בס"ד
פרשת קורח – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ב.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת קורח. היא הפרשה שעוסקת במחלוקת קורח ועדתו.
רש"י בתחילת הפרשה, מביא את דברי חז"ל בתנחומא - ומה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, שנאמר ובני קהת וגו'(שמות ו, יח), עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה, לא אני, שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו. מה עשה, עמד וכנס מאתים וחמשים ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכיניו, והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד ולהלן הוא אומר אלה קרואי העדה(במדבר א, טז)
לפני שניכנס למחלוקת קורח ועדתו, אנחנו רוצים דבר ראשון לעמוד על נקודה חשובה:
יש מחלוקת, מתי ארעה מחלוקת קורח ועדתו – האם מחלוקת קורח ועדתו התקיימה לפני חטא המרגלים, או שמחלוקת קורח ועדתו התקיימה רק לאחר חטא המרגלים?
רש"י על הפסוק(במדבר טז, ד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו - ויפל על פניו. מפני המחלוקת, שכבר זה בידם סירחון רביעי,(צ) חטאו בעגל ויחל משה(שמות לב, יא), במתאוננים ויתפלל משה(במדבר יא, ב), במרגלים ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים(שם יד, יג), במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו, פעם ושתים ושלש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא, אמר עד מתי אטריח על המלך שמא לא יקבל עוד ממני(תנחומא ד. במ"ר יח, ו)
משמע מדברי רש"י כאן, שהמחלוקת הזאת של קורח ועדתו, היתה לאחר חטא המרגלים, זה היה הסירחון הרביעי.
אם תפתחו מדרש תנחומא, בפרשת השבוע, יש לזה ראיה, כי הוא כותב שאחד הטענות שקורח אמר למשה רבינו הִרְבֵּיתֶם עָלֵינוּ מַשֹּׂוֹי יוֹתֵר מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם – הבאתם עלינו משאות, יותר משעבוד מצרים, שנאמר טוֹב לָנוּ תַּחַת מִצְרַיִם מִתַּחַת יֶדְכֶם שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה מֵתִים מִמֶּנּוּ חֲמִשָּׁה עֶשֶׂר אֶלֶף וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. משמע מכאן, שזה ודאי היה, לאחר חטא המרגלים, כי לאחר חטא המרגלים, נגזרה עליהם גזרה שימותו במדבר 15 אלף איש בכל ליל ט' באב.
רש"י, בתחילת ספר דברים, אומר על הפסוק(א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב
כותב רש"י, שכל אחד מהמקומות האלה, מסמלים מקום שבו היה לעם ישראל בעיה מסוימת:
וחצרות. במחלוקתו של קרח. דבר אחר, אמר להם, היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע(ספרי א.), ואתם נדברתם במקום.
בין פארן ובין תפל ולבן. אמר רבי יוחנן, חזרנו על כל המקרא, ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל(במדבר כא, ה.) ועל מה שעשו במדבר פארן(ו) ע"י המרגלים.
אם חצרות של קורח ופארן זה מרגלים, אז הסדר של הפסוק הוא בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב, אז זה בדיוק לפי הסדר שכתוב כאן בפרשה שלנו, שזה הסירחון הרביעי.
אבל אם תפתחו פסוק בפרשת בהעלותך, שם כותבת התורה(יב, טז) וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן.
אם חצרות זה היה המקום, שהיה קורח ועדתו, ומדב פארן זה המקום ששלחו מרגלים, אז יוצא, שחצרות היה לפני המרגלים.
אל השאלות האלה, יושב השפתי חכמים בשלוש מקומות, גם בתחילת שלח, גם בתחילת ספר דברים, וגם כאן בפרשה שלנו.
הנפקא מינה מתי היתה מחלוקת קורח ועדתו, נוגעת גם למחלוקת שיש בין האבן-עזרא לרמב"ן.
האבן-עזרא סבור שמחלוקת קורח ועדתו היתה הרבה לפני חטא המרגלים. הוא סובר שהמחלוקת היתה בשעה שנתחלפו הבכורים ונבדלו הלויים כי חשבו ישראל שמשה אדונינו עשה מדעתו לתת גדולה לאחיו גם לבני קהת שהם קרובים אליו ולכל בני לוי שהם ממשפחתו והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו גם קרח בכור היה כי כן כתוב...
אז האבן-עזרא סבור, שמחלוקת קורח עוד היתה הרבה לפני חטא המרגלים.
בא כאן הרמב"ן בפרשה, ואומר – בשום פנים ואופן לא. כל האפשרות של קורח, לבוא ולחלוק על משה רבינו, באה רק אחרי חטא המרגלים. אלמלא חטא המרגלים, אף אחד לא היה יכל לדבר כנגד משה רבינו.
כותב הרמב"ן - והנה ישראל בהיותם במדבר סיני לא אירע להם שום רעה כי גם בדבר העגל שהיה החטא גדול ומפורסם היו המתים מועטים ונצלו בתפלתו של משה שהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה והנה היו אוהבים אותו כנפשם ושומעים אליו ואלו היה אדם מורד על משה בזמן ההוא היה העם סוקלים אותו ולכן סבל קרח גדולת אהרן וסבלו הבכורים מעלת הלוים וכל מעשיו של משה אבל בבואם אל מדבר פארן ונשרפו באש תבערה ומתו בקברות התאוה רבים וכאשר חטאו במרגלים לא התפלל משה עליהם ולא בטלה הגזרה מהם ומתו נשיאי כל השבטים במגפה לפני ה' ונגזר על כל העם שיתמו במדבר ושם ימותו אז היתה נפש כל העם מרה והיו אומרים בלבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות ואז מצא קרח מקום לחלוק על מעשיו וחשב כי ישמעו אליו העם...
אם ככה כותב לנו הרמב"ן, שכל הסיבה למחלוקת קורח באה, בעקבות זה, שנגזר על עם ישראל שימותו במדבר, ובגלל זה נפש העם היתה ירודה, והיות וכך, מצא קורח את המקום לבוא ולחלוק על משה רבינו.
במשנה באבות, שנקרא בע"ה בשבת זו(פרק ה), ישנם שתי משניות שקשורות לקורח ועדתו:
(ו) עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה
שלושת הפיות האלה פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, שכתובת כאן בתחילת המשנה, ילוו אותנו בשלושת הפרשיות הבאות עלינו לטובה.
בפרשת קורח, יש לנו את פִּי הָאָרֶץ, שבת הבאה בע"ה, פרשת חֹקת, יש לנו את פִי הַבְּאֵר ובפרשת בלק בע"ה, יש לנו את פִי הָאָתוֹן.
שלוש פיות אחת אחרי השניה, והאמת היא, שזה היה נושא מענין מאוד לדבר עליו, שעומד עליו הבני יששכר, אבל אני לא רוצה להרחיב בנושא הזה.
הבני יששכר כותב, שהוא שמע מחמיו האדמו"ר מזידיצ'וב, המשנה ברורה מביא(סימן צ"ח, סעיף ב) סגולה, בשם ספר הגן, שאדם שבאה לו מחשבה זרה, באמצע התפילה, יחשוב שלוש פעמים את המילה פִי. כך כותב המשנה ברורה.
ספר הגן, הוא ספר קבלה. הוא כותב, שזו סגולה לסלק את כל המחשבות הזרות, וכותב המשנה ברורה בסוגריים, מה יש במילה הזאת -האות פ"ה, כנגד פלטי, והאות יו"ד, כנגד יוסף.
