בס"ד
פרשת בלק – הרב ברוך רוזנבלום שנת תש"ע.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת בלק. היא פרשה שעוסקת, בדמותו של אדם אחד, כמעט מאה פסוקים מקדישה התורה, לדמותו של בלעם. אחד מתוך שבע נביאים, שהעמיד הקב"ה לאומות העולם.
פרשת בלק, היא גם הפרשה היחידה שנקראת על שם גוי, אין עוד פרשה בתורה, הקרויה על שם נוכרי.
אמנם ישאלו על יתרו, אבל יתרו, הוא לכלי עלמא התגייר בסוף. יש כמה וכמה דברים, שליתרו מגיע שתקרא פרשה על שמו.
בלק, גוי מלך למואב, גם מלך שלא היה מגיע לו מלוכה, הוא מלך שנבחר באקראי, וזכה להיות מלך למואב בעת ההיא, וזכה שפרשה שלמה בתורה, נקראת על שמו.
הרבה אנשים היו מעוניינים, שיקראו פרשה על שמם. לאברהם אבינו אין פרשה על שמו, ליעקב אבינו, אמנם כתוב"ויחי יעקב", אבל קוראים לפרשה"ויחי", ליצחק אבינו אין פרשה על שמו וכו'.
מדוע זכה בלק שתקרא פרשה בתורה על שמו? אנחנו נגיע לזה בסוף השיעור בע"ה, ואז נוכל להבין למה הכוונה.
בראש ובראשונה נעמוד על ענין בלעם, ונעמוד על נושא אחד, שנרחיב בו בס"ד.
בחז"ל כתוב, שבלעם הרשע, היה"הבבא" של אומות העולם. אומות העולם היו באים להתייעץ איתו, בכל דבר וענין.
הגמרא(מסכת זבחים קט"ז, א) אומרת – שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר(תהילים כט-ט) ובהיכלו כולו אומר כבוד נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם(אמר להם)(תהילים כט-י) ה' למבול ישב [אמר להם] וישב ה' מלך לעולם כבר נשבע הקב''ה שאינו מביא מבול לעולם אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא'(ישעיה סו-טז) כי(הנה) באש ה' נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע''ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר(תהילים כט-יא) ה' עוז לעמו יתן [מיד] פתחו כולם ואמרו {תהילים כט-יא} ה' יברך את עמו בשלום
כתוב בחז"ל, שבשעה שמלכי אומות העולם לא ידעו מה נעשה בעולם, הכתובת לדעת מה נעשה בעולם, היתה בלעם. חז"ל מונים אותו בגמרא(בבא-בתרא טו, ב), כאחד מתוך שבע הנביאים, שהעמיד הקב"ה לאומות העולם. צריך לעמוד על השבע האלה, אבל לא זה הזמן.
בין השבעה שכתובים שם, כתובים בלעם ואביו בְּעוֹר, אז הוא ואביו היו נביאים לאומות העולם. עוד מונה הגמרא את איוב ושלושת רעיו – אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי.
צריך להבין בדיוק, איך יכל להיות שאיוב, הוא נביא לאומות העולם. רק השאלה היא, שאם הוא גוי, אז שייך להגיד שהוא נביא לאומות העולם, אבל אם הוא יהודי, אז בכלל לא שייך. תלוי באיזה תקופה הוא היה, אם הוא היה בתקופתו של אברהם אבינו, או בתקופתו של משה רבינו, או שאיוב לא היה, שזה רק משל, זאת גמרא(מסכת בבא-בתרא) שלא ניכנס עכשיו להסביר אותה.
אבל לפי השיטה שהוא היה גוי, אז הוא היה נביא של אומות העולם, גם הוא וגם שלושת החברים שלו.
חז"ל שואלים – למה נתן הקב"ה לאומות העולם נביא, בשביל מה הם צריכים נביא?
אומר רש"י – שהשרה הקב"ה שכינתו על גוי, כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לומר – אילו היו לנו נביאים, הינו חוזרים למוטב.
אומות העולם היו עומדים בטענה, שאם הקב"ה היה מעמיד להם נביא, בסדר גודל כמו יחזקאל, ירמיהו וכד', הם היו חוזרים בתשובה.
נתן להם הקב"ה נביא אחד, שנקרא בלעם הרשע, וחז"ל אומרים, שהוא היה בשווה משקל, מצד הטומאה כמשה, שנאמר ולא קם עוד נביא בישראל כמשה, ואמרו חז"ל – בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם – בלעם.
ואומרים חז"ל – בֹא ותראה, איך נראה הנביא שלהם – מאז דור המבול, גדרו את עצמם אומות העולם בעריות, כי כל עניין המבול היה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ – הם גדרו את עצמם בעריות, ובא בלעם הרשע, ועקר את הגדר הזה, כשהוא נתן לבלק את הרעיון, להחטיא את ישראל בזנות, והוא בפעם הראשונה, פרץ את הגדרות שאומות העולם קבעו לעצמם, בנושא העריות.
זהו בלעם הרשע, כפי שמצטייר לנו בדברי חז"ל, אבל מהדברים של בלעם, כפי שנקרא בע"ה בפרשת השבוע, יש לנו הרבה הרבה לימודים.
הגמרא(מסכת ברכות יב, ב) אומרת - אמר ר' אבהו בן זוטרתי אמר רב יהודה בר זבידא בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע אילו היינו זוכים, מעבר לקריאת שמע, שאנחנו קוראים פעמיים ביום, היינו זוכים לקרוא פסוקים בפרשת השבוע, מידי יום ביומו, היינו קוראים פסוקים מפרשה זו. ולמה לא קוראים? ומפני מה לא קבעוה משום טורח צבור כדי לא להטריח את הציבור יתר על המידה. גם ככה יש אנשים שאין להם אוויר, כי התפילה ארוכה מידי, אז אם יוסיפו להם עשרים פסוקים, אז בכלל...
אבל עם כל זה, שאנחנו לא מוסיפים פסוקים מפרשת השבוע, לקריאת שמע, אנחנו בכל אופן מזכירים את הענין, של בלק ובלעם מידי יום ביומו.
חז"ל עוד שואלים – מה המיוחד שיש בפרשת בלק ובלעם, ועונים, שיש שם פסוק, שהוא מאין בשכבך ובקומך –(במדבר כד-ט) כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו.
כרע שכב – בשכבך. וכלביא מי יקימנו - ובקומך. דהיינו, זה הפסוק שרצו להוסיף אותו לפחות, כדי שיהיה לנו את הענין של בשכבך ובקומך.
אנחנו לא מזכירים את זה, לא כרע שכב כארי, ולא מזכירים שום דבר מבלק ובלעם, אבל בני עדות אשכנז, פותחים כך את התפילה – בכל יום פותחים – מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. זה הפסוק הראשון, שפותח את תפילת שחרית. לאלה שפותחים כך את שחרית. יש כאלה שפותחים אותו בְ – אז ישיר משה J
גם חלק מבני עדות המזרח פותחים בו, ובשבת הם משנים את הפסוק ל –"ואני ברוב חסדך אבוא ביתך..."
ראיתי עכשיו בסידור של עולי בבל, ששם כן כתוב הפסוק – מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אבל בכל הסידורים של בני עדות המזרח, זה לא מופיע.
הפסוק הזה אמר אותו בלעם - מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אבל הפסוק"ואני ברוב חסדך אבוא ביתך...", לא אמר בלעם.
למה אנחנו מזכירים את הפסוק הזה מידי יום ביומו?
כי הפסוק הזה מופיע בפרשה שלנו, וכידוע לכולם, בפרשה שלנו, מצווה אותנו הנביא, ונקרא את זה בע"ה בהפטרה בשבת זו –(מיכה ו, ה) עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'.
