פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויגש.
היא הפרשה שעוסקת בהיחשפות של יוסף לאחים, לאחר ניתוק של 22 שנה... {ג} וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף... ולאחר מכן... {ט} מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד...
האחים חוזרים בחזרה אל ארץ ישראל, ומבשרים ליעקב אבינו {כו} וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם: {כז} וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם
בפרשה הזו, בעצם מתחילה גלות מצרים...
בהמשך, מחשבת התורה את שמות האנשים {כז}... כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים... אלו שבעים הנפשות שירדו למצרים..
ישנו רעיון נפלא, שמופיע בספר שיבולי הלקט {סימן י"ח}, שמביא מדרש אגדה...
אנחנו יודעים, שאנשי כנסת הגדולה, תיקנו את תפילת 18.
בא שיבולי הלקט וכותב, שהברכות נאמרו עוד הרבה לפני אנשי כנסת הגדולה, רק אנשי כנסת הגדולה סידרו אותם בסדר מסוים...
אחת הברכות, נוגעת לפרשה שלנו... כותב שיבולי הלקט – י"ח ברכות של תפילה, מעולם היו מתוקנות זו אחר זו. כיון שבאו אנשי כנסת הגדולה, כללום ותיקנום כסדרם. שניצול אברהם מאור-כשדים, פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה ה' מגן אברהם. וכשנעקד יצחק אבינו על גבי המזבח, ונעשה דשן ועפרו היה מושלך על גבי הר המוריה, הביא הקב"ה טל והחיה אותו, לפיכך פתח דוד ואמר {תהילים קל"ג, ג} כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן... כטל שהחיה את יצחק אביו, ומיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַיֵּה הַמֵּתִים. כשיעקב אבינו, פגע בשערי השמים והקדיש שמו של הקב"ה, פתחו מלאכי השרת ואמרו בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. כשבא פרעה להמליך את יוסף על מצרים, בדקו אם יודע שבעים לשון, בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, פתחו מלאכי השרת ואמרו בָּרוּךְ אַתָּה ה' חוֹנֵן הַדָּעַת. כשבא יעקב במצרים, וראה את יוסף ואת שמעון, ונתקבצו הוא ובניו כולם יחד, פתחו מלאכי השרת ואמרו בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַבֵּץ נִדְּחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
אם ככה, כל ברכה וברכה, תוקנה כבר בעבר ע"י מלאכי השרת, ואנשי כנסת הגדולה, חיברו אותה. אומר הכלי יקר – כל הנפש הבאה ליעקב. אע"פ שהיו נפשות רבות מ"מ קראם כולם נפש לפי שקודם זה היו האחים מתקנאים ביוסף והיו נפשות חלוקות ועכשיו נעשו לאחדים וסרה קנאתם, וגם יוסף לא היה לו לב עליהם ע"כ הודיע לנו הכתוב שהיו כולם נפש אחת, להעיד על צדקתו של יוסף ועל צדקת האחים, לכך אמר תחלה כל הנפש הבאה לבית יעקב מצרימה להעיד על צדקת האחים, ואח"כ חזר ואמר ובני יוסף וגו' כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, להעיד על צדקת יוסף.
אני ברשותכם רוצה לעסוק היום, בשלושה פרשיות ביחד. לא רק בפרשת ויגש. אנחנו נחבר שלושה פרשיות יחד, כלומר פרשת מקץ – ויגש- ויחי.
הרעיון לחבר אותם יחד, מופיע כבר בשל"ה הקדוש. השל"ה הקדוש קורא לפרשיות האלה בשם"נוהג כצאן יוסף".
זו חטיבה מחוברת של הפרשיות, שהמוטו שלהם, מדבר על יוסף הצדיק...
אז כל הפרשיות האלה, עוסקות ביוסף הצדיק, החלק ממכירתו... ירידתו למצרים.. המלכתו למשנה למלך... עד שהגיע יום מותו, בסוף פרשת ויחי, הכל חטיבה אחת, שקורא לה השל"ה"נוהג כצאן יוסף". אם היו שואלים אותנו – אצל מי מופיע בתורה, הכי הרבה פעמים את המילה"בכי"?
כולם יגידו תשובה ברורה – יוסף.
אין בן-אדם בתורה, שבוכה כל-כך הרבה פעמים, כמו יוסף.
בדקתי בשלושת הפרשיות הללו, ומצאתי שמספר הפעמים שהוא בכה, היה שמונה פעמים.
הפעם הראשונה שמופיע בכי אצל יוסף, מופיע בפרשת מקץ (אני מדבר על מה שכתוב בתורה... במדרשים כתוב עוד לפני).
הבכי הראשון מופיע, כאשר האחים הגיעו למצרים... יוסף"תופר" עליהם עלילת כזב - מְרַגְּלִים אַתֶּם... האחים אומרים לו שזה לא נכון - כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים... אומר להם יוסף, לא נכון לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת...
והאחים מדברים בינם לבין עצמם, ומתחרטים על המכירה... {מב, כא} וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת: {כב} וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ: {כג} וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם: {כד} וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ אומר רש"י - ויסב מעליהם. נתרחק מעליהם שלא יראוהו בוכה: ויבך. לפי ששמע שהיו מתחרטין. [פעם ראשונה]
יוסף אומר להם – אין לכם מה לראות אותי עוד פעם, אם לא תביא את בנימין... יורדים האחים ליעקב אבינו, ואומרים לו את הדברים... ויעקב לא מסכים בשום אופן... {לז} וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ... {לח} וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם...
עד שמגיע יהודה... {מג, ג} וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם... ויורדים עם בנימין... {כט} וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן-אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִֽי:{ל} וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּֽי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּשָֽׁמָּה מביא רש"י מדוע הוא בכה -כי נכמרו רחמיו. שאלו יש לך אח מאם, אמר לו אח היה לי ואיני יודע היכן הוא. יש לך בנים, אמר לו יש לי עשרה, אמר לו ומה שמם, אמר לו (להלן מו כא) בלע ובכר וגו', אמר לו מה טיבן של שמות הללו, אמר לו כלם על שם אחי והצרות אשר מצאוהו, בלע שנבלע בין האמות. בכר שהיה בכור לאמי. אשבל ששבאו אל. גרא שנתגייר באכסניא. ונעמן, שהיה נעים ביותר. אחי וראש אחי היה וראשי היה. מפים מפי אביו למד. וחפים שלא ראה חפתי ולא ראיתי אני חפתו. וארד שירד לבין האמות, כדאיתא במסכת סוטה (לו ב) מיד נכמרו רחמיו. [פעם שניה]
בפרשת השבוע שלנו, פרשת ויגש, מובא בפעם השלישית שיוסף בוכה.
שומע יוסף את דברי יהודה, עד כמה הוא מוכן לשלם על בנימין... הוא שומע את דבריו הנרגשים שמשמיע יהודה - {ל} וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ: {לא} וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה: {לב} כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים: {לג} וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו: {לד} כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי....
ואז יוסף כבר לא יכל להתאפק.... {מה, א} וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: {ב} וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה...
מה הדבר הראשון שיוסף עושה?? וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי... דבר ראשון, הוא מתחיל לבכות! {ג} וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו {ד} וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה.... יוסף מרגיע אותם... {ה} וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: {ו} כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר: {ז} וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה...זה לא ניגמר כאן... {יב} וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם: {יג} וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה: {יד} וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּוּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו חז"ל שואלים – וכי כמה צווארים היו לו? אומר רש"י - ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך. על שני מקדשות שעתידים להיות בחלקו של בנימין וסופן להיחרב. עוד ממשיכה התורה ואומרת- {טו} וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּעֲלֵיהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ.
אלה הבכיות, שמופיעות כאן, בפגישה של יוסף עם האחים.
בפרשה מופיע עוד בכי אחד...
לקראת סף הפרשה, כאשר יעקב יורד למצרים, יוצא יוסף הצדיק לקראתו... וברגע שהוא רואה אותו, נאמר {מו, כט} וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּעַל צַוָּארָיו עוֹד אומר רש"י- ויבך על צואריו עוד. לשון הרבות בכיה. וכן (איוב לד) כי לא על איש ישים, עוד לשון רבוי הוא, אינו שם עליו עלילות נוספות על חטאיו, אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו. ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע.
אלו הבכיות שמופיעות בפרשת ויגש... נעבור לפרשת ויחי:
חולפים להם 17 שנים... יעקב אבינו חולה... מברך את ילדיו... ומסתלק לבית עולמו...{מט, לג} וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו... {נ, א} וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּעָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ
היחיד שנופל על פני אביו ובוכה וגם מנשק אותו, זה יוסף...
אני לא אכנס לסוגיה ההלכתית, איך מותר לנשק מת... אבל אליבא לגמרא במסכת תענית, שיעקב לא מת, אז אין בכלל שאלה... אבל רבותינו שואלים את השאלה"איך הוא עשה את זה"... לא ניכנס לזה....
הפעם האחרונה שמופיע בכי, בסוף פרשת ויחי - {טו} וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ אומר רש"י - ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. מהו ויראו, הכירו במיתתו אצל יוסף, שהיו רגילים לסעוד עמו על שלחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קרבן.
באותו רגע שיעקב ניפטר, כבר לא הזמין יוסף את האחים לארוחות... אמרו האחים"בטח פתח איתו יוסף"חשבון" מחדש... ולכן אמרו לוּ יִשְׂטְמֵנוּ..
האמת, שאומרים חז"ל במדרש, והשפי חכמים מביא את זה כאן, שהיתה לכך סיבה למה יוסף עשה זאת... הוא רצה לנהוג בכבודם של יהודה וראובן...
אמר יוסף – עד שאבא היה חי, אז הוא היה מארגן את המושבים... אז אם אבא היה אומר לי לשבת לידו, אז ישבתי לידו... ולידי ישב יהודה ואחריו ראובן... אבל עכשיו שאבא ניפטר, אני לא יכל לשבת בראש... מעלי נמצא יהודה, הוא המלך... ומעלי ראובן שהוא הבכור... לי אין בעיה לשבת שלישי, אבל מצד כבוד המלכות של מצרים, אני לא יכל לשבת שלישי, אז אם ככה, עדיף לא להזמין אף אחד... בעל הטורים מביא פירוש נוסף, שמופיע גם הוא במדרש – לו ישטמנו יוסף. כשחזרו מלקבור את אביהם עבר יוסף על הבור שהשליכוהו בו ובירך ואמר ברוך שעשה לי נס במקום הזה אמרו עדיין הוא זוכר מה שעשינו לו. י''מ לו ישטמנו יוסף הלואי ישטמנו יוסף בלבו ולא יעשה לנו מעשה ואם חפץ לעשות ישיב לנו כל הרעה שגמלנוהו כי מה עשינו לו גרמנו שנעשה מלך מחמת שמכרנוהו ונתגלגל הדבר שנעשה מלך במצרים כן יעשה לנו. {טז} וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר
מה זה אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר? אומר רש"י - ויצוו אל יוסף. כמו (שמות ו יג) ויצום אל בני ישראל, צוה למשה ולאהרן להיות שלוחים אל בני ישראל, אף זה ויצוו אל שלוחם להיות שליח אל יוסף לומר לו כן. ואת מי צוו, את בני בלהה שהיו רגילין אצלו, שנאמר (לעיל לז ב) והוא נער את בני בלהה.
במדרש תנחומא מובא, שהלכו האחים לבלהה עצמה, ולא לבניה.... אומר המדרש {תנחומא פרשת צו, אות ז} - וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף (בראשית נ, טו). מֶה עָשׂוּ. הָלְכוּ אֵצֶל בִּלְהָה וְאָמְרוּ לָהּ, הִכָּנְסִי אֵצֶל יוֹסֵף וְאָמְרוּ לוֹ: אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ כֹּה תֹּאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ (בראשית נ, יז). וּמֵעוֹלָם לֹא צִוָּה יַעֲקֹב מִכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּלוּם, אֶלָּא מֵעַצְמָם אָמְרוּ דָּבָר זֶה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כַּמָּה דְּיוֹ מִשְׁתַּפֵּךְ, וְכַמָּה קוּלְמוּסִין מִשְׁתַּבְּרִין, וְכַמָּה עוֹרוֹת אֲבוּדִים, וְכַמָּה תִּינוֹקִין מִתְרַצְּעִין לִלְמֹד דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה, בַּתּוֹרָה. רְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַשָּׁלוֹם.
* דרך אגב, כתוב בספר חמדת הימים, הם הלכו לסרח בת אשר, בשונה ממה שכתוב כאן. ממשיכה התורה ואומרת - {יז} כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו{יח} וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים
זאת אומרת, שקודם שלחו אותה, ולאחר מכן הם באו לבד ואמרו לו – אנחנו רצינו למכור אותך לעבד, ועכשיו הכפרה שלנו היא, שאנחנו לך עבדים.
יוסף מרגיע אותם.... {יט} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי: {כ} וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב
הבכי האחרון של יוסף, היה כאן, כאשר האחים אמרו לו אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ...
עפ"י דברי חז"ל, אם בפני בלהה אמרו את זה, אז הוא בכה בפני בלהה... על מה הוא בכה? אומרים חז"ל – הוא בכה, כיון שהגמרא במסכת יומא אומרת שהיו משביעים את הכהן, שלא ינקה צדוקי... וכתוב שם, שהם פורשים ובוכים והוא פורש ובוכה. הוא פורש ובוכה, על כך שחושדים בו שהוא צדוקי, והם פורשים ובוכים, על כך שהחושד בכשרים, לוקה בגופו.
אז ממילא, על זה שחשדו אותו, על זה הוא בכה.
אם ספרתי נכון, יש כאן בתורה, שמונה פעמים בכי של יוסף. שש פעמים שהוא בכה על האחים, או עם האחים, ומופיע עוד פעמים, שהוא בכה על יעקב אבינו – פעם אחת שהוא ראה אותו, ובפעם השניה, כשהוא ניפטר לבית עולמו.
* אליבא ד'הרמב"ן, יש רק פעם אחת עם יעקב, כי הבכי שהיה, כשיעקב אבינו הגיע, זה היה בכי שבכה יעקב אבינו. אני רוצה ברשותכם להקריא שתי מדרשי חז"ל:
המדרשים מופיעים בספר הישר, שמדבר על שני אירועים שקראו, לפני שיוסף בכה פעם ראשונה....
האחים לוקחים את יוסף, וזורקים אותו לבור... יוסף נמצא בתוך הבור, והאחים יושבים מרחוק : ויקרא יוסף מתוך הבור אל אחיו ויאמר אליהם מֶה עשיתי לכם וּמֶה חטאתי, למה לא תראו מפני ה' בעדי. הלא אנכי עצמכם ובשרכם ויעקב אביכם אבי הוא ולמה תעשו לי הדבר הזה היום ואיך תשאו פניכם לפני יעקב אבינו. ויהי צועק וקורא אל אחיו מתוך הבור ויאמר יהודה ראובן שמעון ולוי אַחַי, שָׂאוני ממַחשכּים אשר שמתם אותי בו וראו היום את פני ה' ואת פני יעקב אבי. ואם אני חטאתי לכם, הלא בני אברהם יצחק ויעקב אתם, אשר אם ראו יתום עליו ירחמו ואם רעב יאכילוהו לחם ואם צמא ישקוהו מים ואם ערום יכסוהו. ואיך אתם לא תרחמו על אחיכם כי עצמכם ובשרכם אני, ואם חטאתי אליכם הלא תעשו בעבור אבי. ויוסף מדבר את כל הדברים האלה מתוך הבור ולא שמעו אֶחיו אליו ולא הטו את אזניהם לכל דברי יוסף, ויהי צועק ובוכה בתוך הבור. ויאמר יוסף, מי יתן ויֵדע אבי את המעשה אשר עשו לי אַחַי, ואת הדברים אשר דברו אלי היום. וישמעו כל אֶחיו את צעקתו ואת בְכִיָתו בתוך הבור, וילכו אֶחיו ויתרחקו מן הבור למען לא ישמעו את צעקת יוסף ואת בְכִיָתו בבור. וילכו וישבו מנגד הרחק כִמְטַחֲוֵיקשת וישבו שם לאכל לחם.
בתורה אין מזה זכר... כתוב רק {לז, כד} וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם...
המדרש מביא כאן סיפור מאוד ארוך... {הבאתי לכם את הסיפור כפי שכתוב בספר הישר עמוד ר"ח...}: ויהי המה אוכלים ויתיעצו יחד מה לעשות לו, אם להמיתו ואם להשיבו אל אביו. המה מתיעצים וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים באה מרחוק מדרך גלעד הולכים לרדת מצרימה. ויאמר אליהם יהודה:"מה בצע כי נהרוג אנחנו את אחינו, פן ידרשהו אלהים ממנו. זאת היא העצה היעוצה עליו אשר תעשו לו: והנה אורחת הישמעאלים הזאת הבאה עלינו הולכת דרך מצרים: עתה לכו ונמכרהו אליהם, וידינו אל תהי בו, והם יוליכוהו אל דרכם, ואבד בין אנשי כל הארץ וימות ולא נמיתהו אנחנו בידינו. וייטב הדבר בעיני אחיו ויעשו כדבר יהודה. ויהי הם מדברים בדבר הזה, ובטרם באה נגדם אורחת הישמעאלים, ויעברו מאצלם שבעה אנשים מדינים סוחרים. ויהי בעברם ויצמאו למים, וישאו עיניהם ויראו את הבור אשר יוסף שם, ויראו והנה עליו כל עוף למינהו. וירוצו האנשים המדינים ההם אל הבור לשתות מים, כי חשבו כי מים בו. ויבואו לפני הבור, וישמעו את קול יוסף צועק ובוכה בבור. וישקיפו אל הבור ויראו והנה נער יפה תואר ויפה מראה מאד. ויקראו לו ויאמרו לו:"מי אתה ומי הביאך הלום ומי שמך בבור הזה במדבר?"
ויתנו כולם את ידם וישאו את יוסף וימשכו ויעלוהו מן הבור, ויקחוהו וילכו להם לדרכם. ויעברו מֵאֵצֶל אחיו, ויראו אחיו את יוסף ביד המדינים. ויאמרו אליהם:"למה תעשו את הדבר הזה לקחת את עבדנו מאתנו ותלכו לכם? הלא אנחנו אשר שמנו את הנער הזה בבור, כי מרד בנו, ותבואו אתם ותעלו אותו ותוליכו אותו, ועתה תנו לנו את עבדנו."
ויענו המדינים ויאמרו אל בני יעקב:"הזה הוא עבדכם או הזה ישרת אתכם? אולי אתם כולכם עבדים לו! כי הוא יפה תואר ויפה מראה וטוב רואי מכולכם, ולמה תדברו כולכם אלינו כזבים? ועתה לא נשמע לדבריכם ולא נאזין אליכם, כי אנחנו מצאנו את הנער בבור במדבר ונקחהו ונלך."
ויגשו אליהם כל בני יעקב, ויקומו עליהם ויאמרו אליהם:"תנו לנו את עבדינו, ולמה תמותו כולכם לפי חרב?"
