בס"ד
פרשת תצוה – ההישגים הכבירים של פורים – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ב.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת תצוה, שבת זכור. אנחנו נדבר משהו על הפרשה, ובהמשך נעסוק בענייני הפורים.
ידוע לכולם, מה שכותב השל"ה הקדוש... מה שכותב ר' צדוק הכהן מלובלין, שבכל פרשה שיחול מועד באמצע השבוע, יש לה קשר לפרשה שלפניה... ולכן אם הפרשה שלנו, פרשת תצוה, עוסקת בבגדי הכהנים, אז צריך למצוא לזה קשר למועד שחל לנו השבוע, וזה ימי הפורים שבאים עלינו לטובה...
והקשר ידוע ומוכר...
אומרת הגמרא במסכת מגילה {יב, א} – א''ר יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה כתיב הכא(אסתר א-ד) יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ וכתיב התם(שמות כח-ב) לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.
אם ככה, דורשים חז"ל, שאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... באותם מאה ושמונים ימים של המשתה, לבש את בגדי הכהן הגדול.
כתוב במגילה יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, וכתוב לגבי בגדי הכהנים לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת... דורשים חז"ל מכאן, שלבש אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ את בגדי הכהן הגדול... מדוע הוא לבש את בגדי הכהן הגדול ?
כולנו יודעים, שכל המשתה, מאה שמונים יום, הכל היה סביב הענין הזה של חרבן הבית... במהלך כל אותם מאה ושמונים יום... מה פתאום הוא עשה משתה בדיוק מאה שמונים יום ?
מגלים לנו חז"ל - היות וכלי המקדש, כך כתוב פסוק בספר דברי הימים, הם חמש אלפים וארבע מאות כלים, וכל יום הוא הציג שלושים כלים, אז 30 כלים * 180 יום = 5400.
אם ככה מובן, למה התצוגה ארכה בדיוק מאה שמונים יום... כל יום הציגו שלושים כלים... חז"ל עושים חשבון... {אסתר א, ז} וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים... הוא הראה כך וכך אוצרות, בכל אופן 30 כלים ביום * 180 יום = יש לנו 5400 כלים...
אם ככה, באותם ימים, הוא לבש את בגדי הכהן הגדול.
הרוקח, על הפסוק {א, ו} חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, אומר – לכן האות ח של המילה חוּר, היא אות ח רבתי... לרמוז לך, שהוא לא לבש ארבעה בגדים של כהן הדיוט, אלא, הוא לבש את שמונת הבגדים של הכהן הגדול.
רמז נוסף, בין הפרשה לבין הפורים, מופיע בבעל הטורים על הפרשה... על הפסוק {כח, לה} וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ.
כותב בעל הטורים - ונשמע. ג' במסורה דין ואידך כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ונשמע פתגם המלך והיינו דאמרי' במגילה {ג, ב} אמר רבה מקרא מגילה ות''ת מקרא מגילה עדיף מקרא מגילה ועבודה מקרא מגילה עדיף והיינו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע דהיינו ת''ת ועבודה דכתיבה בה ונשמע קולו. ונשמע פתגם המלך והיינו קריאת מגילה וסמיך כי רבה היא אלמא דעדיף טפי וגם רבה קאמר לה.
מכאן יש לך ראיה, שמקרא מגילה עדיף גם מלימוד תורה, וגם מתפילה, וזה רמוז לך... עדיף מתורה - פסוק שאומר נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע... ועדיף מתפילה וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ... ועל כולם וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ.
כך מביא כאן בעל הטורים בדרך הרמז.
בספר מנות הלוי, לר' שלמה אלקבץ, מביא דבר בשם אביו, ר' משה אלקבץ... להביא ראיה נוספת, לדברי בעל הטורים...
הוא כותב – והנה תראה בענין תלמוד תורה, פסוק נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, מופיע הנִשְׁמָע בסוף הפסוק. לגבי תפילה וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ, הנִשְׁמַע, הוא מופיע באמצע הפסוק. לגבי קריאת מגילה, הוא הנִשְׁמַע מופיע בתחילת פסוק - וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ... ללמד אותך שוב- וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ, הוא קודם גם לתפילה שנמצאת באמצע הפסוק, וגם לתורה שנמצאת בסוף הפסוק.
כך כותב ר' שלמה אלקבץ בספרו.
אם ככה יש לנו רמז בפרשה, לנושא של קריאת המגילה, דרך המילה וְנִשְׁמַע.
הרוקח {פרשת אמור, פרשת המועדות של תורת כוהנים}, עומד הרוקח, שמיד לאחד פרשת המועדים, עוסקת התורה בשני נושאים נוספים...
הדבר הראשון- צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד – מכאן רמז לחנוכה.
ומיד לאחר מכן, כותב הרוקח - וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת: וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי ה' - מכאן רמז לפורים, שהוא יום משתה ושמחה.
כותב הרוקח - שתי הדברים הנוספים שכתוב אחרי פרשת המועדים, שזה שמן למאור והשולחן, הם אלה שרומזים לענין חנוכה ופורים.
בספר דודאי יעקב, הוא מעמיק בדברי הרוקח, בעוד נקודה מאוד מעניינת :
אומרת הגמרא {מסכת מגילה יב, ב} - כרשנא שתר אדמתא תרשיש א''ר לוי כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר כרשנא אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה רבש''ע כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך שתר כלום הקריבו לפניך שתי תורין אדמתא כלום בנו לפניך מזבח אדמה תרשיש כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו {שמות כח-כ} תרשיש ושהם וישפה מרס כלום מירסו בדם לפניך מרסנא כלום מירסו במנחות לפניך ממוכן כלום הכינו שלחן לפניך
אומר הספר דודאי יעקב - הרוקח אומר, שהשולחן רומז לגאולת פורים.
אומר הדודאי יעקב- זה לא רק שזה רומז, כל הנס של פורים, התחיל דרך מְמוּכָן... זה שמְמוּכָן נתן את העצה לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, להוציא את ושתי להורג... ומְמוּכָן הוא הָמָן, ולבסוף העצה שהוא נתן, שימשה כדי להוציא את הָמָן להורג...יוצא, שכל הנס יצא דרך מְמוּכָן... ואיפה רמוז מְמוּכָן ?
מְמוּכָן רמוז בשולחן.
אם כך, השולחן הוא הרמז לענייני הפורים... זה לא סתם שהוא רמוז, אלא כל הנס של פורים, נמצא אצל השולחן, שרמוז בו מְמוּכָן.
אנחנו רוצים לעסוק בעוד נקודה אחת בפרשה, ולקשר גם אותה לפורים:
בקטע האחרון בפרשה עוסקת התורה במזבח הזהב.
אומרת התורה {ל, א-ב} וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ: אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו...
הפסוק מדבר על מזבח הקטורת, שעליו היו מקטירים פעמיים ביום, בוקר וערב, את הקטורת... ועם זה מסתיימת הפרשה.
כל המפרשים – רמב"ן, ספורנו, אבן עזרא... עסוקים בדבר אחד – למה התורה משאירה את מזבח הקטורת לסוף פרשת תצוה ? למה היא לא מופיעה ביחד עם מזבח הנחושת... ביחד עם המנורה... ביחד עם השולחן ?
כל הכלים כתובים בפרשת תרומה, ואילו מזבח הקטורת, מופיע בסוף פרשת תצוה...למה השאירה התורה, את ענין מזבח הקטורת לסוף ?
ישנה תשובה הלכתית, שאותה כותב המשך חכמה, ואותו דבר כתוב בחיד"א {נחל קדומים}:
כל הכלים כולם... אם אין שולחן, לא שמים לחם הפנים... אם אין מזבח הקטורת, מקטירים את הקטורת על מקום המזבח... ולכן, אומרת הגמרא {מסכת זבחים נט, א} – והאמר רב גידל אמר רב מזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו.
כותב המשך חכמה – היות והמזבח הזה חריג לגבי שאר הכלים, שאם אין לך שולחן, לא שָׂמים לחם הפנים. אם אין לך מזבח הנחושת, אז אין לך הקרבת קרבנות. אם אין מזבח הקטורת, מקטירים קטורת גם בלי מזבח!
לכן, היות והתורה רצתה להפריד, בין מזבח הקטורת לשאר הכלים...לכן היא כתבה את תחילת הכלים, בפרשת תרומה, והיות ומזבח הקטורת הוא שונה... הוא מופיע בסוף פרשת תצוה.
זאת התשובה שכותב המשך חכמה בהרחבה גדולה, וכך כותב גם כן החיד"א {נחל קדומים}.
