בס"ד
פרשת ראה – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"א.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ראה שנת תשע"א.
פותחת התורה –(כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:(כז) אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:(כח) וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.
כל המפרשים דנים כאן על הפסוק הראשון – התורה פותחת ביחיד רְאֵה אָנֹכִי, ולאחר מכן, ממשיכה התורה ואומרת נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם.
שואלים המפרשים כולם – או שהתורה תכתוב ראו אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם, או שהתורה תכתוב רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיך
או שתפתח ביחיד ותמשיך ביחיד, או שתפתח ברבים ותמשיך ברבים.
הרבה תשובות בדבר. בעל-הטורים לבד, יש לו כמה תירוצים בענין הזה, אנחנו רק נזכיר את זה, זה לא הנושא שנעסוק בו. רק נאזכר את הדברים.
הדברים, כמדומני, מופיעים גם בכלי יקר, ראיתי את זה גם באזנים לתורה, כולם מביאים את דברי הגמרא(מסכת קידושין מ, א-ב) - ת''ר לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה שנאמר(קהלת ט-יח) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא יחידי שחטא אובד ממנו טובות הרבה...
ממילא, באה התורה ואומרת לאדם רְאֵה אתה האדם היחיד מעם ישראל אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם לפני כל ישראל בְּרָכָה וּקְלָלָה וביד כל אחד ואחד מעם ישראל, יש את היכולת, להכריע את הגורל שלו ואת הגורל של כל עם ישראל, הן לחובה והן לזכות, ממילא, הקב"ה בא ואומר רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם דע לך, מה מונח בכף הידיים שלך. לא רק הדברים שקשורים אליך, אלא, גם מה שקשור לכלל ישראל רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה.
אז אתה, במעשה הטוב שלך, במצוה שאתה מוסיף, אתה את כל עם ישראל, מרומם ברוחניות. כך מבארים רבותינו, את הפסוק הראשון בפרשה.
אנחנו היום, רוצים לעסוק בפסוק אחד, וקצת להרחיב בו בע"ה, כמה שנספיק.
קודם כל נקדים הקדמה, שבפרשה הזאת יש 55 מצוות – 17 מצוות עשה, ו-38 מצוות לא תעשה. נעמוד על מצוה אחת בפרשה, שהיא המצוה הראשונה בפרשה שלנו, היא נמצאת(ב, יב), רק קודם כל, נתחיל בפסוק א'- אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה:(ב) אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן.
מגלה לנו הקב"ה, את עיקר מיקומו של העבודה זרה, שהוא בדר"כ, על ההרים הרמים.
הגויים בחרו טכניקה מאוד מוכרת, שברגע שאדם רוצה שבכל רגע תוכל לראות את הדבר, בכל רגע תוכל לצפות בו, הדרך היא לשים אותו על מקום גבוה. ככל שהמקום גבוה יותר, הוא נראה יותר, וזאת הטכניקה, שאיתה עובדים אומות העולם, הם שמים את העבודה זרה על ההרים הרמים, כדי שכל אחד יוכל לראות את זה.
דבר נוסף, הם שמים את העבודה זרה, תַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן – הם מיפים מקומות שבהם הם עובדים עבודה זרה, והם שמים שם, עצים רעננים, עצים יפים, וזו המטרה שלהם, שהדבר יהיה למזכרת – תמיד שתיזכר בעבודה זרה, תיזכר במקום יפה. זו הטכניקה, שאיתה עובדים אומות העולם.
אומר הקב"ה - אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא.
אומרת התורה – צריכים לנפץ את המזבחות ולשבר את המצבות, ואת האילנות שנשארו, צריכים לשרוף באש וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא.
לעקור את כל העבודה זרה, זו המצוה הראשונה בפרשה שלנו.
(ד) לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם – מה הכוונה?
אומר רש"י - לא תעשון כן. להקטיר לשמים בכל מקום(פסוק ה), כי אם במקום אשר יבחר. דבר אחר ונתצתם את מזבחתם ואבדתם את שמם לא תעשון כן, אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח או מן העזרה. אמר רבי ישמעאל וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין את המזבחות, אלא שלא תעשו כמעשיהם, ויגרמו עונותיכם למקדש אבותיכם שיחרב.
אתה לא יכל כמו בעבודה זרה, בכל מקום שמתחשק לך, להקריב קרבן, לא. שמדובר בקרבנות של הקב"ה, יש מקום מיוחד, איפה?
כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה.
עוד יש אזהרה, למי שלוקח דבר שנכתב בקדושה, כמו מזוזות, תפילין או ספר תורה וכד', שנכתב שם, שם ה בקדושה, ומוחק אותו, עובר בלאו בתורה, של לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם.
אותו דבר לאדם שמנפץ אבן מהמזבח, או שאדם שמנפץ אבן מהעזרה, עובר על לאו של לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם.
המקום היחיד שבו התירה התורה למחוק את השם, כידוע לכולם, זה בהשקאת סוטה.
כותבים את פרשת סוטה, ומוחקים את השם על המים. מכאן לומדים חז"ל, עד כמה גדול השלום.
בפסוק הבא, אוסרת התורה להקריב קרבנות בכל מקום, רק במקום שהקב"ה יבחר, מהו המקום?
כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה.
עם ישראל יוכל להקריב קרבנות בבית המקדש, והמקום שהקב"ה ישרה את שכינתו לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ – התנאי הוא, שקודם כל אתם צריכים לדרוש את ה'. אתם צריכים לחפש את המקום, ולאחר מכן, הקב"ה יגלה לכם את המקום.
זאת אומרת, שיש כאן התניה – הקב"ה כרגע, לא אומר את המקום. המקום הוא כביכל עלום, לא ידוע כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם.
המקום לא ידוע, הקב"ה לא מגלה את המיקום של בית המקדש.
כדי שהקב"ה יגלה את מיקומו של בית המקדש, ישנה כאן התניה בפסוק. מה צריך להיות???
לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה.
אם אתם תדרשו את מקום המקדש, אני אגלה לכם!
אני רק אוסיף עוד פרט אחד – המקום הזה, שהקב"ה יגלה לנו, איפה הוא עתיד להשרות את שכינתו, הוא חייב להיות של כל השבטים כולם - כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם... הדגש הוא, שלכל השבטים יש חלק בבית המקדש.
עד כאן הדברים מובנים, פשוטים מאוד להבנה. אנחנו רוצים בע"ה, להיכנס קצת יותר לעומק:
התורה, לכאורה כאן, לא כותבת את מקום המקדש. אנחנו לא יודעים את מקומו של המקדש, וכביכל, הקב"ה לא בחר בו - כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם – אתם תבואו לארץ ישראל, שם אתם תדעו היכן בית המקדש.
כביכל, הדבר הזה הוא אלום, אף אחד לא יודע איפה הוא. הקב"ה אומר"אתם תבואו לארץ ישראל, ואז תראו איפה בית המקדש, אז יגלו לכם".
מה אנחנו לא יודעים איפה בית המקדש?!
מי שלא יודע, ישאל את האבות הקדושים, ישאל את השבטים הקדושים, וידע בדיוק איפה בית המקדש!
