בס"ד
פרשת עקב – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשס"ט.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת עקב. היא הפרשה השניה מתוך שבעה דנחמתא.
פותחת התורה ואומרת - וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ(יג) וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ...
והתורה ממשיכה את סדר הברכות, שהיא מבטיחה למי שישמע למשפטי התורה.
רבותינו כאן, כולם עומדים על המילה עקב- וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן. כשכולם מנסים להבין מה מונח במילה הזאת עקב, אם הכוונה לבגלל, אז היה צריך לומר וְהָיָה בגלל תִּשְׁמְעוּן, או הכוונה אם, היה צריך לומר וְהָיָה אם תִּשְׁמְעוּן.
מדוע בחרה התורה לומר את המילה עקב?? כך שואלים כל המפרשים כאן.
התשובה שכולם אומרים, רש"י מביא תשובה בפני עצמו, בעל הטורים, האבן-עזרא, הרמב"ן, כל אחד לפי דרכו.
כשבעל הטורים סומך את דבריו, על דברי מדרש, שאומר שההמשך של הפסוק וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, הוא בעצם המשכו של הפסוק האחרון מהפרשה הקודמת.
בפרשה הקודמת נאמר וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם, והיות וזה מה שנאמר בסיומה של הפרשה וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה.
אומר כאן בעל הטורים - והיה עקב. לעיל מיניה כתיב היום לעשותם וסמיך ליה עקב כלומר היום לעשותם אבל שכרם בעקב פי' בסוף
כך מביא כאן בעל הטורים, והאמת היא, שזה לשון מדרש(דברים רבה, פרק ג) - אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל וְאֵימָתַי אַתְּ נוֹתֵן לָנוּ שְׂכַר הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְווֹת שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים מִפֵּרוֹתֵיהֶן אַתֶּם אוֹכְלִים עַכְשָׁו, אֲבָל שְׂכָרָן בְּעֵקֶב אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם, מִנַּיִן מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בְּעִנְיָנֵנוּ(דברים ז, יב): וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן
אומר שם העץ יוסף – הכוונה בסוף. היות והעקב הוא הסוף של גוף האדם, זה החלק התחתון, אז אותו דבר – השכר, נקבל לעתיד לבוא. את המצוות נקיים פה, ואת השכר נקיים לעתיד לבא.
הכלי יקר עומד בפתח דבריו ושואל – מדוע רק את המשפטים? וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. מדוע בחרה התורה לתת שכר רק על המשפטים? מדוע לא גם על החוקים?
הרי אם אתה מדבר על סוף הפרשה הקודמת, שם נאמר וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים- מופיע שלושה דברים. אז מדוע כאן מופיע, רק השכר העתידי שיהיה לנו רק על המשפטים?
אומר הכלי יקר בתשובתו, שהמילה עקב, היא כינוי לחוקים.
מדוע זה כינוי לחוקים?
אומר הכלי יקר - וע"כ הזכירם בלשון עקב ולא בלשון חקים לומר לך שהחוקים שהזהרתיך עליהם למעלה אולי מצד שבני אדם דשין אותם בעקביהם לא תהיה זהיר וזריז בהם כמו במשפטים ודינין שתועלתם גלוי וידוע לך
לפני זה הוא אומר, שהעניין של החוקים, אנשים מזלזלים בהם, למה?
כיון שהשטן ואומות העולם באים ומקנטרים את עם ישראל, ואין טעמם נודע, לכן אנשים נוהגים בהם קלות ראש.
באה התורה ואומרת לך - וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אם אתה תשמור את המצוות, שנקראות חוקים, שאנשים מזלזלים בהם ונוהגים בהם כמו ב"עקב", מובטח לך שכר, כמו שכתוב בתורה וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן וכו'.
ממשיך הכלי יקר ואומר - ע"כ אני אומר שאם גם החקים הרמוזים בעקב אע"פ שבני אדם דשים אותם בעקביהם מ"מ תהיה זהיר בהם כמו במשפטים היות ומשפטים, אלו הדברים שכולם שומרים, כי המשפטים אלה דברים הגיוניים שכולם מסכימים איתם, וזה נשמר, אומרת התורה – תשמור על החוקים, בדיוק כמו שאתה שומר על המשפטים.
כמו שאתה שומר על המשפטים, שהם דברים מובנים, כך תשמור על החוקים שהם בלתי מובנים.
כך מביא הכלי יקר, והוא מוסיף לזה עוד קטע אחד - כשם שהחוקים מאחר שאין תועלתם מורגש לך ודאי אתה מקיימם לשם שמים לא לשם הנאתך כי אין ההנאה מורגשת לך לשעה, כך המשפטים לא תקיים בעבור הנאתך כי אם בעבור שמצות ה' עליך, כמ"ש(תהלים קיט.קא–קב) מכל אורח רע כליתי רגלי למען אשמור דברך, ממשפטיך לא סרתי כי אתה הורתני.
מביא כאן הכלי יקר קטע נוסף, שכמו שכתוב בתורה וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים, אז כמו שאתה שומר את המשפטים, כמו שאתה מבין אותם, כך תשמור על החוקים שאתה לא מבין אותם, ובהמשך הוא מביא לזה גם את הצד השני – כמו שאתה מקיים את החוקים, אתה לא עושה את זה, לתועלת עצמך, אלא כי כך ציוה הקב"ה, כך תקיים גם את המצוות, כי כך ציוה הקב"ה.
כך מבאר הכלי יקר, את הביאור שלו על הפסוק וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים.
כמה וכמה מפרשים, עומדים על המילה וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, כשהם מייחסים את הדברים הללו, למצוות של בין אדם לחברו.
הרמב"ן בפתח דבריו רומז לזה, וכותב כך -... והזכיר הכתוב המשפטים אולי יזהיר במשפטים הקלים כדיני ממונות שלא יבזו אותם...
בא כאן הרמב"ן ואומר, שיש איזה שהוא זלזול בעניני הממונות, בעיקר בנושא של בין אדם לחברו, וראיתי כמה וכמה מפרשים, שעומדים על המילה עקב, שהכוונה היא לדינים בין אדם לחברו, ומי שמרחיב בכך, הוא הפרדס יוסף, כאן בפרשה, כשהוא לוקח את דברי בעל הטורים במקום, שאומר – שבעשרת הדיברות ישנם קע"ב תיבות.
בעשרת הדיברות, ישנם 172 תיבות, ומה שהתורה אומרת וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, הכוונה שתשמעו ל-172 התיבות, שנמצאות בעשרת הדיברות.
בא הפרדס יוסף, ומוצא את הדברים הללו, בפרשת חיי שרה :
אומרת התורה, בפרשת חיי שרה, לאחר שאליעזר עבד אברהם רוצה לבחור אישה ליצחק אבינו, אומר(בראשית כד, יד) וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי
כותב הפרדס יוסף – כתוב בפרשת חיי שרה(כב, כד) וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם
כותב רש"י - ושני צמידים. רמז לשני לוחות מצמדות.
שואל הספר פרדס יוסף - בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ על מה רומז?
ואומר – אם כותב בעל הטורים, שבעשרת הדיברות ישנם קע"ב תיבות, אז בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ, זה בדיוק מה שרמוז בשתי לוחות הברית, ועשרת הדיברות זה בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ קע"ב תיבות.
אם ככה, אותם שתי לוחות הברית, נרמזו דוקא בשתי צמידים, כאשר רבותינו מדברים על כך ואומרים – כאשר התורה אומרת צְמִידִים, אתה יודע שצמידים זה שתיים. בדר"כ התורה לא תגיד שתיים, רק אם היא רוצה ללמד משהו, אם ככה, למה התורה כותבת וּשְׁנֵי צְמִידִים? יכלה התורה לכתוב וישם הצְמִידִים עַל יָדֶיהָ.
אותה שאלה חוזרת על עצמה בפרשה(ט, יז) וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם.
