בס"ד
פרשת פינחס – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת פינחס, שנת תשע"ד. עוסקת התורה, בתחילתה, בנושא השכר שקיבל פינחס :
(י) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(יא) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי:(יב) לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם:(יג) וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
רבותינו עוסקים כאן, בשכר שקיבל פינחס, וכותב כאן האבן-עזרא במקום, שכל הכהנים הגדולים היו מבניו של פינחס. ככל הנראה, כוונתו רק לבית ראשון, ולא לבית שני, כי בבית שני, היו רק ארבעה כהנים שקיבלו את הכהונה בדין ולא בממון, כמו שאומרת הגמרא(מסכת יומא).
איזה שכר נוסף הוא קיבל ?
כותב כאן הספורנו במקום - את בריתי שלום. ממלאך המות כענין עושה שלום במרומיו כי אמנם ההפסד לא יקרה אלא בסיבת התנגדות ההפכים וזה אמנם נתקיים בפינחס שהאריך ימים הרבה מאד מכל שאר אנשי דורו עד שהיה הוא משמש במשכן שילה בזמן פלגש בגבעה שהיה בלי ספק אחרי מות יהושע ושאר הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע וכל שכן אם היה בזמן יפתח שכתב למלך בני עמון בשבת בני ישראל בחשבון ובבנותיה כו' שלש מאות שנה וכבר ספרו ז''ל שפינחס לא רצה ללכת אז אל יפתח להתיר נדרו וכל שכן לדברי האומר אליהו זה פינחס והוא עדיין חי וקיים.
כותב לנו הספורנו, שהוא עצמו, זכה לאריכות ימים מופלגת, ובשלב מסוים הנשמה שלו הפכה להיות אליהו.
בעל הטורים מביא - את בריתי שלום. ד''א ו' קטיעא כי פנחס הוא אליהו וכן אליה כתיב חסר וי''ו ויעקוב מלא ו' שנטל ו' מאליהו למשכון עד שיבא עם המשיח ויגאל את בניו וזהו יגל יעקב ישמח ישראל ישמח אותיות משיח שישמח לימות המשיח ויחזור הוי''ו ויהא אליהו שלם. שלום. בגימטריא זהו משיח.
אנחנו רוצים לעסוק היום בנושא אחד, אבל לפני שנגיע אליו, רק נעמוד על שאלה שרבותינו מאירים :
רש"י מביא את שאלת הגמרא(סנהדרין פ"ב, ב) – למה התורה חוזרת ומייחסת את פינחס לאהרון הכהן ? הרי זה נאמר בסוף פרשת בלק, שהלך פינחס ועשה את המעשה, ולקח רומח והרג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור - וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ, אז כולם יודעים שלאביו קוראים אלעזר, ולסבא שלו קוראים אהרון הכהן, אז למה התורה צריכה לחזור על זה עוד פעם ?
עונה הגמרא - לְפִי שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּים אוֹתוֹ"הֲרְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה, שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ(יִתְרוֹ) עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל", לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ אַחַר אַהֲרֹן
כדי לייחס אותו, שהמעשה הזה לא בא מצד יתרו, אלא מצד אהרון הכהן, לכן התורה חוזרת ומייחסת אותו לאהרון הכהן.
רבים הם השואלים – ועכשיו אחרי שייחסו אותו, אז מה גמרנו ?? נשתק כל הענין ?? גם בפרשה הקודמת ייחסו אותו, ועדין אמרו הֲרְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה, שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ(יִתְרוֹ) עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אז עכשיו ייחסו אותו אחר אהרון, אז לא אומרים בן פוטי זה ? סבא שלו, לא המשיך לפטם עגלים לעבודה זרה ?
אז מה קרה שייחסו אותו ?
בא כאן הכלי יקר ואומר שבעצם, זה בא להראות את המעלה של פינחס.
פינחס אם היה רוצה, יכל תמיד לעצור את עצמו מללכת ולעשות את המעשה, בגלל שתי דברים - מצד אחד, יש לו את אבי אמו שפיטם עגלים לעבודה זרה, ומצד שני, יכלו לבוא ולגעור בו, על זה שהוא עשה את המעשה, כי הוא נכד של אהרון.
זאת אומרת, משתי הצדדים הוא יכל לשבת בצד, ולומר לא מתאים לי לעשות את המעשה הזה.
אז הוא הלך ועשה את המעשה בכל זאת, אומר הכלי יקר, והוא לא התייחס למה שהשבטים ביזו אותו.
לכן בא הכלי יקר ואומר לנו, שהוא יכל לעצור את עצמו מהפחד של ליצני הדור, והוא לא פחד. הלך בקול רעש גדול, ללא פחד וללא מורא, למרות שהוא ידע, שליצני הדור יתקפו אותו. כך כותב הכלי יקר במקום.
ישנו ביאור נפלא, שמופיע בספר דודאי ראובן, לגאון ר' ראובן כץ, בתוספת דברי הכתב סופר, ושתיהם ביחד, יוצרים לנו איזה שהוא מבט נוסף :
כותב הספר דודאי ראובן – בכל מעשה שאדם עושה, בכל דור ודור, גם בדורנו זה, גם מגדולי ישראל, ישנם שדורשים לגנאי וישנם שדורשים לשבח, אין דבר שכולם מסכימים עליו.
כשפנחס עשה את המעשה הזה, באו אליו אנשים ואמרו לו – לא יכל להיות שהמעשה הזה נובע מאהרון הכהן.
למה לא יכל להיות ?
כי עליו אומרת המשנה באבות - הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה
הפרשה הקודמת כותבת - פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ
באו אנשים ואמרו – לא ייתכן שמצד אהרון הכהן, הוא עשה את המעשה הזה, כי אהרון הכהן הוא בדיוק להיפך. אהרון הכהן היה אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אז אם הוא בא מצד אהרון הכהן, את המעשה הזה, הוא לא היה עושה. הוא היה יושב בצד ולא עושה כלום. מוכרח שאת המעשה זה, הוא עשה מצד יתרו, ולא מצד אהרון הכהן.
מבאר הספר דודאי ראובן, את הדברים באופן נפלא ביותר :
באה התורה ולימדה אותנו, שמה שכתוב במשנה, שאהרון הכהן היה אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, לא הדברים כפשוטם, אומר הכתב סופר, כשאהרון הכהן היה רואה כינוס של הרשעים, שעליהם כתוב רע להם ורע לעולם, הוא היה רודף את השלום, מה הכוונה ?
הוא היה מפרק את השלום בניהם. כשהוא היה רואה שאנשים, מתאחדים לדבר רע, אז הוא היה מפרק את השלום הזה.
כתוב בפרשת שבוע שעבר פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.
אמרו אנשים - וַיִּקַּח רֹמַח ?? איזה יכל להיות, נכד של אהרון הכהן, לוקח רֹמח ומפרק שלום בעם ישראל ???