ויצעקו עליהם המדינים, וישלפו כולם את חרבותיהם, ויגשו להלחם בבני יעקב. והנה שמעון קם ממושבו עליהם, וידלג בארץ, וישלוף את חרבו ויגש אל המדינים, ויצעק צעקה גדולה לפניהם, ותשמע צעקתו למרחוק, ותרעש הארץ מצעקת שמעון. וייראו המדינים מפני שמעון ומקול צעקתו, ויפלו על פניהם ויבהלו מאד. ויאמר אליהם שמעון:"הלא אנכי שמעון בן יעקב העברי אשר החרבתי את כל עיר שכם לבד ואת ערי האמורי עם אַחַי. כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף כי אם באו אתכם כל אנשי מדין אחיכם, וגם מלכי כנען אתכם, לא יוכלו להלחם בי. ועתה תנו את הנער אשר לקחתם פן אתן את בשרכם לעוף השמים ולבהמת הארץ."
וייראו עוד המדינים מפני שמעון, ויגשו אל בני יעקב בפחד ואימה ובדברי רכה לאמר:"הלא כי אמרתם עבדכם הוא הנער הזה וימרוד בכם, על כן שמתם אותו בבור, ומה תעשו לכם בעבד אשר ימרוד באדוניו? עתה מכרו אותו לנו ונתנה לכם כל אשר תחפצו בו."
ויי חפץ לעשות הדבר הזה לבלתי המית בני יעקב את אחיהם.ויראו המדינים את יוסף יפה תואר ויפה מראה, ויחמדו אותו בלבם, ויתחזקו לקנות אותו מאת אחיו.וישמעו בני יעקב אל המדינים וימכרו אליהם את יוסף אחיהם בעשרים כסף. וראובן אחיהם אין אתם.
ויקחו המדינים את יוסף וילכו להם גלעדה. המה הולכים בדרך, וינחמו המדינים על אשר עשו אשר קנו את הנער. ויאמרו איש אל רעהו:"מה הדבר הזה אשר עשינו, אשר לקחנו מאת העברים הנער הזה אשר הוא יפה תאר ויפה מראה, אולי כי גנוב גונב זה מארץ העברים, ולמה עשינו את הדבר הזה, והיה אם יבוקש ונמצא בידינו ומתנו בו. והלא אנשים קשים וחזקים כאשר ראיתם היום את גבורת אחד מהם, מכרו אותו אלינו. אולי כי בכוחם ובזרועם הקשה גנבוהו מארצו, על כן מכרו אותו במחיר מעט אשר נתתם להם."
ויהי בדברם הדבר הזה ויראו והנה אורחת הישמעאלים הבאה בתחילה, אשר ראי בני יעקב, הולכת ובאה לקראת המדינים.ויאמרו המדינים איש אל רעהו:"לכו ונמכור את הנער הזה לאורחת הישמעאלים הבאים לקראתנו, ונקח בו אף את המחיר המעט אשר נתנו בו, ונוצל מרעתו." ויעשו כן. ויגיעו עד הישמעאלים ההם, וימכרו המדינים את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף אשר נתנו בו לאחיו. וילכו המדינים לדרכם גלעדה, ויקחו הישמעאלים את יוסף וירכיבוהו על הגמלים ויוליכוהו מצרימה.
וישמע יוסף כי הולכים הישמעאלים מצרימה, ויצעק יוסף ויבכה על הדבר הזה, כי התרחק מארץ כנען, מאביו. ויבך יוסף מאד על הגמל אשר רכב עליו.וירא אותו איש אחד מהם, ויורידהו מעל הגמל, וילך ברגליו. ובכל זאת היה יוסף צועק ובוכה, ויאמר:"אבי, אבי."
ויקם עליו איש אחד מהישמעאלים ההם, ויכה את יוסף על הלחי, ויוסף עוד יוסף לבכות. וילאה יוסף בדרך ולא יכול ללכת ממר נפשו, ויכוהו כולם ויענוהו בדרך ויפחידו אותו למען יחריש מהבכי.וירא יי את עני יוסף ואת עמלו ויורד יי על האנשים ההם חושך ובהלה, ותיבש יד כל מכהו.ויאמרו איש אל רעהו:"מה הדבר הזה אשר עשה אלהים לנו בדרך הזאת?"
והם לא ידעו כי בעבור יוסף קרה להם הדבר הזה. וילכו האנשים בדרך, ויעברו מדרך אפרת אשר עם קבורת רחל. ויגיע יוסף עד קבר אמו, וימהר וירץ יוסף אל קבר אמו ויפֹל על הקבר ויבכה. ויצעק יוסף על קבר אמו ויאמר:"אמי, אמי יולדתני, עורי נא וקומי וראי את בנך איך נמכר לעבד ואין מרחם, קומי וראי בנך והביטי אליו וראי את דמעות עיני הנוזלות על לחיי. אמי, אמי, עורי והקיצה, קומי וראי את בנך ובכי עמו על צרתו, וראי את לב אחי האכזרי. עורי אמי, עורי והקיצי משנתך, עמדי וערכי מלחמותיך נגד אחי, איכה שלחו אותי מִכֻתָּנְתִּי, וימכרו אותי לעבד זה פעמים, ויפרידו אותי מאבי ואין מרחם. עורי וערכי את טענותיך נגדם לפני האלהים, וראי את מי יצדיק האלהים במשפט ואת מי ירשיע. קומי אמי, קומי והקיצי משנתך וראי את אבי, איכה נפשו ולבו עלי ביום הזה עמדי, ונחמיהו ודברי על לבו."
ויוסף עוד לדבר כדברים האלה, ויצעק ויבך יוסף בכי גדול על קבר אמו. ויכל לדבר וידום כאבן על הקבר ממר לבו.וישמע יוסף קול מדבר אליו מתחת הארץ, ויענהו בלב מר ובקול בכי ותחינה כדברים האלה:"בני בני יוסף, שמעתי את קול בכייתך ואת קול צעקותיך, ראיתי את דמעותיך, ידעתי את צרתך בני ויצר לי עליך, ותוסף לי יגון רב על יגוני. ועתה בני חכה את יי והתחולל לו, ואל תירא כי יי עמך, הוא יציל אותך מכל צרה. קום בני ולך לך מצרימה עם אדוניך, ואל תירא, כי האלהים עמך בני."
עד כאן דברי המדרש, בספר הישר. כל מי שקורא את הפסוקים האלה, שואל את עצמו שאלה – יוסף הוא הבוכה. מכל השבטים מצאנו, עוד אחד שבכה איתו – בנימין.
ראובן לא בוכה, יהודה לא בוכה, שמעון לא בוכה... אף אחד לא! אף אחד לא נרגש משום דבר... יוסף נפגש עם כל אח.. מתחבק ובוכה, והם לא בוכים!
אבל יש שם את בני זילפה ובני בלהה... וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה... הוא הרי גידל אותם! למה אתם לא בוכים???
יש אנשים שנוסעים לחו"ל, לשלושה חודשים... נוסעים לנמל תעופה בן גוריון, כולם בוכים... J
22 שנה הם לא נפגשו... אף אחד לא בוכה!
תתרגשו קצת... משהו... אולי דמעה???!
כלום... שום דבר... כולם יבשים! אתה שואל את עצמך – מה זה הקיפאון הזה???
נכון... הגברים לא בוכים... אבל בכל אופן, יוסף בכה! בנימין בכה! אז למה הם לא מורידים דמעה???? כדי להבין את הדברים, נכנס קצת יותר לעומק בע"ה, ונתחבר לנושא נוסף שקשור לעשרה בטבת, באמצעות מדרש שנרצה להבין : אומר המדרש {תנחומא, פרשת ויגש, אות ה'} - כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁהָיְתָה לָהֶם בּוּשָׁה גְדוֹלָה, אָמַר לָהֶן, גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מְנַשְּׁקוֹ וּבוֹכֶה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְִ עֲלֵיהֶם. וּכְשֵׁם שֶׁלֹּא פִיֵּס יוֹסֵף אֶת אֶחָיו אֶלָּא מִתּוֹךְ בִּכְיָה, כָּךְ כְּשֶׁיִּגְאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹךְ בִּכְיָה הוּא גוֹאֲלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא (ירמיה לא, ח).
מי שקורא מדרשי חז"ל.... ניקח רק אחד מהם {תנחומא, ויגש אות ה}, כתוב {מה, א} וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי כבר לא יכל יותר!!!
מה עושה בן-אדם, שכבר לא יכל יותר??
מתחיל לבכות!
במדרש לא כתוב, שהוא אמר להם"אני יוסף" מיד, אלא הוא מתח אותם, עד קצי גבול היכולת שלו...
הוא אומר להם – רבותי, אתם מספרים לי, שאח שלכם נאבד?! הוא לא נאבד... אני קניתי אותו! הוא מהעבדים שלי כאן בארמון... אתם רוצים לראות אותו???
- בטח!
שואג יוסף ואומר – יוסף בן יעקב... כנס!!!
ארבע דלתות... אחד-עשר שבטים... כולם בהיכון... כל אחד על דלת אחרת, הם לא יודעים מאיפה הוא הולך להיכנס, הם לא יודעים מאיפה הם הולכים לראות אותו...
אומר להם יוסף – מה אתם מחפשים??? אני יוסף!!!
זה וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק?!?! בשביל מה הדרמה הזאת?? בשביל מה אתה מותח אותם??
רואים שהיה לו ענין למתוח אותם, ואם הוא היה יכל להתאפק עוד, הוא היה ממשיך עם זה...
תפתחו את הפרשיות הללו ויגש-ויחי, אנחנו מוצאים כל הזמן, שיוסף מפייס את האחים שלו ומרגיע אותם : {מה, ה}וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: {ו} כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר: {ז} וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה{ח} וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם... הוא מרגיע אותם, ואומר להם שהכל זה היה מכוון משמים... אומר המדרש לקח טוב – אמר להם יוסף, שלושה דברים גרמו לי לבוא לכאן – כתונת הפסים, חלום האלומות וחלום השמש והירח.
אתם רואים שלא עשיתם שום דבר... עוד לפני זה היה חלום האלומות, וחלום השמש והירח, הכל זה הכוונת מכוון!
כתוב במדרש הגדול, שהאחים לא התפייסו...
אמר להם – רבותי, הנה עינכם הרואות ועיני אחי בנימין, כשם שאין בליבי על בנימין, אין בליבי עליכם. אחיי, שמא אתם סבורים שיש בי כוח לעשות לכם רע?! איני יכל. אתם עשרה נרות, רציתם לכבות נר אחד, ולא הצלחתם. אני נר אחד, יכל לכבות עשר נרות?!
יוסף כל הזמן מרגיע אותם...
לא רק שהוא מרגיע אותם, אלא הוא גם שולח שדר ליעקב אבינו, שלא יעשה לאחים שום דבר...
אני לא נכנס כרגע למחלוקת, אם יעקב ידע מזה, או לא... ניקח כרגע את השיטה שסוברת, שיעקב כן ידע מזה. שואל המהר"ל על הפסוק {מה, כג} וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים – למה כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים? א' כל, נשאלת השאלה – למה הוא שלח עשרה ולא אחד-עשר? הרי אחד-עשר שבטים עולים חזרה...
כותב המושב זקנים, בשם רבינו אפרים, שבאמת הוא לא שלח את בנימין חזרה.
אמר להם יוסף – אתם תעלו חזרה ובנימין נשאר איתי, למה? אומר המושב זקנים – היות ויעקב אבינו חשש, שמא יקרה לו אסון בדרך, אמר יוסף, תשאירו אותו כבר פה, בין-כה יעקב עומד לרדת לפה, שלא יקרה לו אסון בדרך.
עפ"י זה,אומרים המפרשים - עכשיו תבין למה יהודה נענש...
כתוב בגמרא {מסכת מכות יא} שעצמותיו של יהודה, היו מתגלגלים בארון ארבעים שנה, כי נידוי אפילו על תנאי, צריך הפרה. והיות ויהודה קיבל על עצמו אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ, אז היות והוא עשה נידוי על עצמו, התגלגלו עצמותיו במדבר... שואלים כולם – למה התגלגלו, הרי הוא החזיר אותו?!
עפ"י המושב זקנים הזה, הוא לא החזיר אותו באמת... אמר"שישאר במצרים", ואם ככה, הוא לא יכל לקיים אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ, כי הוא לא הביא אותו...
אמנם לא קרה לו שום דבר, אבל הוא נישאר במצרים. אומר המהר"ל {גור אריה} - וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים. אמר יוסף ליעקב, אבא, אתה רואה את החמורים האלה? אתה רואה שהם נושאים מכל טוב מצרים? אף חמור, לא יודע מה יש לו על הגב...
אומרים לחמור"לך", הוא מתחיל ללכת... אין לו שום שליטה, על מה שיש לו על הגב. אומר המהר"ל – כמו שחמור לא יודע מה יש לו על הגב, ככה השבטים, לא ידעו מה הם עושים. הם היו מחוסרי שליטה במעשים שלהם. אל תתבע מהם שום דבר! כמו חמור, שעושה פעולה של הליכה, מבלי לדעת מה הוא מבצע. וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת – תלמד מהחמורים שאין להם שליטה, למה שהם סוחבים על עצמם!
17 שנה, שגרים האחים ביחד עם יוסף, יוסף נוהג בהם 'כבוד מלכים'. למה הכוונה?
לא היה איש, מכל אנשי מצרים בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו...
חז"ל אומרים, שהוא סיכן את החיים שלו, במעשה הזה, כדי לא לבזות את אחיו.
האחים עומדים לבוא מארץ ישראל.. אין מצרי אחד, שנישאר לגור במקומו. לכל מצרים, הוא החליף את מקומם... אדם שהיה גר בקהיר, עבר לגור באלכסנדריה... למה?
כדי שהאחים לא יתבזו, ויקראו להם 'עולה חדש'.
עולים חדשים זה סוג ב'... אין בעיה... כל מצרים עכשיו 'עולים חדשים', אף אחד לא נשאר במקומו.
נו... מה יכל להיות יותר פיוס מזה, שהאחים רואים 'תראה, הבן-אדם הפך את כל המדינה, כדי שאנחנו לא ניפגע'... יש אח יותר רחמן מיוסף?! אין...
כשהאבא מת, פוחדים האחים, שכל מה שהיה ב-17 שנה, שיוסף מקבל אותם, ומארח אותם והופך את כל המדינה... הכל לכבודו של אבא....
ברגע שאבא מת... האחים מנסים את כל הדרכים, כדי שחס וחלילה יוסף לא יפגע בהם.
עד כאן הדברים שקשורים לשלושת הפרשיות האלה.
לאחר שיוסף אומר להם"אתם לא עשיתם לי שום רע...".... אתה פותח את המחזור של יום הכיפורים, לבני עדות אשכנז, ואתה פותח את התפילות של ט' באב, שאומרים בני עדות המזרח... אני מתכוון לפיוט שנקרא אלה אזכרה.
בתפילה הזאת, של אלה אזכרה, אנחנו מדברים על עשרה הרוגי מלכות... אומר הפיוט כך:
... גָּבַהּ לֵב בִּגְדוֹלִים, וְצִוָּה לְמַלּאת פַּלְטֵרוֹ נְעָלִים, וְקָרָא לַעֲשָׂרָה חֲכָמִים גְּדוֹלִים, מְבִינֵי דָת וּטְעָמֶיהָ בְּפִלְפּוּלִים, דִּינוּ מִשְׁפָּט זֶה לַאֲשׁוּרוֹ, וְאַל תְּעַוְּתוּהוּ בְּכָזָב לְאָמְרוֹ, כִּי אִם הוֹצִיאוּהוּ לַאֲמִתּוֹ וּלְאוֹרוֹ, כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ, הֵם כְּעָנוּ לו וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא, נָם אַיֵּה אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲחִיהֶם מְכָרוּהוּ, לְאֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים סְחָרוּהוּ, וּבְעַד נַעֲלַיִם נְתָנוּהוּ, וְאַתֶּם קַבְּלוּ דִין שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם, כִּי מִימֵי אֲבוֹתֵיכֶם לא נִמְצָא כָּכֶם, וְאִם הָיוּ בַחַיִּים הָיִיתִי דָנָם לִפְנֵיכֶם, וְאַתֶּם תִּשְׂאוּ עֲוֹן אֲבותֵיכֶם, זְמַן תְּנָה לָנוּ שְׁלשֶׁת יָמִים, עַד שֶׁנֵּדַע אִם נִגְזַר הַדָּבָר מִמְּרוֹמִים, אִם אָנוּ חַיָּבִים וַאֲשֵׁמִים, נִסְבּל בִּגְזֵרַת מָלֵא רַחֲמִים. חָלוּ וְזָעוּ וְנָעוּ כֻּלָּמוֹ, עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל נָתְנוּ עֵינֵימוֹ, לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם לַעֲלוֹת לַאֲדוֹנֵימו, לָדַעַת אִם יָצְאָה הַגְּזֵרָה מֵאֵת אֱלֹהֵימוֹ, טִהֵר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עַצְמוֹ וְהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּסִלּוּדִים, וְעָלָה לַמָּרוֹם וְשָׁאַל מֵאֵת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים, וְנָם לוֹ קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם צַדִּיקִים וִידִידִים, כִּי שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד כִּי בְּזֹאת אַתֶּם נִלְכָּדִים, יָרַד וְהִגִּיד לַחֲבֵרָיו מַאֲמַר אֵל וְצִוָּה הַבְּלִיַּעַל לְהָרְגָם בְּכחַ וְלָאֵל, וּשְׁנַיִם מֵהֶם הוֹצִיאוּ תְּחִלָּה שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדול וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל...
ישנו מדרש אלה אזכרה, שמופיע באוצר המדרשים... שם מופיע כל מה שקרה עם עשרה הרוגי מלכות...
* דרך אגב – יש מחלוקת, מי היו עשרה הרוגי מלכות... אבל לא ניכנס כרגע לחשבון. בילקוט הראובני (פרשת וישב) הוא מביא את שמותם, והוא עושה חשבון, ששמות עשרה הרוגי מלכות, הם אותה גימטריא, כמו עשרה אחי יוסף. עיין שם. מספר המדרש (העתקי לכם את המדרש) : טיהר רבי ישמעאל את עצמו בטבילה ובקידושין ונתעטף בטלית ובתפילין והזכיר את השם המפורש בפירושו. מיד נשאו הרוח והביאתו למעלה עד הרקיע הששי. פגע בו גבריאל המלאך, (ויש אומרים השר מטטרו"ן שר הפנים) ואמר לו: אתה הוא ישמעאל שקונך משתבח בך בכל יום שיש לו עבד בארץ שדומה לקלסתר פניו?
אמר לו: אני הוא. אמר לו: למה עלית לכאן? אמר לו: לפי שמלכות הרשעה גזרה גזירה עלינו לאבד מאתנו עשרה חכמי ישראל, ועליתי לידע אם הגזירה היא מאת הקב"ה. אמר לו גבריאל: אם היא גזרה לא חתומה תוכל לבטלה? אמר לו: אכן. שאל אותו גבריאל המלאך: במה?
השיב לו רבי ישמעאל: בשם יתברך.
