בס"ד
פרשת בלק- הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ג.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת בלק שנת תשע"ג.
עוסקת הפרשה בנושא שקשור לבלעם ובלק. הפרשה הזו, אין בה שום מצוה, אבל יש בה המון נושאים שמחברים אותנו, אל משיח צדקנו.
אני רוצה לעמוד רק על קטע אחד, שמופיע ברמב"ם(הלכות מלכים, פרק אחד-עשר).
כותב הרמב"ם - הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחְזִיר מַלכוּת דָּוִד לְיָשְׁנָהּ לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבוֹנֶה הַמִּקְדָּשׁ וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם. מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת. וְעוֹשִׂין שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת כְּכָל מִצְוָתָן הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ. לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר. אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמשֶׁה רַבֵּנוּ. שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר(דברים ל-ג) 'וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ' וְגוֹ'(דברים ל-ד) 'אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם' וְגוֹ'(דברים ל-ה) 'וֶהֱבִיאֲךָ ה''. וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה הֵם כּוֹלְלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים. אַף בְּפָרָשַׁת בִּלְעָם נֶאֱמַר וְשָׁם נִבֵּא בִּשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים. בַּמָּשִׁיחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא דָּוִד שֶׁהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד צָרֵיהֶם. וּבַמָּשִׁיחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁעוֹמֵד מִבָּנָיו שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל [בָּאַחֲרוֹנָה]. וְשָׁם הוּא אוֹמֵר(במדבר כד-יז) 'אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה' זֶה דָּוִד.(במדבר כד-יז) 'אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב' זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.(במדבר כד-יז) 'דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב' זֶה דָּוִד.(במדבר כד-יז) 'וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל' זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.(במדבר כד-יז) 'וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב' זֶה דָּוִד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר(שמואל ב ח-ב) 'וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל'(במדבר כד-יז) 'וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת' זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ(זכריה ט-י) 'וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם'.(במדבר כד-יח) 'וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה' זֶה דָּוִד. שֶׁנֶּאֱמַר(שמואל ב ח-יד) 'וַתְּהִי אֱדוֹם לְדָוִד לַעֲבָדִים' וְגוֹ'.(במדבר כד-יח) 'וְהָיָה יְרֵשָׁה' וְגוֹ' זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר(עובדיה א-כא) 'וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן' וְגוֹ'
הרמב"ם כותב, שעיקר הנבואה על עניני המשיח, נמצאים בפרשה הזו, והפרשה הזו עוסקת בעניני המשיח.
אנחנו רוצים לדבר בע"ה, לדבר על נקודה אחת בפרשה, שתחבר אותנו אל י"ז בתמוז, ולנסות להבין למה פרשת בלק, יוצאת תמיד לפני י"ז בתמוז.
כידוע לכולם, מה שהשל"ה הקדוש כותב, וקדם לו הטור, שכאשר חל אירוע במהלך השבוע, יש לו קשר לפרשה שלפניו, ואם יחול במהלך השבוע, יש לו קשר לפרשת השבוע, ואנחנו רוצים קצת בס"ד, לעמוד על הדברים.
לפני שנתחיל, נעמוד על שלושת הפסוקים הראשונים בפרשה, ומהם בס"ד, נתחיל להיכנס לנושא שאנחנו רוצים להרחיב בו.
פותחת הפרשה :
(ב) וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי:(ג) וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(ד) וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא
בספר זרע ברך, הוא מתחיל בסדרה של כמה וכמה שאלות, על שלושת הפסוקים הללו:
שאלה ראשונה הוא שואל – למה כתוב וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר? הוא לא ראה, הוא שמע, מה שישראל עשו לאמורי. זאת לא היתה ראיה. אם לא היתה ראיה, אז למה כתוב וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר? היתה צריך להיות כתוב וישמע בָּלָק בֶּן צִפּוֹר.
על זה כבר עומד האור-החיים הקדוש, ושואל – למה כתוב וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר?
ואומר – בלק היה מכשף יותר גדול מבלעם(זוהר הקדוש), והכישוף שהוא עבד איתו, היה באמצעות ציפור, מה שנקרא בימנו מזל"ט J ובאמצעותו הוא היה יודע מה קורה בעולם, ולכן כתוב וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר והיות והכישופים נעשו באמצעות ציפור, אז ממילא זאת היתה ראיה, ולא היתה שמיעה.
דבר נוסף כותב האור-החיים הקדוש, אותו דבר מופיע גם בילקוט לקח טוב, ובחזקוני, שישנה שמיעה שהיא ראיה, כמו שמצאנו שנאמר וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת.
מה זה רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת?
אותו דבר בבחינת ראיה, יש גם לראות את הקולות. ככה ראה בלק בן ציפור, את מלחמת האמורי.
וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא.
שואל הספר זרע ברך – אם כתוב וַיַּרְא בָּלָק, אז למה כתוב וַיָּגָר מוֹאָב? אם בלק הוא זה שראה, אז היה צריך להיות כתוב בפסוק וַיָּגָר בָּלָק.
בלק אמור לפחד. הוא ראה מה שעשה ישראל לאמורי.
אומרת התורה וַיַּרְא בָּלָק – הוא לא פחד. מי פחד? וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד.
שואל הספר זרע ברך - אם בלק ראה, אז למה מואב מפחד? שבלק יפחד והעם לא יפחד, לכאורה הדבר לא מובן. שאלתו השניה של הזרע ברך.
וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא.
אומר רש"י - בעת ההוא. לא היה ראוי למלכות מנסיכי מדין היה, וכיון שמת סיחון מנוהו עליהם לצורך שעה.
שואל הזרע ברך – אז למה זה כתוב בסוף, זה יכל להיות בהתחלה - וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי.
דבר אחד צריך לדעת – שהמואבים, כשהם נבהלו, הלכו לגייס את מדין. מה פתאום הלכו למדין, כדי לגיס אותם?
אומר רש"י - אל זקני מדין. והלא מעולם היו שונאים זה את זה, שנאמר המכה את מדין בשדה מואב(בראשית לו, לה), שבא מדין על מואב למלחמה, אלא מיראתן של ישראל עשו שלום ביניהם. ומה ראה מואב ליטול עצה ממדין, כיון שראו את ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם, אמרו, מנהיגם של אלו במדין נתגדל, נשאל מהם מה מדתו, אמרו לו, אין כחו אלא בפיו, אמרו, אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו.
הם לא גייסו רק את בלעם, הם רצו לגייס את כל מדין שיבואו להילחם.
