בס"ד
פרשת משפטים – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ג.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה שבשבת זו, פרשת משפטים שנת תשע"ג. השבת היא גם הראשונה, מתוך ארבע הפרשות המיוחדות, של חודש אדר, שנקרא בהם למפטיר, את פרשת שקלים... פסוקים מפרשת כי-תשא.
השבת בע"ה, שבת מברכין, חודש אדר... שעליו נאמר בגמרא {מסכת תענית כט, א} - משנכנס אדר מרבין בשמחה.
אנחנו רוצים בע"ה, לדבר על פרשת השבוע... לעמוד על נקודה אחת, בפרשת השבוע... ומשם להתחבר בס"ד, לפרשת שקלים... ולחבר בין שתי הסוגיות האלה – פרשת שקלים ופרשת משפטים, בחיבור מאוד מענין, שעומדים עליו רבותינו.
ידוע לכולם, שבפרשת משפטים, ישנם 53 מצוות – עשרים ושלוש "מצוות עשה"... ושלושים "מצוות לא תעשה".
זאת אחת הפרשות העמוסות ביותר בתורה, במנין מצוות... והמדרש בילקוט שמעוני, כבר מדבר על זה, כאן בפרשה... מי שרוצה יעיין שם.
הייתי רוצה לעמוד, על כמה וכמה דיני נזקין, שנמצאים כאן בפרשה... כשהמקור לסוגיה שנעסוק בה, זו המשנה הראשונה במסכת ב"ק.
המשנה הראשונה במסכת ב"ק {פרק ארבע אבות }... כולנו מכירים את המשנה הזאת, עוד בימי הלימודים שלנו בתלמודי תורה... שם פותחת המשנה הראשונה - אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר. לֹא הֲרֵי הַשּׁוֹר כַּהֲרֵי הַמַּבְעֶה, וְלֹא הֲרֵי הַמַּבְעֶה כַּהֲרֵי הַשּׁוֹר. וְלֹא זֶה וָזֶה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִּים, כַּהֲרֵי הָאֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. וְלֹא זֶה וָזֶה, שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק, כַּהֲרֵי הַבּוֹר, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ. וּכְשֶׁהִזִּיק, חָב הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק בְּמֵיטַב הָאָרֶץ.
כל ארבע אבות הנזיקין הללו, כולם מקורם בפרשת השבוע.
בפרשת השבוע שלנו, עוסקת התורה גם בבור, גם בשור, גם במבעה וגם בהבער.
השור, הכוונה לשור שהיה הולך, והזיק תוך כדי הילוכו... ולומדת את זה התורה, מהפסוק {כב, ד} וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר.
הַבּוֹר, נלמד מפסוק בתורה {כא, לג} וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר.
הַמַּבְעֶה, למאן דאמר שזה השן, לומדים את זה מהפסוק וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר... יש אומרים הַמַּבְעֶה, זה אדם... כך סוברים חלק מהמפרשים.
הַהֶבְעֵר, הכוונה לאש, כמו שנאמר בפרשה {כב, ה} כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ...
האלשיך הקדוש, בפרשת השבוע, כותב שארבע אבות הנזיקין, הם כנגד ארבעת הגלויות שעם ישראל גלה, ועדין נמצא בגלות הזאת...
השור, כנגד גלות בבל. הבור, כנגד גלות מדי. הַמַּבְעֶה, כנגד גלות יוון. הַהֶבְעֵר, כנגד גלות אדום.
אדום החריבה את בית המקדש, ושרפה את ההיכל... אעפ"י שכבר נשרף בית המקדש, ע"י נבוכדנצר... אבל כותב האלשיך הקדוש, כמו שכתוב במדרש... שמי ששרף את בית המקדש בפועל, היו שני מלאכים.
אדום שרפה בפועל, ולכן גלות אדום, נקראת בשם הֶבְעֵר, הם הבעירו את האש בבית המקדש.
רק תציינו לכם את היסוד הזה... אנחנו נזדקק לו בהמשך... רק נסכם את מה שאמרנו:
השור – כנגד נבוכדנצר/בבל.
הבור – כנגד מדי.
מַּבְעֶה – כנגד יוון.
הֶבְעֵר – כנגד אדום.
השל"ה הקדוש, לוקח את ארבעת אבות הנזיקין, ואומר שארבעת אבות הנזיקין, הם כנגד ארבעה דינים, שעובר אדם לאחר מותו.
דבר ראשון, זורקים אותו בתוך הבור... השלב השני, הוא עובר דינים, לגבי מה שהוא אכל, זה כנגד הַמַּבְעֶה.
הדין השלישי, אומר השל"ה, זה כנגד שור, קרן ורגל... שור, כידוע לכולם, זה הנזק של שֶן... קרן, זה מה ששור מזיק בקרניו... ורגל – ראשי תיבות שקר.
הדין הראשון בעולם האמת, כותב השל"ה הקדוש – דנים אותך על שקר.
ואש, הַהֶבְעֵר, זו דינה של גיהינום.
עד כאן דברי השל"ה הקדוש, בפרשת השבוע.
כותב היערות דבש {חלק ב, דרוש ט"ז, עמוד שס"ב} – ארבע אבות נזיקין, השור הבור המבעה וההבער, אלו ארבעת האבות שהביאו את כל הצרות לעולם.
השור – חטא העגל. הבור – חטא מכירת יוסף, שנזרק בתוך הבור. הַמַּבְעֶה – האכילה מעץ הדעת. הַהֶבְעֵר – הוצאת דיבה על ארץ ישראל, של המרגלים, שגרמה לשריפת שתי בתי המקדש.
אם אלה הדברים, בואו נלמד פסוק בתורה... קודם כל, נלמד אותו כפשוטו, ולאחר מכן, ננסה להעמיק בו, בס"ד:
אומרת התורה {כא, לז} כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה...
למי שכבר למד שנים מקרא ואחד תרגום יודע, ששלושה פסוקים לאחר מכן, התורה מדברת על אדם שגנב, ונמצאה הגניבה בידו... {כב, ג} אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם...
כל מי שקורא את זה, שואל את עצמו – הסדר של הכתוב, היה צריך להיות ככה... קודם כל, אדם שגנב ונמצאה הגניבה בידו, משלם כפל... ולאחר מכן צריך לבוא, אדם שגנב שור או שׂה וטבחו ומכרו, משלם תשלומי ארבעה וחמישה...
למה התורה מקדימה קודם, תשלומי ארבעה וחמישה, ורק לאחר מכן, עוסקת התורה באדם שגנב, ונמצאה הגניבה בידו?
אומר האזנים לתורה – בדר"כ גנבים, לא משאירים אצלהם את החפצים... זה שנמצאה הגניבה בידו, זה דבר לא שכיח... כי ברגע שגנב גונב משהו, דבר ראשון הוא מנסה להיפטר מזה.