באה התורה, בפרשת השבוע ואומרת – כן כן, תדע לך פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן – זו המידה של אהרון הכהן בכבודו ובעצמו. כשאהרון הכהן לוקח רֹמח מתי שצריך, והורג את מי שצריך, כדי שלא יהיה שלום, בין עושי רשעה.
אם רואים מצב כזה, שזמרי בן-סלוא, גורם כזה פירוד בעם ישראל, שהוא מכניס את המדיינית בתוך כרם ישראל, זו היתה מידתו של אהרון הכהן, להיות רודף שלום.
אם זו מידתו של אהרון הכהן, זו הסיבה, שבא הכתוב וייחס אותו פעם נוספת, כיון שאנשים הביעו פליאה – לרדוף שלום, ולפגוע בשלום של כלל ישראל ?!?!
התשובה היא – כן! בא הכתוב וייחסו פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, לומר – רבותי, זוהי אכן מידתו של אהרון הכהן.
אלה הדברים, שרבותינו עומדים כאן, בתחילת הפרשה, מדוע ייחסו את פינחס אחר אהרון הכהן.
אנחנו רוצים לעמוד על שאלה, שמתבקשת כאן מדברי חז"ל, ולפתוח נושא שמקיף את כל התורה כולה, מבראשית ועד לזאת הברכה. בכל חומש, תמצאו כמה וכמה נושאים, שרבותינו במדרשי חז"ל עוסקים בזה, ואנחנו רוצים ללקט כמה דברים סביב הענין הזה.
שקוראים את דברי חז"ל הקדושים הללו, מיד אתה שואל את עצמך שאלה - מה זה משנה לך, אם פינחס הוא נכד של אהרון, או נכד של יתרו ? המעשה, הוא מעשה טוב, או מעשה רע ?
תבדוק את עצמך – אם המעשה, הוא מעשה טוב, אז מה אכפת לך, שהוא בן פוטי, זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה ?
אם המעשה רע, אז מה זה משנה לך, שהוא נכד של אהרון הכהן ?
תחליט לגבי המעשה. אם המעשה טוב, אז מה זה משנה מי עשה אותו ?! ואם המעשה רע, אז גם, מה זה משנה לך מי עשה אותו ?!
תמיד תבדוק, אם המעשה שנעשה הוא טוב, או שזה מעשה שלילי.
למדנו מכאן יסוד, והיסוד הזה הוא יסוד, שאנחנו תכב נראה, נמצא בפרשת השבוע פעם נוספת, נמצא בפרשת שבוע שעבר, נמצא בפרשת שבוע הבא, ונראה שזה הולך בכל הפרשיות של התורה, אחת לאחת.
רבותינו מלמדים אותנו, שבכל מעשה גדול שאדם עושה, תחפש מאיפה המעשה הזה נובע מבית הוריו. זה מה שמלמדים אותנו חז"ל.
כרואים מעשה שעושה, פינחס בן אלעזר, שהורג את זמרי בן סלוא, ואת כזבי בת צור, אומרים חז"ל – מעשה כזה חייב להיות מגיע מבית אבותיו. אדם לבד, לא יעשה מעשה כזה. המעשה הזה יונק מאיזה שהוא מקום.
אם הוא יונק מאיזה שהוא מקום, מיד מחפשים חז"ל, מאיפה הוא יונק.
אז אנשים אמרו, שהיניקה הזאת, ללכת ולהרוג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור, מגיעה לבן פוטי זה. הוא היה קנאי לפטם עבודה זרה, אז הוא ינק את הקנאות הזאת.
בא הקב"ה ומגלה לנו - לא ולא, בשום פנים ואופן לא. המעשה הזה, לא יונק מבן פוטי, המעשה הזה יונק מאהרון הכהן.
יוצא, שאם התורה באה לגלות לך, שהמעשה של פינחס יונק מאהרון הכהן, זאת אומרת, שבכל מעשה גדול שאדם עושה, אתה צריך לחפש את השורש, מאיפה זה נובע.
אם אלה הדברים בס"ד, בואו נראה נושא נוסף, בפרשת השבוע :
(כז, א) וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה
אומרים כאן חז"ל – בשביל מה התורה כותבת לך פעמיים, שהוא היה ממשפחת מנשה ?
אומר רש"י - למשפחת מנשה בן יוסף. למה נאמר, והלא כבר נאמר בן מנשה, אלא לומר לך, יוסף חבב את הארץ, שנאמר והעליתם את עצמותי וגו'(בראשית נ, כה), ובנותיו חבבו את הארץ, שנאמר תנה לנו אחוזה, וללמדך שהיו כולם צדיקים, שכל מי שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים, ופרט לך הכתוב באחד מהם ליחסו לשבח, הרי זה צדיק בן צדיק, ואם יחסו לגנאי, כגון בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע(מלכים-ב כה, כה), בידוע שכל הנזכרים עמו רשעים היו.
בא המדרש(ילקוט שמעוני) ושואל – מי אמר לך שהם חייבות את הארץ ? אולי הם מחבבות נדל"ן ?? J
אומרים חז"ל – אתה צריך לדעת, מתי זה נאמר. לא הבקשה לנחלה לארץ ישראל, היא המוכיחה, שהם מחבבות את הארץ, אלא העיתוי.
העיתוי שבו באה הבקשה, מלמד על חיבתן לארץ ישראל.
מה העיתוי ?
בואו ונקרא את דברי המדרש בפנים(ילקוט שמעוני, פרשת פינחס) – רבי נתן אומר יפה כוח הנשים. אנשים אומרים ניתנה ראש ונשובה מצרימה, ונשים אומרים תנה לנו אחוזה.
אומר רבי נתן, אתה יודע מתי הם ביקשו ? בפרשת שלח, כאשר המרגלים חוזרים מארץ ישראל, ואומרים הארץ הזאת לא טובה ועם ישראל, רוצה לחזור בחזרה למצרים, שנאמר(במדבר יד, ד) נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה – מתחשק להם לחזור ולעבוד עבודה זרה.
אומר שם רש"י – אין ראש, אלא עבודה זרה.
באות בנות צלופחד למשה רבינו, ואומרות – הם רוצים לחזור למצרים ? שיחזרו, אנחנו רוצים נחלה בארץ ישראל.
אמר להם משה רבינו – אני לא מבין, זה השעה ? כולם רוצים לחזור למצרים ואתם רוצות נחלה בארץ ישראל ?
אומרים חז"ל – מכאן יש לך ראיה, שלא מצד זה, שהם ביקשו נחלה בארץ ישראל, מתי שהודיעו לכולם, שעכשיו מחלקים, אלא כשכולם רצו לשוב חזרה למצרים, אז הם באו וביקשו נחלה בארץ ישראל!
ממשיך המדרש - ובאיזה שעה עמדו לפני משה ? בשעה שאמרו ישראל נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה, לאחר המרגלים.
אמר להם משה והלא ישראל מבקשים לחזור למצרים, ואתם המבקשות נחלה בארץ!?
