בס"ד
פרשת תצוה –הנסתרות שבמגילת אסתר - הרב ברוך רוזנבלום תשע"ג.
פרשת השבוע שנקרא ב"ה בשבת זו, פרשת תצוה שנת תשע"ג.
פרשת השבוע פותחת בציווי {כ} וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: {כא} בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כותב בעל הטורים –ואתה תצוה. לא הזכיר משה בזה הסדר משא''כ בכל החומש שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה (חוץ ממשנה תורה) והטעם משום שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת וקללת חכם אפי' על תנאי באה ונתקיים בזה. וכתב צוואה במנורה וכן בתמיד צו את בני ישראל לפי ששניהם נוהגים בכל יום ויש בהם חסרון כיס לפיכך צריך זרוז לכן אמר בהם לשון צוואה. תצוה בגי' נשים צוה רמז להדלקת הנר לנשים חובה בשבת.
השאלה שנשאלת היא - למה בפרשה הזו?
אם הוא אמר לה' מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ, זה יכל להיות גם בפרשת תרומה... פרשת צו, למה דווקא כאן?
אומר הגאון מוילנה - משום שְ – ז' באדר, זה התאריך שמשה רבנו הסתלק מהעולם, ותמיד פרשת תצוה חלה סביב התאריך של ז' באדר...
אז אומרים, שבשבוע הזה ישבו שבעה על משה רבנו, והיות וכך, לכן שמו לא מופיע דווקא בפרשה הזו.
תירוץ נוסף, מביא בעל הטורים – היות ומשה רבנו, ניהל עם הקב"ה דין ודברים, במשך שבעה ימים, אם ליטול את השליחות {ד, י} גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ... שבעה ימים ניהל משא ומתן, ובשבעה ימים האלה, הוא נעתר לקחת את התפקיד... אמר לו הקב"ה רציתי שתהיה כהן גדול, והיות וסירבת לקבל עליך את השליחות, זאת הסיבה שלא תהיה כהן גדול, ואהרון אחיך יהיה... אבל באותם שבעה ימים, משה רבנו כן היה כהן גדול... איזה שבעת ימים?
שבעת ימי המילואים, כיהן משה רבנו ומכאן ואילך, הוא העביר את העבודה לאהרון אחיו.
אנחנו היום בע"ה, רוצים לדבר על פורים... אבל תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם...אני רוצה לעמוד קודם על הפסוק הראשון של וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.
בספר חיי לבב, הוא מביא ששמו של משה רבנו, לא מוזכר בפרשת תצוה... ושמו של אהרון הכהן, לא מופיע בפרשת תרומה.
בכל חומש שמות, מופיע שמו של אהרון הכהן, בפרשת תרומה, לא מופיע.
אומר הספר חיי לבב - הסיבה היא, שאין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה, והיות שמשה רבנו קיבל שתי כּתרים – כתר תורה וכתר מלכות...ואהרון קיבל כתר אחד-כתר כהונה, אז בפרשת תצוה שעוסקת בבגדי הכהן הגדול, ובתפקיד של אהרון הכהן, אז שמו של משה לא מופיע שם, כי אהרון הכהן הוא המלך...אז אם הוא המלך, אז אין מלכות נוגעת בחברתה... אבל משה רבנו שהוא המלך של עם ישראל, שנאמר {דברים לג, ה} וַיְהִי בִישׁוּרוּן מֶלֶךְ... ומשה רבנו הוא עמוד התורה, אז הוא זכה בשני כתרים, אז הוא מופיע בפרשת תרומה ולא בפרשת תצוה.
האור- החיים הקדוש בפרשת השבוע מביא דברי זוהר – ובדרך רמז יתבאר הכתוב על דרך מאמר הובא בספר זוהר חדש (בראשית ח') כי ד' גליות של ישראל כל אחד מהם נגאלו ממנו בזכות אחד, גלות הראשון נגאלו בזכות אברהם אבינו עליו השלום, ב' נגאלו בזכות יצחק, ג' בזכות יעקב, והד' תלוי בזכות משה ולזה נתארך הגלות כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצות אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה.
וזה הוא שרמז הכתוב כאן באומרו ואתה תצוה את בני ישראל על דרך (תהלים צ''א) כי מלאכיו יצוה, או על דרך אומרם ז''ל אין צו אלא מלכות כי הוא ימלוך עלינו לעתיד ותנאי הוא הדבר שיעסקו ישראל בתורה. וזה הוא אומרו ויקחו אליך שמן זית זך ירמוז אל התורה שנמשלה לשמן מה השמן מאיר לעולם כך התורה והם דברי הזוהר שכתבנו בסמוך, ודקדק לומר זך שצריכין לעסוק בתורה לשמה בלי שמרים שהם לקנתר ח''ו או להתגדל וכדומה אלה הם שמריה.
ואולי שירמוז באומרו תצוה על דרך אומרם ז''ל (זהר ח''א פ''ג) כי כל תלמיד חכם יש לו ניצוץ מנשמת משה, ולזה רבותינו ז''ל (סוכה ל''ט.) היו קוראים זה לזה משה כי הוא זה המדבר בבחינת נפש הלומדת תורה, והוא אומרו ואתה תצוה על דרך אומרו (תהלים צ''א) כי מלאכיו יצוה לך שהוא לשון צוותא ליווי לאיש ישראל הנכבדים, וכבר ידעת כי אין חשיבות אלא באמצעות עסק התורה. ובחר ה' לרמוז רמז זה במצוות שמן כי הוא בחינת התורה שהוא אור העולם. דברי אורח חיים הקדוש בפרשת השבוע.
בא, המנחת עני, לבעל הערוך לנר, ומביא את המדרש בתחילת הפרשה:
אומר המדרש {שמות רבה, פרשה לו, ג} - (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהֵא נֵרִי בְּיָדְךָ וְנֵרְךָ בְּיָדִי, וְאֵיזוֹ נֵרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, כג): כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, מַהוּ כִּי נֵר מִצְוָה, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה הוּא כְּאִלּוּ מַדְלִיק נֵר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְחַיֶּה נַפְשׁוֹ שֶׁנִּקְרֵאת נֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם
אומר הערוך לנר, במנחת עני – כל הזכות שלנו בתורה, שהיא נרו של הקב"ה, כל הזכות באה בזכותו של משה רבנו, וזהו וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, לומר כל מה שלוקחים ישראל מהתורה והמצוות, נחשב אליך. וזהו שאמר התנא באבות – מֹשֶׁה זָכָה וְזִיכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: צִדְּקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל. ומה שאמר וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, לומר, שעל האדם להרגיל את עצמו בלימוד התורה לארבעה דברים - שמן, זית, זך, כתית...
שמן – כמו שאמר בלעם הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב – כך השמן צף מעל כל המשקים, שעם ישראל לא יתחבר עם שאר האומות... כמו שהשמן לא מתחבר עם שאר המשקים.
זית – שיהיה בבחינת בכל יום יהיו בעינך חדשים כמו שנאמר {ירמיה יא, טז}זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ- כמו שהענפים של הזית תמיד נראים רעננים, תמיד ירוקים, ככה התורה צריכה להראות מבחינתנו כ"חדשים".
זך – שנהיה מבחינת נקיי כפיים
כתית – שנִכּתות את הגוף שלנו לעבודת ה'... זה מה שאמר התנא באבות וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, ובכלל זה שיהיה סבלן ועניו, כמו הזיתים שע"י שנכתשים מוציאים שמנם.
למה התורה נמשלה דווקא למנורה ולשמן ?
אומר החתם סופר - כי במנורה, יש שישה קנים והקנה האמצעי, כל הנרות פונים אליו.
ששת הקנים הם כנגד שישה סדרי משנה... בארון יש לנו את התורה שבכתב, ובמנורה יש לנו את התורה שבע"פ, מונה שישה חלקים, כמו שאומרים חז"ל בגמרא...
אומרת הגמרא {מסכת שבת לא, א}- אמר ר''ל מאי דכתיב {ישעיה לג-ו} והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו' אמונת זה סדר זרעים עתיך זה סדר מועד חוסן זה סדר נשים ישועות זה סדר נזיקין חכמת זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות ואפ''ה {ישעיה לג-ו} יראת ה' היא אוצרו אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפו''ר צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר ואפ''ה אי יראת ה' היא אוצרו אין אי לא לא משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין לעלייה הלך והעלה לו א''ל עירבת לי בהן קב חומטון א''ל לאו א''ל מוטב אם לא העליתה.
ששת הקנים של המנורה, הם כנגד שישה סדרי משנה... והקנה האמצעי, אומר החתם סופר, זה יראת ה' היא אוצרו – זה כנגד יראת שמים.
אומרת הגמרא {מסכת הוריות יג, ב}– דאמר רבי יוחנן כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה.
