בס"ד
פרשת כי תבוא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ב.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת כי תבוא, היא הפרשה השלישית שקוראים במהלך חודש אלול.
הפרשה עוסקת בתחילתה, במצות הביכורים, מצוה שכבר עסקנו בה בשנים עברו, בכמה וכמה מבטים, ונעסוק היום בע"ה, בשתי רעיונות נוספים, שמלמדים אותנו רבותינו, סביב ענין הביכורים.
נתחיל בס"ד, בדברי המדרש(בראשית רבה א, אות ד) - רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר(במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר(דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר(שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.
אומר רש"י על הפסוק –(בראשית א, א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו זכרונם לברכה בשביל התורה שנקראת(משלי ח כב) ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו(ירמיה ב ג) ראשית תבואתו...
המדרש מוסיף עוד שלושה דברים שנקראו 'ראשית', שעבורם היה כדאי לברוא את העולם.
במדרש תנחומא בפרשת השבוע, עומד המדרש על הייחודיות של מצות הביכורים.
אומר המדרש(תנחומא, פרשת כי תבא) - אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא, בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה מִתְחַטְּאִין, וְכַמָּה יֵשׁ לָהֶן פִּתְחוֹן פֶּה לְעוֹשֵׁי מִצְוֹת. אָדָם יֵשׁ לוֹ עֵסֶק אֵצֶל מַלְכוּת, אדם יש לו עסקים אצל המלכות...המלכות תובעת אותו על עסק מסוים פְּעָמִים שֶׁהוּא נוֹתֵן כַּמָּה מָמוֹן עַד שֶׁמַּגִּיעִין אוֹתוֹ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. אדם יש לו עסקים עם המלכות, הוא רוצה להיפגש עם המלך, כדי להסיר את הגזירה, או כל סיבה אחרת, כמה כסף הוא צריך להשקיע, עד שמגיע הרגע הזה, שהוא יוכל להיפגש עם המלך?! צריך לתת לעוזר הזה כסף...ולעוזר הזה כסף... צריך 'למרוח' את כל מי שזז, עד שהוא יצליח להיפגש עם המלך כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, סָפֵק עוֹשֶׂה שְׁאֵלָתוֹ, סָפֵק לֹא עוֹשֶׂה. הוא כבר הגיע למלך, אבל מי מבטיח לך שהמלך יקבל את מה שאתה אומר?! אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא יוֹרֵד אָדָם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, רָאָה אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, מַנִּיחוֹ בַּסַּל וְהוֹלֵךְ לִירוּשָׁלַיִם וּבָא וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָעֲזָרָה וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ וְגוֹ'. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיָה אוֹמֵר, אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתַּעֲשֶׂה צָרְכִּי הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו, הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אדם מביא ביכורים, ואומר – ריבונו של עולם, אני לא זז מפה, עד שתעשה צרכי..זאת רשימת הבקשות שלי, לשנה הקרובה, ועד שלא תענה לי לבקשה הזאת, אני לא זז מפה...
מילים כאלה, מצאנו במדרשי חז"ל ובגמרות, עוד שתי אנשים שאמרו את הדברים האלה:
הראשון, אצל משה רבינו(דברים רבה, פרשת וזאת הברכה) - וְכֵיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה שֶׁנֶּחְתַּם עָלָיו גְּזַר דִּין, גָּזַר עָלָיו תַּעֲנִית וְעָג עוּגָה קְטַנָּה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר, אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּבַטֵּל אוֹתָהּ גְּזֵרָה. כיון שראה משה רבינו שנגזרה עליו הגזירה, שלא יכנס לארץ ישראל, והוא עומד להסתלק מהעולם, עג עוגה קטנה ועמד בתוכה, אמר אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּבַטֵּל אוֹתָהּ גְּזֵרָה.
מצאנו עוד מקור כזה(מסכת תענית יט, א) - מעשה שאמרו לו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו התפלל ולא ירדו גשמים מה עשה עג עוגה ועמד בתוכה ואמר לפניו רבש''ע בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך.
עומד אדם בתוך העזרה, ואומר 'ריבונו של עולם, אני לא זז מכאן, עד שתעשה את צרכי'.
לכאורה, יגיד האומר, מה שיגיד.
אדם עומד בבית הכנסת, ואומר 'אני לא זז מכאן, עד שתעשה את בקשתי'
שישאר פה במקום, מה אכפת לך...הוא יכל להישאר..מי אמר לך, שתענה לבקשה?
ממשיך המדרש תנחומא(פרשת כי תבא) ואומר - אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ, תִּזְכֶּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְתָבִיא כְּהַיּוֹם הַזֶּה
כל אחד ממביאי הביכורים, כשגמר להביא את הביכורים, שמע בת-קול שאמרה תִּזְכֶּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְתָבִיא כְּהַיּוֹם הַזֶּה, כלומר הקב"ה מבטיח לו –'נראה אותך שוב פעם, בשנה הבאה, בהבאת הביכורים'.
זאת אומרת, הוא קיבל הבטחה מבת-קול, שבשנה הקרובה, הוא נישאר בחיים.
זאת ההבטחה שניתנה למביאי הביכורים.
שאל אותי יהודי – אם ככה, אז יוצא שהחקלאים אף פעם לא מתו.
אם כל מביא ביכורים, קיבל הבטחה שיזכה להביא גם בשנה הבאה, אז יוצא, שאף אחד מהם לא מת. כך שאל אותי יהודי.
אבל התשובה ברורה – בשנת שמיטה, הרי לא מביאים ביכורים, אז ממילא, בערב שנת שמיטה, אי אפשר להגיד לו - תִּזְכֶּה לַשָּׁנָה, כי בין-כה, בשנה הבאה הוא לא מביא ביכורים, אז ככל הנראה, אותם חקלאים הסתלקו לבית עולמם, או בערב שנת השמיטה, או בשנת השמיטה, כי לא יכל לצאת בת-קול, בשנת השמיטה, כי בשנת שמיטה אין ביכורים.
אומרים חז"ל, שאותו אדם שהביא ביכורים, שמע בת-קול שאמרה - תִּזְכֶּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְתָבִיא כְּהַיּוֹם הַזֶּה, כמו, אומרים חז"ל - כְּאָדָם שֶׁהוּא נוֹתֵן פְּרִי חָדָשׁ לַחֲבֵרוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁנֶּה וְתִתֵּן לִי לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת.
לא מצאנו דבר כזה, בשום מצוה, שאדם מביא אותה. לא בתרומות ולא במעשרות, שיוצאת בת-קול ואומרת תִּזְכֶּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה.
חז"ל במדרש תנחומא(פרשת כי תבא) אומרים - אֶלָּא צָפָה מֹשֶׁה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְרָאָה שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵחָרֵב וְהַבִּכּוּרִים עֲתִידִין לִפָּסֵק, עָמַד וְהִתְקִין לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מִתְפַּלְּלִין שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, לְפִי שֶׁחָבִיב תְּפִלָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִכֹּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁכָּךְ כְּתִיב: תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב(תהלים קמא, ב).
כל מי שקורא את המדרש הזה, שואל את עצמו – אם יחרב בית המקדש, אז אין לא עֹלה, ולא שלמים ולא חטאת, שום דבר לא יהיה, אז למה משה רבינו נתפס דוקא לענין הזה, של ביכורים?
כדי להבין את יסודם של דברים, אומר החתם-סופר – דע לך, שכדי להשלים את השפע שירד לעולם, כתוצאה ממצוות הביכורים, היה משה רבינו צריך לתקן תקנה, שכל עם ישראל יתפלל שלוש תפילות ביום, ואותם שלוש תפילות ביום, שעם ישראל מתפלל, זה כנגד מצוות הביכורים.
זאת אומרת, השפע שירד לעולם, בעקבות מצות הביכורים, נתנה לעם ישראל כזה שפע, שכדי להשלים את השפע הזה, שירד מהביכורים, היה משה רבינו צריך להתקין, שכל יהודי בעולם, יתפלל שלוש תפילות ביום, וזה יהיה שווה ערך, למשקל שיש למצוות הביכורים.
כל אחד שואל את עצמו – מה המיוחד במצוות הביכורים, שהורידה כזה שפע לעולם?
אז כולנו מכירים את היסוד, שנמצא בדברי הרמב"ן(סוף פרשת בֹא), שכל בריאת האדם, היתה למען מטרה אחת. מהי?
כותב הרמב"ן בסוף פרשת בֹא - שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו וזו כוונתם במה שאמרו ז''ל(ירושלמי תענית פ''ב ה''א) ויקראו אל אלהים בחזקה(יונה ג ח), מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול, חציפא נצח לבישה(עי' ערוך ערך חצף).
פירוש –אנחנו אומרים בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ, כל מה שהקב"ה ברא אותנו, זה כדי שהאדם יכיר טובה לקב"ה, שברא אותו, וידע להכיר טובה, על כל מה שהוא קיבל. זה מטרת האדם, אומר הרמב"ן.
אם זה מטרת בריאת האדם, אנחנו יכולים להבין עכשיו, מהי המעלה הגדולה, של מצות ביכורים.