מיד ענה גבריאל ואמר אשריכם בני אברהם יצחק ויעקב שגילה הקב"ה לכם מה שלא גילה למלאכי השרת. ואז שאל רבי ישמעאל את המלאך גבריאל, האם הגזרה היא מן השמים או לאו? אמר לו המלאך גבריאל: ישמעאל בני חי נפשך שכך שמעתי מאחורי הפרגוד שעשרה חכמי ישראל נמסרו להריגה ביד מלכות הרשעה.
שאל רבי ישמעאל: למה, אמר לו: מכירת יוסף שמכרוהו אחיו, וכיון שמידת הדין מקטרגת בכל יום לפני כסא הכבוד ואומרת כלום כתבת בתורתך אות אחת לבטלה, הרי השבטים שמכרו את יוסף ולא פרעת עדיין מהם או מזרעם, לפיכך נגזרה גזרה על עשרה חכמי ישראל למסרם להריגה ביד מלכות הרשעה.
שאל אותו רבי ישמעאל: ועד עתה לא מצא הקב"ה לפרוע את עוון מכירת יוסף אלא בנו?
אמר לו גבריאל: חי נפשך ישמעאל בני, שמיום שמכרו השבטים את יוסף לא מצא הקב"ה בדור אחד עשרה צדיקים וחסידים כמו השבטים אלא אתם. ולכן הקב"ה פורע מכם, אבל אגיד לך האמת, כיון שראה סמאל הרשע שביקש הקב"ה לחתום את החתימה למסור עשרה צדיקים ביד מלכות הרשעה, שמח שמחה גדולה, והיה מתפאר לומר ניצחתי את מיכאל שר ישראל. מיד חרה אפו של הקב"ה על סמאל הרשע ואמר: אי סמאל! או רצונך לפטור עשרה חכמי ישראל מהריגה, או תקבל עליך צרעת לעולם הבא, אחד משניים תקבל. אמר לו סמא"ל הרשע: לא אפטור עשרה צדיקים מהריגה ואקבל עלי גזרתך כאשר דברת. מיד חרה אפו של הקב"ה על סמאל, ולא הספיק את דבריו עד שקרא הקב"ה למטטרו"ן הסופר השר הגדול ואמר לו: כתוב וחתום ששה חדשים, נגע צרעת, שאת, וספחת, ובהרת, וירקון, ושחין רע על אדום הרשעה, וגפרית ואש על האדם ועל הבהמה, ועל הכסף ועל הזהב, ועל כל אשר להם, עד שיאמר איש לחבירו, הא לך רומי וכל אשר בה, במטבע פשוט. וחברו משיב: אין לי חפץ בהם, כי אין לי הנאה מהם. וכיון ששמע רבי ישמעאל כך, מיד נתקררה דעתו והיה מהלך ברקיע אנה ואנה, והיה רואה מזבח סמוך לכסא הכבוד, אמר לגבריאל מה זה? אמר מזבח. אמר לו: ומה אתם מקריבים עליו בכל יום, וכי יש פרים ואישים למעלה?
אמר לו: נפשות של צדיקים אנו מקריבים עליו בכל יום, (כלומר, שמקריב את נפש הצדיק יותר לבוראו, כדי ליהנות מזיו השכינה) אמר לו: מי מקריב אותם?
השיב לו: מיכאל השר הגדול. מיד ירד רבי ישמעאל והגיע לארץ ואמר לחבריו שכבר נגזרה גזרה ונכתב ונחתם. מצד אחד, היו מתאוננים בימין על שנגזרה עליהם גזרה קשה כזאת, ומאידך, היו שמחים בשמאל על שהם שקולים בשמים בחסידות כגד השבטים, והיו יושבים זוגות זוגות, רבי ישמעאל ורבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא ורבי חנניה בן תרדיון, רבי אלעזר בן שמוע ורבי ישבּב הסופר, רבי חנינא בן חכינאי ורבי יהודה בן בבא, רבי חוצפית המתורגמן ורבי יהודה בן דמא. בהמשך מובא על הריגתו של ר' ישמעאל בן אלישע... וכך היה : עוד רבי ישמעאל מדבר מתאונן ובוכה ומקונן, השקיפה בתו של הקיסר מבעד החלון וראתה את יופיו של רבי ישמעאל כהן גדול ונכמרו רחמיה עליו. ושלחה לאביה, ליתן לה שאלה ובקשה אחת, ושלח לה הקיסר: בתי, כל אשר תאמרי אעשה חוץ מרבי ישמעאל וחביריו. שלחה לו: אבקש ממך להחיות את נפשו, שלח לה כבר נשבעתי, שלחה לו אבקשך אם כן, שתצוה להפשיט את עור פניו כדי להסתכל בו במקום מראה, מיד צוה להפשיט את עור פניו, וכיון שהגיע למקום תפילין צעק צעקה גדולה ומרה, ונזדעזעה שמים וארץ. צעק פעם שניה ונזדעזע כסא הכבוד. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: צדיק כזה שהראית לו כל גנזי העולם עליונים ורזי תחתונים, יהרג במיתה משונה מן הרשע הזה? זו תורה וזו שכרה? אמר להם: הניחו לו שתעמוד זכותו לדורות שלאחריו.
אמר הקב"ה: מה אעשה לבני, גזירה היא ואין מי שיפר אותה. יצאה בת קול ואמרה: אם אשמע קול אחר, אהפוך את כל העולם לתוהו ובהו. וכששמע רבי ישמעאל כך, שתק. אמר לו הקיסר: עד עתה לא בכית ולא צעקת, ועתה אתה צועק?
אמר לו: לא על נשמתי אני צועק, אלא על מצות תפילין שלוקחים ממני. אמר לו הקיסר: עדיין אתה בוטח באלוהיך? אמר לו: (איוב יג, טו)"הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל" כלומר, גם אם יקטלני, בכל זאת איני נפרד מהקב"ה, אלא אמשיך ואקוה אליו). מיד יצאה נשמתו של רבי ישמעאל.
בהמשך נגיע, מה הענין בהפשטת עורו של ר' ישמעאל...
ברגע שאנחנו מדברים, על עשרה הרוגי מלכות, כל אחד שואל את עצמו – על מה ולמה, מתו עשרה הרוגי מלכות?
יוסף הרי אומר להם {נ, כ} וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה... שום דבר לא עשיתם, יש הכוונת מכוון מלמעלה!
אם הם לא מודעים למה שהם עשו, והם לא עשו שום דבר... אז על מה מתו עשרה הרוגי מלכות???
הם עשו הכל בהכוונת מכוון, אז מה רוצים מהם???
השאלה מתעצמת עוד יותר, בגלל שהמדרש אומר, שיוסף מחל להם! אומר המדרש {אסתר רבה, פרשה ז, אות כה} - הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וגו' וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת (אסתר ג, טו), אָמַר רַבִּי חָנִין מַאן דְּאָמַר רַחֲמָנָא וַתְּרָן הוּא יִתְוַתְּרוּן מֵעוֹהִי, אֲבָל מַאֲרִיךְ רוּחֵיהּ וְגָבֵי דִידֵיהּ. אָמַר לָהֶם לַשְּׁבָטִים אַתֶּם מְכַרְתֶּם אֶת אֲחִיכֶם מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, כָּךְ אֲנִי אֶעֱשֶׂה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת. הָיָה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יוֹצֵא לַשּׁוּק וּמְבַקֵּשׁ לִקַּח לִטְרָא בָּשָׂר אוֹ אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק, הָיָה הַפַּרְסִי חוֹנְקוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ לְמָחָר אֲנִי הוֹרֶגְךָ וּמְבַזְבֵּז אֶת מָמוֹנְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה. אָמַר רַבִּי יִשָֹּׂשכָר דִּכְפַר מַנְדִּי, וּמָה אִם מִי שֶׁמָּחַל וְאָמַר (בראשית מה, ח): לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וגו', רְאֵה עַד הֵיכָן הִיא מְתֻקֶּנֶת, שֶׁהֲרֵי עַד יְמֵי מָרְדֳּכַי אוֹתוֹ עֹנֶשׁ שֶׁל מְכִירַת יוֹסֵף קַיָּם, מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹחֵל, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אם יוסף אמר שהוא מוחל, אז אחד שלא מוחל, על אחת כמה וכמה!
רבותי, מי שלא מוחל, לא תיגמר הכפרה לכך. כמה שיענישו, זה לא יגמר... ותכב אנחנו נראה, עד כמה זה לא ניגמר... בא רבינו בחיי, בשלוש פרשיות {פרשת מקץ-ויגש-ויחי}, ובשלושתם הוא אומר כך:
והנה אחיו ביקשו מיוסף מחילה ולא ביאר הכתוב שמחל להם, וכבר ביארו חז"ל, שכל מי שחטא לחברו ועשה תשובה, אינו נמחל לו לעולם, עד שירצה את חברו. אעפ"י שהזכיר הכתוב {נ, כא} וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם, נראה בזה שהיה להם ריצוי מיוסף. מכל מקום לא ראינו הכתוב שיזכיר, מחילה ביוסף, ולא שיודה להם, שישא פשעם וחטאתם. ואם כן, מת הוא בלא מחילתו של יוסף, ואי אפשר שיתכפר עוונם רק במחילתו, ועל כן הוצרך העונש להיות כמוס וחתום להיפקד אחר זמן, בענין עשרה הרוגי מלכות.
יוסף ניחם אותם, אבל הוא לא אמר"אני מוחל לכם".
ראיתי בספר חמדת הימים, שכותב שיוסף לא אמר"מוחל", כיון שהאחים לא ביקשו מחילה!
הם הלכו לבלהה, ואמרו לה – לכי ותגידי לו, אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ כֹּה תֹּאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ...
היא באה ואמרה"אבא אמר..."
לאבא אני מוחל... תבואו אתם ותבקשו מחילה!
אמנם בפסוק אחרי כך כתוב, שהם נפלו לפניו ו"אנחנו נהיה לך לעבדים"... עבדים כן, אבל לא ביקשו סליחה! אומר חמדת הימים – הם לא ביקשו, והוא גם לא סלח! ראיתי בספר ביכורי משה שאומר – גם אם יוסף היה רוצה לסלוח, הוא לא היה סולח.
למה הוא לא יכל לסלוח?
הוא יכל לסלוח על הנפילה לבור... הוא יכל לסלוח על מה שהם עשו לו בדרך... אבל על זה שניתקו אותו מיעקב אבינו, וניתקו אותו מהתורה... אומרים חז"ל – אדם שהורג את הנפש בשגגה, אם הוא גולה, מגלים רבו עמו.
ניתקו את יוסף מיעקב, ניתקו את יוסף מתורה 22 שנה... אין על זה כפרה!!!
ראיתי בספר אחר, כמדומני, בספרו של הרב זייצ'יק שאומר - על חילול ה' אין כפרה. זה שראו כולם שמכרו את יוסף, זה חילול ה'!
רואים המדיינים שמוכרים את אח שלהם, זה חילול ה'. על זה אין כפרה!
מי שרוצה, יעיין ברבינו בחיי, בפרשת מקץ.
כותב רבינו בחיי - בסוף הפרשה נאמר וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם. היה יכל לומר ואתם לכו לשלום לדרככם?
אלא הכוונה, וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם שבשמים. שתצטרכו לחזור בגלגול פעם נוספת, ולתקן את חטא מכירת יוסף.
הוא מסביר שם, שבפרשת מקץ, לא מוזכרים בני יעקב, אלא כל הזמן מוזכר 'אנשים'.... כל זה לומר, שהאנשים האלה חזרו לעולם הזה פעם נוספת... עיין שם. במדרש שוחר טוב במשלי, על הפסוק (משלי א, יג) כָּל הוֹן יָקָר נִמְצָא נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל, אומרים חז"ל – שחטא מכירת יוסף, קיים עד עצם היום הזה, למרות שעברו עשרה הרוגי מלכות, עדין לא הסתיימה המחילה. כותב המשך חכמה{פרשת אחרי-מות} – לכן ביום הכיפורים, אנחנו אומרים חמש פעמים בתפילות כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישרון. בשום תפילה לא מזכירים את המילה 'שבטי ישורון' חוץ מביום הכיפורים, למה?
אומר המשך חכמה – כי שתי חטאים נמצאים בישראל, עד עצם היום הזה :
שורש חטא בין אדם למקום – חטא העגל.
שורש חטא בין אדם לחברו – חטא מכירת יוסף. כי אתה סלחן לישראל על חטא העגל... ומחלן לשבטי ישרון על חטא מכירת יוסף.
עד היום אנחנו מתפללים, שהכפרה לחטא הזה נעשית בבית המקדש, בקדש הקדשים, דוקא בחלקו של בנימין... לשם אסור לכהן גדול להיכנס עם אבני החושן, כי עליהם שמות בני ישראל.
אי אפשר להיכנס עם השמות לפני ולפנים, כדי לכפר על חטא מכירת יוסף, כיון שהם היו במכירה. רק בחלקו של בנימין, אפשר לכפר על חטא מכירת יוסף... כך מאריך המשך חכמה, לבאר בהרחבה את הענין, אין לנו את הזמן להיכנס לזה... כותב הילקוט הראובני, מה שאמרנו מקודם – שמות עשרת השבטים, מתאימים בדיוק לעשרה הרוגי מלכות, ובגימטריא 2858. כותב החסד לאברהם - יופיו של ר' ישמעאל כהן גדול, היה מעין יופיו של יוסף. מבקש ביתו של הקיסר, להפשיט את עורו מעל פניו, למה? כותב הילקוט הראובני, בשם החסד לאברהם – היות ור' ישמעאל כהן גדול, בא לכפר על חטא מכירת יוסף, החטא שלו בכפרה, הוא הפשטת הכותונת מעל יוסף. והיות והפשיטו את הכותונת מעל יוסף, הפשיטו את עורו מעל פניו! רבותי, אני רוצה לסגור את המעגל, בארבע גמרות נוספות:
אם ראינו כאן בפרשיות האלה שיוסף הוא הבוכה, ישנו אדם אחד, שהוא תמיד מנחם את כולם – רבי עקיבא.
ניקח גמרא בסוף מסכת מכות... מספרת הגמרא (מסכת מכות כד, א-ב) -וכבר היה ר''ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוףבאש ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור''ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו {במדבר א-נא} והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק דכתיב {ישעיה ח-ב} ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב {מיכה ג-יב} לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'] בזכריה כתיב {זכריה ח-ד} עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.
בפרשיות החורבן דיברנו בהרחבה על הגמרא, אין צורך לחזור על זה (עיין שם).
ישנה גמרא נוספת {מסכת סנהדרין קא, א} – אמר רבה בר בר חנה כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמר להן חמה עזה יש בעולם התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו למה אתה משחק אמר להן וכי מפני מה אתם בוכים אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה אמר להן לכך אני משחק כל זמן שאני רואה רבי » שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח אמר לו עקיבא כלום חיסרתי מן התורה כולה אמר לו לימדתנו רבינו {קהלת ז-כ} כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא
אמר להם ר' עקיבא – אני מכיר את הרבי שלי, כל מה שהוא עשה, הצליח! זרע פשתן – הצליח. זרע גפן – הצליח!
אמרתי רח"ל, אולי הקב"ה נותן לו שכרו בעולם הזה! אויי ויי, אין לו עולם הבא... אבל עכשיו שאני רואה, שהוא מתייסר בעולם הזה, אני בטוח שיש לו עולם הבא!
טוב... ר' עקיבא תמיד צוחק J מספרת הגמרא {מסכת ברכות ס"א, ב} - תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא » פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה {דברים ל-כ} כי הוא חייך ואורך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה עאכ''ו אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר''ע וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק''ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה ב''ק ואמרה אשריך ר''ע שיצאה נשמתך באחד.
גמרא מפורסמת מאוד...
תפתחו את אותה גמרא בירושלמי, שמביא שמה, שר' עקיבא ביקש מאותו סורק במסרקות של ברזל, שיתן לו לקרוא קריאת שמע... הוא קורא קריאת שמע... מסיים וצוחק.
שואל אותו הגוי הזה – תגיד, אתה מכשף?!
- למה מכשף?
אולי אתה יודע לעשות איזה מעשה קוסמות, שמורידים לך את הבשר, ואתה לא מרגיש... אתה מכשף או מבעט בייסורים??
- אמר לו - סבא, אני לא מכשף ולא מבעט בייסורים.
אז איך יכל להיות שאתה צוחק???
אמר לו ר' עקיבא – ישנו פסוק בתורה וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ...
הקב"ה ניסה אותי כבר בְּכָל לְבָבְךָ, וגם וּבְכָל מְאֹדֶךָ - ניסה אותי בכסף... (את זה הירושלמי לא מביא)... ועכשיו מגיע הניסיון של וּבְכָל נַפְשְׁךָ, ואני לא אצחק?!
אז ר' עקיבא צוחק...
כתוב בזוהר הקדוש (פרשת וירא צ"ט, א), שרבו של ר' עקיבא, ר' אליעזר, היה מלמד אותו שיר-השירים, ועל כל פסוק היה מלמדו רי"ו פירושים (216).
כיון שהגיעו לפסוק (שיר השירים ב) סַמְכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי... התחיל ר' אליעזר לומר את הפירושים... אמר לו ר' עקיבא"דיי, אני לא יכל עוד!! ופרץ בבכי!
ר' עקיבא, זה שתמיד צוחק... מתחילים להסביר לו את הפירושים על הפסוק... והוא לא מסוגל יותר! לשון הזוהר הקדוש - וְאוֹלִיף בְּבַהֶרֶת עַזָּה תְּלַת מְאָה הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת, וְאוֹלִיף לֵיהּ רי''ו טְעָמִים דִּפְסוּקֵי דְּשִׁיר הַשִּׁירִים. והֲווּ עֵינוֹי דְּרַבִּי עֲקִיבָא נַחֲתִין מַיָא. וְאִתְחַזַּר אֶשָׁא כְּקַדְמִיתָא. כַּד מָטָא לְהַאי פְּסוּקָא (שיר השירים ב) סַמְכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, לָא יָכִיל לְמִסְבַּל רַבִּי עֲקִיבָא וְאָרִים קָלֵיהּ בִּבְכִיָּיתָא וְגָעֵי וְלָא הֲוָה מְמַלֵּל מִדְחִילוּ דִּשְׁכִינְתָּא דְּהֲוַת תַּמָּן
אומרת הגמרא {מסכת נזיר כג, א. מסכת קידושין פא, ב}-דתניא {במדבר ל-יג} אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים רבי עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי... מה אתה בוכה?!
יש דין, שבעל יכל להפר נדרי אשתו, בנדרים שבינו לבינה...
אם האשה מקבלת על עצמה בנדר, שהיא לא תלך לאמא שלו... הוא יכל להצטרף לנדר הזה... אין עם זה בעיה J
אבל אם היא נודרת למשל, שהיא רוצה לעשות דיאטה, היא נודרת בנדר"אני אוכל עוגות חודש שלם, והיות ואני לא רוצה לאכל עוגות, אני גם לא יאפה עוגות... כי היות ואם אני אופה עוגות, אני רוצה לטעום את החתיכה בפינה... ואם אני רוצה את החתיכה בפינה, אני מיישרת כבר את כל הזווית..." JJJ
הבעל שומע את זה מהצד, וצועק לה"מופר לך, מופר לך, מופר לך!!!"... את רוצה לעשות דיאטה?! תכניסי טבעת, אני רוצה עוגות!!!