שואלים כל המפרשים כולם – אברהם אבינו, עקד את יצחק בנו בהר המוריה, ולאחר שסיים לעקוד אותו הוא אמר(בראשית כב, יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה - המקום הזה יישאר לנצח כהר המוריה, כאן יבנה בית המקדש.
אז מה זה, שאתה לא יודע איפה זה בית המקדש?!?
"במקום שהקב"ה יבחר"
אבל הוא כבר בחר! שם הרי נעשתה העקידה!
קדם לאברהם אבינו – נח.
נח הקריב על המקום הזה, את הקרבנות, בשעה שהוא יצא מן המבול, הוא הקריב קרבנות.
כותב הרמב"ם(הלכות בית הבחירה, פרק שני, ב) - וּמָסֹרֶת בְּיַד הַכּל שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הַמִּזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ אַבְרָהָם הַמִּזְבֵּחַ וְעָקַד עָלָיו יִצְחָק. וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ נֹחַ כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה. וְהוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִקְרִיב עָלָיו קַיִן וְהֶבֶל. וּבוֹ הִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קָרְבָּן כְּשֶׁנִּבְרָא וּמִשָּׁם נִבְרָא. אָמְרוּ חֲכָמִים אָדָם מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ נִבְרָא.
זאת אומרת, המקום הזה, שבית המקדש שם יבנה, מכוון ביותר. הקריבו שם אדם הראשון את קרבנו(תהילים סט, לב) וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס. ביום הראשון, בשבוע השני של הבריאה, הקריב אדם הראשון קרבן, זה היה בבית המקדש.
לאחר מכן, קין והבל הקריבו קרבנות, זה היה במקום הזה. לאחר מכן, נח הקריב במקום הזה, ולאחר מכן, אברהם אבינו הקריב במקום הזה. ואברהם אבינו אמר, שבמקום הזה ייבנה בית המקדש. והרמב"ם כותב, שלא מזיזים את המזבח, כי משם נברא האדם הראשון! ראשו של אדם הראשון, נברא מהמקום הזה, כך כותב הרמב"ם.
אז אם ראשו של האדם הראשון נברא מהמקום הזה, כותב הרמב"ם"משם כפרתו". המקום שמתכפרים עוונותיהם של ישראל, הוא בית המקדש, למה??
כי משם הוא נברא.
התורה באה, כביכל, ומסתירה ואומרת –"אני לא יודעת איפה בית המקדש, אני ידע, מתי שתבואו לארץ ישראל ותחפשו את המקום הזה, ואם תדרשו אותו, אז תגיעו אליו".
לכאורה, הדבר הזה הוא פלא, כי כולם יודעים איפה המקום הזה, אז מה הכוונה למה שהתורה אומרת לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה?
גם יעקב אבינו היה בהר המוריה. בדרכו לחרן, אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה?!(בראשית כח, רש"י)
ראה שם מראות אלקים, במראות הסולם(בראשית כח, יז) מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם - זה בית המקדש, זה הר המוריה.
נשאלת השאלה – אז מה התורה כותבת כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם?
את השאלה הזאת, שואל רבינו בחיי, כאן בפרשה, בשם הרמב"ם(מורה נבוכים).
אני מקריא 12 שורות ברבינו בחיי – המקום הזה, הוא הר המוריה, והיה נודע ומפורסם באומות, וידעו מעלתו בקבלה, ואין צריך לומר, שישראל במדבר היו יודעים מזה, מאיפה? מהאבות. בהיות שם עקידת יצחק. ומה סתם הכתוב הזה, ולא אמר בפירוש שהוא הר המוריה? כתה הרמב"ם, בספר המורה(מורה נבוכים), כי העלמת המקום לשלושה עניינים – האחד, אילו היו האומות יודעים, כי שם התפילה מקובלת והקרבנות שם לרצון, ירצו כל אומה ואומה להחזיק בו, ותרבה המריבה וההריגה בין האומות. והשני, כי הכנענים יושבי הארץ, אילו היו יודעים, כי ישראל עתידים לירש את ארצם ולעבוד את ה' יתברך, היו משחיטים אותו בכל מה שהיו יכולים. והשלישי, כי היו השבטים מריבים זה עם זה, כל אחד היה מבקש שיהיה המקום בנחלתו, כמו שהיה בבקשת הכהונה, ולכך העלים וסתם הכתוב את המקום הזה, ואין צריך לומר האומות, כי אפילו ישראל לא ידעו, כי אף עפ"י שידעו הכל, מעלתו של הר המוריה, לא היו יודעים, כי הוא המקום אשר יבחר ה'.
עד כאן, דברי רבינו בחיי.
זאת אומרת, ישנם שלושה סיבות, מדוע לא גילה הקב"ה את מיקומו של הר המוריה:
א. כדי שאומות העולם לא יריבו. ב. כדי שלא יכסו אותו, ויפגעו בהר הזה. ג. שהשבטים לא יריבו.
כולו יודעים, מה שרבותינו מגלים לנו, שהמקום הזה, שנקרא הר המוריה, נתגלה לדוד המלך.
דוד המלך, הוא היה האיש, שהקדיש את כל חייו, למצוא את מקום המקדש.
לא רק שדוד המלך הקדיש את עצמו, לענין של בנית בית המקדש, בא כאן רבינו בחיי, ושואל שאלה עצומה - דוד המלך כשהוא קנה את המקום מאֲרַוְנָה היבוסי, כתוב בספר שמואל, שהוא שילם חמישים כסף.
מצד שני, כתוב בספר דברי הימים, שהוא שילם לאֲרַוְנָה היבוסי שש-מאות. תחליט – זה שש-מאות או חמישים?
שאלה שניה ששואל רבינו בחיי – בפסוק ה' שקראנו, אומרת התורה, שהמקום שיבחר הקב"ה, שייך לכל השבטים, שנאמר כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה – כתוב את כל השבטים כולם. אם אנחנו נתקדם תשעה פסוקים קדימה, אומרת התורה(יד) כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ -זה לא שייך לכל השבטים, אלא לשבט אחד.
שואל רבינו בחיי – תחליט, זה כל השבטים או זה שבט אחד??
התשובה לכך, נמצאת ברש"י בקיצור, וברבינו בחיי בהרחבה.
כותב רש"י - באחד שבטיך. בחלקו של בנימין. ולמעלה הוא אומר(פסוק ה) מכל שבטיכם. הא כיצד, כשקנה דוד את הגרן מארונה היבוסי גבה הזהב מכל השבטים, ומכל מקום הגרן בחלקו של בנימין היה.
רבינו בחיי, מאריך בזה הרבה יותר – חמישים כסף ראשונים, שילם דוד המלך עבור שבט יהודה, 50 שקל כסף, לאחר מכן, הוא גבה מכל השבטים עוד 50 שקל כסף, אז ביחד היה לו עוד 550, ואם ככה, נהיה לו 600 שקל כסף.
אומר רבינו בחיי – יש לך אישור. 50 שקל כסף, שנתן דוד המלך, הוא נתן את חלקו של שבט יהודה, זה 50 שקל כסף. לאחר מכן הוא אסף עוד 11 שבטים, כל אחד נתן 50 שקל, נהיה לו 600 שקל כסף.