פלטי ויוסף עמדו בניסיונות קשים של עריות, כמו שהגמרא(מסכת סנהדרין) אומרת, והיות והם עמדו בניסיונות של עריות, אז בזמן שבאה לאדם מחשבה זרה בתפילה, כך כותב המשנה ברורה – שיחשוב שלוש פעמים את המילה פִי.
אבל זה רק לאנשים שבאות להם מחשבות זרות בתפילה, כי רוב האנשים יש להם כל התפילה מחשבות זרות, ובאמצע נכנסות להם קצת מחשבות לגבי התפילה, אז כאן הוא לא צריך לחשוב פִי פִי פִי, כל המדובר זה רק לכאלה שבאמצע התפילה צצה להם איזה מחשבה זרה, ולא כל התפילה.
המשנה הנוספת שקשורה לפרשת השבוע, זו המשנה(ה, יז) כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ.
כבר עסקנו בשנים עברו, בנושא קורח ועדתו, ואני לא רוצה לחזור על הדברים, רק פשוט כדי לפתוח את הנושא.
כבר שואלים רבותינו שם, בביאור המשנה, מה פירוש הדבר קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ, היה צריך לומר מחלוקת קֹרח ומשה, או מחלוקת קֹרח ועדתו נגד משה?
התשובה לכך פשוטה מאוד. למשה רבינו, לא היתה מחלוקת עם קֹרח.
אמר לו משה – אין לי שום ויכוח איתך, שנאמר בֹּקֶר וְיוֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ - אין לנו ויכוחים. אתה טוען שהבחירות שאני בחרתי, בחרתי מדעתי – בחרתי באהרון ובאליצפן מדעתי, וזה שאמרתי לך שצריך לשים חוט של תכלת, זה מדעתי, וזה שצריך לשים מזוזה על הפתח זה מדעתי, והגעת למסקנה, שאת הכל אני מביא מדעתי, אז אין שום בעיה! מחר בבוקר נראה את זה בֹּקֶר וְיוֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ – מחר בבוקר!
אם בריאה יברא ה', והאדמה תפתח את פיה, ותיכנסו בפנים, אז תדאו שהכל מהקב"ה, ואם לא, אז אתם מקבלים את ההנהגה, אין לי אתכם מחלוקת.
אז מה זה קורח וכל עדתו?
התשובה שמגלים לנו רבותינו היא – קורח ועדתו, הכוונה שבינם לבין עצמם היתה מחלוקת. מה שרצו 250 איש, לא רצה קורח. מה שרצה קורח, לא רצו דתן ואבירם. מה שרצה דתן ואבירם, לא רצו 250 איש.
קורח ועדתו, אותם 253 אנשים,(און בן פלת הרי פרש בזכות אשתו) כל אחד רצה משהו אחר. לכן זה מחלוקת קורח ועדתו, בינם לבין עצמם, אז ממילא זה לא לשם שמים.
בואו ננסה לבאר את הדברים ברעיון נפלא שכותב הנציב, בפרשת השבוע, רק קודם כל נאמר יסוד שכתוב בגמרא(מסכת סנהדרין קי) ובמדרש תנחומא ביתר הרחבה.
ישנה מחלוקת בחז"ל, אם קורח היה מן הבלועים, אם הוא נבלע באדמה, או שמא קורח היה מן השרופים, שנשרפו בקטורת, או שמא קורח היה גם מן הבלועים וגם מן השרופים, ויש אומרים שקורח לא מן הבלועים ולא מן השרופים, אלא במגפה מת.
לקראת סוף הפרשה כתוב שהיתה מגפה, ומתו במגפה הזאת 14700 איש, ובין האנשים האלה, יש אומרים שהיה קורח. לכל אחד יש ראיות מפסוקים, כל אחד מביא את הראיות שלו, מי שירצה, יעיין שם בפנים.
המהרש"א במקום, במסכת סנהדרין ק"י, מביא ביאור מי מת בבליעה, מי מת בשריפת הקטורת ומי מת במגפה. כל אחד סקטור אחר, וכל קיבל את המגיע לו.
אנחנו בע"ה נביא את דברי הנציב, ועפ"י דבריו נחזור בחזרה למהרש"א.
הנציב כאן בפרשה, כותב דבר נפלא ביותר, נקרא רק ארבעה קטעים כי זה ארוך מאוד – הנה יש להבין ש- 250 איש היו באמת גדולי ישראל בכל פרט. והיה מניעת הכהונה, שהוא גורם דבקות ואהבת ה', כאש בוער בקרבם. לא לשם שררה ולכבוד המדומה, כי אם להתקדש ולהשיג מעלה זו, ע"י העבודה, וגם המה ידעו כי דבר ה' בפי משה, ואין לערער אחריו חס וחלילה, רק ערערו בלבם אחר רצון ה', ומסרו עצמם למסירת נפש, למות על אהבת ה', כי עזה כמוות אהבה.
והכי נמי, המה ביקשו להשיג מעלת אהבת ה', ע"י עבודה, אף על גב שידעו שלא יינקו, ובוודאי יקוים דבר משה, וזה מקרי החטאים הללו בנפשותם, שביקשו לאבד את נפשותם, רק להשיג מעלת האהבה והחסידות, באופן שאינו לפי רצון ממנו יתברך שמו.
כותב הנציב דבר נורא – 250 איש האלה, היו אנשים צדיקים. הם ידעו שהם הולכים להקטיר קטורת והם ימותו ברגע שהם יקטירו את הקטורת. אז למה הם עשו את זה?
הם עשו את זה מסיבה אחת – הם מסרו עצמם למסירת נפש, למות על אהבת ה' כי עזה כמוות אהבה. מעין מה שרושם האור החיים הקדוש, על נדב ואביהוא.
האור החיים הקדוש, כותב על נדב ואביהוא – ואף עפ"י שידעו, שברגע שהם מתקרבים בקרבתם לפני ה' וימותו, לא נמנעו מלהתקרב אל חיבת הקודש.
אני רוצה להשתמש בדבר נפלא, שפעם אחת זכיתי בס"ד אולי להבין מה קורה כאן:
היה לי שיעור לבחורים צעירים חילונים ברמת גן. היו שם חבר'ה, שאת רובם הכרתי בשמותיהם. אחד הבחורים שם, היה בחור בריא, נראה אתלט.
אותו בחור "צד" את עיניי, הוא היה נראה לי ממש בחור אינטליגנט, אבל הוא נעלם לי מהשיעור למשך שנה.
שאלתי את החבר'ה איפה הוא?
אמרו לי – "הוא הלך לשטוף ראש".
שאלתי אותם – איפה עושים את "השטיפת ראש" הזאת?
אמרו לי – הרי ההימליה.
חשבתי, אולי הוא הלך לאתר שם קברי צדיקים, אבל אמרו לי שעדין לא איתרו שם כאלה. J
בכל אופן הוא נסע להרי ההימליה. כעבור שבעה חודשים הוא חוזר לשיעור.
ניגשתי אליו- שלום עליכם, איפה היית???
הרי ההימליה!
מה יש שם, שאלתי אותו.
הוא מספר, שהוא נסע לטפס על הר ההורסט, ואז הוא הוציא לי תמונות של איך שהוא שם, את הדגל של המדינה על ראש ההר. ב"ה כבש את ההר.
הסתכלתי בתמונות, ואני רואה תמונה, 15 איש עומדים, איש על מחנהו ואיש על דגלו, כל אחד עם הדגל של המדינה שלו. אני שואל אותו – מה זה התמונה הזאת?
הוא אומר לי – זה הקבוצה שעלינו ביחד להר.
אמרתי לו יפה, אני רואה כאן מארה"ב, מכאן ומכאן, אפילו ערבי אחד היה לקינוח J
שאלתי אותו – תגיד, כמה חזרתם משם?
הוא אמר לי – זו נקודה רגישה. חזרנו שמונה.
