בס"ד

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת בֹא. נמשיך היום בע"ה, את הנושא שהתחלנו בשבוע שעבר, וממנו נגיע למסקנה בעבודת ה', שיש לנו ללמוד בפרשיות הללו.
דיברנו בשבוע שעבר, שהפעם הראשונה שמופיע המטה, היה בפרשת שמות... כאשר הקב"ה נגלה למשה רבינו בסנה, ומשה רבינו שואל אותו שאלה, לאחר שהוא מקבל עליו את השליחות, ללכת ולגאול את עם ישראל ממצרים {ד, א} וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'...  ואז כידוע לכולם... וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה {ג} וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו – זו הפעם הראשונה שמופיע המטה... לאחר מכן מגיע האות הנוספת {ו}... הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג... והאות השלישית {ט} וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת...
בפרשת שבוע שעבר, מופיע המטה ארבע פעמים... בשלושת המכות הראשונות – דם, צפרדע, כינים... אותם נצטווה משה רבינו, לצוות את אהרון לעשותם... משה רבינו, כידוע, לא הכה את הקרקע ולא את היאור, משום הכרת הטוב, כפי שמביא רש"י...
בפרשת שבוע שעבר, מופיע המטה פעם נוספת, במכת ברד, כאשר משה רבינו לוקח את המטה, ומרים את ידיו לשמים... ומתחילה מכת הברד.
הזכרנו בשבוע שעבר, את דברי המדרש... ששלוש מכות עשה אהרון – דם, צפרדע וכינים. שלוש מכות עשה משה – ברד, ארבה וחושך. ושלוש מכות עשה הקב"ה – ערוב, דבר ומכת בכורות... ומכת שחין, נעשו על ידי שלושתם.
בפרשת השבוע, פרשת בֹא, ישנם שלוש מכות – ארבה, חושך ובכורות... ושוב מופיע המטה.
משה השתמש במטה, פעם נוספת במכת הארבה, ולאחר מכן מופיע המטה פעם נוספת, רק בפרשת בשלח... מופיע  שם המטה שלוש פעמים. פעם אחת, כאשר הקב"ה אומר למשה רבינו, שלא ישתמש במטה, כאשר הוא בוקע את הים, אלא שישתמש בידו... שנאמר {יד, טז} וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ... כך מופיע במדרש {שמות רבה, פרשה כא}, כך מביא הרא"ש בשם אביו – הָרֵם, מלשון הפרש... אל תשתמש במטה.
אומר המדרש {שמות רבה,פרשה כא, ט} - אָמַר רַבִּי סִימוֹן מָשָׁל לְבַעַל הַזְּמוֹרָה שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּחוּץ וְהַזְּמוֹרָה בְּיָדוֹ, אָמְרוּ אִלּוּלֵי שֶׁהַזְּמוֹרָה בְּיָדוֹ לֹא הָיָה מִתְכַּבֵּד, שָׁמַע הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ, הַעֲבֵר הַזְּמוֹרָה מִמְּךָ וְצֵא לַחוּץ וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמְךָ אֲנִי נוֹטֵל אֶת רֹאשׁוֹ. כָּךְ אָמְרוּ הַמִּצְרִיִּים לֹא הָיָה יָכוֹל משֶׁה לַעֲשׂוֹת כְּלוּם אֶלָּא בַּמַּטֶּה, בּוֹ הִכָּה הַיְאוֹר, בּוֹ הֵבִיא כָּל הַמַּכּוֹת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ הַיָּם וְהַמִּצְרִיִּים עוֹמְדִים מֵאַחֲרֵיהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הַשְּׁלֵךְ אֶת מַטְךָ, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ אִלּוּלֵי הַמַּטֶּה לֹא הָיָה יָכוֹל לִקְרֹעַ אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: הָרֵם אֶת מַטְךָ.
בפרשת שבוע הבא, פרשת בשלח, מופיע עוד פעם המטה... כאשר משה רבינו נצטווה לקחת את המטה, ולהכות את הצוּר, שנאמר {יז, ה} וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ.
חז"ל במדרש {תנחומא, פרשת בשלח, אות כא} אומרים - הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי (במדבר יז, כה). וְזֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל  מִתְרַעֲמִים עֲלֵיהֶם וְהָיוּ אוֹמְרִים: מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הֵן אֵלּוּ הֵן: הַקְּטֹרֶת וְהָאָרוֹן וְהַמַּטֶּה.
לחז"ל במדרש היה קשה, מדוע הקב"ה מדגיש וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ... תאמר וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הלכת איתו במדין... למה הדגש הוא, על המטה אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר?
אז בחז"ל {מסכת סנהדרין} לומדים מכאן, שברגע שמשה רבינו ציוה את אהרון להכות, אז המעשה  כבר נחשב לזכותו של משה.
המדרש היה קשה לו הדבר הזה... והוא עונה - וְזֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל » מִתְרַעֲמִים עֲלֵיהֶם וְהָיוּ אוֹמְרִים: מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הֵן, אֵלּוּ הֵן: הַקְּטֹרֶת וְהָאָרוֹן וְהַמַּטֶּה. הַקְּטֹרֶת, שֶׁל פֻּרְעָנֻיּוֹת הִיא, שֶׁהָרְגָה נָדָב וַאֲבִיהוּ. לְפִיכָךְ הוֹדִיעָן שֶׁהִיא שֶׁל כַּפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם (במדבר יז, יב). הָאָרוֹן, אָמְרוּ שֶׁל סַמְפִּירִינוֹן הָיָה, הוּא הָרַג אֶת עֻזָּה וְאַנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים (ש"ב ו, ז). וּכְתִיב: וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה' וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם (ש"א ו, יט). לְפִיכָךְ הוֹדִיעָם שֶׁהוּא שֶׁל בְּרָכָה, דִּכְתִיב: וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ ה' אֶת עֹבֵד אֱדוֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ (ש"ב ו, יא). הַמַּטֶּה, שֶׁל סַמְפִּירִינוֹן הָיָה, הוּא הֵבִיא הַמַּכּוֹת עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם וְעַל הַיָּם. לְפִיכָךְ יֵדְעוּ שֶׁהוּא שֶׁל נִסִּים, וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר, מִפְּנֵי הַתַּרְעֹמֶת.
בסוף פרשת בשלח, מופיע שוב פעם המטה, במלחמת עמלק, שנאמר {יז, ח} וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: {ט} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי...
המטה כפי שהזכרנו בשבוע שעבר, מופיע פעם נוספת בפרשת קֹרח ופעם נוספת בפרשת חֹקת... פעמיים בחומש במדבר...
