בס"ד
פרשת לך-לך – הרב ברוך רוזנבלום שנת תש"ע.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת לך-לך.
פותחת התורה - {א} וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: {ב} וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה...
אומר רש"י - לך לך. להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם.
ואעשך לגוי גדול. לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הזקק לשלש ברכות הללו שהבטיחו על הבנים, ועל הממון, ועל השם.
עד כאן דברי רש"י בפסוקים הראשונים.
המשנה באבות אומרת (ה, ג) עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.
המשנה לא אומרת מה היו הניסיונות. הברטנורה מביא עשרה ניסיונות... רבינו יונה מביא עשרה ניסיונות... רובם חופפים אחד לשני.. וגם הרמב"ן מביא עשרה ניסיונות.
הרמב"ם מונה את הניסיון הראשון, ב - לֶךְ לְךָ, בשונה מאחרים, שמונים את הניסיון הראשון ב – אור כשדים.
אברהם אבינו הושלך לאש באור כשדים, ע"י נמרוד.... והרמב"ם לא מונה את זה בתור ניסיון, אלא את לֶךְ לְךָ.
והאמת היא, שלרמב"ם יש מקור מדברי מדרש, שאומר, שניסיון ראשון ב - לֶךְ לְךָ, וניסיון אחרון ב- לֶךְ לְךָ.
ניסיון ראשון ב לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, וניסיון אחרון ב – (בראשית כב, ב)... וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה...
כל מי שקורא את זה, שואל את עצמו - לֶךְ לְךָ זה ניסיון?!
לכאורה, אין בזה שום ניסיון. אני אומר 'לכאורה'. למה?
הקב"ה אומר לאברהם אבינו, ללכת מארצו ממולדתו ומבית אביו... אבל מה הוא מבטיח לו, תמורת זה?
'וכאן אי אתה זוכה לבנים'... שם תזכה לבנים, שם תזכה לממון, שם תזכה לפרסום...
לכאורה שאתה שומע את זה, אתה שואל את עצמך – מה הפרסום? מה מוכן אדם לעשות, כדי לזכות לפרי-בטן?
יגידו ליהודי שלא זכה להיפקד – תשמע, יש רופא בסן-דייגו בארה"ב, מומחה גדול, כדאי לך לנסוע לשם, אולי תיוושע... האם הוא לא ילך?!
בוודאי שכן. הוא יעשה כל השתדלות, כדי להיפקד.
אומר הקב"ה לאברהם אבינו 'וכאן אי אתה זוכה לבנים', אבל שם תזכה לבנים... אז למה שלא ילך???
נכון... כאן אתה משאיר כל התלמידים שלך - וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן.... הוא מגיע למקום חדש, שלא מכירים אותו... והנה פתאום הוא גודל... כולם יודעים ממנו.. איזה ניסיון יש בזה???
לכאורה, הדבר הזה הוא פלא – מה הניסיון הגדול??
והרמב"ם מונה את הניסיון הזה, כניסיון ראשון, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה... ניסיון אחרון, ואומר המדרש,ואיני יודע, איזה מהם גדול יותר".
המדרש אומר, שהוא לא יודע איזה לֶךְ לְךָ גדול יותר – הניסיון הראשון, או הניסיון האחרון.
התשובה כתובה בפסוק ד' - וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'... זו התשובה.
הניסיון היה ניסיון, שהקב"ה רצה לבדוק, למה אברהם אבינו ילך – האם אברהם אבינו ילך, כי הוא הבטיח לו ילדים? האם הוא ילך, כי הוא הבטיח לו ממון? האם הוא ילך, כי הוא הבטיח לו כבוד? או שהוא ילך, כי ה' ציוה אותו?
אומרת התורה - וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'... אברהם אבינו לא הלך בגלל הבטחת הבנים... אברהם אבינו לא הלך בגלל הבטחת הממון, והוא לא הלך בגלל הבטחת הכבוד...
אברהם אבינו הלך, כי הקב"ה ציוה אותו ללכת. זאת היתה הסיבה שהוא הלך.
זכה אברהם אבינו, שהקב"ה מעיד עליו, אנחנו אומרים את זה בכל יום תמיד ב- ויברך דוד - אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם... וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ...
אומר ר' אליהו לופיאן – לא כתוב וּמָצָאתָ אֶת שכלו נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ... אלא וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ...
הקב"ה, שהוא רואה ללבב... אדם יראה לעינים וה יראה ללבב...
הקב"ה, שבחר את אברהם אבינו, בגלל לבבו, הבטיח לו שהוא יזכה לבנים, יזכה לכבוד, ויזכה לממון, אבל הקב"ה מעיד עליו - וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'... הוא הלך בגלל שהקב"ה אמר לו ללכת. הלב שלו הוא לב נקי.
זוהי ההקדמה לפרשה שלנו, ופתחנו בניסיון הראשון, ניסיון לֶךְ לְךָ, אבל הרמב"ם מונה עשרה ניסיונות
ונמנה את הניסיונות האלה, כי נזדקק להגיע לניסיון החמישי, עליו אנחנו רוצים לדבר בהמשך...
בפרשת השבוע, יש לנו שש מתוך עשרת הניסיונות, ובפרשת שבוע הבא, פרשת וירא, ישנם ארבעה ניסיונות.
אומר הרמב"ם – ניסיון ראשון - לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ. ניסיון שני – הרעב אשר היה בארץ כנען. הניסיון השלישי – המצרים לקחו את שרה אשתו. הניסיון הרביעי – המלחמה בארבעת המלכים. הניסיון החמישי – לקיחת הגר לאישה, הניסיון השישי – ברית המילה.
בפרשת שבוע הבא, ישנם ארבעה ניסיונות נוספים – ניסיון שביעי, שמלך גרר לקח את אשתו. ניסיון שמיני – גירוש הגר. ניסיון תשיעי – הרחקת בנו ישמעאל, והניסיון העשירי – עקידת יצחק.
אלו עשרת הניסיונות שמונה הרמב"ם, בביאור עשרת הניסיונות.
אנחנו רוצים בע"ה, לעמוד היום בשיעור, על שתי דמויות שמופיעות כאן בפרשה, להרחיב בהם מעט, ולעשות 'מצא את ההבדלים', ולהגיע למסקנה מאוד מעניינית.
בפרשה שלנו, ישנם שני אנשים, שהם קרובי משפחה, ושניהם נמצאים בביתו של אברהם אבינו:
הראשון שבהם, הוא אליעזר עבד אברהם.
אליעזר עבד אברהם, מופיע לראשונה כאן בפרשה, לאחר שאברהם שומע מפיו של 'הפליט' – (יד, יג) וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם.
מיהו הפליט?
אומר רש"י - ויבא הפליט. לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה, והוא שכתוב (דברים ג יא) כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו את הרפאים בעשתרות קרנים, תנחומא (חוקת כה). ומדרש בראשית רבה (מב ח) זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו מיתר הרפאים שנאמר (ו ד) הנפלים היו בארץ וגו' ומתכון שיהרג אברהם וישא את שרה.
{יד} וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן.
אברהם אבינו שומע שאחיו נשבה, והוא הבטיח לאחיו, הכוונה ללוט, שמתי שהוא יצטרך אותו, הוא יבוא לעזרתו – (יג, ט) אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה... הוא גם לקח את לוט איתו, כבר דיברנו על זה בשנים עברו, למי שזוכר, כל הנושא של לוט – לוט הוא זה, שדרכו צריך להיוולד מלך המשיח.
לוט הוא זה, שדרכו צריך לבוא מואב לעולם.
נאמר בפסוק (תהילים פט) מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי....
שואלים חז"ל – והיכן מצאתיו?
ועונים – בסדום.
הקב"ה מזמן יין למערה, כדי להביא לעולם את מואב, ולכן אברהם אבינו מגן כל-כך הרבה על לוט, כי כל תפקידו, שכל מלכות בית-דוד תצא מלוט.
