יעקב אבינו מגיע לחרן בשליחות אמו כדי למצוא את זיווגו. ליד הבאר הוא פוגש את רחל בת לבן אחי אמו:
וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ: וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים: וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ: וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל: וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה:
וקשה, מדוע התורה מספרת בגנותה של לאה (אפילו על הבהמות הטמאות שהיו בתיבת נח אמרה התורה "ומן הבהמה אשר איננה טהורה", כדי שלא לומר גנות, כל שכן על צדיקה כלאה)?
וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה:
מדוע יעקב רוצה לשאת לאשה דווקא את רחל, הרי מנהג המקום היה שלא לתת את הצעירה לפני הבכירה? ועוד מדוע יעקב מציע ללבן שיעבוד שבע שנים בעבור רחל, אולי לבן היה מתרצה אפילו לשנתיים?
וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי:
מה כוונת לבן בזה?
וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ:
כאשר מצפים ומשתוקקים למשהו טוב, הרי שכל דקה נראית כנצח, אם כן איך זה שיעקב הרגיש שהזמן חלף מהר?
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ:
נאמר בגמרא (כתובות ח:): "אמר רב חנן בר רב הכל יודעין, כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם לו גזר דינו של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה", אם כן כיצד יעקב אומר זאת במפורש כאחד הריקים?
וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה: וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה: וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי:
למה באמת לבן מרמה את יעקב? כיצד לאה הסכימה לשתף פעולה ולרמות את יעקב?
וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה: מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת: וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה: וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה:
מהו התירוץ של לבן כנגד הטענה של יעקב שהוא הפר את ההסכם שהיה ביניהם? ועוד, כיצד יעקב (שקיים את התורה לפני שניתנה) נושא שתי אחיות?
וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת: וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה:
יש כאן סתירה: מצד אחד ויאהב גם את רחל מלאה - משמע שאוהב גם את לאה, רק שאוהב את רחל יותר. ומצד שני - כי שנואה לאה - משמע ששונא את לאה, ועוד כיצד מותר לשנוא? (הרמב"ם פסק: "כל השונא אחד מישראל בלבו עובר בלא תעשה שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך" והמקרה היחידי בו מותר לשנוא, "כגון שראהו לבדו שעבר עברה והתרה בו ולא חזר, הרי זה מצוה לשונאו, עד שיעשה תשובה ויחזור מרשעו").
וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת:
לכאורה, לאה היתה צריכה לומר על הבן הראשון: "כי שנואה אנוכי", כי עד עתה היתה שנואה, אך עדיין לא אהובה, ועל הבן השני לומר: "עתה יאהבני אישי", כי קודם צריך לעקור את השנאה ורק אח"כ לבנות אהבה, אם כן מדוע אמרה להיפך? ועוד מדוע רק בבן הרביעי אמרה תודה לה' ית' ולא קודם לכן?
ועתה נבוא לבאר ומתוך כך גם יתיישבו בע"ה כל הקושיות הנ"ל:
נאמר במדרש שלאה היתה יפה בדיוק כמו רחל, אלא שהיו עיניה רכות משום שהיתה בוכה הרבה. ליצחק נולדו שני בנים וללבן נולדו שתי בנות, לבן ויצחק סיכמו והתנו ביניהם שעשיו הגדול יקח לאשה את לאה הגדולה ויעקב הקטן יקח את רחל הקטנה. לאה היתה שואלת ומבררת מה מעשיו של עשיו, וכשאמרו לה שהוא רשע, התפללה לפני ה' יתברך שיבטל את רוע הגזרה, משום שאינה רוצה להתחתן עם רשע ובכתה עד שנשרו ריסי עיניה. תפילתה התקבלה, ואכן עשיו נשא לאשה את מחלת בת ישמעאל. לפי זה 'עיניה רכות' אין זה גנאי, אלא שבח הוא לה, שהיתה צדיקה והרבתה להתפלל שלא תיפול לידי רשע.
כאשר יעקב הגיע לחרן, ידע שלאה מיועדת לעשיו ולא רצה להתגרות בו (לא מספיק לך מה שלקחת את ברכתי ובכורתי, לקחת גם את ארוסתי?!), הוא חשש שאם עשיו ישמע שלקח את לאה, יעזוב את מחלת אשתו ויבוא לשם להורגו, לכן יעקב ביקש את רחל. לדעת רבנו בחיי רחל אז היתה קטנה, בת חמש שנים בלבד, לכן הציע שיעבוד בעבורה שבע שנים עד שתהיה בת שתים עשרה, אז תהיה ראויה להוליד.
