה ממקום למקום, כל הזמן בכו, אצל משה היה שלושים יום וניגמר. שם, איפה שנפטר משה רבינו, בערבות מואב, בכו עליו שלושים יום, וזהו, נכנסו לארץ ישראל, אז נגמרו ימי הבכי.
כותב הרד"ל - ונראה לי, שבניו של משה רבינו, מתו על פניו בחייו .
אם ככה, אומר משה רבינו – אין מי שיקבור אותי.
היות ולא היו לו ילדים, לכן משה רבינו מבקש להיכנס לארץ ישראל, כי אין מי שימשיך את דרכו.
כך אמר לי אותו תלמיד חכם, אבל אני לא מצאתי בשום מקום, מישהו שמתרץ את זה, ותירוץ כזה, צריכים שיהיה לו מקור.
אני רוצה לומר פשט חדש, שלא מצאתי אותו בשום מקום, אבל הוא כתוב במדרש במפורש, רק צריכים לשים לב לדברים.
רבותי, בואו ונשים לב לנקודה נוראה, מי זה אהרון הכהן:
אהרון הכהן, 40 שנה לפני מותו, מגיע הקב"ה ואומר לו – אהרון, עד עכשיו היית מנהיג במצרים, אביך נפטר, אתה המנהיג של עם ישראל.
כל הנבואות שרצה הקב"ה להעביר לעם ישראל, העביר דרך אהרון הכהן .
אומר לו – אהרון, עכשיו הסתיים התפקיד שלך. מעכשיו משה רבינו מגיע ממדין, צא לקראתו!
הוא יוצא לקראתו - וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ . הקב"ה מעיד.
מה נעשה בליבו של אדם, אף אחד לא יכל לדעת, חוץ מהקב"ה - וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ, מעיד הקב"ה, שהוא לא שמח רק כלפי חוץ, אלא גם בלב.
אמר הקב"ה – לב כזה, יישא את אבני החושן.
רבותי, לא רק שהוא אומר לו – אתה לא מנהיג יותר את עם ישראל, אלא אתה הופך גם להיות "כינור שני", של משה רבינו . משה ידבר ואתה תהיה לו לפה, כיוון שהוא כבד פה.
הוא ממשיך את התפקיד שלו, לא בתור מנהיג, אלא הוא הפה של משה רבינו.
רבותי, כמה זמן חלף?
יצאו ממצרים . שנה בסכ"ה עשו משכן. בראש חודש ניסן נחנך המשכן, מתו לו שתי בנים.
אומרת התורה - וַיִּדּוֹם אַהֲרֹן .
אומרים חז"ל – וַיִּדּוֹם, כמו דומם. לא ראית עליו, שקרה משהו אצלו בבית!
שואלים חז"ל – אבל אולי בתוך הלב שלו, הוא הרגיש משהו? אולי בלב שלו הוא הרגיש צער?
לא רק שלא היה לו צער, אלא באותו יום, הקב"ה מתגלה אליו, ונותן לו פרשה – פרשת שתויי יין. מה זה?
הקב"ה אומר לו - יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ .
אומרים חז"ל – אין השכינה שורה, אלא מתוך שמחה.
פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב – נאמר על אהרון הכהן, לומר לך, שגם בלב, הוא לא היה במרה שחורה.
רבותי, בואו נלך עוד שלב:
מגיע זמן שקֹרח ועדתו, חולקים על משה ואהרון.
כתוב –(טז, ד) וְיִשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו
שואל הרמב"ן – למה רק משה נפל על פניו, איפה אהרון?
אומר הרמב"ן – ישב בשקט.
זה שנהיתי כהן גדול, כי משה רבינו ציוה אותי להיות כהן גדול . אני לא קשור לענין המחלוקת.
משה רבינו מגיע אל אהרון, ואומר לו – אתה עכשיו מסתלק מהעולם.
הוא לא מבקש אפילו רגע אחד, ללכת ולהיפרד מהמשפחה. ישר למעלה!
אתם יודעים איך הקב"ה קורא לזה?
