בס"ד
פרשת תצוה – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ה.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה, בשבת זו פרשת תצוה שנת תשע"ה. השבת, שבת זכור... על שם הפסוקים שנקרא בע"ה, פסוקים מפרשת כי-תצא.
היינו רוצים היום, לעמוד על נקודה אחת, שקשורה לפרשת השבוע... וקשורה גם, לימי הפורים הבאים עלינו לטובה...
לפני שניכנס לעומק הענין, רק להקדים הקדמה קצרה...
הזכרנו בשבוע שעבר, שהמשכן נברא כנגד בריאת העולם... הבאנו את דברי המדרש {שמות רבה, פרשה לג, אות ד} שכל מה שברא הקב"ה בעולם, בראו כנגד המשכן - וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח(דברי הימים א כט, יא): לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וגו' כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אַתָּה מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָן בָּרָא לְמַטָּן. לְמַעְלָן זְבוּל וַעֲרָפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר(ישעיה סג, טו): וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ, עֲרָפֶל(שמות כ, יח): וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל, וּכְתִיב(איוב כב, יג): הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט. לְמַטָּן(מלכים א ח, יב): אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל, וּכְתִיב(מלכים א ח, יג): בָּנֹה בָּנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ. לְמַעְלָן(ישעיה ו, ב): שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ. לְמַטָּן(שמות כו, טו): עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. לְמַעְלָן כְּרוּבִים, שֶׁנֶּאֱמַר(ישעיה לז, טז): ישֵׁב הַכְּרֻבִים, לְמַטָּן(שמות כה, כ): וְהָיוּ הַכְּרוּבִים. לְמַעְלָן(יחזקאל א, כ): וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְֹּׂאוּ לְעֻמָּתָם. לְמַטָּן(מלכים א ז, לג): וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה, וְכֵן(יחזקאל א, טו): וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ. לְמַעְלָן(תהלים יא, ד): ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ. לְמַטָּן(שמואל א א, ט): הֵיכַל ה'. לְמַעְלָן(תהלים סח, יג): מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן. לְמַטָּן(שמות יב, מא): יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה'. לְמַעְלָן(בראשית א, ו): יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם. לְמַטָּן(שמות כו, לג): וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם. לְמַעְלָן(דברי הימים א כט, כג): כִּסֵּא ה'. לְמַטָּן(ירמיה יז, יב); כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ. לְמַעְלָן(איוב כה, ג): הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו. לְמַטָּן(שמואל ב ד, ב): וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים. לְמַעְלָן(בראשית טו, ה): וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים. לְמַטָּן(דברים א, י): וְהִנְכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. לְמַעְלָן(יחזקאל ט, יא): וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים. לְמַטָּן(ויקרא טז, ד): כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ. לְמַעְלָן(תהלים לד, ח): חֹנֶה מַלְאַךְ ה', וּלְמַטָּן(מלאכי ב, ז): כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא. לְמַעְלָן(ישעיה ו, ז): בְּמֶלְקָחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, וּלְמַטָּן(שמות כ, כד): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי. לְמַעְלָן(ישעיה מ, כב): וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָּׁבֶת. לְמַטָּן(במדבר כד, ה): מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב. לְמַעְלָן(תהלים קד, ב): נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, וּלְמַטָּן(שמות כו, א): עֶשֶׂר יְרִיעֹת. לְמַעְלָן(דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא. לְמַטָּן(שמות כז, כ): שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁחֲבִיבִין כָּל מַה שֶּׁלְּמַטָּן מִשֶּׁל לְמַעְלָן, תֵּדַע לָךְ שֶׁהִנִּיחַ מַה שֶּׁלְּמַעְלָן וְיָרַד בְּשֶׁלְּמַטָּן, שֶׁנֶּאֱמַר(שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, הֱוֵי: כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְאוֹמֵר(חגי ב, ח): לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב אָמַר ה' צְבָאוֹת.
אני רוצה ברשותכם לקרוא קטע, מדבר הצרור המור, לר' אברהם סבע... הוא עומד על הערה נפלאה :
הרי כל מלאכת המשכן, רמוזה במעשה בראשית... כמו שאמרנו קודם... הקב"ה ציוה לבנות המשכן, בתבנית מעשה בראשית... לרמוז, כי לפי שבחטא אדם הראשון, ובחטא העגל היו כל מעשי בראשית רפויים וכמעט העולם היה מתמוטט.
אומר כאן בעל צרור המור יסוד נפלא... הרי ידוע לכולם, דברי הגמרא {מסכת שבת פח, א} - אמר ריש לקיש מאי דכתיב {בראשית א-לא} ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ה' יתירה למה לי מלמד שהתנה הקב''ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו
הגיע מעמד הר סיני... עם ישראל אמרו "נעשה ונשמע"... אז העולם קיבל חוזק... העולם קיבל את המימד שלו... לא חלפו, אלא ארבעים יום... ועם ישראל חטא בעגל... והתוצאה היתה, שהעולם חזרה שוב פעם לרפיונו... והיות וכך, היה צורך לחזק את העולם פעם נוספת... מתי חזר העולם לקדמותו?
אומרים חז"ל – בעשיית המשכן... ביום הראשון, שבו הקריב נחשון בן עמינדב את קרבנו... אז הגיע העולם לייעודו.
זאת אומרת, שהעולם עמד רופף, עד מעמד הר סיני... חזר העולם בחזרה, לנקודה של חטא האדם הראשון, לאחר שחטאו בעגל... ולאחר שנכנך המשכן... שנבנה בתבנית העולם, וחזר העולם לחוסנו כבתחילה.
ממשיך הצרור המור ואומר – רצה הקב"ה לברוא עולם חדש, לחזקו ולהעמידו על בוריו, וזה נמצא במעשה המשכן. כי ענייני המשכן הקנו קיום, לקנייני העולם ... פירוש הדבר, שהמשכן נבנה, הוא נתן כוחות לעולם עצמו, ולכן הוא נבנה בתבנית העולם...
ולכך הוצרך לומר במשכן {ויקרא ח, לה} וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים... ציוה משה רבינו, את אהרון ובניו, שלא יצאו מפתח אוהל מועד שבעה ימים.
בזמנו הסברנו, שאהרון ישב שבעה, עוד לפני שנפטרו בניו... איך יכל להיות?!
מצאנו שהקב"ה ישב שבעה על העולם, עוד לפני המבול... הבאנו ראיות לזה...
אם ככה, אמר הקב"ה למשה רבינו – תאמר לאהרון, שלא יצא מפתח אוהל מועד שבעת ימים... למה?
לקיים ולחזק ימי בראשית.
אומר בעל צרור המור –לחזק את העולם, שנברא בשבעה ימים... לכן הוא הכניס אותו בתוך המשכן, וציווה אותו שלא יצא משם...