תשובה נוספת, שאנחנו רוצים לעסוק בה, היא בדברי הרמב"ן... רק לפני זה, בֹא נראה מה כתוב במדרש, ואז נבין למה הרמב"ן מתכוון:
אומר המדרש {תנחומא תצוה, אות טו} – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁאַתֶּם מַקְרִיבִין, אֵין חָבִיב עָלַי כַּקְּטֹרֶת. תֵּדַע, שֶׁכָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן לְצָרְכֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כֵּיצַד? הַחַטָּאת הָיְתָה בָּאָה עַל הַחֵטְא, וְהָאָשָׁם כֵּן. הָעוֹלָה בָּאָה עַל הִרְהוּר הַלֵּב. הַשְּׁלָמִים אֵינָן בָּאִין אֶלָּא לְכַפָּרָה, שֶׁהֵן בָּאִין עַל מִצְוַת עֲשֵׂה. אֲבָל הַקְּטֹרֶת, אֵינָהּ בָּאָה לֹא עַל הַחֵטְא וְלֹא עַל הֶעָוֹן וְלֹא עַל הָאָשָׁם, אֶלָּא עַל הַשִּׂמְחָה, הֱוֵי, שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר: תֵּדַע לְךָ, שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו וְשָׁחַט אֶת הַקָּרְבָּנוֹת וְהִקְרִיב וְעָרַךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְסִדֵּר אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת הַמְּנוֹרָה וְאֶת הַכֹּל, וְלֹא יָרְדָה שְׁכִינָה עַד שֶׁהִקְרִיבוּ אֶת הַקְּטֹרֶת. מִנַּיִן? דִּכְתִיב: עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו(שה"ש ד, טז).
אומר הרמב"ן – היות והקטורת היא הדבר החביב אצל הקב"ה... הקטורת יש לה סגולה שהיא עוצרת מגפה, הסמיך אותה הקב"ה, לפסוקים שעוסקים בהשראת השכינה.
ממשיך הרמב"ן – היות ופסוקים לפני מזבח הזהב, כתוב בתורה ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלוקים וידעו כי אני ה' אלוקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם... איך מגיע השראת השכינה ?
השראת השכינה באה דרך הקטורת.
לכן הסמיך הקב"ה, את מזבח הקטורת, לקטע של השראת השכינה, כי השראת השכינה באה דרך הקטורת.
אותם מילים, כותב דעת זקנים מבעלי התוספות, בפרשת תרומה {כה, ו}– וכן מצינו שע"י הקטורת שכינה נראית, דכתיב וכיסה ענן הקטורת וכתיב ובענן יראה.
בא הכלי יקר, וכותב ביאור נפלא, לחלוקה שבין מזבח הנחושת למזבח הזהב :
(ל, א) וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת - כפי הנראה שב' מזבחות אלו נערכו שניהם לכפר על הנפש החוטאת כי מזבח הנחושת, בא לכפר על חלקי החומר והגוף הנגוף באבן החטא, ועליו מקריבים הבעלי חיים הבאים תמורתו כי יש להם דמיון אל חומר האדם ותמונת המזבח יוכיח כי זאת קומתו דמתה לקומת אדם בינוני ג' אמות, וכן הבהמות הנקרבים דומים אל נפש הבהמית שבאדם...
אבל מ"מ גם הנשמה צריכה כפרה, אחרי אשר הוטמאה בגוף הנגוף הזה ואינה מתכפרת בנפש הבהמה כי אין דמיון זה לזה, כי רוח בני אדם עולה למעלה ורוח הבהמה יורדת למטה(קהלת ג. כא) ואיך תהיה נפש הבהמה הכלה ונפסד תמורה לנשמת אדם הקיימת לנצח, ע"כ צוה אל חי לעשות מזבח הקטרת, המעלה עשן וריח ניחוח לה' לכפר על רוח בני האדם העולה היא למעלה כעשן הקטורת והיא גם היא מקוטרת מור ולבונה(שיר ג.ו) של מעשים טובים. ולהורות נתן בלבבנו מ"ש(שמות ל. לו) ושחקת ממנה הדק רמז לנשמה דקה מן הדקה שצריכה גם היא כפרה כדי להעלותה אל מקום חוצבה. ומספר אמות מזבח זה יוכיח כי בו נאמר אמה ארכו ואמה רחבו. אמות יחידות לכפר בו על הנשמה שנקראת יחידה כמו שהקב"ה אחד כך היא יחידה, ואמתים קומתו. כי רוח בני האדם היא העולה למעלה למקומה בזולת מקום שיש לה תוך הגוף וזמן הקטרתו בבקר ובערב, כי הנשמה בבקר היא באה בילדותו זמן זריחת שמשו ובערב היא שבה אל אביה כימי נעוריה והלואי שתהא יציאה כביאה בלא חטא, ובא הקטורת בהטיבו את הנרות בבוקר, ובערב בהעלות את הנרות, ומראה הערב והבוקר אמת, כי הוא מתייחס לנר אלהים נשמת אדם כי הבוקר זמן הטבת נר אלהים נשמת אדם להטיב מעשיה ולנקות עצמה מכל חלודת אפר ובערב זמן שקיעת שמשו הוא זמן העלאת הנשמה אל מקום חוצבה ובא הקטרה זו לכפר על הנשמה כדי שתהא היציאה מן העולם בלא חטא כביאה.
דברי הכלי יקר כאן בפרשה, מבארים לנו מה הקשר שיש בין מזבח הנחושת לבין מזבח הזהב...
על מזבח הנחושת, מקריבים את הנפש הבהמית... החלק של הבהמה, כי צריך לכפר על הנשמה שהיא רוחנית, אז החלק של הריח, הוא זה שמייצג את הנשמה. אלה הדברים הנפלאים שכותב לנו כאן, הכלי יקר.
בספר אמונת עתיך מצאתי רעיון נפלא, ואחרי זה ראיתי שכבר קדמו אותו, אבל שָם ראיתי את המקור...
הוא מביא, את מה שאומרים חז"ל... מקור הדברים בתיקוני הזוהר{תיקון כ"א} - פּוּרִים אִתְ קְרִיאַת עַל שֵׁם יוֹם הַכִּפּוּרִים.
פירוש הדבר, עפ"י מה שכותב האר"י הקדוש – יום הכיפורים יונק מיום הפורים...
פירוש הדבר, מבאר הרב דסלר בספרו {מכתב מאליהו} – יום הכיפורים הוא כמו פורים, יש לו כף הדמיון לפורים, לכן קוראים לו כפורים... הוא יונק מהפורים.
הרב דסלר, מביא גמרא {מסכת תענית ז, א} - מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול
פירושו, שיום הכיפורים ניתלה בפורים.
אלה הדברים המפורסמים שכותב הזוהר הקדוש.
בא הספר אמונת עתיך, ומוצא רמז לכך, בפסוק האחרון בפרשה :
{שמות ל, י} וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה'.
על מה מדבר הפסוק ?
הפסוק מדבר שפעם אחת בשנה, לוקחים מדם הפר ומדם השעיר, ושמים על מזבח הקטורת.
כותב הכלי יקר – מה פתאום, אם אמרת שמזבח הקטורת הוא עבור הנשמה, מה פתאום שמים שמה דם פר ודם שעיר ?
אומר לנו הכלי יקר- פשוט מאוד... היות ופעם אחת בשנה, אנחנו כולנו מרוממים כמלאכים... ואין לנו קשר לנפש הבהמית... אם ככה, אפשר לקחת מדם הפר ומדם השעיר, ולשים אותם גם על מזבח הקטורת כשיריים לנשמה.
דברי הכלי יקר.
בא הספר אמונת עתיך, ואומר - דע לך, שהפסוק הזה רומז ליום הכיפורים ולפורים וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה'.
שואל הספר אמונת עתיך - בשביל מה הוא חוזר פעמיים, על המילים אַחַת בַּשָּׁנָה ?
אומר הספר אמונת עתיך יסוד נפלא :
וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים – זה יום הכיפורים.
אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם - זה יום הפורים.
ביום הפורים, יש לנו את המעלה העליונה הזאת...שלדורות, יום הפורים מהווה כפרה מעין יום הכיפורים.
אם אלה פני הדברים, אנחנו רוצים בע"ה להתחיל לעסוק בקטורת, והקשר שבין הקטורת לפורים...
בספר בני יששכר, במאמרי חודש אדר, הוא מביא מה שכתוב באר"י הקדוש {פרי עץ חיים, שער כ"א, פרק ד}:
והנה ראשי החודשים של כל החדשים, הם בחינת אברי הראש, ואדר הוא סוד החוטם בשיעור קומת הראש.
דברי האר"י הקדוש.
כותב הבני יששכר {מאמר ד, אות א, מאמרי חודש אדר} – תשרי הוא הגולגולת, מר חשון וכסלו – ב' אזנים.
טבת ושבט – ב' עיניים... אדר מבחינת החוטם, בו תלוי חוש הריח.
