בס"ד
פרשת וישלח – הרב ברוך רוזנבלום שנת תש"ע.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת וישלח.
היא הפרשה שעוסקת במפגש של יעקב עם עשו. לאחר 34 שנים, שהם לא ראו זה את זה... עשרים שנה ששהה יעקב אבינו בבית לבן... 14 שנה שהוא שהה בבית שם ועבר... יעקב אבינו לא רואה את אחיו... אחיו שונא אותו, ורבקה אומרת לו לפני שהוא הולך לבית לבן, שהיא תשלח שליח, לקחת אותו מבית לבן, כפי שאכן היה – היא שלחה את דבורה המינקת, כדי לבשר ליעקב אבינו, שהוא יכל לחזור בחזרה.
יעקב אבינו נערך למפגש עם עשו... אומרת התורה - {ד} וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם
אומר רש"י - וישלח יעקב מלאכים. מלאכים ממש.
במדרש {ילקוט שמעוני} כתוב, שבתחילה, ניסה יעקב אבינו לשלוח בני-אדם, ואף אחד לא רצה ללכת, אז הוא השתמש בשירותי המלאכים, וחז"ל אומרים – אל תתפלא, הגר שפחת שרה, הזדמנו לה מלאכים. אליעזר עבד אברהם, הזדמנו לו מלאכים... וגם ליוסף, הזדמנו שלושה מלאכים, אז וודאי שלאביו יזדמנו מלאכים.
כמה מלאכים היו שמה?
במדרש (בראשית רבה, פרשה ע"ה, אות י') מובא -... מְלַמֵּד שֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְיַעֲקֹב אַרְבַּעַת אֲלָפִים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת...
לפי חשבון פשוט, מדובר על 40 מיליון מלאכים. אני לא יודע מה עשו בכלל מסתובב באזור הזה... J
אבל בכל אופן, זה מה שכתוב במדרש, והשאלה היא – מאיפה הביא יעקב את המלאכים האלה?
במושב זקנים מבעלי התוספות, שואל – איך יכל יעקב אבינו, להשתמש במלאכי חו"ל, או במלאכי א"י, כדי לשגר אותם להר שעיר?
ואומר – היות והבטיחו את הר שעיר לא"י, אז זה נחשב לא"י, אז אפשר לשלוח את מלאכי א"י, להר שעיר.
המהרש"א {מסכת עבודה זרה, ה} אומר – כל העושה מצוה אחת בעולם הזה, מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, שנאמר {ישעיה נח, ח} וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ, וכל העובר עבירה אחת, מלפפתו ומוליכתו ליום הדין.
מי שעושה מצוה, בורא לו מלאך לשומרו מן המזיקים ואילו מי שעובר עבירה, נברא לו מלאך רע, שהוא מקטרגו ומלפפתו ומוליכו ליום הדין.
מה ההבדל בן מצוה לעבירה?
אומר המהרש"א – כי במצוה, המלאך הולך לפניו, שנאמר{ישעיה נח, ח} וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כי ההולך למקום שמחה, אין צריך להחזיק בו, כי לא יברח, מה שאין כן בעבירה, שהמלאך הולך אחריו ומחזיק בו, כדי שלא יברח...
ואם כתוב וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, פירוש הדבר, שהמלאכים האלה היו מלאכים, שנבראו מהמצוות שלו.
אלו הדברים מביא הספר אמרי שמאי, הוא מביא את דברי המהרש"א...
אומרת התורה - {ה} וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: {ו} וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ
אומר רש"י - גרתי. לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני (לעיל כז כט) הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקימה בי. דבר אחר גרתי בגימטריא תרי''ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי''ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים: {ו} ויהי לי שור וחמור. אבא אמר לי (כז כח) מטל השמים ומשמני הארץ, זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ.
במדרשי חז"ל, כאן על הנושא הזה, אומרים חז"ל, שהדברים ששלח יעקב אבינו באמצעות המלאכים, לא היו דברים כפשוטם...
יעקב אבינו, רצה לבשר לעשו, שכאילו הוא מוכן למאבק איתו...
הרי יעקב אבינו המתין, עד שנולד לו יוסף... כך קראנו בסוף פרשת ויצא, בשבוע שעבר...{ל, כה} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן » שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי
אומר רש"י - כאשר ילדה רחל את יוסף. משנולד שטנו של עשו, שנאמר (עובדיה א יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף בטח יעקב בהקדוש ברוך הוא ורצה לשוב.
במדרש רבה, בשני מקומות, אומרים חז"ל, שמה שהוא שלח לו שליח, שיש לו שור וחמור, זה לא דברים כפשוטם...
במדרש רבה {בראשית רבה, פרשה עה, אות יב} כתוב - וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, שׁוֹר, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. חֲמוֹר, זֶה יִשָֹּׂשכָר, דִּכְתִיב (בראשית מט, יד): יִשָֹּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם...
במדרש רבה {בראשית רבה, פרשה עה, אות ו} כתוב - רַבָּנָן אָמְרֵי שׁוֹר זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. חֲמוֹר, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ט, ט): עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וגו'...
מה שהמדרש רוצה לומר, שיעקב אבינו אמר לעשו – אני לא מודאג, יש לי גם את יוסף וגם את יששכר, אלו שתי אמצעי ההגנה שלי, ומצד שני, יש לי את שתי הכלים, להביא את המשיח – יש לי את השור, שהוא משיח בן-יוסף, ויש לי את החמור, שהוא משיח בן-דוד....
עד כאן, דברי מדרש רבה.
לפני שאנחנו נתקדם בס"ד, אני רוצה להקדים הקדמה קצרה, לדברים שאנחנו רוצים להשמיע:
פרשת וישלח, מסתיימת ב-43 פסוקים. בסוף הפרשה, החל מפרק ל"ו, פרק שלם של 43 פסוקים... כל הפסוקים, מדברים על מלכות אדום – על כל צאצאיה, גווניה... מי יתחתן עם מי... מי האשה של מי, מי הפילגש... איזה הכלאות הם עשו בבהמות.... ולקראת הסוף, מדברת התורה על שמונה מלכים שמלכו באדום... והחל מפסוק ל"א – מ"ג, התורה מציינת את שמות המלכים - {לא} וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל...
כל מי שקורא את הפסוקים הללו, שואל את עצמו מיד שאלה – את כל הלכות שחיטה, לומדים ממילה אחת בתורה - וְזָבַחְתָּ.... כל מילה בתורה, בדקדוק, למה היא נכתבה, איך נכתבה... אומרים חז"ל - יפה שיחת עבדי אבות לפני הקב''ה מתורתם של בנים, כי התורה, היא מלשון הוראה....
התורה כותבת 43 פסוקים על מלכי אדום, ואתה שואל את עצמך – מה יש לנו עם מלכי אדום?
ישמעאל ותולדותיו, זוכים לשבעה פסוקים... אדום ל-43 פסוקים?! מה יש לנו איתם?? למה אנחנו צריכים לדעת את כל השושלת שלהם?! למה זה משנה??
בחז"ל במדרש {בראשית רבה, פרשה עה, אות יא} כתוב, ששמונת המלכים שמופיעים בסוף, באו כעונש, על התרפסותו של יעקב אבינו בפני עשו.
אומר המדרש - בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקָּרָא יַעֲקֹב לְעֵשָׂו אֲדֹנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִשְׁפַּלְתָּ עַצְמְךָ וְקָרָאתָ לְעֵשָׂו אֲדֹנִי ח' פְּעָמִים, חַיֶּיךָ אֲנִי מַעֲמִיד מִבָּנָיו שְׁמוֹנָה מְלָכִים קֹדֶם לְבָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לו, לא): וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ וגו'.
המהרש"א {מסכת עבודה זרה ח, ב} מביא את דברי הגמרא - {בראשית לג-יד} יעבר נא אדני לפני עבדו... שהרומיים משלו לפני ישראל...
אומר רש"י - לפני עבדו. דרך השר להלך לפנים.
כך כביכל, לפני שמגיע מלך המשיח, כך מולכים לפני השרים...
אומר המהרש"א – יעקב ראה, שאפילו שווים קצת, אי אפשר שיהיו [אין שוויון בין יעקב ועשו], אלא לפי מעשים של ישראל, להשתעבד אחד בחברו שיעבוד גמור, כדכתיב ורב יעבוד צעיר וגו'... על כן אמר לעשו יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ.. לשון לפני, הוא קודם בזמן, כמו לפני בֹא יום ה', שעשו יהיה אדון קודם וישראל יהיה העבד, ואח"כ יהיה, שישראל יהיה האדון ועשו יהיה העבד.
אומר המהרש"א, שזו היתה בעצם בקשה של יעקב אבינו. יעקב אבינו אומר לעשו יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ, כלומר יעקב ביקש"תעשה לי טובה, תמלוך אתה, לפני שאני ימלוך"...
יוצא, שהקב"ה בעצם, נענה לבקשה של יעקב אבינו, שאדום ימלכו, לפני שימלוך מלך בישראל.
המגלה עמוקות מביא, כפי שמביא הילקוט הראובני, שכבר נח רמז לכך....