כשגנב גונב שור, הוא לא גונב אותו כדי לגדל אותו בבית...
אומר האזנים לתורה - שימצא הגניבה בידו, זה דבר יותר נדיר מאשר טְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, לכן הקדימה התורה טְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ...לפני שהיא עוסקת בענין חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם...
שואלים חז"ל – ומפני מה, מי שטבח שור ומכרו, משלם חמישה, ומי שטבח ומכר שֹה, משלם ארבעה?
אומר רש"י - חמשה בקר וגו'. אמר רבן יוחנן בן זכאי חס המקום על כבודן של בריות, שור שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנשאו על כתפו, משלם חמשה, שה שנשאו על כתפו, משלם ארבעה הואיל ונתבזה בו.
התשובה הידועה של ר' יוחנן בן-זכאי, שאדם שגנב שׂה, נתבזה בכך שלקח אותו על הכתפיים, אז הוא מקבל עשרים אחוז הנחה בעונש, למרות שלא תמצא מושג כזה של ביזיון, אצל שופט בשר ודם... כי שופט בשר ודם, היה אומר לו "התבזית?! אל תגנוב בפעם הבאה! "
יבוא הגנב לשופט בשר ודם... "סליחה כבוד השופט, אל תשאל... שעליתי על המרזב, לגנוב את הכסף של הזקנה... קרה לי ביזיון נורא... נפתחו לי המכנסיים... אל תשאל איזה ביזיונות..."
כל זה לא רלוונטי אצל בשר ודם... אבל כותב הרב ניימן בספרו, שזה ההבדל בין בשר ודם לקב"ה... הקב"ה כתב את התורה, שהוא השופט, ועם ישראל הם הילדים שלו... הקב"ה כתב את המשפט, עבור הילדים שלו... אצל אבא, הביזיון של הבן, נכנס במשקל...
ממשיך רש"י ואומר - אמר רבי מאיר בא וראה כמה גדולה כחה של מלאכה, שור שבטלו ממלאכתו משלם חמשה, שה שלא בטלו ממלאכתו ארבעה.
כותב החזקוני, שמה שגונב השור משלם יותר, מאשר גונב השׂה, זה משום שגנבי השוורים, מיומנים יותר מגונבי הכבשים.
לגונב השׂה, יש פתחון פה לומר "אינני רגיל באומנות הזאת".
הרמב"ם {מורה נבוכים} כותב, שהסיבה שעל שור משלמים פי חמישה, ועל שׂה פי ארבעה, משום שיותר קשה לקחת שׂה מאשר שור... למה?
כי השׂה בדר"כ נמצא בעדר, ביחד עם רועה... הם לא מפוזרים. מה שאין כן בשוורים, הרועה משחרר אותם, והם מסתובבים על פני שטח, של ק"מ רבים... אז יותר קל לגנוב אותם.
עד כאן, הרעיונות ההלכתיים, סביב ענין התשלום של ארבעה וחמישה.
אנחנו רוצים לגעת בדברי מדרש, בפרשת השבוע, שמדבר על מימד אחר לגמרי... שמזה נגיע לפרשת שקלים:
אומר המדרש {שמות רבה, פרשה ל, אות ז}- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַרְבֵּה דִינֵי מִצְווֹת יֵשׁ כָּאן(שמות כא, לז): כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה, לְפִי שֶׁשּׁוֹר גָּנַבְנוּ וְעָשִׂינוּ עֵגֶל, לְפִיכָךְ חֲמִשָּׁה בָּקָר שִׁלַּמְנוּ תַּחְתָּיו...
עם ישראל עשה עגל, ושילמנו על זה "חמש בקר".
איפה גנבנו שור?
אז כאן המדרש לא מדבר על זה... אבל המדרש(שמות רבה, פרשה ג} מדבר על זה...
אומר המדרש {שמות רבה, פרשה ג, אות ב} - וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי. רָאִיתִי לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא רָאֹה רָאִיתִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, אַתָּה רוֹאֶה רְאִיָּה אַחַת, וַאֲנִי רוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, אַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן בָּאִין לְסִינַי וּמְקַבְּלִין תּוֹרָתִי, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן מְקַבְּלִין תּוֹרָתִי, זֶהוּ רָאֹה, רָאִיתִי, זוֹ רְאִיַּת מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר(שמות לב, ט): רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה, כְּשֶׁאָבֹא לְסִינַי לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה אֲנִי יוֹרֵד בְּטַטְרָאמוֹלִי שֶׁלִּי(כיסא הכבוד שלי) וכיסא הכבוד מורכב מארבעה דמויות- אריה, שור, אדם ושור שֶׁהֵן מִתְבּוֹנְנִים בִּי מתבוננים בדמות השור וְשׁוֹמְטִים אֶחָד מֵהֶן וּמַכְעִיסִים אוֹתִי בּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אֵינִי דָּנָם לְפִי הַמַּעֲשִׂים הָעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת אֶלָּא לְפִי הָעִנְיָן דְּהַשְׁתָּא
אמר הקב"ה – למרות שגלוי וידוע לפני, שהם הולכים לעשות עכשיו את העגל, אני לא דן אותם עכשיו על ענין העגל, אלא רק על מה שנעשה עכשיו.
ממשיך המדרש ואומר {שם. אות ז'} -(שמות כא, לז): וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶֹּׂה, אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁמָּלְכוּ בָנוּ, וְשֶׁגָּנַבְנוּ לְיוֹסֵף עָשִׂינוּ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מְשֻׁעְבָּדִים בְּמִצְרַיִם. וְלָמָּה בְּשׁוֹר נוֹתֵן חֲמִשָּׁה וּבְשֶׂה אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא אַרְבָּעָה, בְּשׁוֹר נוֹתֵן חֲמִשָּׁה שֶׁהוּא מוֹצִיאוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, מָשָׁל לִשְׁנַיִם שֶׁעָלוּ לַבִּימָה לִדּוֹן, אֶחָד שֶׁמָּכַר בְּנוֹ שֶׁל שַׂר וְאֶחָד שֶׁזָּרַק אֶבֶן בְּאִיקוֹנִין שֶׁל שַׂר, אוֹתוֹ שֶׁזָּרַק אֶבֶן בָּאִיקוֹנִין שֶׁל שַׂר לָקַח חֲמִשָּׁה קָטָפוֹרָס, וְאוֹתוֹ שֶׁמָּכַר בְּנוֹ שֶׁל שַׂר מְשַׁלֵּם אַרְבַּע מֵאוֹת לְרַבּוֹ, לְכָךְ כְּתִיב: חֲמִשָּׁה בָקָר, אָמַר דָּוִד(תהלים קמג, ב): וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ.
לוקח המדרש את הפסוק{כא, לז} כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה... אומר הקב"ה – עם ישראל גנב את "השור" מכיסא הכבוד, ועשה איתו את העגל, לכן שילמנו "חמש בקר"... עם ישראל מכר את יוסף, לכן שילמנו "ארבע צאן".