אם אנחנו מדברים על הקטורת, והקטורת... כותב הרמב"ם{מורה נבוכים} – מפיצה ריח טוב בתוך בית המקדש, חודש אדר הוא כנגד החוטם.
באתי עכשיו משיעור, שאלתי מישהו"מה הקשר בין חודש אדר לחוטם ?"
אז הוא אמר רעיון יפה – כתוב במדרש {בראשית רבה, פרשה יט, אות ב} - וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים(בראשית ג, א), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן סַנְסָן אַרְבָּעָה הֵן שֶׁפָּתְחוּ בְּאַף וְנֶאֶבְדוּ בְּאַף, וְאֵלּוּ הֵן, נָחָשׁ, וְשַׂר הָאוֹפִים, וַעֲדַת קֹרַח, וְהָמָן. נָחָשׁ(בראשית ג, א): וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף. שַׂר הָאוֹפִים(בראשית מ, טז): אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי. עֲדַת קֹרַח(במדבר טז, יד): אַף לֹא אֶל אֶרֶץ. הָמָן(אסתר ה, יב): אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר.
אז הוא אמר - זה הקשר בין החוטם לבין חודש אדר... רעיון נפלא ומשעשע, אבל לא לזה התכוון האר"י הקדוש, ולא לזה התכוון הבני יששכר... אלא מה ?
כותב הבני יששכר – והנה כל החושים הנזכרים אצל אדם הראשון, כולם נפגמו חוץ מחוש אחד.
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל – נפגם חוש הראיה
וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ – נפגם חוש המישוש
וַתֹּאכַל – נפגם חוש הטעם.
אדם הראשון שמע בקול אשתו – נפגם חוש השמיעה.
החוש היחידי שלא נפגם, הוא חוש הריח.
והנה תראה, שחוש הריח לא נפגע... לכן, מי נהנה מן הריח ?
הנשמה...והנה תמצא בגמרא {מסכת ברכות מג, ב} – אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח שנאמר(תהילים קנ-ו) כל הנשמה תהלל יה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח...למה הנשמה נהנית ?
כי הריח זה דבר שלא נפגם בחטא אדם הראשון, אז הנשמה יכולה ליהנות ממנו.
שואל הבני יששכר - ומה ההווה אמינה, שלא צריך לזה ברכה ?
שואלת הגמרא - מנין שמברכין על הריח ?
למה שלא יברכו ?! אסור ליהנות מהעולם הזה ללא ברכה... למה צריך לזה לימוד מיוחד?
אלא הברכה נועדה לברר הטוב מן הרע, שנתערבו בחטא אדם הראשון, כאשר אדם אוכל או שותה, הטוב המובחר והיפה הופך לדם, וממשיך חיותו והרע נדחה החוצה...
אבל חוש הריח אין לו בירור, משום שלא נפגם וגם אין בירור הגוף בהנאתו, על כן הוא דבר שהנשמה נהנית בו הקיימת לעד, ולא הגוף הנפסד.
היות ואין לזה פסולת כמו שיש לאוכל... אוכל אתה אוכל, יוצאת פסולת החוצה, אתה צריך להפריד את הטוב מן הרע, אז אתה צריך ברכה בשביל לתקן את החלק הזה...
אבל ריח שכולו רוחני, היתה הווה אמינה שלא צריך ברכה... אבל יוצא מכאן, שצריך ברכה.
לכן כותב הבני יששכר - תמצא שבמוצאי שבת, אתה צריך לברך על הבשמים, למה ?
כי אתה נפרד מהנשמה היתרה... והיות וכך, לכן מברכים בורא מיני בשמים.
אומר הבני יששכר(וכאן אנחנו סוגרים את המעגל עם פורים) - והנה תמצא, ששני הגואלים של פורים קשורים לריח :
מרדכי רמוז בפרשת שבוע הבא בע"ה, פרשת כי תשא...
שואלת הגמרא {מסכת חולין קלט, ב}- מרדכי מן התורה מנין דכתיב(שמות ל-כג) מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא...
אז יוצא, שהוא הבושם הראשון שמופיע בסממני הקטורת, ולכן הוא מופיע שם...
גם אסתר נקראה על שם בושם, למה ?
היא הדסה... הדסה זה בושם... אז ממילא, גם מרדכי וגם אסתר הם בשמים.
עפ"י זה תבין את דברי האר"י הקדוש, שחודש אדר הוא כנגד הריח... מובן טוב מאוד.
כותב הבני יששכר – והנה תמצא במרדכי שנאמר בו {ד, א}... וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה.
מה הוא זעק?
הוא לא אמר כלום...אז למה הוא צעק?
היות והוא בושם, ונאמר בגמרא {מסכת כריתות} - שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים...
היות שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים והוא שייך לבושם, לכן כשכותשים את הבושם אומרים הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים...מרדכי היה ראש לבשמים... אז לכן גם הוא צועק, כי הצעקה הזאת מועילה לבושם!
כותב ר' חיים פלאג'י {רוח חיים סימן תרצ"ה}– צריך ליקח בסעודת פורים, שני בדי הדסים ולברך עליהם. למה ?
אסתר נקראת הדסה, שנאמר {אסתר ב, ז} וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה... ומרדכי הצדיק נקרא הדס, שנאמר {זכריה א, ח} וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים.
מה הדס זה, ריחו טוב וטעמו מר, כך מרדכי ואסתר – חושך לאומות ונר לישראל.
ובספר משנה שכר שכיר כתב, שלכן נוהגים לשתות יין... חוץ מזכר למשתה היין...
ואיתא ביומא {עו, ב}- חמרא וריחני פקחין - יין ובשמים, פותחים את השכל... והיות ואנו רואים שחמרא וריחני מועיל לאדם להיות חכם, לכן מרדכי ואסתר הם ריחני... יש להם את הסוג של הריח... מה צריך להוסיף לזה כדי לקבל את הפיקחות?
תוסיף לזה יין, ויש לך את שתי הדברים שפוקחים את הדעת.
עד כאן דברי הבני יששכר.
אם ככה, נוכל להוסיף לזה עוד קטע אחד של היערות דבש {חלק ב, דרוש ב} – וכן מצינו שמרדכי בתפילתו עצר מחשבת הָמָן האגגי – הוא רצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, וידוע שמה שמבטל מגיפה הוא הקטורת... איפה הקטורת עוצרת מגיפה ?
אצל אהרון... הוא הסתובב עם הקטורת, ועצר את המגיפה.
אם ככה, הוא אומר... באמצעות התפילה של מרדכי, הוא השתמש בקטורת...מרדכי בתפילתו, עצר את לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים...רצו להשמיד את כל היהודים, ומרדכי עצר את זה באמצעות התפילה!
אומרים חז"ל במדרש {פרקי דרבי אליעזר, פרק נ}- ושמו מרדכי, לפי שתפילתו היתה נכנסת לפני הקב"ה, כמו מֹרְדֶכִי- כמו הבושם שנקרא מור דרור.
אם אלה פני הדברים, נוסיף רק עוד יחידה אחת:
כתוב ברבותינו... כך מביא השל"ה הקדוש {פרשת תצוה}... כך מביא המהרי"ל דיסקין - הפריט האחרון שמקטירים בקטורת מאותם סממנים, היא החלבנה.
אומרים שניהם- החלבנה היא כנגד הָמָן... למה הָמָן?
כי הָמָן גימטריא 95... וחלבנה גימטריא 95.
יוצא, שכל ענייני הקטורת, רמוזים... גם מרדכי בהתחלה – מור דרור... והאחרון שבהם, זה החלבנה, זה הָמָן... יש לך רמז לשניהם, כולם קשורים לענייני הקטורת.
עד כאן, קשרנו את פרשת השבוע לענייני הפורים, עכשיו אני רוצה ברשותכם להיכנס לעומקו של פורים:
כולנו יודעים את העומק שמונח בנושא של פורים... וכולנו יודעים שבפורים ישנם הרבה סודות, ולא סתם כך, מתחפשים בפורים, כי כל הפורים הוא תחפושת... כל הפורים רב בו הנסתר על הנגלה.
אנחנו יודעים מעט מאוד, בעומק הדברים של פורים, אבל יודעים הרבה מאוד שהפורים הוא לא יום רגיל... ודברים שאפשר לפעול בפורים, אי אפשר לפעול אפילו ביום כיפור.
לכן צריך לדעת, שבימים האלה טמונים הרבה סודות, לא את הכל אנחנו יודעים... ישנם גדולי עולם שיודעים מה מסתתר, כי אלו סודות שמסתתרים בכתבי הזוהר... מופיע באר"י הקדוש... דברים נשגבים מאוד, אבל אנחנו... מה שהותר לנו, מה שרבותינו פענחו עבורנו, את זה אנחנו יכולים לדעת.
