בס"ד
פרשת וירא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ה.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת וירא שנת תשע"ה. עוסקת התורה בתחילת הפרשה, בהכנסת האורחים שאירח אברהם אבינו בביתו, ביום השלישי למילתו.
אברהם אבינו נמצא ביום השלישי למילה, וחז"ל אומרים - שהקב"ה, כדי לאפשר לאברהם אבינו לנוח, הוציא חמה מנרתיקה, כדי שאברהם לא יצטרך להתייגע בהכנסת אורחים.
אבל, אומרים חז"ל, ראה הקב"ה שהצער שיש לאברהם אבינו, שלא מגיעים אורחים, הוא גדול יותר מהצער שלו של המילה.
הקב"ה שלח לו שלושה מלאכים, וחז"ל אומרים, שאלו שלושת המלאכים שהתנגדו לבריאת האדם, כמו שכפף אנחנו נראה...
אמר הקב"ה למלאכים האלה, בואו ותראו למי התכוונתי, כשאמרתי שאני רוצה לברוא אדם...
אברהם אבינו עושה בשבילם דברים לא מובנים – שוחט להם שלוש בהמות, נותן להם שלוש לשונות בחרדל... והתורה מפרטת פה לפרטי פרטים, מה הוא עשה...
{ו} וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: {ז} וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: {ח} וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ.
באה הגמרא (מסכת ב"מ פו, ב) ואומרת - אמר רב יהודה אמר רב » כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב''ה לבניו בעצמו וכל [מה] שעשה אברהם ע''י שליח עשה הקב''ה לבניו ע''י שליח {בראשית יח-ז} ואל הבקר רץ אברהם {במדבר יא-לא} ורוח נסע מאת ה' ויקח חמאה וחלב {שמות טז-ד} הנני ממטיר לכם לחם מן השמים {בראשית יח-ח} והוא עומד עליהם תחת העץ {שמות יז-ו} הנני עומד לפניך שם על הצור [וגו'] {בראשית יח-טז} ואברהם הולך עמם לשלחם {שמות יג-כא} וה' הולך לפניהם יומם {בראשית יח-ד} יוקח נא מעט מים {שמות יז-ו} והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם.
בא המדרש (בראשית רבה, פרשה מח, אות י) ומביא, שהקב"ה שילם שכר עצום לבניו של אברהם אבינו, גם במדבר וגם בארץ ישראל וגם לעתיד לבוא.
אומר המדרש - (בראשית יח, ד): יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי סִימָאי אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אַתָּה אָמַרְתָּ יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר וּבַיִּשּׁוּב וּלְעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כא, יז): אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בְּאֶרֶץ כְּנַעַן מִנְיַן, (דברים ח, ז): אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר (זכריה יד, ח): בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִיְרוּשָׁלָיִם. אַתָּה אָמַרְתָּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, חַיֶּיךָ, שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר, וּבַיִּשּׁוּב, וְלֶעָתִיד לָבוֹא. בַּמִּדְבָּר מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ט): וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם. בַּיִּשּׁוּב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, טז): רַחֲצוּ הִזַּכּוּ. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ד, ד): אִם רָחַץ ה' אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן. אַתָּה אָמַרְתָּ וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר וכו', שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, לט): פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַּיִן (ויקרא כג, מב): בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ד, ו): וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב, אַתָּה אָמַרְתָּ וְאֶקְחָה פַּת לֶחֶם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו', (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, ח): אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן (תהלים עב, טז): יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ. כָּךְ כְּתִיב (בראשית יח, ז): וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו' (במדבר יא, לא): וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה' וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַיִן (במדבר לב, א): וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ז, כא): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ וגו'. כָּךְ כְּתִיב (בראשית יח, ח): וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו' (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, א): אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ב, יג): עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם.
אז הקב"ה שילם בהטבה בלתי מובנת, לאברהם לעתיד לבוא. בגלל מה?
בגלל הכנסת אורחים?! מעשה חד-פעמי, שעשה אברהם אבינו למלאכים, בשלישי למילתו.
בתנחומא (פרשת וירא, אות ד) מביאים חז"ל, שאת כל החגים כמעט, קיבלנו מאירוח המלאכים האלה.
אומר המדרש תנחומא - וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם. הִתְחִיל דַּם הַמִּילָה לְטַפְטֵף. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּשְׂכַר חַיֶּיךָ, שֶׁבִּזְכוּתְךָ אֲנִי אָחוּס עַל בָּנֶיךָ בִּשְׁנֵי דָמִים וְאֶפָּרַע מִשֹּׂוֹנְאֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמַיִךְ (יחזקאל טז, ו), שְׁנֵי דָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, זֶה דַם פֶּסַח. וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, זֶה דַם הַמִּילָה. וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּשְׂכַר שְׁלֹשׁ רִיצוֹת שֶׁרַצְתָּ, אֲנִי אָרוּץ לִפְנֵי בָנֶיךָ שָׁלֹש רִיצוֹת בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה. וְאֵלּוּ הֵן שָׁלֹש רִיצוֹת שֶׁל אַבְרָהָם, וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם, וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. מַה פָּרַע לְבָנָיו, בְּסִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמַר, ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן (דברים לג, ב). אַתָּה אָמַרְתָּ לָהֶן יֻקַּח, אֲנִי נוֹתֵן לְבָנֶיךָ מִצְוַת פֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה (שמות יב, ג). אַתָּה אָמַרְתָּ לָהֶן נָא, אֲנִי נוֹתֵן לְבָנֶיךָ מִצְוַת פֶּסַח, אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא (שמות יב, ט). אַתָּה אָמַרְתָּ מְעַט, אֲנִי אֲגָרֵשׁ אֶת שׂוֹנְאֵיהֶן מְעַט מְעַט, שֶׁנֶּאֱמַר: מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ (שמות כג, ל). אַתָּה אָמַרְתָּ מַיִם, אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם בְּאֵר מַיִם בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: עֲלִי בְאֵר (במדבר כא, יז). אַתָּה אָמַרְתָּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, אֲנִי אֶרְחָצֵם מִכָּל טֻמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן (ישעיה ד, ד). אַתָּה אָמַרְתָּ וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם מִצְוַת סֻכָּה, דִּכְתִיב: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדָס וְגוֹ' (נחמיה ח, טו).....
