בס"ד
פרשת תצוה – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשס"ט.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת תצוה. השבת גם בע"ה, נקרא את פרשת זכור... הפרשה השניה, שקוראים במהלך חודש אדר...
הפרשה שלנו עוסקת בתחילתה, בנושא המנורה... ולאחר מכן, בבגדי הכהנים... ובעל הטורים מוצא קשר, לימי הפורים הבאים עלינו לטובה, לבין המעיל שלבש הכהן הגדול...
אומרת התורה {שמות כח, לה} וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמֽוּת
אומר בעל הטורים - ונשמע. ג' במסורה דין ואידך כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ונשמע פתגם המלך והיינו דאמרי' במגילה אמר רבה מקרא מגילה ות''ת מקרא מגילה עדיף מקרא מגילה ועבודה מקרא מגילה עדיף והיינו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע דהיינו ת''ת ועבודה דכתיבה בה ונשמע קולו. ונשמע פתגם המלך והיינו קריאת מגילה וסמיך כי רבה היא אלמא דעדיף טפי וגם רבה קאמר לה.
מביא כאן בעל הטורים במקום, שמבטלים תלמוד תורה למקרא מגילה, וכן גם עבודה...
אנחנו בע"ה היום, נעמוד על הקשר, שבין הפרשה לבין מגילת אסתר... בנקודה אחת שקשורה לבגדי הכהן גדול... נתחיל בע"ה בקשר שביניהם... ולאחר מכן, נתחבר גם אל המגילה, כפי שרבותינו מוצאים את הקשר שבין הפרשה לבין מגילת אסתר...
פותחת המגילה - {א} וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה: {ב} בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה
השאלה שנשאלת היא – מה זה כְּשֶׁבֶת?
אם כתוב כְּשֶׁבֶת, משמע, שרק עכשיו הוא התיישב... ולאחר מכן כתוב {ג}בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ... משמע, שהוא כבר מלך שלוש שנים...
שואלת הגמרא {מסכת מגילה יא, ב} - {אסתר א-ב} בימים ההם כשבת המלך וכתיב בתריה בשנת שלש למלכו אמר רבא מאי כשבת לאחר שנתיישבה דעתו אמר בלשצר חשב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא מאי היא דכתיב {ירמיה כט-י} כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וכתיב {דניאל ט-ב} למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה חשוב ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרים ותלת דאויל מרודך ותרתי דידיה הא שבעים אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו ונבוכדנצר מנלן דארבעין וחמש שנין מלך דאמר מר גלו בשבע גלו בשמונה גלו בשמונה עשרה גלו בתשע עשרה גלו בשבע לכיבוש יהויקים גלות יהויכין שהיא שמונה לנבוכדנצר גלו בשמונה עשרה לכיבוש יהויקים גלות צדקיהו שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כיבש נינוה שניה כיבש יהויקים וכתיב {ירמיה נב-לא} ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש נשא אויל מרודך מלך בבל [בשנת מלכותו] את ראש יהויכין מלך יהודה ויוצא אותו מבית הכלא תמני ותלתין ושבע הרי ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרין ותלת דאויל מרודך גמרא ותרתי דידיה הא שבעין אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו היינו דקאמר ליה דניאל {דניאל ה-כג} ועל מרי שמיא התרוממת ולמאניא די בייתיה היתיו קדמך וכתיב {דניאל ה-ל} ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאי וכתיב {דניאל ו-א} ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין אמר איהו מיטעא טעי אנא חשיבנא ולא טעינא מי כתיב למלכות בבל לבבל כתיב מאי לבבל לגלות בבל כמה בצירן תמני חשיב ועייל חילופייהו חדא דבלשצר וחמש דדריוש וכורש ותרתי דידיה הא שבעין כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו
לפני אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, כבר חגגו את חורבן הבית... שבעים שנה שחלפו מחורבן הבית, ועדין בית המקדש עדין לא נבנה... ובלשצר כבר חגג את הענין הזה, שבית המקדש עדין לא נבנה... היות והוא חגג זאת, הוא שילם על זה בחייו... שבאותו יום שהוא הציג את כלי המקדש, וחגג את החורבן שנמשך כבר שבעים שנה... באותה סעודה שהוא חגג, נאמר בחז"ל שיצאה יד, וכתבה על הקיר מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין... ובאותו הלילה נהרג בלשצר.
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, גם הוא רצה לחגוג את שבעים השנה, שעדין לא נבנה הבית... רק הוא פחד, שמא עדין לא חלפו עדין שבעים שנה... אולי הוא יטעה באותה טעות, שטעה בה בלשצר... ולכן, רק כעבור שלוש שנים, התיישבה דעתו שהוא יכל לערוך את החגיגה הגדולה הזאת... החגיגה הגדולה שנמשכה על פני מאה ושמונים יום...
מיד שואלים רבותינו – מה פתאום הוא חגג מאה שמונים יום? מה פשר החגיגה?
ואומרים– הסיבה לכך, משום שבמהלך מאה ושמונים יום, הוא הציג את כלי המקדש... ובכל יום ויום הוא הציג שש אוצרות, ואין אוצר פחות מחמש...
היות והוא הציג שש אוצרות בכל יום, שנאמר {ד} בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ... שש אוצרות ביום... אין אוצר פחות מחמש, כך אומרת הגמרא במסכת שבת... ממילא, הוא הציג בכל יום שלושים כלים...
שלושים כלים, כפול מאה ושמונים יום, נותן לך חמשת-אלפים וארבע-מאות כלים.
כתוב בספר עזרא, שכל כלי המקדש, היו חמשת-אלפים וארבע-מאות כלים...
אז אם אתה כותב, שבבית המקדש היו חמשת-אלפים וארבע מאות כלים, וממילא, אתה צריך להציג בכל יום שלושים כלים... אז זה מתחלק לך למאה ושמונים יום... ולכן, ארכה הסעודה מאה ושמונים יום, כדי שהוא יוכל להציג את כל כלי המקדש.
כל זה מהווה הקדמה, לקראת הנושא שקשור לפרשה שלנו...
דורשים חז"ל בגמרא {מסכת מגילה יב, א} - בהראותו את עושר כבוד מלכותו א''ר יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה כתיב הכא {אסתר א-ד} יקר תפארת גדולתו וכתיב התם {שמות כח-ב/מ} לכבוד ולתפארת ובמלאות הימים האלה וגו'
אז יוצא, שלבש אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בגדי כהן גדול... וממילא, גם אשתו ושתי עשתה את אותו הדבר, שנאמר במדרש {אסתר רבה, פרשה ג, אות ט} - גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה. אֵין גַּם אֶלָּא רִבּוּי, מַה זֶּה בְּשִׁשָּׁה נִסִּין(אוצרות), אַף זוֹ בְּשִׁשָּׁה נִסִּין. מַה זֶּה בְּמִינֵי יְצִיאוֹת, אַף זוֹ בְּמִינֵי יְצִיאוֹת. מַה זֶּה בִּסְעוּדַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַף זוֹ בִּסְעוּדַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מַה זֶּה בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, אַף זוֹ בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה.
ראיתי שהתורה תמימה שואל שאלה... הוא לא מבין איך היא לבשה בגדי כהונה גדולה... מה זה שייך אליה?!