שאלתי אותו – ואיפה השבעה האחרים?
אמר לי – ז"ל. נפלו בצוקים, אי אפשר לחלץ אותם, עד שיבוא משיח צדקנו ויחלץ אותםJ
אמרתי לו – תגיד, ואתה ידעת שיש לך 50% סיכוי, שלא תחזור??
אמר לי – כן. בוודאי!
אמרתי לו – תסביר לי, משהו שאני לא מבין – מה בחור בן 24 שעדין לא הקים את ביתו, נוסע להר כזה מסוכן, ויכל גם לא לחזור משם, בשביל מה אתה צריך את זה???
אני אומר לכם ברצינות – רבע שעה הוא מנסה להסביר לי, מה זה להיות למעלה ולגעת בעננים!
הוא עם כל הלהט וההתלהבות ניסה להסביר לי, ואני יגיד לכם את האמת – לא הבנתי!
שאלתי אותו – היית מוכן לעשות את זה עוד פעם?
הוא אמר לי – כן! אבל לא עכשיו.
הוא היה מוכן לחזור על זה, כדי להגיש שוב את הריגוש הזה, לעלות 8000 ק"מ מעל האדמה, זה לא משחק ילדים, זה מאמצים אדירים!
ניסיתי להסביר לו, שבשביל לגעת בעננים, לא צריך את זה, אפשר גם לגעת בעננים מדף גמרא, אבל הוא לא הבין איך.
אז עדין הוא היה רחוק מהגמרא, ולכן הוא ניסה להסביר לי בכל דרך, את הריגוש שבדבר.
שיצאתי מהשיעור ונכנסתי לאוטו, אמרתי – ריבונו של עולם, להבדיל בין הקודש לחול, אם הבן אדם הזה מוכן למות בשביל להגיע להימליה, אולי אפשר להבין, אנשים שמוכנים למות כדי להקטיר קטורת.
עומדים 250 מקטירי קטורת, יודעים שימותו! אחד יוצא ו – 250 לא חוזרים! אתם יודעים שתמותו, אז בשביל מה אתם עושים את זה?!
אנחנו לא מבינים מה זה הקטרת קטורת!
אם ניקח גמרא(מסכת יומא ט) שאומרת – בית ראשון 410 שנים, 18 כהנים גדולים. בית שני 420 שנה, 300 כהנים גדולים. תוריד 80 שנה של יונן כהן גדול, 40 שנה של שמעון הצדיק, 10 שנים של ר' ישמעאל בן פאבי ו -11 שנים של ר' אלעזר בן חרסום.
מה נישאר? מ -420 נשאר 279 שנים.
כמה כהנים גדולים? 296. זאת אומרת, שכל שנה ביום הכיפורים, כהן סיים את התפקיד שלו. הם היו משלמים כסף למלכות רומא כדי להיכנס.
אומר הזוהר הקדוש – נכנסים לקודש הקודשים עם חבל קשור לרגל, והיו מושכים אותם החוצה, ברגע שהיו מתים.
למה?
הוא עושה שלא כדין, אז הוא מת.
אז כל אחד יודע, שיש סיכוי טוב, שבעה ימים, קודם יום הכיפורים, מפרישים כהן גדול מביתו. הוא כבר יכל להכין צוואה, להגיד לאשתו יפה שלום, להיפרד לפני שהוא יוצא לדרך. הוא לא חוזר במוצאי יום כיפור!
אז בשביל מה אתה ניכנס בפנים?? לשלם כסף ולמות בפנים?! בשביל מה?!
אין לנו הקטרת קטורת, אני לא יודעים מה זה!
נכון שהכוהנים האלה, לא היו צדיקים גדולים, אבל עם כל זה, נשאלת השאלה – למה אתה מסכן את החיים שלך??
מה התשובה?
התשובה היא – כי אנחנו לא מבינים מה זה הקטרת קטורת.
כותב לנו כאן הנציב – 250 היו יראי ה' באמת, ומסרו עצמם למסירות נפש, למות על אהבת ה', כי עזה כמוות אהבה.
ממשיך הנציב וכותב – ומשום שמכל מקום כיוונו אותם 250 לשם שמים, משום הכי נענשו בשריפה, באש שיצאה מבית קדש הקדשים, והיה בזה ענין כבוד, לאותם 250 איש. וישראל נצטערו הרבה על מותם של אותם 250 איש, לא כן, דתן ואבירם, הם היו רחוקים מתאווה עליונה זאת, כי בטבע היו בעלי מחלוקת, ושונאי משה עוד ממצרים, ומשום כן עתה, נגזר עליהם למות במדבר ולא להיכנס לארץ זבת חלב ודבש, משום הכי נענשו בבליעה באדמה, כרוח הבהמה, וישראל שמחו על מותם של דתן ואבירם. קורח באמת היה אדם גדול, וראוי לתאוות ה -250 איש, וכה היה נראה לפני בני-אדם, שזה הוא מבקש גם הוא, אבל באמת, תוכו לא היה כן, וקנאת השררה אכלתו. על כן עשה המעשה, של 250 איש, ונענש כדתן ואבירם.
אז קורח נשרף ונבלע, כך אומר לנו כאן הנציב.
המהרש"א בא להסביר, לדעות האלה, שהוא לא נשרף ולא נבלע, אלא מת במגפה.
כותב המהרש"א לבאר – משום שקורח היה היחידי, שהיתה לו סיבה לטעות שלו, כי עינו הטעתו.
לכן היתה לו הקלה בעונש, ומה היא היתה?
שהוא לא נבלע ולא נשרף, אלא מת במגפה.
לאחר ההקדמה הזאת, אנחנו רוצים בע"ה להיכנס לנושא המרכזי וקצת להעמיק בו, וכבר אני אומר, שההמשך של השיעור, יהיה תרגיל בחשבון מאוד קשה, ולכן צריכים קצת "להחזיק ראש", ולכן אם אפשר קצת להתאמץ, מהחינה הזאת, שלא יהיה "אמירה לנכרי", ולכן בואו נחשב את זה אחד אחרי השני, ונראה יסוד נפלא שמצאתי בספר זרע ברך, ונראה כמה נוכל להמשיך במהלך שלו. יש לו מהלך נפלא ביותר, להסביר את המחלוקת של קורח ועדתו.
בואו נתחיל:
אומרת התורה(טז, ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו
אומר רש"י - בקר וידע וגו'. עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו, והוא היה מתכוין לדחותם שמא יחזרו בהם(במ"ר שם ז).
ומדרשו, בקר, אמר להם משה, גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בוקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר ויהי ערב ויהי בקר(בראשית א, ה) ויבדל(שם ד), כך ויבדל אהרן להקדישו וגו'(דברי הימים-א כג, יג).
השתמש משה רבינו במושג של בֹּקֶר וְיֹדַע. אמר להם – כמו שהקב"ה הבדיל בין היום ובין הלילה, והבדיל את ישראל מבין העמים, והבדיל את שבט לוי משאר השבטים והבדיל את אהרון להקדישו, אם תוכלו להבדיל את היום ואת הלילה, ככה תוכלו להבדיל את שבט לוי, וככה תוכלו להבדיל את אהרון הכהן.
בגמרא(מסכת נדרים לט, ב. סנהדרין קי, א ) אותו דבר במדרש תנחומא בפרשת השבוע - אמר ר' יצחק מאי דכתיב(חבקוק ג-יא) שמש ירח עמד זבולה שמש וירח בזבול מאי בעיין מה השמש והירח מחפשים בזבול? והא ברקיע קביעי המקום שלהם נמצא ברקיע. הגמרא בחגיגה אומרת, שישנם שבעה רקיעים – הרקיע הראשון נקרא וילון, לשני רקיע, השלישי שחקים והרביעי זבול.