אומר רבינו בחיי, כדברי רש"י - מה שכתוב מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם כל אחד מהשבטים היה צריך לשלם חלק, כדי לקנות את המקום שנקרא"גורן אֲרַוְנָה היבוסי", לאחר שזה נרכש, המקום שבו היה המזבח, העזרה, קדש הקדשים, היה שייך לשבט בנימין.
כל ההר כולו -"גורן אֲרַוְנָה היבוסי" – כל החומה, העזרה, הרחבה של הר הבית, כל זה נרכש ב-600 שקל כסף. החלק שבו ממוקם בית המקדש, הוא אך ורק בנחלתו של בנימין.
אמנם כתוב בגמרא(מסכת יומא), שרצועה יוצאת מיהודה"היה בנימין רוצה לבלוע את הרצועה הזאת", אבל מה שכתוב כאן, שמקום המקדש, מקום כפרת העוונות, שייך אך ורק לבנימין.
אנחנו רוצים קצת, להיכנס לעומק הדברים ולהרחיב בהם, כיון שרבותינו, שואלים על כך כמה וכמה שאלות:
בספר מעדני שמואל, הוא שואל שאלה עצומה – אין אדם, כמו דוד המלך, שיגע למציאת מקום המקדש.
דוד המלך בתהילים אומר(קל"ב, ב) אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב(ג) אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי:(ד) אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה:(ה) עַד אֶמְצָא מָקוֹם לה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב.
אומר דוד המלך – אני לא אתן שינה לעיני עד שאמצא את מקום המקדש. דוד המלך השקיע את כל כולו, בבנין בית המקדש! ובית המקדש גם לא נמצא בנחלת יהודה. הוא גם לא זכה לראות את בית המקדש.
כל המאמצים שהוא עשה, לקניית"גורן אֲרַוְנָה היבוסי", כמה הוא טרח על כך, רבותינו עומדים על כך, מה שכתוב בנביא, בספר שמואל, שבשעה ששאול המלך רצה להרוג את דוד חתנו, הבריחה אותו מיכל מבעד לחלון.
לאיפה הוא ברח?
הוא מצא מחסה אצל שמואל הנביא(שמואל א' יט, יח) וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד לוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בְּנָיוֹת
שואלת הגמרא(מסכת זבחים נד, ב) - וכי מה ענין נויות אצל רמה אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם...כל העסק שלהם בלילה הזה, היה איפה יבנה בית המקדש
אומרים חז"ל במדרש – דוד למד מפי שמואל הנביא בלילה הזה, מה שתלמיד ותיק עשוי ללמוד במאה שנה!
רבותי\, מדובר כאן באדם שבורח מפני חרב שאול. שאול רודף אחריו להרוג אותו. איך אתה מסוגל בכלל, להתרכז במצב הזה?!
אתה יודע שכל רגע! יכולים לבוא החיילים של שאול, ולהרוג אותך! הוא הולך לשמואל ואומר לו"אני רוצה לדעת איפה יבנה בית המקדש".
אומרים חז"ל, על פסוק בתהילים(פד) נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי... כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע – אמר הקב"ה לדוד – עדיף לי יום אחד של חיים שלך, מאלף עולות שעתיד להקריב שלמה בנך על המזבח. כיון שהקב"ה אמר לו שהוא עתיד למות ביום שבת, אז דוד שאל אותו"אולי ביום ראשון"?
- ביום ראשון, כבר הגיע זמנו של שלמה למלוך.
- אז אולי ביום שישי? אני רוצה להקדים יום, רק לא למות בשבת!
- לא! עדיף לי יום אחד שלך בחיים, מאשר 1000 עולות, שעתיד להקריב לפני שלמה בנך, על גבי המזבח.
ברש"י ובתרגום, בספר שמואל, כתוב פירוש אחר לגמרי:
אומר התרגום - כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ. תן לי יום אחד לחיות כשבית המקדש עומד, מאלף שנים בשיממונו – תן לי רק יום אחד להיות כשבית המקדש עומד בתפארתו! מאלף ימים אחרים!
רבותי, עם כל מה שעשה דוד המלך, עם כל מה שטרח, כל מה שיגע למצוא את השראת השכינה, הוא לא מצא את בית המקדש. לא רק שהוא לא זכה לראות את בית המקדש, אלא כל מה שהוא הכין לבית המקדש, לא נלקח.
הדבר היחיד שנקרא על שמו, אנחנו אומרים בכל יום(תהילים ל) מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד
אומרים חז"ל במדרש – למה נקרא שמו של בית המקדש, על שמו של דוד המלך?
בגלל מסירות נפשו, בענין בית המקדש.
דבר אחד אומרים לנו חז"ל – בכל תפילה, בתפילת העמידה בימי החול, אנחנו מזכירים את דוד המלך בתפילת העמידה פעמיים, למה?
אומרת הגמרא(מסכת ברכות מח, ב) - תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו
אומר רש"י – למה? משום שעל-ידו נתקדשה ירושלים.
בתפילת העמידה, שתי ברכות שאנחנו מזכירים את דוד המלך - אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ, וברכה נוספת - תִּשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה בְתוֹכָהּ תָּכִין
כל מי שלא מזכיר את דוד המלך, ב"בונה ירושלים", לא יצא ידי חובתו, למה?
כי דוד המלך וירושלים, זו יחידה אחת!
הוא, כמו שכותב רש"י, חז"ל, שעל-ידו נתקדשה ירושלים.
על ידו נתקדשה ירושלים, הוא טרח בבנין ירושלים, אבל בית המקדש לא בחלקו ולא בחלקו של יהודה. בית המקדש בחלקו של בנימין.
כל אחד שואל את עצמו – למה??? האדם שטרח ועמל לבית הבחירה, הוא לא בנימין. בנימין לא עשה שום דבר, כדי לזכות לבית הבחירה. אם ככה, אז למה הוא זכה, שבית הבחירה בשטחו??
כדי להבין את הדברים, אנחנו רוצים לקרוא שלושה מדרשים, וקצת להרחיב בהם, ויש לנו פשט חש לגמרי, במצוה הזאת, של אַבֵּד תְּאַבְּדוּן.
אם ככה, יש לנו פשט חדש, בתפילת"עלינו לשבח""ועל כן", שאנחנו אומרים אותה שלוש פעמים ביום.
ישנו פסוק שמופיע בתהילים(מזמור סח) לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח.
בחז"ל דורשים את הפסוק הזה, על תבור וכרמל, שבאו ורצו שעליהם תינתן תורה.
אמר הקב"ה – לא. כי אני לא נותן תורה, על הרים גבוהים. לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים אני נותן את התורה על הר נמוך הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ זהו הר סיני, שהוא הר נמוך.
אומר המדרש(בראשית רבה, פרשה צ"ט, א) - רַבִּי עֲקִיבָא פָּתַר קְרָא בַּשְּׁבָטִים, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ הַשְּׁבָטִים רָצִים וּמִדַּיְנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, זֶה אוֹמֵר בִּתְחוּמִי יִבָּנֶה וְזֶה אוֹמֵר בִּתְחוּמִי יִבָּנֶה, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁבָטִים לָמָּה תְּרַצְדוּן מה אתם רצים!? אין לכם מה לריב כֻּלְּכֶם שְׁבָטִים, כֻּלְּכֶם צַדִּיקִים, אֶלָּא גַּבְנֻנִּים, מַהוּ גַּבְנֻנִּים, גַּנָּבִים. כֻּלְּכֶם הֱיִיתֶם שֻׁתָּפִין בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, אֲבָל בִּנְיָמִין שֶׁלֹא נִשְׁתַּתֵּף בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף(תהלים סח, יז): הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אתה יודע למה הקב"ה בחר שבית המקדש יהיה בחלקו של בנימין?! כי לכולכם יש גיבנת!