שואל הספר אלה הדברים – למה הזית משכח, ולמה השמן זית גורם לזכירה ?
הוא אומר תשובה מאוד מעניינת- שמן בא רק ע"י כתישה... זית, אוכלים אותו בלי כתישה.
כותב הט"ז {אורח חיים סימן מ"ז} - התורה שלנו שזוכרים אותה, זה רק תורה שנלמדת מתוך עמל ולא מתוך תענוגות. ולכן הברכה שאנו מברכים בברכת התורה, זה לעסוק בדברי תורה, שהתורה תהיה אצלנו עסק... ולכן, תורה שנלמדת ללא טורח וללא עמל, נשכחת... וזה שנאמר אדם שאוכל זית, שהוא בלי כתישה, אז הוא שוכח את התורה.
אבל אדם ששותה שמן זית, שבא רק ע"י כתישה, התורה לא תשתכח ממנו במהרה. דבר שעמלת עליו, תמיד ישאר חקוק בזיכרונך.
אם ככה, אפשר להוסיף את דברי הגמרא {מסכת נדרים לח, א}...
אומרת הגמרא {מסכת נדרים לח, א} - אמר רבי יוסי בר' חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר {שמות לד-כז} כתב לך פסל לך מה פסולתן שלך אף כתבן שלך משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ועליו הכתוב אומר {משלי כב-ט} טוב עין הוא יבורך וגו' מתיב רב חסדא {דברים ד-יד} ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם ואותי צוה ואני לכם {דברים ד-ה} ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי אותי צוה ואני לכם {דברים לא-יט} ועתה כתבו לכם את השירה הזאת השירה לחודה למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל אלא פילפולא בעלמא.
יוצא שכוח הפלפול, נמצא אצל משה רבנו... ממה בא פלפול?
מיגיעת התורה.
אם ככה, אומרת התורה וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ – שמן זית זך בא ע"י כתישה, ע"י זה אתה זוכה לפלפולה של תורה... מי שזוכה לפלפולה של תורה, זה משה רבנו, שנהג בעם ישראל טובת עין ונתן אותה לעם ישראל...
אם ככה, רק עוד נקודה אחת לפני שנתחבר לפורים:
אומר המדרש {שמות רבה פרשה לו, אות א}- וְאַתָּה תְּצַוֶּה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ירמיה יא, טז): זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ, וְכִי לֹא נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא כַּזַּיִת הַזֶּה בִּלְבָד, וַהֲלוֹא בְּכָל מִינֵי אִילָנוֹת נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל, בְּגֶפֶן וּתְאֵנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּאֵנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ, כַּתָּמָר, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ז, ח): זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר. כָּאֶרֶז, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צב, יג): כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. כֶּאֱגוֹז, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ו, יא): אֶל גִּנַת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, וּקְרָאָן בְּכָל מִינֵי שְׁלָחִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, יג): שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, וּבָא יִרְמְיָה לוֹמַר: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר, אֶלָּא מָה הַזַּיִת הַזֶּה, עַד שֶׁהוּא בְּאִילָנוֹ מְגַרְגְּרִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִן הַזַּיִת וְנֶחְבָּט, וּמִשֶּׁחוֹבְטִין אוֹתוֹ מַעֲלִין אוֹתוֹ לַגַּת וְנוֹתְנִין אוֹתָן בַּמַּטְחֵן, וְאַחַר כָּךְ טוֹחֲנִין אוֹתָן, וְאַחַר כָּךְ מַקִּיפִין אוֹתָן בַּחֲבָלִים, וּמְבִיאִין אֲבָנִים וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין אֶת שַׁמְנָן. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, בָּאִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְחוֹבְטִין אוֹתָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְחוֹבְשִׁים אוֹתָן וְכוֹפְתִין אוֹתָם בְּקוֹלָרִין וּמַקִּיפִין אוֹתָן טַרְטְיוֹטִין, וְאַחַר כָּךְ עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹנֶה לָהֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, כג): וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֵן (דברים ד, ל): בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ (דברים ל, לא): כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ, הֱוֵי: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר.
אמר האדמו"ר מסלונים - בכל פרי שאתה כותש אותו יוצא ממנו מיץ – תיקח תפוח, תלחץ...יצא מיץ, תיקח ענבים, תלחץ... יצא מיץ וכו'.
כל פרי שתיקח ותכתוש אותו יצא מיץ, אז מה כל כך מיוחד בזית שנאמר בו זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר וכו'...אתה כמו זית... אתה גם כמו המיץ תפוזים – לחצו אותך יצא מיץ.
אומר האדמו"ר מסלונים - יש הבדל עצום, בין הזית, שיוצא ממנו השמן... לבין המיץ תפוזים...
מיץ תפוזים, זה המשך של התפוז... הוצאת ממנו מיץ... זה לא מהות אחרת, זה ה"זיעה" של הפירות.
בזית, הדבר שונה... כשהוא יוצא החוצה, זה מהות אחרת, לא יוצא כאן מאכל... יוצא כאן שמן למאור... שום מיץ שתוציא מהפירות, לא יתן לך שמן למנורה... למה ?
כי רק שמן דולק... יוצא שהפרי היחיד שנוצרת ממנו מהות חדשה, זה רק השמן.
אומר עפ"י זה האדמו"ר מסלונים יסוד נפלא – עָם ישראל נמשל לגפן... עם ישראל נמשל לתאנה...הכל בסדר גמור. מיץ, יוצא מהגפן, אבל מהות חדשה יוצאת רק מהזית.
ארבעים ושמונה נביאים, ושבע נביאות העמיד להם הקב"ה לישראל, אף אחד לא עשה, מה שעשה הָמָן הרשע.
אומרים חז"ל- האֲחַשְׁוֵרוֹשׁ העביר את טבעתו להָמָן... וגרם כזה פחד וכזה מורא...ומה קרה לבסוף ???
{אסתר ט, כז} קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם קבלת התורה מחודשת... איך יכל להיות?
זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ...יצא מעם ישראל אור חדש... לַיְּהוּדִים הָֽיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָֽר... כתשו אותם!
יצא מזה אור... אורה זו תורה, לכן זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ, זה בדיוק פרשת תצוה, הסמוכה לפורים.
יצאנו לידי חובה על פרשת השבוע, אנו רוצים לדבר קצת בענייני המגילה:
מגילת אסתר, זו המגילה שיש בה הכי הרבה ספרות, מבין כל המגילות... גם בְרוּת... גם בשיר-השירים... גם באיכה, מגילת אסתר היא המגילה של המספרים, אז בואו נתחיל, ונראה איזה מספרים מופיעים בה:
מספר אחד יש במגילה ?
{ג, ח} וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֶֹה לְהַנִּיחָם
מספר שתים מופיע?
{ב, כא} בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ.
מספר שלוש יש ?
{ד, טז} לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.
{ה, א} וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת
מספר ארבע יש?
{ט, טו} וַיִּקָּהֲלוּ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם
מספר חמש יש?
{ט, ו}וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ
(ט, כ"א) לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה
מספר שש יש ?
{ב, יב} וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים
מספר שבע יש?
{ב, ט} וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים
מספר שמונה יש?
אם יש פעמיים ארבע, אז זה שמונה J שמונה לא מצאתי.
מספר תשע יש?
לא מצאנו...
מספר עשר יש?
{ט, י} עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם
אחד עשרה?
אין...
שתים-עשרה ?
{ט, א} וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם
שלוש עשרה?
{ט, א} וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם
ארבעה עשר ?
בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה בחמישה עשר בו.
חמש-עשרה ?
{ט, יז} ביוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה בחמישה עשר בו
מכאן אני חושב, יש לך חמישים... יש לך שלוש-מאות...מאה עשרים ושבע מדינה...יש לך גם שלוש-מאות... גם חמש-מאות שהרגו... ואחרי זה, עשרת אלפים... שבעים וחמש אלף... והמגילה מסתיימת במאה עשרים ושבע...
ישנו מספר אחד שמופיע במגילה... הוא מופיע באקראי, כי הוא בתוך מספר גדול... אבל הוא המספר, שהמגילה מסתובבת סביבו...
המספר שאני מתכוון אליו, הוא המספר שבעים.
הוא מופיע במגילה פעם אחת, במספר{ט, טז} חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף... זה סך ההרוגים... אבל שבעים כמספר לבד...לא מופיע.
אף עפ"י שהוא לא מופיע, זה המספר של המגילה... ותכב אנחנו נראה, שהרבה דברים במגילה, בנסתר, הרי זה מגילת אסתר, ומאחורי ההסתר הזה, המספר שבעים.
אז מקודם בשיעור ברמת-גן, אחד שואל אותי- תגיד, מה זה קשור לפרשת השבוע?