הנביא מצווה אותנו לזכור את מה שהיה עם בלעם ובלק, ובזה שאנחנו אומרים מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, אנחנו זוכרים, את מה שרצה בלעם לעשות לנו, כמו שכתוב בגמרא(סנהדרין ק"ה, ב) - מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות(במדבר כד-ה) מה טובו אהליך יעקב לא תשרה שכינה עליהם ומשכנותיך ישראל לא תהא מלכותן נמשכת כנחלים נטיו לא יהא להם זיתים וכרמים כגנות עלי נהר לא יהא ריחן נודף כאהלים נטע ה' לא יהיו להם מלכים בעלי קומה כארזים עלי מים לא יהיה להם מלך בן מלך יזל מים מדליו לא תהא מלכותן שולטת באומות וזרעו במים רבים לא תהא עזה מלכותן וירם מאגג מלכו לא תהא אימת מלכותן ותנשא מלכותו אמר רבי אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר(דברים כג-ו) ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך
אז אנחנו פותחים בפסוק הזה, כדי לזכור את מה שזמם לעשות בלעם הרשע.
בני עדות המזרח, שלא אומרים את הפסוק הזה, בסיומה של התפילה, יש להם עשר זכירות, ובין הזכירות הללו, מופיע פסוק, שמצווים אותנו לזכור, מה רצה בלק ובלעם לעשות. ממילא הם מקיימים, את"עמי זכורנה", בעשרת הזכירות שמופיעות בסיום התפילה.
האשכנזים יש להם שש זכירות, אז איך הם מקיימים"עמי זכורנה"?
הם מקיימים את זה בפסוק מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
עד כאן סיימנו את הענין של האשכנזים והספרדים, גם כדי לצאת את חובת היום. J
אבל אנחנו רוצים לדבר על דבר שמאחד את כולם. ישנו פסוק אחד, שבע"ה עוד שמונים יום, נאמר אותו כולנו יחד, מכל העדות ומכל החוגים. בעוד שמונים יום, בע"ה יחול ראש השנה.
בראש השנה, בתפילת המוסף, אנחנו נאמר פסוק מברכתו של בלעם. סדר המלכויות, הזיכרונות והשופרות, מחולק לשלושה פסוקים מן התורה, שלושה פסוקים מן הנביאים ושלושה פסוקים מן הכתובים.
שלושה פסוקים מן התורה, בסדר המלכויות, הראשון שלהם – פסוק בפרשת בשלח הפסוק שאומר ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד, ופסוק בפרשת השבוע(כג, כא) לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ(הפסוק השני מן התורה). הפסוק השלישי - וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
למה אנחנו מזכירים את בלעם הרשע, בתפילת ראש השנה, ועוד ממליכים את הקב"ה, בברכה שיצאה מהפה הזה, של בלעם הרשע?
מצאתי בספר תפארת יהונתן, בשם המגלה עמוקות, שכל הסיפור הזה, עם בלק ובלעם, קרה בסוף חודש אלול.
סוף חודש אלול, הגיעו שליחיו של בלעם, וביקשו ממנו לקלל את ישראל. אמר להם בלעם – עכשיו זה לא הזמן, צריכים להמתין ל – א' לראש השנה. ביום א' לראש השנה, נוכל לקלל אותם. למה?
בגלל שאז בני ישראל נידונים, ואז ניתנת רשות גם לשטן לקטרג, שנאמר(איוב ב, א) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתֹכָם לְהִתְיַצֵּב עַל ה'.
אומרים חז"ל - וַיְהִי הַיּוֹם – זה ראש השנה.
ראש השנה זה היום שבו ניתן לשטן רשות לקטרג, וזה היום שבו ניתן להשמיע דברי קטרוג. אמר להם בלעם – אם אתם רוצים שאני אקלל – א' של ראש השנה.
אומר המגלה עמוקות – זה מה שנאמר וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה – אָרָה = א' ראש השנה.
אומר המגלה עמוקות -כיון שראה בלעם, שישראל תוקעים בשופר בראש השנה, וזה מה שהוא אמר וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ, ביום הזה הם תוקעים בשופר, ומשום כך, אין לשטן רשות לקטרג, ולכן נאמר וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ. לכן אמר להם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה, והיה דוחה אותם מיום ליום, עד יום הכיפורים. ובכל אותם ימים, שבלעם רצה לקלל, הקב"ה לא כעס, לכן נקבעו הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, כימי רחמים, כיון שהקב"ה סילק את מידת הדין, כדי לא לכעוס, כדי שבלעם לא יוכל לקלל.
כך כותב המגלה עמוקות, ועפ"י זה אנחנו נוכל להבין, מדוע אומרים את הפסוק הזה לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל, שבו אנו ממליכים את הקב"ה.
מעבר לזה, אין לך פסוק בתורה, שמשבח את אהבת הקב"ה, לכנסת ישראל כמו הפסוק הזה. אומר בלעם – כמה שאני רוצה לקלל, לא הולך לי לקלל. למה לא הולך לקלל?
פשוט מאוד - לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב– הקב"ה לא היה מוכן להסתכל על העוונות שלהם וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל
אומר רש"י - עמל. לשון עבירה כמו הרה עמל(שם ז, טו), כי אתה עמל וכעס תביט(שם י, יד), לפי שהעבירה היא עמל לפני המקום. ה' אלהיו עמו. אפילו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן: ותרועת מלך בו. לשון חבה ורעות..הקב"ה אוהב אותם כ"כ, עד שאני לא מצליח לקלל אותם.
לפני שניגש לדבר על הנושא המרכזי, שאנחנו רוצים לעסוק בו, אנחנו רוצים לעמוד ברשותכם, על דברי חז"ל, על הקללה שבלעם הרשע רצה לקלל את ישראל, והמדרש אומר, על הפסוק הזה שהקראנו עכשיו, הפסוק שאנחנו אומרים אותו בראש השנה - לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל :
אומר המדרש(במדבר רבה, בלק, יט) - בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ רְאוּיִין לְהִתְקַלֵּל לֹא נִתְקַלְּלוּ אומר בלעם – אז איך אני יכל לקלל אותם? מתי הם היו ראויים להתקלל? לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב
כְּשֶׁנִּכְנַס יַעֲקֹב לִטֹּל אֶת הַבְּרָכוֹת נִכְנַס בְּמִרְמָה, דִּכְתִיב(בראשית כז, טז): וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים, אָמַר אָבִיו(בראשית כז, יח): מִי אַתָּה, אָמַר לוֹ(בראשית כז, יט): אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ, מִי שֶׁמּוֹצִיא שֶׁקֶר מִפִיו אֵינוֹ רָאוּי לְהִתְקַלֵּל, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּתְבָּרֵךְ, דִּכְתִיב(בראשית כז, לג): גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה, וְהֵיאַךְ אֲנִי מְקַלְּלָן לֹא קַבֹּה אֵל.
דָּבָר אַחֵר, מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם לִגְיוֹן שֶׁמָּרַד בַּמֶּלֶךְ חַיָּב מִיתָה, וְאֵלּוּ כָּפְרוּ בּוֹ וּמָרְדוּ וְאָמְרוּ(שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְכַלּוֹתָן, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא זָז מֵחִבָּתָן למה, שואל המדרש? ומביא פסוק מהנביא:
לִוָּה לָהֶן עַנְנֵי כָּבוֹד וְלֹא פָסְקוּ מֵהֶם הַמָּן וְהַבְּאֵר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר(שמות לב, ח): כִּי עָשׂוּ עֵגֶל מַסֵּכָה.(נחמיה ט, יט כ): וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם, וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם, וְהֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לְקַלְּלָם...
כך אומר המדרש, בביאור הפסוק הזה.
הנושא הזה, של בלעם הרשע, נצטווינו ע"י הנביא – עמי זכֹר נא.
המצוה שנצטווינו לזכור מה יעץ בלק, ומה ענה אותו בלעם, כיון שאנחנו לא ידענו בכלל, שקרה דבר כזה.