האחת, כאשר הקב"ה אומר  למשה רבינו, שכל אחד ואחד מראשי המטות, יביא מטה ויניח אותו באוהל העדות, שנאמר {במדבר יז, כ} וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח... וכתוב בבעל הטורים... כתוב במחזור ויטרי, שמשה רבינו חילק את המטה שלו לשנים-עשר חלקים, ואילו מטה אהרון בלע את שאר המטות... כך מופיע בפרשת שבוע שעבר.
הפעם הנוספת שמופיע המטה, זה בפרשת חֹקת, כאשר הקב"ה מצוה את משה רבינו לדבר אל הסלע, ובמקום לדבר אל הסלע, הוא הכה בו...
מי שרוצה, יעיין במקום נוסף שמופיע המטה במדרש{פרשת וזאת הברכה}... שם מופיע שביומו האחרון של משה... הוא מתחנן לקב"ה שישאיר אותו כאן, בעולם הזה... הגיע ס"מ ליטול את נשמתו של משה רבינו... ומשה רבינו רדף אחריו עם המטה שלו... דברים נפלאים שכתובים שם במדרש...
שואלים רבותינו – כיצד הגיע המטה, לידיו של משה?
הוא נקרא מטה משה... מטה אהרון... מטה האלוקים... איך הוא הגיע לידיו? מה מקורו?
בפרקי דרבי אליעזר {פרק מ} אומר המדרש כך:
ר' לוי אומ' אותו המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון מגן עדן ואדם מסרו לחנוך וחנוך מסרו לנח {זו טעות במדרש... היה צריך להיות כתוב 'מסרו למתושלח', כי חנוך לא ראה את נח} ונח לשם ושם מסרו לאברהם ואברהם ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב הוריד אותו למצרים ומסרו ליוסף בנו כשמת יוסף ושללו ביתו נתנה בפלטרין של פרעה והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים {כאן כתוב שיתרו היה אחד מחרטומי מצרים... למרות שבגמרא (מסכת סוטה) כתוב, שהיה אחד מיועצי פרעה) וראה את המטה ואת האותות אשר עליו וחמד אותו בלבו ולקחו והביאו ונטעו בתוך הגן של ביתו ולא היה אדם יכול לקרב אליו עוד כשבא משה לתוך ביתו נכנס לגן ביתו של יתרו וראה את המטה וקרא את האותות אשר עליו ושלף ידו ולקחו וראה יתרו למשה ואמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה שנאמר  {שמות ב, כא} וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ.
עד כאן דברי הפרקי דרבי אליעזר.
רבותינו דנים, היות ובהתחלה כתוב, שהוא היה מחרטומי מצרים... כתוב שבאמצעות החרטומים שלו, הוא הגיע לידיעה, שמי שידע לפענח את מה שכתוב על המטה, הוא יהיה  גואלם של ישראל, ולכן הוא ידע, שהגואל יהיה מי שיצליח להוציא את המטה מהקרקע, וידע גם לקרוא את האותיות הכתובות עליו.
בילקוט שמעוני {סימן קס"ח, פרשת שמות}, מביא הילקוט שמעוני בהרחבה רבה, את כל הסיפוק שקרה עם משה רבינו, מהיום שהוא ברח ממצרים, ועד היום שהוא חזר למדין. (מקור הדברים בספר הישר) נאמר את הדברים בקיצור נמרץ:
משה רבינו הגיע ליתרו, כשהוא היה בן 67... במשך תקופה, הוא היה בכּוש ארבעים שנה... איך שמשה הגיע ליתרו, הוא הכניס אותו לכלא למשך עשר שנים (המדרש מדבר על זה, למה זה קרה. עיין שם)... הוא שם אותו בכלא, וציווה לא להאכילו ולא להשקותו.

וילך משה מדינה, כי ירא [לשוב] מצרימה מפני פרעה. ויבוא אל רעואל ויספר לו משה את אשר ברח ממצרים, ואת אשר מלך על בני כוש, ואת אשר לקחו מידו המלוכה ויגרשוהו. ויהי כשמוע רעואל את דבריו, אמר בלבו: אתנה זה בית הכלא וארצה בו לבני כוש, כי נוסם הוא. ויקחהו אל בית הסוהר ויהי כלוא שם עשר שנים. ויהי בהיותו עצור שמה, ותחמול עליו צפורה בת רעואל, ותכלכלהו לחם ומים. ויהי מקץ עשר שנים ותאמר אל אביה לאמר: האיש העברי אשר כלאתו זה עשר שנים בבית הסוהר, ואין דורש ואין מבקש אליו, ועתה אם טוב בעיניך אבי, נשלח ונראה אם מת ואם חי הוא. ואביה לא ידע כי כלכלתהו.
ויען ויאמר רעואל: הנהיה כדבר הזה, להעצר גבר בבית הכלא עשר שנים ולא יאכל, ויחיה?! ותען צפורה את אביה לאמר: הלא שמעת [אבי] כי אלהי העברים גדול ונורא הוא, ומפליא להם בכל עת. הוא הציל אברהם מאור כשדים, ואת יצחק מן החרב, ואת יעקב מן המלאך בהאבקו עמו. וגם עם זה רבות עשה, ויצלהו מיאור מצרים ומחרב פרעה, גם מזה יכול למלטהו.
וייטב הדבר בעיני רעואל, ויעש כן כדבר בתו, וישלח אל הבור לראות מה נעשה בו. ויראו והנה האיש חי ועומד על רגליו, ומתחנן אל אלהי אבותיו. ויוציאוהו מן הבור ויגלחוהו, וישנו את בגדי כלאו, ויאכל לחם. וירד האיש אל גינת רעואל, אשר אחרי הבית. ויתפלל אל אלהיו אשר עשה אתו נפלאות רבות.
ויהי בהתפללו, ויבט בצדו והנה מטה ספיר מוצב ארצה, והוא נטוע בתוך הגנה. ויקרב אל המטה, והנה חקוק בו שם ה' אלוהים צבאות כתוב ומפורש על המטה. ויקרא בו ויתלשהו כהיתלש עץ יער מסבכו, ויהי למטה בכפו. הוא המטה הנברא בתבל מִפְעֲלוֹת אלוהים, אחרי בוראו שמים וארץ וכל צבאם ימים ונהרות וכל דגתם.
ויהי בהיגרש אדם מגן עדן, ויקח את כל המטה בידו, ויצא ויעבוד את האדמה אשר לוקח משם. ויגיע המטה עד נח, ויותר אל שם ואל תולדותיו, עד הגעתו אל ידי אברהם העברי. ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, גם את מטה האותיות ירוש ירש. ויהי כברוח יעקב פדנה ארם, ויקחהו בידו, ובבואו אל יצחק אביו בארה שבע, נטוש לא נטשו, וברדתו מצרימה לקחו בידו ויתנהו אל יוסף שכם אחד על אחיו. כי באמצו לקחו יעקב מיד עשו אבי אדום.
