פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת וישב שנת תשע"ד. הפרשה הזו, כותב הרוקח - פרשה זו מתחילה מתחילתה ועד סופה, כל הפסוקים מתחילים באות ו', חוץ משמונה פסוקים - כנגד ברית מילה שניתנה לשמונה.
וכל הפרשה כולה ווי"ם - וי היה במכירת יוסף, וי היה במיתת אשת יהודה, וי היה בפטירת ער, וי היה בפטירת אונן, וי היה באשת פוטיפר, וי היה בבית הסוהר, וי היה לסריסי פרעה... חוץ מאותם שמונה פסוקים, שאמורים למעלה, שזכתה אסנת בת פוטיפרה, להזדווג לגורלם.
וכיוצא בדבר, כותב הרוקח (ר' אליעזר מגרמייזה, מבעלי התוספות) - תמצא במגילת רות, שכל הפס' מתחילים גם כן באות ו', חוץ משמונה פסוקים שבספר רות, נזדווגה רות לבועז ויצאה ממנה מלכות.
אלה הדברים שכותב הרוקח (ר' אליעזר מגרמייזה), בקטע האחרון של פרשת השבוע, פרשת וישב...
אנחנו רוצים בע"ה לעמוד על הדברים, אבל לפני שנגיע לביאור הדברים, קודם כל להקדים כמה הקדמות, רק קודם נעמוד על נקודה אחת בדבריו של הרוקח:
בפרשתנו יש 112 פסוקים, אם תוריד שמונה, נותרו לך 104 פסוקים שמתחילים באות ו'.
במגילת רות יש 93 פסוקים, אם תוריד 8 פסוקים, יישאר לנו 85 פסוקים, שזה יוצא גימטריא בועז, וזהו מספר הפסוקים המתחילים באות ו' במגילת רות.
מה העניין הזה של האות ו'?
הוא אומר שה-ו' מסמלת ויי, ויי למכירת יוסף... ויי לפטירת אשת יהודה... ויי לפטירת ער... ויי לפטירת אונן... האות ו' מסמלת ויי, כמו ויהי, שמסמל לשון צער. אנחנו רוצים ללכת קצת, למחוזות אחרים, ברעיון של הרוקח, ולהשתמש בו לנושא אחר לגמרי בס"ד, שקשור לסוד הגאולה:
כיודע לכולם, סוד הגאולה טמון באות ו'. מה פתאום באות ו'? זה רש"י {פרשת בחקתי} – חמש פעמים בתנ"ך מופיע השם יעקוב מלא (עם ו'), וחמש פעמים מופיע אליהו חסר (אליה ללא ו').
הפסוק האחרון שמופיע אליהו, הוא הפסוק הלפני אחרון ב- נ"ך – {מלאכי ג, כג} הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: {כד} וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם... אומר רש"י {פרשת בחקתי כו, מב}–וזכרתי את בריתי יעקוב. בחמשה מקומות נכתב מלא, ואליהו חסר בחמשה מקומות, יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבא ויבשר גאלת בניו.
אז אם האות ו' מסמלת את ענין הגאולה, אפשר אולי להבין, שפרשיות שעוסקות בנושא הגאולה, כולם מוקפות באות ו'... מזה קשור לענין הזה?
הדברים פשוטים מאוד - אם אתה מוצא פרשה שלמה, שכולה כתובה באות ו', ובפרשה שלנו, שהיא הפרשה של הולדת פרץ, ופרץ, כידוע לכולם הוא ראש השושלת שממנו מסיימת מגילת רות את הפסוק האחרון {רות ד, יח} פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן: {יט} וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב: {כ} וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה: {כא} וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד: {כב} וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד...
ותחילת המלכות מתחילה בפרץ, בפרשה שלנו נולד פרץ, ואם נולד פרץ, אז זה ראשית הגאולה, ובמקום שמופיע ראשית הגאולה, מופיעה כל הפרשה כולה באותיות של ו', אפשר להבין.
מגילת רות, היא מגילה שנולד עובד, אבי ישי, אבי דוד.
במגילה הזאת, מופיעה הלידה של עובד ע"י הנישואין של בועז עם רות, וגם זה סוד הגאולה... ואם גם זה סוד הגאולה, אז גם שם תמצא את האות ו'. לכן הכל מתחיל מתחילתו ועד סופו באות ו'.
מהו המספר 8, שכותב לנו הרוקח, שאין בו את האותיות ו', למה דווקא 8? אז הרוקח כותב - בגלל ברית מילה.
כי בפרשה שלנו, הוא כותב שזכתה בת פוטיפר, כלומר אסנת, להינשא ליוסף הצדיק, ולא הייתה צריכה להיטמא לנוכרים במצרים, ובמגילת רות, רות המואביה שהייתה שייכת למואב, זכתה להינשא לבועז ולהקים את בית ישראל.
אנחנו רוצים בע"ה, ללכת לביאור נוסף:
אם אתה אומר שהאות ו' מבשרת את הגאולה, המספר 8, הוא המספר של הגאולה בעצמה, למה? ידוע מה שהמהר"ל כותב, שה – 7, הוא מס' הטבע והמספר 8 הוא מעל הטבע, ולעתיד לבוא הכינור יהיה בעל שמונה נימים, שנאמר {תהילים יב} לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד...
ואם זה יהיה בעל שמונה נימים, אז יוצא,שנהיה בהנהגה של למעלה מגדר הטבע... שבימות המשיח נהיה בהנהגה של 8, וזה בע"ה מתחבר לפרשת וישב, שהיא מקדימה תמיד את חג החנוכה, שבחנוכה יש 8 נרות, והחנוכה של 8 נרות, זה הנהגה של הנס, למעלה מגדר הטבע....
אז זה מסתדר לנו טוב, שיש לנו בכל הפרשה ווי"ם, חוץ משמונה, ויש לנו כאן גם את ימי החנוכה, בהנהגה של למעלה מגדר הטבע. אנחנו רוצים להתחיל את הפרשה, נתנו עד עכשיו רק את הקדימון לנושא שאנחנו רוצים לעסוק בו, בואו ונתחיל דבר דבור על אופניו:
פרשת וישב, כותב הרוקח, מתחילה ב- ויי – ויי היה במכירת יוסף... מה ה-ויי הגדול?
ה-ויי הגדול זה מכירת יוסף, שבגלל זה התגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. חז"ל אומרים בגמרא {מסכת שבת י, ב} - ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
תחילת הירידה למצרים החלה, בגלל שיעקב נתן ליוסף כתונת פסים... קינאו בו אחיו ובגלל זה ירדו אבותינו למצרים. אומר שם תוספות - נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ואע''ג דבלאו הכי נגזר דכתיב (בראשית טו) ועבדום וענו אותם שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ''כ אלא ע''י זה שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל' שנים.
שבלידת יצחק עדין לא היו ייסורים, אז לכן רואים שקושי השיעבוד התחיל רק בשעה שירדו למצרים.
עוון מכירת יוסף, כידוע לכולם, לא נתכפר עד עצם היום הזה... כך כותב המשך חכמה, ומקור דבריו מופיעים במדרש בספר משלי, ממש בהתחלה, בילקוט שמעוני אות תתקכ"ט – אמר ר' יהודה לא נמסרו ההרוגים למלכות, אלא על מכירתו של יוסף. אמר רב אבין הראו אומר, עשרה, עשרה מכל דור, ועדין אותו החטא תלוי.
אותם עשרה הרוגי מלכות, אותם תנאים קדושים, שנסתלקו מן העולם, היה בעוון מכירת יוסף...ועדין העוון תלוי... אומר המשך חכמה{בפרשת אחרי מות}- בכל יום הכיפורים, את כל התפילות אנחנו מסיימים בברכה אחת 'כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון'.