החתם סופר, בתשובה האחרונה שלו(יורה דעה, סימן שנ"ו), מביא החתם סופר, את דברי הגמרא(בבא-בתרא יד, ב)- משה כתב ספרו ופרשת בלעם
שואלים כל המפרשים(שם) – מה הכוונה משה כתב ספרו ופרשת בלעם?! משה כתב ספרו, הרי כל פרשת בלעם בתוכו, למה פרשת בלעם בפני עצמה?
אומר החתם סופר חידוש עצום – כל דבר שכתוב בתורה, מבריאת אדם הראשון, ועד לעיני כל ישראל, יש עדים בשר ודם – ראו את זה מאדם הראשון, אדם הראשון העביר את זה, לשם בן נח, והוא העביר את זה ליעקב אבינו, יעקב היה בן חמישים, כששם בן נח נפטר, הוא העביר את זה לקהת, וקהת העביר למשה, ומשה לאהרון, הכל ראו בעיניים, אין האבות מנחילים שקל לבניהם.
זאת אומרת מבריאת אדם הראשון, ועד לעיני כל ישראל, על כל דבר יש עדות.
מעמד הר סיני – 60 ריבו.
יציאת מצרים – כל מכות מצרים, כולנו היינו שם. אנחנו, אבותינו ואבות אבותינו – אין האבות מנחילים שקל לבניהם.
אומר החתם סופר – דבר אחד אין עליו עדים – פרשת בלעם ובלק. את זה ישב משה וכתב מילה במילה ממה שאמר לו הבורא יתברך, בלי שיהיו עדים על הדבר.
אף אחד לא ידע מהדבר הזה, אומר החתם סופר, שבלק שכר את בלעם, ושהוא ניצב למעלה בהרי מואב, ושהוא הקים מזבחות, והוא מנסה לקלל, והקב"ה לא נותן לו לקלל, ובאותם ימים הקב"ה לא כועס, אף אחד לא ידע מזה!
גם משה רבינו לא ידע, שיושב מישהו בהר, שיודע לכוון מתי הקב"ה כועס. הוא מנסה לכוון, אבל הקב"ה לא כועס - לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה' – הקב"ה אוהב אתכם! שאילו היה הקב"ה כועס באותו יום, לא היה נשאר מישראל שריד ופליט ח"ו.
אומר הנביא(מיכה ו, ה) עַמִּי זְכָר נָא תבין מה נעשה פה!
אומרים המפרשים על הנביא – מה עַמִּי זְכָר נָא ??
בכל צרה שהיתה לעם ישראל, עם ישראל ידע לעורר שערי שמים – גזרת המן - לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן... התפללו, צעקו, צמו, נגמרה הגזרה!
כאן אף אחד לא ידע, שצריך להתפלל בכלל, אף אחד לא ידע שצריך לבקש בכלל. כולם היו במדבר, כולם שמחו וצהלו, למעלה עומדים שתי אנשים – אחד נחשב לנביא של אומות העולם, אחד יודע דעת עליון, אומרים לו – תקלל!
והוא אומר – לא! בימים האלה הקב"ה לא כועס.
עַמִּי זְכָר נָא - תדע, כמה צדקה עשה עמך ה', שבאותם ימים הוא לא כעס.
אומר החתם סופר – ואפילו משה רבינו לא ידע, רק מפי הקב"ה יתברך שמו, נכתבו הדברים, ועל זה צווך הנביא ואומר עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק...
החתם סופר, אומר את היסוד הזה, ובא אור-החיים הקדוש, ומוסיף עוד נדבך אחד.
אנחנו לוקחים את בלעם הרשע כדמות, שמה שהו מברך, מבורך, ומה שהוא מקלל, מקולל. כך אומר לו בלק - כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר.
אומר האור-החיים הקדוש – זה שקר וכזב. בלעם לא היה לו שום כוח של ברכה, אל תדמין אפילו!
אה, אבל כתוב בתורה כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ – הכוונה מה שאתה מברך, הוא כבר מבורך קודם. לא ייתכן שיש לבלעם כוח ברכה!
למה?
אם המשנה באבות אומרת, שאחת המידות של בלעם הרשע, זה עין רעה ונפש רחבה ורוח גבוהה, לא יכל להיות אדם כזה, שיכל לברך, זה נגד גמרא מפורשת במסכת סוטה(לח, ב) - טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל אל תיקרי יבורך אלא יברך
רק טוב עין, הוא יוכל לברך, אז אחד שיש לו עין רעה לא יכל לברך! אבל כתוב בתורה?
אומר האור-החיים הקדוש – לא רק שכתוב, אלא כתוב בתורה, שבלק זכה להיבחר למלך על מואב, זה היה בגלל בלעם.
היו שלושה מתמודדים למלוכה במואב, לא היה לו שום סיכוי לזכות. כל הסקרים נתנו לו 10% J
הוא בא לבלעם, ושאל אותו – ללכת להתמודד? הרי אין לי סיכוי, כל הסקרים נותנים לי 10%.
אמר לו בלעם – תלך תתמודד, ואתה נבחר!
שואל אותו בלק – בבא בלעם, כמה להשקיע בפרסום? איזה משרד לקחת?
אומר לה בבא בלעם – אתה לא משקיע שקל בפרסום! אתה כותב רק, בכל אחד מהעיתונים –"בלק למלכות".
הגיע יום הבחירות – פתאום בלק נבחר. אף אחד לא הבין מאיפה הוא יצא, ממש כמו"מפלגת הגמלאים" J
אז איך בלק נבחר? עד אתמול היה לו 10%, ופתאום הוא זכה ב – 80% מהקולות, איך יכל להיות?!
אמר האור-החיים הקדוש - ברכתו של בלעם, כמו ברכה היוצאת מפי חמור.
אם הברכה של החמור תתקיים, גם ברכתו של בלעם תתקיים.
שואל האור-החיים הקדוש – אז למה הוא אומר לו כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר?
ואומר חידוש עצום – בלעם היה חוזה בכוכבים, חוץ מזה שהוא היה"בבא", הוא גם היה"חוזה" וידע לראות בכוכבים. ממילא, כשבא אליו בלק לבקש רשות להתמודד בבחירות, הוא ראה בכוכבים שבלק הולך להיות מלך.
היות והוא ראה, והוא בירך אותו, אז מה אמר בלק כשהוא בא הביתה?
כל מה שנבחרתי, זה מ"הבבא בלעם".
אומר האור-החיים הקדוש – אותו דבר, הוא היה עושה עם כל אחד שהיה בא אליו.
היה בא אליו אדם – אני לא מוצא שידוך. אני כבר בן ארבעים, לא הולך לי!
היה סוגר בלעם את העיניים – מזל טלה... אתה מתאים לך מזל אריה. היה מסתכל במזלות.. הוו.. תוך 12 חודשים אתה מתחתן! הבטחה שלי!
אחרי שהתחתן, כולם שאלו אותו – איך?? מה היית אצל ר' יונתן בן עוזיאל 40 יום?!
לא! הייתי אצל"בבא בלעם"! בירך אותי, ואמר לי, תוך שנה חתונה!
וככה הוא עשה כל פעם ופעם.
ממילא, אומר האור-החיים הקדוש – שלא תחשוב לרגע, שיש לו כח של ברכה. ברכה לא יכולה לצאת מצר עין. דבר אחד היה לו – כח של קללה.
את הכח הזה היה לו, כי הוא ידע לקטרג, חוץ מזה שהיה יודע את הרגע שהקב"ה כועס בו.
חידוש עצום, כתוב ברב דסלר, בספרו(חלק א', ע"מ 236) – איך יכל להיות, שבלעם הרשע, בסוף הפרשה, מצליח להחטיא את עם ישראל בזנות. בזמן שעם ישראל יוצא ממצרים, לאחר 210 שנים, גדור בעריות, גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַּלָּה, גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם?