ולכך, כל הדברים הכתובים במעשה בראשית, נכתבו כנגדם במעשה המשכן. וביום השישי נברא האדם הראשון ונתרחק, ובמשכן, נתקרב אדם אחר תחתיו ומיהו?
אהרון הכהן, שנאמר {שמות כח, א} וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ
בפרשת תצוה, פרשת השבוע, כותב בעל צרור המור - וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ וגו'. כבר כתבתיו למעלה, כי בשישי נתרחק האדם הראשון מצד חטאתו, כדכתיב {בראשית ג, ט} וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה. ובמשכן, נתקרב אדם אחר כנגדו, והוא אהרון קדוש ה' לבסס העולם ולחזקו, וכן בניו איתו, כנגד בניו של אדם הראשון, שגרמו להחריב העולם.
וזה הקטע שקשור אלינו – ולפי שאדם הראשון היה ערום, בלי לבוש, עד שה' יתברך ברחמנותו עשה להם כותנות עור לכסות בשר ערוה, לזה ציוה בכאן {כח, ב} וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, שהוא כנגד אדם הראשון לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת לא כראשונים, שלא היו אלא לכסות בשר ערוה. ולכן היו כתבנות עור שהוא לבוש בהמה. והמתרגם כתנות עור לבושין דיקר. יסכים למה שאמר בכהן לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. שתרגומו ליקר ולתושבחן.
אומר המדרש {במדבר רבה, פרשה ד, אות ח} - אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּכוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכֵיוָן שֶׁקֵּרַב קָרְבָּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר(תהלים סט, לב): וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס, לָבַשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר(בראשית ג, כא): וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם
אומר המהרז"ו - כָּתְנוֹת עוֹר. בגדי כהונה, שנאמר {שמות כח, מ} וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת.
אומר הידי משה – ואיתא בזוהר שמונה מילים בפסוק, כנגד שמונת בגדי הכהן הגדול.
אם ככה יוצא, שכבר האדם הראשון, היה לבוש בבגדי כהן גדול, בשעה שהקריב את הקרבן הראשון שלו, למחרת השבת הראשונה... כמו שנאמר בחז"ל - וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס...
למה אנחנו מביאים את הענין הזה?
בגלל שהדברים קשורים לפורים... איפה זה מתקשר לפורים?
כידוע לכולם... אומרת הגמרא {מסכת מגילה יב, א} - בהראותו את עושר כבוד מלכותו א''ר יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה כתיב הכא {אסתר א-ד} יקר תפארת גדולתו וכתיב התם {שמות כח-ב} לכבוד ולתפארת ובמלאות הימים האלה וגו'... מכן שאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, במשך מאה ושמונים יום של משתה, לבש בגדי כהן גדול.
הרוקח מביא לזה ראיה, מהאות חי"ת רבתי, שישנה במילה {אסתר א, ו} חור כרפס ותכלת – לומר לך, שלבש אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שמונה בגדי כהן גדול.
הסברנו כבר בעבר... שהמשתה שערך אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, היה חגיגה על כך שבית המקדש לא נבנה... שהיה אמור להיבנות בתום שבעים שנה, של גלות בבל... אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ טעה בחשבון... עשה משתה ובו הציג את כל כלי המקדש...
והמדרש אומר, שבכל יום הוציאו שש אוצרות... והגמרא במסכת שבת אומרת, שאין אוצר פחות מחמש כלים... יוצא חמש כפול שש, יוצא שלושים כלים ביום... אומר הפסוק בספר עזרא {א, יא} כָּל כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת...
אז כל מאה ושמונים ימי המשתה, ישב אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ והציג את כלי המקדש.
אמנם כתוב בספר אנך יפה, הוא מביא שגם ושתי במהלך המשתה שהיא עשתה, גם היא לבשה את בגדי הכהן הגדול... אינני יודע איך היה שם שתי מערכות של בגדי כהן גדול... אבל כך הוא כותב.
מה מונח כאן, ברצונו של אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, ללבוש את בגדי הכהן הגדול?
על כך יש המון ביאורים... אנחנו רק נאמר את זה בקצרה...
אומר העיון יעקב –חשב אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שזה נותן גדולה לאדם, כפי שנאמר בגמרא {מסכת יומא יח, א } - והתניא {ויקרא כא-י} והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול מאחיו בכח בנוי בחכמה ובעושר.
אומר ספר שמן המור - לבש אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ את בגדי הכהן הגדול, כדי להוכיח שיש לו עזר שמים.
אומר הספר בניהו – רצה לומר, שרכושו הושג כדין ולא דרך גזילה.
הנושא המרכזי שהיינו רוצים לעסוק בו היום, זהו הנושא של התכלת...
נבאר מהו המושג של תכלת... נתחיל בכהן הגדול, נעבור למשתה, ובסופו של דבר נצא {אסתר ח, טו} וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה...
כולנו יודעים, שהתכלת מסמלת את השמחה הגדולה שהיתה בשושן הבירה.
ידועים דברי הגמרא, בשתי מקומות בש"ס {מסכת זבחים פח, א. ערכין טז} - אָמַר רִבִּי עֲנָנִי בַּר שָׂשׂוֹן לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת קָרְבָּנוֹת לְפָרָשַׁת בִּגְדֵי כְהוּנָה לוֹמַר לָךְ מַה קָרְבָּנוֹת מְכַפְּרִים אַף בִּגְדֵי כְהוּנָה מְכַפְּרִים. כְּתוֹנֶת מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר(בראשית ל''ז) וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתּוֹנֶת בַּדָּם. מִכְנָסַיִם מְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר(שמות כ''ח) וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה. מִצְנֶפֶת מְכַפֶּרֶת עַל גַּסֵּי הָרוּחַ מְנַיִן אָמַר רִבִּי חֲנִינָא יָבֹא דָבָר שֶׁבְּגּוֹבַהּ וִיכַפֵּר עַל גּוֹבַהּ. אַבְנֵט מְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב הֵיכָא דְאִיתֵיהּ. חשֶׁן מְכַפֵּר עַל הַדִּינִין שֶׁנֶּאֱמַר(שם) וְעָשִׂיתָ חשֶׁן מִשְׁפָּט. אֵפוֹד מְכַפֵּר עַל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר(הושע ג') אֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים. מְעִיל מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע מְנַיִן אָמַר רִבִּי חֲנִינָא יָבֹא דָבָר שֶׁבַּקּוֹל וִיכַפֵּר עַל קוֹל הָרָע. וְצִיץ מְכַפֵּר עַל עַזּוּת פָּנִים בְּצִיץ כְּתִיב(שמות כ''ח) וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וּבְעַזּוּת פָּנִים כְּתִיב(ירמי' ג') וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ.