לפני שאני הולך להביא דבר נפלא, שמצאתי בזוהר בפרשת השבוע... את המקור שלו גיליתי בספר מאור ושמש, שם גיליתי את דברי הזוהר הקדוש, ונמצא ממנו יסוד נפלא בכל הנושא של פורים... לפחות דבר אחד נוכל להשיג מזה לעבודת ה' שלנו...
היום הזה שנקרא פורים, נקרא על שם הפור, שנאמר {ט, כו} עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר.
כל אחד שואל את עצמו – אז למה פורים ?
פור זה גורל בארמית... אז תאמר - עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּר עַל שֵׁם הַפּוּר, למה אתה קורא לזה פורים ? פורים משמע, שיש כאן שני גורלות...
אז יש כאלה שאומרים, שיש כאן שני גורלות... למה שני גורלות ?
אומר היערות דבש – דע לך שכתוב {ג, ז} הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ... אז היו כאן שני גורלות – גורל אחד של יום, וגורל אחד של חודש.
לכן, היות והיו כאן שני גורלות, לכן קוראים לזה פורים, על שם שני הגורלות.
אומר היערות דבש חידוש עצום – הגורלות היו מיום ליום ומחודש לחודש.
אם היינו לוקחים תיבה אחת, ומכניסים בה שנים-עשר חודשים, ובתיבה השניה מכניסים שלושים יום... זה לא נקרא גורל...למה?
כי תמיד יצא יום ותמיד יצא חודש...
הגורל זה כמו שעשו אצל הזקנים... אומר הקב"ה למשה רבינו לקחת שבעים זקנים... איך בוחרים שבעים זקנים ?
לוקחים שש מכל שבט, אז יש לך שבעים ושתים... על שבעים כותבים זקן, ועל שניים משאירים ריק...
שבעים יוציאו זקן, ושניים יוציאו ריק... אז אתה יודע שזה נבחר, ושניים לא נבחרו...
אז יש אופציה, ששניים לא יכנסו בגורל.
אם אתה מכניס שלושים פתקים, בקופסה שנייה, תמיד יצא אחד החוצה... אז איזה מן גורל זה ?!
אומר היערות דבש – איזה גורל עשו ?
מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ – הוא לקח קלפי אחת, ובה היה כתוב שנים-עשר חודשים... ובשניה שני"ד ימים =354 ימים... מה הוא רצה להרוויח ?
הוא צריך להוציא, שהחודש יתאים ליום... איך ?
אם אתה מכניס את היד לקלפי של הימים, ולקלפי של החודשים... הוצאת אחד, יצא לך חשון... הוצאת מהצד השני, יצא לך 293...
293, בחיים לא יכל להתאים לחודש חשון...
חשון יכל להיות בין 30-60...
אם יצא לך 293, זה צריך להיות משהו בסביבות תמוז...
לכן שמו שני גורלות מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, כדי לברר שהחודש מתאים ליום... אם יוצא לך חשון, ויוצא לך 45... זה מתאים!
לכן גורלות, כותב לנו היערות דבש, על שם שני הגורלות - גורל אחד על היום, וגורל אחד על החודש.
דברי היערות דבש.
בספר שואל ומשיב, הוא אומר שעשו את הגורל, כמה וכמה פעמים... כמו שעשו אצל יונה.
כתוב ביונה {א, ז} וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה.
אומר השו"ת שואל ומשיב – הפילו את הגורל כמה פעמים, לא פעם אחת.
עשו אותו כמה פעמים... פעם אחת יצא יונה, ועוד פעם יצא יונה, ועוד פעם יצא יונה... וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת – עשו כמה וכמה פעמים, עד שראו שהגורל חוזר על יונה כל הזמן... לכן ידעו שהגורל נפל עליו.
אותו דבר, גם כאן הפילו גורלות, והגורלות שהפילו, היו מספר פעמים.
אם ככה, זה הענין של הגורלות... פעמיים גורלות.
בספר החדש שיצא עכשיו, מגילת אסתר לגאון הרב גלינסקי, מצאתי שם שאלה נפלאה – איך אפשר לקרוא ליום של הנס, על שם הצרה ?
קוראים לפורים על שם הפור... הפור היה זה, שהביא את הצרה על עָם ישראל... איך שייך לקרוא ליום הזה פורים, על שם הצרה ?
משל למה הדבר דומה?
משל ליהודי שהולך בסמטאות העיר העתיקה... פתאום רודף אחריו ערבי עם סכין 80 ס"מ... וצועק"אללה הוא אכבר.. איתבך אל יהוד!!!"
רץ... רץ... רץ... רץ... הוא מרגיש אותו כבר נושם לו בעֹרף... פתאום נכנס היהודי לסמטה, ומהסמטה קופץ על הערבי כלב רוטביילר, ומכניס לו ביס...
הערבי צועק"אייי..." והסכין נופלת על הרצפה...
"ניצלתי ממוות!!!"
שואל הרב גלינסקי - איך יקראו ליום הזה ?
"יום הנס"..."יום העיר העתיקה"..."יום הסמטה"... או"יום הכלב" ?
כל שם שתבחרו – מתאים.
דבר אחד בטוח שהוא לא יקרא לו - יום הסכין... למה ???
כי הסכין זה הצרה... לא הגיוני שתקרא לו על שם הצרה... כל שם הוא רלוונטי... על מי שהציל אותו...
מה שייך לקרוא לו"יום הסכין" ?!
אומר הרב גלינסקי - זה נכון אם רוטביילר נתן לו נשיכה, אבל מה קורה, אם הערבי הזה נפל, ואותו סכין שהיה צריך לבוא על היהודי, נכנס לערבי בלב... איך תקרא אז ליום הזה ?
יום הסכין!
יוצא, כשאותו דבר הביא לך את הנס, זה נקרא"יום הסכין"!
אומר הרב גלינסקי – הפור היה ההצלה של עָם ישראל... מצד אחד זה היה הצרה, ומצד שני זה היה ההצלה.
מה היתה ההצלה?
כותב הרב זלמן סורוצקין – תאר לעצמך... אם אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ היה נותן אישור להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, והם היו עושים את זה באותו רגע!
הולך הָמָן ואומר"אני לא מפיל גורלות, קיבלתי אישור לביצוע מיידי"
היהודים לא היו מתכנסים... ולא היו עושים עצרת תפילה... מיד למחרת בבוקר, באים לבית הכנסת, ושוחטים את כולם... אחד אחרי השני... מה קרה ?
זה הגזירה... אין להם זמן להתארגן בכלל...
הפור שהוא הפיל, שזה ייפול בשנה הבאה, בעוד 12 חודשים...בי"ג באדר בשנה הבאה... זה גופה היה הנס!
היות וזה היה הנס...לדחות את הצרה לשנה הבאה, לכן קראו לימים האלה פורים, על שם הפור... כי זה הביא את הנס! כך מבאר הרב סורוצקין, בתוספת לדבריו של הרב גלינסקי.
בספר באר יוסף הוא כותב, שהימים האלו נקראו פורים, לא רק בגלל הפור, אלא בגלל המיטה.
בארמית קוראים למיטה, בשם פורָיָה... כך מובא בכמה מקומות בש"ס.
מתי היתה המפלה של הָמָן ?
באותו רגע שאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ חזר מגינת הביתן, ומצא את המן, נופל על המיטה אשר אסתר עליה, שם הוא סיים את הקריירה.
יוצא, שהכל היה דרך המיטה, שנפל עליה הָמָן... הפור נקרא פור, המיטה נקראת פוריה... ועל שם שניהם, נקרא היום בשם פורים.
כך כותב הבאר יוסף, להסביר מדוע היום נקרא פורים.
אנחנו רוצים להגיע לעוד נקודה :
כותב הבני יששכר– ג' ברכות ישנם במעשה בראשית... שלושה ימים, אחד אחרי השני.
ביום חמישי, ניתנה ברכה לדגים... ביום שישי, ניתנה ברכה לאדם... ביום שבת, ניתנה הברכה לשבת.
והנה האוכל דגים המבורכים, לכבוד שבת המבורך, יש לו ברכה משולשת – הוא אוכל גם דגים מבורכים, הוא מבורך והשבת מבורכת, אז יש לו שלוש ברכות ביחד...ו על זה נאמר {קהלת ד, יב} וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.
כותב הבני יששכר – והנה בשנה ההיא, שגזר הָמָן את הגזירה על ישראל, ב-י"ג אדר, נפל י"ג אדר בשבת, נתוועדו יחדיו ג' המבורכים – אדר מזלו דגים המבורכים, ובשבת המבורך ובישראל המבורכים, והרשע הזה שתה את כוס התרעלה... {תהילים קט, יח} וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדּוֹ.
אז אם ככה הוא אומר... פורים על שם הפוּר... הנס הגדול, שזה נפל על שבת, וחודש אדר מזלו דגים, ועָם ישראל מבורכים, אז זה שלושת הברכות האלה - וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.
