בס"ד
פרשת מצורע – הרב ברוך רוזנבלום, שנת תשע"א
פרשת השבוע שנקרא בע"ה, בשבת זו, פרשת מצורע. עוסקת הפרשה בטהרת המצורע ובצרעת הבית.
כבר הזכרנו בשבוע שעבר, שהצרעת כתובה בתורה לא בסדר שמקבלים אותה.
בתורה כתוב קודם כל צרעת הגוף, לאחר מכן צרעת הבגד, ובפרשה שלנו מופיע צרעת הבית.
אבל הסדר שבו האדם לוקה בצרעת, הוא לא כך, קודם כל, צרעת הבית, לאחר מכן צרעת הבגד, ולבסוף צרעת הגוף.
דבר ראשון, צריך להבין מזה בכלל העונש. אנחנו יודעים שעל לשון הרע, כך אומרת הגמרא(מסכת ערכין) - שעל שבעה דברים נגעים באים, כאשר הדבר הראשון זה ענין הצרעת, שבא על לשון הרע, ולשון הרע,כידוע לכולם, זה שאנשים חושפים דברים, שאנשים מעדיפים בדרך כלל להצניע –האדם מצניע מעשה מסוים, ומישהו גילה את מה שהוא עשה, ומוציא את זה החוצה, אז כמו שהוא הוציא משהו מהכיסוי שלו, אז מידה כנגד מידה, הקב"ה מסיר ממנו כיסויים.
אומר הכלי יקר – הכיסוי הראשון, זה הכיסוי של הבית, שאדם מתכסה בו, מפני הגשם ומפני השמש, הכיסוי השני של האדם זה הבגד שלו, והכיסוי השלישי זה העור שלו.
כל אלה צורות של כיסויים, ולכן האדם נענש דוקא בנושאים האלה, של בית, בגד ועור.
דיברנו על כך, שהקב"ה לא מעניש קודם כל את גוף האדם, משום שחז"ל אומרים(ויקרא רבה י"ז) – אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים נוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה, אף עפ"י שכאשר הוא מאיים, הוא מאיים קודם כל בגוף.
אתה רואה שהאיום הראשון, שהקב"ה איים על עניין הצרעת, זה בנושא של הגוף, אבל למעשה זה לא מתחיל עם הגוף, זה מתחיל קודם כל עם הבית של האדם.
למה הקב"ה מאיים קודם כל על הגוף?
כי כאשר הקב"ה מאיים על האדם, הוא מאיים עליו בדבר החמור ביותר.
אומרים חז"ל, שכך גם עשה הקב"ה עם פרעה – כשמשה רבינו הגיע אליו בפעם הראשונה, אז הוא אמר לו – תדע לך, שאם לא תשחרר את עם ישראל,(שמות ד, כג) הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ, אף עפ"י, שמכת בכורות היתה המכה העשירית, אבל כשמאיימים, מאיימים בדבר החמור ביותר, ולכן האיום היה באמצעות צרעת הגוף.
את הסדר אפשר להסביר כך, שהיות והצרעת בא על עניין בית, בגד וגוף, אבל במדבר, לא שייך להביא צרעת על האהל. אנשים היו גרים באהלים, אז לא שייך להביא צרעת על האהל, ולא על הבגד, למה?
כי כאשר יצאו ממצרים, כל אחד הוציא סט אחד של בגדים, כאשר העננים, כך כתוב בחז"ל, היו מכבסים להם את הבגדים, אז אם כך, לא שייך להביא צרעת על הבית, כי אין בית, ועל הבגד, אי אפשר להגיד לאדם שקיבל צרעת- תלך בלי בגדים, אז הדרך היחידה להעניש במדבר, זה רק צרעת הגוף.
יתכן גם, שהקב"ה כותב בתורה את הדברים בסדר הזה, כי כל עניין צרעת הבית, זה רק כשיבואו לארץ ישראל. זה כבר שייך, רק בארץ ישראל.
במדרש(ויקרא רבה י"ז), על מה שאומרים חז"ל - אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים נוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה, מביאים חז"ל מאיוב:
מִמִּי אַתְּ לָמֵד מֵאִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר(איוב א, יד) הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר(עמוס ט, יג) וְנִגַשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר,(איוב א, טו): וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר כַּהֲנָא יָצְאוּ מִכְּפַר קְרַיְינוֹס וְהָלְכוּ אֶת כָּל הָאֲבִילִין וּבָאוּ לְמִגְדַּל צִבְעַיָּיא וּמֵתוּ שָׁם,(איוב א, טו) וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ, אָמַר רַבִּי יוּדָן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר רַק, מִעוּט, אַף הוּא מֻשְׁבָּר וּמֻלְקֶה.
