בס"ד
פרשת שלח – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה, בשבת זו, פרשת שלח שנת תשע"ד. הפרשה עוסקת בתחילתה בענין שילוח המרגלים. נושא שילוח המרגלים, חוזר על עצמו פעם נוספת בפרשת דברים, ורש"י מבאר את הנושא הזה, של שילוח המרגלים איך הוא היה.
כשהתורה כותבת בפרשת השבוע - שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים...
אומר רש"י - שלח לך. לדעתך(סוטה לד), אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו(דברים א, כב), כמה שנאמר ותקרבון אלי כלכם וגו'(שם), ומשה נמלך בשכינה, אמר, אני אמרתי להם שהיא טובה, שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו'(שמות ג, יז), חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים, למען לא יירשוה.
חז"ל אומרים שהקב"ה אמר למשה רבינו, שהארץ הזו היא טובה, ואם אתם לא מאמינים, הסוף יהיה שעם ישראל יגיע לכך, שישמע לדברי המרגלים שהארץ הזאת לא טובה, ולא ישמע לדברי כלב ויהושע, שהארץ הזאת היא כן טובה, והתוצאה היתה, שעם ישראל נשאר במדבר ארבעים שנה, וכל אותם אנשים מבני עשרים שנה עד גיל שישים שנה, כולם מתו במדבר, שנאמר בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ, ואף אחד מאותם אנשים שיצאו ממצרים, לא נכנס לארץ ישראל, מלבד כלב בן-יפונה ויהושע בן-נון.
המשנה במסכת ערכין(טו, א) אומרת – שלא נחתם גזר דינם של אבותינו להישאר במדבר, אלא בגלל חטא שילוח המרגלים. שנאמר(במדבר יד-כב) וינסו אותי זה עשר פעמים וגו'.
הפסוק הזה נאמר לגבי שילוח המרגלים. אז עם ישראל לא שמע בקולו של הקב"ה, ובגלל זה נשארו במדבר ארבעים שנה.
אומר השפתי חכמים – שלח לך. אין זה לשון ציווי אלא קבלת רשות.
אומר ר' אליהו מזרחי, שאם הקב"ה היה חפץ בזה, הוא היה אומר שלח לי, כמו שנאמר בשבעים הזקנים, שנאמר אספה לי ע' איש.
אם כתוב שלח לך ולא שלח לי, סימן שהקב"ה לא היה מעונין בזה, אם אתה רוצה? תשלח.
הספורנו במקום אומר, שיש מזל שמשה רבינו בחר אותם. אם העם עצמו היה בוחר את המרגלים, היתה התוצאה הרבה יותר גרועה, כי בהתחלה רצו העם עצמם, לשלוח את המרגלים.
אומר הספורנו - שלח לך אנשים. אל תניח שישלחו הם כמו שאמרו לעשות באמרם נשלחה אנשים לפנינו שמא ישלחו הדיוטות בלתי מכירים שבח הארץ ויספרו בגנותה באופן שיחשבו ישראל על ה' תועה ולא ישובו בתשובה כמו ששבו אחר כך באמרם חטאנו לה'...
אומר הספורנו, שהיה פלוס אחד בזה שמשה רבינו שלח אותם, ובסוף אותם אנשים רצו לחזור בתשובה, וחזרו בתשובה. הרי למחרת שנודעה הגזרה, הם רצו לעלות בחזרה ולכבוש, אבל יוצא שהם שבו בתשובה שלמה.
אומר הספורנו – ולמה לא קיבל את התשובה שלהם? כיון שהיה כאן חילול ה', וחילול ה' אינו מתכפר, אלא במיתה.
לכן הוא אומר, היה כאן פלוס אחד בזה שמשה רבינו שלח את המרגלים, ולא המרגלים נשלחו ע"י העם.
רש"י במקום, מביא את דברי חז"ל - כולם אנשים. כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו.
אומר בעל הטורים במקום- ראשי בני ישראל המה. המה עולה נ' מלמד שהיו שרי נו''ן.
יוצא, שאותם אנשים שנבחרו, היו משרי החמישים של ישראל.
אומר הרשב"ם – איך נעשתה הבחירה?
שאלו מי רוצה ללכת לרגל את ארץ ישראל. זה לא בחירה שנעשתה, אלא שאלו מי רוצה ללכת לרגל את ארץ ישראל.
אומר הרשב"ם- ואותם נשיאים, נשא אותם ליבם ללכת שתחריד לשאול את העם מי האיש שירצה ללכת לרגל את הארץ, ומאותם שיאמרו לך שרוצים ללכת, תיקח אותם ותבחר מהם י"ב.
ההוראה היתה, כמו בבחירות – מי שרוצה להתמודד ירים את היד, ומתוכם תבחר אנשים. זה לא סתם שתבחר אנשים באקראי. רק מאנשים שמעוניינים ללכת, מהם תיקח את אותם מרגלים, ולא תיקח אנשים שיראים, אלא צריך אנשים שהם חזקים וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ, ורק אנשים שמרגישים שיש להם את היכולת ללכת, ולבצע את השליחות הזאת, מהם תיקח.
חז"ל אומרים, שמשה רבינו שאל על כל אחד ואחד מהשמות שהוא בחר, אם בעיני הקב"ה הם טובים, והקב"ה אמר לו – כן, הם טובים.
אם ככה נשאלת השאלה – איך יכל להיות שאיך שהם יצאו מהמדבר, בדרכם לארץ ישראל, הם כבר הרשיעו?
חז"ל אומרים – רק שעה אחת הם היו כשרים, מיד אחרי זה הם הרשיעו. כתוב בפסוק וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן אומר רש"י - וילכו ויבאו. מהו וילכו, להקיש הליכתן לביאתן, מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה.
איך אפשר לומר דבר כזה, אחרי שנבחרו אנשים, מתוך כל-כך הרבה אנשים שהציגו מועמדות. איך יכל להיות, שאותם אנשים מיד הרשיעו במקום?
התשובה ידוע, ונזכיר אותה, כי נזדקק לה בהמשך. מובאת בספר מסילת ישרים בפרק יא, בשם הזוהר הקדוש.
אומר הזוהר הקדוש, שאותם נשיאים ידעו, שבהיותם בארץ ישראל, הם לא יהיו יותר בתפקיד כנשיאי ישראל. הם יאבדו את התפקיד של נשיאי ישראל, והיות ויאבדו את תפקידם, אמרו אנחנו מעדיפים להיות במדבר כנשיאים, ולא בארץ ישראל בלי התפקיד של הנשיאות.
בא הנתיבות שלום מסלונים ושואל שאלה – למה חששו אותם אנשים, שהם לא יהיו נשיאים בארץ ישראל?
אם הם כל כך חשובים במדבר, שמינו אותם נשיאים, אולי ישדרגו אותם בארץ ישראל. מי אמר שהם לא יהיו נשיאים? אולי אדרבה ואדרבה, במדבר הם היו רק נשיאים, יגיעו לארץ ישראל, אולי ישדרגו אותם למדרגות גבוהות יותר? שאלתו של הנתיבות שלום מסלונים.
האמת היא, שאני לא מבין כל כך את השאלה שלו, כיון שפשוטם של דברים שהם ידעו שהם לא ידעו שהם יהיו בתפקיד יותר גדול בארץ ישראל, בגלל שמיד בבואם לארץ ישראל, נצטוו עם ישראל למנות להם מלך.
אם ממנים להם מלך, זה לא סתם, הם ידעו שהם לא יהיו בתפקיד. ככל הנראה, הכוונה היא, שאחת המצוות שנצטוו עם ישראל, בכניסתם לארץ למנות להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה, כך מביאה הגמרא. אם ככה יוצא, שבגלל זה הם חששו, אז הנתיבות שלום מסלונים, שואל שאלה – ממה הם חששו?? אדרבה, הם היו במצרים, הם היו במדבר נשיאים, למה שבארץ ישראל הם לא יקבלו את התפקיד הזה?