קודם שלח נח את העורב, שזו מלכות אדום, ורק לאחר מכן שלח את היונה, שהיא כנסת ישראל.
אלה דברים שכתובים במדרשים שלנו... אנחנו רוצים להביא עוד מדרש אחד, לפני שניגש לעומק הדברים:
במדרש רבה {בראש רבה, פרשה פג, אות ד} כתוב - (בראשית לו, מג): אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם, יוֹם שֶׁמָּלַךְ לוֹטְיָנוּס נִרְאָה לְרַבִּי אַמֵּי בַּחֲלוֹם הַיּוֹם מָלַךְ מַגְדִּיאֵל, אָמַר עוֹד מֶלֶךְ אֶחָד נִתְבַּקֵּשׁ לֶאֱדוֹם. אַלּוּף עִירָם, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא צִפּוֹרָאָה לָמָּה נִקְרָא עִירָם שֶׁהוא עָתִיד לַעֲרֹם תִּסַּוְרִיּוֹת לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. המלך הזה נקרא עירם, כי הוא עתיד לאסוף ערימות של כסף, לקראת בואו של מלך המשיח...
אָמַר רַבִּי לֵוִי מַעֲשֶׂה בְּשִׁלְטוֹן אֶחָד בְּרוֹמִי שֶׁהָיָה מְבַזְבֵּז תִּסַּוְרִיּוֹת שֶׁל אָבִיו אביו שם אוצרות של כסף, והוא בזבז את זה, נִרְאָה לוֹ אֵלִיָּהוּ בַּחֲלוֹם אָמַר לוֹ אֲבוֹתֶיךָ מְצַמְתִין אוגרים כסף וְאַתְּ מְבַזְבֵּז, וְלֹא זָז עַד שֶׁמִּלְּאָן. אותו מלך היה חוזר וממלא, את מה שאביו מילא, כדי להכין את כל הכסף לקראת בואו של משיח. כך מסכם המדרש, את הפסוק האחרון בפרשה.
אומר המדרש {בראשית רבה, עח, אות יב} - אֲמַר לֵיהּ כָּל אוֹתָן הַדּוֹרוֹנוֹת שֶׁנָּתַן אָבִינוּ יַעֲקֹב לְעֵשָׂו עֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַחֲזִירָן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לֶעָתִיד לָבוֹא, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים עב, י): מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ, יָבִיאוּ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא יָשִׁיבוּ, אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ מִלָּה טָבָא אֲמַרְתְּ וּמִן שְׁמָךְ אֲנָא אוֹמֵר לָהּ.
זה לא רק העיזים והתיישים שנתן לו יעקב.... תעשו חשבון כמה תולדות נולדו מאז, וחוץ מזה שכתוב, שהוא עשה ערימה עם כל הכסף שהוא עשה בבית לבן... {נ, ה} בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי... אומרת הגמרא {מסכת סוטה יג, א}, שנתן לו את כל הכסף. עשה כעין ערימה ואמר לו"קח חלקך, בשביל מערת המכפלה"... כל זה, עתיד לחזור בבואו של משיח. מה המקור?
(תהלים עב, י): מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ... לא כתוב מנחה יביאו, אלא מִנְחָה יָשִׁיבוּ – הם ישיבו את מה שהם קיבלו כבר...
כל מי שפותח את ספרי רבותינו, על הפרשה הזאת, יש בקרב חכמי תורת הסוד, יש להם התייחסות מיוחדת לפרשת וישלח, בייחוד לפסוקים האחרונים.
כתבי האר"י הקדוש, מקדישים את כל 43 הפסוקים, שכולם מדברים, מבריאת העולם ועד בואו של משיח.
התורה לא סתם כך מאריכה 43 פסוקים, ומדברים על מיני מלכי אדום, וכל מיני דברים שהם עשו... כל האלופים שלהם, וכל התולדות שלהם, וכל מה שקרה... עם מי התחתנו ומה עשו... כל זה מדובר, מאדם הראשון ועד בואו של משיח צדקנו.
בספר של הרב פינקוס {תפארת שמשון} הוא כותב את הדברים הללו, והוא מביא את דברי הרמח"ל בספרו {תתק"ו תפילות} שהוא מדבר שם, מדוע התורה טמנה את כל סודות המשיח, דוקא עם מה שכתוב כאן, עם מה שיארע עם אדום...
כותב הרמח"ל משל נפלא:
משל לבן-אדם שרוצה להעביר יהלום, ששווה מיליון דולר, אין לו ברינקס J... אז מה הוא יעשה?
הדרך, כותב הרמח"ל, להטמין את זה בתוך הזבל. יש לו שקית עם לכלוכים, שם הוא שם את זה...
גם אם אותו אדם שיבדוק אותו, שם הוא לא יחפש...
כותב הרמח"ל - אילו התורה היתה כותבת את זה, בברית בין הבתרים, כל אחד היה בודק מה כתוב שם... טמנו את זה בתוך מלכי אדום... ששם אף אחד לא מייחס לזה חשיבות... שם התורה טמנה מה יקרה מבריאת העולם ועד בואו של משיח.
אלוף עירם, הוא זה שעתיד לערום את כל הכסף, לקראת בואו של משיח.
מופיעים כאן שמונה מלכים, והמדרש מדבר על זה בהרחבה, שכל המלכים שהיו לאדום, לא היו מלכים 'מקוריים'...
יובב מת, בא חושם מארץ התימני. מת חושם, הגיע הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב... אף אחד לא שייך לאדום, כולם מלכים שהם הביאו מבחוץ.
יש לי חבר, שהוא יבואן מסין. בפעם הראשונה שהוא חזר משם, הוא אמר לי"לא יאומן, כל סין עובדים זרים!" J
אתה קורא פה, כל מלכי אדום, ואף אחד לא 'מקורי'! את זה הביאו מפה... את ההוא הביאו משם... אין להם מלכים משל עצמם, הכל יבוא.
שמונה מלכים, כולם מתו ובאו, ומלכו אחריהם... תקראו את הפסוקים - {לב} וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה: {לג} וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה: {לד} וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי: {לה} וַיָּמָת חֻשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית: {לו} וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה: {לז} וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר: {לח} וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר... כל אחד מת, והשני מולך תחתיו...
האחרון {לט} וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב.
כותב הרב פינקוס, בשם האר"י הקדוש – הֲדַר זה מלך המשיח, שנקרא כן, על שם פרי עץ הדר. פרי עץ הדר, האתרוג, גם נמשל ללב, כי המשיח הוא ליבו של ישראל, והוא המלך היחיד שמופיע כאן עם שם אשתו, כי אישה ובעל זה שלמות...
ועוד דברים גבוהים בתורת הסוד, שמעבר לבינתי, שלא ניכנס אליהם...
בכל אופן, לכן כל הפרשה הזו וסודותיה, נמשלים למשיח.
אנחנו בע"ה, רוצים ללכת ולגלות נושא אחד בפרשה הזאת, וללכת על הקו הזה, מבלי להיכנס לתורת הקבלה, רק לדבר על תורת הנגלה, ולעסוק קצת במלכות אדום, כפי שנראה, שזוהי המלכות האחרונה, שתלווה אותנו לקראת בואו של שמלך המשיח.
בתורה כתוב, שלאחר שעשו מגיע ורואה את יעקב אבינו... {ד} וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ...
על המילה וַיִּשָּׁקֵהוּ, יש נקודות...
חז"ל שואלים – מדוע המילה נקודה? זה הרי בא לומר משהו, שהדבר לא כפשוטו...
השאלה, מה זה?
אומר רש"י, בשם רשב"י - אמר ר' שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו.
ידוע שעשו שונא ליעקב, אבל באותה שעה, נכמרו רחמיו של עשו על יעקב... חד-פעמי זה קרה...
במדרש {בראשית רבה, פרשה ע"ח, אות ט'. פרקי דרבי אליעזר, פרק לז} כתוב, שעשו רצה לתת נשיכה ליעקב אבינו בצווארו, והנשיכה הזאת היתה אמורה להרוג את יעקב, רק שבמדרש רבה נאמר, שצווארו נעשה שיש, ובפרקי דרבי אליעזר כתוב, שצווארו נעשה כעצם השן.
כותב הפרקי דרבי אליעזר – אמר עשו, איני הורג את יעקב אחי בחיצים ובקשת, אלא בפי אני הורגו ומוצץ את דמו, שנאמר {בראשית לג, ד} וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ. אל תהי קורא וַיִּשָּׁקֵהוּ אלא וַיִשָכֶהו. ונעשה צוארו של יעקב כעצם השן, ועליו הכתוב אומר {שיר-השירים ז, ה} צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן, וקהו שיניו של עשו.
אז בעצם עשו לא רצה לנשק אותו, אלא לנשוך אותו, ובאמצעות הנשיכה הזאת, להוציא את דמו של יעקב אבינו.
