פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת וירא שנת תשע"ד. {א} וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: {ב} וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה אומר רש"י - וירא אליו. לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו. כחם היום. הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים. והנה שלשה אנשים. אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם...
למה להביא שלושה מלאכים? אפשר להביא מלאך אחד יעשה את כל העבודה! אומר רש"י - שאין מלאך אחד עושה שתי שליחיות. תדע לך שכן כל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים (פסוק ח) ויאכלו (פסוק ט) ויאמרו אליו, ובבשורה נאמר (שם י) ויאמר שוב אשוב אליך, ובהפיכת סדום הוא אומר (יט כב) כי לא אוכל לעשות דבר, (שם כא), לבלתי הפכי. ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט, הוא שנאמר (שם יז) ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט על נפשך, למדת שהאחד היה מציל.
אם אתה אומר שמלאך אחד לא עושה שתי שליחויות, אז איך יכל להיות, שהמלאך שריפא את אברהם, הלך להציל את לוט? על זה יש כמה וכמה תשובות: תשובה אחת – אומרים רבותינו, שרפאל היה מלאך של הצלה, אז הוא הציל את אברהם אבינו, ולאחר מכן, הוא הלך להציל את לוט. יש אומרים, ש'אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות', זה דוקא במקום אחד, אבל כאשר נגמרה השליחות במקום אחד, הוא עובר לשליחות נוספת, במקום אחר.
לכן השליח הזה, ריפא את אברהם, כאן הסתיימה השליחות שלו. הוא לא יכל גם לרפא את אברהם, וגם לבשר לשרה. אבל אם הוא משם עובר לסדום, זה שליחות חדשה. זה קריאת מונה חדשה J
אלה הדברים שכתובים כאן, בדברי רש"י.
מי שיפתח את הגמרא (מסכת ב"מ פו, ב), יראה שמופיעים שמות אחרים.
רש"י מביא את השם של רפאל, אבל אם תפתחו את הגמרא (שם), תראו שמופיעים שלוש שמות. אומרת הגמרא – וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מעיקרא אתו קמו עליה כי חזיוהו דהוה ליה צערא אמרו לאו אורח ארעא למיקם הכא מאן נינהו שלשה אנשים מיכאל וגבריאל ורפאל מיכאל שבא לבשר את שרה רפאל שבא לרפא את אברהם גבריאל אזל למהפכיה לסדום שואלת הגמרא – והא כתיב {בראשית יט-א} ויבאו שני המלאכים סדומה בערב דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט דיקא נמי {בראשית יט-כה} ויהפוך את הערים האל ולא כתיב ויהפכו שמע מינה המלאך שהלך איתו, היה המלאך מיכאל, ולא כמו שרש"י מביא, שזה היה רפאל. השאלה שמתבקשת היא – אם אתה אומר, שהמלאך שהלך, הוא רפאל, אז הוא שליחות אחת. הוא מלאך של הצלה... מציל את אברהם... מציל את לוט...
אם אתה מדבר, שהשליח, הכוונה למיכאל, מיכאל נחשב לשר של ישראל, כך נאמר בספר דניאל, שנאמר (פרק י, כא) כִּי אִם מִיכָאֵל שַׂרְכֶם. הגמרא (מסכת יומא עז, א) אומרת - אמר לו הקב''ה למיכאל מיכאל סרחה אומתך...
אז מיכאל הוא שרם של ישראל...
אם מיכאל הוא השר של ישראל, נשאלת השאלה – מיכאל בא לשר על הולדת יצחק – זה מובן מאוד. למה?
היות וכל ההוויה של עם ישראל, מתחילה ביצחק אבינו, אז מיכאל הוא מבשר את שרה אמנו, על התחלת ההוויה של עם ישראל.
אבל מה שייך שמיכאל הולך לסדום? מה יש לו להציל את לוט? הוא לא שייך לישראל... אין לו מה לחפש שמה...
אם אתה מדבר על מלאך של הצלה, אז יש לך את רפאל, שהציל את אברהם אבינו... אז הוא יציל גם את לוט.
אבל אם אתה מדבר, על דבר שקשור לעם ישראל, היציאה של יצחק אבינו לאוויר העולם, שייך לעם ישראל... אבל לוט, לא שייך לעם ישראל, ונשאלת השאלה – מה פתאום מיכאל מציל אותו?
אנחנו רוצים ללכת עוד שלב:
אחרי שהמלאכים אוכלים ארוחת צהריים טובה... הם שואלים את אברהם אבינו שאלה - {ט} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל: {י} וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו
מה פתאום שאלו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ? אומר רש"י-ויאמרו אליו. למדנו שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש. [ישאל האיש מה שלום הבני בית שלך, מפני הכבוד]
בבבא מציעא (פז א) אומרים יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה, אלא להודיע שצנועה היתה כדי לחבבה על בעלה. אמר רבי יוסי בר חנינא כדי לשגר לה כוס של ברכה.
המלאכים, כבר שלוש שעות... אברהם אומר לה להכין...לא יוצאת אפלו להסתכל את מי בעלה מארח... שיבחו אותה המלאכים, על כמה היא צנועה...
לפני 33 שנים, הייתי חתן, אז היה שיעור חתנים בישיבה. אז המדריך חתנים, הביא את הרש"י הזה, ושאל, בן כמה היה אברהם אבינו, כשבאו המלאכים לבקר אותו.
כולנו יודעים, שהוא היה בן 99 שנים... הוא היה שנה אחת לפני הפלטינה J
אברהם אבינו היה בן 25 ושרה אמנו היתה בת 15, והם התחתנו...
באים המלאכים ושואלים - אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ
שואלת הגמרא – מדוע הם שאלו אותו את השאלה הזאת?
ועונה – אלא, כדי לחבבה על בעלה.
75 שנות נישואין, ועדיין רצו לחבבה על בעלה! רצה ללמד אותנו, מה צריכים לעשות בבית, לאחר 75 שנות נישואין. J עוד אומר רש"י - הנה באהל. צנועה היא.