כשהוא שומע שלוט נילקח בשבי, יוצא אברהם להציל אותו...
כתוב בפסוק {יד} וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן.
כתוב בגמרא (מסכת נדרים לב), רש"י מביא את הדברים, שלא היו 318 איש, אלא היה בסכ"ה איש אחד.
אומרים חז"ל (בראשית רבה, פרשה מג) - אֱלִיעֶזֶר לְבַדּוֹ הָיָה, מִנְיַן אֱלִיעֶזֶר שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת.
מי שקורא את זה, מיד שואל את עצמו שאלה – בפסוק כתוב וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו. אם אתה אומר שזה היה רק אליעזר, אז היה צריך לומר וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכו!
אומר המדרש (תנחומא, לך-לך, אות יג) - וַיָּרֶק, מְלַמֵּד שֶׁהוֹרִיקָן בִּדְבָרָיו. אָמַר לָהֶן, מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא (דברים כ, ח) מִן הָעֲוֹנוֹת, וְרַךְ הַלֵּבָב (דברים כ, ח). מִן מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשָׂה, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס וְגוֹ' (דברים כ, ח). כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם כָּךְ, הֵרִיקָן אֶחָד אֶחָד רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר עִמּוֹ אֶלָּא אֱלִיעֶזֶר.
כולם באו... עמד אברהם אבינו ואמר – רבותי, מי שיש לו עבירה שילך הביתה, הוא לא חוזר!
כולם הלכו ולא חזרו... נישאר רק אליעזר עבד אברהם.
כעין זה, מופיע במדרש תורה שלמה - וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו, אין וירק, אלא שהוריקן בדברים, שנאמר מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא. כך עשה אברהם, אמר להם למלחמה אנו יוצאים, מי שיש בידו עבירות ולא ירא ממעשיו, אל יצא עמנו. וכששמעו כך, כל מי שהיה יודע בליבו שחטא, היה מתיירא ולא היה יוצא, וחזרו בהם, ולא נישאר עמו, אלא אליעזר בלבד. באותה שעה אמר הקב"ה – הניחו מעמך הכל ולא נישאר איתך רק אליעזר? חייך, שאני נותן בו כוח של 318.
מי היה אליעזר עבד אברהם?
על כך רבות הדעות בחז"ל :
בפרקי דרבי אליעזר (פרק טו) כתוב כך – כיון שיצא מאור כשדים, עמדו כל גדולי הדור, ונתנו לו מתנות.
היחיד שלא הביא לו מתנה, זה היה נמרוד...
למה הוא לא הביא לו מתנה?
כי הוא היה בטוח, שאברהם יישרף.
ממשיך המדרש ואומר – עמד וכתב לו את עבדו אליעזר. וכשגמל חסד עם יצחק בנו [כשהלך ומצא שידוך ליצחק], הוציאו אברהם לחירות, ונתן לו הקב"ה שכרו בעולם הזה, בשביל שלא יהיה שכר לרשעים בעולם הבא, והקימו למלך, והוא עוג מלך הבשן.
עד כאן, דברי הפרקי דרבי אליעזר.
לכאורה זה פלא עצום, אבל זה מה שכתוב בפרקי דרבי אליעזר.
במסכת סופרים (כא, משנה ט) כתוב – עוג מלך הבשן, הוא אליעזר, ומי נתנו לאברהם? נמרוד.
התרגום יונתן בן-עוזיאל כותב (יד, יד) - וְכַד שְׁמַע אַבְרָם אֲרוּם אִשְׁתְּבִי אָחוּי וְזַיַין יַת עוּלֵימוֹי דְחָנִיךְ לִקְרָבָא מַרְבְּיָינֵי בֵּיתֵיהּ וְלָא צְבוּ לִמְהַלְכָה עִימֵיהּ וּבָחַר מִנְהוֹן יַת אֱלִיעֶזֶר בַּר נִמְרוֹד דַהֲוָה מְתִיל בִּגְבוּרְתֵּיהּ כְּכֻלְהוֹן תְּלַת מְאָה וְתַמְנֵסַר וּרְדַף עַד דָן. כאן זה כבר לא עבדו, אלא הוא נתן לאברהם אבינו את הבן שלו!
ילקוט שמעוני (אות קט) – אליעזר, בנו של נמרוד היה.
שואל הרד"ל (ר' דוד לוריא) על הפרקי דרבי אליעזר – איך אתה יכל להגיד, שאליעזר הוא עוג מלך הבשן? והוא הרי נהרג ע"י משה רבינו, והרי אותו עוג, נפלט מהמבול?
* לשון הפרקי דרבי אליעזר – עוג מלך הבשן ישב על עץ אחד, מסולמות התיבה, ונשבע לנח ולבניו, שיהיה להם עבד עולם.
שאלה נוספת, מובאת במדרש (בראשית רבה, פרשה נג) - וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל (בראשית כא, ח)... אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן מִשְׁתֶּה גָּדוֹל, מִשְׁתֵּה גְּדוֹלִים, עוֹג וְכָל גְּדוֹלִים עִמּוֹ הָיוּ שָׁם, אָמְרוּ לְעוֹג לֹא הָיִיתָ אוֹמֵר אַבְרָהָם פִּרְדָּה עֲקָרָה וְאֵינוֹ מוֹלִיד, אָמַר לָהֶם עַכְשָׁו מַתָּנָתוֹ מַה הִיא לֹא שְׁפוּפָה, אִין יָהֵיב אֲנָא אֶצְבְּעִי עֲלֵיהּ אֲנָא פָּחֵשׁ לֵיהּ אם אני שם עליו את האצבע שלי, אני מוחץ אותו אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אַתָּה מְבַזֶּה עַל מַתָּנָתוֹ חַיֶּיךָ, שֶׁאַתְּ רוֹאֶה אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת יוֹצְאִים מִבְּנֵי בָנָיו, וְאֵין סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ לִפֹּל אֶלָּא בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, לד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי וגו'...
יוצא עפ"י זה, שעוג מלך הבשן היה בסעודה של אברהם אבינו, הוא כבר היה אז, עוג מלך הבשן.
איך אתה אומר שהוא היה אליעזר עבד אברהם, ושהוא סיים את תפקידו, הוא נהיה עוג מלך הבשן?
כותב הרד"ל תשובה מאוד פשוטה, שעונה לנו על כל השאלות בבת אחת. הוא מביא בשם הדעת זקנים מבעלי התוספות, שכמו שמצאת אצל פרעה, שכל המלכים במצרים, נקראו בשם פרעה, אותו דבר היה בבשן. כל מלך שהיה בבשן, היו קוראים לו 'עוג'.
אז אם ככה, אין בכלל שאלה...
העוג הראשון שהיה בבשן, הוא זה שנדבק לתיבה של נח.
יכל להיות שהיה עוג נוסף, שהיה אצל אברהם אבינו, והוא היה רשע, והוא באמת זה שמשה רבינו, לאחר מכן הרג אותו.
והיה עוג מלך הבשן אחד, שהיה צדיק, וזה אליעזר עבד אברהם.
כך אומר הרד"ל, לישב את הדברים.
רבותי, אנחנו רוצים לעסוק קצת בדמותו של אליעזר, ולהגיע לאיזה שהוא יסוד:
בחז"ל, על פסוק שמופיע בברית בין הבתרים, בשעה שאברהם אבינו שואל את הקב"ה (בראשית טו, ב) ה' אלהים מַה-תִּתֶּן-לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר.
אומר רש"י - דמשק. לפי התרגום מדמשק היה, ולפי מדרש אגדה שרדף המלכים עד דמשק. ובתלמוד דרשו נוטריקון דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים.