אמרתי לו - לא מצאתי שבעים בפרשת השבוע... אז ממילא, אני לא יכל לקשר אותו לשבעים... אבל מצאתי לו שבעים ושתים...
אז הוא אמר לי "טוב, זה המספר הנוסף". J
שבעים ושתים מופיע בפרשת השבוע... אם אתם מחפשים קשר לפרשת השבוע, אז יש... מה הקשר?
במעיל של הכהן הגדול, היו פעמונים ורימונים...
שואלת הגמרא - כמה היו?
אומרים חז"ל - מכל צד היו שלושים ושש. אז שלושים ושש מקדימה, ושלושים ושש מאחורה... יש לנו שבעים ושתים.
אם אתם רוצים, יש על זה תרגום יונתן בן עוזיאל, ששם זה כתוב שבעים ואחד...
המספר שבעים, מופיע בתחילת המגילה... על ההתחלה...
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עושה משתה, מה קרה עושה משתה ?
מאה ושמונים יום משתה... אתם יודעים מה זה מאה שמונים יום משתה ???
אדם ביום ראשון, עוד שָׂבע ממה שאכל בשבת...
חצי שנה אוכל... אתם יודעים מה זה חצי שנה אוכל?! ולא סתם אוכל... {א, ח} וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס...זה לא שאתה בא, ועושה חשבון מה תשתה, או מה תאכל... וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס... שותים בן פורת יוסף... השתיה נשפכת!
קראתי פעם באחד הספרים, שאיזה גוי אחד בא לרב שלו, באותה העיר... "תגיד, איך אתם ישנים כל השבת? יש לי שכן יהודי... שמונה וחצי נהיה חושך בבית, עד הבוקר בשבע חושך מוחלט... הבן-אדם ישן אחת-עשרה שעות!... חוזר מהתפילה, אוכל משהו... שוב סוגר את התריסים... עד חמש הכל סגור... חמש-עשרה שעות מתוך השבת, אתם ישנים... איך אתם יכולים לישון כל-כך הרבה ?!"
שאל אותו הרב "למה... ומה אתם עושים ?"
אמר לו הגוי "יום ראשון, היום חופש שלנו... קמים בשמונה בבוקר... מוציאים את הכלב מסביב לנהר... תופסים קצת דגים... עד שתים בצהריים... תפסנו קצת דגים... בצהריים שמים אותם על האש... אוכלים חצי שעה... אחרי זה הולכים לקניות בקניון... וניגמר היום..."
אמר לו הרב "כבודו מוזמן אצלי לשבת! "
מגיע ליל שבת... הגוי אורח של הרב... שם יין משובח לכבוד האורח... נתנו לכל אחד כוס מכובדת, מהיין המשובח...
"פתיחה טובה..." אמר הגוי...
אוכלים דגים... "תביאו לו שיבס ריגל..."... ב"ה, הגוי הזה קיבל קצת מצב-רוח... נתנו לו לשתות קצת סודה... שיתערבב המנוע יותר חזק... J
גומרים את הבשר... "עכשיו אנחנו נוהגים לשתות יין חמוץ יבש... שיוריד את האוכל..."
בקיצור... הבחור יצא, בקושי הולך על הרגלים... כולו מתנדנד... "כבוד הרב, מתי מחר בבוקר...?"
"התפילה בשמונה... אנחנו בחזרה בעשר וחצי..."
למחרת הרב חוזר מבית הכנסת... הגוי כבר מחכה לו בדלת... נכנסים... סועדים... שתיה... דגים... בשר... מגישים חמין... פעם ראשונה שהוא פוגש את ה"חמין"... נותנים לו לשתות אחרי זה יין...
גומרים לאכל באחד בצהריים... הגוי שואל את הרב "מתי סעודה שלישית ?"
"בחמש"...
בחמש הוא לא הגיע... בסדר, מסתדרים בלעדיו...
ביום ראשון, פוגש אותו הרב... "איפה היית בסעודה שלישית ???"
"לא... כבוד הרב... שאלתי אותך איך אתם ישנים כל-כך הרבה... אבל עכשיו, אני לא יודע איך אתם מתעוררים למנחה! אני אחרי הסעודה התעוררתי רק ביום ראשון" J
מאה שמונים יום משתה... וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס...יש לכם מושג מה זה ?!
אז על מה כאן החגיגה ?
אומרים חז"ל בגמרא {מסכת מגילה יא, ב. יב, א}– אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עשה משתה על חשבֹּנו... חלפו להם שבעים שנה, מהבטחת הקב"ה... כפי שמופיע בנביא {ירמיה כט, י} לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה...הקב"ה הבטיח שאחרי שבעים שנה, יחזרו מגלות בבל, ואז יהיה בנין בית שני...
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עשה חשבון... מה שבלשצר כבר עשה פעם חשבון, ונפל בחשבון שלו... כי עפ"י החשבון שלו, חלפו שבעים שנה בימיו...ארבעים וחמש שנה של נְבוּכַדְנֶצַּר... עשרים ושלוש שנה של אֱוִיל מְרֹדַךְ... אז ביחד יש לנו שישים ושמונה שנים... שנתים מלך בֵּלְשַׁצַּר, וראה שלא נבנה בית המקדש... הוציא את כלי המקדש, ורצה לחגוג איתם... ונהרג.
כבשו אותו מדי ופרס...הם כבשו את בבל, ואז דָּרְיָוֶשׁ אמר לחתנו, כורש, שהוא יתחיל למלוך... כורש נהיה מלך, כידוע לכולם, והיה אוהב מאוד את ישראל... כפי שכבר נתנבא עליו דניאל... וחז"ל אומרים, מפני מה זכה כורש להיות מלך? מפני מה זכה שהקב"ה העביר את המלכות למדי ולפרס?
הכל בגלל כורש.
כתוב בתנא דבי אליהו - שנחרב הבית, היה כורש בוכה ומתאונן, על שנחרב בית המקדש. גוי מתאבל על חורבן בית המקדש!
אמר הקב"ה – אתה תהיה מלך!
כורש נתן רשות לבנות את בית המקדש...דבר שלאחר מכן פסק.
אומרים חז"ל - כורש מלך ארבע שנים, לאחר מכן הוא מת... ואחריו מלך אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בנו של דָּרְיָוֶשׁ המלך.
אמר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ – "בלשצר טעה בחשבון"...הוא עשה חשבון חדש... ועפ"י חשבונו, חלפו שבעים שנה... והיות וחלפו שבעים שנה, הוא הוציא את כל כלי המקדש לתצוגה.
כמה כלי מקדש היו לתצוגה?
אומרים המפרשים דבר נפלא ביותר...
כתוב במדרש וכך מופיע גם בתרגום שני - בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ...
אומרים חז"ל {אסתר רבה, פרשה ב, אות א} - בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, דְּבֵית רַבִּי יַנַּאי וְחִזְקִיָּה, תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין שִׁשָּׁה נִיסִין הָיָה פּוֹתֵחַ וּמַרְאֶה לָהֶן בְּכָל יוֹם... כמה יש בכל אוצר?
לומדים חז"ל, שכל אוצר הכיל חמישה פריטים.
חמישה פריטים, בכל אוצר ושישה אוצרות בכל יום... יוצא, שלושים כלים בכל יום... שלושים כלים, כפול מאה שמונים יום של המשתה... יוצא 5400 כלים.
נאמר בספר עזרא {א, יא} כָּל כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת – סך הכלים בבית המקדש 5400 כלים.
אם בבית המקדש יש 5400 כלים, הוא צריך מאה שמונים יום, כדי להציג אותם...בתצוגה הזאת, ישב אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כל המאה שמונים יום, עם בגד של כהן גדול, שנאמר {א, ד} בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם... וכתוב בפרשת השבוע, שבגדי הכהן הגדול יהיו {כח, ב} לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת... מכאן אומרים חז"ל בגמרא {מסכת מגילה}- הוא לבש את בגדי הכהן הגדול.
אם ככה, אנחנו רוצים בע"ה להתחיל לדבר:
יוצא שהמשתה נמשך שבעים יום... עיקרו של המשתה, היה יין, שנאמר וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס... יין מספרו שבעים... נכנס יין יצא סוד.
ר' שלמה אלקבץ, בספרו מנות הלוי, מביא דברי הרוקח:
המן נתלה בימי העומר – תאריך תלייתו של המן היה בט"ז בחודש ניסן.
אומר הרוקח – מתחילת פרשת אמור, עד נושא העומר יש 70 פסוקים.
הפסוקים שנכנסים משבעים,הם שלושה פסוקים, שהסיום שלהם הוא המן - וְנִסְכּוֹ רְבִיעִית הַהִין...לדורותיכם בכל מושבותיכם...שבע שבתות תמימות תהינה... ס"ת המן.
כותב הרוקח - ונתלה המן בקצירת העומר- ב' דפסח...