'כי אתה סלחן'- על חטא העגל... ומחלן לשבטי ישורון - על מכירת יוסף.
אלו שני החטאים, שלמעשה, קיימים עד היום. כותב המשך חכמה - חטא העגל, הוא שורש החטאים של בין אדם למקום. חטא מכירת יוסף, הוא שורש החטאים של בין אדם לחברו.
ולכן החטאים הללו עדין נמצאים, וכשבית המקדש היה קיים, היה הכהן הגדול ביום כיפורים, נכנס לקודש הקודשים, שהיה בחלקו של בנימין, שהוא היחיד שלא היה במכירת יוסף, ודווקא בחלקו אפשר לכפר על חטא מכירת יוסף.
ביום הכיפורים, הכהן גדול היה נכנס בבגדי לבן ולא בבגדי זהב, כדי לא לעורר את חטא העגל. יוצא שביום הכיפורים, עבודת הכהן הגדול בקדש הקדשים, הייתה לכפר על שתי החטאים האלה – מכירת יוסף וחטא העגל.
אנחנו נמצאים בפרשה, שעליה נאמר כל-כך הרבה פעמים וי... אך בתוך אותו ה- וי הזה, עוסקת התורה בבריאתו של משיח...
כשהתורה כותבת שהמדנים מכרו את יוסף למצרים, והוא הגיע אל שר הטבחים, עוצרת התורה את הירידה של יוסף למצרים, ומקדישה 30 פסוקים, שהתורה עוסקת ביהודה ובמשפחתו. היינו רוצים לעמוד על הענין הזה: {בראשית לח, א} וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה...
מה פירוש הדבר - וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה? אומר רש"י - ויהי בעת ההוא. למה נסמכה פרשה זו לכאן, והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד שהורידוהו אחיו מגדלתו כשראו בצרת אביהם, אמרו אתה אמרת למכרו, אלו אמרת להשיבו היינו שומעים לך. במדרש מופיעים עוד שלושה דברים מדוע נסמכה פרשה זו לפרשה זו: אומר המדרש {תנחומא, פרשת ויגש, אות ט} - אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוּדָה, אֵין לְךָ בָּנִים עַד עַכְשָׁו וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ צַעַר בָּנִים. אַתָּה טִגַּנְתָּ אֶת אָבִיךָ וְהִטְעֵיתָ אוֹתוֹ בְּטָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, חַיֶּיךָ, תִּשָּׂא אִשָּׁה וְתִקְבֹּר אֶת בָּנֶיךָ וְתֵדַע צַעַר בָּנִים. ממשיך מדרש רבה {בראשית רבה, פרשה פה, אות ב} – וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָיָה לְמֵימַר אֶלָּא (בראשית לט, א): וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, וּמִפְּנֵי מָה הִסְמִיךְ פָּרָשָׁה זוֹ לָזוֹ, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כְּדֵי לִסְמֹךְ יְרִידָה לִירִידָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּדֵי לִסְמֹךְ הַכֶּר לְהַכֶּר. כשבא יהודה, ולקח את הכתונת פסים של יוסף, והראה לאביו ואמר לו {לז, לב} הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא...באה תמר, ומראה ליהודה את הפתילים {לח, כה} הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כְּדֵי לִסְמֹךְ מַעֲשֵׂה תָּמָר לְמַעֲשֵׂה אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפַר, מַה זּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם אַף זוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רוֹאָה הָיְתָה בְּאַסְטְרוֹלוֹגִין שֶׁלָּהּ שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהַעֲמִיד מִמֶּנּוּ בֵּן, וְלֹא הָיְתָה יוֹדַעַת אִם מִמֶּנָּהּ אִם מִבִּתָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מז, יג): מוֹדִיעִים לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ. רבותינו מביאים כמה וכמה פירושים, שכדאי לדעת אותם: בספר שפתי כהן, מגורי האר"י, הוא כותב דבר חידוש-וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו. מאת, ר"ת - מתה אשתו תאומתו.
* ידוע לכולם, שכל אחד מהשבטים נולד עם תאומה אחת...(רש"י כותב, שבנימין נולד עם שתי תאומות) כל אחד היה מתחתן עם התאומה שלו... לכן לא תמצאו בכל התורה כולה, מי היה המחותנים של יעקב אבינו. אין לנו ידע...
וגרשו האחים את יהודה. אמרו לו" הבאת עלינו מיתה שלא בעונתה" – לא היה לנו במשפחה מישהו שמת צעיר, עד שמתה אשתך.
עפ"י החשבון, היא הייתה צריכה להיות בסביבות גיל 20...
אם אתה אומר שיוסף היה בן 17 שנה.. והפער בין יוסף לראובן, היה בין6-7 שנים, יוצא שראובן היה בן 23.
הכיר יהודה את עוונו, שבעוון מכירת יוסף מתה, הלך וירד לאָרְכָה, היא ארץ נוד, שאמר"גלות מכפרת עוון". וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי, שהיה מצאצאיו של קין... עֲדֻלָּמִי, זה חיבור של שתי תיבות על-דמי, שהרגתי להבל אחי, ולכן 'על דמי' הוא נמצא בגלות, ולכן התחבר עמו יהודה, ואמר לו"אתה הרגת את אחיך ואני גרמתי הריגה לאחי, אז אם ככה בֹא נגור ביחד, ושתינו נצא מחובת גלות.
עד כאן דברי השפתי כהן, מגורי האר"י....
הוא התחתן עם בת שוע... אנחנו לא יודעים בדיוק את שמה הפרטי, אבל יודעים את שם אביה – בַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִי. נולדו שלושה ילדים:
ער - ער אני על עווני. כדי לזכור את אותו עוון שעשה.
את השם השני, נתנה בַּת שׁוּעַ, והשם שהיא נתנה, היה אונן - על שם האנינות שראתה ביהודה.
לבן השלישי היא קראה שלה, שתרגומו שגגה, ולכן אמרה"אולי בשגגה הוא עשה את המעשה", לכן קראה לו בשם שלה.
המפרשים אומרים, שלאחר שהיא ילדה את הילד הזה, היא פסקה מללדת, ולכן התורה כותבת {לח, ה} וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ....
ראיתי בכמה ספרים שכותבים, שיהודה היה באכזבה, כיוון שנולדו לו שלושה בנים ולא בנות גם, ולכן לא קיים מצוות פריה ורביה, ולכן כתוב וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ.
הדעת זקנים מבעלי התוספות, לומד מכאן הלכה... אני לא ניכנס כאן לסוגיות הלכתיות... רק כדי"לתבל" את הענין:
כתוב, שבשעה שנולד ער {לח, ג} וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עֵר מי קרא את השם ער? יהודה.
כשנולד הבן השני כתוב {שם, ד} וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן מי קרה? בת שוע.
כשנולד הילד השלישי, למי מגיע לקרוא את שם הילד? ליהודה... אבל מי קרה?
אומרת התורה {שם, ה} וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה – בת שוע קראה גם את השם של הילד השלישי. שואל הדעת זקנים מבעלי התוספות – איך היא יכולה לקרוא לו שֵׁלָה? זה שם שמגיע לבעל! אומר הדעת זקנים – לכן התורה אומרת לך - וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ – יהודה לא היה בבית!
אם יהודה היה בבית, הוא היה נותן את השם, ואם הוא לא היה בבית, לכן היא זאת שנתנה את השם.
מכאן אתה למד, שהבעל נותן את השם הראשון... האישה את השני, וכך הלאה... בספר דברי יחזקאל, של הרבי משינובה, הוא כותב לא ככה – השם הראשון שייך לאישה ולא לבעל...