הבעל צעק... אבל האשה אפילו לא שמעה... בבית יש שביתת עוגות... J
יום אחד האשה עוברת ליד מאפיה של אנג'ל... רואה שמורידים עוגת קרמשניט עם שבע קומות קצפת... מול פיתוי כזה קשה לעמוד... היא קונה שתי קופסאות של קרמשניט... אחד בשבילה ואחד בשביל בעלה... היא תאכל את זה, לפני שבעלה בא, כי היא בנדר...
היא אוכלת את הקרמשניט... שמה את הקרטון בפח...
בעלה חוזר מהעבודה – דוד, קניתי לך קרמשניט, שיהיה לך פיצוי, על זה שאני לא אופה עוגות!
הבעל אוכל את העוגה עם הקפה... גומר את העוגה... שם בפח.. ואוי... הוא מוצא עוד קרטון!
- מה זה?! הילדים התחתנו... כלב אין... שרה!!! אכלת קרמשניט?????
"כן... אתה יכל לעמוד בפיתוי עם כזאת קרמשניט?!? 'אלא לראותם בלבד', זה רק על נרות חנוכה נאמר...אני צריכה לעשות התרת נדרים..."
את לא צריכה לעשות שום התרה... אני כבר הפרתי לך את הנדר... פשוט לא שמעת... את יכולה לאכל עוגות...
אומרת התורה -... אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה' יִסְלַח לָהּ...
למה ה' יסלח לה אם בעלה הֲפֵרָם?! אומרים חז"ל – פשוט מאוד. כשהיא אכלה את העוגה, היא לא ידעה שבעלה הפר לה את הנדר. היא מבחינתה עברה על הנדר, ואם כך, היא צריכה כפרה. אִישָׁהּ הֲפֵרָם היא לא ידעה וַה' יִסְלַח לָהּ על מה?
על עצם הרצון לעבור על הנדר, למרות שלא היה נדר! אתה לא ידעת שאין נדר, זה הדבר שמחייב אותך כפרה! רבי עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי וכשהיה ר' עקיבא מגיע לפסוק הזה, היה בוכהאמר ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה
הולך בן-אדם, רח"ל שלא שומר על כשרות... והולך בסופר וקונה נקניק של מזרע – חזיר, והולך וקונה שם גם נקניק חלק בית יוסף... שם במקרר... יחזור מהעבודה, יאכל ארוחת ערב.
הוא חזור מהעבודה, הכל חושך... חברת חשמל עושה שיפוצים... אבל הוא רוצה לאכל ארוחת ערב... מושיט את היד למקרר ומוציא חבילה אחת של נקניק, ומקווה שזה מזרע... מכניס בפיתה ואוכל...קם בבוקר, ומתברר לו הברוך – הוא אכל חלק בית יוסף! J
הוא צריך כפרה או לא?
אומר ר' עקיבא – הוא צריך כפרה. אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה' יִסְלַח לָהּ – אמנם לא אכלת חזיר, אכלת חלק בית יוסף, אבל עצם הרצון שלך לאכל בשר חזיר, מחייב אותך לעשות תשובה! רבותי, הגענו לנקודה:
עפ"י הדברים האלה, מה קורה לבן-אדם, שרצה לעשות רע לחברו, ויצא מזה טוב?
יש למישהו חבר, שיש לו שנאה ארוכת טווח איתו... יחסים מכוסחים...
אותו חבר אומר לו – תשמע, מחר אני נוסע ללונדון, אני מקבל 50,000$ עסקת טיווח, שנה יש לי חופש בן פורת-יוסף...
הוא הכניס לאותו חבר שלא אוהב אותו, רק אדרנלין..."איך אני עוצר אותו שהוא לא יעשה 50,000$?!"
יש לו פטנט...
- איך אתה נוסע?
אהה... יש לי אוטו, אני מחנה אותו בחניה בנתב"ג, יש שם חניה ל-48 שעות... יוצא לי יותר זול ממונית...!
אותו"חבר" ניגש לו למכונית.. שם לו שתי מסמרים מתחת לגלגלים..."שלוש בלילה אין מוניות..." J
הבחור יוצא מהבית עם תיק ג'ימס בונד... נכנס לאוטו, לוקח רברס... פתאום"סססס.... שתי גלגלים אין אוויר"..
מה עושים? מוניות אין... בחמש המטוס ממריא, אם הוא מפספס אין עסקה, הלכו 50,000 $...
יוצא לכביש לנסות לתפוס טרמפים... תנובה עובר... טרה עובר... שום דבר... J אין מוניות...
הדרך היחידה היא, להזמין נטלי, להגיד להם שהוא לא מרגיש טוב... ייקחו אותו, ואז בדרך הוא יגיד להם"קחו אותי לנתב"ג, הכל בסדר" J
עד שהוא מסתדר... 4:20 הוא מגיע לנתב"ג... מגיע... הדיילים עוצרים אותו"אדוני, הטיסה סגורה, סע לחיים טובים ולשלום... תבוא ב-11 יש טיסה נוספת"
מה 11?! העסקה בשמונה בבוקר!
חוזר הביתה... פותח חדשות של 7:00... ושומע שאותו מטוס שהוא היה צריך להמריא איתו... נפל בים..."אין ניצולים לפי שעה"...
אוווו ישתבח שמו ריבונו של עולם, חבל לא פינצ'רת לי את כל הארבע גלגלים!
החבר שלו חוזר הביתה, שומע חדשות ושומע על המטוס שנפל...."ריבונו של עולם, למה נתת לי לעשות לו פנצ'רים?!"
נשאלת השאלה – אחד הזיק לשני ולא עלה בידו, לא רק שלא עלה בידו, אלא הוא הביא לו חיים, בזכותו הוא חי! הוא יקבל על זה עונש או לא?!
אומר יוסף הצדיק לאחים - {נ, כ} וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה רציתם לעשות רע, אבל לא עלה בידכם! תהיו רגועים...אין לכם שום עונש..
ר' עקיבא מקבל את התורה, וקורא פסוק - אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה' יִסְלַח לָהּ... מה כתוב בפסוק הזה?
גם בן-אדם שחשב לעשות עבירה, ולא עלה בידו, צריך כפרה!
יוצא, שגם אם עשית רע לחבר, ויצא מזה טוב, אתה צריך כפרה!
שר' עקיבא מגיע לפסוק הזה, הוא בוכה!
למה הוא בוכה?
כי ר' עקיבא רואה, שהוא אמור לשלם את המחיר של אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה' יִסְלַח לָהּ...
אם יוסף צודק, שאדם שרצה להזיק לשני ולא עשה לו כלום, אין לו מה לפחד, אז ר' עקיבא יכל להיות רגוע...
אבל אם כתוב בתורה אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה' יִסְלַח לָהּ, זאת אומרת שעל הרצון שלך להזיק, אתה תתחייב בעונש!
עשרה הרוגי מלכות, אחד מהם הוא ר' עקיבא...
אהה... הוא לא רצה להזיק, האחים רצו להזיק, אבל יצא מזה רק טוב...
אומר יוסף - וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה...
אומר ר' עקיבא – אבל הקב"ה פסק בתורה אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה' יִסְלַח לָהּ – אם רצית לעשות רע, אתה תשלם על זה!!!
ר' עקיבא, שתמיד צחק... כשהיה מגיע לפסוק הזה, היה אומר"אני הולך לשלם את המחיר".... כותב הילקוט הראובני – ר' עקיבא היה העשירי בעשרה הרוגי מלכות...
כתוב בפרקי דרבי אליעזר, שהאחים אסרו בנידוי, את מי שיגלה את המכירה ליעקב.
הם היו במכירה רק תשעה, ראובן הלך הביתה... ולכן הם היו ר תשעה, ולא היה ניתן לעשות נידוי... מה עשו?
צירפו את השכינה עמהם!
איך שכינה מצטרפת? איך אפשר לצרף את השכינה?
לא ניכנס לסוגיות האלה, אלו דברים שקשורים לתורת הקבלה...
מה שכן, בשעה שצריכים כפרה על מכירת יוסף, אחד המכפרים הוא ר' עקיבא, כי הוא זה שבא כנגד השכינה... כי הוא גר צדק, ושורש הנשמה שלו, מתחת לכיסא הכבוד, כותבים המפרשים... ולכן הוא יכל לכפר על השכינה. עד כאן ההקדמה... עכשיו הגענו לשיעור J עכשיו הגענו למיצוי, של הנושא שאנחנו רוצים לדבר עליו:
ביום ראשון, אם לא יגיע עד אז משיח, כולנו נתענה צום עשרה בטבת... צום קצר מאוד...
הוא הקצר ביותר והחמור ביותר!
איך יכל להיות שהוא החמור ביותר?! מה חמור בו ביותר?
מביא הבית יוסף להלכה, מה שכתוב באבודרהם... כותב האבודרהם – י' בטבת, הוא הצום היחיד שאם נופל בשבת, מתענים בו בשבת.
עפ"י הסדר, הוא לא יצא בשבת, אבל ביום שישי כן, ואז יוצא, שנכנסים לשבת מעונים.
מה קרה? על מה צמים? למה נכנסים לשבת מעונים?
התשובה הידועה, מה שמביא האבודרהם - כתוב ביום הכיפורים כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ... וכתוב בספר יחזקאל -"בעצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלים לאמר".... היות והוא סמך על ירושלים, שהיה בעשירי לחודש העשירי, וגם שם נאמר"בעצם היום הזה"...
היות וביום הכיפורים"בעצם היום הזה", מתענים בשבת, כך"בעצם היום הזה" מתענים גם בעשרה בטבת. אני רוצה לשאול את הציבור – מה קרה בעשרה בטבת?
כולם יודעים, שבעשרה בטבת, סמך מלך בבל על ירושלים... החל המצור על ירושלים...
מה זה 'החל המצור על ירושלים'?
כתוב בספר מלכים שהם בנו חומה מסביב... אז מה קרה? שום דבר לא קרה!
כמו להבדיל אלף אלפי הבדלות... מודיעים לך, שהנשיא אסד, נתן הוראה לקדם כוחות, לעבר ארץ ישראל...
קרה משהו?
שום דבר... מזיזים ביצורים...
לא קרה שום דבר, שום חייל לא נהרג... בצפון ממשיכים לאכל פיצה... J.... הכל כרגיל.
'סמך מלך בבל על ירושלים'... לא היה שום שינוי! אף יהודי לא נהרג...תקראו במדרשים...
עשרה בטבת הוא צום יותר חמור מי"ז בתמוז!
אם י"ז בתמוז חל ביום בשבת, הוא נדחה ליום ראשון... תשעה באב שחל ביום שבת, מעבירים ליום ראשון... עשרה בטבת, מתענים בו ביום!
אני לא מבין את זה בכלל.... למה?
כי עשרה בטבת היה על חורבן בית ראשון... סמך מלך בבל על ירושלים...
בית ראשון נחרב... ונבנה מחדש... אז למה אנחנו מתענים בעשרה בטבת???
זה כבר לא אקטואלי!
מתי החל המצור על ירושלים בבית שני???
בכ"ב בניסן החל המצור על בית שני... מישהו מתענה בכ"ב בניסן???
לא. למה???
כי זה מימונה! ומימונה דוחה שבת! JJJ
למה לא מתענים?!? הרי החל מצור! בית ראשון כבר לא אקטואלי.... בית שני כן!!
לא מתענים על מצור!
אז למה מתענים על עשרה בטבת, שהחל המצור?
זו שאלה של החתם סופר בדרשות... אומר החתם סופר תשובה מזעזעת :
בעשרה בטבת החל המצור. על מצור לא מתענים... בית שני כ"ב בניסן, החל המצור... אף אחד לא מתענה... אז מה קרה בעשרה בטבת?
בעשרה בטבת, עלה הקב"ה על כיסא הדין, ביחד עם הפמליה שלו, מימנים ומשמאליים, ודנו אם להחריב את בית המקדש, בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים... ואמר הקב"ה –"ניתן להם זמן שיחזרו בתשובה, אבל לפחות נהדק את החגורה, כדי שירגישו בסכנה"... ואפשר למלך בבל לצור על ירושלים!
מתי ישב הקב"ה בדין?
בעשרה בטבת.
החורבן היה, שנתיים וחצי מאוחר יותר, בי"ז בתמוז, נכנסו ושברו את החומה, ובתשעה באב, נשרף בית המקדש. אומר החתם סופר – ובכל שנה ושנה, בעשרה בטבת, יושב הקב"ה עם פמליה שלו בדין ודן, האם השנה יבנה בית המקדש, או לא יבנה. וכל דור שלא נבנה בית המקדש, כאילו נחרב בימיו.
אז כמו שאתה מתענה ביום הכיפורים, כי זה יום חתימת הדין, כך אתה מתענה בצום עשרה בטבת, כי הקב"ה יושב בדין ביום הזה.
אומר החתם סופר – אתה לא מתענה בשבת, על אסונות שהיו...
י"ז בתמוז, הובקעה החומה – זה כבר היה... תשעה באב, נשרף הביתה – זה כבר היה... עשרה בטבת, זה דין על העתיד – יבנה או לא יבנה???
"הרואה דבר רע בחלום, מתענה גם בשבת" למה?
כי זה דברים שנוגעים לעתיד. על דברים שנוגעים לעתיד, מתענים גם בשבת!
יוצא, שבעשרה בטבת, ביום ראשון, הקב"ה ישב ביחד עם הפמליה שלו, ויחליט האם יבנה או לא יבנה?
מה זה נוגע לשיחתנו היום?
אם אמרנו, שעשרה הרוגי מלכות, באו לכפר על חטא מכירת יוסף... ויוסף מתפייס איתם בבכייה...
בואו ונקרא קטע אחד מדברי הזוהר הקדוש, בפרשת שמות - וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד – זו רחל אמנו. האמא של כנסת ישראל...
יוסף בוכה כל הזמן, רחל אמנו היא האמא הבוכיה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְגוֹ'... כתוב בזוהר הקדוש {שמות יב, ע"ב} – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֶעָתִיד לָבֹא מַה כָּתוּב? בִּבְכִי יָבאוּ וּבְתַחֲנוּנִים וְגוֹ'. מַהוּ בִּבְכִי יָבֹאוּ? בִּזְכוּת בְּכִי שֶׁל אֵם הַיֶּלֶד, שֶׁהִיא רָחֵל, יָבוֹאוּ וְיִתְכַּנְּסוּ מֵהַגָּלוּת. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַגְּאֻלָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא תְלוּיָה אֶלָּא רַק בִּבְכִי, כְּשֶׁיֻּשְׁלְמוּ וְיִכְלוּ בְּכִי הַדְּמָעוֹת שֶׁבָּכָה עֵשָׂו לִפְנֵי אָבִיו, שֶׁכָּתוּב (בראשית כז) וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךָּ. וְאוֹתָן דְּמָעוֹת הוֹרִידוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לַגָּלוּת.
ישנה שאלה האם יוסף מחל או לא... עשו ודאי לא מחל!
עשו לקחו לו את הברכות... כתוב {כז, לד} וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד... איפה הוא נפרע לו???
על הצעקות, שילם מרדכי... הוא יוצא בכיכר העיר, וגם הוא צועק צעקה גדולה ומרה.
עשו בוכה, אומר הזוהר – בגלל הדמעות שלו, ירדנו לגלות. מתי נחזור?? כֵּיוָן שֶׁיִּכְלוּ אוֹתָן דְּמָעוֹת בַּבְּכִיָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, יֵצְאוּ מִגָּלוּתוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיה לא) בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם.
הפיוס של יוסף עם האחים, היה פיוס על דבר של פגיעה במצוות של בין אדם לחברו, פגעו בו!
יוסף בוכה על האחים. עשו בכה, כי לקחו לו את הברכות. רבותי, אני רוצה לעסוק בנקודה, ממש על קצה המזלג:
כשיהודה נעמד לפני יוסף הצדיק, ומסביר לו, למה הוא לא יכל להשאיר את בנימין, ושהוא יהיה ערב במקומו... וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי שואל הרמב"ן - שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי?! יש לוגם את לאה, שילדה לו ששה! תאמר שנים ילדה לי רחל! יש לו עוד אישה... אומר הרמב"ן – אישה, יש לו רק אחת – רחל אמנו. שאר הילדים, הם לא במעמד שווה, כמו יוסף ובנימין.
הראיה- כולם מודים, שרחל היא עיקרו של בית.
יעקב"גנב" את הברכות מעשו. הוא לקח אותם בציווי אמו...
אבל כשהוא קיבל את הברכות, היה אדם אחד שהצטער – עשו.
עשו בכה, ויוסף משלם את המחיר! למה?
כי הבנים של יעקב אבינו, כבני גבירה, הם שנים.
כל הברכות שקיבל יעקב מיצחק, הוא העביר ליוסף {מט, כו} בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי...
למה ליוסף?
יוסף קיבל את כל הברכות. יוסף הוא הממשיך של עם ישראל...
ממילא, ברגע שיוסף קיבל את הברכות, הוא הראשון שצריך לכפר.
כשהברכות נלקחו מעשו, עשו בכה, שנאמר {כז, לח} וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. אומרים חז"ל – שלוש דמעות הוריד עשו, שנאמר {תהילים פ} וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִֽישׁ.. אל תקרי שליש אלא שלוש.
זה לא שלוש מלא, אלא שנים מלא ועוד אחת נשארה תקועה, לכן נאמר וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִֽישׁ, כי הדמעה השלישית לא ירדה לגמרי.
אומר המדרש {שוחר טוב בתהילים} – תראה מה עושים דמעות של גוי!
עד עצם היום הזה, אומר הזוהר, עד שלא תכלה כמות הדמעות שקבע הקב"ה, שצריכה לכפר על זה, אנחנו נצטרך לסבול את הגלות, שנאמר (ירמיה לא) בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם.
כשם שיוסף פייס את האחים, ע"י בכי... הפיוס הזה, הוא המסיים את הגלות... למה?
כי הדמעות שהוריד יוסף, מורידות מהדמעות שהוריד עשו. השם משמואל {פרשת ויגש שנת תרע"ד} כותב – {מה, א} וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק. חבל שהוא לא יכל להתאפק... לאחר שהוא מתח את האחים, היה צריך להגיד להם"תשאירו את בנימין ולכו"... מה היה קורה? אומר השם משמואל – הם היו מתחילים לבכות, וחוזרים בתשובה שלמה, ואז העוון הזה היה מתכפר. {מה, א} וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק – חבל, שהוא לא יכל להתאפק!
אם ככה, ביום ראשון, הקב"ה יושב ודן עם פמליה שלו האם יבנה בית המקדש... זה יום שאנחנו צריכים לעשות תשובה, על ענינים של בין אדם לחברו... כי בית המקדש הראשון חרב ונבנה, ובית המקדש השני חרב ולא נבנה, בגלל שנאת חינם...
ביום ראשון, אומר החתם סופר, הוא עשרה בטבת, יושב הקב"ה עם פמליה שלו, וידון אם יבנה בית הקדש או לא... אם נתקן את הענינים של בין אדם לחברו, אז נזכה בע"ה, שבעשרה בטבת השנה, ישב הקב"ה עם פמליה שלו ויחליט שהשנה תהיה שנת עבודה בבית המקדש. שנזכה בע"ה, לשמוע את קולו של מבשר הגאולה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
בס"ד פרשת ויגש – הרב ברוך רוזנבלום שנת תש"ע.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויגש.