ויהי אחרי מות יוסף, וישבו שרי מצרים בית יוסף, ויגיע המטה אל יד רעואל המדיָני, ובעת צאתו ממצרים לקחו בידו ויטעהו בתוך גינתו. ויבחנו כל גבורי קיני לתלשו, בבקשם לקחת צפורה בתו, ולא יכלו. וישאר בתוך הגן עד בוא אשר לו המשפט ויקחהו.
ויהי כראות רעואל את המטה בידו, ויתמה על ככה, ויתן רעואל צפורה בתו למשה. ומשה בן שבע שנים ושבעים שנה בצאתו מבית הסהר, ויקח צפורה המדינית לאשה. ותלך צפורה בדרכי בית ישראל, לא חסרה דבר מצדקת שרה ורבקה רחל ולאה גבעות עולם. ותהר בן ויקרא משה שמו גרשום וגו' רק לא מל את בשר ערלתו בגזרת רעואל חותנו. ויהי בעת ההיא מקץ שלוש שנים, ותהר עוד (יט) ותלד בן שני, וימל את בשר ערלתו ויקרא שמו אליעזר וגו'.
עד כאן דברי הילקוט שמעוני.
בילקוט שמעוני, וכך גם מופיע במדרש תנחומא {פרשת וארא, אות ט}, ובמדרש רבה {שמות רבה ה, אות ו. שמות רבה, ח, אות ג}:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: הַמַּטֶּה מִשְׁקַל אַרְבָּעִים סְאָה הָיָה, וְשֶׁל סַנְפִּירִינוֹן הָיָה, וְעֶשֶׂר מַכּוֹת חֲקוּקוֹת עָלָיו נוֹטָרִיקוֹן דְּצַ''ךְ עֲדַ''שׁ בְּאַחַ ''ב. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בַּטַּקְסִין הַזֶּה הָבֵא עָלָיו אֶת הַמַּכּוֹת.
*אם תיקחו משקל סאה... אם אני לא טועה, לפי החזון איש, סאה =576 ליטר.
בתרגום יונתן בן עוזיאל, בפרשת בשלח {יד, כא} וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם...
אומר התרגום - וְאַרְכִין משֶׁה יַת יְדֵיהּ עַל יַמָא בְּחוּטְרָא רַבָּא וְיַקִירָא דְּאִיתְבְּרִי מִן שֵׁירוּיָא וּבֵיהּ חָקִיק וּמְפָרֵשׁ שְׁמָא רַבָּא וְיַקִּירָא וְעִישַרְתֵּי אַתְוָותָא דִי מְחָא יַת מִצְרָאֵי וּתְלַת אַבְהַת עַלְמָא וְשִׁית אִימְהָתָא וּתְרֵיסַר שִׁבְטוֹי דְיַעֲקב וּמִן יַד דְּבַר יְיָ יַת יַמָא בְּרוּחַ קִידוּמָא תַקִיף כָּל לֵילְיָא וְשַׁוִי יַת יַמָא נְגִיבָא וְאִתְבְּזָעוּ מַיָא לִתְרֵיסַר בְּזִיעַן כָּל קְבֵיל תְּרֵיסַר שִׁבְטוֹי דְיַעֲקב
בפירוש הריטב"א לאגדה של פסח, הוא כותב, שהמטה נימסר למשה רבינו, בפעם הראשונה,  בסנה, שנאמר למשה רבינו שם {שמות ד, יז} וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת.
אומרים חז"ל – מה זה הַזֶּה?
לא יאמר אדם הַזֶּה, אלא מה שבידו שנותן לחבירו. פירוש הדבר, שניתן המטה הזה בחורב, שם בסנה. כך כותב הריטב"א.
עד כאן המקור של המטה, מאיפה הוא הגיע לידיו של משה.
נחזור ברשותכם קצת אחורנית, ליום שישי הראשון הבריאה, ערב שבת בין השמשות:

אומרת המשנה באבות {משנה ה, ו} - עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה.
מה פירוש הדבר, כשאנחנו אומרים, שזה נברא בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת?
היה לקב"ה שישה ימים, והוא ברא לדחוק את כל העשרה דברים, רגע אחרון לפני כניסת שבת... למה?!
אי אפשר היה לברוא את המטה הזה, ביום שלישי או ביום רביעי?!... אי אפשר היה לעשות את הלוחות ביום חמישי?!
למה זה צריך להיעשות, דווקא בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת?
על כך מובאות כמה וכמה דעות בפרקי אבות... אנחנו נזכיר כמה מהם, לא את כולם... אני אוֹמר מה שאומר המאירי, עפ"י מה שאני חושב שהוא מתכוון.
אומר המאירי, שמה שנבראו הדברים  בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, זה רק הדברים שנזקקו, לצורך עם ישראל... מה שנברא לצורך כל היקום כולו, נברא בששת ימי בראשית.
פִּי הָאָרֶץ בשביל קֹרח, פִי הַבְּאֵר בשביל מרים... הַמָּן בשביל עם ישראל במדבר... הַשָּׁמִיר בשביל בית המקדש... אז ממילא, הדברים האלה, רק בשביל עם ישראל...
אז למה דוקא בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שיהיה ביום שישי אחרי הצהרים?!
את זה המאירי לא אומר... אני אומר מה שאני חושב... יכל להיות שזה נכון, ויכל להיות שלא...
הרי ששת ימי השבוע, נבראו בשביל כל העולם... אבל שבת, זה רק בשביל ישראל. גוי ששבת, חייב מיתה!
אז אם היום המיוחד בשבוע, ששייך רק לעם ישראל, זה יום השבת... אז כשרוצים לברוא עשרה דברים ששייכים רק לעם ישראל, מתי בוראים אותם?!
הכי סמוך לשבת בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת... זו לדעתי כוונת המאירי.
בא המדרש שמואל, לר' שמואל די אוזידא, בביאורו לפרקי אבות, ואומר שעשרה דברים הללו, הם דברים שנצטרכו רק לזמן קצוב.
ולכן כל הדברים שבאו לתקופה כולה, נבראו במהלך השבוע. דברים שבאו לזמן קצוב, נבראו בערב שבת בין השמשות...
יש דברים שרק לדור המדבר... יש דברים שרק לתקופה מסוימת... לכן זה נברא בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.
אליבא לתירוצו של ר' שמואל די אוזידא, אני לא מבין למה זה נעשה בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת? זה יכל להיעשות גם ביום חמישי אחר-הצהריים... אבל כך הוא אומר...
תירוץ נוסף, שמופיע במהר"ל, בספרו דרך חיים, בביאורו לאבות, הוא אומר יסוד, ואת היסוד שלו אנחנו רוצים להרחיב ולהעמיק בו... למרות שכבר הרחבנו בו בעבר:
אומר המהר"ל – בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, נבראו דברים גשמיים, שהכניסו בהם תכנים רוחניים, וכשרוצים להכניס בתוך דברים גשמיים, תכנים רוחניים... בוראים את זה בזמן שהכי קרוב, לזמן הרוחני בבריאה... מתי זה?