החידוש הגדול, שכותב הספר עיקרי הדט, מובא גם בפרדס יוסף בפרשת השבוע, מובא גם בטעמי המנהגים... הם כותבים דבר נורא... פחד להגיד את זה... המקור לזה הוא ר' דניאל טירני, בספרו עיקרי הדט...
הוא כותב, שברגע שאדם מתחתן ונולד לו ילד, השם הראשון, צריך לתת על שם אביו, משום כיבוד אב ואם...
אני לא יודע להגיד, אם הכוונה בחיי האב, או במותו... אבל משמע מדבריו, שהוא התכוון בחייו.
אצל בני עדות אשכנז, אם אתה קורא בחיי האבא, את הילד על שמו, אתה לא רואה אותו יותר J
לכן כל אחד והמנהגים שלו... בכל אופן, אני אקריא את דברי הספר עיקרי הדט:
שלא יזלזל אדם בכבוד אביו לקרוא לבן הראשון בשם חמיו, ולבנו השני בשם אביו, שמא לא יזכה לבן שני. ואף אם יזכה, לא יפה להקדים שם חמיו לשם אביו, בֹא וראה מה קרה לנדב ואביהו, שנדב, קראו אהרון על שם חמיו תחילה.
איך קראו לחמיו של אהרון?
הוא לקח את אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב... אז הוא קרא לילד הראשון שלו על שם חמיו – נדב.
את בנו השני, הוא קרא על שם אביו – אביהוא.
והיות והוא קרא על שם חמיו את הראשון, ואת השני על שם אביו, ולכן מתו נדב ואביהוא, שהיה זה עונש לאהרון, על שהקדים קריאת שם חמיו, לקריאת שם אביו. נמשיך: אומרת התורה – {לח, א} וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה כותב הצרור המור – וַיֵּרֶד יְהוּדָה. שהוריד עצמו מגדולתו, לפי שלא דומה המתבייש בעצמו, למתבייש מאחרים. ורצה לילך לארץ אחרת, למקום שאין מכירים אותו, ללבוש שחורים, כדי לעשות תשובה שלמה ולהודות על חטאו. כי יהודה, השם שלו, זה הודאה על חטאיו. אמו קראה לו יהודה, שנאמר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'. אביו אמר יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ, ומשה אמר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה... ועל שהודה בחטאו וירד בעצמו מגדולתו, החזיר לו הקב"ה במידה כנגד מידה – בשעה שנפטר לבית עולמו, יהושע בן-נון, היו ישראל רוצים למנות על עצמם שר ומנהיג, אשר יבא לפניהם ואשר יצא לפניהם, אשר כל אחד מהשבטים היה מתנשא לאמר"אני ימלוך", עד ששאלו את הקב"ה מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה...? {שופטים א, ב} וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה
הראשון שנבחר מהשבטים היה יהודה, הוא הראשון שעלה, כי זה היה 'תשלום' ליהודה, שהוריד את עצמו... כתוב במדרש רבה {בראשית רבה, פרשה פה, אות ב} – רַבָּנָן אָמְרֵי בּוֹאוּ וּנְפַרְנֵס עַצְמֵנוּ, לְשֶׁעָבַר הָיָה זָקוּק לְהַשִֹּׂיאֵנוּ נָשִׁים, וְעַכְשָׁיו הוּא עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, אֵינוֹ בְּדִין שֶׁיְהֵא עָסוּק לְהַשִֹּׂיאֵנוּ נָשִׁים. אָמְרוּ לוֹ לִיהוּדָה וְלֹא אַתְּ הוּא הָרֹאשׁ שֶׁל כֻּלָּנוּ, עֲמֹד אַתָּה וּפַרְנֵס אֶת עַצְמֶךָ, מִיָּד וַיֵּרֶד יְהוּדָה, יְרִידָה הִיא לוֹ שֶׁנָּשָׂא לְגוֹיָה... בא ר' בונים מפשיסחא ושואל – מה כתוב כאן? ואומר דבר נפלא - אמר יהודה כל המשפחה שבורה... יצחק עיוור, יעקב יושב בשקו ובתעניתו, יוסף נמצא במצרים, יהודה מתה אשתו... כל המשפחה במשבר... אני לא נותן לעצמי להיכנס למשבר... פותחים דף חדש!
איך פותחים דף חדש?
מיד הלך ונשא אישה אחרת.
אומר ר' בונים מפשיסחא – דף חדש מתחילים במצוה הראשונה! מה המצוה הראשונה בתורה?
פרו ורבו – מיד הלך והתחתן. על הבסיס הזה, אומר הספר נחלת שדה - הוא הלך להתחתן, כי כתוב בחז"ל, שאדם שמתחתן נמחלים לו כל עוונותיו. לכן אמר יהודה, אלך ואתחתן ויתכפר לי עוון מכירת יוסף! תירוץ נוסף, אמר האמרי אמת, כך מופיע בספר אמרי שמאי - מדוע הלך להתחתן? כיון שכתוב שהיה מלך על השבטים, וברגע שהורידוהו השבטים מגדולתו, הורידו אותו מהמלכות שלו, וחתן דומה למלך... אם חתן דומה למלך, אמר יהודה"אני אתחתן ואחזיר לעצמי את המלוכה". פירוש נוסף, אומרים חז"ל - מדוע מתה אשתו של יהודה? אומרים חז"ל במדרש {בראשית רבה, פרשה פה, אות ג} - רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן וְרַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל מִי שֶׁהוּא מַתְחִיל בְּמִצְוָה וְאֵינוֹ גוֹמְרָהּ קוֹבֵר אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, מִמִּי אַתָּה לָמֵד מִיהוּדָה (בראשית לז, כו): וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע וגו', הָיָה לוֹ לְהוֹלִיכוֹ עַל כְּתֵפוֹ אֵצֶל אָבִיו, מַה גָּרַם לוֹ, קָבַר אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו.
מה המידה כנגד מידה כאן?
המדרש לא אומר.... אבל היפה תואר על המדרש כן אומר – אדם שמתחיל במצוה ולא אומר בלי נדר, הרי זה שהוא קיבל על עצמו בנדר... ואדם שמקבל על עצמו לעשות מצוה בנדר, והוא לא מסיים אותה, אומרת הגמרא {מסכת שבת לב, ב} - תניא רבי נתן אומר בעון נדרים מתה אשה של אדם שנאמר {משלי כב-כז} אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך רבי אומר בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים שנאמר {קהלת ה-ה} אל תתן את פיך להחטיא את בשרך... לכן היות והוא התחיל במצוה, והוא לא אמר"בלי נדר", לכן הוא צריך לסיים אותה פירוש נוסף, כותב רבינו בחיי, כאן בפרשה – למה נסמכה פרשת ירידת יהודה, לפרשת יוסף? לומר לך, סמך פרשת ייבום לפרשת מכירה, כדי לסמוך גלגל לגלגל, כי סוד הייבום הוא סוד הגלגול.
ברגע שאשה, בעלה נפטר מבלי להשאיר ילדים, ואחיו מייבם אותה, הוא מחזיר חזרה את נשמת אחיו שנפטר. כי הילד שנולד, נקרא על שם האח המת.
והנה ידוע שיש חטאים שלא ניתנים לתיקון רק בסוד הגלגול...
בן-אדם צריך לחזור פעם-פעמיים-שלוש-ארבע... עד ארבעה פעמים, אדם יכל להתגלגל, למרות שאמרו לי כמה, שכתוב בספרי הזוהר, שלאו דוקא ארבע, אלא זה יכל להיות יותר...