כל אחד שואל את עצמו שאלה – על הכנסת אורחים חד-פעמית, זה מה שמקבלים??
אז מה מקבל אברהם אבינו על הכנסת אורחים קבועה שהיתה לו? שנאמר (בראשית כא, לג) וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע...
חז"ל במדרש (ויקרא רבה, פרשה לד, אות ח) אומרים - רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בָּהּ אַרְבַּע שִׁיטִין, מִי הוּא שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִין, אַבְרָהָם עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כְּתִיב (בראשית יח, ח): וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ, וְכִי אוֹכְלִין הָיוּ, אָמַר רַבִּי יוּדָן נִרְאִין כְּאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וְרִאשׁוֹן רִאשׁוֹן מִסְתַּלֵּק, וּמַה פָּרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו, הַמָּן יוֹרֵד לָהֶם, וְהַבְּאֵר עוֹלָה לָהֶן, וְהַשְּׂלָו מָצוּי לָהֶם, וְעַנְנֵי כָבוֹד מַקִּיפִין אוֹתָם, וְעַמּוּד הֶעָנָן נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם מִי שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְחֶסֶד פָּרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו, מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁצָּרִיךְ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
רבותי, אנחנו רוצים לנסות ולהבין, מה הולך כאן, משום שהפעולה הזאת שעשה אברהם אבינו, לכאורה צריכה ביאור.
לאברהם אבינו לא מגיעים אורחים... מה הוא עושה?
אומר לאליעזר עבדו – לך תחפש אורחים.
אליעזר הולך, שעה-שעתיים וחוזר – אברהם, גם חתולים אין ברחוב, לא רק אורחים J
אמר אברהם אבינו לאליעזר – אתה עבד לא נאמן (דברי הגמרא ב"מ פו).
הגמרא (מסכת סוטה י, א) מביאה על פסוק בפרשה - {בראשית כא-לג} ויטע אשל בבאר שבע אמר ריש לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר פרדס וחד אמר פונדק...
את כל בתי התמחוי הללו, אומרת התורה במשפט אחד - ויטע אשל בבאר שבע.
הכנסת אורחים חד פעמית, לאנשים שלא צריכים אירוח אורחים, התורה מביאה, כיצד אברהם אבינו אירח אותם...
למה התורה מייחסת כל-כך הרבה מילים, במלל, בצורה... בדבר שלא נצרך בכלל, וכאשר אברהם אבינו עוזר לכלכך הרבה אנשים, באופן יומיומי, על זה אומרת התורה ויטע אשל בבאר שבע...
אומרת המשנה בפרקי אבות (פרק א, ה) יְהִי בֵיתְךָ פָתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ...
אומר האבות דרבי נתן (פרק ז) – מלמד שיהיה ביתו של אדם, פתוח לדרום ולמזרח, למערב ולצפון, כגון איוב, שעשה ארבעה פתחים לביתו, כדי שלא יהיו עניים צריכים להקיף את כל הבית.
וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, ולא בני ביתך ממש, אלא שיהיו עניים משיחים, על מה שאוכלים ושותים בתוך ביתך.
כולם יצאו מביתו של איוב, והיו אומרים"ואו איזה ארוחת צהריים היתה.... ואו איזה ארוחת ערב היתה..." כל הזמן העניים היו מדברים על החוויה הקולינרית, שנעשית בביתו של איוב.
וכשבאה עליו הפורענות, אמר לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, לא הייתי משקה רעבים וצמאים? ולא הייתי מלביש ערומים?
אמר לו הקב"ה – עדין לא הגעת לחצי שיעור, של אברהם אבינו. שאתה יושב בתוך ביתך, ואחרים נכנסים לך. את שדרכו לאכל פת חיטים, אתה מאכיל לו פת חיטים. את שדרכו לאכל בשר, אתה מאכיל לו בשר. את שדרכו לשתות, יין, אתה משקה לו יין... אבל אברהם לא עשה כן, אלא היה משרשר ומהדר בעולם ומחפש אורחים, ומכניסם לתוך ביתו. את שאין דרכו לאכל פת חיטים, מאכילו פת חיטים. את שאין דרכו לאכל בשר, מאכילו בשר ואת שאין דרכו לשתות יין, השקהו יין.
אברהם הכניס מושגים לאנשים!
אמר לו הקב"ה לאיוב – לא הגעת לחצי שיעורו של אברהם!