רבותי, תפתחו משנה בביכורים, תפתחו רמב"ם בהלכות ביכורים, מה היה סדר הביכורים?
אדם היה רואה תאנה שבכרה, היה קושר עליה גמי, היה רואה רימון שבכר, היה קושר עליו גמי. אבל האדם הזה, אם הוא היה גר בצפת, או גר באחד המושבים בצפון, אם הוא היה צריך לעלות לירושלים, הוא היה משבית את עצמו ממלאכה שבועיים ימים, או לפעמים חודש ימים, כי אסור ללכת לירושלים, יותר משתי ידות ביום. הולכים בכנופיה, כל אנשי מעמד, מתכנסים לעירו של מעמד, יש שור שהולך לפניהם, חליל מנגן, וכל הדרך שרים(תהילים קכ"ב,א) שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ.
אדם שיש לו בחצר, כמה עצים, עצים של רימונים, עצים של תאנים, הוא אפילו לא חקלאי, משבית עצמו ממלאכה.
הוא עובד בתור חייט, בתור סנדלר, הוא סוגר את העסק שלו לחודש ימים, עולה לירושלים עם כמה רימונים או תאנים, וכשאלתו של האלשיך הקדוש – מה כל החרדה הגדולה הזאת, על מה שאדם מביא פחות משווה פרוטה, ומשבית עצמו ממלאכה חודש ימים, למה?
כי עיקר המצוה של הבאת ביכורים, באה לבטא את ענין הכרת הטובה.
אדם בא להכיר טובה, על תאנה ורימון. אדם כזה ידע להגיד תודה רבה, על השפע הגדול שהקב"ה נותן לו.
אומר הגאון ר' עקיבא איגר, בביאורו לפסוק שאנחנו אומרים אותו(תהילים נ, כג) זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים.
זֹבֵחַ תּוֹדָה – אדם שיודע להגיד תודה, על מה שהוא מקבל מהקב"ה, הוא שם לעצמו דרך, שיראה בישועת ה'. הקב"ה יושיע אותו.
לכן, כשאדם מביא ביכורים, הוא יכל לבוא ולעמוד בעזרה ולהגיד – ריבונו של עולם, אני לא זז מפה, עד שתעשה את צרכי היום. למה??
זֹבֵחַ תּוֹדָה – אדם שיודע להגיד תודה, אדם כזה יכל לבוא ולדרוש מהקב"ה, כי הקב"ה אומר שָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים, אדם כזה, מובטחת לו הישועה מהקב"ה.
כותב רבינו יונה(שערי תשובה, שער רביעי) - וכן בענין ההודאה על הטובה נאמר(תהלים נב) אודך לעולם כי עשית ואקוה שמך כי טוב נגד חסידיך. פירושו - אודך על הטובה שעשית עמדי. ובעבור זה אקוה להתמדת טובתך. ונאמר(שם קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא(שם) צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא.
אם אלה פני הדברים, נוכל להבין יסוד נפלא, בסדר העבודה שלנו, שנתחיל לומר אותם, בע"ה החל מראש השנה, ועד למוצאי יום הכיפורים.
סדר התפילה שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה, להוסיף בתפילה, בימים הנוראים ובעשרת ימי תשובה, כמה וכמה תוספות.
יש תוספות שמעכבות, שזה"המלך הקדוש", אם לא אמר, חוזר, ומשם ואילך, לא חוזר."המלך המשפט" לא חוזר, וארבעת התוספות הנוספות, לא חוזר.
מי ששם לב, הסדר של הבקשות מתחיל בהתחלה במינימום - זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, כתבנו בספר חיים למענך אלהים חיים, מבקשים את המינימום – חיים.
אמנם זה לא מינימום, אלא מקסימום, אבל מבקשים את המינימום שבחיים.
משם ואילך, באה הבקשה - מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן, זוֹכֵר יְצוּרָיו בְּרַחֲמִים לְחַיִּים.
מקודם ביקשתי רק חיים, איזה חיים?
יש כל מיני סוגים של חיים – יש בני-אדם שנקראים חיים, אבל רח"ל הם צמחים, אבל זה חיים מינימלים.
אז אנחנו מבקשים – ריבונו של עולם, אני מבקש ממך מינימום של חיים, אבל חיים ברחמים.
רחמים, פירוש הדבר, שאני יוכל ללכת על הרגלים, שאני יוכל לאכל לבד, לשתות לבד, ואני יוכל ללמוד לבד- זה חיים ברחמים.
ובסוף התפילה, פתאום הוא אוזר אומץ - וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך.
הוא כבר דורש! לא רק חיים ברחמים, אלא חיים טובים!
ריבונו של עולם, אולי אני יסביר למה אני מתכוון 'טובים' - ''ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה וגזרות טובות...''
מאיפה פתאום אתה מקבל כאלה שרירים? לפני עשרים דקות, ביקשת רק קצת לנשום בלי בלון, פתאום יש לך רשימה, ואם זה לא מספיק, יש אחרי זה, עוד 44 'אבינו מלכנו', מאיפה בא לך האומץ הזה???
התשובה פשוטה מאוד – בהתחלה, אתה רק מבקש, אחרי שאתה אומר מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ על חיינו המסורים בידך...
אדם שיודע להגיד 'תודה רבה', ולהשתחוות לקב"ה, אם אדם בא בצורה הזאת, זה כמו שהוא הביא ביכורים.
מביא ביכורים ואומר 'אינני זז מכאן, עד שתעשה בקשתי היום' למה?
כי אתה יודע להגיד 'תודה רבה'.
אדם שיודע להודות לקב"ה, אדם כזה יכל לבקש!
לכן, רבותינו בישיבה, תמיד היו אומרים, שכל אחד ואחד, כשמגיעים העשרה ימים האחרונים לפני ראש השנה, כל אחד צריך לשבת עם עצמו, לא לחכות לסדר התפילה, שעה ביום לפחות, ולעשות חשבון נפש עם עצמו. הקב"ה נתן לך שנה שלמה ב"ה, אתה חי ב"ה, פרנסה, בריאות... על כל דבר ודבר אפשר להודות.
ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו... כמה בן-אדם צריך להודות! ב"ה יש לו פרנסה, יש לו אישה, ילדים, נחת...
הרי על כל רגע, אנחנו צריכים להודות ולהלל, ולכן, העשרה ימים האלה שנותרו לנו עד ראש השנה, ודאי שכל אחד צריך לתפוס את עצמו, כמה דקות ביום, 10-20-30 דקות, לשבת ולהודות לקב"ה, לא רק בסדר התפילה!
אנחנו רוצים היום בע"ה, לעמוד על מצוות הביכורים, בשני רעיונות נפלאים, ומהם להתחבר בס"ד, לראש השנה:
המשנה במסכת ביכורים(ג, א)(רש"י, הרמב"ם מביאים את הדברים) אומרת - יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים...
המעניין הוא, שמעטים המקומות שכתוב בהם גֶמִי,"קושר עליו חוט", אף פעם לא כתוב גֶמִי, אז ראיתי באחד הספרים, שהדגש הוא על גֶמִי, כי היות וזה הביכורים הראשונים, אז זה ראשי תיבות של גדולים מעשי י-ה-ו-ה.
כל מי שקורא את המשנה הזאת, שואל את עצמו מיד שאלה - יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר... ידוע לכולם שביכורים, בשונה מתרומות ומעשרות, שאנחנו נוהגים להפריש מכל הפירות, אם כל זה, ביכורים, זה רק משבעת המינים.
אין ביכורים בתפוחים, ולא באגסים, ולא בחבושים, אך ורק בשבעת המינים.
אם זה אך ורק בשבעת המינים, למה המשנה תופסת את שלושת המינים האלה?
יכולה המשנה לומר - יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ משבעת המינים, ורואה פרי שבכר, קושר עליו גמי.
למה המשנה אומרת יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ ואז אתה שואל – גם של תפוחים? גם של אגסים? גם של אפרסקים?
לא!
יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ מה זה?? וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי...
תכתוב - יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ משבעת המינים ומצא שם פרי שבכר....
אם אתה רואה, שהמשנה כותבת את שלושת הדברים האלה דוקא, נשאלת השאלה – למה דוקא בצורה הזאת? שאלה ראשונה, שנשאלת בדברי רבותינו.
שאלה שניה - באף אחד מהתרומות שאנחנו מביאים, אנחנו לא אומרים מסביב זה, אמירה.
הן אמירה שמופיעה בביכורים – מקרא ביכורים.
עומד אדם, ואומר - וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: {ו} וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: {ז} וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: {ח} וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: {ט} וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: {י} וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ.
את כל זה, אתה יכל להגיד, כשאתה מביא תרומות ומעשרות.
הקב"ה הוציא אותנו ממצרים...ארמי אובד אבי.. באנו לארץ, והינה הבאתי עכשיו תרומות ומעשרות...
למה אתה אומר את זה, רק בביכורים?
שאלה שלישית – אומרת התורה, שכל אחד שמביא ביכורים, צריך לעלות לירושלים - וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם – אותו אדם שמגדל את העצים, הוא זה שצריך להביא את הביכורים.
