בס"ד
פרשת בחקתי – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת בחקתי, שנת תשע"ד. היא הפרשה המסיימת את חומש תורת כהנים.
התחלנו גם בספירת ההוד, שכוללת בתוכה גם את פסח שני, וגם את ל"ג בעומר, והיינו רוצים בע"ה היום, לעמוד על נקודה אחת בפרשה ולחבר אותה לבעל ההילולה– ר' שמעון בר-יוחאי, ברעיון נפלא שמחבר את הפרשה, פרשת בחקתי, אל הגמרא במסכת שבת, שם עוסקת הגמרא, בכניסתו של ר' שמעון בר-יוחאי למער, למשך 12 שנה, במהלכם למד ר' שמעון בר-יוחאי את תורת הסוד, ואנחנו רוצים להרחיב בענין הזה, אבל קודם כל, נעמוד על פרשת השבוע, ובסיום השיעור בע"ה, נוכל נעמוד על הדברים הקשורים לר' שמעון בר-יוחאי.
אז בואו נתחיל בע"ה, דבר דבור על אופניו:
הפרשה מתחילה ב- אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.
אומרים לנו חז"ל - אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, יש לנו כאן סדרה של ברכות, לאנשים שיעמלו בתורה.
רש"י מביא בשם התורת כהנים- אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים, כמו שנאמר(דברים ה, א.) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם.
מבטיח הקב"ה ברכות אינסוף, ברגע שנהיה עמלים בתורה, ברכות שאנחנו לא מכירים אותם היום - וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ – הגשם ירד רק בזמנים שהם מבורכים כמו לילי רביעי ושבת
התורה מבטיחה שהאדם יאכל מעט והאוכל יתברך במעיו.
התורה מבטיחה שפע עצום - וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ
התורה מבטיחה הבטחות, שאנחנו לא מכירים אותם היום, שאנחנו חיים היום בהנהגת הטבע. כל זה מבטיחה התורה מתי? שנהיה במצב, שאנחנו עמלים בתורה.
מאיפה למדו חז"ל, שמה שהתורה כותבת - אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, הכוונה - שתהיו עמלים בתורה?
בראש ובראשונה, בואו נלמד את דברי חז"ל, בתורת כהנים, ולאחר מכן, נוכל להגיע לעומק הדברים:
בתורת כהנים, אומרים חז"ל, שבמילה אם, הקב"ה מתחנן לפנינו, אומרת הגמרא(מסכת עבודה זרה ה, א) –(ויקרא כו-ג) אם בחקתי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים.
מאיפה אם, זה לשון תחנונים?
דבר ראשון, אומר המדרש בתורת כהנים - אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, שתהיו עמלים בתורה.
אומר הראב"ד – שכן מצאת, שנאמר אם, לשון תחנונים, שנאמר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ ונאמר לוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ, היינו דכתיב הן לו יהי כדבריך.
כך מבאר הראב"ד, את דברי המדרש, שהקב"ה מבקש מאתנו, שנעסוק בעמלות בתורה.
בגמרא(מסכת עבודה זרה ה, א) - אם בחקתי תלכו – אין אם, אלא לשון תחנונים.
אף עפ"י, שבמכילתא בעצמה, בפרשת יתרו, נאמר שכל אם שבתורה – רשות. חוץ משלוש מקומות:
(ויקרא ב, יד) וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים,(שמות כב, כד) אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי,(שמות כ, כב) וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי.
שלושה אלה, הם חובה ולא רשות. כל אם שבמקרא הוא חובה ולא רשות, חוץ משלושת אלו.
המהרש"א מביא עוד מקום(שמות כא, ל) אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו – זה גם כן חובה, ולא רשות.
אבל כל אם שבמקרא, הוא רשות. אבל יש אם, שהוא לשון בקשה, כמו כאן - אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ.
עוד אם, שהוא לשון בקשה –(בראשית כח, כ) אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ.
ישנה אם, בלשון של התניה, אומר הקב"ה - וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם, כאן זה כבר לשון של התניה.
אומרים חז"ל - אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ זה לשון של תחנונים, והשאלה היא – מאיפה לקחו חז"ל, שאם כאן הכוונה, שזה לשון תחנונים ולא לשון של התניה או לשון אחרת?
אומר הספר נתיב התורה רעיון נפלא ביותר – הקב"ה שהוא טוב, רצונו להטיב. הוא רוצה לתת את השכר העצום שהוא מבטיח בתורה וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ וכו'
אומרים חז"ל – אפילו עשי סרק, יתחילו לתת פירות.
מתי יהיה השפע הזה?
בשביל השפע הזה, צריכים להיות עמלים בתורה.
ממשיך הספר נתיב התורה ואומר – הקב"ה רוצה להטיב, אבל כדי להטיב, הוא צריך, את הענין של עמלות בתורה, כי שלמות טבע, כפי שמופיע כאן, בברכות שהקב"ה מברך את עם ישראל, צריכים שלמות בעמל התורה. שלמות בעמל התורה, יביא לעם ישראל את השפע, שהקב"ה מבטיח לה.
לכן רצונו של הטוב, להטיב, כמו שאמר פעם ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, לילד אחד ששאל אותו – אם הקב"ה רוצה לזכות את ישראל, אז למה הוא הרבה להם תורה ומצוות? אם הוא רוצה לזכות אותם, אז שיתן פחות מצוות, כי אם הוא נותן לנו, כל-כך הרבה מצוות, אנחנו צריכים להתמודד גם, עם כל-כך הרבה ניסיונות.
אמר לו הגאון, ר' שלמה זלמן אוירבך – תראה ילד, כל אדם מתלבש, כל אדם נעל נעליים, כל אדם גורב גרביים, אז הקב"ה רצה לזכות אותנו, אז הוא אמר לנו איך להתלבש, והוא אמר לנו איך לנעול נעליים, ואיך לגרוב גרביים, ואיך להיכנס לבית הכיסא. אז אתה בין כה נועל נעליים, אתה בין כה גורב גרביים, אז רצה הקב"ה לזכות את ישראל – אני רוצה שיהיה לך מצוות, אז אני מצוה אותך, אז כל דרך שאתה מקיים את מה שאני מצוה אותך, אתה מקבל שכר.
אומר הקב"ה – אני רוצה לזכות אתכם, יש שכר שנקרא"שכר למעלה מגדר הטבע", הטבע בשלמותו. כדי לתת את הטבע בשלמותו, אתם צריכים לעשות דבר אחד – שתהיו עמלים בתורה.
יש לימוד תורה, אנשים באים, יושבים בשיעור תורה – זה נקרא לימוד תורה, אבל מה שאני דורש לשלמות, אם אדם רוצה שלמות רוחנית, שלמות של הטבה, זה יהיה רק בעזרת דבר אחד – שתהיו עמלים בתורה, אז ממילא אומרים לנו חז"ל – אין אם, אלא לשון תחנונים. הקב"ה מתחנן לפנינו שנעמול בתורה ונתיגע בה, כדי שהוא יוכל להטיב איתנו, בשיא ההטבה.
אבל רבותינו לומדים, את ה- אם, מלשון של בקשה, את ה- תֵּלֵכוּ, מלשון עמל, והשאלה שנשאלת היא – מאיפה לקחו חז"ל, שהמילה הליכה, מבטאת את הענין של העמל, איפה במילה הליכה, יש עמל?