אומרת הגמרא (מסכת יומא כח, ב) - דא''ר חמא בר' חנינא מימיהן של אבותינו » לא פרשה ישיבה מהם היו במצרים ישיבה עמהם שנאמר {שמות ג-טז} לך ואספת את זקני ישראל היו במדבר ישיבה עמהם שנאמר {במדבר יא-טז} אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר {בראשית כד-א} ואברהם זקן בא בימים יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר {בראשית כז-א} ויהי כי זקן יצחק יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר {בראשית מח-י} ועיני ישראל כבדו מזוקן אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה שנאמר {בראשית כד-ב} ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו אר''א שמושל בתורת רבו {בראשית טו-ב} הוא דמשק אליעזר א''ר אלעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים.
רבותי, התלמיד מספר אחד של אברהם אבינו, היה אליעזר!
אם רצית לדעת דבר שאברהם אבינו לימד, מה המקור?
המקור הוא – אליעזר עבד אברהם.
חז"ל אומרים על הפסוק (בראשית כד, ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ... – שהיה שליט ביצרו, כמותו.
אליעזר עבד אברהם שלט ביצרים שלו, כמו שאברהם אבינו שלט ביצרים שלו.
שואלים המפרשים במדרש – איך אתה יכל להגיד דבר כזה?
אומרים חז"ל - למה התורה אומרת הַמֹּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ? תאמר הַמֹּשֵׁל באֲשֶׁר-לוֹ!
אומרים חז"ל – קודם כתוב (כד, א) וה' ברך את אברהם בכל – שהשליטו ביצרו.
אם אתה אומר בְּכָל, פירוש הדבר, שהשליטו ביצרו, אז אם כתוב אצל אליעזר עבד אברהם הַמֹּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ... מלמד, ש בְּכָל, הכוונה ליצר הרע. פירוש הדבר, שאליעזר שלט ביצרו, בדיוק כמו שאברהם שלט ביצרו.
אומר הנציב במקום – שלא תחשוב שאותם יצרים, שהיה לאברהם, היה לאליעזר. רק ברמה של אליעזר, בתאוות שלו, הוא משל ביצרו, בדיוק כמו שאברהם אבינו שלט בגבהים שלו. כל אחד לפי דרגתו.
רבותי, חז"ל אומרים במדרש (בראשית רבה, פרשה נט) - וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ (בראשית כד, ב), שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לוֹ.
למה הכוונה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לוֹ?
אתה לוקח בן-אדם, ומפרק אותו לחתיכות – האף דומה לאבא, הסנטר לסבתא, העיניים לאמא...
כשחז"ל אומרים זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ, הכוונה לפנימיות שלו, כך כותב ר' חיים פרידלנדר. הפנים, הוא כותב, יוצא החוצה דרך הפנים.
כשבן-אדם שמח אתה רואה את זה בפנים, וכשהוא עצוב, אתה רואה את זה בפנים, וגם שהוא על הפנים, אתה רואה את זה בפנים J
את הכל אתה רואה בפנים של הבן-אדם. למה?
כי הפנים מסגירות את הפנים. מה שנעשה בפנים של האדם, יוצא דרך הפנים.
אם חז"ל אומרים שאליעזר זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לאברהם אבינו, פירוש הדבר – שְפְנִים של אליעזר, היה מעין הפְנִים, של אברהם אבינו.
בואו ונראה, עד כמה אליעזר היה דולה ומשקה, ועד כמה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ היה דומה:
ישנו רעיון נפלא, שמופיע בספר באר יוסף, בפרשת חיי שרה.
כתוב בפרשת חיי שרה (כד, ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּֽה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵֽאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹֽא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַֽכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּֽוֹ
שואל הבאר יוסף שאלה עצומה – למה הוא צריך להדגיש לו לא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַֽכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּֽוֹ?
אומר הבאר יוסף – תסתכל מה אומר יצחק אבינו ליעקב אבינו, שהוא שולח אותו למצוא שידוך בחרן (כח, א) וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹֽא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָֽעַן, אז למה אברהם לא יכל להגיד אותו דבר? למה היה צריך לפרט מִבְּנוֹת הַֽכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּֽוֹ?
תשמעו איזה רעיון נפלא אומר הבאר יוסף:
אברהם אבינו ידע, את מה שמתחולל בליבו של אליעזר.
כתוב בחז"ל, שלאליעזר היתה בת, והוא מאוד רצה, שהבת שלו תינשא ליצחק אבינו...
הוא חשב שהשידוך הוא מתאים – הוא גם דולה ומשקה, הוא ממלא מקום של אברהם אבינו, הוא עבד מסור – 70 שנה הוא משרת אותו – שנולד יצחק, עד מצאו לו שידוך, זה 40 שנה... מלחמת ארבעת המלכים היתה 30 שנה לפני שנולד יצחק, אז ממילא יוצא, שהוא 70 שנה משרת את אברהם.
אליעזר היה בטוח, שהוא השידוך הכי טוב, לאברהם אבינו. הוא חושב לקחת את יצחק אבינו לחתן....
אמר לו אברהם – אין על מה לדבר – אתה ארור ובני ברוך, ואין ארור מידבק בברוך.
מה רע בבת שלו?
אומרים חז"ל – הכנענים, יש להם מידות מושחתות (עיין כלי יקר, פרשת חיי שרה), כך אומרת הגמרא– שלושה שותפים באדם, אביו ואמו והקב"ה. אביו ואמו נותנים את החומר והקב"ה נותן את הרוח.
אומר הכלי יקר – מידות מושחתות עוברות בתורשה, זה עובר הלאה מדור לדור, והיות וזה עובר מדור לדור, אמר אברהם – אני לא מוכן לקחת מבנות הכנעני, כי המידות שלהם מושחתות...
אהה, תבוא לבית של לבן, שם כולם עובדי עבודה זרה???
(בראשית כד, לא) וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּֽים.
אומר רש"י - פניתי הבית. מעבודה זרה.
תסתכלו מה שרש"י פירש, על הפסוק (בראשית כו, לה) וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָֽה... שואלים למה רבקה מופיעה שניה בפסוק?
אומר רש"י - ליצחק ולרבקה. שהיו עובדות עבודה זרה.
בבית שלה היו עובדים עבודה זרה, אז היא היתה כבר רגילה לריח הזה.
אז נשאלת השאלה – למה אתה מעדיף עבודה זרה, מאשר מושחתים במידות?
אברהם אבינו יודע על עצמו, שאני באתי מבית של עובדי עבודה זרה. עובדי עבודה זרה, זה עבודה של שכל.
אם בן-אדם יש לו בעיה בהגיון, אז את השכל שלו אפשר לשנות. מידות לא ניתנות לשינוי.
אומר אברהם אבינו "אני לא מוכן לקחת בשום פנים ואופן, אישה מבנות הכנעני".
אם אני אקח אישה, שבאה מבית של עובדי עבודה זרה, אני ישנה את דעתה, אבל מידות מושחתות, אני לא מוכן בשום פנים ואופן.
אומר הבאר יוסף – עכשיו תבין טוב מאוד. אברהם אבינו יודע מה מתחולל בליבו של אליעזר. הוא יודע שהוא רוצה לקחת את בנו לבתו. מזהיר אותו אברהם אבינו לֹֽא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַֽכְּנַעֲנִי...
מי זה הַֽכְּנַעֲנִי, בה"א הידיעה?
אליעזר עבד אברהם, הוא הַֽכְּנַעֲנִי.
"אני מזהיר אותך, שלא יעלה בדעתך, לקחת את בתך לבני מִבְּנוֹת הַֽכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּֽוֹ.... זִיו אִיקוֹנִין שלי נמצא בו...
חושב אליעזר, היות וזיו האיקונין שלי נמצא בו, הוא יכל להתחתן איתי...
מזהיר אותו אברהם אבינו - לא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַֽכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּֽוֹ.