השאלה הנוספת שרבותינו דנים בה, לאחר שמשה רבינו ראה את הכישלון של שילוח המרגלים, איך יהושע בן-נון(בהפטרה בנקרא בשבת זו) הולך גם הוא, ושולח מרגלים?
יהושע בן-נון, שהיה מן התרים את הארץ, לוקח שני אנשים, שנאמר(יהושע ב, א) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ
שואלים כל המפרשים – יהושע, שהיה מהמרגלים שתרו את הארץ, איך הוא שולח מרגלים, ולא סומך על מה שהיה כבר?
שאלה נוספת ששואלים רבותינו – כתוב בחז"ל, יהושע בן-נון, שהוא שלח את המרגלים, הוא אמר להם שיתנהגו כמו מוכרי חרסים – יסתובבו ויקימו דוכן, ובדוכן הזה ימכרו כלי חרס ויצעקו – קדרות למכירה קדרות למכירה !
כל אחד שקורא את זה, שואל את עצמו – למאי נפקא מינה, למה יהושע צריך לתת להם עצה? איך בדיוק התפקיד שהוא צריך ללכת ולקחת ולעשות את הריגול?
יכל להגיד להם, שכמו שאתם מוכרי חרסים, אתם יכולים ללכת ולהיות מתקני מזגנים, אתם יכולים להיות גם חשמלאים, מה פתאום הוא אמר להם – לא. אני רוצה שאתם תמכרו חרסים, והם צעקו – כל מי שרוצה לקנות קדרות, יבוא ויקנה !
למה הוא נוקט את הדבר הזה של מוכרי קדרות? שאלתו של החידושי הרי"ם, על ההפטרה שנקרא בע"ה בשבת הקרובה.
כדי להבין את תוכנם של דברים, הייתי רוצה להציב עוד שאלה, והשאלה הזאת נמצאת בדברי מדרש, בפרשת השבוע. נקרא את המדרש בפנים וננסה להבין את המדרש הזה.
אומר המדרש(תנחומא שלח-לך, אות א)- אֵין לְךָ חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּשְׁלִיחַ מִצְוָה, שֶׁהוּא מִשְׁתַּלֵּחַ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנוֹתֵן נַפְשׁוֹ כְּדֵי שֶׁיַּצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתוֹ. וְאֵין לְךָ בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנוֹתְנִין נַפְשָׁם לְהַצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתָן, כְּאוֹתָן שְׁנֵי שְׁלוּחִים שֶׁשָּׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְגוֹ'(יהושע ב, א). וּמִי הָיוּ. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵלּוּ פִּנְחָס וְכָלֵב, וְהָלְכוּ וְנָתְנוּ נַפְשָׁם וְהִצְלִיחוּ בִּשְׁלִיחוּתָם. מַהוּ חֶרֶשׁ לֵאמֹר מְלַמֵּד, שֶׁעָשׂוּ עַצְמָן קַדָּרִין, וְהָיוּ צוֹוְחִין וְאוֹמְרִים: הֲרֵי קְדֵרוֹת, כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה יָבֹא וְיִקְנֶה. כָּל כָּךְ לָמָּה. שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בָּהֶן אָדָם. לְכָךְ כְּתִיב חֶרֶשׁ, קְרִי בֵּיהּ חֶרֶס, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בְּנֵי אָדָם מְרַגְּלִים וַיֵּלְכוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה(שם). עָמְדָה וְקִבְּלָה אוֹתָן. הִרְגִּישׁ בָּהֶן מֶלֶךְ יְרִיחוֹ וְשָׁמַע שֶׁבָּאוּ לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּאָמֵר לַמֶּלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר הִנֵּה אֲנָשִׁים וְגוֹ'(שם פסוק ב) כֵּיוָן שֶׁהָלְכוּ לְבַקְּשָׁם, מֶה עָשְׂתָה רָחָב, נָטְלָה אוֹתָם לְהַטְמִינָם. אָמַר לָהּ פִּנְחָס, אֲנִי כֹּהֵן, וְהַכֹּהֲנִים נִמְשְׁלוּ לַמַּלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַּעַת וְתוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאָךְ ה' צְבָאוֹת הוּא(מלאכי ב, ז). וְהַמַּלְאָךְ רוֹצֶה נִרְאֶה, רוֹצֶה אֵינוֹ נִרְאֶה. וְכֵן הַנְּבִיאִים נִמְשְׁלוּ לְמַלְאָכִים. שֶׁכָּךְ הוּא אָמַר בְּמֹשֶׁה, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיּוֹצִיאֵנוּ(במדבר כ, טז). וְכִי מַלְאָךְ הָיָה, וַהֲלֹא מֹשֶׁה הָיָה. אֶלָּא מִכָּאן, שֶׁהַנְּבִיאִים נִקְרְאוּ מַלְאָכִים לְפִיכָךְ אָמַר לָהּ פִּנְחָס, אֲנִי כֹּהֵן, כְּשֶׁאֲנִי רוֹצֶה נִרְאֶה, וּכְשֶׁאֲנִי רוֹצֶה אֵינִי נִרְאֶה. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הִטְמִינָה אֶלָּא לְכָלֵב. שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ(יהושע ב, ד). וְתִצְפְּנֵם אֵינוֹ אוֹמֵר כָּאן, אֶלָּא וַתִּצְפְּנוֹ. לְלַמֶּדְךָ, כַּמָּה נָתְנוּ עַצְמָן שְׁנֵי צַדִּיקִים אֵלּוּ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָן
מה הקשר למסירות שלהם, לבין מה שהוא אמר שאני נראה ולא נראה? אתה רואה איזה מסירות נפש יש כאן.
אֲבָל שְׁלוּחִין שֶׁשָּׁלַח מֹשֶׁה, הָיוּ רְשָׁעִים. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ, וַיָּשׁוּבוּ וַיָּלִינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִּבָּה עַל הָאָרֶץ. הֱוֵי, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים.
זה המדרש שפותח את פרשת השבוע, וכל אחד שקורא את זה, שואל את עצמו שאלה מיד – מה רוצה המדרש הזה ללמדנו, שאמר פנחס שאני רואה ואינו נראה, מכאן שהם מסרו את נפשם על השליחות הזאת, אבל זה שונה מהמרגלים שלח משה רבינו וכלב היה בתוכה. פנחס אמנם לא היה, ועם כל זה שכלב היה בתוכם, כאן הוא לא נכשל, מה שאין כן המרגלים בימי משה רבינו, כן נכשלו, וכלב עמד גם כאן וגם בפעם הקודמת, הוא עמד בגבורה בניסיון של המרגלים.
כדי להבין את יסודם של דברים, בואו ננסה לענות על כמה שאלות, ונסגור את כל הקצוות יחד:
שאלה נוספת ששואלים רבותינו - בשעה שחזרו והמרגלים הוציאו דיבת הארץ רעה, ביקש כלב את רשות הדיבור, שנאמר(יג, ל) וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ – אומר כלב – שקט ! אני רוצה לדבר.
שואלים חז"ל – איך נתנו לו לדבר? הוא פתח במילים, שהיה משמע מהדברים שלו, שהוא הולך לדבר נגד גיסו.
כלב הרי היה גיסו של משה רבינו, היה נשוי למרים אחותו, הוא פתח במילה שיכולה להשתמע כמילת גנאי – וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם?!
הוא לא מכנה את האדם בשמו, אלא מכנה אותו רק בשם אביו, כמו שנאמר על דוד המלך(שמואל א, כ-כ"ז) מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם – הוא לא מכנה את שמו.