רבותי, חצי שיעור של אברהם אבינו... מה ההבדל?
איוב, מה שכל אחד ביקש נתן לו. אברהם יזם, ונתן לאנשים יותר ממה שהם ביקשו...."לא הגיע לחצי של אברהם אבינו"?!
המרחק בין זה שנותן מה שמבקשים, לאחד שנותן יותר ממה שמבקשים, זה לא הגיע לחצי?! מה מונח כאן?
כדי להבין את יסודם של דברים, הייתי רוצה בס"ד, להתחיל לעמוד על נקודה מסוימת:
אברהם אבינו נקרא בשם 'עמוד החסד'. זה שמו של אברהם אבינו, שנאמר תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם...
המשנה באבות אומרת- עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים...
אומרים חז"ל, שזה כנגד שלושת האבות – על התורה, כנגד יעקב. על העבודה, כנגד יצחק ועל החסד כנגד אברהם.
העולם נברא בזכות מידת החסד, שנאמר (תהילים פט, ג) עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה...
אברהם אבינו, לא היה בעל החסד הראשון בעולם. מתחילת בריאת העולם, עברו עשרים דורות עד שהגיע אברהם אבינו. בעשרים דורות האלה, העולם עמד בחסד, עד שבא דור המבול, ועקר את מידת החסד, בזה שגזלו אחד מהשני.
אם העולם היה בנוי בחסד, כולנו שואלים את עצמנו – אז למה אף אחד מהעולם, לא נקרא בשם 'עמוד החסד'?
למה עד שהגיע אברהם אבינו, לא היה אדם אחד, שהיה ראוי לקרוא לו בשם הזה, 'עמוד החסד'? זו השאלה המתבקשת, מדברי רבותינו.
בשביל להבין מה מונח שם, אנחנו רוצים בע"ה, להעמיק את השאלה – מאיפה למד אברהם אבינו את המושג של החסד?
אומרים חז"ל – הוא למד את זה, משם בן נח.
אומרים חז"ל במדרש (מדרש שוחר טוב בתהילים, מזמור לז) – כשפגש אברהם אבינו את מלכיצדק מלך שלם, שאל אותו אברהם אבינו, כיצד יצאתם מהתיבה? (באיזה זכות יצאתם מן התיבה).
אמר לו, בצדקה שהיינו עושים.
ומה צדקה היה לכם לעשות? וכי עניים היו בתיבה? ולא היה נח ובניו.
אמר לו, עם החיה והבהמה והעוף. לא היינו ישנים כל הלילה, שהיינו נותנים לפני זה ולפני זה אוכל. פעם אחת איחרנו את עצמנו, ויצא אבי נח משובר. לילה לא ישנו, נתנו כל הזמן לחיות לאכל.
אמר אברהם - ומה אלו שעשו צדקה, עם בהמה חיה ועוף לא היו יוצאים משם, וכשאיחר עצמו קיבל שכרו ונשב, אני אם אעשה עם כמה בני אדם, שהם בדמות ובצלם של מלאכים, על אחת כמה וכמה, שאנצל מן הפגעים. מיד וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע – אכילה שתיה לינה.
אז מאיפה בא כל הלימוד של החסד?
משם בן נח.
שם בן נח לא נחשב כבעל חסד. נח עצמו לא נחשב לעמוד החסד שבעולם...
רבותי, מה זכה אברהם אבינו, להיות עמוד החסד?
אם אלה הדברים, בואו נעמוד קודם כל על דברי חז"ל:
חז"ל אומרים, שהעולם נברא בזכות החסד.
אומרים חז"ל במדרש (בראשית רבה, פרשה ח) - אָמַר רַבִּי סִימוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים, וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מֵהֶם אוֹמְרִים אַל יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים יִבָּרֵא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יא): חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. חֶסֶד אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים. וֶאֱמֶת אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים. צֶדֶק אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת. שָׁלוֹם אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, דְּכוּלֵיהּ קְטָטָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב): וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס אַלְטִיכְסְיָה שֶׁלָּךְ, תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יב): אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח.
יוצא, שהעולם נברא בזכות החסד והצדקה.
אומרת הגמרא (מסכת סנהדרין לח, ב) - אמר רב יהודה א''ר בשעה שבקש הקב''ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו אמרו לפניו רבש''ע מה מעשיו אמר להן כך וכך מעשיו אמרו לפניו רבש''ע {תהילים ח-ה} מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם וכן כת שניה כת שלישית אמרו לפניו רבש''ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו כל העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה...
שואל המהרש"א במקום – מי היו שלושת הכיתות האלה?
ואומר – השתיים הראשונים, היו האמת והשלום שהקב"ה שרפם, והכת השלישית שאמרה לקב"ה, תעשה מה שאתה רוצה, העולם שלך, היתה כת החסד.
אם ככה, בזכות מה נברא העולם? בזכות מידת החסד!
מה פתאום הושיט הקב"ה 'אצבע קטנה'?
אומר המהרש"א - זה שנאמר (תהילים ח, ד) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה – העולם נברא ב'עשר אצבעותיו' של הקב"ה, ובאצבע הקטנה, זה בזכות מידת החסד.
רבותי, אז למה לא נחשב נח, לעמוד החסד?
נח, שטיפל שנה שלמה בחיות, לא נחשב לבעל חסד....