אמרו לו בנות צלופחד – יודעות אנו, שסוף כל ישראל להחזיק בארץ, שנאמר(תהילים קיט, קכ"ו) עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶֽךָ – מתי שהם הפרו את רצון הקב"ה, שיכנסו לארץ ישראל, זה עת לבקש מה', נחלה בארץ ישראל.
ממשיך המדרש ואומר – וכן הילל אומר בשעת המפזרים - כנס, ובשעת המכנסים – פזר, ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ – שכולם רוצים לחזור בחזרה למצרים, כאן תהיה איש, תעמוד מול זה ותגיד – רבותי, תחזרו למצרים, אני רוצה נחלה בארץ ישראל. בזה אתה מראה כנגד כולם, עד כמה רצונך בארץ ישראל.
אז לא עצם הבקשה בארץ ישראל, היא המוכיחה. כשהם באו בעיתוי כל כך ירוד אצל עם ישראל, כשכולם רוצים לחזור בחזרה למצרים, ובנות צלופחד מבקשות נחלה בארץ ישראל, זה מלמד, עד כמה הם היו שואפות לאהבת ארץ ישראל.
ממשיך הזית רענן שם בפסוק(אחד המבארים על יקלוט שמעוני) ואומר – אין הכוונה שהם ביקשו בשעה שהמרגלים ביקשו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.
לא יכל להיות, הוא אומר, שבתחילת השנים שהם היו במדבר, כשהקב"ה אמר בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ, והאווירה הכל-כך עכורה שהיתה להם, פתאום באות בנות צלופחד, ואומרות למשה – תן לנו נחלה!
הם הרי ידעו שארבעים שנה הם ישארו פה, זה הזמן לבוא ולבקש נחלה ?!
אומר הזית רענן - נראה לי שלא זה העיתוי, עיין מה כתב רש"י(פינחס כו, יג), ומצאתי בתלמוד ירושלמי, כשמת אהרון נסתלקו ענני הכבוד ונתנו לב לחזור למצרים - שאז בא הכנעני להילחם בישראל, פחדו עם ישראל ולקחו רברס לחזור למצרים.
אומר רש"י - וחזרו לאחוריהם שמונה מסעות מהר ההר למוסרה, שנאמר ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן(דברים י, ו), והלא בהר ההר מת, וממוסרה עד הר ההר שמנה מסעות יש למפרע, אלא שחזרו לאחוריהם, ורדפו בני לוי אחריהם להחזירם, והרגו מהם שבע משפחות, ומבני לוי נפלו ארבע משפחות, משפחת שמעי ועזיאלי, ומבני יצהר לא נמנו כאן אלא משפחת הקרחי, והרביעית לא ידעתי מה היא.
אומר הזית רענן – כשבני ישראל חזרו אחורה שמונה מסעות, אז באו בנות צלופחד, ואמרו למשה רבינו – הם רוצים לחזור, שיחזרו. אנחנו רוצות נחלה בארץ ישראל.
יוצא שהעיתוי, בזמן שהמצב בעם כל-כך ירוד, ומופיע כאן ברש"י, בשם הירושלמי, שמתו מעם ישראל שבע משפחות, בגלל שרצו לחזור בחזרה למצרים. באות בנות צלופחד, ואומרות למשה – אנחנו רוצות נחלה בארץ ישראל – לרומם את התשוקה לנחלה בארץ ישראל. זו הבקשה של בנות צלופחד.
אומרים חז"ל – כשנמצא בעם ישראל, כזה מצב רוח ירוד, שכולם חוזרים אחורנית, בגלל מלחמת הכנענים, והם באות ומבקשות נחלה בארץ ישראל, זה מוכיח שהם לא מחבבות נדל"ן J הם מחבבות את ארץ ישראל. מאיפה הם יָנְקֹו את זה ?
מיוסף הצדיק, שחיבב את הארץ.
יש לנו מקור נוסף, שברגע שנעשתה פעולה, והפעולה חיובית, בשעה שבנות צלופחד עשו פעולה חיובית, אומר הקב"ה- אתה יודע מאיפה זה בא ? זה מגיע מיוסף הצדיק.
רבותי, אם אלה הדברים, בס"ד נוכל להיכנס לנושא נוסף, שקשור לפרשת שבוע הבא :
בפרשת שבוע הבא, כתוב שבאים בני גד ובני ראובן, ומבקשים נחלה בעבר הירדן. הם מבקשים את הנחלה הזאת, כיון שיש להם הרבה צאן –(במדבר לב, א) וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה:(ב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר:(ג) עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן:(ד) הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה:(ה) וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן
רבותי, מי אמר לכם שבארץ ישראל אין מקנה ? אולי בארץ ישראל, יש מספיק יבול, כדי לפרנס את כל הצאן שלכם ?
כנסו לארץ ישראל, ואם אין מספיק מרעה בארץ ישראל, תבקשו נחלה בעבר הירדן.
עוד לפני שהם נכנסים, הם מבקשים נחלה בעבר הירדן, והדבר הזה הוא פלא – תיכנסו בפנים ותראו, אם זה עונה על התנאים שלכם או לא!
לא. הם לא מבקשים אפילו להיכנס לארץ ישראל. הם נשארים מחוץ לארץ ישראל.
באים חז"ל, ואומרים לנו – גד ביקש נחלה בעבר הירדן, כי לא היתה לו אפשרות, להגיד למשה רבינו את האמת. גד ביקש נחלה בעבר הירדן, משום שגד רצה להיות ליד משה רבינו, לאחר מותו(דברים כג, לא) כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן.
אז מה תגיד למשה רבינו – קיבלנו מידע, שאתה עתיד להיות קבור בנחלה שלנו ?! אנחנו רוצים להיות ליד הקבר שלך?
זה לא נעים. אז מה הם באים ואומרים ?
יש לנו הרבה צאן, ולכן אנחנו רוצים נחלה בעבר הירדן.
נכון שיש להם צאן, אבל האמת הפנימית שלהם, על מה הם ביקשו ?
הם לא ביקשו בגלל הצאן, אלא הם בקשו כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן. הם רוצים להיות ליד משה רבינו.
הסברנו כבר בשנים עברו, למה היתה הבקשה הזאת של בני גד ובני ראובן :
אומרים המפרשים – כיון שבני גד ובני ראובן, לא אכלו אף פעם צאן, ולכן היה להם כ"כ צאן. הם אכלו רק מן, לכן היה להם צאן לרוב.
הם רצו להיות דבוקים במשה רבינו, לכן אכלו רק מן, כי המן בא בזכותו של משה רבינו. אז ממילא, הם לא אכלו בשר, אז היה להם צאן לרוב.
אבל מה פתאום בני ראובן ביקשו נחלה בעבר הירדן ?
אומרים חז"ל(משלי כב, ו)- חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה – זה ראובן. למה ?