*היום מתפצלים, כי אנחנו לא נשמות מקוריות... אז אפשר לחזור כמה פעמים...
בכל אופן, עד ארבע פעמים, זה כתוב במפורש. אומר רבינו בחיי – ישנם חטאים שאי-אפשר לכפר עליהם, רק אם בן-אדם חוזר בגלגול, כגון מכירת יוסף, שהאחים לא הספיקו לכפר על כך, כי יוסף לא אמר להם שהוא סולח להם. אז מה קרה?
היו צריכים לחזור חזרה בתור תנאים, ואז נתכפר להם.
יוצא, אומר רבינו בחיי, שנסמכה תורת הייבום למכירת יוסף, כי גם אחיי יוסף, לא הצליחו לכפר את העוון שלהם, והיו צריכים לחזור בגלגול, כדי לכפר על עוון מכירת יוסף. לאחר כל זה, בואו ניגש למדרש שממנו אנחנו רוצים לפתוח את הנושא: אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה פה, אות א} - וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַח (ירמיה כט, יא): כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת, שְׁבָטִים הָיוּ עֲסוּקִין בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְיוֹסֵף הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ ירד למצרים, רְאוּבֵן הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וְתַעֲנִיתוֹ, על בלבול מיטתה של בלהה וְיַעֲקֹב הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, וִיהוּדָה הָיָה עָסוּק לִקַּח לוֹ אִשָּׁה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה עוֹסֵק בּוֹרֵא אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ...
אומר הקב"ה אני יודע את המחשבות... תדעו לכם, כל מה שאני עושה לכם, זה מחשבות שלום ולא רעה. לתת לכם אחרית ותקווה. אין דבר רע שבא על האדם, שאין לו מטרה להביא אחרית ותקוה. ממשיך המדרש ואומר - (ישעיה סו, ז):בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה, קֹדֶם שֶׁלֹא נוֹלַד מְשַׁעְבֵּד הָרִאשׁוֹן נוֹלַד גּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן קודם שהחל פרעה לשעבד את ישראל, כבר נולד גואל אחרון, זהו פרץ, שממנו יצא מלך המשיח. בספר אזנים לתורה כותב הרב סורוצקין - זהו המהלך שהקב"ה מוביל את העולם.
ביום שנחרב בית מקדשנו, באותו יום אומר המדרש, נולד משיח צדקנו. באותו זמן, שעם ישראל ישב במשתה אצל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אכלו ושתו וקלקלו. באותו זמן שחטאו, הקב"ה דואג לסלק מהעולם את ושתי, ולהכניס את אסתר שתביא את הגאולה לעם ישראל.
באותו זמן שחזרו המרגלים מארץ ישראל, ודיברו על א"י סרה, והקב"ה אומר {במדבר יד, לה} בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ, באותו זמן מצוה אותם הקב"ה על הפרשת חלה ונסכים...
זוהי הדרך שבא מנהיג הקב"ה את העולם. באותו זמן שנראה לך שהכל חשוך משם יצא האור. אם ככה רבותי, נוכל להתחיל בס"ד, את היסוד שאנחנו רוצים להרחיב בו:
פתחנו בתחילת השיעור ואמרנו, שהפרשה מראשיתה ועד סופה כולה ווי"ם, חוץ משמונה פסוקים, שאין להם ו'.
מצאנו מקום נוסף – מגילת רות, שמתחילתה ועד סופה, כולה ווי"ם. 85 פסוקים, חוץ משמונה פסוקים, שבהם אין את האות ו'.
בסכ"ה 93 פסוקים במגילת רות. 85 פסוקים מתוכם עם האות ו' – גימטריא בועז.
מהו הסוד???
הסוד הוא - בריאת אורו של משיח.
אורו של משיח, אמרנו – מתחיל ב-ו',למה?
משום שהאות ו', נלקחה בערבון מאליהו הנביא, שנאמר הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא... רבותי, אני רוצה לעמוד על נקודה אחת, ולהרחיב בה בס"ד:
כל מה שאני יאמר עכשיו, רובו לקוח מספר שנקרא נפלאות מתורת ה' {מאמר לט}.
הספר הזה נכתב, לפני 150 שנה, בורשה שבפולין, ע"י יהודי גדול, בשם ר' צבי שְלָז. במאמר ל"ט, הוא מדבר על רעיון נפלא, שמופיע כאן בפרשה... פשוט רעיון נשגב שמרומם את כל הענין הזה, של פרשת יהודה ותמר, ובע"ה, נוציא ממנו תועלת עצומה, ואם נספיק, אז גם נחבר אותו לימי החנוכה, בטעות של החשמונאים, שנפלו בטעות של פרץ וזרח, ומזה נסביר את החיבור בע"ה, גם לחנוכה.
בראש ובראשונה, הוא שואל שאלה - וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה...
הוא לא מביא מה שאומר השפתי כהן, שבעדולם ישבו הצאצאים של קין... הוא שואל - למה דווקא בחר ללכת לשם? מה יש לו לחפש שם?! יש ברוך ה' בא"י כל כך הרבה מקומות למה דווקא שם?! שאלה שניה הוא שואל - בסוף הפרשה, כאשר תמר ראתה, שהיא לא ניתנה לשלה, אז החליטה לעשות מעשה, וירדה למקום שנקרא דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה, וישבה שם בְּפֶתַח עֵינַיִם (שם מקום מצד שני ישבה על פתחו של אברהם אבינו, תירוץ נוסף צומת דרכים)...
איזו פרשת דרכים? אומרת התורה - {לח, יג} וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ: {יד} וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה.
* דרך אגב - אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה פה, אות ז} - וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף (בראשית לח, יד), שְׁתַּיִם הֵן שֶׁנִּתְכַּסּוּ בְּצָעִיף, תָּמָר וְרִבְקָה, וּשְׁתֵּיהֶן יָלְדוּ תְּאוֹמִים, רִבְקָה (בראשית כד, סה): וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס. תָּמָר, וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף. וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, אָמַר רַבִּי אַמֵּי חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצָאנוּ מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ פֶּתַח עֵינַיִם, וּמַה הוּא בְּפֶתַח עֵינַיִם, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁתָּלְתָה עֵינֶיהָ בְּפֶתַח שֶׁכָּל הָעֵינַיִם תְּלוּיוֹת בּוֹ, וְאָמְרָה יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁלֹא אֵצֵא מִן הַבַּיִת הַזֶּה רֵיקָנִית
אומר המדרש, ששתיים מתכסים בצעיף ויולדים תאומים... אני לא יגיד לכם עכשיו ללכת לקנות צעיף... או שזו סגולה לתאומים... אבל ראיתי בספרים שכותבים, כמדומני האלשיך כותב, שאישה שהיא צנועה, נאמר עליה אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה... והשכר שניתן לה הוא - בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. כותב הבן-יהוידע – היום השכר למי ששומרת על צניעות, זוכה לבנים תלמידי חכמים. שואל הספר נפלאות מתורת ה' – למה היא הלכה לשבת על דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה? הרי זו דרך שיושבים שם פלישתים!
אצל שמשון, כתוב בספר שופטים, שהוא ירד לתִּמְנָתָה... לא מצא לו יהודה, רק ללכת לתִּמְנָתָה, למקום שנמצאים שם פלשתים?!
אלה השאלות הראשונות שהוא שואל, ואנחנו בע"ה, לקראת סיום השיעור, אם לא נישכח, נתרץ גם את זה... כדי להבין את יסודם של דברים, בואו נתחיל בשאלה נפלאה שהוא שואל:
בכל התורה כולה, ישנם הרבה זוגות תאומים. אם אמרנו שכל אחד מהשבטים, נולדה איתו תאומתו, אז בן פורת-יוסף...