נאמר במדרש שכאשר הגיע יעקב לחרן היתה ברכה במים, ולא היה צורך יותר להתאמץ לשאוב מים מן הבאר, המים היו עולים מעצמם ולא היה מחסור במים. לבן ידע זאת ורצה שיעקב ישאר שם כמה שיותר, לכן הוא רצה לרמות את יעקב להחליף את רחל בלאה, ובכך יעקב יעבוד עוד שבע שנים נוספות.
כאשר יעקב מבקש מלבן את רחל תמורת שבע שנים של עבודה, לבן עונה בערמה: "טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר, שבה עמדי", בלשון הזאת לבן מכין את הקרקע כדי לרמות את יעקב: הוא לא אומר לו במפורש שהוא מסכים לתנאי, רק טוב לי לתת אותה לך וכו', אבל זה לא אומר שאני אכן אתן אותה לך ולא לאיש אחר (וחוץ מזה, כדי שאוכל לתת לך את רחל הקטנה, צריך קודם לדאוג לכך שלאה הגדולה תינשא). דבר נוסף: המילה "תתי" בגימטריה קטנה עולה למספר 9 וכן "לאה", המילה "מתתי" עולה למספר 4 וכן "רחל", בזה רמז לו: לאה לך, ורחל לאחר. אפשר גם לפרש את כוונת לבן במילים אלו כך: "אינך צריך לעבוד כלל בעבור נישואי בתי טוב לי לתת אותה לך חינם, ואפילו אני מוכן שתשב עמדי ואני אכלכלך בעבור שתשא את בתי". בכך לבן אינו מחוייב לשום תנאי, ומה שיעקב עבד אצלו היה זה בגדר חסד ונדבה ולא עבור שיינשא לרחל.
יעקב, שהכיר את לבן הארמי (אותיות נבל הרמאי) חשש שירצה לתת לו את לאה במקום רחל. לכן אמר לרחל סימנים (הלכות נידה, חלה והדלקת הנר), שכאשר ישאל אותה, והיא תדע אותם, ידע שזו רחל ולא לאה.
יעקב רועה את צאן לבן במשך שבע שנים "ויהיו בעיניו כימים אחדים" - הכוונה בזה שיעקב מרגיש שהעסקה היתה כדאית: הוא זכה ברחל הצדיקה תמורת עבודה של שבע שנים בלבד, באופן יחסי שבע שנים הם כמו מספר ימים לעומת שוויה האמתי.
לאחר שהגיע הזמן הוא מבקש מלבן: "הבא את אשתי וכו' ואבואה אליה", וכתב האברבנאל שאין כוונתו בזה לענייני אישות, אלא כוונתו היתה לומר הבה לי את אשתי כדי שיהיה לי למי לחזור הביתה בבואי מהשדה (ולא יהיה כאורח בבית לבן). נראה לומר בס"ד, שיעקב גם רמז בזה שע"י שיינשא יוכל להתקרב יותר לה' ית', וזה רמוז במילה "אליה" - אל "יה" (כמו שאמרו חז"ל: "איש ואשה שזכו שכינה ביניהם").
לבן ערך חתונה מפוארת והוא הזמין את כל אנשי המקום (שאף הם היו שותפים ברמאות כדי שיעקב ישאר והמים יתברכו) כדי שאח"כ כאשר התרמית תתגלה, לא יהיה ליעקב נעים לגרש את לאה. "ויקח את לאה בתו" - לבן קורא ללאה ולוקח אותה בדברים, הוא משכנע אותה להתחזות לרחל, כדי שהיא תינשא ליעקב. הוא אומר לה שגם יעקב שמע לרבקה אמו והתחזה לאחיו עשיו כדי לקחת את הברכות במקומו. לאה חששה שאם היא לא תינשא ליעקב, לבן ישיא אותה לעשיו, וראתה בזה סימן משמים שתפילותיה התקבלו, אבל היא חששה לצער את אחותה. רחל חששה שאם יעקב ישאל את לאה על הסימנים, היא לא תדע להשיב ויעקב יגלה את התרמית, אז יהיה ללאה ביזיון גדול, בושה וכלימה. רחל לא רצתה לצער את אחותה ולכן מסרה לה את הסימנים (אפילו שבכך היא מסכנת את עצמה בכך שאולי היא תינשא לעשיו הרשע), אז לאה גם הבינה שרחל מוחלת לה והסכימה להכנס לחופה.
"ויהי בבוקר והנה היא לאה", כאשר יעקב מגלה את התרמית הוא כועס מאוד על לאה: "רמאית בת רמאי, למה שיתפת פעולה עם אביך? למה כאשר שאלתי את אמרת שאת רחל?", שאל יעקב.
"למדתי ממך!", היא עונה, "עשיתי מה שאבא אמר לי, כמו שאתה עשית מה שאמך אמרה לך, אמרתי לך שאני רחל, כמו שאתה אמרת לאביך שאתה עשיו!"