"ארבע צאן", כלומר ארבע-מאות שנה במצרים... מה זה ה"חמש בקר"? על זה המדרש לא מדבר...
בא רבינו בחיי, ושואל – מה זה ה"חמש בקר"?
ואומר – נראה לי, כי חמישה עונשים קיבלנו עליו, ואלו הן – הריגה בסיף, ע"י בני לוי... מגיפה ע"י הקב"ה, שנאמר {שמות לב, לה} וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם... הורקת פנים ע"י משה, שנתכוון לבדקן כסוטות... חורבן בית המקדש, שנאמר {יחזקאל ט, א} קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר... ודבר נוסף {לב, לד}וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם... אין לך פורענות שבאה על ישראל, שאין בה משהו, מחטא העגל.
התורה שלמה, מביא כתבי רבינו אפרים, ואומר - חמשת המנהיגים של עם ישראל, לא זכו להיכנס לארץ ישראל, בעקבות חטא העגל – משה, מרים, אהרון, נדב ואביהוא. זה מה שנאמר, ששילמנו "חמש בקר"...
ה"חמש בקר" ששילמנו, זה כנגד חמשת מנהיגי האומה, שלא זכו להיכנס לארץ ישראל.
באוצר המדרשים {עמוד 474} הוא מביא פירוש נפלא, איפה שילמנו פי חמישה, על עשיית העגל...
הוא מביא את הפסוק בקהלת {ז, כח}אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי
מכאן דורשים חז"ל, שאף אישה לא חטאה בעגל... אף אישה לא אמרה אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם... והקב"ה שילם להם על זה... מה?
כתוב בחז"ל, שיום ראש חודש, הוא יום החג של הנשים...
הייתי השבוע באיזה מקום... מסרתי שיעור, אז דיברתי שם על פרשת שקלים... ואמרתי שם, שכתוב בחז"ל שהנשים לא היו שותפות במעשה העגל, וזכות זה, נתן להם הקב"ה יום חג, איזה יום חג הוא נתן?
אמרו לו – יום האישה J... הם כנראה חשבו שזה מדאורייתא...
בכל אופן, החג שניתן להם, זה ראש חודש... כפי שמביא הטור...
אז אף אישה לא חטאה בחטא העגל... אומר שלמה המלך אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי
אז כמה גברים חטאו?
אם אחד מאלף... יוצא שש-מאות.
שואל אוצר המדרשים – אז למה מתו שלושת-אלפים איש?
הרי נאמר בתורה {שמות לב, כח} וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ...
אם שש-מאות חטאו... אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי... איזה מין חשבון זה?
אבל אם נאמר במדרש, שאמר הקב"ה – אתם גנבתם את הבקר... טבחתם ומכרתם... לכן תשלמו "חמישה בקר"... איזה "חמישה בקר"?
אומר אוצר המדרשים - חשבון מאוד פשוט... שש-מאות חטאו, ושלושת-אלפים מתו, אז יש לך חמישה בקר, תחת הענין של השור!
עד כאן, ביאורו של אוצר המדרשים.
יוסף הצדיק נמכר למצרים... יוסף נקרא גם בשם שׂה, שנאמר {תהילים פ, ב} נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף, ועל זה שילמנו מחיר, שהמחיר היה, ארבע-מאות שנות שיעבוד במצרים.
בא האלשיך הקדוש, וכותב כאן דבר נורא... נוסיף על דבריו קצת דברים, למרות שהוא לא צריך את התוספת הזאת... אבל זה נותן לזה משמעות מאוד מעניינת...
האלשיך הקדוש כותב, שיוסף לא נקרא רק בשם שׂה, אלא גם בשם שור, שנאמר {דברים לג, יז} בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו... וחוץ מזה, הוא גם נקרא בשם שֹה, שנאמר {תהילים פ, ב} נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף.
כותב האלשיך הקדוש – נאמר {כא, לז} כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה...
שמכרו את יוסף, הוא נקרא גם בשם שור, שנאמר בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ... הוא נקרא גם בשם שׂה, שנאמר נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף...
כמה אנשים היו במכירה?
תשעה... למה?
ראובן הלך חזרה... בנימין היה אצל אבא שלו... יוסף היה בבור... יוצא שהיו במכירה תשעה אנשים.
יוצא, ש"חמישה בקר", אלו בני לאה... ו"ארבע צאן", אלו ארבעת בני השפחות.
אפשר להמשיך מכאן, באותו קו, עם רעיון נפלא שכותב רבינו בחיי, שם בפרשת מקץ, הוא כותב – זה מה שנאמר, על עשרה הרוגי מלכות, שהלכו לעולמם בצורה נוראה, שכולם נסתלקו מן העולם בעוון מכירת יוסף....
חוץ מר' עקיבא, כידוע לכולם, מה שכותב ר' שמשון מאוסטרופולי, בסיום פרשת בחוקותי {ויקרא כז, לב} וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן... שזה כנגד ר' עקיבא, שהוא כנגד הקב"ה... היות ושיתפו את הקב"ה בכך, שלא יגלו את סוד המכירה לאף אחד... כי היו תשעה, אז צירפו לשבועה את השכינה, וכנגד צירוף השכינה עמהם, הסתלק מהעולם ר' עקיבא.
היסוד הזה, מופיע כאן בתשעה, כך כותב לנו האלשיך הקדוש - "חמישה בקר", ו"ארבע צאן".
ממשיך האלשיך הקדוש, וכותב כאן דבר נורא:
{כב, ג} אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם... מה פירוש הדבר?
כותב האלשיך הקדוש – מי שעמד בראש המכירה, היה יהודה... אז היה בידו עוון "מכירת השור", כמו שנאמר כאן אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר.
היתה לקב"ה תביעה על יהודה, בדבר נוסף... בדבר שנקרא בשם "חמור"... מה זה "חמור"?
יהודה, הוא היחיד שהתורה כותבת עליו, שהוא לקח אישה כנענית. בשום מקום בתורה, לא כתוב שאדם התחתן עם אישה כנענית...
אומרת התורה {בראשית לח, ב} וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ... אז כתוב במפורש, שיהודה התחתן עם בת של כנעני...
למרות שרש"י במקום כותב, שזה לא כנעני, אלא לשון של סוחר... וכך כתוב גם, בתרגום אונקלוס במקום.
המקור של האלשיך, מאוד קשה למציאה... אבל אפשר להבין אותו, למרות שרש"י כותב כך, והתרגום כותב כך... למה?
כיון שכולנו יודעים, שגם אברהם אבינו, הזהיר את אליעזר {בראשית כד, ג} לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי... וכך גם יצחק אבינו, הזהיר את יעקב שלא יקח אשה מבנות הכנעני, שנאמר {כח, א} וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן... וגם אחרי זה, שעשו שומע את זה, מה הוא עושה?