התורה לא מתעסקת לא עם הלידה, ולא עם ההיריון, אף אחד לא הוציא יד, אף אחד לא תפס רגל... שום דבר... ב"ה כולם נולדו בלידה טבעית... עשרות לידות תאומים, הכל בסדר גמור... בשתי זוגות תאומים, התורה מתעסקת – יעקב ועשו. פרץ וזרח. רבותי, אומר הרב שלז בספרו – בואו נתבונן...
רבקה אמנו מרגישה, שהילדים שלה קופצים... הולכים לבית עבודה זרה, זה קופץ... הולכים לבית כנסת, זה קופץ...
"איזה מין דבר זה?!"... הולכת לשאול את ה'... {כה, כג} וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר – אל תדאגי, יש לך שתי אומות בבטן... אחד ילך לעבודה זרה ואחד ילך לבית המדרש... הכל בסדר גמור...
פעמיים כתוב בתורה תאומים – אחד כתוב חסר, והשני כתוב מלא.
בפרשת תולדות כתוב- {כד} וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִםבְּבִטְנָהּ – חסר אל"ף ויו"ד.
בפרשת השבוע כתוב – {לח, כז} וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִיםבְּבִטְנָֽהּ – כתיב מלא. אומר רש"י - והנה תאומים. מלא, ולהלן (כה כד) תומם, חסר, לפי שהאחד רשע, אבל אלו שניהם צדיקים. בא בעל הטורים ואומר כך – אתה יודע למה כתוב תאומים חסר? לפי שהיתה רבקה אמורה ללדת י"ב שבטים.
היא הביאה לעולם את יעקב אבינו, הוא השבט הראשון, והיתה אמורה ללדת עוד 11 שבטים... זה מה שהיא אמרה לָמָּה זֶּה אָנֹכִי – אם אני ככה סובלת בלידה אחת, איך אני יביא לעולם זֶּה=12 שבטים?!
מה עשה עשו? אומרים חז"ל במדרש {תנחומא, פרשת דברים אות ד} – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּשֶׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, חָתַךְ מִיְּתֵרִין שֶׁלָּהּ שֶׁלֹּא תֵּלֵד, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו » וְשִׁחֵת רַחֲמָיו (עמוס א, יא), רַחְמוֹ כְּתִיב.
יוצא, אומר בעל הטורים, שהיתה רבקה צריכה ללדת עוד 11 שבטים... היא לא ילדה, ולכן כתוב {כד} וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִםבְּבִטְנָהּ – חסר אל"ף ויו"ד. א+י = 11. חסרים 11 שבטים, שלא נולדו.
בפרשת השבוע כתוב תאומים מלא, וננסה להבין בע"ה מה זה תאומים מלא, ולמה בפרשת תולדות זה כתיב חסר...
כדי להבין את יסודם של דברים, נתחיל ברעיון נפלא, מספר נפלאות מתורת ה':
פרשת תולדות, בשעה שמתחילה הלידה של יעקב ועשו, אומרת התורה – דע לך, שבשעה שיצא עשו החוצה, ראתה המילדת תופעה - יעקב אבינו מחזיק ברגלו של עשו... מה הוא רוצה... למה הוא תופס את רגלו? כותב שם רש"יואחרי כן יצא אחיו וגו'. שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו, בדין היה אוחז בו לעכבו, יעקב נצר מטפה ראשונה ועשו מן השניה, צא ולמד משפופרת שפיה קצרה, תן לה שתי אבנים זו תחת זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה, והנכנסת אחרונה תצא ראשונה, נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון, ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון, ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה, ויפטור את רחמה, ויטול את הבכורה מן הדין.
יעקב החזיק ברגלו, כי הביע מחאה – אני נוצרתי ראשון, ולכן מגיע לי להיות בכור! הפסדתי את הבכורה בגללך! אומרים חז"ל – הבעת את הכאב? תקבל שכר! איזה שכר?
אתה בסוף תקנה את הבכורה, והיא תהיה שלך.
ולמה הוא החזיק לו את העקב? אומר רש"י - בעקב עשו. סימן שאין זה מספיק לגמור מלכותו עד שזה עומד ונוטלה המנו.
"שמונה מלכים יהיו ממך, לפני שאני אהיה מלך, אבל אחרי שנגמרים שמונת המלכים שלך, מתחילה המלוכה שלי."
אומרת התורה, בפרשת שבוע שעבר {לו, לא} וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
כמה מלכים מלכו?
שמונה מלכים. אומר ר' צבי שלז – בפרשת וישב, עוסקת התורה בעקבו של יעקב אבינו, איזה עקב?
בפרשת וישלח, עוסקת התורה בשמונה מלכים שמלכו באדום, לפני מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל... מתי מגיע המלך הראשון לישראל?
בפרשת וישב מגיע המלך הראשון... מי זה?
דוד המלך, וממי הוא יצא?
מפרץ, והיות שיוצא ממנו, כאן מתחילה המלוכה של דוד המלך.
בפסוק האחרון במגילת רות, אומרת המגילה - {רות ד, יח} וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן: {יט} וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב: {כ} וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה: {כא} וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד: {כב} וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד.
אומר ר' צבי שלז – מתחילת המלכות, מיעקב אבינו עד וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד, יש לך 11 שמות.
מחזיק יעקב אבינו ברגלו של עשו... אומר שם רש"י – והנה תומם. חסר... חסר יו"ד ואל"ף... מה זה?
יעקב אבינו מחזיק אותו בעקב, ואומר"אני יהיה מלך", אבל אתה תימלך לפני, כיון ששמונה מלכים מלכו באדום, לפני מלוך מלך על ישראל... מיהו המלך הראשון?
דוד המלך.
מה המרחק מיעקב לדוד?
11....לכן כתוב בפרשת תולדות, תאומים חסר! [ י+א = 11].
כאן בפרשה שלנו, זה תחילת ההיווצרות של פרץ... פרץ הוא תחילת השושלת של דוד המלך...
הפסוק לא מביא את יעקב ולא את יהודה... מאיפה הוא מתחיל? פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן: {יט} וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב: {כ} וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה: {כא} וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד: {כב} וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד.
מיעקב אבינו, ועד דוד המלך, יש 11 דורות, לכן כתוב תאומים חסר, כי שם התחילה המלוכה של יעקב אבינו... מתי היא תיגמר??
בעוד 11 דורות, ששם תתחיל בע"ה, המלוכה של דוד המלך.
אלה הדברים שכותב ר' צבי שלז, בתחילת המאמר שלו. אם אלה הדברים רבותי, בואו ניכנס קצת יותר לעומק:
התורה בפרשת תולדות, מדברת בהרחבה גדולה, על לידת עשו ויעקב...
גם בפרשה שלנו, ישנה לידה חריגה של תאומים... מה חריג?
הגיעה זמנה של תמר ללדת, אומרת התורה{לח, כז} וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָֽהּ: {כח} וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן-יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל-יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָֽה מיד לקחה המילדת וקשרה לו חוט על היד –"זה יצא ראשונה" שואל ר' צבי שלז- תגיד, ראית פעם לידה כזאת??? לאן את ממהרת לקשור לו חוט על היד, עוד לא יצא וכבר קושרת???
דבר ראשון, מי אמר לך שהוא יצא ראשון?? הוא רק הוציא יד...