היות ובמעיל יש פעמונים ורימונים... היות ובשעה שהכהן הולך, מצלצל הפעמון יָבֹא דָבָר שֶׁבַּקּוֹל וִיכַפֵּר עַל קוֹל הָרָע.
לכאורה, אם זה הפעמונים... אז אתה לא צריך לציין את המעיל... אז היה צריך לומר, שהפעמונים מכפרים על עוון לשון הרע...
אבל הדגש של הגמרא, זה על התכלת... המעיל שהוא לבש, זה מה שמכפר... המעיל כולל גם את הפעמונים...
יוצא מכאן, שבתכלת יש כפרה על עוון לשון הרע...
דבר ראשון, לפני שניכנס לעומק הדברים... רק נאמר דבר כדי להעשיר את הידע:
כשכתוב כאן, שבגדים מסוימים מכפרים על שפיכות דמים...ובגדים מסוימים, מכפרים על גילוי עריות... לא כתוב שמי שחטא בגילוי עריות, אז הכהן הגדול לובש את הבגדים, ומתכפר לו... לא פירוש הדבר, אם מישהו רצח מישהו... מעשה הרציחה שלו מתכפר ע"י לבישת בגדי הכהן... לא... כי אם ככה, בית המקדש הראשון לעולם לא היה נחרב... כיון שבית המקדש הראשון נחרב, בגלל גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים... בבית המקדש לבש הכהן הגדול את הבגדים... היה צריך להתכפר להם...
ודאי שלא זה פירוש הדברים... אז למה הכוונה?
הרבה פירושים נאמרו בדבר... יש שאומרים שזה נאמר, רק על "מעין העוון"...
ידוע לכולם דברי חז"ל הידועים... שכל המלבין פני חבירו כאילו שופך דמים... אז הכפרה בלבישת בגדי הכהן הגדול, זה לא על המעשה ממש... אלא מעין המעשה...
ענין של גילוי עריות... לא על המעשה ממש... אלא יש מה שנקרא אֲבִיזְרַיְהוּ דְּגִלּוּי עֲרָיוֹת... כגון העברת חפץ לאישה מיד ליד, כדי ליהנות ממראה אישה...
לכן, ישנם דברים ששייכים לא לחטא עצמו, אלא לסובבים אותו, וזה פירוש הדבר... שבגדי הכהן הגדול מכפרים.
יש אומרים שלא...
יש מושג, של "כל ישראל ערבים זה לזה"... אם אחד חוטא, ולא מחית בו... אז העוון הזה נחשב עליך.
אז מה שכתוב, שבגדי הכהן הגדול מכפרים... הכוונה לערבות ההדדית שישנה ביננו... אבל לא על גופה של עבירה.
בכל אופן, מה שכתוב כאן – שמעיל מכפר... מה יש במעיל שמכפר? מה המשמעות של זה?
דבר ראשון, אני אומר דבר נפלא... שאולי בסוף השיעור נחזור אליו...
הגאון ר' שניאור קוטלר, אמר דבר יפה מאוד – כאשר בן-אדם, יש לו איזה שהוא מום... המום הוא נקודתי... הוא לא הופך את כל האדם להיות רע...
ניקח דוגמא...
אדם מסוים, ברוך ה' הכל בסדר אצלו... אבל יש לו נקודה אחת... הוא קמצן... ידו לא מסוגלת להיכנס לתוך כיסו... אבל ברוך ה' הוא מתפלל שלוש תפילות ביום... ברוך ה' הוא משתתף בשיעורים... הוא טוב לאשתו וטוב לילדיו...אבל הוא פשוט... קמצן...אז זה לא הופך את כולו לבעל מום...
אמר הגאון ר' שניאור קוטלר דבר נפלא ביותר – אין לך דבר נפלא יותר, מאשר הים... הים זה המראה היפה ביותר שישנו...
אם רוצים להרגיע בן-אדם, שסובל ממתחים... אומרים לו "לך לים תירגע קצת"...
אמר הגאון ר' שניאור קוטלר – כל הרוגע הזה בא, כשאתה מסתכל על הים ממבט מלמעלה... אבל אם תרד אל החוף, ותיקח בתוך כוס קצת מים מהים... תבין שלמים האלה אין ריח נעים... תבין שאלו מים מלוחים...
איך יכל להיות?! הרי זה מראה כל-כך יפה....
זה מראה כל כך יפה, כל זמן שאתה לא מוציא מתוכו כוס... שאתה מסתכל עליו, מה שנקרא בשפה שלנו- בגדול, אז המראה הוא טוב...
לכן נאמר {שיר השירים ד, ז} כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ... כשאתה מסתכל על מישהו... כולו יפה ממבט עליון... אבל אם אתה יורד לנקודות, תמיד תמצא חסרון.
אמר הגאון ר' שניאור קוטלר - התכלת שבמעיל, מכפר על עוון לשון הרע... אל תסתכל אף פעם, על נקודה אצל בן-אדם... תסתכל עליו "בגדול" תסתכל על כולו... כשאתה מסתכל על כולו, הווה דן את כל האדם... כשאתה מסתכל על כולו, אז כולו צריך להיות בעינך, במבט של תכלת... תמיד תסתכל בראיה רחבה יותר, ולא בחלקים...
ולכן מראה התכלת כולו, בא לכפר על עוון לשון הרע... שאומר לבן-אדם "תסתכל במבט רחב יותר".
דבר נוסף, מופיע כאן בדברי הכלי יקר, שאומר שהמראה של התכלת, בא להביא את האדם לפחד ולמורא... למה?
כולנו מכירים את דברי הגמרא {מסכת מנחות מג, ב. סוטה יז, א} במדרשי חז"ל... כל הש"ס מלא בממרא הזאת - תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד... אם ככה יוצא, שתכלת מביא אותך לכיסא הכבוד, דבר שמתיל מורא ופחד...
אומר הכלי יקר - ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת. לפי שהמעיל מכפר על לשון הרע ע"כ היה כולו תכלת כי תכלת דומה לים וע"י התכלת יסתכל בים וממנו יראה וכן יעשה, כי בים נאמר(איוב לח.י–יא) ואשבור עליו חקי ואשים ריח ודלתים, ואומר עד פה תבא ולא תוסיף וגו'. וכך נתן הקב"ה אל הלשון חומה ובריח כמ"ש רז"ל(ערכין טו:) ולא עוד אלא שהקפתי לך שני חומות אחת של עצם ואחת של בשר ומה יתן ומה יוסיף לך שמירה לשון רמיה, כי יצא לחוץ ידבר ישלח חץ שחוט לשונו לכל ד' רוחות העולם ויעבור בריח ודלתים, והיה מן הראוי שילמד האדם מן הים אשר אינו עובר דלתים ובריח ואינו פורץ גדרו, וזהו טעם התכלת שדומה לים כי בהסתכלו בתכלת יהיה נזכר אל הים שדומה לו בצבע וממילא יתבונן אז במעשה הים וממנו יראה וכן יעשה.