הולך ולוקח אשה מבנות ישמעאל.
רואים מכאן, עד כמה שהם קצו בכנענים... אז איך יכל להיות, שיהודה לקח אישה כנענית?
לכן רש"י והתרגום נוקטים, שהאשה שהוא נשא, לא היתה כנענית... אבל ארבע פסוקים קודם לכן, כותבת התורה {לז, לה} וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ...
אומר רש"י - וכל בנתיו. רבי יהודה אומר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום. רבי נחמיה אומר כנעניות היו, אלא מהו וכל בנותיו, כלותיו, שאין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו.
אז אם כולם היו כנעניות, כדברי רבי נחמיה... אז מה התביעה הגדולה שהיתה על יהודה?
התשובה היא פשוטה – אצל אף אחד מהשבטים, לא כתוב שלקח כנענית, זה כתוב במדרש... כאן התורה כותבת, שהוא לקח בת כְּנַעֲנִי
אומר האלשיך הקדוש – אז היתה תביעה על יהודה "למה הוא לקח אשה כנענית".
הדבר השלישי, כותב האלשיך הקדוש, מה שכתוב כאן שׂה, ששלח לתמר גדי עיזים מן הצאן.
יוצא, שהיה לקב"ה, שלושה תביעות על יהודה...
האחד, שהוא מכר את השור, הכוונה, שהוא הציע למכור את יוסף... השני עַד חֲמוֹר, כלומר לקח מ"עם הדומה לחמור"... הכוונה לכנענים... עַד שֶׂה, שהוא שלח גדי עיזים מן הצאן... ומה היתה התוצאה מזה?
כותב האלשיך הקדוש – לכן הוא קבר שתי ילדים בחייו, שנאמר חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם... לכן מתו ער ואונן, כתוצאה מהתביעות שמנויים כאן בפסוק, עפ"י דברי האלשיך הקדוש.
אם אלה פני הדברים, רק נסגור את הדברים, שאמרנו עד עכשיו... כי אנחנו הולכים לעבור לנושא אחר... ונחזור לנושא הזה בהמשך... רק כדי שלא נאבד את מה שאמרנו, נסכם את מה שאמרנו עד עכשיו:
האלשיך הקדוש כותב – ארבע גלויות, כנגד ארבע אבות נזיקין... השור כנגד גלות בבל. הבור, כנגד גלות מדי. המבעה, כנגד גלות יוון, וההבער, כנגד גלות אדום.
כנגד ארבע שורשי עוונות, שבגינם מגיעים הצרות לעולם – השור, כנגד מעשה העגל. הבור, כנגד מכירת יוסף. המבעה, כנגד חטא אדם הראשון. וההבער, כנגד הוצאת הדיבה על ארץ ישראל של המרגלים, שגרמה לחורבן שתי בתי המקדש.
מה שנזקק לנו מדברי האלשיך הקדוש, ומדברי היערות דבש, הוא מָדָי, כנגד בור.
אם אמרנו, לפי מה שכותב האלשיך הקדוש, שהגלות שנקראת מדי, היא כנגד הבור שמופיע במשנה {מסכת ב"ק}... שהוא כנגד חטא מכירת יוסף...
יוצא, שמכירת יוסף הוא כנגד מָדָי... יוצא, שכל הענין של פורים, וכל הגלות שהיתה לנו אצל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, באה על מכירת יוסף.
יוצא, שענין הבור, שמופיע במשנה הראשונה {מסכת ב"ק}, הוא כנגד מָדָי... מדי, הכוונה לְ - אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ והמן.
אם אנחנו רוצים לתת על זה, עוד סנסן אחד... ממשילה הגמרא, במסכת מגילה, את המן ואת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לבעל תֶל ולבעל חריץ.
אומרת הגמרא {מסכת מגילה יד, א} - משל דאחשורוש והמן למה הדבר דומה לשני בני אדם לאחד היה לו תל בתוך שדהו ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו בעל חריץ אמר מי יתן לי תל זה בדמים בעל התל אמר מי יתן לי חריץ זה בדמים לימים נזדווגו זה אצל זה אמר לו בעל חריץ לבעל התל מכור לי תילך אמר לו טול אותה בחנם והלואי ויסר המלך את טבעתו אמר רבי אבא בר כהנא גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל שכולן לא החזירום למוטב ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב.
יוצא ש- אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ נקרא בשם תל, והמן נקרא בשם בור.
אם אמרנו, שהתביעה במדי, עפ"י מה שקראנו עד עכשיו, היתה הבור על מכירת יוסף, נוכל עכשיו בע"ה עכשיו, להתחיל את השיעור... שימו לב:
בע"ה בס"ד, למפטיר בשבת זו, אנחנו נקרא את פרשת שקלים.
בפרשת שקלים, אומרת התורה, שברגע שמונים את עם ישראל, כדי שלא יהיה נגף, אז כל אחד נותן מחצית השקל.
משנה ראשונה במסכת שקלים אומרת - בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם...
אומר המדרש {מדרש תנחומא, פרשת כי-תשא, אות י} - מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. עַל שֶׁחָטְאוּ בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּחֲצִי הַיּוֹם, יִתְּנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהוּא שִׁשָּׁה גְּרַמִּיסִין. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עַל שֶׁעָבְרוּ עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, לְפִיכָךְ יִתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד עֲשָׂרָה גֵּרָה שֶׁהוּא מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: לְפִי שֶׁמָּכְרוּ בְּכוֹרָה שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף וְנָטַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַטְבֵּעַ, לְפִיכָךְ יִתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַטְבֵּעַ.
מה הקשר מחצית השקל... למה לא שקל?
אם זה נועד לכפרה על מכירת יוסף, או לעשיית העגל... אז למה רק חצי שקל?
התשובה לכך, כתובה בגמרא ובמדרש... מה מופיע בגמרא ומה מופיע במדרש?
בירושלמי {מסכת שקלים} שואלים חז"ל - למה דוקא מחצית השקל?
לפי שעשו את העגל במחצית היום, שנאמר {שמות לב, א} וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר... אל תקרי בֹשש, אלא בא שש.
יש עוד דעה שמסבירה, אומנם לא בירושלמי, שהיות והנשים לא חטאו בעגל, אלא רק גברים... ואם זה רק גברים, לכן זה רק חצי שקל.