אני רוצה להיכנס לעומק הדברים, במבט אחד שקשור לפורים ככיפורים... בנושא שצריך הבנה, לא כפשוטם של דברים, אבל בואו נתחיל, ובס"ד נראה שלב אחר שלב:
אחד הסודות שיש בפורים ככִפורים, נתון בשני גורלות... לא סתם קוראים לפורים על שם הפוּר, כי פורים יש לו שני חלקים...
יש את הפוּר האחד, והכוונה לגורל שעשה הָמָן...אבל יש חלק נוסף בפוּר- הפוּר של יום הכיפורים...ויש קשר בין הפוּר של יום הכיפורים, לבין הפוּר של פורים.
רבותי, אחד הדברים שיש ביום הכיפורים... אחד מהעבודות הבסיסיות של יום הכיפורים, הוא נתינת הגורלות על שָׂעיר לה' ושעיר לעזאזל...
אומרת התורה, שאת השָׂעיר הזה, שולחים לעזאזל... {ויקרא טז, כב} וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת-כָּל-עֲוֹנֹתָם אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה...
דורשים חז"ל על הפסוק {ויקרא טז, כב} וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת-כָּל-עֲוֹנֹתָם אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה – אל תקרא עֲוֹנֹתָם אלא עֲונֹת תָּם.
השָׂעיר הזה לוקח את כל העוונות של עָם ישראל, ושולחים אותו לעזאזל... העזאזל הזה, הוא מקום משכנה של הסיטרא אחרא... כידוע לכולם, שעזאזל, הוא גם חיבור של שני מלאכים עוז"א וְ – עזא"ל... ושָם זה משכנם... ושולחים לו דורון ביום הכיפורים.
אין לנו הבנה, בסודות הנפלאים שקשורים לענין של השָׂעיר לעזאזל...
כותב הרמב"ן {פרשת אחרי-מות טז, ח} - ואני הרכיל מגלה סודו שכבר גלו אותו רבותינו ז"ל.
נקרא קטע מדבריו - והנה ב' השעירים נועדו לתת לעשו ולסיטרא אחרא, את חלקו ובזה פוסק מלקטרג, ונוטל חלקו והולך שמח ואינו יודע שבזה החלק יבוא סופו וכל עוונות ישראל ינתנו על ראש השעיר, שזה חלקו של הס"מ שנאמר, וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת-כָּל-עֲוֹנֹתָם אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה.
אם ישאלו אתכם - איפה הזוהר יכל לדבר על ענין שני השעירים ?
אז כולם יגידו – פרשת אחרי-מות... עבודת יום הכיפורים...
יהיו אנשים שמתמצאים קצת יותר בזוהר.. יגידו לך"זה מופיע בפרשת אמור"... בפרשת אמור, יש פרשת המועדות, שם מופיע יום כיפור... יכל להיות ששם הוא מדבר על זה...
יהיו אנשים שמתמצאים קצת יותר... יגידו לך"זה מופיע בפרשת וישלח"...מה עושה שם ענין השעירים ?
יעקב אבינו שלח דורונות לעשו... עְשָו הוא הדימוי לסיטרא אחרא... אז כמו שהקב"ה ציוה לשלוח לשָׂעיר לעזאזל דורונות, אז ממילא, גם יעקב אבינו שלח לו דורונות...
כל המקומות שהזכרתי, הזוהר מדבר על עניינים שקשורים לשָׂעיר...
בפרשת השבוע שלנו, תוך כדי הפרשה, בלי שום קשר ליום כיפור, מדבר הזוהר הקדוש על ענייני השעירים שמשתלחים אחד לה' ואחד לעזאזל... מה זה קשור לפרשת תצוה ?
לכאורה, יגידו"תשמע, מוזכר כהן גדול...אולי בגלל זה..."
הסיבה היא - כי פרשת תצוה יוצאת לפני פורים, והזוהר הקדוש קושר את כל ענייני השעירים, לפורים!
והיות והוא קושר את זה לפורים... הוא מביא את זה בפרשת תצוה, שהיא המקדימה את ימי הפורים.
רבותי, לפני שנתחיל...
בספר מאור ושמש, הוא שואל שאלה נפלאה :
אסתר המלכה עושה מִשְתה לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... מה זה עושה מִשְתה?
היא עושה מִשְתה, כי מרדכי אמר לה"את חייבת להיכנס לפני אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, יש גזרה להשמיד להרוג ולאבד..."
יש גזירה, אבל מה זה דחוף עכשיו ?
"דחוף עכשיו!"
אין בעיה... היא מבטלת אכילת מצה... לא שותה ארבע כוסות... {ד, טז} וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן... אין פסח! ביטול מצות עשה של אכילת מצה, ואכילת מרור ושתית ארבע כוסות... למה ?
כדי לצום עכשיו בפסח... סעודת אסתר.
אסתר אומרת למרדכי –"תשמע, אני הולכת להיכנס... אבל תדע לך, אני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום...ותדע לך, כי {אסתר ד, יא} כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבֽוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹֽא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית... ולא שהוא מאיים, הוא כבר ביצע...אשתו הראשונה, היא כבר לא בחיים, בגלל שהיא לא שמעה בקול בעלה...
אני יכולה להיות מועמדת מספר שתים, להפרדת הראש מהגוף... אם אני נכנסת שלא ברשות, גם אני הופכת להיות ז"ל... נו, מה עושים ?
אומר לה מרדכי – את חייבת להיכנס, גם במחיר שתשלמי על החיים... {שם, יד} וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת... את חייבת להיכנס!
היא נכנסת בפני אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... הוא בהלם..."מי נכנס בלי הזמנה ?!"
כותב הרמב"ן בפרשת השבוע – הפעמונים שנמצאים על מעילו של הכהן הגדול מצלצלים, כי זה קבלת רשות, כעין מה שנאמר אצל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שאי אפשר לבוא ללא רשות.
אז הצלצולים של הפעמונים, כותב הרמב"ן, זה כעין מה שנאמר אצל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
היא מגיעה לפני אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... חז"ל אומרים... שהוא סיבב את הפרצוף... בא מלאך אחד, וסיבב לו אותו בחזרה, בא מלאך אחר ומשך את השרביט... בקיצור – ניסים.
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בדרמה... מה הולכת אשתו לבקש ממנו ?
נכנסת לתוך סיכון... לא ראתה אותו חודש... היא נכנסת, מה היא מבקשת ?!
"בקשה צנועה"– היא רוצה מִשְתה של יין... בשביל זה מסכנים חיים ???
היא רוצה לשתות אֶמֶרָל רִיזְלִינג..."ארבע במאה... מבצע!"
את רוצה לשתות יין ?!
תקני ותשתי, מי מפריע לך ?!
"לא... אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... איתך... כבר שלושים יום לא ראיתי אותך..."
טוב... ומי עוד יהיה במשתה ?
"גם המן"
מצוה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לקרוא להָמָן... הָמָן כל-כך מבסוט {ה, יב} וַיֹּאמֶר הָמָן אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי"אני וְאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ביחד במִשְתה... יוצא מן הכלל!!!"
מתקיים המשתה... בשעה טובה ומוצלחת..."כן אסתר מה רצית ?"
"אם אפשר...מחר, לא אֶמֶרָל רִיזְלִינג... אלא סוג אחר של יין... קובִניון סָבָרֶה" J
"בסדר... מחר שוב פעם"...
{ה, ט} וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב...הוא יוצא החוצה ואומר"רבותי, לא היה דבר כזה בהיסטוריה... מלכה מזמנת את המלך למִשְתה... שלושים יום לא נכנסה... מסכנת את עצמה, והמטרה שלה לשתות אֶמֶרָל רִיזְלִינג עם אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ואיתי!".... וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב...
שואל הספר מאור ושמש – תגיד, בשביל מה צריך את המִשְתה מחר ?! תגמור הכל היום!
תגידי במִשְתה - אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה... ויורידו לו את הראש ברגע!
בשביל מה את מותחת את העצבים של הקשיש הזה עד מחר בבוקר?! למה מחר נדבר ?! דברי עכשיו!
באה הגמרא {מסכת מגילה טו, ב} ושואלת - מה ראתה אסתר המלכה, להזמין את הָמָן למִשְתה?
שלוש-עשרה סיבות מונה הגמרא, למה זימנו את המן למשתה...