אז הוא אומר – יכל להיות שהיא לא לבשה את הבגדים, אלא רק הציגה אותם... כמו שהציגה את כלי המקדש... את אותם חמשת-אלפים וארבע-מאות הכלים...
ידוע, שבגדי הכהנים ההדיוטות, ארבעה המה – המכנסיים, כתונת, מגבעת ואבנט... ועליהם מוסיף הכהן הגדול, עוד ארבעה בגדים – מעיל תכלת, אפוד חושן וציץ.
החריג מבין כולם, הוא הציץ.
כותב רבינו בחיי – הציץ איננו בגד, הציץ הוא תכשיט.
והנה הציץ הוא מכלל שמונת בגדי כהונה, ואיננו בגד, אלא הוא תכשיט. ומה שיזכירו חז"ל תמיד, שמונה בגדי כהונה... הם הולכים אחר הרוב, כי השבעה מהם, הם בגדים שהכהן מתלבש בהם, והאחד מהם הוא תכשיט.
הדברים הללו כתובים במפורש בגמרא {מסכת קידושין סו, א} - מעשה בינאי המלך שהלך לכוחלית שבמדבר וכיבש שם ששים כרכים ובחזרתו היה שמח שמחה גדולה וקרא לכל חכמי ישראל אמר להם אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו והעלו מלוחים על שולחנות של זהב ואכלו והיה שם אחד איש לץ לב רע ובליעל ואלעזר בן פועירה שמו ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך ינאי המלך לבם של פרושים עליך ומה אעשה הקם להם בציץ שבין עיניך הקים להם בציץ שבין עיניו היה שם זקן אחד ויהודה בן גדידיה שמו ויאמר יהודה בן גדידיה לינאי המלך ינאי המלך רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן...
לומדים מכאן רבותינו, וכך כותב המהרש"א - שלושת הכתרים שישנם – כתר תורה, כתר מלכות וכתר כהונה... כתר המלכות, שייך למלכות בית דוד, כתר הכהונה זה הציץ, וכתר התורה זהו התפילין.
כך כותב המהרש"א... וכפי שכותב רבינו בחיי – אין הציץ מכלל הבגדים, אלא הוא מהווה תכשיט.
כותב האבן-עזרא {כח, לו} – והנה הציץ נקרא נזר (כתר). וכמוהו ועליו יציץ נזרו.
רבינו בחיי {פרשת צו ח, ז} אומר – והנה בגדי הכהן הגדול, הם כנגד שבעת הרקיעים, והציץ הוא כנגד כיסא הכבוד. מכנסים לכסות בשר ערוה, כנגד הרקיע אשר בו לבנה.
הכתונת כנגד הרקיע שבו כוכב. האבנט כנגד הרקיע שבו נוגה. המעיל כנגד הרקיע שבו חמה. האפוד כנגד אפודת הרקיע שבו מאדים. החושן כנגד הרקיע שבו צדק. המצנפת שהוא עליון בראש, כנגד הרקיע ששמו שבתאי שהוא עליון על כל השבעה, והציץ שכתוב בו 'קדש לה', הוא כנגד כיסא הכבוד, שהוא למעלה משבעה.
הגמרא {מסכת סוכה ה, א} דנה, איך הציץ הזה היה כתוב - דתניא ציץ דומה כמין טס של זהב ורחב ב' אצבעות ומוקף מאזן לאזן וכתוב עליו ב' שיטין יו''ד ה''א מלמעלה וקדש למ''ד מלמטה וא''ר אליעזר בר' יוסי אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קדש לה' בשיטה אחת...
אותו הדבר, כתוב בעוד גמרא {מסכת מעילה יז, ב} - דאמר רבי אלעזר בר רבי יוסי אני ראיתיה את הפרוכת בעיר [רומי] והוו עליה כמה טיפי דמים.
אומרים חז"ל בגמרא, שבגדי הכהנים היו מכפרים על עוונות מסוימים...
אומרת הגמרא {מסכת ערכין טז, א. זבחים פח, ב}- אמר ר' ענני בר ששון למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין כתונת מכפרת על שפיכות דמים דכתיב {בראשית לז-לא} ויטבלו את הכתנת בדם מכנסים מכפרים על גילוי עריות דכתיב {שמות כח-מב} ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה מצנפת מכפרת על גסי הרוח כדרבי חנינא דא''ר חנינא יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה אבנט מכפרת על הרהור הלב אהיכא דאיתיה (דכתיב {שמות כח-לה/לז/לח} והיה על לב אהרן) חושן מכפר על הדינין דכתיב {שמות כח-טו} ועשית חושן משפט אפוד מכפר על עבודה זרה דכתיב {הושע ג-ד} אין אפוד ותרפים מעיל מכפר על לשון הרע אמר הקב''ה יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול ציץ מכפר על מעשה עזי פנים כתיב הכא {שמות כח-לח} והיה על מצח אהרן וכתיב התם {ירמיה ג-ג} ומצח אשה זונה היה לך
מצח, מסמל עזות פנים... כפי שאנחנו אומרים בוידוי – על חטא שחטאנו לפניך בְעַזּוּת מֵצַח...
כשאדם משקר, מבלי להתבייש... אומרים עליו, שהוא משקר "במצח נחושה"... הביטוי לעזות פנים, ניכר על המצח.
הנושא של הציץ, הוא נושא ששווה שיעור בפני עצמו... אבל אנחנו היום רוצים להגיע ממנו, אל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... ולנסות ולהבין מה הקשר שיש לנו בין המגילה, לבין בגדי הכהן הגדול... שאותם לבש אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
נביא עוד שתי מקורות... האחד מהם קשור לפורים... השני לא קשור לפורים...
נתחיל בראשון, שלא קשור לפורים:
בפרשת מטות, מצוה הקב"ה את משה רבינו, ללכת ולנקום נקמת ה' במדין... משה רבינו לא הולך, הוא שולח את פינחס... משום שיש לו הכרת הטוב למדין, היות והוא גדל שם... הוא גם אומר לפנחס "אתה יכל לנקום בהם... יש לך איתם עוד חשבון ישן"...
הרי הם מכרו את סבו, את יוסף הצדיק... שנאמר בפסוק {בראשית לז, לו} וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים... "לך תנקום את נקמת הסבא שלך"
אומרת התורה {במדבר לא, ו} וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ.
אומרת הגמרא {מסכת סוטה מג, א} - וכלי הקודש זה ארון ולוחות שבו וחצוצרות התרועה אלו השופרות...
ישנה מחלוקת, האם זה היה אותו ארון שהיה בבית המקדש ובמשכן... או הכוונה לארון העץ, שעשה משה רבינו... זה נושא בפני עצמו.
אומר המדרש {תנחומא במדבר, אות יד} - וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ (שם פסוק ו), זֶה הַצִּיץ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, קֹדֶשׁ לַה'. וַחֲצוֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ (שם). אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, בִּלְעָם הָרָשָׁע עוֹשֶׂה לָכֶם כְּשָׁפִים וּפוֹרֵחַ וּמַפְרִיחַ לַחֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים, הֶרְאוּ לוֹ אֶת הַצִּיץ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּלוּף עָלָיו וְהֵן נוֹפְלִין לִפְנֵיכֶם. תֵּדַע שֶׁכֵּן כְּתִיב: וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר.