אומר הבאר יוסף – מזהיר אותו אברהם אבינו, שלא יעז לקחת, למרות שמדובר כאן, באליעזר, שזיו איקונין שלו נמצא בו, למרות שאין כמותו.... אני מזהיר אותך, שלא תיקח אישה כזאת לבני!
רבותי, אליעזר עבד אברהם, מושל ביצרו כמותו, זיו איקונין שלו כמותו, דולה ומשקה מתורת רבו והוא אחד מתשעת האנשים שעלו חיים לגן-עדן.
מופיע בדרך ארץ זוטא, סוף פרק א', מונה המשנה, את אותם תשעה שעלו לגן-עדן – חנוך בן ירד ואליהו ומשיח ואליעזר עבד אברהם, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו של ר' יהודה הנשיא ובתיה בת פרעה וסרח בת אשר, ויש אומרים אף ר' יהושע בן לוי...
כתוב שהם עלו חיים לגן-עדן, מה פירוש הדבר?
אלו אנשים שגופם הזדכך בצורה כזאת, שהם הפכו להיות יחידה של נשמה.
בגן-עדן לא מסתובבים גופים.
כשמשה רבינו עולה למרום, שואלים המלאכים – מה לילוד אישה ביננו – מה מחפש פה בעל גוף?
למה הם לא שואלים את חנוך? למה הם לא שואלים על אליעזר?
התשובה פשוטה - ילוד אישה יכל להסתובב, רק צריך שיהיה מבוטל חומר.
אליעזר עבד אברהם, הגיע לדרגת זיכוך כזאת, שהוא יכל להסתובב בגן-עדן חיי!
חז"ל מספרים לנו, שבשעה שהגיע אליעזר עבד אברהם, לביתו של בתואל ולבן, הוא מגיע לחרן... בלבו תמיד הרצון, שבתו תתחתן עם יצחק אבינו.
אברהם אבינו אומר לו קודם לכן – אתה ארור ובני ברוך, ואין ארור מידבק בברוך...
אני לא יכל להגיד לכם, מה ההרגשה שהרגיש אליעזר, בזמן שהוא שמע את המשפט הזה.... אבל תחשבו אתם, מה ההרגשה, שבן-אדם שאתה משרת אותו בנאמנות שבעים שנה, ואתה דולה ומשקה מתורתו, תחשבו רק מה המחשבה שעוברת לך בראש, להשיא את הבת שלך לבן שלו... והוא אומר לך – אדוני, תרד מזה מהר!
הוא לא אומר לו – תשמע, הם לא מתאימים... גבוה/נמוך... כספים... שום דבר! ישר בפנים – אתה ארור ואני ברוך!
אני לא יכל להגיד לכם מה אליעזר הרגיש באותו רגע, כי חז"ל לא אומרים, אבל דבר אחד כן כתוב, שאברהם אבינו שולח אותו, למצוא שידוך ליצחק אבינו.
תגידו, אתם הייתם סומכים על בן-אדם, שרוצה להשיא את בתו, עם בנו של אברהם אבינו?
הוא אומר לו – תשמע, איתך אני לא עושה שידוכים, אבל אתה יודע מה, לך תמצא לי שידוך.
אתה יכל לסמוך על אדם כזה שימצא לך שידוך?
אברהם משביע אותו, והוא יוצא לדרך... קפצה לו הדרך והוא מגיע...
כתוב בפסוק (כד, יב) וַיֹּאמַר | ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה-חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָֽם
וַיֹּאמַר, זה אחד מארבע מקומות, שיש בהם טעם שלשלת.
בכל התורה כולה, ישנם ארבע מקומות עם שלשלת. בשביל מה יש שלשלת?
כאשר רוצים להגיד, שהדבר הזה נעשה כמה וכמה פעמים, וחזר על עצמו, אז כתוב שלשלת.
אם כתוב לך וַיְמָאֵן | אצל יוסף, זה לא קרה רק פעם אחת, אלא חזר ומיאן פעם אחר פעם.
אם כתוב וַֽיִּתְמַהְמָהּ |, פירוש הדבר, שלא רק פעם אחת אמרו ללוט המלאכים לבוא, אלא אמרו לו פעם אחת בֹא ואמר רגע, אמרו לו בֹא ואמר רגע...
אם כתוב אצל אליעזר עבד אברהם וַיֹּאמַר |, פירוש הדבר שהוא לא התפלל פעם אחת, אלא הוא חזר והתפלל פעם אחר פעם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם...
יכל אליעזר עבד אברהם למשוך זמן, לא לבוא היום, לדחות את זה למחר...
אם אברהם אבינו אמר לו – אתה ארור ובני ברוך, ואין ארור מידבק בברוך, עוזב אליעזר את כל הרצונות שלו, מתבטל לגמרי ועושה מה שאברהם אומר לו.
שעשה את הדבר הזה, מאותו רגע, הפך אליעזר מארור לברוך!
אומר לו לבן (כד, לא) בּוֹא בְּרוּךְ ה'...
באותו רגע שהוא הוכיח, שהוא מנותק מהנגיעות האישיות שלו, והוא הפך להיות בן אדם שעושה בדיוק מה שהאדון אומר לו, כאן הוא הפך להיות ברוך ה'.
אומרים המפרשים – בֹא וראה, בכל פרשת חיי שרה, מופיע אליעזר עבד אברהם פעם אחת בשמו, ומשם ואילך אין את שמו, מופיע בשם 'איש'...'עבד'... למה?
אומרים המפרשים – אמר אליעזר, אם שמי מוזכר, יש כאן רצון שלי, אם שמי לא מוזכר שם, אין לי יותר רצון. בטלתי את רצוני בפני אברהם. אין לי יותר רצונות. הצליח אליעזר לבטל את כל רצונותיו, בפני אדונו.
אומר האור גדליה, בפרשת חיי שרה – כתוב (יהושע א, א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה'...
כותב הרד"ק – מזה עבד? כוונתו רק לשם ה', ואף בעסקו בעניינים הגשמיים, בהכל הוא מכוון לתועלת רבו, ומעלת אליעזר הוא, שהיה עבד נאמן, שהיה מיחס את הכל לרבו.
אומרים המפרשים – לכן הדגש אצל אליעזר הוא 'דולה ומשקה מתורת רבו'.
'דולה ומשקה' זה בדיוק עבד - הוא לוקח מה שהוא קיבל בדלי ואמר, שום דבר הוא לא הוסיף מעצמו.
ידועה האמרה הידועה, שאמר החתם סופר לתלמידיו – אני מרשה לכם לקחת את כל האמרות שאני אומר, ולהגיד את זה בשמכם. רק אני מתחנן אליכם, דברים שאתם חידשתם, אל תגידו בשמי.
אליעזר עבד אברהם, היה דולה ומשקה מתורת רבו, שום דבר לא משלו! כל מה שקיבל מרבו, הוא העביר הלאה.
עד כאן החלק הראשון – אליעזר עבד אברהם.
רבותי, אנחנו רוצים להעתיק את השיעור – השפחה בבית אברהם:
אומרת התורה (טז, א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָֽר.
מי זאת השפחה הזאת, שקוראים לה הגר?
אומר רש"י - שפחה מצרית. בת פרעה היתה, כשראה נסים שנעשו לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר.
בפרקי דרבי אליעזר כתוב (פרק כו) – ר' יהושע בן קרחה אומר – מאהבתו אותה פרעה, כתב לה בשטר כתובתה כל ממונו, בין כסף, בין זהב, בין עבדים, בין קרקעות, וכתב לה את ארץ גֹושן לאחוזה, לפיכך ישבו ישראל בארץ גושן, שהיא של שרה אמנו, וכתב לה את הגר בתו, מפילגשו לשפחה, ומנין שהיתה הגר המצרית שפחה? שנאמר (טז, א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָֽר.
עד כאן דברי חז"ל... מכאן אנחנו לומדים שהגר היתה בתו של פרעה. מי היה פרעה?
כתוב בתרגום יונתן בן-עוזיאל, שפרעה היה בנו של נמרוד.