שנאמר(בראשית ל, יד) וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ
אומרת הגמרא(מסכת סנהדרין צט, ב) – מנשה שהרשיע, דרש דרשות של דופי, ואמר שישנם דברים שהתורה כותבת, ולא היה ראוי לכתוב אותם, לכאורה, התורה סתם כותבת מילים.
מה זה משנה לך, אם ראובן הלך בימי קציר חיטים, או בימי בציר ענבים, או בימי מסיק זיתים ?? מה זה משנה לך מתי הוא הלך, העיקר שהוא הלך!
למה התורה כותבת לך - וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים ??
אמר מנשה – הינה לך שתי מילים מיותרות בתורה.
שואלת הגמרא – ולמה באמת נכתב ?
ללמדך עד כמה צדיקים, נזהרים מן הגזל. אף עפ"י שהיה כבר, זמן קציר חיטים, וכל השדות כבר היו הפקר, ועברו ולקחו העניים לקט שכחה ופאה, היה אפשר כבר לקחת דברים מן השדה, אם נשאר שם משהו - וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים אחרי שכבר גמרו לקצור, שהכל היה כבר הפקר, אבל מה הוא לקח ?
דוּדָאִים, שאף אחד לא רוצה כבר לגעת בזה.
כתוב בחז"ל – שכל העוקר את הדודאים מת. אז מי נוגע בזה ?!
אז אף עפ"י שסיימו לקצור את השדות, מה הוא לקח ? לקח את הדודאים, ללמדך את המעלה הגדולה של ראובן – ילד בן חמש נזהר, שחס וחלילה לא לקחת דבר שלא שלו.
אז גם בשעה הזאת, שהוא לוקח בזמן קציר חיטים, הוא לוקח מן ההפקר, דודאים בשדה. אלה הדברים שמגלים לנו חז"ל.
אומרים חז"ל - חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ שהיה בן חמש, שהמידה הזאת, להיזהר מן הגזל, הושרשה בו מגיל אפס גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה גם אחרי שנים, אצל הנכדים שלו, יש פחד עצום מן הגזל. איזה פחד?
אומר המדרש הגדול – אתה יודע למה הם ביקשו נחלה בעבר הירדן ?
אמרו, אם אנו נוחלים בארץ כנען, עכשיו בהמותינו משחיתות את הזרעים והאילנות, ואנו מתחייבים ונקראים גזלנים, לכך אמרו –(לב, ה) יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן.
אנחנו לא רוצים, שחס וחלילה, שמץ של גזל ידבק בנו.
היות והם חששו משמץ של גזל, הם אמרו למשה רבינו – תן לנו נחלה בעבר הירדן, אנחנו לא רוצים לגעת בגזל!
רבותי, כמה שנים חלפו מראובן ועד אלה שנכנסו לארץ ישראל ?
210 שנים ועוד 40 שנה במדבר = 250 שנה.
אומרים חז"ל - חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה - גם אחרי עשרות שנים, זה ממשיך להשפיע לדורות.
למדנו מכאן יסוד – שבכל דבר שאתה רואה תכונה, יש בה משהו, שהוא קיבל מההורים שלו.
רבותי, אני רוצה להגיע לעוד חז"ל אחד, וזה ילמד אותנו, עד כמה מידה של אדם אחד, משפיעה לדורות.
רבותינו מאוד מאריכים במדרש הזה, מי שירצה לעיין, יש לר' חיים שמולביץ מאמר, שנקרא"אחריות", משנת תשע"א, ושם הוא מדבר בהרחבה גדולה מאוד, לגבי המדרש הזה.
אומר המדרש(מכילתא, פרשת בשלח, אות ה) – שאלנו התלמידים את ר' טרפון – השותה מים לצמאו, מה מברך ? אמר להם – בורא נפשות רבות וחסרונן..
אמרו לו – לימדתנו רבינו, השותה מים לצמאו, כיצד מברך. למדנו, באיזה זכות, זכה יהודה למלכות ?
אמר להם ר' טרפון – תגידו אתם.
אמר תלמיד אחד – מפני שאמר(בראשית לז, כו) מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ – מה פתאום שניקח את יוסף ונהרוג אותו?! בואו ונמכור אותו לישמעאלים.
אמר להם – דיה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה – לא בגלל זה הוא קיבל את המלוכה, אלא מספיק זה שהוא הציל אותו מההריגה.
תלמיד שני אמר – דכתיב(בראשית לח, כו) וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, דיה להודאה שתכפר על הביאה.
אמר אחד אחר - בשכר שישב תחת הנער –(בראשית מד, לג) יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר – הציע שהוא ישב במקום בנימין, ובנימין ישוחרר ליעקב.
אמר להם – הרי מצינו בכל מקום, שהערב משלם – הרי יהודה לקח ערבות על בנימין.
אמרו לו תלמידיו – רבינו למדנו.
אמר להם – כשעמדו שבטים על הים, זה אומר אני יורד תחילה, וזה אומר אני יורד תחילה. מתוך שהיו השבטים נוטלים עצה, אלו מאלו, קפץ נחשון בן-עמינדב לתוך המים, לפיכך זכה למלכות, שנאמר(תהילים קיד, א) בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז(ב) הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. אמר להם הקב"ה – מי שמקדש שמי על הים, הוא יבוא וימשול על ישראל. והודו הזקנים לרבי טרפון. עד כאן דברי חז"ל במכילתא, פרשת בשלח.
בא הגאון ר' חיים שמולביץ ושואל – אני לא מבין, מה המשא ומתן, שמתקיים בין הזקנים ובין ר' טרפון ?
ואומר – כל ארבעת הדברים שישנם כאן, אלה הסיבות שזכה יהודה למלכות, אף עפ"י שר' טרפון דחה את כולם, אבל כל אחד מהם, זה נדבך נוסף, עד הנדבך האחרון.
מלך צריך אחריות – הוא לוקח אחריות מתי לצאת למלחמה, הוא לוקח אחריות איך לפרנס אותם, הוא לוקח אחריות לדאוג לעם, זוהי אחריות של מלך. כדי להיות מלך, צריך להיות אחראי.
אומר ר' חיים שמולביץ – כל אחד ואחד מהתשובות, שאמרו התלמידים לר' טרפון, מסמלות נטילת אחריות.
באותו רגע שאמרו לו, שהסיבה שהוא נעשה מלך, היא פשוטה מאוד, כיון שאמר מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ, אומר ר' חיים שמולביץ – באותו רגע, אמר להם ר' טרפון – רבותי, צריכים לקחת אחריות. אם אנחנו לא מסוגלים לעמוד מול אבא, ולהגיד –"אנחנו הרגנו אותו", זה סימן שיש לנו איזה שהיא בעיה, עם המשפט הזה. אנחנו לא מסוגלים לקחת אחריות, על הענין של מכירת יוסף.