210 שנים, מתוכם 86 שנה של עבודת פרך, כולם יוצאים משם זכים וטהורים, חוץ מאישה אחת – שלומית בת דברי למטה דן, שפרסמה הכתוב.
כותב המכתב מאליהו יסוד נפלא – איתא בספרים הקדושים(כנראה כוונתו לר' צדוק הכהן מלובלין) העולם מאוזן בדין וברחמים – הקב"ה בתחילה, ביקש לברוא את העולם במידת הדין, ראה שהעולם לא יכל להתקיים, צירף לזה את מידת הרחמים. הקב"ה כל היום ברחמים, אבל שנייה ביום, הוא מפעיל את מידת הדין.
בשביל מה צריך את מידת הדין בעולם?
אומר הרב דסלר – מידת הדין נועדה, בשביל שהאנשים לא ימשכו אחר תענוגות העולם הזה. ברגע שאדם, אין לו מידת הדין, אז הוא נימשך אחרי הבלי העולם הזה, אז הוא חוטא ועושה עברות.
כשהוא שומע מידת הדין, קרה אסון כאן, קרה אסון שם, רח"ל, זה כבר בולם אותו מעשיית עברות.
אומר הרב דסלר – באותם ימים, שניסה בלעם לקלל את ישראל, הקב"ה לא כעס. אם הוא לא כעס, אז לא הייתה מידת הדין, אז היתה רק מידת הרחמים בעולם, ואם כך,אז היה רק חסד, היה רק שפע.
ניצל בלעם את מימי השפע של הימים האלה, והחטיא אותם בעריות. כך מביא הרב דסלר, בשם הספרים הקדושים.
אנחנו רוצים מכאן, להגיע לנושא המרכזי שנעסוק בו היום, וקצת נרחיב בו, כדי להגיע לרעיון נפלא :
עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת.
כבר דיברנו, שפרשת קֹרח זה פִּי הָאָרֶץ, פרשת חֹקת זה פִי הַבְּאֵר, ופרשת השבוע זה פִי הָאָתוֹן.
לפני כמה שנים נתנו שיחה שלמה, על האתון הזאת, הקדשנו לה שיחה שלמה. מגיע לה, היא היתה אשתו של בלעם J
דיברנו על הנושא, מתי נבראה האתון הזאת, אם מששת ימי בראשית או לא. נתנו למי שזוכר שיחה, על שלושת החמורים. והקדשנו לזה שלושה שיעורים, לכל חמורי התנ"ך. למי שירצה יסתכל בשיעורים לפני שנתיים, בפרשות שמות-וארא-בא.
האתון הזאת, על הבוקר, שבלעם קיבל רשות ללכת, ולא סתם, הוא מדמה את עצמו לאברהם אבינו(כב, כא) וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב. אברהם אבינו חבש את חמורו, ולהבדיל, גם בלעם חבש את חמורו.
(כב) וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ:(כג) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ
בפעם הראשונה שהיא יורדת מן המסלול, היא ירדה מן הדרך לכיון השדה. בלעם מכניס לה מכות, והיא חוזרת חזרה למסלול.
(כד) וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה(כה) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ:(כו) וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ה' עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול
עברנו את השדה, עברנו משעול כרמים, ועכשיו אנחנו מגיעים לאיזה שהוא דבר צר מאוד, שאין דרך לנטות ימין ושמאל
(כז) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל
כאן נפתח הפה של האתון, והיא מתחילה לדבר
(כח) וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים
תסביר לי, אומרת האתון, היא בעצם האישה המוכה הראשונה J
אשתו של בלעם, חוטפת מכות לראשונה בהיסטוריה. אף פעם היא לא עשתה לו שום רעה, ופתאום הוא תופס אותה, ומכניס לה מכות! היא לא רגילה לזה.
שואלת אותו האתון – תגיד, למה אתה עושה לי את זה?!
(כט) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ
הולכת שלוש פעמים, פה לשדה, פה למשעול כרמים, מה קרה לך?!!? לא מתאים לך!
מה מונח כאן, בענין הזה, שאחרי שלוש פעמים, פותחת האתון את פיה? למה פעם אחת בשדה, פעם אחת היא יורדת במשעול הכרמים, ופעם אחת היא יורדת במקום שאין דרך לנטות ימין ושמאל?
כדי להבין מה מונח כאן, כתוב במדרש, שבכוונה הקב"ה, הוריד את המהלך, כדי שידרדר אותה בשלוש מקומות.
אומר רש"י, בשם חז"ל - ויוסף מלאך ה' עבור. לעבור עוד לפניו להלן, להיות לפניו במקום אחר, כמו והוא עבר לפניהם(בראשית לג, ג). ומדרש אגדה יש בתנחומא(תנחומא ח) מה ראה לעמוד בשלשה מקומות, סימני אבות הראהו.
אומר השפתי חכמים – לרמז לו שהאבות מגנים על ישראל.
איפה רמוזים האבות הקדושים, איפה רמוז אברהם אבינו, האבא שבשדה? איפה רמוז יצחק אבינו, האבא שמשעול הכרמים? ואיפה רמוז האבא שנקרא יעקב אבינו, שנמצא בדרך שאין מקום לנטות ימין ושמאל?
רש"י לא אומר את זה, ולכאורה גם בתנחומא, מה שרש"י מצטט, לא תמצא.
אומר התנחומא יסוד נפלא - מָה רָאָה לְהַקְדִּימוֹ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים עַד שֶׁלֹּא נִרְאָה לוֹ. סִימָנִים שֶׁל אָבוֹת הֶרְאָה לוֹ. עָמַד לוֹ בָּרִאשׁוֹנָה וְהָיָה רֶוַח מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֵךְ בַּשָּׂדֶה – בפעם הראשונה, המלאך ניצב על הדרך, לאתון לא היה ברירה בַּשְּׁנִיָּה, לֹא יָכְלָה לָזוּז אֶלָּא לְצַד אֶחָד כאן היא כבר לחצה את הרגל של בלעם אל הקיר, אבל צד אחד היה פנוי. בַּשְּׁלִישִׁית, אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל. וּמַהוּ הָיוּ הַסִּימָנִים הָאֵלּוּ. אִלּוּ בִּקֵּשׁ לְקַלֵּל בָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם, הָיָה מוֹצֵא מִכָּאן וּמִכָּאן בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מצד אחד וּבְנֵי קְטוּרָה מצד שני. וְאִם בִּקֵּשׁ לְקַלֵּל בְּנֵי יִצְחָק, הָיָה מוֹצֵא צַד אֶחָד לְקַלֵּל עֵשָׂו, וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר ובמקום השלישי, שלא היה מקום לנטות ימין ושמאל אֵלּוּ עַל בְּנֵי יַעֲקֹב, לֹא מָצָא פְּסֹלֶת לִיגַע בָּם לְכָךְ כְּתִיב בַּשְּׁלִישִׁית, בְּמָקוֹם צַר, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ(בראשית לב, ח). אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל, שֶׁלֹּא הָיָה פְּסֹלֶת בָּאֶחָד מִבָּנָיו. עד כאן דברי התנחומא.
יש לנו כאן שלוש מקומות, שבהם האתון יורדת מהמסלול – שדה, משעול כרמים ודרך שאין לנטות ימין ושמאל.
אומר רש"י – ולמה אמרה האתון מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים?
זה שלש רגלים. רמז לו, אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה
היות ומצאת אומה שחוגגת שלש רגלים – סוכות, פסח, שבועות, לא תצליח לעקור אותה!
באים כל מפרשי המדרש, ומנסים להבין, מזה לעקור אומה, שחוגגת שלש רגלים.
בואו נתחיל להבין, נדבך אחרי נדבך, מה רצה בלעם הרשע, ולמה הוא מיקד את כל המחשבה שלו, על ענין שלוש רגלים.