אם הוא היה בנו של נמרוד, יוצא, שהגר היא נכדה של נמרוד ואליעזר הוא בנו של נמרוד, אז גם הבן של נמרוד בבית אברהם, וגם הנכדה שלו.
אנחנו רוצים לעמוד קצת, על גדולתה של הגר.
אני רוצה להביא ראיה, למרות שהיא לא מוכחת, כי חז"ל לא אומרים את זה, אבל אני רוצה ללמוד ממה שכתוב בחז"ל.
אומר המדרש רבה (במדבר רבה, פרשה י, אות ה'. אסתר רבה, פרק ו ) - הָרְשָׁעִים קוֹדְמִים לִשְׁמָם (שמואל א כה, כה): נָבָל שְׁמוֹ, (שמואל א יז, ד): גָּלְיָת שְׁמוֹ, (שמואל ב כ, כא): שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ. אֲבָל הַצַּדִּיקִים שְׁמָן קוֹדְמָם (שמואל א א, א): וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה, (שמואל א יז, יב): וּשְׁמוֹ יִשַּׁי, (רות ב, א): וּשְׁמוֹ בֹּעַז, (אסתר ב, ה): וּשְׁמוֹ מָרְדְּכַי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ.
אם זה ככה, נוכל להביא ראיה, למרות שחז"ל לא מונים את זה, אבל בואו תראו איך הפסוק פותח:
(טז, א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָֽר.
אז אם אתה אומר, שאם כתוב קודם התואר ואחרי זה השם, זה סימן שהוא צדיק, אז אם התורה כותבת וּשְׁמָהּ הָגָֽר ולא כותב והגר שמה, סימן שהיא היתה צדיקה.
חז"ל לא מביאים את זה, אב לכאורה, יש לנו כאן ראיה, מי היתה הגר.
חז"ל במדרש (בראשית רבה, פרשה מה, ז) אומרים - (בראשית טז, י): וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה וגו'. כַּמָּה מַלְאָכִים נִזְדַּוְּגוּ לָהּ, רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר חֲמִשָּׁה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֲמִירָה, מַלְאָךְ. רַבָּנָן אָמְרֵי אַרְבָּעָה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מַלְאָךְ.
אָמַר רַבִּי חִיָּא בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה בֵּין רִאשׁוֹנִים לְאַחֲרוֹנִים, מָנוֹחַ אָמַר לְאִשְׁתּוֹ (שופטים יג, כב): מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ, וְהָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי רוֹאָה חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים בָּזֶה אַחַר זֶה וְלֹא נִתְיָרְאָה מֵהֶם.
אָמַר רַבִּי חִיָּא צִפָּרְנָן שֶׁל אָבוֹת הגר וְלֹא כְרֵסָן שֶׁל בָּנִים מנוח.
מנוח רואה מלאך, רועד מפחד, והגר רואה שלושה/ארבעה/חמישה מלאכים, היא לא מפחדת בכלל.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק (משלי לא, כז): צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ, בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ צוֹפִים הָיוּ, וְהָיְתָה רְגִילָה לִרְאוֹת בָּהֶם היא היתה רגילה, שבאים מלאכים לאברהם אבינו ולכן לא נבהלה מזה.
אומרת הגמרא (מסכת מעילה יז, ב) – רשב"י הלך לשנות גזירת המלכות, וביקש מהקב"ה שיעזור לו. מה מגיע לו לעזרה??
מגיע לו שד, שקוראים לו 'בן תמליון'.
בכה ר' שמעון ואמר מה שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים ואני לא פעם אחת...
אין לנו מושג, מי היתה הגר, ומה הגדולה שלה, דבר אחד אנחנו יודעים – מכל התלמידות של שרה אמנו, לא מצאה שרה לחתן עם אברהם, אלא רק את הגר!
מכאן אתה למד מי היתה הגר...
וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ הם חיכו 10 שנים (כך אומרת הגמרא יבמות).... וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה...
מה פירוש הדבר אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה?
אומר רש"י - אולי אבנה ממנה. למד על מי שאין לו בנים שאינו בנוי אלא הרוס.
אם יהיה לה ילד, איפה הבנין שלה? מה פירוש הדבר אִבָּנֶה מִמֶּנָּה?
כדי להבין מה הבנין, אנחנו צריכים להסתכל בפסוקים בפרשת ויצא.
בפרשת ויצא, רחל אמנו רואה שהיא לא יולדת, אז מה היא עושה?
היא פונה אל יעקב אבינו ואומרת - (ל, ג) וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל-בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי מִמֶּֽנָּה
מה פירוש הדבר וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי מִמֶּֽנָּה?
פירוש הדבר, שהילד שנולד, נזקף לזכותה של רחל אמנו.
הראיה – בשעה שנולד הבן נאמר {ה} וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּֽן: {ו} וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן-לִי בֵּן עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּֽן... נולד הילד הבא, היא קוראת לו נפתלי, שנאמר וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִֽי.
כשלאה נותנת את זילפה, היא גם נותנת שם וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גָּֽד. לאחר מכן הרתה פעם נוספת, וקוראת לו אשר, שנאמר וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אָשֵֽׁר.
למה הם קוראות את השמות? למה שהאמא לא תקרא את השם?
התשובה היא - וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי מִמֶּֽנָּה – ברגע שנולד הבן הזה, זה שלי! של מי שנתן את השפחה, ואם אני נתתי את השפחה, אז הילד הזה נזקף לזכותי, אז אני נותנת לו שם, כי הוא שלי.ץ
באותו רגע שזילפה הרתה, ובלהה הרתה, הילדים האלה נזקפים לזכותם של רחל ולאה, ונכנסים למנין השבטים. הם הופכים להיות חלק מ -12 השבטים.
את כל זה הקדמתי, לקראת מה שאנחנו נקרא עכשיו:
כתוב בתורה, ששרה אמנו, השיאה את אברהם עם הגר...
כתוב בחז"ל, שאברהם אבינו לא רצה להתחתן איתה, והיא גם לא רצתה להתחתן איתו.
כתוב וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ...
אומרים חז"ל – מה זה וַתִּקַּח? איך אפשר לקחת אישה? חפץ אפשר לקחת... אלא וַתִּקַּח, מלשון פיתוי, היא פיתתה אותה בדברים.... לקחתה בדברים אשריך שזכית לדבק בגוף קדוש כזה (רש"י)..
כדאי לך להינשא לאברהם אבינו, כדאי לך להידבק בגוף קדוש כזה. כך אומרת לה שרה אמנו להגר.
אומר מדרש אגדה – הגר לא רצתה להינשא לאברהם, כי היה זקן. הוא היה בן 85 שנה.
חז"ל מביאים את אותו דבר, לגבי בועז – כאשר בועז לקח לאישה את רות, כתוב (רות ג, י) וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר.
אומר המדרש תנחומא ישן, פרשת בֹא - הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן וגו', כך היה בועז דורש, מה אוהבת אישה, בחור עני, מזקן עשיר. אני בן שמונים שנה, ובאת אצלי לקדש שם שמים, התחיל לברכה.
אומר המדרש (רות רבה, פרשה ו) - הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, הָאִשָּׁה אוֹהֶבֶת בָּחוּר מִסְכֵּן מִזָּקֵן עָשִׁיר.
הגר לא רוצה להינשא לאברהם אבינו... שרה משפיעה עליה – כדאי לך, תזכי להידבק בגוף קדוש כזה... והיא מתחתנת איתו.
חז"ל, כפי שהבאנו קודם, הרמב"ם כשהוא כותב, שאברהם אבינו נתנסה עשרה נסיונות, הוא כותב, שהניסיון החמישי היה – לוקחו את הגר לאישה, אחר שנואש מלהוליד את שרה.
