בס"ד
פרשת אמור – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ג.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת אמור שנת תשע"ג, היא הפרשה הנקראת בפי חז"ל פרשות המועדות שבתורת כוהנים.
בפרשה הזאת מנויים כל מועדי ישראל, החל משבת תחילה למקראי קודש, היא הראשונה שמופיעה לאחר מכן פסח, שבועות, ראש השנה ויום הכיפורים, והמועד האחרון הוא סוכות.
הרוקח בסוף הפרשה אומר, שבסיומה של הפרשה מופיעים עוד שלוש נושאים:
נושא אחד –(כד, ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.
מכאן רמז לחנוכה. חנוכה שמונה ימים, והמועד האחרון הוא חג הסוכות שמונה ימים. אז יש כאן רמז לחנוכה, בענין הזה של שמן זית זך.
לאחר מכן עוסקת התורה בלחם הפנים, ולחם הפנים, אומר הרוקח-(כד, ה) וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ... מכאן יש לך רמז למשתה הפורים, לסעודה שישנה בחג הפורים, ולאחר מכן, יש לך את פרשת המקלל, אומר הרוקח, ומכאן רמז שצריך לומר בפורים ארור המן. כך כותב הרוקח, בסוף הפרשה.
אנחנו רוצים בע"ה, גם לחבר את הפרשה גם לל"ג בעומר, שיחול בע"ה במוצאי שבת, ונחבר אותו גם כן לפרשת המועדות, כי בחלק מעדות ישראל הוא יום טוב, ודאי שלא אומרים בו תחנון, ודאי שיש כאלה שנוהגים בו יום חג לכל דבר וענין, והעולים למירון ימצאו הרבה אנשים הלבושים בשיריים של שבת, אז לכן אנחנו רוצים לדבר קצת בענייני ל"ג בעומר, אבל את זה נשאיר לסוף השיעור, קודם כל נקדים הקדמה מפרשת השבוע, ובע"ה בסופה נתחבר, ליום ל"ג בעומר.
פרשת אמור, היא פרשה שיש בה ריבוי מצוות באופן מיוחד. כיודע לכולם, יש בפרשה הזאת 63 מצוות - 24 מצוות עשה, ו – 39 מצוות לא תעשה, ורובם של המצוות שבפרשה, עוסקות בענייני הכהנים – מצוות שנוהגות לכוהנים, נוהגות לקרבנות, זה עיקרם של המצוות הנמצאות כאן בפרשה.
בתחילת הפרשה, אומרת התורה – וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו
שואל האור החיים הקדוש – למה נאמר אמור ולא דבר ?
שאלה נוספת שהוא שואל – כתוב אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן, למה לא נאמר אמר אל בני אהרן הכהנים ? אף פעם התורה לא כותבת אמֹר אל הכהנים בני אהרון. תמיד אמֹר אל בני אהרון הכהנים.
אלה שתי השאלות שאפשר למצוא באור החיים הקדוש, והאור החיים הקדוש שואל – למה הקדים את התואר למתואר, דהיינו קודם השם ''בני אהרון'' ורק אחרי זה את הכהנים. כאן כתוב קודם את הכהנים ורק אחרי זה בני אהרון.
מביא האור החיים הקדוש, את דברי המדרש, הוא מביא אותו בקיצור, המדרש מופיע בהרחבה בתנחומא אות א'.
אומר המדרש – מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְטַבָּח שֶׁהָיָה נִכְנָס וְיוֹצֵא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ, גּוֹזֵר אֲנִי עָלֶיךָ שֶׁלֹּא תִּרְאֶה אֶת הַמֵּת כָּל יָמֶיךָ, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה נִכְנָס וְיוֹצֵא וְרוֹאֶה פָּנַי, שֶׁלֹּא תְּטַמֵּא אֶת פַּלְטְרִין שֶׁלִּי. כָּךְ גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַכֹּהֲנִים הַנִּכְנָסִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁלֹּא יִטַּמְּאוּ לַמֵּת. לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר, לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו.
פירוש הדבר, אור החיים אומר - דע לך, שהקב"ה אמר למשה רבינו אמור מלשון התרוממות, תרומם אותם, תרים את המשמעות של הכהנים, תסביר להם את התפקיד שלהם.
היות והם רואי פני המלך, הם האנשים שיוצאים ונכנסים בבית המלך, לכן אני דורש מהם דרישות מיוחדות.
מה שרוצה כאן, האור החיים לומר, שהמילה אמור, פירוש הדבר לרומם את האדם, להביא אותו לפסגות אחרות.
אם אתה מרומם את האדם, אתה יכל להסביר לו, שבגלל התפקיד שלך, בגלל שאתה מרומם, אני יכל לדרוש ממך דרישות מיוחדות, לא מכל בן אדם אפשר לדרוש את אותם דרישות, אדם שהוא הגיע לרוממות מסוימת, אז אפשר לדרוש ממנו דרישות מיוחדות.
לומדים מכאן רבותינו דבר אחד – לפני שאתה מנחית על האדם רשימה של איסורים וחומרות, דבר ראשון, תסביר לו את המעלה שלו.
להבדיל אלף אלפי הבדלות – אדם שנושא משרה ממשלתית, אומרים לו – אתה לא יכל ללכת איפה שאתה רוצה. אתה מייצג את המדינה, ולכן לא בכל מקום אתה יכל להסתובב. אם אתה מסתובב במקומות מסוימים, זה מבייש את המדינה, ולכן אומר הקב"ה למשה רבינו אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים – תרומם אותם. אתם משרתיו של הקב"ה, ואם כך, המעמד שלכם הוא מעמד אחר, התפקיד שלכם הוא תפקיד אחר, ולכן, היות והתפקיד שלכם מרומם יותר, אני יכל לדרוש ממכם יותר דרישות.
רבותינו מלמדים אותנו שזה סדר ההנהגה של הקב"ה, ככה אומר הבעל שם-טוב, בדרשה על פסוק.
אומר הבעל שם-טוב – מוסר ה' בני אל תמאס - אומר הקב"ה ליהודי – אתה הבן שלי, אז אל תמאס, כלומר אל תעשה דברים שיביישו אותי ואותך.
אם אתה הבן שלי, אז אל תבזה את התפקיד.
ראיתי פעם ביאור מאוד יפה על פרקי אבות, אינני זוכר מי אומר את הפירוש הזה, אבל הוא פירוש מאוד יפה.
ידוע לכולם המשנה, שכל מי ששומע אותה, מתחיל לקבל חלחלה - עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
אומר אחד המפרשים על פרקי אבות, אינני זוכר את שמו, כשאומרים את השם עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל כולם מתחילים לרעוד. המשנה הזאת מרוממת את האדם לפסגות, מה היא אומרת לו ?
אם אתה היית יודע אם מי אתה עתיד להיפגש, לא היית מתנהג, כמו שאתה מתנהג כאן.
פירוש הדבר - עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל בא לרומם את האדם – תראה מאיפה באת ולאיזה פסגה אתה עתיד להגיע. זה בא להגיע לאדם – אל תעשה שטויות! אדרבא, בגלל התפקיד המרומם שיש לך, לכן דורשים ממך את הדרישה הזאת, אתה עומד להיפגש עם מלך מלכי המלכים.
אותו דבר כאן - אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים, תסביר להם, התפקיד שלכם שאתם רואים פני המלך, אתם נכנסים ויוצאים אצל המלך. אדם שיוצא ונכנס אצל המלך, התפקיד שלו הוא תפקיד אחר, ממילא תבין, שמה שאני הולך לתת לך ציווים שונים וגזרות שונות, זה לרום המעלה שלך, תבין את המעלה שיש לך, לכן אני אגזור עליך את כל הציוויים שהתורה מצוה אותך בהמשך.
רש"י מביא את דברי הגמרא(מסכת יבמות ק"ד) – אמֹר ואמרת – להזהיר הגדולים על הקטנים, פירוש הדבר, שהגדולים מצווים להזהיר את הקטנים על הדברים שמצווים כאן בפרשה.
שואל האזנים לתורה - גם בפרשת שרצים נאמר להזהיר הגדולים על הקטנים, ושם לא נאמר אמֹר ואמרת?!
אומרת הגמרא – לא תאכלום לא תאכילום– להזהיר גדולים על הקטנים, לא כתוב אמֹר ואמרת.
שהתורה אוסרת לאכל דם –(ויקרא יז, יב) כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם, אומרים חז"ל – להזהיר גדולים על הקטנים, ושם לא מופיע אמֹר ואמרת, אז למה דוקא כאן, במקום הזה, נאמר אמֹר ואמרת ?!