שבת.
כך כותב המהר"ל, וננסה להבין למה הוא מתכוון...
אם אנחנו רוצים להבין את דבריו, אנחנו צריכים להקדים הקדמה, מדברי האר"י הקדוש... שמדבר על סעודה רביעית... סעודת מלווה מלכא.
הסעודה הרביעית, כתוב בספרי הקבלה, זה האוכל שמזין את עצם הלוז, שממנה, אומרים חז"ל, קמים בתחיית המתים.
בא האר"י הקדוש, ושואל – מדוע  דוקא סעודה רביעית, היא המזינה את עצם הלוז?
ועונה תשובה כוללת – סעודה רביעית היא הממוצעת, והיא המזינה את הלוז, שהוא הממוצע. K
לך תבין מה הוא אומר... למה הוא מתכוון?
יש לאר"י הקדוש, בנין נפלא, בענין 'עולם הממוצעים'....
אנחנו יודעים שישנם ארבעה יסודות, שמהם מורכב העולם – דומם, צומח, חי ומדבר.
אומר האר"י הקדוש – אלו לא דברים 'חתוכים', ביניהם יש 'עולם הממוצעים'... הממוצע בין דומם לצומח, הוא האלמוג.
למרות שהאלמוג הוא דומם, אבל הוא גם צומח...
הממוצע הבא, שהוא בין הצומח לבין החי, היא חיה שנקראת 'עדני השדה'... חז"ל מדברים על זה בפרשת שבוע שעבר... משנה במסכת כלים, פרק ח'...

במכת ערוב כתוב, שהקב"ה הביא את כל החיות מכל הבריאה כולה... וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ...
שואלים חז"ל – בשביל מה צריך להביא גם את האדמה?
ואומרים, שכל בהמה באה עם האקלים שלה, כי הבהמות לא תוקפות, אם אין להם אקלים סביבתי טוב...

המקור לזה, זה גמרא במסכת סוטה שאומרת, שכאשר הנערים קיללו את אלישע, ואמרו לו 'עלה קרח עלה קרח', והקב"ה רצה להעניש אותם, הוא הביא שתי דובים מן היער – חד אמר נס, וחד אמר נס בתוך נס... אחד אמר נס- יער היה, דובים לא היה... ואחד אמר- נס בתוך נס – לא דובים ולא יער.
שואלת הגמרא – בשביל מה צריך את שני הניסים האלה?
אומרים חז"ל – דע לך, שדוב לא יוצא לתקוף, אם אין לו סביבה שהוא יקח אליה את הטרף ויאכל... לכן, אם הקב"ה רוצה שהדובים יתקפו, הוא צריך לייצר להם יער.
אותו דבר במכת הערוב, כשהקב"ה אמר להביא את כל המכות כולם... כולם באו – הדובים מהקוטב, הגיעו עם הקרח... כל אחד ואחד עם הסביבה שלו... אותו דבר הגיעה החיה, שנקראת 'עדני השדה', שהיא מחוברת בטבורה אל הקרקע, עד כדי כך אומרים חז"ל, שאם רוצים להרוג אותה, צריכים לנתק אותה מהקרקע.
במשנה במסכת כלים, מתארים את החיה הזאת, כחיה מאוד מפחידה, מאוד מזיקה... ולכן היא באה עם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ.
אומר האר"י הקדוש – הממוצע שישנו בין צומח לבין החי, הוא 'עדני השדה'... והממוצע שבין החי למדבר, הוא הקוף.
אומרת הגמרא – שבן-אדם עושה פעולה בלי שכל, קוראים לזה מעשה קוף בעלמא... ולכן הממוצע שבין החי למדבר, הוא הקוף.
עד כאן, דברי האר"י הקדוש, בחלק הממוצעים.
ממשיך האר"י ואומר – האדם, לאחר מותו, הופך להיות עפר... {מלבד מי שלא קינא {דברי הגמרא במסכת שבת}} בקבר נשארת עצם קטנה, שנקראת בשם עצם הלוז, שבה עתיד הקב"ה להחיות את מתי ישראל.
ישנו מדרש {בראשית רבה, פרשה כח, אות ג} שמספר - אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲמַר לֵיהּ אַיְתִיתֵיהּ לְיָדִי וַאֲנָא מוֹדַע לָךְ, טָחֲנוֹ בָּרֵחַיִם וְלֹא נִטְחַן, שְׂרָפוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ בְּמַיִם וְלֹא נִמְחֶה, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן וְהִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא חָסַר כְּלוּם.
שואל האר"י הקדוש – למה הלוז לא מתפורר? הרי כל הגוף מתפורר לאחר המיתה!
אומר לך האר"י הקדוש – כמו שיש עולם הממוצע, בין חי-צומח-דומם, יש עולם הממוצע, בין הגוף לנשמה. הגוף כלה, והנשמה אינה כלה.
אותה הנשמה שהקב"ה שתל בנו, והוא עתידה להחזיקה לעתיד לבוא... היא תעבור זיכוך בעולם האמת, ותחזור נקיה, לאותם גופים שהיו קודם.
אם ככה, אומר האר"י הקדוש – מה הממוצע בין הגוף לנשמה?
הממוצע בין הגוף לנשמה, זה הלוז!
אם ככה, תבין טוב מאוד – אם הלוז נחשב לעולם הממוצע, שבין הנשמה לגוף, כדי לתחזק אותו... צריכים לתחזק אותו מהזמן הממוצע, שבין עולם הבא לבין עולם הזה... מהו הזמן הממוצע הזה?

השבת היא מעין עולם הבא... מוצאי-שבת הוא מעין תחילת העולם הזה, ולכן סעודה רביעית, שבאה בין לבין, היא הממוצע בין העולם הבא לבין העולם הזה, והיא מזינה את הלוז, שהוא הממוצע, בין הגוף לנשמה.
עד כאן דברי האר"י הקדוש.
אם ככה, אפשר עכשיו ללכת, למה שאומר לנו המהר"ל:
אומר לנו המהר"ל – אתה יודע למה זה נברא, בערב שבת בין השמשות?
שבת הוא רוחני... ששת ימי המעשה, הוא חול... מה הזמן שהכי קרוב לזמנים רוחניים, שאתה יכל להכניס בו דברים גשמיים?!
ערב שבת בין השמשות! כי זה הזמן הכי קרוב לשבת, שכולו רוחניות, וזה גם נמצא בששת ימי המעשה!
אם ככה, אפשר להבין את דברי המהר"ל :
אין לך  דבר יותר רוחני, מאשר דיבור, שנאמר {ב, ז} וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה... אומר התרגום - לְרוּחַ מְמַלְלָא
כשאנשים"גדולים", השתמשו בספר יצירה, כדי לברוא גולם, הגולם הזה לא דיבר... כי רוח מְמַלְלָא, רק הקב"ה נותן.