את לא יודעת אם יש תאומים, או אין תאומים.... ישר את שמה פתק??? חכי עד שיצא החוצה....! נביא את דברי האור-החיים הכתוב... ר' צבי שלז לא מביא אותו, אבל את דבריו הוא גם אומר: כותב האור-החיים הקדוש – על ידו שני לאמר. פי' נצנצה במילדת רוח הקודש ועשתה ולא ידעה מה עשתה, היא קשרה על ידו שני וזה רומז כי הוא שני לא ראשון אבל היא אמרה כי זה יצא ראשונה, והוא אומרו לאמר זה יצא ראשונה פי' היא אמרה כן אבל כפי האמת להיפך יגיד שם הסימן כי יש אם למסורת.
אין היגיון, אומר האור-החיים הקדוש, לקחת פתק ולכתוב עליו"זה יצא ראשונה"...
מה את ממהרת? חכי... תיגמר הלידה... תשימי אותו על המשקל.. תראי שהכל בסדר... שימי לו חוט על היד... אומר האור-החיים הקדוש – אל תשאל שאלות, נצנצה בה רוח הקודש!
ולמה לא קשרה עליו פתק או פלסטר?! אומר האור-החיים הקדוש - קשרה על ידו שני וזה רומז כי הוא שני לא ראשון... ממשיכה התורה ואומרת - {כט} וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּֽרֶץ: {ל} וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל-יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָֽרַח
לא מובן מה הולך כאן.... רבותי, בואו נחזור חזרה, לפרשת הלידה של יעקב ועשו:
אמרנו כבר קודם, שאם נכנסים שתים בתוך שפורפרת, אז מה הכלל אומר?
מי שנוצר ראשון, יוצא שני... ומי שנכנס שני, יוצא ראשון.
רבותי, אם זרח הוציא יד החוצה, אז מתי זרח נוצר?
שני... אז מי יוצא ראשון?
זרח. נשאלת השאלה – אם זרח יוצא ראשון, אז איך פרץ יצא ראשון?!?!
נחזור שוב לפרשת תולדות...
אומר לנו רש"י, שאם יש מבחנה, ואחד נכנס, הראשון יוצא שני...
אז אם כאן כתוב שזרח הוציא יד, אז מה הוא???
הוא ראשון ליציאה ושני ליצירה. אז מי ראשון ליצירה?
פרץ!
אז אם פרץ הוא ראשון ליצירה, בשביל מה המילדת קושרת את זרח???
הוא בין-כה יצא ראשון... אז בשביל מה את קושרת לו שני?! לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָֽה.... למה, יש לך אופציה אחרת?!
הרי יעקב אחז בעקב עשו, למה??
אמר לו יעקב – אדוני, אתה חושב שאתה בכור?! אתה לא... אני בכור! אתה יוצא ראשון, כי אתה נוצרת שני...
במציאות אני לא יכל להרוג אותך, אומר לו יעקב... אם הייתי יכל, הייתי מכניס אותך פנימה חזרה, אבל אני לא יכל, כי עפ"י טבע, זאת ההנהגה!
אז אני לא יכל לעקב אותך, אבל אני מוחה! ולכן אני מחזיק לך את הרגל. כותב הספר נפלאות מתורת ה' את אור-החיים הקדוש כאן בפרשה (מענין שהוא לא מביא את אור-החיים הקדוש)- קרה כאן דבר שלא היה בהיסטוריה ומעולם גם לא יהיה – פרץ נברא ראשון, הוא יוצא שני. וזרח נברא שני ויוצא ראשון. בדר"כ מי שמוציא יד, הוא יוצא ראשונה....
אז למה קשרה המילדת שני על ידו של זרח??
היא לא ידעה מה היא עושה, אבל אחרי חמש דקות, נודע לה מה היא עשתה, משום שפרץ שנוצר ראשון, תפס את זרח ואמר לו – בֹא לכאן רבל'ה, אתה לא יוצא!.... פרץ יצא ראשונה!
צעקה המילדת ואמרה - מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ בחיים לא ראיתי דבר כזה, שילד שנמצא פנימי יותר, יוצא ראשון!
זאת היתה ההפתעה של המילדת, שאמרה מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ...
אז מה עשה פרץ?
משך את זרח בפנים, ויצא החוצה ראשונה.... מזל טוב!
וזרח הוציא יד...
בשביל מה הוא הוציא יד? מה הוא רצה לעצור טרמפים?! J רבותי, פלא מופלא, מה שמסביר ר' צבי שלז בכל הענין הזה... שימו לב:
דבר החידוש שלו, מתוק מדבש. הוא סומך אותו על הרבה יסודות...
עלינו לדעת דבר אחד, שהשם שניתן לו בשם פרץ, הוא מסמל את ענין הפריצה של מלך המשיח...
זה לא סתם ככה שצועקים מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ....
ישנם שמות שהקב"ה נותן ביד נביאיו, והשמות הללו מבטאים את תפקידו של האדם...הוא מביא לכך ראיות.... אם שאלנו – מדוע לבת שוע אין שם? יודעים רק את שם אביה... צריך לדעת דבר מענין מאוד – בספר דברי הימים, מובאים התולדות של דוד המלך: (דברי הימים א. ג', ה') – וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה אַרְבָּעָה לְבַת שׁוּעַ בַּת עַמִּיאֵל נשאלת השאלה - איזה בַת שׁוּעַ?! הרי לאמא שלהם היו קוראים בת-שבע! אז למה אתה קורא לה בַת שׁוּעַ?! אומר ר' צבי שלז - בַת שׁוּעַ של יהודה שָם, ובת-שבע של פה, זה אותה נשמה שחזרה פעם נוספת. וזה מה שאמרו חז"ל - היתה ראויה בת-שבע לדוד המלך, מששת ימי בראשית.
מששת ימי בראשית, כבר משם היא שייכת לו, מיהודה שלקח את בַת שׁוּעַ.
רבותי, בואו נתחיל לבאר את הדברים באופן נפלא ביותר: אומר הספר נפלאות מתורת ה' - פרשת לידת פרץ וזרח באה לומר דבר אחד... באה התורה לתאר לך, כיצד תראה המלכות בארץ ישראל, אחרי שיגמרו המלכים שימלכו באדום.... אומרת התורה בסוף פרשת וישלח - {לא} וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
בפרשת וישב, מתחילה ההיווצרות של המלכים בארץ ישראל. מי אלה המלכים?
הראשון קראו לו שאול, והאחרון קראו לו דוד.
במקור, הקב"ה רצה שהמלך הראשון יהיה דוד המלך...
כשהקב"ה הראה לאדם הראשון, את כל הנשמות שעתידים להיות בעולם, הראה לו את נשמת דוד המלך, ראה שאין לה שעות חיות בכלל... היתה צריכה לחיות רק שלוש שעות...
שאל אדם הראשון – מה?! המלך הראשון יחיה רק שלוש שעות?!
- כן. זה השעות שיש לו!
שאל אדם הראשון – אני יכל לתרום לו שעות???
- כן.
נתן לו שבעים שנה מחייו... אם ככה רבותי, נוכל להבין את דבריו:
דע לך, שהפרשה שלנו רומזת למלכות בישראל. איזה מלכות?
בואו ונקרא שש שורות מדברי הרמב"ן בפרשה: {מקור הדברים בספרו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר קצו)} לשון הרמב"ן -...יזכיר סוד בשם אלה הילודים אני רוצה לספר לך סוד, שיש מהשמות של שניהם אמרו איקרי זרח על שם החמה שהיא זורחתתמיד לכן שמה לו שני אדום, כי מראה השמש אדום ופרץ על שם הלבנה הנפרצת לעתים ונבנית לעתים פעמים רואים אותה ופעמים לא והרי פרץ הוא הבכור אז איך הוא יכל להיות על שם הלבנה?! הוא היה צריך להיות על שם השמש וחמה גדולה מן הלבנה לא קשיא דהא כתיב ויתן יד וכתיב ואחר יצא אחיו והנה לדעתם היה שם הלבנה לפרץ מפני מלכות בית דוד והיו תאומים כי הלבנה מותאמת בחמה והנה פרץ תאום לזרח הנותן יד והוא בכור בכח עליון כמו שאמר (תהלים פט כח) אף אני בכור אתנהו וזהו מאמרם (ר"ה כה) בקדוש החודש דוד מלך ישראל חי וקיים והמשכיל יבין.