אם ככה נשאלת השאלה – השמש והירח נמצאים ברקיע השני, שנקרא רקיע. למה הם עולים לרקיע הרביעי שנקרא זבול? מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו רבונו של עולם אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים ואם לאו אין אנו מאירין אם אתה עושה דין עם בן עמרם, ותבוא חשבון עם קורח, על מה שהוא עשה למשה רבינו, אז נאיר מחר בבוקר, ואם לא, אנחנו לא מאירים באותה שעה ירה בהן חיצים וחניתות אמר להם בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים אומרת הגמרא(ברכות ז) ביום הקב"ה כועס, משום שמלכי מזרח ומערב משתחוים לשמש, וזאת השעה שהקב"ה כועס בה. בלעם ידע לכוון את לאותה שעה, ולכן כל אותם ימים, אומרים חז"ל, הקב"ה לא כעס.
שואל המהרש"א – למה הם עלו לזבול? מה יש בזבול? הם יכולים לטעון את אותה טענה, גם כשהם ברקיע, מה יש להם לחפש דוקא בזבול?
ואומר – משום ששם, ברקיע שנקרא זבול, יש את עבודת הקרבנות. והיות והם באו לחלוק על הקרבנות, לכן הם עלו לרקיע שנקרא זבול.
בספר זכרון יוסף, הוא כותב, שבזבול יש מלאך אחד שמקריב – מיכאל המלאך הגדול. הגמרא(חגיגה יב, ב). והיות שהם באו לחלוק, למה דוקא אהרון מקריב, לכן הם עלו דוקא למקום שנקרא זבול, ששם רואים שרק מלאך אחד מקריב. ומיהו המלאך? מיכאל השר הגדול.
הקב"ה נזף בשמש ובירח, וזרק בהם חיצים, ואמר להם – בכבודי לא מחיתם, מה פתאום יצאתם למחות בכבודו של משה רבינו?
כל אחד שואל את עצמו – למה דוקא השמש והירח, יצאו להגנה על משה רבינו? למה לא יצאו העצים, למה לא יצאו הימים והנהרות??
על השאלה הזאת יש עשרים הסברים, אנחנו לא נוכל ממש להקיף את זה, רק נאמר על קצה המזלג:
ראיתי בספר שנקרא מרגליות הש"ס. הוא מלקט כל מיני ראשונים ואחרונים, חידושים על הש"ס, ושם במסכת נדרים, הוא מביא, בשם ספר תפארת ירוחם:
כתוב בתנחומא, שהקב"ה הבדיל כמה הבדלות. אנחנו אומרים את זה כל מוצאי שבת – המבדיל בין קֹדש לחול, בין אור לחושך ובין ישראל לעמים.
ההבדלה הראשונה שידועה לנו, לכאורה, זה המבדיל בין אור לחושך, אחרי זה יש בין ישראל לעמים – הקב"ה הבדיל את שבט לוי משאר השבטים, ואחרי זה הבדיל את אהרון להקדישו קֹדש קֹדשים, זה מה שכתוב ברש"י.
אמרו השמש והירח – אם קורח לא מבין את זה, שיש הבדלה, כמו שיש הבדלה בין אור לחושך, וכמו שיש הבדלה בין ישראל לעמים ובין שבט לוי לשאר השבטים, ככה הקב"ה הבדיל את אהרון, אז אנחנו נפסיק אץ ההבדלה מספר אחד, כי הבדלה מספר אחד, היא הגוררת את ההבדלות אחת אחרי השניה.
אם אין את ההבדלה של אהרון, להבדילו קֹדש קֹדשים, אז גם אין את ההבדלה הראשונה, בין האור לבין החושך.
ביאור נוסף, כותב הרבי מסאטמר, ר' יואל – הוא טוען, והאמת היא, שקדמו לו כמה וכמה מפרשים, שקורח טען שכבר הגענו לזמן התיקון הגדול, הגענו כבר לזמן המשיח, וזה מה שהוא אמר –(טז, ג) כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'- אם כל העדה קדושים, אז הגענו לתיקון השלם, כי אז כל ישראל יהיו כהנים וגוי קדוש, והאומות יביאו לנו את הקרבנות, אז הגענו לתיקון השלם.
אנחנו נמצאים היום 90 יום לפני ראש השנה, ובתפילה של ראש השנה כתוב, שכל האומות יבואו לעבוד את הקב"ה, ואז ישראל יהיו הכהנים.
אמר קורח אם ככה, לא צריך יותר כהנים, כי כולנו נהינו כהנים.
אומר לו משה - בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ למה?
כי ברגע שיגיע התיקון השלם, נאמר בפסוק, שהקב"ה יחדש בחזרה את האור של הלבנה כמו שהיא היתה, והאור של השמש יהיה פי שבעתיים, שנאמר(ישעיהו ל כו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים.
יוצא, שהשמש תהיה פי שבע ממה שהיום, כלומר שבעתיים = פי 49. ויש כאלה שאומרים, שזה לא רק 49, אלא 49 כאור שבעת הימים, כלומר 49 *7.
אמר משה - בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ – בֹא ונחכה לבוקר. אם תראה שהשמש זורחת פי 49, תבינו שהגענו לגאולה.
לכן באו השמש והירח לטעון – אתה טענת שהגענו לגאולה, אז ריבונו של עולם, אנחנו היינו צריכים לגדול פי 7.
ביאור נוסף מופיע בעיון יעקב, בגמרא הזאת, במסכת נדרים. אומר העיון יעקב, בעין יעקב:
יש גמרא מפורסמת מאוד(מסכת סוטה) שאומרת – שיעקב נפטר, טיפל בו יוסף הצדיק ואין גדול ממנו. היות וטיפל ביעקב אבינו יוסף, והוא הכי גדול, מי טיפל ביוסף בשעה שהוא ניפטר? משה רבינו, שהוא הגדול בעם ישראל.
היות ומשה רבינו הוא הגדול בישראל, שהוא ניפטר מי טיפל בו? הקב"ה, שנאמר וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּיא.
אומר הספר עיון יעקב – מאיפה יודעים שיוסף הוא הכי גדול?
יעקב ניפטר ויוסף טיפל בו, כי הוא הכי גדול. למה, כי הוא מלך?! גם יהודה הוא מלך. יוסף הוא מלך במצרים, יהודה הוא מלך של כל ישראל. אז מי אמר, שיוסף נחשב להכי גדול?
אומר העיון יעקב – יש לך ראיה ברורה לכך – אם יוסף הצדיק חלם וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי – אם השמש והירח משתחוים לי, סימן שאני חשוב, כי השמש והירח משתחוים לי.
אם ככה, יצאו השמש והירח כדי למחות על כבודו של משה – אם אתה אומר, שמשה רבינו לא נבחר ע"י הקב"ה, זה מה שטען קורח, ומשה ממציא דברים מעצמו, אז הם באים בטענה – מי טיפל ביוסף? משה רבינו! כי הוא הגדול ביותר, למה?
כי השמש והירח השתחוו ליוסף! אבל אם קורח ועדתו באים לערער, על כבודו של משה רבינו, אז מי יוצא למחות?
השמש והירח, שהם נתנו את הכבוד ליוסף, כדי להראות שהוא הכי גדול! ביאורו של העיון יעקב.
אני רוצה ללכת אל השלב האחרון, וזה ביאורו של הרשב"א, ולאחר מכן להתחיל את החשבון:
הרשב"א אומר תשובה פשוטה, אבל אמיתית מאוד - אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. הקב"ה המתין עם הבריאה 2448 שנה, ליום השישי בסיון, יקבלו את התורה טוב, אם לא, אני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו.