הולך הקב"ה, ונוטע באתון של בלעם, דיבור!
בחמור?!  שיא הגשמיות!
התשובה היא  - אם אתה נוטע דיבור, שהוא הדבר הרוחני ביותר... בתוך אתון, שהוא הדבר הגשמי ביותר... הזמן היחיד לעשות זאת, הוא ערב שבת בין השמשות.
זה נכון לפי האתון, וזה נכון גם למטה... מי שזוכר, דיברנו על מה שאומר המדרש {ד, ח} וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן... אומרים חז"ל, שהיה המטה מדבר..."הייתי במדין, הפכתי להיות נחש, וחזרתי להיות מטה"...
עד כאן יסוד הדברים בנושא המטה.
לאחר ההקדמה הזאת, נוכל בס"ד, לעמוד על דברי השפת אמת :
שואל השפת אמת– למה נקרא המטה, בשם מטה? הרי למקל, אנחנו לא קוראים מטה... שנאמר {בראשית לב, יא} כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה... ממתי אדם הולך עם משענת, שנקראת מטה?
אומר השפת אמת – זה נקרא מטה, כי תפקידו להטות לבבם של ישראל, לאביהם שבשמים.
למטה הזה היה תפקיד – לחזק את עם ישראל באמונה, ולהביא לקירוב הלבבות של עם ישראל, לאביהם שבשמים.
עוד אומרים חז"ל – על המטה היו כתובים הסימנים שנתן ר' יהודה דְּצַ''ך. עַדַ''ש. בְּאַחַ''ב, ולא דם, צפרדע, כינים...
ננסה להבין, מה זה דְּצַ''ך. עַדַ''ש. בְּאַחַ''ב, ומהם להגיע לעיקר הענין:
לפני כמה שנים, דיברנו על הענין של דְּצַ''ך. עַדַ''ש. בְּאַחַ''ב... אנחנו רוצים ממש בקצרה לדבר על זה, ולהמשיך הלאה...
כותב הכלי יקר – במצרים היו שלושה סוגים של אנשים... כשמשה רבינו מגיע אל פרעה, ואומר לו שהוא נשלח ע"י הקב"ה לגאול את ישראל...
אומר לו פרעה – {ה, ב} לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ
{הבאתי לכם בהרחבה את הדברים, משיעור  פרשת וארא משנת תשע"ב, מכת הברד חלק א'}:
כותב הכלי יקר – במצרים, היו שלוש סוגים של כופרים. היו כאלה, שנקראים בשפה שלנו אתאיסטים – לא מאמינים בשום דבר. אלה אמרו – אין אלוקים... כמו שאמר פרעה {ה, ב} לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ.
היו כאלה שאמרו – יש אלוקים, אבל האלוקים ברא את העולם, ואינו משגיח על שפלים... כלומר הוא ברא את העולם, ולאחר מכן, הוא לא משגיח על מה שקורה בו.
היו כאלה שאמרו – יש אלוקים, משגיח על שפלים, אבל אינו יכל לשנות את איתני הטבע.
פירוש הדבר, שלאחר שהוא ברא את העולם, הוא לא משנה יותר את הבריאה... כלומר, השמש זורחת במזרח, ושוקעת במערב... ויש עונות השמים, לכל עונה יש את הזמנים שלה... לכל דבר יש מסלול קבוע, ולא ניתן לשנות זאת.

כנגד שלושת הסקטורים האלה, כותב האברבנאל – נתן הקב"ה שלושה סקטורים של מכות, וזה דְּצַ''ך. עַדַ''ש. בְּאַחַ''ב.
כותב הכלי יקר – הסדרה הראשונה שנקראת דְּצַ''ך, היתה כנגד האנשים שאמרו – אין אלוקים. נתן להם הקב"ה שלוש מכות.
במכה הראשונה, מכת דם, נאמר {ח, יח} לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
המכה השניה, מכת צפרדע, נאמר {ח, ו} לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ.
במכה השלישית, מכת כנים, אפילו חרטומי מצרים הודו, שנאמר {ח, טו} וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא.
היו קבוצה שניה, אומר האברבנאל, שאמרו שיש אלוקים, אבל הוא לא משגיח על שפלים... אחרי שהוא ברא את העולם, לא אכפת לו, מה נעשה כאן למטה... מה עשה הקב"ה?
נתן שלוש מכות, להוכיח שהוא משגיח, על כל אחד ואחד מן הנבראים... הראיה, שהקב"ה מזהיר קודם, שהוא מבדיל בין ישראל למצרים – בין מצרים לארץ גושן... למה?
להראות שהוא משגיח בכל אחד ואחד, שנמצא למטה.
כותב הכלי יקר, בשם האברבנאל  - בערוב, מזהיר הקב"ה {ח, יח} לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ... איפה זה בא לידי ביטוי?
{יח} וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב... הקב"ה מזהיר מראש!
גם בדם היה הבדל בין ישראל למצרים, אבל הקב"ה לא הודיע את זה מראש.
במכת דֶבֶר, אומרת התורה {ט, ד} וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר מבדיל הקב"ה, בין מקנה ישראל, למקנה מצרים... עובדים שתי בהמות, אחת מתה ואחת לא...
ובמכת שחין, הבדיל הקב"ה, בין ישראל למצרים... המכה הזאת באה רק על המצרים... ללמדך, שהקב"ה משגיח על שפלים... על כל דבר ודבר, שנמצא כאן למטה.
כותב הכלי יקר – והקבוצה האחרונה, היא אלה שאמרו, שהקב"ה ברא את העולם, משגיח על שפלים, אבל לא יכל לשנות, את מה שהוא ברא בטבע... באו המכות האלה, והראו שהקב"ה כן יכל לערוך שינויים...
הביא הקב"ה את מכת הברד, שחיבר בה הקב"ה, אש ומים ביחד.
במכת הארבה, כיסה הקב"ה את עין הארץ {י, טו} וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ...כיסה את השמש, שהיו מאמינים בה... ובמכת חושך, הראה הקב"ה שבעה ימים של חושך..."אתם אומרים שאני לא יכל לשנות את הטבע?!"... הראה להם הקב"ה, כיצד הוא משנה את הטבע, בכל פרט ופרט...
אם ככה, כותב הכלי יקר, בשם האברבנאל – שלושה סוגים של כופרים, שהיו במצרים, כל אחד קיבל את המענה שלו. הסדרה הראשונה, שנקראת דְּצַ''ך, כנגד אלו שאמרו שאין אלוקים...הסדרה השניה שנקראת עַדַ''ש, כנגד אלו שאמרו שיש אלוקים, אבל אינו משגיח על שפלים... והסדרה השלישית שנקראת בְּאַחַ''ב, כנגד אלו שאמרו שיש אלוקים, הוא משגיח על שפלים, אבל הוא לא יכל לשנות את הטבע.