אומר האזנים לתורה הדגש נפלא ביותר – שני ערוצים מהווים את הבסיס לחינוכו של אדם:
הדבר הראשון הם ההורים שלו והמחנכים שלו. אם ההורים שלו, לא נמצאים איתו כל היום, אז המחנכים שלו בחדר, בבית הספר, במוסדות התורה, הם מחנכים אותו.
המקום השני שמחנכך את הילד, זו הסביבה שלו. יש לפעמים, אומר האזנים לתורה, שהסביבה תומכת – האבא מחנך בדרך מסוימת והסביבה נותנת לו את היכולת לחנך בדרך שלו – כולם שומרים תורה ומצוות ב"ה, הוא יוצא מחוץ לבית בשבת, אז ב"ה הרחוב מושבת, כולם הולכים עם טליתות, כולם הולכים לבית הכנסת ב"ה. אז כשהוא מדבר עם הילד שלו על שמירת השבת, הוא מדבר איתו על קדושת השבת, על רוממות השבת, אז הילד קולט על מה מדובר.
הסביבה תומכת במה שהאבא אומר, וזה חלק מהחינוך.
אומר האזנים לתורה – אבל מה לעשות שיש לפעמים, שחינוך הסביבתי נוגד את החינוך של האבא, מה לעשות...
האבא יכל לחנך בחינוך אחד, והוא גר בסביבה שאינה שומרת תורה ומצוות, והאבא הוא הדיר היחיד ששומר תורה ומצוות בכל הבניין, אז האבא מדבר על קדושת השבת, והשכן מהקומה השלישית מדליק את הג'יפ,רח"ל, ונוסע לים עם סירה מאחורה.
אז האבא יכל לשיר ''יום זה מכובד מכל הימים'', והשכן מהקומה השלישית מתכוון לימים של הים התיכון. כל אחד עם הימים שלו.
אז כל אחד עם החינוך שלו – האבא מכניס על עניין השבת, על קדושת השבת, חוזרים מבית הכנסת, ומה הילד רואה?
שבמקום לשמור על קדושת השבת, רומסים אותה רח"ל. מה עושים במקרה הזה?
במקרה הזה, אומר לנו האזנים לתורה – במקרה הזה, להזהיר הגדולים על הקטנים. היות ואתה רואה שמצננים את החינוך שאתה מעניק לו, את החינוך שהוא מקבל בבית הספר, התפקיד שלך כל הזמן, להזהיר הגדולים על הקטנים – לחמם את הענין מלמטה, כדי שלא יצטנן אצלו הענין של קדושת השבת.
אומר האזנים לתורה, כשאתה נמצא בין גוים, מאוד קל לך לחנך את הילדים, אבל כשאתה נמצא בקרה אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, אתה יכל להגיד לילד – ''בני, הוא עדין לא השיג את הטעם של השבת, רח"ל, יבואו ימים, הוא ירגיש את זה, גם הוא ישמור שבת''. כאן הוא אומר, אתה עוד יכל להסביר את הפער, שיש בינך לבית הזולת.
אבל מה קורה אצל כוהנים, שואל האזנים לתורה ?
כוהנים לומדים ביחד עם ישראלים, ביחד עם לויים, כולם לומדים באותה כיתה, וכאשר הילדים בישיבה קטנה, נוסעים לטיול למערת המכפלה ולקבר רחל, כולם נכנסים, אבל הכהן לא יכל להיכנס, הוא כהן, הוא לא יכל להיכנס.
למה אני שונה ?! למה כולם נכנסים ואני לא ?!
אתה צריך להסביר לילד שלך, שהוא נעלה יותר, מרומם יותר מכולם! הם נכנסים, אבל אתה לא יכל, כי אתה בן של כהן! המעלה שלך מרוממת יותר! על זה אומר האזנים לתורה, צריך להזהיר הגדולים על הקטנים.
לאחר היסוד הנפלא הזה, נוכל בע"ה להתחיל לבנות נושא שקשור בפרשה, וממנה נלך שלב אחר שלב, עד שנגיע לעניין של ר' שמעון בר יוחאי:
אומרת התורה -(ויקרא כ"א, ט) וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.
כל אחד שקורא את הפסוק, מיד שואל את עצמו שאלה – בת ישראל שזינתה, דינה לא בשריפה, דינה בחנק. הסדר הוא סקילה, שריפה, הרג, חנק.
חנק זו המיתה הקלה, מתוך מיתות בית דין.
וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף – בת כהן, מקבלת עונש בשתי דרגות יותר, מבת ישראל שחטאה, וכל אחד שואל את עצמו – למה התורה החמירה בבת כהן, שבת כהן מקבלת עונש של שריפה, שהיא דרגה פחותה מעונש של סקילה, ובמניין החומרות, היא החמורה אחת מתחת לסקילה, בזמן שבת ישראל, מקבלת רק עונש של חנק ?
כבר אמרו לנו חז"ל, שאדם שיכל לבחור מיתה, עדיך לבחור לו מיתה יפה, אז למה לבחור מיתה של שרפה ?
אומר בעל הטורים – לפי שכל מעשה הכהנים באש, לפיכך מיתתה באש.
בא הספר אור רש"ז, של הסבא מקלם, במאמרים ת"ח ת"ט ת"י ואומר תשובה מאוד מעניינת, למה מחמירים בבת כהן – היות והכוהנים מתחנכים בדרגה אחרת לגמרי, כמו שאמרנו מקודם, אמֹר ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים, מסבירים לכוהנים, את המעלה הייחודית שלהם, לכן באותו רגע, שהכוהנים מקבלים חינוך מסוג אחר, אז גם העונש שהם מקבלים מסוג אחר.
למה העונש מסוג אחר ?
משום שאם חונכת בבית כזה, שהוא מחנך אותך לסוג חינוך אחר, מסביר לך את המעלה הרוחנית של הכהונה, ואתה לא מבין, אז העונש חמור יותר. הדברים נמצאים בביאור השל"ה הקדוש, עם ביאור המגיד מדובנה, על הפסוק שנקרא בע"ה, בשבוע הבא בפרשת בחֹקֹתי.
אומרת התורה –(כו, מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר.
שואל השל"ה הקדוש – בתוך ה- מ"ט קללות, שנמצאות בפרשת בחקתי, פתאום באמצע הקללות, אומר הקב"ה וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר ? מה זה קשור לקללות ?
אומר השל"ה הקדוש, עם ביאורו הנפלא של המגיד מדובנה – משל למה הדבר דומה ? משל לשני נערים שגנבו. אחד בן טובים, אבא שלו עשיר גדול, ואחד בן של עברין. חוזרים ביחד מבית הספר, באים לבעל הקיוסק – ''סליחה, אולי אתה יכל להוריד לי משם את השקית הכחולה ?'', לא.. תחזיר בחזרה.
רוצה לזהות בעל החנות שהכל בסדר, שלא גנבו ממנו סחורה, והנה הוא רואה שנגנבנו הממתקים, תובע אותם, באים לפני שופט.
השופט מסתכל בתזכיר ואומר – אתה נכנס לכלא לחודשיים ואתה נכנס לכלא לשבועיים.
שואל אותו הילד – אני לא מבין, למה אני לחודשיים והוא לשבועיים ? זה משפט צדק!?
פשוט מאוד אמר השופט – אבא שלך עברין, אז אין לי אליך דרישות, אתה כבר למדת מאבא שלך, אם ככה, מה אני יכל לדרוש ממך ?!
אבל אתה, בן של עשירים, שלא חסר לך כלום, אתה הולך לגנוב וופל ?! אתה תיכנס חודשיים לבית הסוהר, אולי תלמד לקח!
אומר המגיד מדובנה, בביאור דברי השל"ה – זה מה שכתוב כאן, אתם שואלים מ"ט קללות מה זה ?
וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר – אני זוכר מי היו ההורים שלכם – אברהם יצחק ויעקב, איפה הם ואיפה אתם ?! על זאת התביעה הגדולה, שתובעים את עם ישראל, על זה שיש להם כאלה הורים.
אם כך, זהמה שכתוב כאן- וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף – דורשים ממך יותר, כי אתה בת ממשפחת כהונה, אם ככה תובעים ממך יותר!
אם ככה, וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת- העונש של בשרפה. אלה הדברים שכותב הסבא מקלם.
בספר אזנים לתורה, יש לו על הפסוק הזה, סדרה של שאלות.