בט"ז לחודש ניסן, זה היום שבו נתלה המן על העץ...
יש שמוצאים לכך רמז בספר יהושע... ששם נאמר וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם... לאחר הפסח אין יותר את המן.
ישנו פיוט... שיאמרו אותו האשכנזים בשבת זכור... בני עדות ספרד, אומרים אם אני לא טועה, את הפיוט "מי כמוך"...
בני עדות אשכנז, מתחילים בפיוט שנקרא "זכור"... בית אחר בית זָכור... אני מקריא את הבית האחרון:
תְּמִימָה קָצַב לְכַלּוֹת חֲמֻשִׁים - זה המן, שרצה לכלות את עם ישראל מהעולם, ואז לא היה מי שיעסוק בתורה.
תמימה קצב לכלות חמושים – הוא הקציב לזה שנה תמימה, למה?
כי הגורל יצא בְ-י"ג לחודש ניסן...ומתי יצא הזמן לאבד את עם ישראל? שנה אחרי זה, בי"ג באדר... אז כמה זמן זה? שנה שלמה.
תַּכְלִית שִׁבְעִים נִתְלָה עַל חֲמִשִׁים... אומרים המבארים על הפיוט – כשנגמר שבעים שנה לגלות בבל...זה היה המשתה, נתלה על חמישים...
ויש אומרים - תַּכְלִית שִׁבְעִים. לסוף שבעים יום מאיגרות הראשונות, שנכתבו בי"ג בניסן, מתי הם התבטלו ?
כעבור שבעים יום, בכ"ג בחודש סיון, שנאמר{מגילה ח, ט} וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם.
מתי נכתבו האיגרות השניות?
כ"ג בחודש סיון....
יוצא, שבין האיגרות הראשונות,י"ג בניסן, עד האיגרות השניות ששלח מרדכי... יש שבעים יום.
רבותי, בא היערות דבש, ושואל שאלה - תימא, שבעים יום ממתין מרדכי, בין האיגרת של המן לאיגרת של מרדכי ?! שבעים יום ?!
הרי המן תלוי על העץ בט"ז בחודש, מה אתה מחכה שבעים יום ?!
יכל בינתיים אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ להשתגע... יבא לו שר אחר, ויגיד לו "מה אתה נותן למרדכי, שבעים יום אתה נותן לו ?! "
וחז"ל אומרים - אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הפכפּך היה... מצד אחד הרג את אשתו בגלל אוהבו... המן אמר לו להרוג את אשתו, ואחר כך, הרג את אוהבו בגלל אשתו... אמרה לו אסתר "תהרוג אותו"... פוליטיקאי אמיתי...
שואל 'היערות דבש' – ומה היה קורה, אם מרדכי לא היה מתעורר בבוקר ? חס וחלילה, אסתר לא מתעוררת בבוקר, מה אתה מחכה שבעים יום???
נותן לעם ישראל להתבשל עם האיגרות, שבעים יום... עד שמגיעים השליחים החדשים, וכל אחד, מכין לעצמו חלקה וצוואה... בי"ג יודעים כולם "הולכים להרוג את היהודים"... שבעים יום אתה נותן להם להתבשל ???
את שאלתו של היערות דבש, שואל כבר המדרש...
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה ק, אות ו} - אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אוֹתָן שִׁבְעִים יוֹם שֶׁבֵּין אִגֶּרֶת לְאִגֶּרֶת, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יוֹם שֶׁעָשׂוּ מִצְרַיִם חֶסֶד עִם אָבִינוּ יַעֲקֹב,שנאמר (בראשית נ, ג) וַיִּבְכּוּ אוֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם.
בפרשת ויחי, המצרים בכו על יעקב אבינו, שבעים יום... אז המצרים היו בהבל על יעקב אבינו... עכשיו צריך לתת להם שכר על זה, איזה שכר?
יתנו להם שבעים יום עליונות על עָם ישראל... עכשיו עָם ישראל בוכים שבעים יום, כנגד מה שהמצרים בכו על יעקב אבינו...עכשיו נתנו ליהודים לבכות... והמצרים, אומר הגאון ר' חיים קנייבסקי, שנחשבים לאבי כל האומות... אז אם הם בוכים, אז זה משפיע שפע על כל המאה עשרים ושבע מדינות.
אם ככה, זה משפיע עליהם שפע גדול, והיהודים רועדים מפחד...
השלטון הזה, נמשך שבעים יום כנגד השבעים יום שבכו המצרים על יעקב אבינו.
אומרים המפרשים - זה שנאמר שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה... איך נכנס לפה יעקב אבינו ?
שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי... כי בגלל יעקב אבינו היה הפחד, כי בכו על יעקב אבינו... אז שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב זה היה הפחד הנורא, הזכות של יעקב אבינו, שבכו עליו.
צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי... כשהתבטלה הגזירה, אז היתה צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, כי המצרים התאבלו עליו שבעים יום.
באים הענף יוסף והעץ יוסף על המדרש, ושואלים - מה הולך כאן?
אומר העץ יוסף – רצה לומר, כי זכות יעקב אבינו עמד לישראל בימי הָמָן.
הבאנו מקודם, מה שהביא האור -החיים הקדוש, שבזכות שלושת האבות נגאלנו בשלושת הגלויות – גלות מדי, בזכות יעקב אבינו.
ויעקב אבינו, מת בפסח... כמבואר בגמרא {מסכת ראש השנה יא}... ואז היתה גזירת הָמָן, ושבעים יום שהיה הבלו, לא היתה זכותו של יעקב מגנה ולכך לא היתה יכולת בידם, לבטל את גזירת הָמָן, עד שיעברו ימי הבלו ואז שלחו את הספרים.
ביאורו של העץ יוסף
בא הענף יוסף, ומביא יערות דבש – המתין מרדכי שבעים יום, למה?
אמרו חז"ל בגמרא {מסכת מגילה יד, א}– אמר רבי אבא בר כהנא גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב...כי בזה שהיו כל יום מעותדים למיתה, היו שבים בכל לב בתשובה, ובכל יום נחשבו למתים וזה היה מכפר בעבור עוונם וכבר נודע, שהקב"ה מצרף יום לשנה.
כמו שמצאת במרגלים, שהלכו ארבעים יום, אמר הקב"ה "יום לשנה יום לשנה".
יוצא, שאם לפורענות יום לשנה יום לשנה... לטובה, על אחת כמה וכמה. שבעים יום שהיו בתשובה, נדמה להם כאילו היו שבעים שנה בתשובה. וביקש מרדכי שיהיו ישראל בתכלית התשובה, ויהיו כל יום מוסרים את נפשם להריגה... ובכל יום היו כאילו מתו על קידוש שמו יתברך, כי הוטבע במחשבתם המוות ועמקו בתשובה, ויום לשנה נחשב כאילו כל שנותם, שבעים שנה, היו בתשובה... ובזה תיקנו את כל שנותם, ולכן איחר מרדכי בין איגרת לאיגרת, שבעים יום.
מרדכי רצה שעם ישראל, יתקנו את מה שנהנו מהמשתה, אז הם תקנו את זה בשבעים יום, של פחד ומוראה.
דבריו של הענף יוסף בשם היערות דבש.
השבט מוסר מביא תשובה נוספת- הושיבם בצער שבעים יום, שיתמרקו העוונות הראויים לדונם בשבעים סנהדרין.
בא המלבי"ם, וכך גם הגאון מוילנה ושתיהם אומרים תשובה פרקטית – מה היה, אם מרדכי היה שולח בְ-י"ז איגרות חדשות, לאחר שהראשונות נשלחו כבר בי"ג ?
אנשים היו אומרים "למה להאמין לשלוחים השניים... אולי הראשונים צודקים ? למה שנציית לאלה ולא לאלה?"
המתין מרדכי עד שאלו השליחים, שהביאו את האיגרות הראשונות, יחזרו בחזרה... ואחרי שהם חזרו בחזרה, את אותם שלוחים, הוא שלח פעם נוספת... למה הוא שלח אותם פעם נוספת ?
הפה שאסר הוא הפה שהתיר – "רבותי אנחנו הבאנו את האיגרות הראשונות עכשיו מודיעים לכם – רבותי יש איגרות חדשות הקודמות בטלות".
אומר המלבי"ם - אם היו שולחים שליח אחר, היו כולם אומרים "מי אמר שזה צודק ?! אולי זה צודק ?! בֹא נעשה מה שבטוח - נקיים את האיגרות הראשונות, ונחסל אותם "
דברי המלבי"ם והגאון מוילנה.
בא המהר"ל {אור חדש, פרק ח} ואומר פשט נוסף:
עמלק ראשית גויים... הוא הראשית של שבעים אומות... הוא המייצג של שבעים אומות, והם ההתנגדות העמוקה, כנגד עָם ישראל...
הם ראשית גויים עמלק... ועָם ישראל, הם בחינת ראשית, שנאמר רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה.