בא כאן הכלי יקר ואומר - איה שרה אשתך. פירש"י להודיע שצנועה היתה כדי לחבבה על בעלה. וקשה וכי עד עכשיו לא ידע אברהם שצנועה היא. ונראה לי לפרש, לפי שרצה לומר שוב אשוב אליך, הרי היה צריך לומר שוב אשוב אליכם, הרי אתה מדבר פה עם אברהם ושרה משמע אליך, אבל לא אליה ויש לחוש שמא בעבור זה יטיל שנאה עליה לומר שהיא היתה הסבה אשר מנע ה' מהם פרי בטן ע"כ ראה המלאך לתקן זה ואמר איה שרה אשתך אע"פ שידע המלאך היכן היא מ"מ אמר אי אתה מודה שהיא באהל תמיד מחמת שהיא צנועה, וא"כ ודאי לא יקפח לה הקב"ה שכר צניעותה שהרי ארז"ל (מגילה י:) כל כלה שהיא צנועה זוכה ויוצאין ממנה מלכים וראיה מן תמר כו'.
מה קשור כאן תמר? על זה צריך ללמוד מסכת מגילה... אומרת הגמרא (מגילה י)- כל כלה שהיא צנועה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים.
מאיפה לומדים את זה?
בע"ה, יזכנו הקב"ה בפרשת וישב, כאשר נודע לתמר שיהודה נהיה אלמן מאשתו (בראשית לח, יג) וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנֽוֹ: {יד} וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵֽעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּֽי-גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹֽא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּֽׁה שואלים חז"ל – וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵֽעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף?! אם האשה הזאת רוצה להפקיר את עצמה, אז למה היא מכסה את עצמה?! אומרים חז"ל – לא כאן וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵֽעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, אלא בבית חמיה. היא היתה נשואה לשתי ילדיו של יהודה, ומעולם יהודה לא ראה את פרצופה! למה?
כי בבית חמיה היא כיסתה את פניה, לכן כשהיא הסירה את בגדי אלמנותה, היא הסירה גם את הצעיף שעל פניה... וכשהיא עמדה על אמצע הדרך, יהודה לא ידע בכלל מי היא. אומרים חז"ל – כיון שהיתה צנועה בבית חמיה, היא זכתה ויצאו ממנה מלכים. – פרץ – ישי – דוד. אם ככה אומר לנו הכלי יקר – היות ושאלו המלאכים איה שרה אשתך, אמר באהל, אמרו לו היא צנועה, והיות וכך, אתה תראה שיצאו ממנה מלכים, למה? והיא גם היא צנועה ע"כ זכותה גרם ליעוד ומלכים ממך יצאו (בראשית יז.ו) ומלכי עמים ממנה יהיו (שם יז.טז) ועי"ז יחבבה בעלה כי זכות צניעותה גרם לה... כל אחד שואל את עצמו – מה המידה כנגד מידה, שבזכות צניעות, יוצאים מלכים?
אז כתוב בכמה וכמה ספרים, שהמידה כנגד מידה היא – המלכים הם אנשים צנועים, כמו שכתוב (משלי כה, ב) כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר.
אסור למלך, להסתפר בפני אדם, ואסור למלך, שיראו אותו בבית מרחץ עירום.
אז היות והמלך בא לעולם ע"י צניעות, לכן גם המהות שלו, שהוא מתנהג בצניעות. הבן יהוידע במסכת מגילה כותב, שהיום, אישה שהיא צנועה, היא זוכה ויוצאים ממנה תלמידי חכמים, שהרי הגמרא אומרת "מאן מלכי רבנן" – שהרי היום אין לנו מלכים... ברגע שתלמיד חכם מתמנה להיות ראש ישיבה, זה נקרא מלוכה. ישנה גמרא נוספת (מסכת מגילה יג, ב) שאומרת - בשכר צניעות שהית' בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר
איזה צניעות היתה ברחל?
רחל מסרה את הסימנים לאחותה, ולא אמרה לה שאלו סימנים שנתן לה יעקב. היות והיא הצניעה את הסימנים האלה, זכתה ויצא ממנה שאול.
אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד, שקשור לפרשת השבוע, שכתוב במדרש, בנוסח פלאי!
אומר הפסוק (בראשית כא, ז) מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּֽי-יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָֽיו. אומר רש"י - היניקה בנים שרה. ומהו בנים לשון רבים, ביום המשתה הביאו השרות את בניהן עמהן והיניקה אותם שהיו אומרות לא ילדה שרה אלא אסופי הביאה מן השוק.
מה עשה הקב"ה? אפשר לשרה להניק, ולא רק את בנה, אלא גם ילדים של אחרות. בילקוט שמעוני כתוב – כשילדה שרה את יצחק, אמרו נשות העולם, שלא שרה ילדה, אלא הגר ילדה ונתנה לשרה לאמץ את הילד. מה עשה הקב"ה?
ייבש דדי הנשים של אומות העולם, והיו המטרוניות באות מנשקות עפר רגליה של שרה, ואומרות לה עשי עמנו מצוה, והניקי בנים שלנו. אני מקריא קטע מהמדרש (בראשית רבה, פרשה נג, אות ט) - הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה, הֵינִיקָה בֵן אֵין כְּתִיב כָּאן, אִמֵּנוּ שָׂרָה הָיְתָה צְנוּעָה יוֹתֵר מִדַּאי, אָמַר לָהּ אָבִינוּ אַבְרָהָם אֵין זוֹ שְׁעַת הַצְּנִיעוּת אֶלָּא גַּלִּי אֶת דַּדַּיִךְ, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁהִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת נִסִּים, גִּלְּתָה אֶת דַּדֶּיהָ וְהָיוּ נוֹבְעוֹת חָלָב כִּשְׁנֵי מַעְיָנוֹת, וְהָיוּ מַטְרוֹנִיּוֹת בָּאוֹת וּמֵינִיקוֹת אֶת בְּנֵיהֶם מִמֶּנָּה...