לא את כל השאלות נוכל להקיף, רק מקצתן נוכל לגעת בהם, נאמר רק את היסוד שלו, ומהיסוד שלו נלך להסביר את הנושא המרכזי, שאנחנו רוצים לעסוק בו היום בס"ד:
שואל הספר אזנים לתורה – מה פירוש הדר וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת – אין דבר כזה, או זנתה או לא זנתה, מה זה כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת ?! שאלה ראשונה.
שאלה שניה – מה זה אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת ? מה פתאום רק את אביה היא מחללת, אין כאן אמא ?
אומרים חז"ל - כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת – יש מצוה לחלל אותו. מה פירוש הדבר?
אם היו נוהגים בו קודש, נוהגים בו חול, אומרת הגמרא.
כתוב בתורה – וְקִדַּשְׁתּֽוֹ – נותנים לו לברך ראשון, לזמן ראשון, ליטול ידיים ראשון. יותר אין לו את המעלה כמו מקודם, נוהגים בו חול. איפה זה כתוב?
אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת – שאם היו נוהגים בו קודש, נוהגים בו חול. ולא רק זאת, אלא אומרים לו – ארור שזו גידל, ארור שזו ילד, ארור זה שיצאה זו מחלציו.
אומרים לו, וכותב הנציב שיש מצוה לומר לו – עוברים ליד האבא של האישה הזאת, ואומרים לו – ארור אתה שאת זאת גידלת, ארור שזו ילדת. למה לא אומרים את זה לישראל, למה רק לכהן ? מה מונח כאן, שואל הספר אזנים לתורה.
אומר הספר אזנים לתורה יסוד נפלא, אני מתמצת את הדברים, מי שרוצה יעיין שם בפנים, ימצא שם הרבה חומר לעבודת ה' – הכהנים מוזהרים מאוד, עם מי הם מתחתנים. לכהן אסור להתחתן עם גרושה, לכהן גדול אסור גם להתחתן עם אלמנה.
אומרת התורה(ויקרא כא, ז) אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ – הם צריכים מאוד להיזהר, אין שמהם עתידים לצאת משפחות כהונה, מהם עתיד לצאת כהן גדול, יכל לצאת מהים שושלת של כהונה.
אומר הקב"ה – תיזהר שלא יהיה שום סרח אצל ההורים, של חוסר צניעות.
אומר האזנים לתורה דבר נפלא – הכהן, לפני שהוא מתחתן, הוא צריך לבדוק בעשר בדיקות, עם מי הוא מתחתן, שחס וחלילה לא יהיה אצל אשתו שום פגם, אצל ישראל הוא לא צריך לעשות.
נכון שאף אחד לא מקבל, רח"ל, הזמנה להתחתן עם אישה שיש בה חוסר צניעות, אבל אצל כהן, התורה מזהירה אותו אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ! התורה מזהירה אותו לא לקחת אישה, שיש בה סרח, של חוסר צניעות.
אומר האזנים לתורה – אם אתה רואה שבת כהן התחילה לזנות, פירוש הדבר משני אפשרויות:
כשהוא לקח את אשתו, אשתו לא עברה את ''המסננת'' שצריך לעבור, ואם היא כן עברה את אותו ''מסננת'', אז אתה לא חינכת את הבת שלך כמו שצריך.
לכן הוא אומר, שדווקא אצל כהן אומרים – ארור שזו גידל, ארור שזו ילד.
דוקא כאן כתוב וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת, לא תולים את זה ויהי מה. תולים את זה בך, או אם בדקת שהאישה הזאת נקייה מאה אחוז, מסרח של חוסר צניעות.
אם לא, תבדוק, אולי אתה חינכת אותה לא כמו צריך! לכן האשמה תלויה בו – ארור שזה ילד – השאלה מי היתה אשתך, וארור שזה גידל – השאלה איך חינכת אותה. אלה דבריו המתומצתים של האזנים לתורה.
הייתי רוצה לקחת את אותם דברים, שעומד עליהם האזנים לתורה, בשלושה דברים שאומרים ל - בַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת, מה אומרים לאבא שלה ?
אומרים לה – ארור שזה ילד, ארור שזו גידל, ארור שזו יצאה מחלציו, אנחנו נתמקד רק בשני הדברים הראשונים:
מה פירוש הדבר – ארור שזו ילד?
מלמדים אותנו רבותינו יסוד נורא – כאשר אתה רואה, שיצא ילד שירד מן הדרך, האשמה תלויה בהורים, או בארור שזו ילד – זה בעיה בלידה, או שזה בעיה בארור שזו גידל – זו בעיה בחינוך. אלו שתי הנקודות שמגלים לנו חז"ל, מה קורה כאשר ילד יורד מן הדרך.
יסוד הדברים ראיתי ב- מאור שבתורה, הוא מביא בפרשת השבוע את דברי הרמב"ן, בפרשת ניצבים.
אומר הרמב"ן - מזהיר משה רבינו את עם ישראל, אם יש בינכם משפחה או שבט אשר לבבו פונה מעם ה' אלהיכם, ללכת לעבוד אלהים אחרים, פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה – שורש שיפרה וישׂגה ובימים הבאים יוציא פרחים רעים ויצמיח מרורות, וזה על אשר איננו פה היום, אם האב שורש והבן נצר משורשיו יפרה, והזכיר השורש לומר, כי הוא יכל להביא באלה הדורות הבאים, שהשורש שממנו יצמחו הוא לפנינו היום והוא בא בברית ובאלה הזאת ואומר פורה ראש ולענה, לרמוז, כי משורש מתוק לא יצא מר, וכל אשר לבבו שלם עם ה' הנכבד, לא ערער בעבודה זרה, לא יוליד מודה בה.
אומר הרמב"ן, דע לך, אם אתה רואה שיש אחד שהלך לעבוד עבודה זרה, אתה יודע מאיפה זה מתחיל ?
זה מתחיל מהשורש. השורש הוא האבא.
רבותי, בואו נלמד סוגיה, שקשורה לפרשת חיי שרה:
בפרשת חיי שרה, שולח אברהם אבינו את אליעזר, למצוא שידוך לבנו, הוא מזהיר אותו ומשביע אותו(בראשית כד, ג-ד) לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי... כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ – בשום פנים ואופן אתה לא לוקח אישה לבן שלי מכאן, מתושבי כנען, אתה הולך אל ארצי ואל מולדתי.
שואל הכלי יקר(פרשת חיי שרה) – תימא, הוא מעדיף לקחת בת מעובדי עבודה זרה ?!
והתמיהה היותר גדולה, אם מי היה מתחתן יצחק אבינו?! אליעזר עבד אברהם יעד את הבת שלו, עבור יצחק אבינו.
אליעזר עבד אברהם דולה ומשקה, מתורת רבו. כל התורה של אברהם אבינו עברה לאליעזר.
חז"ל אומרים – זיו איקונין שלו – הוא קיבל צורה של אברהם אבינו.
תורתו של אברהם אבינו, אין לנו מושג מה גודלה, רק מסכת עבודה זרה, של אברהם אבינו, 400 פרקים?
כל התורה של אברה אבינו, נמצאת אצל אליעזר.
אליעזר בא ואומר – יש לי בת, אני רוצה לחתן את הבת שלי עם הבן שלך.
אומר לו אברהם – אתה ארור ואני ברוך, ואין ארור מדבק בברוך. זה מה שנקרא ''בפנים'' – זרק לו אברהם אבינו ואמר לו, אתה לא יכל להתחתן איתי, אין ארור וברוך ביחד!
רבותי, איפה נאמר ארור ?
כנח קילל את חם, ואמר לו(בראשית ט, כה) אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו.
כמה שנים חלפו מאותו ''ארור'' ?
כמעט 500 שנים. עשרה דורות מנח ועד אברהם. עד שאברהם אבינו חיתן את אליעזר, עברו 130 שנה מאז שאברהם נולד, ועדין הוא אומר לו ''אתה ארור'', הקללה עדין מושרשת, למה ?
כי אם לנח יצא בן כמו חם, וחם, המידה שלו היא צרות עין, היא קמצנות, אז המידה הזאת מחלחלת בקרב הילדים שלו, מהמידה הזאת אי אפשר להשתחרר. דיברנו בשבוע שעבר(שמות יז, א) כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן...
מה זה ארץ כנען ?
ארץ כנען, זאת ארץ שכולם יושבים שם, צרי עין. איך צרי עין, כמה דורות חלפו ?!
המידה הזאת, של צרות עין, עוברת מדור לדור. כל הכנענים קמצנים, כל המידות המושחתות יש בהם.
אומר אברהם אבינו – מידות עוברות בירושה, עבודה זרה לא עוברת בירושה.
אם האבא עובד עבודה זרה, לא בהכרח שהבן יעבוד עבודה זרה, מה הראיה ?