מה פתאום, דבר ראשון, הוא זכה בכלל, להיבחר ולהיות זה, שהוא עמוד החסד של העולם, שהקב"ה נתן לו בכלל, להינצל מכל העולם כולו?
מצאתי ממציאה נפלאה.
המציאה הזאת נמצאת, בתנא דבי אליהו רבה (פרק טז, אות א') - אמר אליהו הנביא, פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש בירושלים, ובא תלמיד אחד, ושאל אותי דבר, כמו בן ששואל את אביו – מפני מה נשתנו דורות ראשונים, מכל הדורות כולם, שרבו ימיהם והאריכו ימים ושנים יותר מכולם?
אמרתי לו בני, בשביל כך האריכו ימים ושנים, בגלל שעשו גמילות חסדים זה עם זה.
מניין? תדע לך, צא ולמד מעשרה דורות ראשונים – אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך ונח.
בא אדם לעולם, ונולד לו שת.
באו ואמרו לשת – תדע לך, אבא שלך צריך עזרה, תפרנס אותו.
הלך שת ופרנס את אביו....
בא שת לעולם, בא אנוש אחריו, שהוא בנו..
אמרו לפניו – עבוד את אביך, והיה זנו ומפרנסו ומכלכלו...
אמרו לאנוש – לך ופרנס את סבך...
אמר להם אנוש - אני לא חייב בו...
בא אנוש לעולם, בא קינן בנו אחריו....
אמרו לקינן – עבוד את אביך...
אין בעיה.
אמרו לו לקינן – עבוד את אבי אביך....
אמרו להם – אני לא חייב...
בא נח לעולם, אמרו לו – עבוד את אביך למך!
היה זנו מפרסנו ומכלכלו....
אמרו לו – עבוד את אבי אביך (את מתושלח)
קיבל עליו, והיה זן את אבי אביו, ואת אבותיו ואת כל מי שהיה באותה שעה.
אומר המדרש – ולא עוד, אלא שהיה יוצא וממחה בכל אותו דור, שהביא הקב"ה על העולם חורבן, לפיכך הגיד עליו הקב"ה לדורות, שהוא צדיק, שנאמר (בראשית ז, א) כִּֽי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּֽה.
מכאן אמרו, מגלגלים זכות, ע"י זכאי.
אומר המפרש על התנא דבי אליהו, השי למורא - הראיה שמגלגלים זכות, ע"י זכאי, שנבנה העולם על ידו, לאחר המבול.
מה פתאום נח זכה להינצל????
כי נח היה בעל חסד!
כשבאו אליו שיזון את אביו.... בשמחה!
כשבאו אליו שיזון את סבו... בשמחה! ואת כל מי שצריך!
אמר הקב"ה – מגלגלים זכות ע"י זכאי. הוא יזכה, שעל ידו יבנה העולם מחדש לאחר המבול!
עד כאן, דברי התנא דבי אליהו...
רבותי, אני רוצה לשאול – אז למה הוא לא זכה להיות 'עמוד החסד'?
אומר האור-החיים הקדוש – בֹא ותרא איזו רגישות היתה לנח, שבשעה ששלח את היונה מחוץ לתיבה, כתוב בפסוק (ח, ט) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה.
למה הוא היה צריך להוציא את ידו מהתיבה ולקחת אותה? היא היתה באה לחלון לבד, בכל מצב..
אלא, היא שבוע שלם לא מוצאת מנוח לכף רגלה, לא מצאה שום עץ לנוח עליו...
כל יונה, עפה יום, בלילה סוגרת כנפיים, ובבוקר ממשיכה לעוף...
שבוע שלם, אומר האור-החיים הקדוש, היא מפעילה כנפיים, בלי שום הפסקה, כי אין לה מקום לשים את הגוף שלה...
אמר נח – שבוע שלם 'המנוע עובד אצלה על טורבו', אוציא את היד, שלפחות דקה פחות, תסובב את המנוע J
אהה, איזה בעל חסד!
לשון האור-החיים - וישלח ידו וגו'. פירוש להיותה עייפה ויגיעה כי לא מצאה מנוח וגו' ולזה חש עליה שמא אין לה כח לעוף יותר ותיפול במים ושלח ידו חוץ לתיבה והביאה אל התיבה.
רבותי, אנחנו רוצים להבין, מה זה המושג הזה של חסד...
נקודה נוספת, שאנחנו רוצים בע"ה לעמוד עליה, נמצאת בגמרא (מסכת סוטה יד, א) שאומרת - דרש ר' שמלאי תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים תחילתה גמילות חסדים דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבר אותו בגיא...
בא הספר תורת אברהם ושואל שאלה עצומה – החסד הראשון שעשה הקב"ה היה ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם?!
החסד הראשון שהוא עשה, זה בזה שברא עולם. מדרך הטוב להיטיב. הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים רַבִּים...
למה נאמר 26 פעמים 'כי לעולם חסדו'??
על 26 דורות, עד מתן תורה, שהקב"ה ברא את העולם בחסד!
ביום השלישי לבריאה, הוא ברא את האילנות... הוא ברא את זה בשביל עצמו?!
הוא ברא אילנות, כדי ליהנות בהם בני-אדם... שיהיה להם לאכל אפרסקים... תפוזים ובננות... זה החסד שעשה הקב"ה.
ביום רביעי, כשהקב"ה ברא את המאורות, הוא ברא את זה בשביל עצמו?!