כדברים האלה, כותב רש"י {פרשת מטות לא, ו} - וכלי הקדש. זה הארון והציץ. שהיה בלעם עמהם ומפריח מלכי מדין בכשפים, והוא עצמו פורח עמהם. הראה להם את הציץ, שהשם חקוק בו, והם נופלים, לכך נאמר על חלליהם במלכי מדין, שנופלים על החללים מן האויר, וכן בבלעם כתיב (יהושע יג, כב) אל חלליהם.
עפ"י דברי רש"י... השתמשו בציץ, כדי לנטרל את הכוח, שהיה ביד בלעם... להפריח אנשים באוויר.
הילקוט שמעוני {פרשת מטות, אות תשפ"ה} מביא דבר נורא - כיון שראה בלעם הרשע את פינחס עשה את שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה למעלה מפני שהוא משתמש בשם המפורש. אף פינחס כיון שראהו פורח ועולה אף הוא עושה שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה אחריו עד שמצאו עומד ומשתטח לפני כסא הכבוד, מיד נתן עליו פינחס ציץ של הקב"ה ותפשו והורידו והביאו לפני משה ודנוהו בסנהדרין והרגוהו שנאמר ואת בלעם הרגו.
יוצא שבאמצעות הציץ, הצליחו לגבור על בלעם.
ישנו מדרש נוסף, שקשור לציץ... וכאן אנחנו מתחילים להתחבר, לימי הפורים הבאים עלינו לטובה...
המדרש מתחיל בפסוק אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר... מדבר המדרש על חנניה מישאל ועזריה... כל הסיפור שהיה איתם, שמסרו עצמם על קידוש ה'... הם לא רצו להשתחוות לצלם, בימי נְבוּכַדְנֶצַּר... הלכו לשאול את הנביא, האם הם ינצלו כשימסרו את הנפש...
אמר הקב"ה "תגיד להם שהם לא ינצלו... אבל אני אומר לך, שאעשה להם נס, הום ינצלו"...
וכפי שידוע הסיפור, הם מסרו את נפשם... ובסופו של דבר נחלצו מתוך כבשן האש...
מספר המדרש {שיר-השירים רבה פרשה ז, אות ט}, שלאחר הנס הזה, שאירע לחנניה, מישאל ועזריה... ניסה נְבוּכַדְנֶצַּר לפתות את דניאל, שישתחווה לצלם...
דניאל היה אחד היועצים של נְבוּכַדְנֶצַּר... הוא גם היה פותר החלומות שלו...
אומר המדרש - אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹתוֹ הַיּוֹם שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה. וְרַבָּנָן אוֹמְרִים כַּמָּה הֲוָה נְבוּכַדְנֶצַּר מְפַתֵּהוּ לְדָנִיֵּאל וְאוֹמֵר לוֹ לֵית אַתְּ סָגֵיד לְצַלְמָא דְּרִידָא לֵיהּ וְאִית לֵיהּ מַמָּשָׁא למה אתה לא משתחוה לצלם, שיש לו כוחות... ויש לו ממשות... אֲמַר לֵיהּ תָּא חֲמֵי מַהוּ עָבֵיד וְאַתְּ מִן גַּרְמָךְ אַתְּ סָגֵיד לֵיהּ אמר לו נְבוּכַדְנֶצַּר, בֹא ותראה פעם אחת, מה הצלם הזה יכל לעשות... אני לא אצטרך להשפיע עליך כלום... אתה לבד תתחיל לעבוד אותו...
מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ רָשָׁע נָטַל צִיצוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ פִּיו של הצלם, וְכִנֵּס כָּל זְנֵי זְמָרָא וַהֲווֹ מְקַלְּסִין קֳדָמוֹהִי כינס את כל התזמורות שלו מסביב לצלם, והיו שרים מסביבו... וְהוּא אוֹמֵר אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, כֵּיוָן דַּחֲמָא דָּנִיֵּאל כֵּן אָמַר לֵיהּ לֵית אַתְּ יָהֵיב לִי רְשׁוּתָא לְמִסַּק וְלִמְנַשַּׁק הָדֵין צַלְמָא דִידָךְ עַל פּוּמֵיהּ, לא תיתן לי אפשרות לתת לצלם הזה נשיקה על הפה?! אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה עַל פּוּמֵיהּ למה דוקא על הפה?! למה לא תנשק אותו ביד? אֲמַר לֵיהּ דְּהוּא טְעֵים מִשְׁתָּעֵי, אמר לו דניאל, הצלם הזה מדבר דברים של טעם מִיָּד נָתַן לֵיהּ רְשׁוּת נתן לו רשות וּסְלִק מִיסְלַק טיפס שלושים מטר גובה, לראש הפסל אִישְׁתְּבַע לְצִיצָא וַאֲמַר לֵיהּ בָּשָׂר וָדָם אֲנִי וּשְׁלוּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אֶלָּא הִזָּהֵר שֶׁלֹא יִתְחַלֵּל בְּךָ שֵׁם שָׁמַיִם וְגוֹזֵר אֲנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבוֹא אַחֲרַי, גזר על הציץ שיצא מפיו של הצלם, ויבוא איתו בָּא לְנַשְּׁקוֹ וְהוֹצִיא בָּלְעוֹ מִתּוֹךְ פִּיו, הוציא את הציץ מפיו של הצלם... והצלם פסק לדבר! מִן דִּנְחַת מִתְכַּנְּשִׁין כָּל זְנֵי זְמָרָא וַהֲווֹ מְקַלְּסִין קֳדָמוֹהִי וְלָא הֲוָה עָבֵיד כְּלוּם, נמצאים מסביב כל התזמורות... פתאום הפסיק לדבר... אז למה לנגן לו?! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִפִּיל הָרוּחַ אֶת הַצֶּלֶם. וְעָבְדִין יַתְהוֹן זוֹגִין פַּעֲמוֹנִין, וְתָלָן יַתְהוֹן בְּכַלְבֵּיהוֹן וּבַחֲמוֹרֵיהוֹן, כל הצלם נשבר לחתיכות... כל אחד מהאנשים שעמדו מסביב לצלם, ותלו את זה על ראשי הכלבים והחמורים שלהם... למה?
וַהֲווֹ מְקַרְקְשִׁין בְּהוֹן וְאָמְרוּן אֲתוֹן חֲמוֹן לְמָה הֲוֵינַן סָגְדִין "בואו תסתכלו איזה טמבלים היינו, שהשתחווינו פעם לדבר הזה, שנפל ע"י רוח"... עשו צחוק מהפסל הזה... לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה.
מה כל זה קשור אלינו? כיצד כל זה מתקשר אלינו?
עכשיו בע"ה, נתחיל לדבר על המגילה... ולקראת סיום הדברים, נוכל להבין, מה הקשר שלנו עם הציץ של נְבוּכַדְנֶצַּר, מגילת אסתר והבגדים של אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:
הבאנו בתחילת השיעור, שאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ החליט לעשות משתה, בחלוף שלוש שנים... לאחר שהוא ראה שבית המקדש לא נבנה... "בלשצר טעה, אני לא אטעה..."... עפ"י חשבונו, כבר עברו שבעים שנה, והוא עושה משתה...