אליעזר עבד אברהם, מגיע לבית של בתואל. בתואל ולבן, כולם עובדי עבודה זרה. מגיע אליעזר עבד אברהם, מה אומר לו לבן ?
(בראשית כד, לא) וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים
אומר רש"י - פניתי הבית. מעבודת אלילים.
מה פינית, זה האלהים שלך ?!?!
יש מאה דולר? שילך האלהים לכל הרוחות והשדים. מאה דולר, אכסניית לילה, קח את האלהים וזרוק אותו מהבית.
מי זורק את האלהים? אתה מאמין באלהים ?
אמר לו – האלהים שלי זה הדולרים. מי שנותן דולרים, אני מאמין בו.
יוצא, אומר אברהם אבינו, אמונה, דבר ששייך לשכל, לא עובר בירושה.
לאבא יש שכל כזה, מאמין באלהים הזה, לבן יש שכל אחר, מאמין באלהים הזה. מידות, אומר אברהם אבינו, עוברות בירושה, אז אם אברהם אבינו, אבי האומה הישראלית, היה רחמן, אז כל עם ישראל רחמנים.
אומרים חז"ל – מה המידות שיש לעם ישראל ?
רחמים, ביישנים וגמלי חסדים, אלה המידות שלהם.
רבותי תתבוננו, כמה שנים אנחנו אחרי אברהם אבינו ?
3800 שנה.
רבותי, איזה מידה של רחמים, יש לנו מאברהם אבינו ? תשימו לב, אם קורה משהו בעולם, משהו, מי הראשונים ששולחים עזרה ?
עם ישראל. ישר שולחים מטוסים, עם ציוד וכוח רפואי.
ראיתם פעם את שוויץ, שהציעה עזרה לאיזה מדינה, שרקד לה איזה בנין ? ''אדוני לא נותן עזרה, אצלנו עזרה עולה כסף, אנחנו לא נותנים עזרה לשום דבר''.
הם לא שולחים שום דבר, רק ישראל!
ישראל רחמנים, עובר בירושה לדורות הבאים.
אומר אברהם אבינו – המידות עוברות בירושה, אני לא מוכן בשום פנים ואופן, לקחת מבנות הכנעני. בנות הכנעני המידות המושחתות שלהם, עוברות הלאה, עבודה זרה, לא חייבת לעבור הלאה.
אם ככה הבנו, אומר הרמב"ן - ארור שזו ילד – המידה של ילד, נמצאת בלידה, המהות של האבא.
אם ככה רבותי, בואו נלך ל – ארור שזו גידל:
ארור שזו גידל – איך שההורים מחנכים את הילדים, איך שהם משפיעים על הילדים.
רבותי, שימו לב, למשנה במסכת אבות, ב, משנה ח' - חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. הוּא הָיָה מוֹנֶה שְׁבָחָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ
מה עשתה אימו, שהוא אומר עליה אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ,לא חסיד ולא בור סוּד שאינו מאבד טיפה, כל המהות שלו, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ.
אומר הברטנורה במקום – כשהיתה מעוברת, היתה הולכת לכל הרבנים ואומרת – תברכו העובר הזה שבמעיי.
נולד, איפה שמה אותו ? איך שהוא נולד, הביא אותו לבית הכנסת, שׂמה אותו בעליית הגג שהאזנים שלו ישמעו כל הזמן דברי תורה.
אומר ר' יוחנן בן זכאי – אתה יודע איך הוא גדל ?
אשרי אמו שילדתו, זו הזכות שלו.
אומרת הגמרא(מסכת יומא) – האישה הקמחית, שנזהרה שכתלי ביתה, לא יראו לא שערות ראשה. זכתה, שכל בניה היו כהנים גדולים.
ללמדך, שההורים מחנכים בקו מסוים, זה משפיע על הילדים.
נזכיר בקצרה, את מה שמלמדים אותנו רבותינו, במסכת סוכה:
אומרת הגמרא(מסכת סוכה נו, ב) – ת''ר מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה וסתמו את חלונה.
לסבא מקלם, יש מאמר על דברי הגמרא הזו, אני רק רוצה לקחת את הנקודה על מה שאנחנו מדברים עכשיו:
רבותי, משמרת בילגה קיבלה עונש, סגרו לה את הטבעת וסתמו לה את החלון, ולעולם חולקת בדרום, אומרת המשנה.
בגלל מה כל זה?
בגלל שמשמרת בילגה, הבת שלה נשאת לסרדיוט אחד, ממלכי היוונים, אבל לא על זה תבעו אותה.
על מה תבעו אותה ?
שנכנסה לבית המקדש, ונתנה בעיטה למזבח ואמרה לוקוס לוקוס – זאב זאב, אתה טורף כבשים(את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים...), אתה המזבח, טורף כבשים.
שואלים חז"ל - בגלל זה אתה מעניש את כל המשמרת ?
אומרת הגמרא - שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה – תינוק אומר בחוץ, רק מה שהוא שומע בבית.
שואל הסבא מקלם(מאמר החינוך) – אתה באמת חושב, שפעם אבא שלה אמר(ראש משמרת כהונה) על המזבח לוקוס לוקוס ? הוא אמר שהמזבח זאב, אתה באמת חושב ככה ?!
מה חז"ל מלמדים אותנו ? חס ושלום, מספיק זלזול קטן של ההורים, כדי שהילדים ילכו בדרך עקומה.
שמעתי על זה ביאור נפלא:
אין לנו צל של אוה אמינה, שאבי משמרת כהונה אמר על זה לוקוס לוקוס, אלא מה אמר ?
ישנם שתי כהנים שחוזרים הביתה, לאחר שהייה של שבוע בבית המקדש, הילדים מחכים להם.
ההורים גרים בבית שמש. ברוך ה', אחרי שבוע שלא היו בבית, מציירים להם ציורים על הדלת. האבא מגיע ביום ראשון, אחרי שבוע בבית המקדש – ''אבא תספר לנו איך היה''.
שתי כהנים שחזרו אחרי שבוע, כל אחד מספר סיפור אחר:
אחד מספר – אחח, מה אומר לכם ילדים יקרים שלי, לא יאמן כמה קרבנות אנשים מביאים, משובב עניים, הייתם צריכים לראות, אחד מביא קרבן שלמים, אחד מביא קרבן עולה, הגיע אחד ביום ראשון להתוודות על החטאת שלו, בכה כמו תינוק! איך יהודי מבקש מהקב"ה סליחה! בכינו איתו ביחד!
ביום שני, הגיע יהודי אחד, הביא מאה קרבנות עֹלה - ''ברוך ה' הצלחתי בעסקים''.
הביא אחד קרבן תודה, הביא איתו שתי אוטובוסים מלאים, כדי לספר לכולם על הנס שלו. וכך הוא מספר לבני הבית בערגה גדולה – עבדנו בהתלהבות, איזה התרוממות הרוח!
כהן אחר חוזר הביתה לאחר שבוע, גם הוא היה באותו משמרת - ''אבא, איך היה ?''
מה איך היה ? עבדנו כמו חמורים! לא להאמין כמה קרבנות יש! אחד הביא מאה קרבנות עולה, בשביל מה?! אני לא מבין בשביל מה! תביא שתי קרבנות, ותשעים ושמונה תיתן לחסדי נעמי, חסר עמותות שצריכות אוכל ?! בשביל מה הוא מביא את כל זה לפה?!
הילד רק שומע את הדברים, מה קורה לו ? הוא אומר לעצמו ''חבל על כל מה שמביאים לבית המקדש, זה סתם חבל, הקרבנות האלה גם ככה הולכים לאבדון''
אז מה השלב הבא שהוא עושה הילד ?
לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל
כל אחד, זה איך שאתה מעביר את המסר – קשה לך או טוב לך, אתה מרומם או שאתה מרגיש דפוק, את זה הילדים קולטים!
מופיע באחד הספרים של ר' משה פינשטיין, אני לא זוכר איפה זה כתוב, הוא עכב אחרי שתי אנשים, בתקופה שלו, בארה"ב, יהודי שלא עבד בשבת, פוטר באופן אוטומטי ביום ראשון מהעבודה שלו.
הוא מספר שהיו שתי משפחות שעכבתי אחריהם, אחד יצאו לו ילדים ''פרחים'', ואחד רח"ל, יצאו לו ילדים שירדו מן הדרך.
הלכתי לבדוק למה ? שתיהם עברו את אותם ניסיונות, למה זה ילדים פרחים ולזה ילדים שירדו מן הדרך ?