משה רבינו יכל לאמר וָאֶתְפֹּשׂ בלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל יָדָי, אתה יודע שיש לו שתי לוחות ויש לו שתי ידיים, למה צריך לכתוב שוב את המספר שתיים, הן על הלוחות והן על הידיים?
אם אתה רואה שהתורה כותבת את המספר שתיים הן על הלוחות והן על הידיים, פירוש הדבר, שהתורה רוצה לרמוז לנו משהו בזה.
אומרים המפרשים תשובה פשוטה מאוד – יאמר האומר, כשאין לך ברירה, אלא לקיים רק חלק מהמצוות, נאמר כך, כאשר אליעזר עבד אברהם בדק את רבקה, ומצא שהיא צריכה להיכנס לביתו של אברהם אבינו, במה הוא בחן אותה?
הוא בחן אותה במידת החסד. מידות שבין אדם לחברו.
בא אליעזר ואמר לה – תשמעי, אמנם את ב"ה נחלת הצלחה, במידות שבין אדם לחברו, אבל דעי לך, שהלוחות הם שניים, והלחות הם שניים בשווה – כמו שיש מצוות שבין אדם לחברו, יש מצוות שבין אדם למקום, והם לא ניתנות להפרדה. אי אפשר לומר"אני מקבל רק צד אחד של הלוחות, הצד השני אני לא מקבל אותו".
לכן כשהתורה כותבת שניים, הכוונה לשניים שווים – שווים במראה, שווים בקומה, כמו שכתוב בשני השעירים. כאשר בנו שתיהם את בית ישראל, הקב"ה נתן לרחל וללאה, ששתיהם בנו את בית ישראל, ולכן הוא רומז לה את זה ב- שְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ.לא תוכלי לומר, רק מצוות שבין אדם לחברו תקיימי ומצוות שבין אדם למקום לא תקיימי. אין הבדל בין מצוות שבין אדם למקום לבין מצוות שבין אדם לחברו, הם שוות.
אומרים רבותינו, שלכן, בשעה שמשה רבינו בא לשבור את הלוחות, אמרו לו בני ישראל – משה, למה תשבור את הלוח השני? בשלמא, את הלוח שעוסק במצוות שבין אדם למקום, הצד הימיני, שמדבר על אנכי ולא יהיה לך, שם חטאנו בעגל, אז את הצד הזה תשבור. זה הרי שתי לוחות, אז למה לך לשבור את שתיהם? לפחות אחת תשאיר, שבין אדם לחברו, בזה אנחנו בסדר.
אומר משה רבינו - וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת – אי אפשר להפריד בין שתי הלוחות האלה. לא שייך להגיד בזה אני שלם, במצוות שבין אדם לחברו, אבל אני לקוי במידות שבין אדם למקום. הלוחות צמודות, שלא ניתנות להפרדה, ומי שלא שלם במצוות שבין אדם לחברו, הוא לא שלם גם, במצוות שבין אדם למקום.
באה התורה ואומרת וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן – כל ה-קע"ב תיבות, אותו בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ, הם מחוברים אחד לשני. לא ניתן להפריד אלו מאלה. שניהם שווים, אלו שתי לוחות שוות, אשר בנו שתיהם את בית ישראל. בין אדם למקום ובין אדם לחברו, שניהם שווים כיחידה אחת.
אומר משה רבינו – אם אתם לקויים ב"אנכי ולא יהיה לך", שבר משה רבינו את שתי הלוחות. אין הפרדה, בין לוחות שבין אדם למקום, לבין לוחות שבין אדם לחברו.
ישנו רש"י, בפתח הפרשה, שכל כך מוכר - וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן. אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון.
אומר השפתי חכמים –עֵקֶב. ר"ל מה דכתיב עקב שהוא לשון יען משמע דודאי הוא שישמעו אל המצות כמו באברהם דכתיב עקב אשר שמע בקולי וגו' קאי אדבר שהוא ודאי דהא אברהם שמע בקולו ורצה לשחוט את בנו אם כן כאן נמי משמע שודאי הוא שישמעו והא אמרינן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ועל זה פירש דלשון עקב היינו המצות הקלות וכו' כלומר שאינם חשובים בעיני אדם לקבל עליהם מתן שכר גדול לכך נקט רש"י נמי אם המצות קלות ר"ל דלאו ודאי הוא ומפני שפירוש משפטים פה הן המצות בכלל לא דיני ממונות ביחוד כי לא הוזכרו פה ואיך יאמר האלה לכן החליף המשפטים במצות.
דברי רש"י מבוססים על מדרש תנחומא(פרשת עקב) - וְהָיָה עֵקֶב. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע, עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי(תהלים מט, ו). יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת, וְיֵשׁ בָּהֶן קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת. וּמִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִצְוֹת קַלּוֹת שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מַשְׁגִּיחִין בָּהֶן אֶלָּא שֶׁמַּשְׁלִיכִין אוֹתָן תַּחַת עִקְבֵיהֶן, כְּלוֹמַר שֶׁהֵן קַלּוֹת, לְפִיכָךְ הָיָה דָּוִד מִתְיָרֵא מִיּוֹם הַדִּין וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵינִי מִתְיָרֵא מִן מִצְוֹת הַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהֵן חֲמוּרוֹת. מִמָּה אֲנִי מִתְיָרֵא. מִן הַמִּצְוֹת הַקַּלּוֹת, שֶׁמָּא עָבַרְתִּי עַל אַחַת מֵהֶן, אִם עָשִׂיתִי אִם לֹא עָשִׂיתִי, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה קַלָּה. וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כִּבְמִצְוָה חֲמוּרָה. לְכָךְ אָמַר, לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע וְגוֹ' וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וְגוֹ'(תהלים יט, יא). וּכְתִיב: גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב(שם פסוק יב)
ב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס, נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ לֹא תֵּדָע(משלי ה, ו). אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, שֶׁלֹּא תְּהֵא יוֹשֵׁב וְשׁוֹקֵל מִצְוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה וְרוֹאֶה אֵי זוֹ מִצְוָה שְׂכָרָהּ מְרֻבֶּה וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ. לָמָּה, נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ לֹא תֵּדָע, מְטֻלְטָלִין הֵן שְׁבִילֵי תּוֹרָה. תַּנֵּי רַבִּי חִיָּא, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וְהִכְנִיס בּוֹ פּוֹעֲלִים, וְלֹא גִּלָּה לָהֶם הַמֶּלֶךְ שְׂכַר נְטִיעוֹת הַכֶּרֶם. שֶׁאִלּוּ גִּלָּה לָהֶם שְׂכַר נְטִיעוֹתָיו, הֵן רוֹאִין אֵיזוֹ נְטִיעָה שֶׁשְּׂכָרָהּ הַרְבֵּה וְנוֹטְעִין אוֹתָהּ. נִמְצְאָה מְלֶאכֶת הַפַּרְדֵּס מִקְצָתָהּ בְּטֵלָה וּמִקְצָתָהּ קַיֶּמֶת. כָּךְ לֹא גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכַר כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה. שֶׁאִלּוּ גִּלָּה, נִמְצְאוּ הַמִּצְוֹת מִקְצָתָן קַיָּמוֹת וּמִקְצָתָן בְּטֵלוֹת. וְרַבִּי אֶחָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, טִלְטֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכַר עוֹשֶׂה מִצְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין מֻשְׁלָם. הקב"ה לא גילה את שכר המצוות בעולם, כדי שיהיו עושים כולם, את כל המצוות. תַּנֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, שְׁתֵּי מִצְוֹת גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתַּן שְׂכָרָן, אַחַת קַלָּה שֶׁבְּקָלוֹת, וְאַחַת חֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת. וְאֵלּוּ הֵן. קַלָּה שֶׁבְּקָלוֹת, שִׁלּוּחַ הַקֵּן, וְשָׁם כְּתִיב: וְהֶאֱרַכְתָּ יָמִים(דברים כב, ז). וַחֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת, כִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁבּוֹ כְּתִיב: לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ(שם ה, טז), הֲרֵי הֵן שָׁוִין בְּמַתַּן שְׂכָרָן מֵעוֹלָם הַזֶּה. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, וּמָה אִם דָּבָר שֶׁהוּא פְּרִיעַת בַּעַל חוֹב, כָּתוּב בּוֹ אֲרִיכוּת יָמִים. דָּבָר שֶׁהוּא הֶפְסֵד מָמוֹן וְחֶסְרוֹן נְפָשׁוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
זה הקטע שמובא במדרש תנחומא, שרש"י הוציא לנו משם שורה אחת, ונתן לנו טעימה על קצה המזלג וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן - את המצוות הקלות. עד כאן דברי המדרש.