אם אדם שלח שליח, מסיבה כלשהיא, הוא לא יכל להגיע, ואותו שליח מביא את הביכורים ואינו קורא את המקרא ביכורים הזה, רק מביא הביכורים, הוא זה שאומר.
נשאלת השאלה – למה צריך אדם, ללכת בעצמו, ולהשבית עצמו ממלאכה, אם אמרנו שלא הולכים יותר משתי ידות ביום, אדם גר בצפון או בדרום, צריך לעלות לירושלים, אסור לו ללכת יותר משתי ידות ביום?! הוא לוקח חופש מהעבודה חודש ימים, בשביל מה זה?!
כל אחד ישלח שליח, יהיה שליח אחד מטעם המושב, והוא יביא את כל הביכורים של אותו מושב, של אותו אזור...
מה הענין כאן, שכולם צריכים לעלות, שכל מי שרוצה לקיים את המצוה הזאת בהידור, צריך הוא בעצמו לעלות לירושלים, ולא לשלוח שליח, ולומר את הוידוי, מה מונח כאן?
הגאון ר' מנחם זמבה הי"ד, אמר רעיון נפלא ביותר, בשם האר"י הקדוש, לבאר את הדברים.
אם אתה רואה, שהמשנה בחרה שלושה מינים, יכלה המשנה גם לומר - יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה זית שבכר, תמר שבכר, ורימון שבכר.
אם אתה מחפש שלושה מינים, כדי לציין שלושה, שתהיה לך חָזָקַה, את יכל להתחיל מתמר, אתה כל להתחיל מזית, אלא מה?
אתה אומר, בֹא נלך כסדרם ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש, אז תתחיל יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה אשכול שבכר, ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון...
אומרים לא! יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר.. למה דוקא את המינים הללו??
תזכיר גם את שאר המינים! תזכיר את כל החמישה!
לא. מצאה המשנה שלושה מינים בלבד. למה?
כותב ר' מנחם זְמְבֶה, בשם האר"י הקדוש – והנה מצוות הביכורים באה לתקן, את חטאם של המרגלים.
המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ, ודיברו על ארץ ישראל סרה, בעקבות הפירות שלהם, שכשם שפירות הארץ הזאת משונים, ככה גם אנשיה משונים.
איזה פירות הוציאו המרגלים מהארץ, כדי להוציא דיבה על הארץ?
כתוב שהם לקחו – אשכול ענבים, תאנה אחת ורימון אחד.
אומר ר' מנחם זמבה – היות שהמרגלים השתמשו, בשלוש פירות מתוך החמישה, כדי להוציא דיבת הארץ רעה, לכן המשנה אומרת יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר... דוקא שלושת המינים האלו מציינים, כי בשלושת המינים האלה, השתמשו המרגלים להוציא דיבת הארץ רעה.
יוצא מכאן, יסוד נפלא ביותר:
שלושת המינים האלה, שהביאו איתם, כולנו יודעים שאת האשכול ענבים, נשאו שמונה אנשים.
לפי החשבון של הגמרא(מסכת סוטה), האשכול הזה שקל 8 טון 160 ק"ג. הגמרא עושה שם את החשבון...
מובא במדרש, שמהאשכול ענבים הזה, יכלו עם ישראל לשתות יין, בקידוש ובהבדלה, ובכל החגים ובכל המועדים ולהביא נסכים, בכל ה-38 שנים במדבר, הכל היה מהאשכול ענבים הזה.
תארו לכם, תצרוכת של כל עם ישראל, ב-38 שנים, היה מהאשכול ענבים הזה...
באים שמונה מרגלים, סוחבים כזה אשכול ענבים על הכתף, ואומרים – תשמעו, זה ארץ ישראל וזה פריה.
אחד סוחב רימון, ואחד סוחב תאנה.
תאנה שלנו, אנחנו שמים בתוך הכיס, אם זה רק תאנה אחת. אשכול ענבים, אנחנו יכולים להכניס בכי השני J
אם אחד סוחב רימון, ואחד צריך לסחוב תאנה, תארו לכם מה היה גודלם...
אם אנחנו רוצים לדעת, מה היה הרימון, צריכים לקרוא מה שכתוב ב"הדר זקנים" לבעלי התוספות.
ב"הדר זקנים" לבעלי התוספות כתוב, שהמרגלים חיפשו איפה לישון בלילה. איפה ישנים בלילה?
בתו של אחד מהענקים, שהיתה בארץ ישראל(אחימן, ששי ותלמאי), באותו יום אכלה רימון.
חצי רימון, היא גמרה לאכל אותו כנראה, ושמה אותו בתוך השדה..
אומר המדרש(הדר זקנים)- פעם אחת נכנסה בתו של הענק בפרדס ואכלה רימון והשליכה קליפתו.
נו...יופי, אם זה היה היום, יכל להיות שהיתה מקבלת קנס JJ
לאחר אותה שעה נזכרה הבת שאכלה רימון והשליכה הקליפה חוץ לפרדס שלא יראה אביה הקליפה. ולא הרגישה מן ה-י''ב מרגלים שהיו בתוכה. אמרו זה לזה ראו כמה גבורה יש בנשים ק''ו באנשים, ולכן הוציאו דבה.
אז אשכול ענבים אחד – שמונה אנשים. חצי רימון – נכנסים 12 מרגלים לישון... אז בטח אחד סוחב רימון ואחד סוחב תאנה.
מה רצו המרגלים?
אמרו המרגלים – כשם שפרותיה משונים, ככה בני-האדם בתוכה משונים.
איך נראה אשכול ענבים???
אתה לוקח מאה גרום – מאתים גרם, ואוכל את זה.
תארו לכם שם, אשכול ענבים זה 8 טון!!! את זה, אוכל בן-אדם אחד לקינוח, אחרי ארוחת צהריים.
אם זה רק הקינוח, תארו לעצמכם איזה בני-אדם אלה!
אמרו המרגלים – אם אלה בני האדם שם, וזה מה שהם אוכלים, איך נוכל להיכנס לשם???
לאיזה מסקנה הם הגיעו?
אומרים חז"ל – הם הגיעו למסקנה, רח"ל, שאפילו הקב"ה לא יכל לנצח אותם.
אומרת הגמרא(מסכת סוטה לה, א) - אמר רבי חנינא בר פפא דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה כי חזק הוא ממנו אל תקרי ממנו אלא ממנו כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם.
פירש רש"י - בעל הבית. אדון העולם.
אם ככה, אומר הגאון ר' מנחם זמבה – היות והמרגלים השתמשו בשלושת הפירות האלה, כדי להוציא דיבה על הארץ... מה עשה הקב"ה??
נתן מצוות ביכורים.
מצות ביכורים, אתם תביאו בארץ ישראל, אדרבא, להראות את הפירות שבה, ואת השבח של ארץ ישראל, ואם ככה, אומרת המשנה - יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר... למה לא כתבו גם תמר וזית??
הסיבה פשוטה מאוד – כי רק בשלושת המינים האלה, לקחו המרגלים את הפירות האלה, כדי להוציא דיבת הארץ רעה, ולכן המשנה מציינת דוקא את שלושת המינים האלה, שבהם אתה מתקן, את מה שהמרגלים הוציאו דיבת הארץ. עד כאן דברי ר' מנחם זמבה.
ראיתי רעיון נפלא, בשם הגאון ר' מיכל זילבר.
הוא מוסיף על הדברים האלה, של האר"י הקדוש, תוספת נפלאה ומסביר, למה דוקא במצות ביכורים, יש מצוה של 'מיקרו ביכורים', שאדם אומר - וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ...
הוא אומר – זה בדיוק מה שכתוב כאן. היות והמרגלים אמרו, שאין אפשרות שהקב"ה יכניס את עם ישראל לארץ ישראל, למה??
כי עם כאלה ענקים, איך אפשר להיכנס לארץ ישראל?!
הם השתמשו בפירות כדי להוציא דיבת הארץ רעה, כדי להוכיח, שהקב"ה לא יכל להכניס את עם ישראל, לארץ ישראל.
היות והם השתמשו בזה, אומר– וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה הנה הקב"ה כן הכניס אותנו! המרגלים רצו להשתמש בפירות של ארץ ישראל, כדי להוציא דיבה על הארץ, אומר עם ישראל – הנה, אדרבא, הקב"ה הוצאנו ממצרים, והוציא אותנו מהענקים, והכניס אותנו לארץ ישראל...
המרגלים הלכו 40 יום, להוציא דיבה על הארץ?!? אז במה אנחנו מתקנים את זה???
אנחנו מתקנים את זה, שכל יהודי שיש לו ביכורים- וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם – אתה תלך ברגל!
המרגלים הלכו ברגל 40 יום, כדי להוציא דיבת הארץ?! אתה תלך כל יום, שתי ידות, תלך לאט לאט לירושלים, תספר שבחה של ארץ ישראל, תשיר כל יום עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם... למה??