כי אחד, כשחזר הביתה, שפיטרו אותו מהעבודה ביום ראשון, אמר – אהה, ברוך ה', זכיתי שפיטרו אותי לכבודו של שבת, ברוך ה' זכיתי! יהי רצון שהקב"ה ייתן לי כוחות לעמוד בניסיון!
השני חזר הביתה - ''שוב פעם פיטרו אותי, אפשר להשתגע!!!''.
השאלה מה האדם מקרין לילדים שלו – הוא מקרין לילדים שלו שמחה, שהוא עובד את ה', או שהוא מקרין לילדים שלו כפייה, שהוא עובד את ה' ?!
זה נקרא ארור שזו גידל – תלוי איך אתה מגדל את הילדים. לא רק ארור שזו ילד, יש שלב נוסף של ארור שזו גידל.
אם אלה הדברים, הגענו לנקודה:
בסיומה של הפרשה, יש לנו נושא של ארור שזו גידל, וארור שזו ילד. איפה זה מופיע ?
בסוף הפרשה, מספרת התורה סיפור נורא ואיום:
(כד,י-יא) וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי: וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן
ה' ישמור ויציל, אדם יהודי, עמד ופירש את שם ה', כמו שכותב לנו רבינו בחיי בהרחבה, ועל הפירוש של שם ה', הוא הלך וקילל אותו.
מה עשו איתו ?
הוציאו אותו להורג. הרגו אותו בסקילה.
כל מי שקורא את הפרשה הזאת, מיד ''נדלקים לו נורות''. הפרשה הזאת צריכה ביאור מכל הכיוונים, להבין מה מונח בה:
אומרת התורה, בֹא ותראה מה היה - וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...
שואל הספורנו – אני לא מבין, למה התורה כותבת לך, שהוא היה בן של מצרי, מה זה מעניין ?!
אתה רוצה לספר סיפור, שאדם ''ברך'' את הקב"ה, מה זה משנה שאבא שלו מצרי, או אבא שלו יהודי ? למאי נפקא מינא ?
התשובה הזאת כתובה בספורנו, ובהרחבה גדולה יותר ברבינו בחיי.
אומר רבינו בחיי – תימא, מפני מה סיפרה התורה את הסיפור הזה בכלל ? למה לנו לדעת מזה שהיה יהודי, ''שברך'' את הקב"ה ?
תכתוב – נוקב של ה', מות יומת, למה צריך לספר שקרה דבר כזה בעם ישראל ?
אומר רבינו בחיי, ואותו דבר בספורנו, שני לימודים יש כאן, אומר רבינו בחיי.
הספורנו ורבינו בחיי, הולכים בקו אחד בהתחלה – רצתה התורה להגיד לך, שרק בגלל שאבא שלו מצרי, הוא ברך את הקב"ה, אם האבא שלו היה יהודי, זה לא היה קורה, למה ?
כי ארור שזו ילד- אם האבא שלו מצרי, אל תתפלא שיצא ילד שקילל.
רבינו בחיי ממשיך בעוד קו:
אומר רבינו בחיי – רצתה התורה להגיד לך, איך צריך לברך את הקב"ה באמת, כשאתה אומר ברוך אתה ה'..
המצרי הוא ביאר את שם ה', ואחרי שהוא ביאר אותו, הוא קילל אותו. רצתה התורה להגיד לך, שבאותו דרך, אתה צריך לברך את הקב"ה.
כשאתה אומר ברוך אתה ה'... תחשוב היה הווה ויהיה, כשאתה אומר ה' אלהינו תחשוב, הוא תקיף בעל כל היכולות, אל תוציא ברכה מהפה שלך, עד שאתה לא יודע מה אתה אומר.
כמו שנוקב שם ה' אותו דבר, אתה צריך גם לברך. אחרי שאתה מרומם את שם ה', אז ואברכה שמך. אם אתה מרומם את שם ה', אז אתה יכל לברך. דברי רבינו בחיי.
רבותי, כל אחד שואל את עצמו שאלה – אם הסיבה, שהם קיללו בגלל שאבא שלו מצרי, אז למה התורה חוזרת שלוש פעמים, שאמא שלו ישראלית ורק פעם אחת, כותבת התורה, שאבא שלו מצרי ?
התורה כותבת וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי
אומר הספורנו - והוא בן איש מצרי. ובכן העיז פניו לברך את השם דישראל לא פקירי כולי האי.
אם זה היה יהודי, זה לא היה קורה!
יוצא, שכל הסיבה שהוא קילל, בגלל שאבא שלו מצרי. אז איך היית רוצה שיכתבו בפסוק ?
וַיֵּצֵא בֶּן מִצְרִי והוא בן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן המִצְרִי וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי: {יא} וַיִּקֹּב בֶּן האיש המצרי וַיְקַלֵּל
אם אתה אומר, שכל הסיבה בגלל שהוא מצרי, אז כך היה צריך לומר!
התורה כותבת פעם אחת מצרי, שלוש פעמים ישראלי, ובסוף גם מציינים את השם שלה.
אם החלטת לציין את השם שלה, אז תכתוב בהתחלה ותצא שלומית בת דברי והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן שלומית ובן האיש הישראלי. ויקֹב בן שלומית את ה' ויקלל ויביא אותו אל משה.
למה אתה כותב לי שלוש פעמים, שהוא ישראלי, ובסוף, אחרי שהביאו אותו למשה, אתה אומר – ''אהה, שכחתי להגיד לך, קוראים לאמא שלו שלומית בת דברי''
למאי נפקא מינה איך קוראים לאמא שלו ?
אם הייתי יודע איך קוראים לאותו מקלל, הייתי יכל ללמוד משניות לעילוי נשמתו. הוא, אתה לא יודע איך קוראים לו, אבא שלו, אתה גם לא יודע את שמו, אתה רק יודע, שאמא שלו קוראים לה שלומית בת דברי. בשביל מה אתה מפרסם את השם שלה ?
אתה השם של המקושש, הכתוב לא פרסם, את השם של עץ הדעת, הקב"ה לא פרסם, מה פתאום כאן, אחרי שלוש פעמים שכתוב ישראלי, פתאום הקב"ה אומר – רגע, שכחתי להגיד לך, קוראים לאמא שלו שלומית בת דברי, למטה דן.
רבותי, נאמר יסוד, והיסוד הזה יהיה פתיח להבנת כל הענין:
רבותינו מגלים לנו, מה קרה שהוא קילל. מה קרה שהוא קילל ?
אומרים חז"ל – דע לך, הילד הזה שקילל, אבא שלו היה מצרי, זה אותו מצרי, שמשה רבינו הרג אותו בשם המפורש – בתחילת פרשת שמות, כתוב שמשה רבינו ראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, ואחרי שהוא ראה אותו כתוב, שמשה הרג אותו, לאחר מכן, כתוב בתורה(שמות ב, יד) -... הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא...
מכאן לומדים חז"ל - שהרגו משה רבינו בשם.
רבותי, ''הולכים מכות'' שתיים, יהודי – שאביו ואמו יהודים, ויהודי אחד – שאמו יהודיה ואבא שלו גוי.
כתוב במפרשים, שתוך כדי הוויכוח שהיה בניהם, אמר לו היהודי למצרי – אתה יודע שאבא שלך לא יהודי בכלל, אתה יודע מזה ?!
פעם ראשונה שהוא שומע את זה, שבכלל אבא שלו מצרי, הוא לא ידע מזה, מה קרה?
אמר לו – אתה לא יודע בכלל! את אבא שלך הרג משה רבינו!
את אבא שלי הרג משה רבינו ?! למה ? מה קרה ?
אז ספרו לו את כל הסיפור – תשמע, אבא שלך דתן, היה שוטר, ואז הנוגס המצרי שם את עיניו על אמך, הוא העיר את אבא שלך באמצע הלילה, ושלח אותו לעבוד, והלך רח"ל עם אמא שלך, ומזה אתה נולדת.
משה רבינו ראה את דתן והמצרי ''הולכים מכות'', אמר שם והרג אותו.
בקיצור, שמע הבן, באיזה שם, קילל משה את המצרי, הוא לקח את השם ואז וַיְקַלֵּל.
את אותו שם, שאמר היהודי למצרי - אבא שלך מת, ע"י משה רבינו, הוא לקח את השם, וקילל.
רבותי, ראיתי בספר מעין גנים, דבר נפלא ביותר:
אדם, רח"ל, נכנס פתאום לכזה לחץ, הוא יכל לעשות משהו ולהגיד ''בלי כוונה יצא לי''.
בלי כוונה אתה יכל להגיד, יעבור רבע שעה, חצי שעה, הוא יתאושש, תגיד – עכשיו הוא נרגע, עכשיו הוא יחשוב על מה שהוא עשה.