ובפר' שלח לך, בע"ה יתבאר בענין זה גם ענין תכלת של ציצית כדמסיק בילקוט פר' האזינו(תתקמב) אמר משה הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שנו מדתם כו' וכן לענין הים שנאמר(ירמיה ה.כב) האותי לא תיראו נאם ה' » אשר שמתי חול גבול לים כו'. וזה טעם התכלת לזכירת כל מצות ה' כי על ידי שיסתכל בתכלת הדומה לים, יהיה נזכר למעשה הים שאינו פורץ גדרו ועומד בגזירת הש"י כך יעשה גם הוא וע"י שיסתכל בים הדומה לרקיע, יהיה נזכר גם למעשה הרקיע שאינו משנה מדתו וממנו יראה וכן יעשה בק"ו וע"י שיסתכל ברקיע הדומה לכסא כבוד, בעיניו יראה מקום חוצבו ויהיה נכסף לחזור ולהתדבק שם כי הנשמה נכספה אל המקום אשר היה שם אהלה בתחילה ועיין לקמן פר' שלח לך(טו.לח) כי שם מקומו, וכאן עיקר הטעם של התכלת ללמוד מן הים לבד כאמור. גם נוכל לומר שיש תועלת גם בהסתכלו בשמים ובכסא כבוד כי בסבה זו ימעט בדבור כמ"ש(קהלת ה.א) כי האלהים בשמים ואתה על הארץ ע"כ יהיו דבריך מעטים.
עד כאן דברי הכלי יקר.
ישנו כלי נוסף, הפעם זה לא בגד, שכולו בצבע תכלת... איזה כלי זה?
אומר המדרש {במדבר רבה, פרשה ד, אות יג} - וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ מְפָרְקִין אֶת הַמִּשְׁכָּן לֹא יִהְיוּ בְּנֵי קְהָת מְפָרְקִין אֶת הַפָּרֹכֶת מִפְּנֵי הָאָרֹן אֶלָּא יִהְיוּ בְּנֵי אַהֲרֹן נִכְנָסִין וְהֵן מְפָרְקִין אוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁהֵם כֹּהֲנִים. וְשָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ(משנה מדות א-א): הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים מִבִּפְנִים וְהַלְוִיִּם מִבַּחוּץ, מְחִצַּת הַכֹּהֲנִים גְּדוֹלָה מִמְּחִצַּת הַלְוִיִּם, וּמָה הָיוּ בְּנֵי אַהֲרֹן עוֹשִׂין כְּשֶׁהָיוּ מוֹרִידִים אֶת הַפָּרֹכֶת, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא כָּךְ הָיוּ קוֹנְטָסִין גְּדוֹלִים וְצִינוֹרוֹת שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁל בַּרְזֶל, וְהָיוּ מַגְבִּיהִין אֶת הַפָּרוֹכֶת בַּקּוֹנְטָסִין וּפוֹרְקִין אֶת הַקּוֹרְקָסִין, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיוּ מַשְׁפִּילִין אוֹתָה בְּבַת אַחַת, כְּדֵי שֶׁלֹא יִרְאוּ הָאָרוֹן, אֶלָּא מַשְׁפִּילִין קִמְעָה קִמְעָה עַד שֶׁיּוֹרִידוּהָ וְכִסּוּ אֶת הָאָרוֹן, מִנַּיִן שֶׁכֵּן הָאֱלֹהִים אוֹמֵר לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו וגו'. אָמְרוּ הַפָּרֹכֶת הָיְתָה דוֹמָה לְוִילוֹן וְעָבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִימִין נֶאֱרֶגֶת וְעַל כָּל נִימָא וְנִימָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין, וּשְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ, וּשְׁנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים נוֹשְׂאִים אוֹתָהּ בְּקוֹנְטָסִין מִפְּנֵי הָאָרוֹן, וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ, שֶׁלֹא יֵרָאֶה בָּאָרוֹן כְּלוּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב(במדבר ד, ו): וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וגו'. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר חָבִיב מַעֲשֶׂה הָאָרוֹן כְּכִסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר(שמות טו, יז): מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, שֶׁהַמִּקְדָּשׁ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָאָרוֹן כְּנֶגֶד הַכִּסֵּא, עָשָׂה לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ כַּפֹּרֶת, כַּשְֹּׂרָפִים שֶׁהֵם עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ. עָשָׂה בוֹ שְׁנֵי כְּרוּבִים שֶׁהֵם חֲבִיבִים כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהָיָה בָּהֶם מוֹשָׁבוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר(שמות כה, יט): כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וגו', וּכְשֵׁם שֶׁהַשָּׁמַיִם פּוֹתֵחַ אֶת אוֹצָרוֹ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר(דברים כח, יב): יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, כָּךְ הַשְּׁכִינָה נְתוּנָה לְמַעְלָה מִשְּׁנֵי כְּרוּבִים, שֶׁנְּתוּנִין מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם מְכֻוָּנִים זֶה לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר(שמות כה, כ): וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, כְּנֶגֶד כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁמְּכֻוָּן כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר(תהלים נ, ב): מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ. וְאַף בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים לֹא הָיוּ פּוֹרְסִין עָלָיו לֹא בֶּגֶד אַרְגָּמָן וְלֹא תּוֹלַעַת שָׁנִי אֶלָּא בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת, לָמָּה, שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמָה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר(יחזקאל א, כו): וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר וגו', לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָאָרוֹן הָיָה דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּלְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ: כְּלִיל תְּכֵלֶת, שֶׁכֻּלּוֹ הָיָה דוֹמֶה לוֹ, וּלְפִי שֶׁהָאָרוֹן דּוֹמֶה לוֹ לְכָךְ הָיָה הַבֶּגֶד תְּכֵלֶת מִלְּמַעְלָה, פָּנָיו כְּנֶגֶד הָרָקִיעַ הַדּוֹמֶה לוֹ, מַה שֶּׁאֵין אַתְּ מוֹצֵא בִּשְׁאָר כֵּלִים שֶׁיִּהְיוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת מִלְּמַעְלָה, אֶלָּא בֶּגֶד תְּכֵלֶת מִלְּמַטָּה וּכְסוּי עוֹר תַּחַשׁ מִלְּמַעְלָה, אֲבָל בָּאָרוֹן כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ מִלְּמַטָּה וּבֶגֶד תְּכֵלֶת מִלְּמַעְלָה. וְעוֹד בָּאָרוֹן נֶאֱמַר בּוֹ: כְּלִיל תְּכֵלֶת, מַה שֶׁלֹא נֶאֱמַר בְּכֻלָּם כְּלִיל תְּכֵלֶת, לָמָּה, שֶׁהוּא חָשׁוּב מִכָּל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר(משנה אבות ד-יג): שְׁלשָׁה כְּתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה, וְכֶתֶר כְּהֻנָּה, וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן. מַעֲשֵׂה הָאָרוֹן כְּנֶגֶד בַּעֲלֵי תּוֹרָה, שֶׁהֵם סְפוּנִים, שֶׁלְּכָךְ כָּתַב: מִלְּמַעְלָה, שֶׁכָּל הַזּוֹכֶה לְתוֹרָה כְּאִלּוּ זוֹכֶה לְמַלְכוּת וּכְהֻנָּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר(משלי ח, טו): בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וגו'.