{עד כאן הדברים}
באים רבותינו ושואלים שאלה עצומה – הקב"ה שולח את משה רבינו, לגאול את ישראל... ואומר לעם ישראל"אני הגואל"...
שואלים אותו עם ישראל  - רגע משה, נאמר לנו שנהיה במצרים ארבע-מאות שנה, מה פתאום יוצאים קודם?!
התשובה שמשה רבינו אומר היא – קושי השעבוד השלים...
שואלים עם ישראל את משה רבינו – איך נצא ממצרים?? והלא כל מצרים מלאה מעבודה זרה שלנו!
אומר להם משה רבינו – כשהקב"ה חפץ לגאול אתכם, הוא לא מתסכל על המצב שלכם, שנאמר {שיר-השירים ב, ח} מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת.
כתוב בחז"ל, שעם ישראל היה במ"ט שערי טומאה... אם היו נשארים עוד קצת, לא היה את מי להוציא!
פתאום מתחילים עשרת המכות... תראו איך הם התחילו:
מכה שבוע... שלושה שבועות הפסקה... ככה כל מכה... למה?
אם הקב"ה רוצה לתת מכות למצרים... תן מכה אחת, עשרה שבועות רצוף אחד אחרי השני... תן לפרעה רשימה –"תראה אדוני, הנה המכות...יום ראשון דם... שלישי צפרדעים... חמישי כינים...".... למה צריך למשוך את זה עשרה חודשים??? למה צריכים להשאיר אותם במצרים, כשכולם עובדי עבודה זרה???
שאלה נוספת ששואל הרב בלוך, בספרו שיעורי דעת {מאמר נס וטבע} -  למה הקב"ה נותן מכות קונבנציונליות? למה הקב"ה לא מביא על פרעה רעידת אדמה?!
הרב בלוך קובע יסוד:
למכות מצרים, לא היה יעוד, רק להכות את פרעה... אם היו באות לשם כך, הם היו באות במשך תשעה שבועות רצופים וזהו...
המכה שבוע... התאוששות שלושה שבועות, נועד בשביל ישראל, ולא עבור פרעה...
אז למה צריך את שלושת השבועות הפסקה?
שלושת השבועות האלה, היו סמינריון באמונה... עם ישראל ישב, ולמד כל מכה ומכה...
בואו ונקרא קטע באגדה:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. מִנַּיִן  שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ. עֶבְרָה וָזַעֵם וְצָרָה. מִשְׁלַחַת מַלְאָכְי רָעִים. עֶבְרָה אַחַת. וְזָעַם שְׁתַּיִם. וְצָרָה שָׁלֹשׁ. מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעֵים אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה בְּמִצְרַיִם לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת. וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר. מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ. עֶבְרָה וָזַעֵם וְצָרָה. מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעֵים. חֲרוֹן אַפּוֹ אַחַת. עֶבְרָה שְׁתַּיִם. וָזַעַם שָׁלֹשׁ. וְצָרָה אַרְבַּע. מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה בְּמִצְרַיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת. וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת.
למה הכוונה, של ארבע או של חמש?
נביא דוגמא לכך:
שואל אחד – תגיד, למה לא באת לשיעור אתמול?
היתה לי"שפעת"...
מה זה שפעת?!
שפעת זה מושג כללי... זה כולל חום, זה כולל צמרמורות, זה כולל כאבי פרקים, זה כולל אדום בעיניים, זה כולל אין תיאבון...
מכת דם, זו לא מכת דם! צריכים ללמוד מה היא היתה!
הלכו בני ישראל, ולמדו מה זה מכת דם... בואו נראה, מה זה מכת דם:
מגיע אהרון הכהן, לוקח את המטה של משה, ומכה בו את היאור, וכל מי היאור נהפכים לדם... זו מכת דם.
רבותי, חז"ל במדרש מספרים לנו – יהודי מחזיק ביד בקבוק מים... בא מצרי, ומנסה לחטוף ממנו את הבקבוק... לא רק שלא עולה בידו, אלא ברגע שהבקבוק הזה, מגיע לידיו של המצרי, הופך הבקבוק להיות ממים לדם!
רואה המצרי שזה לא דרך לחטוף מהיהודים... הוא לוקח כוס, ואומר ליהודי  לבוא..."יש פה שתי קשים... אני שותה מקש אחד, ואתה מקש שני... שניהם שואבים את המים החוצה – היהודי שואב מים, המצרי שואב דם!
נשאלת השאלה – מה היסוד שרצה הקב"ה להראות לנו, שבאותו כוס, שנים שואבים, לאחד זה מים ולשני זה דם???
הדרך היחידה של המצרי לשתות מים, אומרים חז"ל, רק אם הוא שילם במזומן ליהודי.
אומרים חז"ל – וממה זו, העשירו בני ישראל... מכרו בקבוק מי-עדן, ב – 1000$ J 
מה רצה הקב"ה ללמד אותנו, במכת דם???
אומרים רבותינו – הקב"ה רצה ללמד אותנו, שבשעה שלוקח אדם כוס מים בידו, והנה, הוא הולך לשתות עכשיו כוס מים...הוא מברך ברוך אתה ה'... שהכל נהיה בדברו... זה בא לומר, שיושב עכשיו הקב"ה על כיסא הכבוד, ומרשה לך"דוד, תשתה את המים... אני מרשה לך לשתות אותם"...
כמו שהקב"ה פיקח, שאם המצרי היה שותה, זה היה דם... ואם היהודי היה שותה, זה היה מים... הקב"ה בכבודו ובעצמו, משגיח על כל טיפה וטיפה, לאיפה היא תגיע!
זה בא ללמד אותנו, שהאדם לא ידאג! אין האדם נוגע במוכן לחבירו, אפילו לא כמלוא נימא!
מישהו פתוח חנות ממול..."אווו".... מה אתה מתנפח כמו תרנגול הודו?! מזונותיו של אדם קצובים לו, מראש השנה לראש השנה...
כל גרגיר מים, הגיע למי שהוא צריך! אז למה אתה מודאג?!
שלושה שבועות, של בית ספר לאמונה!!!
תשאלו אותי – אז מה, תשעה חודשים למדו אמונה???
אומר הסבא מקלם דבר נורא – אמונה, צריכים ללמוד על הרגע שמכסים אותך בטלית!!!
אמונה זה מפעל חיים!!!
מה באמת?
התשובה היא – כן!
אומר הסבא מקלם – בֹא ותראה, מה אומרת הגמרא{מסכת מכות כד, א} - בא ישעיהו  והעמידן על שש דכתיב {ישעיה לג-טו} הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע... בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב {מיכה ו-ח} הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה'... בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר {חבקוק ב-ד} וצדיק באמונתו יחיה...
וצדיק באמונתו יחיה?!