הרמב"ם אומר כאן דבר נורא מענין. כביכל, אברהם אבינו נואש משרה, אבל זה לא מסתדר, כי אברהם אבינו לא רצה לעשות את זה.
מה שאברהם אבינו כן עשה את זה, זה רק לאחר ששרה ביקשה את זה, שנאמר וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָֽי.
אומרים חז"ל - לְקוֹל שָׂרָֽי – לקול רוח הקודש שבה. אברהם אבינו לא רצה להתחתן איתה.
השאלה שנשאלת היא – איזה ניסיון זה בשביל אברהם, להינשא לשרה?
אדרבא, אברהם אבינו, בשונה מיעקב, מה שרחל צריכה לשכנע את יעקב, שיקח את בלהה, זה בגלל שליעקב אבינו יש ילדים, אבל לרחל אין, אז היא צריכה לשכנע אותו "לך יש, לי אין, וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי מִמֶּֽנָּה...
אבל לאברהם אבינו, אין ילדים, הוא הולך ערירי, מה שלא יתחתן עם הגר?
אברהם אבינו לא רצה להינשא, אבל שרה אמנו מנסה לשכנע אותו בתחנונים (טז, ב)... הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָֽי.
אומרים חז"ל – אין 'נא', אלא לשון בקשה.
בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי – אני מתחננת אליך, תתחתן עם הגר... אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה.
אין ספק, שהניסיון הכי גדול, היה לשרה אמנו...
אומר שלמה המלך במשלי (ל, כא) תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת: {כב} תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם: {כג} תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ.
אומרים חז"ל – אלא להודיעך כוח אמנו שרה, שלא קינאה בשפחתה, אלא נתכונה לשם שמים.
למרות שהיא יודעת, שהיא לוקחת את השפחה שלה, והופכת אותה לגבירה... אומר לנו שלמה המלך - וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת.. דבר כזה, זה קשה מנשוא!
למה היא עושה את זה?
כי היא רוצה להיפקד! וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי מִמֶּֽנָּה.
אברהם אבינו עושה את זה, לא בגלל שהוא רוצה, הוא מקשיב לקול שרה – לקול רוח הקודש שבה.
אומרים חז"ל- אברהם אבינו היה טפל לשרה בנבואה. שרה היתה אחת משבע הנביאות שהיו להם לישראל (גמרא במסכת מגילה).
אומר המדרש רבה – שרה היתה האישה היחידה, שהקב"ה דיבר איתה.
מעולם לא דיבר הקב"ה עם אישה, אלא עם שרה!
כולם ירימו יד ויגידו – הוא דיבר עם חוה. הוא דיבר גם עם הגר.... הכל המדרש מזכיר ואומר, שהכל היה ע"י מלאך.
אומר המדרש (בראשית רבה, פרשה מח, אות כ) - וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא וגו' (בראשית יח, טו), רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר מֵעוֹלָם לֹא נִזְקַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָשִׂיחַ עִם אִשָּׁה אֶלָּא עִם אוֹתָהּ הַצַּדֶּקֶת, וְאַף הִיא עַל יְדֵי עִלָּה. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידֵי אָמַר כַּמָּה כִּרְכּוּרִים כִּרְכֵּר בִּשְׁבִיל לְהָשִׂיחַ עִמָּהּ, וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר וְהָכְתִיב (בראשית טז, יג): וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אִידֵי אָמַר עַל יְדֵי מַלְאָךְ. וְהָכְתִיב (בראשית כה, כג): וַיֹּאמֶר ה' לָהּ, רַבִּי לֵוִי אָמַר עַל יְדֵי מַלְאָךְ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא אָמַר עַל יְדֵי שֵׁם בֶּן נֹחַ. (בראשית יח, טז): וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם, מַתְלָא אָמַר, אֲכָלִית, אַשְׁקֵית, לַוֵּית, כָּךְ וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם.
אומרים המפרשים – אברהם אבינו לא מקבל 'מידע' להתחתן עם הגר. מי מקבל?
שרה!
אומרים חז"ל - לְקוֹל שָׂרָֽי – לקול רוח הקודש שבה.
שרה אומרת לאברהם – בציוויו של הקב"ה תתחתן איתה!
שואל אברהם – למה אני לא מקבל 'מידע'? למה זה צריך לעבור דרכך???
(קהלת ז, כט (לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים.
אברהם אבינו, שרה אומרת לו "כך שמעתי מהקב"ה"... הוא יודע שהיא גדולה- וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. מה שהיא אומרת, כך הוא עושה.
אם ככה, נוכל בע"ה להתקדם :
אומרת התורה (בראשית טז, ד) וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.
אומר רש"י - ותקל גברתה בעיניה. אמרה שרי זו אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאלו היא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מביאה ראשונה.
כתוב במדרש (בראשית רבה, פרשה מה, ד) - וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר (בראשית טז, ד), רַבִּי לֵוִי בַּר חַיָּתָא אָמַר מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה נִתְעַבְּרָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה, וְהָכְתִיב (בראשית יט, לו): וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא שָׁלְטוּ בְּעַצְמָן וְהוֹצִיאוּ עֶרְוָתָן וְנִתְעַבְּרוּ כְּמִבִּיאָה שְׁנִיָּה.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן פָּזִי הַקּוֹצִין הַלָּלוּ אֵינָן לֹא מִתְנַכְּשִׁין וְלֹא נִזְרָעִים מה אתה מתפלא שהיא מתעברת מיד?! גם קוצים גדלים מיד. קוצים לא צריכים להשקות אותם, לא צריכים לזרוע אותם, לא צריכים לנכש אותם מֵאֵילֵיהֶן הֵן יוֹצְאִים וּמִתַּמְּרִים וְעוֹלִים. הַחִטִּים הַלָּלוּ כַּמָּה צַעַר וְכַמָּה יְגִיעַ עַד שֶׁלֹא יַעֲלוּ. וְלָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת, רַבִּי לֵוִי מִשֵּׁם רַבִּי שִׁילָא דִּכְפַר תְּמַרְתָּא וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן וּמִתְאַוֶּה לְשִׂיחָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי, לָמָּה עִקַּרְתִּי אֶתְכֶם, בִּשְׁבִיל (שיר השירים ב, יד): הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ. רַבִּי עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן בַּר פַּפָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מִתְרַפְּקוֹת עַל בַּעֲלֵיהֶן בְּנוֹיָן. רַבִּי הוּנָא מִשֵּׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ רֹב הַשָּׁנִים בְּלֹא שִׁעְבּוּד. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אָמַר כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ בַּעֲלֵיהֶן מֵהֶן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת עֻבָּרִין הִיא מִתְכַּעֶרֶת וּמִתְעַזֶּבֶת, שֶׁכָּל תִּשְׁעִים שָׁנָה שֶׁלֹא יָלְדָה שָׂרָה הָיְתָה כְּכַלָּה בְּתוֹךְ חֻפָּתָהּ, וְהָיוּ מַטְרוֹנִיּוֹת בָּאוֹת לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל שָׂרָה וְהָיְתָה שָׂרָה אוֹמֶרֶת לָהֶם צְאוּ וְשַׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל עֲלוּבָה, וְהָיְתָה הָגָר אוֹמֶרֶת לָהֶם שָׂרַי גְבִרְתִּי אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאֵית צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת רְאוּ כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹא נִתְעַבְּרָה וַאֲנִי בְּלַיְלָה אֶחָד נִתְעַבַּרְתִּי, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת עִם דָּא אֲנָא מִסַּב וּמִתַּן, הַלְוַאי מִסַּב וּמִתַּן עִם מָרָהּ.
{ה} וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.
אומר רש"י - חמסי עליך. חמס העשוי לי, עליך אני מטילה הענש, כשהתפללת להקדוש ברוך הוא מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך. ועוד, דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק.
פסוק אחר כך כתוב - {ו} וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ.