אומר המהר"ל – ההליכה בפני עצמה, איננה מטרה.
אדם הולך, כי הוא רוצה להגיע מפה, למקום אחר, אז היעד שלו, הוא להגיע לאותה מטרה. אומר המהר"ל, שיש מטרה להליכה. אדם הולך ממקום פלוני, למקום אלמוני. אז המטרה היא, להגיע ליעד.
התורה אומרת - אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ – אני רוצה שתלך, כדי להגיע ליעד. מהו היעד? היעד הוא, להגיע לעמל התורה.
אבל מאיפה הלשון של הליכה, מבטא את עמל התורה?(נביא כמה מקורות, לענין של הליכה, לעמל התורה)
הגמרא(מסכת ברכות ס"ד, א) - היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר(תהילים פד-ח) ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון. אמר רבי חייא בר אשי אמר רב תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון
אומר רש"י - אין להם מנוחה. מישיבה לישיבה וממדרש למדרש.
פירוש הדבר ילכו מחיל אל חיל – עמל. מהתפילה, ללכת ישר להגות בתורה ולעמול בה, זה פירוש הדבר הליכה.
מצאנו עוד מקום, שעבודת האדם, היא יגיעה, כך מביא התפארת יהונתן, לר' יהונתן אייבשיץ – מלאך נקרא בשם עומד, שנאמר(זכריה ג, ז) וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה
האדם נקרא בשם הולך, כי האדם הולך אל בית עולמו. המהות של האדם זה הליכה, המהות של האדם, מבטא את הענין של הליכה.
מה זה הליכה? עמל התורה.
ישנו פסוק בספר איוב(ה, ז) כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף
מה פירוש הדבר אָדָם לְעָמָל יוּלָּד?
אמר רבי חיים מבריסק – אם כתוב אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וכתוב שאדם נקרא בשם הולך, כי הולך האדם לבית עולמו, אדם כדי ללמוד תורה, הוא כבר למד ברחם אמו, בא מלאך ומלמדו את כל התורה כולה(מסכת נידה), אבל זו לא תורה עם עמל, זו תורה שאדם למד אותה בלי עמל, בא מלאך, ומזריק לו את התורה פנימה, אבל לא שהוא עמל ויגע בתורה. הקב"ה לא חפץ, שתקבל את התורה מפי מלאך.
בא מלאך, ומלמדו את כל התורה, וכשהוא יוצא לעולם הזה, בא המלך וסותר על פיו, ומשכיח לו את כל התורה כולה.
למה שישכך?
כי תורה בלי לעמול, זה היה לך ברחם אמך. פה, מה שהקב"ה רוצה, זה שתעמול בתורה - אָדָם לְעָמָל יוּלָּד.
כדי ללמוד תורה, הוא כבר למד ברחם אמו. הלימוד עצמו, כבר היה לו, מה שהקב"ה רוצה ממנו, זה לא לימוד, הקב"ה רוצה ממנו דבר נוסף, הוא רוצה ממנו עמל ויגיעה בתורה, וזה פירוש הדבר אָדָם לְעָמָל יוּלָּד.
ישנה גמרא(מסכת נדרים פא, א) שהט"ז(הלכות ברכות התורה, בטור ובשולחן ערוך, סימן מ"ז) מדבר בהרחבה גדולה, על הברכה של לעסוק בתורה, אבל כדי להבין את הט"ז, צריכים קודם כל לעמוד על דברי הגמרא.
הגמרא מביאה שם - דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב(ירמיה ט-יא) מי האיש החכם ויבן את זאת דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב''ה בעצמו דכתיב(ירמיה ט-יב) ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו' היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה
מה פירוש הדבר שלא ברכו בתורה תחילה? מה המשמעות של זה?
דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, מה זאת אומרת לא פרשוהו? החכמים והנביאים, ראו בתי כנסיות ובתי מדרשות מלאים, אז הם לא הבינו על מה הכעס הגדול שיש להקב"ה
אומר הר"ן, מביא דבר, שהו אמצא במגילת סתרים, לרבינו יונה – למדו אבל זלזלו בתורה, ולא ברכו בתורה תחילה, כי לא היתה התורה חשובה אצלהם, לעסוק בה, בעמל וביגיעה.
כותב הט"ז – הלימוד שלהם לא היה בעומק, הם למדו רק דברים מלמעלה-בשטחיות, לזה קורא הקב"ה וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ. מה זה הָלְכוּ בָהּ?
שתהיו עמלים בתורה, זה פירוש הדבר אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, שתהיו עמלים בתורה.
אמר הקב"ה – למדו, אבל היו מזלזלים בה, לא ברכו בתורה תחילה – למדו, אבל לא בעומק.
כמו שבעל עסק לא יסגור את העסק שלו כשיש עוד לקוחות, כך להבדיל התורה, עמל התורה, כשאדם עומל בתורה, אף פעם לא נח, לכן הענין הזה, של ההליכה, מבטאת את הענין של העמל.
אותו דבר מצאנו, גם במקום נוסף – מופיע בגמרא, מסכת עירובין.
אומרת הגמרא(עירובין סג, ב) –(יהושע ח-יג) וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק ואמר רבי יוחנן מלמד שהלך בעומקה של הלכה.
הליכה, פירוש הדבר – עומק.
אותו דבר, תמצאו במדרש(תנחומא, פרשת נח) – וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ וְגוֹ' וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם, זֶה מַתַּן שְׂכַר עוֹסְקֵי מִצְוֹת(תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב) שֶׁאֵין עוֹסְקִין בְּתַלְמוּד. וּבְפָרָשָׁה שְׁנִיָּה כְּתִיב בָּהּ, בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם(דברים ו, יג), וְלֹא כָתַב בְּכָל מְאֹדְכֶם, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל מִי שֶׁאוֹהֵב עֹשֶׁר וְתַעֲנוּג, אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צַעַר גָּדוֹל וְנִדּוּד שֵׁנָה, וְיֵשׁ מְבַלֶּה וּמְנַבֵּל עַצְמוֹ עָלֶיהָ, לְפִיכָךְ מַתַּן שְׂכָרָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: » הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל(ישעיה ט, א).
מי שאוהב עושר ומי שאוהב תענוגות, אינו יכל ללמוד תורה שבע"פ, מה הראיה של כך?
שנאמר –(ישעיה ט, א) הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל, הליכה בחושך, פירוש הדבר – עמל ויגיעת התורה.
יוצא, ש- אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, הקב"ה מבקש שנהיה עמלים בתורה, שהלימוד שלנו לא יהיה לימוד חיצוני, אלא יהיה לימוד מתוך עמל ויגיעה, זה בקשתו של הקב"ה, למה?
אומר הספר נתיב התורה – כי הקב"ה רוצה לתת לנו את ההטבה הכי טובה שישנה, את השפע הכי גדול שישנו, שנאמר וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ... כל המצב הזה יהיה רק בתנאי אחד – אם תהיה לכם שלמות בתורה, אז השלמות הזאת, תביא כנגדו את השלמות של השפע בטבע.
אלה הדברים, שאנחנו לומדים כאן, בתחילת הפרשה.