במדרש רבה כתוב - וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ (בראשית לג, ד), נָקוּד עָלָיו, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַכְּתָב רַבָּה עַל הַנְּקֻדָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת הַכְּתָב, הַנְּקֻדָּה רַבָּה עַל הַכְּתָב אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת הַנְּקֻדָּה, כָּאן לֹא כְתָב רַבָּה עַל הַנְּקֻדָּה וְלֹא נְקֻדָּה רַבָּה עַל הַכְּתָב אֶלָא מְלַמֵּד שֶׁנִּכְמְרוּ רַחֲמָיו בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה וּנְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יַנַּאי אִם כֵּן לָמָּה נָקוּד עָלָיו, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹא בָּא לְנַשְּׁקוֹ אֶלָּא לְנָשְּׁכוֹ, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁל שַׁיִשׁ וְקָהוּ שִׁנָּיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וַיִּבְכּוּ, אֶלָּא זֶה בּוֹכֶה עַל צַוָּארוֹ וְזֶה בּוֹכֶה עַל שִׁנָּיו. רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן מַיְיתֵי לָהּ מִן הָכָא (שיר השירים ז, ה): צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן וגו'.
יעקב בכה, כי הלך לו הצוואר, ועשו בכה, כי הלכו לו השיניים, הוא צריך שתלים עכשיו... J
מה הוא רוצה מהצוואר של יעקב?! אתה רוצה להרוג אותו, תן לו אגרוף! J
עשו לא סתם ככה, כיוון לצוואר... אנחנו לא מדברים על הדברים כפשוטם, אלא בעומק שבדבר...
בע"ה בעוד כמה פרשיות, נגיע לבכי שבכה יוסף, על צווארי בנימין... שואלים שם חז"ל – וכי שני צווארים היו לו לבנימין? מה זה וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו? כמה צווארים היו לו?
אומרים חז"ל – הצוואר זה בית המקדש. בכה יוסף על שתי בתי המקדש, שעתידים להיות בחלקו של בנימין.
עשו ניסה לתת אחיזה, בצווארו של יעקב... ולמה נמשל בית המקדש לצוואר?
כי כתוב כְּמִגְדַל דָּוִד צַוָּארֵךְ... בצוואר ישנם שתי עורקים, אחד משמש לאוויר, ויש ושת, המשמש לאוכל. זה מה שמחבר בין הראש לגוף... ניתקת את זה, אין בן-אדם.
להבדיל אלף אלפי הבדלות – הראש זה הקב"ה, והגוף זה כנסת ישראל. בית המקדש זה הצוואר, הוא המחבר בין הקב"ה, לכנסת ישראל.
עשו רצה לנתק את הקשר הזה... הוא ניסה להיאחז בצוואר, וניסה לנשוך את יעקב אבינו בצוואר, כדי לנתק את החיבור של יעקב, עם הבורא יתברך.
אמנם לא עלה בידו כעת, אבל בבית שני הוא קיבל אחיזה, ולא סתם אחיזה, אלא אדום הוציאה את היסודות של בית המקדש.
כך כתוב בדברי רבותינו, לבאר מה רצה עשו לעשות...
ר' שמעון בר-יוחאי, אומר לנו כלל – הלכה בידוע, שעשו שונא ליעקב. זו הלכה, מעין הלכה למשה מסיני. תמיד בכל מצב, עשו ישנא את יעקב אבינו. אם ראית את המילה נקודה, זה שינוי חד-פעמי. בכל מצב תמיד, תדע לך, שעשו ישנא את יעקב.
אנחנו רוצים בע"ה, לעמוד על כמה נקודות, ורק בסיום השיעור, נסגור את המעגלים:
בפרקי דרבי אליעזר {פרק מח} כתוב – רבי אליעזר אומר חמש אותיות שנכפלו בתורה בָּאותיות כולם בסוד הגאולה. כ"ף, בו ניגאל אברהם אבינו מאור-כשׂדים, שנאמר {בראשית יב, א} לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ. מ"ם, בו ניגאל יצחק אבינו מיד פלשתים, שנאמר {שם כו, טז} לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד. נו"ן, בו ניגאל יעקב אבינו מיד עשו, שנאמר {שם לב, יב} הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו.
* בילקוט הראובני הוא אומר, שהמילה נָא, כוללת את כל ארבעת הגלויות – גלות בבל ומדי זה נָא = נבוכדנצר ואֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וגלות יוון זה נָא = נִיקָנוֹר ואַנְטִיּוֹכוּס. ומלכות אדום זה נָא = נרון קיסר ואַסְפַּסְיָנוּס. אז ממילא הַצִּילֵנִי נָא, הוא ביקש על כל הגלויות שעתידים בניו לעבור.
פ"ה, בו נגאלו אבותינו ממצרים, שנאמר {שמות ג, טז} פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם. צד"י, בו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל בסוף מלכות רביעית, ולומר להם צמח צמחתי לכם, שנאמר {זכריה ו, יב} הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל ה'.
* הזכרנו בזמנו את דברי ר' שמשון מאוסטרופולי, הוא מביא פסוק בספר ישעיהו {כד, טז} מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק...
אומר ר' שמשון מאוסטרופולי – מִ-כּ-ְנַ-ף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ... אלו גאולות שכבר עברנו, ו- צְבִי לַצַּדִּיק, אלו גאולות שאנחנו מצפים להם- האות האחרונה, שזוהי האות צדי"ק.
ממשיך המדרש ואומר - {לקב"ה אין אצבעות... אין לו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין לו שום דמיון כלל. אבל היות ואנחנו לא מסוגלים להבין דבר, מבלי 'להדפיס' אותו בדבר מסוים.... אם אומרים לנו 5+3 אנחנו מיד 'מדפיסים' את זה במשהו. אז כשרוצים 'להדפיס' איזה שהיא מידה קטנה, זוהי מידת האצבע}
ר' ישמעאל אומר חמש אצבעות של ימינו של הקב"ה כולן יסוד גאולות. אצבע קטנה, בה הראה לנח מה לעשות בתיבה, שנאמר {בראשית ו, טו} וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ. אצבע שניה לקטנה, בה הכה את המצרים, שנאמר {שמות ח, טו} אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא. אצבע שלישית לקטנה, בה כתב את הלוחות, שנאמר {לא, יח} לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים. אצבע רביעית שהיא שניה לבוהן, בה יראה הקב"ה למשה מה יתנו ישראל בפדיון נפשם, שנאמר {שם ל, יג} זֶה יִתְּנוּ. הבוהן וכל היד, בה עתיד הקב"ה [נ"א: להראות זרוע עוזו ותפארתו לכל באי עולם] להשמיד לבני עשו שהן צרין לבני ישראל, וכן לבני ישמעאל שהם אויביו, שנאמר {מיכה ה, ח} תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ.
עד כאן פרקי דרבי אליעזר, פרק מח.
יוצא, שהאצבע שנקראת בוהן, היא כנגד האות צד"י, כי גם היא לא היתה עדין בשימוש, כי בזה עתיד להשתמש הקב"ה, בבואו של משיח צדקנו..
יוצא, שהאות צד"י סופית, היא כנגד הבוהן, שבה הקב"ה עתיד להשמיד את אדום, ולאחר שהוא ישמיד אותם, הוא יביא את משיח צדקנו.
מי שרוצה לדעת, איזה אצבע היא כנגד איזה גאולה, יש באחד המבארים על פרקי דרבי אליעזר, שנקרא 'ולא עוד אלא', ששייך לר' אליהו האיתמרי... שם הוא מבאר את הדברים, מי שרוצה יעיין שם בפנים.
כתבתי לכם את הביאור, תיהנו:
הנה כיון שחמש האותיות הכפולות שהם אותיות כמנפ"ץ, כולם רומזות על גאולת אברהם יצחק ויעקב וגאולת מצרים וגאולה העתידה, בע"ה נראה להקביל כל אות ואות כנגד הגאולות שנעשו. כל אחת כנגד אצבעו של הקב"ה, לנח ובמצרים וכו' כנזכר בתחילת המאמר. וזה סדרן" גאולת אברהם בכ"ף שנאמר לך-לך, מקבילת היא לגאולת נח שנעשה לו באצבע קטנה, שהוא האצבע כנגד הכ' שהיא האות שבו נגאל אברהם אבינו ע"ה כמדובר, לרמוז שמה שנגאל נח היה בזכות אברהם שהיה עתיד לצאת ממנו, שבעבור אברהם נברא העולם כדברי רז"ל (בר"ר יב, ט) בהבראם (בראשית כ, ד) באברהם. אצבע שניה לקטנה שבה הכה את מצרים מ' שהיה גאולת יצחק, היא האות שבאצבע זה, ובא לרמוז שבעבור יצחק נגאלו ישראל ממצרים כדברי רז"ל (תנחומא שמות סימן ד'), וכמו שפירש הרב בעל-הטורים ז"ל וארא בגימטריא יצחק, שבעבור יצחק נגאלו ישראל ממצרים. ועוד שמ"ס עולה כמספר פ', לרמוז מה שעמד גואל עליהם ברד"ו שנים בן פ' שנים כדכתיב ומשה בן שמנים שנה וכו' בדברם אל פרעה (שמות ז, ז), היה בזכות יצחק, והאות יוכיח שהרי באצבע ששם אות המ"ס שבו נגאל יצחק הכה את המצריים. אצבע שלישית שבו כתב את הלוחות, הוא האצבע כנגד הנו"ן שבו נגאל יעקב, לרמוז שזכו לכשיכתב להם הלוחות בזכות יעקב שהיתה מיטתו שלמה ולא נמצא בהם פיסול והדריך לבניו והכינם והזמינם לתורה, ועדות יש שהרי באות נו"ן שבה נגאל בה כתב את הלוחות, שהאצבע שכתב את הלוחות הוא האצבע כנגד אות נו"ן. אצבע רביעית בה הראה למשה מה יתנו ישראל בפדיון נפשם, ובאצבע זה אות פ' שבה נגאלו ממצרים, לרמוז שבעבור גאולת מצרים שנגאלו ברד"ו שנים באות פ' שנאמר פקד פקדתי (שם ג, טז) וגרם זה שלא נכנסו בנ' שערי טומאה שהיו נאבדים חס ושלום אם היו נכנסים בחמישים שערי טומאה, זהו גרם שבאו לכלל כופר נפש ולא נאבדו בעון העגל. ובאופן אחר, פ"א נקרא משה כדאיתא באותיות דרבי עקיבא באות הפ"א שהוא משה שעל ידו נגאלו ממצרים זכו לפדיון נפשם, כי עשה הקב"ה בעבורו ומחל להם על מעשה העגל שנאמר סלחתי כדברך (במדבר יד, כ), ולכן אות פ"א שרומז על גאולת מצרים שהיה על ידי משה היא האות שבאצבע שהראה הקב"ה פדיון נפשם, לומר שבזכות משה באו לכלל פדיון נפשם כמדובר. הבוהן וכל היד בו עתיד להשמיד לבני עשו וישמעאל, זה כנגד הצד"י הרומז על הגאולה העתידה, לרמוז שגאולה זאת יהיה בזכות המשיח המדוכא ביסורין צמח שמו שנאמר הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח (זכריה ו, יב).