למשתה הזה, הוזמנו בשבוע האחרון, כל תושבי שושן הבירה... וחז"ל אומרים, שלמשתה הזה, לא היתה כפיה לבוא...הוא לא רצה לכפות על אף אחד לבוא, כדי שלא יוכלו לטעון אח"כ, שהם באו בכפיה...
אמר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ – אם אני אכפה עליהם לבוא למשתה, והם יעברו שם עבירות, לא תהיה עליהם אח"כ תביעה... למה?
כי בשעה שהמצרים תבעו בים... בא שרו של מצרים, עוזה, לפני הקב"ה ואמר לו – למה הללו תובעים בים, והללו עוברים?! הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה!
אמר לו הקב"ה – הם עושים מאהבה... והללו עושים מיראה!
משמע, שמי שעושה מיראה, אין עליו תביעה... אם ככה, אמר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ "אם אני אכפה עליהם לבוא, לא תהיה עליהם תביעה... "
לכן נאמר {אסתר א, ח} וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס... לא הכריחו אף אחד לבוא למשתה... מי שרצה, בא...
אומרים חז"ל על הפסוק - {אסתר א, ח} וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי-כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל-רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ- וָאִֽישׁ...
מה זה כִּרְצוֹן אִישׁ- וָאִֽישׁ?
אומרים חז"ל שבכל שושן, היו שני אנשים חשובים – המן הרשע, ומרדכי היהודי... שניהם נקראו במגילה, בשם אִישׁ.
אומרת הגמרא {מסכת מגילה יב, א} - לעשות כרצון איש ואיש אמר רבא לעשות כרצון מרדכי והמן מרדכי דכתיב איש יהודי המן איש צר ואויב.
כתוב בפרקי דרבי אליעזר, שעל משתה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, היו אחראים אִישׁ- וָאִֽישׁ – מרדכי והמן.
המן היה אחראי על פינת הטרפות, ומרדכי היה אחראי על פינת הכשרות... מי שרצה אוכל כשר, סיפק לו את זה מרדכי.
שואל הרב צדקה בספרו (קול יהודה, עמוד צ"ו} שאלה עצומה - 18,500 איש, הלכו למשתה... כך כתוב בחז"ל... באו לשאול את מרדכי "האם ללכת למשתה"... ומרדכי אמר להם "לא ללכת".
18,500 איש, סירבו להוראת מרדכי והלכו למשתה... ואכלו עפ"י הדעה שהיה שם אוכל כשר...
אז על מה היתה הגזירה של לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים?
אם האוכל היה כשר, והכל התנהל שם כדת... אז הלכו למשתה של אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... על מה באה הגזירה הזאת?
השאלה הזאת, זו שאלה שהגמרא מביאה {מסכת מגילה יב, א} - שאלו תלמידיו את רשב''י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם...
אמר הרב צדקה – הסיבה שאמרו תלמידיו של רשב"י, זו סיבה מספקת לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים...
כך הבינו התלמידים של רשב"י... רק רשב"י אמר להם, שאם ככה, אז רק תושבי שושן היו צריכים להיהרג...
אמר הרב צדקה – בֹא נאמר, שזה רק תושבי שושן... למה רק תושבי שושן, מגיע להם עונש מיתה... על שהשתתפו בסעודה?
אומר הרב צדקה רעיון נפלא... ובתוספת לזה, אפשר להביא לזה ראיה מדברי מהרש"א...
מספרת הגמרא {מסכת עבודה זרה סה, א} - רבא אמטי ליה קורבנא לבר שישך ביום אידם אמר ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים אזל אשכחיה דיתיב עד צואריה בוורדא וקיימן זונות ערומות קמיה א''ל אית לכו כה''ג לעלמא דאתי א''ל דידן עדיפא טפי מהאי א''ל טפי מהאי מי הוה א''ל אתון איכא עלייכו אימתא דמלכותא אנן לא תיהוי עלן אימתא דמלכותא א''ל אנא מיהא מאי אימתא דמלכותא איכא עלי עד דיתבי אתא ההוא פריסתקא דמלכא א''ל קום דקבעי לך מלכא כי נפיק ואזיל א''ל עינא דבעי למיחזי לכו בישותא תיפקע א''ל רבא אמן פקע עיניה דבר שישך.29
אומר הרב צדקה – מה כתוב כאן בגמרא...? אמר רבא לבר שישך "אם יש עליך אימת מלך, אתה לא מסוגל ליהנות"...
בואו ניקח דוגמא...
יש אדם שאוהב לאכל שניצל עם מלפפון חמוץ...מביאים להם שניצל... אומרים לו "בֹא תשב תאכל..."
מגיעים לחנות... מגישים לו את השניצל והמלפפון חמוץ לאכל... יש לידו שני פקחים של מס הכנסה בחנות...
הוא נורא אוהב שניצל... "בֹא תאכל... זה טעים! "
"תעשה טובה... תראה מה יש לידי...איבדתי את הטעם..." J
אין לו כרגע שום טעם... ברגע שבן-אדם מפחד ממשהו, הוא לא מפחד מכלום! אין לו שום הנאות!
אדם יכל ליהנות, כשהוא לא מפחד... אדם שנמצא במצב של פחד, לא יכל ליהנות!
אומר הרב צדקה – אם אמרו תלמידיו של רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור... מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע איך יהודי יכל ליהנות?!
אם נאמר בגמרא, שהם "נהנו"... מה פירוש הדבר???
שלא היתה עליהם אימת מלך! הם שכחו מהקב"ה!
אם היתה עליהם אימת מלך במשהו... הם לא היו מסוגלים ליהנות!
איך אתה יכל ליהנות, כשמציגים לפניך את כלי המקדש?! אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יושב עם בגדי הכהן הגדול, ואתה עוד נהנה?!
אם אתה נהנה... פירוש הדבר, שאין עליך אימת מלך!
עד כאן דבריו של הרב צדקה... דברים נפלאים.
נוסיף על דבריו, רעיון נפלא שאומר המהרש"א :
אומרת הגמרא {מסכת חולין קל"ט, ב} - אסתר מן התורה מנין {דברים לא-יח} ואנכי הסתר אסתיר... אז כולנו מסבירים את זה, שהתקופה של ההסתר פנים, היתה בתקופתה של אסתר...
אומר המהרש"א בדיוק להיפך - אסתר מן התורה מנין מה היתה התביעה בדורה של אסתר?
ה- הסתר אסתיר, היה של ואנכי... אנשים שכחו שיש אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ... מי שהלך למשתה, שכח את ה- אָנֹכִי!
אסתר מן התורה מנין... מאיפה יודעים על מה נענשו בדורה של אסתר?
ואנכי הסתר אסתיר... הסתירו את ה- אָנֹכִי!
אם הלכו למשתה, והיו מסוגלים ליהנות במשתה... פירוש הדבר, שהסתירו את ה- אָנֹכִי!