הייתי רוצה, קצת להיכנס יותר לעומק הענין, של עמל התורה, לנסות ולהבין מה מונח כאן, למה צריך את עמל התורה?
לכאורה, אם המטרה היא שנדע את התורה ונקיים את מצוותיה, ישנם אנשים שלא צריכים לעשות את זה בעמל, ישנם אנשים שיש להם זיכרון מעולה, ומה שהם לומדים, הם לא צריכים לעמול – קוראים ומצלמים במוחם.
לא עליכם ולא על אף אחד מישראל, היה לי שכן, שהשתבשה עליו דעתו. כל מה שהוא היה קורא, הוא היה זוכר. אין דבר שהוא למד ולא ידע, אבל השתבשה עליו דעתו.
הוא אושפז בפרדסיה וחזר הביתה, והינו עולים לבקר אותו מידי פעם.
על שולחנו, היו מונחים ספרי טלפונים, אין לך מספר בארץ ישראל, שהוא לא ידע, הכל הוא ידע! היית אומר לו – כהן בקרית מוצקין.
הוא היה אומר לך – איזה כהן? יש לך שם 32 כהן.
אדם כזה לא צריך לעמול, אין לו שום עמל, מה שהוא קורא הוא זוכר. ישנם אנשים כאלה, שאם תצביע להם על מקום בספר, ותשאל אותם – מה כתוב כאן, עוד חמישים דף? הם ידעו להגיד לך.
יש להם זיכרון פנומנלי – כל מה שהם קוראים, הם מצלמים ויודעים. הם לא צריכים לעמול.
התורה לא דורשת את זה, התורה דורשת שתעמול בתורה – שתהיו עמלים בתורה, והשאלה שנשאלת היא – למה?
בשום מקצוע בעולם, לא דרשו עמל, אלא דרשו ידיעות. התורה דורשת שתעמול בה, לא תדע. גם אם תעמול ולא תדע, זה טוב לי!
העמל זה העיקר, כמובן שהמטרה היא, שתדע בסוף, אבל העמל הוא העיקר ולא הידיעה. בשום מקצוע בעולם זה לא נמצא.
אדם שלמד עריכת דין, האם הוא עמל כדי לדעת את החומר? עובר את המבחנים, קיבל מאה, הכל בסדר גמור, אף אחד לא מענין אותו לדעת אם הוא באמת למד או לא, אם עברת את המבחן – הכל בסדר!
בתורה הקדושה, זה לא כך. התורה דורשת מאיתנו עמל, והשאלה היא למה?
אומר החפץ חיים – זה מה שאמר רבי נחוניא בן הקנה – שאנו עמלים והם עמלים. אנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר.
מה פירוש הדבר – אינם מקבלים שכר?
הזמנת ארון אצל נגר, מה הוא לא מקבל שכר? הזמנת חליפה אצל חיט, הוא לא מקבל את הכסף בסיום העבודה?
אמר החפץ חיים – השכר הוא על המוצר ולא על העמל.
אם יבוא הנגר ללקוח, ויגיד לו – תשמע, חשבתי שאני אסיים לך את הארון בשבוע, והעבודה התארכה, אני מבקש עוד 10000 שקל. הרי כולם יודעים, שהוא לא באמת יקבל את הסכום הזה.
את הקונה לא מענין אם הוא הנגר עבד על הארון, יום-יומיים, שבוע – חודש, הוא קונה מוצר מוגמר.
אומר החפץ חיים – זה מה שאמר רבי נחוניא בן הקנה, שהם עמלים ואנחנו עמלים. הם עמלים, ואינם מקבלים שכר על העמל, אלא על המוצר, ואנו עמלים ומקבלים שכר, על העמל.
אנחנו יכולים לעמול לילה שלם – משתים בלילה עד הבוקר, מנסים להבין דף גמרא, חוזרים עליו פעם אחר פעם. מנסים להבין מדרש, פעם אחר פעם, שוברים את הראש, מביאים ספרים, אל תגיד – כל הלילה הזה הלך לחינם!
הלילה הזה, זה השכר הכי גדול, כי עמלת בתורה, והקב"ה מתחנן לפנינו אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ – אין אם, אלא לשון תחנונים.
מתחנן לפנינו הקב"ה שנעמול בתורה, כי מבחינת הקב"ה, העמל, הוא הדבר החשוב ביותר.
השאלה היא למה? כמו שאמר ר' חיים מבריסק - אָדָם לְעָמָל יוּלָּד – ללמוד כבר למדת ברחם אמך, אני רוצה שתהיה מן העומלים. העמל, הוא הדבר העיקרי.
אומרת הגמרא(מסכת עבודה זרה ה, ב) - תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי.
התורה דורשת מאיתנו, שבלימוד התורה נהיה כשור לעול וכמו חמור למשא.
הגמרא מביאה את התנא דבי אליהו, אז בואו נפתח את התנא דבי אליהו עצמו(פרק ב', אות ז' ) – אשרי אדם, השם עצמו כשור לעול, וכחמור למשא, וישב ויהגה בכל יום בתורה תמיד, מיד רוח הקודש שורה עליו, ותורתו בתוך מעיו.
אז כמובן, כפי שהגמרא מביאה כשור לעול וכחמור למשאוי.
אבל התנא דבי אליהו מוסיף עוד דבר – אם אדם לומד תורה, מיד רוח הקודש שורה עליו ותורתו בתוך מעיו.
רבותי, תסבירו לי, ממתי תורה נמצאת במעיים? תורה יכולה להיות בראש, תורה יכולה להיות בלב. במעיים יש אוכל, לא מצאנו במעיים שלנו תורה, עדיין לא.
מה פירוש הדבר – אדם שלומד תורה, תורתו בתוך מעיו? מה הכוונה?
השאלה היא יותר קשה – מדרש בתחילת הפרשה אומר - אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ(ויקרא כו, ג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב(תהלים קיט, נט): חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ, אָמַר דָּוִד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיִיתִי מְחַשֵׁב וְאוֹמֵר לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וּלְבֵית דִּירָה פְּלוֹנִית אֲנִי הוֹלֵךְ, וְהָיוּ רַגְלַי מְבִיאוֹת אוֹתִי לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ.
רבותי, אם חס וחלילה, זה קורה לבן אדם היום, שהוא חשב ללכת לבנק והוא הגיע לבית הכנסת, ישר ללכת לנוירולוג, זה התחלה של אלצהיימר.
אומר דוד המלך – בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיִיתִי מְחַשֵׁב וְאוֹמֵר לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וּלְבֵית דִּירָה פְּלוֹנִית אֲנִי הוֹלֵךְ, וְהָיוּ רַגְלַי מְבִיאוֹת אוֹתִי לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת
השאלה שנשאלת – לנו, זה קורה הפוך – בכל יום אני אומר לבית המדרש אני הולך, והיו רגלי מוליכות אותי לבנק.
מה רוצה כאן דוד המלך לספר לנו? אז יש על זה כמה פירושים:
הפירוש הפשוט שרבותינו אומרים – דוד המלך, כך תקשר עם היצר הרע. היצר הרע, כשהוא שומע שאתה הולך לשיעור, הוא יבצע חסימה, כדי שלא תלך לשיעור.