אם ככה, הוא אומר- כמו שאומות העולם הם בשבעים, כך ההוויה של עָם ישראל, גם היא בשבעים, כמו שנאמר אצל יעקב אבינו {דברים י, כב} בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה.
אומר המהר"ל- ושבעים אומות הם הפך ישראל, ולפיכך מיום שנכתב כי זרע עמלק ישלטו ביהודים עד יום שנכתב, שיהודים יהיו מאבדים את עמלק, יש שבעים יום, כנגד שבעים אומות... שכל כך הם רחוקים מזרע עמלק, שהם ראשית גויים מן ישראל. שבעים, זה ההבדל בניהם...שהמתינו עד כ"ג בסיון, כי כאשר גאלם ה' יתברך, כאילו יצאו ישראל מתוך שבעים אומות, ולפיכך היה עליהם צרה שבעים יום, כנגד שבעים אומות, ולא יצאו מצרת הָמָן עד כ"ג בסיון, שאז נשלחו הכתבים לכל הארצות, ויצאו מהצרה ונחשב להם כאילו יצאו מצרת שבעים האומות.
עד כאן דברי המהר"ל.
ישנו ספר נפלא, שהמחבר שלו מוכר בשמו בעל הכלי יקר... ולבעל הכלי יקר,יש ספר נוסף שנקרא עוללות אפרים.
בסופו של הספר עוללות אפרים {חלק א, דרוש שא –שט}, ישנם שבעה-שמונה מאמרים על פורים, והוא עושה מעין שזירה נהדרת, על כל עניני הפורים, עד סיום המאמרים שלו...
לקטתי ממנו ארבע מרגליות, בנושא המספר שבעים... ואני רוצה בע"ה להסביר את דבריו הנפלאים...
בספר עוללות אפרים, הוא מביא את הגמרא {מסכת חולין קלט, ב}– הָמָן מִן התורה מִנָיִן ?
עונה הגמרא - המִן העץ... מה זה המִן העץ? לא כתוב שם הָמָן, כתוב המִן.
אם אתה מחפש את המילה הָמָן, יש לך את זה בפרשת בשלח... אבל תמיד, אמר ר' צדוק הכהן מלובלין, אתה מחפש את המקום הראשון שהוא מופיע...
המקום הראשון שמופיע המן, מופיע כאן – הָמִן העץ...
אסתר מן התורה מנין?
שנאמר (דברים לא, יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי.
מרדכי מן התורה מנין?
שנאמר מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא.
שואל העוללות אפרים - מה הקשר, בין הָמָן מִן התורה מנין... לְ- המִן העץ?
הגאון מוילנה אומר – השיגעון של הָמָן, הוא כמו השיגעון של המִן העץ... זה אותו דבר, מה פירוש הדבר?
בְ- המִן העץ... אמר הקב"ה {ב, טז} מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל...{יז} וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל - הכל אתה יכל לאכל, רק זה לא!
הָמָן, היה לו את הכל... {ג, ב} וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן... וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֶֹה לִי... למה?
וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה...אז אחד לא משתחוה, אבל מיליונים משתחוים ?!
לא שוה לו כלום.
הקב"ה אמר לאדם הראשון- אתה יכל לאכל את כל העצים... עץ אחד לא... את העץ הזה, הוא דווקא רוצה לאכל!
הָמָן... כולם משתחוים לו...אחד לא משתחוה... כל זה לא שוה.
אומר הגאון מוילנה - השורש של הָמָן מִן התורה, זה מעץ הדעת, זה אותו יסוד.
שואל העוללות אפרים - מה החיבור שיש בין הָמָן, לבין עץ הדעת?
דבר נוסף שואל העוללות אפרים - רבינו בחיי {פרשת וילך} מביא כמה פסוקים שם... אומרת התורה {לא, כא} וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם...אומר רבינו בחיי - כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ... הפסוק הזה נאמר על פורים... איך על פורים ?
כמו שנאמר במגילת אסתר {ט, כט} וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַֽעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָֽם...מה שכתוב וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ... זה נאמר על פורים.
שואל העוללות אפרים - מה הקשר דווקא לפורים ?!
נכון שכתוב במגילה וְזִכְרָם לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָֽם... וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד... מה... מדובר רק על פורים ?! מדובר על התורה, שתמיד לא תשכח מפי זרעו!
שאלה נוספת ששואל העוללות אפרים – מצאנו בחז"ל (משלי), שאף עפ"י שלעתיד לבוא, כל המועדות יהיו בטלים... חוץ מפורים... שנאמר וְזִכְרָם לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָֽם.
אומר המדרש - לא רק פורים לא יתבטל... גם יום הכיפורים לא יתבטל, שנאמר {ויקרא טז, לד} וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם...
שואל העוללות אפרים - מה הקשר שיש בין פורים, ליום הכיפורים?
אני לא נכנס לבאר, מה פירוש הדבר "כל המועדים יתבטלו"... האם פסח יתבטל ? סוכות יתבטל ?
ודאי שלא... ודבר אחד מדבריך לא ישוב ריקם... אין דבר כזה, שדבר אחד מהתורה עתיד להתבטל... אלא מה ?
יש על זה תשובת הרשב"א... מי שרוצה שיעיין שם...
אומר העוללות אפרים- אלו שתי דברים נוגדים אחד לשני... מילא תגיד לי, שמחת תורה וסוכות לא יתבטלו, אז אני מבין... שניהם ימי שמחה...
יום הכיפורים ופורים, הם שני הפכים זה מזה – יום הכיפורים זה יום של מורא ותשובה, ויום הפורים, הוא יום של משתה ושמחה... ואם זה יום של משתה ושמחה, איך זה מתחבר ליום של מורא ותשובה?
עוד הוא שואל... הם גם הפוכים בהכנה לקראתם – בפורים אתה צם קודם, ולאחר מכן ימי משתה ושמחה... ביום הכיפורים זה בדיוק להיפך, קודם אוכלים ולאחר מכן ימי מורא ופחד... אז איך אתה אומר "שתי הימים לא יתבטלו –פורים ויום הכיפורים"... אלו שתי מועדים שאחד הפוך מחברו... ?
דבר נוסף הוא אומר – מצאנו גמרא {מסכת פסחים סב, ב} – מר בריה דרבינא כולה שתא הוה יתיב בתעניתא ישב כל השנה בתענית, חוץ משלושה ימים – חג העצרת, ערב יום הכיפורים ופורים... אלה שלושת הימים,שבהם הוא לא היה בתענית.
הגאון מוילנה אומר, ששלושת הימים האלה, הם שלושת הימים של קבלת התורה – שבועות קיבלו את התורה יום כיפורים קבלת לוחות שניות ויום הפורים {אסתר ט, כז} קִיְמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים.
לכן בשלושת הימים האלה הוא לא התענה.
שואל העוללות אפרים - מה החיבור שיש, בין פורים ליום הכיפורים ?
הוא מתחיל לסגור קצוות... אבל כשהוא מתחיל לסגור קצוות, הוא מתחיל לשאול שאלות...
מצאנו חיבור בין הָמָן לבין הנחש... יש חיבור בין הָמָן לנחש. לא רק בגלל שנחש והמן זה שלוש אותיות... אלא, החיבור הוא, בדברי מדרש {אסתר רבה פרק ט, אות ב. בבראשית רבה פרשה יט}.
אומר המדרש - אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן סַנְסָן אַרְבָּעָה הֵן שֶׁפָּתְחוּ בְּאַף וְנֶאֶבְדוּ בְּאַף, וְאֵלּוּ הֵן, נָחָשׁ, וְשַׂר הָאוֹפִים, וַעֲדַת קֹרַח, וְהָמָן. נָחָשׁ (בראשית ג, א): וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף. שַׂר הָאוֹפִים (בראשית מ, טז): אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי. עֲדַת קֹרַח (במדבר טז, יד): אַף לֹא אֶל אֶרֶץ. הָמָן (אסתר ה, יב): אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר.
שואל הרב עוללות אפרים - נוציא את שׂר האופים ואת קֹרח מהסיפור...ואני רוצה לשאול... הראשון הוא הנחש והמסיים הוא הָמָן - מה נקודת החיבור שיש בין הָמָן לבין הנחש?
עד כאן שאלה נפלאה...
"הפצצה" שמצאתי שם, בספר עוללות אפרים, זה מדרש בפרשת נשֹא... מי שפעם ראה את המדרש, כמה שהפרשה ארוכה- 176 פסוקים, המדרש הוא פשוט עשרות דפים על גבי עשרות דפים, להסביר כל קרבן של הנשיאים, ממה הוא מורכב... הרי כל אחד חשב מחשבה אחרת... והמדרש פורשׂ כל אחד מה הוא חשב...