נשאלת השאלה – מה פתאום מדין באים להילחם? מה יש למדין לבוא להילחם כנגד עם ישראל? לכאורה, אין להם שום דבר נגד ישראל.
אומר הכלי יקר – המואבים באו למדין ואמרו להם- תדעו לכם, עם ישראל יצא ממצרים, עכשיו הם סוגרים חשבונות, עם מי שהביא אותם לארץ מצרים. מי הביא אותם?
אתם אשמים! הרי כתוב בתורה(פרשת וישב), שיוסף עבר כמה וכמה גלגולים, עד שהגיע לפוטיפר. התחנה האחת לפני אחרונה, לפני שהגיעו לפוטיפר, כתוב(בראשית לז, כח) וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף
אז היות שהמדינים מכרו את יוסף לפוטיפר, ומפוטיפר הגיע אחרי זה לכלא, ואחרי זה כל עם ישראל ירד למצרים, יעקב ושבעים נפש ירדו, אז עכשיו הם עושים חשבון עם כל אלה, שהורידו אותם למצרים, ואתם בכלל החשבון הזה.
לכן גם מדוקדק מאוד, אומר הכלי יקר, מדוע אמרו להם - עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר
יוסף הצדיק נקרא בשם שור, כמו שנאמר בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל, שבט יוסף נקרא בשם קהל, אומר הכלי יקר, שנאמר(בראשית לה, יא) גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם.
אומר רש"י - גוים. מנשה ואפרים(שם פד. ד) שעתידים לצאת מיוסף, והם במנין השבטים.
אמרו להם זקני מואב לזקני מדין – אתם התחנה הבאה. הם קודם כל מטפלים בנו, בתור מואב, אחרי זה הם הולכים למדין, למה?
כי אתם הורדתם את יוסף למצרים, ומשום כך, הם יבואו איתכם עכשיו בחשבון. לכן בואו ונהיה מאוחדים, ורק כך נוכל לגבור עליהם. עד כאן הדברים שמובאים בכלי יקר.
בא הזרע ברך, ואומר יסוד מאוד מענין(עין שם) – היתה מחלוקת בין בלק, לבין העם שלו. בלק ידע את מה שכתוב בתורה בספר דברים(ב, ט) אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה
אומרת התורה, שאסור להתחיל איתם מלחמה ואסור להתגרות בהם. למה?
כי ככה ציוה הקב"ה. אז לכן מואב, לא היה לו שום פחד מישראל, למה?
כי ידע שעם ישראל לא יעשו לו כלום.
הקב"ה אמר למשה רבינו, לא לגעת במואב. ממילא, וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי – הוא לא נבהל ממה שהוא ראה.
הוא אמר – מה שעשו ישראל לסיחון ולעֹג מלך הבשן, אותנו זה לא אמור להפחיד. למה?
כי הקב"ה אמר אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה – אל תתחיל איתם!
אז אם יש לנו חסינות, אז אין לנו מה לפחד, אנחנו מחוסנים! ממילא, אין לנו שום פחד!
מה היה הפחד?
אומר הספר זרע ברך – בלק אחז שכדאי לו לצאת למלחמה, כי אם הקב"ה לא מרשה לעם ישראל, לצאת למלחמה מול מואב, אז כדאי למואב לצאת למלחמה מול ישראל, כיון שעם ישראל לא ישיבו מלחמה, למה?
כי הקב"ה לא מרשה לישראל להילחם במואב, שנאמר אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה.
אמר בלק – אם ככה עם ישראל, נצטווה שלא לפתוח איתנו במלחמה, גם אם נעשה משהו, הקב"ה לא יתן להם להגיב. למה?
אומר הזרע ברך – כמו שכתוב בגמרא(מסכת בבא-קמא לח, א) במפורש – ומפני מה אומרת התורה אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה? וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה ק''ו בעצמו אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה(במדבר כה-יז) צרור את המדינים והכיתם אותם מואבים עצמן לא כל שכן
יוצא שמשה רבינו רצה ליזום את המלחמה בכוחות עצמו, והיות וכך, אמר הקב"ה אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב. למה?
ממשיכה הגמרא(לח, ב) - אמר לו הקב''ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית והלא דברים ק''ו ומה בשביל שתי פרידות טובות חס הקב''ה על ב' אומות גדולות ולא החריבן בתו של רבי אם כשרה היא וראויה היא לצאת ממנה דבר טוב על אחת כמה וכמה דהוה חיה יש לי שתי פרדות להוציא מהם – רות המואביה ונעמה העמונית, וכל זמן שהם לא יצאו החוצה, אני לא נוגע לא בעמון ולא במואב. רות המואביה זו אבי השושלת של בית דוד, ונעמה העמונית, שהיתה אשתו של שלמה, וממנה יצאה רחבעם. אל הדברים שאומרים רבותינו.
אומר הספר זרע ברך דבר נפלא – דע לך, בלק ידע את הסיבה, שממואב עתידה לצאת רות המואביה, ומעמון אמורה לצאת נעמה העמונית. זה הוא ידע, לעם שלו הוא לא אמר את הסיבה.
לעם שלו הוא רק אמר, שכתוב בתורה אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה.
אמר להם בלק – תדעו לכם, גם אם אנחנו נצא למלחמה, ונילחם, הם לא יעשו לנו שום דבר.
כנגד, טען העם שלו – לא. כל מה שכתוב אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה, זה רק אם אנחנו פסיביים – אם אנחנו יושבים בשקט, אבל אם נהיה אקטיביים, ונצא למלחמה, הקב"ה יתיר להם לתקוף אותנו, ואז אנחנו אבודים.
אומר הספר זרע ברך – בלק ידע שזה לא נכון, למה?
כי כל זמן שרות המואביה לא נולדה, הם לא יגעו בנו. ולכן זאת המחלוקת, שהיתה בין העם לבין בלק.
אומר הספר זרע ברך, גם תוספות מדבר על זה(מסכת בבא-קמא) – כתוב בחז"ל במדרש(פרשת ויצא) – שיואב שר הצבא של דוד המלך נשלח לפגוע באדומיים ובמואבים. יואב יוצא, וחוזר בחזרה. שאל אותו דוד המלך – למה חזרת? לא עשית כלום!
אמר לו – נכון. הגעתי לאדומיים כדי לתקוף אותם, הוציאו לי ''כתב הגנה''(דברים ב, ג) רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה: {ד} וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד: {ה} אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר – הנה הקב"ה לא מרשה! אז עזבתי אותם.