אומר הרשב"א – ברגע שבא קורח ואומר, שהתורה לא ניתנה למשה רבינו, ומשה רבינו בודה דברים מליבו.
אם ככה, אומרים השמש והירח – כל מה שנבראנו, זה עבור התורה.
אומרת התורה -(בראשית א, יד) לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִֽים - אם אין תורה, אין גם מועדים, ואם אין מועדים, אז לא צריך גם שמש וירח. לכן השמש והירח יצאו למחות, כיון ש - אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי.
הגענו אל הזרע ברך. אני רוצה בע"ה לפתוח, אבל שוב אני, אני הולך לעשות חשבון, לא אני עושה, אלא הוא. אני רק מצטט אותו, והחשבון הוא קצת קשה, אז בואו ננסה לפשט את הדברים, עד כמה שאפשר, יש שמה המון יסודות חשובים שכדאי לשמוע אותם, חלקם לא מובנים, כי הם עפ"י קבלה, רק נאמר אותם מבלי להסביר אותם.
הזרע ברך פותח את דבריו בשאלה – מה להם, לשמש ולירח, שהתערבו בריב לא להם?
שאלה שניה - וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן, בשביל מה אתה מביא את כל התורשה שלהם?
עצרת ביעקב אבינו, כי הוא ביקש שלא יזכירו אותו, לכן עצרת בלוי, אז למה אתה מספר את כל השושלת?
תימא, הוא אומר, דתן ואבירם השתתפו במחלוקת, מה הם מחפשים במחלוקת הזאת?
דתן ואבירם שייכים למשפחת ראובן. למה על ראובן באים לחלוק, יותר מאשר את שבט לוי?!
דבר נוסף הוא שואל – כתוב בפסוק וַיָּקוּמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, משמע, שהיה לה עסק, רק עם משה רבינו.
בהמשך כתוב –(טז, ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם – מקודם היה רק משה, עכשיו מצטרף למחלוקת גם אהרון.
משה רבינו כשהוא מוכיח אותם, הוא מדבר רק עם בני לוי. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי – למה אתה לא מדבר גם, אל דתן ואבירם? יש שמה, משבט ראובן 250 איש, תדבר גם איתם!
עוד הוא הקשה - בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ
פירש רש"י על הפסוק - והקריב. אותם אליו, והתרגום מוכיח כן, ויקרב לקדמוהי יקרב לשימושיה(תנחומא ה). ומדרשו, בקר, אמר להם משה, גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בוקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר ויהי ערב ויהי בקר(בראשית א, ה) ויבדל, כך ויבדל אהרן להקדישו וגו'(דברי הימים-א כג, יג).
עד כאן מקבץ, מתוך שאלותיו של הזרע ברך.
אנחנו רוצים לומר יסוד, והיסוד הזה אני אומר במפורש, אין לנו הסבר אליו. אנחנו נומר מה כתוב, לא מעבר לזה, בלי הסברים:
בפרשת מטות, בעזרת ה' שנקרא בעוד חמש שבתות, מבקשים בני גד ובני ראובן ממשה רבינו, שיתן להם נחלה בעבר הירדן –(במדבר לב, א) וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה:(ב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר:(ג) עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן:(ד) הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה:(ה) וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן
הם מתחננים – אל תעבירנו את הירדן! תן לנו להישאר בעבר הירדן!
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה:(ז) וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'(ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ
משה רבינו מוכיח אות דברים נוראים.
כותב החיד"א, בספרו דבש לפי, בשם האר"י הקדוש – מפלאות ה' יתברך, שהקב"ה רוצה מכבוד בריותיו ומותיר מומי בני אדם, הלא תראה, שהחטא גרם לגד ולראובן ולמנשה, שלא יכנסו לארץ ישראל, וכדי שלא לפרסם את עניינם כדי שלא התביישו, נתן הקב"ה בליבם שישאלו אחוזה בעבר הירדן והתחננו למשה על זה, ויעשו איתם תנאים, וילכו עם אחיהם למלחמה, כדי לזכות באחוזה בעבר הירדן, דבר שהוא עבורם עונש, והם עצמם ביקשו לקבל את העונש, כדי שהקב"ה יסתיר, למה אסור להם להיכנס לארץ ישראל.
רבותי, פחד פחדים, שימו לב:
עפ"י מה שכתוב כאן בחיד"א, בני גד ובני ראובן לא היו יכולים לגור בארץ ישראל, ומשה רבינו צירף אליהם עוד קבוצה אחת, מי היתה הקבוצה? חצי משבט מנשה.
אני עונה על השאלות מבלי להסביר.
כותב האר"י הקדוש – בשעה שיעקב אבינו ניכנס לחופה אצל לבן, כתוב במדרש שהחופה היתה בחושך. לבן שכולו שחור, הלך ועשה חתונה בחושך. עשה תרגילים שלמים – לקח מכל האנשים ערבונות, כמו שכתוב בחז"ל, ואמר להם שהכל הוא לוקח, כדי שלא יגלו את הסודות, ובסוף הם שתו את הבקבוקים של עצמם, ואפילו לא ידעו.
עשה חושך, כדי שאף אחד לא יזהה את הבקבוק שממנו הוא שותה.
יעקב מגיע לחתונה, הוא רואה חושך! הוא שואל את לבן – מה זה? למה חושך??
אמר לו לבן – ככה זה בחרן, מתחתנים בחושך.
יעקב הוא לא תושב חרן, הוא לא מכיר את הסיפור, ועשה חתונה בחושך.
כתוב בחז"ל, שהאישה שהוא קידש מתחת החופה, זאת היתה לאה ולא רחל, למרות שמחינת יעקב אבינו, מי שנמצאת מתחת לחופה, זאת רחל אימנו. אפילו את הסימנים שמסר יעקב אבינו לרחל, היא מסרה ללאה.
חוזרים הביתה ויעקב קורא לה – רחל תביאי, רחל תיקחי, רחל ורחל.
רחל מביאה, אבל בעצם זאת לאה.
אומרת התורה(בראשית כט) וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה.
כתוב בחז"ל – בבוקר שהוא ראה שזו לאה, היה לו ליעקב אבינו, צער גדול. אמר לה יעקב אבינו – אני קורא לך רחל ואת עונה לי?
אמרה לו לאה – דבר זה, ממך למדתי, שאבא שלך קרא לך עשו, ואתה אמרת לו "כן". אמרה לו, אומר המדרש – אין שפה בלי תלמידים. מה היא באה להגיד לו בזה?
למדתי ממך את היסודות של כיבוד אב ואם. אני נכנסתי לחופה, כי אבא אמר לי לעשות את זה, לא כי רציתי. לא רציתי שאבא יפגע!
למה קיבלת את הברכות? כי אמא שלך אמרה לך, לקחת את הברכות! אז אתה עשית מכיבוד אם, גם אני עשיתי מכיבוד אב.
מבחינת יעקב אבינו, הוא קידש את לאה מבלי שהוא ידע.
כותב האר"י הקדוש, מביא אותו החיד"א, בספרו דבש לפי – היות ותחת החופה היתה לאה, שהוא חשב על רחל, ובאותו ליל כלולות שהוא התחתן עם לאה אמנו, הוא חשב שזו רחל. זה נקרא בלשון הגמרא(מסכת נדרים) "בני תמורה", והיות ונולד ראובן "מבני תמורה", לכאורה, היה לו פגם של "בני תמורה".
היות והוא בן תמורה, הוא לא יכל להיכנס לארץ ישראל.