איזה גיבנת יש לכם?? כי אתם הייתם במכירה של יוסף!
רבותי, אני רוצה לשאול אתכם – שמעתם פעם תואר כזה? אני חוזר לריב כֻּלְּכֶם שְׁבָטִים, כֻּלְּכֶם צַדִּיקִים, אֶלָּא גַּבְנֻנִּים, מַהוּ גַּבְנֻנִּים, גַּנָּבִים. שמעתם פעם תואר, שאומרים לבן-אדם"אתה צדיק אבל אתה גנב!"
איך מסתדר דבר כזה?!
אם הוא צדיק, אז הוא לא גנב, ואם הוא גנב, אז הוא לא צדיק!
כֻּלְּכֶם שְׁבָטִים, כֻּלְּכֶם צַדִּיקִים אבל אתם גנבים! איך מסתדר הדבר הזה??
זה נקרא צדיק"גמור" – צדיק כזה, הוא פשוט גמור J
אומר הקב"ה לשבטים – אתם צדיקים, אתם שבטים, אבל אתם גנבים!
איך זה מסתדר, מילה כזו, שאומר הקב"ה כֻּלְּכֶם שְׁבָטִים, כֻּלְּכֶם צַדִּיקִים כולכם גנבים?!
כדי להבין את יסודם של דברים, אני רוצה להקריא עוד שלושה מדרשים:
המדרש הבא, הוא מתוך ילקוט שמעוני(פרשת וזאת הברכה, אות תתקנ"ז), על הפסוק(דברים לג, יב) לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן - ומפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו, משל למלך שבא אצל בניו לפרקים כל אחד ואחד אומר אצלי הוא שורה, קטן שבכולן אמר אפשר שמניח אבא אחי הגדולים ושורה אצלי אהה, יש לי 11 אחים לפני, מה פתאום שהוא יבוא אצלי?! עמד והלך ופניו כבושות ונפשו עגומה אמר ראיתם בני הקטן שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו ראיתם את הילד הקטן שלי!? עכשיו מאכל ומשתה יהא משלכם ולינתי אצלו אתם תביאו את האוכל, אבל אצלו אני ישן. כך אמר הקב"ה בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימין וקרבנות מכל השבטים היות והוא הכי קטן ונפשו היתה עגומה, לכן הקב"ה השרה את שכינתו דוקא אצל בנימין. [תירוץ ראשון של המדרש].
דבר אחר מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו מפני שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל. [תירוץ שני].
דבר אחר מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו, שכל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימן לא היה במכירתו של יוסף, אמר הקב"ה אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה לא שיהיו מתפללין לפני ואני(מבקש) [מתמלא] עליהן רחמים, איני משרה שכינתי בחלקן שלא היו רחמנים על אחיהם בית המקדש הוא מקוום שכל כולו, מקור הרחמים. אדם מביא קרבן ומתכפר לו! מקור הרחמים של הקב"ה, נמצא בבית המקדש.
אמר הקב"ה – לתפעל את מידת הרחמים במקדש, חייב להיות בשטח של אנשים רחמנים. איך אני יכל להקים בית מקדש, במקום של אנשים שלא ריחמו על אחיהם?!
אם הם לא ריחמו על אח שלהם, אז אם ככה, אני לא בונה שם את בית המקדש!
עד כאן דברי הילקוט שמעוני, בפרשת וזאת הברכה.
בא הספר חזון למועד, ואומר עפ"י זה תירוץ נפלא – הגמרא(מסכת ראש השנה יז, ב) מביאה הפסוק(תהילים קמה-יז) צדיק ה' בכל דרכיו וכתיב וחסיד בכל מעשיו.
אומר רש"י - צדיק. במשפט אמת: חסיד. נכנס לפנים מן השורה.
שכתוב צדיק ה' בכל דרכיו זה מידת הדין, וחסיד בכל מעשיו. זו מידת הרחמים, של לפנים משורת הדין.
אם ככה, אומר הספר חזון למועד יסוד נפלא – לקב"ה לא היתה טענה, על הענין הזה, שדנו את יוסף להריגה.
כותב הספורנו – הם דנו אותו, מדין רודף.
אמר הקב"ה – דנתם אותו, ישבתם בבית דין והחלטתם שהוא חייב מיתה, זה היה הפסק דין שלכם, אני לא חולק!
אמר הקב"ה – צדיקים אתם! מה שפסקתם, הוא דין צדק! אין לי מחלוקת על מה שפסקתם, יש לי רק טענה אחת- למה לא שימשתם במידה הזאת, שנקראת"חסיד ה'", למה לא נכנסתם למידה של"לפנים משורת הדין"?? שהמעביר על מידותיו, מעבירים לו על כל פשעיו!
אמר הקב"ה – צדיקים אתם! לא על המעשה הזה של המכירה! לא על הגניבה!
צדיקים אתם, זה על הנהגה של מידת הדין שנהגתם במה שהחלטתם שיוסף יש לו דין של רודף – החלטתם שזה הדין, אני מסכים איתכם!
הקטע שבו אני טוען, שלא נהגתם נכון הוא, שהשתמשתם רק במידה של צדיק ה' בכל דרכיו, אבל יש הנהגה נוספת שנקראת וחסיד בכל מעשיו! זוהי הנהגה של לפנים משורת הדין!
אומר הקב"ה – כאן הטענה, כמו שהם בעצמם אמרו, כשהם הגיעו למצרים(בראשית מב, כא)... אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת
ממאי נפשך?! אם דנתם דין אמת, אז מה אתם עכשיו מתחרטים?!
"דנו דין אמת, אבל היינו צריכים לתפעל מידה נוספת, שנקראת מידת הרחמים"
אמר הקב"ה – צדיקים אתם! נהגתם במידת צדק! אבל איפה הבעיה?
הנקודה היא, שלא הפעלתם את המידה שנקראת רחמים.
עפ"י זה נוכל להבין טוב מאוד:
בשעה שהמלאך פוגש את יוסף, ושואל אותו"מה תבקש"?
אומר לו יוסף –(בראשית לז, טז) אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ
אומר לו המלאך –(בראשית לז, יז) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה
מה זה נָסְעוּ מִזֶּה?
כולם אומרים"זה" = 12, כלומר הם היו 12 שבטים. אמר לו המלאך – הם החליטו להיפרד, הם כבר לא 12 שבטים. אבל המדרש דורש את זה אחרת.
אומר המדרש - נָסְעוּ מִזֶּה – נסעו ממידותיו של מקום.
ההנהגה של הקב"ה, היא מידת הרחמים. אתם פרשתם ממידתו של מקום.
אומר המתנות כהונה – מה זה מידותיו של מקום? שנאמר(שמות טו, ב) זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, ומידותיו של הקב"ה, הם חסד וחמלה.
ממה פרשתם!?