אם אנחנו חושבים, שאנחנו צודקים במכירת יוסף, צריכים לעמוד מול אבא, ולהגיד לו – דנו את יוסף, בגלל שיש לו דין רודף, בגלל ככה וככה, וכך החלטנו!
אם אנחנו מחפשים לכסות את זה, ולא לגלות את זה, סימן שישנה בעיה, בעצם ההחלטה שלנו.
אמר יהודה – רבותי, אין כאן אף אחד מהאחים, שמוכן להתייצב מול אבא, ולומר – כן, כך עשינו!
אם ככה, הוא אומר – התחושה של האחריות של יהודה שאמר - רבותי, מי שלא מסוגל לקחת אחריות, אז הפסיקה היא לא פסיקה.
השלב הבא – הוא לוקח אחריות במעשה תמר. יושבים יחד בבית הדין. יעקב יושב שמה, יושב יצחק אבינו, יושבת שם תמר ואומרת הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה, הוא יכל לברוח משם, ולהגיד אני לא יודע, נגיש את זה לבדיקה, להעביר את הזמן...
אמר יהודה - צָדְקָה מִמֶּנִּי – אני לוקח אחריות!
אם אתה לוקח אחריות, אומר הקב"ה- לך יש תכונה של מלוכה.
הדעה השלישית, אומר ר' חיים שמולביץ – כיון שאמר יהודה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר – אני אשב במקום בנימין. אף אחד לא אמר שהוא ישב תחת הנער, נכון שיהודה לקח ערבות עליו, בכל מקום ערב משלם, אבל מי מכולם לקח ערבות ?
הראשון מכולם שאמר(בראשית מג, ט) אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ – התכונה הזאת, של לקיחת האחריות של יהודה, זו תכונה של מלכות.
רבי טרפון אמר – הוא קפץ לתוך המים.
אומר ר' חיים שמולביץ – אם היה ציווי לקפוץ לתוך המים, כולם היו קופצים, אבל לא היה כאן ציווי לקפוץ לתוך המים. נחשון בן-עמינדב קפץ. מה זאת התכונה הזאת ?
זו תכונה של מלכות! אדם לוקח אחריות, ועושה מעשה.
רבותי, אם הסבא יהודה עשה מעשה כזה, הוא לקח אחריות גם במעשה של בנימין וגם במעשה של תמר, אז זה משפיע על השבט כולו.
נחשון בן-עמינדב קופץ לתוך המים. מאיפה אתה מקבל את האחריות הזאת ??
את האחריות הוא מקבל מהסבא, כי תכונה שישנה אצל הסבא, עוברת אצל הנכדים, כפי שמצאנו חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה
אם אלה הדברים, אני חושב בס"ד שזה כוונת המדרש, למרות שעוד לא מצאתי לזה סימוכין:
המדרש מופיע בילקוט שמעוני(פרשת וזאת נברכה), אומרים חז"ל על הפסוק –(דברים לג, ב) וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ בשעה שביקש הקב"ה ליתן תורה לעם ישראל, נסתובב קודם אצל כל אומות העולם, ושאל אותם, אם רוצים לקבל תורה.
בא אצל עשיו ושאל – רוצים לקבל תורה ?
שאלו- מה כתיב בה ?
אמר להם – לא תרצח.
אמרו לו – איך אנחנו יכולים, כל עצמן של אלו, אביהן רוצח הוא. והבטיחו"על חרבך תחיה".
הלך אצל בני עמון. אמר להם – מקבלים אתם את התורה ?
שאלו – מה כתיב בה ?
אמר להם – לא תנאף.
אמרו לו – איך אני יכולים!? כל עצמה של ערוה שלהם, שנאמר ותַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן, כל המציאות באה מהסבא שלנו, אז איך אני יכולים בלי לנאוף ?!
הלך אצל בני-ישמעאל, אמר להם – מקבלים אתם את התורה ?
אמרו לו – מה כתיב בה ?
אמר להם – לא תגנוב.
אמרו לו – איך אנחנו יכולים ? כל עצמם של אלו, ליסטים הוא, שנאמר וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם.
אף פעם לא הבנתי את המדרש הזה. בגלל שסבא שלו היה רוצח, לכן הוא חייב להיות רוצח ? בגלל שהסבא שלו היה נואף, הוא חייב להיות נואף ?
סבא שלך היה רוצח, היה נואף, אבל אתה תיגמל מזה. אתה תהיה אחרת!
באים אומות העולם ואומרים – ריבונו של עולם, אתה הרי יודע, שאם הסבא שלנו היה רוצח, אז הגנים האלה נמצאים בתוכו.
אם הגנים האלה נמצאים בתוכו, אנחנו לא יכולים להתנתק!
אבל זו היתה הטעות שלהם, כי לתורה יש כוח, לנתק גם גנים! לתורה יש כוח לנתק, גם אנשים שמושרשים בדברים רעים. המאור שבתורה, מחזירם למוטב!
הם לא רצו לקבל את התורה, כי הם ידעו שגנים עוברים בירושה. אם באותו רגע, הסבא יש לו גנים של רוצח, אז גם לנכדים תהיה את התכונה הזאת.
אם הסבא הוא נואף, אם הסבא הוא עמון ומואב, אז זאת התכונה שנמצאת שם. אם הסבא הוא ישמעאל, הוא פרא אדם, אז זאת התכונה שנמצאת שם.
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל להבין דבר נפלא ביותר :
כאשר אברהם אבינו, שולח את עבדו אליעזר, למצוא לבנו יצחק שידוך, הוא מצוה אותו(בראשית כד, ג) לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ(ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ...
הוא שולח את אליעזר אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי – מה יש שם ?
כולם עובדי עבודה זרה, הראיה שהוא מגיע ללבן, לבן אומר לו –(בראשית כד, לא) וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים.
אומר רש"י - פניתי הבית. מעבודת אלילים.
הוא ידע שאליעזר עבד אברהם, לא יכנס לבית, אם יש שם עבודה זרה.
שואל הר"ן בדרושים, שואל הכלי יקר במקום – מה הוא מעדיף עובדי עבודה זרה, על אנשים שהמידות שלהם פגומות?
אלה עובדי עבודה זרה!
יציעו לך שידוך גר צדק, היה כומר בכנסיה, ושידוך שני – גנב.
ישאלו אותו – מה אתה מעדיף ? כומר בכנסיה או גנב ?
כומר ?! אין על מה לדבר! גנב ? נו, בסדר, לפחות יש לו כמה גרושים בכיס J
אומר אברהם אבינו – אני לא מרשה לך לקחת אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ, אלא אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ מה זה ?!
אומר הכלי יקר, שם בפרשה – שלושה שותפים באדם – אביו ואמו והקב"ה. מידות עוברות בירושה מאבא לבן. אם האבא קמצן, הבן קמצן והנכד קמצן, זה תורשתי לדורות. אם לאבא יש מידות מושחתות, זה עובר לילדים, כי שני המידות האלה – אביו ואמו, זה מושרש בילד.