ונראה לתת טעם לשבח למה באם הגאולות באותיות כפולות, אלא כיון שבכל דבר של גאולה מתרבים הקטרוגים אין חקר ומכוונים לעקב הגאולה, לכן הקב"ה שרוצה בה נשבע וכיוון שיש שבועה בדבר אין שום קטרוג יכל עוד לקטרג, ולכן באו הגאולות באותיות כפולות כדרך האומר הן הן שהיא שבועה (שבועות לו, א), שהכפל מורה על חוזק הדבר שלא יעבור כנשבע שאין יכל לעבור על דבריו.
אך הקושי הגדול הנופל במאמר זה היא, שכיון שישראל ידעו הסימן שמסר להם יוסף שהוא פקד יפקד, שהרי אמרו לסרח בת אשר כששאלו ממנה ואמרה אין באותות אלו (משל משה) [ממש], אמרו לה והלא אמר פקד פקדתי וכשומעה זאת הודתה להם. הרי שכולם היו יודעים בסימן, ואם כן איך אומר בעל המאמר שיוסף מסר סוד הגאולה לסרח בת אשר וכו', שגם כל ישראל יודעים בו. ועוד כיון שכולם יודעים בו, מה סימן הוא זה לכל מי שיבוא בסימן זה שהוא הגואל, כיון שהיה גלוי לכל. ובעל ספר לב אריה ז"ל הרבה בתשובה על ענין זה, וגם הביא דעות הראשונים יעויין שם. אמנם דע אמיתות התשובה על זה, יוסף אמר לאחיו פקד יפקד אלהים אתכם וזה היה הסימן, וכראות יוסף ברוח קדשו שעתידין כל הדור למות שנאמר וימות יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא (שמות א, ו) בלתי סרח בת אשר שנכנסה חיה בגן-עדן כדברי רז"ל (ילק"ש פרשת לך לך רמז עו), מסר לה יוסף הסימן שאחר מות הדור ההוא יהיה הסימן טמון בליבה, והיא דוקא יודעת בו ולא שום אחד מישראל, וכשבאו משה ואהרון עשו אותות ומופתים לעיני כל ישראל ומסרו להם הסימן של פקד יפקד, וישראל בהיות שלא היו יודעים מהו הסימן לא האמינו להם עד שבאו לשאול לסרח בת אשר, וספרו לה תחילה מענין האותות ואמרה אין באותות אלו (משל משה) [ממש], אמרו לה והרי אמר לנו פקד פקדתי, אין הכוונה שהיו יודעים בסימן, אלא הכוונה שאמרו לה יודעים אנו שהגואל שהוא אמיתי יש עמו סימן, והרי הוא אמר לנו לסימן פקד פקדתי ובראות שבה בסימן נראה שהוא הגואל, כששמעה כן אמרה זהו הגואל שכך אני מקובלת מאבא. וראיה שלא היו יודעים כל ישראל בסימן זה, שהרי קודם הגאולה שלושים שנה בא יגנון מבני בניו של אפרים ואמר נגלה עלי הקב"ה להוציא אתכם ממצרים, ויצאו והרגו אותם, כמו שהובא בפרק זה. ואם אמת שכולם היו יודעים בסימן זה, היה לו ליגנון להזכיר הסימן להחזיק בדבריו שהקב"ה שלחו, אלא שהיה הסימן נעלם מהם.
עוד נראה אופן אחר בענין המאמר, ונלך בו בדרך זה, שחמשה אותיות הם כמנפ"ץ כל אות כנגד אצבע אחד. וכפי זה נפל הכ"ף באצבע קטנה של הקב"ה שעמו היה גאולת נח, ואות מ' באצבע שניה לקטנה שבו הכה למצרים, ואות נו"ן באצבע שלישי לקטנה שבו כתב הלוחות, ואות פ' באצבע רביעי שהוא שני לבוהן שבו הראה למשה מה יתנו ישראל בפדיון נפשם, אות צ' כנגד הבוהן וכל היד שבה עתיד ליפרע מאדום וישמעאל. וכפי זה צריך לחקור, למה היה לנח באות כ"ף ולמצרים באות מ' והלוחות באות נו"ן, וכן כולם.
ונראה שרמזו לו עשיית התיבה באצבע הכ' לעורר לו על התפילה שיתפלל על הדור, שהרי גדלה רעתם שעתיד למחות אפילו אותם שלא הגיעו לעשרים שנה מספר הכ"ף, אף עפ"י שאין בית דין של מעלה מענישים פחות מבן עשרים (שבת פט, ב יעוי"ש), ועם כל זה לא הרגיש בו להתפלל, כדאיתא בזוהר חדש (פרשת נח, דף לח, ב) שאמר שיצא נח מן התיבה התחיל לבכות ולדבר לפני המקום, ואמר לו הקב"ה רעיא שטיא אילו היית עושה כן קודם לא היו מתים, יעויין שם באורך. ובחיבור אחר פרשתי במאמר זה מה היה דעתו של נח שאמר שיצא נתעורר לדבר בתפילה ולא קודם. עוד יש לומר, היה הוראת עשיית התיבה באות כ' הרומזת על כפרה, לרמוז שעשיית התיבה יכפר עליו, ולכן מצוה לו לעשותה ואינו מצילו באחד ההרים הגבוהים, כדברי רז"ל (ילק"ש פרשת נח רמז נב) קינין תעשה את התיבה (בראשית ו, יד) מה הקן מכפר וכו'. ומכת מצרים באצבע המ"ם, על שכפרו באות מ"ם באומרם מי ה' (שמות ה, ב).
והלוחות נכתבו באצבע הנו"ן, משום שע"י קבלת הלוחות נבדלו ישראל מן האומות והיא אומה יחידה כנו"ן זה שאין לה זיווג, כדברי רז"ל (שמות רבה טו, ז) אות ה' ונ' אין להם זוג ככל האותיות שנאמר ה"ן עם לבדד ישכון (במדבר כג, ט). וזה נולד להם בעבור קבלת התורה פדיון נפשם של ישראל, הראה למשה באצבע הפ"א שמספר פ' שמונים כמספר הימים של שני פעמים שישב בהר לקבל התורה שהם פ', לרמוז שאעפ"י שמורה על שיעור נתינת הפדיון, עם כל זה אינן מתכפרים כי אם בעסק התורה שטרח בה משה שמונים יום. עוד לרמוז, שהתורה מכפרת יותר מהכל. צ' באצבע שעתיד לגאול את ישראל, לרמוז שאין הקב"ה גואלם ועושה נקמה באדום וישמעאל כי אם בהיותם צדיקים, כדברי רז"ל (תנחומא בחקתי סימן ג') אם אין ישראל עושים תשובה אינן נגאלים, כנזכר בפרקים דלעיל (מ, מ"ו).
ניגש לנדבך השני:
כשהקב"ה ברא את העולם, נאמר - בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ... אומר רש"י – בשביל ישראל שנקראו ראשית, ובשביל התורה שנקראה ראשית.
לפני שהקב"ה ברא את העולם, והעולם נברא בשביל ישראל ובשביל התורה, הוא ייעד לעם ישראל ארבעה גלויות, כדי לזכך אותם – בבל, מדי, יוון ואדום.
איפה זה מופיע בתורה לראשונה?
בפסוק השני בתורה – אחרי בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ... בשביל ישראל שנקראו ראשית, ובשביל התורה שנקראה ראשית, אומרת התורה - וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.