כך גם כלב, לא נקט בשמו של משה אלא אמר"וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם?!" אז אם הוא היה עומד ב -"וכי זו בלבד עשה לנו משה?!", היו אומרים – אוו, הולך עם משה רבינו ! אז היו משתיקים אותו, אבל ברגע שהוא אמר"וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם?!", השתמע שהוא הולך לדבר בגנותו. למרות שמצינו בכמה וכמה מקומות שזהו כינוי שבח למשה רבינו.
גם הקב"ה כינה אותו בן עמרם. הוא אמר לשטן – לך אצל בן עמרם, בשעה שהוא שאל אותו איפה התורה. אבל חז"ל אומרים, כשרוצים לכנות אדם בכינוי גנאי, לא מזכירים את שמו, אלא רק את שם אביו.
שתקו כולם, מיד פתח ואמר – מה וְכִי זוֹ בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם, וַהֲלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן'' וְכוּ'(רש"י).
אומר כלב בן יפונה – אנחנו נעלה ונכבוש, הכל בסדר.
אם נתנו לכלב לדבר, אז למה יהושע לא דיבר?
אומרת הגמרא(מסכת סוטה) – יהושע כן דיבר, פשוט כשהתחיל לדבר, כולם אמרו לו – אתה אל תדבר ! למה? כי אתה ריש קטיעה.
אז למה קראו לו כך?
אומרים חז"ל – כיון שלא היו לו ילדים.
נשאלת השאלה – אם יהושע לא זכה לילדים, אז מה הקשר שלא נ תנו לו לדבר??
התשובה שעונה הגמרא – לך אין ילדים, אז זה לא משנה עבורך אם תגור שם או לא. אנחנו צריכים לחנך את הילדים, לנו זה כן משנה.
באים המפרשים ושואלים שאלה – מה זה לא היו לו ילדים? הגמרא במסכת מגילה אומרת, שבנים לא היו לו אבל בנות כן. אז מה הכוונה שלא היו לו ילדים?
אז יש חלק מהמפרשים שאומרים, שבאותו זמן הוא לא היה נשוי, אז למה יש לדבר?
בזמן שילוח המרגלים, יהושע היה בן 42, אז הוא עדין לא התחתן, אבל יהיו לו ילדים.
בספר דברי אגדה, יש הרב אלישיב זצ"ל, הוא כותב – ישנה גמרא במסכת יבמות, שאומרת, שמי שחי עם אשתו עשר שנים, ולא זכה להיפקד, יכל בהסכמה לגרש את אשתו. זה כל זמן שהוא חי בארץ ישראל, אבל אם היה גר בחו"ל, יכל לבוא לארץ ישראל, וכאן יפקד.
כתוב אצל אברהם אבינו, שהוא לקח את הגר מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. אחרי עשר שנים שהוא ישב כאן בארץ כנען, הוא לא זכה להיפקד עם שרה.
יוצא, שממתינים עשר שנים כדי להיפקד, אם ככה אמרו לו – אתה בטח יש לך אינטרס להיכנס לארץ ישראל, כי יש אתה רוצה להיפקד. אז בטח שלא תסתכל על כל הדברים של ארץ ישראל, מבחינתך, מה שעומד לך בראש, שאתה רוצה שיהיו לך ילדים. אם ארץ ישראל טובה או לא, לך זה לא נפקא מינה.
אתה רוצה ילדים, לכן אתה רוצה להיכנס לארץ ישראל ! כך מובא בכמה וכמה ספרים.
בשעה שיהושע והמרגלים יוצאים, משה רבינו מברך את יהושע, ואומר לו - יה יושיעך מעצת מרגלים. משה רבינו התפלל עליו והוסיף לו שם.
מה הוסיף לו? יה יושיעך מעצת מרגלים – הוסיף לו את היו"ד בהתחלה, ואז השם שלו הפך ל – יה, והשאלה היא – למה הוא לא שם לו את היו"ד בסוף?
בספר דרך שיחו, לגאון הרב קניבסקי, הוא מביא שלכאורה, היתה כאן דילמה קשה מאוד למשה רבינו, למה?
כתוב בספר בית אלקים למבי"ט, שלעתיד לבוא, בתחיית המתים, יקומו לפי סדר האל"ף בי"ת.
יוצא, שמי שקוראים לו אברהם, קם ראשון, מי שקוראים לו ראובן, יקום בין האחרונים. אני לא יודע כמה זמן בדיוק זה יקח, אם קמים אחרי שעה, או שבוע וכו', אבל כתוב שזה נעשה לפי סדר האל"ף בי"ת.
אומר הגאון ר' חיים קניבסקי – יוצא, שאם משה רבינו מחליף לו את השם, מהושע ליהושע, הוא גורם לו שהוא נשאר באדמה עוד כמה שעות, אז לכאורה הוא מזיק לו. כך שואל הגאון חיים קניבסקי.
הוא אומר דבר נפלא ביותר – באותו מבי"ט הוא כותב, שיש אנשים שלא נחשבים בסדר הזה, של האל"ף בי"ת, והם יקומו לפני כולם. מי יקום לפני כולם?
כתוב שהענווים יקומו לפני כולם. למה?
כל מי ששכן לעפר בחייו, אז הוא יכל לקום ראשון.
אם ככה הוא אומר, זה מה שכתוב בתרגום - וּכְדִי חֲמָא משֶׁה עִנְוָותָנוּתֵיהּ קָרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בַּר נוּן יְהוֹשֻׁעַ - כשהוא ראה שהוא עניו, אז הוא אמר – אני לא מזיק לו.
אם אני שם לו את היו"ד לפני הה"א, אז אני מזיק לו, אבל לאחר שהוא ראה שהוא עניו, הוא ראה שהוא לא מזיק לו, גם אם הוא משנה לו את השם מהושע ליהושע.
בכל אופן, הוא התפלל יה יושיעך מעצת המרגלים.
שואל הכלי יקר – למה הוא אמר יה יושיעך ולא בסוף ישים את היו"ד?
אמר לא. אני רוצה להתפלל עליו דוקא בשם יה, למה?
כי יהושע עמד בראש המלחמה בעמלק. כך אמר לו משה רבינו בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק.
באותו רגע שהוא יצא להילחם בעמלק, המלחמה נקראת י-ה. כמו שנאמר בפסוק כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.
יוצא שהמלחמה הזאת בעמלק היתה נקראת בשם י-ה-ו-ה.
אם ככה, אומר הכלי יקר דבר נפלא ביותר – אמר משה אם אני יוצא למלחמה, היות והעמלקי יושב בארץ הנגב, אני רוצה שאותו כוח שיהושע נלחם כנגד עמלק, אותו כוח יגן על יהושע, בשעה שהוא הולך לרגל את הארץ. לכן הוסיף לו את האות יו"ד בהתחלה. כך אומר הכלי יקר.
כל אחד שקורא את הדברים האלה, שמקורם בחז"ל, שואל את עצמו שאלה – מה זכה יהושע, שמשה רבינו התפלל רק עליו? גם הגיס שלו היה נמצא שם – כלב בן-יפונה, ב עלה של מרים, למה הוא לא מתפלל עליו?
משמע שמשה רבינו אמר – הוא לא זקוק לתפילה, הוא מספיק חזק, רק יהושע זקוק.
אם היינו רואים שכלב לא היה עושה שום פעולה, וניצל, הייתי אומר בסדר גמור, אבל אתה רואה שכלב עצמו, כן עשה פעולה. כתוב בפסוק וַיַּעֲלוּ בַּנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן.
אומרים חז"ל – ויבאו לא נאמר, אלא וַיָּבֹא. מלמד שהלך כלב והתפלל בחברון בקברי אבות, כדי שלא יהיה ניסת בעצת המרגלים.