מהמידה של הקב"ה, שנקראת"זה".
איפה נמצאת"זה"?
ב-(שמות טו, ב) זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ.
אני לא מבין – המתנות כהונה מחפש פסוק, שהקב"ה נקרא"זה". איפה הפסוק שהוא מוצא?
(שמות טו, ב) זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. חסר פסוקים שהקב"ה נקרא"זה"??
כתוב שלעתיד לבוא, כולם יעמדו במחול ויצביעו על הקב"ה - הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ.
הקב"ה נקרא בשם"זה". מה הוא מצא ב זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ?!
אני חושב שזה העומק של הדברים.
תסתכלו בתרגום(פרשת בשלח) על הפסוק - זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ - דֵין אֱלָהַי וְאֶבְנֵי לֵהּ מַקְדְשָׁא
אומר המתנות כהונה - נָסְעוּ מִזֶּה – הם כבר לא שייכים לבנין בית המקדש. אם הם לא נוהגים במידה של הרחמנות, הם נָסְעוּ מִזֶּה – הם כבר לא שייכים ל - זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ.
ברגע שהם מכרו את יוסף, ברגע שהם פרשו, אין להם יותר עסק, עם בנין בית המקדש.
רבותי, אני רוצה ללכת קצת יותר עמוק:
יש מדרש תנחומא(פרשת מקץ), אבל כדי לקרוא את המדרש, צריכים להקדים לו הקדמה. תסלחו לי שאני מחזיר אתכם אחורה לפרשת מקץ, אבל אנחנו תכף נראה שזה היה כדאי J
ברגע שמתחיל הרעב בארץ, שולח יעקב אבינו את השבטים, יוסף פוגש אותם, הם לא מכירים אותו...
אומר להם יוסף מְרַגְּלִים אַתֶּם
(בראשית מב, י) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל(יא) כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים... יֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ..
(טו) בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה:(טז) שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם וְאִם לֹא חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם..
אמר להם יוסף – אני עושה לכם מבחן, תביאו את בנימין ואני לוקח אחד ערבון, לקח את שמעון. שם את שמעון בכלא, בתוך הבור.
אומרים חז"ל – זה מידה כנגד מידה, כיון שהוא זרק את יוסף לבור, עכשיו הוא נזרק.
מגיעים לאבא, מספרים לו את מה שאירע לשמעון(כט) וַיָּבֹאוּ אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אַרְצָה כְּנָעַן וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת כָּל הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר...
טוב... מגיע הזמן, האוכל נגמר, צריכים לרדת בחזרה למצרים, אומר להם יעקב – נו, תרדו...
- אין מה לרדת, אם אנחנו לא באים עם הילד הקטן, אין מה לרדת...
ראובן מציע, יהודה מציע.. מקבל את הערבות של יהודה ויורדים..
מגיעים לבית של יוסף... אומרת התורה(מג, טז) וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם:(יז) וַיַּעַשׂ הָאִישׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף:(יח) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף וַיֹּאמְרוּ עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ:(יט) וַיִּגְּשׁוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל בֵּית יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו פֶּתַח הַבָּיִת(כ) וַיֹּאמְרוּ בִּי אֲדֹנִי יָרֹד יָרַדְנוּ בַּתְּחִלָּה לִשְׁבָּר אֹכֶל:(כא) וַיְהִי כִּי בָאנוּ אֶל הַמָּלוֹן וַנִּפְתְּחָה אֶת אַמְתְּחֹתֵינוּ וְהִנֵּה כֶסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ כַּסְפֵּנוּ בְּמִשְׁקָלוֹ וַנָּשֶׁב אֹתוֹ בְּיָדֵנוּ:(כב) וְכֶסֶף אַחֵר הוֹרַדְנוּ בְיָדֵנוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל לֹא יָדַעְנוּ מִי שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ(כג) וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן
באותו רגע שיוסף רואה את בנימין, הוא מתחיל לבכות. נכנס הביתה, רוחץ את הפנים, וחוזר בחזרה.
(לב) וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם:(לג) וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
איך הוא עשה את זה?
אז כתוב במדרש,שהוא לקח את הגביע ושם אותו על אוזנו כאילו הוא שומע משהו, ואמר – ראובן? מי זה פה ראובן??
- אני!
- בֹא, אני שומע שאתה הבכור, שב כאן. שמעון???
- אני!
- כן, בֹא שב אתה כאן.
וככה סידר את כולם.
הוא מגיע לבנימין ואומר לו – אתה אין לך אמא נכון?!
- נכון.
- גם לי אין אמא, בֹא שב כאן בפינה, נעשה פינת יתומים J אני ואתה יושבים בצד לבד.
איך שנגמרת הסעודה, אומר יוסף לממונה על ביתו – קח את הגביע שלי, עכשיו כבר לא צריך אותו, ושים אותו באמתחת בנימין.
איך שהם נפרדים, אומרת התורה –(מד, ג) הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם:(ד) הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר לֹא הִרְחִיקוּ וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה.
קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים עוד לפני שהם יוצאים מהעיר! אם הם יצאו מהעיר, לא תוכל לעשות להם כלום, למה?
כי ביציאה מהעיר, הם יתחילו להגיד תפילת הדרך, ולא תוכל לגעת בהם.
(ה) הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם:(ו) וַיַּשִּׂגֵם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:(ז) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה:(ח) הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב.
יש לנו כאן אליבי! אם אנחנו גנבים מקצועיים, אז גם את הכסף הראשון לא היינו מחזירים. אתה רואה כמה אנחנו אנשים אמיתיים, הבאנו לך את הכסף, אמרנו לך – אדוני, יש לנו כאן כסף, ששמו לנו בשקית, אז מה אתה תופר עלינו עלילות?!
(ט) אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים:(י) וַיֹּאמֶר גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם:(יא) וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ:(יב) וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן
חז"ל אומרים, שהם אמרו לו קל וחומר – אנחנו לא גנבים.
אמר להם הממונה – כולכם צודקים! לתשע מתוככם יש קל וחומר, לשתיים אין קל וחומר. למי?
שמעון שהיה במצרים, הוא לא לקח את השק שלו, אז זה לא רלוונטי, ובנימין חדש פה, גם אצלו לא תופס הקל וחומר.
לשתיים אין ל וחומר, אז אני בודק רק אצל השניים האלה – מס הכנסה מדגמי J
וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל שמעון וּבַקָּטֹן כִּלָּה בנימין וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן
(יג) וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה כאן כתוב, שהם קרעו את הבגדים שלהם וחזרו בחזרה לארמון של יוסף.
במדרש(תנחומא בראשית) יש תוספת – וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ, לֹא הֻצְרַךְ אַחַד מֵהֶן לְסַיֵּעַ לַחֲבֵרוֹ. וְהָיוּ עוֹמְדִין וּמְחַבְּטִין לְבִנְיָמִין עַל כְּתֵפָיו וְאוֹמְרִין לוֹ, אִי גַנָּבָא, בְּרָא דְגַנַּבְתָּא, בִּיַּשְׁתָּנוּ, בֶּן אִמְּךָ אַתְּ, כָּךְ בִּיְּשָׁה אִמְּךָ אֶת אָבִינוּ. וּבִשְׁבִיל אוֹתָן הַמַּכּוֹת שֶׁהִכּוּהוּ בִּכְתֵפָיו, זָכָה שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵּין כְּתֵפָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן(דברים לג, יב).