לדברי המדרש תנחומא... מה הקשר למכירת יוסף, ולמחצית השקל... המדרש עצמו לא עונה... אבל נשתמש במה שהמדרש רבה מביא {בראשית רבה, פרשה פד, אות יח} - וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים(בראשית לז, כח), עָבְרוּ אוֹתָן הַדַּיָּנִים, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בַּיְיתוּס בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן כְּתִיב(ישעיה סג, יז): לָמָּה תַתְעֵנוּ ה' מִדְּרָכֶיךָ, כְּשֶׁרָצִיתָ נָתַתָּ בְּלִבָּם לֶאֱהֹב וּכְשֶׁרָצִיתָ נָתַתָּ בְּלִבָּם לִשְׂנֹא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם מְכַרְתֶּם בְּנָהּ שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף מָעוֹת שֶׁהֵן חָמֵשׁ סְלָעִים, לְפִיכָךְ יִהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַפְרִישׁ עֵרֶךְ בְּנוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים בְּמָנֶה צוֹרִי.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשְּׁבָטִים אַתֶּם מְכַרְתֶּם בְּנָהּ שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף, לְפִיכָךְ יִהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַגִּיעוֹ בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב(שמות לח, כו): בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל.
הגמרא {מסכת מגילה יג, ב} - אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים.
כולנו מכירים את הפסוק במגילת אסתר {ג, ט} אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּֽלֶךְ
מה זה המשקל הזה, של עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף... מה רצה המן?
בא רבינו בחיי {פרשת פקדי לח, כה. כד הקמח ערך פורים} - וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. שרצה ליתן עשרת אלפים ככר כסף, ועשה כן, כנגד עשרת הדיברות שהיה חושב לדחותם בעשרה שלו, זהו שאמרו וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל לבטל בעשרה שלו, זכות העשרה שניתנו מתוך האש והקולות.
לכן אמר המן וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף אֶשְׁ- קוֹל.
מה זה אֶשְׁקוֹל?
כנגד ה- אֶשְׁקוֹל של המן, קיבלו עם ישראל את התורה באש ובקול... אותו דבר תמצאו ברוקח על מגילת אסתר.
בספר היללא דמרדכי, על מגילת אסתר, הוא רוצה לומר, שהיות ושמעו עם ישראל, שהמן מנסה לבטל את הזכות של עשרת הדיברות מעם ישראל... אז מה הם עשו?
{אסתר ט, כז} קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם... לכן הם אמרו "עכשיו נקבל את התורה באהבה, מה ששם ניסו לעשות לנו בכפיה... וזה יהווה כמשקל נגד, למה שרצה המן לעורר, את ענין קבלת התורה, באש ובקול.
אומר הילקוט שמעוני {מגילת אסתר תתרנ"ה} – מגיע המן אל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ואומר לו "תשמע, אני רוצה להרוג את היהודים... אני יתן לך בתמורה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף...
ויען המלך אחשורוש ויאמר לו הואיל ואתה רוצה לקנות ממני אותם היהודים שמשכימים ואומרים ה' אחד איני מוכרם לך שהם פקדון בידי ומתיירא אני שמא יעשה לי כשם שעשה לסיחון ועוג ולשלשים ואחד מלכים ולסיסרא וליבין ולסיחון וכו', זכור אני מה עשה לנבוכדנצר » שהחריב את ביתו שנתחתן עם כל בהמה וחיה וכן לבלשאצר שנשתמש בכלי שרת שלו.
אמר לו המן לאחשורוש כל אותם הדברים היו כשהיה בית המקדש קיים והיה הקדוש ברוך הוא רצוי להם והיו מביאים שקליהם אבל עכשיו הוא כעוס עליהם ואני סוכם לך חשבון ששים רבוא בקע לגולגולת שהוא עשרת אלפים ככרי כסף, חזר אחשורוש ואמר לו פקדון הם בידי ואיני מוכרן לך.
תוספות מדבר על זה בהרחבה במסכת מגילה, והב"ח מדבר על זה במקום... המן לקח את כל מחציות השקל שבן-אדם תורם, מגיל עשרים ועד לגיל שבעים, כפול שישים ריבוא אנשים, וכנגד זה נתן בדיוק עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף.
יוצא מכאן, שהיות ולא היה לישראל שקלים... אז הם עכשיו "לא מוגנים" אצל הקב"ה, כפי שהיו מוגנים פעם... לקח המן עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף... עפ"י מה שכותב לנו היערות דבש, שהוא רצה לתת את זה לצדקה, וע"י זה להביא קטרוג על עם ישראל, ולהשמיד אותו...
מה היתה התוכנית של המן?
כותב רבינו בחיי {פרשת פקודי} – ידע המן חטא שבטי ישראל במכירת יוסף.
המן ידע, שהחטא שמקטרג על עם ישראל, ועדין לא בא לפירעון, זה חטא מכירת יוסף... עדין לא היו עשרה הרוגי מלכות, אז ממילא אמר המן "זה הזמן לבוא ולהילחם כנגדם"
ממשיך רבינו בחיי – ועונש החטא ההוא, לא נפקד עליהם עדין אמר המן, על כן חשב מחשבה, לקנות כל ישראל, בשביל לתת כל אחד משישים ריבוא חמישה שקלים, כי חשב שיצליח בזה ויעלה בידו לגודל חטאם.
כתוב בחז"ל, שכל ענין מכירת יוסף, היה אצל הקב"ה, בשעה שהמלך והמן ישבו לשתות...
אומר המדרש {אסתר רבה ז, כה} - אָמַר לָהֶם לַשְּׁבָטִים אַתֶּם מְכַרְתֶּם אֶת אֲחִיכֶם מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, כָּךְ אֲנִי אֶעֱשֶׂה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת.
רבותי, אם ככה יוצא, לפי דברי רבינו בחיי, שכל מה שרצה המן לתת את עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, היה כדי לעורר מחדש, את הענין שיוסף נמכר לעבד.
אם ככה, בואו נלמד פסוקים במגילה, וננסה להבין מה הולך כאן:
הגזירה יצאה... ובכל מקום שהגזירה מגיעה... נורא נוראות, עם ישראל יודעים שהם הולכים להיות מושמדים...
{אסתר ד, א} וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה: {ב} וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק... {ה} וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה
מה זאת השאלה הזאת - מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה?
אומרים המפרשים על הפסוק הזה – היא רצתה לדעת למה הוא לובש שק, ולמה הוא לא מוכן לקבל ממנה את הבגדים.
אומר המדרש {אסתר רבה פרשה ח, אות ד-ה} - אָמְרָה לוֹ לֵךְ אֱמֹר לוֹ, מִימֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא בָאוּ לְצָרָה כָּזֹאת, שֶׁמָּא כָּפְרוּ יִשְׂרָאֵל(שמות טו, ב): בְּזֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, וְשֶׁמָּא כָּפְרוּ בַּלּוּחוֹת, דִּכְתִיב בָּהֶן(שמות לב, טו): מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים.
וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם.
אסתר שואלת את מרדכי – על מה הגזירה... כָּפְרוּ יִשְׂרָאֵל(שמות טו, ב): בְּזֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, וְשֶׁמָּא כָּפְרוּ בַּלּוּחוֹת, דִּכְתִיב בָּהֶן(שמות לב, טו): מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים?