על המדרש הזה, בא הספר זרע ברך ושואל סטירה מיניה וביה - בתחילת המדרש אומר דוד המלך, שהוא פוחד, שמא הוא עבר על המצוות הקלות, שנאמר עֲוֹן עֲקֵבַי יְסֻבֵּנִי.
מפחד דוד המלך, אולי הוא עבר על המצוות הקלות. על החמורות הוא לא פוחד, הוא בטוח שהוא לא עבר על עליהם.
אחר כך הוא אומר גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב אני בטוח שלא עברתי, אפילו על מצוה קלה.
שואל הזרע ברך – אז עברת או לא עברת? בהתחלה אתה חושש עֲוֹן עֲקֵבַי יְסֻבֵּנִי – אני חושש שמא עברתי על המצוות הקלות.
בסוף הקטע אתה אומר – אני לא פוחד, שנאמר גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב – אני נזהר גם מהמצוות הקלות, אז תחליט – אתה נזהר או שאתה לא נזהר?? אתה מפחד או שאתה לא מפחד??
שאלה נוספת הוא שואל – למה הוא פוחד מהמצוות הקלות? אדרבה, אני הייתי פוחד מהחמורות. למה הוא מפחד מהקלות?
בקלות, לכאורה, זה עברות שיצר הרע לא מושך אותך לעשות. יצר הרע מושך אותך לעבור דברים קשים יותר, אבל מה פתאום הוא מפחד, שמא יעבירו אותו על הקלות??
הרי ככל שהעברה קלה יותר, יש בה פחות יצר הרע, וככל שהעברה גדולה יותר, ככה יצר הרע גדול יותר, אז למה פחד דוד המלך דוקא מן הקלות? כך שואל הזרע ברך.
שאלה נוספת ששואל הכלי יקר במקום – כתוב במדרש, שאמר דוד המלך לקב"ה – אתה אמרת וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה.
חיפשתי בכל המקרא, ולא מצאתי שאמר הקב"ה כן. המשפט הזה מופיע במשנה באבות(פרק ב, משנה א), שם אומרת המשנה וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, אז מה אומר דוד המלך"ואתה אמרת"?!
שאלה נוספת ששואלים כולם, על המשנה הזאת באבות – איך אפשר לומר וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, משמע, שיש מצוה קלה ומצוה חמורה, אז מה אתה אומר, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות?!
אם זו מצוה קלה, אז אתה יודע ששכרה של המצוה קל, ואם זה חמור אז שכרה בהתאם. כך שואלים רבותינו על ביאור דברי המדרש הזה.
כותב הספר זרע ברך, על זה שדוד המלך אמר שהוא לא מתירא מן העברות החמורות, כי הוא בטוח שהוא לא יעבור על העברות החמורות, אלא הוא מתירא מן העברות הקלות.
אומר הספר זרע ברך – ממה פחד דוד המלך, למה הוא התכוון?
ואומר – דוד המלך התכוון למדרש תנחומא(פרשת ויקרא, אות ו) - לֹא יֵצֵר אָדָם עַל עֲבֵרָה שֶׁעָשָׂה בְּשׁוֹגֵג, אֶלָּא שֶׁנִּפְתַּח לוֹ פֶּתַח שֶׁיֶּחְטָא וַאֲפִלּוּ בְּמֵזִיד על העברה עצמה בשוגג, על זה לא צריך לבסס את הצער. הצער צריך להיות על כך, שהעברה הקטנה הזאת שהוא עשה בשוגג, היא פתחה לו פתח, לעבור עכשיו על עברה במזיד. וְלֹא יִשְׂמַח אָדָם עַל מִצְוָה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ, אֶלָּא עַל מִצְוֹת הַרְבֵּה שֶׁעֲתִידוֹת לָבוֹא לְיָדוֹ המצוה עכשיו שעשית, היא תביא לך עוד ועוד מצוות לידך. לְפִיכָךְ אִם חָטָא בְּשׁוֹגֵג, אֵין סִימָן יָפֶה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: גַּם בְּלֹא דַּעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב. וּמַה חוֹטֵא בְּשׁוֹגֵג אֵין סִימָן טוֹב לוֹ, חוֹטֵא בְּמֵזִיד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְעָלָיו נֶאֱמַר, וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא. עד כאן לשון המדרש תנחומא.
אומר הספר זרע ברך – זה מה שאמר דוד המלך – אני לא מתירא מן העברות החמורות, אלא מן העברות הקלות. למה?! שהעברה הקלה הזאת, היא תביא לי את החמורה. מהחמורה אני לא פוחד, כי ממנה אני ידוע שאני יישמר. שמא מן העברה הקלה הזאתי, היא תגרור אותי לעברות החמורות ביותר, ומזה אני פוחד.
הדברים הללו ממש, כתובים ברבינו יונה, בספרו שערי-תשובה. הוא מדבר שם, על העברות הקלות שאנשים עושים.
אומר רבינו יונה - העיקר הי"ג להיות העבירות הקלות חמורות בעיניו. לארבעה פנים. האחד. כי אין לו להביט לקטנות העבירה. אבל יביט לגדולת מי שהזהיר עליה דבר ראשון אל תסתכל על גודל העבירה, אלא על גודל המצוה, והמצוה הוא הקב"ה. והשני. כי היצר שולט בעבירות הקלות. ואולי תהיה זאת סיבה להתמיד בהן ואז יחשבו גם הם כחמורות בהצטרף עונש כל פעם. ומשלו על זה מחוט של משי שהוא נרפה וחלוש. וכאשר יכפלו אותה כפלים רבים יעשה עבות חזקה. זו גמרא במסכת סוכה שאומרת, שתחילתו של היצר הרע כחוט של עכביש, וסופו כעבותות העגלה והשלישי. כי בהתמדתו על העבירה נעשית לו כהיתר ויפרוק עולה מעליו. ולא ישתמר ממנה. ויחשב עם פורקי עול. וכופרים לדבר אחד אדם חוזר כמה וכמה פעמים, אפילו על עבירה קלה, נחשב בעיניו כאילו זה מותר והרביעי. כי אם נצחו היצר בדבר קטן. ינצחהו מחר בדבר גדול. בדיוק מה שאומר הספר זרע ברך, בביאור דברי המדרש, שאמר דוד המלך"אינני פוחד מן החמורות, אלא מהקלות, שהם יביאו אותי לחמורות". כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המשבר כלים בחמתו יהי בעיניך כאלו עובד אלילים. שכך דרכו של יצר הרע היום אומר לו כך למחר אומר לו לך עבוד אליל. ונאמר(בראשית ד) הלא אם תיטיב שאת וגו'. פירושו - למה נפלו פניך. הלא אם תיטיב מעשיך ותשוב אלי שאת. פירושו - תשא פניך. מלשון(איוב יא) כי אז תשא פניך ממום. ויש לפרשו מלשון סליחה. ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ. ואם לא תשוב מאשר חטאת. לא העוון אשר בידך לבדו ילין אתך. כי היצר רובץ לפתח להחטיא אותך בכל אשר תלך. ונוצח אותך תמיד אחרי אשר נצח אותך ויקוש לך. וגם נלכדת ולא שבת. ואליך תשוקתו. להדיחך. ואורב לך בכל עת. ואתה תמשל בו. אם תרצה להתגבר עליו. עד כאן דבריו של רבינו יונה.