היא הפרשה שעוסקת בהיחשפות של יוסף לאחים, לאחר ניתוק של 22 שנה... {ג} וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף... ולאחר מכן... {ט} מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד...
האחים חוזרים בחזרה אל ארץ ישראל, ומבשרים ליעקב אבינו {כו} וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם: {כז} וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם
בפרשה הזו, בעצם מתחילה גלות מצרים...
בהמשך, מחשבת התורה את שמות האנשים {כז}... כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים... אלו שבעים הנפשות שירדו למצרים..
ישנו רעיון נפלא, שמופיע בספר שיבולי הלקט {סימן י"ח}, שמביא מדרש אגדה...
אנחנו יודעים, שאנשי כנסת הגדולה, תיקנו את תפילת 18.
בא שיבולי הלקט וכותב, שהברכות נאמרו עוד הרבה לפני אנשי כנסת הגדולה, רק אנשי כנסת הגדולה סידרו אותם בסדר מסוים...
אחת הברכות, נוגעת לפרשה שלנו... כותב שיבולי הלקט – י"ח ברכות של תפילה, מעולם היו מתוקנות זו אחר זו. כיון שבאו אנשי כנסת הגדולה, כללום ותיקנום כסדרם. שניצול אברהם מאור-כשדים, פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה ה' מגן אברהם. וכשנעקד יצחק אבינו על גבי המזבח, ונעשה דשן ועפרו היה מושלך על גבי הר המוריה, הביא הקב"ה טל והחיה אותו, לפיכך פתח דוד ואמר {תהילים קל"ג, ג} כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן... כטל שהחיה את יצחק אביו, ומיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַיֵּה הַמֵּתִים. כשיעקב אבינו, פגע בשערי השמים והקדיש שמו של הקב"ה, פתחו מלאכי השרת ואמרו בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. כשבא פרעה להמליך את יוסף על מצרים, בדקו אם יודע שבעים לשון, בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, פתחו מלאכי השרת ואמרו בָּרוּךְ אַתָּה ה' חוֹנֵן הַדָּעַת. כשבא יעקב במצרים, וראה את יוסף ואת שמעון, ונתקבצו הוא ובניו כולם יחד, פתחו מלאכי השרת ואמרו בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַבֵּץ נִדְּחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
אם ככה, כל ברכה וברכה, תוקנה כבר בעבר ע"י מלאכי השרת, ואנשי כנסת הגדולה, חיברו אותה. אומר הכלי יקר – כל הנפש הבאה ליעקב. אע"פ שהיו נפשות רבות מ"מ קראם כולם נפש לפי שקודם זה היו האחים מתקנאים ביוסף והיו נפשות חלוקות ועכשיו נעשו לאחדים וסרה קנאתם, וגם יוסף לא היה לו לב עליהם ע"כ הודיע לנו הכתוב שהיו כולם נפש אחת, להעיד על צדקתו של יוסף ועל צדקת האחים, לכך אמר תחלה כל הנפש הבאה לבית יעקב מצרימה להעיד על צדקת האחים, ואח"כ חזר ואמר ובני יוסף וגו' כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, להעיד על צדקת יוסף.
אני ברשותכם רוצה לעסוק היום, בשלושה פרשיות ביחד. לא רק בפרשת ויגש. אנחנו נחבר שלושה פרשיות יחד, כלומר פרשת מקץ – ויגש- ויחי.
הרעיון לחבר אותם יחד, מופיע כבר בשל"ה הקדוש. השל"ה הקדוש קורא לפרשיות האלה בשם"נוהג כצאן יוסף".
זו חטיבה מחוברת של הפרשיות, שהמוטו שלהם, מדבר על יוסף הצדיק...
אז כל הפרשיות האלה, עוסקות ביוסף הצדיק, החלק ממכירתו... ירידתו למצרים.. המלכתו למשנה למלך... עד שהגיע יום מותו, בסוף פרשת ויחי, הכל חטיבה אחת, שקורא לה השל"ה"נוהג כצאן יוסף". אם היו שואלים אותנו – אצל מי מופיע בתורה, הכי הרבה פעמים את המילה"בכי"?
כולם יגידו תשובה ברורה – יוסף.
אין בן-אדם בתורה, שבוכה כל-כך הרבה פעמים, כמו יוסף.
בדקתי בשלושת הפרשיות הללו, ומצאתי שמספר הפעמים שהוא בכה, היה שמונה פעמים.
הפעם הראשונה שמופיע בכי אצל יוסף, מופיע בפרשת מקץ (אני מדבר על מה שכתוב בתורה... במדרשים כתוב עוד לפני).
הבכי הראשון מופיע, כאשר האחים הגיעו למצרים... יוסף"תופר" עליהם עלילת כזב - מְרַגְּלִים אַתֶּם... האחים אומרים לו שזה לא נכון - כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים... אומר להם יוסף, לא נכון לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת...
והאחים מדברים בינם לבין עצמם, ומתחרטים על המכירה... {מב, כא} וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת: {כב} וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ: {כג} וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם: {כד} וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ אומר רש"י - ויסב מעליהם. נתרחק מעליהם שלא יראוהו בוכה: ויבך. לפי ששמע שהיו מתחרטין. [פעם ראשונה]
יוסף אומר להם – אין לכם מה לראות אותי עוד פעם, אם לא תביא את בנימין... יורדים האחים ליעקב אבינו, ואומרים לו את הדברים... ויעקב לא מסכים בשום אופן... {לז} וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ... {לח} וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם...
עד שמגיע יהודה... {מג, ג} וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם... ויורדים עם בנימין... {כט} וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן-אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִֽי:{ל} וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּֽי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּשָֽׁמָּה מביא רש"י מדוע הוא בכה -כי נכמרו רחמיו. שאלו יש לך אח מאם, אמר לו אח היה לי ואיני יודע היכן הוא. יש לך בנים, אמר לו יש לי עשרה, אמר לו ומה שמם, אמר לו (להלן מו כא) בלע ובכר וגו', אמר לו מה טיבן של שמות הללו, אמר לו כלם על שם אחי והצרות אשר מצאוהו, בלע שנבלע בין האמות. בכר שהיה בכור לאמי. אשבל ששבאו אל. גרא שנתגייר באכסניא. ונעמן, שהיה נעים ביותר. אחי וראש אחי היה וראשי היה. מפים מפי אביו למד. וחפים שלא ראה חפתי ולא ראיתי אני חפתו. וארד שירד לבין האמות, כדאיתא במסכת סוטה (לו ב) מיד נכמרו רחמיו. [פעם שניה]
בפרשת השבוע שלנו, פרשת ויגש, מובא בפעם השלישית שיוסף בוכה.
שומע יוסף את דברי יהודה, עד כמה הוא מוכן לשלם על בנימין... הוא שומע את דבריו הנרגשים שמשמיע יהודה - {ל} וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ: {לא} וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה: {לב} כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים: {לג} וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו: {לד} כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי....
ואז יוסף כבר לא יכל להתאפק.... {מה, א} וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: {ב} וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה...
מה הדבר הראשון שיוסף עושה?? וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי... דבר ראשון, הוא מתחיל לבכות! {ג} וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו {ד} וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה.... יוסף מרגיע אותם... {ה} וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: {ו} כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר: {ז} וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה...זה לא ניגמר כאן... {יב} וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם: {יג} וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה: {יד} וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּוּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו חז"ל שואלים – וכי כמה צווארים היו לו? אומר רש"י - ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך. על שני מקדשות שעתידים להיות בחלקו של בנימין וסופן להיחרב. עוד ממשיכה התורה ואומרת- {טו} וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּעֲלֵיהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ.
אלה הבכיות, שמופיעות כאן, בפגישה של יוסף עם האחים.
בפרשה מופיע עוד בכי אחד...
לקראת סף הפרשה, כאשר יעקב יורד למצרים, יוצא יוסף הצדיק לקראתו... וברגע שהוא רואה אותו, נאמר {מו, כט} וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּעַל צַוָּארָיו עוֹד אומר רש"י- ויבך על צואריו עוד. לשון הרבות בכיה. וכן (איוב לד) כי לא על איש ישים, עוד לשון רבוי הוא, אינו שם עליו עלילות נוספות על חטאיו, אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו. ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע.
אלו הבכיות שמופיעות בפרשת ויגש... נעבור לפרשת ויחי:
חולפים להם 17 שנים... יעקב אבינו חולה... מברך את ילדיו... ומסתלק לבית עולמו...{מט, לג} וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו... {נ, א} וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּעָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ
היחיד שנופל על פני אביו ובוכה וגם מנשק אותו, זה יוסף...
אני לא אכנס לסוגיה ההלכתית, איך מותר לנשק מת... אבל אליבא לגמרא במסכת תענית, שיעקב לא מת, אז אין בכלל שאלה... אבל רבותינו שואלים את השאלה"איך הוא עשה את זה"... לא ניכנס לזה....
הפעם האחרונה שמופיע בכי, בסוף פרשת ויחי - {טו} וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ אומר רש"י - ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. מהו ויראו, הכירו במיתתו אצל יוסף, שהיו רגילים לסעוד עמו על שלחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קרבן.
באותו רגע שיעקב ניפטר, כבר לא הזמין יוסף את האחים לארוחות... אמרו האחים"בטח פתח איתו יוסף"חשבון" מחדש... ולכן אמרו לוּ יִשְׂטְמֵנוּ..
האמת, שאומרים חז"ל במדרש, והשפי חכמים מביא את זה כאן, שהיתה לכך סיבה למה יוסף עשה זאת... הוא רצה לנהוג בכבודם של יהודה וראובן...
אמר יוסף – עד שאבא היה חי, אז הוא היה מארגן את המושבים... אז אם אבא היה אומר לי לשבת לידו, אז ישבתי לידו... ולידי ישב יהודה ואחריו ראובן... אבל עכשיו שאבא ניפטר, אני לא יכל לשבת בראש... מעלי נמצא יהודה, הוא המלך... ומעלי ראובן שהוא הבכור... לי אין בעיה לשבת שלישי, אבל מצד כבוד המלכות של מצרים, אני לא יכל לשבת שלישי, אז אם ככה, עדיף לא להזמין אף אחד... בעל הטורים מביא פירוש נוסף, שמופיע גם הוא במדרש – לו ישטמנו יוסף. כשחזרו מלקבור את אביהם עבר יוסף על הבור שהשליכוהו בו ובירך ואמר ברוך שעשה לי נס במקום הזה אמרו עדיין הוא זוכר מה שעשינו לו. י''מ לו ישטמנו יוסף הלואי ישטמנו יוסף בלבו ולא יעשה לנו מעשה ואם חפץ לעשות ישיב לנו כל הרעה שגמלנוהו כי מה עשינו לו גרמנו שנעשה מלך מחמת שמכרנוהו ונתגלגל הדבר שנעשה מלך במצרים כן יעשה לנו. {טז} וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר
מה זה אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר? אומר רש"י - ויצוו אל יוסף. כמו (שמות ו יג) ויצום אל בני ישראל, צוה למשה ולאהרן להיות שלוחים אל בני ישראל, אף זה ויצוו אל שלוחם להיות שליח אל יוסף לומר לו כן. ואת מי צוו, את בני בלהה שהיו רגילין אצלו, שנאמר (לעיל לז ב) והוא נער את בני בלהה.
במדרש תנחומא מובא, שהלכו האחים לבלהה עצמה, ולא לבניה.... אומר המדרש {תנחומא פרשת צו, אות ז} - וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף (בראשית נ, טו). מֶה עָשׂוּ. הָלְכוּ אֵצֶל בִּלְהָה וְאָמְרוּ לָהּ, הִכָּנְסִי אֵצֶל יוֹסֵף וְאָמְרוּ לוֹ: אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ כֹּה תֹּאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ (בראשית נ, יז). וּמֵעוֹלָם לֹא צִוָּה יַעֲקֹב מִכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּלוּם, אֶלָּא מֵעַצְמָם אָמְרוּ דָּבָר זֶה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כַּמָּה דְּיוֹ מִשְׁתַּפֵּךְ, וְכַמָּה קוּלְמוּסִין מִשְׁתַּבְּרִין, וְכַמָּה עוֹרוֹת אֲבוּדִים, וְכַמָּה תִּינוֹקִין מִתְרַצְּעִין לִלְמֹד דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה, בַּתּוֹרָה. רְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַשָּׁלוֹם.
* דרך אגב, כתוב בספר חמדת הימים, הם הלכו לסרח בת אשר, בשונה ממה שכתוב כאן. ממשיכה התורה ואומרת - {יז} כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו{יח} וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים
זאת אומרת, שקודם שלחו אותה, ולאחר מכן הם באו לבד ואמרו לו – אנחנו רצינו למכור אותך לעבד, ועכשיו הכפרה שלנו היא, שאנחנו לך עבדים.
יוסף מרגיע אותם.... {יט} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי: {כ} וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב
הבכי האחרון של יוסף, היה כאן, כאשר האחים אמרו לו אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ...
עפ"י דברי חז"ל, אם בפני בלהה אמרו את זה, אז הוא בכה בפני בלהה... על מה הוא בכה? אומרים חז"ל – הוא בכה, כיון שהגמרא במסכת יומא אומרת שהיו משביעים את הכהן, שלא ינקה צדוקי... וכתוב שם, שהם פורשים ובוכים והוא פורש ובוכה. הוא פורש ובוכה, על כך שחושדים בו שהוא צדוקי, והם פורשים ובוכים, על כך שהחושד בכשרים, לוקה בגופו.
אז ממילא, על זה שחשדו אותו, על זה הוא בכה.
אם ספרתי נכון, יש כאן בתורה, שמונה פעמים בכי של יוסף. שש פעמים שהוא בכה על האחים, או עם האחים, ומופיע עוד פעמים, שהוא בכה על יעקב אבינו – פעם אחת שהוא ראה אותו, ובפעם השניה, כשהוא ניפטר לבית עולמו.
* אליבא ד'הרמב"ן, יש רק פעם אחת עם יעקב, כי הבכי שהיה, כשיעקב אבינו הגיע, זה היה בכי שבכה יעקב אבינו. אני רוצה ברשותכם להקריא שתי מדרשי חז"ל:
המדרשים מופיעים בספר הישר, שמדבר על שני אירועים שקראו, לפני שיוסף בכה פעם ראשונה....
האחים לוקחים את יוסף, וזורקים אותו לבור... יוסף נמצא בתוך הבור, והאחים יושבים מרחוק : ויקרא יוסף מתוך הבור אל אחיו ויאמר אליהם מֶה עשיתי לכם וּמֶה חטאתי, למה לא תראו מפני ה' בעדי. הלא אנכי עצמכם ובשרכם ויעקב אביכם אבי הוא ולמה תעשו לי הדבר הזה היום ואיך תשאו פניכם לפני יעקב אבינו. ויהי צועק וקורא אל אחיו מתוך הבור ויאמר יהודה ראובן שמעון ולוי אַחַי, שָׂאוני ממַחשכּים אשר שמתם אותי בו וראו היום את פני ה' ואת פני יעקב אבי. ואם אני חטאתי לכם, הלא בני אברהם יצחק ויעקב אתם, אשר אם ראו יתום עליו ירחמו ואם רעב יאכילוהו לחם ואם צמא ישקוהו מים ואם ערום יכסוהו. ואיך אתם לא תרחמו על אחיכם כי עצמכם ובשרכם אני, ואם חטאתי אליכם הלא תעשו בעבור אבי. ויוסף מדבר את כל הדברים האלה מתוך הבור ולא שמעו אֶחיו אליו ולא הטו את אזניהם לכל דברי יוסף, ויהי צועק ובוכה בתוך הבור. ויאמר יוסף, מי יתן ויֵדע אבי את המעשה אשר עשו לי אַחַי, ואת הדברים אשר דברו אלי היום. וישמעו כל אֶחיו את צעקתו ואת בְכִיָתו בתוך הבור, וילכו אֶחיו ויתרחקו מן הבור למען לא ישמעו את צעקת יוסף ואת בְכִיָתו בבור. וילכו וישבו מנגד הרחק כִמְטַחֲוֵיקשת וישבו שם לאכל לחם.
בתורה אין מזה זכר... כתוב רק {לז, כד} וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם...
המדרש מביא כאן סיפור מאוד ארוך... {הבאתי לכם את הסיפור כפי שכתוב בספר הישר עמוד ר"ח...}: ויהי המה אוכלים ויתיעצו יחד מה לעשות לו, אם להמיתו ואם להשיבו אל אביו. המה מתיעצים וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים באה מרחוק מדרך גלעד הולכים לרדת מצרימה. ויאמר אליהם יהודה:"מה בצע כי נהרוג אנחנו את אחינו, פן ידרשהו אלהים ממנו. זאת היא העצה היעוצה עליו אשר תעשו לו: והנה אורחת הישמעאלים הזאת הבאה עלינו הולכת דרך מצרים: עתה לכו ונמכרהו אליהם, וידינו אל תהי בו, והם יוליכוהו אל דרכם, ואבד בין אנשי כל הארץ וימות ולא נמיתהו אנחנו בידינו. וייטב הדבר בעיני אחיו ויעשו כדבר יהודה. ויהי הם מדברים בדבר הזה, ובטרם באה נגדם אורחת הישמעאלים, ויעברו מאצלם שבעה אנשים מדינים סוחרים. ויהי בעברם ויצמאו למים, וישאו עיניהם ויראו את הבור אשר יוסף שם, ויראו והנה עליו כל עוף למינהו. וירוצו האנשים המדינים ההם אל הבור לשתות מים, כי חשבו כי מים בו. ויבואו לפני הבור, וישמעו את קול יוסף צועק ובוכה בבור. וישקיפו אל הבור ויראו והנה נער יפה תואר ויפה מראה מאד. ויקראו לו ויאמרו לו:"מי אתה ומי הביאך הלום ומי שמך בבור הזה במדבר?"
ויתנו כולם את ידם וישאו את יוסף וימשכו ויעלוהו מן הבור, ויקחוהו וילכו להם לדרכם. ויעברו מֵאֵצֶל אחיו, ויראו אחיו את יוסף ביד המדינים. ויאמרו אליהם:"למה תעשו את הדבר הזה לקחת את עבדנו מאתנו ותלכו לכם? הלא אנחנו אשר שמנו את הנער הזה בבור, כי מרד בנו, ותבואו אתם ותעלו אותו ותוליכו אותו, ועתה תנו לנו את עבדנו."
ויענו המדינים ויאמרו אל בני יעקב:"הזה הוא עבדכם או הזה ישרת אתכם? אולי אתם כולכם עבדים לו! כי הוא יפה תואר ויפה מראה וטוב רואי מכולכם, ולמה תדברו כולכם אלינו כזבים? ועתה לא נשמע לדבריכם ולא נאזין אליכם, כי אנחנו מצאנו את הנער בבור במדבר ונקחהו ונלך."
ויגשו אליהם כל בני יעקב, ויקומו עליהם ויאמרו אליהם:"תנו לנו את עבדינו, ולמה תמותו כולכם לפי חרב?"