לאחר ההקדמה הזאת, נוכל ללכת לשלב נוסף, בביאור הסוגיה:
לאחר שוָשְתי המלכה מסרבת לבוא בדבר המלך... היא נענשה במידה כנגד מידה, כך כתוב בחז"ל... המלך מוציא אותה להורג, לאחר שקיבל את העצה הזאת מיועציו...
ואסתר המלכה נקראת לביתו של אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... וחז"ל בגמרא מביאים מכאן ראיה, שהקב"ה לא מביא מכה על האדם, אלא אם כן, הוא בורא לו את רפואתו קודם...
שהרי פרק ג', זה עלייתו של המן... עוד לפני שהמן עולה לגדולה, דבר ראשון, ממנים את אסתר המלכה, להיות מלכה.
נאמר במגילה {ג, א} אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ: {ב} וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה
המילים האלה לא מובנות... היה צריך להיות כתוב וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן... וּמָרְדֳּכַי לֹא כָּרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוָה...
אם אתה אומר וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה... אתה מדבר על דבר עתידי... כאן כתוב שגם לעתיד הוא לא ישתחוה...
{ג} וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ... הרי אין איסור להשתחוות בפני אדם... כתוב בחז"ל, שבאו שליחי המן ואמרו למרדכי "למה אתה לא משתחוה... הרי הסבא שלך, יעקב, השתחוה בפני עשו... אז למה אתה לא משתחוה?!"
אמר להם מרדכי "הסבא שלי, יעקב, השתחוה... אבל האבא שלי לא השתחוה...אני צאצא של בנימין, והוא לא נולד עדין, כשכולם השתחוו... אז גם אני לא משתחוה!"
{ד} וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי
בחז"ל מסבירים את הפסוק הזה, בדו-שיח שהתנהל בין שליחיו של המן, לבין מרדכי...
בחז"ל כתוב... שמלבד שהמן התמנה למשנה למלך, והוא ידע שכולם יכבדו אותו וישתחוו לפניו כמצות המלך... הלך המן, והלביש על עצמו צלם... וכל מי שהשתחווה אליו, השתחוה גם לצלם... האם זה מותר או אסור... זה כבר רבותינו בגמרא דנים על כך... זה הכל קשור ל"אנדרטה של נבוכדנצר"...
באו השליחים של המן למרדכי, ושאלו אותו "למה אתה לא משתחוה בפני המן? גם אברהם השתחוה לפני בני חטא"
אמר להם מרדכי "אני לא משתחוה, כיון שלהמן יש צלם על עצמו, ואם יש עליו צלם, אני לא יכל להשתחוות לו"
הגיעו לפשרה, שהמן יוריד את הצלם... ואם הוא יוריד את הצלם, מרדכי יסכים להשתחוות לו...
הולך המן, ומוריד את הצלם... זה מה שנאמר כאן בפסוק וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי... מרדכי אמר "אם תוריד את הצלם, אני משתחוה! "
מוריד המן את הצלם... עובר מרדכי... ולא משתחוה!... למה אתה לא משתחוה?!
כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי...
למה אתה לא משתחוה?!
"כי אני יהודי!"
את זה לא ידעת לפני שביקשת, שהמן יוריד את הצלם?!
הרי ביקשת שיוריד... הגענו לפשרה... המן מצדו, היה מוכן "להתכופף" ולהוריד את הצלם... ואתה תשתחוה...!
המן הוריד את הצלם, ואתה לא משתחוה?!!
בחז"ל כתוב, שמרדכי לא הסתפק בזה... הוא היה עובר בשער המלך, וכל פעם היה מתגרה בו... חוץ מזה שהוא חתם לו על שטר, שהוא עבד שלו...
לא רק שכל פעם שהוא היה עובר ליד שער המלך, הוא היה מראה לו את השטר... אלא גם כל פעם שהוא היה עובר משם, הוא היה אומר לו "אני לא אשתחוה בפניך! ולא רק בגלל שאתה עבד שלי, אלא בגלל שאני יהודי, והיהודי לא משתחוה לגוי! "
בגמרא ובמדרשים כתוב, שלעם היושב בשושן, היו טענות על מרדכי...
לשון הילקוט שמעוני {אות תתרנ"ד} – אמרו לו הווי יודע, שאתה מפילנו בחרב, מה ראית לבטל גורל וגזירה של מלך?!
אמרו לו למרדכי – אתה הולך להפיל את כל עם ישראל בגללך! הוא משנה למלך, הוא בשיא הכוח... מה אתה עושה?! אתה לא רוצה להשתחוות?! אל תעבור פה!
כמו שאמר הנביא לחנניה מישאל ועזריה {ישעיה כו, כ} חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם... אם אתה לא רוצה להשתחוות, למה אתה צריך לעבור שם, ולהתגרות בו?!
ומרדכי ממשיך להתגרות... הוא לא נרגע... וכל פעם הוא חוזר ואומר לו "אני יהודי, ואני לא אשתחוה לך!"
מרדכי שומע את הגזירה שהמן גזר... "הוא מוכן לשקול על אוצר המלך, עשרת אלפים כיכר-כסף "...
הוא רוצה להשמיד את מרדכי, אבל {ג, ו} וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ... לא מתאים לו, להרוג רק את מרדכי...
היות והוא רוצה את מרדכי, אז הוא כבר יהרוג את כל העם שלו... בכל מאה עשרים ושבע מדינות...
המן מגיע למלך {ג, ט} אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ... {י} וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים: {יא} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ לא רוצה כסף... תעשה בהם מה שאתה רוצה...
הולך המן, וגוזר גזירה לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד... הוא מפיל פול... הפור יוצא לו בחודש אדר... הוא מדפיס מכתבים לכל המדינות... והשליחים יוצאים...
אף אחד לא ידע את זה, כי האיגרות היו סגורות... אבל מרדכי ידע את זה...
אומרת המגילה {ד, א} וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה מרדכי יודע מה נעשה, וגם נותן צעקה... {ד} וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל {ה} וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה... הָתָךְ היה זה, שהעביר את המסרים בין מרדכי לאסתר...
שואלת הגמרא – מי זה היה הָתָךְ?
אומרת הגמרא {מסכת מגילה טו, א} – אמר רב התך זה דניאל ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו ושמואל אמר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו לדעת מה זה ועל מה זה
שואלים רבותינו שאלה עצומה – למה עשו לו פה שינוי השם? למה פתאום מסתירים אותו? דניאל נעשה פתאום דמות מוסתרת...
וכאן אנחנו מתחברים אל דניאל... ואל דניאל עם הדמות של הצלם... נתחיל בע"ה להסביר, את מה שהתחלנו איתו...
כדי להיכנס לעומק הדברים, נקדים דבר... שאני חושב שדיברנו עליו כבר פעם... ברגע שדיברנו על מצות הצדקה... אבל כאן נוכל להוסיף את זה, מכיוון אחר, שעומד עליו כאן, יהונתן אייבשיץ {יערות דבש, דרוש טו} :
אומרת הגמרא {מסכת מגילה יג, ב} - אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים...
שואל ר' יהונתן אייבשיץ - למי המן נותן עשרת אלפים כיכר-כסף?
למלך אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ...
אומר הקב"ה – תביאו תרומות למקדש מחצית השקל, כדי לקנות קרבנות ציבור... הקדימו שקליכם לשקליו – לפני שהוא יביא את השקלים למלך אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, תביאו אתם שקלים למקדש!