המרגלים השתמשו בפירות, כדי להוציא את דיבת הארץ רעה, אדרבא ואדרבא, אנחנו מעלים את הפירות לירושלים, הולכים לאט לאט, הכל כדי לספר שבחה של ארץ ישראל.
אנחנו רוצים ללכת לנדבך נוסף, ואם מישהו ישאל שאלה(ראיתי כבר שמעירים את זה) – אם אתה אומר שהסדר שכתוב במשנה, זה שלושת המינים יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר... עפ"י הסדר של המרגלים, זה לא היה ככה, הם קודם כל לקחו אשכול ענבים אחד, ומן התאנים ומן הרימונים, זה הסדר שכתוב בתורה.
אז למה לא כתוב יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר...? אם הסדר הוא עפ"י המרגלים, אז ככה צריך להיות הסדר?
ראיתי בפרדס יוסף, שאומר על זה תשובה נפלאה – המרגלים באמת לקחו אשכול ענבים אחד, ומן התאנים ומן הרימונים, אבל עם ישראל בפרשת חֹקת, התלונן על האוכל שהקב"ה נותן להם, ועל זה שהקב"ה הביא אותם למדבר, והם לא יכולים לאכל שם אוכל רגיל.
אומרת התורה בפרשת חֹקת(במדבר כ, ה) וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת – עם ישראל התלונן על הקב"ה, שהביא אותם למדבר, במקום שאין, לא תאנה ולא גפן ולא רימון. היות והם התלוננו בסדר הזה, לכן המשנה, מציינת את הסדר הזה, של גפן ורימון.
אנחנו רוצים בע"ה, ללכת לביאור נוסף, ובשביל להבין את הביאור הנוסף, צריכים להקשות כמה שאלות נוספות על דברי המשנה.
הדברים נמצאים בספר מאור ושמש על התורה, פרשת ביכורים, ולמי שיש זמן, כדאי מאוד לקרוא את הדברים בפנים, דברים נפלאים ביותר שכותב בעל המאור ושמש, על מצות הביכורים.
אנחנו רוצים קצת, להקריא מדבריו, למרות שזה ארוך מאוד, ממש קטע קצר מתוך דבריו:
השאלה הראשונה שנשאלת – כתוב יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר...
מה זה יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ?
בכל מקום שכתוב בחז"ל או בתורה, את המילה אדם, מיד שואלים – למה כתוב אדם?
אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל... אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן... מיד שואלים חז"ל – למה אדם??
אומרים חז"ל - מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, אף אתם לא תקריבו מן הגזל.
יוצא, אין דבר כזה, שסתם יהיה כתוב 'אדם', חייבת להיות לזה סיבה.
יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר...
שואל הספר מאור ושמש – למה הוא התחיל דוקא בתאנה?
לכל הדעות, תאנה זה לא הראשון..
אומר המאור ושמש, תשובה נפלאה ביותר, אני אומר ממש בקיצור את דבריו:
אומר המאור ושמש – מצות הביכורים, נועדה לתקן את חטא אדם הראשון.
אדם הראשון, ירד לתוך שדהו של הקב"ה בגן-עדן, ואכל שם מעץ הדעת, ומה היה עץ הדעת?
אומרת הגמרא(מסכת סנהדרין ע, א-ב) - אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה דתניא ר''מ אומר אותו שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין ר' יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה.
זאת אומרת, שהדגש ב- יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, הוא שאדם הראשון ירד לשדה של הקב"ה, וניכנס לגן-עדן, ואכל מן העץ שהקב"ה לא התיר לאכל.
ומה היה העץ שהקב"ה לא התיר לאכל???
עפ"י מה שכתוב במשנה, זה היה תאנה - יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה.
כל מצות הביכורים נועדה לכפר, על מה שאדם הראשון אכל מן העץ, שהקב"ה אמר לו לא לאכל, והגמרא הרי אומרת, שיש שלוש דעות מה זה היה, והדעה הראשונה שהגמרא מביאה - תאנה היה, ואומר רש"י ואומר תוספות, שנראה יותר, שזה היה תאנה, יותר מכל הדעות האחרות, למה?
כי מיד אחרי זה כתוב –(בראשית ג, ז) וַֽיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה...
למה תפרו דוקא עלה תאנה?
אומר תוספות במקום - משל לבן מלך שקלקל עם אחת משפחותיו כיון ששמע המלך טרדו והוציאו חוץ לפלטרין שלו והיה מחזר על הפתחים של שפחותיו ולא היו מקבלין אותו אלא אותה שקלקלה עמו פתחה לו דלתיה וקבלתו כך בשעה שאכל אדם מפרי האילן טרדו והוציאו מחוץ לגן עדן והיה מחזר על כל האילנות ולא היו מקבלין אותו מה היו אומרים לו א''ר ברכיא הא גנבא דגנב דעתא דברייה – גנב את הדעת של הקב"ה היינו הא דכתיב אל תבואני רגל גאוה רגל שנתגאה על בוראו ויד רשעים אל תנידני לא תסב מני עלה אבל התאנה ע''י שאכל ממנה פתחה לו דלתיה וקבלתו.
אם ככה, אומר המאור ושמש - יוֹרֵד אָדָם אדם הראשון בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה מתקן באמצעות הביכורים, את מה שאדם הראשון אכל מעץ הדעת.
אני קורא קטע קטן, מתוך דבריו של המאור ושמש – וכל דבר אשר תתאוה נפשו - הרי כל הענין הזה, של מצות הביכורים, נועד לבלום את האדם. הוא קושר עליו גמי, ולא אוכל את הפרי הזה.
והיות וחטא אדם הראשון, התחיל מְ - וְכִי תַֽאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, אדם התאוה לאכל מן העץ הזה, לכן בא התיקון של זה.
בכל דבר אשר תתאוה נפשו, אפילו דבר המותר, ראוי ונכון שירחיקנו, כדי לשבר תאוותו ולא יאכלנו בעת תאוותו, וע"י זה, הוא מפריד מעצמו, חלאת זוהמת הנחש ומתקן חטא אדם הראשון, וזה טעם הבאת מצות הביכורים, למה?
כי מטבע האדם, מצד חומריותו ונפשו הבהמית, בעת שיראה ביכורה בטרם קיץ, והבאת נפשו וחמדתו וגודל תאוותו, בעודו בכפו יבלענה – כשאדם רואה את הפרי הראשון, הוא כל-כך חומד לאכל אותו! הוא מחכה הרבה זמן, עד שיגדלו הפירות, ועד שהוא יוצא, הוא תאב לאכלו.
חשש הקב"ה, פן בבואם אל ארץ חמדה, וגפן ותאנה ורימון, דברים שנפשו של האדם מחמדתן, ימשכו חס וחלילה אחר תאוותן ויחזור הדבר לקלקולו, על כן גזר שיחסמו תאוותן ותאנה וגפן ורימון, המבכרים תחילה, ימשוך ידיו מהם, ובעת התגברות התאווה, אשר מטבע האדם, שבדבר המבכר, שזה ימים אשר לא נמצא הפרי ההוא, הוא חומד לה מאוד, ואז זו מצוה מפי הגבורה, שימשול ברוחו ועל כביר תאוותו, ויכניע יצרו, לשמור הפרי ההוא לה' יתברך, ולהעלותם למקום אשר בחר אל הכהן משרת דר מעון, היודע להעלות הניצוצות הקדושים.
עד כאן דברי המאור ושמש בקיצור דברים. מי שירצה יעיין שם בפנים באריכות גדולה מאוד, להסביר כמה וכמה יסודות, בהתגברות האדם על תאוותיו.
היסוד הזה, שכותב לנו המאור ושמש, מופיע כבר בדברי מדרש(תנחומא פרשת שמיני, ויקרא רבה פרשה כה):
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פְּדָיָה, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁאַתָּה לֹא יָכֹל לַעֲמֹד בְּנִסְיוֹנְךָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, וַהֲרֵי בָּנֶיךָ מְשַׁמְּרִין כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם וְעוֹמְדִין בָּהֶן. אֶחָד מֵהֶם עוֹמֵד וְנוֹטֵעַ מְעַדֵּר מְנַכֵּשׁ מְזַמֵּר שׁוֹרֶה וּמַשְׁקֶה, וְרוֹאֶה פֵּרוֹת נְטִיעוֹתָיו מְבַכְּרוֹת וְקוֹפֵץ יָדוֹ וְאֵינוֹ טוֹעֵם מֵהֶם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם וְגוֹ'(ויקרא יט, כג). וְאָדָם הָרִאשׁוֹן נֶאֱמַר לוֹ: מִזֶּה אֱכֹל וּמִזֶּה לֹא תֹּאכַל, וְלֹא יָכֹל לַעֲמֹד בְּצִוּוּיוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל(בראשית ג, ו).
יוצא, שאדם הראשון, לא יכל לעמוד שעה אחת, ועם ישראל עמד בניסיון של אכילת פרי ראשון מעץ ראשון, רק אחרי ארבע שנים. שלוש שנות ערלה, שנה רביעית נטע רבעי ורק בשנה החמישית, את הביכורים הוא לא אוכל, ורק אחרי הפרשת תרומות ומעשרות, רק אז הוא אוכל.