ויצעקו עליהם המדינים, וישלפו כולם את חרבותיהם, ויגשו להלחם בבני יעקב. והנה שמעון קם ממושבו עליהם, וידלג בארץ, וישלוף את חרבו ויגש אל המדינים, ויצעק צעקה גדולה לפניהם, ותשמע צעקתו למרחוק, ותרעש הארץ מצעקת שמעון. וייראו המדינים מפני שמעון ומקול צעקתו, ויפלו על פניהם ויבהלו מאד. ויאמר אליהם שמעון:"הלא אנכי שמעון בן יעקב העברי אשר החרבתי את כל עיר שכם לבד ואת ערי האמורי עם אַחַי. כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף כי אם באו אתכם כל אנשי מדין אחיכם, וגם מלכי כנען אתכם, לא יוכלו להלחם בי. ועתה תנו את הנער אשר לקחתם פן אתן את בשרכם לעוף השמים ולבהמת הארץ."
וייראו עוד המדינים מפני שמעון, ויגשו אל בני יעקב בפחד ואימה ובדברי רכה לאמר:"הלא כי אמרתם עבדכם הוא הנער הזה וימרוד בכם, על כן שמתם אותו בבור, ומה תעשו לכם בעבד אשר ימרוד באדוניו? עתה מכרו אותו לנו ונתנה לכם כל אשר תחפצו בו."
ויי חפץ לעשות הדבר הזה לבלתי המית בני יעקב את אחיהם.ויראו המדינים את יוסף יפה תואר ויפה מראה, ויחמדו אותו בלבם, ויתחזקו לקנות אותו מאת אחיו.וישמעו בני יעקב אל המדינים וימכרו אליהם את יוסף אחיהם בעשרים כסף. וראובן אחיהם אין אתם.
ויקחו המדינים את יוסף וילכו להם גלעדה. המה הולכים בדרך, וינחמו המדינים על אשר עשו אשר קנו את הנער. ויאמרו איש אל רעהו:"מה הדבר הזה אשר עשינו, אשר לקחנו מאת העברים הנער הזה אשר הוא יפה תאר ויפה מראה, אולי כי גנוב גונב זה מארץ העברים, ולמה עשינו את הדבר הזה, והיה אם יבוקש ונמצא בידינו ומתנו בו. והלא אנשים קשים וחזקים כאשר ראיתם היום את גבורת אחד מהם, מכרו אותו אלינו. אולי כי בכוחם ובזרועם הקשה גנבוהו מארצו, על כן מכרו אותו במחיר מעט אשר נתתם להם."
ויהי בדברם הדבר הזה ויראו והנה אורחת הישמעאלים הבאה בתחילה, אשר ראי בני יעקב, הולכת ובאה לקראת המדינים.ויאמרו המדינים איש אל רעהו:"לכו ונמכור את הנער הזה לאורחת הישמעאלים הבאים לקראתנו, ונקח בו אף את המחיר המעט אשר נתנו בו, ונוצל מרעתו." ויעשו כן. ויגיעו עד הישמעאלים ההם, וימכרו המדינים את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף אשר נתנו בו לאחיו. וילכו המדינים לדרכם גלעדה, ויקחו הישמעאלים את יוסף וירכיבוהו על הגמלים ויוליכוהו מצרימה.
וישמע יוסף כי הולכים הישמעאלים מצרימה, ויצעק יוסף ויבכה על הדבר הזה, כי התרחק מארץ כנען, מאביו. ויבך יוסף מאד על הגמל אשר רכב עליו.וירא אותו איש אחד מהם, ויורידהו מעל הגמל, וילך ברגליו. ובכל זאת היה יוסף צועק ובוכה, ויאמר:"אבי, אבי."
ויקם עליו איש אחד מהישמעאלים ההם, ויכה את יוסף על הלחי, ויוסף עוד יוסף לבכות. וילאה יוסף בדרך ולא יכול ללכת ממר נפשו, ויכוהו כולם ויענוהו בדרך ויפחידו אותו למען יחריש מהבכי.וירא יי את עני יוסף ואת עמלו ויורד יי על האנשים ההם חושך ובהלה, ותיבש יד כל מכהו.ויאמרו איש אל רעהו:"מה הדבר הזה אשר עשה אלהים לנו בדרך הזאת?"
והם לא ידעו כי בעבור יוסף קרה להם הדבר הזה. וילכו האנשים בדרך, ויעברו מדרך אפרת אשר עם קבורת רחל. ויגיע יוסף עד קבר אמו, וימהר וירץ יוסף אל קבר אמו ויפֹל על הקבר ויבכה. ויצעק יוסף על קבר אמו ויאמר:"אמי, אמי יולדתני, עורי נא וקומי וראי את בנך איך נמכר לעבד ואין מרחם, קומי וראי בנך והביטי אליו וראי את דמעות עיני הנוזלות על לחיי. אמי, אמי, עורי והקיצה, קומי וראי את בנך ובכי עמו על צרתו, וראי את לב אחי האכזרי. עורי אמי, עורי והקיצי משנתך, עמדי וערכי מלחמותיך נגד אחי, איכה שלחו אותי מִכֻתָּנְתִּי, וימכרו אותי לעבד זה פעמים, ויפרידו אותי מאבי ואין מרחם. עורי וערכי את טענותיך נגדם לפני האלהים, וראי את מי יצדיק האלהים במשפט ואת מי ירשיע. קומי אמי, קומי והקיצי משנתך וראי את אבי, איכה נפשו ולבו עלי ביום הזה עמדי, ונחמיהו ודברי על לבו."
ויוסף עוד לדבר כדברים האלה, ויצעק ויבך יוסף בכי גדול על קבר אמו. ויכל לדבר וידום כאבן על הקבר ממר לבו.וישמע יוסף קול מדבר אליו מתחת הארץ, ויענהו בלב מר ובקול בכי ותחינה כדברים האלה:"בני בני יוסף, שמעתי את קול בכייתך ואת קול צעקותיך, ראיתי את דמעותיך, ידעתי את צרתך בני ויצר לי עליך, ותוסף לי יגון רב על יגוני. ועתה בני חכה את יי והתחולל לו, ואל תירא כי יי עמך, הוא יציל אותך מכל צרה. קום בני ולך לך מצרימה עם אדוניך, ואל תירא, כי האלהים עמך בני."
עד כאן דברי המדרש, בספר הישר. כל מי שקורא את הפסוקים האלה, שואל את עצמו שאלה – יוסף הוא הבוכה. מכל השבטים מצאנו, עוד אחד שבכה איתו – בנימין.
ראובן לא בוכה, יהודה לא בוכה, שמעון לא בוכה... אף אחד לא! אף אחד לא נרגש משום דבר... יוסף נפגש עם כל אח.. מתחבק ובוכה, והם לא בוכים!
אבל יש שם את בני זילפה ובני בלהה... וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה... הוא הרי גידל אותם! למה אתם לא בוכים???
יש אנשים שנוסעים לחו"ל, לשלושה חודשים... נוסעים לנמל תעופה בן גוריון, כולם בוכים... J
22 שנה הם לא נפגשו... אף אחד לא בוכה!
תתרגשו קצת... משהו... אולי דמעה???!
כלום... שום דבר... כולם יבשים! אתה שואל את עצמך – מה זה הקיפאון הזה???
נכון... הגברים לא בוכים... אבל בכל אופן, יוסף בכה! בנימין בכה! אז למה הם לא מורידים דמעה???? כדי להבין את הדברים, נכנס קצת יותר לעומק בע"ה, ונתחבר לנושא נוסף שקשור לעשרה בטבת, באמצעות מדרש שנרצה להבין : אומר המדרש {תנחומא, פרשת ויגש, אות ה'} - כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁהָיְתָה לָהֶם בּוּשָׁה גְדוֹלָה, אָמַר לָהֶן, גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מְנַשְּׁקוֹ וּבוֹכֶה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְִ עֲלֵיהֶם. וּכְשֵׁם שֶׁלֹּא פִיֵּס יוֹסֵף אֶת אֶחָיו אֶלָּא מִתּוֹךְ בִּכְיָה, כָּךְ כְּשֶׁיִּגְאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹךְ בִּכְיָה הוּא גוֹאֲלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא (ירמיה לא, ח).
מי שקורא מדרשי חז"ל.... ניקח רק אחד מהם {תנחומא, ויגש אות ה}, כתוב {מה, א} וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי כבר לא יכל יותר!!!
מה עושה בן-אדם, שכבר לא יכל יותר??
מתחיל לבכות!
במדרש לא כתוב, שהוא אמר להם"אני יוסף" מיד, אלא הוא מתח אותם, עד קצי גבול היכולת שלו...
הוא אומר להם – רבותי, אתם מספרים לי, שאח שלכם נאבד?! הוא לא נאבד... אני קניתי אותו! הוא מהעבדים שלי כאן בארמון... אתם רוצים לראות אותו???
- בטח!
שואג יוסף ואומר – יוסף בן יעקב... כנס!!!
ארבע דלתות... אחד-עשר שבטים... כולם בהיכון... כל אחד על דלת אחרת, הם לא יודעים מאיפה הוא הולך להיכנס, הם לא יודעים מאיפה הם הולכים לראות אותו...
אומר להם יוסף – מה אתם מחפשים??? אני יוסף!!!
זה וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק?!?! בשביל מה הדרמה הזאת?? בשביל מה אתה מותח אותם??
רואים שהיה לו ענין למתוח אותם, ואם הוא היה יכל להתאפק עוד, הוא היה ממשיך עם זה...
תפתחו את הפרשיות הללו ויגש-ויחי, אנחנו מוצאים כל הזמן, שיוסף מפייס את האחים שלו ומרגיע אותם : {מה, ה}וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: {ו} כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר: {ז} וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה{ח} וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם... הוא מרגיע אותם, ואומר להם שהכל זה היה מכוון משמים... אומר המדרש לקח טוב – אמר להם יוסף, שלושה דברים גרמו לי לבוא לכאן – כתונת הפסים, חלום האלומות וחלום השמש והירח.
אתם רואים שלא עשיתם שום דבר... עוד לפני זה היה חלום האלומות, וחלום השמש והירח, הכל זה הכוונת מכוון!
כתוב במדרש הגדול, שהאחים לא התפייסו...
אמר להם – רבותי, הנה עינכם הרואות ועיני אחי בנימין, כשם שאין בליבי על בנימין, אין בליבי עליכם. אחיי, שמא אתם סבורים שיש בי כוח לעשות לכם רע?! איני יכל. אתם עשרה נרות, רציתם לכבות נר אחד, ולא הצלחתם. אני נר אחד, יכל לכבות עשר נרות?!
יוסף כל הזמן מרגיע אותם...
לא רק שהוא מרגיע אותם, אלא הוא גם שולח שדר ליעקב אבינו, שלא יעשה לאחים שום דבר...
אני לא נכנס כרגע למחלוקת, אם יעקב ידע מזה, או לא... ניקח כרגע את השיטה שסוברת, שיעקב כן ידע מזה. שואל המהר"ל על הפסוק {מה, כג} וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים – למה כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים? א' כל, נשאלת השאלה – למה הוא שלח עשרה ולא אחד-עשר? הרי אחד-עשר שבטים עולים חזרה...
כותב המושב זקנים, בשם רבינו אפרים, שבאמת הוא לא שלח את בנימין חזרה.
אמר להם יוסף – אתם תעלו חזרה ובנימין נשאר איתי, למה? אומר המושב זקנים – היות ויעקב אבינו חשש, שמא יקרה לו אסון בדרך, אמר יוסף, תשאירו אותו כבר פה, בין-כה יעקב עומד לרדת לפה, שלא יקרה לו אסון בדרך.
עפ"י זה,אומרים המפרשים - עכשיו תבין למה יהודה נענש...
כתוב בגמרא {מסכת מכות יא} שעצמותיו של יהודה, היו מתגלגלים בארון ארבעים שנה, כי נידוי אפילו על תנאי, צריך הפרה. והיות ויהודה קיבל על עצמו אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ, אז היות והוא עשה נידוי על עצמו, התגלגלו עצמותיו במדבר... שואלים כולם – למה התגלגלו, הרי הוא החזיר אותו?!
עפ"י המושב זקנים הזה, הוא לא החזיר אותו באמת... אמר"שישאר במצרים", ואם ככה, הוא לא יכל לקיים אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ, כי הוא לא הביא אותו...
אמנם לא קרה לו שום דבר, אבל הוא נישאר במצרים. אומר המהר"ל {גור אריה} - וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים. אמר יוסף ליעקב, אבא, אתה רואה את החמורים האלה? אתה רואה שהם נושאים מכל טוב מצרים? אף חמור, לא יודע מה יש לו על הגב...
אומרים לחמור"לך", הוא מתחיל ללכת... אין לו שום שליטה, על מה שיש לו על הגב. אומר המהר"ל – כמו שחמור לא יודע מה יש לו על הגב, ככה השבטים, לא ידעו מה הם עושים. הם היו מחוסרי שליטה במעשים שלהם. אל תתבע מהם שום דבר! כמו חמור, שעושה פעולה של הליכה, מבלי לדעת מה הוא מבצע. וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת – תלמד מהחמורים שאין להם שליטה, למה שהם סוחבים על עצמם!
17 שנה, שגרים האחים ביחד עם יוסף, יוסף נוהג בהם 'כבוד מלכים'. למה הכוונה?
לא היה איש, מכל אנשי מצרים בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו...
חז"ל אומרים, שהוא סיכן את החיים שלו, במעשה הזה, כדי לא לבזות את אחיו.
האחים עומדים לבוא מארץ ישראל.. אין מצרי אחד, שנישאר לגור במקומו. לכל מצרים, הוא החליף את מקומם... אדם שהיה גר בקהיר, עבר לגור באלכסנדריה... למה?
כדי שהאחים לא יתבזו, ויקראו להם 'עולה חדש'.
עולים חדשים זה סוג ב'... אין בעיה... כל מצרים עכשיו 'עולים חדשים', אף אחד לא נשאר במקומו.
נו... מה יכל להיות יותר פיוס מזה, שהאחים רואים 'תראה, הבן-אדם הפך את כל המדינה, כדי שאנחנו לא ניפגע'... יש אח יותר רחמן מיוסף?! אין...
כשהאבא מת, פוחדים האחים, שכל מה שהיה ב-17 שנה, שיוסף מקבל אותם, ומארח אותם והופך את כל המדינה... הכל לכבודו של אבא....
ברגע שאבא מת... האחים מנסים את כל הדרכים, כדי שחס וחלילה יוסף לא יפגע בהם.
עד כאן הדברים שקשורים לשלושת הפרשיות האלה.
לאחר שיוסף אומר להם"אתם לא עשיתם לי שום רע...".... אתה פותח את המחזור של יום הכיפורים, לבני עדות אשכנז, ואתה פותח את התפילות של ט' באב, שאומרים בני עדות המזרח... אני מתכוון לפיוט שנקרא אלה אזכרה.
בתפילה הזאת, של אלה אזכרה, אנחנו מדברים על עשרה הרוגי מלכות... אומר הפיוט כך:
... גָּבַהּ לֵב בִּגְדוֹלִים, וְצִוָּה לְמַלּאת פַּלְטֵרוֹ נְעָלִים, וְקָרָא לַעֲשָׂרָה חֲכָמִים גְּדוֹלִים, מְבִינֵי דָת וּטְעָמֶיהָ בְּפִלְפּוּלִים, דִּינוּ מִשְׁפָּט זֶה לַאֲשׁוּרוֹ, וְאַל תְּעַוְּתוּהוּ בְּכָזָב לְאָמְרוֹ, כִּי אִם הוֹצִיאוּהוּ לַאֲמִתּוֹ וּלְאוֹרוֹ, כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ, הֵם כְּעָנוּ לו וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא, נָם אַיֵּה אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲחִיהֶם מְכָרוּהוּ, לְאֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים סְחָרוּהוּ, וּבְעַד נַעֲלַיִם נְתָנוּהוּ, וְאַתֶּם קַבְּלוּ דִין שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם, כִּי מִימֵי אֲבוֹתֵיכֶם לא נִמְצָא כָּכֶם, וְאִם הָיוּ בַחַיִּים הָיִיתִי דָנָם לִפְנֵיכֶם, וְאַתֶּם תִּשְׂאוּ עֲוֹן אֲבותֵיכֶם, זְמַן תְּנָה לָנוּ שְׁלשֶׁת יָמִים, עַד שֶׁנֵּדַע אִם נִגְזַר הַדָּבָר מִמְּרוֹמִים, אִם אָנוּ חַיָּבִים וַאֲשֵׁמִים, נִסְבּל בִּגְזֵרַת מָלֵא רַחֲמִים. חָלוּ וְזָעוּ וְנָעוּ כֻּלָּמוֹ, עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל נָתְנוּ עֵינֵימוֹ, לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם לַעֲלוֹת לַאֲדוֹנֵימו, לָדַעַת אִם יָצְאָה הַגְּזֵרָה מֵאֵת אֱלֹהֵימוֹ, טִהֵר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עַצְמוֹ וְהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּסִלּוּדִים, וְעָלָה לַמָּרוֹם וְשָׁאַל מֵאֵת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים, וְנָם לוֹ קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם צַדִּיקִים וִידִידִים, כִּי שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד כִּי בְּזֹאת אַתֶּם נִלְכָּדִים, יָרַד וְהִגִּיד לַחֲבֵרָיו מַאֲמַר אֵל וְצִוָּה הַבְּלִיַּעַל לְהָרְגָם בְּכחַ וְלָאֵל, וּשְׁנַיִם מֵהֶם הוֹצִיאוּ תְּחִלָּה שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדול וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל...
ישנו מדרש אלה אזכרה, שמופיע באוצר המדרשים... שם מופיע כל מה שקרה עם עשרה הרוגי מלכות...
* דרך אגב – יש מחלוקת, מי היו עשרה הרוגי מלכות... אבל לא ניכנס כרגע לחשבון. בילקוט הראובני (פרשת וישב) הוא מביא את שמותם, והוא עושה חשבון, ששמות עשרה הרוגי מלכות, הם אותה גימטריא, כמו עשרה אחי יוסף. עיין שם. מספר המדרש (העתקי לכם את המדרש) : טיהר רבי ישמעאל את עצמו בטבילה ובקידושין ונתעטף בטלית ובתפילין והזכיר את השם המפורש בפירושו. מיד נשאו הרוח והביאתו למעלה עד הרקיע הששי. פגע בו גבריאל המלאך, (ויש אומרים השר מטטרו"ן שר הפנים) ואמר לו: אתה הוא ישמעאל שקונך משתבח בך בכל יום שיש לו עבד בארץ שדומה לקלסתר פניו?
אמר לו: אני הוא. אמר לו: למה עלית לכאן? אמר לו: לפי שמלכות הרשעה גזרה גזירה עלינו לאבד מאתנו עשרה חכמי ישראל, ועליתי לידע אם הגזירה היא מאת הקב"ה. אמר לו גבריאל: אם היא גזרה לא חתומה תוכל לבטלה? אמר לו: אכן. שאל אותו גבריאל המלאך: במה?
השיב לו רבי ישמעאל: בשם יתברך.