בא כאן הכלי יקר ואומר, שבכוונה בא המלאך, והוריד בפעם הראשונה בשדה, בפעם השניה במשעול הכרמים, ובפעם השלישית במקום שאין דרך לנטות ימין ושמאל. למה?
אומר הכלי יקר - ומדכתיב רש"י זה שלש רגלים, אתה רוצה לעקור אומה החוגגת שלש רגלים(במד"ר כ.יד) ש"מ שאותן ג' סימנים שהזכיר הם כנגד ג' רגלים ומתחיל מן סוכות אשר בחדש תשרי, ראש השנה, שנאמר בו(דברים טז.יג) באספך מעשיך מן השדה, ועליו נאמר ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה אתה רוצה לעקור אומה החוגגת חג האסיף התלוי בשדה ובו מקריבים ישראל ע' פרים כנגד ע' אומות וא"כ בטולם גורם בטול כל האומות
ואח"כ אמר במשעל הכרמים, רמז לחג הפסח זמן י"מ שנאמר(תהלים פ.ט) גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה, כי הדין נותן לעקור הקוצים וליטע הגפן ואיך אתה רוצה להחליף הקערה ולעקור הכרמים מפני הקוצים, ודרך הגפן שהוא נרפס ברגלים ולסוף היין מפיל את זה הרופסו כששותהו, כדמסיק בילקוט פר' וישב(קמו.) בשם מדרש שוחר טוב ושם מביא הרבה דמיונות על שישראל נמשלו לגפן וכולם שייכים לבטל דעת בלעם. ורמז לחג הפסח שבו שותים ד' כוסות של יין כנגד כוס ישועות לישראל שנמשלו לגפן, וכתיב ד' לשונות של גאולה, וכנגדם הקב"ה משקה לאומות ד' כוסות תרעלה כדמסיק בב"ר,(וישב פח.ה) ואיך אתה רוצה לעקור כל זה ולהחליף השיטה בין ישראל לעמים.
ואח"כ אמר ויעמוד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, כנגד עצרת שבו קבלו את התורה שנאמר בה(משלי ג.טז) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד, ואלמלא קבלו ישראל התורה היה העולם חוזר לתוהו ובוהו(שבת פח.) והיו כל האומות בטלין ואיך אתה רוצה לעקור אומה זו החוגגת חג זה שיש בו צורך לכל האומות ולכל הנמצאים שבמעלה ושבמטה ויכול להיות שגם במשעל הכרמים רמז לו אתה רוצה לעקור אומה החוגגת חג הפסח ושותין בו ד' כוסות, כנגד ד' מלכיות, ושל יין כמספר ע' כנגד ע' אומות, ובטול זה גורם ג"כ ביטול כל ע' אומות.
ויתכן עוד לפרש זה ג' רגלים, שרמז לו איך אתה רוצה לעקור אומה המחזקת בג' דברים אשר עליהם העולם עומד(אבות א.ב) דהיינו ג' רגלי העולם והם התורה, עבודה, גמילות חסדים, כי בטולם הרס כל העולם ורמז לו ג"ח במ"ש ותלך בשדה, כי עיקר הג"ח מן השדה ע"י תרומות ומעשרות ולקט שכחה פיאה. והעבודה שבבהמ"ק שנמשל לכרם רמז לו במשעל הכרמים וכן פירש"י הביאני אל בית היין(שיר ב.ד) זה אהל מועד ועליהם נאמר(שם ז.יב-יג) לכה דודי נצא השדה, נשכימה לכרמים וגו' ובמקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל רמז לתורה בדרך שנתבאר וזה רמז נכון.
בא השפתי חכמים, ואומר – למה הוא לא יצליח לעקור את עם ישראל?
היות ועם ישראל, נצטווה בשלושה רגלים, נצטווינו בתורה יראה כל זכורך, ויש מצוה בתורה, כשם שבא לראות, כך בא להראות, אמר לו האתון – מה אתה רוצה, אתה רוצה לעקור אומה שמקיימת מצוה של שלוש רגלים?!
הקב"ה רוצה לראות אותם שלוש פעמים בשנה, אתה חושב שתצליח לעקור אותם?
בספר מעין בית השואבה, של הרב שמעון שוואב, הוא עומד על רעיון מאוד יפה. הוא מביא גמרא במסכת סוטה, שאומרת שאם יש לאדם שתי בתי-כנסת, אחד קרוב ואחד רחוק, יש לו מצוה, ללכת לבית הכנסת הרחוק יותר.
שואל הרב בספרו – למה לא מצינו את זה, בשום מצוה אחרת, חוץ מהליכה לבית הכנסת?
לא כתוב שאם יש לך סוכה כאן, ובעוד 4 ק"מ, יש לך עוד סוכה, מצוה יותר ללכת לרחוקה יותר.
לא כתוב, שאם יש לך ארבע מינים כאן, וארבע מינים בעוד 4 ק"מ, מצוה ללכת לרחוק יותר.
המקום היחיד, שכתוב שאם יש לך אחד קרוב ואחד רחוק, תלך לרחוק, זה רק במצות בית-כנסת. למה?
אומר הרב יסוד נפלא – כל ענין מצות ההליכה, יונקת ממצות העלייה לרגל. שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ.
אומר שלמה המלך בשיר-השירים - מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב – זה עליה לרגל, כך דורשת הגמרא(חגיגה, סוכה מ"ט).
ההליכה, זה הביטוי של עליה לרגל.
אם ככה, אומר הרב – בתי כנסיות ובתי מדרשות, זה מקדש מעט, זה מאין בית מקדש. כמו שיש מצוה של עליה לרגל, יש מצוה של הליכה לבית הכנסת.
אם ככה, הוא אומר – זה מה שאמרה לו האתון – אתה הולך לעקור אומה שחוגגת שלוש רגלים? זה האומה שמקבלת שכר, על כל פסיעה ופסיעה. אז מה אתה דורש ממני, אומרת האתון, שאני אלך צעדים?! למה?! כדי שאני יעשה עברה ואני אקבל עונש על כל צעד וצעד?!
אם האומה הזאת מקבלת שכר, על כל צעד וצעד, אתה רוצה שאני יקבל עונש, על כל צעד וצעד?!
עד כאן דבריו של הרב שוואב בספרו.
מצאתי רעיון נוסף, שמופיע גם בבאר משה מאוז'רוב, וגם בספר שירת דוד – כתוב בתורה, שמצווה ראשונה שנצטוו ישראל, זה המצוה של הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
מה נתן לנו הקב"ה, במצוה הזאת?
אומרים חז"ל במדרש(שמות רבה, פרשה טו) - מְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָם אֵימָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, שֶׁכֵּן כְּתִיב(דניאל ד, יד): בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמָא, אָמַר לָהֶם אֲנִי וְאַתֶּם מַסְכִּים עַל מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל גּוֹמְרִין וּמְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר(תהלים נז, ג): אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר(ויקרא כג, לז): אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ וגו', אַתֶּם בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹא בִּזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, לְשֶׁעָבַר הָיָה בְּיָדִי, שֶׁנֶּאֱמַר(תהלים קד, יט): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, אֲבָל מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי מְסוּרָה בְּיֶדְכֶם בִּרְשׁוּתְכֶם, אִם אֲמַרְתֶּם הֵן, הֵן. אִם אֲמַרְתֶּם לָאו, לָאו. מִכָּל מָקוֹם יְהֵא הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִם בִּקַּשְׁתֶּם לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה, הֲרֵינִי מַשְׁלִים עִמָּכֶם, לְכָךְ כְּתִיב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם
זאת אומרת, שמאז שהקב"ה נתן לנו את הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, מה שאנחנו קובעים, כך קובעים בשמים.
כתוב במדרש, שהקב"ה אומר להם, שמחר ראש השנה, והמלאכים מכינים במה, ומכינים תיקים, ואומרים – מחר הקב"ה דן את העולם.
בבוקר, שואלים המלאכים – היום ראש השנה?