מה הקשר, בין שקלים למקדש, לשקלים למלך אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ?
שאלה נוספת ששואל ר' יהונתן אייבשיץ – כתוב, שבשעה שבא המן לקחת את מרדכי על הסוס, הוא מצא את בני הישיבה, לומדים הלכות קמיצה...
שאל המן את התלמידים - מה אתם לומדים?
אמרו לו – היום ט"ז בניסן... אילו היה בית המקדש קיים, היינו מקריבים את העומר...היינו קומצים מן המנחה ומביאים לקב"ה...
שאל אותם המן – מה זה הקמיצה הזאת? מה אתם נותנים לקב"ה?
אמרו לו – נותנים לו סולת... ולא סולת של חיטה, אלא סולת של שעורים...
אמר המן – אחח... באה הקמיצה שלכם, וניצחה עשרת אלפים כיכר-כסף שלי...
שואל ר' יהונתן אייבשיץ – מה ניצח את מה... קמיצה שאתה נותן לבית המקדש, ניצח עשרת אלפים כיכר-כסף שהולך למלך אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ?!
מה זאת בכלל המשוואה הזאת, שאומר המן?!
אומר ר' יהונתן אייבשיץ יסוד נפלא – המן רצה לתת מתנה לעניים... ועשרת אלפים כיכר-כסף, זה כסף שהוא רצה לתת לעניי שושן... מה פתאום הוא רצה לתת לעניי שושן את המתנה??
לצורך זה, נצטרך להבין דברי גמרא {מסכת ב"ב ד, א}...
הגמרא מספרת, שנבוכדנצר הולך לסיים את המלוכה שלו... והמלוכה שלו מסתיימת בטרגדיה... הוא הולך להפוך לבהמה...
הוא נבהל מהחלום הזה... הוא קורא לדניאל ושואל אותו "מה עושים עם החלום הזה?!"
אומר לו דניאל "יש פתרון אחד...{דניאל ד, כד} וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק...
1-800 זה הפתרון J... אם תיתן צדקה לקופת העיר, תיוושע...
פתח את כל האוצרות שלו, וציווה לחלק את הכל לעניים...
מחלקים את הכסף לעניים...חודש...חודשיים...שלוש... בינתיים עניי ישראל נהנים מהצדקה... בחלוף שנים עשר חודשים {מדרש רבה, פרשת משפטים}... יום אחד יוצא נבוכדנצר מחוץ לארמון... אותו היום, היה יום חלוקת הכספים... הוא מוצא תור ארוך של אנשים, שבאו לקבל תמיכה מאוצרות המלך...
הוא שואל את היועצים "מה זה התור הזה?! "
"אתה אמרת לפני שנה... לפתוח את הקופות... לתת ל – 1-800... הנציגים הגיעו... לוקחים הכסף" J
"אוי ואבוי... הם בתוך שנה, מרוקנים את הכל... לסגור הכל!!!"
באותו רגע שסגרו את האוצרות... התקיים החלום שלו, והוא הפך להיות כבהמה...
לקב"ה היתה טענה על דניאל... "למה נתת לו את העצה של וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק? למה נתת לו את הרעיון הזה?"
באמצעות העצה שנתת לו, הוא האריך את המלכות שלו בעוד שנה אחת...
כתוב בתוספות {מסכת ב"ב ד, א} - שכל דברי מלכות נחתכין על פיו. לפי תרגום של אחשורוש נענש הרבה שנהרג דכתיב ויגידו למרדכי את דברי אסתר ולא כתב התם התך לפי שהרגו המן על שהיה משיב דברים בין אסתר למרדכי ומיהו גמ' שלנו אין תופס כן דדרשינן במגילה (דף טו.) והתך להיכן הלך ומפרש לפי שאין משיבין על הקלקלה.
המן הלך, והרג את דניאל...
אם תסתכלו בשליחויות ששולחים את התך, הלוך-חזור... ואחרי זה, כבר לא מופיע התך... אומרת תוספות "איפה הוא נעלם?"
לפי שהרגו המן... הוא ראה אותו משמש כבלדר, להעברת הודעות בין אסתר ומרדכי, והוא החליט לחסל את "הקשר" הזה והרג אותו!
כך אומר תוספות, בביאור דברי הגמרא.
שואל הספר אמונת עתיך – מה פתאום המן הרג אותו?! הרי העצה לנבוכדנצר, היתה לפני שבעים שנה...
שבעים שנה הקב"ה ממתין... למה דוקא עכשיו הרגו את דניאל?
ואומר תירוץ נפלא, עפ"י ביאורו של ר' יהונתן אייבשיץ – מה שהמן רצה לשקול עשרת אלפים כיכר-כסף... הוא לא רצה לתת את זה לאוצר המלך... הוא רצה לתת את זה לצדקה... למה?
אמר המן – הרי נבוכדנצר חלם, שהוא יהיה בהמה... בא דניאל ואמר לו "אם תתן צדקה תיוושע"... אז אם נותנים צדקה, נושעים! אני אתן עשרת אלפים כיכר-כסף לעניים, ואם ככה, גם אני איוושע!
במה הוא יוושע?
שהגזירה שלו לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים, תצליח!
שואל הספר אמונת עתיך – מאיפה קיבל המן את הרעיון הזה???
מהעצה שנתן דניאל לנבוכדנצר...
כאן בא הפירעון לכעס, שהיה לקב"ה על דניאל... "אתה נותן עצה לנבוכדנצר וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק... בגלל העצה שלך, הלך המן עכשיו, ונתן עשרת אלפים כיכר-כסף, כדי לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים "...
לכן המן, הוא זה שהרג אותו... אחרי שבעים שנה!
אם רק נבוכדנצר היה משתמש בעצה הזאת... אז זה רק לשעתו... אבל היות וגם המן למד את זה, עלתה מחדש התביעה שהיתה על דניאל, ולכן הוא נהרג.
נלך לנדבך אחד נוסף, ולאחר מכן נוכל לסגור את כל הקצוות:
לפני חודשיים, שדיברנו על פרשת וישלח... דיברנו בהרחבה רבה... יעקב אבינו, שולח דורונות לעשו... חז"ל מפרטים לפרטי פרטים, את כל הדורונות...
ולא רק שהוא שלח לו דורונות, הוא גם קרא לו שמונה פעמים, בשם אדוני...
אמר הקב"ה ליעקב... רש"י מביא את הדברים – היות ואתה קראת לו שמונה פעמים אדוני, לכן לפני שימלוך מלך אחד בישראל, ימלכו שמונה מלכים, למלכות אדום...
לא רק שהוא קרא לו בשם אדון... אלא נאמר בפסוק, שהוא השתחוה לפניו שבע פעמים...
במדרש הגדול כתוב, שבגלל שהוא השתחוה שבע פעמים לפני עשו, קיבל עשו אחיזה, בשבע בתי מקדשות... איזה שבע?
שתי בתי מקדש, גִלגל, אוהל מועד, שלֹה וגבעון.
על ההתרפסות של יעקב בפני עשו... היתה לקב"ה תביעה על יעקב "מה אתה משתחוה בפניו?!"