אומר המדרש {במדבר רבה, פרשה יד, אות יב}– {במדבר ז, כה} קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ... לָמָּה שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד מֵרֹאשׁ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, עַד קִלְלַת נָחָשׁ, שִׁבְעִים פְּסוּקִים.
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס שְׁנֵי אוֹיְבִים לֹא נֶאֶרְרוּ עַד שֶׁהִשְּׁלִים עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פְּסוּקִים, הַנָּחָשׁ וְהָמָן הָרָשָׁע. הַנָּחָשׁ מִבְּרֵאשִׁית עַד (בראשית ג, יד): אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. הָמָן (אסתר ג, א): מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ וגו', עַד (אסתר ז, י): וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן, שִׁבְעִים פְּסוּקִים, לְתַכְלִית שִׁבְעִים נִתְלָה עַל חֲמִשִּׁים.
פּלא מופלא, כל אחד מחפש את הקשר...
דבר אחר... אומר המדרש - דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִן בְּרֵאשִׁית, עַד פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל נָחָשׁ, וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בּוֹ אֶחָד יוֹתֵר (בראשית ג, ה): וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, אֵינוֹ קֹדֶשׁ...מה הולך כאן?
אם אמרנו שהמספר הנסתר, שמופיע במגילה הוא שבעים... אז אנחנו מתחילים להבין, שמאחורי השבעים האלה, יש כאן סיפור...
רבותי, בואו נראה מה כותבים המפרשים:
אומר מנות הלוי – ולא היתה שׂררתו של הָמָן, אלא שבעים יום – כל גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן... כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן... כמה זמן זה נימשך?
שבעים יום, למה?
{אסתר ג, ב} כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶך... כמה זה כִּי כֵן בגימטריא ?
שבעים... שבעים יום, שכולם השתחוו להמן.
כותב הרוקח – הָמָן נקרא גם בשם מְמוּכָן, זה שמו... אעפ"י שקוראים לו בשם מְמוּכָן, הוא לא כתוב כך במגילה... אלא במגילה הוא נקרא בשם מומכן... וקוראים אותו מְמוּכָן...
במגילה הכתיב הוא מומכן...
אומר הרוקח... מומ – כָן... הָמָן החזיק מעמד, שנגמר ה-מומ שלו, שבעים יום... היה מוכן לו, בסוף שבעים (כָן)...בזה הוא סיים.
ממשיך הרוקח - עמלק מחזיק שבעים, גם עשו מופיע בתורה שבעים פעם...
אסתר המלכה גוזרת תענית, שלושה ימים ושלושה לילות... כמה שעות יש בשלושה ימים ושלושה לילות ?
שבעים ושתים שעות...
אסתר המלכה לא צמה שבעים ושתים שעות... כמה שעות היא צמה ???
שבעים שעות... שנאמר {אסתר ד, טז} גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן = שבעים... כך כותב החתם סופר... החיד"א...
אומר החיד"א,כמדומני, אסתר צמה שבעים שעות, כנגד השבעים ימים של הגדלוּת שהיה להָמָן.
שואל העוללות אפרים - מה זה החיבור הזה, של שבעים... בין הנחש לבין הָמָן ?
כדי להבין את יסודם של דברים, באמת צריכים קצת ללמוד, את מה שמביא העוללות אפרים... ואני ממליץ לכולם, למי שיש בבית את הספר עוללות אפרים, שייקח את הספר הזה וילמד אותו... יש שם אוצרות נפלאים לגבי פורים... אנחנו פשוט ליקטנו כמה נקודות מדבריו... ונביא אותם בפניכם...
אומר העוללות אפרים - יום קבלת התורה, הוא יום ו' בסיון... עָם ישראל קיבל תורה בְ-ו' בסיון... אבל אמרו חז"ל בגמרא {מסכת שבת פח}, שקבלת התורה של עשרת הדיברות, היתה ברצון... התורה שבכתב היתה ברצון.
אומרים חז"ל במדרש{פרשת נֹח}- על תורה שבעל פה, עָם ישראל לא רצה לקבל... מה עשה הקב"ה?
כָּפַה עליהם הר כגיגית.
אומרת הגמרא {מסכת שבת פח, א} – {שמות יט-יז} ויתיצבו בתחתית ההר א''ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב''ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א''ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ''כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב {אסתר ט-כז} קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר
אומר רש"י - מודעא רבה. שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוה באונס.
אומר העוללות אפרים – ההבדל בין אונס לרצון, הוא הבדל מהותי... אדם שעובד מתוך אונס, ומתוך יראה ופחד... ברגע שהולך הפחד, הוא עוזב את הכל... הוא עושה, רק בגלל שהוא מפחד!
אדם שעושה מאהבה, הוא עובד כל הזמן... כי הוא אוהב את זה... יוצא, שהחלק הראשון היה מתוך כפיה ופחד... והחל מפורים, עשו את הכל מאהבה!
אומר העוללות אפרים - ולכך רמז הכתוב... אתה יודע איך הגיעו לזה?
זה מה שנאמר במגילה {אסתר א, ח} וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס... אף אחד לא אנס אותם, לשתות את השתיה של יין נסך... אז למה הם עשו את זה?
אם היו אונסים אותם, אז לא היתה שום טענה עליהם..."אף אחד לא אנס אתכם ללכת למשתה, עשיתם את זה מרצון! "
מה היה המשקל בתשובה של עָם ישראל ?
הם קיבלו את התורה ברצון, וביטלו את קבלת התורה מתוך אונס...!
זה שהם הלכו למשתה בלי אונס, והם הבינו שעל זה יש תביעה עליהם... אז מה היה התיקון שלהם?
שקיבלו את התורה באהבה, וביטלו את טענת האונס, של מעמד הר סיני...
זה מה שנאמר במגילה, על דרך הדרוש {אסתר א, ח} וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס...
אומר העוללות אפרים - היות וקבלת התורה מאהבה היתה בפורים, לכן אומרת התורה {דברים לא, כא} וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ... מתי התורה לא נשכחת ???
לא שהיא נלמדת מתוך יראה...אלא שהיא נלמדת מתוך אהבה, כשאתה אוהב את זה, זה לא נשכח!
דבר שבן אדם אוהב, הוא לא שוכח לרגע אחד... אדם לא שוכח לרגע אחד, דבר שהוא מחבב אותו... את הטלפון שלך אתה אף פעם לא שוכח... אתה שוכח, את מה שאתה צריך לתת לשני... יש דברים שאתה מעונין לשכוח... אבל דברים שאתה עושה אותם מאהבה, אתה לא שוכח!
אומר העוללות אפרים - עפ"י זה תבין טוב מאוד... כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ... למה?
כי זה קבלת התורה מאהבה... דבר שאתה מקבל מאהבה, אתה תמיד זוכר!
אם ככה נוכל להבין דבר נפלא:
אומר העוללות אפרים - קבלת התורה בְ- ו' בסיון... אומרת הגמרא {מסכת שבת קמו, א} – שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן...
אומר העוללות אפרים - אם היה מצב של "פסקה זוהמתן", לא היו צריכים לכפות עליהם הר כגיגית... אם פסקה הזוהמה, הם היו מקבלים ברצון גם את החלק שבע"פ... אם אתה רואה שאת החלק שבע"פ, היו צריכים לכפות עליהם, סימן שלא הזדכּכו לגמרי...!
מתי הגיעו לזיכוך מוחלט, שפסקה זוהמתם לגמרי ?
בדרך היתה להם עוד תחנה – חטא העגל...חטא העגל הוסיף עוד זוהמה...מתי כל זה פסק?
אומר העוללות אפרים - בפורים הכל פסק, שנאמר {אסתר ט, יז} קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם... זה גרם לכל ההפסק, של כל הזוהמה והטומאה.
אם ככה הוא אומר, זה מה שכתוב כאן – הָמָן מִן התורה מנין ? המִן העץ... מה פירוש?
המִן העץ... שם התחילה הזוהמה... הזוהמה הזאת פסקה, אומרת הגמרא {מסכת שבת קמו, א}, מתי?
במעמד הר סיני!
שואל העוללות אפרים - אם היא פסקה, למה צריך לכפות עליהם הר כגיגית?
סימן שהיא לא פסקה לגמרי... מתי היא פסקה לגמרי?
בפורים היא פסקה לגמרי, שנאמר {אסתר ט, יז} קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים... זה היה קבלת התורה מאהבה!
אם ככה, הוא אומר... זה המחנה המשותף בין פורים ליום הכיפורים.
יום הכיפורים, הוא היום שבו פסקה זוהמת העגל... כי עָם ישראל קיבל את הלוחות השניות... מתי קיבלו אותם? ביום הכיפורים, כפי שאומרת הגמרא {מסכת תענית ל, ב}- לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה''כ.