פירוש הדבר, שהכלי החשוב ביותר הוא הארון, ובשעת המסעות, גם הוא היה מכוסה בעור תחש, והוא היחיד שדומה לכיסא הכבוד, וגם הוא בצבע תכלת.
עד כאן הדברים שקשורים לענין התכלת בבגדי הכהן הגדול והארון.
אם ככה בע"ה, בואו ניכנס אל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ואל המשתה... ונגיד לתכלת שנמצאת שם:
הזכרנו בשבוע שעבר, שמנין הפריטים שהיו במשתה של אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, היו דוקא בי"ג... כך כותב הספר מדרש תלפיות {ערך בגדי כהונה}... כנגד חטא העגל שרצה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לעורר...
עוד מביא המדרש תלפיות, את דברי הירושלמי {מסכת סנהדרין ירושלמי י, ב} – והלא כמה עגלים עשו ישראל תני ר"ש בן יוחי שלשה עשר עגלים עשו ישראל,ואחד דימוסיא לכולן ומה טעמא ויאמרו אלה אלהיך ישראל הרי לשנים עשר שבטים זה אלהיך הרי דימוסיא אחת לכולן.
למי ששם לב, הבגד הראשון שמופיע, הוא חוּר...
ישנה מחלוקת בגמרא {מסכת מגילה יב, א} - חור כרפס ותכלת מאי חור רב אמר חרי חרי ושמואל אמר מילת לבנה הציע להם כרפס אמר ר' יוסי בר חנינא כרים של פסים על גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף.
הזכרנו גם בעבר, למי שזוכר, שגם יוסף קשור לענין של כרפס... כתונת הפסים, היה מלשון כרפסים... כפי שאומר רבינו מנוח....
אם ככה, נוכל בע"ה להתקדם:
המגילה, מתחילתה ועד סופה, סובבת סביב ענין הבגדים...
מההתחלה, אומרים לנו חז"ל, שהכהן הגדול לבש שמונה בגדי כהונה... והיפה ענף אומר, שגם ושתי לבשה את הבגדים האלה... וידוע לכולם, שאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דרש מוָשְתי לבוא אל משתה מחוסרת בגדים... היא סירבה לבוא...
וחז"ל אומרים, שהיה כאן מידה כנגד מידה... על זה שהיא היתה מעסיקה את בנות ישראל ללא בגדים... אז הקב"ה שילם לה, מידה כנגד מידה...
היא היתה מעסיקה את בנות ישראל בשבת, ולכן דרש המלך להביאה אליו בשבת, שנאמר {אסתר א, י}בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן...
רבותי, מכאן ואילך, אין לך פרק במגילה שלא עוסק בבגדים, מכל כיוון שהוא... החל מהמלך אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שלבש את בגדי הכהן הגדול... עד שנודע למרדכי על הגזירה שזומם המן, וקרע את בגדיו ולבש שק ואפר, שנאמר {אסתר ד, א} וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר... ואסתר שולחת לו בגדים... הוא מסרב להחליף...שנאמר {ד, ד}... וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל...
בפרק הבא... לאחר שנודעה כבר הגזירה לכולם... כולם קורעים את הבגדים, ולובשים שק ואפר...
והשלב הבא, כאשר מגיע אותו לילה ששואל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ "מי נמצא בחצר?"... ואומרים לו "המן נמצא בחצר"...
{ו} וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי: {ז} וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל הַמֶּלֶךְ אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ: {ח} יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ.... {ט} וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ: {י} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ... לאחר שניגמר כל הסיפור הזה... חוזר מרדכי אל שער המלך... {יב} וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ...
אומרים חז"ל בגמרא {מסכת מגילה טז, א} - וישב מרדכי אל שער המלך אמר רב ששת ששב לשקו ולתעניתו...
הקטע האחרון שקשור אלינו, זה הסיום של המגילה... כאשר את הפסוק הזה, אומרים כולם ביחד {אסתר ח, טו} וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה... זה השיא, אומרים את זה כולם ביחד... ואם כך, משמע, שזה הדבר הכי מרכזי שיש כאן במגילת אסתר...
הענין הזה של וּמָרְדֳּכַי יָצָא... כבר מוזכר בפרשת ויגש... זה לא דבר שהתחדש עכשיו...
בשעה שנחשף יוסף אל האחים, ואמר "אני יוסף"... נאמר שם {מה, כב} לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת...
אומרת הגמרא {מסכת מגילה טז, א-ב} -{בראשית מה-כב} לכלם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימן נתן חמש חליפות אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים... אם ככה, ייתכן שכל הירידה למצרים, היתה בגלל כתונת הפסים...!
אמר רבי בנימן בר יפת רמז רמז לו שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות שנאמר ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת וגו'... זאת אומרת, שכבר צפה יוסף הצדיק, שעתיד לעמוד מרדכי, והוא עתיד לצאת עם חמשה בגדים... וכבר נתן ל"אבי השבט" שלו, לבנימין, חמש חליפות שמלות...
כל אחד שואל את עצמו – למה זה דחוף עכשיו, כאן, לעשות את זה לפני כולם? למה להגביר כאן את מידת הקנאה? מה מונח כאן, בכל הנתינה הזאת לפני כולם?
חז"ל שואלים – למה זכה מרדכי, לחמישה לבושי מלכות? מה מונח פה?
אומרים חז"ל, שחמש צורות של צער היו לו למרדכי, ולכן הוא זכה לחמש בגדים... מהם החמש צורות של צער?
ויקרע, שק ואפר, צעקה גדולה ומרה... כנגד זה, לבוש מלכות, תכלת, חוּר, עטרת זהב, בוץ וארגמן.
ישנו ספר נפלא, שנקרא אשכול הכופר... בספר הזה, על מגילת אסתר, הוא אומר, שהכל הוא מידה כנגד מידה...
וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כנגד וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה...
וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה, כנגד וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵֽחָה... הוא עושה רשימה שלמה של הקבלות, בין מה שעבר על מרדכי...