אָמַר רַבִּי יוּדָן לְבַדִּי וְעַל לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ, אַף הוּא כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מִיָּד מֵת.(איוב א, יז) עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמֶר כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלשָׁה רָאשִׁים, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אִיּוֹב כָּךְ מִיָּד הִתְחִיל מְגַיֵיס חֲיָלוֹתָיו לַמִּלְחָמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב(איוב לא, לד) כִּי אֶעֱרוֹץ הָמוֹן רַבָּה וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי. אָמַר אֻמָּה זוֹ בְּזוּיָה, שֶׁנֶּאֱמַר(ישעיה כג, יג): הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה, לֹא הָיְתָה בָּאָה אֶלָּא לִתֵּן אֵימָתָהּ, כֵּיוָן שֶׁנֶּאֱמַר(איוב א, טז) אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם, אָמַר מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת,(דניאל ד, כח): קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַל, מַאן יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת(איוב לא, טז) וָאֶדֹּם לֹא אֵצֵא פָתַח, לָקַח לוֹ חֶרֶס לְהִתְגָרֵד בּוֹ – אז קודם כל, לקח לו הקב"ה את הבקר, את הגמלים, ורק אח"כ את הצאן, ואחרי זה את הילדים, עד שהגיע אליו, ללמדך - אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים נוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה.
אותו דבר, מביאים חז"ל, לגבי מחלון וכליון – אַף מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן כֵּן, בַּתְּחִלָּה נָגְעָה בָּהֶם מִדַּת הַדִּין בְּמָמוֹנָם, וְאַחַר כָּךְ(רות א, ה) וַיָּמֻתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם.
היו שני בניו של אלימלך, שירד למואב, כיון שהוא פחד, היות ויש רעב בארץ ישראל, אז כולם יבואו לבקש ממנו כסף, ואז הוא ישאר 'בעירום ובחוסר כל', אז הוא ברח למואב.
כתוב כשהוא בא לשם, הוא קנה צאן, גמלים וסוסים. כשהם הגיעו לשם, כתוב במדרש, שמתו קודם כל הסוסים, ואחרי זה מתו החמורים, ואחרי זה מתו הגמלים, והם עדיין לא קלטו את המסר, עד שבסוף מתו מחלון וכיליון, ללמדך אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים נוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה.
המדרש ממשיך את זה גם לפרעה, אנו מתקרבים לליל הסדר, מזה נוגע לפרעה?
אומר המדרש - אַף בְּמִצְרַיִם כֵּן(תהלים עח, מח) וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים, וְאַחַר כָּךְ(תהלים קה, לג) וַיַּךְ גַפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם, וְאַחַר כָּךְ(תהלים קה, לו) וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם.
כך אומר המדרש, הקב"ה מעניש את האדם בביתו, לאחר מכן בבגדו, ולאחר מכן בגופו. עד כאן דברי המדרש.
בדעת זקנים מבעלי התוספות, הוא מביא דבר אחר – אמר להם הקב"ה לישראל, ראו מה בינכם ובין אומות העולם – אומות העולם כשהם חוטאים, מכה בהם תחילה ואחר כך בבתיהם, מאיפה לומדים את זה?
שנאמר(בראשית יב,יז) וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים.
הקב"ה הביא מכה, ישר על פרעה וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, הוא מיד העניש אותו, אבל נאמר כבר אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים נוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה?
אומר דעת זקנים מבעלי התוספות, שזה רק אצל יהודים, אצל הגויים זה לא ככה, הקב"ה מכה אותם ישר בגופם.
כך אומר המדרש – אבל אתם, אם חטאתם, את בתיכם אני מכה תחילה, שנאמר(יד,לד) וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם.
וכי מה עשו העצים והאבנים? אלא כדי שייראו ויקחו מוסר, וכן אתה מוצא, כשחטאו ישראל, ורצה הקב"ה להגלותם, הביא סנחריב על כל האומות, כדי שייראו ישראל ויעשו תשובה, שנאמר(צפניה ג, ו-ז) הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם.
אומרת הגמרא(יבמות ס"ג, א) – א''ר אלעזר בר אבינא אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל שנאמר(צפניה ג-ו) הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם וכתיב(צפניה ג-ז) אמרתי אך תיראי אותי תיקחי מוסר...
אומר רש"י - בשביל ישראל. ליראם כדי שיחזרו בתשובה.
זאת אומרת אם אתה רואה, שהקב"ה עושה רעידת אדמה ביפן, זה לא בשביל יפן, אלא בשביל ישראל.
הקב"ה רוצה ללמד את עם ישראל, מזה נקרא רעידת אדמה, מה פירוש הדבר(תהילים קד,לב) הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ.
הוא מראה לך יפן, כדי שאתה תתעורר בתשובה. עכשיו כולם רועדים מפחד, מה יקרה אם הבתים יזוזו, מיליון בתים יקרסו, שתי מיליון...
כולם דנים מה לעשות, כדי שזה לא יקרה.
הקב"ה לא מעוניין להביא סתם ככה רעידת אדמה, הקב"ה מרקיד את יפן, כדי שאנחנו נחזור בתשובה.
החפץ חיים אמר את זה פעם למישהו – נכנס אליו יהודי מסין, אז החפץ חיים שאל אותו, מה עם השיטפונות בסין.
שאל אותו, אותו יהודי – מה החפץ חיים מתעניין בסין?
