פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויצא שנת תשע"ה.
עוסקת הפרשה, בהקמת ביתו של יעקב אבינו, בנישואיו לרחל וללאה. הייתי רוצה לעמוד על קטע אחד, מדברי הזוהר הקדוש, בפרשת השבוע, וממנו בע"ה, לנסות ולהסביר נושא אחד בפרשה: הזוהר הקדוש כותב, שרחל אמנו נקראת (בלשונו) – האמא מְעַלְמָא דְאִתְּגַּלְּיָא, ולאה אמנו נקראת השם האמא מְעַלְמָא דְאִתְּכַּסְּיָא.
זה לשונו של הזוהר כאן בפרשה..
כמובן שלא ניכנס לעומק הדברים, כי הדברים קשורים גם לתיקון חצות, תיקון רחל ותיקון לאה... שם מדברים על זה בהרחבה...
אני רוצה רק לעמוד על נקודה קטנה מאוד, להסביר את הדברים, ולהיכנס קצת יותר לעומק.
בשעה שיעקב אבינו מגיע לחרן, ובפעם הראשונה שהוא פוגש את רחל.... אומרים חז"ל על הפסוק {כט, יב} וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ אומר רש"י - כי אחי אביה הוא. קרוב לאביה, כמו (לעיל יג ח) אנשים אחים אנחנו. ומדרשו אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות, ואם אדם כשר הוא, גם אני בן רבקה אחותו הכשרה.
אומר יעקב אבינו לרחל – אם הוא רמאי, גם אני יודע להסתדר עם רמאים... אבל אם אבוא בדרך ישרה, אז אני הבן של רבקה אחותו הכשרה, אם ככה, גם אני יתנהג איתו בישרות.
מה פשר הדבר ?
אומרים חז"ל – בשעה שהגיע יעקב אבינו לחרן, אמרה לו רחל אמנו..."תדע לך, המקום שאתה ניכנס אליו, האנשים בו אינם דוברי אמת"
בשפה שלנו"אנשים רמאים"... הזהירה אותו רחל, שהוא עלול להיכנס למלכודות...
שאל יעקב אבינו – מה כבר הם יכולים לרמות אותי ? הרי אני לא הולך לפתוח כאן עסקים... על איזה סוג של רמאות את מדברת ?
אמרה לו רחל אמנו- תדע לך, גם האבא שלי מסוגל לרמאות אותך!
משום שידעה רחל, שהיא האישה שאמורה להינשא ליעקב, כפי שחז"ל אומרים, שלבן ורקה החליפו ביניהם איגרות, ושם היה כתוב"הגדול לגדולה והקטן לקטנה"..
אז ידעה רחל אמנו, שהיא הקטנה ויעקב הוא הקטן, אז ממילא, היא אמורה להינשא לו...
אמרה לו רחל – דע לך, אבי מסוגל להכניס מתחת לחופה, את לאה לפני, וזה תחום הרמאות שהוא מסוגל לרמאות אותך.
אמר לה יעקב אבינו – אם זה כך, אז אני יפתור את הבעיה... אמסור לך סימנים, והסימנים האלה יהיו בידיך... ובליל הכלולות אני אשאל אותך את הסימנים, ואת תדעי ותעני, וככה תהיה אשתי...
במדרש איכה רבה כתוב אחרת... שם כתוב שרחל, היא זאת שמסרה את הסימנים... אבל מה שכתוב אצלנו במדרש זה, שיעקב אבינו, הוא זה שמסר לה את הסימנים.
מה הסימנים שהוא מסר לה ? אומר הריב"א - חנ"ה = חלה, נידה, הדלקת הנר.
אלו שלושת הסימנים שהוא מסר לה... והמטרה היתה בעצם, ללמד אותה את ההלכות הללו.
כאשר מסרה רחל אמנו את הסימנים לאחותה, היא לא אמרה לה שאלו סימנים... אלא אמרה לה..."אם את נכנסת מתחת לחופה, את צריכה לדעת את ההלכות שכל אשה יהודיה צריכה לדעת"
לכן בשלב מאוחר יותר, כאשר רחל ביקשה ממנה את הדודאים, אומר הספר לב שלום, לר' שלום שבדרון זצ"ל - אמרה לה רחל אמנו {ל, טו} וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי אני לקחתי לך את בעלך!? אני נתתי לך את בעלי!
אבל רחל עשתה את זה כל כך בצניעות, שאפילו לא מסרה לה, שמדובר בסימנים, ולכן זה היה כ"כ טבעי, שלאה תאמר לה הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי....
התוצאה, כידוע לכולם היתה, שרחל מסרה לה את הסימנים, ורק בשעות הבוקר, נודע ליעקב אבינו, שבבית הזה היתה לאה ולא רחל... אומרת התורה {כט, כה} וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה... שואלים חז"ל בגמרא (מסכת מגילה יג, ב) - {בראשית כט-כה} ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא...
הוא לא ידע, אומרת הגמרא, כיון שכל הלילה יעקב קורא לה"רחל..."... והיא עונה... סימנים היא ידעה.... אז הוא היה בטוח, שמי שנמצאת בבית, זו רחל ולא לאה...
בבוקר הוא התעורר וראה שזו לאה... כעס עליה מאוד, ושאל אותה- כל הלילה אני קורא לך רחל, ואת עונה לי... למה ענית לי ??
ענתה לו לאה – כלום יש ספר שאין לו תלמידים ?! כל ספר יש לו תלמידים... דבר זה ממך למדתי... לשון המדרש {בראשית רבה, פרשה ע, אות יח} - בְּצַפְרָא וְהִנֵּה הִיא לֵאָה, אָמַר לָהּ מָה רַמָּיְתָא בַּת רַמָּאָה, לָאו בְּלֵילְיָא הֲוָה קָרֵינָא רָחֵל וְאַתְּ עֲנֵית לִי. אָמְרָה לֵיהּ אִית סַפָּר דְּלֵית לֵיהּ תַּלְמִידִים, לֹא כָךְ הָיָה צוֹוֵחַ לָךְ אֲבוּךְ, עֵשָׂו, וְאַתְּ עָנֵי לֵיהּ.