הזכרנו כבר, שכל אחד מהשבטים, הביא את הדבר שמכוון כנגד השבט שלו...
אומר המדרש {במדבר רבה, פרשה יג, אות ח} -(במדבר ז, סה): וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, כְּנֶגֶד שְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיָּצְאוּ מִבִּנְיָמִין, שָׁאוּל וְאִישׁ בּשֶׁת.
דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שְׁנֵי גּוֹאֲלִים שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ, מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר.(במדבר ז, סה): אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, הֲרֵי שְׁלשָׁה מִינִין שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד שָׁלשׁ מַעֲלוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה שֶׁנָּטַל בִּנְיָמִין, וְאֵלוּ הֵן(בראשית מג, לד): וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת.(בראשית מה, כב): וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת, וְהַשְּׁלִישִׁית, זֶה הָיָה מָרְדְּכַי שֶׁהָיָה מִבִּנְיָמִין, שֶׁזָּכָה לִלְבּשׁ חֲמִשָּׁה לְבוּשֵׁי מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר(אסתר ח, טו): וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן.
כל אחד שואל את עצמו – מה השמחה הגדולה, שיש כאן בענין הזה של וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ... שבגלל זה הָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵֽחָה?
לא רק זה... אנחנו אומרים בסיום המגילה שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי... מה השמחה הגדולה, שראו כולם את התכלת של מרדכי?
כדי להבין את הדברים, נלך בע"ה שלב אחר שלב, ונבין מה מונח בכל הענין הזה :
הגאון מוילנה, בביאורו על מגילת אסתר אומר - וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת. לבוש מלכות, זה טלית ותפילין.
אם אנחנו רוצים לקחת את זה לקו הידוע, שבכל מקום שכתוב הַמֶּלֶךְ, הכוונה לקב"ה... אז הלבוש מלכות של הקב"ה, זה תפילין וטלית.
יוצא, שאנחנו מתעטפים באותו לבוש, שמתעטף בו המלך.
אומר הגאון מוילנה – לבוש מלכות, זו טלית של מצוה. תכלת, היא התכלת שבציצית. חור, הוא הלבן שבציצית
עטרת זהב גדולה, היא התפילין שבראש, ותכריך זה הרצועות, והארגמן הם תפילין של יד.
אם ככה יוצא, עפ"י הגאון מוילנה, שהיציאה מלפני המלך אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, היתה בטלית ותפילין, וזו השמחה הגדולה...
כל אחד שואל את עצמו – אז מה השמחה הגדולה?
אומרים המפרשים – בשעה שמרדכי היה על הסוס... המן לבש את בגדיו של מרדכי, כדי שכל מי שיעבור, יחשוב שמרדכי נושא את המן על הסוס... לכן מי שלא זיהה את קולו של המן, היה סובר שהמן על הסוס ומרדכי סוחב אותו.
אבל היהודים שראו... שמי שנמצא על הסוס, יוצא לו מבגדיו חוטי ציצית... אז הבינו שמי שעל הסוס הוא מרדכי... ולכן נאמר שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי ראו את חוטי הציצית של מרדכי... אבל זה כמובן עפ"י הדרוש...
אנחנו רוצים ללכת לעוד נקודה אחת:
אני אקריא שורה, מספר שנקרא ספר יצירה...
כותב ספר יצירה {ה, משנה ט} – המליך אות קו"ף בשחוק וקשר לו כתר, וצר בהם דגים בעולם ואדר בשנה.
אם נאמר את זה עפ"י השפה הפשוטה שלנו – חודש אדר, מזלו דגים... גוף האדם מכוון כנגד השחוק, והאות השולטת בחודש הזה, היא האות קו"ף.
אז כמובן, שדגים אנחנו יודעים מה זה... וגם כן אות קו"ף... שחוק אנחנו גם יודעים... ומה זה אדר, אנחנו גם יודעים... אבל איך כל זה מתחבר... זו השאלה...
בספר אפיקי מים {מאמר יב} הוא מביא גאון מוילנה שאומר, שהחודשים בשנה, מכוונים כנגד השבטים... כל שבט מכוון כנגד חודש...
גם הטור מביא את זה – אמר לי אחי, ר' יהודה, שלושת הרגלים כנגד שלושת האבות, ושנים-עשר החודשים, כנגד שנים-עשר החודשים... איזה חודש כנגד איזה שבט... הוא לא אמר לו... על זה יצאו ספרים רבים, לבאר את הדברים.
הידיעה שכולם יודעים, שחודש אדר, הוא כנגד יוסף הצדיק, כיון שהחודש הזה, מזלו דגים... מה זה קשור ליוסף?
יוסף לא שלטה בו עין הרע, וגם בדגים לא שולטת בהם עין הרע...
חוץ מזה, שום מזל לא מופיע בכפל, תמיד מופיע רק אחד... סרטן...דלי...שור... טלה... המזל היחיד שהוא בכפל, זה מזל דגים... למה אתה צריך דגים?! שים דג אחד!
אומרים כולם – היות וישנם שתי אדרים... לכן זה מזל דגים שכופל אותו בשני אדרים, והוא כנגד יוסף – אחד כנגד מנשה, ואחד כנגד אפרים...
וכבר רמזו לזה בתורת החסידות, שחודש אדר, הוא חודש התשובה, כשהשנה היא מעוברת... כי זה החודש השתים-עשרה, וזה מופיע... בשעה שאומרים השבטים ליוסף {מג, י} כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם – החודש שהוא לפעמים פעמיים... חודש אדר...
רוב המפרשים, בתורת הקבלה... אומרים שחודש אדר הוא כנגד – נפתלי.
בא הספר אפיקי מים, ומביא את כל הדעות, ואומר שחודש אדר הוא כנגד נפתלי...
הוא כותב אבל, שנראה לו, שחודש אדר... הוא כנגד זבולון... למה?
בואו נקרא את הדברים – המליך אות קו"ף בשחוק... קו"ף זו קדושה... מאיפה אנחנו יודעים?
זה גמרא {מסכת שבת קד} שעושה רשימה שלמה... ששם נאמר קו"ף כנגד קדושה.
כתוב במדרש אותיות דרבי עקיבא - בשעה שהקב"ה בא לברוא את העולם, כל אחת מהאותיות באה ואמרה "בי יברא העולם"... באה האות קו"ף ואמרה "ריבונו של עולם, בי עתידים ישראל לשבח אותך, ולומר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ"...
אמר להם הקב"ה – "לא, כי אני עתיד לקלל באות קו"ף(קללה) ולכן אני לא בורא בך את העולם "
יוצא שהאות קו"ף, מסמלת קדושה.
ממשיך הספר יצירה – וצר בו דגים בעולם, ואדר בשנה ושחוק...
אומר הגאון מוילנה – שחוק מכוון כנגד זבולון... למה?