אמר לו החפץ חיים – אין דבר בעולם שקורה, ולא קשור לכלל ישראל, כמו שנאמר(צפניה ג, ו-ז) הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם... אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר.
אמר לו החפץ חיים- יהודי שעומד בשוק הראשי של ורשה, לוקח כיסא ומתחיל לדבר באידיש. כולם מבינים שהוא לא מדבר לפולנים, הוא מדבר ליהודים שנמצאים בשוק.
אמר החפץ חיים – כשהקב"ה מביא אסונות לעולם, הוא לא מתכוון ליפנים, זה לא מענין אם ילכו להם מיליון מכוניות של טויוטה, או שתי מיליון מכוניות של טויוטה, את מי זה מעניין?! אם זה לא יהיה, אז יסעו עם מכוניות אמריקאיות, חסר מכוניות?!
כל מה שהקב"ה רוצה להגיד זה – תראה מזה רעידת אדמה, אני מדבר אליך! במקום לעשות לך פה, את השבר הסורי האפריקאי, פה באזור באר-שבע, זה לא כדאי.
תראה מה עשיתי שם, אני לא מדבר אליהם, יפנים לא מבינים כלום. מה שחשוב שתבין שהקב"ה מדבר אליך.
כך אומר המדרש, שהקב"ה נותן לך צרעת בבית, הוא לא מתכוון שתעשה שיפוצים, הוא מתכוון שתלמד, כי השלב הבא זה הגוף שלך, אז בֹא תעצור כאן, כדי שזה לא יתדרדר. דברי המדרש רבה ויקרא רבה י"ז.
אנחנו היינו רוצים לעמוד על ענייני הצרעת, ולפני שאני מתחיל אני רוצה לקרוא קצת פסוקים בטהרת המצורע.
אומרת התורה:(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן
אומר רש"י - זאת תהיה תורת וגו'. מלמד שאין מטהרין אותו בלילה.
(ג) וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ
אומר רש"י - אל מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות שנשתלח שם בימי חלוטו.
(ד) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב.
אומר רש"י - ועץ ארז. לפי שהנגעים באין על גסות הרוח: ושני תולעת ואזוב. מה תקנתו ויתרפא, ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב
(ה) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים:(ו) אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים:(ז) וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה
אומר כאן התרגום יונתן בן עוזיאל - שאם הבן אדם חוזר לדבר לשון הרע, אותה ציפור חוזרת אליו, ומזהירה אותו, תזכור, עברת כבר פעם אחת תהליך של צרעת!
(ח) וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים:(ט) וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר
רבותי, שום שיערה בראש לא נשארת, חוץ מעפעפיים, שום דבר לא נשאר.
(י) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים תְּמִימִים וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן
הבן אדם הזה מביא שלוש קרבנות. אין אדם שמביא לכפרתו, שלושה קרבנות.
אף עפ"י שמנחה ונסחים באים רק בנדבה, כפי שאומרת הגמרא במסכת מנחות,
וכפי שמביא כאן השפתי חכמים - כלומר אף על פי ששאר חטאות ואשמות אינן טעונין נסכים וילפינן להו מקרא דלפלא נדר או נדבה הבא בנדר ובנדבה טעונין נסכים שאינו בא בנדר ובנדבה אינן טעונין...
חידוש עצום – שוחטים את האשם, ואז לוקח הכהן מדם האשם, ונותן על תנוך אוזן המיטהר הימנית, ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית. זה הוא עושה עם הדם.
אחרי זה, הוא לוקח מהשמן, וטובל את אצבע ידו הימנית בשמן, מהשמן שנמצא בכפו השמאלית, והוא מזה מהשמן שבע פעמים לפני ה', ומיתר השמן שעל כפו, יתן הכהן על תנוך אוזן המיטהר הימנית, ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית, והנותר בשמן, אשר על כף הכהן, יתן על ראש המיטהר.
צריך לדעת מזה האוזן ומזה הבוהן ומזה התנוך, זה נושא בפני עצמו. מי שרוצה יעיין באבן עזרא. זה קשור לפרשת קרח. מי שזוכר שאשתו של קרח אמרה לו – משה רבינו אוהב את השערות של הלויים. עיין אבן עזרא.
טוב, זו הטהרה. לא מצאנו כזו טהרה בשום מקום, משום עברה שבן אדם עושה, לא מצאנו כזו טהרה.
אני רוצה לשאול שאלה נוספת:
הקב"ה, ניזהר, שלא לגלות שם של חוטא, ניקח דוגמא – מי היה המגדף בפרשת אמור? התורה לא אומרת.
מי היה המקושש? מחלוקת בגמרא, אבל התורה לא אומרת. אלמלא שהבנות שלו, היו באות ואומרות אנחנו רוצות נחלה, כי אבינו מת בחטאו, אף אחד לא היה יודע איך קוראים למקושש.
מי היה המקלל? התורה גם לא אומרת
למה?
כי הקב"ה מעלים שמות של חוטאים, אין ענין לדון באדם הזה. מזה משנה לך לדעת מי קילל אותי?