ממילא, כעבור שבוע ימים... חיכו עד אחרי השבע ברכות, התחתן יעקב אבינו עם רחל...
לא שבע שנים, אלא כעבור שבעה ימים, מהנישואין שלו עם לאה!
לאחר מכן, הוא עבד שבע שנים נוספות... אבל למעשה, הפער בין החתונה עם לאה, לבין החתונה עם רחל, היה שבעה ימים בלבד!
אם אנחנו מבינים נכון את דברי הזוהר, שאומר, שהנישואין עם לאה, היו נישואין בכיסוי... הוא לא ידע שמתחת החופה נמצאת לאה.... בשונה הנישואין עם רחל, שהוא ידע מי נמצאת בבירור.
לכן לאה נקראת האמא מְעַלְמָא דְאִתְּכַּסְּיָא, ואילו רחל נקראת האמא מְעַלְמָא דְאִתְּגַּלְּיָא, כי הנישואין איתה, היו נישואין גלויים וידועים.
עד כאן הדברים שכתובים בדברי הזוהר, וזה הפשט בדברים...
למרות שהראשונה שנכנסה לחופה היתה לאה, ורק לאחר מכן נכנסה רחל אמנו... אומרים חז"ל, שגם בני לאה מודים, שהאמא, היא רחל אמנו.
אעפ" י שנכנסה לפניה לאה, והיא היתה האמא רבת הבנים, עם כל זה, גם בני לאה מודים, שרחל היא עיקרו של בית...
איפה זה מופיע ? אומרת התורה{פרשת ויגש, מו, יט} בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב יוֹסֵף וּבִנְיָמִן אומר רש"י - בני רחל אשת יעקב. ובכולן לא נאמר בהן אשת אלא שהיתה עיקרו של בית.
בשעה שיהודה מדבר עם יוסף, ומסביר לו עד כמה קשה היה להביא את בנימין... הוא מביא את דברי יעקב אבינו... {מד, כז} אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי... אומר הרמב"ן -{מד, כז} אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי... יעקב לא לקח אשה מדעתו רק רחל וזה טעם ילדה לי"אשתי" כי לא נולדו לי מאשה אשר היא אשתי ברצוני רק שנים ושמתי אהבתי בהם כאלו הם יחידים לי והשאר כבני פילגשים הם אלי ואחיו מת וזה לבדו בני יחידי אשר אהבתי ולכן יקדים הכתוב רחל ללאה כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל (רות ד יא) ויקרא לרחל וללאה השדה (לעיל לא ד) כי היא הקודמת במחשבתו ואמרו המפרשים כי לכך יאמר בסדר הזה (להלן מו יט) בני רחל אשת יעקב כי היא תקרא אשתו באמת בלא מרמה...
אומר המדרש {במדבר רבה פרשה יד, אות ח} - (במדבר ז, סא): קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, אַל תִּקְרֵי קַעֲרַת אֶלָּא עֲקֶרֶת, כְּנֶגֶד רָחֵל שֶׁהָיְתָה עֲקֶרֶת הַבַּיִת, הִיא הָיְתָה עִקַּר בֵּיתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מו, יט): בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב יוֹסֵף וּבִנְיָמִן, וְאוֹמֵר (בראשית מח, ז): מֵתָה עָלַי רָחֵל. נאמר בזוהר הקדוש {פרשת ויצא, קנ"א, ע"א}-{תהילים קיג}מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ. מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת, דָּא רָחֵל דְּאִיהִי עִקְרָא דְבֵיתָא. אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה, דָּא לֵאָה.
ולא עוד, אומרים חז"ל, שאפילו בני לאה מודים בדבר – גם בני לאה מודים, שרחל אמנו היא העיקר..
איפה זה מופיע ? {לא, ד} וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ אומר רש"י - ויקרא לרחל וללאה. לרחל תחלה ואחר כך ללאה שהיא היתה עקרת הבית, שבשבילה נזדוג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בעז ובית דינו משבט יהודה אומרים (רות ד יא) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגו', הקדימו רחל ללאה. אומר רש"י {מגילת רות ד, יא} - כרחל וכלאה. אף על פי שהיו משבט יהודה ומבני לאה מודים הם על רחל שהיתה עיקרה של בית והקדימו רחל ללאה.
שוב רש"י חוזר על אותו רעיון, שכולם מודים שרחל היא עיקרו של בית. אני מקריא עוד קטע אחד, רק כדי להעשיר לנו את הידע {בראשית רבה, פרשה עא, אות ב}- וְרָחֵל עֲקָרָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּרָה רָחֵל.
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רֹב מְסֻבִּין עִקָּר שֶׁל לֵאָה הָיוּ, לְפִיכָךְ עוֹשִׂים רָחֵל עִקָּר, וְרָחֵל עֲקָרָה, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים תְּלוּיִין בְּרָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ (ירמיה לא, טו): רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְלֹא סוֹף דָּבָר לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בְּנָה (עמוס ה, טו): אוּלַי יֶחֱנַן ה' צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף. וְלֹא סוֹף דָּבָר לְשֵׁם בְּנָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם. לאחר המקבץ הזה, נוכל בע"ה, להתחיל ולפתח את הנושא, בכיוון מאוד מענין:
אני אומַר את היסוד, אולי דיברנו עליו בעבר, אבל הייתי רוצה להציג אותו...
ישנו כלל שמופיע בגמרא (מסכת יומא) שאומר, שכשאר התורה כותבת סיפרה, ואתה לא צריך את הסיפרה... התורה דורשת שוויון. פירוש הדבר – אם התורה מונה את מספר השבט, כלומר... הם היו 28,560.... אז בלי שהתורה תכתוב את זה, אתה לא תדע כמה יש שם...