אומרים חז"ל – תֹהוּ – מלכות בבל. וָבֹהוּ – מלכות מדי. וְחֹשֶׁךְ – זו מלכות יוון שהחשיכה את עיני ישראל. עַל פְּנֵי תְהוֹם – זו מלכות אדום, כמו תהום שאין לו גבול. ואחרי שנעבור את ארבעת הגלויות האלה, מגיע השלב האחרון - וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם – זו רוחו של משיח.
בעצם כבר בראשית הבריאה, הקב"ה קבע מסלול. העולם נברא בשביל ישראל ובשביל התורה, כדי להביא אותם לייעוד הסופי, שזה משיח צדקנו, הם צריכים לעבור תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם... גמרו את זה, מגיע השלב האחרון והסופי וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.
כל ספר בראשית, מלא עם הנקודות הללו.... לא ניכנס עכשיו להסביר, מי שרוצה, יעיין במדרשי חז"ל...
אומר המדרש {ויקרא רבה, פרשה יג, אות ה} - וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, מָקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, (בראשית ב, י): וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה נְהָרוֹת, (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זֶה בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. (בראשית ב, יא): הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּיַחֶלֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים. (בראשית ב, יא): אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, (בראשית ב, יב): שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם, מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. (בראשית ב, יג): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זֶה מָדַי, שֶׁהֶעֱמִידָה אֶת הָמָן הָרָשָׁע שֶׁמָּשַׁךְ עִסָּה כַּנָּחָשׁ, עַל שׁוּם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. (בראשית ב, יג): הוּא הַסּוֹבֵב אֶת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, א): מֵהוֹדוּ וְעַד כּוּשׁ. (בראשית ב, יד): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, זוֹ יָוָן, שֶׁהִיא חַדָּה וְקַלָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר לָהֶם כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל... והנהר הרביעי פרת, כנגד מלכות אדום...
ברית בין הבתרים, ממשיך המדרש ואומר... וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. (בראשית טו, יב): נֹפֶלֶת, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (דניאל ז, ז): דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן. גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, עַל שֵׁם (אסתר ג, א): גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. נֹפֶלֶת, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל....
שואלים חז"ל - זוֹ אֱדוֹם, לָמָּה? (ירמיה ה, ו): כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם. (דניאל ז, ו): חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר, זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה מַעֲמֶדֶת בִּגְזֵרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. (דניאל ז, ז): בָּאתַר דְּנָא חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה, זוֹ אֱדוֹם...
מפנה אותנו המדרש, לחלומו של דניאל, שמופיע בפרק ז'... דניאל חולם על ארבעה רוחות נושבות, מארבע רוחות העולם, ומן הים עולות ארבעה חיות משונות זו מזו.
הראשונה נראית כאריה עם כנפיים של נשר. השניה נראית כמו דוב, ושלוש צלעות בין שִניה. השלישית נראית כמו נמר, ולה כנפיים של עוף.
כל אלה, הם כנגד שלושת המלכויות – האריה, זה כנגד בבל. הדוב, כנגד מלכות פרס, והשלישית זו כנגד מלכות יוון.
כל אלה הוא חלם בלילה אחד...
בלילה הנוסף, הוא חלם חלום נוסף, על מפלצת איומה ונוראה. אני מתרגם את זה מארמית:
נראית לו חיה איומה, תקיפה מאוד, יש לה שיניים גדולות מאוד מברזל, אוכלת שוחקת ורומסת ברגליה, והיא המשונה מכל החיות שלפניה, ויש לה עשר קרניים. התבוננתי בקרניה, והקרן הקטנה עלתה בהן, ושלוש קרניים נפלו מפניה, ובקרן הקטנה היו עיניים כעיני אדם, והיה לה גם פה שדיבר גדולות.
לחיה הרביעית אין דמות. היא לא אריה, היא לא נמר והיא לא דוב. היא פשוט מפלצת. משהו אימתני, בעל עשרה קרניים, בתוך קרן אחת יש עינים... פחד פחדים!
אומרים חז"ל – זה כנגד מלכות אדום.
כתוב ברמב"ן {פרשת בלק כד, כד} - וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ-עֵבֶר וְגַם-הוּא עֲדֵי אֹבֵֽד. (לא בכל המהדורות תמצאו את זה, רק במהדורה של מוסד הרב קוק) והנה השלים דבריו באובדן כיתים, כי הם החיה הרביעית שתיכרת ביד המשיח, ודבר זה מפורסם, כי החיה הרביעית שראה דניאל, הוא רומא, אשר הגליתנו ואשר תאבד ביד המשיח.
הרמב"ן לא צריך לראיות שלנו, אבל שתי ראיות מצאתי משתי מדרשים:
מדרש אחד מצאתי, בתנחומא {פרשת תזריע אות ח} - אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה אֱדֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: דְּחִילָה וְאֶמְתָנִי וְתַקִּיפָא וְגוֹ' (דניאל ז, ז).
מדרש שני מצאתי {בראשית רבה, פרק צט, אות ב} - יוֹסֵף כְּנֶגֶד מַלְכוּת אֱדוֹם, זֶה בַּעַל קַרְנַיִם וְזֶה בַּעַל קַרְנַיִם. זֶה בַּעַל קַרְנַיִם (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. וְזֶה בַּעַל קַרְנַיִם (דניאל ז, כ): וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ.
בפרשת ראה, כשהתורה מדברת על הבהמות הטהורות והטמאות, כותבת התורה, שלשה בעלי חיים טמאים בפסוק אחד, ועוד בהמה טמאה אחת, בפסוק נפרד.
אומרת התורה – {דברים יד, ז} אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם
ובפסוק נפרד את החזיר, שנאמר – {שם, ח} וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם...
אומר המדרש {ויקרא רבה, פרשה יג, ה}- משֶׁה רָאָה אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלז, ח): אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. (ויקרא יא, ה): אֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי. רַבָּנָן וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רַבָּנָן אָמְרֵי מַה הַשָּׁפָן הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה וְסִימָנֵי טָהֳרָה, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת מָדַי מַעֲמֶדֶת צַדִּיק וְרָשָׁע.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן דָּרְיָוֶשׁ הָאַחֲרוֹן בְּנָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר הָיָה, טָהוֹר מֵאִמּוֹ וְטָמֵא מֵאָבִיו. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, אִמּוֹ שֶׁל תַּלְמַי אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ.
דיברנו על זה בשנים עברו, איך הארנבת קשורה למלכות יוון... למי שזוכר, הגמרא במסכת מגילה מדברת על זה, שאחד ממלכי היוונים, קראו לאשתו ארנבת, אז היו צריכים חכמי ישראל לשנות את הארנבת בתורה, וקראו ל 'צעירת רגלים'... לא נחזור על זה.
וְאֶת הַחֲזִיר, זֶה אֱדוֹם...
שואל המדרש – ומה זכה החזיר, שקיבל פסוק בנפרד?
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה גלות אדום כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן בקושי, ברשעות ובשעבוד. המלכות של אדום, היא הארוכה מכולם, הקשה מכולם, ותימשך לאורך זמן, יותר מכולם.
לכן שלושת החיות הטמאות, מקבלות פסוק אחד, ואילו החזיר, מקבל פסוק בפני עצמו. למה?
כי הגלות שלו, היא הגלות הקשה והארוכה מכולם.
ולמה קוראים לחזיר, חזיר?
מביא המדרש כמה פירושים... הפירוש האחרון של המדרש - וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה גוֹרֶרֶת מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲזִיר, שֶׁמַּחֲזֶרֶת עֲטָרָה לִבְעָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה.
החזיר, לא נקרא סתם בשם חזיר, אלא הוא עתיד להחזיר את המלוכה, למלך המשיח.
עד כאן דברי המדרש רבה.
רבותי, עוד שתי שלבים:
יעקב אבינו, בחלום הסולם, רואה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו.
הוא רואה מחזה, שבו עולים ארבעה מלאכים, עולים ויורדים...
אומר המדרש {פרקי דרבי אליעזר} – ארבעה מלאכים, עלו וירדו...עולה מלאך אחד, 70 שלבים בסולם, ויורד... עולה מלאך אחריו, 52 שלבים בסולם, ויורד... עולה אחריו מלאך, 180 שלבים בסולם, ויורד... המלאך הרביעי עולה ועולה, ולא יורד...
נבהל יעקב אבינו ושאל – מה זה???
נאמר לו – המלאך שעולה 70 שלבים, זה שרו של בבל. הוא ישלוט שבעים שנה וירד. המלאך שעלה 52 שלבים בסולם, הוא המלאך של מדי.... המלאך שעה 180 שלבים בסולם, זו מלכות יוון, והמלאך שעולה ולא יורד, זה שרו של אדום...
נבהל יעקב, ואמר – אפשר שאין לזה ירידה??
אמר לו הקב"ה - וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, אפילו הוא עולה אצלי, משם אני מורידו...
פסוק שנקרא בע"ה בהפטרה – {עובדיה א, ד} אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה'.
מהם המלכויות האלה, מהם התפקידים שלהם.... למה לזה הוקצבו 70 שנה, לזה 52 שנה, לזה 180 שנה, ולמלכות אדום כמעט כבר 1950 שנה? מה התפקיד שלהם? למה הגלות הזאתי, של עשר קרניים, כשכל קרן מסמלת מלכות?