אז אמרנו אִמֵּנוּ שָׂרָה הָיְתָה צְנוּעָה יוֹתֵר מִדַּאי, רחל אמנו, גם היא צנועה, שבזכות צניעותה יצא ממנה שאול המלך. בואו ונעבור לצניעות נוספת:
(אני לא יודע בדיוק להסביר את מה שמונח כאן, אני רק מקריא את דברי חז"ל) אומרים חז"ל – (בראשית רבה, פרשה ס, אות טו)שְׁתַּיִם הֵם שֶׁנִּתְכַּסוּ בַּצָּעִיף וְיָלְדוּ תְּאוֹמִים, רִבְקָה וְתָמָר, רִבְקָה, (בראשית כד, סה): וַתִּקַּח הַצָּעִיף, תָּמָר, (בראשית לח, יד): וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף. אומר היפה תואר – בזכות צניעותם, זכו וילדו תאומים.
אז יש לנו שרה אמנו צנועה, רבקה אמנו צנועה ורחל אמנו צנועה, ובוודאי שגם לאה. רבותי, אני רוצה ללכת לשלב נוסף:
הבאנו מקודם, שהסמל של הצניעות שהגמרא מביאה, מופיע במעשה תמר. אצל תמר כתוב, ש'לא הכיר אותה', כיוון שכיסתה פניה, כל זמן שהיא גרה אצלו.
אומרת התורה, שנודע לתמר שחמיה יורד תמנתה, היא חיכתה ששלה יגדל והיא תוכל להתחתן איתו....
יהודה לא רצה לתת לתמר להינשא עם שלה, כי אמר, שהיא 'הרגה' כבר שתי בנים שלו, והוא לא רוצה לתת גם את השלישי, כי גם הוא ימות, שנאמר (לח, יא) כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו...
אומרת התורה, שהלכה תמר, ועשתה מעשה (בראשית לח, יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה: {טו} וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ: {טז} וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא... אומר רש"י - ותשב בפתח עינים. בפתיחת עינים, בפרשת דרכים שעל דרך תמנתה. ורבותינו דרשו בפתחו של אברהם אבינו שכל עינים מצפות לראותו.
ראיתי באחד המפרשים, למה צומת, נקרא פתח עיניים?
כיון שאתה מגיע לצומת, אתה מסובב את העיניים לכל מקום, כדי לראות מאיפה מגיעים מכוניות...
רש"י מביא פירוש נוסף, מגמרא במסכת סוטה (י), שתמר ישבה בפתחו של ביתו של אברהם אבינו, בבאר-שבע, שכולם היו מצפים לראותו. שואל השפתי חכמים – אם היא ישבה בפתח ביתו של אברהם אבינו, אז זה לא היה בתמנתה, אלא בבאר-שבע, וכתוב כאן שהיא ירדה תמנתה? ואומר – היא ישבה על פתח קברו בחברון, שהיה צומת לכיוון תמנתה. לשון השפתי חכמים - פירוש בקברו של אברהם אבינו, והתפללה שיזדמן לה איש מזרע אברהם כדי להעמיד בנים ממנו, והוא מאמר רז"ל בפ"ק דסוטה (י'.)
תמר התפללה להעמיד בנים, מזרעו של אברהם אבינו. במדרש הגדול, מצאתי ביאור נוסף - בפתח עינים. סיכנה בעצמה וישבה מצפה לאותו איש, שכתוב בו וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם (שמואל א- א, טז). (דוד המלך)
אומר המדרש – כל השאיפה שלה היתה, לזכות בדוד המלך. עפ"י זה, חשבתי לומר דבר נפלא – מה פירוש הדבר בפתח עינים?
כל היסוד של בפתח עינים הוא, הצניעות שהיתה בשרה, הביאה לזה, שיצאו ממנו מלכים. איזה מלך?
המלך שעליו מדברים, הוא דוד המלך.
דוד המלך הובטח לשרה, כאשר שמעו המלאכים ששרה באהל (כלי יקר)...
אמר המלאך – אם אשתך צנועה, יצאו ממכם מלכים. ממי יבואו המלכים?
מתמר, שהיא הכתובת למלכים, שממנה יצא פרץ וממנו בועז, ומבועז יצא דוד המלך... אז מה פירוש פתח עיניים?
בגלל מה שנאמר בפסוק, ששרה אמנו היתה באהל, ושמעה את הבשורה... כתוב בפסוק (יח, י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָֽיו – היא עמדה מאחורי הפתח ולא ראו אותה...
בשכר הפתח, שעמדה שם שרה, הבטיחו לה המלאכים, שהיא תזכה לבן, איזה בן?
בן של מלך!
אמרה תמר – אני יושבת על פתח, איזה פתח?
על ההבטחה שהמלאך אמר לשרה, שהיא תזכה למלך, כי אני רוצה את העיניים של דוד המלך. זאת בקשתה של תמר.. אם אלה הדברים, אני רוצה להקריא קטע נוסף ממדרש: אומר המדרש (מופיע בתנחומא ישן) – כיון שהלך יהודה לתמנה, אמר יהודה זוהי זונה, מה אכפת לי בה, והלך לו. כיון שהלך לו, תלתה עיניה לקב"ה ואמרה, ריבונו של עולם, אני יוצאה חינם מצדיק זה? מיד שלח הקב"ה מלאך והחזירו.
איזה מלאך? אומר התנחומא ישן – שלח הקב"ה את מיכאל המלאך, והחזירו.
רבותי, מיכאל מבשר לשרה, מיכאל יורד להציל את לוט בסדום, מיכאל לוקח יהודה ומחזירו לתמר...
אם ככה, יש לנו כאן שלושה קדקודים, ושלושת הקדקודים האלה, נזדקק להם בע"ה, בסוף השיעור.
לאחר הדברים האלה, אפשר ללכת לבאר את הדברים:
ישנו ספר שנקרא מגלה עמוקות, כשמו כן הוא, עמוק עמוק מי ימצאנו, רוב הביאורים בו, הם עפ"י דברי כמה, בעיקר בפרשת ואתחנן, ששם יש 252 פירושים, על המילה אֶעְבְּרָה נָּא.
אני מדבר על הפירוש קנ"ב (152). אנחנו רוצים רק לצטט את דבריו, אל תשאלו אותי מה אני מקריא, כי אני לא מבין מה אני מקריא J כותב המגלה עמוקות – הקב"ה מנהיג את עולמו, בכמה וכמה שמותיו. ישנם שלושה עולמות – עולם הבריאה, עולם יצירה ועולם העשייה, ובכל עולם, יש מילוי אחר לשם אלוקים.
בעולם העשייה, המילוי הוא – 'ה'.