הלבנה היא על שם פרץ, ומפרץ יצא דוד המלך, וזרח הוא על שם השמש... ומפרץ יצא בית דוד... לכן כשאתה מסתכל על הירח, אתה אומר דוד מלך ישראל חי וקיים – הנה פרץ!
איך זה מסתדר? מי שרוצה, יעיין רבינו בחיי... דברים נפלאים ביותר. בכל אופן, ניגש לנקודה שקשורה לנו: בא הספר נפלאות מתורת ה', ואומר – דע לך, שאמנם יראה לך דבר, שלכאורה לא מסתדר... אבל אני רוצה לומר לך, שזרח, שהוציא יד, הוא כנגד מלכותו של שאול. מלכותו של שאול, נקראת בשם יד.
המלכות הבאה שנקראת פרץ, זו מלכותו של דוד, שנאמר דוד מלך ישראל חי וקיים.
איך אתה יכל לומר, שואל ר' צבי שלז, שיהודה, אביהם של פרץ וזרח... קשור לבנימין? את אתה יכל לחבר את בנימין ליהודה?
איך אתה אומר לי שפרץ, הכוונה לבית יהודה, וזרח שייך לבנימין? זה הרי לא מסתדר... אומר הספר נפלאות מתורת ה' – אני רוצה לומר לך יסוד, ולכאורה היסוד הזה לא מסתדר, אבל מצאנו, שבכל מקום, יהודה מחובר לבנימין.
ואם בכל מקום יהודה מחובר לבנימין, יש לי לתלות את הענין הזה, שפרץ וזרח, זה יהודה ובנימין. למה?
כי מלכות שאול היתה קצרה מאוד, כידוע לכולם... כותב רש"י {פרשת ויחי} על הפסוק{מט, כז}בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָֽל. כל מלכותם של בנימין ושאול, היא מלכות של 'בוקר', בתחילת ההוויה של עם ישראל... היה לו קצת... לשון רש"י - בנימין זאב יטרף. זאב הוא אשר יטרף, נבא על שיהיו עתידין להיות חטפנין (שופטים כא כא) וחטפתם לכם איש אשתו, בפילגש בגבעה, ונבא על שאול שיהיה נוצח באויביו סביב, שנאמר (ש''א יד מז) ושאול לכד המלוכה וילחם וגו' במואב ובאדום ובכל אשר יפנה ירשיע: בבקר יאכל עד. לשון בזה ושלל, המתורגם (במדבר לא יב) עדאה. ועוד יש לו דומה בלשון עברית (ישעיה לג כג) אז חלק עד שלל מרבה, ועל שאול הוא אומר שעמד בתחלת פריחתן וזריחתן של ישראל
קצת היה לו?! זה היד שהוציא זרח.
היד, הכוונה למלכותו של בנימין, שהיא מלכות הבוקר, כשהשמש זורחת. זהו זרח, ששמו לו את השני האדום על היד.
בֹא ותראה.... מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי... אומרת הגמרא {מסכת מגילה יב, ב} - אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יהושע בן לוי אביו מבנימין ואמו מיהודה...
יוצא, שגם המלכות שלו מחוברת ביחד.
אם אתה רואה אצל מרדכי, שגם המלכות שלו מחוברת ליהודה.... גם שאול היה ממשפחתו, שהיה בֶּן קִישׁ, אם ככה, גם שאול שייך למשפחת יהודה...
אם ככה יוצא, שזרח – הכוונה לשאול. אם אלה הדברים, בואו נלך הלאה ונבין את הדברים:
מאז בכל מקום שאתה מסתכל, יהודה מחובר עם בנימין.... איפה אתה מוצא את זה?
בשעה שהאחים יורדים למצרים... אומר יוסף לאחים, שיביאו את בנימין, אחרת הם לא יקבלו אוכל...
מי מקבל על בנימין ערבות???
יהודה.
מה אתה לוקח עליו ערבות?! הורידו אותך האחים מגדולתך!
יהודה ובנימין, מחוברים ביחד...
רבותי, בספר מלכים... נחלקה מלכות ישראל ומלכות יהודה לשנים... מי הלך עם יהודה, ומי הלך עם כל השאר???
אומרים חז"ל – עשרה שבטים, הלכו עם ירבעם בן-נבט, ושנים הלכו עם רחבעם בן שלמה... מי???
יהודה ובנימין.
רבותי, יהונתן ודוד...
יהונתן מבנימין ודוד מיהודה.... בא אליו יהונתן ואומר לו"אני נותן לך את המלוכה!"... למה?
"כי המלכות שלי היא רק של יד.... תיקח אתה את המלוכה".
רבותי... אומרת הגמרא, שהמזבח, בחלקו של מי???
בחלקו של בנימין. ורצועה קטנה שייכת ליהודה.
פרץ, הוא יהודה וזרח, הוא כנגד בנימין. אומר הרב שלז בספרו – שים לב, ליקטתי עבורך סדרה של מקורות, שמוזכר שמו של שאול. היכן שמופיע שאול, מוזכרת המילה יד, איתו ביחד. איפה מוזכר? {שמואל א. טו, יב}וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר בָּֽא-שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָדוַיִּסֹּב וַֽיַּעֲבֹר וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּֽל. {שמואל א. כג, יז} וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל-תִּירָא כִּי לֹא תִֽמְצָאֲךָ יַדשָׁאוּל אָבִי וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל-יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶֽהְיֶה-לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם-שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּֽן. {תהילים יח, א} לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה' לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַיהוָה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּדשָׁאוּל.
אם ככה, זרח זו מלכות שאול....
למה הוא הוציא יד ראשונה?
לפי שהמלכות של דוד היא מלכות קבע, ובכל מקום בנימין ויהודה הולכים ביחד... אם ככה, תמיד חייב בנימין לסייע ליהודה, כי הוא המלך האמיתי, הוא פרץ, שנאמר מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ... ואתה בנימין, אתה רק יד...
למה צריך את ידו של בנימין? פשוט מאוד: אומר המדרש {דברים רבה, פרשה ה, אות י} - אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ, וְאֵלּוּ הֵן: לִמְחוֹת זִכְרוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וּלְמַנּוֹת לָהֶם מֶלֶךְ, וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
דוד עדין לא היה מוכן למלכות....
באים עם ישראל לשמואל, ואומרים לו {שמואל א. ח, ה} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם...
אומר הקב"ה לשמואל – בקשה.. תמנה מלך.... מי המלך?
שאול בן קיש.... מה עושה שאול?
שאול נצטווה להכרית זרעו של עמלק.
למה דוקא שאול נצטווה על כך? אומרים חז"ל בגמרא {מסכת ב"ב קכ"ג, ב} - שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף שנאמר {עובדיה א-יח} והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו'
ובא וראה – כשמשה רבינו הולך להילחם בעמלק, את מי הוא שם בחזית???
את יהושע בן-נון... למה??
כי יהושע שייך לאפרים, ואפרים שייך ליוסף... אז הוא יוצא להילחם.
כשהולכים להכרית את אגג, מי יוצא למלחמה???
שאול... למי הוא שייך?
לבנימין.
גם יוסף וגם בנימין, שייכים לרחל.