אתה רואה שכלב הרגיש, שצריך להתפלל כדי שהוא לא יהיה ניסת מעת המרגלים. אם הוא הרגיש את זה, אז למה משה רבינו לא התפלל גם עליו? הרי הוא הרגיש שצריך להתפלל עליו, אז למה משה רבינו לא התפלל עליו?
ואם אתה רואה, שהתפילה שלו מספיקה, הוא התפלל על קברי אבות לבדו, והתפילה עזרה לו שהוא לא ניסת, אז רואים שהתפילה על קברי אבות כן מועילה, אז למה משה מתפלל על יהושע? שיגיד לו שילך להתפלל גם הוא, על קברי אבות, בדיוק כמו שכלב עושה.
אם אתה רואה, שכוח התפילה של כלב, עזר לא להינצל מעצת המרגלים, שיגיד גם ליהושע – לך עם כלב ותתפללו על קברי אבות ותנצלו !
על יהושע משה רבינו מתפלל ומשנה לו את השם, על כלב הוא לא מתפלל, וכלב הולך ומתפלל בכוחות עצמו. השאלה שנשאלת היא – למה?
שאלה נוספת שצריכה להישאל – משה רבינו החליף את השם של הושע ליהושע.
רבותי, עד כאן בתורה, בכלל לא קוראים לו הושע. מהרגע שיהושע מופיע בתורה, קוראים לו יהושע בן-נון. אם תפתחו בחומש שמות, לפחות 5-6 פעמים מופיעה המילה יהושע, באף מקום לא כתוב הושע. מהרגע שמשה רבינו קורא לו, כתוב(שמות יז, ט) בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק - בפעם הראשונה שכתוב השם יהושע, הוא מופיע עם יו"ד.
(לג, יא) וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל – פעם נוספת עם יו"ד ועוד כמה וכמה.
יוצא, שיהושע מופיע, פעם אחר פעם, נשאלת השאלה – פתאום כאן עושים לו החלפת שם, הושע?
בפעם הראשונה, שמשה רבינו נפגש איתו, הוא נקרא יהושע, אז אם בכל מקום היה כתוב הושע ורק פה מחליפים לא את השם, אז אני מבין, אבל בכל מקום הוא נקרא יהושע, ורק בפרשה שלנו הוא נקרא הושע, והשאלה שנשאלת היא - למה?
אחרי שיהושע בן-נון, בספר שמות נקרא יהושע, ונקרא בחומש במדבר הושע ועובר ליהושע, כשהתורה כותבת בפעם האחרונה את השם הושע, מופיע בסוף פרשת האזינו(דברים לב, מד) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן
הושע או יהושע???
החליפו לו כבר את השם ליהושע, אז מה פתאום אתה קורא לו עכשיו הושע??
מ-ה ה-ו-ל-ך כ-א-ן??
אומר הכלי יקר דבר פלא – שמשה רבינו חיכה עד שימותו כל מתי מדבר, וכשכלו למות, אז כבר לא צריך לקרוא לו יהושע, אז אפשר כבר לחזור ולקרוא לו הושע.
אם אליבא כדברי הכלי יקר, אז למה בספר יהושע, קוראים לו יהושע?
בספר יהושע, צריכים לקרוא לו הושע. אם אתה אומר, שמתו כל מתי מדבר, אז תקרא לו שם הושע !
אז מה פתאום קוראים לו הושע, ומחליפים אותו ליהושע, מה זה השינוי הזה שם??
בא כאן המהרש"א, רבינו בחיי והרמב"ן, שלושתם אומרים את אותו דבר – בפעם הראשונה שמשה רבינו נפגש עם יהושע בן-נון, הוא שאל אותו איך קוראים לו?
הוא אמר לו הושע.
אמר לו משה – מהיום קוראים לך יהושע. זאת אומרת הוא החליף לו את השם, בפעם הראשונה שהוא נפגש איתו. אמר לו, מעכשיו קוראים לך יהושע בן-נון.
כותב רבינו בחיי – לכבוד משה, שהיה עתיד לקראו יהושע, לא רצתה התורה להזכירו בשם אחר. פירוש הדבר – לכבודו של משה, שהוא עתיד להחליף לו את שמו, הוא נקרא בשם יהושע.
אומר הרמב"ן(פרשת בשלח), שמשה היה קורא לו יהושע, מיום היות יהושע לפניו, ומה שנאמר בפרשת שלח - וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ, שאמר לנו הכתוב, שהושע בן-נון, אשר בחר אותו משה ללכת עם מרגלים, הוא זה, אשר קראו משה משכבר הימים יהושע.
אנחנו רוצין להבין, מה התפילה המיוחדת שעשה משה רבינו על יהושע בן-נון, ולא על כלב, ואם התפילה של כלב הועילה לו להנצל, למה לא הלך יהושע לבד להתפלל על קברי אבות ולהתפלל?
שאלה נוספת היא – מאיפה לקח משה רבינו את היו"ד, והצמיד אותה ליהושע בן-נון. אין אותיות מיותרות בתורה, אם ככה, מאיפה הוא לקח לו יו"ד?
כולם יודעים ששרה אמנו, שהיתה נקראת שרי, לקח לה הקב"ה את היו"ד ושם אותה אצל יהושע, אבל כמובן שהדבר הזה צריך ביאור. למה?
כיון שכתוב בחז"ל, שהקב"ה לקח את האות הזאת, וחילק אותה לשתיים - ה"א אחת הוא שם אצל אברהם, שנאמר לֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם ושרה -(יז, טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ.
לקח הקב"ה את היו"ד וחילק אותה לשתי ה"א. ה"א זה כוח של הולדה, כמו שכתוב בכלי יקר, מקור הדברים בזוהר הקדוש.
אמר לו – אברם אינו מוליד – אברהם מוליד. שרי אינה מולידה – שרה מולידה. יוצא שהאות ה"א היא כוח ההולדה.
מאיפה לומדים את זה?
מיוסף הצדיק שאמר –(בראשית מז, כג) הֵֽא-לָכֶם זֶרַע – אומרים חז"ל – מכאן, שכוח ההולדה הוא האות ה"א.
לכן רחל, בשעה שהיא לא יכלה ללדת, היא לקחה את השפחה שלה. איך קראו לה? בלהה.
בלהה, יש לה דבל ה"א. אז היא לקחה ה"א אחת מבלהה, כי בלהה, אפשר להשתמש גם בה"א אחת – בלה.
אז רחל קיבלה את כוח ההולדה מאותה נתינה של ה"א מבלהה, כך כתוב באר"י הקדוש.
אם ככה נשאלת השאלה – איזה יו"ד צרפו ליהושע? בע"ה יזכנו הקב"ה לדבר על כך, מאיפה נלקחה היו"ד?
אנחנו רוצים ללכת לעוד שאלה נוספת, לפני שנלך לסדרה של תשובות:
חז"ל מביאים, כך מביא התרגום יונתן בן-עוזיאל - וּכְדִי חֲמָא משֶׁה עִנְוָותָנוּתֵיהּ קָרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בַּר נוּן יְהוֹשֻׁעַ - לקח את היו"ד והוסיף אותה בראש שמו של יהושע, ולכן נאמר הושע בן-נון = יהושע.
מה זה קשור לענוה של יהושע בן-נון, שבגלל זה שהוא החליף לו שם?
אם תגיד שבגלל שהוא הלך להסתובב עם עשרה רשעים, הוא החליף לו שם, אני מבין. מזה זה קשור שבגלל הענוה של יהושע, הוא החליף לו את השם? מה זה קשור לענין הזה?
בואו נראה כמה תשובות, לפני שניגש לתשובה המרכזית וקצת נרחיב בה:
ר' יעקב קמינצקי זצ"ל, בספרו, כותב שהוא לא התפלל על כלב בן-יפונה, כי הוא היה אדם חזק. מאיפה הוא ידע?