בעולם הבריאה, המילוי הוא 'י'.
בעולם היצירה, המילוי הוא 'א'.
אי"ה, הם ראשי תיבות של איה. וזה מה שאנחנו אומרים אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ (המילוי של בריאה, יצירה, עשייה). כותב המגלה עמוקות - אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ = ראשי תיבות של אופן מלאך כיסא.
בסדר גמור. עכשיו אנחנו יודעים, מה מכוונים בעולמות J ממשיך המגלה עמוקות ואומר – ובמזמור קט"ז, נאמר כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא... כּוֹס = אלהים = 86.
כוס של ברכה בזימון, צריכים שלושה, והוא סוד מילוי האלוקים, באלו ג' העולמות.
כשאתה לוקח כוס של ברכה, ואתה מרים אותו, אומר המגלה עמוקות, זה כנגד העולם של בריאה, יצירה, עשייה, לכן צריכים שלושה לזימון.
עד כאן אתם מבינים, הכל פשוט J
מכאן הגענו לבומבה שלו, שקשור אלינו – והנה כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, שאמר דוד, בגימטריא אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ.
הגענו לנקודה שקשורה אלינו....מכאן נתחיל לבאר את הדברים, ובס"ד יצא לנו פשט מדהים ביותר, שמצאתי בשל"ה הקדוש. תראו כמה התורה מחברת לנו, כמה וכמה נושאים, לנושא אחד. אומרת הגמרא (מסכת פסחים קיט, ב) - דרש רב עוירא זימנין א''ל משמיה דרב וזימנין א''ל משמיה דרב (אשי) מאי דכתיב {בראשית כא-ח} ויגדל הילד ויגמל עתיד הקב''ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך ואומר להן איני מברך שיצא ממני ישמעאל אומר לו ליצחק טול וברך אומר להן איני מברך שיצא ממני עשו אומר לו ליעקב טול וברך אומר להם איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי אומר לו למשה טול וברך אומר להם איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי אומר לו ליהושע טול וברך אומר להן איני מברך שלא זכיתי לבן דכתיב יהושע בן נון {דברי הימים א ז-כז} נון בנו יהושע בנו אומר לו לדוד טול וברך אומר להן אני אברך ולי נאה לברך שנאמר {תהילים קטז-יג} כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.
חשבתי... התבוננתי... על מה דוד כל-כך בטוח בעצמו, שהוא מברך? אם יהושע בן-נון אומר, שחסר לו במצוות פרו-ורבו חצי, שיש לו רק בנות... הוא כבר לא מברך!
דוד המלך אין לו את אבשלום?! אין לו בעיה... הוא מברך....
רבותי, לא רק שהוא בסדר גמור, הקב"ה אומר לו (מסכת מועד קטן טז, ב) - אמר רב אמר לו הקב''ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזרה ואתה מבטלה ראש השלישים תהא ראש לשלשת אבות...
איפה מצאנו שהוא נהיה ראש לשלושת האבות?
גם למאן דאמר, שדוד המלך, רגל רביעית במרכבה, אז הוא רגל רביעית במרכבה, אבל האבות הקדושים לפניו. איפה דוד המלך נהיה ראש השלישים? אומר רש"י - ראש לג' אבות. שהוא הולך לפניהם לעוה''ב.
איפה הוא לפניהם? רש"י לא אומר... בא המהרש"א במקום ושואל שאלה – איפה מצאנו שדוד המלך הוא ראש לשלישים? ואומר – כדאיתא בפסחים (קיט, ב) שדוד המלך מברך על כוס הברכה...
אמר לו הקב"ה, אתה השפלת את עצמך?! אתה תברך! אתה ראש לשלישים, אתה לפני האבות הקדושים!
אומר דוד המלך – 'אני צריך לברך'!
זה נקרא השפלת את עצמך?!
חוץ מזה, צריך לדעת, כתוב כאן, שהקב"ה יעשה סעודה, מתי? ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק.
למה זרעו של יצחק? מה הוא קשור כאן? היה צריך לומר ביום שיגמל חסדו לזרעו שליעקב!
כדי להבין את הדברים, יש על זה ביאור נפלא, של השל"ה הקדוש, בספרו שני לוחות הברית. יש לו ביאור למסכת פסחים, ובסוף הביאור, יש לו ביאור לאגדה של פסח, שנקרא בשם מצה שמורה, ושם יש ביאור על ההלל שאומרים. בואו ונתחיל דבר דבור על אופניו:
הפרק הזה, של מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי, מבאר את כל הניסים שאירעו לדוד המלך, במהלך החיים. אנחנו רוצים לעמוד רק על כמה פסוקים, מה שנוגע אלינו: מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי – על מה אמר את זה דוד המלך?
יש על זה גמרא במסכת סנהדרין צ"ה, ויש על זה זוהר. אני יעשה חיבור, בין הגמרא לבין הזוהר.
הפסוק הזה מדבר, על מה שקרה לדוד המלך....
דוד המלך כבר נהיה מלך, ויום אחד בא אליו הקב"ה, ואומר לו "תשמע, בגללך נהרגה נֹב עיר הכהנים, ובגללך נטרד שאול ושלושת בניו (הרי הוא אכל את לחם הפנים בעיר נֹב, והיות וזה נודע לשאול המלך, הוא ציוה להרוג את כל הכהנים בעיר נֹב).
אמר לו הקב"ה "אתה צריך לקבל עונש, על הדבר הזה, מה אתה מעדיף – להיתפס ביד אויבים, או שיכלה זרעך"
אמר דוד המלך "אני מעדיף להיתפס ביד אויבים".
אמר לו "בסדר".
אומרת הגמרא – יום שישי היה... דוד המלך הולך לצוד, עם החץ וקשת... בא שטן בדמות צבי... דוד המלך רץ אחרי הצבי, והצבי נכנס לשטח הרשות הפלשתינאית - פלישתים J
בפלישתים, חיכה לדוד אדם, שהיה גואל הדם של גולית – ישבי, שהיה אחיו של גולית.
בזוהר הקדוש כתוב, שברגע שהוא ניכנס לשטח הפלישתים, ראתה אותו הורפה, אמו של גולית.