בן אדם אחד, שלאמא שלו קוראים שלומית, ואתה רוצה לדעת איך זה קרה, שיצא מקלל?
למה לא מגלה התורה? כי זה לא משנה, התורה מגלה רק מה השורש שלו, את זה חשוב לדעת.
כי האמא שלו היתה אומרת שלום, לכל מי שהיא היתה רואה ברחוב, אז התורה אומרת לך, שהאמא שלו היא שלומית.
איך זה יכל להיות, שמצרי בא לשלומית בת דברי?
אומרים חז"ל – כל מי שהיא היתה רואה, היתה עושה לו שלום.
אז ככה זה מתדרדר. נו, אבל בכל זאת מה שם של הבן אדם, אני רוצה לדעת, לקרוא משניות לעילוי נשמתו?
אין שם, אל תלמד! הקב"ה לא רוצה!
יהושע יוצא למלחמה בעי, מתים כ-36 אנשים. וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו... מזה?!
36 אנשים, איך יכל להיות דבר כזה?! על מה הכעס?
אומרת הגמרא, במסכת סנהדרין מ"ג – של יהושע מי חטא?
אמר הקב"ה – אני אגיד לך?! וכי אני מלשין? אני לא אומר!
בתורה לא כתוב שמו של עץ הדעת. מה היה העץ? התורה לא כותבת.
הגמרא(מסכת ברכות מ) – דעה אחת אומרת שהיה חיטה, דעת אחרת גפן, אחת תאנה, ובמדרש כתוב גם אתרוג, בתורה לא כתוב השם של עץ הדעת.
באים חז"ל ומגלים לך, למה? כי יש בזה תועלת.
אני רוצה ללכת עוד יותר רחוק:
שבן אדם רח"ל, חטא עם בהמה, אומרת התורה – הורגים את האדם עם הבהמה.
שואלים חז"ל – מה אתה רוצה מהבהמה, מה היא עשתה, היא מודעת למעשיה?
אומרת הגמרא – כדי שלא ילכו ברחוב, ויגידו – אתה רואה את החמור הזה, זה החמור הזה עם זה...
כדי שלא יוציאו את השם של החמור הזה, עם החוטא, לכן הורגים אותה.
גם את האבן שאדם נסקל בה קוברים, כדי שלא יגידו, הנה זאת האבן שהרגו איתה בשבוע שעבר את פלוני בן פלונית.
החמור של בלעם – אומר הקב"ה להרוג את החמור של בלעם.
תארו לכם, אם היה היום חמור כזה, הוא בטח היה בגן חיות תנכי, הוא חי 2500 שנה, נו, אז לא יכל היה לחיות עוד 3000 שנה, היה נותן מופעים פעמיים ביום – בעשר ובשתיים. כמה בעלי תשובה היינו מחזירים, אם היה לנו אתון כזה באזור?!
אומר הקב"ה - אני מבקש להרוג אותו, שלא יהיה כאן! שבלעם לא יתבזה!
קראנו בפרשת צו(ו,יח) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת... למה?
שמי שמביא חטאת, לא יצטרך לעמוד בתור, ובינתיים יתחילו לדבר – תגיד, איזה עברה עשית?
למה צריך לדעת שהוא מביא חטאת? הוא מביא עֹלה.
למה צריך לחקור אותו? הוא עומד בתור, ביחד עם כל מקרבי העֹלה.
התורה בכל דרך אפשרית, שאפשר להבין שם של חוטא, שלא תדבר עליו, הוא לא יהיה נושא, שתשב איתו על השולחן ותדון, שלא תבוא הביתה ותגיד - אל תשאל את מי ראיתי בתורים לחטאת!
אומרת התורה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת...
מקום אחד בכל התורה כולה, חרגה התורה ממנהגה, ומפרסמת שם של חוטא, ומשתמשת בו, כדי להזהיר אותנו.
אין אדם כזה בכל התורה כולה – מרים הנביאה.
אומרת התורה בפרשת כי-תצא -(כד,ט) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם
כותב את השם שלה, וכותב איפה זה היה. המקום היחיד שהקב"ה מזהיר מפני לשון הרע.
מרים הנביאה, כל יום, אחרי התפילה, מזכירים אותה. האשכנזים יש להם שש זכירות, לספרדים יש עשר.
כולם מזכירים את מרים - זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם - אוי ואבוי לך, תזכור מה עשיתי למרים!
למה מגיע לצדקנית הזאת, אחת משש הנשים שמתו במיתת נשיקה, למה הפרסומי ניסה הזה, שככה מפרסמים אותה? שאלתו של הסבא מקלם, פרשת כי-תצא.
רבותי, אני אקריא לכם רמב"ם, בהלכות טומאת צרעת - הישמר לך בנגע הצרעת, זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ, הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה, שהיתה גדולה ממנו בשנים, וגידלתו על ברכיה(הוא נולד בזכותה), מרים הנביאה סיכנה את החיים שלה בשביל משה רבינו, והיא מה אמרה?