ת''ר מה ראתה אסתר שזימנה את המן ר' אליעזר אומר פחים טמנה לו שנאמר(תהילים סט-כג) יהי שלחנם לפניהם לפח ר' יהושע אומר מבית אביה למדה שנאמר(משלי כה-כא) אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' ר' מאיר אומר כדי שלא יטול עצה וימרוד ר' יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית ר' נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו ' דעתן מן הרחמים ר' יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת ר' שמעון בן מנסיא אומר אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס רבי יהושע בן קרחה אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא רבן גמליאל אומר מלך הפכפכן היה אמר רבי גמליאל עדיין צריכין אנו למודעי דתניא ר' אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים רבה אמר(משלי טז-יח) לפני שבר גאון אביי ורבא דאמרי תרוייהו(ירמיה נא-לט) בחומם אשית את משתיהם וגו' אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו א''ל כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי א''ל ככולהו תנאי וככולהו אמוראי - את כל מה שהם אמרו, אסתר לקחה בחשבון...
רבותי, היא עושה מִשְתה, את הכל היא הכניסה בחשבון, אבל למה היא עושה עוד מִשְתה ? החשבון הזה מופיע במִשְתה הראשון...למה צריכים שתי משתאות ? שאלתו של הספר מאור ושמש.
שאלה נוספת שהוא שואל - נאמר שם בסוף המגילה... בקטע האחרון במגילה, נאמר בפסוק {ט, כט} וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת-אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת-כָּל-תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִֽית
מה זה כָּל-תֹּקֶף ? מה מונח כאן בתוקף הזה שהיא כתבה כאן ?
רבותי, בואו נראה יסודות נפלאים, שכותב הזוהר הקדוש בפרשת השבוע, פרשת תצוה, ויש לנו כאן פתח להבנה גדולה, מה נעשה בפורים :
אני מקריא זוהר, בפרשת תצוה {קפ"ה, א}(הזוהר הוא ארוך מאוד, הוא מביא שם משל נפלא עם מלך וכל מיני דברים שהוא מסביר, אני מגיע לקטע האחרון, לדבר בקצרה על השעירים) - כתיב וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיְיָ' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. דָּא אִיהוּ הַהוּא חֶדְוָה דְּהַהוּא דַּלְטוֹרָא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָטִיל עִמֵּיהּ גּוֹרָל, וְזַמִּין לֵיהּ.
אומר הזוהר הקדוש {פירוש מתוק מדבש}– השטן אומר - תשמע מה שהולך כאן, הקב"ה מצוה להטיל גורלות, מה שָׂמִים בקופסה ?
אחד שָׂמים לה' ואחד לעזאזל.
אומר הסיטרא אחרא – לא רק שהקב"ה שָׂם אותי איתו באותה קופסה, הקב"ה מצוה וְנָתַן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים... וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם...
שואלת הגמרא – בשביל מה אתה כותב לי סִפרה ? גם בלי הסִפרה אתה יודע שזה שְׁנֵי, למה?
כי מיעוט רבים, זה שנים.
אז אם לא כתוב מספר, וזה רבים... אז זה ממילא שנים...אז למה בכל זאת, התורה כותבת סִפרה ?
אם התורה כותבת לך ספרה, ואתה לא צריך אותה... זה נועד לדבר אחד – התורה רוצה שוויון...
{במדבר י, ב} עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצֽוֹצְרֹת... שתי חצוצרות שווים במראה... הם צריכים להיות אותו דבר.
כל דבר שכתוב מספר, ואתה לא צריך את מספר, זה נועד להגיד שהם שווים...
אומרת התורה {במדבר לא, ח} וְאֶת-מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל-חַלְלֵיהֶם אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת- חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן...
אומר רש"י - חמשת מלכי מדין. וכי איני רואה שחמשה מנה הכתוב, למה הזקק לומר חמשת, אלא ללמדך ששוו כלם בעצה והשוו כלם בפרענות...
הקב"ה ברא את שני המאורות הגדולים... אם תכתוב"המאורות הגדולים", אתה יודע שזה שנים... אז למה שנים ?
אומרים חז"ל – בתחילה הם היו שווים... ולאחר שהירח התלוננה, הוא הקטין אותה...
אם יש לך ספרה, ואתה לא צריך את הספרה, היא נועדה ללמד אותך דבר אחד- הם צריכים להיות שווים.
הקב"ה כותב שלוש פעמים את המילה שְׁנֵי - בשׂעירים... ללמדך, שהשעירים צריכים להיות שווים במראה, בקומה ובדמים...בשלושה דברים השעירים צריכים להיות אותו דבר.
אם ככה, כותב הזוהר - נמצא שבערב יום הכיפורים, השטן רואה"...תראה מה הולך כאן, הקב"ה מצוה להביא לי ולו, אותו שָׂעיר...אם הוא היה אומר להביא בשבילו שָׂעיר, שגבהו מטר ועשרה ולי שישים ס"מ...אני מבין... אם הוא היה אומר שמגיע לקב"ה אחד שהוא שלם כולו, ולי מביאים אחד פיסח, נו בסדר..."
אומר השטן"הקב"ה אומר תשמע, אתה תביא לי אותו דבר... לי ולשטן... שווים בקומה, שווים במראה ושווים בדמים".
אומר השטן"תגידו, ראיתם עוד אחד כזה בפמליה של מעלה ? שהקב"ה מצוה להביא, כביכול, לקב"ה ולי אותו דבר!?"
איזה שמחה יש אצל השטן!
אומר הזוהר הקדוש - וְלָא יָדַע דְּנוּר דָּלִיק אַטִּיל עַל רֵישֵׁיהּ, וְעַל עַמָּא דִּילֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר(משלי כה) כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ – הוא לא יודע שהקב"ה הולך לשים עליו את האש, והולך לשים עליו את כל החבילה...
וְסִימָנִךָ - ואתה רוצה ראיה למה שאמרתי ?!... תשמעו איזה ראיה – {אסתר ה} אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי.
מה הראיה ?
אומר הָמָן, שהוא הנציג של הס"מ"תראה מה זה, אסתר המלכה היא מידת הרחמים, את מי היא מזמינה למשתה ? {ה, ד} יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם.
אומר הזוהר – המקום היחיד שמופיע שם ה' ברצף, ככתיבתו, הוא בפסוק הזה יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם...באותו פסוק המלך - הקב"ה, והָמָן - הסיטרא אחרא, יבואו אל המשתה היום... בפורים.
מה פתאום אתה עושה כזאת משוואה – יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם ?
כמו ששני השעירים ביום הכיפורים – שָׂעיר לה' ושָׂעיר לעזאזל... שווים בדמים, בקומה ובמראה...
הולכת אסתר ואומרת- אם כך נעשה בשעירים, יָבוֹא הַמֶּלֶךְ הקב"ה וְהָמָן הס"מ, הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה בפורים!!!
זה מה שמתכוון הזוהר... אומר הספר מאור ושמש- יום הכיפורים, יונק מן הפורים... מה שעשתה אסתר בפורים, הוא מה שנעשה ביום הכיפורים.
אם אלה פני הדברים, נוכל להבין למה צריך עוד משתה:
אומר הזוהר הקדוש – ומה קורה שמוזמן הסיטרא אחרא ביחד עם המלך ?
וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב. בְּהַהוּא חוּלָקָא דְּנָטִיל, וְאָזִיל לֵיהּ.
אומר המאור ושמש– בערב יום הכיפור, מביאים לבית המקדש שני שעירים – שווים בדמים, שווים במראה ושווים בקומה.
מביאים אותם לבית המקדש, הסיטרא אחרא יודע, שמחר הוא אמור לקבל את השוחד הזה, שנקרא שָׂעיר... אז מה הוא עושה כבר בערב יום כיפור ?
אומר המאור ושמש, לפי מה שמובא בפרקי דרבי אליעזר – בערב יום כיפור, הוא כבר לא מקטרג על ישראל, למה ?
כי הוא יודע שהוא הולך לקבל דורון, ומרוב התרגשות הוא כבר לא מקטרג.
מה קורה למחרת יום הכיפורים, ששולחים לו כבר את הדורון ?
אומרים חז"ל {טור, הלכות יום הכיפורים} - אומר השטן להקב"ה"ריבונו של עולם, כמו שהמלאכים למעלה, לא אוכלים ולא שותים, אף עמך ישראל לא אוכלים ולא שותים".
הוא בא ומדבר בשבח על עָם ישראל... במקום לקטרג הוא נעשה סנגור, על בסיס השָׂעיר שהוא קיבל.
השָׂעיר הזה הופך אותו, להיות סנגור!
אומר המאור ושמש - הסעודה הראשונה שעשתה אסתר, זה ההכנה לקראת יום הכיפורים.
ההכנה לקראת יום הכיפורים - יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם – שניהם שווים במראה, בקומה ובדמים... שניהם ביחד אותו דבר!
אבל מגיע יום הכיפורים... יום הכיפורים הוא למחרת, אז מה עושים?
מִשְתה נוסף...