אתה רוצה ללכת לשיעור, פתאום מתקשר אליך איזה מישהו – תשמע, אני צריך אותך דחוף!
אבל יש לי שיעור!
זה יותר חשוב, זה פיקוח נפש!
אם אתה אומר, שאתה הולך לדודה שרה, אף אחד לא יצלצל אליך.
אומרים המפרשים – אמר דוד המלך, כל יום הייתי אומר ליצר הרע לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וּלְבֵית דִּירָה פְּלוֹנִית אֲנִי הוֹלֵךְ – עזוב אותי! ואז יכולתי ללכת, לבית המדרש.
באותו רגע שאמרתי לו – אני הולך לבנק, אני הולך לקנות, אז הוא עזב אותי, ואז יכולתי ללכת לבית המדרש.
זה תירוץ נפלא, שמבארים רבותינו את הפתרון, שאמר דוד המלך, אבל אנחנו רוצים להבין, מה חז"ל לומדים מ- אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ.
אמר דוד המלך חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ – חשבתי ללכת למקום פלוני, הגעתי לבית המדרש, מה זה קשור ל - אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ? על מה מביא את זה המדרש?
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ - שתהיו עמלים בתורה.
אָמַר דָּוִד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיִיתִי מְחַשֵׁב וְאוֹמֵר לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וּלְבֵית דִּירָה פְּלוֹנִית אֲנִי הוֹלֵךְ, וְהָיוּ רַגְלַי מְבִיאוֹת אוֹתִי לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת משמע שזה קשור, ל - אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ ואנחנו רוצים, בע"ה להבין, מה מונח כאן.
קודם כל נלמד כפשוטם של דברים, מה אומר כאן התנא דבי אליהו:
אדם חייב לשים את עצמו כשור לעול וכחמור למשא.
בא הגאון מוילנה, בביאורו לספר משלי, ואחריו בקודש עוד כמה וכמה,מביאים את אותו פירוש, מה זה כשור לעול וכחמור למשא?
שור, זה עמל ביגיעת התורה. כמו ששור חורש, החרישה של השור, זה יגיעת התורה. וכחמור למשא – זה לימוד של תורה לידיעות, כמו שיש ביטוי כזה שאומר – חמור נושא ספרים – יש לו ידיעות, הוא סוחב עליו ספרים, הוא יכל להגיד לך, איפה כל דבר כתוב, זה ידיעות.
שור פירוש הדבר – שאתה עמל בתורה. עמל וידיעת התורה, שבן אדם עמל, זה כמו חרישה. החרישה מבטאת את יגיעת התורה.
רבינו יונה, כותב את זה בפרקי אבות(ב, יב) - הַתְקֵן עַצְמָךְ לִלְמוֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ. מה פירוש הדבר?
אומר רבינו יונה – ולא תשיגנה, אם לא תתיגע בה כי אינה כירושת הבת, שאין אדם זוכה לה, בלא שום דבר – אבא סוגר עיניים, הבן קיבל את הירושה, הוא לא צריך לעבוד על זה, כדי לקבל ירושה.
אומר לנו רבינו יונה – זה לא יעזור לך. הַתְקֵן עַצְמָךְ לִלְמוֹד תּוֹרָה אם לא תעמול עליה, היא לא תהיה לך. שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ, זה דבר שאתה לא מקבל בירושה. על תורה צריך לעמול. יגיעת התורה, היא תקנה לך את התורה.
ידוע לכולם, שלגאון מוילנה יש פירוש על ספר משלי ושיר השירים. הוא מבאר, שכל הפרק של אשת חיל מי ימצא, הולך על הענין של התורה, וכל הפרק הזה מדבר על קנייני תורה.
אשת –זו התורה.
חיל = 48 – בארבעים ושמונה קניינים התורה נקנית. הוא מבאר את כל האשת חיל, שהיא כנגד כל 48 הקניינים שהתורה נקנית בהם.
אחד הקניינים, שהגאון מוילנה מבאר אותם, נמצא בפסוק(לא, כז) וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.
אומר הגאון מוילנה – מה זה וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל?
לא תזכה לקנין תורה, אם תהיה עצל. כל מי שלומד תורה ללא יגיעה, לא יזכה לקנין תורה.
וְלֶחֶם – אתה רוצה את לחמה של תורה? זה לא ילך בעצלות, זה ילך, אך-ורק ביגיעת התורה. אדם שיתייגע, יזכה לקבל את התורה.
אומר הגאון מוילנה – זה מה שאומרת המשנה באבות - אם אין קמח אין תורה.
קמח איך מגיע? לוקחים את החיטים, וטוחנים אותם. טוחנים טוחנים טוחנים, עד שיוצא קמח.
אומרת המשנה – אם אין קמח – אם אתה לא"טוחן" את עצמך ללמוד תורה, אין תורה!
התורה תבוא, רק אם האדם כותש את עצמו. בכתישה עצמה, יוצא הקמח.
אלו הדברים שאומר הגאון מוילנה לבאר, שבלי עמל, כשור לעול וכחמור למשא. שור, זה יגיעת התורה, והחמור, זה אדם שאוסף ידיעות. זה החיבור שמבאר הגאון מוילנה בשתי המקורות האלה.
רבותי, אני רק רוצה להוסיף, עוד נקודה אחת, בתורת הסיפור:
רבי חיים מוולוז'ין, בהקדמה בספרא צניעותה, מביא שהגאון מוילנה אמר לו, שכמה וכמה פעמים, באו מגידים מן השמים אליו, ורצו לגלות לו רזי תורה, אבל הוא לא רצה לקבל, אף אחד מהמגידים.
אמר הגאון מוילנה – תורה שאני לומד, זו רק תורה שאני עמל עליה, לא רוצה תורה בלי עמל.
שאלו אותו – אז למה הבית יוסף קיבל? לבית יוסף היה מגיד, והמגיד מסר תורה לבית יוסף.
אמר הגאון מוילנה – זה היה מאות שנים לפני, וזה היה בארץ ישראל. אני בחו"ל, מאות שנים אחרי, לא רוצה לקבל תורה, אך ורק ממה שעמלתי ויגעתי, וממה שהקב"ה רוצה לתת לי בעמלי, לא רוצה לקבל סודות מן המגידים.
אם ככה, נסכם את מה שאמרנו עד עכשיו:
תורה באה מתוך עמל. ישנה תורה של חמור – אוסף ידיעות, אבל העיקר בתורה, זה כשור לעול.
אחרי שיש לך שור לעול, ואתה עמל, אז אתה אוסף ידיעות, ואוסף אותם כחמור למשא, תורה נקנית רק בעמל.
רבותי, אם כך הדברים, בואו ננסה ללמוד משנה, ובע"ה ננסה להבין מה המשנה הזאת רוצה:
המשנה נמצאת באבות פרק ו', מה שנקרא ברייתא דקנייני תורה.
ה - ברייתא דקנייני תורה לכאורה סותרת משנה בפרק ד' באבות, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי(משנה אבות ד-יג): שְׁלשָׁה כְּתָרִים הֵם, כֶּתֶר מַלְכוּת וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר תּוֹרָה.