היא נמצאת בבית של משה רבינו, בשעה שמגיע גרשום בן משה, וגרשום אומר לאבא שלו – אבא אל תשאל מה קרה, אלדד ומידד מתנבאים במחנה.
מה הם אומרים?
משה מת יהושע מכניס.
אמר משה – מה הפאניקה. מי יתן כל עם ה' נביאים. מה קרה?!
ציפורה אשת משה, אומרת משפט - אומללות נשותיהן של אלו. זה כל מה שהיא אמרה.
שואלת מרים – למה אומללות? מה קרה להן?
אומרת ציפורה – ברגע שהם נהיו נביאים, יפרשו מנשותיהן.
אומרת מרים – למה את אומרת ככה? אני נביאה, ותיקח מרים הנביאה את התוף בידה...
אהרן נביא, אף אחד לא פרוש, למה צריך לפרוש. כשיש נבואה יש נבואה, למה צריך להיות פרוש?!
אומרת ציפורה – לא יודעת. כשמשה ירד מהר סיני, הוא אמר מעכשיו אני פרוש.
אומרים חז"ל - מרים לא ידעה בכלל, שלמשה רבינו יש הנהגה אחרת, שהוא אדון לנביאים, והוא אב לנביאים הקודמים לפניו. היא חשבה שמשה רבינו הוא ככל הנביאים.
בא הקב"ה, ומידע את מרים ואהרון–אל תחשבו שמשה רבינו הוא אותו דבר פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידוֹת...
מרים לא ידעה, אז למה היא נתבעה על כך?
אומר הרמב"ם – משה לא הקפיד על הדברים הללו, לא היה אכפת לו שאומרים, שנאמר וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד.
אף עפ"י-כן נענשה בצרעת, קל וחומר, לבני אדם הרשעים הטיפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות, לפיכך ראוי למי שרוצה לכוון אורחותיו, להתרחק מישיבתם ולדבר עמהם, כדי שלא יתפס אדם ברשת רשעים ושכלותם.
כותב הרמב"ם, על הענין של מרים הנביאה, היא לא עשתה שום דבר, היא לא התכוונה, משה לא אכפת לו, היא גידלה אותו, כמה זכויות יש למרים!
באה התורה ואומרת לך – תזכור! כל יום תגיד את זה בששת הזכירות זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ תזכיר אותה יום יום!
זכתה מרים, שכולנו זוכרים אותה זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ.
שלוש עבירות נצטווינו לזכור –1. זכור את אשר עשה לך עמלק. 2. זכור את אשר הקצפת את ה' אלוהיך במדבר(חטא העגל). 3. זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ
תראו את שלושת הקֹדקודים - עמלק – מורדים בהקב"ה – אין שמו שלם ואין כיסאו שלם, עד שימחה שמו של עמלק.
חטא העגל, והדבר השלישי – לשון הרע.
שלושה דברים נצטווינו לזכור בכל יום.
שואל הרמב"ן(פרשת כי-תצא) - הייתכן דבר כזה?
ועונה – וכן במעשה מרים נצטווינו להודיע לבננו ולספר בו לדורות, ואף עפ"י שהיה ראוי להסתירו, שלא לדבר בגנותם של צדיקים, אבל בא הכתוב להודיע ולגלותו, כדי שתהיה אזהרת לשון הרע שגור על לשוננו, מפני שהוא חטא גדול וגורם רבות רעות, ובני אדם נכשלים בו תמיד.
הלך הקב"ה ופרסם את שמה. כל יום אנחנו מזכירים את זה בגלל העוון הזה.
רבותי, כולנו יודעים, כמה הקב"ה נזהר לא לבזות אנשים.
לבזות אדם זה הדבר הכי חמור, כמו שכתוב ברבינו יונה - וצער הכלימה מר ממוות.
אומר ר' יוחנן בן זכאי – תגיד, אתה יודע למה בן אדם שגנב שׂה, וטבח ומכר, משלם פי ארבעה?
אדם שטבח שור וגנב ומכר, משלם פי חמישה, למה?
הגנב יתבזה. שור אתה לא יכל לקחת על הכתפיים, אתה קושר אותו עם חבל, והוא רץ, שֹה אתה סוחב על הכתפיים ורץ.
היות והוא סחב על הכתפיים, אתם יודעים זה מריח לא כ"כ טוב, וזה גם עושה לכלוך, הוא היה גנב עם עניבה, הוא הלך עם חולצה לבנה, אז הוא קצת התלכלך, צריך לתת לו הנחה 20% בעונש, למה, מה קרה?
הגנב יתבזה.
רבותי, שומעים מה אומר כאן ר' יוחנן בן זכאי? הגנב יתבזה!!!
יושב שופט בבית משפט ושואל את הנאשם – תגיד, אתה נכנסת לדירה של זקנה?
כן.
הרדמת אותה?
כן.
גנבת לה את הארנק?
כן.
אתה שזה שנתיים מאסר?
כן.
מה יש לך להגיד להגנתך?
אדוני השופט, שירדתי מהסולם, נקרעו לי המכנסיים...
אז מה אתה רוצה?
אני רוצה 20% הנחה בעונש.