בשעה שרחל אמנו, ראתה שהיא לא יכולה ללדת, היא קראה לשפחתה בלהה, ואמרה ליעקב אבינו – אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל-בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי מִמֶּֽנָּה, ויעקב נעתר לזה.
יעקב התחתן עם בלהה, וממנה נולד דן. לאה אמנו ראתה שהיא לא יולדת, גם היא לקחה את שפחתה, אבל היא לא מארה ליעקב אבינו – בֹא אל שפחתי וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי מִמֶּֽנָּה, למה?
כי היא פחדה. לה יש כבר ילדים. בשלמה לרחל, אין ילדים, אז היא צריכה להיבנות, ללאה יש כבר ילדים, היא עצרה מלדת ביהודה. היא נתנה לו את זילפה מבלי להודיע לו.
ממשיך האר"י הקדוש ואומר – נתנה זילפה ליעקב, ולא נמלכה לאה ביעקב תחילה, והווה כמקדש בלא שידוכין.
מזה נולד גד. אז גד נולד וראובן נולד, והיה בהם נקודות שהם לא יכולים לגור בארץ ישראל. בארץ ישראל יכולים לגור, רק מי שאין לו שום סרח, של נושא מהסוג הזה.
אומר החיד"א – יוצא, שהם תבעו את הישיבה שלהם מחו"ל. הם אפילו לא ידעו למה.
הם אמרו שהם רוצים לגור בעבר הירדן, כי יש לנו צאן. הקב"ה אמר להם – תלכו, יש לכם צאן, אתם צריכים את זה, הכל בסדר גמור!
הקב"ה רצה להסתיר את העונש, שאסור להם לגור בארץ ישראל.
שואל החיד"א – ומה עושים שם חצי שבט מנשה?
מנשה נולד מאסנת ויוסף. אסנת נולדה, מדינה ושכם בן חמור, והיות וכך, באסנת יש חצי שכם בן חמור וחצי דינה. דינה היא בת של יעקב אבינו. חמור הוא הבן של שכם. הבן הראשון שנולד לאסנת ויוסף, היה מנשה.
חצי ממנו שייך לשכם בן חמור, וחצי השני שייך לדינה. לכן משה רבינו מיין אותם אחד אחד, לכן מי ששייך לשכם בן חמור, הולך לעבר הירדן, ומי ששייך לדינה, נשאר בארץ ישראל, לכן הוא שלח חצי שבט מנשה.
אני רוצה מכאן לעבור לזוהר(בראשית יז, ב) - הַבְדָּלָה אִיהוּ וַדַּאי בִּשְׂמָאלָא. כְּתִיב הָכָא הַבְדָּלָה, וִיהִי מַבְדִּיל וּכְתִיב וַיַּבְדֵּל, וּכְתִיב הָתָם(במדבר טז) הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִיל וְגו', וּכְתִיב(דברים ו) בָּעֵת הַהִיא הִבְדִּיל יְיָ אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי. דְּהָא וַדַּאי לֵית הַבְדָּלָה אֶלָּא בַּשֵּׁנִי בְּאֲתַר שְׂמָאלָא
בואו נדבר על הקטע הזה בזוהר:
רבותי, שימו לב, קצת חשבון:
הזוהר כותב כלל ברזל, שמופיע בהרבה מקומות. ר' צדוק מדבר על זה בהרחבה גדולה. כל מקום שמופיע דבר ראשון בתורה, הוא השורש(דיברנו על זה כבר כמה פעמים ).
המילה טוב, היא כתובה ראשונה בתורה, לכן אומרת הגמרא במסכת בבא-קמא – הרואה ט' בחלום, יצפה לטובה.
איפה כתוב ההבדלה הראשונה בתורה?
אז כולנו נגיד מיד - ויבדל בין האור ובין החושך.
הבדלה בין האור ובין החושך, אומר הזוהר הקדוש, לא נעשה עד יום רביעי, בשעה שנקבעו המאורות, אז היה שמש וירח. עד אז, הם שימשו בערבוביה.
ההבדלה בפועל בבריאה, היתה ביום שני. יום שני נבראה המחלוקת. מה נחלט ביום השני?
מים עליונים ומים תחתונים. הקב"ה אומר- המים העליונים ישארו למעלה, המים התחתונים למטה.
המים התחתונים גאו בבכיה, והקב"ה פיצה אותם. במה?
ניסוך המים וכל קרבנך במלח תמלח, למים המלוחים מלח, ולמים המתוקים – ניסוך המים.
רבותי, ביום שני לא נאמר כי-טוב. ביום שני נבראה המחלוקת. מהו שיר של יום, של יום ב'?
לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.
ביום השני שנבראה המחלוקת, ביום הזה.
המחלוקת שהיתה בין המים העליונים לבין המים התחתונים, יצרה את ההבדלה הראשונה בבריאה.
כותב הזוהר הקדוש – הקב"ה הבדיל בין מים עליונים לתחתונים. ואחר כך כתוב - הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל – הבדלה נוספת
בפרשת עקב, הבדיל הקב"ה את שבט לוי.
אם ככה, כותב הזוהר – שהבדלה נמצאת ביום שני.
אם ככה בא הזוהר הקדוש ושואל שאלה - וְאִי תֵימָא הַבְדָּלָה בַּשֵּׁנִי למה הקב"ה הבדיל את שבט לוי? וּכְתִיב(דברים ו) בָּעֵת הַהִיא הִבְדִּיל יְיָ אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי... וְאִי תֵימָא הַבְדָּלָה בַּשֵּׁנִי אִיהוּ וַדַּאי אַמַּאי הַבְדָּלָה בְּלֵוִי דְּאִיהוּ תְּלִיתָאָה.
לוי במנין השבטים, איזה מספר הוא? ראובן שמעון ולוי – לוי שלישי.
אם אתה אומר, שכל הענין של ההבדלה נלמד מהמים העליונים, ששם יש הבדלה, אז הבדלה בשני.
אם הבדלה בשני, אז למה הוא הבדיל את שבט לוי? שבט לוי הוא שלישי.
הַבְדָּלָה בְּשִׁמְעוֹן אִצְטְרִיךְ דְּאִיהוּ שֵׁנִי – ההבדלה היתה צריכה להיות של שמעון, למה? כי שמעון הוא שני.
אֶלָּא, אַף עַל גַּב דְּלֵוִי אִיהוּ תְּלִיתָאָה – אף עפ"י שלוי הוא שלישי לְדַעְתָּא דְיַעֲקֹב שֵׁנִי הֲוָה. וּלְעוֹלָם בַּשֵּׁנִי הֲוָה, וְכֹלָּא בְּאֹרַח מֵישָׁר בְּאֹרַח שְׁלִים כְּדְקָא יְאוּת. היות ויעקב אבינו לא מונה את ראובן כהתחלה, היות שהוא "בן תמורה", אף עפ"י שכתוב בתורה(בראשית מט, ג) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, אבל אנחנו כבר יודעים, שחז"ל אומרים לנו, שראובן מסר את נפשו להציל את יוסף.
אף עפ"י שהוא שהעביר את הבכורה מראובן ליוסף, אם כל זה ראובן הלך ומסר את נפשו.
יעקב אבינו העביר את הבכורה מראובן ליוסף, למה?
כי כל מה שהוא בא אל לבן, היה כדי להתחתן עם רחל אמנו. ומי הבן הבכור של רחל?
יוסף. מבחינתו הוא הבכור.
אומר הזוהר – מבחינת יעקב, ראובן לא במנין.
אם ראובן לא במנין, אז מאיפה מתחילים למנות?
משמעון. אז מי השני? לוי. אז הבדלה בשני. עד כאן דברי הזוהר.