הוא לא משדרג אחד מעל השני, כולם שווים - כֶּתֶר מַלְכוּת וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר תּוֹרָה, אבל כתר אחד עולה על גביהן וזה כֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן
אז לכאורה נשאלת השאלה - אם יש כתר שם טוב, אז למה המשנה אומרת שְׁלשָׁה כְּתָרִים הֵם?
אם אתה אומר שְׁלשָׁה כְּתָרִים הֵם, אז זה כֶּתֶר מַלְכוּת וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר תּוֹרָה, זה לא כתר שם טוב.
הפשט, שאם יש לך את הכתרים האלה, אז מזה אתה מקבל שם טוב. זאת המשנה שמופיעה בפרק ד' באבות.
בפרק ו' באבות, במשנה של קנייני תורה, אומרת המשנה - גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהוּנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה דְבָרִים, וְאֵלוּ הֵן, בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתָיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּטָהֳרָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, בְּפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בְּמִקְרָא, בְּמִשְׁנָה, בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שֵׁנָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, בְּקַבָּלַת הַיִּסּוֹרִין, הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת, אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, וּמִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה, נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, וּמַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם, וּמִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף, הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ, וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, הָא לָמַדְתָּ כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר(אסתר ב), וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדְּכָי
רבותי, בואו ננסה להבין את המשנה הזאת - גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהוּנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, למה?
כי המלכות נקנית בשלושים מעלות ואילו הכהונה בעשרים וארבע והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים.
בֹא נלמד את המשנה:
מה פירוש הדבר כהונה נקנית? אפשר לקנות כהונה? אי אפשר לקנות כהונה, אם אבא שלך לא היה כהן, אתה לא יכל להיות כהן.
כתוב, שבזמן בית שני, היו כוהנים שקנו כהונה גדולה. שילמו כסף למלכות, וקיבלו כהונה גדולה, וכמובן כל מי ששילמו כסף, לא סיימו את חייהם, אבל בשום מקום לא כתוב, שאפשר לקנות כהונה, אין דבר כזה.
מסופר הסיפור על אחד מהרפורמים, שבא אל איזה רב אחד ואמר לו – אני רוצה לקנות כהונה, ואני מוכן לשלם כל הון שבעולם! רק שייתן לו אישור שהוא כהן.
אחרי שהרב נתן לו את האישור ולקח ממנו את הכסף, הוא שואל אותו – תגיד, למה אתה רוצה כל-כך להיות כהן?
אמר לו – תאמין לי, אני לא יודע למה, אבא שלי היה כזה, גם אני רוצה להיות כזהJ
אין מושג כזה, לרכוש כהונה, כמו שאין מושג כזה לרכוש מלכות.
אומרת התורה, לגבי המלוכה(דברים יז, כ) - לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל
עוד אומרת התורה(דברים יח, ה) כִּי בוֹ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם ה' הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים
אז המלכות עוברת מאבא לבן – דוד המלך, שלמה המלך, אז מה פירוש הדבר – מלכות נקנית? כהונה נקנית? על מה בדיוק מדברת המשנה?
רבותי, בואו נראה במה נקנית כהונה ובמה נקנית מלכות:
מלך יש לו שלושים מעלות, כך אומרת המשנה – המלוכה נקנית בשלושים מעלות, מהם השלושים מעלות?
על זה תפתחו רשימה שלמה באבות דרבי נתן, משנה במסכת סנהדרין, רשימה שלמה, בואו ניקח רק כמה דברים:
מלך לא דן ולא דנים אותו, לא מעיד ולא מעידים אותו, לא חולץ ולא חולצים לאשתו, לא מייבם ולא מייבמים לאשתו וכו'
אז מה פירוש הדבר מעלות?
מעלות, פירוש הדבר – זכויות שיש למלך, מה שאין לאדם פשוט. המלך יש לו זכויות, כותב ספר תורה, יוצא איתו למלחמה, אין רוכבים על סוסו, אין יושבים על כיסא זה מעלות שיש למלך, שאין לאדם פשוט.
לכהן יש עשרים וארבע מעלות, בואו נראה את המעלות שיש:
אומרת הגמרא(חולין קל"ג) – עשרים וארבע מתנות כהונה, מתחלקים לשלושה חלקים, מהם?
עשר במקדש, ארבע בירושלים ועשר בגבולים.
אומרים חז"ל עשר במדבר – חטאת בהמה, חטאת העוף, אשם ודאי, אשם תלוי, זבחי שלמי ציבור, לוג שמן של מנחת מצורע, מותר העומר שתי הלחם, לחם הפנים, שיירי מנחות – זה בתוך בית המקדש.
בירושלים – הבכור והביכורים, המורם מן התודה ומאיל הנזיר ועורות קדשים.
ובגבולים עשר - תרומה, תרומת מעשר, חלה, ראשית הגז, מתנות של זרוע לחיים וקיבה, פדיון הבן, פדיון פטר חמור, שדה האחוזה, שדה חרמים וגזל הגר – עשרה דברים, שיש לו בגבולים.
רבותי, מה זה אומרים שהכהונה נקנית בעשרים וארבע מעלות?
עשרים וארבע מתנות, זוכה הכהן לקבל. עשרים וארבע דברים הוא זוכה, שאנחנו לא יכולים לקבל – לא תרומה, לא תרומת מעשר, ולא פדיון הבן ולא פדין פטר חמור, לא יכולים לקבל. אז מה זה עשרים וארבע קניינים שהכהונה נקנית?
עשרים וארבע מעלות ומתנות שמקבל הכהן, במעמד, שישראל לא יכל לקבל.
רבותי, בואו נאמר בקשה לארבעים ושמונה דברים, שהתורה נקנית בהם:
שואל ר' שמואל דאוזידה, בביאורו לפרקי אבות – למה כאן כתוב דברים ולא קניינים? שם כתוב מעלות, כאן כתוב שהתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, למה לא כתוב – בשלושים מעלות, כמו אצל מלך?
אומר ר' שמואל דאוזידה – כאן אתה לא מקבל, כאן אתה משלם. אתה לא מקבל שום דבר, כדי לקנות קנין תורה. במה אתה זוכה?
אתה זוכה במיעוט שינה, במיעוט צחוק, אתה זוכה במיעוט אכילה, בתלמוד, בשמיעה, ובקבלת האיסורים, אתה מקבל משהו?!
אתה רק משלם! אז מה פירוש הדבר – התורה נקנית בארבעים ושמונה מעלות?
במה היא נקנית? אתה רק משלם, אתה לא מקבל שום דבר! אז מה פירוש הדבר, שהתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים? אתה לא מקבל, אתה משלם!
הכהונה – הכהן מקבל עשרים וארבע דברים. במלכות – המלך מקבל שלושים דברים. כאן אתה משלם, ארבעים ושמונה דברים! אז מה פירוש הדבר, שהתורה נקנית, בארבעים ושמונה דברים?
שם לא כתוב מעלות, כי אתה לא מקבל עליה על כולם אתה מקבל תשלומים, והשאלה היא – מה מונח כאן?
משל, למה הדבר דומה?
משל לאחד שבא לאחד שמתעסק בנדל"ן – תשמע, אני רוצה לרכוש בנין שמניב פרנסה טובה.