אבל ישנם דברים, שאלמלא התורה לא היתה כותבת אותם, גם היית יודע אותם... למשל :
הגמרא (מסכת נידה) אומרת, שמיעוט רבים זה שנים. אז אם התורה כותבת רבים, אז אתה מבין שזה שתים. שואלת הגמרא – אם ככה, למה בקרבנות שמביאים ביום הכיפורים, אותם שני שעירים, שאחד לה' ואחד לעזאזל... חוזרת הסיפרה שתים, שלוש פעמים, שנאמר {ויקרא טז, ה} וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה...{ז} וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: {ח} וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת שואלת הגמרא – אותה משמעות, אם יהיה כתוב סיפרה, או שלא יהיה כתוב סיפרה... למה ?
כי מיעוט רבים זה שתים.
אם מיעוט רבים זה שתים, אז בכל מצב שאתה אומר שעירים, זה שתים... אז למה התורה חוזרת שלוש פעמים על הסיפרה שתים ?
למה התורה חוזרת על זה שלוש פעמים ? אומרת הגמרא – התורה דורשת שוויון בשלושה דברים – שווים במראה, שווים בקומה, ושווים בדמים.
בפרשת בהעלותך, מצוה הקב"ה לעשות שתי חצוצרות כסף, שנאמר {במדבר י, ב} עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף...
למה נאמר שְׁתֵּי ? יכלת להגיד עֲשֵׂה לְךָ חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף... ואתה מבין שמדובר בשתי חצוצרות... למה התורה חוזרת ואומרת לעשות שתי חצוצרות ? אומר הספרי – כי התורה דורשת, שהחצוצרות תהינה שוות.
אתה לא יכל לעשות שחצוצרה אחת תהיה 80 ס"מ אורך, והשניה תהיה 60 ס"מ... מקום שלישי שמצאנו, מופיע בפרשת מטות... מלחמת מדין... נאמר בתורה {במדבר לא, ח} וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב. שואל רש"י - חמשת מלכי מדין. וכי איני רואה שחמשה מנה הכתוב, למה הזקק לומר חמשת, אלא ללמדך ששוו כלם בעצה והשוו כלם בפרענות. בלעם הלך שם לטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל בעצתו, ויצא ממדין לקראת ישראל ומשיאן עצה רעה. אמר להם אם כשהייתם ששים רבוא לא יכלתם להם, ועכשיו בשנים עשר אלף אתם באים להלחם. נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו.
אם ככה, למדנו משלושה מקומות – יש לנו את השעירים, יש לנו את החצוצרות, ויש לנו את חמשת מלכי מדין, שהסיפרה באה ללמד אותנו, דרישה של שוויון.
אם אלה הדברים, בא המדרש בפרשת השבוע, ושואל שאלה עצומה על הפסוק {כט, טז} וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.
בשביל מה אתה צריך לכתוב לי פה את הסיפרה ? תאמר וּלְלָבָן בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. ואם אתה כותב לי סיפרה, זה בא ללמד אותך, שהתורה דורשת שוויון, הם היו שווים ?
לכאורה, זו שאלת המדרש...
אז בשלמא כאן, אם היה כתוב רק וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת.... היה אפשר להסתדר עם זה ולומר, שאולי ללבן יש עשר בנות, והתורה מדברת רק על שתי בנות... לכן התורה כותבת וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל, כי היא עוסקת רק בשתים האלה...
אבל כולנו יודעים, שבמגילת רות, חוזרת המגילה עוד פעם על אותו דבר {רות ד, יא} וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם
למה כאן כתוב את הסיפרה ? כאן ודאי שאפשר להסתדר בלי הסיפרה, כי כבר כאן אתה יודע שעם ישראל, נבנה מלאה ורחל... אז תכתוב אֲשֶׁר בָּנוּ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל... למה לכתוב את הסיפרה ?
ואם אתה רואה שהתורה כותבת סיפרה, פירוש הדבר, שהתורה דורשת שוויון. יש שוויון בין רחל ולאה. אם יש שוויון בין רחל ללאה, בא המדרש ושואל – איפה הם שוות ? אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה ע, יד} - וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת (בראשית כט, טז), כִּשְׁתֵּי קוֹרוֹת מְפֻלָּשׁוֹת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, זוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים. זוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים. מִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת. מִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים. מִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים. מִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת. מִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת. קָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת וְקָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת. מִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה שַׁבָּת וּמִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה אֶת הַשַׁבָּת. לָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת וְלָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת, לֵילוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וְלֵילוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב לְלֵאָה, לֵילוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן וְלֵילוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי לְרָחֵל...
עד כאן דברי המדרש...
לאחר ההקדמה הנפלאה הזו, אני רוצה לצטט שאלה נפלאה ביותר, שמובאת בספר חקרי לב. חיבר אותו ר' אריה לייב היימן. בחיי חיותו, לפני 11-12 שנים, יצא הכרך הראשון, ולאחר פטירתו, כמדומני, יצא הכרך השני, ולאחרונה, לפני חצי שנה, יצא כרך נוסף על המועדים... הוא לא זכה להשאיר זרע של קיימא, ויהיו הדברים האלה, לע"נ הטהורה.
התעוררתי לדברים שלו, השבוע, כיון שראיתי מאמר שלו על המועדים, על חנוכה, והוא מפנה שם, למאמר שלו בפרשת ויצא, שמהווה השלמה, לרעיון שאנחנו עכשיו רוצים לעסוק בו... שואל הספר חקרי לב שאלה מאוד יפה– חז"ל במדרש עושים השוואות בין רחל ללאה... אבל בשלושת הקדקודים של עם ישראל, אין לרחל אמנו שום חלק.
המשנה באבות אומרת... גמרא במסכת יומא – שְׁלֹשָׁה כְתָרִים הֵם: כֶּתֶר תּוֹרָה, כֶּתֶר כְּהוּנָה וְכֶתֶר מַלְכוּת.
כולם שייכים ללאה בלבד.
מצאת הורגי אריות... מצאת מחלקי ארצות...מצאת קרבן בשבת... אבל בשלושת הכתרים של עם ישראל, אין לרחל אמנו שום חלק. רחל אמנו לא נמצאת שם... למה ?