רבותי, הגענו ליסוד:
בא הזרע ברך, ואומר – תשמע, קורח ידע שהבדלה בשני, אם הבדלה בשני, קורח יצא לחלוק, בגלל שהבדלה בשני.
לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח זה המזמור של יום שני, כי ביו שני היתה הבדלה. אז מה זה הולך כאן?
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בן יעקב בן יצחק בן אברהם...
אברהם לא רלוונטי, יצחק לא רלוונטי, יעקב רלוונטי, אבל הוא מבקש - אל תספור אותי!
בא קורח למשה רבינו ואומר לו – משה, אתה אסור לך להיות מנהיג! לא אתה ולא אח שלך! אתה יודע למה?
אם הבדלה בשני, כי הקב"ה קבע הבדלה בשני. אם הבדלה בשני, בואו ונראה איך זה מתחיל:
ליצחק אבינו היו שתי ילדים. איך קראו להם? עשו ויעקב.
עשו היה הבכור ויעקב היה השני, את מי בחר הקב"ה? יעקב אבינו כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ
ליעקב יש שנים-עשר שבטים, הוא לא מונה את ראובן, מאיפה הוא מתחיל למנות? משמעון, אז מי השני? לוי.
אז וַיִּקַּח קֹרַח, מתחילים מלוי, הוא השני של יעקב אבינו, כי יעקב אבינו הוא השני של יצחק אבינו.
בואו נעבור מלוי, כמה ילדים יש ללוי? שלושה – גרשון קהת ומררי. את מי בחרו שיקח את הארון?
משה רבינו ממי בא? מהילדים של קהת, אז למה הוא לא בחר בגרשון שהוא הבכור? למה הוא לא בחר במררי שהוא השלישי? במי הוא בוחר?
הוא בוחר בקהת, כי קהת הוא שני.
אם קהת הוא השני, והקב"ה בוחר בשני, אז מי צריך לבוא עכשיו? הילדים של קהת, כמה ילדים יש לו? ארבע.
עמרם, יצהר... אם הולכים אחרי שני, אז למי נגיע? ליצהר.
אם יצהר, אז מה אתה מחפש כאן, אמר לו קורח, לכולי עלמא אין לך מה לחפש כאן! למה?
כי וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי הכל בשני! כי הבדלה בשני! כל מה שנבחר זה שבט לוי, כי ההבדלה היא בשני.
אז ביום שני, שנבראה המחלוקת לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח, מאיפה זה בא?
מזה שהבדלה בשני! אז מזה קורח יצא לחלוק!
אם אלה הדברים, בואו נלך עוד שלב הלאה:
באים דתן ואבירם. מיהם? שייכים לראובן.
הם באים כך ואומרים – מה פתאום! ראובן הוא חלק מהשבטים, לא מוציאים אותו. הקב"ה מחבב את השלישי ולא את השני! מאיפה אתם יודעים?
מזה שהקב"ה בחר ביעקב אבינו, מתוך אברהם יצחק ויעקב(מדרש תנחומא, פרשת יתרו).
אומר המדרש(תנחומא, פרשת יתרו) - אברהם יצחק ויעקב – יעקב הוא השלישי. אהרון מרים ומשה – מי נבחר להיות מנהיג? משה, שהוא השלישי.
הקב"ה נתן תורה, לא בחודש ראשון, ולא בחודש השני, אלא בחודש השלישי – ניסן אייר סיון.
הקב"ה אמר לחכות ליום השלישי וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר. אז למה הכל שלישי?
אומר דתן ואבירם – כי שלישי חביב..
אומר המדרש(תנחומא, פרשת יתרו) – אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה: לְעוֹלָם » הַשְּׁלִישִׁי חָבִיב, אָדָם הוֹלִיד שְׁלֹשָׁה בָּנִים, קַיִן הֶבֶל שֵׁת. שֵׁת חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם(בראשית ה, א). וּכְתִיב: וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ(בראשית ה, ג) לְנֹחַ שְׁלֹשָׁה בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת(בראשית ו, י). אַף עַל פִּי שֶׁיֶּפֶת הַגָּדוֹל, לֹא זָכָה לִגְדֻלָּה אֶלָּא שֵׁם. שְׁלֹשָׁה בָּנִים לְעַמְרָם, מִרְיָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, וּכְתִיב: לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ(תהלים קו, כג). בַּשְּׁבָטִים, רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי, לֵוִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי(דברים י, ח). בַּמְּלָכִים, שָׁאוּל דָּוִד שְׁלֹמֹה, שְׁלֹמֹה חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ(דה"א כט, כג). בֶּחֳדָשִׁים, הַשְּׁלִישִׁי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי.
אם הבחירה היא בשלישי, אומרים דתן ואבירם – אם הבחירה היא בשלישי, והקב"ה בוחר בשלישי, אנחנו מבקשים להחזיר את הבכורה לראובן. קורח הוציא את הבכורה מראובן, ואמר – הוא לא בפרשה בכלל.
אנחנו דורשים להחזיר את הבכורה לראובן!!! זו התביעה של דתן ואבירם.
עכשיו מצטרפים למחלוקת הזו בני שמעון, זה נקרא(טז, ב) וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם...
אומר רש"י – מי אלו אנשים מבני ישראל? רובם שלך ראובן. מתוך 250, 126 שייכים לראובן.
ושל מי עוד 124?
אומר הזרע ברך - כולם משל שמעון. למה?
כי כתוב בפסוק - וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם... וכתוב בסוף פרשת בלק, במעשה השיטים, וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא...
מי זה האיש? זמרי בן-סלוא. מי זה? משבט שמעון. אז וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, זה שבט שמעון, וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל זה גם שבט שמעון. מה הוא רוצה?
שמעון, אומר הזרע ברך, תפס את שתי הקצוות יחד. הוא בא ואומר – הבכור הוא ראובן, כמו שאומרים דתן ואבירם, והמחלוקת היא בשני, כמו שאומר קורח.
אז אם ראובן הוא הבכור והמחלוקת היא בשני, אז למי מגיע?? לשמעון!
אומרת המשנה – איזו היא מחלוקת שאינה לשם שמים? מחלוקת קורח ועדתו. כי כל אחד לוקח את אותו חשבון, ולוקח את זה לצד שלו.
זה לוקח שני, ואומר למשה רבינו – אתה לא מנהיג! באים דתן ואבירם, וחצי שבט ראובן,ואומרים לא! שלישי חביב. תחזיר את העבודה לבכורים.
בא שמעון, ואומר – לא! צריכים להשתמש בשתי הטענות יחד – הבדלה בשני, והבכור הוא ראובן, אז אם ככה, מגיע לנו.
זה נקרא מחלוקת שלא לשם שמים – קורח ועדתו.
רבותי, בואו נלך הלאה:
בא הספר זרע ברך ואומר – בואו נתקדם.
כתוב במדרש(אוצר המדרשים, חלק א', עמוד 212) – על האיגרת ששלח ר' יהושע בן-לוי מגן-עדן. מי שרוצה לדעת איך נראה גן עדן, יעיין שם. ומי שרוצה לדעת איך נראה גיהינום, יעיין שם, זה יותר מחזק J
בכל אופן, ידוע לכולם שיהושע בן-לוי, ניכנס חי לגן-עדן, אז הוא שיגר משם איגרת, איך נראה גן-עדן.
הוא כותב שם- יש שם שבעה בתים, ובכל בית ובית 12 ריבו מילין, באורך וברוחב, כאורכן כן רוחבן. ובבית החמישי בגן-עדן, שם יושב משיח בן דוד, ואליהו ומשיח בן אפרים, ושם הוא מתאר תיאור שלם, אני רוצה להגיע רק לקטע שקשור אלינו – ואף קורח וכל עדתו, מתחננים למשיח בכל יום ושואלים אותו – עד מתי קץ הפלאות, מתי תשוב תחיינו ומתהומות הארץ תשוב תעלינו??(פסוק מספר דניאל)
קורח שואל – מתי תוציא אותנו כבר מהבור הזה, מתי נצא כבר מכאן???