אמר לו – תשמע, הבנין הזה מוציא שכירות של 24 אלף דולר בחודש, הבנין הזה מוציא לך 30 אלף דולר בחודש, והבנין הזה, הוא אומר לו, זה בנין מיוחד, כאן אתה משלם 48 אלף דולר בחודש, למס הכנסה.
נו מה אני צריך אתה זה?! אני מחפש משהו שיכניס לא יוציא?!
אומרת לנו המשנה – קנייני תורה, אתה משלם 48 קניינים. אז מה פירוש הדבר, קנייני תורה?
הפשט, כפי שרבותינו מפרשים את המשנה באבות, נוכל לומר דבר נפלא ביותר:
הכהן נולד כהן, הוא במהותו, עצמו כהן. המלך נולד מלך, כי בן מלך, הוא מלך. כי ברגע שהוא נולד בן למלך, הוא פוטנציאל, שהוא יכל להיות מלך.
אדם שנולד במשפחה של תורה, לא מובטח לו שהוא יהיה בן תורה. זה שאבא שלך תלמיד חכם בתורה, לא אומר שגם אתה תהיה.
אתה נולדת בבית של תורה, אז יש לך סיכויים יותר טובים, להיות תלמיד חכם, כי יש מישהו שידריך אותך, אבל כדי שאתה תיהפך להיות בן תורה, אתה צריך לעמול על כך.
אומרת לנו המשנה – כהן נולד ככהן, יש לו עשרים וארבע מעלות. מלך נולד מלך, יש לו שלושים מעלות. אם אתה רוצה להיות בן תורה, אתה צריך שיהיה לך ארבעים ושמונה קניינים, בדיוק כמו שכהן הוא כהן ומלך הוא המלך.
אתה לא נולדת כבן תורה, כהן נולד ככהן, איפה?
בשעה ששאל משה רבינו – מי לה' אלי? ובאו אליו שבט לוי, הוא הפך להיות! זה הפך אותו לכוהנים, מכאן ועד לסוף בריאת העולם.
מלך, כשהקב"ה בחר בדוד המלך להיות מלך, המלוכה עברה מאבא לבן.
תורה, זה דבר שאתה צריך להיות עמלך עליו. ארבעים ושמונת הדברים, שהתורה נקנית בהם, הופכים אותך להיות תורה.
אתה יכל להיות אדם שלומד תורה, כדי להיות תורה בעצמו, זה צריך להיות ע"י עמל התורה, שנקנית בארבעים ושמונה קניינים.
ארבעים ושמונה קניינים, הופכים את האדם להיות בן תורה.
אומר רבינו ר' אליהו לופיאן - אדם שאוכל ואוכל, נהיה שמן, למה?
כי האכילה נכנסת לו בתוך הגוף, מתערבת בגופו, והופכת להיות חלק ממנו. התורה, כשאתה עמל בה, היא הופכת להיות חלק ממך! זה לא דבר חיצוני, אתה נהיה תורה!
כמו שאדם אוכל הרבה, הוא נהיה שמן, כך אדם שעומל בתורה, התורה הופכת להיות חלק ממנו.
אז יש אדם שלומד תורה, ויש אדם שעמל בתורה, מה ההבדל בניהם?
ההבדל הוא פשוט מאוד:
אומר המהר"ל – העמל מזכך את הגוף. העמל מזכך את החומר, והופך את האדם להיות יותר רוחני ופחות גשמי.
הדברים כתובים גם ברמח"ל(דרך ה'), ומובאים גם בסמ"ע(ביאורו להקדמה לספר המצוות).
אומר הסמ"ע – המלאכים יש להם דעת לעבוד את בוראם, אבל אין להם יצר הרע. הבהמות יש להם יצר הרע, אבל אין להם דעת, לעבוד את בוראם. חשב יוצר הכל, כי המלאכים אם יעבדו, אינם ראויים לקבל שכר, מאחר שאין להם יצר הרע, הבהמות אם לא יעבדו, אינם ראויים לקבל עונש, כיון שאין להם דעת.
מה עשה הקב"ה? חיבר את גוף המלאך עם גוף הבהמה – לקח נשמה ביחד עם האדם, וחיבר אותם ביחד.
כי בשר האדם, כבשר הבהמה – לאכל ולשתות ושאר עניינים, כמו שאומרת הגמרא(מסכת חגיגה) – בשלושה אנחנו דומים לבהמות – אוכלים ושותים כבהמה, מוציאים רעי כבהמה ופרים ורבים כבהמה.
ונתן בו מצד העליונים את הנשמה, שמאירה לאדם דעת נתיבות של עבודת הבורא יתברך, כמלאך. ואכן נאמר על הנשמה – כי נר ה' נשמת אדם.
ולפי שהמלאך והבהמה אין תולדותיהם שווים, על כן יתעוררו מלחמות גדולות בגוף האדם, כל ימי חייו, כי בשר הבהמה שבגופו מתהווה לתענוגי העולם הזה, ואילו הנשמה שבתוכו, המלאך, מתהווה לענייני העולם הבא –אז הנשמה רוצה ללמוד והגוף רוצה לאכל.
וכשאדם הולך לאכל, לשתות ולישון תהיה כוונתו כדי להברות את גופו לעבודת ה', ואז גם מה שהוא אוכל ושותה, הופך להיות חלק מעבודת ה', ולא ייודע גמר הניצחון – מתי תדע שהפכת להיות יותר מלאך מאשר בהמה? רק בשעת מיתתו של האדם.
לאחר מותו, מראים לו כל מעשיו, אשר נכתבו בספר. אם את כל ענייני בהמה עשה לעבודת בוראו כאשר אמרנו, הרי עבודתו מקובלת לפני בוראו, יותר מעבודת המלאך, שאין לו יצר הרע בגופו. ואם חס וחלילה ניצח היצר הרע שבגוף את המלאך, הרי הוא נחשב כבהמה, ועל זה נאמר(תהילים מט, יג) וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. עד כאן דברי הסמ"ע, בהקדמה לספר המצוות.
אומר הרמח"ל(דרך ה') – יש לאדם גוף גשמי ונשמה רוחנית, והניסיונות שיש לאדם בעולם הזה, כמה יזכה לזכך את הגוף החומרי ע"י הנשמה, או להיפך חס ושלום, שהגוף יקלקל את הנשמה, וע"י שמתייגע בתורה, ובקיום המצוות בכל שהוא, מבטל את כוחות החומריות שבגוף, וזוכה שלא רק נשמתו מתאחדת עם התורה, אלא גם הגוף עצמו, שכולו גשמי, מתעלה ומזדכך בקדושת התורה וע"י יגיעת תורה זו, זוכה שתורתו בתוך מעיו, היינו זיכוך הגוף הגשמי.
אומר לנו הרמח"ל בדרך ה', אדם שעמל בתורה, זה שובר ומפרך את הגוף, אי אפשר לגוף הגשמי הזה, שילמד תורת ה'. תורת ה' זה דבר רוחני. איך הגוף יכל להישחק ולהפוך את עצמו לדבר רוחני?
ע"י עמל ויגיעת התורה.
עמל ויגיעת התורה, כותב הרמח"ל – שובר את הגוף ומביא את האדם, להיות יותר רוחני ופחות גשמי.