נוקב שם ה' ?! אדם שמקלל את הקב"ה, יחשוב לרגע, מה יעשה ?
ירוץ למשה רבינו – תגיד לי מה לעשות, לא יודע אל תשאל מה קרה לי! רח"ל, נפלט לי דבר מהפה!
לוקחים אותו למשה רבינו, והוא לא מתחרט, גם לפני משה רבינו!
הוא נמצא לפני משה, תתחנן, תבקש סליחה! שום דבר. הוא נשאר עקשן כמו שהיה, הוא לא מתחרט על מה שהוא עושה, הוא לא מביע חרטה על מעשיו.
אומרת התורה – אתה יודע למה הוא לא מביע חרטה על מעשיו ?
כי שם אמו, שלומית בת דברי, למטה דן!!! זה מגיע מאמא שלו, ההתנהגות הזאת!!! ההתנהגות הזאת מתאימה למצרי, אמא שלו אשמה בזה! למה ?
כי השם שלה לא שלומית ולא בת דברי.
למה קראו לה שלומית ?
אומר רש"י - שלמית. דהות פטפטה שלם עלך, שלם עלך, שלם עליכון, מפטפטת בדברים, שואלת בשלום הכל.
דברי, עם כל אחד היתה מדברת, כל אחד!
כותב ר' שלום שבדרון, כותב הספר דעת שרגא – האישה הזאת הלכה לכל אחד ואמרה לו שלום, בהתחלה אמרה שלום רק ליהודים, השלב הבא, היא כבר אמרה למצרים, בסוף היא אמרה לכולם שלום עליכם.
מה אתם חושבים, שלא שלחו לה הרבנים אזהרה ?! אתם חושבים שלא הודיעו לה, שזו לא דרכה של תורה ? לא הודיעו לה שכל כבודה בת מלך פנימה ? לא הודיעו לה, שהילדים שלה לא יוכלו ללמוד בחדר, אם היא כך מתנהגת ?
היא קיבלה מכתב, קרעה אותו ושמה בפח, ככה עשתה עם כל המכתבים, אתם לא תגידו לי מה לעשות! אני יודעת יותר טוב ממכם, מה הכי טוב לעשות, אהבה אחווה ושלום ורעות!
אישה כזאת, שמוחים בה, פעם, פעמיים שלוש, והיא לא מתקנת את דרכיה, יוצא ממנה בן שמקלל, ולא חוזר בו ממה שהוא מקלל. יש ארור שזו ילד, שאבא שלו מצרי, אבל יש ארור שזו גידל – איך שהיא גידלה אותו, מזה יצא המקלל.
מלמדים אותנו רבותינו – אתה רואה את הפרח שיוצא, הכל נמצא בשורש, כאן השורש הוא משולב – יש ארור שזו ילד, שאבא שלו מצרי, אז הוא קילל, אבל יש את השלב הבא – תתחרט, תחזור בך!
ארור שזו גידל – הוא גדל אצל אישה, שגם לא חזרה בה. כמה שנזפו בה, כמה שהתרו בה, היא נשארה איתנה, היא לא משנה את דרכיה. היא יודעת שזה הקו שלה, מזה יוצא בן מקלל.
רבותי, הגענו לל"ג בעומר. איך אנחנו מחברים את כל הענין הזה לל"ג בעומר ?
אני הולך להגיד דבר לא קשור – תורת הקבלה. אבל היות, ותורתו של רשב"י, תורת הזוהר, תורת הקבלה, אז כל השאלות, הכל מונח בצד, אני מקריא רק מה שכתוב:
ישנה גמרא, שעוסקת בענייני ר' שמעון בר-יוחאי, בגמרא הזאת נמצאת במסכת שבת, דף ל"ג, סוגיה מעניינת מאוד:
אומרת הגמרא(שבת לג, ב) – רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב''י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג
הדברים האל, כמובן שגם הרמב"ם, כשהוא מדבר על הענין, שהמספר דברים שגורמים, שאם נשמעו איש מפי איש, להזיק את חברו בגופו ובממונו או להצר לו, הרי זה לשון הרע.
אומר הכסף משנה – מאיפה הרמב"ם לוקח את זה ? ודבר זה נלמד מיהודה בן גרים.
אתה רואה, שיהודה בן גרים, האשמה שלו, שהוא סיפר את הדברים בחוץ, התגלגל החוצה ויצא, וכתוצאה מזה, ניזק ר' שמעון בר יוחאי.
אז כבר שואלים כולם – מותר לספר את זה, הרי זה היה בפני שלושה, היו שם ר' יוסי, ר' יהודה, וגם ר' שמעון בר-יוחאי.
אז לכאורה, דבר הנאמר בפני שלושה, אפשר להוציא אותו בחוץ. אז מה התביעה עליהם?
האמת היא, שכותב החפץ חיים(באר מים חיים) – דבר שנאמר בפני שלושה, מותר לספר, זה רק אם השלושה האלה מספרים – אם אתה יודע, שהשלושה האלה מספרים, אתה יכל לספר, בין כה זה יצא החוצה, אבל אם זה נאמר בפני שלושה, שלא מדברים, אז זה כאילו שאין שם שלושה, והשלושה שהיו שם ר' יהודה, ר' יוסי ור' שמעון בר-יוחאי, הם אנשים שלא מדברים, אז זה כאילו שזה לא נאמר בפני שלושה. כך כותב החפץ חיים, בבאר מים חיים.
ממשיכה הגמרא ומספרת, שבהתחלה הוציאו על ר' שמעון בר-יוחאי גזרת מוות, הוא התחבא, אחרי זה הוא שהה במערה 12 שנה, ביחד עם בנו. היו קבורים עד הצוואר בחול, שהיו גומרים ללמוד, היו יוצאים החוצה ומלבישים את הבגדים.
יוצאים החוצה אחרי 12 שנה, כל דבר שהם נותנים בו עיניהם נישרף,רח"ל. יצאה בת-קול ואמרה – להחריב את עולמי באתם ? חזרו מהר למערה.
חזרו למערה לעוד 12 חודשים, לאחר שיצאו, מה ששרף רבי אלעזר, תיקן ר' שמעון בר-יוחאי.
יצאו מן המערה, היה ר' שמעון בר-יוחאי כולו חתכים, פגש אותו ר' פנחס בן-יאיר, חתנו.
ראה אותו שהוא כולו חתכים, אמר לו – בֹא נלך לחמי טבריה, שהחתכים שיש לך בגוף יתרפאו.
הלכו לחמי טבריה, אחרי שהוא התרפא, אומרת הגמרא, אמר להם אני רוצה לעשות משהו למען העיר טבריה, כמו שעשה יעקב אבינו, שנאמר(בראשית לג, יח) וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר.
אמרו לו שיש מקומות, שזה ספק טומאה, יש מזה צער לרבים.
אומר רש"י – מפני שהכוהנים לא יכולים להיכנס לשם, מפני הטומאה וצריך להקיף דרך ארוכה.
הלך ר' שמעון בר-יוחאי.
אומר רש"י – הוא קרצף תורמסי והשליכם שם, וע"י זה הוא גילה, איפה נמצאים מתים.
נעשה נס, וצף המת במקום שהוא היה, ובכל מקום ציינו את מקום הקבר.
בירושלמי, וכך גם מופיע במדרש – אחד הגויים מאוד קינא בר' שמעון בר-יוחאי, ורצה ללגלג על מה שהוא עשה, אז מה הוא עשה ?
הוא הלך והביא מת טרי, וקבר אותו במקום, שר' שמעון בר יוחאי אמר שזה כבר בסדר. הוא בא אצל ר' שמעון בר-יוחאי ואמר לו - איי, אמרת שהמקום הזה בסדר ?! יש פה מתים!
אמר לו – בֹא ותראה לי איפה.
הלך איתו ר' שמעון בר-יוחאי והראה לו את המקום.
אומר הירושלמי, וכך גם המדרש – ראה ר' שמעון ברוח הקודש, שאת המת הזה הביא אותו בחור, אמר ר' שמעון בר-יוחאי – מי העליון יכנס ומי התחתון יצא.
גמר לטהר את כל העיר טבריה, הוא חוזר בחזרה הביתה, את מי הוא פוגש מולו ?
את יהודה בן גרים.
אמר ר' שמעון – מה, הוא עוד נמצא כאן בעולם ?! הייתי בטוח שהוא מת! נתן בו את עיניו, אומרת הגמרא ונעשה גל של עצמות. עד כאן דברי הגמרא, בזה מסיימת הגמרא את הסיפור של ר' שמעון בר-יוחאי.