בגמרא לא ככה... אלא כתוב שישבי, אחיו של גולית תפסו..."אתה הרגת את אחי, אני עכשיו אהרוג אותך"
איך יהרוג אותו? יכל להרוג אותו ברגע.... לקחת סכין, ולערוף את ראשו...
אמר ישבי "לאט לאט אהרוג אותך..." אומרת הגמרא – לקח אותו לחצר ביתו, שם היה לו בית-בד... הרים את האבן העגולה, שאיתה כותשים את הזיתים... דחף את דוד המלך למטה, כשהוא קשור, והתחיל להוריד את האבן על דוד...
אומרת הגמרא – נעשה לו נס, האדמה שהיתה למטה, היתה חול של ים, וכשהוא ניסה למעוך את דוד המלך, החול זז לצדדים והוא שקע בפנים... ועל זה אמר דוד המלך (תהילים יח, לז) תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּֽי. לשון הגמרא (סנהדרין צה, א) - {שמואל ב כא-טז} וישבי בנוב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה ויאמר להכות את דוד מאי וישבי בנוב אמר רב יהודה אמר רב איש שבא על עסקי נוב א''ל הקב''ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרגו שאול ושלשת בניו רצונך יכלו זרעך או תמסר ביד אויב אמר לפניו רבונו של עולם מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי יומא חד נפק לשכור בזאי אתא שטן ואדמי ליה כטביא פתק ביה גירא ולא מטייה משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים כדחזייה ישבי בנוב אמר היינו האי דקטליה לגלית אחי כפתיה קמטיה אותביה ושדייה תותי בי בדייא אתעביד ליה ניסא מכא ליה ארעא מתותיה היינו דכתיב {תהילים יח-לז} תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי...
אומרת הגמרא, שיום שישי היה, דוד המלך נמצא שם, מתחת לקורת בית הבד, ואבישי בן צרויה, שהיה בן אחותו של דוד המלך, מתקלח לכבוד שבת.... ופתאום באה יונה מולו, ומנפנפת עם הכנפיים...
אמר אבישי בן צרויה, כנסת ישראל נמשלה ליונה, אם יונה נמצאת כאן, סימן שקרה משהו... מהר התלבש, ורץ לביתו של דוד המלך, לשאול אותו מה קרה... רואה שדוד המלך לא בבית, והסוס שלו נמצא בבית...
אמר לעצמו, דוד המלך לא נמצא בבית והסוס שלו כאן? סימן שדוד נמצא בסכנה...הלך לבית הדין, כדי לשאול אם מותר לו לרכב על הסוס של דוד... והתחיל לעקוב אחר צעדיו של דוד... עד שגם הוא הגיע לשטח הפלישתים...
הראשונה שפוגשת אותו היתה הורפה, שהיתה סורגת.... ראתה את אבישי בן צרויה ואמרה "הנה, הוא בא לעזור לדוד.. "... היא זרקה את הפלח (כלי הסריגה) לכיוון אבישי, והפלח נפל ליד הסוס שלו...
היא לא ראתה, אם הוא שם לב שעליו היא זרקה את הפלח או לא... והיא צעקה לו "סליחה אדוני, נפל לי שם פלח, אתה יכל להרים לי אותו?? "
"כן בבקשה... אבל מסר לה את זה בצורה משונה – נתן לה את הפלח על הראש, והפך אותה לז"ל J
עולה על הסוס בחזרה, וממשיך לחפש את דוד... עד שהוא מגיע למקום שדוד נמצא – בביתו של ישבי.
ישבי מוציא את דוד המלך מתחת לקורה, ואמר "אם הוא לא מת למטה, אני יעשה 'אקרובטיקה'" כותב היד רמה – הוא רצה להרוג אותו בצורה של ציפור. לקח חרב ושם בתוך האדמה, וזרק את דוד המלך באוויר, וקיווה שתנעץ החרב בבטנו...
באותו רגע, מגיע אבישי בן צרויה, ורואה את דוד המלך באוויר... אמר שם קדוש, והשאיר את דוד המלך באוויר.
עומד ישבי שם, ולא מבין למה דוד המלך לא יורד למטה.... עד שהוא מסתכל ימינה/שמאלה, ורואה את אבישי בן צרויה... בא להילחם, אבל הוא לא יכל, כי החרב תקועה באדמה...
אמר לו אבישי בן צרויה "רק רציתי להודיע לך, שאמא שלך ז"ל... לפני 5 דקות חיסלתי אותה..."
ישבי ניכנס להלם מהבשורה, כנראה שהיה קשור אליה מאוד.... באותו רגע, ניגש אבישי בן צרויה והרג אותו...הוריד את דוד חזרה למטה, וחזרו בחזרה הביתה.
אומר דוד המלך - מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי – ריבונו של עולם, כמה אני צריך להודות לך, על כל מה שגמלת עליי! מָה אָשִׁיב לה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי... כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא.. שואל השל"ה הקדוש - כל הנס הוא, שהוא ניצל מישבי, אז היה צריך לומר כּוֹס יְשׁוּעה אֶשָּׂא, ולא כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא. אם אתה אומר כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, אז משמע, שישנם שתית ישועות. אומר השל"ה הקדוש – כל הפרק הזה, מדבר על כל הישועות של דוד!
מה הישועה הבאה?
אז הוא מסביר (אנחנו צריכים רק משהו אחד משם) – אמר דוד אָנָּה ה' כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָאֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי...
מה זה פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי? אומרים חז"ל – אמר דוד המלך "ריבונו של עולם, אני הייתי קשור, ואתה פתחת את המושכות שסבבו אותי" ועל זה הודה דוד המלך פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי.
מהם המושכות, שבהם היה סגור דוד המלך? אומרים המפרשים על פרקי תהילים - דוד המלך אומר "ריבנו של עולם, הייתי קשור בדבר אחד, שאמרו לי בכלל, שאסור לי לבוא בקהל, כי אני שייך למשפחת מואב, וכתבה התורה לֹא יָבוֹא עַמֹּנִי וּמֹאָבִי בִּקְהַל הָ' עַד עוֹלָם, אז אם ככה, אין לי מה לבוא בקהל, אין לי מה לבוא ולהיכנס בכרם ישראל".
חוץ מזה, מה זה פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי?
