מרד החשמונאים
היוונים שלטו בארץ משנת 34 לבית המקדש השני, 180 שנה, לפני מלחמת החשמונאים, כל עוד לא גזרו על היהודים להמיר את דתם לתרבות יוון, לא נלחמו כדי להשתחרר מהשלטון היווני.
רק כאשר היוונים הציקו לישראל בשמירת התורה והמצוות, אז הורם נס המרד.
ביוון היו שתי ערים מפורסמות: אתונה, וספרטה. "ספרטה" הייתה עיר של תרבות הספורט והערצת הגוף.
ב"אתונה" עסקו באומנות ובמדע ובפילוסופיה. רבי יהודה הלוי כותב בשירו על חכמת יוון, "אין לה פרי, כי אם פרחים". יש לה חיצוניות מרשימה ויופי, אך אין לה "פרי", תרבות של יופי חיצוני בלי תוכן פנימי בלי תכלית וללא ערך. תחליף ריק לתורת החיים, שקיבלנו מבורא עולם.
כאשר עמד אלכסנדר מוקדון בראש מלכות יוון, הוא פיתח את התרבות ההלניסטית, בה מיזג בעיקר את התרבות היוונית עם התרבות של ארצות המזרח עובדות האלילים, והנחילה לעמים הרבים שכבש.
העם היהודי היה האחד ויחיד שלא אימץ לעצמו תרבות זו. העם היהודי המשיך להיות נאמן לתורתו ולתרבותו העתיקה והמפוארת.
לאחר מותו של אלכסנדר התפשטה מאד ה"תרבות ההלניסטית". ורבים מבני עמנו, החלו לחיות כמו יוונים וקראו לעצמם "מתיוונים".
כאשר עלה אנטיוכוס הרביעי לשלטון. רצה שכל היהודים יקבלו את תרבות יוון. הוא העלה את מעמדם של המתיוונים, ומינה אותם למשרות חשובות, הוא עודד אותם להכניס לירושלים פולחן יווני, כדי לגרום לצעירים למאוס בדרך עמם. הוא אף מינה תמורת סכום כסף גדול את "יאסון" המתיוון ככהן גדול.
כאשר ראה אנטיוכוס שיש עדיין יראי ה' הדבקים בתורת ה', החליט להרחיק את העם בכח מדרך ה', וגזר עליהם גזרות שמד. בעיקר על מצוות התורה העיקריות: שבת, ברית מילה, וקידוש החודש. הוא הפקיד ביהודה את שר צבאו "פוליפוס", וציוה עליו: "כל אשר יאות מהם למצוותי, וישתחווה אל צלם תמונתי, ויאכל בשר חזיר, ויצא מדת משה – יחיה. וכל הממאן – יהרג ללא חמלה". (חשמונאים ב').
היו אלו ימים קשים ונוראים לעם היהודי. היהודים הנאמנים לה' ולתורתו מסרו נפשם למיתה על שמירת השבת והכשרות וכו'. יראי ה' הבינו שהתורה והיהדות נתונים בסכנת קיום, והם החליטו לצאת למלחמה גלויה מול הצורר.
ההתקוממות הגלויה התחילה בעיר "מודיעין". משהגיעה השמועה ל"פוליפוס" הוא עלה עם צבאו למודיעין, הקים בה פסל, וציוה על כל התושבים להקריב לו קרבן. הוא פנה אל מתתיהו הכהן הגדול ואמר לו: "עשה את מצות מלכי אנטיוכוס, ותחיה ולא תמות".
ענה מתתיהו בקול גאה: "אני, את מצוות מלכי אני עושה!". עודם מדברים, והנה קם אחד משרי פוליפוס, יהודי מתיוון, רוצץ את ראשו של חזיר אחד, והעלה אותו על המזבח. בראות מתתיהו את זאת, מיד שלף את חרבו, רץ לעבר אותו רשע, והכה אותו על צווארו בחוזקה. גופו של אותו רשע נפל על המזבח, ונשרף באש עם בשר החזיר, ואילו ראשו עף כלפי מעלה ונחת ליד שר הצבא היווני. בתוך הבהלה שנוצרה הכה מתתיהו את שר הצבא ועוד רבים מאנשי צבא יוון, ואילו היתר מיהרו לברוח.
מתתיהו תקע בשופר והכריז: "מי לה' אלי!", הוא ביקש מיהודה בנו לחפש במערות כל איש אשר קנאת ה' טהורה מפעמת בלבו, ואכן התקבצו אליו עדת אנשים צדיקים החרדים לדבר ה'. הם חרטו על דגלם את המילה "מכבי" - ראשי תיבות "מי כמוך באלים י-ה-ו-ה". מתתיהו וצבאו נלחמו ביוונים ובמתיוונים, נתצו את הבמות שהקימו היוונים לאלילים, ומלו את ילדי ישראל.
אחר שמת מתתיהו המשיך יהודה בנו במלחמה, וירד אל האויבים החונים סביבות הרי יהודה, ה' היה בעזרו והוא הצליח להרוג 8,200 גיבורים יוונים.
אפולוניוס המושל הסורי שמע על פעולותיו של יהודה, מיד אסף צבא רב ועלה לעבר הרי יהודה. נתן ה' רוח גבורה ליהודה, והפיל את גיבורי הצבא כמו שמפיל הקוצר את אלומותיו, כך המשיך והתקדם עד שהכה בחרבו את אפולוניוס עצמו. התחילו אנשי הצבא לנוס, ויהודה עם צבאו רודפים אחריהם ומכים בהם מכה רבה עד מאד. היו ליהודה וצבאו עוד קרבות קשים ביותר, בפרט בקרב מול צבא אנטיוכוס עצמו אשר היו כחול אשר על שפת הים, בכולם ה' עזר להם וניצחו את אויביהם.
נכנסו לבית המקדש אשר חולל ע"י הפריצים ניקו וטיהרו אותו, והדליקו את המנורה עם שמן ליום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים, עד שהביאו שמן נוסף.
מהשמים האירו להם, אתם יצאתם למלחמה מעטים נגד רבים וניצחתם, הנר כד השמן הקטן של יום אחד הספיק לימים רבים.
מה היה כוחם של המכבים לצאת למלחמה נגד מעצמה אדירה. הם הבינו שאין ברירה, אם לא נלחם ח"ו העם היהודי המופלא יהיה כאחד העמים והחושך ירד על העולם ללא הכרה במי שאמר והיה העולם וכל השנים של מסירת התורה של העם היהודי הכל ישכח ויאבד, ותכלית העולם ח"ו יאבד לנצח.
אך הם ידעו כי יש הבטחה, כי לא תשכח מפי זרעו. יש אויב חזק נשק פילים ומליוני חיילים אבל אנחנו חזקים יותר, כי ה' איתנו.
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.