אומרים חז"ל – זה התיקון לחטא אדם הראשון.
ראיתי פעם באחד הספרים שאומר – לכן מחכים שלוש שנים ערלה, שנה רביעי נטע רבעי, ורק בשנה החמישית אפשר לאכל, למה?
אם כתוב בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס... זאת אומרת, הקב"ה ציוה עליו לא לאכל מעץ הדעת, מתי?
בשעה השלוש-עשרה, כבר היתה כניסת שבת.
אומרים חז"ל – אם הוא היה מחכה עד שבת, בשבת הקב"ה היה נותן לו לאכל מעץ הדעת.
אז כמה שעות היה עליו להמתין?
4 שעות.
לכן ניתנו לנו שלוש שנות ערלה, ושנה רביעית נטע רבעי, ובשנה החמישית כבר אפשר לאכל.
אם אדם הראשון היה מחכה, אז אנחנו היינו יכולים לאכל מיד.
היות והוא לא חיכה, את הארבע שעות, ניתנו לנו שלוש שנות ערלה ועוד שנה, נטע רבעי, ואז ניתן לאכל מן הפירות האלה.
עפ"י זה, נוכל בע"ה לקרוא מדרש נוסף:
אומר המדרש(בראשית רבה פרשה יח, אות ו) - אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שְׁלשָׁה הֵן שֶׁלֹא הִמְתִּינוּ בְּשַׁלְוָתָן שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְאֵלּוּ הֵן, אָדָם, וְיִשְׂרָאֵל, וְסִיסְרָא. אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר(בראשית ב, כה): וְלֹא יִתְבּוֹשָׁשׁוּ, לֹא בָאוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְהוּא בְּשַׁלְוָתוֹ. וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר(שמות לב, א): וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה, כִּי בָאוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְלֹא בָא משֶׁה. סִיסְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר(שופטים ה, כח): מַדּוּעַ בּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא, בְּכָל יוֹם הָיָה לָמוּד לָבוֹא בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, וְעַכְשָׁיו בָּאוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְלֹא בָא, הֱוֵי וְלֹא יִתְבּוֹשָׁשׁוּ.
חז" לוקחים את ה- בּשֵׁשׁ של סיסרא, של משה ושל אדם הראשון, ועושים מכולם חיבור של שש שעות.
אומר אר"י הקדוש – היות והאישה, היא זו שהאכילה את אדם הראשון, ולא אמרה לו להמתין, אז מה היה עונשה?
אומרת התורה –(בראשית ג, טז)... הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵֽרֹנֵךְ...
אומרים חז"ל(מסכת עירובין) – זה דם נידה.
אומר האר"י הקדוש – היות והיא לא המתינה שש שעות, עכשיו היא צריכה להמתין לטהרתה 12 ימים.
עם ישראל טעו בחשבון, כשמשה רבינו אמר להם, שהוא חוזר באותו יום. ביקש מהם אהרון לחכות... חיכו שש שעות, ועשו את העגל.
אם היו מחכים ולא עושים את העגל, מה היה קורה?
אומר האר"י הקדוש – היה משה רבינו מגיע, והיה ניכנס לארץ ישראל.
לא היה חטא העגל, אז משה רבינו, היה מביא את הלוחות הראשונות, שהיו חירות ממלאך המוות, חירות מכל הצרות, אם ככה, משה היה ניכנס לארץ ישראל, בונה את בית הבחירה והיינו מגיעים כבר, לתיקון השלם.
היות ועם ישראל לא יכל להתמהמה שש שעות, לכן אתה אומר בכל יום - אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואע''פ שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא...
אם היינו מחכים אז, לא היינו היום צריכים לחכות לבואו של משיח, כי היינו מזמן נמצאים בתיקון השלם. אלה דברי האר"י הקדוש.
רבותי, אם אלה פני הדברים, בואו נתחבר בס"ד לראש השנה:
חז"ל במדרש(דברים רבה, פרשה ד, אות ה') שמים דגש, על עוון האכילה מעץ הדעת, שהיה בראש השנה, אל נקודת השמיעה של אדם הראשון.
אומרת התורה –(בראשית ג, יז) וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.
אומרים חז"ל במדרש(דברים רבה, פרשה ד, אות ה') - אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְעוּ לִי, שֶׁאֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ לִי וּמַפְסִיד. רַבָּנִין אָמְרִין אַתְּ מוֹצֵא יֵשׁ שׁוֹמֵעַ [לאשתו ומפסיד, ויש שומע] לְאִשְׁתּוֹ וּמִשְׂתַּכֵּר, כֵּיצַד אָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁמַע לְאִשְׁתּוֹ וְהִפְסִיד, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר(בראשית ג, יז): וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ אַל תִּטְעַם דָּבָר עַד שֶׁאָבוֹא מִן הַמֶּרְחָץ, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ טְעַם אֶת הַתַּבְשִׁיל הַזֶּה שֶׁלֹא יְהֵא מְבַקֵּשׁ לִתֵּן לְתוֹכוֹ אוֹ מֶלַח אוֹ מוּרְיָס, בָּא הַמֶּלֶךְ וּמְצָאוֹ מְטַעֵם בְּשִׂפְתוֹתָיו, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ לֹא אָמַרְתִּי לְךָ אַל תֹּאכַל וְאָכָלְתָּ. אָמַר לוֹ, מָרִי, שִׁפְחָתְךָ נָתְנָה לִי. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ וּלְשִׁפְחָתִי שָׁמַעְתָּ יוֹתֵר מִמֶּנִּי. כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם(בראשית ב, יז): וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, מֶה עָשְׂתָה חַוָּה, הֶאֱכִילָה אוֹתוֹ.
אָמַר רַבִּי אָבִין לֹא בִקְשָׁה אֶלָּא לִבְכּוֹת וּלְיַלֵּל עָלָיו בְּקוֹלָהּ, וְאָכַל מִמֶּנּוּ, שֶׁכָּךְ כְּתִיב לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, לְדִבְרֵי אִשְׁתְּךָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא(בראשית ג, יא) הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ. אָמַר לוֹ מָרִי, הֲרֵי שִׁפְחָתְךָ נָתְנָה לִי, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר(בראשית ג, יב) וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל. אָמַר לוֹ וּלְחַוָּה שָׁמַעְתָּ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, מִיָּד נִטְרַד, שֶׁנֶּאֱמַר(בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, הֲרֵי שֶׁשָּׁמַע לְאִשְׁתּוֹ וְהִפְסִיד. וְיֵשׁ שֶׁשָּׁמַע לְאִשְׁתּוֹ וְנִשְׂתַּכֵּר, זֶה אַבְרָהָם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר(בראשית טז, ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּהּ וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. הוא התחתן עם הגר, וע"י כך, הפסולת שהיתה באברהם אבינו, נכנסה בישמעאל, והבן השני שנולד לאברהם אבינו, יצחק, היה כבר זך מהפסולת.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמִי שֶׁנּוֹלַד לוֹ בֵּן, רָאָה אוֹתוֹ אַסְטְרוֹלוֹגוֹס אֶחָד, אָמַר, זֶה הַנַּעַר עָתִיד לִהְיוֹת אַרְכִי לִסְטִים, צָרִיךְ הוּא לְאָבִיו לְהַשְּׁלִיכוֹ, שָׁמַע אָבִיו אָמַר לִבְנִי אֲנִי מַשְּׁלִיךְ, שָׁמַע אָבִיו שֶׁל אוֹתוֹ אַסְטְרוֹלוֹגוֹס אָמַר כָּל מַה שֶּׁאָמַר לָכֶם בְּנִי שִׁמְעוּ לוֹ. כָּךְ רָאֲתָה שָׂרָה לְיִשְׁמָעֵאל יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ לְאַבְרָהָם(בראשית כא, י): גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, וְהֵרַע לוֹ, נִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ(בראשית כא, יב): אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ וגו', שָׁמַע בְּקוֹלָהּ וְנִשְׂתַּכֵּר, שֶׁנִּקְרָא זַרְעוֹ לִשְׁמוֹ שֶׁל יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר(בראשית כא, יב): כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַה אִם מִי שֶׁשָּׁמַע לְאִשְׁתּוֹ כָּךְ עָשָׂה שָׂכָר, מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ לִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בָּא וּמְפָרֵשׁ(משלי א, לג): וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה.
אומר המדרש, בֹא ותראה, אברהם אבינו, תיקן את מה שעשה אדם הראשון.
אדם הראשון שמע בקול אשתו, והפסיד. אברהם אבינו, שמע בקול אשתו, ונשתכר.
כותב הזוהר הקדוש, שאברהם אבינו תיקן, את כל מה שעשה האדם הראשון, אדרבא, שם, אדם הראשון שמע בקול אשתו והפסיד, כאן, אברהם אבינו שמע בקול אשתו והרוויח, כי זה מהווה את התיקון, למה שעשה אדם הראשון.
כתוב ששלושת האבות, תיקנו את שלושת החטאים של אדם הראשון.
אומרים חז"ל, שבחטא אדם הראשון, הוא עבר על שלוש עבירות חמורות – גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים. למה?