אם ככה עפ"י זה, אומר הספר שביב אור – תוכל להבין דבר נפלא:
אומר המדרש – אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ(ויקרא כו, ג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב(תהלים קיט, נט): חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ
ברגלים מסמלות את העולם הזה. כסף זה ענין של הרגלים, למה?
איך נקרא אדם שיורד מנכסיו? פושט רגל.
העולם הזה נקרא בשם רגלים. אדם שלוקח את התורה ועמל בה, ובעמל התורה, הופך את הרגלים שלו, להיות רגלים של תורה.
אומר דוד המלך – אתה יודע לאיפה הגעתי בדרגה של זיכוך התורה?! הגעתי לדרגה כזאת, עד שהרגלים שלי בעצמם רוצות ללכת לבית המדרש.
בכל אדם הנשמה רוצה ללכת, אבל הגוף לא רוצה. הוא צריך להיאבק כל הזמן מחדש עם הגוף, שאומר לו בֹא הולכים ללמוד, והוא אומר לא רוצה. הגוף הולך ומתקפל, בפני הנשמה.
אומר דוד המלך – אני בעמל הנשמה שלי, אתה יודע לאיפה הגעתי? הגעתי ל - חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיִיתִי מְחַשֵׁב וְאוֹמֵר לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וּלְבֵית דִּירָה פְּלוֹנִית אֲנִי הוֹלֵךְ, וְהָיוּ רַגְלַי מְבִיאוֹת אוֹתִי לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת איך זה מגיע?
אומר המדרש - הֲדָא הוּא דִכְתִיב - אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ לעולם ישים עצמו אדם כשור לעול וכחמור למשא. אם אדם משקע את עצמו בעמל התורה, הגוף שלו מזדכך, ואם הגוף מזדכך אז כל הגוף הופך להיות רוחני.
אם כך, אומר דוד המלך –(תהילים מ, ט)...תוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָֽי. המעיים שלי הפכו להיות תורה, מעיים זה מרכז האוכל. רגליים זה מרכז הממון.
אדם יכל לשעבד את הרגליים הממוניות שלו לתורה. אדם יכל לקחת את מעיו, ולהפוך אותם לתורה. זה הכוח שיש לעמל יגיעת התורה. עד כאן ביאור הדברים בתורת הנגלה.
כדי להגיע לזיכוך הגוף בתורת הנגלה, אדם צריך לקחת ולעמול בתורה כשהעמל שבתורה מזכך את הגוף.
זיכוך הגוף, אומר הרמח"ל, אומר הסמ"ע – כל אלה דברים שמביאים את האדם לעמול בתורה ולהבין יותר את התורה, כיון שהגוף שלו נעשה מזוכך יותר.
אם אלה הדברים, הייתי רוצה לעבור לבעל ההילולה:
רבי שמעון בר-יוחאי, בגמרא במסכת ברכות דף ה(ממרא הראשונה של רשב"י בגמרא) – שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נִתנו אלא על ידי יסורין ואלו הן: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא.
הם נקראות טובות, כי על שלושתן נאמר טוב:
על התורה, שנאמר(משלי ד, ב) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ.
העל העולם הבא, שנאמר(דברים ל, ו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב.
ארץ ישראל שנקראת הארץ הטובה.
כל אחד שואל את עצמו – אם מישהו יגיד לך אני אתן לך עשרים שקל, אבל קודם כל תחטוף סטירה.
אתה תגיד – אתה יודע מה, לא סטירה ולא עשרים שקל, תעזוב אותי.
שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נִתנו אלא על ידי יסורין – אל תיתן לי לא זה ולא זה!
התשובה פשוטה מאוד – המתנה היא מתנה, אבל כדי שתהנה מהמתנה הזאת, אתה לא יכל אם אין לך ייסורים. כי המתנה הזאת, ללמוד בתורה, אם אתה לא משבר את הגוף, אומר רשב"י, אם אין יסורין, אתה לא יכל להגיע לזה.
איפה הוא אומר את זה?
כשראה אותו ר' פנחס בן-יאיר, כשהוא יצא מהמערה אחרי 12 שנה, ורחץ אותו בבית המרחץ, ראה שכל הגוף שלו מלא חתכים, אמר לו – אוי לי שראיתיך בכך!
אמר לו רשב"י – אוי לי שלא ראיתני בכך, שאם לא ראיתני בכך, לא הייתי בכך. לפני שנכנסתי למערה, שאלת אותי שאלה, ואמרתי לך 12 תשובות, היום שתשאל אותי שאלה, אענה לך 24 תשובות. מאיפה זה בא?
אמר רשב"י - שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נִתנו אלא על ידי יסורין – יסורין מוציאים את המתנה החוצה.
ללמוד כולם לומדים. לעמול בתורה, זה מוציא את האדם והופך אותו להיות דבוק בהקב"ה. אדם שמזכך את עצמו, מזכך את הגוף שלו, הופך להיות דבוק בהקב"ה.
רבותי, עפ"י זה, נוכל להבין דבר נפלא:
אשרי אדם שמשחק עצמו בדברי תורה, ויושב וחורש בהם כבהמה, שחורשת בשדה. אומר לו הקב"ה, דברי תורה של ראשונים ואחרונים, שלך הם! שנאמר אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לִי דִּבֵּר צוּר יִשְׂרָאֵל,מוֹשֵׁל בָּאָדָם, צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים. אמר דוד אני מושל באדם, מי מושל בי? צדיק, שנאמר אני גוזר גזרה, והוא מבטלה, הוי אומר צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים.
רבותי, צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים – הקב"ה גזר גזירה וצדיק מבטלה, איך יכל להיות דבר כזה? מאיפה יש כוח לצדיק, לבטל את דבר הקב"ה?
השאלה היא הרבה יותר קשה – מופיע במדרש(פרשת וישלח) שבשעה שנלחם יעקב אבינו עם שרו של עשו, כתוב בפסוק(בראשית לב, כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר אֵין כָּאֵל, וּמִי כָאֵל, יְשֻּׁרוּן, הַנָּאִים וְהַמְשֻׁבָּחִין שֶׁבָּכֶם. אַתָּה מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת לֶעָתִיד לָבוֹא, הִקְדִּים וְעָשָׂה עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה מֵתִים, וְאֵלִיָּהוּ מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹצֵר גְּשָׁמִים, וְאֵלִיָּהוּ עוֹצֵר גְּשָׁמִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ אֶת הַמּוּעָט, וְאֵלִיָּהוּ מְבָרֵךְ אֶת הַמּוּעָט. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים, וֶאֱלִישָׁע מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקֵד עֲקָרוֹת, וֶאֱלִישָׁע פּוֹקֵד עֲקָרוֹת. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ אֶת הַמּוּעָט, וֶאֱלִישָׁע מְבָרֵךְ אֶת הַמּוּעָט. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְתִּיק אֶת הַמָּר, וֶאֱלִישָׁע מַמְתִּיק אֶת הַמָּר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְתִּיק אֶת הַמָּר בְּמָר, וֶאֱלִישָׁע הִמְתִּיק אֶת הַמָּר בְּמָר. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר אֵין כָּאֵל, וּמִי כָּאֵל, יְשֻׁרוּן, יִשְׂרָאֵל סָבָא, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּתוּב בּוֹ(ישעיה ב, יז): וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ, אַף יַעֲקֹב וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ.