לא סתם ראה דניאל מפלצת עם עשרה קרניים, שמכל קרן יוצאים עוד קרניים... זה לא סתם ככה, תסתכלו במלבי"ם- כל קרן מסמלת מלכות.... רומא... גרמניה... כולם מופיעים בחלומו של דניאל. עשר קרניים, הם עשר מלכויות... מה זה? מה התפקיד שלהם?
כדי להבין את הדברים, אנחנו נזקקים לדבריו של הרב דסלר זצ"ל, בספרו מכתב מאליהו, בשתי מקומות {האחד, בחלק ג', עמוד 202, והשני בחלק ב', עמוד 50}.
שם מדבר הרב דסלר על מלכות אדום, והוא מביא את דברי המהר"ל {נצח ישראל} מה התפקיד של הגלויות..
כדי לבאר את הדברים, נומר את זה בשפתינו:
כותב הרב דסלר – לכל אומה שאליה גלינו, יש תפקיד, והתפקיד בה לומר דבר אחד... מהו התפקיד?
בכל אומה, אנחנו צריכים לתקן נקודה אצלנו, שראויה לתיקון.
אז יש מקום שבבל מתקנת, יש מקום שמדי מתקנת, יש מקום שיוון מתקנת ויש מקום, שאדום מתקנת... למה הכוונה? מה זה בא לתקן?
כותב הרב דסלר, הוא מביא גמרא {מסכת יומא פו, ב} - היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה מחוי כאשר הגיע לידו דבר שהוא היה ניכשל בו, ולאחר שעשה תשובה, הגיע לידו אותו דבר, והוא עמד בניסיון, זה סימן שהוא כבר מחוסן כנגד אותה עבירה.
כשהקב"ה אבחן בעם ישראל, שיש בו דבר שהוא לא טוב, הוא רוצה לחסן את האומה, מפני אותו דבר שהיא נגועה בה... הוא מכניס אותה לגלות אצל אותה אומה, ושם באותו מקום, עם ישראל מתקן את זה, ויוצא משם מתוקן.
עד כאן דבריו בקצרה, של הרב דסלר.
מביא הרב דסלר, שלכל אומה יש דבר מאפיין. יש שבעים אומות, זה שבעים כוחות, שבעים מאפיינים נפרדים...
הוא מביא על כך מדרש {ילקוט שמעוני, סוף פרשת וזאת הברכה} על הפסוק {לג, ב} ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ (אשדת) אֵשׁ דָּת לָמוֹ.
כְּשֶׁנִּגְלָה הַמָּקוֹם לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, לֹא עַל יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד נִגְלָה, אֶלָּא אַף עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. בִּתְחִלָּה הָלַךְ אֵצֶל בְּנֵי עֵשָׂו, אָמַר: מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כְתִיב בָּהּ? אָמַר לָהֶם: ''לֹא תִרְצַח'' (שמות כ, יג). אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל עַצְמָן שֶׁל אוֹתָן אֲנָשִׁים, אֲבִיהֶם רוֹצֵחַ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו'' (בראשית כז, כב); וְעַל כֵּן הִבְטִיחוֹ אָבִיו: ''וְעַל־חַרְבְּךָ תִחְיֶה'' (שם, מ). הָלַךְ אֵצֶל בְּנֵי עַמּוֹן, אָמַר לָהֶם: מְקַבְּלִין אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כְתִיב בָּה? אָמַר לָהֶם: ''לֹא תִנְאָף'' (שמות כ, יד). אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל עַצְמָהּ שֶׁל עֶרְוָה שֶׁלָּהֶן הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַתַּהֲרֶיןָֹ שְׁתֵּי בְנוֹת־לוֹט מֵאֲבִיהֶן'' (בראשית יט, לו). הָלַךְ אֵצֶל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר לָהֶן: מְקַבְּלִין אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כְתִיב בָּהּ? אָמַר לָהֶם: ''לֹא תִגְנֹב'' (שמות כ, טו). אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל עַצְמוֹ שֶׁל אֲבִיהֶם לִיסְטִים הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם'' (בראשית טז, יב). לֹא הָיְתָה אֻמָּה שֶׁבָּאֻמּוֹת שֶׁלֹּא הָלַךְ וְדִבֵּר וְדָפַק עַל פִּתְחָהּ, שֶׁאִם יִרְצוּ יְקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה.
אומר הרב דסלר – לכל אומה יש מאפיין. אדום זה רצח, עמון ומואב זה ערווה, ישמעאל זה ליסטים.
כשהקב"ה רצה לחסן אותנו, הוא מכניס אותנו לאותה אומה, כדי לתקן אותנו מאותה מידה, של אותה אומה.
כותב הרב דסלר – בית ראשון, מפני מה חרב? מפני עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואז הגלו אותנו לבבל... ולאחר מכן, הגלו אותנו לגלות מדי, ולאחר מכן, הגלו אותנו לגלות יוון.
הגלויות האלה אמורות לתקן את הענין של עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.
אנחנו נמצאים עכשיו בגלות רביעית, שנקראת גלות אדום, זוהי הגלות האחרונה, שעליה אומר רשב"י – בידוע, שעשו שונא ליעקב!
זוהי הגלות. הגלות היא שנאה!
מה פירוש הדבר שנאה??
כדי להבין מה פירוש הדבר שנאה, כתוב בתורה בפרשת ניצבים {דברים ל, ז} וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ... מה זה אויב ומה זה שונא?
אותו דבר תמצאו גם, בפסוק בפרשת בהעלותך {במדבר י, לה} קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹֽיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶֽיךָ..
מה זה אויב ומה זה שונא?
אומר רש"י - ויפוצו אויביך. המכנסין: וינסו משנאיך. אלו הרודפים: משנאיך. אלו שונאי ישראל, שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים פג, ג) ומשנאיך נשאו ראש, ומי הם, על עמך יערימו סוד.
אויב, זה מה שנקרא – מי שנמצא איתך בקו גבול. אתה רב איתו על 'שטח'...
מי נקרא שונא?
שונא, זה בן-אדם שאין לך איתו שום דבר, והוא שונא אותך!
אומר לנו רשב"י – עשו הוא שונא. בהלכה בידוע – עשו שונא ליעקב!
אומר הרמב"ן – {בראשית כה, כג} שְׁנֵי גּוֹיִם בְּבִטְנֵךְ. הודיע לה שלא תפחד כי בעבור שהיתה מעוברת תאומים הוא הריצוץ הזה בבטנה כי דרך נשים לה ויתכן שיאמר עוד כי בעבור היותם שני גוים שונאים ונלחמים זה בזה עשו בתחלת יצירתם מריבה רמז למה שיהיה ביניהם בסוף ועתה ינוחו ותמצא מנוח והשקט לנפשה.
איבה בין יעקב ועשו, ממתי? עוד מהרחם!!!
למה אנחנו נמצאים במצב הזה, שאנחנו נמצאים בגלות אדום, והגלות הזאת היא גלות של שנאה?
בֹא ותראה, מה זה נקרא גלות של שנאה:
אדום שונא את יעקב אבינו, עוד מהרחם... כך כותב הרמב"ן...
השנאה הזאת עוד ממשיכה... הוא רוצה להרוג את יעקב אבינו... הוא רוצה לנשק אותו, אבל הנשיקה הזאת, פירושה נשיכה.
למה הוא רוצה לנשוך אותו?
כי הוא שונא אותו!
בֹא ותראה מה זה שנאה...
כתוב בפרשת בשלח {שמות יז, ח} וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם...
אין לעמלק שום קשר, עם עָם ישראל... הם צריכים ללכת אלפי ק"מ, כדי להילחם עם ישראל.
מה הם רוצים מישראל??
תשמעו מה כתוב בבעלי התוספות, פרשת בשלח:
בשעה שהיה ליעקב אימות עם עשו, קרא עשו לבנו אליפז, שהיה בנו מתמנה, ומבקש ממנו בקשה – תעשה לי טובה, תהרוג את אח שלי... בקשה לגיטימית שאבא מבקש מבן J
הלך אליפז והתייעץ עם אמא שלו – אמא, אבא אמא לי להרוג את יעקב... מה את אומרת?
אמרה לו תמנה – בני, יעקב גיבור ממך ויהרגך, ואביך הרשע, אם לא שהיה ירא ממנו, היה הוא לבד הורג אותו... הוא שולח אותך, כדי שאתה תמות!
תשמעו מה אומרת הרבנית תמנה לבן שלה – אם היה יכל לו, היה הורג אותו. הוא פוחד ממנו!... אז הוא שולח אותך, כדי שאתה תהיה הקרבן...
הלך אליפז, ולקח ממנו את הבגדים... חוזר בחזרה לאבא שלו – אבא, הבאתי לך את הבגדים של יעקב...!
- מה אני יעשה עם בגדים?! רציתי גופה! עזוב... זה לא עבודה.....
הלך עשו וקרא לנכדו עמלק – תשמע, אליפז לא עשה את העבודה, אני משביע אותך, שתהרוג לי את יעקב! אם תהרוג את יעקב, הבכורה תהיה שלך!