מיד ענה גבריאל ואמר אשריכם בני אברהם יצחק ויעקב שגילה הקב"ה לכם מה שלא גילה למלאכי השרת. ואז שאל רבי ישמעאל את המלאך גבריאל, האם הגזרה היא מן השמים או לאו? אמר לו המלאך גבריאל: ישמעאל בני חי נפשך שכך שמעתי מאחורי הפרגוד שעשרה חכמי ישראל נמסרו להריגה ביד מלכות הרשעה.
שאל רבי ישמעאל: למה, אמר לו: מכירת יוסף שמכרוהו אחיו, וכיון שמידת הדין מקטרגת בכל יום לפני כסא הכבוד ואומרת כלום כתבת בתורתך אות אחת לבטלה, הרי השבטים שמכרו את יוסף ולא פרעת עדיין מהם או מזרעם, לפיכך נגזרה גזרה על עשרה חכמי ישראל למסרם להריגה ביד מלכות הרשעה.
שאל אותו רבי ישמעאל: ועד עתה לא מצא הקב"ה לפרוע את עוון מכירת יוסף אלא בנו?
אמר לו גבריאל: חי נפשך ישמעאל בני, שמיום שמכרו השבטים את יוסף לא מצא הקב"ה בדור אחד עשרה צדיקים וחסידים כמו השבטים אלא אתם. ולכן הקב"ה פורע מכם, אבל אגיד לך האמת, כיון שראה סמאל הרשע שביקש הקב"ה לחתום את החתימה למסור עשרה צדיקים ביד מלכות הרשעה, שמח שמחה גדולה, והיה מתפאר לומר ניצחתי את מיכאל שר ישראל. מיד חרה אפו של הקב"ה על סמאל הרשע ואמר: אי סמאל! או רצונך לפטור עשרה חכמי ישראל מהריגה, או תקבל עליך צרעת לעולם הבא, אחד משניים תקבל. אמר לו סמא"ל הרשע: לא אפטור עשרה צדיקים מהריגה ואקבל עלי גזרתך כאשר דברת. מיד חרה אפו של הקב"ה על סמאל, ולא הספיק את דבריו עד שקרא הקב"ה למטטרו"ן הסופר השר הגדול ואמר לו: כתוב וחתום ששה חדשים, נגע צרעת, שאת, וספחת, ובהרת, וירקון, ושחין רע על אדום הרשעה, וגפרית ואש על האדם ועל הבהמה, ועל הכסף ועל הזהב, ועל כל אשר להם, עד שיאמר איש לחבירו, הא לך רומי וכל אשר בה, במטבע פשוט. וחברו משיב: אין לי חפץ בהם, כי אין לי הנאה מהם. וכיון ששמע רבי ישמעאל כך, מיד נתקררה דעתו והיה מהלך ברקיע אנה ואנה, והיה רואה מזבח סמוך לכסא הכבוד, אמר לגבריאל מה זה? אמר מזבח. אמר לו: ומה אתם מקריבים עליו בכל יום, וכי יש פרים ואישים למעלה?
אמר לו: נפשות של צדיקים אנו מקריבים עליו בכל יום, (כלומר, שמקריב את נפש הצדיק יותר לבוראו, כדי ליהנות מזיו השכינה) אמר לו: מי מקריב אותם?
השיב לו: מיכאל השר הגדול. מיד ירד רבי ישמעאל והגיע לארץ ואמר לחבריו שכבר נגזרה גזרה ונכתב ונחתם. מצד אחד, היו מתאוננים בימין על שנגזרה עליהם גזרה קשה כזאת, ומאידך, היו שמחים בשמאל על שהם שקולים בשמים בחסידות כגד השבטים, והיו יושבים זוגות זוגות, רבי ישמעאל ורבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא ורבי חנניה בן תרדיון, רבי אלעזר בן שמוע ורבי ישבּב הסופר, רבי חנינא בן חכינאי ורבי יהודה בן בבא, רבי חוצפית המתורגמן ורבי יהודה בן דמא. בהמשך מובא על הריגתו של ר' ישמעאל בן אלישע... וכך היה : עוד רבי ישמעאל מדבר מתאונן ובוכה ומקונן, השקיפה בתו של הקיסר מבעד החלון וראתה את יופיו של רבי ישמעאל כהן גדול ונכמרו רחמיה עליו. ושלחה לאביה, ליתן לה שאלה ובקשה אחת, ושלח לה הקיסר: בתי, כל אשר תאמרי אעשה חוץ מרבי ישמעאל וחביריו. שלחה לו: אבקש ממך להחיות את נפשו, שלח לה כבר נשבעתי, שלחה לו אבקשך אם כן, שתצוה להפשיט את עור פניו כדי להסתכל בו במקום מראה, מיד צוה להפשיט את עור פניו, וכיון שהגיע למקום תפילין צעק צעקה גדולה ומרה, ונזדעזעה שמים וארץ. צעק פעם שניה ונזדעזע כסא הכבוד. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: צדיק כזה שהראית לו כל גנזי העולם עליונים ורזי תחתונים, יהרג במיתה משונה מן הרשע הזה? זו תורה וזו שכרה? אמר להם: הניחו לו שתעמוד זכותו לדורות שלאחריו.
אמר הקב"ה: מה אעשה לבני, גזירה היא ואין מי שיפר אותה. יצאה בת קול ואמרה: אם אשמע קול אחר, אהפוך את כל העולם לתוהו ובהו. וכששמע רבי ישמעאל כך, שתק. אמר לו הקיסר: עד עתה לא בכית ולא צעקת, ועתה אתה צועק?
אמר לו: לא על נשמתי אני צועק, אלא על מצות תפילין שלוקחים ממני. אמר לו הקיסר: עדיין אתה בוטח באלוהיך? אמר לו: (איוב יג, טו)"הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל" כלומר, גם אם יקטלני, בכל זאת איני נפרד מהקב"ה, אלא אמשיך ואקוה אליו). מיד יצאה נשמתו של רבי ישמעאל.
בהמשך נגיע, מה הענין בהפשטת עורו של ר' ישמעאל...
ברגע שאנחנו מדברים, על עשרה הרוגי מלכות, כל אחד שואל את עצמו – על מה ולמה, מתו עשרה הרוגי מלכות?
יוסף הרי אומר להם {נ, כ} וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה... שום דבר לא עשיתם, יש הכוונת מכוון מלמעלה!
אם הם לא מודעים למה שהם עשו, והם לא עשו שום דבר... אז על מה מתו עשרה הרוגי מלכות???
הם עשו הכל בהכוונת מכוון, אז מה רוצים מהם???
השאלה מתעצמת עוד יותר, בגלל שהמדרש אומר, שיוסף מחל להם! אומר המדרש {אסתר רבה, פרשה ז, אות כה} - הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וגו' וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת (אסתר ג, טו), אָמַר רַבִּי חָנִין מַאן דְּאָמַר רַחֲמָנָא וַתְּרָן הוּא יִתְוַתְּרוּן מֵעוֹהִי, אֲבָל מַאֲרִיךְ רוּחֵיהּ וְגָבֵי דִידֵיהּ. אָמַר לָהֶם לַשְּׁבָטִים אַתֶּם מְכַרְתֶּם אֶת אֲחִיכֶם מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, כָּךְ אֲנִי אֶעֱשֶׂה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת. הָיָה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יוֹצֵא לַשּׁוּק וּמְבַקֵּשׁ לִקַּח לִטְרָא בָּשָׂר אוֹ אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק, הָיָה הַפַּרְסִי חוֹנְקוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ לְמָחָר אֲנִי הוֹרֶגְךָ וּמְבַזְבֵּז אֶת מָמוֹנְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה. אָמַר רַבִּי יִשָֹּׂשכָר דִּכְפַר מַנְדִּי, וּמָה אִם מִי שֶׁמָּחַל וְאָמַר (בראשית מה, ח): לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וגו', רְאֵה עַד הֵיכָן הִיא מְתֻקֶּנֶת, שֶׁהֲרֵי עַד יְמֵי מָרְדֳּכַי אוֹתוֹ עֹנֶשׁ שֶׁל מְכִירַת יוֹסֵף קַיָּם, מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹחֵל, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אם יוסף אמר שהוא מוחל, אז אחד שלא מוחל, על אחת כמה וכמה!
רבותי, מי שלא מוחל, לא תיגמר הכפרה לכך. כמה שיענישו, זה לא יגמר... ותכב אנחנו נראה, עד כמה זה לא ניגמר... בא רבינו בחיי, בשלוש פרשיות {פרשת מקץ-ויגש-ויחי}, ובשלושתם הוא אומר כך:
והנה אחיו ביקשו מיוסף מחילה ולא ביאר הכתוב שמחל להם, וכבר ביארו חז"ל, שכל מי שחטא לחברו ועשה תשובה, אינו נמחל לו לעולם, עד שירצה את חברו. אעפ"י שהזכיר הכתוב {נ, כא} וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם, נראה בזה שהיה להם ריצוי מיוסף. מכל מקום לא ראינו הכתוב שיזכיר, מחילה ביוסף, ולא שיודה להם, שישא פשעם וחטאתם. ואם כן, מת הוא בלא מחילתו של יוסף, ואי אפשר שיתכפר עוונם רק במחילתו, ועל כן הוצרך העונש להיות כמוס וחתום להיפקד אחר זמן, בענין עשרה הרוגי מלכות.
יוסף ניחם אותם, אבל הוא לא אמר"אני מוחל לכם".
ראיתי בספר חמדת הימים, שכותב שיוסף לא אמר"מוחל", כיון שהאחים לא ביקשו מחילה!
הם הלכו לבלהה, ואמרו לה – לכי ותגידי לו, אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ כֹּה תֹּאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ...
היא באה ואמרה"אבא אמר..."
לאבא אני מוחל... תבואו אתם ותבקשו מחילה!
אמנם בפסוק אחרי כך כתוב, שהם נפלו לפניו ו"אנחנו נהיה לך לעבדים"... עבדים כן, אבל לא ביקשו סליחה! אומר חמדת הימים – הם לא ביקשו, והוא גם לא סלח! ראיתי בספר ביכורי משה שאומר – גם אם יוסף היה רוצה לסלוח, הוא לא היה סולח.
למה הוא לא יכל לסלוח?
הוא יכל לסלוח על הנפילה לבור... הוא יכל לסלוח על מה שהם עשו לו בדרך... אבל על זה שניתקו אותו מיעקב אבינו, וניתקו אותו מהתורה... אומרים חז"ל – אדם שהורג את הנפש בשגגה, אם הוא גולה, מגלים רבו עמו.
ניתקו את יוסף מיעקב, ניתקו את יוסף מתורה 22 שנה... אין על זה כפרה!!!
ראיתי בספר אחר, כמדומני, בספרו של הרב זייצ'יק שאומר - על חילול ה' אין כפרה. זה שראו כולם שמכרו את יוסף, זה חילול ה'!
רואים המדיינים שמוכרים את אח שלהם, זה חילול ה'. על זה אין כפרה!
מי שרוצה, יעיין ברבינו בחיי, בפרשת מקץ.
כותב רבינו בחיי - בסוף הפרשה נאמר וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם. היה יכל לומר ואתם לכו לשלום לדרככם?
אלא הכוונה, וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם שבשמים. שתצטרכו לחזור בגלגול פעם נוספת, ולתקן את חטא מכירת יוסף.
הוא מסביר שם, שבפרשת מקץ, לא מוזכרים בני יעקב, אלא כל הזמן מוזכר 'אנשים'.... כל זה לומר, שהאנשים האלה חזרו לעולם הזה פעם נוספת... עיין שם. במדרש שוחר טוב במשלי, על הפסוק (משלי א, יג) כָּל הוֹן יָקָר נִמְצָא נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל, אומרים חז"ל – שחטא מכירת יוסף, קיים עד עצם היום הזה, למרות שעברו עשרה הרוגי מלכות, עדין לא הסתיימה המחילה. כותב המשך חכמה{פרשת אחרי-מות} – לכן ביום הכיפורים, אנחנו אומרים חמש פעמים בתפילות כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישרון. בשום תפילה לא מזכירים את המילה 'שבטי ישורון' חוץ מביום הכיפורים, למה?
אומר המשך חכמה – כי שתי חטאים נמצאים בישראל, עד עצם היום הזה :
שורש חטא בין אדם למקום – חטא העגל.
שורש חטא בין אדם לחברו – חטא מכירת יוסף. כי אתה סלחן לישראל על חטא העגל... ומחלן לשבטי ישרון על חטא מכירת יוסף.
עד היום אנחנו מתפללים, שהכפרה לחטא הזה נעשית בבית המקדש, בקדש הקדשים, דוקא בחלקו של בנימין... לשם אסור לכהן גדול להיכנס עם אבני החושן, כי עליהם שמות בני ישראל.
אי אפשר להיכנס עם השמות לפני ולפנים, כדי לכפר על חטא מכירת יוסף, כיון שהם היו במכירה. רק בחלקו של בנימין, אפשר לכפר על חטא מכירת יוסף... כך מאריך המשך חכמה, לבאר בהרחבה את הענין, אין לנו את הזמן להיכנס לזה... כותב הילקוט הראובני, מה שאמרנו מקודם – שמות עשרת השבטים, מתאימים בדיוק לעשרה הרוגי מלכות, ובגימטריא 2858. כותב החסד לאברהם - יופיו של ר' ישמעאל כהן גדול, היה מעין יופיו של יוסף. מבקש ביתו של הקיסר, להפשיט את עורו מעל פניו, למה? כותב הילקוט הראובני, בשם החסד לאברהם – היות ור' ישמעאל כהן גדול, בא לכפר על חטא מכירת יוסף, החטא שלו בכפרה, הוא הפשטת הכותונת מעל יוסף. והיות והפשיטו את הכותונת מעל יוסף, הפשיטו את עורו מעל פניו! רבותי, אני רוצה לסגור את המעגל, בארבע גמרות נוספות:
אם ראינו כאן בפרשיות האלה שיוסף הוא הבוכה, ישנו אדם אחד, שהוא תמיד מנחם את כולם – רבי עקיבא.
ניקח גמרא בסוף מסכת מכות... מספרת הגמרא (מסכת מכות כד, א-ב) -וכבר היה ר''ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוףבאש ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור''ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו {במדבר א-נא} והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק דכתיב {ישעיה ח-ב} ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב {מיכה ג-יב} לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'] בזכריה כתיב {זכריה ח-ד} עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.
בפרשיות החורבן דיברנו בהרחבה על הגמרא, אין צורך לחזור על זה (עיין שם).
ישנה גמרא נוספת {מסכת סנהדרין קא, א} – אמר רבה בר בר חנה כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמר להן חמה עזה יש בעולם התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו למה אתה משחק אמר להן וכי מפני מה אתם בוכים אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה אמר להן לכך אני משחק כל זמן שאני רואה רבי » שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח אמר לו עקיבא כלום חיסרתי מן התורה כולה אמר לו לימדתנו רבינו {קהלת ז-כ} כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא
אמר להם ר' עקיבא – אני מכיר את הרבי שלי, כל מה שהוא עשה, הצליח! זרע פשתן – הצליח. זרע גפן – הצליח!
אמרתי רח"ל, אולי הקב"ה נותן לו שכרו בעולם הזה! אויי ויי, אין לו עולם הבא... אבל עכשיו שאני רואה, שהוא מתייסר בעולם הזה, אני בטוח שיש לו עולם הבא!
טוב... ר' עקיבא תמיד צוחק J מספרת הגמרא {מסכת ברכות ס"א, ב} - תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא » פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה {דברים ל-כ} כי הוא חייך ואורך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה עאכ''ו אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר''ע וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק''ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה ב''ק ואמרה אשריך ר''ע שיצאה נשמתך באחד.
גמרא מפורסמת מאוד...
תפתחו את אותה גמרא בירושלמי, שמביא שמה, שר' עקיבא ביקש מאותו סורק במסרקות של ברזל, שיתן לו לקרוא קריאת שמע... הוא קורא קריאת שמע... מסיים וצוחק.
שואל אותו הגוי הזה – תגיד, אתה מכשף?!
- למה מכשף?
אולי אתה יודע לעשות איזה מעשה קוסמות, שמורידים לך את הבשר, ואתה לא מרגיש... אתה מכשף או מבעט בייסורים??
- אמר לו - סבא, אני לא מכשף ולא מבעט בייסורים.
אז איך יכל להיות שאתה צוחק???
אמר לו ר' עקיבא – ישנו פסוק בתורה וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ...
הקב"ה ניסה אותי כבר בְּכָל לְבָבְךָ, וגם וּבְכָל מְאֹדֶךָ - ניסה אותי בכסף... (את זה הירושלמי לא מביא)... ועכשיו מגיע הניסיון של וּבְכָל נַפְשְׁךָ, ואני לא אצחק?!
אז ר' עקיבא צוחק...
כתוב בזוהר הקדוש (פרשת וירא צ"ט, א), שרבו של ר' עקיבא, ר' אליעזר, היה מלמד אותו שיר-השירים, ועל כל פסוק היה מלמדו רי"ו פירושים (216).
כיון שהגיעו לפסוק (שיר השירים ב) סַמְכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי... התחיל ר' אליעזר לומר את הפירושים... אמר לו ר' עקיבא"דיי, אני לא יכל עוד!! ופרץ בבכי!
ר' עקיבא, זה שתמיד צוחק... מתחילים להסביר לו את הפירושים על הפסוק... והוא לא מסוגל יותר! לשון הזוהר הקדוש - וְאוֹלִיף בְּבַהֶרֶת עַזָּה תְּלַת מְאָה הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת, וְאוֹלִיף לֵיהּ רי''ו טְעָמִים דִּפְסוּקֵי דְּשִׁיר הַשִּׁירִים. והֲווּ עֵינוֹי דְּרַבִּי עֲקִיבָא נַחֲתִין מַיָא. וְאִתְחַזַּר אֶשָׁא כְּקַדְמִיתָא. כַּד מָטָא לְהַאי פְּסוּקָא (שיר השירים ב) סַמְכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, לָא יָכִיל לְמִסְבַּל רַבִּי עֲקִיבָא וְאָרִים קָלֵיהּ בִּבְכִיָּיתָא וְגָעֵי וְלָא הֲוָה מְמַלֵּל מִדְחִילוּ דִּשְׁכִינְתָּא דְּהֲוַת תַּמָּן
אומרת הגמרא {מסכת נזיר כג, א. מסכת קידושין פא, ב}-דתניא {במדבר ל-יג} אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים רבי עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי... מה אתה בוכה?!
יש דין, שבעל יכל להפר נדרי אשתו, בנדרים שבינו לבינה...
אם האשה מקבלת על עצמה בנדר, שהיא לא תלך לאמא שלו... הוא יכל להצטרף לנדר הזה... אין עם זה בעיה J
אבל אם היא נודרת למשל, שהיא רוצה לעשות דיאטה, היא נודרת בנדר"אני אוכל עוגות חודש שלם, והיות ואני לא רוצה לאכל עוגות, אני גם לא יאפה עוגות... כי היות ואם אני אופה עוגות, אני רוצה לטעום את החתיכה בפינה... ואם אני רוצה את החתיכה בפינה, אני מיישרת כבר את כל הזווית..." JJJ
הבעל שומע את זה מהצד, וצועק לה"מופר לך, מופר לך, מופר לך!!!"... את רוצה לעשות דיאטה?! תכניסי טבעת, אני רוצה עוגות!!!