אומר להם הקב"ה – לא.
שואלים אותו – למה?
אמר להם הקב"ה – מה אני יכל לעשות, למטה עדין לא קידשו את החודש.
יוצא, שכל קביעת המועדים, זה נובע ממה שעם ישראל, קיבל כוח לקדש את החודש.
אם ככה, אומר הספר באר משה מאוז'רוב – תבין טוב מאוד, עד כדי כך יש השפעה, לנושא קביעת המועדים, כתוב בירושלמי(נדרים ו), על הפסוק לאל גומר עלי - ישנה הלכה, שילדה שאיבדה את בתוליה, עד גיל שלוש, בתוליה חוזרים. אם היא הגיע לגיל שלוש ויום אחד, ואיבדה את בתוליה, בתוליה לא חוזרים.
אבל אומר הירושלמי – אם החליטו בית דין, לעבר את החודש, לעבר את השנה, בתוליה חוזרים. הכל תלוי במה שכאן קובעים.
אומר הבאר משה מאוז'רוב, אותו דבר תמצאו בספר שירת דוד – אמרה האתון לבלעם – מה הכוח שלך?! הכוח שלך, שאתה יודע לכוון את הרגע, שבו הקב"ה זועם. כל נושאי הזמן, נתון שידיהם של ישראל. מיד שהקב"ה נתן להם את הכוח, לקבוע מתי הרגלים, הם קבועים לקב"ה, מתי הרגלים. אם הם קובעים, אז אין לך שום כוח, לפעול עליהם.
אם כל הכוח של ישראל, נמצא בשלוש רגלים, אז רוצה בלעם הרשע, לעקור את שלוש הרגלים. אם הוא יעקור את שלוש הרגלים, אז לא תהיה לעם ישראל, השליטה בזמן. כך אומר הבאר משה.
בספר פרי מגדים, הוא מביא בשם הדיין ר' קופל מלובלין, יסוד מאוד יפה – כתוב במדרש, שבשעה שהלך בלעם להשמיד את ישראל, אמר לו הקב"ה – אתה הולך להשמיד את ישראל, מי יקיים את תורתי?? הרי לכל האומות פניתי, ושאלתי אותם – מי רוצה לקבל את התורה, ואף אחד לא רצה! היחידים שהסכימו, היו כנסת ישראל. אתה רוצה להשמיד אותם, ומי יקיים את התורה?!
אמר לו בלעם – אל תדאג, אני יקבל את התורה. אני ישפיע על אומות העולם, שיקיימו את התורה.
אומר הדיין, ר' קופל מלובלין - אמרה לו האתון – איך אתה יכל להגיד, שאתה תקיים את התורה, שמצווה אחת, של שלוש רגלים, אתה לא יכל לקיים?
למה הוא לא יוכל לקיים שלוש רגלים?
כי כדי לקיים שלוש רגלים, צריך שלאדם יהיו שתי עיניים, שתי ידיים ושתי רגליים, ובלעם הרשע, הרי היה שתום עין, חוץ מזה שהוא היה"וילך שפי".
אמרה לו האתון – את המצווה של שלושת רגלים, אתה לא יכל לקיים. כי כתוב בתורה(שמות כג, יז) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ – אתה לא יכל לראות. אם אתה לא רואה בעין אחת, אתה לא יכל לקיים מצוה של שלוש רגלים. לכן הוא רצה לעקור את המצוה של שלוש רגלים, כדי שהוא יוכל לקיים את כל התורה כולה, חוץ מהמצווה של שלוש רגלים.
לאחר ההקדמה הזאת, עוד נקודה אחת, לפני שנגיע לעיקר הפרשה :
רבותינו עומדים, על מצות שלוש רגלים, כביטוי מיוחד, לאהבת כנסת ישראל לבורא, ולאהבת הבורא לכנסת ישראל.
אומרים המפרשים – אין מצוה כזאת, שבני אדם עוזבים את בתיהם, לא ליום ולא ליומיים, לשבוע לשבועיים לשלוש, זה מצות עליה לרגל.
פעם, כדי לעלות לירושלים, זה לקח יומיים-שלושה. אם מישהו היה רוצה לעלות מהצפון, היה לוקח לו שבוע-שבועיים. הוא עולה, אשתו עולה, הילדים עולים – עליה לרגל.
תארו לעצמכם – כל תושבי צפת, עולים לירושלים. תארו לעצמכם – כל תושבי טבריה, עולים לירושלים. חג הפסח -כולם עולים לירושלים. מיליונים של אנשים בירושלים!
באים הערבים בטבריה, עיר שלמה נטושה! יש מצלמות, מחובר לשמירה – כהלכה. מה יכולים לעשות השמירה כהלכה, אם גם השוטרים בירושלים?! J למי יצלצלו? אין למי לצלצל! כל היהודים בירושלים!
לא בנין, לא שתי בנינים, לא שכונה – עיר שלמה! כולם מפחדים לעלות.
מה אומר הקב"ה?
(שמות לד, כד) וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה.
כתוב בחז"ל במדרש(ילקוט שמעוני, מלכים) – אחאב חמד את כרם נבות, ובסוף הוא הרג אותו. איך יכל להיות שהוא חמד את הכרם שלו, הרי כתוב וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ?
ואומר המדרש – ומפני מה נענש נבות? היה לו קול נאה, והיה עולה לירושלים בחגים, והיו כל ישראל מתכנסים לשמוע את קולו. פעם אחת לא עלה - נשאר בבית. העידו עליו בני בליעל ואיבד את עולמו.
מי גרם לו לכך? ע"י שלא עלה לירושלים, לקיים מצות שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ לכבד את הקב"ה ממה שחננו. למה? שכבר הבטיחה התורה וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ
אומרים רבותינו – המצוה הזאת, שהאדם עוזב את הכל ועולה לירושלים, מבטאת את אהבתינו אל הבורא – אין לנו אלא אתה! זה הרגלים.
הקב"ה מחזיר לנו אהבה בשלושת הרגלים. מה האהבה?
שלוש פעמים בשנה, מרימים את הפרוכת של קדש הקדשים, ומראים לכל כנסת ישראל, את שני הכרובים שמעורים זה בזה, להראות חיבתכם לפני המקום!
שלוש פעמים בשנה מוציאים את לחם הפנים, כדי להראות לנו שהוא חם, כביום הילקחו. כך אומרת הגמרא(יומא).
את זה רצה בלעם לנתק. הוא רצה לנתק את מצות שלושת הרגלים, שמבטאת את הקרבה שלנו אל הבורא, ומבטאת את קרבת הבורא אלינו.
לאחר ההקדמה הזאת, נוכל בע"ה להגיע אל הנקודה :
בספר שם משמואל, של האדמו"ר מסוכטשוב, בשני מקומות בספרו, האחד בע"מ של"ב, והשני בע"מ של"ו, הוא עומד על יסוד נפלא – כתוב במפרשים, שבלעם רצה לעקור מתוכנו את שלושת הרגלים.
מה הציק לבלעם שלושת הרגלים??
למה הוא לא מנסה לעקור תפילין, למה הוא לא מנסה לעקור מזוזה. דוקא שלושת הרגלים. מה מציק לו??
בונה השם משמואל יסוד נפלא :
בלעם הרשע, אומרת המשנה באבות, יש לו שתי מידות רעות – עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה. שלושת המידות האלה, הם שורשי המידות שמוציאות את האדם מן העולם. מה מוציא את האדם מן העולם?
הקנאה, התאוה והכבוד.
אומר השם משמואל – עין רעה – יסוד הקנאה. רוח גבוהה – יסוד הכבוד ונפש רחבה – יסוד התאוה. וכנגדם, שורשי ג' עברות חמורות – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
עין רעה, הוא יסוד הקנאה ומביא שפיכות דמים(עיין ערך קין). רוח גבוהה – כבוד, הוא יסוד עבודה זרה(עיין ערך ירבעם בן נבט). נפש רחבה – תאוה, זה גילוי עריות(עיין דור המבול).