אותו דבר כתוב אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה – גם הם הוציאו ''כתב הגנה'', אז חזרתי הביתה.
אם ככה יוצא, שכל מה שהם עשו, יש להם כתב הגנה.
חוזר בחזרה יואב לדוד המלך – אדוני, לא עשיתי שום דבר שם.
שאל אותו דוד – למה?
האדומים הוציאו לי מכתב - לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל, וגם המואבים הוציאו לי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה.
אומר המדרש(בראשית רבה, פרשת ויצא, פרשה עד) - בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא נָהַג דָּוִד כְּבוֹד מַלְכוּת בְּעַצְמוֹ אֶלָּא עָמַד וְהֶעֱבִיר פִּיפוּרִין מֵעָלָיו וַעֲטָרָה מֵעַל רֹאשׁוֹ וְנִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל סַנְהֶדְּרִין, אָמַר לָהֶם רַבּוֹתַי לֹא בָּאתִי לְכָאן אֶלָּא לְלַמֵּד אִם נוֹתְנִים אַתֶּם לִי רְשׁוּת אֲנִי מְלַמֵּד, שָׁלַחְתִּי אֶת יוֹאָב לַאֲרַם נַהֲרַיִם וְלַאֲרַם צוֹבָא וּפָגַע בַּאֲדוֹמִיִּים וְהוֹצִיאוּ לוֹ אַפִּיסְטוֹלִי שֶׁלָּהֶן רַב לָכֶם, וַהֲלוֹא הֵם פָּרְצוּ אֶת הַגָּדֵר תְּחִלָּה(שופטים ג, יג): וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן, פָּגַע בַּמּוֹאָבִיִּים וּבִקֵּשׁ לְזַנְבָן וְהוֹצִיאוּ לוֹ אַפִּסְטוֹלִי שֶׁלָּהֶן אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב, וְהֵם לֹא פָּרְצוּ הַגָּדֵר תְּחִלָּה(במדבר כב, ה ו): וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם וְעַתָּה לְכָה אָרָה לִי
אומר דוד המלך לסנהדרין – הם הוציאו כתב הגנה שאסור לגעת בהם. אבל זה לא רלוונטי! מתי יש להם כתב הגנה? אם הם לא תוקפים, אבל אם הם תוקפים ראשונה, אין יותר כתב הגנה, והם תקפו ראשונה! אנחנו לא התחלנו איתם.
אתה רואה שהאדומיים פתחו במלחמה ראשונה, והמואבים גייסו את בלעם כדי לקלל, אם ככה, לא מגיע להם שיגנו עליהם.
אמרו לו הסנהדרין – אתה צודק, ולכן אתה יכל לצאת למלחמה גם על אדום וגם על מואב. לכן כתוב(תהילים ס, ב) וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף – הוא חזר פעם נוספת, לאחר שהסנהדרין נתנו לו היתר, והוא יצא להילחם איתם.
אומר הזרע ברך – זה בדיוק הוויכוח שהיה בין בלק לבין העם שלו – בלק אמר שאין שום פחד להילחם עם ישראל, הם לא יעשו לנו שום דבר. למה?
כי הוא ידע, שעד שרות המואביה לא נולדה, אף אחד לא יגע במואב.
לעומת זאת העם טען – לא, אתה לא צודק. כל מה שכתוב אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה, זה רק בתנאי אחד – אם אנחנו לא נתקוף אותם, אבל באותו רגע שאנחנו נתקוף אותם, אין דבר כזה, הם יקבלו אישור לצאת נגדנו למלחמה.
אלה הדברים שכותב הספר זרע ברך, וכאן מוסיף הספר יסוד נפלא - היות והיתה כאן מחלוקת, בין בלק לבין העם, החליט העם, להדיח את בלק מכיסאו! אתה רוצה מלחמות? לך הביתה! אנחנו רוצים שלום.
הדיחו אותו מעל כיסאו, והיה מחוץ לכיסא כמה חודשים. לאחר שבלק בא אל העם, ואמר להם – אני מקבל את מה שאתם אומרים, לא יוצאים למלחמה, החזירו אותו בחזרה לכיסא, לכן אומרת התורה - וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא
איפה הוא היה קודם?
הדיחו אותו מעל הכיסא, כמו שנאמר אצל פרעה, שהוא לא רצה לגזור את הגזרות, הדיחו אותו מעל כיסאו שלושה חודשים, ולבסוף החזירו אותו למלכותו. אותו דבר קרה כאן.
לכן, אומר הזרע ברך, בלק רצה להילחם, אבל העם זרק אותו, אז הוא הסכים כהצעת פשרה, שלא יוצאים למלחמה, אבל דבר אחד כן עושים – מגייסים את בלעם, לבוא ולקלל את ישראל.
מלחמה אקטיבית לא תהיה, כי אז זה נקרא שפתחנו במלחמה, אז לא תהיה ההגנה של אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה, אבל נזמין את בלעם לקלל.
אלה הדברים שכותב הזרע ברך, להסביר את שלושת הפסוקים הראשונים בפרשה.
אנחנו רוצים בס"ד, לעמוד על נושא שיחבר אותנו למשיח, אבל כדי להגיע אליו, צריכים להקדים כמה הקדמות.
חלק מהדברים נאמרו בפרשת וארא, ובע"ה נגיע לנושא העיקרי :
בחומש בראשית, בשני הפרשיות שנעסוק בהם – פרשת לך-לך, וירא, אנחנו רוצים לעמוד על כמה וכמה דברי חז"ל:
בפרשת לך-לך, נגלה הקב"ה לאברה אבינו ואומר לו - לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
אמר לו הקב"ה – כאן אי אתה זוכה לבנים, אבל כשתגיע לשם תזכה.
(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה מבטיח לו הקב"ה – אתה תהיה מפורסם מאוד, יהיה לך ממון רב, וגם ילדים.
(ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'..
אומרת התורה – אברהם מיד שומע בקול הקב"ה, לא בגלל ההבטחות שיהיו לו ילדים, או הממון, אלא כי הקב"ה כך ציווה.
...וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן.
מה פתאום לוט מגיע עם אברהם אבינו, מה יש לך לחפש איתו? הקב"ה נתן לך ראשות לקחת איתך עוד אחד? אמר לך, לך אתה ואשתך, מה פתאום אתה מעלה עוד אחד על הגמל?!
אז מילא, אתה יכל להגיד שהיה מקום פנוי, קפץ על הגמל והתחיל לנסוע. זה בסדר עד הפסוק הבא :
(ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן
השאלה שנשאלת היא – הקב"ה אמר לך לקחת אותו? הוא לא אמר לך לקחת אותו, אז מה פתאום אתה לוקח אותו?!