למה?
נקרעו לי המכנסיים, אתה יודע איזה ביזיונות זה??! תוריד לי ארבעה חודשים מהעונש
ראיתם דבר כזה, כמה הקב"ה נזהר, שלא לבזות בן אדם?! ואם הבן אדם ביזה את עצמו, הוא מקבל 20% הנחה, במקום תשלומי חמישה, תשלומי ארבעה.
אז הקב"ה, שהוא כ"כ נזהר שהאדם לא יתבזה, בואו נראה, מה הוא עושה למצורע:
הוא קם בבוקר, ורואה שיש לו נגע בבית. מה עושים?
תופס את הילד שלו – צחי! תקפוץ רגע למשפ' כהן ממול,תגיד לו שיכנס אצלי רגע, נראה מזה הדבר הזה.
הוא בא לכהן – הרב כהן, אבא שלח אותי אלייך, יש אצלו משהו בבית, תוכל לבוא לראות אם זה צרעת או לא?
אמר לו הכהן – תגיד לאבא שאני לא יכל לקבל הודעות, שיבוא הוא. למה הוא צריך לבוא?
כי כתוב בתורה, שמי שהיה לו צרעת בבית, הוא צריך לבוא אל הכהן, כך כתוב במפורש בפסוק, שנאמר(יד,לה) וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת, מזה משנה מי יבוא? הרי גם ככה הכהן בא אליו?
טוב... הוא בא אל הכהן, מה עושה לו הכהן?
אומרים חז"ל בפסיקתה – הוא נכנס לכהן הביתה, והכהן, איך אומרים בעברית, מתחיל להשמיע לו דברי תוכחה, שלא שמעתם אוזן – מה אתה חושב אדוני, שצרעת סתם ככה באה? צרעת באה על לשון הרע!
אומר לו – בני, נגעים באים על לשון הרע, שכן מצינו במרים שלא נענשה אלא, על לשון הרע.
בתוספתה, אומרים חז"ל – בני, צא ופשפש בעצמך וחזור בך.
שואל המאור שבתורה, שאלה כ"כ יפה – בין כה, הכהן בא אליו הביתה לראות את הנגע, אז למה הוא צריך לשלוח את הילד שלו חזרה – 'צחי, תגיד לאבא שיבוא אלי'
אתה גם ככה מגיע לביתו לראות את הצרעת, תגיד לו את דברי הכיבושין בבית שלו.
למה אתה צריך שהוא יבוא אליך הביתה, ושם תשמיע לו דברי כיבושין?
התשובה, לכאורה פשוטה – אינו דומה תוכחה לאדם בבית, מאשר הוא נמצא מחוץ לבית, ושם מוכיחים אותו.
שם הוא נמצא אצל הכהן, שם זה 'המגרש הביתי שלו', הוא מרגיש בבית.
אומרים לו לבוא אל הכהן, הוא בא אל הכהן.
הוא עובר צרעת הבית, צרעת הגוף, הוא מגיע כבר לצרעת, שהוא צריך לצאת מחוץ למחנה.
אומרים חז"ל במדרש- הוא יושב שבעה ימים, מחוץ למחנה. אסור לו לדבר עם אף אחד מחוץ למחנה. יושבים שם חמישה מצורעים, לאף אחד אסור להחליף מילים בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לְמַחֲנֵה אף אחד לא מדבר איתו!
אסור לו לדבר, לפי המדרש, גם אסור לו ללמוד.
אומר לו הקב"ה – אני לא רוצה לשמוע ממך מילה אחת בלימוד, ואל תיקח איתך שום דבר!
למה אסור לו לדבר?
פשוט מאוד -(תהילים נ,טז) וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ - שתוק! לא רוצה את התורה שלך!
אומר המדרש – מעשה בבן עזאי, שהיה יושב ועוסק בתורה, וירדה אש מן השמים והקיפה אותו.
שאלו אותו – בן עזאי, מה אתה עוסק במעשה מרכבה?
אמר להם לא, למדתי תורה, מתורה לנביאים, מנביאים לכתובים, והייתה שמחה לפני, כאילו קיבלתי תורה מסיני, לכן ירדה אש מן השמים.
שואל הרד"ל – מזה נכנס לפה, לפרשת מצורע?
אומר הרד"ל – רצה המדרש להגיד לך, שאפילו אדם שלומד תורה, ויורדת אש מן השמים, כזה חביבות יש ללימוד שלו, אבל כשהוא מדבר לשון הרע, אמר הקב"ה – אף מילה לא רוצה לשמוע ממך, שתוק!
מה הוא יעשה שבוע? יתפלל?
גם תפילה אסור לו. יושב שבוע מחוץ למחנה, בלי להוציא מילה, תפילין אינו מניח. שבוע שלם לא עושה כלום!
מה הוא כן עושה?
הוא עומד על הגדר, ואם הוא רואה אדם מסוים, הוא צועק לעברו – הלו!! תתפלל עליי וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא.
למה הוא צריך לקרוא? שיתפלל על עצמו!
אומר הזוהר – הוא לא יכל להתפלל על עצמו, למה?