עבודה זרה – כי אם אתה האמנת ש"מן העץ הזה אכל וברא עולמות",אז האמנת שהעץ הזה קדם לקב"ה, הוא היה כאן קודם, אז יש כאן עבודה זרה.
אדם הראשון, כיון שהלך לישון, הנחש בא על חוה, אז יש כאן ניצנים של גילוי עריות.
שפיכות דמים – בגלל המעשה הזה, נגזר על כל העולם מוות.
אז יש כאן גם גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. אז איך זה בא לידי תיקון?
אומרים רבותינו – התיקון בא, ע"י שלושת האבות.
אברהם אבינו, מסר את עצמו לכבשן האש, תיקן את העבודה זרה.
יצחק אבינו, נעקד על גבי המזבח, תיקן את השפיכות דמים.
יעקב אבינו, היה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, ובכך תיקנו את הענין של גילוי עריות.
כותב האר"י הקדוש באחד המקומות – היות ובגלל אדם הראשון, נגזר מוות לעולם, והתוצאה היתה כביכל, שאנשים מתים מוקדם, אז כביכל הוא הרג נפש בשגגה.
היות והוא הרג נפש בשגגה, וגם האבות תיקנו אותו, כותב האר"י הקדוש – לכן כולם קבורים בחברון.
למה הם לא קבורים בירושלים?
אומר האר"י הקדוש – היות והגמרא במסכת מכות כותבת, שאחת מערי המקלט שהיו בארץ ישראל, היתה חברון.
והיות וכתוב, שמי שרצח בשגגה, נקבר גם בעיר מקלט, לכן האבות הקדושים, קבורים ביחד עם האדם הראשון, בעיר מקלט, בחברון.
ברגע שיעקב אבינו השלים את התיקון של אדם הראשון, אומרת הגמרא(מסכת בבא מציעא פד) - שׁוּפְרֵהּ דְּיַעֲקב מֵעֵין שׁוּפְרֵהּ דְּאָדָם.. למה?
כיון שהוא הגיע לתיקון של אדם הראשון, לכן הוא קיבל את היופי של אדם הראשון.
יוצא שהחטא שעליו מדברים רבותינו, החטא המרכזי של אדם הראשון, הוא –"למה שמעת בקול אשתך".
למה הבאתי את כל היסוד הזה?
בגלל שמצאתי דבר נפלא, בספר ברכת אברהם, שמביא ספר שנקרא ישועות מלכו.
הספר ישועות מלכו, הוא של הרב מקוטנא, יש לו שו"ת, ובסופו יש לו ליקוטים.
אני רוצה להקריא ברשותכם ארבע שורות – והנה אדם הראשון נידון בראש השנה, על ששמע בקול אשתו.
[אומרים חז"ל, מה שאמרנו מקודם, שהאישה אפילו לא דיברה איתו, אלא רק יללה בקולה].
והנה אמר לו הקב"ה, אתה אכלת בראש השנה מעץ הדעת, אתה חטאת ביום הזה, לכן אני דן אותך ביום הזה, וזה יהיה סימן לבניך.
כשם שחטאת ביום זה, ועמדת בדין לפני ביום זה, כך יעמדו בניך לפני ביום זה, ויצאו בדימוס.
אומר הספר ישועות מלכו – והנה עיקר הפגם של אדם הראשון, היה בשמיעה כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ. לכן באה התורה, ותיקנה ביום חג ראש השנה, לתקוע בשופר, וע"י הברכה של 'לשמוע קול שופר', מתקנים את חטא אדם הראשון, ששמע לקול אשתו, ויש לזה רמז בדברי חז"ל – שהיתה מיללת עליו חוה בקולה, והרי גם בשופר אנחנו צריכים לעשות גם מעין יללות, לכן אנחנו עושים גם שברים וגם תרועה.
היות וחוה גרמה לכך, שיאכל מעץ הדעת ע"י היללה, לכן אנחנו מייללים בשופר, ומברכים 'לשמוע קול שופר', כדי לתקן את חטא אדם הראשון, ששמע בקול אשתו.
יוצא, שהעוון הראשון היה בשמיעה, וכך גם התיקון שלו נעשה ע"י השמיעה.
אם כך, נוכל להתקדם ליסוד נפלא נוסף:
ענין השמיעה, נמצא גם כן במדרש(שמות רבה, פרשת יתרו) – בשעה שעם ישראל חטא בעגל, משה עלה למרום שלושה פעמים – פעם אחת בי"ז בתמוז, ושבר את הלוחות. עלה למחרת וחזר בערב ראש חודש אלול. עלה בראש חודש אלול, וחזר בערב יום הכיפורים.
אומר רש"י(פרשת עקב) – ימים ראשונים ברצון וימים אחרונים ברצון. הימים האמצעיים בכעס.
אומר המדרש(שמות רבה, פרשה כ"ז, ט)- מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו שִׁמְרוּ לִי ב' כּוֹסוֹת הַלָּלוּ וְהָיָה דִיאַטְרִיטָא הכוסות האלה מאוד יקרים לי, אָמַר לוֹ הֱוֵי זָהִיר בָּהֶם, עַד שֶׁהוּא נִכְנַס לַפָּלָטִין הָיָה עֵגֶל אֶחָד שָׁרוּי עַל פֶּתַח הַפָּלָטִין, נָגַח הָעֶבֶד וְנִשְׁבַּר אֶחָד מֵהֶם, וְהָיָה הָעֶבֶד עוֹמֵד וּמַרְתִּית לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ לָמָּה מַרְתִּית, אָמַר שֶׁנְּגָחַנִי עֵגֶל וְשִׁבַּר אֶחָד מִשְּׁנֵי הַכּוֹסוֹת. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ אִם כֵּן דַּע וְהִזָּהֵר בַּשֵּׁנִי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי כּוֹסוֹת מָזַגְתֶּם בְּסִינַי, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שִׁבַּרְתֶּם נַעֲשֶׂה עֲשִׂיתֶם לְפָנַי עֵגֶל, הִזָּהֲרוּ בְּנִשְׁמָע, הֱוֵי: שִׁמְעוּ דְּבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב.
כל אחד שואל את עצמו – מה מונח כאן במדרש הזה? מה המדרש בא להגיד כאן, ומה התשובה שהמלך אומר?
הוא מזהיר את הבן-אדם – תשמור על שתי הכוסות האלה, הם חשובים לי!
אחרי שנשבר אחד, הוא אומר"לא נורא, שברתם אחד, תשמרו על השני". מה מונח כאן?
אמרו רבותינו תירוץ עצום.
האמת היא, שהמדרש ממשיך, והמשך המדרש, זה התירוץ.
אני חושב שהמדרש בא לומר כאן, יסוד אחד – המלך מזהיר את העבד – תשמע, השניים האלה זה סט. אם אתה שובר אחד, אין יותר ערך לענין. המלך והמלכה שותים מהסט הזה. נשבר אחד, איבדת את הכל!
כשכבר נשבר אחד, אמר המלך – תשמור על השני.
מה הטעם בשני?!
אם יש לך סט של מכנסיים ווסט, והלכו המכנסיים, מה תעשה עם הווסט??? אין לו שום תועלת...
אומר – לא! תשמור על הווסט!
למה?
אומר המדרש – כי אם יהיה לך א הכוס השני, אני יוכל לשחזר את הראשון.
למה?
ממשיך המדרש ואומר - דָּבָר אַחֵר, שִׁמְעוּ דְּבַר ה', הֲדָא הוּא דִכְתִיב(ישעיה נה, ג): שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, הֵיאַךְ חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מְפַתֶּה אוֹתָם, אָמַר לָהֶם אִם יִפֹּל אָדָם מֵרֹאשׁ הַגַּג כָּל גּוּפוֹ לוֹקֶה וְהָרוֹפֵא נִכְנַס אֶצְלוֹ וְנוֹתֵן לוֹ רְטִיָּה בְּרֹאשׁוֹ וְכֵן בְּיָדָיו וְכֵן בְּרַגְלָיו וּבְכָל אֵבָרָיו, נִמְצָא כֻּלּוֹ רְטִיוֹת. אֲנִי אֵינִי כָּךְ, אֶלָּא רמ"ח אֵבָרִים בָּאָדָם הַזֶּה וְהָאֹזֶן אֶחָד מֵהֶם, וְכָל הַגּוּף מְלֻכְלָךְ בַּעֲבֵרוֹת וְהָאֹזֶן שׁוֹמַעַת וְכָל הַגּוּף מְקַבֵּל חַיִּים, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, לְכָךְ אָמַר: שִׁמְעוּ דְּבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּיִתְרוֹ שֶׁעַל יְדֵי שְׁמִיעָה זָכָה לְחַיִּים, שֶׁשָּׁמַע וְנִתְגַּיֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ וגו'.
רבותי, חז"ל מלמדים אותנו כאן, יסוד נפלא של ראש השנה, וכדי להבין את היסוד הזה, צריכים לקרוא עוד קטע אחד.
הקטע הזה מופיע במדרש(דברים רבה, פרשה י) ומצאתי את הרעיון הזה, בספר שם משמואל.