מרדכי עונה לה – לא לוחות ולא בְּזֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אלא פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף.
מה זה התשובה הזאת?! תגיד מה הסיבה... מה אתה אומר לה פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף?!
עפ"י דברינו, יש כאן פשט פשוט מאוד...
אם אמרנו, שכל מה שניסה המן, היה לעורר כאן את חטא מכירת יוסף... ע"י פרשת הכסף, היא ניסתה לאותת לו, מה מונח כאן, בסוד הזה, של כל גזירתו של המן... שימו לב מה חז"ל מגלים לנו כאן:
ישנה גמרא {מסכת מנחות כט, א}- תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב''ה באצבעו ואלו הן מנורה וראש חדש ושרצים מנורה דכתיב {במדבר ח-ד} וזה מעשה המנורה ראש חודש דכתיב {שמות יב-ב} החודש הזה לכם ראש חדשים שרצים דכתיב {ויקרא יא-כט} וזה לכם הטמא ויש אומרים אף הלכות שחיטה שנאמר {שמות כט-לח} וזה אשר תעשה על המזבח.
שואל תוספות במקום – הרי ידוע גם, שמשה רבינו נתקשה גם במחצית השקל... למה הגמרא לא מביאה את זה?
אומר השיטה מקובצת – ביחס למחצית השקל, משה רבינו ידע מה זה... אז לא היו צריכים להראות לו, מה זה מחצית השקל... אלא במה הוא התקשה?
הוא התקשה במה שמובא במדרש רבה {במדבר רבה, יב, אות ג} - אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁלשָׁה דְבָרִים שָׁמַע משֶׁה מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִרְתִּיעַ לַאֲחוֹרָיו, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ(שמות ל, יב): » וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ, אָמַר משֶׁה מִי יוּכַל לִתֵּן כֹּפֶר נַפְשׁוֹ,(איוב ב, ד): עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ, וַעֲדַיִן אֵינוֹ מַגִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר(תהלים מט, ח ט): אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינִי מְבַקֵּשׁ לְפִי כֹּחִי אֶלָּא לְפִי כֹּחָן(שמות ל, יג): זֶה יִתְּנוּ.
אָמַר רַבִּי מֵאִיר נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִין מַטְבֵּע שֶׁל אֵשׁ מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְהֶרְאָה לוֹ לְמשֶׁה זֶה יִתְּנוּ, כָּזֶה יִתְּנוּ.
אומר השיטה מקובצת – משה רבינו ידע מה זה מחצית השקל, פשוט הוא לא הבין, כיצד זה מהווה כופר נפש עבור האדם.
אם ככה רבותי, בואו נתחיל ללמוד פרשה:
חטא העגל, כידוע לכולם, התחיל כאשר משה רבינו לא הגיע בזמן... מה היתה המילה הראשונה, שאמרו עם ישראל כשהם באו לאהרון הכהן?
{שמות לב, א}... כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ... אנחנו לא יודעים מה קרה למשה רבינו...
אומר המדרש באיכה {איכה רבה, סוף פרשה א} - חָטְאוּ בְּזֶה, דִּכְתִיב(שמות לב, א): כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ. וְלָקוּ בְּזֶה, דִּכְתִיב(איכה ה, יז): עַל זֶה הָיָה דָּוֶה. וּמִתְנַחֲמִין בְּזֶה, דִּכְתִיב(ישעיה כה, ט): הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ.
יוצא, שהחטא הזה, עפ"י דברי המדרש כאן, חטא העגל היה בזה שאמרו - כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ... לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ.
שואלים המפרשים - כִּי זֶה זאת היתה הבעיה?!
החטא היה שהם הצביעו על העגל ואמרו אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם...!
אומרים חז"ל {שמות רבה, פרשה נא, אות ח} - אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבוֹא זְהַב הַמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זְהַב הָעֵגֶל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל הִכְעַסְתֶּם אוֹתִי בְּאֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ, עַכְשָׁיו שֶׁעֲשִׂיתֶם הַמִּשְׁכָּן בְּאֵלֶּה אֲנִי מִתְרַצֶּה לָכֶם, הֱוֵי: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.
יוצא, שהחטא היה על שאמרו אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל... ולא במה שאמרו כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ...
אבל... מצאתי דבר נפלא, בספר סרתי, הוא מביא דברי פסוק {נחמיה ט, יח} – אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם...
לא כתוב כאן אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל... אלא זֶה אֱלֹהֶיךָ...
לומד הירושלמי {מסכת סנהדרין י, ב} – תניא ר' שמעון בר יוחאי אומר שלוש עשרה עגלים עשו ישראל, אחד מרכזי ואחד לכל שבט ושבט... מאיפה לומדים את זה?
אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל – זה המרכזי... כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ... זֶה =12...
יוצא, שעשו להם כנגד כל שבט ושבט עגל אחד, ואחד עשו מרכזי. דברי ר' שמעון בר יוחאי...
רבותי, לא רק חטא העגל מתחיל ב- כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ... ולא רק הפסוק בספר נחמיה, שאומר וַיֹּאמְרוּ זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם...
ישנו עוד חטא אחד שמתחיל ב- זֶה... איזה חטא?
מכירת יוסף!
יעקב שולח את יוסף לראות בשלום אחיו...{לז, יד} לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר... הוא פוגש את גבריאל המלאך בדרך {טו} וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ: {טז} וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים: {יז} וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה...
אומר רש"י - נסעו מזה. הסיעו עצמן מן האחוה.
אומר השפתי חכמים - ומנא ליה לרש"י לפרש כן, י"ל זה בגימטרי' י"ב, והכי פירושו נסעו מי"ב, ר"ל אינם רוצים שיהיו י"ב ורוצין להרגך ולא יהיו אלא י"א דהיינו נסעו מז"ה, אי נמי הוכחת רש"י ממלת זה, כלומר נסעו מזה שאתה אומר את אחי אנכי מבקש, אבל הם נסעו מן האחוה.
יוצא, שחטא העגל מתחיל ב- זֶה כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ... וחטא מכירת יוסף מתחיל ב- זֶה, שנאמר נָסְעוּ מִזֶּה...
כשיוסף מגיע אליהם... מה האחים אומרים???
{לז, יט} וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא...
בשעה שיוסף הצדיק מבקש, שיקחו אותו לקבורה בארץ ישראל.... מה כתיב???
{נ, כה} וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה - לאותו מקום שהתחיל ה – זֶה!
שומעת אסתר המלכה, שיש גזירה, להשמיד הרוג ולאבד את כל היהודים...!
על מה יכולה להיות גזירה כזאת???
רק על שתי דברים – על חטא העגל, ועל חטא מכירת יוסף... אלו שתי הדברים, שאנחנו עדין מתפללים עליהם כל יום כיפור כִּי אַתָּה סָלְחָן לְיִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וּמָחֳלָן לְשִׁבְטֵי יְשׁוּרוּן...