באותו רגע שנמצא הגביע באמתחת בנימין, כל אחד מהשבטים ניגש לבנימין, ונתן לו מכות על הגב, ואמרו לו - גנב בן גנבת, אמא שלך גנבה את התרפים ואתה גנבת את הגביע.
אמר לו הקב"ה – אתה חטפת מכות על הגב, בגלל שחשדו בך שאתה גנב, תזכה ששכינה תהיה בין כתפיך, שנאמר חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן(דברים לג, יב).
הבנתם איפה יהיה בית המקדש? בין הכתפיים יש צוואר. בית המקדש נקרא צוואר, שנאמר(שיר השירים ד) כְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵך.
נתנו לו מכות על הכתפיים, בגלל זה הוא זכה, שבית המקדש יהיה בחלקו!
אני לא מבין, מה השכר? בגלל שאדם חוטף מכות, בגלל זה הוא מקבל שבית המקדש יהיה בחלקו?!
אני מכיר כמה יהודים צדיקים, שחטפו הרבה מכות, ולא זכו לבית המקדש, הם נשארו נכים עד סוף ימיהם.
הוא קיבל מכות, אז מה?!?!!
בגלל זה מגיע לו בית המקדש??
על מה מגיע לו?!??
אם תגיד, שהוא לא השתתף במכירה של יוסף, בסדר, אני מבין. הוא קיבל מכות, נו אז מה? זה סיבה שיתנו לו בית המקדש???
חוץ מזה, הכו אותו בגב.
היות והכו אותו בגב, אז זה היה בין שתי כתפיו, בגלל זה תהיה שכינה...
ומה היה קורה, אם היו מכים אותו ברגל?? אז איפה היה בית המקדש?? בבקעת יריחו?? JJ
איזה מזל שהכו אותו בין הכתפיים! בין הכתפיים זה ליד הצוואר, בית המקדש נקרא צוואר, מה הקשר לזה שהוא קיבל בית המקדש???
אומר הקב"ה – הכו אותך בין הכתפיים, אז בֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן(דברים לג, יב).
רבותי, אני לא מבין בכלל מה הולך כאן. למה?
אני לא מבין, איך השבטים, שבטי-יה, שבדחילו ורחימו אנחנו מזכירים את שמם, הולכים וחושדים בו שהוא גנב!
אתם חושדים בו שהוא גנב?! הרי אתם יודעים מה המצרים מסוגלים לעשות. אתם לא שואלים אותו, אם זה באמת הוא שם את הגביע?!
לא שואלים אותו, ישר נותנים לו מכות!
מה אתם מרביצים?! תשאלו אותו קודם!!!
אסור לבן-אדם לדבר?! ישר אתם מרביצים לו?!?
אני רוצה לשאול עוד שאלה – איך מותר לשבטי-יה, לכנות את רחל אמנו בשם"גנבת"????
אתם אומרים על אימנו רחל גנבת???
אלמלא האמא הזאת, אתם לא הייתם נולדים בכלל!!
היא נתנה את הסימנים לאחותה כדי שתיוולדו!!!
איך מסוגלים שבטי-יה, להוציא מילה כזו, על רחל אמנו????
מה הולך כאן??
לא כתוב שהם נענשו על זה. לא כתוב שהיתה תביעה עליהם.
זכה בנימין שבית המקדש יהיה בחלקו, כי הוא חטף מכות. אבל מה עם הכינוי הזה"גנבת"??
איך אתם קוראים לו"גנב בן גנבת"?? למה אתם לא שואלים אותו??
ראיתי בספר"המאור שבתורה", שאומר שהשכר הגדול, שקיבל בנימין, הוא לא בגלל המכות. המכות היו מכות, אבל באופן טבעי, אדם שחוטף מכות מגן על עצמו.
הוא היה צריך להגיד"מה אתם רוצים מהחיים שלי, אני גנב?! אני יכל להגיד לכם, מה אתם עשיתם עם יוסף!
סגר את הפה, ולא אמר כלום!
אומר הספר המאור שבתורה – השכר הוא על השתיקה שלו! לכן, גם האבן שלו נקראת יָשפֶה.
יָשפֶה אומרים חז"ל – יודע במכירת יוסף, כל ילדיו נקראים על שם יוסף, הוא יודע את הכל ולא מדבר כל השנים. שותק!
כל ילד, הוא קרא על שם, מה שאירע ליוסף. עם כל זה, הוא לא מדבר אף מילה. על השתיקה הזאת הוא מקבל.
יש גמרא(מסכת חולין פט, א) שאומרת – אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה.
יש אדם שיש לו מה להגיד, הוא שומר את זה בבטן, השלפוחיות שלו כבר התרחבו, אבל הוא שותק!
אומר המאור שבתורה – בנימין יכל לענות להם מנה אחת אפיים, אבל הוא ישב בשקט ולא אמר כלום. אמר לו הקב"ה – על זה תקבל, על השתיקה!
בספר סוכת דוד, הוא אומר יסוד, אני רק צריך להסביר למה הוא מתכוון, כי הוא כותב את זה בקיצור נמרץ.
יש שיטה, שמופיעה בספר הישר, שלא סתם ככה יוסף לקח את הגביע, ואמר לו"אני יתום ואתה יתום, בֹא ונשב בנפרד".
כתוב בספר הישר, כשהם ישבו בנפרד, אומר יוסף לבנימין - אני יוסף, אל תצעק. אני הולך לעשות עכשיו תרגיל בהסכמתך. אני הולך לשים את הגביע שלי באמתחתך. אני רוצה לבדוק, אם האחים ימסרו את הנפש עליך או לא.\
אם הם ימסרו את הנפש עליך, אז אני אדע שהתכפר להם, על זה שמכרו אותי, אתה מסכים לחטוף מכות?
אמר לו בנימין – כן.
אומר הספר סוכת דוד – עכשיו תבין למה הוא זכה לבית המקדש. היות ויוסף עשה את הניסיון הזה, והאחים היו מוכנים למכור את עצמם לעבד, רק בשביל שישחררו את בנימין, הם היו מוכנים לעשות הכל למען זה.
יוצא, שכתוצאה מזה שבנימין חטף מכות, התכפר להם חלק מהמכירה, אז היות וכתוצאה מהמכות שהוא קיבל, שבזה היתה הוכחה כמה הם מסורים, אומר הספר סוכת דוד – היות וכתוצאה מהמעשה שלו, נגרם גרם של כפרה, לכן הוא זכה לבית המקדש בחלקו, כי בבית המקדש מכפרים עוונותיהם של ישראל. זה מידה כנגד מידה.
רבותי, אני רוצה ללכת קצת יותר עמוק:
השבטים מכנים את בנימין גנב בן גנבת.
מי זאת הגנבת? רחל אמנו.
מה עשתה רחל, איפה היא גנבה?
היא גנבה את התרפים של אבא שלה. אתם יודעים מה זה היה התרפים האלה?