כי הוא היה גיסו. מי שנשוי למרים, אין ספק שהוא לא יכשל. אני מכיר את אחותי, ואני מכיר את גיסי, ואני מכיר אותם טוב מידי – אני יודע שהוא לא יכשל, אז לא צריך להתפלל עליו.
תשובה נוספת, הוא מביא בספר אוהל משה, הוא אומר – פשוט מאוד, אין חשש שכלב יפול, למה?
כי חז"ל אומרים – למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים?
לומר לך, שהמרגלים ראו מה קרה למרים ולא לקחו מוסר. מי זאת מרים?
מרים זאת אשתו של כלב. אם אשתו של כלב היתה סגורה עכשיו שבעה ימים, ומיד אחרי זה, יצאה מההסגר, הוא נשלח לתור את ארץ ישראל, אין חשש שבעלה של זאת שהיתה מוסגרת שבעה ימים, ידבר עכשיו לשון הרע על ארץ ישראל.
המרגלים ראו, ולא לקחו מוסר. כלב לא רק ראה, הוא חוה את זה באופן אישי – אשתו היתה סגורה שבעה ימים.
אם ככה, אומר הספר אוהל משה, אין לך חשש שהוא ידבר סרה על ארץ ישראל.
בספר תפארת ציון, הוא אומר – במשפחה של כלב בן יפונה, היו אנשים שהיו מסורים לענין של חילול השם, הוא כבר היה אבא שכול, בעקבות שהבן שלו עמד, כנגד אותם אנשים שרצו לעשות את העגל.
מי עמד כנגדם? חוּר – הרגו אותו.
אומר הספר תפארת ציון – בבית שהבן כבר מסר את נפשו על קידוש השם, כדי לא לעשות את העגל, זה חינוך שהוא קיבל מאביו ואמו, לכן אין חשש שאבא שלו ילך אחר עצת המרגלים.
אז שואל הספר תפארת ציון – אם ככה הוא היה בטוח בעצמו, למה בכל זאת הוא הלך להתפלל בקברי אבות?
ועונה תשובה פשוטה מאוד – היות וכל הדרך הוא היה עם המרגלים, הוא חשש שלא יושפע מהם. לכן הוא הלך להתפלל, כדי שלא יושפע מהם.
בא הספר אוהל משה, ומביא תירוץ בשם הספר כנסת יחזקאל תירוץ נפלא ביותר – כתוב במסילת ישרים, בשם הזוהר(הבאנו את זה מקודם), שהמרגלים חששו, שבכניסתם לארץ ישראל, הם יאבדו את תפקידם, ולא יהיו יותר נשיאים, לכן לא רצו להיכנס לארץ ישראל, ולהמשיך את הנשיאות שלהם במדבר – עדיף שנהיה נשיאים במדבר, ולא נאבד את תפקידו בארץ ישראל.
אומר הספר כנסת יחזקאל - לכולם יש את הבעיה הזאת, חוץ מאחד – כלב בן-יפונה.
כולם חששו שידיחו אותם, כי פחדו שישימו במקומם מלך. כלב בן יפונה היה משבט יהודה, אז לו בכל מצב לא היה ממה לפחד, כי גם אם יש מלוכה, היא תמיד תישאר בשבט שלו. לכן לא התפלל עליו משה – אתה אין לי מה להתפלל עליך, אתה מסודר !
כל אחד רצה להמשיך את הנשיאות שלו, לכן הם רצו להישאר במדבר ולא יכנסו לארץ ישראל. שבט יהודה, שבכל מצב אם יכנסו לארץ ישראל לֹֽא-יָסוּר שֵׁבֶט מִֽיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, אז הם ימשיכו להיות נשיאים, אם ככה אין להם ממה לחשוש. כך אומר הכנסת כנסת יחזקאל.
אז מה פתאום הוא התפלל על יהושע בן-נון?
כותב הגור אריה, ואותו דבר בכלי יקר(רב ותלמיד אומרים את אותו דבר) – כיון שהחשש של משה רבינו היה, שאם חס וחלילה יהושע יקלקל, יאשימו את הקלקול במשה רבינו. למה?
כיון שאומרת הגמרא(ברכות יז, ב) - שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים.
אומר הכלי יקר – ולפי שיהושע היה תלמידו, הקפיד עליו, שלא יקדיח תבשילו. היות והוא היה תלמידו המובהק של משה רבינו, ויהושע בן-נון – נער לא ימיש מתוך האוהל, הוא נשא עליו תפילה מיוחדת, כדי שהוא חס וחלילה לא יקדיח את תבשילו.
תירוץ נוסף שאומר הכלי יקר – היות ויהושע בן נון שייך לשבט יוסף, הוא היה שייך הרי למטה אפרים, ויוסף הביא את דיבת האחים רעה, שנאמר וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה, חשש משה רבינו, שמא השפעת הסבא ב- וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה, תקלקל את שתי השבטים.
כתוב בתורה – למטה יוסף למטה מנשה. אצל אפרים לא כתוב שמו של יוסף.
יוצא שלכאורה, אין מה לחשוש, אבל משה רבינו חשש, שמא השפעת הסבא, עליו נאמר וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה יחלחל גם אל השבטים הקדושים, ואם יחלחל הם ירשיעו, ומי בראשם ירשיע?
דוקא צאצאיו של יוסף הצדיק, לכן הוא התפלל דוקא על יהושע – יה יושיעך מעצת המרגלים.
שואל הכלי יקר – למה הוא לא התפלל על מנשה? גם מנשה שייך לשבט הזה.
לא. היות והוא התפלל על אפרים ואפרים היה גדול ממנשה והוא שם את אפרים לפני מנשה, ואז אם הוא לא יראה את אפרים, מוציא דיבת הארץ רעה, אז ממילא מנשה ילמד, לא להוציא דיבת הארץ רעה. דברי הכלי יקר.
ה- משך חכמה כותב – למה הוא התפלל דוקא על יהושע בן-נון? היות ויהושע היה"ראש החץ" במלחמה נגד עמלק, והוא פחד שאם הוא יוציא דיבת הארץ רעה, הוא פשוט ימוטט את כל האמונה של עם ישראל. למה?
הם יגידו – אם יהושע בן-נון, שאת המלחמה הראשונה מול עמלק הוא ניהל, והוא אומר שהארץ הזאת קשה, ואי אפשר להיכנס אליה, לכן הוא התפלל עליו יה יושיעך מעצת המרגלים, כדי שלא יהיה נכשל בענין הזה.
אני רוצה לגשת לתשובתו הנפלאה של החפץ חיים, בשמירת הלשון, וממנה לייסד יסוד בעבודת ה':
כותב השמירת הלשון(חלק ב', פרק י"ט בהגהה) – בעבודת השם יש שתי דרכים. ישנו בן-אדם שיוצא חוצץ, אם רואה דברים לא טובים, גם אם הצעקות שלו לא יעזרו לתקן אחרים, לפחות זה יעזור בדבר אחד – לחזק את עצמו.
אדם ששומר שבת, וגר בעיר שרובה ככולה גויים וחילונים. כשהוא רואה אדם נוסע בשבת, אז הוא צועק שבסססס.
מה אתה חושב, שזה יעזור לו אם תצעק??
אבל גם אם זה לא יעזור לאותו בחור, זה יעזור לך. אתה מחזק את עצמך, בכך שאתה צועק שבס, שהחילול שבת, שאתה רואה מול העיניים לא יפגע בך. בזה שאדם צועק, הוא מגן על עצמו.
ישנה עוד שיטה, אומר החפץ חיים, שבן-אדם שנמצא בסביבה רעה, כביכל יסכים עמהם, אבל הוא בתוכו פנימה, יעשה פעולות כביכל שלא יסכים עמהם.