זה בלעם הרשע והמייצגים שלו, וכנגד זה, יש לעם ישראל, שלוש שורשי מידות טובות – תורה, עבודה, גמילות חסדים.
תורה כנגד כבוד – כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, ואין כבוד אלא תורה.
עבודה כנגד התאוה.
גמילות חסדים כנגד הקנאה.
וכנגדם שלושה מאפיינים, שעליהם אומרת הגמרא(מסכת יבמות) – ישראל רחמנים ביישנים וגומלי חסדים.
אומר לנו השם משמואל – ביישנים – ההיפך מן הכבוד. רחמנים – היפך התאוה. גומלי חסדים – היפך הקנאה.
בא השם משמואל ואומר יסוד נפלא – איתא במהר"ל – שלושת האבות, תיקנו שורשי ג' החטאים – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. וכנגדם ניתנו לנו, שלוש רגלים, לעקור את שלושת המידות המושחתות של בלעם.
למה הכוונה? תראו איזה עומק של דברים :
כתוב בטור(סימן תי"ז) – שלושת הרגלים, כנגד שלושת האבות – פסח כנגד אברהם, שנאמר לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. שבועות כנגד יצחק, שבשופר שבו תקע הקב"ה במעמד הר סיני. זה השופר שנילקח מאילו של יצחק, כמו שכתוב בחז"ל. וחג הסוכות, הוא כנגד יעקב אבינו, שנאמר וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת.
מה זה שלושת האבות, כנגד שלושת הרגלים??
אומר השם משמואל יסוד נפלא – אברהם אבינו, הוא המייצג את הענוה – עין טובה. הוא גם מייצג את האמונה. הייצוג של אברהם אבינו, היה גם אב המון גויים. פסח, זה חג האמונה, ופסח זה גם חג הענוה, למה?
כי בפסח אנחנו אוכלים מצה. מצה היא דקה, היא לא תופחת, זה לא שׂאור. השׂאור הוא יסוד הגאווה, המצה זה יסוד הענוה. לכן גם המצה נקראת לחם האמונה. חג הפסח הוא יסוד האמונה.
היסוד הזה, של האמונה, הוא מנתק את האדם מרוח גבוהה, הוא מנתק את האדם מהכבוד, ומהכבוד הוא מתנתק מעבודה זרה.
חג השבועות, הוא כנגד התאוה,אומר השם משמואל, כי כל מה שנחרד עם ישראל בהר סיני, זה היה מהשופר שבו תקע הקב"ה, כמו שכתוב בפסוק(שמות כ, טו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק - הפחד ויראת שמים, זה הסמל של יצחק אבינו. יצחק מסמל את הגבורה, יצחק מסמל את הפחד וּפַחַד יִצְּחָק הָיָה לִי.
חז"ל אומרים, כך מביא הנציב מוולוז'ין, שמהפחד שפחדה רבקה, מיצחק אבינו, היא מעולם לא פנתה אליו ודיברה איתו, אלא רק מתי שהוא פנה אליה. מהיום שהיא ראתה אותו, נופל משמים, הרי כתוב שהוא בא הפוך משמים, והיא ראתה אותו ונפלה מהגמל, מאותו יום לא דיברה איתו, אלא רק כשיצחק היה פונה אליה.
יצחק מסמל את מידת הגבורה, שבועות זה פחד, זה מורא!
אם שבועות זה פחד ומורא, אז זה מסלק את התאוה. אדם שיש לו תאוה, יש לו הרחבה כלכלית(דברים לב) וַיִּשְׁמַן יְשׁוּרוּן וַיִּבְעָט, אבל אם הוא פוחד, אם יש לו מושג של פחד, אז הפחד מונע ממנו לעשות עברות, כמו שהבנו ממקודם, בשם הרב דסלר.
חג הסוכות כנגד יעקב אבינו. יעקב אבינו, מסמל את חג הסוכות.
חג הסוכות, מסמל את ההתנתקות מחיי העולם הזה, זה כנגד הקנאה. בן אדם מקנא, כיון שהוא רואה את השני, צומח ופורח, אבל אם כולם יושבים תחת סכך, וישנים כולם על מזרון של 10 ס"מ, בחצר למטה עם כל החתולים, אז אף אחד לא מקנא אחד בשני, כי אותה חתולה שנכנסת אצלי בסוכה, נכנסת גם למיליונר בסוכה. אותו חמסין שיש לי, יש גם לו. כולנו מאוחדים. זה היסוד של חג הסוכות, שכולנו מאוחדים! לכן זה וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ. כולנו מאוחדים יחד, ולכן לוקחים גם ארבע מינים, שמסמלים את כל העדות וכל החוגים, כולם מתאחדים יחד!
סוכה מאחדת, למה?? שואל השם משמואל
כי אין בה קנאה! הקנאה יוצרת פירוד.
אם ככה יוצא, ששורשי ג' העברות, של תאוה, קנאה וכבוד, הם כנגד ג' הרגלים.
הפסח מסלק אותנו מענין הגאווה, חג השבועות מסלק אותנו מענין התאווה וחג הסוכות מסלק אותנו מקנאה. זה אברהם, יצחק ויעקב.
אומר השם משמואל יסוד נפלא :
בלעם הרשע רוצה לקלל את ישראל, הוא רוצה לנתק אותם מהקב"ה. איך מנתקים?
בעבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות, מנתקים!
איך מתחילים את העבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים??
דרך קנאה תאוה וכבוד. איך מגיעים לזה??
עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה.
אומר בלעם הרשע(במדבר כג, ט) כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב
אומר המדרש(במדבר רבה, פרשה כ) - לְהוֹדִיעַ שִׂנְאָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁמִּתּוֹךְ בִּרְכוֹתָיו אַתָּה יוֹדֵעַ מַחֲשַׁבְתּוֹ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁבָּא לָקֹץ אֶת אִילָן, מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי קוֹצֵץ אֶת הַנּוֹפִים, כָּל עָנָף וְעָנָף וּמִתְיַגֵּעַ, וְהַפִּקֵּחַ מְגַלֶּה אֶת הַשָּׁרָשִׁין וְקוֹצֵץ, כָּךְ אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, מָה אֲנִי מְקַלֵּל כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לְשָׁרְשָׁן, בָּא לִגַּע מְצָאָן קָשִׁים, לָכֵן אָמַר: כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ
אמר בלעם – אני יעקור להם את השורש! מה זה השורש?
השורש זה אברהם יצחק ויעקב. איפה הם באים לידי ביטוי?
השורש של אברהם יצחק ויעקב, זה הקנאה התאוה והכבוד, זה בדיוק להיפך :
אברהם אבינו, הוא היפך כבוד. יצחק אבינו, הוא היפך תאוה, ויעקב הוא היפך קנאה.
אמר בלעם – שלושת האבות, רמוזים בשלושת החגים. אם אני רוצה לעקור מהם, את זכות ההגנה שלהם, מפני ג' העברות, אני יעקור את שלושת הרגלים, ואם עקרתי את שלושת הרגלים, אין יותר מה שיגן עליהם. כל מה שמגן עליהם, זה שלושת הרגלים! עד כאן דבריו הנפלאים של הספר שם משמואל.
אם זה מה שרצה בלעם הרשע, לעקור מתוכנו את שלושת הרגלים, נוכל להבין יסוד נפלא :
ישנה גמרא(מסכת פסחים קי"ח, א) שאומרת - כל המבזה את המועדות כאילו עובד ע''ז שנאמר(שמות לד-יז) אלהי מסכה לא תעשה לך
אומר רשב"ם במקום - כל המבזה את המועדות. שעושה מלאכה בחולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור ונפקא לן במסכת חגיגה(דף ית.) איסור מלאכה בחולו של מועד.