אם הקב"ה היה אומר לך, לקחת את שרה ואת לוט, אני מבין, אבל הוא לא אמר לך לקחת גם את לוט!
הם יוצאים לדרך, מגיעים לארץ ישראל, אין מה לאכל. אין ברירה צריך להיכנס למצרים :
(יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:(יב) וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ:(יג) אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.
שרה תגיד שהיא אחותו, אבל יש בעיה – מה יהיה אם לוט יגיד שהיא לא אחות אברהם באמת? אין חשש.
אומרת התורה –(יד) וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד:(טו) וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:(טז) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים
ב"ה אברהם קיבל הרבה מתנות ובבת אחת הוא נהיה עשיר.
אומרת התורה –(א) וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה:(ב) וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב...(ה) וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים
שואלים חז"ל במדרש – צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים? כמה אהלים צריך אדם כדי לישון? אהל אחד צריך לשינה, מה מחדש לי כאן, שהתורה מציינת אהלים?
אומר רש"י - ההלך את אברם. מי גרם שהיה לו זאת, הליכתו עם אברם.
(ז) וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ
אומר רש"י – ויהי ריב. לפי שהיו רועיו של לוט רשעים, ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ, ולא זכה בה אברם עדיין.
(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:(ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה
אומר רש"י- אם השמאל ואימנה. בכל אשר תשב(אשב) לא אתרחק ממך, ואעמוד לך למגן ולעזר, וסוף דבר הוצרך לו, שנאמר וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו'.
לוט הולך להתגורר בסדום, ואז אומרת התורה –(יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד.
מיד אחרי זה, מתחילה התורה לעסוק, במלחמת ארבעת המלכים. פסוקים על גבי פסוקים, שהתורה עוסקת באותה מלחמה.
(א) וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם(ב)עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ(צביים) צְבוֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר
ארבעה מול חמישה. מי מוביל את הכנופיה של הארבעה?
מופיע מלך אחד – אַמְרָפֶל. מי זה?
אומר רש"י - אמרפל. הוא נמרוד, שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש(ב"ר מב, ד.).
אברהם אבינו נפל פעם אחת לכבשן, אבל יצא משם. מכאן ואילך, מחפש נמרוד בכל דרך אפשרית, להשמיד את אברהם אבינו.
שואלים חז"ל במדרש – מה פתאום התורה מספרת לך סיפור, על מלחמה בין ארבעה מלכים לחמישה? מה זה מענין אותנו על מלחמות שהיו בתבל?
מילא, מלחמות שעם ישראל נלחם מול האמורי וכד', אז בסדר, תאמר שיש על זה מזמורים בתהילים, אז מלחמות שנערכו בתבל, מה זה קשור?
זאת אומרת, שהמלחמות האלה חשובות ביותר לעם ישראל, עד כדי כך, שהתורה מקדישה לזה, למעלה מעשרים פסוקים. מה יש כאן?
אומרים חז"ל במדרש – אם ראית אומות שמתגרות אלו באלו, צפה לרגלו של משיח.
רבותי, איזה משיח?
2000 שנה לבריאה, איזה משיח?! אנחנו היום כבר 5773 שנה מבריאת העולם, ועדין אין משיח.
"ראית אומות שמתגרות אלו באלו, צפה לרגלו של משיח" - איזה מלחמה היתה שם באזור?!
טוב, אלה דברי חז"ל.
במלחמה הזאת, אומרת התורה –(ב) עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ(צביים) צְבוֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר...(ח) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים...(י) וְעֵמֶק הַשִׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ(יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ:(יב) וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם
במלחמה הזאת לקחו את לוט בשבי. זאת אומרת כל המלחמה בין ארבעת המלכים לחמישה, בשביל הפסוק הזה – במלחמה הזאת, נפל לוט בשבי.
(יג) וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם
מגיע הפליט, הוא עוג מלך הבשן, שניפלט מהמבול. הוא מגיע, ומודיע לאברהם העברי. מתי הוא מגיע?
ערב פסח, אחרי צהריים.
אברהם עושה מצות, הוא מגיע ואומר – אל תשאל! בן אחיך, לוט, נפל בשבי.
(יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן
אם הוא לוקח רק את אליעזר, או 318 איש, מחלוקת בחז"ל.
(טו) וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק
אברהם אבינו יוצא למלחמה בחצי הלילה, ובחצי הלילה הוא נילחם.
אומר רש"י - ויחלק עליהם. לפי פשוטו סרס המקרא, ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה, כדרך הרודפים שמתפלגים אחר הנרדפים כשבורחים זה לכאן וזה לכאן: לילה. כלומר אחר שחשכה לא נמנע מלרדפם. ומדרש אגדה, שנחלק הלילה, ובחצות הראשון נעשה לו נס, וחציו השני נשמר ובא לו לחצות(ש) לילה של מצרים.
(טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם
אומרת התורה, אתה יודע מה קרה? אברהם יצא למלחמה, השיב את הרכוש ואת אחיו.
באים המפרשים ושואלים – תגיד, ככה כותבים?! אתה מקדים את זה, שאברהם אבינו הציל את הרכוש, לפני שהוא הציל את לוט?
אנחנו נקרא, בע"ה, בפרשת מטות, אומרת התורה, שבשעה שבאו בני גד ובני ראובן וביקשו ממשה רבינו נחלה בעבר הירדן, כתוב –(במדבר לב, טז) וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ.
הם הקדימו קודם כל גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ, וְעָרִים לְטַפֵּנוּ – איך אתה יכל לעשות דבר כזה – להקדים את הצאן לטף?!
והנה עוד פסוק, שאומרת התורה על אברהם אבינו(טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם
אומרת התורה, שאברהם החזיר את כל הרכוש, ואת לוט. למה אתה כותב ככה??
היה צריך להיות רשום, שהוא החזיר את לוט, ואחר כך את הרכוש!
מלמדים אותנו רבותינו, יסוד נפלא ביותר :
אברהם אבינו, לפני שיצא למלחמה הזאת, אומרים חז"ל – הלך ונתן גט כריתות לשרה אמנו.
שואלים המפרשים – מה פתאום הוא נותן גט כריתות לאשתו?!
ואומרים – כי הוא יצא למלחמת בית דוד, וכל היוצא למלחמת בית דוד, אומרת הגמרא(מסכת שבת נ"ו), נותן גט כריתות לאשתו.
שואל החתם סופר – באיזה מלחמת בית דוד מדובר כאן!? הוא יצא להציל את לוט.