בעל הכלי יקר, עומד על הפסוק(בראשית ג, טו) הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵֽב – ויאמר זה גם על העבירות החמורות ע"ג גילוי עריות ושפיכות דמים ודוגמתם לא יוכל יצרך להעבירך עליהם כל כך בנקל מי פתי יסור הנה ומי ישמע לו לדבר הזה לעבור עבירות ראשיות אלו, אבל בעקב דהיינו המצות קלות שאדם דש בעקביו אתה תשופנו כי יהיה נקל לך להעבירו עליהם כי היצה"ר זה דרכו שמתחיל בעקב ועולה ומבצבץ עד הראש כמו הארס של הנחש המתחיל בעקב והולך ומבצבץ עד הראש, כך היצה"ר מתחיל להעביר את האדם על המצות קלות שבני אדם דשים בעקביהם ואחר זה עבירה גוררת עבירה ויעלה מן הקלות אל החמורות עד כי עוונותיו יעברו למעלה ראש כמו שאמר(תהלים לח.ה) כי עונותי עברו ראשי. והוא משל על העבירות שהם ראש לכל העבירות לכך נאמר(איכה א.ט) טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה.
ישנו משל נפלא, של המגיד מדובנה, על הפסוק(איכה א.ט) טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה – היה אדם אחד שרצה לרכוש אריג יקיר מאוד. כל מטר שם עלה 1000 ₪. הוא הלך ורכש 4 מטר מהבד הזה.
אמר לו בעל החנות – תשמע, אתה רוצה את האריג הזה, לאורך ימים ושנים.
כן.
השקעת 4000 ₪, לך תשקיע עוד 100 ₪.
במה להשקיע?
תלך לתופרת, ותבקש ממנה שבקצה של הבד, תעשה לך מכפלת, שתתפור אותו מכל הארבע כיוונים שלו.
למה? זה אריג טוב!
נכון. אבל אריג שהוא לא מקופל, והוא לא מסודר כמו שצריך, הוא יכל להתפורר לאורך זמן.
עזוב... אם זה אריג טוב, הוא יחזיק לאורך זמן.
חלפו להם כמה חודשים, כאשר בני המשפחה יושבים לאכול מסביב לשולחן, והילד הקטן משתעמם, ורואה חוט אחד בולט מהמפה, הוא נותן משיכה. חולפים להם עוד כמה שבועות, ועוד חוט הוא מוציא, וככה בס"ד משבוע לשבוע, עד שהמפה שלו הפכה להיות כמו מגרש של שש-בש J הכל הפך להיות מחורר.
אומר המגיד מדובנה – זה מה שאמר הנביא(איכה א.ט) טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה – גם בשוליים, יכל יצר הרע לתפוס אותך. דוקא בדברים הקטנים הוא יפיל אותך.
לכן באה התורה ומזהירה וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן – תשים לב לפרטים הקטנים, שבהם התורה אומרת 'כאן מתחיל היצר הרע'. תחילתו של יצר הרע, היא דוקא 'בחוטים הקטנים', שהוא מושך החוצה, וככה הוא מפורר את המפה כולה.
האמת היא, שזאת גמרא מפורשת במסכת יומא(פ"ג, ב).
מביאה הגמרא שתי סיפורים, על דברים קלים, שהביאו לדברים חמורים, מבלי לשים לב.
אומרת הגמרא(מסכת יומא פ"ג, ב) - מים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש
מביאה הגמרא מעשה שהיה, בשעת השמד. הגויים אסרו על האנשים לאכל בשר כשר, ואסרו על היהודים שהיו להם מסעדות, למכור בשר כשר, אז מה עשו?
היות והיה להם מסעדות, ובמסעדות הם צריכים להמשיך לכלכל את עצמם, התחילו למכור בשר טרף. אבל היות שהיו באים יהודים, והם לא היו רוצים להכשיל אותם, אז הם קיימו שתי מערכות נפרדות של כלים, ושני מערכות נפרדות של בישולים.
כתוב בחז"ל – שאותו מוכר, שהיה בבעל המסעדה, עשה לעצמו סימן –לכל אחד שמגיע, הוא נותן לאכל לחם, וכאשר הוא מגיש לו לחם, אז אם הוא יראה שהאיש ניגש ליטול ידיים, הוא ידע שהוא יהודי, ואם הוא יהודי, הוא יתן לו לאכול בשר כשר. אם ניגש ישר, תופס את הלחם ומנגב את החומוס, אז הוא ידע שהוא לא יהודי.
אומרת הגמרא – נכנס יהודי אחד, ואיך שהוא נתן לו את הלחם, הוא התחיל לאכל, מבלי ליטול את הידיים, ובלי לברך. הגיש לו בשר חזיר.
הסתיימה הסעודה, שאל אותו הלקוח – כמה מגיע לך?
50 ₪.
אבל אתמול שילמתי 40 ₪?!
אם שילמת 40 ₪ אתמול, אז כנראה שאכלת אוכל כשר.
מה, האכלת אותי חזיר?!?!
כן.
אוי ויי, מה עשית?!
תשמע, אנחנו עושים בדיקה פשוטה – אם אתה ניגש ליטול ידיים, אם אתה מברך, אנחנו יודעים שאתה יהודי. אתה נכנסת, ולקחת איתך ישר את הלחם וניגבת איתו את החומוס, אז הבנתי שאתה לא יהודי!
אומרים חז"ל - מים ראשונים האכילו בשר חזיר – היו שואלים יום לפני את אותו אדם – תגיד לי, יש סיכוי שאתה תאכל אי פעם חזיר?
אני חזיר?! בחיים לא! אני מוסר את הנפש שלי על בשר כשר!
והנה על עבירה קלה וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן – מצוות שאדם דש בעקביו, נטילת ידיים, הביאו את האדם לאכל חזיר!
אומרת הגמרא - מים אחרונים הרגו את הנפש – מים אחרונים גרמו לאדם, להרוג את אשתו :
מספרת הגמרא – פעם הגיעו שלושה תנאים לאכסניה, ובאותו יום זה היה ערב שבת. הם חיפשו מקום איפה להניח את המטלטלין, אז שאלו את בעל המלון, אם יש לו כספת.
אמר להם כן, שיש לו כספת.
אמרו לו שהם רוצים להפקיד את הכסף שלהם בכספת שלו.
אומרת הגמרא, ששלושת התנאים היו ר' יהודה, רבי יוסי ור' מאיר.
ר' מאיר שואל את בעל המלון – תגיד לי, איך קוראים לך?
ענה לו – כידור.
אמר ר' מאיר לר' יהודה ור' יוסי – אני אצלו לא שם כסף!
למה לא??
אומרת הגמרא – היה ר' מאיר בודק בשמות, ולכן אמר – איך אפשר לתת כסף בידיים, למי שקוראים לו כידור, שהתורה אומרת שאי –אפשר להאמין לו, שנאמר(דברים לב, כ) כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם.
אומרת הגמרא, שר' יהודה ור' יוסי, לא דקדקו בשמות, והיות וכך, הם נתנו לו את הכסף. ערב שבת, באו אחר-הצהריים, ונתנו את הארנקים שלהם למשמורת. ר' מאיר לא שם אצלו את הכסף, אז איפה המקום הכי בטוח? בבית קברות.
הלך ר' מאיר, חצי שעה לפני כניסת שבת לבית הקברות, חפר ליד קבר מסוים, שם הכסף וכיסה. יום ראשון בע"ה נבוא לקחת את הכסף.
יום שבת בבוקר, מספרת הגמרא, אכלו שלושת התנאים בבית המלון, מגיע אדון כידור לשלושת התנאים ואומר להם – איזה חלום חלמתי בלילה, פחד פחדים!!
מה קרה?
אבא שלי בא אלי בחלום, ואמר לי שאני יבוא מהר בבוקר בשבת, יש לי"בוכטה ליד הראש" מישהו שם לי ארנק ליד הראש, אמר לי לבוא מהר לקחת את זה. אפשר לסמוך על החלום או לא???