אם הוא צריך את זה לאוכל נפש, אז מתר לעבוד. אבל אחד שזה לא לאוכל נפש עבורו, אז זה ביזוי המועדות.
בא הבן-יהוידע(מסכת מגילה יב), אולי נקדים הקדמה שמופיעה בספר כותנות עור – כמה שעות עבדו ישראל את העגל?
כתוב בגמרא(מסכת שבת פ"ט, א) – בני ישראל עבדו את העגל שש - שעות וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר אל תקרי בושש אלא באו שש בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם אמר להן משה רבכם היכן הוא אמרו לו עלה למרום אמר להן באו שש ולא השגיחו עליו מת ולא השגיחו עליו הראה להן דמות מטתו והיינו דקאמרי ליה לאהרן(שמות לב-א) כי זה משה האיש וגו'
איך אנחנו מבטלים את העברה של העגל?
כדי לעקור את העגל, שהיה שש שעות, צריכים לבטל אותו בשישים, אומר הבן-יהוידע.
אם צריכים לבטל את העגל בשישים, צריכים 360 שעות של דבקות בקב"ה, כדי לבטל את הדבקות בעגל.
אומר הבן-יהוידע – בעגל כתוב אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, ובמועדים כתוב אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה'. באמצעות הרגלים, שזה אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה', אנחנו עוקרים את אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. איך אנחנו עוקרים?
אומר הבן-יהוידע חשבון נפלא – כדי לבטל את העגל בשישים, אנחנו צריכים 360 שעות – 6*60=360.
היכן יש לנו 360 שעות של דבקות בקב"ה?
7 ימים של פסח.
יום אחד של שבועות.
7 ימים של סוכות.
______________
סכ"ה 15 יום. שהם 24 שעות כל אחד. מה נותן לנו? 360 שעות.
אם אנחנו מקיימים את מצות הרגלים אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה', 360 שעות, אנחנו מבטלים ב – 60 את חטא העגל.
כי כל העגל היה שש שעות, וכדי לעקור אותו, צריכים לבטל אותו בשישים, ולבטל אותו בשישים, צריכים 360 שעות, של דבקות בקב"ה, ב - אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה'.
זה מה שאומרת הגמרא, שאם אתה מבזה את המועדות, כאילו אתה עובד עבודה זרה. למה?
כי כל מה שנתן לנו הקב"ה, 360 שעות של המועדים, כדי לבטל את העבודה זרה של העגל. אז אם אתה מבזה את המועדות, אתה מחזיר בחזרה את חטא העגל!
והרשב"ם כתב – גם חול המועד.
למה חול המועד?
כי חול המועד, הוא בכלל ה- 360 שעות, הנדרשים לביטול חטא העגל, שהיה שש שעות.
אם ככה, באים רבותינו ואומרים יסוד נפלא :
בא הספר כותנות עור, ואומר יסוד נפלא – אם אתה אומר ששלושת הרגלים, זה 360 שעות, וזה בא לבטל את חטא העגל שהיה שש שעות, הולך בלעם הרשע, ומנסה לקלל ולא הולך לו. הצ'אנס היחידי שלו לעורר, זה אם הוא יצליח לעורר מחדש את חטא העגל.
אומרת התורה(במדבר כד, א) - וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו
אומר רש"י - וישת אל המדבר פניו. כתרגומו(תסתכל בתרגום יונתן בן עוזיאל).
אומר התרגום - וְשַׁוִי לְמַדְבְּרָא אַנְפּוֹי לְמַדְכַּר עֲלֵיהוֹן עוּבְדָא דְעֵיגְלָא דַעֲבָדוּ תַּמָן.
הוא רואה שלא הולך לו לקלל, מה הוא עושה? מנסה לעורר את חטא העגל מחדש - וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו – החטא שהיה במדבר, הוא חטא העגל.
אבל חטא העגל, יש לו כבר כפרה. על מה שאמרו אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, יש להם כבר אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה'.
אמר בלעם הרשע – מה שאני צריך עכשיו לעקור, זה עוד דבר אחד – שלוש רגלים. אם אני יעקור שלוש רגלים, אז אני יוכל לעורר מחדש את חטא העגל!
אם ככה, אומרת לו האתון – תגיד לי, למה אתה רוצה לעקור מהם שלוש רגלים?!
התשובה פשוטה מאוד - אם אני יעקור מהם שלוש רגלים, אני יוכל לעורר מחדש את חטא העגל. כי כל זמן שהם שומרים שלוש רגלים, יש להם כיסוי ל - אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, ב - אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה'.
עד כאן דבריו הנפלאים של הבן-יהוידע, בצירוף הספר כותנות עור.
אנחנו בע"ה ביום שלישי בשבוע הבא, אם לא יבוא משיח צדקנו, נתחיל את ימי האבלות על חורבן הבית.21 ימים ברציפות, נוהגים בהם דיני אבלות, כל אחד לפי מנהגיו.
בשנה מעוברת, הפרשה שקוראים לפני י"ז בתמוז, היא פרשת פנחס. בשנה שאינה מעוברת, קוראים בתורה פרשת בלק.
בלק זו הפרשה שאין בה שום מצוה. 104 פסוקים, בלי שום מצוה.
כמעט 100 פסוקים, עוסקים בשני דמויות – בלעם ובלק.
הפרשה לא נקראת בלעם, אלא בלק.
מה זכה הגוי הזה, שפרשה קרואה על שמו?
ראיתי בספר אמונת עתך – בלק, נרצה או לא, ממנו תצא שרשרת המשיח.
אומרת הגמרא(מסכת סוטה מז, א) - והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואע''פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו רות
ביקש בלק מבלעם – תבוא לקלל. לא שאני מפחד מהם, אני לא רוצה שיצא מהם שושלת המשיח, מה הוא אומר לו?
וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי
כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי – כל הכוח שלו הוא ממני. אני הסבא של רות המואביה.
אם תקלל אותם והם לא יהיו, לא יבוא מהם משיח! כי כל העוצמה שלהם, היא ממני.
וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב – ר"ת – רַב = רות בועז. אלה השנים, שמהם יוצאת שושלת המשיח.
אמר בלק לבלעם – אתה יודע למה אני רוצה לקלל אותם? כי ממני, כל הגאולה שלהם יוצאת!
בא בלעם לקלל, ומסביר לו, שלא רק איך תצא הגאולה, איך יגיע המשיח, מי שרוצה יעיין בתרגום יונתן בן-עוזיאל, איזה אניות יבואו, הכל נמצא בפרשה הזאת. כל מה שיקרה עם המשיח, כל מה שעתיד להיות, הכל טמון בתוך הברכות של בלעם.
אומר לו בלק –(יא) מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ –"אני רוצה להשמיד, אתה אומר לי איך יגיע המשיח?! בשביל זה הזמנתי אותך?? אני יודע שאני אחראי לבואו של משיח..."
פרשת בלק, היא הפרשה הפותחת את ימי האבלות על החורבן, אבל פרשת בלק, גם טומנת בחובה את תחילת הגאולה.
תחילת הגאולה, מתחילה בפרשה הזאת, לכן זכה הגוי הזה, היחיד מכל אומות העולם, שנקראת פרשה על שמו.
כולם יודעים, שבלק נמצא בכל החתונות של השבוע. לא בלעם, אלא בלק נמצא! הזכות העצומה שיש לו, שממנו יוצאת שושלת המשיח, לכן קוראים בפרשה הזאת, לפני י"ז בתמוז, כדי ללמד אותנו, כמו שרח"ל, אנחנו מתחילים להתאבל על חורבן הבית, אבל אנחנו מתפללים לקב"ה – ריבונו של עולם, מלך רחמן רחם עלינו, טוב ומטיב הדרש לנו, שובה אלינו בהמון רחמיך, ואז – שם נקיים שלוש פעמי רגלינו, ככתוב בתורתך שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'.
יהי רצון שנזכה לזה בקרוב ממש, במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.