בתחילת המדרש, בפרשת האזינו, על הפסוק הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי, מביאים חז"ל שאלה:
הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ בְּאָזְנוֹ מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לְרַפְּאוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים כָּל שֶׁסָּפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וְזוֹ מַכַּת הָאֹזֶן אִם סַכָּנָה הִיא מְרַפְּאִים אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת.
מדרש מענין. מהמדרש בבראשית עד סוף דברים, אולי תמצאו בכל המדרש, 5-6 פעמים, שהמדרש שואל שאלה הלכתית.
פתאום כאן, בא המדרש ושואל שאלה – מה קורה פתאום, אם אדם כואבת לו האוזן, האם מחללים עליו את השבת? זה שאלה למדרש?! זה שאלה לשולחן ערוך!
המדרש ממשיך הלאה - רַבָּנָן אָמְרֵי, מְבַקֵּשׁ אַתָּה שֶׁלֹא לָחוּשׁ בְּאָזְנֶיךָ וְלֹא אֶחָד מֵאֵבָרֶיךָ, הַטֵּה אָזְנְךָ לַתּוֹרָה וְאַתָּה נוֹחֵל חַיִּים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר(ישעיה נה, ג): הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם.
מה המדרש רוצה כאן?
בא השם משמואל ואומר דבר נפלא ביותר – המדרש רוצה לגלות לנו, שלאדם יש שני סוגים של שמיעות. יש אדם ששומע, ויש אדם שמפנים.
שומעים כל יום תקיעת שופר, מישהו שמע משהו בתקיעת שופר?
שומעים תקיעת שופר... ב"ה.
יש אדם ששומע, אבל יש אדם שמפנים את הדברים!
בא המדרש ואומר לך – בֹא ואראה לך, איפה זה נפקא מינה!
אומר השם משמואל – בֹא ותראה, המדרש רצה שתבין - אוזן, אדם פצוע באוזן, לא מחללים שבת. למה?
כי האוזן זה אבר חיצוני, הוא לא קשור לגוף.
אז על מה אתה מחלל שבת?
אם יש סכנה לכל הגוף, אז אתה מחלל את השבת, אבל אם נפגעה האוזן מבחינה חיצונית, אתה לא מחלל שבת.
איך יכולה להיות סכנה לכל הגוף דרך האוזן?
יכולה להיות סכנה! כי מהאוזן, זה ניכנס לתוך הראש, לתוך המוח ומשם לתוך הלב!
באוזן יש שתי דברים – מבחינה חיצונית, האיבר לא מסכן חיים, ויש אוזן פנימית שהיא מסכנת חיים.
אומר השם משמואל – כך זה בשמיעה. ישנה שמיעה שהיא חיצונית, בן-אדם שמע, אבל הוא לא עושה עם זה שום דבר, אבל מצד שני, ישנו אדם ששמע, והוא עושה עם זה משהו, זה הופך אותו!
אתה רוצה לראות את ההבדל?!
בֹא ותראה –(שמות טו, יד) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת – מה שמעו???
קריעת ים סוף. כל העולם שמע! כל המימות שבעולם נבקעו.
ישב אדם בתוך האמבטיה, פתאום האמבטיה נבקעה לשניים.
נו, אתה רואה שהיה נס של קריעת ים סוף, מה עשית עם זה???
כולם שמעו - עַמִּים יִרְגָּזוּן – ואואו איזה נס בן פורת יוסף... מכל העולם, אחד שמע!!!
מי שמע?
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה –היחיד ששמע והפנים את הדברים, היה יתרו.
זה היסוד הגדול שכתוב כאן.
ממילא, היסוד של ראש השנה, מלמדים אותנו רבותינו – דע לך, שאתה צריך לתקן את עצמך, ולהביא את עצמך לשמיעה פנימית של הלב.
הוא אמר את הדברים לפני אביו.
שאל אותו אביו – מה החידוש?
זה משנה מפורשת במסכת ראש השנה(פרק ג', משנה ז) - הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת אוֹ לְתוֹךְ הַפִּטָּס, אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע, יָצָא. וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע, לֹא יָצָא. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹ שֶׁהָיָה בֵיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְשָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר אוֹ קוֹל מְגִלָּה, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא, וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שָׁמַע וְזֶה שָׁמַע, זֶה כִּוֵּן לִבּוֹ וְזֶה לֹא כִוֵּן לִבּוֹ.
אמר לו אביו – מה כתוב פה במשנה?! שנים יכולים לשבת בבית, שנים שמעו תקיעת שופר, אחד יצא לידי חובה ואחד לא. למה?
אחד שמע והפנים, זה ניכנס לו לתוך הלב, השני שמע, זה לא עשה לו שום דבר זה לא הזיז לו, הוא לא כיוון את ליבו!
צריכים שמיעה שתיכנס לתותך הלב!
אם כך, נוכל בע"ה להבין, מה הקב"ה אומר לעם ישראל – איבדתם את"הנעשה", תשמרו על"הנשמע", למה??
אדם שמוכן לקבל, אדם שמוכן לשמוע, יש לו תיקון!
ע"י השמיעה, אני יכל לשחזר בחזרה את הכוס הראשון. זה היסוד הגדול, שכתוב כאן בדברי חז"ל.
אם ככה, נוכל בע"ה לחזור ולהתחבר, למה שדיברנו כאן בשבוע שעבר:
למי שזוכר, דיברנו כאן בשבוע שעבר, את מה שכותב האר"י הקדוש – חודש אלול, הוא כנגד חודש גד.
דיברנו גם, שגד הוא היסוד של הגבורה גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵֽב, וגד הוא הסמל של מלחמה, כנגד היצר הרע, וכדי להילחם כנגד יצר הרע, צריך שתהיה גבורה, כמו שכתוב - אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ.
דיברנו גם, שגד לא מסירים אפילו לרגע אחד, את המחשבה שלהם מהקב"ה, ולכן הם לא מקדימים תפילין של ראש לתפילין של יד, ואומר הגאון מוילנה, שלכן נתן להם הקב"ה כוח, להרוג את כל האויבים שלהם מהזרוע עד לראש, שנאמר וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד. כל זה דיברנו בשבוע שעבר בקצרה.
אנחנו רוצים ללכת לנדבך נוסף, שמחבר את שבט גד לחודש אלול:
שבט גד יש לו דבר מיוחד מאוד, שלא מצאנו אצל אף אחד מהשבטים.
שבט גד, היתה לו משפחה אחת, שהחליפה את שמה, בין הזמן שנכנסה למצרים לבין הזמן שיצאה ממצרים, בדרך לארץ ישראל.
לא תמצא את זה, באף אחד מהשבטים.
היום זה מאוד מודרני להחליף שם...
בדרך כלל, משפחה שנכנסה למצרים, אתה מוצא אותה בפרשת פינחס, עם אותם שמות. השבט היחידי, שעשה החלפת שם, בתוך המשפחות שלו, זה שבט גד.
איפה זה מופיע?
בפרשת ויגש כתוב, את כל משפחת גד שירדה למצרים –(בראשית מו, טז) וּבְנֵי גָד צִפְיוֹן וְחַגִּי שׁוּנִי וְאֶצְבֹּן עֵרִי וַאֲרוֹדִי וְאַרְאֵלִי. אלה השמות של משפחת גד.
אם תפתח בפרשת פינחס, תמצא את כולם, חוץ ממשפחה אחת – אֶצְבֹּן לא נמצאת.
איפה היא אֶצְבֹּן?
אולי היא מתה במלחמה שהיתה, בין שבט לוי לשאר השבטים?
התשובה היא – לא.
בפרשת פינחס, במקום אֶצְבֹּן, כתוב לְאָזְנִי מִשְׁפַּחַת הָאָזְנִי...
אומר רש"י במקום –(במדבר כו, טז) לאזני. אומר אני שזו משפחת אצבון, ואיני יודע למה לא נקראת משפחתו על שמו.
רש"י אומר"נראה לי", רוח קודש נפלה בבית מדרשו, כפי שאומר כבר אור החיים הקדוש במקום, אבל האמת היא, שזה דברי מדרש(תנחומא).
אני רוצה להשתמש ברעיון נפלא, שכתוב במי השילוח, של האדמו"ר מאיזביצא, בפרשת במדבר – נאמר בבני גד מִשְׁפַּחַת הָאָזְנִי, ובפרשת פינחס, כתב רש"י – אזני זה אצבון, ואיני יודע למה נשתנה שמו, והאמת זה פשוט מאוד. למה אצבעותינו משופעות כיתדות?(גמרא במסכת כתובות, ו)
שאם ישמע אדם, דבר שאינו הגון, יכניס את אצבעותיו לתוך אזניו. ולכך, כשירדו ישראל למצרים, היה אווירה של מצרים טמא, ולכן נקרא אצבון, שהיה מסתם את אזניו, כדי לא לשמוע את הדברים, שלא כרצון ה'.
אצבון ניכנס למצרים, שם את האצבעות שלו בתוך האוזן ואמר – לא רוצה לשמוע, מה מדברים המצרים!
מדברים דברי נבלה, מדברים קללות... לא רוצה לשמוע!