נשבע לו עמלק, שהוא הולך להשמיד את עם ישראל.
לפני שהוא הולך להשמיד את עם ישראל, הוא הולך לסבתא שלו, לרבנית תמנה – סבתא, להרוג??
אמרה לו תמנה – אוי ואבוי לך אם תהרוג אותם! חוב גדול מוטל על זרעו של אברהם. הקב"ה נגלה לאברהם בברית בין הבתרים, ואמר לו וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה... אם תהרוג את יעקב, אין מי שירד למצרים לארבע-מאות שנה, ואז מי ירד???? אתה!.... אתה רוצה לרדת למצרים לארבע-מאות שנה, שיענו אותך?!
- לא.
אז אל תהרוג את יעקב!!!
אמר עמלק – בשביל מה אני צריך לרדת למצרים ולהשתעבד?! אני יחכה שהם יצאו ממצרים, ואז אני יבוא עליהם!
וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם... עכשיו הוא בא!
מה אתה רוצה ממנו!? יש לך קו גבול משותף איתו?! יש לכם אותו שטח?!
אומה יוצאת ממצרים... כל העולם פוחד מישראל.... איך אמרה רחב – כל העולם רועד ממכם!
עמלק בא... יש לו צוואה מהסבא קדישא, מעשו... הוא צריך להשמיד את ישראל... זו שנאה לשמה!
יעקב אבינו ידע את השנאה של עשו, ולכן התפלל לקב"ה – ריבונו של עולם, אני יודע בהלכה, שעשו שונא ליעקב... אני יודע שזה לא יגמר ברומא... אני יודע שיהיה מסעי הצלב... ואני יודע שיהיו גזירות... ותהיה השואה הנוראה, שישמידו מיליוני אנשים, מתוך שנאה לשם שנאה...
מבקש יעקב אבינו {מסכת מגילה ו, א-ב} - {תהילים קמ-ט} אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה אמר יעקב לפני הקב''ה רבונו של עולם אל תתן לעשו הרשע תאות לבו זממו אל תפק זו גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו...
לאומה הזאת שנקראת אדום, יש לה שנאה לישראל, בלי הבנה... הלכה – עשו שונא ליעקב!!!
למה הם שונאים? מה הם רוצים מאיתנו????
באחד הספרים של השואה קראתי, שאיזה גרמני אחד הלך להרוג יהודי.... היהודי ביקש על נפשו...
אמר לו הגרמני – אם תדע איזו עין שלי, היא מזכוכית, אני אשחרר אותך!
היהודי מסתכל... העין הימנית היא מזכוכית!
נכון, איך ידעת???
כי העין הזאת, היא היחידה שלא שונאת אותי!
כותב הרב דסלר דבר נורא:
אם אמרנו שבית ראשון חרב, בגלל גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים, וכדי לתקן את שלושת הדברים האלה, היו צריכים לגלות לבבל, מדי ויוון.... מגיע הדבר האחרון, שמגיע בבית שני, שלאחריו מתחילה גלות אדום, ע"י שאדום, קיבל אחיזה בבית המקדש השני, והחריב את בית המקדש השני.
אומרת הגמרא (מסכת יומא ט} – בית ראשון חרב בגלל עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות, ובית שני חרב, מפני שנאת חינם.
כותב הרב דסלר – אם כל אומה שאתה גולה אליה, אתה צריך לתקן את הדבר של האומה הזאת, לכן הוא שולח אותה לאותה אומה, כי באומה הזאת יש לך מה לתקן את עצמך בה.... מה תתקן בגלות אדום???
אדום, זאת האומה שאצלה תצטרך לתקן את השנאת חינם!
אתה שואל את עצמך – למה בידוע, שעשו שונא את יעקב?!?
התשובה היא – בידוע, כי יעקב שונא את יעקב!
הגלות הזאת באה, כי יעקב שונא את יעקב!
אם אתה הורג אחד את השני, בחרב שבלשונך, כמו שהגמרא אומרת, שהרגו זה את זה בחרב שבלשונם... לקחת את החרב של ''וְעַל־חַרְבְּךָ תִחְיֶה'', של אדום, העברת אותו לחרב שבפה!
בידוע שעשו שונא ליעקב. בלי הסבר, בלי הבנה, כי אתם שונאים אחד את השני, בלי הסבר ובלי הבנה!
כותב השל"ה הקדוש {פרשת וישב} – זהו שאומר הנביא עובדיה {עובדיה, א, יח} וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר. מה כתוב כאן?
אֵשׁ,זה ראשי תיבות – אהבה ושלום.
קַשׁ, זה ראשי תיבות – קנאה ושנאה.
כל זמן שתשרה קנאה ושנאה בעם ישראל, יאחוז בנו אדום ולא נוכל להיגאל מהם. וברגע שנתפוס את המידה של יעקב אבינו, של אמת ושלום, של אהבה ושלום, לא תהיה לעשו אחיזה בנו, ואז בֹא תבוא הגאולה. איך???
צריכים את הלהבה של יוסף - וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ...
למה צריכים את יוסף?
את יוסף צריך, כי רק יוסף יכל לתת מענה לדבריו של עשו. למה?
כתוב בתנחומא ישן {פרשת ויצא, אות טו} – אמר ר' שמואל בר נחמן, מסורת היא ביד בניו של עשו שאינם נופלים אלא ביד בניה של רחל. שאם באים השבטים לדון עם עשו ואומרים לו"למה רדפת את אחיך?"
אומר להם עשו"תאמרו לי, ולמה אתם רודפים את יוסף?"
ואין להם מה להשיב...
בא יוסף אל עשו ושואל אותו – ולמה אתה שונא את אבא שלי??
ואין לו מה להשיב...
אומר לו יוסף – גם אם תאמר, שעשה לך אבא שלי רעה, אף אחיי שילמו לי רעה, ואני שילמתי להם טובה תחת רעה!
ומיד שותק עשו...
כל הכוח שיש, כדי לענות על השנאה של עשו ליעקב... מיהו???
זהו יוסף הצדיק!
אומרים חז"ל בפרשה הקודמת – כיון שנולד יוסף, אמר יעקב"שלחני"... למה??
כי זה הבן-אדם שיכל לענות תשובה לעשו" אדני, השנאה שלך בלתי מובנת"...
אם יבואו כל השבטים, יגיד להם עשו"כולכם שנאתם את יוסף... איך אתם באים אלי בטענות?!"
היחיד שיכל לענות להם תשובה, הוא יוסף!
אם ככה, נוכל בע"ה ללכת לשלב נוסף:
כתוב בחז"ל {בראשית רבתי לר' משה הדרשן} – יוסף, היו אחיו שונאים אותו, והפך את השנאה לאהבה, ועשו הפך את האהבה לשנאה. יבוא יוסף ויפרע ממנו. עשו ביקש להרוג את אחיו, ויוסף זן וכלכל את אחיו, וניחמם, שנאמר {מז, יב} וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו... לפיכך אמר הקב"ה, יבוא יוסף, שיש בו את כל המידות הטובות הללו, ויפרע מעשו שיש בו את כל המידות הרעות. לפיכך, שנולד יוסף, שהוא שטנו של עשו, מיד אמר ללבן"שלחני".
מכאן אנחנו רוצים לעבור לפסח:
איך אפשר לעבור לפסח, אם בקושי הספקנו לאכל סופגניות!? אבל בואו ונראה...
מצאתי מרגלית נפלאה, ששווה מיליונים. כל השיחה שאמרנו עכשיו, מתחילתה ועד סופה, איתה מסיימים את האגדה של פסח.
אני הולך על הביאור של הגאון מוילנה, על חַד גַּדְיָא.
לא נעבור לקטע הפשוט, אלא נעבור לקטע, כפי שמבאר אותו הגאון מוילנה:
חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא...
הקטע הפשוט, שמתחנכים עליו כבר מאות שנים, זה הפירוש הפשוט - חַד גַּדְיָא, זה יוסף הצדיק.
למה קוראים לי גדי?
כי גדי זה גימטריא 17, ויוסף היה בן 17 שנה, שירד למצרים... דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי...
מה זה בִּתְרֵי זוּזֵי?
אומרת הגמרא {מסכת שבת}, שבגלל שני סלעים מילת, שנתן יעקב ליוסף יותר משאר האחים, נתגלגל הדבר וירדו אבותינו ממצרים.
מגיעה הגמרא למסקנה – אל תפנק אף אחד, כי זה מביא לשנאה!
אז כולם יודעים את התחלה הזאת...
בא הגאון מוילנה, ושואל שאלה עצומה – אם הכוונה בגדי ליוסף, אז זה אמור להיות רק גד אחד, למה בעל האגדה אומר פעמיים חַד גַּדְיָא?
אם הוא אומר פעמיים, צריך להבין מה הכוונה שלו בדבר...
ואומר – נאמר פעמיים, כי לא מדברים על יוסף....
אז על מי מדברים??
אומר הגאון מוילנה רעיון נפלא – בשעה שרבקה אמנו, ביקשה מיעקב אבינו, להביא לה שתי גדיי עזים טובים...