אני לא רוצה להיכנס לרמב"ן שאמר, ששרה לא היתה בסדר שעינתה אותה, אין לנו את הזמן להיכנס לזה...
אני רוצה לומר קודם, מה שמובא בבאר יוסף, ומה שמובא בספרו של הרב שר זצ"ל.. כולם הולכים באותו קו, ובקו הזה בע"ה, אני רוצה ללכת:
לשרה אמנו לא היה אכפת, שהגר אומרת דבר כזה {אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאלו היא צדקת ואינה צדקת}... את רוצה לבזות אותי?! תבזי אותי... הביזיון שלי, לא מונח כאן על כף המאזנים...
כל מה שהיא אומרת לאברהם אבינו חֲמָסִי עָלֶיךָ, היא אומרת לו דבר אחד – תדע לך, שבעקבות הדברים האלה, אותם נשים שבאות ללמוד ממני תורה, עוזבות אותי.
אישה באה לשמוע שיעור, והיא שומעת מהגר, שנמצאת בחדר השני – האישה הזאת רק נראית צדיקה, היא לא צדיקה באמת...
מי יבוא ללמוד ממנה?! עוזבות את המקום, אחת אחת...
חֲמָסִי עָלֶיךָ, שאתה לא מוחה בפניה!
למה אתה לא מוחה בפניה?! כי היא אשתך! ואתה מכבדה כגופך! אתה לא רוצה להגיב, כי היא אשתך... גם אני לא רוצה להגיב, כי היא אשתך!
אומר לה אברהם אבינו - הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ את יכולה להגיד לה מה שאת רוצה!
אני לא לקחתי אותה כגבירה, היא מחזיקה עצמה כגבירה, היא לא, היא שפחה! את יכולה לעשות לה מה שאת רוצה! וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ...
מה העינוי הגדול שעשתה שרה?
בחז"ל כתוב, שהיא הכבידה עליה את העול... היא ביקשה ממנה לקחת כלים למרחץ...
כותב הבאר יוסף, אותו דבר כותב ר' אייזיק שר בספרו – היא אמרה לה, מהיום והלאה, את לא מוסרת שיעורים כאן במקום הזה!
כמו שאליעזר היה דולה ומשקה מתורת רבו, מלמד לאחרים, הייתה הגר, בבית שרה, דולה ומשקה מתורת שרה לאחרים.
כשהיא באה ואומרת - אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאלו היא צדקת ואינה צדקת... אמרה לה שרה – עד כאן! אני מבקשת ממך, לא למסור עוד שיעורים, כאן במקום הזה... וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ...
מה העינוי הגדול???
את יותר לא אומרת פה שיעורים!
בשביל בן-אדם שזכה להגיד שיעורים, להיחשב שתלמידה מספר אחת של שרה, מפסיקים לה את הפעילות, זה היה עינוי בשבילה!
כך מבארים רבותינו את היסוד וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ.
אם ככה, נוכל בע"ה להבין נדבך נוסף:
לאחר שבורחת הגר, מוצא אותה מלאך ואומר לה - אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת...
אומר לה מלאך ה' - שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ – התפקיד שלך, הוא להיות שפחה בבית שרה, זה התפקיד שלמענו נולדת, זה התפקיד שהקב"ה ייעד אותך אליו.
ממשיכה תורה ואומרת - {יא} וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ.
מדוע בישר לה המלאך, שהיא דוקא תקרא את השם?
כי אם היא היתה יולדת את בנה, בבית אברהם ושרה, מי היה קורא את השם?
שרה ואברהם, בדיוק כמו שרחל ולאה קראו את שמות הילדים, של בלהה וזילפה.
אומר לה המלאך – באותו רגע שברחת מבית אברהם ושרה.. ברחת מהגבירה שלך שרה, רק את יכולה לתת את השם.
אהה, אבל כתוב בפסוק {טו} וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל??
אז משמע שאברהם כן קרא. מה אומר רש"י?
אומר רש"י - ויקרא אברם שם וגו'. אף על פי שלא שמע אברם דברי המלאך שאמר (פסוק יא) וקראת שמו ישמעאל, שרתה רוח הקדש עליו וקראו ישמעאל.
מה זאת אומרת ששרתה עליו רוח הקודש?
אלא, שלא תחשוב הגר, שאברהם נתן את השם, אברהם לא נתן את השם, כי אם הוא היה נותן את השם, היה ניכנס ישמעאל למנין השבטים, בדיוק כמו שאשר ניכנס לשבטים ודן ניכנס לשבטים!
אילו היתה זוכה שרה, והגר היתה מכופפת את עצמה, היתה שרה נבנית ממנה, והילד שהיה נולד, היה הופך להיות, אחד מבניו של אברהם אבינו, כמו יצחק.
רבותי, אפשר להאריך בזה, אבל אני רוצה לסיים בדובדבן שבקצפת:
למה דובדבן שבקצפת?
אלא בגלל שרבותינו מגלים לנו סוד גדול, בכל הנושא הזה של הגר, ותראו את הענין הזה, של מצא את ההבדלים.
אליעזר עבד אברהם, התבטל בפני אברהם אבינו...
אומר לו אברהם – אתה ארור ואני ברוך, ויצחק ברוך, ואין ארור מדבק בברוך.
כל אחד מאיתנו, היה שם את המפתחות והולך "אדוני, אני לא מסתובב פה יותר"...
אם אני ארור, אז תן לי ללכת לדרכי...
אליעזר עבד אברהם, שליט ביצרו, דולה ומשקה מתורת רבו, הוא גומר את הכל, ואומר לו אברהם – אתה ארור!
הוא יוצא, ועושה את השליחות שלו, לחפש שידוך ליצחק... הוא מתחנן לקב"ה "ריבונו של עולם, תן לי את השידוך"
בּוֹא בְּרוּךְ ה' – התגברת על היצר הרע שלך, אתה אחד מתוך תשעה, שעולה לשמים בשלמותו.
הגר, נכדתו של נמרוד, באה לביתו של אברהם... (טז, ד) וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶֽיהָ – היא לא רוצה יותר גבירה על הראש.
מה הכוונה?
"אני לא שפחה, שפחה מתבטלת מפני הגבירה"... זילפה, התבטלה בפני לאה. בלהה, התבטלה בפני רחל.... היא לא היתה שפחה אמיתית.
ברגע שהיא הרתה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶֽיהָ. מה היא הפסידה?
אם היא היתה מתבטלת, בנה ישמעאל, היה הופך להיות אחד מהבנים של עם ישראל! היא לא זכתה... ישמעאל זכה להיות, הבן, שילווה אותנו, עד ביאת גואל צדק, כך כתוב בחז"ל...
אני רוצה ברשותכם, לקרוא דברי חז"ל בפנים:
אומר הפרקי דרבי אליעזר – והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו.
אומרים חז"ל – חשכה - זו מלכות יוון. גדולה - זו מלכות מדי ופרס. נופלת - זו מלכות בבל. עליו- אלו בני ישמעאל, שעליו בן-דוד יצמח.
ישמעאל,זו המלכות האחרונה שתלווה אותנו, עד ביאת גואל צדק.
ישמעאל, אומרים חז"ל, יעשה לנו כאלה צרות, עד שנצטרך לצעוק לקב"ה, עד שיענה לנו.
את הדברים האלה תמצאו בבעל הטורים, בפסוק האחרון של פרשת חיי שרה, שם מופיעים כל התולדות של ישמעאל:
וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל
אומר בעל הטורים - על פני כל אחיו נפל. וסמיך ליה ואלה תולדות יצחק לומר כשיפול ישמעאל באחרית הימים אזי יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק.
רבותי, כאן הגענו לדובדבן שבקצפת:
מצאתי מרגלית... אני לא יכל לשער את זה בכסף, כי לקחתי את זה לבורסה, ואמרו לי שאין אצלהם כאלה מרגליותJ
פשוט מצאתי מרגלית נפלאה, בספר הגלגולים של הרמ"ע מפאנו.