הבעל צעק... אבל האשה אפילו לא שמעה... בבית יש שביתת עוגות... J
יום אחד האשה עוברת ליד מאפיה של אנג'ל... רואה שמורידים עוגת קרמשניט עם שבע קומות קצפת... מול פיתוי כזה קשה לעמוד... היא קונה שתי קופסאות של קרמשניט... אחד בשבילה ואחד בשביל בעלה... היא תאכל את זה, לפני שבעלה בא, כי היא בנדר...
היא אוכלת את הקרמשניט... שמה את הקרטון בפח...
בעלה חוזר מהעבודה – דוד, קניתי לך קרמשניט, שיהיה לך פיצוי, על זה שאני לא אופה עוגות!
הבעל אוכל את העוגה עם הקפה... גומר את העוגה... שם בפח.. ואוי... הוא מוצא עוד קרטון!
- מה זה?! הילדים התחתנו... כלב אין... שרה!!! אכלת קרמשניט?????
"כן... אתה יכל לעמוד בפיתוי עם כזאת קרמשניט?!? 'אלא לראותם בלבד', זה רק על נרות חנוכה נאמר...אני צריכה לעשות התרת נדרים..."
את לא צריכה לעשות שום התרה... אני כבר הפרתי לך את הנדר... פשוט לא שמעת... את יכולה לאכל עוגות...
אומרת התורה -... אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה' יִסְלַח לָהּ...
למה ה' יסלח לה אם בעלה הֲפֵרָם?! אומרים חז"ל – פשוט מאוד. כשהיא אכלה את העוגה, היא לא ידעה שבעלה הפר לה את הנדר. היא מבחינתה עברה על הנדר, ואם כך, היא צריכה כפרה. אִישָׁהּ הֲפֵרָם היא לא ידעה וַה' יִסְלַח לָהּ על מה?
על עצם הרצון לעבור על הנדר, למרות שלא היה נדר! אתה לא ידעת שאין נדר, זה הדבר שמחייב אותך כפרה! רבי עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי וכשהיה ר' עקיבא מגיע לפסוק הזה, היה בוכהאמר ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה
הולך בן-אדם, רח"ל שלא שומר על כשרות... והולך בסופר וקונה נקניק של מזרע – חזיר, והולך וקונה שם גם נקניק חלק בית יוסף... שם במקרר... יחזור מהעבודה, יאכל ארוחת ערב.
הוא חזור מהעבודה, הכל חושך... חברת חשמל עושה שיפוצים... אבל הוא רוצה לאכל ארוחת ערב... מושיט את היד למקרר ומוציא חבילה אחת של נקניק, ומקווה שזה מזרע... מכניס בפיתה ואוכל...קם בבוקר, ומתברר לו הברוך – הוא אכל חלק בית יוסף! J
הוא צריך כפרה או לא?
אומר ר' עקיבא – הוא צריך כפרה. אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה' יִסְלַח לָהּ – אמנם לא אכלת חזיר, אכלת חלק בית יוסף, אבל עצם הרצון שלך לאכל בשר חזיר, מחייב אותך לעשות תשובה! רבותי, הגענו לנקודה:
עפ"י הדברים האלה, מה קורה לבן-אדם, שרצה לעשות רע לחברו, ויצא מזה טוב?
יש למישהו חבר, שיש לו שנאה ארוכת טווח איתו... יחסים מכוסחים...
אותו חבר אומר לו – תשמע, מחר אני נוסע ללונדון, אני מקבל 50,000$ עסקת טיווח, שנה יש לי חופש בן פורת-יוסף...
הוא הכניס לאותו חבר שלא אוהב אותו, רק אדרנלין..."איך אני עוצר אותו שהוא לא יעשה 50,000$?!"
יש לו פטנט...
- איך אתה נוסע?
אהה... יש לי אוטו, אני מחנה אותו בחניה בנתב"ג, יש שם חניה ל-48 שעות... יוצא לי יותר זול ממונית...!
אותו"חבר" ניגש לו למכונית.. שם לו שתי מסמרים מתחת לגלגלים..."שלוש בלילה אין מוניות..." J
הבחור יוצא מהבית עם תיק ג'ימס בונד... נכנס לאוטו, לוקח רברס... פתאום"סססס.... שתי גלגלים אין אוויר"..
מה עושים? מוניות אין... בחמש המטוס ממריא, אם הוא מפספס אין עסקה, הלכו 50,000 $...
יוצא לכביש לנסות לתפוס טרמפים... תנובה עובר... טרה עובר... שום דבר... J אין מוניות...
הדרך היחידה היא, להזמין נטלי, להגיד להם שהוא לא מרגיש טוב... ייקחו אותו, ואז בדרך הוא יגיד להם"קחו אותי לנתב"ג, הכל בסדר" J
עד שהוא מסתדר... 4:20 הוא מגיע לנתב"ג... מגיע... הדיילים עוצרים אותו"אדוני, הטיסה סגורה, סע לחיים טובים ולשלום... תבוא ב-11 יש טיסה נוספת"
מה 11?! העסקה בשמונה בבוקר!
חוזר הביתה... פותח חדשות של 7:00... ושומע שאותו מטוס שהוא היה צריך להמריא איתו... נפל בים..."אין ניצולים לפי שעה"...
אוווו ישתבח שמו ריבונו של עולם, חבל לא פינצ'רת לי את כל הארבע גלגלים!
החבר שלו חוזר הביתה, שומע חדשות ושומע על המטוס שנפל...."ריבונו של עולם, למה נתת לי לעשות לו פנצ'רים?!"
נשאלת השאלה – אחד הזיק לשני ולא עלה בידו, לא רק שלא עלה בידו, אלא הוא הביא לו חיים, בזכותו הוא חי! הוא יקבל על זה עונש או לא?!
אומר יוסף הצדיק לאחים - {נ, כ} וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה רציתם לעשות רע, אבל לא עלה בידכם! תהיו רגועים...אין לכם שום עונש..
ר' עקיבא מקבל את התורה, וקורא פסוק - אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה' יִסְלַח לָהּ... מה כתוב בפסוק הזה?
גם בן-אדם שחשב לעשות עבירה, ולא עלה בידו, צריך כפרה!
יוצא, שגם אם עשית רע לחבר, ויצא מזה טוב, אתה צריך כפרה!
שר' עקיבא מגיע לפסוק הזה, הוא בוכה!
למה הוא בוכה?
כי ר' עקיבא רואה, שהוא אמור לשלם את המחיר של אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה' יִסְלַח לָהּ...
אם יוסף צודק, שאדם שרצה להזיק לשני ולא עשה לו כלום, אין לו מה לפחד, אז ר' עקיבא יכל להיות רגוע...
אבל אם כתוב בתורה אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה' יִסְלַח לָהּ, זאת אומרת שעל הרצון שלך להזיק, אתה תתחייב בעונש!
עשרה הרוגי מלכות, אחד מהם הוא ר' עקיבא...
אהה... הוא לא רצה להזיק, האחים רצו להזיק, אבל יצא מזה רק טוב...
אומר יוסף - וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה...
אומר ר' עקיבא – אבל הקב"ה פסק בתורה אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה' יִסְלַח לָהּ – אם רצית לעשות רע, אתה תשלם על זה!!!
ר' עקיבא, שתמיד צחק... כשהיה מגיע לפסוק הזה, היה אומר"אני הולך לשלם את המחיר".... כותב הילקוט הראובני – ר' עקיבא היה העשירי בעשרה הרוגי מלכות...
כתוב בפרקי דרבי אליעזר, שהאחים אסרו בנידוי, את מי שיגלה את המכירה ליעקב.
הם היו במכירה רק תשעה, ראובן הלך הביתה... ולכן הם היו ר תשעה, ולא היה ניתן לעשות נידוי... מה עשו?
צירפו את השכינה עמהם!
איך שכינה מצטרפת? איך אפשר לצרף את השכינה?
לא ניכנס לסוגיות האלה, אלו דברים שקשורים לתורת הקבלה...
מה שכן, בשעה שצריכים כפרה על מכירת יוסף, אחד המכפרים הוא ר' עקיבא, כי הוא זה שבא כנגד השכינה... כי הוא גר צדק, ושורש הנשמה שלו, מתחת לכיסא הכבוד, כותבים המפרשים... ולכן הוא יכל לכפר על השכינה. עד כאן ההקדמה... עכשיו הגענו לשיעור J עכשיו הגענו למיצוי, של הנושא שאנחנו רוצים לדבר עליו:
ביום ראשון, אם לא יגיע עד אז משיח, כולנו נתענה צום עשרה בטבת... צום קצר מאוד...
הוא הקצר ביותר והחמור ביותר!
איך יכל להיות שהוא החמור ביותר?! מה חמור בו ביותר?
מביא הבית יוסף להלכה, מה שכתוב באבודרהם... כותב האבודרהם – י' בטבת, הוא הצום היחיד שאם נופל בשבת, מתענים בו בשבת.
עפ"י הסדר, הוא לא יצא בשבת, אבל ביום שישי כן, ואז יוצא, שנכנסים לשבת מעונים.
מה קרה? על מה צמים? למה נכנסים לשבת מעונים?
התשובה הידועה, מה שמביא האבודרהם - כתוב ביום הכיפורים כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ... וכתוב בספר יחזקאל -"בעצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלים לאמר".... היות והוא סמך על ירושלים, שהיה בעשירי לחודש העשירי, וגם שם נאמר"בעצם היום הזה"...
היות וביום הכיפורים"בעצם היום הזה", מתענים בשבת, כך"בעצם היום הזה" מתענים גם בעשרה בטבת. אני רוצה לשאול את הציבור – מה קרה בעשרה בטבת?
כולם יודעים, שבעשרה בטבת, סמך מלך בבל על ירושלים... החל המצור על ירושלים...
מה זה 'החל המצור על ירושלים'?
כתוב בספר מלכים שהם בנו חומה מסביב... אז מה קרה? שום דבר לא קרה!
כמו להבדיל אלף אלפי הבדלות... מודיעים לך, שהנשיא אסד, נתן הוראה לקדם כוחות, לעבר ארץ ישראל...
קרה משהו?
שום דבר... מזיזים ביצורים...
לא קרה שום דבר, שום חייל לא נהרג... בצפון ממשיכים לאכל פיצה... J.... הכל כרגיל.
'סמך מלך בבל על ירושלים'... לא היה שום שינוי! אף יהודי לא נהרג...תקראו במדרשים...
עשרה בטבת הוא צום יותר חמור מי"ז בתמוז!
אם י"ז בתמוז חל ביום בשבת, הוא נדחה ליום ראשון... תשעה באב שחל ביום שבת, מעבירים ליום ראשון... עשרה בטבת, מתענים בו ביום!
אני לא מבין את זה בכלל.... למה?
כי עשרה בטבת היה על חורבן בית ראשון... סמך מלך בבל על ירושלים...
בית ראשון נחרב... ונבנה מחדש... אז למה אנחנו מתענים בעשרה בטבת???
זה כבר לא אקטואלי!
מתי החל המצור על ירושלים בבית שני???
בכ"ב בניסן החל המצור על בית שני... מישהו מתענה בכ"ב בניסן???
לא. למה???
כי זה מימונה! ומימונה דוחה שבת! JJJ
למה לא מתענים?!? הרי החל מצור! בית ראשון כבר לא אקטואלי.... בית שני כן!!
לא מתענים על מצור!
אז למה מתענים על עשרה בטבת, שהחל המצור?
זו שאלה של החתם סופר בדרשות... אומר החתם סופר תשובה מזעזעת :
בעשרה בטבת החל המצור. על מצור לא מתענים... בית שני כ"ב בניסן, החל המצור... אף אחד לא מתענה... אז מה קרה בעשרה בטבת?
בעשרה בטבת, עלה הקב"ה על כיסא הדין, ביחד עם הפמליה שלו, מימנים ומשמאליים, ודנו אם להחריב את בית המקדש, בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים... ואמר הקב"ה –"ניתן להם זמן שיחזרו בתשובה, אבל לפחות נהדק את החגורה, כדי שירגישו בסכנה"... ואפשר למלך בבל לצור על ירושלים!
מתי ישב הקב"ה בדין?
בעשרה בטבת.
החורבן היה, שנתיים וחצי מאוחר יותר, בי"ז בתמוז, נכנסו ושברו את החומה, ובתשעה באב, נשרף בית המקדש. אומר החתם סופר – ובכל שנה ושנה, בעשרה בטבת, יושב הקב"ה עם פמליה שלו בדין ודן, האם השנה יבנה בית המקדש, או לא יבנה. וכל דור שלא נבנה בית המקדש, כאילו נחרב בימיו.
אז כמו שאתה מתענה ביום הכיפורים, כי זה יום חתימת הדין, כך אתה מתענה בצום עשרה בטבת, כי הקב"ה יושב בדין ביום הזה.
אומר החתם סופר – אתה לא מתענה בשבת, על אסונות שהיו...
י"ז בתמוז, הובקעה החומה – זה כבר היה... תשעה באב, נשרף הביתה – זה כבר היה... עשרה בטבת, זה דין על העתיד – יבנה או לא יבנה???
"הרואה דבר רע בחלום, מתענה גם בשבת" למה?
כי זה דברים שנוגעים לעתיד. על דברים שנוגעים לעתיד, מתענים גם בשבת!
יוצא, שבעשרה בטבת, ביום ראשון, הקב"ה ישב ביחד עם הפמליה שלו, ויחליט האם יבנה או לא יבנה?
מה זה נוגע לשיחתנו היום?
אם אמרנו, שעשרה הרוגי מלכות, באו לכפר על חטא מכירת יוסף... ויוסף מתפייס איתם בבכייה...
בואו ונקרא קטע אחד מדברי הזוהר הקדוש, בפרשת שמות - וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד – זו רחל אמנו. האמא של כנסת ישראל...
יוסף בוכה כל הזמן, רחל אמנו היא האמא הבוכיה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְגוֹ'... כתוב בזוהר הקדוש {שמות יב, ע"ב} – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֶעָתִיד לָבֹא מַה כָּתוּב? בִּבְכִי יָבאוּ וּבְתַחֲנוּנִים וְגוֹ'. מַהוּ בִּבְכִי יָבֹאוּ? בִּזְכוּת בְּכִי שֶׁל אֵם הַיֶּלֶד, שֶׁהִיא רָחֵל, יָבוֹאוּ וְיִתְכַּנְּסוּ מֵהַגָּלוּת. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַגְּאֻלָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא תְלוּיָה אֶלָּא רַק בִּבְכִי, כְּשֶׁיֻּשְׁלְמוּ וְיִכְלוּ בְּכִי הַדְּמָעוֹת שֶׁבָּכָה עֵשָׂו לִפְנֵי אָבִיו, שֶׁכָּתוּב (בראשית כז) וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךָּ. וְאוֹתָן דְּמָעוֹת הוֹרִידוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לַגָּלוּת.
ישנה שאלה האם יוסף מחל או לא... עשו ודאי לא מחל!
עשו לקחו לו את הברכות... כתוב {כז, לד} וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד... איפה הוא נפרע לו???
על הצעקות, שילם מרדכי... הוא יוצא בכיכר העיר, וגם הוא צועק צעקה גדולה ומרה.
עשו בוכה, אומר הזוהר – בגלל הדמעות שלו, ירדנו לגלות. מתי נחזור?? כֵּיוָן שֶׁיִּכְלוּ אוֹתָן דְּמָעוֹת בַּבְּכִיָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, יֵצְאוּ מִגָּלוּתוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיה לא) בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם.
הפיוס של יוסף עם האחים, היה פיוס על דבר של פגיעה במצוות של בין אדם לחברו, פגעו בו!
יוסף בוכה על האחים. עשו בכה, כי לקחו לו את הברכות. רבותי, אני רוצה לעסוק בנקודה, ממש על קצה המזלג:
כשיהודה נעמד לפני יוסף הצדיק, ומסביר לו, למה הוא לא יכל להשאיר את בנימין, ושהוא יהיה ערב במקומו... וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי שואל הרמב"ן - שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי?! יש לוגם את לאה, שילדה לו ששה! תאמר שנים ילדה לי רחל! יש לו עוד אישה... אומר הרמב"ן – אישה, יש לו רק אחת – רחל אמנו. שאר הילדים, הם לא במעמד שווה, כמו יוסף ובנימין.
הראיה- כולם מודים, שרחל היא עיקרו של בית.
יעקב"גנב" את הברכות מעשו. הוא לקח אותם בציווי אמו...
אבל כשהוא קיבל את הברכות, היה אדם אחד שהצטער – עשו.
עשו בכה, ויוסף משלם את המחיר! למה?
כי הבנים של יעקב אבינו, כבני גבירה, הם שנים.
כל הברכות שקיבל יעקב מיצחק, הוא העביר ליוסף {מט, כו} בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי...
למה ליוסף?
יוסף קיבל את כל הברכות. יוסף הוא הממשיך של עם ישראל...
ממילא, ברגע שיוסף קיבל את הברכות, הוא הראשון שצריך לכפר.
כשהברכות נלקחו מעשו, עשו בכה, שנאמר {כז, לח} וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. אומרים חז"ל – שלוש דמעות הוריד עשו, שנאמר {תהילים פ} וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִֽישׁ.. אל תקרי שליש אלא שלוש.
זה לא שלוש מלא, אלא שנים מלא ועוד אחת נשארה תקועה, לכן נאמר וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִֽישׁ, כי הדמעה השלישית לא ירדה לגמרי.
אומר המדרש {שוחר טוב בתהילים} – תראה מה עושים דמעות של גוי!
עד עצם היום הזה, אומר הזוהר, עד שלא תכלה כמות הדמעות שקבע הקב"ה, שצריכה לכפר על זה, אנחנו נצטרך לסבול את הגלות, שנאמר (ירמיה לא) בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם.
כשם שיוסף פייס את האחים, ע"י בכי... הפיוס הזה, הוא המסיים את הגלות... למה?
כי הדמעות שהוריד יוסף, מורידות מהדמעות שהוריד עשו. השם משמואל {פרשת ויגש שנת תרע"ד} כותב – {מה, א} וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק. חבל שהוא לא יכל להתאפק... לאחר שהוא מתח את האחים, היה צריך להגיד להם"תשאירו את בנימין ולכו"... מה היה קורה? אומר השם משמואל – הם היו מתחילים לבכות, וחוזרים בתשובה שלמה, ואז העוון הזה היה מתכפר. {מה, א} וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק – חבל, שהוא לא יכל להתאפק!
אם ככה, ביום ראשון, הקב"ה יושב ודן עם פמליה שלו האם יבנה בית המקדש... זה יום שאנחנו צריכים לעשות תשובה, על ענינים של בין אדם לחברו... כי בית המקדש הראשון חרב ונבנה, ובית המקדש השני חרב ולא נבנה, בגלל שנאת חינם...
ביום ראשון, אומר החתם סופר, הוא עשרה בטבת, יושב הקב"ה עם פמליה שלו, וידון אם יבנה בית הקדש או לא... אם נתקן את הענינים של בין אדם לחברו, אז נזכה בע"ה, שבעשרה בטבת השנה, ישב הקב"ה עם פמליה שלו ויחליט שהשנה תהיה שנת עבודה בבית המקדש. שנזכה בע"ה, לשמוע את קולו של מבשר הגאולה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.