אז מה עושה אסתר המלכה?
היא שולחת את התך אל מרדכי, ושואלת אותו לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה – תגיד לי, על איזה זֶּה יש גזירה... האם על זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ... על זה אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל שעשו שלוש עשרה עגלים??
או שמא על הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא??
על מה תובעים אותנו עכשיו???
מה עונה לה מרדכי...? הוא לא עונה לה בזה או בזה...
אלא הוא עונה לה וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף – את יודעת איפה היה סיפור עם כסף?!
במכירת יוסף, שמכרו את יוסף... שם את פרשת הכסף, אשר ביקש המן לשקול... שרצה לעורר מחדש את חטא מכירת יוסף!
שולח מרדכי להתך, ואומר לו – לך תגיד לאסתר המלכה, שהתביעה היא "על פרשת הכסף"!
אם ככה, נוכל להבין דבר נפלא:
אם כותב לנו רבינו בחיי, שכל מה שהיה בגזירה הזאת, היה לעורר מחדש את חטא מכירת יוסף... וכל מה שרצה המן לשקול, היה כדי לעורר מחדש את חטא מכירת יוסף... שהיה ביניהם פירוד... שהכל התחיל מאכילה ושתיה... אז מה אומרת אסתר???
{אסתר ד, טז} לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן בא לתקן את הפירוד שהיה בין האחים...
ואם כל התביעה היא, שיוסף נמכר מתוך אכילה ושתיה, אז מה יהיה התיקון עכשיו?
וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם...
השאלה שלה היתה "על מה הגזירה "...?
התשובה של מרדכי היתה "על פרשת הכסף"...
אם ככה, נוכל להבין דבר נפלא:
אמר המן, שכל זמן שמביאים מחצית השקל, זה מכפר על חטא מכירת יוסף... כל זמן שמביאים מחצית השקל, זה מכפר על חטא העגל...
אבל המן אומר לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ – אבל עכשיו אין להם בית מקדש... ואם ככה, אין להם מחצית השקל... ואם ככה, אין להם מה שיכפר, לא על חטא העגל ולא על חטא מכירת יוסף... אז אני אקח עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, כנגד כל החצאי שקלים של השישים ריבוא, ואני יעורר מחדש את חטא מכירת יוסף!
מה עשה הקב"ה?
אמר הקב"ה – הקדימו שקליכם לשקליו, כדי להסיר את הקטרוג שלו!
איך נביא את השקלים???
התשובה פשוטה מאוד – אסתר המלכה שואלת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה – למה אתה לובש שק? ולמה אתה לא מקבל את הבגדים?
אומר לה מרדכי – פשוט מאוד... אם את רוצה תיקון למכירת יוסף, זה חלק מהתיקון... לא רק לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים... וְצוּמוּ עָלַי... אל תשכחי את מה שכתוב בתורה... כשהגיעה הבשורה ליעקב אבינו, שיוסף איננו... מה עשה יעקב???
{לז, לד} וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו... א\ אם המן רוצה לעורר מחדש את חטא מכירת יוסף, אני צריך לקרוע את בגדיי, כמו שעשה יעקב אבינו, וללבוש שק בדיוק כפי שהוא גם עשה!
בא האלשיך הקדוש ואומר – ארבע אבות נזיקין, השור, הבור, המבעה וההבער... באו כנגד גלות מדי...
אומר היערות דבש – ארבע אבות נזיקין, הם כנגד ארבע עוונות שמקטרגים עלינו... איזה?
השור – כנגד חטא העגל.
הבור – כנגד זה שזרקו את יוסף לתוך הבור.
מיהו הבור?
זהו המן, שרוצה לעורר מחדש, את חטא מכירת יוסף... אז מה התיקון???
לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים... וְצוּמוּ עָלַי... אז אני אתקן את החלק הנוסף...
אתה לובש שק וקרעת את הבגדים, כדי לתקן את מה שעשו ליעקב אבינו...אני הולכת לתקן עכשיו, את מה שעשו את זה, מתוך אכילה ושתיה...
אם ככה, נוכל להבין בע"ה יסוד נפלא:
איפה נקודת השבירה של המן?
המן נשבר, בתאריך ט"ז בחודש ניסן... שם המן חטף את המשבר... מה קרה?
{אסתר ו, א} בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ...מה קרה?
וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: {ב} וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... מרדכי הציל את המלך... ועדין לא קיבל תשלום...
באותו לילה, המן עומד בחצר, כמו שיעצו לו אוהביו "תעשה עץ גבוה חמישים אמה, ובבוקר אמור למלך לתלות את מרדכי היהודי"...
{ו} וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי: {ז} וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל הַמֶּלֶךְ אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ: {ח} יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ: {ט} וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ...
המן מגיע לקחת את מרדכי... הוא נמצא בבית המדרש... מה הוא עושה שם?
אומרת הגמרא {מסכת מגילה טז}, שנתן שיעור בהלכות קמיצה...
אומר רש"י, שאותו יום, היה יום ט"ז בניסן...
בזמן שבית המקדש היה קיים, מה היו עושים ביום הזה?
מביאים את מנחת העומר...
עומד מרדכי, ומוסר שיעור כללי במנחת העומר... עשרים ושתים אלף ילדים בצום... שיעור כללי בהלכות קמיצה, בהלכות העומר!
המן ניגש לאחד הילדים... "מה זה, מה הוא מלמד אתכם?"
"הלכות קמיצה"
"מה זה קמיצה?"
"היום יום ט"ז בניסן... אילו היינו זוכים בבית המקדש... היינו היום מקריבים את העומר"
"אבל היום אין לכם בית מקדש... למה אתם לומדים את זה??"
"אצלנו גם שאין, זה כאילו שיש..."... איך עושים כאילו שיש??
אומרת הגמרא {מסכת מנחות קי, א} - {ויקרא ז-לז} זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם אמר רבא האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה(ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם אמר רבי יצחק מאי דכתיב {ויקרא ו-יח} זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם.
"כל העוסק בתורת קמיצה, כאילו קמץ לפני הקב"ה והביא עומר... כל העוסק בהלכות בית הבחירה, כאילו בנה את בית המקדש... כל הקורא בתורה פרשת שקלים, כאילו נתן מחצית השקל"
המן שואל את הילד "מה זה הקמיצה שלכם??".... הוא היה בטוח שזה יהלומים...
אמר לו הילד "זה שעורים"
אמר המן לילד – באה הקמיצה שלכם, וזרקה החוצה את העשרת אלפים כיכר כסף שלי!
איזה בעל אמונה! פתאום המן נהיה כזה בעל אמונה גדול... מה קרה?
זאת נקודת המשבר של המן... למה?
כל התוכנית שלו היתה, שהוא יתן עשרת אלפים כיכר כסף... למה!?