יוצא, שכדי להכרית את עמלק, חייבים להשתמש בכוחם של בנימין, או של יוסף.
אם ככה, היד הראשונה שנשלחה בארץ ישראל, כדי להכרית את זרעו של עמלק, כדי לאפשר לדוד המלך להקים את בית המקדש... חייב קודם כל לבוא שאול, ולהכרית את זרעו של עמלק.
מה התפקיד שלו?? אומר ר' צבי שלז – זה מה שכתוב בתורה {שמות יז, טז} כִּי יָדעַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר
כדי להילחם בעמלק, צריך את היד, איזה יד???
את היד שהוציא זרח, שהוא, כביכל, מצאצאי בנימין, והוא המייצג את מלכות שאול.
לאחר שהוא שלח יד להכרית את זרעו של עמלק, עכשיו יכל לבוא דוד המלך, לקנות את שטח הגורן של אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי, ולאחר מכן יבוא שלמה, ויבנה את בית המקדש.
יוצא, שזאת ההכנה שלנו, לקראת בואו של משיח צדקנו, כאשר שאול יכין את הקרקע במחיית עמלק, ודוד יבנה את המלוכה, ושלמה יבנה את בית הבחירה. רבותי, אם ככה נוכל להבין דבר נפלא, שכותב אותו השל"ה הקדוש, בפרשת השבוע: אומרת הגמרא {מסכת מגילה יד, א}: {שמואל א ב-א} ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' » רמה קרני בה' רמה קרני ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן...
מלכות שנמשכה בפח היא מלכות קצרה, ומלכות שנמשכה בקרן, היא מלכות ארוכה.
מי נמשך בפח? שאול ויהוא...ומי נמשך בקרן? דוד ושלמה... ועל זה בקשה חנה בתפילתה – רמה קרני בה'. כותב השל"ה הקדוש, בפרשת השבוע - וזאת הייתה הטעות של מלכות חשמונאי.
מלכות חשמונאי, כותב הרמב"ן בפרשת ויחי – ציוה יעקב אבינו {מט, י} לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.
המלוכה מאז, שייכת אך ורק ליהודה. אף אחד לא עולה למלכות!
אם אף אחד לא עולה למלכות,איך יכל להיות שהחשמונאים, קדושי עליון, טעו והמליכו עליהם מלך מבית חשמונאי??? כותב הרמב"ן - לכן הוכחדה משפחת החשמונאים, ולא נישאר מהם זכר.
איך יכל להיות, הם לא מכירים פסוק בתורה??? אומר השל"ה הקדוש - כתוב שמלכות יהודה יצאה מיהודה ומתמר.
תמר למי שייכת?
למה נאמר {לח, כד}...הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵֽף? אומר רש"י – ותשרף. אמר אפרים מקשאה משום רבי מאיר בתו שלשם היתה, שהוא כהן, לפיכך דנוה בשרפה.
תמר היתה בת כהן, ונאמר בתורה {ויקרא כא, ט} וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף... היתה ביתו של שם בן נח, שהיה כהן לאל עליון.
אמרו החשמונאים - למה כתוב לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו???
נכון, זה שייך ליהודה, אבל יהודה הוא לא לבד, יש לו בת זוג ששייכת לשבט לוי - שבט הכהונה.
אז אם יש כאן יהודה, ביחד עם לוי, אז זה החיבור המתאים!
אז אם אין מלכים למשפחת יהודה שימלכו, אז מי מולך????
מתתיהו כהן גדול ובניו.
אז באופן אוטומטי, המלכות הזאת שייכת גם לשם בן נח, שהוא כהן לאל עליון, שתמר היתה ביתו... ושייכת גם ליהודה, שהמלכות אסורה ממנו. אם ככה רבותי, נוכל לסיים בדבר נפלא ביותר:
אומר הספר אמת ליעקב, לר' יעקב קמינצקי - הפרשה הזאת מלמדת על סודו של משיח. פרץ, ממנו יוצא מלך המשיח.
רבותי, אתם יודעים מה זה מלך המשיח???
מלך המשיח, אומר ר' יעקב קמינצקי – המשיח לא בא עפ"י תוכנית, אלא המשיח בא בפתאומיות. אומר הנביא {מלאכי ג, א}... וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים...
אומר ר' יעקב קמינצקי - בֹא ותראה מה הולך כאן – יצחק עיוור. יעקב בשקו ותעניתו הסתלקה ממנו שכינה. ראובן, בשק ותענית על מעשה בלהה. יהודה מתה אשתו... התחתן עם בת שוע, מתו לו שתי ילדים. יוסף במצרים, לא יודעים מה איתו... המשפחה מפורקת לגמרי!!!
פתאום, אומר הקב"ה – אתם כולכם בשק ותענית, ואני... בורא אורו של משיח!
משיח לא בא עפ"י תכנון... משיח בא, אחרי שהכל נראה לך גמור! אומר רבינו יונה – ותהיה החושך, סיבת האורה...
כשהכל חשוך... כשהכל נראה לך דפוק... אומר ר' יעקב קמינצקי – זה המסר שכתוב כאן:
עומדת המילדת ואומרת – מי יוצא???
הראשון יוצא, מוציא יד... שמה עליו שני...
היא בטוחה ב-1000%, שזרח יוצא ראשון והוא הבכור! כי אין בעולם מציאות כזאת, שמי שנכנס ראשון, יוצא ראשון....
היא יודעת את הכללים של לידה – נכנס ראשון, יוצא אחרון....
זרח מוציא את היד... שמה לו שני על היד.... מזל טוב!
למה את שמה שני על ידו???
רוח הקודש..... היא לא מבינה למה היא שמה...
פתאום יוצא פרץ החוצה!
מה יצאת.??? איך הגעת לפה??? מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ...
נעים מאוד, אני המשיח.... משיח מגיע, לא לפי תוכניות...
התוכניות הוא מי שנכנס ראשון, יוצא אחרון – זה עפ"י התוכניות!
אני פרץ, אני המשיח.
משיח לא בא לפני תוכניות... משיח יש לו דרך משלו! מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ - אני יוצא בלי להתכונן... אין שום תוכנית! זה היסוד של לידת המשיח..... ממילא רבותי, נוכל להבין דבר נפלא ביותר:
שאנו נמצאים בערב ימי החנוכה, צריך לדעת, מה ששדוד המלך אומר בתהילים {קלב} שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִֽי... הדלקת הנרות שאנחנו מדליקים בחושך... שהכל נראה חושך מסביב... לוקחים את השמן זית זך, שלא יוצא בקלות, צריכים לכתוש ולכתוש, עד שיוצא שמן זית... כשהכל נראה חושך מסביב... כשאתה מרגיש 'כתוש'... דע לך, הקב"ה בורא אורו של משיח...
כשנראה לך שהכל מתפרק! מחוקקים חוקים, שמי יודע מה הם יביאו... חותכים לאברכים את התקציבים... כולם בשקם ותעניתם... והקב"ה יושב ובורא אורו של משיח!
מחר בערב בע"ה, בערב שבת, כולנו נשיר את השיר, שאומר ר' שלמה אלקבץ – לכה דודי לקראת כלה...
בבית האחד לפני אחרון, אומר ר' שלמה אלקבץ - יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרוֹצִי... על שם הפסוק בנביא {ישעיה נד, ג}כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ... מתי?? וְאֶת ה' תַּעֲרִיצִי, עַל יַד אִישׁ... מי זה האיש הזה??? בֶּן פַּרְצִי – הבן של זה שפרץ בלי תוכנית! לא תתכונן לשום דבר!!! עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי, וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה יהיה רצון שנזכה לזה, בימי החנוכה הבאים עלינו לטובה, לראות משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.