בהתחלה אתה צריך אמונה.... אבל כשיש לך את זה ביד, אתה צריך עוד להתאמן באמונה?!
אומר הסבא מקלם – אין לך מושג, כמה צריך להתאמן באמונה!
אנחנו מאמינים בני מאמינים, אבל דע לך, לאמונה אין שיעור!
תשמעו מאיפה הוא מוכיח את זה :
יש אדם שהתורה מעידה עליו, שהוא צדיק... על מי מעידה התורה?
על נח, שנאמר {ו, ט} נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו...
אומרים חז"ל – בְּדֹרֹתָיו כן, אבל אילו היה בדורו של אברהם, לא היה נחשב לכלום...
בואו ניקח את הדעה שאומרת, שאילו היה בדורו של אברהם, היה עולה עוד יותר...
אומר הסבא מקלם – התורה מעידה עליו  {ו, ט} נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו...
כתוב בגמרא {מסכת סנהדרין}, שעד שלא ירד המבול, נח לא ניכנס לתיבה... למה?
אומר רש"י - מפני מי המבול. אף נח  מקטני אמנה היה.
שואל הסבא מקלם - נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו... מקטני אמנה?!?! איך זה מתחבר ביחד???
גם צדיק, באמונתו יחיה!
יכל להיות צדיק שמקיים תרי"ג מצוות, והוא צדיק במעשיו ותמים בדרכיו... ובאמונה, אם תשים את הסולם מאפס ועד מאה, יכל להיות שהוא בחמישים!
הסבא מקלם בונה את היסוד, ועל יסוד דבריו, אנחנו רוצים לבנות משהו:
רבותי, ישנו פסוק שאומר {דברים ד, לט} וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָֽאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עֽוֹד...
ישנם הרבה אנשים, שיש להם וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם... הם יודעים שיש אלוקים... הם מאמינים שיש אלוקים... הם חשים שיש אלוקים... אבל זה רק בחינה של וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם! זה עדין לא בחינה של וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ... בלב זה לא מונח!
רוצים ראיות?! נביא לכם כמה...
פסוק בפרשת שמות... משה רבינו מגיע לפני בני ישראל, ואומר להם – אני גואל...
מה גואל? מי אמר לך שאתה הגואל!?
רוצים ראיות?  לוקח מטה... זורק, נהיה נחש... עוד אחד... יד... מוציא מצורעת... עוד אחד... מים...דם...
יופי... יש לך קוד???
כן – פקֹד פקדתי.
הולכים לסרח בת אשר... זה הגואל!!!
נקרא פסוקים בתורה {ג, טז} לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם
עוד פסוק {ד, כט} וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: {ל} וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: {לא} וַיַּאֲמֵן הָעָם... העם מאמין! יוצאים השבעים זקנים  עם משה רבינו... מחכים להם בחוץ אלפי האנשים  -"מה היה????"
מה זה מה היה?! הגיע הגואל! בואו נרקוד, יש גואל!
אומר להם משה – בואו איתי...
לאיפה?
הולכים לפרעה...
יוצאים 72 איש, ביחד עם משה ואהרון... אומרת התורה {ה, א} וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר.
אומר רש"י - ואחר באו משה ואהרן וגו'. אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחרי משה ואהרן, עד שנשמטו כלם קודם שהגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת, ובסיני נפרע להם (כד ב) ונגש משה לבדו והם לא יגשו, החזירם לאחוריהם.
כתוב אבל וַיַּאֲמֵן הָעָם! לאיפה ברחו?!
הם הולכים לפרעה... בכניסה לפרעה, ישנם דובים ואריות... האריות האלה, כתוב שמי שנכנס לחצר בלי רשות, האריה טורף אותו...
משה רבינו בא... הוא לא יודע אם יש אריות או לא... הקב"ה אמר ללכת, אז הוא הולך!
הזקנים שנמצאים במצרים 210 שנים, מכירים כבר את הדובים והאריות, ויודעים כמה נכנסו ולא חזרו משם...
לאן אתם בורחים? הרי וַיַּאֲמֵן הָעָם!?!?
כן... אבל יש דובים!!!
אבל הוא הגואל!
יכל להיות שהוא הגואל... אבל לא ידוע לנו, אם הדובים והאריות יודעים את זה... J
נראה איך הוא יצא משם... אם הוא יצא בחיים, אז אנחנו יודעים שהוא הגואל...
אז למה כתוב וַיַּאֲמֵן הָעָם???
וַיַּאֲמֵן הָעָם כן... רק בלי דובים.... אתה יודע...
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם – כן!  וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ – לא... אם הוא יוצא בשלום... אז אנחנו מאמינים...
פעם אחת יוצאים ממצרים... יש כבר עשר מכות... כל מילה שמשה רבינו אומר, קודש... כל תאריך שהוא קובע, הכל מגיע במועד...
יוצאים ממצרים...
אומרת התורה {יג, יז} וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים  דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.
{יד, ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם: {ג} וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר: {ד} וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' וַיַּעֲשׂוּ כֵן.
אומר רש"י - ויעשו כן. להגיד שבחן ששמעו לקול משה, ולא אמרו היאך נתקרב אל רודפינו, אנו צריכים לברוח, אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם.
"מה שמשה אומר, אנחנו אחריו"... יופי...
{ה} וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ: {ו} וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ: {ז} וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ... וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן... {יא} וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם...
רגע... לפני 12 שעות אמרתם"אין לנו אלא דברי בן עמרם", אז מה קרה עכשיו?!
נכון...בן עמרם בסדר... אבל כל זמן שפרעה לא בא... J
רגע... מאמין או לא מאמין?!?!
מאמין... אם פרעה בבית, אני עם בן עמרם!
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם – כן!  וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ  - אל תוך הלב, זה לא נכנס!
חז"ל בגמרא {מסכת ברכות סג} אומרים...  הולך גנב ומטפס על המרזב, לגנוב את הקופה של הזקנה, שהוציאה מביטוח לאומי...
לפני שהוא מטפס על המרזב... הוא שם כיפה על הראש"ריבונו של עולם, אני הולך עכשיו לטפס על המרזב... יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי, שהזקנה לא תתעורר... שאף אחד לא יהיה בבית... שאני אמצא את הכסף מיד... ושארד במדרגות, אף אחד לא יתפוס אותי... וגם אם יתפסו אותי, שהכיפה בכיס תעזור לי, שיאמינו לי שעליתי לגג, כדי לעשות שילוח הקן"  J
אתה מאמין נכון?!?
בטח מאמין... הוא מתפלל!
רגע... אם אתה מאמין, בשביל מה אתה גונב?! לך תעבוד, ותבטח בקב"ה, שיתן לך פרנסה!
הוא מאמין... אבל איך אומרים... הוא צריך  לעשות השתדלות J
רבותי, זו לא שיחה לאנשים כמונו... גדולים שבגדולים כך מדברים...