אומר השל"ה הקדוש – כדאיתא במדרש, שחוץ מזה שאמרו לדוד המלך, שאסור לו לבוא בקהל, כיון שהוא מואבי, גם חשדו את דוד המלך כממזר, אז גם מצד זה, הוא לא יכל לבוא בקהל. למה?
מובא במדרש (ילקוט המכירי על תהילים), אומר את הדברים בקיצור:
צריך לדעת, שְיִשָי אבי דוד, היה בין הארבע אנשים, שלא היה להם שום עוון, ומתו בעתיו של נחש.
כתוב בחז"ל, שחשש ישי, שמא הוא עצמו, זרע פסול, היות והוא בא מרות המואביה, והוא לא ידע, אם ההיתר הזה, של עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואביה, יתקבל על דעת כל עם ישראל... אז הוא זרע פסול, אז גם הילדים שלו הם זרע פסול... אז מה עושים?
הוא החליט להתחתן עם השפחה שלו, וילד שיוולד מזה, יזכה להיות ילד כשר.
הוא ניגש לאחת השפחות שלו, ושיחרר אותה, כדי שיוכל להינשא לה...
הלכה השפחה, ששמה היה נצבת בת עדאל, לאשתו של ישי ואמרה לה "תשמעי, בעל ישי, גדול הדור, אמר לי שזה מה שהוא רוצה לעשות..."
אמרה לה "בואי ונעשה מה שעשו רחל ולאה" (ברגע שרצה יעקב להתחתן עם רחל, הלך לבן, והכניס את לאה במקומו, שנאמר וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה)
לאחר שהיו פרושים זה מזה, אומרים חז"ל (ישי ואשתו), שהתה עם ישי בחדר, בליל החתונה, במקום נצבת בת עדאל...
חלפו כמה חודשים... והנה היא בהריון... ממי היא יכולה להיות בהריון?!
החליטו שהוולד הזה ממזר, והיא חייבת מיתה. כתוב במדרש (ילקוט המכירי תהילים קט"ז) – לתשעה חודשים, ביקשו בניה להורגה, ואת בנה דוד. כיון שראו שהוא אדום, אמר להם ישי "הניחו לו, ויהיה לנו משועבד ורועה צאן", והיה הדבר טמון 28 שנים. כיון שאמר לו הקב"ה לשמואל לֵךְ אֶֽשְׁלָחֲךָ אֶל-יִשַׁי בֵּֽית-הַלַּחְמִי, כיון שהלך, הקריבו את אליאב, כיון שראהו אמר אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחֽוֹ.
אמר לו הקב"ה אַל-תַּבֵּט אֶל-מַרְאֵהוּ וְאֶל-גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָֽאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָֽב. הקריבו הב' והג', עד שבעת בניו.... אמר שמואל לישי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים?
אמר לו תמו.
אמר לו שמואל - הייתכן? הקב"ה אמר לֵךְ אֶֽשְׁלָחֲךָ אֶל-יִשַׁי בֵּֽית-הַלַּחְמִי, ואתה אומר תמו?!
אמר לו - עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן.
אמר לו שמואל - שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא-נָסֹב עַד-בֹּאוֹ פֹֽה. כיון שהגיע דוד המלך, התחיל שמן המשכה מבצבץ ועולה, אמר הקב"ה לשמואל "שמואל, אתה עומד ומשיחי עומד. קום משכהו כי זה הוא!
והיה יורד עפ"י מידותיו, וישי ובניו עומדים ברטט ובאימה, אמרו "לא בא שמואל, אלא לבזותנו, ולהודיע לישראל, שיש לנו בן פסול".
עמד שמואל ונשקו על ראשו ואמר "אמר ה' אלי בני אתה!"
באותה שעה אמרה אמו – (תהילים קיח, כב) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה... אמרה – אֵי בן, שמאסו אותך, הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.
אמרו בניה - מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵֽינוּ – אנחנו לא מבינים מה קורה כאן.. פלא!
מיד כולם פתחו ואמרו - {כד} זֶה-הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בֽוֹ. מיד, נטל דוד המלך כוס של ברכה, ואמר כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא ושמחו כולם.
עד כאן דברי מדרש המכירי על תהילים, מזמור קי"ח. רבותי, בואו נתקדם ונסגור את הקצוות:
דוד המלך אומר בתהילים (מ, ח) אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי - אמר דוד המלך "אני הייתי בטוח, שהפעם הראשונה ששמי מוזכר, היה במגילת רות, שנאמר (רות ד, כב) וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד... אבל התברר לי, שאני מופיע בתורה בכלל".
איפה דוד מופיע בתורה?
בפרשת השבוע. כאשר מגיעים המלאכים לסדום, הם אומרים ללוט, שהוא צריך לעזוב את המקום (יט, טו) וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר שואלים חז"ל – הַנִּמְצָאֹת?! בטח הנמצאות, אחרת מה יש לקחת?? אומרים חז"ל – אל תקרי הַנִּמְצָאֹת, אלא המציאוֹת.
איזה מציאות?
בשתי בנותיך, יש שתי מציאות – רות המואביה ונעמה העמונית.
מרות המואביה, יצא דוד המלך, שנאמר (תהילים פט, כא) מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּֽיו – מצאתי את דוד המלך בסדום.
רבותי, אם ככה בס"ד, נוכל להתחיל לקשור קצוות: אומרת הגמרא (מסכת ב"מ פו, ב)– מיכאל שבא לבשר את שרה רפאל שבא לרפא את אברהם גבריאל אזל למהפכיה לסדום והא כתיב {בראשית יט-א} ויבאו שני המלאכים סדומה בערב דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט דיקא נמי{בראשית יט-כה} ויהפוך את הערים האל ולא כתיב ויהפכו שמע מינה...
שאלנו – מה פתאום מיכאל הולך להציל את לוט? החידושי הרי"ם שואל שאלה עצומה – אני לא מבין, רפאל בא לרפא את אברהם, מיכאל בא לבשר לשרה, גבריאל בא להפוך את סדום... בשביל מה הוא בא לאברהם אבינו הביתה? מה יש לו לחפש שם?