(זוהר פרשת מצורע נג,א) מַאן דְּאִית לֵיהּ לִישָׁנָא בִּישָׁא צְלוֹתֵיהּ לָא עָאלַת קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּהָא אִתְּעַר עָלֵיהּ רוּחָא מִסְאֲבָא. כֵּיוָן דְּאָהֲדָר בִּתְשׁוּבָה וְקַבִּיל עָלֵיהּ תְּשׁוּבָה, מַה כְּתִיב, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן וְגוֹ'
כי אחד שמדבר לשון הרע, תפילותיו לא עולות למעלה, לא צריך את התפילות שלו, יש עליו רוח של טומאה.
אומרים המפרשים – עכשיו תבין טוב מאוד, למה משה רבינו מתפלל על מרים אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ למה מרים לא מתפללת על עצמה אֵל נָא רְפָא נָא לִי?
כי היא דיברה לשון הרע, ומי שמדבר לשון הרע, תפילה לא עוזרת, אז מי מתפלל בשבילה?
משה רבינו מתפלל בשבילה. התפילה של מרים לא מתקבלת!
עומד אדם וצועק – תתפלל עלי בבקשה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא, זה הדבר היחיד שהוא יכל לעשות.
נותנים לו שבוע שלם, תהיה עם עצמך, אתה חכם גדול לגלות קלונם של אחרים, בֹא תשב שבוע שלם, תבחן את עצמך איך אתה בלשון הרע, בֹא נראה איזה אדם צדיק אתה.
יוצא האדם הזה, ב"ה עשה תשובה, ישב ובכה שבוע, התייבש לו כבר שׂק הדמעות מרוב בכי, חזר בתשובה, נעלמה הצרעת.
אמר הכהן- בראבו, עכשיו אתה נטהר, נתחיל תהליך של טהרה – תביא שתי ציפורים, עץ ארז ואזֹב ושני תולעת.
אחרי זה, נותנים ציפור אחת בתוך המים, השניה משחררים אל תוך השדה, תביא שלוש קרבנות, עושים אותו קרח אפס אפס.
רבותי, אתם יודעים מזה קרח אפס אפס? אתם יודעים מזה אדם שהיה לו זקן שלושים שנה, ועכשיו הוא צריך להוריד הכל? לא נשאר אפילו שערה אחת.
איך הוא מגיע לבית הכנסת, הוא יכל לשים פאה מקסימום, זקן כמו שהיה לו, אי אפשר לקנות, אפילו גבות אין לו.
הקב"ה, אתה נזהר לא לבזות גנב, איזה ביזיונות עובר מספר לשון הרע? איך הוא יכנס לבית הכנסת, בלי זקן, קרחת, בלי גבות, איזה בושה!
הקב"ה מלך מלכי המלכים, שנזהר שגנב לא יתבזה, למה? היה לו כבש על הכתף, אז תשמור עליו, 20% הנחה.
אדם סיפר לשון הרע, שבוע היה לבד, לא למד תורה, מה אתה רוצה ממנו?
היה לי חבר טוב, קראו לו שרגא גיבלטר, הבן אדם הזה היה לו סרטן בעור.
שכב בבית חולים,קיבל טיפולים כימיים, שום שערה לא היתה לו בראש.
יום אחד באתי לבקר אותו, בבית חולים תל השומר, הוא היה בבידוד, יושב לבד, ואומר לי – אתה יודע מה חשבתי? סרטן זה כמו מצורע. כך הוא אמר.
שאלתי אותו – למה אתה אומר ככה?
אמר לי – אני יושב עם עצמי וחושב- תראה מה זה, באתי אל הד"ר, ואמרתי לו, אני רואה שיש לי כתם על היד, מה אתה אומר?
אמר לי הרופא – בֹא נסמן את זה בעיגול, תבוא שבוע הבא, נראה אם זה גדל- אם גדל, אז זה גידול,ואם לא, אז זה לא גידול.
חזרתי אחרי עשרה ימים, זה גדל, אמר לי הרופא - בֹא ניקח ביופסיה ותבוא עוד שבועיים.
מה אתה עושה שבועיים? יושב על גחלים.
אחרי שבועיים מצלצל הד"ר – תבוא זה סרטן.
מה עושים?
אתה נוסע לתל השומר, ושם ידונו איזה סוג, של תערובת תחסל את הסרטן הזה.
מקבל טיפולים כימיים, שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע, כל פעם טיפולים כימיים, מערך החיסון יורד לאפס, ואז הוא בבידוד. אתה בא אליו, אתה צריך לשים מסכה, שלא להדביק אותו חלילה.
מזה בן אדם שמדבר לשון הרע? מקבל צרעת, כך הוא עובר – הוא בא לכהן, תבדוק את העור, הכהן אומר טמא, יוצא מחוץ למחנה, מגלח את כל שערות גופו, וככה אתה חוזר בחזרה לחברה.
זה לא אותו דבר?!
יושב מולי בן אדם, ונותן לי תיאור חי, מה זה כשבית המקדש היה קיים, מי יכל לדבר לשון הרע?!