במִשְתה הנוסף...שם היא שָׂמה גחלים על ראשו...אז היא באה לקב"ה ואומרת"ריבונו של עולם, על כל העוונות הוא אשם... אומרת מידת הרחמים – הוא רוצה להשמיד, להרוג, ולאבד את כל היהודים"
אומר הזוהר - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר,(יהושע ז) וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. דְּהָא שְׁמָא עִלָּאָה, לָא אִתְקָיָּים בְּקִיּוּמֵיהּ, וְדָא אִיהוּ בְּנֶזֶק הַמֶּלֶךְ
אומרת אסתר המלכה"ריבונו של עולם, אתה רוצה לשמוע לסיטרא אחרא... להרוג להשמיד ולאבד את כל היהודים ? זה מה שאתה רוצה ?! מי ידע את שמך הגדול, חוץ מעָם ישראל ?"
אם ככה, כותב לנו המאור ושמש לבאר– שני הסעודות זה הכניסה ליום הכיפורים...ערב יום הכיפורים - יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם...למחרת במשתה...
המשתה השני, נועד לשים את כל הגחלים - וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת-כָּל-עֲוֹנֹתָם אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה... כאן השעיר לוקח את כולם, ומוליך אותם לאבדון, מוליכים את כל העוונות של עָם ישראל...עֲוֹנֹתָם- זהו השעיר השני, זה משתה היין.
אומר המאור ושמש – זה מה שנאמר {ט, כט} וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת-אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת-כָּל-תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִֽית.
תֹּקֶף, אומר המאור ושמש - זה אותה גימטריא של שָׂעיר.
מה היא כתבה ?
אומר המאור ושמש- היא כתבה לדורות, שנדע, שתֹקפו של אותו סיטרא אחרא, שכל השנה מקטרג על עָם ישראל... כמו שהוא לא מקטרג ביום הכיפורים, כך הוא לא מקטרג בפורים!
הצליחו אסתר המלכה ומרדכי היהודי, לבטל את התוקף של הסיטרא אחרא, שיש לו כל השנה כולה...זו מעלת יום הפורים, כמו שמבאר לנו בטוב טעם, המאור ושמש.
אם אלה פני הדברים רבותי, הייתי רוצה לעמוד על נקודה אחת, שקשורה לעבודת היום שלנו:
ידוע שישנה הקבלה, בין יום הפורים לבין יום הכיפורים...
תשימו לב...בערב יום הכיפור אנחנו אוכלים – ביום הכיפורים אנחנו צמים.
בפורים זה בדיוק להיפך... בערב יום פורים אנחנו צמים – וביום הפורים אנחנו אוכלים.
כותב הגאון מוילנה, ביאור בפני עצמו – בכל חג וחג, צריך להיות חציו לכם וחציו לה'...
אם כך, אז החצי שלכם, של יום הכיפורים, שהוא כולו לה' - הוא יום הפורים.
ביום הכיפורים, אנחנו כולו לה'... אנחנו לא אוכלים ולא מתרחצים... הכל לקב"ה, מהבוקר ועד הלילה! עשרים ושש שעות כמלאכים!
אבל צריך לקיים גם את ה"חציו לכם"... מתי מקיימים את זה ? מתי נותנים לגוף, את הבונוס שלו ?
את הבונוס של הגוף, נותנים בפורים! ביום הזה מקבל הגוף את הפיצוי שלו.
רבותי, ערב יום כיפור, נפסק בשולחן ערוך {סימן תר"ו}, שכל אדם שיש לו מריבה עם חברו, צריך להתפייס איתו בערב יום הכיפורים.
אומרים חז"ל – על עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שיְרָצֵה את חברו... אז מה הוא עושה ?
הולך לחבר שלו..."דוד, תמחל לי... פגעתי בך...סליחה, סליחה, סליחה"
ההוא רועד כמו דג לפני יום כיפור" מה אני לא אסלח לו ?! אני רוצה שהקב"ה יסלח לי גם... סולח לך!"
נו... בסדר הוא סלח לך... אבל פגעת בו, אתה צריך לפצות אותו... איך תעשה את זה?
מגיע פורים, זה ההשלמה לגוף... הסליחה שהוא אמר, זה ההשלמה לנפש!... איך מפצים את הגוף ?
משלוח מנות איש לרעהו... תפצה את הגוף שפגעת, משלוח מנות...
צריך לדעת, שעיקר המשלוח מנות איש לרעהו, זה לא לאלה שאתה חבר שלהם... משלוח מנות, הוא לאלה שאתה לא חבר שלהם...לאלה שיש לך איתם ויכוחים כל השנה... ואפשר גם לשלוח לחמתך... אם אתה רוצה שהיא תזמין אותך בפסח J
יש תיקון לנשמה... זה ערב יום כיפור, ויש תיקון לגוף... זה ערב פורים.
רבותי, יום הכיפורים, אחרי ארבעים ימי הכנה... מה השיא?
תפילת נעילה.
מתחילת התפילה ועד סופה, פותחים את ארון הקודש... למעלה פותחים את השערים...אם פותחים למעלה, אז פותחים גם כאן... מתי מתחילה תפילת נעילה ?
כתוב בשולחן ערוך - מתי שהשמש בראשי האילנות... מתי מסיימים את זה?
אחרי השקיעה, בצאת הכוכבים... חושך... יצא החג.
יום הפורים הוא כיום הכיפורים...
אומרים לנו רבותינו הראשונים – סעודת פורים, צריך להתחיל אותה לפני שקיעת החמה, בעוד היום גדול... ומתי מסיימים אותה ?
בעוד היום גדול, בתוך הלילה...תגיד איזה מן דבר זה ?
מתחילים ביום ומסיימים בלילה, ואומרים"על הניסים" ? כבר יצא החג... מה אתה אומר"על הניסים" עכשיו ?!
התשובה פשוטה – סעודת פורים,זה תפילת הנעילה... התפילה המסיימת את יום הפורים.
כמו שיש לך תפילת נעילה, ביום הכיפורים, יש לך בפורים סעודת נעילה.
רבותי, אם אלה פני הדברים נוכל ללכת רק לעוד רמז נפלא:
רבותינו מגלים לנו... בְּזֹאת יָבוֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, במה הוא בא ?
אומרים לנו חז"ל – בְּזֹאת.
כותב הפרדס יוסף - תשובה ותפילה וצדקה, מעבירים את רֹע הגזרה.
על כל המחזורים למעלה, כתוב קול צום ממון.
אומר הפרדס יוסף :
צום = 136
ממון=136
קול = 136
_______
136*3=408.
בְּזֹאת – בתפילה צדקה ותשובה- יָבוֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ...
רבותי, יום הכיפורים הוא כמו יום הפורים... מה עושים בפורים ?
יש לנו צום... יש לנו קול... ויש לנו ממון:
צום – תענית אסתר.
קול – מקרא מגילה.
ממון – מתנות לאביונים.
בְּזֹאת יָבוֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ - גם בפורים. תיקנו לנו את כל התקנות של פורים, מעין יום הכיפורים!
אם אלה פני הדברים, אני רוצה לומר דבר שאמרנו אותו פעם, אבל אני חושב שכדאי להגיד אותו אפילו מאה פעמים, כדי שהדבר יכנס לראש :
ישנו פיוט שאומרים אותו בתפילת נעילה, אני לא מכיר את כל הנוסחאות, ואני מאוד רגיש לענין הזה, כי פעם אחת נפלתי עמוק בענין הזה של הנוסחאות, ואחרי זה ראיתי שכל דבר שאתה מדבר צריך לקרוא קודם...
ישנו פיוט, שהאשכנזים אומרים אותו בתפילת נעילה פתח לנו שער בעת נעילת שער... בני עדות המזרח, נראה לי שלא אומרים אותו...
מה קרה לי פעם ?
הזמינו אותי לדבר בת"א בערב יום כיפור... כמדומני, זה יצא יום ראשון בלילה...
התקשר אלי רב בת"א, ואמר לי"תשמע, פעמיים בשנה, בבית הכנסת שאני מתפלל, מגיעים 800 איש – בערב ערב יום כיפור וביום כיפור"... מה אנחנו עושים בערב ערב כיפור ? תיקון כל הלילה...תיקון כפרות, תיקון כרת וכד'...אני צריך דרשה שתזעזע את כולם!!!"
לקחתי את המחזור, והיות שנולדתי בבית של בני עדות אשכנז, הוצאתי את המחזור של עדות אשכנז, ולקחתי משהו שיזעזע את הלבבות...
ראיתי פעם רעיון יפה... בתפילת הנעילה, בתפילת הלחש, מוסיפים האשכנזים עוד קטע אחד... אתה נותן יד לפושעים... ככה כתוב...
אחרי שאתה מסיים עמידה, ומתחיל את הוידוי... אז במקום הוידוי, אתה אומר את אתה נותן יד לפושעים.