תקראו במדרש שקראנו – עלה משה ראשון, ואחריו אהרון, ואחריו אלעזר.
עולים שלושה למעלה, קורא הקב"ה למלאכי השרת, ואומר להם – בואו ותראו מה הולך כאן!
שאלתם אותי – איך יצחק פשט את צווארו על המזבח??? הנה לכם, תסתכלו על אהרון הכהן - הולך אחיו הקטן ראשון, אחריו הוא ואחריו אלעזר.
איך הקב"ה קורא לזה?
עקדת יצחק.
אתם רוצים לדעת, איך היה נראה יצחק? שאלתם איך בן תמותה יכל לעמוד בזה?? תסתכלו על אהרון הכהן!
הקב"ה קורא למחזה הזה – עקדת יצחק!
למה עקדת יצחק??
כי יצחק אבינו, בגיל 39, הולך עם אבא שלו, ושואל אותו – אבא, הנה האש והעצים ואיה השׂה לעֹלה?
אומר לו אברהם - אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה ואם הוא לא ימצא מה להקריב בְּנִי אתה תהיה הקרבן.
מה יצחק היה צריך להגיד? "למה? מה יש בעיה להשיג כבשים? בֹא נלך, תוך רבע שעה אני מביא כבשים "
לא. וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו – זה לשחוט וזה להישחט, שניהם בשמחה!
אברהם עורך את המזבח, ושם עליו את העצים .
אומר לו יצחק אבינו – אבא, אני בן 37, אבא אני חזק! אבא, אתה בן 137! אבא, תקשור אותי חזק! כדי שחס וחלילה אני יזוז, ואז אפסול את הקרבן.
קושר אותו אברהם, ויצחק פושט את צווארו בשמחה, כך יצחק מעיד על עצמו.
תפתחו חז"ל(פתיחה לאיכה ) – לאחר שהאבות הקדושים, באים לעורר רחמי שמיים על עם ישראל, אומר יצחק – ריבונו של עולם, אתה זוכר שפשטתי את צווארי על גבי המזבח? לעשות רצונך בלבב שלם, ולא תזכור לי זאת, ולא תרחם על בני???
לא רק שהוא פושט את צווארו בשמחה, אומר רש"י – הוא גם אמר שירה על הקרבן .
הוא אומר שירה!!!
זה מה שאנחנו אומרים, במנחה של שבת – אַבְרָהָם יָגֵל יִצְחָק יְרַנֵּן – זאת השירה שהוא אמר על הקרבן.
נשאלת השאלה – למה יצחק אבינו, לא עומד בתפילה, ואומר – ריבונו של עולם, למה אתה הורג אותי? תן לי להיפרד מאמא שלי, תן לי להיפרד מהחברים שלי, תן לי לחיות עוד כמה שנים! אני אתחתן ויהיה לי ילד, תן לי להקים זרע!
יצחק לא מדבר שום דבר. למה?
כי בעקדה, לא שואלים שאלות . אם הולכים להיעקד, לא שואלים שאלה.
לא אומרים – ריבונו של עולם, זה לא מתאים לי! יותר מתאים לי אחרי החגים! J
לעקידה, הולכים בשמחה!
אומר אהרון – אם הקב"ה רוצה שעכשיו אני אמות, הוא עולה למעלה להֹר ההר. הוא לא נפרד מאף אחד. עולה אל הֹר ההר בשמחה.
אומר הקב"ה למלאכי השרת – בואו ותראו, את הדמות הזאת!
הולך למות, ועולה למעלה בשמחה! זהו אהרון הכהן.
אהרון הכהן לא מתחיל רק פה, הוא מתחיל בזה, שהתפקיד שלו נלקח ממנו, והוא יושב בשקט. הבנים שלו נלקחים- וַיִּדּוֹם אַהֲרֹן, הוא מסתלק מהעולם, ועולה בשקט עם זה.
אם אלה פני הדברים, נוכל להבין יסוד נפלא:
ר' יהונתן אייבשיץ, כאן בפרשת השבוע, ובפרשת חֹקת, שואל – למה קברו את אהרון הכהן, על גבול ארץ אדום? ולמה אותם עמלקים שבאו להילחם עם ישראל, נשארו לבושים כעמלקים ודיברו ככנענים?