אמרו לו – אה... חלומות של שבת.. הם באים מעודף אוכל, לכן יש לך מחשבות על כסף. תשמור דיאטה.
רץ מהר ר' מאיר לבית הקברות, שאדון כידור לא יחליט פתאום לעשות סיור ברגע האחרון, לראות אם אבא שלו צודק או לא.
ביום ראשון אומרת הגמרא, באו ר' יהודה ור' יוסי לאדון כידור – בבקשה תביא הכסף.
איזה כסף?! על מה אתם מדברים??
אמר להם ר' מאיר – אמרתי לכם אה!? כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם למה לא שמעתם בקולי?!
אמרו לו – לא אמרת לנו במפורש לא לשים אצלו, אמרת שאתה בודק בשמות, אבל אם היינו יודעים שאתה ככה, לא היינו שמים אצלו.
אומרת הגמרא, שהם החליטו לקחת אותו לחנות של יין, את אדון כידור, אולי ישקו אותו איזה כוסית, יקבל כמה סיבובים בראש ואז יתחיל לזמר.
בחנות של היין, אומרת הגמרא, הם הבחינו שעל השפם שלו יש עדשים.
אחרי שראו את העדשים, אמרו – טוב לא צריך ללכת לחנות של היין, יש פטנט יותר טוב.
הלכו בחזרה לבית המלון, עלו לחדר איפה שיושב בעל המלון, ואמרו לאשתו – תשמעי, בעלך אמר שהארנקים שהוא הביא, תתני לנו, והראיה שהיום בבוקר אכלתם עדשים, נכון!?
נכון. רק אני והוא אכלנו עדשים!
הלכה והוציאה את הארנקים ונסעו הביתה.
בצהריים חוזר אדון כידור הביתה.
שואלת אותו אשתו – מה קרה לך?! התחרטת? אמרת יש שתי ארנקים, יש פרנסה לכמה חודשים, ופתאום השתבשה עליך דעתך??
על מה את מדברת?!
הגיעו לכאן הרבנים, ואמרו שאתה אמרת לתת להם את הארנקים, והראיה הם אמרו – שאכלנו עדשים.
אני אמרתי עדשים?! לקח מארוך והוריד לה את הראש!
אומרת הגמרא - מים אחרונים הרגו את הנפש – אם הוא היה נוטל ידיים למים אחרונים, והוא היה מנקה את הפה שלו, כדי לברך ברכת המזון כראוי, לא היו נשארים לו עדשים על השפם.
רואים מכאן, שממצוות קטנות, מדברים קטנים ביותר, יכל אדם להגיע לעבירות הגדולות ביותר.
רבותינו מלמדים אותנו, שתחילת ההידרדרות בכל דבר, כמו שכותב הכלי יקר(פרשת בראשית) – הכל מתחיל מדברים קטנים.
בספר דבר בעתו הוא מביא, שהט"ז שלח את בניו להתחקות אחר דמותו של שבתאי צבי – שם רשעים ירכב.
הוא שלח אותם ואמר להם – לכו תראו מי הוא, אומרים שהוא אדם גדול.
הם הלכו לבדוק מי הוא. הם חזרו הביתה וסיפרו כמה דברים אודותיו, אמר להם הט"ז – הוא משיח שקר.
סיפרו הבנים, שהוא ישן אפרקדן, והוא קשר את נעלו הימנית לפני נעלו השמאלית.
אמר להם הט"ז – מי שלא מקפיד על דברים כאלה, משיח הוא כבר לא יכל להיות.
לכאורה, יאמר האומר – מה זה נפקא מינה נעילת הנעליים?!
התשובה היא – כן! וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן זה המצוות שאדם דש בעקביו. מהדברים הקטנים, מגיעים לדברים הגדולים.
רבותינו, וכך מביא גם ר' אהרון קוטלר בספרו, שישנם דברים שבכלל אצלנו, אינם נחשבים לעבירה, והדברים הללו, הביאו לעבירות החמורות ביותר.
כותב ר' אהרון קוטלר(בספרו משנת רבי אהרון, חלק א, עמוד קכ"א) – הנה אביא לך דוגמא, האם מישהו מאיתנו חושב שחמדת הממון מהווה עבירה?
מביא רבי אהרון קוטלר תוספתה, שמופיעה בסוף מנחות, על בית שני – מכירים אנו בהם שהיו עמלים בתורה וזהירים במעשרות.
שואל המדרש – ומפני מה גלו? מפני שאוהבים את הממון, והיא שגרמה להם לשנאת חינם, כי הרוחניות אינה מביאה לשנאה, רק אהבת החומריות, היא שגרמה.
שואל ר' אהרון קוטלר – מי שמע על חמדת ממון שתביא לשנאת חינם?! אדם אוהב כסף, זה יביא אותו לדבר הנורא ביותר?!
ואומר – כן. בן-אדם שהוא חומד ממון, זה אדם שאין לו אמונה בקב"ה.
בשביל מה אתה צריך ממון?! אדם שאוסף כסף, אוסף רכוש, זה אדם שרוצה שיהיה לו בטחון כלכלי.
למה אתה רוצה בטחון כלכלי?
כי אתה לא רוצה להיות בטוח בקב"ה, אתה לא רוצה להיות דואג ליום המחר. אתה רוצה שיהיה לך כסף בבנק, כדי שתהיה רגוע.
אומר ר' אהרון קוטלר – מחמדת הממון הגיע לחורבן הבית.
וכך כותב הרב וולבה בספרו עלה שוּר, פרק ב' עמוד קפ"ט – גוף האדם מורכב ממיליוני תאים קטנים.
בֹא נעשה מהפך במחשבה – כשאדם רוצה לדעת, איך תרופה עובדת.
תרופה עובדת, כאשר מכניסים לשם מ"ג אחד של חומר מסוים, שאם תיקח ממנו במקום מ"ג אחד, שלושה מ"ג בבת אחת, זה ירעיל את האדם.
רואים לפעמים, אומר הרב וולבה, שמ"ג אחד יכל לרפאות את האדם, ומ"ג אחד נוסף יכל להרע לו, ולהרוג אותו.
זה מראה, אומר הרב וולבה, שאסור לאדם לזלזל אפילו בפירור הכי קטן של מצוה, ועל זה הוא מביא פסוק(זכריה ד, י) מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת.
עפ"י זה, מבארים רבותינו גמרא מפורסמת מאוד(מסכת עבודה זרה יח, א) - תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו אמר לו חנינא אחי אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך אמר לו מן השמים ירחמו אמר לו ר' יוסי בן קיסמא אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש אמר לו רבי מה אני לחיי העולם הבא האם יש לי סיכוי לקבל חלק בעולם הבא? אמר לו כלום מעשה בא לידך יש לך איזה סיפור על מעשה טוב שעשית? אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקתים לעניים אני הייתי גבאי צדקה. היה לי בכיס שקית של צדקה, ובכיס השני, היה לי ארנק, שהכנתי כסף לסעודת פורים. בטעות הוצאתי את הכסף של סעודת פורים, ונתתי את זה לצדקה. אז במקום ללכת ולקזז את הכסף שהיה לי בארנק של הצדקה, נתתי את שניהם לצדקה אמר לו אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי.
שואלים המפרשים שאלה נפלאה – ברגע שהוא פוגש אותו, הוא מוכיח אותו – תשמע, שמעתי עליך שמועה, שלמרות שאתה יודע שהאומה הזאת, משמים המליכו אותה, והיא אסרה ללמד תורה, שמעתי שאתה מקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח לך בזרועך, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש.
אחרי זה הוא שואל אותו – תגיד, יש לך איזה מעשה טוב שעשית?
למה זה שהוא מקהיל קהילות ברבים ומסכן את נפשו, זה מעשה רע?!
מה הוא שואל אותו - כלום מעשה בא לידך??
מה מעשה?! אני מסכן את החיים שלי, זה לא מעשה מספיק טוב?!
שאלתי אותך – מה אני לחיי העולם הבא? ומה היית צריך להגיד לי??