כי אם אתה מדבר איתי על כתר תורה... מי שנתן את התורה לעם ישראל, היה משה רבינו.
נכון שבשלב הבא משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ... יהושע כבר כן קשור לרחל, אבל נותן התורה של עם ישראל, מי ניבחר להיות ??
משה רבינו!
למי הוא שייך ?
לשבט לוי. שבט לוי, הוא השבט שדרכו באה תורה לעם ישראל.
כתב כהונה למי ניתן ?
לאהרון הכהן... גם הוא משבט לוי.
אין לרחל אמנו, שום קשר לענין הכהונה.
וכתר מלכות ?
אמנם שאול היה מלך, אבל הוא היה מלך לזמן קצוב.... אלמלא עם ישראל לא היה מבקש מלך, שאול לא היה מתמנה.
למעשה, האיש שרצה הקב"ה, מראשית הבריאה שיהיה מלך, הוא דוד המלך...
ידוע מה שהמדרש אומר (ילקוט שמעוני, פרשת בראשית), שאדם הראשון ראה את נשמת דוד, וראה שכל חיותו זה שלוש שעות.... אמר אדם הראשון – מלך של עם ישראל, יחיה שלוש שעות בלבד ?!... נתן לו 70 שנה מחייו.
כל שלושת הקדקודים האלה, שייכים אך ורק ללאה אמנו.. אם ככה, הוא שואל שאלה עצומה – אם את הכל אתה משייך ללאה אמנו, אז מה אתה אומר שהם בנו שתיהם את בית ישראל ?
אמרנו שאיפה שמופיעה סיפרה, צריך שוויון ביניהם... איפה השוויון ? אם אתה רוצה להעצים את השאלה, מאותו מדרש... פיסקה אחת אחרי, אומר המדרש - וְשֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, גְּדוֹלָה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, כְּהֻנָּה לְעוֹלָם וּמַלְכוּת לְעוֹלָם, דִּכְתִיב (יואל ד, כ): וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וגו', וּכְתִיב (תהלים קלב, יד): זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד. וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל, קְטַנָּה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, יוֹסֵף לְשָׁעָה, שָׁאוּל לְשָׁעָה, וְשִׁילֹה לְשָׁעָה, (תהלים עח, סז): וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר.
כהונה, אומר הפסוק {דברי הימים א' – כג, יג} וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא וּבָנָיו עַד עוֹלָם.
מלכות, נאמר בפסוק {דברי הימים ב' – יג, ה}כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח.
אם ככה יוצא, שהקב"ה נתן מלכות נצחית לצאצאי לאה, וגם כהונה נצחית לצאצאי לאה...
תורה מונחת בקרן זווית, כל הרוצה יבוא ויטול...נכון, משה רבינו היה נותן התורה, אבל משם ואילך, כל הרוצה, יבוא ויטול... ממילא, שואל הספר חקרי לב, שאלה עצומה – אם אתה אומר, ששתיהם בנו את בית ישראל, ונאמר בפרשה וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת (בראשית כט, טז), והמדרש מחפש את השוויון בין רחל ולאה... אז איפה באמת השוויון ?!
הרי המדרש בעצמו אומר, שמתנותיה של לאה, שהיתה הגדולה, היו גדולות, ואילו לרחל שהיתה קטנה, מתנותיה קטנות...
מה יש לרחל אמנו ?... המלוכה של שאול ?! זמן קצוב היתה... אם ככה, הוא שואל – איפה מצאת את השוויון, אשר בנו שתיהם את בית ישראל ? בואו נתחיל בע"ה, שלב אחרי שלב, ונראה עד כמה הדברים נפלאים ביותר: ישנה גמרא (מסכת שבת פח, א) מפורסמת מאוד, שעוסקת במעמד הר סיני - {שמות יט-יז} ויתיצבו בתחתית ההר א''ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב''ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א''ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ''כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב {אסתר ט-כז} קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר.. אומר רש"י- מודעא רבה. שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקיבלוה באונס.
אם יבואו ושאלו אתכם – למה לא קיימתם את התורה, יש לכם תשובה מסודרת.
מה התשובה המסורת ?
שאנסו אתכם לקבל את התורה. כפו עליכם הר כגיגית עוד אומר רש"י - בימי אחשורוש. מאהבת הנס שנעשה להם.
עם ישראל, מאהבת הנס שנעשה להם בגזירת המן, קיבלו את התורה מאהבה.
רבותי, מה הפער, ממעמד הר סיני, ועד למרדכי ואסתר ?
הפער הוא 950 שנה..... 950 שנה, עם ישראל אומר"כפו עלינו"...החל ממרדכי ואסתר, עם ישראל קיבל את התורה מאהבה.
רבותי, לא היו ניסים בתווך ?!
40 שנה במדבר, שכל יום ירד להם מן ? 40 שנה, שהיה להם את בארה של מרים ? 40 שנה, שענני הכבוד היו מכבסים ומגהצים את בגדיהם ?
זה לא מספיק ניסים ?!
לא...
צריכים את הנס של מרדכי ואסתר, כדי שעם ישראל יקבל על עצמו, את התורה מאהבה... מה הולך כאן ??? שאלה נוספת שאנחנו רוצים להציג: אומרת התורה בפרשת פינחס – {יא}פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי{יב} לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: {יג} וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מה פתאום עכשיו פינחס התכהן ? למה הוא לא נתכהן ביחד עם אהרון ? אומר רש"י - ברית כהנת עולם. שאף על פי שכבר נתנה כהנה לזרעו של אהרן, לא נתנה אלא לאהרן ולבניו, שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן, אבל פנחס שנלד קודם לכן ולא נמשח, לא בא לכלל כהנה עד כאן. וכן שנינו בזבחים (קא, ב) לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי.
יוצא, שפנחס נישאר הכהן היחיד שלא התכהן, והרבה מפרשים דנים שם, איך יכל להיות שהוא לא התכהן...
התשובה שרובם נוקטים היא - כי הוא היה קטן מידי, ומאוחר יותר, כבר לא משכו אותו...