לא! ברא אותם, כדי שיהיה מאורות ברקיע השמים, שיאירו לבני האדם... שיהיה להם שמש.
למה ברא הקב"ה את הדגים ביום חמישי?!
שיהיה לבני האדם מה לאכל!
הכל זה חסד, בשביל בני האדם!
אבל החסד הראשון שהוא עשה, זה היה שהלביש את האדם הראשון בכותנות עור?! כך שואל ה'תורת אברהם'.
רבותי, אני רוצה ללכת לשאלה האחרונה, לפני שנתחיל לסגור פינות:
בסוף הפרשה, עוסקת התורה בפציינט אחד, שקוראים לו אבימלך.
אברהם אבינו בא לגור בגרר, וכשהוא הגיע לשם, לוקח אבימלך את אשתו.
בלילה מגיע אליו הקב"ה בחלום, ומזהיר אותו ששרה, היא אשת איש, ושלא יגע בה.
אומר אבימלך – ריבונו של עולם, מה אתה רוצה ממני?! אברהם אמר לי שהיא אחותו!
אמר לו הקב"ה – אני יודע, ולכן אני מזהיר אותך, פן תיגע בה...!
הולך אבימלך... נותן לאברהם מתנות....וחוץ מזה, התוצאה היתה, שהקב"ה סגר להם את כל הפתחים – הם לא יכולים לקנח את האף, לא את האוזן, לא להוציא צרכים, לא קטנים ולא גדולים, וכל אלה ששירתו במלכות, לא יכלו ללדת שנאמר (כ, יז) וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ: {יח} כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם.
אומרים חז"ל – איך ריפא אותם הקב"ה?
עפ"י שרה... שרה אמנו אמרה – זה תפתח לו מיד... זה עוד שעה... זה שעתיים...
למה הבאתי את זה?
כי בהמשך הפרק, אומרת התורה (כא, כב) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: {כג} וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ: {כד} וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ: {כה} וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.
בא הספר אזנים לתורה ושואל – מה זה וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא? מתי זה היה?
אומר הספר אזנים לתורה – היה ויכוח בין אברהם אבינו לאבימלך, אודות באר המים. הוויכוח הזה, שמופיע לאחר מכן בפסוק, היה קודם לכן.
אמר אבימלך לאברהם אבינו"אני לא ידעתי שהם לקחו את הבאר... הוא פנה לפיכֹל שר צבאו ואמר לו וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי... אמר לו פִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ"וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי"..
כל אחד הוריד ממנו את האחריות.
אמר לו אבימלך לאברהם – אבל תדע לך, אם העבדים שלי לקחו בארות, כנראה שיש לזה סיבה. כנראה שהם אוחזים, שהבאר היא שלנו ולא שלכם...
אמר לו אברהם – אדוני, אפשר לבדוק את זה ברגע אחד. בֹא נלך אני ואתה, ולמי שהמים יעלו לקראתו, סימן שהבאר שלו.
אמר לו אבימלך – אני איתך לא הולך... אתה יכל להגיד שמות ולהעלות את המים...
אמר לו אברהם – אתה יודע מה, כך שתי עיזים שלי, כך שתי עיזים שלך... אתה תהיה הרועה, קח אותם לבאר.... אם יעלו המים לעיזים שלי, סימן שהבאר שלי, ואם יעלו המים לעיזים שלך, סימן שהבאר שלך.
הם הגיעו, והמים עלו לעיזים של אברהם אבינו...
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא אז הוא הגיע, ואמר לו 'אני רוצה לכרות איתך ברית'. זה בָּעֵת הַהִוא, כך אומר הספר אזנים לתורה.
רבותי, אני רוצה ללכת לעוד שלב:
הם באים לאברהם אבינו ואומרים לו אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה...
אומר רש"י במקום - אלהים עמך. לפי שראו שיצא משכונת סדום לשלום, ועם המלכים נלחם ונפלו בידו, ונפקדה אשתו לזקוניו.
מה התעוררת עכשיו?! אתה לא זוכר שאלוקים איתו, מתי שאתה לקחת את שרה אליך הביתה?! שהזהיר אותך הקב"ה בחלום הלילה, שלא תיגע בה?!
אז מה, אתה לא יודע שאלוקים איתו?! מה אתה בא עכשיו, ואומר אחרי מלחמת ארבעת המלכים... מה עכשיו התעוררת?!
שאלה עצומה....
רבותי, פרשת תולדות, בע"ה עוד שלושה שבועות, ושם עוסקת הפרשה ביצחק אבינו.
יצחק אבינו הולך לגרר, איפה זה?
אצל הפלישתים... אבימלך הוא הבעל-בית שם.... יצחק אבינו היה עשיר עצום!
אומרים חז"ל – זבל פרדותיו של יצחק אבינו, היה יותר מכל רכושו של אבימלך.
(כו, יד) וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּֽים... מה הם אומרים לו?
{טז} וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל-יִצְחָק לֵךְ מֵֽעִמָּנוּ כִּֽי-עָצַֽמְתָּ-מִמֶּנּוּ מְאֹֽד: {יז} וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַֽחַל-גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָֽׁם: {יח} וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָֽפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים...
אומר רש"י - וישב ויחפר. הבארות אשר חפרו בימי אברהם אביו. ופלשתים סתמום, מקדם שנסע יצחק מגרר חזר וחפרן.