שאלה נוספת, שמעירים רבותינו – מה פתאום אברהם אבינו יצא להציל את לוט? הרי לוט היה בן נח, שהוא אמר לאחר שהוא נפרד מאברהם אבינו – אי אפשי לא באברהם ולא באלוקיו. ברח לסדום. אז מה אתה, אברהם, הולך להציל את לוט??
אנחנו עוברים לפרשת וירא:
בסוף פרשת לך-לך, מצוה הקב"ה את אברהם אבינו, לערוך ברית מילה. אברהם בן 99 שנים נימול, בס"ד.
בשלישי למילה, הקב"ה רוצה שהוא ינוח, מביא לו שלושה מלאכים.
(א) וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:(ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה
אומרים חז"ל במדרש – ששלושת האנשים היו נראים – אחד כמו רב-חובל, אחד כמו נחתום, ואחד כמו ערבי.
אומר הזרע ברך(פרשת וירא) – מה זה הפרצופים האלה? כל אחד מייצג שליש עולם :
הנחתום מייצג שליש עולם שבו גרים אנשים, כי חז"ל מחלקים את העולם לשלוש חלקים לא סימטריים – שליש עולם ים, שליש עולם ישוב, שליש עולם מדבר.
אומר הזרע ברך – המלאך הממונה על הים, בא לבוש כמו רב חובל. המלאך הממונה על המדברות, בא לבוש כמו ישמעאלי, כי מקום מושבם של הישמעאלים במדבר. המלאך הממונה על הישוב, היה לבוש כמו נחתום.
באה הגמרא(מסכת בבא-מציעא) ושואלת – איזה סוגי מלאכים באו? שלושה מלאכים. ולמה שלושה? לא מספיק אחד?!
ועונה – אין מלאך אחד, עושה שתי שליחויות. רפאל – בא לרפא את אברהם. גבריאל – בא להפוך את סדום. מיכאל- בא לבשר לשרה.
דיברנו על זה בעבר ושאלנו – בשביל מה צריך, שגבריאל יבוא לאברהם אבינו? הוא הרי לא בא לרפא את אברהם, ולא בא לבשרו, היה יכל להישאר בצומת של סדום.
עפ"י הזרע ברך, התירוץ פשוט מאוד – אלו המלאכים שקטרגו בשעת בריאת האדם - מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ – בשביל מה אתה בורא את האדם? הרי הם עתידים לחטוא?
אמר להם הקב"ה – חכו, אתם תראו שכאשר ייוולד אברהם אבינו, אז תבינו בשביל מה בראתי את האדם. היות ושלושת המלאכים האלה קטרגו, הם באו לביתו של אברהם אבינו, כדי לראות עבור מי היה כדאי לברוא את העולם, שעליו נאמר אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם אַל תִּקְרֵי בְּהִבָּרְאָם אֶלָּא באברהם.
המלאכים עושים את תפקידם – רפאל מרפא את אברהם, מיכאל מבשר לשרה, ואחרי זה שתי מלאכים מגיעים לסדום.
אומרת התורה –(א) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה
שואלת הגמרא – איזה שתי מלאכים הגיעו לסדום? גבריאל בא להפוך את סדום. איזה עוד מלאך?
אומרת הגמרא – מיכאל הגיע.
אבל אמרנו שמיכאל מבשר לשרה, והרי אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות?
אם אתה רואה שמיכאל בישר לשרה, והתחנה הבאה שלו היא סדום, להציל את לוט, משמע, שזה לא שתי שליחויות, זו שליחות אחת מתמשכת, מהבית של אברהם אבינו היישר לסדום.
והשאלה שנשאלת – מה הקשר בין הבית של אברהם לבין סדום, מה הולך שם?
המלאכים מגיעים לסדום, וכמובן נכנסים בתוך שערי סדום, ולוט מפציר בהם שיבואו אליו הביתה, והם באים.
מגיעים המלאכים לביתו של לוט, וכמובן שאשתו הולכת ומפרסמת בכל הסביבה, שהגיעו אורחים. ביקשה מהם מלח.
מיד כל אנשי סדום נסובו על הבית, המלאכים הכו אותם בסנוורים. אומרים המלאכים ללוט :
(יב) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם:(יג) כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי ה' וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָה לְשַׁחֲתָהּ
בא לוט לחתנים שלו – רבותי, הקב"ה הופך את סדום - וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו:(טו) וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר
שואל המדרש – הַנִּמְצָאֹת?! אם הוא אומר לו לקחת את שתי בְנֹתֶיךָ, פירוש הדבר שהם נמצאות, אז בשביל מה אתה אומר לי קַח אֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת? שאלת המדרש.
לוט נימלט, אומרת התורה. הקב"ה זכר, את מה שעשה לוט לאברהם אבינו, אומרת התורה –(כט) וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט.
אומר רש"י - ויזכור אלהים את אברהם. מהו זכירתו של אברהם על לוט, נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם, ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא, ולא גלה הדבר, שהיה חס עליו, לפיכך חס הקב"ה עליו(ב"ר נא, ו.).
לוט יוצא מסדום –(ל) וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו
(לא) וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ
אומרים חז"ל - היו בטוחות הבנות של לוט, שהעולם חרב. חזרנו בחזרה לדורו של נח. אין עולם, הכל חרוך!
אז אם אין עולם, נשארו לוט ושתי בנתיו.
(לב) לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע(לג) וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ.
מאיפה יש להם יין?
אומר רש"י - ותשקין וגו'. יין נזדמן להם במערה, להוציא מהן שני אומות.
מה זה נזדמן להם?? מה עבר שם נציג של כרמל מזרחי, נפל לו בקבוק?! J J J J
אומרים חז"ל – מששת ימי בראשית, היה מונח במערה הזאת, יין.
מה פירוש המילה וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא? הוא הכוונה להקב"ה, הוא היה בענין הזה. הוּא אלקינו, הוּא אבינו, הוּא מלכנו, הוא נמצא כאן!
(לד) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה הֵן שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת אָבִי נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם הַלַּיְלָה וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע:(לה) וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת אֲבִיהֶן יָיִן וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ:(לו) וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן(לז) וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם
מואב נולד מלוט.
(לח) וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם. עד כאן הפסוקים שאנחנו רוצים לעסוק בהם.
רבותי, מכאן ואילך, לאברהם אבינו, אין שום"עסקים" עם לוט. אחרי שהגיע מואב לעולם, אין לאברהם שום חיבור ללוט.
מה מונח כאן בכל הסיפור?