אומר הספר חקרי לב – אני לא מבין... ארבעים שנה, הוא רואה את בני משפחת הכהנים משרתים... כולם עובדים במשכן ומביאים קרבנות... והוא פנחס, בנו של אלעזר, לא יכל לשרת...
זאת אומרת, שסיבבה ההשגחה העליונה, שפנחס לא התכהן, עד מתי שהוא יעשה את המעשה הזה, עם זמרי בן סלוא וכזבי בת צור... וכתוצאה מהמעשה הזה, הוא יתכהן, ולא בגלל שהוא בן של אלעזר הכהן.
מכל עם ישראל, שראה את המעשה הזה, של זמרי בן סלוא, אף אחד לא זכר את ההלכה... {שמות לג, יא}...יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.. לא עזב את משה רבינו לרגע...
כשהגיע זמרי עם כזבי בת צור, ואמר למשה רבינו – זו מותרת או אסורה ? ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התיר לך?! נעלמה ממשה רבינו ההלכה... במקום שיהושע יגיד למשה"אתה לימדת אותנו את ההלכה"
יהושע לא אומר שום דבר... מי הוא האומר ?
האומר הוא פינחס... לֹא כָךְ לִמַּדְתַנִּי בְּרִדְתְּךָ מֵהַר סִינַי: הַבּוֹעֵל אֲרָמִית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. אֲמַר לֵיהּ: קַרְיָנָא דְּאִיגַרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַרְוַנְקָא – אתה תבצע את זה, הלכה למעשה!
זאת אומרת, שהקב"ה הותיר אותו, שהוא יהיה היחידי שיזכור את ההלכה, ויחידי מכל משפחת הכהונה שלא נתכהן... מה פשר הדבר ??
שאלתו של הספר חקרי לב. שאלה נוספת במקבץ הזה, בס"ד : חז"ל אומרים לנו, בפרקי דרבי אליעזר (פרק כט), שלאחר המעשה של הריגת כזבי בת צור וזמרי בן סלוא - אמר הקב"ה לאליהו הנביא"אתה הולך לכל ברית וברית".
מה קשור אליהו הנביא לכל הסיפור הזה ?
משום שהנשמה של פינחס, נכנסה בתוך אליהו הנביא, והוא חי לנצח! נשאלת השאלה – האם זה עונש לאליהו הנביא ? או שזה שכר לאליהו הנביא ?
מה מונח בדבר ? שאלה נוספת במקבץ הזה, לפני שנגיע לישוב הדברים בע"ה:
ידוע לכולם, שבפרשת מטות, מבקשים בני גד ובני ראובן, נחלה בעבר הירדן... משה רבינו בהתחלה, כועס עליהם מאוד... הם רוצים למנוע את הכניסה לארץ ישראל... משה חושב, שהם הולכים לעשות כמעשי המרגלים... משה רבינו נוזף בהם קשות... ואחרי זה הם באים ואומרים"מה פתאום, אנחנו נילחם... לא נפרוש מהמלחמה...", אבל דבר אחד הם עוד אומרים – אנחנו נחכה, עד שעם ישראל ינחל את הנחלה בארץ ישראל, ואז אנחנו נתיישב בעבר הירדן...
הולך משה רבינו, ומצרף אליהם חצי משבט מנשה...
מנשה לכאורה, לא ביקש....
אם הוא לא ביקש, למה אתה מצרף אותו ?!
אתה נוזף באלה שמבקשים נחלה בעבר הירדן, אחרי שמבטיחים לך שהם ישתתפו עם עַם ישראל במלחמה' וינחילו את הארץ לכולם, הולך משה, ומצרף אליהם את חצי שבט מנשה... כמובן השאלה שנשאלת היא – מה פתאום הוא בחר דוקא את חצי שבט מנשה מכולם ?
אז ידוע מה שמובא בחיד"א, בשם האר"י הקדוש, ובעוד כמה מפרשים – הקב"ה לא רצה שהם יכנסו לארץ ישראל, הוא סיבב את זה, שהם יבקשו את זה...
בעצם רצונו של הקב"ה היה, שאנשים שיש להם, איזה פגם קל כלשהו, בגזע הייחוס שלהם, לא יהיו בארץ ישראל, בשעת ייסוד ארץ ישראל...
ולכן הוא מצא אצל ראובן, את הפגם של בני תמורה, והוא מצא אצל גד, גם כן מעין זה.... וחצי שבט מנשה, היות ויוסף הצדיק היה נשוי לאסנת, ואסנת כידוע לכולם, נולדה משכם בן חמור... ידע משה רבינו, במי היה משהו משכם בן חמור, ולמי שהיה נקי לגמרי, הוא נישאר בארץ ישראל....
לכן שם משה רבינו, את חצי שבט המנשה, מחוץ לגבולות ארץ ישראל... השאלה האחרונה במקבץ הזה בס"ד.... הם פסוקים שהתורה עוסקת בבניית המשכן, ואותם פסוקים, בשעת בניית המשכן, שבנה שלמה המלך: אומרת התורה {שמות לא, ב}רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: {ג} וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה....{ו} וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ
הולך הקב"ה, ואומר למשה רבינו, שהממונה על עשיית המשכן, יהיה בצלאל.
בצלאל, אומרים רבותינו, היה יודע לכוון באותם אותיות, שבהם הקב"ה ברא שמים וארץ... תכונות מיוחדות מאוד, של ילד בן 13....
ואומרים חז"ל, שזה היה בזכות המסירות נפש, של בצלאל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר.... חור מסר את נפשו בחטא העגל, וזכה שהבן שלו, יהיה מבוני המשכן, שנועד לכפרה על חטא העגל. וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן...