שואלים חז"ל – מה זה שני גדיי עזים טובים? וכי מאכלו של יצחק שני גדי עזים?!?
אומר רש"י – אחד לקרבן פסח, ואחד לקרבן חגיגה.
ומזה טובים??
אומר המדרש רבה – טובים לך וטובים לבניך. טובים לך, שעל-ידם תקבל את הבכורה, וטובים לבניך, שעל-ידם תקבל מחילת יום הכיפורים, שנאמר {טז, כב} וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה...
ע"י שני השעירים האלה, זכינו גם לברכות, שבירך יצחק את יעקב, וגם לשתי הקרבנות של יום הכיפורים....
אומר הגאון מוילנה - חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא שני גדיים שביקשה רבקה אמנו, מיעקב לקחת... איך זכה יעקב אבינו לברכה?
הרי יעקב אבינו הוא לא בכור... זה לכאורה, בא לו בגניבה?
התשובה פשוטה- דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי – יעקב אבינו קנה את הבכורה, בשתי זוזים.
אומרת התורה – הוא נתן לו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, ובאמצעות הלחם ונזיד העדשים, הוא קנה את הבכורה.
אומר הגאון מוילנה - חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא שני הגדיים האלה, שבקשה רבקה מיעקב, להביא מן העדר, את שתיהם הוא הגיש ליצחק.. ע"י זה הוא קיבל את הברכות... איך הוא קיבל את הברכות האלה? הרי הוא לא בכור!
דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי – הוא קנה את זה ע"י לחם ונזיד עדשים.
אומר הגאון מוילנה – את הברכות האלה שקיבל יעקב אבינו מיצחק, הוא העביר ליוסף... הוא בירך אותו, וחוץ מזה שהוא ברך אותו, הוא גם אמר לו - בִּרְכוֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכוֹת הוֹרַי... והוא גם נתן לו את אותה בכורה.
את אותה בכורה שקנה יעקב אבינו מעשו, לקח אותה מראובן והעביר אותו ליוסף, כמו שכתוב בפסוק, בספר דברי-הימים.
יוצא, שְ- אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, שכל מה שיעקב קיבל בתור בכור, הוא העביר ליוסף, גם את הבכורה וגם את הברכות.
באותו רגע שהאחים ראו, שיוסף קיבל גם את הבכורה וגם את הברכות, התחילו לקנא בו...
לא בגלל הפירוש שאנחנו אומרים – בגלל שני סלעים מילת... אלא בגלל שהוא קיבל שתי דברים - דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי - בבכורה ובברכה...
מה קרה?
וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאַָכְלָה לְגַדְיָא...
שׁוּנְרָא זו החתולה.
כותב הגאון מוילנה – החתול, הוא הבעל חיים הקנאי ביותר, לכן כשמציינים את הקנאה שהיתה בין האחים - וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו – הם קנאו בו, וזה הביא לירידה למצרים.
וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאַָכְלָה לְגַדְיָא – היא קנאה ביוסף, שקיבל גם את הברכות וגם את הבכורה, באמצעות שתי הגדיים שאמרה לו רבקה להוציא מן העדר, וזה מה שגלגל אותם למצרים...
ירדו למצרים... וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא - הכלב זה פרעה, הוא נשך את השבטים... וְאָתָא חוּטְרָא וְהִכָּה לְכַלְבָּא – זה המטה של משה, עשר מכות שהיכה...
תסתכלו במדרש {ילקוט שמעוני פרשת חֹקת} שאומר – זה המטה שהיה ביד יעקב, שנאמר {לב, יא} כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. והוא המטה שהיה ביד יהודה, והוא המטה שהיה ביד משה, והוא המטה ביד אהרון, והוא המטה ביד דוד, והוא המטה בידו של כל מלך ומלך...
אותו מטה, היה מונח בבית המקדש, וכשעלה בית המקדש הראשון באש, נישרף גם המטה - וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא – הגיעה האש של בית המקדש הראשון, ושרפה את המטה. אין מטה, אין בית המקדש!
מה היכולת שלנו לשרוד, בזה שאין בית המקדש יותר?
אומר הגאון מוילנה - וְאָתָא מַיָא וְכָבָה לְנוּרָא – אחרי שחרב בית המקדש הראשון, התחילה הפריחה של התורה שבע"פ. כל מלכות בבל, הביאה את התלמוד הבבלי...
וְאָתָא מַיָא – הכוונה לתורה שבע"פ... וְכָבָה לְנוּרָא – כיבה את האש של העבודה זרה.
וְאָתָא תוֹרָא וְשָׁתָה לְמַיָא – מלכות אדום נקראת תוֹרָא = שור. למה?
כותב הגאון מוילנה – ס"מ הוא שרו של עשו, ושור עם הכולל, עולה בגימטריא – עשו סמא"ל, הוא שרו של עשו.
כתוב בזוהר הקדוש {פרשת וישב} - יְהַב יַתְהוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּידָא דְּמַאן דְּסָנֵי לוֹן שִׂנְאַת חִנָּם הקב"ה מסר אותנו, ביד מי ששונאים שנת חינם... הֲדָא הוּא דִכְתִיב בֶּאֱדוֹם, (יחזקאל לה) יַעַן הֱיוֹת לְךָ אֵיבַת עוֹלָם וַתַּגֵּר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חָרֶב.
מלכות אדום שונאים אותנו שנאת חינם... בידוע, שהלכה – עשו שונא ליעקב. למה???
כי יש ביננו שנאת חינם, זה נתן להם את האפשרות, להחריב את בית המקדש השני.
ממשיך הגאון מוילנה ואומר - וְאָתָא הַשׁוֹחֵט וְשָׁחַט לְתוֹרָא – הגיע מלאך המות, זהו משיח בן-יוסף, שישחט את מלכות אדום, שהרי כתוב בחז"ל – שאין מלכות אדום נופלת, אלא ביד בניה של רחל. אז מגיע קודם כל משיח בן-יוסף, הוא בא ושוחט, את אותו תוֹרָא, את אותו מלכות אדום.
ולא יכל לבוא קודם משיח בן-דוד, כי הוא שייך ללאה, למלכות יהודה. הוא לא יכל להוריד את אדום, לכן צריכים שיהיו שתי משיחים... דבר ראשון, משיח בן-יוסף, שהוא יוריד את מלכות אדום.
כותב המהרש"א {מסכת סוכה נב} – בגאולה העתידה, בתחילה יבוא משיח בן-יוסף להושיע את ישראל, כמו שכתוב ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, שאין זרעו של עשו כלה, אלא ע"י משיח בן-יוסף.
אבל, ע"י עובדי הכוכבים הרבים שיגיעו לירושלים, יהרג משיח בן-יוסף, ולא תהיה גאולה שלמה עד שיבוא משיח בן-דוד.
אם ככה, נוכל להבין את המשך ה - חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט – מי זה מלאך המוות?
אומר רש"י – אלו אותם אומות העולם, שיבואו במלחמת גוג ומגוג.
במפרשים האחרים כתוב - זה אותו מלאך ס"מ, שיכנס בתוך אַרְמִילוֹס ויהרוג את משיח בן יוסף...
ואז יבוא משיח בן-דוד, ביחד עם הקב"ה, ויגאל אותנו!
שולח עקב אבינו מלאכים לעשו - כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו... {ו} וַיְהִי לִי שׁוֹר זה משיח בן יוסף וַחֲמוֹר זה משיח בן דוד.
אומר לו יעקב אבינו – אני שולח לך, את שתי המשיחים – משיח בן-יוסף, ומשיח בן-דוד.
שני אלה, יגאלו אותנו בגאולה השלמה!
אומרים חז"ל – 43 פסוקים על מלכות אדום. כל זה כהכנה, לקראת בואו של משיח צדקנו.
אומרים חז"ל {בראשית רבה, פרשה עה, אות ד} - (בראשית לב, ד): אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם, הוּא אָדֹם, וְתַבְשִׁילוֹ אָדֹם, וְאַרְצוֹ אֲדֻמָּה, גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים, לְבוּשׁוֹ אֲדֻמִּים, וּפוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם בִּלְבוּשׁ אָדֹם. הוּא אָדֹם (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי. תַּבְשִׁילוֹ אָדֹם, (בראשית כה, ל): הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה. אַרְצוֹ אֲדֻמָּה (בראשית לב, ד): אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים (נחום ב, ד): אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים וגו'. וּפוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם (שיר השירים ה, י): דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, בִּלְבוּשׁ אָדֹם (ישעיה סג, ב): מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ.
כולנו מצפים, למה שהנביא עובדיה מתנבא בפרשה שלנו - (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה.
כולנו יודעים שמלכות אדום, היא המלכות שמסיימת.... איך נתקן אותה???
מגלה לנו הרב דסלר – הגלות האחרונה באה משנאת חינם. היא באה מהלכה, שבידוע עשו שונא ליעקב. ברגע שנקיים אהבת חינם, תסור הקנאה, תבוא האש של אמת ושלום, מלכות של יעקב אבינו – והיה בית יעקב לאש, ואז בית יוסף יהיה להבה, שהיא אהבת חינם, היא זאת שתיקח את עשו, ותהפוך אותו לקש.
יהי רצון שנזכה לזה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.