כיון שמופיע בברכת משה לזבולון {דברים לג, יח} שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתְךָ... זבולון זה השבט היחיד, שמופיע אצלו שמחה, ולכן חודש אדר שייך אליו.
עד כאן, בסדר גמור... בואו נלך לזבולון, ונראה מה המיוחד בו:
אם אתה רואה, שמזל החודש הזה הוא דגים...
הסברנו מה הקשר בין דגים לבין יוסף... הגאון מוילנה לא אומר, את מה שאומר עכשיו...
אמרת הגמרא {מסכת מגילה ו, א} שזבולון לא היה מרוצה, מהחלק שהוא קיבל בארץ ישראל...
אומרת הגמרא - אמר זבולון לפני הקב''ה רבונו של עולם לאחיי נתת להם שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות אמר לו כולן צריכין לך ע''י חלזון שנאמר [ {דברים לג-יט} עמים הר יקראו] ושפוני טמוני חול תני רב יוסף שפוני זה חלזון טמוני זו טרית דג הטונה חול זו זכוכית לבנה אמר לפניו רבונו של עולם מי מודיעני אמר לו {דברים לג-יט} שם יזבחו זבחי צדק סימן זה יהא לך כל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום.
חשבתי לומר עפ"י זה, שהחילזון הוא סוג של דג, וגם כן הטונה... לכן "שתי דגים יהיה לך"... הבטיח לו הקב"ה... והחודש שלו, מזלו דגים... אם אתה קושר את הדברים, אולי לזה הכוונה.
יוצא, שהתכלת של זבולון היא שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתְךָ... יוצא, שהתכלת היא מביאה את השחוק.
אומר הגאון מוילנה – עכשיו תבין טוב מאוד...אומר לנו הספר יצירה, ש הקב"ה ברא בחודש אדר, את השחוק... והשחוק הזה מכוון, כנגד מזל דגים, ומכוון כנגד שבט זבולון.
אם ככה, הכל מתחבר לחטיבה אחת... אלה דברי הגאון מוילנה, שקושר הכל לענין של התכלת.
רבותי, בואו ניכנס קצת יותר לעומק... מה מונח בזה... נראה רק נקודה אחת :
בע"ה למפטיר, נקרא פסוקים בפרשת כי-תצא... ושם עוסקת התורה, בציווי שציוה הקב"ה, להילחם בעמלק...
נאמר {שמות יז, טז} וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.
אומר רש"י - כי יד על כס יה. ידו של הקדוש ברוך הוא הרמה לשבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כלו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר(תהלים ט ז) האויב תמו חרבות לנצח, זהו עמלק שכתוב בו(עמוס א יא) ועברתו שמרה נצח,(תהלים שם) וערים נתשת אבד זכרם המה, מהו אומר אחריו(תהלים ט ח) וה' לעולם ישב, הרי השם שלם,(תהלים שם) כונן למשפט כסאו, הרי כסאו שלם.
אומר החיד"א {צווארי שלל} - אֲנֹכִי אֲנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם... מתי אני אנחם אותכם?
כשיבוא הוּא – הו לשם ה'... ואל"ף לכיסא, אז תהיה הנחמה.
אומר המהרש"א {מסכת מנחות} על הפסוק {תהילים קל"ב} - כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּה לְמוֹשָׁב לוֹ... כשתחזור האל"ף לכיסא, וְ – וה לשם ה'... אז הקב"ה יהיה בציון.
אותו דבר מופיע בספר אבני שוהם – מה שאנחנו אומרים בכל בוקר... לְדוֹר וָדוֹר הוּא קַיָּם, וּשְׁמוֹ קַיָּם, וְכִסְאוֹ נָכוֹן, וּמַלְכוּתו וֶאֱמוּנָתו לָעַד קַיֶּמֶת...
הוּא קַיָּם... מתי יהיה?
כאשר יחזור הָ- הו לשם ה', והאל"ף לכיסא... שמו יהיה קים... וְכִסְאוֹ יהיה נָכוֹן... ואז וּמַלְכוּתו וֶאֱמוּנָתו לָעַד קַיֶּמֶת.
רבותי, מה רוצה עמלק מעם ישראל, שהקב"ה אומר,שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כלו?
אומר הספר וזאת ליעקב, יסוד נפלא ביותר – עמלק רוצה להסיר את הפחד, שיש מהקב"ה בעולם... זה תפקידו של עמלק...
אז מה אומרת התורה?
{דברים כה, יח} וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים... עמלק אין לו יראה מהקב"ה... כל העולם, לאחר קריעת יום סוף... אנחנו אומרים את זה בכל יום חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָֽשֶׁת...
אחרי ארבעים שנה... אומרים חז"ל, עדין פוחדת רחב מהמרגלים... על מה שעשה הקב"ה בים סוף...
אומרים חז"ל – עמלק רוצה "לצנן את האמבטיה"... אעפ"י שהוא ידע, שהוא יקבל מכה... אבל הוא הלך במטרה אחת – "שכולם ידעו, שיצאתי למלחמה נגד ישראל".
יוצא, שהוא נילחם כנגד עם ישראל... אבל הוא מתכוון לקב"ה...
אומר הקב"ה – המלחמה שלו בי... פוגעת, כביכל, בכיסא... ואם היא פוגעת בכיסא, פירוש הדבר, שחסר את האות אל"ף לכיסא... למה?
כי הוא מוריד את הפחד בעולם, מהקב"ה...
אם פחות פוחדים מהקב"ה, זה פירוש הדבר עמלק!
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל להבין דר נפלא :
הקב"ה נותן מלכות, גם לבני אדם... יש מלכים לבני ישראל... יש תלמידי חכמים בעם ישראל, שנקראים מלכים... האנשים שפוחדים מהקב"ה... הם מקבלים את התואר של הכבוד שלו... למה?
כשאתה רואה מלך ממלכי ישראל, מה אתה מברך?
אומרת הגמרא {מסכת ברכות נח, א} - הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו...
שאתה רואה תלמיד חכם, מה אתה מברך?
ברוך שחלק מחכמתו ליראיו... הכל ניתן ליראים... למה?
כי הקב"ה נותן מלכות, למי שירא ממנו!