אומר החפץ חיים, שכאן יש סכנה גדולה – שמא חס וחלילה, כמו בן אדם שיש לו גוף חם, אבל הוא נימצא בחוץ, בקור, בסוף הוא יקפא בחוץ מרוב קור.
רבותי מה התוצאה?
באותו רגע שאתה נימצא עם אותם חברים ואתה רואה את הקרירות שלהם, אתה נסחף אחריהם.
אז אם אתה צועק שבססס, זה כמו שאתה שותה וודקה, אתה מחמם את עצמך, אבל אם אתה לא צועק, יש סכנה שאתה תתחבר אליהם.
הרב אלישיב, בספרו דברי אגדה, כותב את זה, מבלי להביא את החפץ חיים, שזה שתי השיטות שהלכו.
אומרת התורה בספר דברים(כט, טז) וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם.
שואלים חז"ל – למה זה נקרא שִׁקּוּצֵיהֶם, וגִּלֻּלֵיהֶם – שיקוץ זה כמו גללים.
אם כך, שואלים חז"ל - וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן.. אז איך יכל להיות שהתורה אומרת(דברים כט, יז) פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ...
אתה הולך לפנות אחרי שיקוצים וגילולים?!
אומרים לנו חז"ל – מתי? אחרי שהוא מסתובב שם הרבה זמן, כבר השקצים לא שקצים והגללים לא גללים.
אדם שמגיע פעם ראשונה לרפת, הוא שואל את הרפתן – תגיד, איך אתה חי כאן בסירחון הזה?
מה הוא יגיד?
ריח? על מה אתה מדבר, אין כאן שום ריח !
למה הוא לא מרגיש ריח? כי הוא התרגל לריח הזה, אז הוא לא מרגיש !
ר' שלום שבדרון, כך מופיע בספר קול חוצב, שהוא הלך פעם ברחוב קינג ג'ורג' בירושלים, פתחו שם את הצינור המרכזי של הביוב בירושלים, במרחק של קילומטר, כך הוא כותב, כולם סתמו את אפם, כדי לא להריח את הצחנה שיצאה מתוך הבור.
מספר ר' שלום שבדרון, שהוא עבר שם, והסתכל בתוך הבור, כדי לראות מה עושים שם.
הוא מספר שהוא ראה שתי אנשים, יושבים על שתי כיסאות, ואוכלים ארוחת בוקר, בתוך הביוב הזה.
אמרתי לעצמי, הוא מספר, כאן כולם לא נושמים, איך הם מסוגלים לאכל שם ארוחת בוקר?!
זה מה שכתוב בפסוק(כט, טז)(כט, טז) וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם.כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם – התשובה היא – מתרגלים בסוף לכל סירחון.
החפץ חיים, באחד המקומות, מביא על זה משל מאוד יפה – משל לאדם אחד, שפתח חנות פרחים, והחנות שגשגה והיתה לו פרנסה בשפע. כעבור זמן מסוים, אחד לידו פתח חנות לעיבוד עורות. לאט לאט כל הקונים שלו ברחו, ירדו המכירות ב – 90%. נקלע לחובות, הוא לא החזיק מעמד ואז הוא סגר את החנות.
לאחר כמה זמן, פגש אותו בעל חנות העורות ושאל אותו – מה איתך? אתה מסתובב בלי עבודה עדין?
אמר לו – כן. הלקוחות ברחו מהסירחון.
אמר לו – אולי תתחיל לעבוד אצלי, ואז לאט לאט נרחיב את החנות, גם לאזור החנות של הפרחים שהיתה שלך.
אמר לו – איך אני יכל להיכנס לשם? הריח נוראי !
אמר לו בעל החנות עורות – אל תדאג ! ביום הראשון זה 100% סירחון, אחרי יומיים זה 25% פחות, וכן הלאה. אחרי שבוע, אתה מקבל ריח של סחלבים J
אומר החפץ חיים – זה מה שכתוב כאן(כט, טז) וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן... בהתחלה זה שקצים וגללים, אבל אחרי זה, זה הופך להיות ריח טוב.
אומר החפץ חיים(שמירת הלשון) דבר נפלא ביותר – יהושע בן- נון נלחם מלחמת חורמה כנגד המרגלים, כל הדרך הוא נלחם כנגדם. אם ככה, יהושע מוגן מבחינה רוחנית, אין לו סכנה רוחנית. למה?
כיון שהוא כל הזמן צועק, אז הוא מוגן.
אומר החפץ חיים – אבל יש לו סכנה גשמית. מהי?
יכל להיות שהמרגלים יעזו אומץ, ויהרגו אותו. ימאס להם שתמיד מדברים כנגדם, הם פשוט יהרגו אותו פיזית. לעומת זאת, כלב בן-יפונה לא עמד כנגדם, הוא להם שהוא איתם. אם הוא אמר להם שהוא איתם, אין סכנה שיפגעו בו פיזית. מה הסכנה?
הסכנה הרוחנית. אם יש לו סכנה רוחנית, על זה משה רבינו, אין לו על מה להתפלל.
אומר החפץ חיים דבר נפלא – על יהושע בן-נון, מי התפלל? משה רבינו. כי על פגיעה פיזית, יש לך על מה להתפלל. פגיעה רוחנית, אין לי מה להתפלל עליו. למה?
כי בפגיעה רוחנית, הוא צריך להתפלל על עצמו. לכן, היות וכלב בן-יפונה חשש, שמא הוא ידרדר ע"י המרגלים, לכן הוא לבד הלך להתפלל בחברון.
אז יהושע בן-נון, אין לו סכנה רוחנית, כי משה רבינו צריך להתפלל עליו – יה יושיעך מעצת המרגלים, כדי שלא יהרגו אותך.
כלב בן-יפונה, שאין חשש שיפגעו בו פיזית, לכן הוא הלך להתפלל במערת המכפלה, שהוא ינצל מהשפעתם של המרגלים.
עד כאן, דברי החפץ חיים, להסביר את השוני שבין כלב ליהושע בן-נון.
אנחנו רוצים ללכת לתירוץ נוסף, והתירוץ הזה נימצא בספר עבודת ישראל, של המגיד מקוז'ניץ:
וּכְדִי חֲמָא משֶׁה עִנְוָותָנוּתֵיהּ קָרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בַּר נוּן יְהוֹשֻׁעַ - משה ראה את הענוה של יהושע, ושינה שמו מהושע ליהושע.
שואל העבודת ישראל מקוז'ניץ – איך היה בדעתנו לחשוב שמי שחז"ל מעידים עליו, שפני יהושע כפני לבנה, האדם הזה ילך וידבר סרה בארץ ישראל, אנחנו יכולים לחשוב כזאת מחשבה?! האם יכל להיות דבר כזה, שיהושע בן-נון הידרדר אחרי המרגלים??
הוא עונה תשובה נפלאה – בפרשת שבוע שעבר, פרשת בהעלותך, כשאר אותם שני נביאים אלדד ומידד, שלא באו למינוי, והתנבאו במחנה, הגמרא במסכת סנהדרין, מביאה שלוש דברים על מה הם התנבאו.
אחד הדברים שחז"ל אומרים שהם התנבאו, היה – משה מת ויהושע מכניס.
זאת היתה נבואה עבורם, לא נבואה שאמורה להיאמר. היה אסור להם להוציא מהפה את הנבואה הזאת. הנבואה הזאת היתה רק עבורם.
אותם שבעים זקנים שקיבלו את הנבואה, בעצם רצו להגיד להם – רבותי, משה רבינו צריך לעזרא. למה הוא צריך לעזרא?
כי משה מת ויהושע מכניס. אם יהושע מכניס את ארץ ישראל, צריכים שבעים זקנים שילוו אותו.