רבותי, בא רבינו תם, בגמרא(מסכת שבת לג) ושואל – למה קוראים לו יהודה בן גרים?! צריכים לקרוא לו ר' יהודה בן גרים!
למה ר' יהודה בן גרים ?!
בגלל שהוא היה אחד מחשובי התלמידים, של ר' שמעון בר יוחאי. למה ?
כי הגמרא(מסכת מועד קטן, ט) לא אכנס עכשיו לגמרא, מביאה הגמרא, שבאו שני תלמידים, ללמוד נדרים, אצל ר' שמעון בר יוחאי, האחד קראו לו ר' יונתן והשני קראו לו ר' יהודה בן גרים – הוא היה גר משתי הצדדים, גם מאביו וגם מאמו,כמו שאומר רש"י.
סיימו ללמוד, ובאו להיפרד מר' שמעון בר-יוחאי, כי היו צריכים לנסוע חזרה לביתם.
אחרו את ההסעה שהיתה להם, ונשארו לישון במקום.
בבוקר קמו להתפלל שחרית עם ר' שמעון בר יוחאי.
אמר להם ר' שמעון בר-יוחאי – לא הייתם צריכים לנסוע אתמול ?
אמרו לו – נכון, אבל זה מה שלמדת אותנו רבנו, שגם אם אדם נפרד פעם אחת, ולבסוף נשאר בלילה, צריך לבוא עוד פעם, אז באנו עוד פעם להיפרד.
לפני שנפרד מהם ר' שמעון בר-יוחאי, אמר לר' אלעזר בנו – לך אליהם, ותבקש מהם ברכה, כי אנשים של צורה הם.
''לך קח מהם ברכה'' ממי??? מר' יהודה בן גרים!
הלך ר' אלעזר לבקש ברכה, והגמרא שם מביאה, איזה ברכה ''מפחידה'', שהוא ברך אותם.
חז"ל אומרים, שר' אלעזר הגיע לאביו מבוהל – ''זה ברכות ?! קללות הביא עליי''
שאל אותו ר' שמעון, מה הברכות, והוא סיפר לו איזה ברכות, בקיצור, תרגם לו אותם, עפ"י הסוד.
אומר ר' תם – אומרת הגמרא(מסכת מועד קטן, ט), שר' יהודה בן גרים, למד מר' שמעון בר-יוחאי. ור' שמעון בר-יוחאי אמר לבנו – לך קח מהם ברכה.
אם אתה אומר לו ללכת לבקש מהם ברכה, איך אתה קורא לו יהודה בן גרים ?! ועוד אתה אומר – נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות?! במקום זה, צריך לכתוב בגמרא דבר נוסף:
במקום לכתוב – נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות, צריך לכתוב- כי נח נפשיה דר' יהודה בן גרים. אלו הדברים שאומר רבינו תם, בביאור הגמרא.
רבותי, נאמר את יסודם של דברים, ויסודם של דברים מצאתי בספר אוצרות התורה, ובספר כדאי הוא ר' שמעון, אלה שני הספרים שמביאים את היסודות.
היסודות נלקחו מספר שנקרא נובלות החכמה, ספר קבלה, וגם ספר סדר הדורות בערך ר' יהודה בן גרים, מביא את הדברים של ספר נובלות החכמה.
נאמר את היסוד, ודבר ראשון נפתח בשאלה:
ר' שמעון בר יוחאי, שהגמרא מעידה, שכאשר יצא מהמערה, כל מה ששרף ר' אלעזר, תיקן ר' שמעון בר-יוחאי.
נשאלת השאלה – אז ר' שמעון הוא מידת הרחמים, הוא פוגש מולו את ר' יהודה בן גרים, ואומר – מה, הוא בעולם?! נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות.
מה רוצים ממנו? הוא עשה משהו? הוא סיפר את זה לאבא שלו, הוא סיפר את זה לחברים שלו, ומזה התגלגל.
הוא באופן אישי, לא עשה כלום, אומר רש"י. הוא לא הלך והלשין למלכות – הלך וסיפר להורים שלו, הלך וסיפר לתלמידים שלו, מזה התגלגל הדבר.
ר' שמעון בר יוחאי, מידת הרחמים, תרחם עליו! ברוך ה' יצאת מהמערה, כל תורת הסוד בידיים שלך – מחילה!!!
בשום פנים ואופן – נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות.
אותו גוי, שבא ללגלג עליו, רצה לעשות טרייד-אין – בסדר גמור, היה גוי.
ר' יהודה בן גרים – עפ"י רבינו תם, זה תלמיד שלך. שלחת את ר' אלעזר לבקש ממנו ברכה! אז הוא טעה, תסלח!
בסכ"ה קיבלת את כל התורה שבע"פ במערה!
בשום פנים ואופן לא! נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות.
מה קרה? מה הקפידה הגדולה על ר' יהודה בן גרים ?
בא סדר הדורות, מביא ספר נובלות החכמה, אני אקריא חמש שורות, וננסה לבאר אותם:
בזוהר(בראשית) כתב- שורש נשמתי(כותב ר' רשב"י) מנשמתו של משה רבינו.
מאיפה לוקחים את זה ?
אז מגלה עמוקות(פרשת ואתחנן, אופן ע') כותב – בֹא וראה, משה, תיקן אותו ר' שמעון בר-יוחאי, שהיה ניצוץ שלו. משה קיבל חמישה חומשי תורה, ולכך תיקן ר' שמעון בר-יוחאי, חמישה פרקים של ספרא דצניעותא, ובעת שירד משה מהמרום, בעת שקיבל את הלוחות, כתוב שם, שכל אחד מהמלאכים נתן לו מתנה, ושם כתוב שגם מלאך המוות נתן לו מתנה – קטורת.
כתוב שם(תהילים סח, יט) עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים.
מה זה שֶּׁבִי ? ראשי תיבות – שמעון בר יוחאי.
אומר המגלה עמוקות- משה רבינו ירד, קיבל את הנשמה של ר' שמעון בר יוחאי.
אותו דבר, כותב הספר נובלות החכמה - כנגד חמישה חמשי תורה, שסידר משה רבינו, לא בחינם סידרו רבותינו במסכת שבת.
מסכת שבת, כתוב קבלת התורה, בדף פ"ח, בדף ל"ג כתוב על ר' שמעון ר-יוחאי.
קבלת התורה, בפרק במה מדליקין ואתה מגיע לסוף, יש לך את הסיפור של קבלת התורה – משה רבינו.
מה זה במסכת שבת וזה במסכת שבת ??
כיון שמשה רבינו ור' שמעון בר יוחאי זו אותה נשמה.
ממשיך הספר נובלות החכמה – והנה משה רבינו, בעת שהיה צריך להרוג את המצרי, ברח למדין, כי הוא פחד מפרעה, ר' שמעון בר- יוחאי פחד מהקיסר, וברח למערה.
ר' שמעון חי במערה, וזכה להארה גדולה, ומשה רבינו זכה להארה גדולה בסנה.
כך כותב ספר נובלות החכמה ובכך הוא מסיים – ור' יהודה בן גרים, שסיפר הדברים לפני המלך, היה גלגול המצרי שהרגו מצרי, כי באמת ההרוג הורג את הורגו. אלה סיום דבריו של נובלות החכמה.
כולם מנסים להבין, מה פירוש הדבר – כי ההרוג הורג את הורגו, אז בואו ננסה לבאר את הדברים, עד כמה שניתן לנו:
השאלה הגדולה שמדבר עליה האר"י בשער הפסוקים, דרוש ד', ובפרשת שמות, על הפסוק ויהי בימים ההם – הטעם שסיבב הקב"ה, שמשה יהרוג את המצרי, ועוד שיהרגהו בשם המפורש ולא בחרב, כי משה רבינו היה הגלגול של הבל, והמצרי גלגול של קין. 1:7
בואו נסביר, מה כותב כאן האר"י הקדוש:
האר"י הקדוש, כותב בכמה מקומות, הגלגולים נעשים שלוש פעמים, אדם מתגלגל שלוש פעמים. נכון שחלק אחד, מאדם, יכל להמשיך להתגלגל, אבל מהותו, אין יותר משלושה גלגולים.
המילה משה, זה ראשי תיבות שמכילים את כל שלושת הגלגולים – משה שת הבל .
קין, עבר גם הוא שלושה גלגולים -(בראשית ד, כ"ד) כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.
יֻקַּם, זה שלושת הגלגולים שעבר קין – יתרו קֹרח מצרי, גם קין עבר שלושה גלגולים.