רבותי, בואו ניכנס לעומק הדברים, ננסה לפענח מה הולך כאן, ואז נבין מה פירוש הדבר וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי... וַיָּגָר מוֹאָב. נבין בדיוק מה הולך כאן – מה רוצה מואב מבלעם, ואז נבין בס"ד, מה קשור לכאן המשיח, ואיך אנחנו מתחברים ל- י"ז בתמוז.
שימו לב, מה שרבותינו מגלים לנו :
למילה לוט, יש שלושה פירושים :
1. כיסוי, לוטה בערפל. 2. קללה בארמית = לוט. 3. כשהישמעאלים לקחו את יוסף למצרים, כתוב שהם לקחו איתם בשמים. איזה בשמים?
(בראשית לז, כה) נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט. בושם נקרא לוט.
הוא מכוסה, מתחתיו יש קללה ובושם.
בואו ננסה לראות, איזה קללה ואיזה בושם יש בלוט, ונבין מה מסתתר כאן, מאחורי כל הפרשה הזאת של לוט.
בואו נתחיל בס"ד, להבין מה הולך פה :
כשהקב"ה אומר לאברהם אבינו לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ... למה?
"כי אני הולך להביא ממך, את עם ישראל לעולם", וזו הברכה שהוא מברך אותו - וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה – ממך מתחילה כל ההוויה של עם ישראל. ממך יצא יצחק – יעקב- 12 שבטים- 70 נפש – 60 ריבו שרשי נשמות.
אם ממני אמור לצאת יצחק - אם ההתחלה של ההוויה של עם ישראל, אמורה לצאת ממני, אני חייב לקחת איתי את לוט! למה?
כי מלוט יוצא מואב, וממואב יוצא עגלון, ומעגלון יוצאת רות, ומרות יוצא עובד, ומעובד יוצא ישי, ומישי יוצא דוד.
אז אם אני מתחיל את ההוויה, וההתחלה של ישראל היתה דרך אברהם אבינו, התכלית והשיא של עם ישראל, מגיע דרך מואב, לדוד המלך ולמלך המשיח!
אומר אברהם אבינו – אם הקב"ה אומר לי לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ... וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, אז את מי אני לוקח איתי?
אני חייב לקחת איתי את לוט. למה?
כי ההוויה של עם ישראל נוצרת מלוט, ביחד עם אברהם אבינו. מה זכה לוט?
אומרים המפרשים – בגלל סיבה אחת, כי אבא שלו זה הרן.
מה זכה הרן?
הוא הראשון שמת על קידוש ה'.
אברהם אבינו נזרק לכבשן, אבל לא קרה לו כלום. הראשון שמת על קידוש ה', היה הרן!
בא אליו נמרוד ואמר לו – תגיד, עם מי אתה??? עם אברהם או איתי??
אמר הרן – נראה מי ינצח. אם אברהם יצא מכבשן האש, אני איתו, אם לא, אני איתך.
זרק את אברהם לכבשן האש, יצא החוצה.
נו???
וודאי שאני עם אברהם אבינו.
תפס אותו נמרוד וזרק אותו לכבשן האש. אבל כבר זה לא עזר, הוא לא יצא בחיים מתוך הכבשן.
היות והוא מת, אז מהבן שלו לוט, יצאה שושלת המשיח.
רבותי, נתקדם הלאה :
(בראשית יב, ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו... למה?
כיון שבלוט נמצא דוד המלך, אז הוא לוקח אותו.
אומרת התורה –(ה) וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים.
שואלים חז"ל – אֹהָלִים?! מה אתה משתבח באוהל. כמה כבר עולה אוהל, 400 ₪?!
אומרים חז"ל– אֹהָלִים - שתי פרידות טובות יצאו ממנו – רות המואביה ונעמה העמונית.
יצאה ממנו רות המואביה – שושלת בית דוד, ונעמה העמונית – אשתו של שלמה המלך.
אומרת התורה, שהיתה מריבה בין רועי אברהם לרועי לוט. מתחילה מלחמת המלכים.
שואלים אותנו חז"ל – מפני מה מזכירה התורה את מלחמת ארבעת המלכים מול החמישה? למה זה משנה לנו?
מסיבה אחת – כי לקחו את לוט בשבי."אם ראית אומות מתגרות, אלו באלו, צפה לרגלו של משיח"
איזה רגל של משיח?!
צפה לרגלו של משיח, זה לוט שנלקח בשבי. לוט מחזיק בידיים שלו את המשיח. אצלו נמצא המשיח!
על מה הם התחילו את המלחמה בניהם, הארבעה מול החמישה?
כי בחמישה היה מלך סדום, ואצל מלך סדום יושב לוט, ומלוט אמור לצאת המשיח. אז מה רוצים ארבעת המלכים מהחמישה?
לכבוש את סדום, כדיל לתפוס את לוט.
מה הם ירוויחו מזה?
אז יבוא אברהם אבינו להגן על לוט. למה שיבוא להגן עליו?
כי הוא הבטיח לו, שנאמר אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.
אם הוא יבוא להציל אותו, אמר נמרוד(אמרפל) – עכשיו אתפוס את שניהם ביחד, גם את אברהם וגם את לוט, אין שום דבר מעם ישראל יותר!!!
שואלים חז"ל – למה נתן אברהם אבינו, גט כריתות לאשתו?
שכל היוצא למלחמת בית דוד, נותן גט כריתות לאשתו.
איזה מלחמת בית דוד?!
פשוט מאוד – כל המלחמה להציל את לוט, זאת מלחמה כדי להציל את בית דוד. שם מונח דוד המלך!
רבותי, אם אלו הדברים, התחלנו להבין מה הולך פה:
באים רבותינו ואומרים – עכשיו תבין, מה מונח כאן בביתו של אברהם אבינו – באים שלושה מלאכים לביתו של אברהם אבינו. מי מגיע?
המלאך גבריאל, להפוך את סדום, המלאך רפאל, לרפא את אברהם, המלאך מיכאל, לבשר לשרה.
אומרים חז"ל – שתי המלאכים הלכו סדומה בערב. מי אלה? גבריאל להפוך את סדום, ומיכאל להציל את לוט.
שאלנו – הרי אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות?!
מוכרח להיות שמיכאל שבא לבשר לשרה, ומיכאל שבא לבשר לשרה, זה אותה שליחות.
אומר החידושי הרי"ם – זה אותה שליחות. למה?
כי המלאך שאמור להציל את לוט, הלך לברר הלכה, האם מותר לו להציל את לוט, או לא!
במה זה תלוי?