באת להפוך את סדום?! תחכה בצומת סדום... שהם יגמרו את הביקור, הם יגיעו אליך "בקשה מתקדמים...". אין לך מה לעשות, להטריח בן-אדם בן 99, שישחט בשבילך בקר, ויתן לך לשון בחרדל? בשביל מה?! עונה החידושי הרי"ם תשובה נפלאה, רבותי שימו לב:
הקב"ה אמר למלאך גבריאל "אתה הולך להפוך את סדום ", אבל יש שאלה – אם אני הופך את סדום, על לוט ביחד, או שאני מוציא את לוט החוצה?
למה שתוציא את לוט החוצה?
משום שבלוט, יש את רות המואביה, את נעמה העמונית ואת דוד המלך!
אני קובר אותם או לא?
אומר הקב"ה – על זה, לא אתן לכם תשובה. את התשובה לזה, תלכו לאברהם אבינו, ושם תקבלו את התשובה!
מה פתאום בבית של אברהם אבינו, יש את הפסיקה? אומרת הגמרא (מסכת יומא עו-עז) – שעה שהרג דוד המלך את גולית, שאל שאול "מי זה האיש הזה?"... היה שם דואג האדומי "זה?! זה הבן של ישי, אבל בכלל אנחנו לא יודעים, אם הוא יכל לבוא בקהל או לא... אל תתרגש... יכל להיות שהוא זרע פסול בכלל.."
למה?
כיון שהסבתא שלו מואביה, ונאמר (דברים כג, ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם... אם ככה, הוא בא ממואב, ואם ככה, הוא פסול!
אמרו לו – מה פתאום. הרי בועז, בשעה שהגיע אליו רות המואביה, אמר לה שכבי כאן עד הבוקר, שאלך לזקנים ואשאל אותם, אם אני יכל להתחתן איתך או לא...
בא לזקנים ושאל אותם.. אמרו לו "כן, מותר".
אמר להם – איך מותר? הרי כתוב לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם....
אמרו לו – התורה כותבת סיבה למה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם...
שואל דואג האדומי – הרי גם כתוב לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה'. למה אתה דורש ממזר ולא ממזרת? תתיר לממזרות להיכנס לכרם ה'!
אמרו לו – לא ולא, ממזר לא כתוב סיבה, אבל ב- לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם, כתובה סיבה - עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם!
אמרו לו לדואג – איש דרכו לקדם, ואין אישה דרכה לקדם.
שואל דואג – מאיפה לקחתם את זה, שאין אישה, דרכה לקדם?
לומדים את זה משרה אמנו – ששאלו המלאכים את אברהם אבינו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ למה היא לא מגישה?
אמר להם אברהם אבינו – אשתי לא מגישה, אשתי באהל, היא לא יוצאת משם.
אם אשתך באהל, אז היא לא יוצאת לקדם. פירוש הדבר – אישה לא יוצאת לקראת גברים.
אם ככה, פירוש הדבר - לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם – עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואביה.
אומר הקב"ה למלאכים – רבותי, לכו בבקשה לביתו של אברהם אבינו, ושם תקבלו תשובה על השאלה הזאת.
תסיימו לאכל ותראו מה קורה שמה.... אם שרה מגישה לכם את האוכל, אז ממילא תבינו, שאישה יוצאת לקדם...
אם אישה יוצאת לקדם, אז אין דרשה של 'עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואביה', כי אישה יוצאת לקדם...
אבל אם תראו שהיא לא יוצאת החוצה, אז תשאלו – למה היא לא יוצאת החוצה?
האם היא לא יוצאת החוצה, כי היא לא בבית, היא הלכה לקניות... או לא יוצאת החוצה, כי היא במטבח, ואישה לא יוצאת החוצה... ראיתי בפרדס יוסף כמדומני, שאומר – שאלו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ למה?
כי כתוב במסכת ב"מ, שאישה, עניה צרה באורחים. שאלו אותו המלאכים – הבאת שלוש לשונות בחרדל, אשתך בבית? היא ראתה את זה?!
אם ככה, הם רצו לברר איפה שרה. אם היא בבית, אז אין מה ללמוד... אם היא בבית ולא יצאה, אז יש מה ללמוד.
אם יש מה ללמוד, אז לכן הם שאלו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ... אמר להם אברהם הִנֵּה בָאֹהֶל.
אם היא באהל, סימן שאישה לא יוצאת לקראת גברים.
אם אישה לא יוצאת לקראת גברים, אז ההלכה היא - לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם – עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואביה, אז אתה יכל ללכת ולהציל את לוט.
באותו רגע שתציל את לוט, מזה יצא דוד המלך.
איך יצא דוד המלך?
כי כאשר רות המואביה תתגייר, יהיה מותר לה לבוא בקהל!
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל להבין דבר נפלא: כותב כאן בעל הטורים, על הפסוק - {יב} וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן... מי לך פה. בגימטריא בועז רמז לבועז שיצא ממנו.
למה הכוונה מִי לְךָ פֹה חָתָן?
אמרו לו – תשמע, אתה יוצא מפה, בגלל שיהיה לך חתן, ושמו בועז. החתן הזה בועז, הוא ילך לשאול את השאלה, אם אתה כשר לבוא בקהל, או לא, ויכשירו את רות המואביה, להיכנס בקהל ה'.
אומרת התורה - {טו} וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר{טז} וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר אומר הרוקח - וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד – סופי תיבות דוד. החזיקו בידיהם לצאת החוצה, כיון שיצא מהן דוד המלך!
מסבב הקב"ה בהשגחה עליונה, שהרבנית של לוט, מסתכלת אחורה, ונעשית נציב מלח.
אם היא לא היתה מסתכלת אחורה, אז לוט היה נשאר עם אשתו, ואז לא היה יוצא דוד המלך.
יוצא, שכל מה שהיא הסתובבה אחורה, ונהייתה נציב מלח, זה הביא לנו במקום מלח, מלך!
אם ככה רבותי יוצא, שפסק ההלכה נפסק, בביתו של אברהם אבינו, שם נפסקה ההלכה!
אומר החידושי הרי"ם – עכשיו תבין טוב מאוד, אמר הקב"ה לגבריאל "לך לביתו של אברהם אבינו"
למה ללכת?? אני אחכה בצומת סדום!