אומרים המפרשים, בילקוט ראובני(פרשת שמות) – איך יכל להיות שקין הרג את הבל ? איך יכל להיות שהקב"ה נתן לו יכולת, להרוג את הבל ?
כי על הבל, היתה תביעה מהבורא יתברך. איפה היתה תביעה ?
בעת שהבל הביא את הקרבן שלו, ירדה אש מהשמים ואכלה את הקרבן של הבל.
שירדה אש מן השמים ובתוכה שכינה, התבונן הבל בשכינה וראה את השכינה, והרי נאמר כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי, לכן נגזר עליו שימות, והוא מת. מי תיקן אותו ?
משה רבינו בסנה תיקן אותו. איך ?
הקב"ה קורא למשה בסנה, בלבת אש, אומרת התורה -(שמות ג, ו) וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים.
אומר הילקוט הראובני – הוא בגלגול הקודם, שהוא היה הבל, אז הוא הסתכל, עכשיו הוא מסתיר את הפנים שלו, וכשם שהיה הבל רועה צאן, כך היה גם משה רבינו רועה צאן.
כשם שמשה רבינו תיקן את החלק שלו, על האי-הסתכלות, כל הוא תיקן את חלקו של הבל. עד כאן דברי רבותינו.
אומר הספר נובלות החכמה – תדע לך, יהודה בן גרים, זה המצרי. איך הוא הגיע למצרי ?!
אומרים רבותינו תירוץ נפלא ביותר:
כתוב בתורה –(בראשית ט, ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם
כותבים בספרי הקבלה, שכאשר אדם רוצח אדם אחר, הנשמה של הנרצח אין לה שקט, עד מתי שהיא תגרום להרוג, את אותו בן אדם שהרג אותה. אז מה קרה?
כותב האר"י הקדוש – משה רבינו יוצא לראות בשלום אחיו, פתאום הוא רואה איש מצרי, מכה איש עברי.
אומרת התורה –(שמות ב, יא) וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.
שואל הילקוט ראובני – מה זאת אומרת מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו ? אם הוא איש עברי, אז הוא מאחיו.
אומר ילקוט הראובני – לא כך צריך לקרוא, אלא - וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מֵאֶחָיו, מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי.
משה רבינו מסתכל על המצרי ואומר – אהה, הנה הוא, זה קין!
אם זה קין, עכשיו אני הורג אותו! למה להרוג אותו ?
כי שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, אם דמו ישפך עכשיו, אומר משה רבינו, אני הורג אותו.
איך הוא הרג אותו ?
אומרים חז"ל – משה השתמש בשם שנקרא ת-כ-ה, הסברנו מה שכותב המגלה עמוקות, שהשם הזה יוצא מהפסוק – ולך נאה להודות ואמרו לר' עקיבא, שימשיך בקריאת שמע עד ואהבת את ה' אלהיך, כי הוא יוכל להינצל מהם בכך.
מי שאומר את השם הזה, והוא רמוז בכמה מקומות, ניצל מכל האויבים.
אומר המגלה עמוקות – לכן אסתר המלכה, קראה לשליח, הוא דניאל, בשם התך, כי התך זה אותיות ת-כ-ה, כדי שיגנו עליו.
משה רבינו הרגו בשם ת-כ-ה, הראיה – למחרת כשהוא רואה את דתן ואבירם רבים, מה הוא אומר לו ?
(שמות ב, יג) וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ – אמר לו הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי – אתה הולך להרוג אותי גם בשם הזה, כמו שהרגת את המצרי ?!
יוצא מכאן, שהשם שהוא השתמש, היה ת-כ-ה.
אם ככה, הולך משה רבינו והורג את קין, עכשיו קין איננו, זה המצרי.
אומרים לנו רבותינו – מהמצרי, נכנסה הנשמה של קין, גם ביתרו, אמרנו כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.
יֻקַּם, זה שלושת הגלגולים שעבר קין – יתרו קֹרח מצרי.
אצל קֹרח הוא גמר, הוא היה מבני הקיני, הוא שייך לקין, שם הוא נכנס האדמה ונקבר, אבל הוא ביקר גם אצל יתרו.
מה עשתה הנשמה של קין, אצל יתרו ?
כותב הילקוט ראובני - הגיע ליתרו בגלל סיבה פשוטה מאוד – כי ליתרו היו שבעה בנות, וליתרו היו גם שבע שמות.
למה צריכים שבע שמות לשבעה בנות ?
כותב הילקוט ראובני – ציפורה, זאת התאומה היתרה שנולדה עם הבל. כתוב בתורה, בשעה שקין רצח את הבל, שואלים חז"ל – למה ?
מביאים חז"ל שלוש סיבות, למה הוא רצח אותו.
אחת הסיבות שאומרים חז"ל, היא – כיון שהם רבו על התאומה היתרה, שנולדה עם הבל - וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ - בגלל זה! על התאומה היתרה שנולדה, היא ציפורה(ילקוט ראובני) בתו של יתרו.
עכשיו אותו קין, שנכנס ביתרו שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן, אז יש לו שבע שמות ליתרו – כנגד שבע בנות, הבת הראשונה, ניתנה בחזרה למשה רבינו, שהוא הבל(דברי הילקוט ראובני).
רבותי, אם ככה הבנו את כל הסיבוב.
אם הבנות את כל הסיבוב, נוכל להבין עכשיו דבר נפלא:
משה רבינו, הוריד את נשמתו של ר' שמעון בר-יוחאי.
עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי – שמעון בר יוחאי – הוריד אותו למטה.
עכשיו נמצאים בעולם הזה ר' שמעון בר-יוחאי והמצרי. מי זה המצרי ? ר' יהודה בן גרים.
ר' יהודה בן גרים, ההורים שלו הם גרים, כי המהות שלו הוא מצרי, כי המקור הוא מצרי.
אומר נובלות החכמה – הרוג קם על הורגו – משה רבינו הרג את המצרי, אבל מה קרה ?
משה רבינו הרג את המצרי בשם, לא במכת אגרוף, לא תקע בו חרב.
משה רבינו השתמש בשם, ובשם שהוא השתמש הרג את המצרי. מה קרה כתוצאה מזה, שהוא השתמש בשם ?
אומרת התורה, בפרשת השבוע, שרבו בין הישראלי ובין המצרי, רבו עם אחר, ואז קם היהודי, שהוא בן מצרי וקילל את ה', את מה הוא קילל ?
כשגילו לו, שמשה רבינו הרג את אבא שלו המצרי. במה הוא הרג אותו ?
בשם, שנקרא ת-כ-ה.
קם המקלל, וקילל את השם הזה שנקרא ת-כ-ה.
יוצא, שבלי כוונה, שמשה הרג אותו בשם, יצא מזה שהמקלל קילל את ה'. יוצא שהקללה באה מזה, שמשה רבינו הרג אותו בשם, ובשם הזה הוא מת, ועכשיו המקלל, קילל את השם הזה, שמשה רבינו הרג את המצרי.
אז יצא מזה שמשה רבינו הרג אותו בשם, יצא תקלה, משה רבינו עוד לוקח אותו, וקובר אותו בחול.
אומרים רבותינו –עכשיו תבין טוב מאוד, חזר משה רבינו בחזרה בתור ר' שמעון בר יוחאי, ואיפה הוא נמצא 13 שנה ?
הוא קבור בחול עד הגרון, בגלל אותו מצרי שהוא טמן אותו בחול.
היות ובפעם הקודמת, הוא השתמש בשם ת-כ-ה, כדי להרוג את המצרי, הוא צריך לתקן את זה, שכתוצאה מכך, יצא מקלל, שקילל את השם. אז איך מתקנים ?
מחזירים את ר' שמעון בר-יוחאי בתור משה רבינו, ומחזירים את ר' יהודה בן גרים בתור מצרי, ומה הוא עושה ?
עכשיו הוא לא מקלל אותו בשם, נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות. עכשיו כבר לא מקללים עם הפה. עכשיו הורגים רק עם העיניים – נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות.
עד הגל הזה ועדה המצבה הזאת – הגל זה אותיות ל"ג, זהו ל"ג בעומר, החג שבע"ה נחוג אותו מוצאי שבת ביום ראשון.
אם שאלנו, איך מתחברת פרשת השבוע לל"ג בעומר, יצא לנו שמפרשת המקלל, חזר בחזרה ר' יהודה בן גרים ביחד עם ר' שמעון בר יוחאי, כמו שאנחנו אומרים בפיוטים של ר' שמעון בר יוחאי – תורתו מגן לנו ומאור עיננו, הוא ימליץ טוב בעדנו, אדוננו בר יוחאי, ונזכה כולנו לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.