אומר ר' יהונתן אייבשיץ דבר נורא – העמלקים הם צאצאים של עשו . לעשו יש חשבון ארוך עם יעקב אבינו -
יש לי חשבון ארוך, כי גנבת ממני את הבכורה, שחזרתי מן השדה עייף, לא הייתי אחראי למעשי .
באת ואמרת לי – מכור לי את הבכורה, באתי ומכרתי לך אותה ברגע, בנזיד עדשים. לא רק שלקחת ממני את הבכורה, לקחת ממני גם את הברכות!
באים העמלקים האלה, צאצאים של עשו, ומתלבשים עם בגדים של עמלק, ומשנים לשונם לכנעני.
אומר ר' יהונתן אייבשיץ(תפארת יהונתן) – אתה יודע למה? כי הם רצו לעורר קטרוג על עם ישראל, על יעקב אבינו, שכל הגדולה שלהם באה, בגלל שהם גנבים.
גנבו ממני את הבכורה, וגנבו ממני את הברכות!
אומר הקב"ה – זה הקטרוג שיש לאדום. הרי ידוע, שהבכי הזה של עשו, שלקחו לו את הברכות, אנחנו עד היום בוכים, שנאמר וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ(תהלים פ, ו) -אל תקרי שליש אלא שלוש.
שתים וחצי דמעות, הוריד עשו, אחת עוד נשארה לו תקועה בתוכו. עד היום אנחנו מקוננים, יושבים על הרצפה ומתענים על תשעה באב, בגלל הדמעות של עשו.
עשו יש לו טענה – למה גנבתם לי את הברכות??
אומר ר' יהונתן אייבשיץ – הקב"ה קובר את משה רבינו בעבר הירדן, מו לבית פעור .
שואלת הגמרא(סוטה יד) – למה הוא קבר אותו מול בית פעור?
אומרת הגמרא – שאותה מלכות הרשעה, רצו לדעת היכן משה קבור, עלו למעלה ונראה להם למטה, ירדו למטה ונראה להם למעלה .
אומר שם התוספות – למה הוא קבור מול בית פעור? כי כל שנה ושנה, אותו פעור עולה לקטרג על ישראל, בשעה שהם עשו את החטא בפעור, וכנגדו עולה משה רבינו. איך שהוא רואה את משה רבינו, הוא ניכנס חזרה לאדמה.
שואל ר' יהונתן אייבשיץ – למה משה רבינו, הוא המגן מול פעור?
פשוט מאוד – מה זה החטא של בעל פעור? אוכלים, ועושים את הצרכים על אותו פסל.
משה רבינו, בזכותו היה המן.
שלוש מתנות טובות היה להם לישראל, והמתנה שהיתה נקראת מן, היתה בזכות משה רבינו.
משה רבינו הביא מן לישראל, שלא יהיה להם מה "להוציא". משה רבינו גם 120 יום לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי.
אז מי שעונה תשובה לבעל פעור, שעושים את הצרכים על הפסל, הוא משה רבינו, שבזכותו היה המן, שאין צרכים.
אומר ר' יהונתן אייבשיץ – לכן קברו את אהרון הכהן, על גבול אדום. אתה יודע למה?
כי מה הקטרוג של עשו?
הוא כל הזמן מקטרג – גנבו לי את הברכות, גנבו לי את הבכורה.
אומר לו אהרון הכהן – אתה יכל להתלונן אצל כולם, חוץ ממני! גם לי לקחו את הבכורה. אני הייתי בכור לפני אחי הקטן, קוראים לו משה רבינו.
הקב"ה בא ואמר לי – אדוני, אתה לא! משה ימשיך את ההנהגה!
שלקחו לי את הבכורה, אתה יודע מה עשיתי?? שמחתי!
אומר הקב"ה – אותו, תשימו מול אדום. את הקטרוג של אדום, הוא מסיר!