ואני מדבר על היד... ואני מדבר על הפושעים... ואני רואה אחד מסתכל על השני, ולא מבינים על מה אני מדבר... הבנתי שהם לא בקטע... J
אמרתי להם"רבותי, אני מקריא ממחזור של אשכנזים... אתה נותן יד לפושעים..."
קם אחד ואמר – כבוד הרב, אצלנו אין פושעים! J
זהו נגמרה השיחה... אחד כזה סידר לך את הכיפור עם הכפרות... J
אבל מה?
לפחות לקחתי את הנושא, וטחנתי אותו הדק...
אמרתי"רבותי בסדר, אין פושעים... זה רק אצל האשכנזים... אבל בואו נדבר על היד שהאשכנזים מדברים עליה...
הם מדברים על אחד שקשור לכלל ישראל... אתה נותן יד לפושעים נאמר על מישהו...
שאלתי אותם"אומרים האשכנזים – פתח לנו שער בעת נעילת שער... שמעתם פעם בקשה כזאת?"
אתה בא לבנק בשעה אחד עשרים ותשע, ועשרים ושש שניות... עומד שם כבר הפקיד....
הוא יושב כבר עם המפתח...ומתחיל ספירה לאחור 30...29...28...27... וסוגר...
מגיע אחד שחייב מסמכים... צועק לו"רגע, רגע אני חייב...אחרת מעקלים לי... רגע!!!"
"תלך לנתב"ג... שם פתוח"
"אבל תפתח, זה משכורת שלך!... 18 שקל אתה גובה על חותמת, תפתח!"
"סגרתי, לא פותח!"
טוב...בשביל זה הוא פקיד... הוא עשה אפילו דוקטורט בפקידות...
אתה בא אליו ואומר לו"תעשה טובה, פתח לנו שער בעת נעילת שער... סגרת, תפתח!"
אומר לך הפקיד"היה פתוח משמונה וחצי, עד אחד וחצי... מה אני אין לי בית ?! אין לי אישה ?! אין לי ילדים ?! סגור!"
מה זה הבקשה הזאת, שאתה מבקש בתפילת נעילה - פתח לנו שער בעת נעילת שער... מה אתה מבקש ???
רבותי, ראיתי פעם ביאור נפלא, מה זה פתח לנו שער בעת נעילת שער...
ישנו שער, שהקב"ה פתח אותו... לאלה שננעלו עבורם השערים...
היה יהודי אחד, שיש מחלוקת בחז"ל... ככל הנראה אין לו חלק לעולם הבא...
קוראים לו מנשה, בנו של חזקיה המלך.
חזקיה מלך ישראל, לא רצה להתחתן, כדי שלא יהיה לו חלק באותו אדם, שנקרא בשם מנשה.
אין לנו מושג בגדלותו של מנשה... כשאחד מרבותינו קרא לו –"מחר נדבר בחברנו מנשה", הוא הגיע אליו בלילה ואמר לו"אני לא חבר שלך, אל תקרא לי חברנו מנשה"... אין לנו הבנה במנשה, ואנחנו לא מדברים על האיש...אבל חז"ל מגלים לנו, שמנשה מילא את כל ירושלים, דם מפה לפה...
יש דעה בחז"ל, שהוא רצח אלף אנשים מידי יום... והוא העמיד צלם בהיכל, בעל ארבעה פרצופים...והוא אמר לקב"ה"אני שם בכוונה צלם בעל ארבע פרצופים, כדי שמכל פינה שתסתכל, אתה תראה את האלהים שאני מאמין בו".
מנשה נלקח בשבי למלכי אשור...לקחו אותו לבבל... הוציאו אותו להורג באצטדיון... כולם מוזמנים... יש אירוע, יש הפקה... איך עושים את האירוע ?
לקחו גיגית גדולה של מים, שמו מתחת גזעי עצים, והדליקו אש... ולאט לאט התחיל להתבשל...
יושב מנשה בתוך היורה(גיגית) הרותחת, ופונה אל כל האלוהים שהוא עבד אותם...פונה לפסל בעל הארבע פנים..."אתה זוכר שמתי אותך בהיכל, אתה זוכר ?! תענה לי!"
אף אחד לא עונה לו...
הוא יושב בתוך היורה הרותחת... פתאום הוא נזכר"ריבונו של עולם, אבא לקח אותי כשהייתי קטן, ואמר לי מנשה תזכור טוב, תכניס לך טוב את הפסוק הזה... בא ונשנן אותו טוב בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלו...ֹ ריבונו של עולם עכשיו קיבלתי את הפסוק... בַּצַּר לְךָ – עכשיו צר לי! ריבונו של עולם, אני מבקש ממך... תוציא אותי מפה. אם אתה מוציא אותי מפה, אני יודע שאתה אלוקים, ואם לא, אתה וכל האלוהות אותו דבר!"
מה עשו מלאכי השרת ?
אומרים חז"ל {ירושלמי מסכת סנהדרין} – מלאכי השרת שמעו את כל הצעקות של מנשה... סגרו את כל החלונות, שהתפילה שלו לא תיכנס... אדם כזה מתפלל שהקב"ה יושיע אותו ?!
בַּצַּר לְךָ – אמר מנשה"אני רוצה לחזור בתשובה!!!"
מה עושה הקב"ה?
חתר לו חתירה מתחת כיסא הכבוד, שנאמר וַיֵּעָתֶר לוֹ...
אומרים חז"ל - אל תקרא וַיֵּעָתֶר לוֹ אלא ויחתר לו...הוא חתר לו חתירה, וקיבל את תשובתו מתחת כיסא הכבוד.
בתפילת נעילה אנחנו מבקשים"ריבונו של עולם, פתח לנו שער בעת נעילת שער"
ישנם אנשים, שכל שערי התפילה נעולים כבר... המלאכים סוגרים בפניהם את כל שערי התפילה, אבל הקב"ה פותח שער מתחת כיסא הכבוד...
מבקשים, פתח לנו שער ריבונו של עולם... את השער ואת נעילת שער... כשנועלים את כל השערים, אתה יודע לפתוח את השער הזה... אתה נותן יד לפושעים...!
הקב"ה נתן יד למנשה, והוציא אותו מתוך היורה... הוא קיבל אותו בתשובה... הביא רוח חזקה, שהוציאה אותו מהיורה הרותחת...
אומרים חז"ל – נס!
רבותי, ביום הכיפורים, נפתח השער הזה בתפילת נעילה... פתח לנו שער בעת נעילת שער...
ביום הפורים, עשרים ושש שעות, השער הזה פתוח...!
יום הכיפורים הוא כְפורים!
אומר הזוהר – יום כיפורים הוא כפורים... ביום הפורים הוא פתוח כל היום, וביום הכיפורים הוא פתוח רק בתפילת נעילה.
כנגד זה תיקנו לנו רבותינו, שכל הפושט יד, נותנים לו, למה צריכים לתת לו ?
התשובה פשוטה – כי גם בשמים עכשיו, כל הפושט יד נותנים לו... זאת מעלת יום הפורים... וכגודל מעלת היום, כך גם גודל העבודה, שהסיטרא אחרא פועל ביום הזה...!
הוא פועל ועובד, כדי שלא יהיה לך זמן להתעסק בצרכי שמים...
מקרא מגילה... מתנות לאביונים... בסדר צריכים לעשות, אבל בין לבין מה אתה עושה ???
זה היום, ששערי שמים פתוחים... מה שאפשר להשיג ביום הזה, אי אפשר להשיג שנה!
מה שאפשר להשיג בנעילה, אי אפשר להשיג כל הארבעים יום!
ביום הפורים אפשר להשיג את זה בכל היום!
רבותי, מגילת אסתר... אין לך יהודי שאין לו הסתר... אין יהודי, אין דבר כזה...
רבותינו הראשונים כמלאכים היו, קוראים לעולם הזה נווה התלאות - מבחוץ נווה, מבפנים תלאות... וכל אחד, עם השלולית שלו. J
אחד בוכה למה אין לו שידוך... השני בוכה למה יש לו שידוך..."ריבונו של עולם למה לא עכבת אותי עוד שנתיים... פחות ייסורים" J
אחד בוכה למה אין לו ילדים... אחד בוכה למה יש לו ילדים..."ריבונו של עולם, בשביל זה אני צריך ילדים!?"
כל אחד עִם הצרה, כל אחד עם ההסתר פנים שלו... אי אפשר לפרטם כי רבים הם... כל אחד יודע איזה חבילה על הגב שלו.
אם הקב"ה יזכה אותנו וישמע לתפילתנו... הכל פתוח, השאלה-על מה מבקשים...רבותי, בקשה אחת, וכל הבקשות כלולות בתוכה...
אם הקב"ה ישמע לתפילתנו ונבקש מהקב"ה"גלה כבוד מלכותך עלינו במהרה"... שנזכה לביאת משיח ולבנין בית הבחירה, כל הצרות של כל היהודים, בכל העולם... יפתרו באחת... ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.