"אדם שמסכן את נפשו להרבצת תורה, מובטח לו גן עדן!"
שואלים המפרשים – למה הוא התכוון בזה שהוא שאל אותו כלום מעשה בא לידך?
עונים המפרשים כמה תשובות.
אחד התשובות שכתוב במפרשים, הרמב"ם אומר, שצריך שתהיה מצוה אחת נקיה, כדי לזכות לעולם הבא, לכן הקב"ה נתן לנו 613 מצוות, כדי שאדם צריך שתהיה לו מצוה אחת נקייה, שבזכותה הוא זוכה לחיי העולם הבא.
כל מצוה שיש בה סרח של כבוד, או רצון לקבלת שכר, איננה מצוה נקייה. צריך מצוה, שתעשה אותה אך ורק לשם שמים. צריך האדם לחיות 90 שנה, כדי שתבוא לו מצוה אחת שהיא לשם שמים.
לכן הוא שאל אותו - כלום מעשה בא לידך האם יש לך מצוה אחת נקיה?
אבל ביאור נוסף, שנאמר שם בגמרא – זה שהאדם לפעמים עושה מעשה של גבורה, זה שאנשים לפעמים מוכנים להקריב את הנפש, למען הקב"ה, זה מעשה חד פעמי, שיכל לקרות רק פעם בחיים.
יכל אדם לעשות פעולה, שלכאורה, מי שעומד יגיד – מה, כזו פעולה הוא עשו לכבוד הקב"ה?! ברגע אחד, הוא לבש לעצמו מן כתר של גבורה, ואמר"אני הולך לעשות את המעשה הזה!", אבל זה לא יכל לחזור על עצמו, יום יום, שעה שעה.
שאל אותו ר' יוסי בן קיסמא - כלום מעשה בא לידך? אל תספר לי שאתה מקהיל קהילות ברבים, את זה אני יודע, בֹא תספר לי מה קורה אצלך בחיי היום יום, והמעשים הקטנים שקורים אצלך כל יום בבוקר, שמה אתה גם משתמש בגבורה הזאת??
אמר לו – כן. גם שם אני משתמש.
אם ככה - מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי.
עפ"י זה מבאר הרב ז'ולטי זצ"ל, את מה שאומר רבינו יונה, בביאור המשנה בפרקי אבות, פרק ה' - עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם...
כולנו יודעים, שהניסיון העשירי שהיה לאברהם אבינו, היה ניסיון העקידה, שהקב"ה אמר לו עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה.
בא רבינו יונה ואומר – לא. הניסיון העשירי לא היה העקידה, זה היה הניסיון התשיעי. מה היה הניסיון העשירי? קבורתה של שרה.
הקב"ה אומר לו – הארץ הזאת שלך, ופתאום הוא צריך לשלם 400 שקל כסף, כדי לרכוש את המערה.
היה צריך לשאול אברהם אבינו את הקב"ה – רגע, שלי הארץ או לא שלי?!
אבל הוא לא שאל!
אומר הרב ז'ולטי – אדם שעובר את העקידה, מה זה בשבילו הניסיון הזה של קבורת שרה?!
הכל מתגמד לעומת העקידה.
אומר הרב ז'ולטי – היא היא הנותנת. מעשה שאדם עושה פעם אחת בחיים, אדם מקבל כוחות,אני לובש על עצמי כח של גבורה", אבל דברים שנעשים יום יום, לבחון אותך שם בפעולות הקטנות, זה מהווה מבחן, עד כמה אתה דבוק בקב"ה.
זה הפשט של וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן במצוות הקלות, שאדם דש בעקביו.
מהלך נוסף לבאר, את וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, זה המהלך של רבינו בחיי, כאן בפרשה. מהלך שאולי היה שוה להקדיש לו שיעור בפני עצמו, אבל בכל אופן, נקריא קצת מהדברים, שאומר רבינו בחיי על הפרשה.
כותב רבינו בחיי כך - וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן. הוא אזהרה לאדם, על המצוות שאדם דש בעקביו, שלא יקל בהם, לפי שיש בני אדם שאינם חוששים למקצת המצוות שהם קלות בעיניהם, ודשים אותם בעקב, וכבר אמרו חז"ל, שעונש המצוות שאדם מזלזל בהם, דש אותם בעקביו בעולם הזה, מקיף אותם ליום הדין, שנאמר עֲוֹן עֲקֵבַי יְסֻבֵּנִי(מסכת עבודה זרה יח, א). ועוד יכלול עֲוֹן עֲקֵבַי יְסֻבֵּנִי, שבא להזהיר על אותם מצוות שהוא חייב לפסוע בהם, פסיעות של מצוה, כגון ללכת לבית הכנסת, ללכת לבית המדרש, ללכת לביקור חולים, ללכת להלוויית המת, ללכת לניחום אבלים. כל אותם מצוות שכרן גדול. וכבר לימדונו רבותינו, שאפילו בשבת מותר לרוץ לבית הכנסת, שנאמר אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג. אם אינו מקיים מצוות אלו של פסיעות, אותו עוון יסובנו ליום הדין, זהו שנאמר עֲוֹן עֲקֵבַי יְסֻבֵּנִי, ואם פוסע לדבר עבירה, על אחת כמה וכמה. ולכן, כמה צריכים אנשים להיזהר, במצוות שאנשים דשים בעקביהם.
רציתי להביא כמה גמרות, שעוסקות בהליכה של גויים. בכלל לא של יהודים. וכשאנחנו נלמד מהם, מה הקב"ה משלם על צעדים לכבודו, מה הקב"ה משלם לגוי, כשהוא קם מהכיסא. כשצריך לשלם שכר לאומה שעשתה משהו לכבודו יתברך, שכתוב בתורה שצריך להשמיד אותה, נבין את מה שהתורה כותבת וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן.
הגמרא(מסכת סוטה כ"ב, א) - והאמר רבי יוחנן למדנו יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה יראת חטא מבתולה דר' יוחנן שמעה לההיא בתולה דנפלה אאפה וקאמרה פנתה לקב"ה, תוך כדי תפילה ותחנונים רבש''ע בראת גן עדן ובראת גיהנם בראת צדיקים ובראת רשעים יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם. קיבול שכר מאלמנה דההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה היתה אלמנה אחת, שמול ביתה היה בית כנסת כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן כל יום היתה צועדת מביתה לבית מדרשו של ר' יוחנן אמר לה ר' יוחנן בתי לא בית הכנסת בשיבבותך אין לך בית כנסת ליד הבית? אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש לי הרי יש לי שכר פסיעות בהליכה!
ישנה גמרא(מסכת סוטה מו, ב) שאומרת - תניא היה ר''מ אומר כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור אין שיעור לשכר שעתיד לשלם הקב"ה למי שקם ומלווה את האורח שלו שנאמר(שופטים א-כד) ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד השומרים רצו לכבוש את העיר, הם רואים אדם שיצא מהעיר, הם לא מוצאים את השער, בילקוט מעם לועז כתוב, שהפתח של העיר היה בתוך גזע של עץ וכתיב ויראם את מבוא העיר ומה חסד עשו עמו שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו(שופטים א-כו) וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז היא שמה עד היום הזה תניא היא לוז שצובעין בה תכלת היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה נבוכדנצר ולא החריבה ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה אם גם למלאך המות אין רשות להיכנס, אז איך הם מתים שם? אומרת הגמרא אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן יוצאין חוץ לחומה והן מתים והלא דברים ק''ו ומה כנעני זה שלא דיבר בפיו ולא הלך ברגליו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות מי שעושה לויה ברגליו על אחת כמה וכמה
מה עשה הגוי הכנעני הזה?! הוא כנעני צריכים להרוג אותו בכלל.. אבל הוא עשה חסד עם השומרים, תראו מה משלמים לו, בנה עיר ששמה לוז, למלאך המות אין כניסה לשם!
אז אדם שמלווה ברגליים שלו, עושה פעולות לכבודו של הקב"ה, אז על אחת כמה וכמה!