אומר המדרש {תנחומא במדבר, אות ט. במדבר רבה פרשה טו, אות יד} - כָּל מִי שֶׁהוּא יָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נַעֲשֶׂה מֶלֶךְ. מִמִּי אַתְּ לָמֵד. מֵאַבְרָהָם, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְיָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נַעֲשָׂה מֶלֶךְ. מִנַּיִן שֶׁנִּתְיָרֵא. דִּכְתִיב: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה(בראשית כב, יב). וּמִנַּיִן שֶׁנַּעֲשָׂה מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶל עֵמֶק שָׁוֶה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ(שם יד, יז). מַהוּ עֵמֶק שָׁוֶה. שֶׁהִשְׁווּ הַכֹּל וְנָטְלוּ עֵצָה שָׁם וְקָצְצוּ אֲרָזִים וְעָשׂוּ כִּסֵּא וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ. וְלֹא תֹּאמַר אַבְרָהָם בִּלְבַד, אֶלָּא אַף מֹשֶׁה שֶׁנִּתְיָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים(שמות ג, ו). וּמִנַּיִן שֶׁנַּעֲשָׂה מֶלֶךְ. דִּכְתִיב: וַיְהִי בִּישׁוּרוּן מֶלֶךְ(דברים לג, ה). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֶלֶךְ עֲשִׂיתִיךָ. מַה מֶּלֶךְ שֶׁיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה תּוֹקְעִין לְפָנָיו, אַף אַתָּה כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, יִהְיוּ תּוֹקְעִין לְפָנֶיךָ. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף.
עוד אומר המדרש {במדבר רבה, פרשה יד, ג} - דָּבָר אַחֵר, מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר חִזְקִיָּה מַה נִּשְׁתַּנֵּית תְּכֵלֶת מִשְּׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִין שֶׁצִּוָּה הָאֱלֹהִים לִהְיוֹת בַּצִּיצִית, מִפְּנֵי שֶׁתְּכֵלֶת דּוֹמָה לַעֲשָׂבִים, וְהָעֲשָׂבִים דּוֹמִים לַיָּם, וְהַיָּם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְהָרָקִיעַ דּוֹמֶה לַקֶּשֶׁת, וְהַקֶּשֶׁת דּוֹמֶה לֶעָנָן, וְהֶעָנָן דּוֹמֶה לַכִּסֵּא, וְהַכִּסֵּא דּוֹמֶה לַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר(יחזקאל א, כח), כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶּעָנָן וגו', וְחָלַק לִירֵאָיו תְּכֵלֶת, שֶׁהוּא מֵעֵין כְּבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר(במדבר טו, לח): וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת, הֱוֵי: וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו.
אומר ספר חרדים - וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ – אותיות ויראתם אותו... אם תראה את התכלת, תגיע ליראה!
אם אלה הדברים... יוצא, שעמלק הוא אנטי כיסא הכבוד... למה?
הוא מנתק את הפחד מכיסא הכבוד... הוא לא רוצה שיפחדו מהקב"ה...
למה שמים תכלת בציצית?
אומר הכלי יקר – כדי שתראה את התכלת... ותכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכיסא הכבוד...
מה אתה רוצה מהים?
אם הים לא עובר על החוקים שלי, אז איך אתם עוברים על דבריי?!
פירוש הדבר, שהתכלת מביא מורא.
תלמידי חכמים, גם הם נקראים בשם מלכים...
ברגע שאומר מרדכי, לא ללכת למשתה... והולכים אנשים בניגוד למה שהוא ציוה... במה פגעו???
פגעו במלכות של תלמידי החכמים... פגעו במי שציוה לתת להם כבוד! פגעו בקב"ה!
רבותי, הים עמד מגערתו של הקב"ה... יראת שמים... השמים עומדים! הכל נובע מיראה!
אם הכל נובע מיראה, יוצא, שכשעם ישראל הלך למשתה, בניגוד לציוויו של מרדכי, אז הם פגעו בתכלת של מרדכי!
אם פגעו במלכות של חכמים... ולאחר שראו שבאמת מרדכי צדק, והיה אסור להם ללכת למשתה... חלפו תשע שנים... כולם אמרו "הנה... לא קרה כלום!"... |
כאשר הגיעה הגזירה, לאחר תשע שנים... אז הם הבינו הכל...
הליכה למשתה, פירוש הדבר – הם פגמו בתכלת של כיסא הכבוד...
אם ככה, אומרים לנו חז"ל - שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי.. כשחזר בחזרה כבוד התלמידי חכמים... אז שמחו!
אבל אמרנו, שבתכלת ישנו מושג נוסף... התכלת, אומר לנו ר' שניאור קוטלר, מסמל את הראיה הכוללנית, לא להסתכל על פרטים...
רבותי, מתי חל הפירוד הראשון שהיה בעם ישראל?
הפירוד החל, לאחר שהשבטים מכרו את יוסף...
אם ככה, אומרים לנו רבותינו – בא יוסף הצדיק, ואומר לבנימין "תשמע, אני נותן לך חמש חליפות שמלות, כי עתיד להיות אדם אחד, שעתיד להחזיר בחזרה את האחדות של עם ישראל, כפי שעכשיו אנחנו מאוחדים!"
תסתכל בראיה רחבה, אומר לנו ר' שניאור קוטלר... אל תוציא ממנו כוס אחת!
התכלת מסמלת את האחדות של עם ישראל...
אומר הפייטן - שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי... אמר יוסף לבנימין "תדע לך, יבוא מצב מחודש, שעם ישראל יגיעו למצב של יחד"... מתי??
בזמן שהמן אמר עליהם את הלשון הרע - ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים... אבל אסתר המלכה, הצליחה לחבר את כולם ביחד... {ד, טז} לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן...
אומרים המפרשים – לכן נאמר לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים – צורר, זה גם לשון חיבור... המן הצליח לחבר את כולנו ביחד.
אם ככה, אומר הפייטן - שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה למה??? בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי... חזר בחזרה, הענין של היראה מתלמידי החכמים! חזר בחזרה, המורא והפחד, של תלמידי שושן, בפני הקב"ה.
אומר המדרש {אסתר רבה, פרשה ז, אות יב} - וַיֹאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד(אסתר ג, ח), אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ(דברים ו, ד): ה' אֶחָד, יָשֵׁן לוֹ מֵעַמּוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אֵין לְפָנַי שֵׁנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב(תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה אָמַרְתָּ יֵשׁ לְפָנַי שֵׁנָה, חַיֶּיךָ שֶׁמִּתּוֹךְ שֵׁנָה אֲנִי מִתְעוֹרֵר עַל אוֹתוֹ הָאִישׁ וּמְאַבְּדוֹ מִן הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב(תהלים עח, סה): וַיִּקַּץ כְּיָשֵׁן ה' וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר.
למדנו מכאן, שעיקר העבודה שלנו בימי הפורים, להחזיר את המורא והפחד מפני הקב"ה, כמו שאומר לנו בעל הכלי יקר, שהתכלת בציצית נועדה ללמד אותנו, כמה אדם צריך לפחד מהקב"ה... ולהכניס בתוך זה, גם את היראה וגם את האהבה... ובזכות שניהם בע"ה, כשם שנהפכו בימי המן, כך יהפכו עלינו לטובה... ונזכה בע"ה, לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.