באים הרועים של אבימלך, ולא נותנים לו לחפור אותם... {יט} וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵֽי-יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ-שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּֽים: {כ} וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵֽׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִֽתְעַשְּׂקוּ עִמּֽוֹ: {כא} וַֽיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָֽה: {כב} וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּֽי-עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָֽרֶץ...
רבותי, יצחק אבינו הולך לגור בנחל גרר... מגיע אליו אבימלך.. ואומר לו רָאוֹ רָאִינוּ כִּֽי-הָיָה ה' עִמָּךְ....
אומר רש"י - ראו ראינו. ראה באביך ראינו בך.
ממשיך הפסוק -... וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּֽךְ: {כט} אִם-תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַֽעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק-טוֹב וַנְּשַׁלֵּֽחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ ה'
עשינו איתך טוב!
שואל המדרש – עשיתם איתו טוב?! תראה לי איפה עשיתם איתו טוב!
אומרים חז"ל במדרש – משל לאריה, שטרף פרה וסיים לאכלה, אבל נתקעה לו עצם בגרון... מנסה להוציא, לא מצליח..
צועק לעזרה.... באו ואמרו לו – יש ציפור אחת, בעלת מקור ארוך, שהיא יכולה להוציא לך את העצם...
קוראים לציפור... מגיעה הציפור ושואלת את האריה – אדוני המלך, מה תשלם לי בעבור זה?
אמר לה האריה – תוציאי, תקבלי תשלום!
נכנסת הציפור לתוך פי האריה ומוציאה את העצם... נו איפה התשלום??
אמר לה האריה – תגידי תודה שנכנסת לי לפה, לא סגרתי עליך אותו! זה התשלום!
אומר המדרש - אתה יודע מה זה רַק-טוֹב? יכלנו לחסל אותך! אם לא נגענו בך, עשינו עמך רק טוב.
הוא גומר את זה, ואומר לו – בֹא, אני רוצה לכרות איתך ברית...
רבותי, אחרי שתפסו את הבארות... הבאר הראשונה עֵשֶׂק, אחרי זה שִׂטְנָֽה, ואחרי זה רְחֹבוֹת.... הולך אבימלך ורוצה לכרות עמו ברית..
תגיד, מה אתה רוצה? פעם ראשונה שאתה יודע שה' עמו?!
ראית שהקב"ה איתו, ראית כמה צדקה הוא נותן!
"לא...לא... אחרי שאני רואה שהוא חופר בארות והוא מצליח, אני רוצה לכרות עמו ברית..."
מה קרה כאן???
רבותי, אני גם לא מבין את יצחק אבינו... למי אתה חופר בארות? אתה הרי עזבת את המקום, אתה הולך לגור בנחל גרר, בשביל מה אתה חופר את הבארות?
הפלישתים, זה בשבילהם הבארות... אתה לוקח את העבדים שלך לחפור באר, והם רבים איתך?!
לך לחיים טובים ולשלום!
אז אם אתה צריך את הבאר הזאת בשבילך... אז אני מבין, כי אתה צריך מים...
אבל זה לא בשבילך, אתה כבר הולך משם לנחל גרר! אז למה אתה חופר בארות???
רבותי, אני רוצה לומר את היסוד...
את היסוד ראיתי בספר שיח יצחק, ואחרי זה ראיתי שגם המלבי"ם מרחיב בנושא.
ישנה מידה שנקראת חסד, וישנה מידה שהיא ענף מענפי החסד, שנקראת בשם רחמים.
אנחנו אומרים, בקשות שאחרי עקידת יצחק - ותתנהג עמנו ה' אלהינו במדת החסד ובמידת הרחמים...
בנפילת אפיים אנחנו אומרים - גדולת רחמיך וחסדך תזכור היום לזרע ידידך כמו שהודעת לענו מקדם..
בברכת המזון אנחנו אומרים - הזן את העולם כולו בחן, בחסד, ברווח וברחמים רבים...
בנשמת כל-חי אנחנו אומרים - הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים רַבִּים...
יש מושג של חסד, ויש מושג של רחמים. למה קוראים חסד ולמה קוראים רחמים?
הדברים מפורשים ברבינו בחיי (חובת הלבבות, שער עבודת אלקים), ואני אסביר את הדברים:
אם בא יהודי לבית הכנסת, לאחר תפילת ערבית, ואומר – רבותי, יש לי בן חולה, והעלויות הרפואיות גבוהות מאוד, אני לא מצליח להתמודד איתם..."
שומעים את זה הציבור... כל אחד נותן לו משהו..50 שקל... 100 שקל.. 200 שקל...
מה זה? זה חסד או רחמים?
אומר המלבי"ם – זה רחמים.
אם בא אליך יהודי, ואומר לך תשמע, אין לי איפה לגור. הוא בא לראשון לציון לשבת, יש לו שבת חתן, אין פה בית מלון.... הוא שם מודעה בבית הכנסת"מי שמוכן לתת 4 חדרים ללינה בשבת"
בא אליו אחד ואומר לו שהוא מוכן לתת לו, את החדרים שאצלו בבית...
זה חסד או רחמים?
נלך הלאה – תינוק צורח... אתה ניגש אליו ונותן לו מוצץ.
זה חסד או רחמים?
רחמים, זה שבן-אדם צריך ואתה נותן לו. זה ענף מן החסד.