שואל הספר ים דרך על ההפטרות – אני לא מבין, זה נגד גמרא מפורשת(מסכת תענית ב, א) – אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב''ה שלא נמסרו ביד שליח ואלו הן מפתח של גשמים ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים.
אז איך זה יכל להיות, שבא צדיק שבדור, והמפתחות בידיים שלו?! איך זה יכל להיות שאלישע מחיה מתים, ואליהו מחיה מתים?!
אומר פשוט מאוד – כתוב כאן בגמרא, שהקב"ה לא מסר את המפתחות לשליח. לשליח לא, אבל לצדיק שביטל את גופו, ואין לו גוף בעמל התורה, אז הוא כולו נשמה. אם הוא כולו נשמה, אז הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו.
לשליח הוא לא מסר את זה, אבל צדיק שביטל את גופו בעולם הזה, כשור לעול וכחמור למשא, והפך להיות כולו כהקב"ה, אדם כזה הוא ידה אריכתא של הקב"ה.
צדיק מושל ביראת אלהים, למה?
אם אדם מזכך את החומר, ביטל את גופו, יכל להיות שליחו של הקב"ה.
הגענו לבעל ההילולה:
בספר כדאי הוא רבי שמעון, מביאים מאמרים נפלאים על רשב"י. במאמר ז' שלו, הוא שואל שאלה נפלאה:
ר' שמעון בר-יוחאי הגיע למערה ונכנס עם בנו. אומרת הגמרא, שעשה להם הקב"ה נס, ונעשה להם עץ חרובים ואמת מים. מה הם עשו?
אומרת הגמרא – כל היום היו בתוך החול וכשהגיע זמן תפילה היו יוצאים מן החול ומתלבשים, ורק אז היו מתפללים. למה היו צריכים לעשות את זה?
הם פחדו שהבגדים שלהם יתבלו.
שואל הספר כדאי הוא רבי שמעון – אני לא מבין, אם הקב"ה ממציא להם אמת מים ועץ חרובים, הוא לא יכל להביא להם שם איזה חליפה? אליהו הנביא, כתוב בכמה וכמה מפרשים, שהיה מביא להם כל שבת לחם ויין לקדש, אז מה אתם מפחדים?
הם לא ישנים עם הבגדים בגלל סיבה אחת – מפחדים שזה יתבלה.
יתבלה, הקב"ה ידאג לכם, מה אתם דואגים?!
הוא אומר יסוד אדיר, יסוד נפלא ביותר, מקורו בשל"ה הקדוש.
השל"ה הקדוש שואל – למה אחרי שאדם הראשון עשה תשובה, ביקש הקב"ה סליחה, הקב"ה לא ביטל את עונש המוות?
אומר השל"ה הקדוש, והדברים מבוססים על דברי רבינו בחיי – אמר הקב"ה זאת מציאות, זה לא שייך לתשובה. הקב"ה הסביר לאדם הראשון – בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת למה?
אם תאכל מהעץ הזה, העץ הזה יצור חסם שחלקים בתורה, לא תוכל לקבל אותם שאתה חיי. יש חלקים בתורה שאתה מקבל אותם, רק לאחר המיתה. מה מפריע? הגוף.
כשאדם יש לו גוף, אי אפשר לקבל אותם.
אומר רבינו בחיי(פרשת כי-תשא) – ביקש משה רבינו מהקב"ה הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ, וכי לא ידע משה רבינו, שאי אפשר לראות את הקב"ה?!
אלא אמר משה, כיון שזיככתי את גופי, שהגוף שלי הוא כבר לא גוף, שנאמר(דברים ט, ט) וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי. אז אם הגוף שלי זה לא גוף, אז אני יכל לקבל לראות את הקב"ה.
אמר לו הקב"ה זה נכון, אתה יכל לראות רק את אחוריי, אותי לראות, אפשר רק בדבר אחד – כשאתה בלי גוף בכלל.
אלמלא היה החטא, אומר רבינו בחיי, יכולנו לראות את הקב"ה, כי הגוף היה מזוכך, לא היו בו שום בעיות. אחרי החטא, אדם הראשון התלכלך, אי אפשר כבר לראות את הקב"ה, שאתה נמצא בגוף. מתי אתה יכל לראות אותו?
אחרי שאתה מסתלק מן העולם. הלכת מן העולם, אתה יכל לראות את הקב"ה.
אמר הקב"ה למשה רבינו – אתה רוצה לראות אותי? זה בלתי אפשרי, מתי כן?
אחרי מאה ועשרים שנה שתגיע למעלה, אז תוכל לראות אותי.
הבין רבי שמעון בר-יוחאי, כך אומר הספר כדאי הוא רבי שמעון, אני רוצה לדעת את סודות התורה שאי אפשר לראות בחיים, מה אני אעשה?
אני אעשה פעולה, שהגוף שלי יהיה רקוב בחיים, כשאני יוכל לגלות את התורה.
את הגוף עצמו הוא כבר ביטל מזמן, כי ר' שמעון אמר - שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נִתנו אלא על ידי יסורין... זה ר' שמעון בר יוחאי, כשהוא למד, הוא למד מתוך יסורין. אז הוא כבר ביטל את הגוף שלו, והוא עשה כשור לעול וכחמור למשא, אבל אומר לנו השל"ה הקדוש, שיש דברים בתורה, שאי אפשר לקבל אותם פיזית, כל זמן שהגוף עלינו. אם הגוף נמצא, אי אפשר!
מה עשה ר' שמעון בר יוחאי?
נכנס בתוך החול, עד הגרון, אז הוא עשה דוגמא של מה?
דוגמא למה שקורה לאדם, לאחר מותו, הגוף נרקב.
אז תאמר שהוא לא נרקב?
בֹא תראה מה אמר לו ר' פנחס בן-יאיר, לאחר שהוא יצא מהמים – אוי לי שראיתיך בכך, כל גופו היה פצעים.
אמר לו ר' שמעון – אם לא הייתי כך, לא הייתי מסוגל ללמוד את כל התורה הזאת!
כל תורת הסוד, שיצאה בל"ג בעומר, היתה בזכות זה שגופו של ר' שמעון נרקב, זה נתן לו את היכולת להגיע לתורת הסוד.
אם ככה למדנו את כל המושג של אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ.
בשנה שפרשת בחקתי צמודה לל"ג בעומר, דבר נדיר מאוד, בדר"כ, זה מחובר לפרשת אמור, כאן מחובר לנו גם לפרשת בחקתי, שתהיו עמלים בתורה. אומרים לנו חז"ל, עמלים בתורה מתי? כשור לעול וכחמור למשא – שור כדי לחרוש וחמור כדי לשאת את הספרים.
אומרים חז"ל – אדם שמגיע ל – כשור לעול וכחמור למשא, אומר הקב"ה – מי מושל בי? צדיק. כי הצדיק הופך לידה אריכתא של הקב"ה, הופכים להיות חטיבה אחת.
יזכנו הקב"ה, שזכות בעל ההילולה תעמוד לנו, להתברך כל אחד ואחד, למה שהוא צריך לבני חיי ומזוני, בכל הברכות האמורות בפרשת השבוע, אז נזכה בקרוב ממש, לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.