ישנם כמה סוגי תרפים, לא ניכנס עכשיו, זה לא סיור בעניני כישופים, אבל רק אסביר לכם מה זה:
יש תרפים, שהם בעצם שעון. זה היה שעון, שבעצם היה מורה שעות ומזלות. זה ודאי לא עבודה זרה.
כותב הכלי יקר, שהיא הלכה ושמה את התרפים, שזה בעצם מורה שעות, שמה את זה במיטה שלו, כדי לעורר רחמי שמים על דוד המלך.
היא אמרה – ריבונו של עולם, תראה עד כמה בעלי מקפיד על זמן תפילה, כמה בעלי מקפיד שדקה לא תעבור לבטלה.
היא שמה את המורה שעות הזה, שנקרא תרפים, כדי לעורר זכויות על דוד המלך!
כותב הרמב"ן, הרשב"ם, רבינו בחיי – אתה יודע מה זה התרפים של לבן?
אם היא רוצה להפריש אותו מעבודה זרה, אז למה היא לא עשתה את זה 22 שנה קודם?
לפני שהם בורחים, היא לוקחת לו את התרפים.
אם את רוצה להפריש אותו מעבודה זרה, תעשי את זה כמה שנים קודם, למה חיכית עד הרגע האחרון??
כותב הרמב"ן, הרשב"ם, רבינו בחיי ועוד מפרשים – הדבר הזה שנקרא תרפים, שהיה אצל לבן, הוא בעצם דבר שמראה, לאיפה האדם בורח.
אמרה רחל – אני חייבת לגנוב את זה, כי אם יהיה לו את זה בבית, ואנחנו נברח, הוא מיד ישאל את התרפים, איפה הם??
יגידו לו – כביש 6. והוא יהיה אחרינו J
לכן לקחה רחל את התרפים, כדי שלא ידע, לאיפה אנחנו בורחים. כך כותבים המפרשים.
אבל, המדרש רבה לא אור כך.
אומר המדרש(בראשית רבה, ויצא, פרשה עד) -(בראשית לא, יט): וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, וְהִיא לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, אָמְרָה מָה אֲנָא מְזִיל לִי וְנִשְׁבּוּק הָדֵין סָבָא בְּקִלְקוּלֵיהּ, לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר: וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ. כדי שלא יישאר לעבוד עבודה זרה.
איזה עבודה זרה זאת?
אני רוצה להקריא מדרש(תנחומא, פרשת ויצא, אות יב) - וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים. לָמָּה גָנְבָה אוֹתָם. כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים לְלָבָן שֶׁיַּעֲקֹב בּוֹרֵחַ עִם נָשָׁיו וּבָנָיו וְצֹאנוֹ. וְכִי הַתְּרָפִים מְדַבְּרִים הֵם. כֵּן, דִּכְתִיב: כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן(זכריה י, ב). וְאַתָּה אוֹמֵר, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, כָּל אוֹתוֹ עִנְיָן. אֶלָּא תְרָפִים, לָמָּה נִקְרְאוּ תְרָפִים. לְפִי שֶׁהֵן מַעֲשֵׂה תֹרֶף, מַעֲשֵׂה טֻמְאָה. וְכֵיצַד הָיוּ עוֹשִׂין. מְבִיאִין אָדָם בְּכוֹר וְשׁוֹחֲטִים אוֹתוֹ וּמוֹלְחִים אוֹתוֹ בְּמֶלַח וּבְשָׂמִים, וְכוֹתְבִין עַל צִיץ זָהָב שֵׁם רוּחַ טֻמְאָה, וּמַנִּיחִין הַצִּיץ בַּמְכַשְּׁפוּת תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ בַּקִּיר, וּמַדְלִיקִין לְפָנָיו נֵרוֹת וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ, וּמְדַבֵּר עִמָּם בְּלַחַשׁ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן, לְפִיכָךְ גָּנְבָה אוֹתָן רָחֵל. וְעוֹד, כְּדֵי לַעֲקֹב עֲבוֹדָה זָרָה מִבֵּית אָבִיהָ נִתְכַּוְּנָה, לְפִיכָךְ לֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם. וּכְתִיב: וַתִּגְנֹב רָחֵל.
רבותי, בא העץ יוסף, ושואל שאלה עצומה – אם זה המיתקן שאותו עבד לבן, איך רחל ישבה על זה?
כותב העץ יוסף – היא לא שמה את הכל, היא הוציאה רק את הציץ, שהיה תחת הלשון שלו. ואם אין ציץ, זה לא עובד.
אם ככה יוצא, שזה עבודה זרה לכל דבר וענין.
כותב רבינו חננאל, כך מביא הרמב"ן – היא גנבה את התרפים, כי רצתה לשמוע משפט מאבא שלה"התרפים האלה, אין בהם ממש. אם אפשר לגנוב את האלוהים שלי, הוא לא שווה כלום", אבל היא לא שמעה את המשפט הזה.
כותב רבינו בחיי- כל מה שהיא גנבה את התרפים מבית אביה, היה כדי לעקור עבודת כוכבים מבית אביה. היא רצתה לעקור עבודה זרה מביתו של לבן. הבטיח הקב"ה לבניה, להעביר עבודה זרה מן העולם, זהו שכתוב וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן.
אמר הקב"ה לרחל – את לקחת את העבודה זרה מבית אביך, כי לא יכולת לראות את אבא שלך עובד עבודה זרה, אני ישלם לך מתנה. מהי?
כשהילדים שלך יעלו לארץ ישראל, ויבנו את בית הבחירה, אני יעקור את כל העבודה זרה מארץ ישראל!
אהה, איזה מתנה קיבלה רחל!
בא הספר בית אפרים(פרשת מקץ), ואומר יסוד נפלא, רבותי תשימו לב מה הולך כאן:
ברגע שהאחים רואים שהגביע נעלם, הם לרגע אחד לא חשבו שבנימין גנב.
אמרו האחים – אתם יודעים מי גנב את הגביע?! בנימין! לא בגלל שהוא גנב, בגלל שהוא ראה שיוסף קוסם איתו.
אמר יוסף - רגע, אתה ראובן בכור, תשב כאן, אתה שמעון פה, אתה בנימין, שב לידי – אני יתום, אתה יתום.
אמר בנימין – מה?! ה קוסם? יש כאן תרפים?! לקח את הגביע!
אמרו לו – אתה גנב בן גנבת! התכונה של אמא שלך, לבטל עבודה זרה מן הארץ, ירשת מאמא שלך!
לא שהם חשדו שבנימין גנב אמרו לו – גנב בן גנבת – האמא שלך גנבה עבודה זרה, כדי שלא יהיה עבודה זרה אצל לבן, ואתה ירשת את התכונה הזאת, ולקחת גביע, כדי שלא יהיה אצל יוסף!
אז למה הכניסו לו מכות???
התשובה פשוטה מאוד – אמרו לו – בנימין, לגנוב גביע, טוב אצל לבן. לבן לא יהרוג את רחל. גם אם היא גנבה לו את האלוהים, הוא לא יהרוג את הבת שלו. אתה לא מצאת איפה להתחיל, דוקא במצרים?!
אתה רוצה לגנוב, תעשה את זה במקומות אחרים! אתה לוקח כאן את התרפים שלו?!
לכן הם הרביצו לו מכות.