הגמרא {מסכת ברכות כח, ב} מספרת - ת''ר כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אעפ''כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני ממ''ה הקב''ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם.
אדם הולך ועושה מעשה עבירה..."רק שלא יתפסו אותי בני-אדם"... מה זה בני אדם!? והקב"ה שנצא למעלה, לא מענין אותך?!
"אני לא רואה... הוא נמצא בשמים..." – זה הענין של וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ...
כותב הרמ"א, בתחילת השולחן ערוך - שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד!
לראות את הקב"ה מול העיניים, זה מפעל חיים!
כותב הסבא מקלם – דע לך, נח, שהקב"ה מעיד עליו אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו... אבל חז"ל אומרים, מקטני אמנה היה...
להכניס  אמונה ללב, זה מפעל חיים! האמונה, אין לה שיעור ואין לה גבול!
בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר {חבקוק ב-ד} וצדיק באמונתו יחיה... גם צדיק צריך חיזוק באמונה!
בואו ותראו שני אנשים גדולים... ואני נזהר בלשוני... שחס וחלילה, שלא תחשדו בבני האדם, אבל קוראים דברים שחז"ל אומרים לנו, וצריך ללמוד ולדעת אותם:
אין לנו מושג מי היה שאול... חז"ל אומרים – שאול בן שנה במלכו, מה בן שנה בלא חטא, אף שאול בלא חטא.
ברגע ששאול נימשך למלך על ישראל, באים הפלישתים ורוצים להילחם כנגדו...
אומר לו שמואל הנביא – תשמע, אתה לא יוצא למלחמה, עד שאני מגיע ומקריב שלמים... {שמואל א'.  י, ח} לְפָנַי הַגִּלְגָּל וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה...
שאול יוצא למלחמה נגד הפלישתים... יש לו 3000 חיילים...
הפלישתים מולו, באים מולו, שלושים אלף רכב... ששת אלפים פרשים, ועם כחול אשר על שפת הים.
העם רואה את הכמויות של הפלישתים, כולם בורחים.. {יג, ו} וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים  וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת... {יג} וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ כִּי עַתָּה הֵכִין יְהוָה אֶת מַמְלַכְתְּךָ אֶל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם: {יד} וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם בִּקֵּשׁ ה' לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ וַיְצַוֵּהוּ ה' לְנָגִיד עַל עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ ה'.
עד כאן דברי הנביא.
לכאורה, שאול עומד כאן בניסיון עצום...
מולו מיליוני חיילים... עם 3000 רכבים... עם ישראל כולם ברחו...הוא נישאר עם כמה מאות... הוא לא רוצה להתחיל מלחמה, לפני שהוא מקריב את העולות...
שאול מקריב עולה... ושמואל אומר לו"אתה לא ראוי להיות מלך".
כתוב במדרש {שוחר טוב בתהלים, מזמור כ"ז} – שאלו מלאכי השרת את הקב"ה, ריבונו של עולם, מפני מה אתה נוטל מלכות משאול ונותנה לדוד?
אמר להם, אני אראה לכם מה בין שאול לדוד. שאול הלך ונשאל באורים ותומים, כיון שראה את הפלישתים, אמר לכהן אסוף את ידך, ולא הספיק את הדבר, שנאמר {יד, יט} וַיְהִי עַד דִּבֶּר שָׁאוּל אֶל הַכֹּהֵן... ויקריב את העֹלה.. לא חיכה לשמואל.
אבל דוד, בשעה שבאים עליו הפלישתים בעמק רפאים, גם הוא הולך לשאול באורים ותומים, והקב"ה אומר לו {שמואל ב'. ה, כג} לֹא תַעֲלֶה הָסֵב אֶל אַחֲרֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל בְּכָאִים: {כד} וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֶּחֱרָץ...
אומר המדרש - דוד המלך שוכב במערב... מסביבו החיילים שוכבים על הרצפה, ורואים את הפלישתים במרחק שמונה אמות...
שואלים החיילים את דוד – דוד, למה אנחנו עומדים? למה מחכים?!
אמר להם דוד – כבר נצטווינו משמים, שלא לפשוט יד בהם, עד שנראה ראשי האילנות מתנענעים  - יש לי הוראה מהבורא יתברך, עד שאילנות לא זזים, אני לא זז!
אמרו לו – אם אנו מושיטים יד בהם, הורגים אותנו!
אמר להם דוד – מוטב שנמות זכאים, ולא נמות חייבים.
נתנו כולם עיניהם לשמים... כיוון שנתנו בטחון שבקב"ה, נדנדו כל האילנות...
אמר הקב"ה למלאכי השרת – ראו מה בין שאול לדוד...
אני לא רוצה לדבר  על האנשים...
במבחן של אמונה, כשעמד שאול בדילמה, מולו כולם בורחים, מיליוני פלישתים מולו... הוא לא יכל לעמוד במבחן, והוא שחט את העֹלה.
דוד המלך, ארבע מטר לידו פלישתים..."רבותי, ממתינים"... זה נקרא – צדיק באמונתו יחיה!
המבחן, הוא מבחן של אמונה!
כותב לנו הסבא מקלם – אמונה זה מפעל חיים. יכל להיות צדיק, אבל עדין לא הגיע לפסגה של אמונה.
אומרים לנו רבותינו – ארבעת הפרשיות, שמות-וארא-בֹא-בשלח, אלו פרשיות שמדברות על נושא יציאת מצרים, שנועד לחזק בנו את האמונה.
כותבים רבותינו בעלי המוסר – כמעט ואין מצוה, שאין בה תזכורת ליציאת מצרים... שבת, תפילין, מזוזה, ציצית, פסח, שבועות, סוכות, ריבית... חמישים פעם, מוזכרת יציאת מצרים בתורה! למה זה???
וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח – מי שמרבה לספר ביציאת מצרים, הוא, נעשה משובח יותר!
אומר דוד המלך בתהילים {קיט, פו} כָּל-מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵֽנִי.... מה זה אמונה???
יציאת מצרים, צריכים לשבת וללמוד אותה... לשבת וללמוד את מכת דם, ולדעת, שאין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלוא נימא... המן מלמד אותנו על הפרנסה של האדם... שבוע הבא זיווגו של אדם... כל זה בא ללמד את האדם, בכל קושי שיש לו בחייו, הכל טמון ביציאת מצרים!
אומר לנו השפת אמת – המטה הזה נועד, להטות את לבבם של עם ישראל לאמונה.
כל הענין של יצאת מצרים, זה חיזוק באמונה...

ממילא, ברגע שננצל את השבתות האלה, ונלמד את הנושא של אמונה... יזכנו הקב"ה בקרוב, שיקוים בנו כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת, במהרה בימינו אמן ואמן!!!