ממשיכה הגמרא ואומרת - ואמר ר' יהושע בן לוי בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם שנאמר(בראשית יב-כ) ויצו עליו פרעה אנשים וגו' נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה שנאמר(בראשית טו-יג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה פרעה ליווה את אברהם אבינו ארבע צעדים. על כל צעד, הוא זכה למאה שנה של עבדות, של 600,000 איש!
היתה גזירה של ברית בין הבתרים יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, אבל מי אמר שזה היה חייב להיות אצל פרעה? זה יכל להיות גם אצל ג'ורג' בוש J למה דוקא אצל פרעה?
כי הוא הלך ארבע צעדים בשביל אברהם אבינו.
בשביל ארבע צעדים, תראו איזה שכר קיבל פרעה!
מביאה הגמרא(מסכת ברכות י, א) את המעשה המוכר עם חזקיהו –(מלכים ב כ-א) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה א''ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו א''ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו א''ל כבר נגזרה עליך גזירה א''ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים אתמר נמי רבי יוחנן ורבי דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנא'(איוב יג-טו) הן יקטלני לו איחל...(ישעיה לח-ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' מאי קיר אמר רשב''ל מקירות לבו שנא'(ירמיה ד-יט) מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו' הקב"ה שמע את תפילותיו והחליט להאריך לו את החיים ב-15 שנה.
הוא ביקש לקבל אות על כך, מה הסימן שנתן לו הקב"ה?
החזיר את השמש אחורנית עשר שעות אחורה.
את זה כולנו יודעים מהגמרא במסכת ברכות.
מספר המדרש(תנחומא כי-תשא) - רַב הוּנָא אָמַר: צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין, מְסֻכָּן הוּא לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל כְּאַרְסָהּ שֶׁל נָחָשׁ. מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מִבְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן, שֶׁהָיָה לָמוּד בְּכָל יוֹם לֶאֱכֹל בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת וְיָשֵׁן עַד תֵּשַׁע. כֵּיוָן שֶׁחָזַר גַּלְגַּל חַמָּה בִּימֵי חִזְקִיָּה, יָשַׁן לוֹ. וְעָמַד וּמָצָא שֶׁהוּא שַׁחֲרִית. בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת כָּל עֲבָדָיו. אָמַר לָהֶם: הִנַּחְתֶּם אוֹתִי לִישֹׁן כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. אֲמַרוּ לֵהּ: יוֹמָא הוּא דַּהֲדַר. תירגע, השעון חזר אחורה אֲמַר לְהוּ: וְאֵי זֶה אֱלוֹהַּ הֶחֱזִירוֹ מי יכל להחזיר את השמש אחורה?! אתם סתם עובדים עליי! אָמְרוּ לוֹ: אֱלֹהָיו שֶׁל חִזְקִיָּהוּ. אָמַר לָהֶם: וְכִי יֵשׁ אֱלוֹהַּ גָּדוֹל מֵאלֹהַי יש מישהו יותר גדול מהאלוהים שלי?! אָמְרוּ לוֹ: אֱלֹהָיו שֶׁל חִזְקִיָּהוּ גָּדוֹל מִכָּל אֱלֹהוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הקב"ה יותר גדול מכל האלהים שבעולם! אמר, אם ככה, נשלח לו מכתב! מִיָּד, בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ וְגוֹ'(מלכים ב כ, יב). כאן מתפצלים הדעות בין המדרש לבין הגמרא
במדרש כתוב שהוא התיישב לכתוב מכתב וְכָתַב: שָׁלוֹם לְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, וְשָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם, וְשָׁלוֹם לָאֱלוֹהַּ הַגָּדוֹל. לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ הַסְּפָרִים לֹא נִתְיַשֵּׁב עַל דַּעְתּוֹ, אָמַר: לֹא עָשִׂיתִי כַּהֹגֶן, שֶׁהִקְדַּמְתִּי שְׁלוֹם חִזְקִיָּהוּ וְעִירוֹ לִשְׁלוֹם אֱלוֹהַּ הַגָּדוֹל. עָמַד מִכִּסְאוֹ וּפָסַע שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת וְהֶחֱזִיר אֶת הַסְּפָרִים וְכָתַב אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, וְכָתַב תְּחִלָּה שָׁלוֹם לָאֱלוֹהַּ הַגָּדוֹל, וְשָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם, וְשָׁלוֹם לְחִזְקִיָּהוּ.
בגמרא כתוב שונה(מסכת סנהדרין צו, א) - בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים וגו' משום כי חלה חזקיהו ויחזק שדר ליה ספרים ומנחה(דברי הימים ב לב-לא) לדרוש המופת אשר היה בארץ דאמר רבי יוחנן אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה וכי חלה חזקיהו ואיתפח אהדרינהו קודשא בריך הוא להנך עשר שעי ניהליה דכתב(ישעיה לח-ח) הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחורנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה א''ל מאי האי א''ל חזקיהו חלש ואיתפח אמר איכא גברא כי האי ולא בעינא לשדורי ליה שלמא כתבו ליה שלמא למלכא חזקיה שלם לקרתא דירושלם שלם לאלהא רבא נבוכדנאצר ספריה דבלאדן הוה ההיא שעתא לא הוה התם כי אתא אמר להו היכי כתביתו אמרו ליה הכי כתבינן אמר להו קריתו ליה אלהא רבא וכתביתו ליה לבסוף אמר אלא הכי כתובו שלם לאלהא רבא שלם לקרתא דירושלם שלם למלכא חזקיה אמרי ליה קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא רהט בתריה כדרהיט ארבע פסיעות אתא גבריאל ואוקמיה ועצר אותו. איך? חטף את המכתב מהשליח ורץ לכיוונו של נבוכדנצר, כדי שהוא לא ימשיך. אמר ר' יוחנן אילמלא בא גבריאל והעמידו לא היה תקנה לשונאיהם של ישראל אם היה עושה עוד פסיעה אחת, לא היה לעם ישראל תקומה ח"ו.
מספרת הגמרא, שהקב"ה שילם לו על כך, ונתן לו שלושה צאצאים שימלכו בכל העולם – נבוכדנצר, אוויל מרודך ובלשצר.
אלו שלושת האנשים שזכו למלוך, כתוצאה משלושת הפסיעות של נבוכדנצר, עד שבא גבריאל ועצר אותו, חטף את המכתב מהשליח ורץ לכיוונו של נבוכדנצר.
ישנו רעיון נפלא שמופיע בחפץ חיים, שאומר – בגמרא כתוב, שהוא הלך ארבע פסיעות, ובמדרש כתוב שהוא הלך שלוש פסיעות. אז תחליט כמה פסיעות הוא הלך, שלוש או ארבע???
אומר החפץ חיים – הוא הלך שלוש וחצי פסיעות. הגמרא קוראת לקצת הזה ארבע והמדרש קורא לזה שלוש.
אומר החפץ-חיים רעיון נפלא - בגמרא(מסכת מגילה יב, ב) מובא - ותמאן המלכה ושתי מכדי פריצתא הואי דאמר מר שניהן לדבר עבירה נתכוונו מ''ט לא אתאי א''ר יוסי בר חנינא מלמד שפרחה בה צרעת במתניתא תנא [בא גבריאל ועשה לה זנב] אתה יודע למה היא לא הלכה? בא גבריאל ועשה לה זנב.
שואל החפץ-חיים – מה פירוש הדבר שבא גבריאל ועשה לה זנב?!
אותו גבריאל, שעצר את נבוכדנצר בשלוש וחצי פסיעות, הוא הגיע לושתי, למה?
כי אמנם מה זכה נבוכדנצר, שיהיו לו שלוש מלכים – נבוכדנצר, אוויל מרודך ובלשצר, אבל מי הצאצא של בלשצר?
ושתי.
לושתי לא היתה מלכות שלמה, כי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הרג אותה באמצע, אז היתה לה רק חצי מלכות – על חצי צעד!