אמר הקב"ה – אתה קיבלת מכות, בגלל שחשדו בך שאתה עוקר עבודה זרה?? אתה תזכה, שבית המקדש יהיה בחלקך. למה??
כי ההקדמה לבנין בית המקדש, מהו?
(דברים יב, ב) אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם - צריכים להשחית את כל המקומות של הגויים, שעבדו שם עבודה זרה. מה יהיה אחרי זה?
(ה)... לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה. אחרי שיעקרו את העבודה זרה, יהיה מקום בית המקדש.
אומר הקב"ה – אתה קיבלת מכות, אתה תזכה שבית המקדש יבנה בחלקך!
אם אלה פני הדברים, נוכל עכשיו בע"ה, להבין מה שכותב רבינו בחיי:
אומר רבינו בחיי – אמר הקב"ה לרחל, את עקרת עבודה זרה מאבא שלך, חייך שבניך יעקרו את כל העבודה זרה.
עפ"י זה, נוכל להבין מה שאנחנו אומרים, שלוש פעמים ב"עלינו לשבח":
בקטע השני, של"עלינו לשבח, שחיבר אותו אכן, אנחנו אומרים - עַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ – רוצים לראות בית המקדש.
אתה רוצה לראות בית המקדש?? צריך רק הכנה אחת - לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן – אם תעקור את העבודה זרה יהיה לך תִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ.
מי התחילה בזה???
רחל אמנו עקרה עבודה זרה! היא לקחה מאבא שלה! אמר לה הקב"ה – את תזכי שהילדים שלך, יעקרו עבודה זרה.
בנימין ממשיך עם זה. חושדים בו שהוא לקח את הגביע, שיש בו תרפים.
חטפת מכות?! תזכה שבית המקדש יהיה בחלקך!
אם כנים דברינו, אני חושב שיש כאן פשט נפלא:
אנחנו כבר מתקרבים ליום כיפור. רבותי, 45 יום ליום הכיפורים. התחילה הספירה לאחור.
אהה, השנה אנחנו בבית המקדש בע"ה. אהה, כהן גדול, נראה את חוט השני הופך מאדום ללבן, בעיננו ממש אנחנו נראה בע"ה. הכל רוקד, זה סימן שזה מתקרב.
רבותי, בואו נראה דבר נפלא:
המשך חכמה, בפרשת אחרי-מות, אומר רעיון נפלא – ביום הכיפורים, אחד משיאי העבודה ביום הכיפורים, זה שני השעירים – שעיר אחד לה' ושעיר אחד לעזאזל.
שעיר אחד משתלח לעזאזל, קושרים עליו לשון של זהורית על הקרניים. קושרים לשון של זהורית בעזרה, וברגע שמשתלח השעיר לעזאזל, הופך חוט השני מאדום ללבן, ושמים על הראש של השעיר, גם כן חוט שני.
שואלת הגמרא – כמה חוט השני הזה?
ואומרת – חוט השני במשקל שני סלעים.
שואל המשך חכמה – למה שני סלעים??
ואומר - פשוט מאוד. דע לך, שבע"ה ביום הכיפורים, השנה כולנו נגיד 5 פעמים(אם יהיה בית המקדש לא נגיד כלום) לפני כל ברכה שמסיימת את ה-18 - כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון.
שואל המשך חכמה – איפה אתה מוצא דבר כזה? כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון??
ממתי קוראים לנו שבטי ישורון??
אומר המשך חכמה – דע לך, ישנם שתי שורשי חטאים, שמהם יוצא כל החטאים והעוונות:
חטא העגל – הוא השורש של החטאים, שבין אדם למקום.
חטא מכירת יוסף – הוא השורש של החטאים, שבין אדם לחברו.
אומרת התורה(שמות לב, לד) וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם – אין לך פורענות ופורענות שבאה על ישראל, שאין בהם משהו מחטא העגל. חטא העגל עד היום לא נמחק.
כל צרה שבאה על יהודי, כל צרה שבאה על קבוצה, יש בזה משהו מחטא העגל, אבל זה לא נגמר בזה, יש גם חטא מכירת יוסף, שחז"ל בספר משלי אומרים, שעד היום חטא הזה קיים – נהרגו עשרה הרוגי מלכות, ובכל דור ודור, עשרה צדיקים משלמים על מכירת יוסף.
אומר המשך חכמה – על זה אנחנו אומרים ביום כיפור - כי אתה סלחן לישראל על חטא העגל ומחלן לשבטי ישורון על מכירת יוסף. אנחנו מזכירים את זה, בגלל מכירת יוסף, כי אלה שני שורשי החטאים.
אומר המשך חכמה – שעיר אחד לה' ושעיר שני לעזאזל. אז למה קושרים לו לשון של זהורית במשקל שני סלעים?
כי כל מכירת יוסף, התחילה משני סלעים.
אומרת הגמרא(מסכת שבת י, ב) - ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
אז היות והכל התחיל בגלל שני סלעים, אז איך זה מתכפר?
קושרים על הלשון של השעיר, שהולך לעזאזל. גם את יוסף שלחו – שלחו אותו למצרים, עכשיו שולחים את השעיר הזה לעזאזל. ברגע שזורקים אותו, זה מתכפר, זו הכפרה.
אומר המשך חכמה – אם עבודת יום הכיפורים היא כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון, אתה צריך לכפר על ענין מכירת יוסף, לא יכל להיות שבית המקדש, יהיה בחלקו של שבט אחר! למה לא?
כי אם זה יהיה בחלקו של שבט אחר, זה לא יכל לכפר על מכירת יוסף!
אם אתה בא לכפר על חטא מכירת יוסף, אז לא יכל להיות שבית המקדש יהיה בחלקו של אחד מהשבטים האחרים, כי אתה גם היית במכירה! היחיד שלא היה במכירה, הוא בנימין!
לכן, אומר המשך חכמה – חייב שבית המקדש יהיה בחלקו של בנימין, כי עבודת יום הכיפורים, בשעיר המשתלח לעזאזל, הוא שייך לזה.
גם לפני ולפנים שנכנסים עם קטורת, זה מסמל את האחדות, האיש שמאחד את כולם, שלא היה לו שום חלק במכירה של יוסף, זה בנימין.
עפ"י זה, חשבתי להוסיף עוד יחידה אחת – אם אנחנו אומרים כי אתה סלחן לישראל זה על חטא העגל. חטא העגל זה השורש של העבודה זרה, גם שם רק בנימין שייך שיהיה. למה?
בגלל שהאמא שלו"גנבת" – האמא שלו עקרה עבודה זרה עוד לפני חטא העגל, אז כל השורש של זה, נמצא בזה!
אם אלה פני הדברים, אנחנו נכנסים בע"ה, בשבת בקרובה בס"ד, לשבת מברכין ראש חודש אלול. החודש הגדול והנשגב, חודש הרחמים והסליחות, חודש של"אני לדודי ודודי לי", החודש של קרבת אלוקים, שאין כמותה בכל השנה. עת רצון שאין כמותו.
כולנו בתפילה לקב"ה, שהחודש הזה יהפוך לששון ולשמחה. אנחנו יוצאים מחודש אב, החודש שבו נחרב הבית.
יזכנו הקב"ה, שבחודש הזה, יבנה בית המקדש, ונזכה לעבודת כהן גדול בבית המקדש, שיבנה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.