השקפה ? זה דבר שמשתנה. הראיה – אברהם אבינו בעצמו, מראה לך את השינוי – אבא שלו היה היצרן של עבודה זרה, והוא עצמו נעשה מאמין.
אומר אברהם אבינו לאליעזר – תלך בבקשה אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי, הם עובדי עבודה זרה, אבל לפחות המידות שלהם לא מושחתות. עובדי עבודה זרה, אפשר להפוך אותם ברגע.
שאלתי את עצמי, מאיפה אברהם אבינו לקח את זה, שאת המידות של עבודה זרה, אפשר לשנות ? ומאיפה הוא לקח, שהמידות עוברות בירושה ?
אפשר להגיד דבר פשוט – אברהם אבינו הכל ידע J
חשבתי לומר, ואחרי זה ראיתי בספר מקדש מרדכי, שכותב את זה כפשוטו – הסיבה לכך היא, שאברהם אבינו הסתכל, מה עשה הקב"ה – בדור המבול, הלך הקב"ה והשמיד את כל העולם, למה ?
כי היה להם גם עריות וגם גזל.
אמר הקב"ה – אם המידות מושחתות וגם גזל, אין להם תקנה. מאבא לבן, אין להם תקנה. צריכים להשחית אותם ולמחוק אותם מהעולם.
מגיעים לדור הפלגה, אומר המקדש מרדכי, כולם עובדי עבודה זרה, כולם מתחילים למרוד בקב"ה.
מורדים בי ?! ברגע אחד אני יכל לפזר אותם, אני מבלבל להם את שפתם, וניגמר כל הסיפור.
יוצא, אומר הספר מקדש מרדכי, כשאברהם אבינו הולך להתבונן, איזה שידוך לקחת, הוא מסתכל מה הקב"ה עושה.
אומרים חז"ל במדרש(פרשת משפטים) – אמר הקב"ה לנח - אני רוצה לתת להם תורה. המאור שבתורה יחזיר אותם.
אמרו לו - וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ.
אתם רוצים להישאר מושחתים, אין לזה תקנה. אין תקנה, אלא להשמיד אותם.
כשמדובר בהשקפות, מורדים בקב"ה, רוצים להקים מגדל, מבלבלים את לשונם, ובזה הכל מתפזרים והכל בא על מקומו בשלום.
אם אלה הדברים, בס"ד בואו ונראה את המידה הזאת, אצל אומות העולם גם בטובה :
מידה טובה שישנה אצל אומות העולם מחלחלת גם במידה טובה וגם במידה רעה, באותו בן-אדם.
אם יש לך אצל גוי מידה רעה, היא עובדת לדורות, ואם יש לו מידה טובה, גם היא עובדת לדורות. פלא מופלא!
אומרת התורה(פרשת נח י, יא) - מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח.
רבותי, מה פתאום הוא יצא ? כולם מתאגדים למרוד בקב"ה, אז יצא נמרוד, הוא החל להיות גיבור ציד. כולם מצטרפים אליו. אחד יצא – קוראים לו אשור.
מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח.
אומר רש"י - מן הארץ. כיון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד, ומורדין במקום לבנות המגדל, יצא מתוכם.
אם ככה, אמר הקב"ה – אני אשלם לך. מה הוא ישלם לו ?
אומר המדרש רבה – כיון שראה אותם באים לחלוק על הקב"ה, ברח מהם והלך לארץ אחרת. אמר הקב"ה אתה יצאת מארבע ארצות, חייך שאני פורע לך, ונותן לך ארבע ארצות – את נינווה את כלח ואת רסן. מידה כנגד מידה.
אומר הרשב"ם(פרשת נח) – ולא תמצא בעולמו של הקב"ה עיר גדולה, כמו נינוה.
שואל החזקוני – ובמה זכה לכך אשור ?
אין לך אומה אחת, בכל אומות העולם, שהקב"ה שלח לה נביא ישראל, כדי להחזיר אותם בתשובה. מכל העולמות, אף אחד לא.
הקב"ה לא נתן לאף אחד, לבוא ולהחזיר אותם בתשובה, את מי הוא שולח ?
הוא שולח את יונה לנינווה, ואומר להם - רבותי, תפסיקו לגזול, לפני שהקב"ה הופך אתכם.
רבותי, בכל העולם הגויים משחיתים, והקב"ה לא שולח להם נביא, כדי לעורר אותם בתשובה.
אז בלעם הרשע, אומרים חז"ל, הקב"ה ניסה להעמיד נביאים, והוא ראה שזה לא עוזר.
הקראנו בשבוע שעבר, שהעמיד להם הקב"ה את אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי, וראה שזה לא עוזר.
הקב"ה שולח את יונה הנביא לנינווה – רבותי, תתעוררו בתשובה, בעוד 40 יום, נינווה נהפכת!
אומר החזקוני – מה ראה הקב"ה להעמיד לנינווה, נביא מעם ישראל, יותר משאר כל פני האדמה ?
אלא בזכות אשור, שהיה צדיק שבנה את נינוה, דכתיב מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר – מן העצה ההיא יצא אשור, שלא הסכים לדור הפלגה, וצדיק היה.
רבותי, אם הסבא, בדור הפלגה, יוצא מהמחלוקת, תעשו חשבון, כמה מאות שנים עברו, מדור הפלגה ועד נינוה, וההשפעה של אשור, שבנה את העיר הזאת, והאוזן שלו היתה קרויה, כדי לא לחלוק על הקב"ה, ההשפעה הזאת השפיעה מאות שנים אח"כ, על הצאצאים שלו שגרו שם במקום, שיהיו קרובי תשובה, להתעורר מיד לתשובה.
למדנו מכאן, שכאשר ישנה מידה טובה, היא באה מההורים, וכאשר ישנה מידה רעה, היא גם באה מההורים, זה מה שחז"ל מלמדים אותנו.
רבותי, בואו נלמד באותו בן-אדם :
לוט, אומרים חז"ל, שבאותו יום שהגיע לסדום, התמנה להיות שופט. הוא רואה מהחלון בלשכה, שמגיעים מלאכים.
אומרת התורה(בראשית יט, א)- וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה
אומר רש"י - וירא לוט וגו'. מבית אברהם למד לחזר על האורחים.
הוא היה אצל אברהם, אז הוא למד איך לחזר אחר האורחים. אין לגוי מצוה, לחזר אחר האורחים.
כתוב בפסוק -(ג) וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ
מביתו של אברהם אבינו, הוא למד שלא נותנים לאפה לאורחים J
מגיעים מלאכים לביתו של אברהם, הוא שוחט להם בקר, לשון בחרדל... אז הוא למד ממנו, עשה להם משתה וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ
רבותי, הכל בסדר גמור. תראו על מה זה משפיע – הבת שלו, למרות שתושבי סדום אסרו להכניס אורחים, וכל מי שהכניס אורחים, היו הורגים אותו, הבת שלו מסרה את נפשה, עד כדי מוות, בשביל לטפל בעניים.