חז"ל במדרש אומרים, שהיתה תביעה על יעקב... בשביל מה הוא שולח לו דורונות?
הזוהר הקדוש, מלמד זכות על יעקב אבינו ואומר שהוא לא השתחוה בפני עשו...
כתוב בפסוק {בראשית לג, ג} וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם... זה כינוי לקב"ה... וכשהשכינה עברה שם, השתחוה יעקב אבינו לשכינה...
אותם דברים, כותב הזוהר בפרשת ויחי... על הפסוק {בראשית מז, לא} וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה... הוא השתחוה למיטה?!
לא... השכינה למעלה מראשותיו... אז הוא השתחוה לשכינה...
שואל החיד"א {מדבר קדמות} – אם הוא השתחוה בפני השכינה... אז מה התביעה שיש על יעקב אבינו?
ואומר - זה נכון... הוא השתחוה בפני השכינה, אבל ארבעת הנשים שלו, ואחד-עשר ילדיו, לא ידעו שהוא השתחוה בפני השכינה... אלא הם חשבו, שהוא השתחוה בפני עשו... והיה בזה, מעין מראית העין.
רבותינו מביאים על כך סימוכין מהגמרא {מסכת עבודה זרה יב, א} - מעיין המושך לפני עבודת כוכבים לא ישחה וישתה מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים ואם אינו נראה מותר פרצופות המקלחין מים לכרכין לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק לעבודת כוכבים כיוצא בו לא יניח פיו על סילון וישתה מפני הסכנה...
ישנם פרצופים שמוציאים מים מהפה... אדם ניגש לשתות משם... זה נראה כאילו הוא מנשק את העבודה זרה, ולכן זה אסור...משום מראית העין.
יוצא, אומר הזוהר הקדוש, שיעקב אבינו השתחוה בפני השכינה... מסביר החיד"א – הוא השתחוה בפני השכינה, אבל הנשים והילדים, מבחינתם, הוא השתחוה בפני עשו... היה כאן משהו, שנקרא "מראית עין".
בא האר"י הקדוש {ליקוטי תורה, פרשת נח}ומסביר, מה היה האיסור של ההשתחוויה, בפני הצלם בימי נבוכדנצר...
אומר האר"י הקדוש – היהודים שעברו ליד הצלם של נבוכדנצר והשתחוו לו, למה?
בגלל שבפיו של הצלם, היה הציץ של הכהן הגדול, והצלם אמר אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ... אז כל יהודי שעבר, השתחוה בגלל אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ!
הם השתחוו בגלל אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ... אבל האנשים מסביב שהיו שמה, ראו שהם משתחוים בפני הצלם... איך קוראים לזה??
"מראית עין"... הם השתחוו בגלל אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ... אבל האנשים שהיו מסביב, לא ידעו את הסיבה הזאת... אז מבחינתם, היתה השתחוויה, אל הצלם של נבוכדנצר.
{מסכת מגילה יב, א} שאלו תלמידיו את רשב''י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם...בימי נבוכדנצר
אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב''ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב {איכה ג-לג} כי לא ענה מלבו הם בתוכם, לא האמינו בצלם... אלא מה?
עשו את זה כלפי חוץ... גם הקב"ה העניש אותם כלפי חוץ... כי הרי זו לא היתה גזירה... כי תוך כדי שנהנו במשתה של אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, כבר הקב"ה מעמיד את אסתר המלכה במשתה... תוך כדי העונש, הוא כבר מביא את הרפואה...
יוצא, שכל העונש לא היה, אלא לפנים... ממילא, גם החטא היה רק מלפנים.
ההשתחוויה לצלם בימי נבוכדנצר, אומר האר"י הקדוש, גם היא היתה חטא... שרבותינו קוראים לו "מראית עין".
לאחר שתי ההקדמות האלה, נוכל לחזור לדברי רבותינו... כפי שמופיע בכמה וכמה ספרים:
הראשונה שבהם, בספר הגלגולים, למהר"ם פפירש {פרק סג}... גם בחיד"א {מדבר קדמות, מערכת מ'}...
כותבים שניהם רעיון נפלא, שהזכרנו אותו בפרשת וישלח בקיצור...
לקב"ה היתה תביעה על יעקב אבינו... אדרבא, בגלל דרגתו של יעקב... כי הקב"ה מדקדק עם צדיקים, כחוט השערה... ולכן דוקא אצל יעקב באה התביעה... מה היתה התביעה?
יעקב אבינו השתחוה לשכינה, מחד גיסא... אבל נשיו וילדיו, ראו שהוא השתחוה לעשו... אז היה כאן "מראית עין".
ליעקב אבינו היה עוד דבר... הוא הלך בשליחות אמו, לקבל את הברכות... שלזה הוא הלך מחופש... הוא קיבל את הברכות, בתחפושת של עשו... הוא היה האדם הראשון שהתחפש... הוא לבש את הבגדים של עשו, ובאמצעות זה, הוא קיבל את הברכות.
הוא ניגש לקבל את הברכות, ואבא שלו שואל אותו "תגיד לי, אתה עשו?"
{כז, יט} וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ... מקבל את הברכות... יוצא החוצה... איך שהוא יוצא, ניכנס עשו...
{כז, לא} יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ {לב} וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי אָתָּה וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו: {לג} וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: {לד} כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד...
אומרים חז"ל – על הצעקה שצעק עשו, יש תביעה על יעקב אבינו, בבין אדם לחבירו.
אומנם כל מה שהוא עשה, הוא עשה בשליחותה של רבקה... והיא אמרה לו שנאמר לה הדבר בנבואה, כפי שמביא התרגום... אבל יעקב אבינו, בדרגה שלו, נתבע על כך, שהוא ציער את עשו.
חז"ל אומרים, שעשו הוריד שתי דמעות... והשלישית נתקעה על עינו, ולא ירדה... ועד היום אנחנו סובלים מאותם דמעות של עשו.
אז על יעקב אבינו, אומרים המפרשים, היו שתי טענות – למה ציערת את עשו, ולמה השתחוות לפניו?
כותבים המפרשים – ניצוץ מיעקב, היה צריך לרדת ולתקן את שני הדברים הללו... ומיהו האדם שנבחר לזה?
מרדכי היהודי.
מרדכי היהודי, הוא האיש שנבחר לתקן את יעקב אבינו... והמן הרשע, בא במקומו של עשו הרשע.
עשו הוא המן, ומרדכי הוא יעקב... שניהם יורדים בתחפושת חדשה...
המן, ודאי שהוא עשו... כי חז"ל אומרים - {כה, ל} הַלְעִיטֵנִי נָא מִן... ראשי תיבות המן.
מרדכי קשור ליעקב אבינו... מביא בעל הטורים {פרשת וישלח לב, יב} הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו... ראשי תיבות המן
אומר בעל הטורים - הצילני נא מיד. ר''ת המן רמז להמן שיצא להכות אם על בנים כדכתיב טף ונשים.
המן עולה לגדולה, ומוציא גזירה על היהודים לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד... מרדכי, שהוא גלגולו של יעקב, מה הוא עושה?
קורע את הבגדים... ומה הוא עושה?
{אסתר ד, א} וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָֽה – עכשיו הוא מכפר על הצעקה, שצעק עשו... אתה גרמת לו לצעוק, עכשיו אתה צועק!