בטח שאתה צריך ללכת, אתה צריך לדעת, אם להפוך את סדום, או לא.
לך לבית של אברהם ותראה, אם שרה תצא לקדם, תקום מהמקום ותלך להפוך את סדום עם לוט ביחד, ואם תראה שהיא לא יוצאת, תחכה... תיקח איתך את מיכאל, כי מיכאל הולך להציל את לוט... שאלנו – מה יש למיכאל עם לוט?! והתשובה היא – כי מיכאל שר ישראל, ההתחלה של עם ישראל, מתחילה ביצחק אבינו, והסיום הוא – בדוד מלך המשיח. אז דוקא השר של ישראל, מתחיל בביתו של אברהם אבינו, ומסיים בסדום.
אמרנו – מיכאל מבשר את אברהם אבינו, על הולדת יצחק. מיכאל מציל את לוט, כדי להוציא את דוד המלך...
אבל דוד המלך, יוצא מרות המואביה, ורות המואביה צריכה בעל, מי בעלה?
בועז. איך משיגים את בועז?
צריך מיכאל ללכת לתמר, ולהחזיר את יהודה לתמר, כדי שמהנישואין האלה, יצא פרץ, ומפרץ יוצא את ישי וישי הוליד את דוד!
אם ככה רבותי, הגענו לסיום השיעור, שימו לב איך הכל ננעל במכה אחת:
אומר דוד המלך – כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא כל הישועות שלי נמצאים ב – אֶשָּׂא. למה? אומר הספר שבילי פנחס – כי אֶשָּׂא זה ראשי תיבות אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ
אם אני לא הייתי אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ, אז אין דוד המלך. אם אין דוד המלך, אין בועז ורות, אז מאיפה מתחילות הישועות שלי???
מ - כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא.
הישועה מתחילה מזה, שהוא שאל אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ, ובזה התירו למיכאל, ללכת להציל את לוט. הצילו את לוט, אז ממילא, ניצל דוד המלך.
אז כל הישועה שלי מתחילה, ב - אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ!!! בא השל"ה הקדוש ואומר דבר נפלא – נותנים לכולם כוסות לברך, אומר אברהם "אני לא יכל לברך, יש לי בן, שקוראים לו ישמעאל... מגיעים למשה "אני לא נכנסתי לארץ ישראל....נותנים ליהושע "אין לי בנים"...אף אחד לא יכל...עד שדוד המלך בא ואומר "ולי נאה לברך"...
מה קרה???
כי אני כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא. מה זה כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא? אומר השל"ה הקדוש – כתוב בגמרא (מסכת ברכות מו, א) - בעל הבית בוצע ואורח מברך מאיפה לומדים את זה?
מאברהם אבינו. כותב בעל הטורים על הפסוק (יח, ה) וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם. היה לו לומר קחו פת לחם מכאן רמז שבעל הבית בוצע:
אם אני בעל הבית, אז וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם – בעל הבית בוצע!
בעל הבית בוצע... אבל אורח מברך!
אם האורח מברך, אומר דוד המלך – כולכם מקוריים – אברהם מקורי, יצחק מקורי, יעקב מקורי, משה מקורי, יהושע מקורי... אני היחידי, שמגיע ממואב... אם אני מגיע ממואב, אני אורח בעם ישראל.
אם יש אורח בעם ישראל, בעל הבית בוצע, ואני אורח.
אם אני אורח, אז "ולי נאה לברך" אם ככה רבותי, נוכל להבין ולסגור את כל הפינות במכה אחת:
כתוב בחז"ל, שבשעה שיהודה ירד לגוז את צאנו תמנתה, כתוב במדרש – ראובן בשקו ובתעניתו, יוסף הורד למצרים, יעקב בשקו ובתעניתו... כולם במשבר... יהודה מתה אשתו...
אומר הקב"ה – כולם בדיכאון, כולם במשבר, ואני בורא אורו של משיח.
"אתם עסוקים בצרות שלכם, אבל במה אני עסוק????"
אני עסוק לברוא אורו של משיח!!!
מיהודה ותמר יצא משיח צדקנו, יצא פרץ.
מסכמים חז"ל ואומרים – עד שלא נולד משעבד ראשון, נולד גואל אחרון.
עוד לא נולד פרעה, אבל דוד המלך כבר נולד – פרץ נולד. אומר הספר לב טהור, עפ"י זה נוכל להבין יסוד נפלא:
כתוב בתורה, שעם ישראל ירדו למצרים לגלות, במשך 400 שנה...
רש"י כותב בפרשת לך-לך, בברית בין הבתרים - איזה 400 שנה?! היו שם רק 210 שנים...
ממתי מתחילים 400 שנה? אומר רש"י – מלידתו של יצחק. יצחק נולד, זה תחילת השעבוד.
תחילת השעבוד מתחיל בלידת יצחק, והסיום שלו מתי?
ברגע שיצאו ישראל ממצרים, נגמר השעבוד.
עד שלא נולד משעבד ראשון, יצחק עוד לא נולד, כבר נולד גואל אחרון. הקב"ה כבר לא עוסק בגאולת מצרים, אלא הוא כבר עוסק בגאולה של המשיח לעתיד לבוא.
בֹא ותראה, איך הקב"ה מוביל את העולם, אל הגאולה הנצחית... הוא מביא אותנו אל הגואל האחרון.
פרשה, שאתה קורא אותה בתורה, אתה לא מבין מה מסתתר מאחורי זה.
כל דוד המלך נמצא כאן ב- שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת. עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן – זה בועז. וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד – זה דוד המלך.
הכל נמצא במקום אחד... מאיפה הכל מתחיל?
הכל מתחיל מדבר אחד מְ - כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא - אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ.
נמצאים בחודש מר-חשון, שהחודש הזה, הוא החודש שבו הבטיח הקב"ה, שיפצה אותו, על זה שהמקדש שבנה שלמה, יסתיים במר-חשון, ולא היה בו חג.
עתיד הקב"ה לפצות אותו, אומר הבני יששכר... במה???
שבית המקדש השלישי, ירד משמים מלא, בחודש מר חשון. יזכנו הקב"ה, בזכות דוד מלך המשיח, שנזכה כולנו לבית השלישי במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.