אומר המדרש - הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה - הַכְּצַעֲקָתָהּ של מי ?
אומרים חז"ל – אותה ריבה. מי זאת הריבה הזאת ?
בתו של לוט.
הבת של לוט, הלכה והחליפה כד אחד, שכל פעם היה מביא לה העני, וממלאת אותו באוכל.
אמר השב"כ של סדום – איך יכל להיות ? אצלנו לא שורדים עניים יותר משלושה ימים. או מתים או עוזבים את העיר. מישהו מתחזק אותו, מישהו נותן לו אוכל!
כתוב בספר איוב, שאת כל העצים, הורידו בסדום, למה ?
כי אוכל אסור למכור לאורחים, לתת להם, גם כן אסור, אז מאיפה הם חיים ?
בדקרו אנשי סדום ומצאו, שכל העניים שמגיעים למקום, לוקחים רוגטקה ויורים על היונים. ברגע שהיונה חוטפת אבן, היא מתה על המקום, ואז עושים יונה על האש עם שני זרדים, ואז יש להם ארוחת ערב J
אמרו אנשים סדום – יונים ??? עקרו את כל העצים בסדום. עץ אחד לא היה.
כתוב שם בספר איוב, שאפילו עיט לא הגיע לסביבה שם.
כתוב במדרש – עתיד הקב"ה להקים את סוכת סדום, ששם יש הרבה עצים... כך כתוב בדברי הנביא.
הבת של לוט מושרשת באהבת אורחים. מוסרת את עצמה למות, כדי לתת לעני אוכל, משמע, שמידה שמושרשת אצל האבות, עוברת גם לאומות העולם, למרות שזה דבר על-טבעי.
גוי שיכניס אורחים, ובת של גוי שתמסור את הנפש, הייתכן דבר כזה ??
מידה שנמצאת אצל ההורים, מושרשת אצל הילדים.
רבותי, תראו עד איזה טירוף, הגיע לוט בדרישה שלו להכניס אורחים :
כותב הרמב"ן – כל אדם מוכן למות, כדי להציל את אשתו ואת בניו.
לוט בשביל הכנסת אורחים, מה מוכן לעשות ???
(בראשית יט, ח) הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי
אומר הרמב"ן – האם ראית בן-אדם כזה ?? הרצון שלו ללכת ולהכניס אורחים, הגיע לרמות כאלה, שהוא מוכן להקריב את שתי הבנות שלו, רק בשביל שהאורחים ישארו.
אבל חז"ל אומרים, שזה הפוך על הפוך – המידה שלו, של הכנסת אורחים, מצד אחד היתה מעלה עליונה, אבל מצד שני, הריצה שלו אחר זנות, שהתחילה אצל מואב. הריצה הזאת אחר זנות, התחילה עוד אצל לוט עצמו.
לא במקרה קרה דבר כזה, שלוט הגיע אל המערה, ושם מצא בקבוק יין, ויש לו את הבנות שלו שמה, זה לא סתם קרה!
אומרים חז"ל – מה פתאום הוא הלך לסדום ?? מכל הערים בסביבה, לא יכל ללכת לתל-אביב, לבאר-שבע לאשקלון?? מה פתאום בחר דוקא את סדום ??
אומרים חז"ל – לא לחינם הלך לו הזרזיר אצל העורב.
אומרת הגמרא(מסכת הוריות י ) – הוא ראה שכל המקום הזה שטוף בזימה, אמר – אהה, זה מקום!
זה המקום שמתאים לך, זה המקום שאתה רודף!
אומרים חז"ל – עכשיו תבין טוב מאוד – אין לך אומה שהפקירה את בנותיה, חוץ ממואב!
הפרשה הקודמת, פרשת בלק, שמזה הגיע פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, מאיפה זה בא ??
בא בלעם, ונותן את העצה, להזנות את בנות מואב, עם עָם ישראל.
רבותי, מאיפה זה יונק ? בנות להזנות עם עָם ישראל ?! מאיפה זה מגיע ?? יש תרבות מינימלית.
אומרים חז"ל – מאז נח, כולם גדרו את עצמם בעריות. פתאום באות הבנות, ומשחיתות את עצמן, מאיפה זה יונק ??
זה יונק מבנות מואב, מהאבא לוט. זה המידה שלו, שבחר בסדום, הושרש בו עריות, בולמוס של עריות.
מאכילים אותו"מבשרו" ובסוף הבנות שלו, מחטיאות את עם ישראל, ללמדך מידה שנמצאת אצל אדם, לטוב או למוטב, מחלחלת לדורות הבאים.
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל להבין דבר נפלא, שאומר ר' חיים מוולוז'ין, בביאורו על פרקי אבות. עפ"י זה, נקשר עוד נושא בפרשה שלנו :
אומר ר' חיים מוולוז'ין – המשנה באבות אומרת(ה, ב) עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ, כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל(עָלָיו) שְׂכַר כֻּלָּם.
המשנה הבאה - עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם
רבותי, במשנה הקודמת, לא קוראים לאברהם –" אברהם אבינו", אלא"אברהם", ובמשנה הבאה, הוא קיבל שדרוג"אברהם אבינו", מה קרה פתאום השינוי הזה ?
אומר ר' חיים מוולוז'ין – אברהם אבינו לא נקרא בשם"אברהם אבינו", אלא רק לאחר שהוא עבר עשרה ניסיונות, וברגע שעבר עשרה ניסיונות, הוא נתן כח ביד כל הצאצאים של עם ישראל, לעבור את כל הניסיונות האלה. הוא נהיה אבא. אם האבא שלנו, נותן את כל הכוחות שיעברו לדורות הבאים, מכאן ניתן הכוח לכל יהודי, הפשוט ביותר, לעמוד על המוקד בשמחה, כשם שעמד אברהם אבינו, באור כשדים, בשמחה. לעקוד את הילדים בשמחה, כפי שאברהם אבינו עקד את הילד שלו בשמחה, ולכן הוא נקרא בשם אברהם אבינו.
הרב ש"ך זצ"ל, תמיד היה מביא את הגמרא(מסכת גיטין נ"ז) – באותו רגע שחנה הקריבה את שבעת הילדים שלה, היא אמרה ליד השביעי שלה – לך אצל אברהם אבינו, ואמור לו – אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות.
שאל הרב ש"ך – מה זה פה תחרות ? אתה אחד אני שבע ?!
לא. אמרה חנה – לך לאברהם אבינו ותגיד לו – בזה שאתה עקדת מזבח אחד, נתת לי כוח לעשות את שבעת המזבחות!!!
אם אלה הדברים רבותי, נוכל להבין טוב מאוד :
ישנו מדרש – בשעה שקיבלו ישראל את התורה, באו אומות העולם, ואמרו לקב"ה – ריבונו של עולם, מה נשתנו ישראל מכל אומה ולשון ? אף אחד לא קיבל את התורה, רק ישראל קיבלו!