אם ככה, נוכל להבין עכשיו, למה קוראים את פרשת מסעי, עם הפטירה של אהרון, דוקא בשבת מברכין, חודש אב:
הקב"ה יכל לכתוב את הכל, בפרשת חֹקת – מתי הוא מת, ואיך הוא מת...
אומר השפת אמת – אתה יודע למה זה נכתב כאן בפרשה? אני אגיד לך – כי משנכנס אב, ממעטין בשמחה. אהרון הכהן, היה הכהן הגדול הראשון שכיהן במשכן. אהרון הכהן, סיבבה ההשגחה העליונה, שימות בראש חודש אב, אתה יודע למה?
כי משנכנס אב, ממעטין בשמחה. כולנו מתאבלים על ההתחלה של החורבן .
אמר השפת אמת – כתוב בספר חסידים, מעשה באדם אחד, שלכל לוויה, היה הולך עם נעלי בית . לא יכל להיות שאדם נפטר, ואני אלך עם חליפה. כל לוויה, היה מוריד את הנעלים ונועל נעלי-בית.
הקב"ה שילם לו. הוא נפטר בתשעה באב . כל המלווים, הלכו עם נעלי בית. להראות כמה הקב"ה, מייקר אותו.
אמר השפת אמת – אתה יודע מתי הקב"ה סילק את אהרון? בראש חודש אב. שמשנכנס אב, ממעטין בשמחה, כדי שלא יהיה יהודי אחד, שלא יזכור את אהרון הכהן! באותו יום שמתחילים את האבלות, תזכור! זה היום של אהרון הכהן.
שבת מברכין, ראש חודש אב, היום שבו הסתלק אהרון הכהן, אוהב שלום ורודף שלום.
חז"ל אומרים – ש -80,000 ילדים, קראו להם אהרון, על שם אהרון הכהן. כל ילד זה זוג לפחות = 160 אלף הורים, שחזרו לחיות ביחד, בזכותו של אהרון הכהן!
80,000 ילדים, קוראים להם אהרון הכהן. איך??? אוהב שלום ורודף שלום, זה אהרון הכהן!
רבותי, בא הקב"ה ואומר – אף פעם לא קורה דבר, שאהרון הכהן מסתלק לבית עולמו, ותמיד בשבת, ראש חודש אב, קוראים בתורה, פרשת מטות-מסעי, ובשנה מעוברת, פרשת מסעי, ללמדך, שלא תשכח, שזה יום הפטירה של אהרון הכהן.
כותב הכלי יקר, שהיסוד הגדול של חורבן בית המקדש, כך כתוב בספר סוכת דוד, בגלל שעם ישראל היה בשנאת חינם.
מיהו הסמל, שתיקן את שנאת החינם?
אהרון הכהן! שהיה אוהב שלום ורודף שלום!
ראיתי בספר פרדס יוסף, הוא מביא, שבחוברת של אדמור"י בית לאלוב כתוב – שתמיד, ביום שיוצא יום הפטירה של אהרון הכהן, יצא האושפיזין שלו.
אז אם הפטירה שלו יצא, ראש חודש אב, ביום שני, תדפדפו אחורה לחג הסוכות, זה האושפיזין החמישי – אהרון הכהן ביום שני.
משה רבינו אמר – ריבונו של עולם, כך זכה אהרון, ומה איתי??
אמר לו הקב"ה – קיבלת גם אתה.
תמיד שיצא ז' באדר, באותו יום, יצא בחג הסוכות האושפיזין הרביעי.
ללמדך, כיצד הקב"ה שומר על הצדיקים שלנו .
שנפטר בן-אדם, כתוב בחז"ל, שכל אחד יכל לזכות בכוחות שלו. כל אחד שנפטר, משאיר את מה שהוא זכה להשיג כאן בעולם הזה.
בשעה שאנחנו מבקשים מהקב"ה, שיחדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה, אנחנו אומרים לקב"ה – ריבונו של עולם, מי שעשה ניסים לאבותינו ולנו, הוא יגאל אותנו בקרוב ויקבצנו מארבע כנפות הארץ, אבל יש לזה תנאי אחד – חברים כל ישראל! ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.