חסד, פירוש הדבר – הוא לא ביקש ממך, ואתה בא מיוזמתך ונותן לו.
אומר הקב"ה לאיוב – אתה בעל רחמים, אתה לא בעל חסד!
מי שבא אליו הביתה, הוא שואל אותו – מה תרצה לאכל?
'שווארמה בלאפה, קצת מלפפון חמוץ..'
אין בעיה... מיד נותן לו..
לזה קוראים רחמים, כי הוא בא אליך ורוצה לאכל...
אברהם אינו כן! הוא הולך ומחפש אורחים, הוא לא מחפש שיבואו!
כשבא איש לבית הכנסת ומבקש צדקה, אתה נותן לו. למה?
כי מתעוררת אצלך מידת הרחמים, ואתה נותן!
אתה שומע תינוק שצועק, אתה שם לו מוצץ. אבל אם אתה לא תשמע אותו צועק, אתה לא תדחוף לו מוץ מדעתך, כי אתה לא שומע אותו.
יוצא שמתעוררת אצלך, מידת הרחמים.
אומר חובת הלבבות – פעמים שהחסד הזה, זה רחמים כדי להשתיק את המצפון.
מישהו בא לבקש צדקה, המצפון אומר לך 'אל תהיה רשע, תיתן לו'...
אז בשביל להשתיק את המצפון, אתה נותן לו.
אבל אם אתה נותן את הצדקה, מבלי שמבקשים ממך... אתה מארח אורחים מבלי שיבקשו ממך, אם אתה אומר לאורחים אתה רוצה לאכל לחם? אני אתן לך סטייק! זה נקרא מידה של חסד ולא של רחמים!
נח, עם כל מה שהוא עשה, מתי הוא עשה חסד?
הוא עשה חסד, כאשר ביקשו ממנו.
באו אליו ואמרו לו – תטפל באבא שלך, תטפל בסבא שלך.. הוא טיפל! אבל כשבאו לבקש ממנו...
באו לנח ואמרו לו – אדוני, צריך לטפל בתיבה, יש חיות!
אני אטפל!
היונה באה לתיבה, אחרי ששבוע שלם היא לא נחה...
אין בעיה, הושיט לה את ידו!
נח לא עושה מיוזמתו כלום! הוא לא נקרא בעל חסד, הוא נקרא בעל הרחמים!
איוב עושה, כשבאים אליו ומבקשים ממנו, וגם נח, כשמבקשים ממנו, הוא עושה!
אבל אברהם אינו כן, אברהם הולך ועושה מיוזמתו.
בונה בתי תמחוי, אף אחד לא ביקש ממנו. הוא רץ ומחפש אורחים, כשאף אחד לא מבקש ממנו.
בשלישי למילתו, הוא מחפש אורחים!
שולח את אליעזר עבדו... וכשהוא חוזר ואומר לו שהוא לא מצא... אמר לו אברהם – אתה לא נאמן!
למה אליעזר לא מצא כלום?
אמר לו אברהם אבינו – אתה מחפש אורחים, כדי שיבקשו ממך לחם... אני מחפש אורחים, כי אני צריך ללחם! בשבילי לעשות חסד, זה אוויר לנשימה!
אומרת התורה (כ, א) וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָֽר
אומר רש"י - ויסע משם אברהם. כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים והשבים נסע לו משם...
מה אכפת לך שלא באים אנשים? יותר טוב, יש לך חופש עכשיו...
אמ ר אברהם – אני רוצה לתת! אין כאן אנשים, אני עובר מפה! בשבילי זה חמצן.
אז אברהם אבינו, מידתו היא מידת החסד!
אומרים חז"ל – בזה, קיים אברהם אבינו וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו.
אמר אברהם אבינו – הקב"ה נותן גשם כשמבקשים?
לא... הוא נותן גם כשלא מבקשים.... הקב"ה נותן פרנסה, גם כשלא מבקשים!
הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים רַבִּים - הוא עוזר לאנשים כשמבקשים, והוא עוזר גם כשלא מבקשים.
אומר אברהם אבינו – אם יבקשו, אני ודאי עוזר..
אתה בא לבקר את החולה ועוזר לו, כי אתה לא רוצה לשמוע את הצעקות. זה לא חסד, זה רחמים!
אומר אברהם – אני רוצה לדבוק במידת הרחמים של הקב"ה, מהי?
שהוא עוזר לאנשים, מבלי שיבקשו.
אם אלה הדברים, למדנו בס"ד דבר נפלא:
היסוד של אברהם אבינו, זה מידת החסד ולא מידת הרחמים, ולכן אברהם נחשב לראשון, בשם מידת החסד, ולא בשם מידת הרחמים.
בשביל אברהם אבינו, לעשות טובות לאנשים, זה היה כל חייו.
אבימלך רואה דבר שהוא פלא – אברהם אבינו חופר בארות...
בשביל מה אתה חופר בארות? תחפור באר אחת, כדי שיהיה לך מה לשתות, אבל למה אתה חופר בארות? מה אתה נתיב של חברת מקורות? J
אמר אבימלך – תשמע, תופעה כזאת לא מובנת. למה לא מובנת?
כי חז"ל אומרים, שגוי חשוד על פחות משווה פרוטה. הוא יהרוג גם בשביל פחות משווה פרוטה.
אומר אבימלך – איך יכולה להיות תופעה כזאת, שעומד בן-אדם, וחופר בארות לא בשבילו! בשבילו יש לו... הוא לקוח את העבדים שלו, ומצוה אותם לחפור בארות, בשביל מה???