אומר לו המשיח – לכו ותשאלו את אבותיכם – לכו תשאלו את האבות שלכם, מה אתם באים אלי?! קורח, אתה הבן של יצהר הבן של לוי, הבן של יעקב...מה אתה שואל אותי!?
קורח מתבייש והולך. כל יום רביעי ממשיך אותו תהליך.
שואל הזרע ברך – למה זה חוזר דוקא כל יום רביעי? שיבואו יום שני, ראשון...
הוא הולך בביאור נפלא, והאמת היא, שאם עכשיו אני מתחיל לבאר אותו, אנחנו נגיע לשבת. הוא מתחיל לעשות חשבון, שעד יום שלישי הרי, עושים הבדלה. וקורח הרי יצא למחלוקת, בגלל שהוא הבדיל בין מים עליונים למים תחתונים, בקיצור הוא עושה חשבון שלם שם. המקור של זה, זה מדברי הזוהר הקדוש. מי שירצה יעיין שם בפנים.
אני רוצה לדלג כרגע על הקטע הזה, ולעבור לקטע נוסף:
הוא שואל - למה הם באים דוקא ביום רביעי?
שאלה נוספת הוא שואל - בגמרא(סנהדרין קי, בבא-בתרא עד), מספרת הגמרא - אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזלינא באורחא אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך בלועי דקרח בֹא ואראה לך איפה נמצאים האנשים של קורח אזיל חזא תרי בזעי דהוה קא נפק קיטרא מנייהו שקל גבבא דעמרא אמשיי' מיא ואותביה בריש רומחיה ואחלפי' התם איחרך לקח אותו והראה לו, שלוקחים משם מקל ושמים עליו למעלה קצת צמר גפן טבול במים ומכניסים אותו לתוך החור, והוא יוצא שרוף א''ל אצית מה שמעת ושמעית דהוו קאמרי שים את האוזן שלך ותשמע מה הם אומרים הכי משה ותורתו אמת והן בדאים א''ל כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם כבשר בתוך קלחת בלועי קורח, הופכים אותם ממקום למקום, כמו שהופכים בשר. הופכים אותם כל חודש מכל הצדדים. מתי עושים את זה?
כותב הרשב"ם(בבא-בתרא ) – כל ראש חודש.
שואל הזרע ברך – למה הופכים אותם דוקא בראש חודש?
ואומר תרוץ נפלא ביותר – הוא כותב שקורח ועדתו באים בכל יום רביעי. למה?
כי קורח ועדתו באים לטעון אליבי. מה האליבי שיש להם?
אומר קורח, אני בסך-הכל קנאתי במשה רבינו. במה קנאת?
אומר רש"י – נתקנא בנשיאותו של אלצפן בן עוזיאל. משה קיבל, אהרון קיבל, אני מגיע לי! והוא נתן לאלצפן!
ריבונו של עולם, אני לא מבין – הירח אין לה יצר הרע, וביום רביעי בשבוע, בשעה ששמת את המאורות בשמים, אומרת הגמרא(מסכת חולין ס) – שאלה אותך הירח שאלה – אין שני מלכים משמשים בכתר אחד.
לא יכל להיות ששני מלכים יהיו באותו כתר!
אמר לה הקב"ה – את צודקת! תקטיני את עצמך.
אמרה הירח – ריבונו של עולם, בגלל שאמרתי לך דבר נכון והגון, בגלל זה אמרת לי להקטין את עצמי?! טענתי טענה נכונה!
אמר הקב"ה – הביאו עלי קרבן, שנאמר וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת. למה? כדי לכפר על מה שהקב"ה, הקטין את הירח.
אומר קורח – ריבונו של עולם, אני לא מבין! לי יש יצר הרע, לירח, אין יצר הרע! אז למה הירח קנאה בשמש? ולמה לי, יצור עם יצר הרע, אני לא יכל לקנא? למה הוא כן ואני לא?!
מתי הוא בן לטעון את הטענה הזאת? כל יום רביעי.
למה דוקא ביום רביעי? כי ביום רביעי, זה היה היום שבו נתלו המאורות, מתי דיברה הירח כנגד השמש? ביום רביעי.
קורח בכל יום רביעי, הוא טוען את הטענה הזאת למשיח.
אומר הזרע ברך – הטענה שלו לא מתקבלת.
איך יודעים שהיא לא מתקבלת? כי כל שלושים יום, הופכים אותו בגיהינום, למה?
כי אומר הקב"ה לקורח – אם ציוויתי להביא שעיר לכפר, כי מיעטתי את הירח שלא כדין, אם זה היה בגלל קנאה, הייתי מביא שעיר לכפר? לא! אלא מה?
היא קיבלה עונש בגלל סיבות אחרות - בגלל סיבה אחת – כדי שלא יתנו לשמש כוח נוסף, לכן ציוויתי לשים את הירח, אבל זה לא נוגע לקנאה, הירח לא טענה בגלל קנאה! היא טענה שלא יתכן שיש שתי מלכים.
אז היות והירח טענה, טענה נכונה, אמרתי להביא עלי שעיר לחטאת לכפר, אז זה סימן שהיא טוענת טענה נכונה! אז מה אתה קורח, בא ותולה את הטענה שלך בירח?
אם אתה תולה את עצמך בירח, כי אתה חושב שזה נעשה מקנאה, לכן בכל ראש חודש, שבו מביאים קרבן שעיר לכפר, למה?
כי הקב"ה המעיט את הירח, והוכיח שזה לא בא מקנאה.
בכל פעם שבא קורח ביום רביעי, וטוען – הנה הירח קנאה, אומר הקב"ה בכל ראש חודש – תהפכו אותו מצד לצד בגיהינום, למה כל ראש חודש?
כי בכל ראש חודש, אנחנו מביאים שעיר לכפר, וזה מוכיח מכאן, שקורח היה זה שטוען שזה היה בגלל קנאה, אבל זה לא היה בגלל קנאה, אלא הכל היה משום שהיא טענה – שאין שת מלכים משמשים בכתר אחד.
אם אלה פני הדברים רבותי, רק נאמר יסוד אחד:
יש איסור בתורה, שלא להחזיק במחלוקת, שלא נהיה בקורח ועדתו. ישנה אמרה שכולם אומרים אותה – הפרשה הזו יפה נדרשת, במדרש ר' תנחומא.
בכל מקום ישנה אמרה, שכל רב שרוצה למסור דרשה, הוא מחביא את המטפחת שלו, ואומר – וואלה בלעה אותה האדמה, אהה בלעה אותה האדמה, נזכרתי כתוב במחלוקת קורח ועדתו... מזה הוא מתחיל דרשה על קורח.
אבל צריך לדעת, שנושא המחלוקת, זה דבר שצריך לברוח ממנו, זה מה שכתוב כאן בפרשה.
בֹא ותראה, הקב"ה ברא בששת ימי בראשית, את פי הארץ, כדי לבלוע את קורח ועדתו. עד כמה התחזק המושג הזה, של תורה משמים, כמה התחזקה האמונה במשה רבינו, אחרי קורח ועדתו.
אנחנו מצווים לא להחזיק במחלוקת, אלא אדרבא,לתפוס בשלום, שזהו שמו של הקב"ה. הקב"ה יזכה אותנו, חודש תמוז ניכנס, יזכנו הקב"ה שיחד עלינו את החודש הזה, לטובה ולברכה ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.