הבכיר שבשבטים, עם הירוד שבשבטים... ללמדך, שלכולם יש חלק בעשיית המשכן. במשכן זה היה כך, והדבר חוזר על עצמו פעם נוספת, בבניית המקדש: אומר הפסוק {מלכים א' – ז, יג}וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר: {יד} בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ בספר דברי הימי ב' {ב, יב} אומר הפסוק - וְעַתָּה שָׁלַחְתִּי אִישׁ חָכָם יוֹדֵעַ בִּינָה לְחוּרָם אָבִי: {יג} בֶּן אִשָּׁה מִן בְּנוֹת דָּן וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף בַּנְּחֹשֶׁת בַּבַּרְזֶל בָּאֲבָנִים וּבָעֵצִים בָּאַרְגָּמָן בַּתְּכֵלֶת וּבַבּוּץ וּבַכַּרְמִיל וּלְפַתֵּחַ כָּל פִּתּוּחַ וְלַחְשֹׁב כָּל מַחֲשָׁבֶת אֲשֶׁר יִנָּתֶן לוֹ עִם חֲכָמֶיךָ וְחַכְמֵי אֲדֹנִי דָּוִיד אָבִיךָ. אומר רש"י במקום - בן אשה. אלמנה היתה : מן בנות דן. משבט דן : ואביו איש צורי. יהודי היה יושב בצור דוגמא עובד אדום הגתי (שמואל ב' ו) שהיה יושב בגת ולוי היה ובמלכים (א ז) כתיב ובן אשה אלמנה ממטה נפתלי ואביו איש צורי אלא אמו מדן ואביו מנפתלי ומה צריך לייחס מאיזה שבט היה אביו ואמו זהו שכתוב (בראשית ל') דנני אלהים וגם נפתולי אלהים וגו' אמרה רחל מעתה עקמתי פתולים עקמומיות עשיתי עד שאני יכולה לדמות עצמי ללאה אחותי אם לאה תתפאר בבצלאל בנה שיעשה המשכן יצטרך להשתתף במלאכתו אחד מבני דן שנא ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן ואם שלמה בן אחותי יבנה בית המקדש צריך להשתתף עמו מבני דן ונפתלי. יוצא מדברי רש"י, שהקב"ה עושה"פיתולים", שבדבר שקיבלה לאה, תקבל גם רחל. מכאן יש לנו אבן יסוד – בכל דבר שזכתה בו לאה, זכתה בו גם רחל!
רק צריך לחפש... נפתולי אלהים נפתלתי – יש פיתולים, עד שמגיעים למטרה.... אבל אין מצב כזה, שיהיה חלק ללאה, ולרחל לא יהיה.... רבותי, אם ככה, בואו ונחזור בחזרה, לנקודת ההתחלה : שאלנו - שלושת הקדקודים של כהונה, ושל תורה ושל מלכות, כולם שייכים ללאה... איפה לרחל יש בזה חלק ? התשובה היא פשוטה... רבותי, שימו לב:
950 שנה, היו צריכים להמתין, לקבלת התורה מאהבה... אתם יודעים למה ?
כי קבלת התורה מאת משה רבינו, היתה בכפיה, כפו עליהם את ההר... היו צריכים לכפות הר כגיגית. למה ?
כי גם משה רבינו, שנולד משבט לוי, נולד ע"י לאה, שהוכנסה ליעקב אבינו בכפיה!
הוא לא רצה להתחתן איתה... הוא רצה להתחתן עם רחל אמנו!
רק מה קרה ?
סיבבה ההשגחה העליונה, שהנישואין של יעקב אבינו, אומר הזוהר, יהיו נישואין מְעַלְמָא דְאִתְּכַּסְּיָא.... זה לא נעשה ברצון... זה לא נעשה באהבה...
אם כל המהות של לאה, נעשה בכפיה, אז קבלת התורה ע"י משה רבינו, גם היא נעשתה בכפיה, שכפו עליהם הר כגיגית!
מתי תהיה ההשלמה, של קבלת התורה באהבה ?!
950 שנה מאוחר יותר... אומר רש"י {שם בגמרא} – מאהבת הנס.
מה זאת אומרת מאהבת הנס ? היו ניסי ארנון, ניסי מצרים... כל אלו לא נחשבים ניסים ?!
נכון שגם זה נחשב ניסים, אבל צריך לתת לרחל אמנו את חלקה בקבלת התורה.
קבלת התורה בכפיה, אומרת לנו הגמרא, יש מודעא רבה לאורייתא, שכולם יכולים להגיד"כפית עלינו הר כגיגית".
מתי תהיה ההשלמה, שנוכל לומר – ריבונו של עולם, וּמַלְכוּתוֹ בְּרָצוֹן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם ???
יבואו בני רחל, שהם מְעַלְמָא דְאִתְּגַּלְּיָא, שקיבלו את החתונה עם רחל אמו, שזה היה ברצון.... תבוא החתונה ברצון, ותביא את קבלת התורה ברצון!
ממילא, היו צריכים להמתין 950 שנה, מהזמן שהבן של לאה הביא את התורה, ושם זה נעשה בכפיה... עד שהושלמה קבלת התורה, במה הושלמה ?
הושלמה באהבה!
נפסק בשולחן ערוך, שמגילת אסתר, דינה כספר תורה, צריכה שרטוט כספר תורה... וכתוב ברמ"א, שצריכים לקרוא מתוך הכתב, לפני שכותבים...
מה פתאום זכתה מגילת אסתר, שהיא חייבת דינים כספר תורה ?
כי משה רבינו, נותן התורה לעם ישראל, זה ההתחלה של"בכפיה".... אבל ההשלמה של קבלת התורה, היתה בימי מרדכי ואסתר, ולכן דינה של מגילת אסתר, כספר תורה, כמו שנפסק להלכה.
אם ככה קיבלנו, שבחלק הזה, שנקרא כתר תורה, ההתחלה היא ע"י משה רבינו, והסיום הוא, מתי שקיבלו את זה ברצון קִיְמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים על ידי צאצאי רחל אמנו, זה מרדכי ואסתר.
חזרנו לענין הכהונה:
הקב"ה כיהן את כל משפחת הכהונה, חוץ מאדם אחד – פינחס. אומרים חז"ל {שפתי חכמים, מהר"ל....} – שהוא היה קטן מידי, ולא היה ניתן למשוך אותו. אומרת התורה {פרשת וארא. שמות ו, כה}וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם.