אם ככה יוצא, שהם אמרו נבואה שאסורה היתה להיאמר. הם אמרו ארבע מילים שהיה אסור להם להגיד – משה מת ויהושע מכניס.
הבן של משה רבינו שמע את זה, ורץ הביתה ואמר - שמעתי את אלדד ומידד מתנבאים במחנה - משה מת ויהושע מכניס.
באותו רגע שיהושע שמע את זה, הוא אמר למשה רבינו – אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם.
במאמר המוסגר, רק כדי להעשיר את הידע שלנו:
כתוב בבן-יהוידע, על גמרא(מסכת חגיגה ג, א) - הנהו תרי אלמי דהוו בשבבותיה דרבי בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא ואמרי לה בני אחתיה דרבי יוחנן דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא הוו עיילי ויתבי קמייהו ומניידי ברישייהו ומרחשין שפוותייהו ובעי רבי רחמי עלייהו ואיתסו ואשתכח דהוו גמירי הלכתא וספרא וספרי וכולה הש''ס.
ישבו שתי אילמים אצל רבי, היו אחיינים של ר' יוחנן. וכל השיעור נענעו בראשם, ולא ידעו אם הם מבינים את הנאמר בשיעור או לא.
מספרת הגמרא, לאחר שהתפקחו, התברר שהבינו את כל מה שלמדו.
אומר הבן-יהוידע – למה כתוב תרי אלמי ולא כתוב תרי אלמים?
ועונה - תרי אלמי, אלא היו שתי אנשים שחזרו לעולם, והיו בגלגול הקודם אלדד ומידד – אל- מאלדד, מי – ממידד.
חזרו בחזרה לעולם בגלל ארבע מילים שהוציאו מפיהם שלא היו צריכים להוציא – משה מת ויהושע מכניס.
אם ככה אומר הספר עבודת ישראל דבר נורא - וּכְדִי חֲמָא משֶׁה עִנְוָותָנוּתֵיהּ קָרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בַּר נוּן יְהוֹשֻׁעַ- הוא ראה שיהושע מגיע בצעקות למשה רבינו - אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם – תסגור אותם ! איך יכל להיות שאנשים כאלה מתנבאים?
אם זה נבואה, והם כיוונו לנבואה – משה מת ויהושע מכניס, אז מה זה אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם? זאת הנבואה שהם קיבלו ! מה אתה רוצה??
אבל יהושע יצא במלחמת חורמה כנגד אותם שתי אנשים, למה?
כי הם התנבאו שמשה רבינו עתיד למות ויהושע ימלוך.
אמר יהושע – מה?! הרבי שלי ימות?! בשום פנים ואופן לא ! אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם.
אומר הספר עבודת ישראל – היות והוא שמע את זה, אמר משה רבינו – יש לי חשש גדול. אין חשש שיהושע יצטרף למרגלים ויגיד שהארץ הזאת לא טובה, למה?
כי יהושע בן-נון, הוא משרת משה. אין חשש, אבל יש חשש אחר – שמא חס וחלילה, יצטרף יהושע בן-נון למרגלים, ויגיד שהארץ הזאת לא טובה, לא בגלל שבאמת הארץ הזאת לא טובה, אלא כדי שמשה רבינו לא יכנס לארץ ישראל, ועם ישראל לא יכנסו לארץ ישראל, כי הוא התנבא – משה מת ויהושע מכניס.
מתי משה מת? כשיכנסו לארץ ישראל.
אם ככה הוא אומר – אמר יהושע בן-נון – אני יצטרף למרגלים. והמרגלים אומרים שהארץ הזאת לא טובה, ואם יסכימו כולם שהארץ הזאת לא טובה, יעניש אותם הקב"ה ויישארו במדבר ארבעים שנה, אז לפחות משה רבינו ישאר לחיות ארבעים שנה.
וּכְדִי חֲמָא משֶׁה עִנְוָותָנוּתֵיהּ קָרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בַּר נוּן יְהוֹשֻׁעַ – שיהושע צעק אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם, והדרישה שלו היתה – תכלא אותם ! למה?
כי הם מדברים בצורה הזאת.
מיד אמר משה רבינו – צריך להתפלל עליו – יה יושיעך מעצת המרגלים. יש חשש שאתה תצורף אליהם. למה?
כדי להביא לכך, שמשה רבינו ישאר חי ולא ימות. זאת היתה התביעה עליהם.
אם ככה רבותי, בואו נלך לעוד תשובה אחת, ובסוף נסכם את הענין:
שאלנו – מה השליחות שיהושע שלח שתי מרגלים, ומה הסיבה שהוא שלח אותם כמוכרי חרסים? והשאלה הנוספת שאמר פנחס לרחב – תדעי לך, אני מלאך, ומלאך רוצה, הוא נראה, ושאינו רוצה, הוא אינו נראה, מה בדיוק הולך כאן?
התשובה לכך היא פשוטה מאוד:
כותב הנתיבות שלום מסלונים - ארץ ישראל נקראת ארץ כנען. ארץ כנען היא ארץ לאנשים נכנעים. הארץ הזאת ניתנת רק לאנשים שקונים אותה בתחילתה רק בענווה בלבד.
אומר דוד המלך בתהילים(לז, יא) וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם – ענוים יורשים את ארץ ישראל.
אותם אנשים שבאו לארץ ישראל, אומר הנתיבות שלום מסלונים, כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה – כולם באו"בראש גדול".
אומר לנו הנתיבות שלום מסלונים – איפה מצאת מרגלים, שאתה מצין את השמות שלהם ביציאה?
אלא מה? כולם אנשים. ואומר רש"י –כולם אנשים. כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות.
אומר הבת עין – שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן – הכניסה לארץ ישראל, זה ב - וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ.
תשים לב, יהושע חוזר מארץ ישראל, מה הוא אומר?
טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד מה זה מְאֹד מְאֹד?
המשנה באבות אומרת(אבות ד, ד) ''מאד מאד הוי שפל רוח''.
אמר יהושע – את הארץ הזאת אפשר לקנות רק בדרך אחת - וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ. מי שהוא עניו, יכל לרשת את ארץ ישראל.
ומה עם כלב?
אמר הקב"ה - עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ. הם היו כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה – למרות שהוא היה ראש בני ישראל, הוא היה עֵקֶב, הוא היה נמוך, לכן היתה לו רוח אחרת.
היתה לו רוח אחרת של ענוה. הם כולם היו בעלי גאוה. אם הם היו בעלי גאוה, הם לא יכלו לראות את הארץ הזאת, כארץ טובה, הם ראו את הרֹע שבה, לכן הם דיברו על הארץ הזאת רעה.
מי דיבר על הארץ הזאת טובה?
מי שהרגיש את עצמו עניו ושפל, הוא רואה ! וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ. תכונת הירושה של ארץ ישראל – להיות בענווה.
אם ככה, נוכל להבין דבר נפלא:
יהושע בן-נון שהיה מן המרגלים, ידע איך שולחים מרגלים.
רבותי, למרגלים אין שמות. הוא שולח שתי מרגלים חרש. מי הם היו? לא כתוב בנביא מי הם היו.
אתה יודע מי הם היו? כלב בן-יפונה ופנחס.
למה לא אומרים את שמותם? אני לא רוצה לחזור על רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, לציין את השמות. אין להם שמות !
זה דבר אלום וסתום.
אומר להם יהושע בן-נון – תשמעו, שבן אדם מרגיש חשוב, זה סיבה לכישלון הריגול. הוא רואה דברים שאסור לו לראות. אם תהיה עניו, תצליח בשליחות.
אז איך עושים את זה?
אמר לו יהושע בן-נון – תעברו ותמכרו חרסים. למה למכור חרסים?