שואלת הגמרא - בשלמא יום הכיפורים מובן... יום קבלת הלוחות השניות... יום הכיפורים קבלת הלוחות באהבה ויום הפורים קבלת התורה באהבה.
אם ככה, שתי ימים לא יתבטלו – כיפורים ויום הפורים... אלו שתי הימים שקיבלו מאהבה את הלוחות... אלה ימים שקיבלו באהבה קבלת תורה שבע"פ...!
יוצא ששתי הימים האלה, שקיבלו אותם באהבה... אלו ימים שלא ישכחו לנצח... זה מה שנאמר {ט, כח} וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם נאמר על פורים... {שמות יב, יז} חֻקַּת עוֹלָם נאמר על יום הכיפורים... למה?
כי שניהם נעשו מתוך אהבה!
אם ככה, אומר העוללות אפרים דבר נפלא – הנחש והָמָן יש להם את אותו שֹרש, למה הכוונה?
הָמָן רצה להחזיר מחדש, את חטא אדם הראשון... ואני מוסיף כאן על דבריו של העוללות אפרים, כפי שמובא בספר מדרש אליהו... הָמָן ידע שהחטא של הנחש, היה להחטיא את אדם וחוה מאכילה מעץ הדעת... וחוץ מזה, התיל זוהמה בחוה...
הָמָן המשיך את אותו קו של הנחש... מה הוא עשה?
יזם משתה, ובמשתה הזה נתן להם לאכול מאכלות אסורות... נתן להם לשתות יין נסך, והעמיד להם זנות בתוך המשתה הזה.
אומר המדרש אליהו – המן, ממשיך את אותו קו של הנחש!
שאתה שואל "הָמָן מן התורה מנין"... המִן העץ, שם הוא נמצא!
מצאת מחנה משותף... שניהם פתחו באף... שניהם שבעים...מה קשור לשבעים ?
כי שניהם הלכו באותו קו... שבעים פסוקים מבראשית, עד הקללה של הנחש... שבעים פסוקים מ – {אסתר ג, א} אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עד {ז, י} וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ... הוא על העץ, מאותו עץ של אדם הראשון... זה אותו קו... הָמָן והנחש זה אותו קו!
אם ככה, הוא אומר - לכן זה נמחה אחרי שבעים למה ?
כי כל החטא של אדם הראשון, היה אחרי העינים... למה אחרי העינים?
{בראשית ג, ו} וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם... הוא היה נחמד למראה.
עי"ן,אומר העוללות אפרים, מספרו שבעים... שבעים זה היה הדבר, שהעין משכה אותו...לכן הָמָן, אותו דבר, כמו הנחש...מתי רצה הנחש להחטיא את אדם הראשון?
כשהוא ראה מה עושים אדם וחוה... הוא נתקנא בהם, ורצה לעשות כמותם... אז מה הוא עשה ?
אומרים חז"ל - הָמָן הלך אחר עיניו, והנחש הלך אחרי עיניו...שתיהם קשורים לעי"ן.
אומר העוללות אפרים – העי"ן מספרה שבעים... לכן כשחיפש הָמָן באיזה חודש הוא יוכל להכניס בהם עין הרע, נפל לו חודש אדר שמזלו דגים... אבל כאן הוא ראה, שהוא לא מצליח... למה?
כי הדגים כידוע לכולם, לא שולטת בהם עין הרע, לכן הוא לא הצליח להפיל את עָם ישראל בענין של העין.
אלו הדברים בקצרה של הספר עוללות אפרים.
אם ככה רבותי, נוכל להתחבר לדברים נפלאים, שכותב הספר מדרש אליהו, לר' אליהו הכהן מאיזמיר, מופיע בספר בני יששכר, ובספר עתה באתי... כולם אומרים את אותו קו:
אדם, חוה והנחש, חזרו בחזרה לעולם הזה...
הָמָן מן התורה מנין?
המִן העץ... כי הָמָן שייך להמִן העץ... מרדכי חזר בתור אדם הראשון... חוה חזרה בתור אסתר המלכה... והנחש חזר בהמן...
המן ר"ת - הוא משורש נחש... שורשו של המן, הוא הנחש הקדמוני.
רבותי, שימו לב... מה רצה הנחש ?
הנחש רצה דבר אחד - לגרום לכך, שאדם וחוה יאכלו מעץ הדעת...
אומר המדרש אליהו- מה היה עץ הדעת?
מביאה הגמרא שלש דעות {מסכת סנהדרין ע, א-ב} -אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה דתניא ר''מ אומר אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין ר' יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה... ובמדרש מופיע גם אתרוג...
אומר המדרש אליהו - אני הולך בקו כפי שאומר האר"י הקדוש... שְמָה שנתנה חוה לאדם הראשון, היה גפן...
סחטה ענבים ונתנה לאדם הראשון, למה?
היסוד הזה לימד אותם הנחש... הנחש אמר להם "כל מה שהקב"ה לא מרשה לאכֹל, זה את הפרי עצמו... אם תוציאו את המיץ, יהיה מותר לכם לאכל...את התוצרת מן העץ, על זה הוא לא אסר"...
הַלְכָה חוה, וסחטה ענבים ונתנה לו... אז היא נתנה לו לשתות מיץ ענבים.
מזמינה אסתר המלכה (חוה) את המן (הנחש) למשתה של המלך... מה זה "המלך"?
אומרים חז"ל - בכל מקום שכתוב המלך ולא כתוב המלך אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, זה הקב"ה.
היא מזמינה אותו עכשיו אל משתה היין... יָבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה... מי יבוא?
הקב"ה, הנחש וחוה יבואו...
אומרת חוה - בפעם הקודמת אתה הבאת לי יין, והבאת מוות על כל העולם... עכשיו אתה רוצה לחזור על זה עוד פעם?!...מה הוא עושה?
החטיא את כל עם ישראל, באכילה של מאכלות אסורות, החטיא אותם בזנות... בא הנחש והתיל זוהמה, ועכשיו הוא עושה את זה עוד פעם, מה הוא רוצה ???
לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים...
אומרת אסתר המלכה (חוה) - עכשיו אני ילמד אותו פרק בדרך ארץ... אתה תבוא אל משתה היין, ושמה אני יפיל את הנחש, שמה אני יפיל את הָמָן!
אומרים חז"ל - עכשיו תבין מה קרה במשתה היום השני...
במשתה היום השני, שואל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ {ז, ה} מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן... {ו} וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה {ז} וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ...
אומרת הגמרא {מסכת מגילה טז, א}- והמלך קם בחמתו וגו' והמלך שב מגנת הביתן מקיש שיבה לקימה מה קימה בחימה אף שיבה בחימה דאזל ואשכח למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי וקא עקרי לאילני דבוסתני ואמר להו מאי עובדייכו אמרו ליה דפקדינן המן אתא לביתיה והמן נופל על המטה נופל נפל מיבעי ליה אמר רבי אלעזר מלמד שבא מלאך והפילו עליה אמר ויי מביתא ויי מברא ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית...
נשאלת השאלה - למה אתה דוחף אותו נגד רצונו? למה אתה דוחף אותו בכוח ?!
אומר המדרש אליהו - פשוט מאוד... חוזרים בחזרה לתיקון חטא אדם הראשון... חוה באה... פוגש אותה הנחש ושואל אותה "למה אתם לא אוכלים מעץ הדעת?"
אמרה לו חוה "הקב"ה אמר לבעלי,שאסור לאכל מהעץ הזה ואסור לגעת בו"... מה עשה הנחש ?
אומרים חז"ל - בא הנחש ודחף אותה על העץ...
"ראית, לא קרה כלום! אותו דבר יקרה, כאשר תאכלי מעץ הדעת, שום דבר לא יקרה"
מה עשה הקב"ה ?
שלח עכשיו את המלאך גבריאל, ודחף עכשיו את הנחש... אתה דחפת אותה על העץ, עכשיו אני דוחף אותך על אסתר (חוה)!
יוצא, שבזה שהוא דחף אותו על אסתר (חוה)... כאן יצאה הנפילה של המן... מזה הוא נפל.
אם ככה, נוכל להבין דבר נפלא ביותר שאומרים רבותינו, להסביר את הדברים:
אומר הספר חקרי לב {עמוד ע"ו} - בגלל חוה היתה הגזירה, שכל בני האדם ימותו... אחת הקללות שהיתה, זה היה מיתה... אדם לא יחיה יותר לנצח, למה ?
"בגלל שאכלתם מעץ הדעת".
יוצא,שבגלל שחוה האכילה את אדם הראשון, היא הביאה מוות לעולם... עכשיו באה חוה, בתור אסתר המלכה... מה היא עושה?
היא הולכת ומוסרת את עצמה למיתה, כדי להציל את עָם ישראל... שנאמר {ד, טז} וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי...
למה דווקא היא, מסרה את נפשה?
"בגלגול הקודם, אני הבאתי מיתה לעולם... ועכשיו בזכותי, אני רוצה להחזיר חיים לעולם!"