מי אלה מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל ? אומר רש"י- מבנות פוטיאל. מזרע יתרו שפטם עגלים לעבודה זרה. ומזרע יוסף שפטפט ביצרו.
למה צריכים להשאיר כהן אחד ולא לכהן אותו ? התשובה לכך היא פשוטה – כי כל הכוהנים שנמשכו עד עכשיו, כולם שייכים לאהרון הכהן, אם ככה, הוא שייך לשבט לוי.
השאיר הקב"ה אחד, מיהו ?
פינחס, שמצד אביו הוא אלעזר, אבל הוא לא התכהן, למה ?
כי עד שלא הרג את זמרי ואת כזבי, לא היה ניתן לכהן אותו, למה ?
כי הקב"ה רצה, שיהיה כהן אחד, שיתייחס למעשה אביו, מצד יוסף. אומרים חז"ל - מבנות פוטיאל. מזרע יוסף שפטפט ביצרו.
הכוח של יוסף, לעמוד בניסיון הזה, נתן את הכוח לפנחס, להרוג את זמרי בן סלוא, ואת כזבי בת צור.
יוצא שהכוח של פינחס, יונק מיוסף הצדיק.
מהי מידתו של יוסף ??? אומרים חז"ל – מידתו של יוסף, היא מידת היסוד, היא שמירת הברית.
אם זו המידה של יוסף, אומר הקב"ה לפנחס, הוא אליהו –"אליהו, אתה תלך לכל ברית מילה"
מה הוא צריך ללכת לכל ברית מילה ? הוא הרי הרג את זמרי וכזבי!
כן... אבל כל זמרי בן סלוא, וכזבי בת צור... מאיפה בא ???
בא מבנות פוטיאל.
בנות פוטיאל, הם בנות יוסף, שפטפט ביצרו!
אם הנשמה הזאת נכנסת עכשיו, בתוך אליהו הנביא, אומר לו הקב"ה – תלך לכל ברית מילה, כי כל המהות של אליהו הנביא, בא מפנחס!
ופנחס מאיפה ינק ??
מצד אחד, הוא אהרון הכהן, ומצד שני הוא יוסף, שפטפט ביצרו. יש לו את השילוב של שניהם. אומר המדרש בפרשת השבוע (בראשית רבה, פרשה עא, אות ט) – למי שייך אליהו הנביא ? מבנות לאה, או מבנות רחל ? אֵלִיָּהוּ מִשֶּׁל מִי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר מִשֶּׁל בִּנְיָמִין, דִּכְתִיב (דברי הימים א ח, כז מ): וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי בִנְיָמִן. רַבִּי נְהוֹרַאי אָמַר מִשֶּׁל גָּד הָיָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א יז, א): וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתּשָׁבֵי גִלְעָד. אָמַר רַבִּי פִּלִּיפִּי בַּר נְהוֹרַאי מַאן חֲזִית לְמֵימַר כֵּן, אֲמַר לֵיהּ דִּכְתִיב (יהושע יג, כה): וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד, מַה מְּקַיֵּם רַבִּי אֶלְעָזָר קְרָא דְרַבִּי נְהוֹרַאי מִתּשָׁבֵי גִלְעָד, מִיּוֹשְׁבֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית הֲוָה. וּמַה מְּקַיֵּם רַבִּי נְהוֹרַאי קְרָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה, אֶלָּא מִדְרָשׁוֹת הֵן, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְעִישׁ עוֹלָמוֹ הָיָה מַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת בְּנֵי יְרֹחָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל עוֹלָמוֹ. פַּעַם אַחַת נֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּדָּבָר, אֵלּוּ אוֹמְרִים מִשֶּׁל גָּד, וְאֵלּוּ אוֹמְרִים מִשֶּׁל בִּנְיָמִין, בָּא וְעָמַד לִפְנֵיהֶם, אָמַר לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ מָה אַתֶּם נֶחְלָקִים עָלַי אֲנִי מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחֵל אָנִי.
רבותי, אם הוא שייך לרחל אמנו, הבנו עכשיו דבר נפלא...
לא רק שהוא מסמל את הענין הזה, שהוא גם כהן מצד אהרון, והוא גם שייך ליוסף הצדיק, ששייך לרחל אמנו... אליהו הוא הראשון שיבוא לבשר על הגאולה, למה ??? התשובה פשוטה מאוד:
חשבתי לומר, לא מצאתי את זה כתוב, אבל אני חושב שאלו הדברים...
חז"ל אומרים -"האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם"
למה הכוונה ?
לא אם אני אומר עכשיו תשובה, בשם ספר זה, זה מביא גאולה, לא.
ב"ה בכל שיעור, אנחנו מציינים מי אומר, והגאולה עדין לא באה... אומר המהר"ל – לא. כאשר הקב"ה מחפש גואל, הוא יחפש גואל שלא מייחס לעצמו דברים. הוא לא אומר"אני עשיתי את זה"... למה ?
כי אם זה אחד שלוקח קרדיט לעצמו, כשתבוא הגאולה, הוא יגיד שהוא עשה אותה.
לכן הקב"ה בחר שמשה רבינו, למה ?
כי משה רבינו לא מייחס לעצמו שום דבר, כמו שנאמר {שמות ב, יט} אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים – אמר משה רבינו"לא באתי לפה סתם, אלא בגלל המצרי שהרגתי" אז מה הכוח שלו ??
הכוח שלו, שהוא לא מייחס שום דבר לעצמו.
רחל אמנו מסרה את הסימנים לאחותה, היא לא אמרה"מסרתי לך את הסימנים".... היא עשתה את זה בטבעיות, היא לא לקחה לעצמה שום קרדיט!
אומר הקב"ה – רחל אמנו לא לקחה לעצמה שום קרדיט ? אליהו הנביא, שיהיה הראשון שיבשר את הגאולה הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.... מי יהיה ?
יהיה מצאצאי רחל אמנו!
רבותי, אם חיברנו חיבור לתורה, שהתחיל אצל משה רבינו ובני לאה, והסתיים אצל בני רחל... אליהו הנביא, כשהוא יגיע, את כל הקושיות והבעיות שיש לנו בתורה, הוא האיש שיענה על כל השאלות שלנו!