אומר החפץ-חיים – בא גבריאל ועשה לה זנב. זנב, פירוש הדבר, הסוף של הבהמה נקרא זנב.
בסופו של דבר, גם על החצי פסיעה, זכתה ושתי!
לכן תבין מה שהגמרא אומרת, שאלמלא עצר אותו גבריאל, לא היתה תקנה ח"ו לישראל, למה?
כי אם ושתי היתה נשארת עד הסוף, אז אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ היה מקבל את העצה של המן, להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. אם ככה, אתה רואה מה הקב"ה משלם לגוי, על שלוש וחצי פסיעות שהוא עשה לכבודו.
אם אלה הם פני הדברים, בואו נלך ונראה עוד נקודה אחת :
אדם הולך לעשות עבירה. אבל בעבירה הזאת יש מצוה. מי זה האדם הזה?
למנוול הזה קוראים עוג מלך הבשן.
אומרת התורה(בראשית יד, יג) - וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי
אומר רש"י - ויבא הפליט. [מדרשו] לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה, והוא שכתוב(דברים ג יא) כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו את הרפאים בעשתרות קרנים, תנחומא(חוקת כה). ומדרש בראשית רבה(מב ח) זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו מיתר הרפאים שנאמר(ו ד) הנפלים היו בארץ וגו' ומתכון שיהרג אברהם וישא את שרה
אומר המדרש(בראשית רבה, לך-לך, פרשה מב) - וַיָּבֹא הַפָּלִיט(בראשית יד, יג), רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא הוּא עוֹג הוּא פָּלִיט, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עוֹג שֶׁבָּא וּמָצָא אֶת אַבְרָם יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בְּמִצְוַת עוּגוֹת, הוּא לֹא נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם אֶלָּא אָמַר אַבְרָהָם זֶה קוּנְיוֹן קנאי הוּא, וְעַכְשָׁו אֲנִי אוֹמֵר לוֹ נִשְׁבָּה בֶּן אָחִיךָ וְהוּא יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְנֶהֱרַג וַאֲנִי נוֹטֵל אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ
אמר עוג לעצמו – מה, הוא יכל לבדו לבד, להילחם מול 5 מלכים עם מיליארדי חיילים, יהפכו אותו לגל של עצמות, ואז שרה אמנו תהיה אלמנה, ואז אני יוכל להתחתן איתה.
יוצא, שהוא הגיע עד ביתו של אברהם אבינו, להודיע לו שלוט נשבה. למה הוא עשה את זה?
כדי להתחתן עם שרה.
אבל במציאות, מה יצא מזה?
שלוט ניצל בזכות עוג מלך הבשן.
אומר המדרש - אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שְׂכַר פְּסִיעוֹתֶיךָ אַתָּה נוֹטֵל שֶׁאַתְּ מַאֲרִיךְ יָמִים בָּעוֹלָם, וְעַל שֶׁחָשַׁבְתָּ לַהֲרֹג אֶת הַצַּדִּיק חַיֶּיךָ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת מִבְּנֵי בָנָיו
מההצלה שלו, יצאה כל שושלת בית דוד. יוצא, שמהמעשה שלו, שהוא רצה שאברהם אבינו ימות, יצא מזה טוב!
אמר לו הקב"ה – אתה חשבת לעשות רע, אבל יצא מזה טוב, על כל פסיעה תקבל שנה חיים. על כל צעד שהלכת, תקבל שכר!
בואו נלך לעוד מדרש אחד:
כתוב בחז"ל שאהוד הנביא, הגיע לעגלון מלך מואב( מדרש רות רבה, פרשה ב) - וַיֹּאמֶר אֵהוּד דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה עָמַדְתָּ מִכִּסְאֲךָ לִכְבוֹדִי, חַיֶּיךָ הֲרֵינִי מַעֲמִיד מִמְךָ בֵּן יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא ה'. שלמה המלך.
קמת לכבודו של הקב"ה, תקבל נכד כמו שלמה!
למה הבאנו את כל זה?
כדי שנבין, מה הקב"ה משלם, על מצוות שאדם דש בעקביו.
האוהב ישראל מאפטא, מביאים רבותינו שתי רעיונות ממנו. שני רעיונות שווים, כל אחד"מלביש" את זה, על מדרש אחר.
בספר רזים דאורייתא הוא מביא מדרש אחד ובספר אחר, בשם האוהב ישראל מאפטא, הוא מביא פסוק אחר.
ישנו פסוק בשיר-השירים - מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב הדא הוא דכתיב וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה(ישעיהו כב, יא).
מובא מדרש נוסף - וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן הדא הוא דכתיב(תהלים קכו, ו) הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה.
מה הקשר בין וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן ל - הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה., ומה הקשר בין מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב ל - וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה(ישעיהו כב, יא)?
מביאים שתי הספרים הללו בשם האוהב ישראל מאפטא, זה לא כתוב בספרים שלו, אבל שניהם מביאים את זה בשמו - משל לעשיר שירד מנכסיו. לא היתה לו ברירה, הוא היה צריך לחטט את רגליו כדי להשיג כסף. הלך ממקום למקום מפינה לפינה. הגיע לארץ החבילה, ארץ שבה יש מחצבות של יהלומים. הלך ומילא לו שק ביהלומים ושם על גבו.
יום אחד, במהלך מסעו, הגיע לאיזה בית של עני אחד וביקש ממנו אם יוכל לתת לו לאכל משהו.\
אמר לו העני – אם היה לי משהו לאכל, הייתי נותן לך גם מבלי שתבקש, אבל לצערי אין לי מה לתת לך לאכל. אני יכל לתת לך מיטה לישון, מים לרחוץ, הכל, חוץ מאוכל שאין לי. אין לך איזה גרוש? אני אקח אותך למאפיה תקנה.
- לא אין לי שום גרוש.
- אני יגיד לך משהו, אספתי באיזה שהוא מקום, חצץ מאוד יפה, אולי זה שווה משהו...
- בֹא אני אקח אותך, יש כאן איזה שמאי של אבנים, אולי זה שווה משהו...
ניגשים לשמאי, השמאי בודק את האבן...."אדוני, 10,000$!!!
שמע את זה הסוחר – מה???!?!?!?!?!
- לא, לא סליחה – 20,000$!!!
מה?????
- לא, לא סליחה 30,000$!!!
מה?!?!?!?!?
- לא, לא סליחה 100,000$!!! זה גרוש לא יותר מזה!
איך שאמר לו את זה, התעלף הסוחר.
אומר האוהב ישראל מאפטא - זה מה שכתוב בפסוק וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה..
למה התכוון הנביא ישעיהו???
לעתיד לבוא, כשאדם יבוא לפני בית דין של מעלה, ויראו לו מה משלמים עבור פסיעה אחת, לה משלם הקב"ה על צחצוח נעליים לכבוד שבת וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה – כולנו נפרוץ בבכי!
ריבונו של עולם, אם היינו יודעים, שזה מה שאתה משלם עבור צחצוח נעליים לכבוד שבת, מהבוקר היינו מצחצחים את הנעליים של כל השכונה!
אומר הכתוב וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן – אלה המצוות שאדם דש בעקביו.
אומר האוהב ישראל מאפטא – זה מה שכתוב וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן... הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה – כשאנחנו נשמע לעתיד לבוא, מה הקב"ה משלם על צעד לכבודו – כשאדם צועד לבית הכנסת, כשאדם צועד לניחום אבלים, הוא קם מכיסאו ל'ברוך שאמר'...
אם הקב"ה משלם לעגלון מלך, על זה שהוא קם לכבודו של הקב"ה, נותן לו את שלמה שיש על כיסאו, אנחנו שמצווים ועושים, כמה הקב"ה ישלם לנו, על עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן!
באה התורה ואומרת - וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם... וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ וכו וכו'
אם נקיים את זה, נזכה בע"ה לכל הברכות האמורות בתורה ולבנין בית הבחירה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.