יעקב חשב שמה שעשתה לאה בציווי אביה, לבן הרמאי, אינו דומה כלל למה שהוא עשה בציווי רבקה אמו ברוח הקודש, שהיתה נביאה, ולכן יעקב ראה זאת כמעשה לא טהור של שקר, ורמאות אסורה שלא לשם שמים, לכן היתה לו בלב מעט שנאה כלפי לאה, ואף חשב לגרשה. לאה טענה שלא היתה לה ברירה בגלל שלבן הכריח אותה לעשות זאת, אבל היה זה מעשה טהור לשם שמים כדי שתיזכה להינשא לצדיק כמותו ולהוליד לו בנים צדיקים, וכדי שלא להינשא לעשיו הרשע. לאה ביקשה מיעקב שיתן לה הזדמנות להוכיח את עצמה.
יעקב ניגש ללבן ואומר לו "למה רימיתני?!", ולבן, בלי להתבלבל, עונה לו: "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" - "לא התחייבתי לתת לך את רחל (רק אמרתי שטוב לי לתת לך אותה), ולמרות שלא התחייבתי - רציתי לתת לך את רחל אבל אנשי המקום לא איפשרו, מנהג המקום מעכב, לא אוכל לתת לך את רחל לפני שלאה תתחתן. ומכיוון שלא נמצא חתן ללאה, לכן עשיתי איתך חסד גדול בכך שנתתי לך את לאה, וכך תוכל לקחת אח"כ גם את רחל מיד לאחר שיסתיימו שבעת ימי המשתה, וגם זה כמובן בתנאי שתעבוד שבע שנים נוספות, רק שאני כזה הגון וצדיק שמוכן לתת לך אותה למפרע".
יעקב נושא לאשה את רחל ואינו מגרש את לאה כי הבין שמאת ה' היתה זאת שינשא לשתיהן, ואין בזה בעיה של נישואין לשתי אחיות משום שרחל ולאה לא נחשבו יהודיות (לפי שעדיין לא היתה יהדות), ודינן כגרים, ונאמר שגר שנתגייר דומה לתינוק שנולד ואינו מתייחס למשפחתו, ולכן אינן נחשבות אחיות.
"ויאהב גם את רחל מלאה", הכוונה בזה שמלבד מה שאהב את רחל בתחילה נוספה לו אהבה לרחל גם מצד לאה. יעקב ראה מה שעשתה רחל שמסרה את הסימנים ללאה כדי שלא תתבייש, ועל מעשה אצילי זה נכנסה ביעקב אהבה יתרה לרחל (ולפי זה האות מ' (במילה מלאה) אינה מ' היתרון, אלא מ' הסיבה).
"וירא ה' כי שנואה לאה": אם היתה שנאה ליעקב כלפי לאה, כמובן שזה לא בא לידי ביטוי בהתנהגותו כלפיה ולא היה ניכר כלל כלפי חוץ, רק ה' לבדו, בוחן כליות ולב, הוא שידע והכיר כי היא שנואה, אבל לאה לא הרגישה כלל שהיא שנואה רק חשבה שאינה אהובה. ומכיוון שלא חשדה שיש בלבו של יעקב שנאה כלפיה, לכן קראה לבן ראשון ראובן "כי ראה ה' בעניי", שלא היה אוהב אותי, "ועתה יאהבני אישי" - כי אם יש חסרון אהבה - תינוק משותף יפתור את הבעיה (ובפרט בן ראשון).
וכשראתה לאה שה' הוסיף ונתן לה את הבן השני ולא לרחל אחותה, אז הבינה שמה שחשבה בתחילה שיש רק חסרון אהבה ולא שנאה, היה טעות, כי למעשה שני דברים היו: האחד בלתי אהובה והאחר שנואה. לכן ה' נתן לה בן ראשון כדי להסיר השנאה ובן שני כדי להביא אהבה ולזה אמרה "כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה", ה' שמע, כלומר הבין שהייתי שנואה.
מכיוון שלאה היתה נביאה וידעה שיעקב עתיד להוליד שנים עשר בנים מארבע נשים (כל אשה תלד שלושה בנים), אמרה "עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלושה בנים" שזכתה להשלים חלקה, ועוד שמעתה יש חזקה וכבר אי אפשר לטעון שנישואיה ליעקב היו בגדר של קידושי טעות, ומאחר שכבר אין שנאה ויש אהבה "הפעם ילוה אישי אלי", ויעקב הסכים וקרא את שמו לוי.
בבן הרביעי שכבר היה מעבר לחלקה, ועוד שכבר לא היה בזה צורך לתוספת של קירוב, ראתה להודות לה' ית' שגמל עמה חסד מעבר למה שצריך, ולכן קראה לו יהודה.
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.