יוצא, ששלושת הדמויות האלה, באו כדי לתקן את מה שעשו אדם, חוה והנחש...
אם ככה, נוכל להבין דבר נפלא שמביא בספר עתה באתי בשם ספר קול תודה – כשנפל הפור על חודש אדר, שמח הָמָן שמחה גדולה... מה השמחה הגדולה שהוא שמח ?
אמר "מזל שהחודש הזה מזלו דגים... דגים, אחד אוכל את השני... הגדול אוכל את הקטן, ככה אני יאכל אותם!" אמר הקב"ה - נכון שהגדול אוכל את הקטן... אבל אל תשכח, שאף אחד לא קבע מי הגדול...אתה חושב שאתה הגדול ותאכל אותם?!... על מרדכי נאמר {אסתר ט, ד} כִּי גָּדוֹל מָרְדְּכַי... הוא יאכל אותך!
מי אמר לך שאתה הגדול ??? אתה חושב שאתה גדול ?! אדאג שמרדכי יהיה הגדול!
אומר הספר עתה באתי,בשם הספר קול תודה דבר נפלא:
אם אמרנו עד עכשיו, שכל התיקון שבאו הָמָן, אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ומרדכי ואסתר, לתקן חטא אדם הראשון... מזל חודש דגים זה מזל חודש אדר...
לפני שבועיים אמרנו, שאדר זה כנגד יוסף שמשול לדגים... אבל עפ"י החשבון הזה, הָמָן טעה טעות גדולה ביותר... המזל של החודש הזה, פועל בעד הענין, של תיקון חטא אדם הראשון... למה?
כתוב בחז"ל, שבשעה שחוה אכלה מעץ הדעת, היא קראה לכל בעלי החיים ונתנה להם לאכול מעץ הדעת...
קראה לשור ולחמור ולארי ולברדלס ולציפורים.... כל היקום אכל מעץ הדעת, חוץ מהדגים שלא אכלו... ולכן הדגים לא נענשו בעונש המבול... נשארו חיים.
דגים, אומרים המפרשים, זה הבעל חיים היחיד בתורה,שאין לו שמות... רק ללויתן יש שם... כל השמות שאתם מכירים – בורי... נסיכת הנילוס... מושטים, זה הכל שמות שנתנו הדייגים, על שם החמות שלהם. J
למה אין להם שמות ?
כי שֶם זה תיקון... הדגים לא צריכים תיקון!
אמר הָמָן - אם ככה נפל בחודש אדר... במזל דגים, ב"ה אני יצליח!
אתה לא תצליח שום דבר... למה לא?
כי כל מה שבאת לתקן כאן, זה את חטא אדם הראשון... ואדם הראשון אכל מעץ הדעת, המזל הזה של חודש אדר, דגים, הולך לטובתם... למה?
כי הדגים הם היחידים, שלא חטאו בחטא עץ הדעת... אם ככה, יעזור להם החודש הזה, לתקן את חטא אדם הראשון.
אם ככה, סיימנו כאן את הענין של השבעים, ונוכל רק בע"ה, לומר יסוד אחד ובזה בע"ה נסיים:
כבכל שנה ושנה, אני חוזר על הדברים... וגם אם נחזור על זה אלף שנים... ואחד יתעורר, זה היה כדאי...
מבלי להיכנס לעומק, ודיברנו על זה גם בשנים עברו... כתוב במפרשים, שימי הפורים, שווים לימי יום הכיפורים... לא רק שהם שווים, אלא יום הכיפורים נתלה בפורים.
כתוב במפרשים, שכשם "שכל הפושט יד נותנים לו"... כך יש הלכה בפורים - כל המגיש בקשה בפורים, נותנים לו משמים... אבל יש לזה תנאי אחד, לא כל בקשה שאדם מבקש נענית...
הבקשה צריכה להיות, כמו שאסתר המלכה ביקשה בקשות... לא כל בקשה מתקבלת...
הבקשה שמתקבלת, זו בקשה שנקראת "תפילת היתום" של אסתר המלכה...
אומר המדרש {אסתר רבה, פרשה ו, אות ז} - רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַתֶּם בְּכִיתֶם וַאֲמַרְתֶּם (איכה ה, ג): יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב, חַיֵּיכֶם אַף הַגּוֹאֵל שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַעֲמִיד לָכֶם בְּמָדַי לֹא יִהְיֶה לוֹ אָב וָאֵם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם.
מה זה "תפילת יתום"?
"תפילת יתום", זו תפילתה של אסתר המלכה...דיברנו על כך בהרחבה בשנים עברו, אני רוצה רק לומר את הדברים בקיצור...
בדרך כלל בן אדם, ברגע שהוא נמצא בצרה, אז הוא ב"ה חושב איך להסתדר... "אני ידבר עם זה ועם זה ואיתו..." בסוף, שהוא רואה שלא מסתדר כלום.... הוא נוסע לכותל המערבי, נוסע לר' שמעון בר יוחאי... נוסע לקבר רחל... מתי הוא נוסע ?
אחרי שהוא ניסה את הכל...
אומרים חז"ל - זה ההיפך, בין זה לבין יתום.
שבת תשובה... ההפטרה של ערב יום הכיפורים... מה אומר הנביא הושע?
{יב, ד} אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם"
רבותי, מה זה אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם ?
כותב הרמב"ן {בפרשת משפטים}- כל אדם שנמצא בצרה, פונה דבר ראשון למקורבים שלו... היתום, אין לו למי לפנות, אז הוא פונה ישירות להקב"ה.
עפ"י זה, נבין מה אומרת אסתר המלכה, בפסוקים שאמרנו היום {תהילים כב}... שיש מצוה להגיד אותו בפורים... מזמור שאמרה אסתר, לפני שנכנסה לבית הצלמים... מה היא אמרה?
היא נכנסה, כתוב במגילה- וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת...אומרים חז"ל - מכאן שלבשה רוח הקודש... היא עברה ליד בית הצלמים וצעקה אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי...
אומרת אסתר המלכה - עכשיו אני יודעת למה הקב"ה סילק את השכינה ממני... אולי בגלל שקראתי לו כלב, אם קראתי לו כלב, אני מבקשת סליחה... אקרא לו עכשיו אריה - הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי.
שואל הגאון, ר' יוסף רוזובסקי - אני לא מבין..."אם קראתי לו כלב,אני מבקשת סליחה...מעכשיו אני אקרא לו אריה"
אדרבה, כלב זה כינוי של יותר גנאי, מאשר אריה...
אדם פוגש כלב מולו... הוא לא מיומן בכלבים... בא מולו אמסטף, אתה רואה אותו עם הלשון בחוץ... בלי זנב, מה אתה עושה ???
מוריד את הנעל ביד אחת, וביד השניה מכין את הטלפון... אם הוא בא, אתה אומר "אני זורק עליו את הנעל..."... גם אם חס וחלילה קופץ עליך האמסטף הזה, מקסימום הוא נותן לך ביס, הוא לא יהרוג אותך...
אבל מה אתה עושה, אם אתה הולך כאן בשכונה, ומגיע מולך אריה שברח מהספארי, לאחר שלושה ימים שהוא לא אכל... מה אתה עושה?
אתה תוריד את הנעל ?! אתה תכין את הטלפון ?!
מהרגע שהוא רץ,אתה קורא קריאת שמע, שתצא נשמתך בטהרה! J
מולך אריה, אתה יכל לעשות משהו ?! אתה לא יכל לעשות כלום!
אומרת אסתר, אם קראתי לו כלב, אני מבקשת סליחה, למה?
אם חשבתי שאני עוד יכולה להתגבר על אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ...ולכן קראתי לו כלב, אני מבקשת סליחה... למה?
כי אני רוצה לקרוא לו אריה... למה?
כי מאריה אין לך שום ישועה... כשמגיע אריה, אתה תולה את העניים שלך רק בקב"ה... זה נקרא "תפילת היתום" של אסתר המלכה.
אם ככה, התפילה של פורים... שבן אדם חושב שהוא יכל להסתדר לבד, אומר לו הקב"ה "תסתדר לבד"...
אבל אם בן אדם יודע, שאף אחד לא יכל לעזור לו, רק הקב"ה... אומרים לנו המקובלים - במגילת אסתר כתוב "גם דבר שנחתם בטבעת המלך אין להשיב"... אבל בפורים, גם דבר שנחתם בטבעת המלך, אפשר להשיב.
כולנו מתפללים... אין יהודי שאין לו צורך בתפילה... אין יהודי שלא צריך להרגיש קירבת אלוקים... אבל כולנו יכולים לבקש קירבה אחת, וזה הדבר שכולנו יכולים לייחד את התפילה ביום הזה...
שיזכנו הקב"ה ונזכה כבר לראות בביאת משיח צדקנו, ונזכה לגאולה השלימה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.