לקח את האצבעות שלו, ותקע אותם בתוך אוזניו, לכן כשנכנסו לתוך מצרים, קראו לו אצבון.
ממשיך מי השילוח – וכשנכנסו לארץ ישראל, שאווירה היה מלא קדושה, אז החליף את שמו לאֹזני. למה?
כי הוא הוריד את אצבעותיו מאזניו.
עד כאן דברי מי השילוח מאיזביצא.
קדם לו בעל צרור המור, ר' אברהם סבע, בספרו, בפרשת ויגש.
כותב בעל צרור המור – מצאתי במדרש עניינים נפלאים בפרשה זו, בענין השמות ובשינוי השמות, ובחיסרון שחסרו מהם, ולא אאריך בכולם, אלא בקצת מהם. ובני גד צִפְיוֹן וְאֶצְבֹּן, זכו בני גד, שלא כלתה משפחה מהם.
אם ככה, נשאלת השאלה – איך זה יכל להיות, שבירידה למצרים, קוראים להם אֶצְבֹּן, ובפרשת פינחס קוראים להם אֹזני?
אלא ששינה שמו, ל אֶצְבֹּן וקראו אֹזני, שבשעה שאהרון היה מתנבא במצרים, והיה אומר אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, שמע אֹזני לדבריו של אהרון, והאזין לתוכחתו, ולכן נקרא בשם אֹזני, ועשה מיד תשובה, ועשה צביונו של הקב"ה, לכך החליפו את שמו, מ אֶצְבֹּן לאֹזני. עד כאן, דברי בעל צרור המור.
יוצא, שהתכונה המאפיינת את שבט גד, מהי?
יש להם שמיעת האוזן.
אם אומר לנו האר"י הקדוש, שסדר החודשים, חודש אלול, הוא החודש שמבטא את השמיעה, זה התיקון של השמיעה, אם ככה, נוכל להבין את היסוד הנפלא:
החודש הזה בא לתקן את השמיעה, כי בראש השנה, אדם הראשון שמע לקול אשתו.
יש שומע לקול אשתו ומפסיד, ויש שמרוויח.
מה נקרא בתורה בראש השנה??
וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה, וכתוב שם בתורה, שאברהם אבינו שמע בקול אשתו, וגירש את ישמעאל, וגם אמר לו הקב"ה(בראשית כא, יב) כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקוֹלָהּ.
יש שומע בקולו של הקב"ה ומרוויח...
יוצא, שהקלקול היה בענין השמיעה בראש השנה, והתיון שלו נעשה ע"י השמיעה.
חודש אלול, הוא ההכנה לקראת זה, הוא חודש ששייך לשבט גד, מבטא את ענין השמיעה.
אומר לנו הישועות מלכו – החודש הזה, אדם הראשון חטא בשמיעה, והתיקון של זה, הוא ע"י שמיעת קול שופר.
רבותי, כל אחד יכל לבדוק את עצמו, איך הוא בשמיעה.
לא צריכים ללכת למכון שמיעה. אפשר לבדוק בקלות, אם אתה שומע או לא.
כתוב בנביא(עמוס ג, ח) אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא – אריה שואג, מי לא מפחד!?
אומר השל"ה הקדוש – הפסוק הזה רומז לענייני חודש אלול. למה?
אריה ראשי תיבות – אלול ראש השנה יום הכיפורים הושענא רבה. בימים האלה שואגים!
אומר הנביא -(עמוס ג, ו) יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ?!
עשרים יום תוקעים בשופר!
אומר לנו הנביא(עמוס ג, ח) אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא??
הימים האלה שואגים...
אתה שומע את השאגה או לא??
רבותינו תמיד אמרו לנו בישיבה – זו נקודת המבחן.
אם אתה רואה בן-אדם הולך, ושומע שאגת אריה, אז תלוי איזה רחוב הוא נמצא.
אם הוא נמצא בכפר המכביה, ושומע שאגת אריה, אז הוא יודע שזה בא מהספרי, אז הוא רגוע...
אם הוא נמצא בתוך הספרי, ושומע שאגת אריה, אז הוא רץ מהר לתוך הכלוב, ומבקש שיצלמו אותו, שהאריה שואג, שייקחו לו תמונה. הוא לא מפחד מהשאגה של האריה.
על מה אומר הנביא(עמוס ג, ח) אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא???
אם אתה הולך ברחוב ר' עקיבא, ופתאום מודיעים בחדשות – הלו, ברח אריה מהספרי. נראה לאחרונה ברחוב ירושלים, פינת הרועה... ואתה נמצא בדיוק שם, הלכת לשלם ארנונה...
פתאום, אתה רואה אותו מולך – אהההה אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא מה אתה עושה???
תופס את העץ הראשון שנמצא, ועולה עליו למעלה"נחכה עד שהוא יתקדם לכיוון רחוב ר' טרפון..." J
עכשיו תארו לעצמכם, שהולך אריה כזה ברחוב ירושלים, ונותן שאגה וכולם בורחים! ואחד אתה רואה, שהוא לא רק לא בורח, אלא הולך לכיוון האריה. הולך בביטחון, עם שתי שקיות ניילון, ועוד שר לו איזה שיר ברקע...
אחד רואה אותו מלמעלה ואומר"תשמע, איזה גבר זה! איזה אומץ יש לו!"
איזה אומץ!? אתה נורמלי?? הוא חירש!!!
האריה שואג, אבל הוא לא שומע! הוא ממשיך לשיר!
אַרְיֵה שָׁאָג אין מציאות כזאת שלֹא יִירָא, אלא מה?
הוא לא שומע!
אם אתה לא שומע, אז אתה לא מפחד.
אם אתה רוצה לדעת, אם אתה מוכן לראש השנה, כי ראש השנה זה לשמוע קול שופר, כי אדם הראשון שמע בקול אשתו והפסיד! אבל אברהם אבינו, שמע והרוויח!
אומר הקב"ה – אשרי מי ששומע בקולי! אדם ששומע בקולי, מעולם לא הפסיד!
אם אריה נותן שאגה, כבר עשרים יום בחודש אלול... נמצאים כבר בְ- אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא, בֹא תבחן את עצמך, אתה כבר עשרים יום בחודש אלול, אתה מרגיש איזה רעדה? אתה מרגיש איזה פחד? בעוד עשרה ימים, נצטרך להתייצב לפני הקב"ה....
רבותי, אנשים שהולכים לעשות CT , הרופא אומר – תשמע, יש לך רשרושים בבטן, בֹא נשלח אותך לCT.
באמת? למה, מה קרה?
לא יודע, הרעש הזה לא נשמע לי טוב, אני יסדר לך למחר תור, תלך תעשה CT...
איך כולם יושבים בתור? ראיתם פעם?
אף אחד לא מחייך שם. כולם בתהילים, אפילו מי שאין לו כיפה, שם את היד על הראש ומנשק את המזוזה, כולם זוחלים ורועדים... מה קרה??
הוא יודע שיהלומים לא ימצאו שם... יכולים למצוא שם דברים מאוד חמורים.
כולם חיוורים, כל אחד מרוכז בעצמו...
הקב"ה זה לא CT!
במשך שנה שלמה, הוא עובר על כל איבר ואיבר! איך אתה יכל להיות שקט ושאנן?? אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא??
חירש לא ירא... או שאתה נמצא בספרי, שם לא רועדים. למה?
כי האריה בכלוב.
אחד שלא מפחד מהקב"ה, מבחינתו אריה בכלוב, זו סכנה עוד יותר גדולה.
אדם שלא מרגיש שום פחד, הוא מרגיש שהימים האלה חולפים ביעף, הוא מחכה שכבר הימים האלה יעברו... הוא כבר קונה ב"ה, קישוטים לסוכה... מבחינתו הוא היה מעדיף שידלגו ישר לסוכות, הוא מאוד אוהב את החג הזה...
תשמח! אתה הולך לעבור בדין לפני הקב"ה, אתה ניצב מולו! ב"ה, אתה יכל לזכות לאוצרות של נצח, אם אתה מתכונן כמו שצריך.
אמר הקב"ה - הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם.
מחפשים כולנו חיים - זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, כתבנו בספר חיים למענך אלקים חיים...
שִׁמְעוּ, אומר הקב"ה, וּתְחִי נַפְשְׁכֶם. תפתחו את האוזן של השמיעה, תשמעו תוכחת רבנים, כל אחד ילמד ספר מוסר, יקח שערי תשובה בידיים, יעבור סעיף סעיף, שער שער...
אם כל אחד רוצה, שהקב"ה יזכור אותו, אנחנו מזכירים באמצע הזיכרונות את כולם... אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך...
מה זה ניכנס כאן?
רבותי, הקב"ה לא שוכח אף אחד. זה ספר הזיכרונות. אתה זוכר מעשה כולם, אבל הקב"ה זוכר לטובה, את מי שזוכר אותו, את מי שמראה שהוא מפחד מהקב"ה, את מי שפוחד מיום הדין, אכפת לו מה הקב"ה חושב עליו.
יזכנו הקב"ה, להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים גמורים, לשנת גאולה וישועה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.