אומר החידושי הרי"ם מגור – חרס, בשונה מכלי מתכת וזכוכית, נטמאים רק בתוכם ולא מבחוץ.
כלי מתכת, אם נגע בהם דבר טמא מבפנים – נטמא. מבחוץ – גם נטמא. כלי חרס, אינם נטמאים, אלא בתוכם.
למה?
אומרים חז"ל – כי למתכת יש חשיבות בפני עצמה, לזכוכית יש חשיבות בפני עצמה, לכלי חרס, אין חשיבות בפני עצמם, אז מה כל החשיבות שלהם?
מה שיש בתוכו, זה החשיבות.
אמר להם יהושע בן-נון – את אתם רוצים להצליח בשליחות, וחס וחלילה לא ליפול, יש רק דרך אחת – תהיו כמוכרי חרסים, שאין להם שום חשיבות משל עצמם. מה החשיבות?
רק מה שיש בתוכם. השליחות עצמה, זה מה שיעמוד להם. אלה הדברים שאומר החידושי הרי"ם.
עפ"י זה רבותי, נוכל בס"ד להבין את דברי המדרש:
אומר המדרש – אמר לה פנחס – אני כהן, וכהן נקרא בשם נביא, ונקרא גם בשם מלאך. מלאך רצונו רואה, ונראה. רצונו אינו נראה, ואינו נראה.
אמר לה פנחס – אותי את לא צריכה להחביא, למה? כי אני רואה ואינו נראה – אני יכל להעלים את עצמי.
מה פירוש הדבר – מלאך רצונו נראה ואינו נראה?
מלאך פירוש הדבר – שליח, ושליח עושה רצונו. אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות. מלאך עושה את השליחות, שהקב"ה נתן לו.
מלאך אם הרצון שלו, הוא יכל להגיד – כן, אני עושה. ואם הוא רוצה, הוא יכל להגיד – אני לא עושה כלום, אני רק שליח.
לא פירוש הדבר –רוצה נראה, רוצה אינו נראה.
אומר לה פנחס – רוצה? אני עושה את הפעולה. אני עושה !
אין לך שליח, שעושה שליחותו ומוסר נפשו על השליחות, ככלב בן-יפונה ופנחס. למה?
כי הם לא יחסו שום דבר לעצמם.
רבותי בואו וניקח כמה מקורות:
שתי מלאכים שלח אותם הקב"ה לסדום – אחד להפוך את סדום ואחד להציל את לוט.
שתיהם ביחד אומרים ללוט - כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה
אומרים חז"ל - מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה?! מה אמר קב"ה?
נדחו ממחיצתו של הקב"ה, קל"ה שנים. אמר להם – רבותי, אל תחזרו לשמים 135 שנים !
מתי חזרו?
אומרים חז"ל – בחלום הסולם וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּֽוֹ. מי עולים?
שתי המלאכים האלה עכשיו, חזרו בחזרה.
למה נדחו ממחיצתו של הקב"ה?
נדחו ממחיצתו של הקב"ה בגלל דבר אחד – כי אמרו מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה.
אתם משחיטים?! תישארו פה !
מלאך רוצה – נראה. אומר אני עושה !
אם אתה אומר"אני עושה", תישאר פה !
השליחים הראשונים היו רשעים, אומרים חז"ל. למה הם היו רשעים?
כי אמרו – אנחנו יש לנו שמות. קרא להם משה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.
אם הם רוצים, הם מראים את עצמם. רוצים, אינם נראים.
(יהושע ב, א) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ.
אמר חֶרֶשׁ – אף אחד לא יודע שאנחנו שליחים. אנחנו באים אך-ורק ומכוחו של יהושע. אין לנו שום רצון משלנו, אך ורק רצונו של יהושע.
אומר להם יהושע – אתם רוצים להצליח? יש רק דרך אחת – אם תמכרו חרסים, אף אחד לא ידע, שאתם פועלים בשליחות של ריגול, אבל החרס יזכיר לכם כל הזמן, שהוא לא מטמא, אלא מה שבתוכו. תדעו שאין לכם שום חשיבות לכלי שלכם, רק אם אתם עושים את השליחות שאליה נשלחתם.
אם אלה הדברים, אנחנו רוצים להשליך את הדברים האלה אל עצמינו:
רבותי, כולנו נשלחנו לעולם הזה. השליחות שלנו לבוא לכאן, ולעבוד את הקב"ה במאה ועשרים שנה, שהקב"ה קצב לכל אחד ואחד מאיתנו.
הדרך להצליח בשליחות - שלא תחשוב שאתה עושה משהו !
אם אתה תדע, שאתה שליח של הקב"ה, כותב רבינו יונה, כמו שאדם נשלח ע"י המלך, למקום פלוני לעשות דבר מסוים, אין לו שום דבר אחר בראש, חוץ מלעשות רצונו של המלך.
אני רוצה לספר סיפור שסיפר לי יהודי:
האדמו"ר הבית ישראל מגור, כידוע לכולם, היה גאון הגאונים, היה יהודי מיוחד מאוד, זכיתי להיכנס אליו כמה וכמה פעמים. היו לו הרבה חסידים מודרנים, למרות שהוא היה קנאי גדול, אבל הרבה חסידים תל-אביבים, היו מתייעצים איתו, אם הוא לא הציל אותם, לפחות הוא הציל חלק מהילדים שלהם.
יום אחד, אחד החסידים שלנו אמר לו שהוא נוסע ללאס-וגס, לעסקים.
שאל אותו הרבי – עם מי אתה נוסע?
אמר לו החסיד – עם אשתי. אסיים את העסקים יומיים-שלוש, ואשאר עוד כמה ימים.
אמר לו הרבי – אם אתה נוסע לשם, אני צריך ממך טובה ! יש לי שעון, אני מחפש גלגל של השעון ואי-אפשר להשיג את זה בארץ. אמרו לו ששם אפשר למצוא אחד כזה. תשלם על זה כל הון ! ואני אשלם לך! אבל רק מקורי !
החסיד גמר את העסקים שלו. הוא הבטיח לאשתו לעשות איתה טיולים. אמר לה – תשמעי, בשישי אני הולך לחפש את הגלגל של השעון שהרבי ביקש. אני מקווה למצוא מהר, יש כאן הרבה שענים באזור, ואם לא אחפש גם ביום ראשון, ואז נלך שני-שלישי-רביעי ליהנות.
הלך לשען הזה – אין. הלך לשען הזה – אין – שבוע שלם הסתובב במנהטן ולא מצא קפיץ אורגינל.
חזר אחרי שבועיים, הגיע לרבי ואמר לו – לא מצאתי רבי. אני מתנצל. אמרו לי שאין אורגינל !
אמר לו הרבי – לא נורא. תבורך על המאמצים !
לאחר כמה זמן, בא חסיד אחד לרבי ואמר לו – שמעתי שכבודו מחפש קפיץ כזה וכזה. יש לי בן-דוד, שהוא שען גדול בשוויץ, תן לי את הקפיץ, ואני אביא לך אחד כזה.
אמר לו הרבי – אני לא צריך קפיץ, אם הייתי רוצה, היו מייצרים חברה מיוחדת שתייצר את הקפיץ הזה. פשוט רציתי שהוא לא יטייל יותר מידי, אז נתתי לו לחפש קפיץ, כי אם לא הייתי נותן לך לחפש קפיץ, מי יודע מה היה קורה איתו.
אם ככה, כל שליח צריך לדעת לאן הוא נישלח. הקב"ה שלח אותנו לעולם הזה, לתפקיד מסוים.
יזכנו הקב"ה, שנהיה שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ - נהיה כמוכרי חרסים, שאין לנו שום כבוד עצמי, שכל רצוננו לעשות את השליחות שהתיל עלינו הקב"ה, ונזכה ע"י זה, לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן !!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.