אני הייתי בטוח, שהקב"ה יגיד להם – הצעתי לכם ולא רציתם.
אבל לא. מה אמר להם הקב"ה ?
הביאו לי ספר יוחסין שלכם, שנאמר וַיִּתְיַלְּדוּ עַל מִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם.
שואל החתם סופר – יוחסין לתורה ? ממתי לתורה יש ספר יוחסין ?
הגמרא אומרת – ממזר תלמיד חכם, קודם לכהן גדול עם הארץ.
ממתי ספר יוחסין מעניין אותך לקבלת התורה ??
אומר הרב יחיאל מיכל – לא זאת הנקודה. מה הנקודה ?
שאלו אומות העולם – ריבונו של עולם, תגלה לנו את הסוד!! כל אחד שואל מה כתיב בה, האומה היחידה שלא שואלת מה כתוב, זה עם ישראל. מיד אומרים"נעשה ונשמע", למה הם לא שואלים מה כתיב בה ??
אמר להם הקב"ה – הביאו ספר יוחסין.
רבותי, בן-אדם אחרי חמישים יום שיצא ממצרים, לא יכל להגיד"נעשה ונשמע".
"נעשה ונשמע" זה מספר יוחסין. זה בעקידה, שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו, ולא שאל שאלות.
אמש אמרת לי כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, ועכשיו אתה אומר לי וְהַעֲלֵהוּ לְעֹלָה. מה זה?!
ישראל לא שאלו שאלות, אתה יודע למה ? כי יש להם ספר יוחסין. גם אברהם אבינו לא שאל שאלות.
אם אברהם אבינו לא שאל שאלות, אז גם הם לא שואלים שאלות.
הביאו ספר יוחסין שלכם, ואז תבינו, למה עם ישראל אמר –"נעשה ונשמע"!
כי כל המושג זה, הם ינקו אותו מאברהם אבינו.
אתם לא ינקתם. שאמרתי לכם – לא תירצח, אמרתם -"לא מתאים". לא תנאף, אמרתם –"לא מתאים".
עם ישראל לא שאלו אותי שאלות, מיד הם אמרו"נעשה ונשמע", למה ?
כי הם לקחו את הגן הזה, שנמצא אצל אברהם אבינו, זה הספר יוחסין, לכן נקרא אברהם –"אברהם אבינו".
למה הוא נקרא"אבינו" ?
כי הוא הכניס בנו את כל הגנים, של אברהם אבינו.
בא הר יהושע הלר בספרו, ואומר דבר נפלא ביותר – ישנו מדרש(פתיחה לאיכה), אני לא נכנס אליו כרגע, הוא ההיפך ממה שמובא בגמרא.
אומר המדרש – מעשה באחד מחכמי אתונה, ששמע על חכמתם של ילדי ירושלים.
הוא מגיע לירושלים, ופוגש את הירושלמי הראשון במאה שערים – תגיד, יש לי פה שתי גבינות. אחת נחלבה מעז שחורה, ואחת מעז לבנה. בֹא נראה אם תבדיל מה זה מה, אומרים שאתם הירושלמים חכמים.
אומר הילד הירושלמי – חכה רגע. נכנס הביתה ומביא שתי ביצים. בֹא נראה אם תבחין, ביצה אחת הטילה תרנגולת לבנה, והשנייה הטילה תרנגולת שחורה.
שואל הרב יהושע הלר – מה זה הדו-שיח הזה ?? שאל אותו הגוי מאתונה – תגיד, מה השתנו ישראל מכל אומה ולשון??? למה אצלהם הקב"ה בחר אותם, מכל העמים - הם עז לבנה, ואנחנו מבחינת"את עשו שנאתי", אנחנו עיזים שחורות, הוא לא רוצה אותנו ??
והשאלה הנוספת ששואל הרב – למה ישראל הם האומה היחידה שאמרו"נעשה ונשמע", וכל האומות שאלו מה כתיב בה ??
אמר לו הילד – אל תשאל משתי גבינות, תשאל משתי ביצים!
מה ההבדל בין ביצה לבין גבינה ?
בגבינה, אני אף פעם לא יכל לפענח את הגן. בביצה אני יכל לפענח את הגן. איך ?
אם תדגור עליה, תדע איזה תרנגולת הטילה שחורה ואיזה לבנה. אני בגבינה, בחיים לא יכל לדעת.
אתה שואל, מה פתאום אנחנו נבחרנו ?? למה אנחנו אמרנו"נעשה ונשמע" ???
כי יש לנו גן של אברהם אבינו, אנחנו ביצה של אברהם אבינו! באנו מאברהם אבינו, אז יש לנו את הגן להגיד –"נעשה ונשמע".
מה עשה הקב"ה ?
אומר המדרש שוחר טוב בתהילים(מזמור סה) – לקח הקב"ה את הר המוריה, ושם אותו בהר סיני, למה ??
כדי שאנחנו נוכל להגיד"נעשה ונשמע" בלי בעיות.
בהר המוריה, אמר אברהם"נעשה ונשמע", אז יש לכם את הכוח!
כתוספת לזה, לקח הקב"ה את הקרן של האיל, ותקע בה. למה ??
לומר לנו – רבותי, מהקרן של האיל, של יצחק, יהיה לכם כוח להגיד"נעשה ונשמע".
רבותי, אומרים חז"ל במדרש(ויקרא רבה) – מיד לאחר שציווה הקב"ה את אברהם לעקוד את יצחק, נתן לו שתי קרבנות, שנאמר(שמות כט, לט) אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם
אתה אמרת"נעשה ונשמע", אתה לא שאלת שאלות ?? אתן לך מתנה! איזה מתנה ?
תמיד של שחר, ותמיד של בין הערבים.
עקידת יצחק, נתנה לעם ישראל כוח, לעמוד במתן תורה ולומר"נעשה ונשמע" שלא נשאל"מה כתיב בה", כמו אומות העולם!
אז בזכות מה קיבלנו את התורה ???
בזכות שאמרנו"נעשה ונשמע", ולא שאלנו שאלות!
אומר הקב"ה בפרשת השבוע - עוֹלַת תָּמִיד הָעֲשׂוּיָה בְּהַר סִינַי.
איזה עוֹלַת תָּמִיד הָעֲשׂוּיָה בְּהַר סִינַי ?? ממתי יש לך עוֹלַת תָּמִיד הָעֲשׂוּיָה בְּהַר סִינַי ?
עוֹלַת תָּמִיד שקיבלנו בעקדה, היא העֹלה שעזרה לנו בהר סיני, לומר"נעשה ונשמע".
אם ככה למדנו, שהפרשה הזאת, על כל שלוחותיה, גם בפרשה הבאה, גם בפרשה הקודמת, הכל סב מסביב ציר אחד, שמידות טובות שיש אצל ההורים, מחלחלים מצד אחד, ומידות רעות מחלחלות לילדים.
יזכנו הקב"ה, שהמידות הטובות שלנו יחלחלו לילדנו ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.