אומר אברהם – ריבונו של עולם, אתה נותן, גם מבלי שמבקשים ממך, אז ריבונו של עולם, אני רוצה לדבוק במידה שלך!
אני חופר בארות, גם מבלי שיבקשו ממני!
מספר המדרש (דברים רבה, פרשה ג) - מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח שֶׁלָּקַח חֲמוֹר אֶחָד מִיִּשְׁמְעֵאלִי אֶחָד, הָלְכוּ תַּלְמִידָיו וּמָצְאוּ בּוֹ אֶבֶן אַחַת טוֹבָה תְּלוּיָה לוֹ בְּצַוָּארוֹ, אָמְרוּ לוֹ, רַבִּי, (משלי י, כב): בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח, חֲמוֹר לָקַחְתִּי אֶבֶן טוֹבָה לֹא לָקַחְתִּי, הָלַךְ וְהֶחֱזִירָהּ לְאוֹתוֹ יִשְׁמְעֵאלִי, וְקָרָא עָלָיו אוֹתוֹ יִשְׁמְעֵאלִי בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח, הֱוֵי מֶאֱמוּנָתוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם אַתָּה יוֹדֵעַ אֱמוּנָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמָן לְשַׁלֵּם לְיִשְׂרָאֵל שְׂכַר הַמִּצְווֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין, מִנַּיִן (שמות יב, יז): וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת, אֲבָל מַתַּן שְׂכָרָן וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, בְּעֵקֶב אֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם.
שואלים המפרשים – מה קשור כאן ה' אֱלֹהֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח?
ר' שמעון בן שטח אמר להחזיר את זה, מה קשור האלוקים שלו?
אמר הגוי – רבותי, בן תמותה לא יכל לעשות דבר כזה! רק מי שאלוקים נמצא בתוכו, יכל לעשות דבר כזה!
באים הפלישתים ואומרים לאברהם אבינו – תשמע, ה' עמך! לא יכל להיות, שבן-אדם חופר בורות, ללא כוונת רווח!
ה' עִמָּך - כל המעשים שאתה עושה, נובעים מזה שהאלוקים נמצא בך.
הולך יצחק אבינו לגור בגרר, בא אליו אבימלך ואומר לו 'לך מפה', לא רוצה להיות בקרבתך, אתה גדול מידי עבורנו, אנחנו מקנאים בך...
יצחק אבינו הולך, ולפני שהוא הולך, הוא חופר בורות....
תגיד אתה נורמלי???
מכניסים לך מכות.... מגרשים אותך מפה... על כל באר שאתה מנסה לחפור, הולכים איתך מכות.... אז למה אתה חופר להם???
אתם לא רוצים, לא צריך! בשביל מה אתה חופר להם בארות???
בא אליו אבימלך ואומר לו – תשמע, האלוקים עמך, אתה הולך באותו קו כמו אביך....
אברהם אבינו הוכיח את אבימלך, אודות באר המים.... יצחק כבר לא מוכיח...
יצחק מגרשים אותו, ורבים איתו, והוא עוד חופר שלוש בארות! בשביל מה?
התשובה לכך היא פשוטה – יצחק דבק במידה של הקב"ה, שלא באה ביום השלישי לבריאה, ולא ביום הרביעי לבריאה וגם לא ביום החמישי לבריאה... הוא דבק במידה של הקב"ה בבריאה, שבאה ביום הראשון לבריאה!
שהקב"ה ברא אילנות, כדי ליהנות בהם בני-אדם. והקב"ה ברא מאורות, כדי ליהנות בהם בני אדם, וברא דגים, כדי ליהנות בהם בני-אדם....
ביום השישי לבריאה, הקב"ה הולך ועושה לאדם הראשון, כתנות עור לאחר שהוא חטא...
מה?! הבן-אדם חטא, אתה הולך לעשות לו כתנות עור???
אם הבן-אדם חטא, תגיד לו – אדוני, תישאר כמו שאתה...אתה עושה לך עברות, עם הכלים שלי, ואני עוד אלביש אותך כתנות עור?!
אתה לוקח את הגוף שנתתי לך, ואתה עוד חוטא בו??
אומרים חז"ל – התורה, תחילתה חסד...
הולך יצחק אבינו.... מגרשים אותו משם! סותמים לו את הבורות!
מה הוא עושה???
הולך וחופר מחדש...
אומר - רבותי, אתם מרביצים לי? אתם מכים אותי? ואני עושה לכם בארות...
במה דבק יצחק אבינו?
(בראשית ג, כא) וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם - אחרי שחטאו, הקב"ה פרנס את אדם הראשון!
אומר יצחק אבינו – מגרשים אותי? מכים אותי? אני אשאיר להם זכר...
מה הזכר?
אעשה להם בארות.
אבל מכים אותך! מגרשים אותך!
אמר יצחק – גם הקב"ה כשאדם וחווה, כביכל, חטאו, הלך ועשה להם כתנות עור!
בא אליו אבימלך ואומר – תשמע, אלוקים איתך... אתה עושה מה שהקב"ה עושה! עליך רואים את הקב"ה, כי אתה דבק במידותיו!
רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵיהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימָא...
שהקב"ה יזכור לנו את זכויותיו של אברהם אבינו, ונזכה כולנו להיוושע במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.