תשמעו סיפור, שבע"ה בסיפור, יש לנו את כל השיעור על רגל אחת:
מספר הרמ"ע מפאנו, שלהגר היה תפקיד, היא היתה צריכה להיות שפחת שרה.
אם היא היתה צריכה להיות שפחת שרה, היא היתה צריכה לכופף את עצמה, בפני שרה.
אם היא היתה מכופפת את עצמה בפני שרה, היא היתה יולדת בן שנקרא ישמעאל, או שם אחר, אבל מי שהיה נותן את השם, זה לא היה מלאך, מי היה נותן את השם???
שרה ואברהם.
אם שרה ואברהם היו נותנים את השם, הילד הזה היה הופך להיות חלק מעם ישראל.
הגר הקלה בכבודה של שרה – (טז, ד) וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶֽיהָ... היא לא מוכנה להיות שפחה, היא רוצה להיות גבירה!
היא נהיתה גבירה, הפסידה את תפקידה... ישמעאל נולד, היא קוראת לו את השם... הוא יענה אותנו, הוא יעשה לנו צרות, עד בא לציון גואל...
עד כאן דברים נפלאים.
אומר הרמ"ע מפאנו – הגר חשבה שהיא תוכל לברוח. אין לברוח מהקב"ה!
להגר יש תפקיד. מה התפקיד שלה?
התפקיד של הגר הוא אחד – להביא את עם ישראל לגאולה. או שתהיה שפחה, וכך יוולד הבן של אברהם אבינו, והוא יביא את הגאולה, ואם לא תרצי, אז הקב"ה ימצא את הדרך.
כותב הרמ"ע מפאנו – בֹא תראה מה כתוב במדרש:
כתוב במדרש סיפור. אמנם הוא לא מופיע לא בילקוט שמעוני, ולא במדרש שוחר טוב, אבל מצאתי אותו בילקוט המכירי על תהילים, במזמור קי"ח - אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.
נקדים הקדמה לדברי המדרש:
הגמרא (מסכת ב"ב יד) מונה, את ישי אבי דוד, אחד מתוך ארבעה אנשים, שמתו בעתיו של נחש. ישי אבי דוד, הוא היחיד שכתוב עליו במפורש בפסוק, הכל למודים, ישי אבי דוד, מת בעתיו של נחש.
יש אבי דוד, מת ללא חטא, לא היה לו שום עוון!
אני מקדים את ההקדמה הזאת, כי הקדמנו כבר בתחילת ספר בראשית – אם ראשונים כמלאכים, אנו בני אדם, אם בני אדם, אנו כחמורים. הולכים לדבר פה על אנשים, שאין לנו השגה בהם.
מובא כאן סיפור... צריכים לדעת מה זה הסיפור הזה:
מספר המדרש (ילקוט המכירי) - אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, מדרש, הן בעוון חוללתי (תהלים נ"א), מלא כתיב בשני ווי"ן, פליגי בה תרי אמוראי במערבא, חד אמר דוד בן אהובה היה, וחד אמר דוד בן שנואה היה, כיצד ישי ראש לסנהדרין היה ולא היה יוצא ונכנס אלא באוכלוסא בס' רבוא, והיו לו ס' בנים גדולים, ופירש מאשתו ג' שנים. לאחר ג' שנים היתה לו שפחה נאה ונתאווה לה, אמר לה בתי, תקני עצמך הלילה כדי שתכנסי אלי בגט שחרור, הלכה השפחה ואמרה לגברתה הצילי עצמך ונפשי ואדוני מגיהנם, אמר לה מה טעם, שחה לה את הכל, אמרה לה, בתי מה אעשה שהיום ג' שנים לא נגע בי, אמרה לה אתן ליך עצה, לכי תקיני עצמך ואף אני כך, ולערב כשיאמר סגירי הדלת תכנסי את ואצא אני, וכך עשתה, לערב עמדה השפחה וכבת את הנר, באת לסגור את הדלת נכנסה גברתה ויצאה היא, עשתה עמו כל הלילה נתעברה מדוד, ומתוך אהבתו על אותה שפחה יצא דוד אדום מבין אחיו... לט' חדשים בקשו בניה להרגה ואת בנה דוד, כיון שראו שהוא אדום, אמר להם ישי הניחו לו ויהיה לנו משועבד ורועה צאן, והיה הדבר טמון עד כ"ח שנה... (תהלים קיח)
כיון שאמר הקב"ה לשמואל - לך אשלחך אל בית ישי הלחמי –28 שנים, גודל דוד המלך בשדה, אף אחד לא מכיר בו...
הוא גדל עם הצאן... הוא לבד... מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּֽי – אף אחד לא רוצה להתקרב אליי..
נמצא שם בשדה זרוק... הקב"ה שולח את שמואל, למשוך את דוד למלך...
איפה נמצא המלך?
בבית של ישי...
הוא מגיע לבית ישי הלחמי, ואומר לו – הקב"ה שלח אותי, למשוך את הבן שלך למלך.
הראשון שראה, היה אליאב. אמר – זהו, זה המשיח!
אמר - אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחֽוֹ...
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-שְׁמוּאֵל אַל-תַּבֵּט אֶל-מַרְאֵהוּ וְאֶל-גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָֽאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' יִרְאֶה לַלֵּבָֽב – אתה רואה חיצונית, אני רואה פנימית, אני רואה את הלב – הוא לא!
ככה שבעה בנים... וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים - זהו? אין יותר?!
וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא-נָסֹב עַד-בֹּאוֹ פֹֽה...
כיון שבא, התחיל השמן מבצבץ ועולה – הוא הביא איתו קרן, כדי למשוך אותו וניצק בראשו של דוד.
אומרים חז"ל במדרש - וישי ובניו היו עומדים ברטט ובאימה ואמרו, לא בא שמואל, אלא לבזותנו ולהודיע לישראל, שיש לנו בן פסול, ואמו של דוד, שמחה מבפנים ועצבה מבחוץ.
כיון שנטל כוס ישועות, שמחו כולם. עמד שמואל ונשקו על ראשו ואמר ה' אמר אלי בני אתה.
באותה שעה אמרה אמו - אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. אֶבֶן - אי הבן, שמאסו אותך אחיך הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה אתה נעשית לראש.
עד כאן דברי המדרש.
הרמ"ע מפאנו לא מביא את המדרש, הוא רק כותב 'ואיתה במדרש וכו'. הוא מבין, שמי שקורא את ספר הגלגולים, כבר עבר את המדרשים J
אומר הרמ"ע מפאנו, תרוץ פשוט מאוד – אתה יודע מי היתה השפחה של נצבת בת עדאל? הגר!
בא ישי אבי דוד, ואומר לה 'אני רוצה להתחתן איתך'...
במקום להסכים להתחתן עם ישי אבי דוד, ולחיות עם אדם שאין לו שום חטא, חוץ מחטאו של נחש... עכשיו היא לא וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶֽיהָ... אצל שרה אמנו, היא היתה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶֽיהָ...
מה היא עושה אצל נצבת בת עדאל?
היא הולכת ומספרת לה.. למה???
כי אני שפחה ואת גבירה, ואני כפופה אליך! אז אני מספרת לך, כל מה שנוגע אלי!
אהה, את מספרת את כל מה שנוגע אלי?!
נכנסת נצבת בת עדאל במקומה, ונולד דוד המלך.
יוצא, שבעקבות הגר, נולד ישמעאל, ובעקבות הגר, נולד המשיח! בשניהם אחראית הגר!
אומר לנו הפקרי דרבי אליעזר – עליו – אלו בני ישמעאל, שעליהם בן דוד יצמח.
איך בן דוד יצמח???
אותה אישה שהביאה את ישמעאל, היא גם האישה, שדאגה לבואו של משיח, שנזכה לזה בקרוב, במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.