כי ליהודים עכשיו אין אפשרות לתת מחצית השקל... אם ככה, הוא יקח את כל מחציות השקל, של כל השישים ריבוא, אומר היערות דבש, ויתן את זה לצדקה... ואז מה???
הוא יצליח לעורר את הענין של מכירת יוסף!
אמר המן – על "התרגיל" הזה לא ידעתי... שכל העוסק בתורת שקלים, כאילו נתן שקלים... וכל העוסק בתורת חטאת, כאילו הקריב חטאת... וכל העוסק בתורת קמיצה, כאילו קמץ... זה לא ידעתי...
פירוש הדבר, שאם אתם לומדים בענין עשיית המצוה, נחשב לכם כאילו אתם מקיימים אותה... את זה לא ידעתי!!!
אם אלה הדברים, נוכל להבין דבר נפלא ביותר:
אם אמרנו, שכל מה שבא כאן המן, לעורר את מכירת יוסף... וכל מדי, הוא כנגד זריקת יוסף לבור... אם ככה, נוכל להבין, מהו לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים... ומה הענין של וְצוּמוּ עָלַי... ומה ענין הקריעת בגדים של מרדכי... ומה הענין של לבישת שק...
רבותי, שימו לב, מה שאומרים לנו חז"ל במדרש {בראשית רבה, פרשה פז, אות ו } – כל מה שאירע ליוסף, אירע למרדכי... וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם(בראשית לט, י), רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין אָמַר בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל נִסָּן שָׁוֶה וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה, נִסָּן שָׁוֶה, וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם,(אסתר ג, ד): וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם.(בראשית לט, י): וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ(אסתר ג, ד): וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם. וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה(בראשית מא, מב): וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ,(אסתר ח, ב): וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ.(בראשית מא, מב): וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף,(אסתר ח, ב): וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדְּכָי.(בראשית מא, מב): וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ,(אסתר ו, ט): וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס וגו' וַיִּקַּח הָמָן וגו'.(בראשית מא, מב): וַיָּשֶׂם רְבִיד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ,(אסתר ח, ב): וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן.(בראשית מא, מג): וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ,(אסתר ו, ט): וַיַּרְכִּבֵהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר.(בראשית מא, מג): וַיִּקְרָא לְפָנָיו אַבְרֵךְ,(אסתר ו, יא): וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה וגו'. וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. לִהְיוֹת עִמָּהּ, שֶׁיִהְיֶה עִמָּהּ בַּגֵּיהִנֹּם לֶעָתִיד לָבוֹא.
אומר המדרש {שוחר טוב בתהילים, מזמור צ} – אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ערל וטמא, ומרדכי קדוש וטהור, ומרדכי מומלך ע"י אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. פרעה ערל וטמא ויוסף קדוש וטהור. ופרעה ממליך את יוסף. את מרדכי ממליכים ושמים על הסוס, וקוראים לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, ואצל יוסף, מרכיבים אותו במרכבת המשנה וקוראים לפניו אברך. יוסף פרנס את כל מצרים, היה המשביר... וכידוע לכולם גם מרדכי היה המשביר... מי שיקרא בתרגום שני, כשהוא הלך וכבש עיר אחת, ביחד עם המן, נגמר להמן האוכל...אז מי שמימן לו את כל האוכל, היה מרדכי... ובגלל זה קנה אותו מרדכי לעבד, כידוע לכולם... היה לו שטר שתמיד קשר אותו על רגלו.
מה עשה יוסף, שנגמרו כל התשלומים של המצרים?
קנה את כולם לעבדים... אותו דבר עשה גם מרדכי.
אם רוצים ללכת לעוד הקבלה... כתוב בחז"ל {מסכת מגילה}, כשבאו להרכיב את מרדכי על הסוס, אמר מרדכי להמן "אני לא יכל ללכת ככה... לא הסתפרתי לפני החג... ככה אני לא יכל לרכב על הסוס"
כתוב בחז"ל, שהלכה אסתר וציוותה על כל הספרים לסגור את החנויות... הספר היחיד שהיה פתוח, זה היה המן... חז"ל אומרים שהיה עשרים ושתים שנה ספר, בכפר חרסום... ישב מרדכי והמן סיפר אותו...
שואל המהרי"ץ חיות – איך מותר לעשות את זה? הרי זה היה חול המועד פסח, והרי אין מגלחים במועד...
היערות דבש שואל – זה היה יום שני של גלויות... אם ככה זה היה יום טוב... איך היה מותר לעשות את זה?
התשובה היא – ע"י גוי היה מותר.
שואל הספר עתה באתי – אם כל מה שקרה למרדכי, התחיל אצל יוסף... גם יוסף יצא מבית האסורים בראש השנה... ונאמר שם {מא, יד} וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו...אמר מרדכי, אם אצל יוסף הותר הגילוח, אז גם אצלי מותר... גדולתם שווה וניסיונם שווה... מה שזה עובר, גם זה עובר.
אם ככה, נוכל להבין דבר נפלא ביותר:
הפרשה שפותחת את חודש אדר, נפתחת במצוות שקלים... למה??
כדי לעורר מחדש את התשוקה, לענין מחצית השקל, שמכפרת על מכירת יוסף ועל חטא העגל.
אסתר המלכה, רצתה לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה...
אמר לה מרדכי "פרשת הכסף... מכירת יוסף, זה מה שעלה עכשיו על כף המאזנים"...
בע"ה השבת הקרובה, שבת מברכין, חודש אדר... משנכנס אדר מרבין בשמחה, אבל צריך לדעת דבר אחד... שהיסוד שעליו בנוי פורים...הוא הענין של שמחה... אדם לא יכל לשמוח, כאשר השני לא שמח... כאשר השני רע לו... לכן בפורים, תיקנו לנו מתנות לאביונים, כדי לשמח את אותם לבבות של אנשים שאין להם... אבל בפורים תיקנו לנו עוד דבר אחד – משלוח מנות איש לרעהו...
מה שייך משלוח מנות איש לרעהו? מה קרה בפורים?
התשובה פשוטה מאוד – אם הקטרוג של המן, שאמר שישנו עם מפוזר ומפורד... שיש ביניהם את הקטרוג של מכירת יוסף... אז מה התיקון??
משלוח מנות איש לרעהו... אין הכוונה לשלוח דוקא לחבר הקרוב שלך... כתוב במפרשים, שעיקר משלוח המנות, מיועד לאותם אנשים שיש לך עליהם קפידה, ואתה לא כל-כך מחבב אותם, והם גם לא מחבבים אותך...אתה יכל לשלוח לחמותך זר פרחים יפה... J זה הזמן להתרצות... זה הזמן להתפייס... כדי שלא יבוא הקטרוג של מכירת יוסף מחדש...
השבת, שבת מברכין חודש אדר... יזכנו הקב"ה, שיחדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.