אומרת התורה(פרשת כי-תצא) -(דברים כג, ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. למה?
עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם... כפויי טובה!
לכפויי טובה, אין מה להיכנס בכרם ישראל!
באים חז"ל ואומרים – לא כתוב בתורה לֹא יָבֹא ממזר בקהל ה' עד עולם, כתוב - לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'.. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם.
התורה כותבת סיבה – מי שדרכו לקדם, לא יבוא בכרם ישראל, ומי שאין דרכו לקדם, יבוא בכרם ישראל.
מי דרכו לקדם?
אומרים חז"ל – איש, דרכו לקדם. אישה, אין דרכה לקדם.
איזה לא יוצאת לקדם פני גבר. איפה נפסקה ההלכה הזאת?
ההלכה הזאת נפסקה, אומרת הגמרא, בביתו של אברהם אבינו.
שואל המלאך מיכאל את אברהם אבינו - אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ?
אמר לו אברהם - הִנֵּה בָאֹהֶל.
למה באוהל?! אני רוצה להגיד לה!
אומר אברהם אבינו – איש, דרכו לקדם, ואישה, אין דרכה לקדם.
אמר מיכאל – קיבלנו פסק הלכה, מפי אברהם אבינו! איש, דרכו לקדם, ואישה, אין דרכה לקדם.
אם אין אישה דרכה לקדם, כשיבואו חז"ל לדרוש - לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' – עַמּוֹנִי ולא עַמּוֹנִית, מוֹאָבִי ולא מוֹאָבִיה.
זאת אומרת שמואביה יכולה לבוא לכרם ישראל, אם ככה, אני יכל עכשיו ללכת ולהציל את לוט. למה?
כי מלוט יצא מואב. אבל לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'??
אבל אם אין אישה דרכה לקדם, אז ממילא לרות הותר לבוא בקהל. אם לרות המואביה, הותר לבוא בקהל, זאת אומרת, שממנה ייצא מלך המשיח.
זאת אומרת, שבביתו של אברהם אבינו, הוכרעה הלכה, שאפשר ללכת ולהציל את לוט, כי מלוט יצא דוד המלך, וכל שושלת בית דוד.
אם ככה, נוכל בס"ד, להסביר את מה שאמרו חז"ל :
בשעה שאמרו המלאכים ללוט - קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת.
אומרים חז"ל – הַנִּמְצָאֹת?! בטח נמצאות, אחרת מה יש לך לקחת אותם?
אלא – הַנִּמְצָאֹת – שתי מציאות יש כאן, שעתידות לצאת – רות המואביה ונעמה העמונית.
אומרים חז"ל – שלוש מציאות, מצא הקב"ה בעולם :
אברהם אבינו, שנאמר וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ
דוד המלך, שנאמר(תהילים פט, כא) מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו
ישראל, שנאמר(הושע ט, י) כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל.
שלוש מציאות!
אומרים חז"ל – דוד המלך, מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי – היכן? בסדום.
שם בסדום, בתוך הזוהמה הזאת, הוא מצא את דוד המלך.
אם ככה רבותי, נוכל בע"ה להתחיל לסגור את הקצוות :
הקב"ה, בששת ימי בראשית, מכין במערה יין. מששת ימי בראשית, מתוכנן לבוא לעולם, מלך המשיח. יש ארבעה מלכויות - וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.
אומרים חז"ל – תֹהוּ – מלכות בבל. וָבֹהוּ – מלכות מדי. וְחֹשֶׁךְ – מלכות יוון. עַל פְּנֵי תְהוֹם – מלכות אדום. וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם – רוחו של משיח.
הסוף, הוא אחרי אדום – רוחו של משיח.
בתחילת הבריאה, ב- בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, הכין הקב"ה את ארבעת המלכויות ואת המשיח.
בתכנון המקורי, שהקב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא! הוא כבר הכין את היין, 2000 שנה, במערה של סדום!
שם היא מוכנה לקבל את פני המשיח.
אם ככה רבותי, נוכל בס"ד להבין :
ברגע שנולדו עמון ומואב, עוזב אברהם אבינו את לוט – אין לי יותר עסקים איתך!
למה???
כל מה שלקחתי וליוויתי אותך, היה למען מטרה אחת – להוציא ממך, את מלך המשיח! ברגע שהוא יצא, אין לי יותר"עסקים" איתך.
לקחתי אותך איתי, למה? כי יש לך אהלים – עמון ומואב. לכן לקחתי אותך.
אם ככה רבותי, בואו נקרא את הפסוקים בפנים, כפי שמבאר אותם הספר אמונת עתך, אבל לפני זה, אני רוצה להגיד פצצה, שאומר אותה האר"י הקדוש, בפרשת השבוע :
(במדבר כה, ב) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי
אומר רש"י - פתורה....ולפי פשוטו של מקרא, כך שם המקום.
אומר האר"י הקדוש – פְּתוֹרָה זה שם מקום, אבל למה קוראים לזה פְּתוֹרָה?
זה לא שם מקום, אלא זה שולחן. פְּתוֹרָה בארמית, נקרא שולחן. איפה אתה מוצא את זה?
(פרשת תרומה - שמות כה, כג) וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ
אומר התרגום - וְתַעֲבֵיד פְּתוֹרָא דְקֵיסֵי שִׁיטִין תַּרְתֵּין אַמִּין אוּרְכֵּיהּ וְאַמְתָא פּוּתְיֵהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא רוּמֵיהּ.
שולחן נקרא פתורה.
שולח בלק לבלעם – פְּתוֹרָה – בֹא מהר! גיליתי שולחן!
מה הוא ראה בשולחן?
אומר האר"י הקדוש – הטעות של קֹרח, היתה הטעות של בלק – קֹרח יצא לחלוק על משה רבינו.
שואלים חז"ל – על מה יצאת לחלוק על משה רבינו? קֹרח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו?
אומר האר"י הקדוש(כתוב גם ברש"י) – עינו הטעתו.
מה קרה?
הוא ראה שעתיד לצאת ממנו שמואל, ששקול כמשה ואהרון –"אם שמואל עתיד לצאת ממני, שהוא שקול כמשה ואהרון, אני לא אצא למחלוקת?! וודאי שאני אנצל!"
אומרים חז"ל – ומשה ידע, שממנו לא יצא כלום, אתה תמות, ובניך יעשו תשובה, וברגע האחרון יצאו משם.