אם אלה הדברים, הגענו למלוכה :
במלוכה, הכל שייך לדוד המלך, אבל כולנו יודעים ששאול, היה המלך הראשון שהתמנה...
אם שאול היה המלך הראשון שהתמנה, מי היורש של שאול ?
יהונתן בנו.
בא יהונתן לדוד המלך, ואומר לו – אני לא אהיה מלך. אתה תהיה מלך, ואני אהיה לך למשנה, וגם אבי יודע זאת.
איך יתכן דבר כזה, שהוא נותן לו את המלוכה ???
יהונתן נהרג במלחמה... ודוד סופד אותו... מה הוא אומר ? {שמואל ב' א, כו} צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים מה זאת אומרת - נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים ? אומר הרמ"ע מפאנו – איך יכל להיות אדם, שהמלכות שלו, והוא אומר לחבר שלו"אתה מלך, ואני הסגן שלך"... מֵאַהֲבַת נָשִׁים - מאהבה שאהבה האמא שלי, את האמא שלך, לאה.
מאהבת הנשים הזאת, אתה באת, והגשת לי את המלכות על מגש של כסף.
מה שילם הקב"ה לרחל אמנו ? אומר הגאון מוילנה – {ירמיה לא, טו-טז} כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ.... וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ – המשיח הראשון שיגיע, יהיה משיח בן-יוסף, ורק בשלב הבא, יגיע משיח בן-דוד. כמו שמלך קודם שאול, ורק אחרי זה דוד.
כי לאה, אעפ"י שהיא נכנסה ראשונה, אבל עיקרו של בית היא רחל, שהיא תמיד תהיה ראשונה, ורק לאחר מכן לאה, בגאולה השלמה.
הראשון שיבוא, הוא אליהו הנביא, אחריו משיח בן-יוסף ואחריו משיח בן-דוד. אם אלה הדברים בס"ד, הגענו אל חנוכה:
אפשר כבר להתחיל לדבר על חנוכה... התחילו למכור כבר סופגניותJ
רבותי, ימי החנוכה והפורים חלוקים זה מזה... הטור כותב בסימן תי"ז – אמר לי אחי, ששלושת המועדים כנגד שלושת האבות, ושנים-עשר החודשים, כנגד שנים עשר השבטים.
אבל ישנם שתית מועדים מדרבנן – חנוכה ופורים. למי הם שייכים ?
פסח כנגד אברהם. שבועות כנגד יצחק. סוכות כנגד יעקב. אבל למי שייכים חנוכה ופורים ???
אומרים חז"ל – חנוכה שייך ללאה, ופורים שייל לרחל.
חנוכה שייך ללאה, כי זה נעשה ע"י מתתיהו כהן גדול ובניו – הכהנים משבט לוי.
פורים נעשה ע"י מרדכי ואסתר – מרדכי איש ימיני, שייך לרחל אמנו.
בחנוכה, לא רצו לעקור את הגוף, אלא את הנשמה. הנשמה היא מסתתרת, היא שייכת ללאה, לעַלְמָא דְאִתְּכַּסְּיָא.
בפורים, רצו להרוג את הגוף, רצו להשמיד להרוג ולאבד, את עַלְמָא דְאִתְּגַּלְּיָא, שם הנס בא, ע"י צאצאי רחל אמנו. אם ככה רבותי, בס"ד נוכל לומר דבר נפלא :
כמה ילדים יש ללאה אמנו ?
היא ילדה שישה... אמרנו אם הבנים שמחה זו לאה... אבל מייחסים לה שמונה, כי מצרפים את שתי הילדים של זילפה – גד ואשר.
וכמה יש לרחל אמנו ?
שתי בנים, יוסף ובנימין, אבל מייחסים לה עוד שתים – דן ונפתלי – הקב"ה פיתל אותי, שבכל מקום אני מתחברת עם לאה...
אבל כולנו יודעים, שבפרשת ויחי, מוציא יעקב את יוסף מן השבטים, ומכניס במקומם את מנשה ואת אפרים.. יוצא שיש – מנשה, אפרים, בנימין, דן ונפתלי – חמישה מיוחסים לרחל אמנו.
ימי החנוכה – שמונה. למה ?
כי הנס של חנוכה, שייך לבני לאה.... כמה ילדים היו ללאה ?
שמונה ילדים... ולכן ימי החנוכה, הם שמונה ימים.
פורים, אנחנו יודעים בסך-הכל על יום אחד... אם פורים שושן אז מקסימום זה עוד יום אחד, ואם יש שבת באמצע, אז זה פורים המשולש.... אבל המשנה במסכת מגילה אומרת - מגילה נקראת בי''א בי''ב בי''ג בי''ד בט''ו לא פחות ולא יותר – חמישה ימים, יש אופציה לעשות את ימי הפורים...
אם יש חמישה ימים, תשייך לרחל אמנו!
אם ככה, שמונה ימים של חנוכה, אנחנו נמצאים שייכים ללאה מְעַלְמָא דְאִתְּכַּסְּיָא.
אנחנו ב"ה נכנסנו לחודש כסלו, החודש שעבר עלינו, כולנו יודעים עד כמה הוא היה מר-חשון. היה מר לי באופן אישי, שאיבדתי את אבי זצ"ל, שהשיעור שאמרנו, וכן כל השיעורים שנאמר במהלך השנה, יהיו לע"נ הטהורה, אבי מורי, עטרת ראשי, ר' יצחק אהרון... איש תורה ועמל, שכל חייו שש ושמח בתורה, והחודש הזה היה מר, לכל בית ישראל, באובדנם של ארבעה צדיקים, שנשחטו על קידוש ה', בשכונת הר נוף בירושלים. יזכנו הקב"ה שהחודש החדש שנכנסנו אליו, חוד כסלו, יהיה חודש שהקב"ה יערה עלינו רוח טהרה ממרומים, שנזכה כבר סוף סוף, לבנין בית הבחירה, ושם ידליקו הכהנים את המנורה הטהורה, בבית המקדש שיבנה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.