יעקב אבינו השתחוה לעשו, כי ראה את השכינה... אבל היתה כאן "מראית עין"...
"מראית העין" הגיעה לתיקונה... איך?
עומד המן, ואומר "תשתחוה לי"
"אני לא משתחוה בפניך"
הולך המן, ושם על עצמו צלם...
אומרים שליחי המן ליעקב "הוא יוריד את הצלם... ותשתחווה"
אומר יעקב "גם אם הוא יוריד את הצלם, אני לא יכל להשתחוות לו... כי אנשים יודעים שהוא הולך עם צלם, ואם כך, מבחינתם הם חושבים שהמן הולך על הצלם עדין... ואם אשתחוה, יש כאן "מראית עין"... הרי ירדתי לעולם כדי לתקן את זה! "
נאמר במגילה וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה... גם על העתיד! לא כתוב וּמָרְדֳּכַי לֹא כָּרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוָה...
אני לא יכל להשתחוות לפניך... א' כל, כי אני צאצא של בנימין שלא השתחוה... וב' כל, התפקיד שלי לתקן את מה שאז השתחוויתי.
בא רשב"י ואומר לנו – אתה יודע על מה היתה כל הגזירה של לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד?
הגזירה היא, מפני שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר... שם, אומר האר"י הקדוש, ההשתחוויה היתה למראית עין, הם לא השתחוו באמת... הם השתחוו בפני הציץ... הציץ שאמר אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ... אבל האנשים שהיו מסביב לא ידעו... מבחינתם השתחוותם לצלם של נבוכדנצר...
אומר מרדכי - אני לא כורע ולא משתחוה, כי יש כאן מראית עין... ואם ככה, אני מתקן את ההשתחוויה בפני עשו, וגם את ההשתחוויה בימי נבוכדנצר... את שניהם אני מתקן!
לכן בסיומה של המגילה... כולם שרים בחדוה רבה שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי... למה לא שׁוֹשַׁנַּת אברהם? למה לא שׁוֹשַׁנַּת יצחק? למה דוקא יעקב?!
כשמרדכי היה על הסוס, וכולם ראו שמרדכי צדק... בזה שהוא לא נתן להשתחוות... ברגע שהוא הגיע לתיקונו, הוא כבר היה על הסוס...
השושנה של יעקב, כבר באה אל תיקונה... יעקב אבינו בא אל תיקונו בזה, שהוא לא השתחווה בפני המן... ובכך הוא תיקן, גם את התיקון בימי יעקב, וגם בימי נבוכדנצר...
אומרים רבותינו – זה מה שנאמר {ירמיה ל, ז} עִת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ...
יעקב היה בצרה, כשהוא השתחוה בפני השכינה... אבל אנשים ראו, שהוא השתחוה בפני עשו... יעקב אבינו גרם צער לעשו... בכך שגרם לו לצעוק... וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ... וּמִמֶּנָּה – אותיות ומהמן יִוָּשֵׁעַ!
מהמן באה הישועה ליעקב אבינו, כאשר מרדכי לא כרע ולא השתחוה... ובכך הגיע יעקב אבינו לתיקונו, ע"י מרדכי. זה היסוד שמצאנו כאן בפרשה, לחבר את בגדי הכהן הגדול... הציץ... הבגדים שלבש אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... כל זה קושר אותנו יחד, בענין הזה, שתיקן מרדכי את יעקב אבינו.
לפני שאנחנו מסיימים את השיעור, אמר כמה מילים על יום הפורים הבא עלינו לטובה :
ידוע לכולם... מצוות החג - משלוח מנות, סעודות החג, מתנות לאביונים... אבל ישנו יסוד נוסף, והוא היסוד העיקרי בפורים... והוא הנושא של תפילה.
בהתחשב בריבוי המצוות שיש ביום הפורים... היום הוא יום קצר... אבל צריך לדעת, שהיום הזה, הוא יום מסוגל מאוד לתפילה, וצריך לדעת לא לאבד את היום הזה...
אני רוצה להקריא בפניכם קטע אחד, מתוך דברים שכותב בעל קב הישר {פרק צז}... הוא מתחיל ביום תענית אסתר: כי יום זה הוא מסוגל מאוד שיקובל תפילתנו בזכות מרדכי ואסתר. וכל מי שצריך רחמים על איזה דבר שהוא צריך להתפלל יקח פנאי לעצמו ביום התענית אסתר, ויאמר תחלה מזמור כ"ב בספר תהילים "למנצח על אילת השחר", ודרשו רבותינו זכרונם לברכה דאסתר היתה נקראת אילת השחר. ואחר כך ישפוך שיחו לפני ה' ויבקש בקשתו ויזכיר זכות מרדכי ואסתר אשר בזכותם יעתר לו הקדוש ברוך הוא ויפתח לו שערי רחמים ותקובל תפלתו ברצון. יום תענית אסתר, הוא יום של רצון ואהבה, ולכן מסוגל יום זה שיתקבלו בו התפילות, כי לא לאסתר המלכה הושיט המלך את שרביט הזהב, אלא לכל אלו המתחברים איתה, דהיינו עדת ישראל השרויים בגלות וסובלים צער למען כבוד שמו ובוודאי ע"י אמירת סליחות ותפילות, אנו מעוררים זכות ביום הזה.
בספר נתיבות שלום, לאדמו"ר מסלונים... הוא כותב יסוד, שאני חושב שזאת מרגלית נפלאה, שפשוט חבל להפסיד אותה...
כותב הנתיבות שלום – וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַֽעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָֽם
המגילה הזאת, שנקראת מגילת אסתר, היא מגילה שמדברת לכל אחד ואחד מאיתנו... אין לך יהודי, שאין לו "מגילת אסתר" מיוחדת משלו... לכל יהודי יש שעה של הסתר פנים... לכל יהודי יש שעה של הסתר פנים... אחד בפרנסה... השני בחינוך ילדים... השלישי בשלום בית... הרביעי בבריאות... אין לך יהודי בעולם, שאין לו שעה של הסתר פנים!
עמדה אסתר בבית הצלמים וצעקה {תהילים כב} אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי... ריבונו של עולם, למה עזבת אותי?!
כי כל יהודי, יש לו שעה שהוא מרגיש, שהקב"ה מסתיר את פניו ממנו... הוא מתפלל ולא נענה... זרקו אותו מהעבודה... שום דבר שהוא עושה לא הולך לו...
אומרת לנו המגילה – וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר... שלא תחשוב שזה היה פעם... אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי יש לכל אחד, בכל דור! בכל משפחה... בכל מדינה ובכל עיר!
וכמו שהקב"ה הושיע את אסתר, בזכות תפילות... וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים... צומות ותפילות לא שבים ריקם...
אתם שבוטח בקב"ה שידע... הוא לא יתבייש! הקב"ה יענה לתפילתו!
זה היסוד של פורים... זו השמחה הגדולה, שיש ליהודי בפורים... בכל מצב, בכל מקום... הוא מחובר לקב"ה לנצח!
מי שיתפלל כראוי ביום הזה, יראה לבסוף, שהקב"ה מושיט לו את שרביט הזהב... ונזכה כולנו לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.