כותב האר"י הקדוש – הנה שולחן נקרא פְּתוֹרָה, לרמוז למה שעלה בדעתו של בלק, להילחם בישראל, היה כאין קֹרח שחלק על משה, לפי שעינו הטעתו שראה שמואל יוצא מזרעו. וכן ראה בלק בקסמיו, זה הציפור, כי דוד מלך ישראל עומד מזרעו. מרות המואביה, בת מלך עגלון, מבני בניו של בלק
הוא ראה שממנו יוצא מלך המשיח! למה?
כי לבלק יש ילד, שנקרא עגלון, ומעגלון יצאה רות, ומרות המואביה, יצא מלך המשיח.
וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מה הוא ראה?
הוא ראה שממנו, עתיד לצאת מלך המשיח.
אם ככה, מה הקשר בין שולחן(פתורה) לבין דוד המלך? מה מונח כאן?
אומר האר"י הקדוש, דבר נפלא ביותר – אומרת המשנה באבות(ד, יג) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן
אומרת הגמרא(יומא עב, ב) - אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה זֵרִין הֵן: שֶׁל מִזְבֵּחַ וְשֶׁל אָרוֹן וְשֶׁל שֻׁלְחָן שֶׁל מִזְבֵּחַ זָכָה בוֹ אַהֲרֹן וּנְטָלוֹ; שֶׁל שֻׁלְחָן זָכָה בוֹ דָוִד וּנְטָלוֹ; שֶׁל אָרוֹן עֲדַיִן הוּא מוּנָח, כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל יָבוֹא וְיִטֹּל.
אומר רש"י – שלשה זירין. נעשו בכלי הקודש של מזבח סימן לכתר כהונה ושל ארון סימן לכתר תורה ושל שולחן סימן לכתר מלכות שהשולחן הוא סימן לעושר מלכים
אמר בלק לבלעם – בֹא מהר, כי ראיתי פתורה! ראיתי שעתיד לצאת ממני, דוד המלך, שנמשל לשולחן שהיה בבית המקדש. בֹא מהר ותקלל אותם!
למה תקלל אותם?
כי אני לא רוצה, שממני יצא דוד המלך. אני לא רוצה שיבוא לכך, שממני תצא מלכות בית דוד!
או, שאני רואה שמלכות בית דוד יוצאת ממני, אומר הספר זרע ברך, אני יכל להילחם כנגדם.
כל מה שאני פוחד מהם, כי הם יבואו ויבלעו אותי, אבל אם אני רואה שפתורה – יוצא ממני מלך המשיח, אפשר לצאת להילחם איתם.
אם ככה רבותי, נוכל להבין מה כתוב כאן בפרשה :
אומר הספר אמונת עתך - וַיָּגָר מוֹאָב - ממה הם כל-כך נבהלו?
אחרי שבלק בן ציפור גילה להם, שממנו עתיד לצאת דוד המלך, המואבים נבהלו! למה?
וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד מפני עם ישראל כִּי רַב הוּא כי ההשלמה של עם ישראל, נמצאת אצל מואב – דרך רַב.
אומר הספר אמונת עתך – מי זה רַב? רות בועז.
זאת אומרת, כל ההוויה של מלכות בית דוד, אמורה לצאת מבלק – מעגלון – מרות...ישי - דוד המלך.
אם ככה רבותי, נוכל להגיע לסיום הדברים, כמו שאומר הספר אמונת עתך, בגילוי מבהיל :
הוא כותב דבר נורא, בשם החתם סופר, אני אומר את זה בקצרה, למרות שהינו צריכים להאריך בזה :
אומר החתם סופר – דע לך, שהתורה אוסרת על עמוני ומואבי, לבוא בכרם ה'. מתי הותר לבוא עמונית ומואביה בכרם ישראל?
ב – י"ז בתמוז, התירו סנהדרין, להכניס עמונית ומואביה, בכרם ישראל.
ביום י"ז בתמוז, אומר החתם סופר, התירו בית הדין להינשא למואביה, וביום י"ז בתמוז, הוא יום החתונה של רות עם בועז!
אומר הספר אמונת עתך – וכבר אהרון הכהן צפה בתאריך הזה.
אומרת המשנה(מסכת תענית ד, משנה ו') - חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהָבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵּיתַּר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה.
אבל ביום הזה, שאהרון מנסה לדחות, את עשיית העגל, מה הוא אומר להם?
(שמות לב, ה) חַג לה' מָחָר – בואו נחכה למחר! הוא רצה לדחות את הקץ.
אומר הספר אמונת עתך - חַג לה' מָחָר, פירוש הדבר - חַג לה' מָחָר,בזה, שברגע שהקב"ה קבע, את היום הזה, שבו הותרו המואביות והעמוניות, לבוא בכרם ישראל. עמון ומואב – לא! אבל עמונית ומואביה – כן!
מתי? ב – י"ז בתמוז.
ב – י"ז בתמוז, התחתן בועז עם רות. כמה זמן הוא חי איתה? לילה אחד. ובלילה הזה, י"ז בתמוז, הסתלק גם בועז לעולמו.
אבל בלילה הזה, התחילה ההוויה של מלך המשיח.
אומר כבר אהרון - חַג לה' מָחָר – זהו החג שאני רואה, שכבר התחילו ניצוצי משיח, כשרות התחתנה עם בועז, ומזה התחילה ההוויה של מלך המשיח.
אם ככה רבותי, הבנו דבר נפלא ביותר :
דווקא בלק ודווקא בלעם, שהם הכוחות שמסמלים את הענין, של ההיפך של עם ישראל, למה?
מסביר הזוהר הקדוש – בלעם בסופו יש ע-מ ובלק יש לו ל-ק. אם תחבר את האותיות ביחד, קיבלת את עמלק.
עמלק תפקידם, להשמיד את עם ישראל מהעולם. את זה כבר רצה לעשות אמרפל לעשות! ההוויה שלהם היא לעקור את עם ישראל! בשביל זה הם התאחדו, אבל הקב"ה אמר – אתם מנסים לעקור את עם ישראל, את מנסים למנוע את בואו של מלך המשיח, אתה מזמין את בלעם, כדי להתנגד, לכל המושג של עם ישראל, אדרבא ואדרבא, אתה בלעם! הוא זה שתנבא על מלך המשיח!
אתה שניסית לעקור מישראל, את ביאת המשיח, אתה הוא זה, שתבשר לעם ישראל על בואו של משיח!
לכן, אומרים רבותינו, שפרשת בלק, יוצאת בכל שנה ושנה, בשבת הסמוכה ל- י"ז בתמוז(אם לא שנה מעוברת).
י"ז בתמוז חַג לה' מָחָר, הוא ההתחלה של ביאת המשיח.
יהי רצון שהשנה נזכה סוף סוף, בביאת גואל צדק, במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.