ראיתי בספר של הסבא מקלם, חכמה ומוסר, בחלק ב', מאמר רס"ה, כמדומני, הוא כותב דבר נורא.
הוא מביא משל כ"כ יפה – בן אדם יושב ליד חדר ניתוח ומציץ מבעד לחורים, הוא רואה רופא ושתי אחיות ופציינט, שוכב על המיטה.
איזה ניתוח זה, אם יש רופא ושתי אחיות בפנים, ניתוח כזה יכל להיות מקסימום הוצאת שקדים, או שעושים לו באוזן כפתור.
יושב שם חצי שעה, כבר באים שלוש רופאים ושלוש אחיות, אומר לעצמו זה כבר לא שקדים, זה נראה לי אגוזים, זה משהו יותר רציני, זה כבר לא חצי שעה, זה מתארך מעבר.
טוב... אחרי שעה וחצי יוצא הפציינט, ונכנס אחד חדש. הוא רואה שמתחילים להיכנס רופא אחד ועוד אחד ועוד אחד...ועוד אחות ועוד אחות...אחד מביא שתי בלוני חמצן, השני מביא מכונת לב ריאה... השלישי מביא מכונת אקו לב...
הוא שואל את אחד היושבים בחדר – תגיד, מה הולך פה, אולי אתה יודע?
אמר לו – זה שום דבר, בטח עושים לו ניתוח, להסרת פרונקל באף.
בשביל פרונקל באף, מביאים חצי בית חולים?!
אתה מבין שזה לא כפתור, זה כבר ריצ' ראצ', פה פותחים את הלב, שסתומים, מעקפים, החלפות, כאן זה לא משחק ילדים.
אומר הסבא מקלם – אין חוטא בתורה שעובר, מה שמצורע עובר.
אדם חטא במזיד - לא הניח תפילין. עובד כל היום ביציקה על הגג, בא אליו מישהו ואומר לו – משה! עוד חמש דקות שקיעה, לא הנחת תפילין היום.
עזוב אותי, תן לי לסיים את העבודה!
משה, תפילין! 5 דקות!
אין לי זמן, מחר אני אשׂים שתיים!
למחרת הוא קם, תגיד אתה נורמלי, בשביל בטון אתה מבטל מצות עשה מהתורה?!
הייתי מטורף באותו רגע, מה אני יעשה.
אבל מזיד, התרו בך!
בסדר, עולה לירושלים מביא קרבן.
בא בן אדם, מתגלח עם מכונה.
בא אליו בן-אדם, שואל אותו – איזה מכונה זאת?
רמינגטון 500A
אמר לו – אתה יודע שזה תער מדאורייתא!
עזוב אותי מדאורייתא, מגרד לי אני חייב את זה!!
מגרד לך? תעשה עם 'משחי'
לא יכל הריח הורג אותי.
אתה חושב שהריח של הגיהינום יותר טוב?! כדאי שתתרגל בקצב הזה.
טוב, הוא מתגלח, מה הוא מביא?
לוקחים אותו לבית הדין, לקבל ל"ט מלקות.
שואל הסבא מקלם – ראית עוד אדם שעובר תהליך כמו מצורע? מה הוא עובר?
הבית הלך, הבגד הלך, הגוף הלך, מחוץ למחנה מושבו, לא קורא לא לומד, חוזר עם קרחת, מביא שלושה קרבנות, לא אחד!
אומר הסבא מקלם – אם אתה רואה, שלחדר ניתוח מכניסים כ"כ הרבה מכשירים, תבין איזה צרה נמצא המצורע. תבין מה חומר העוון, של לשון הרע.
אם אתה רואה, שמכניסים עגלה עם עשרים מנות דם, מכונת לב-ריאה, בלוני חמצן, מביאים את כל הרופאים(שלא שבתו עדיין) נו, זה לא מחייב אותך להתעורר?!
אומר הסבא מקלם – אם אתה רואה שבאים כ"כ הרבה צרות, אתה רואה כאלה סוגים של כפרה, מזה לבד תבין, עד כמה העוון הזה חמור.
אם אלה פני הדברים, שואלים רבותינו – מה מונח בעוון הזה של לשון הרע?
הגאון מוילנה, בקול אליהו, מביא גמרא(מסכת שבת קנ"ה, ב) - אמר רב פפא לית דעניא מכלבא ולית דעתיר מחזירא – אין עני יותר מהכלב, ואין עשיר יותר מהחזיר
יופי. מזה ההודעה הזאת?
אומר רש"י – החזיר איפה שהוא בא, יש לו אוכל. הוא ניכנס לפח, אין לו שום בעיה, הוא אוכל הכל.
הכלב הוא עני, אומר רש"י – איפה שהוא מגיע, מגרשים אותו.
זה היה פעם, השתנו פני הדברים, היום תנו לָחָיוֹת לִחְיוֹת, שומרים יותר טוב על החיות מאשר על הילדים. אם הבעלים שלהם יצאו לחופש, משאירים אותם בבית מלון חמש כוכבים, עם מספרה, וטרינר, ב"ה חיים טוב.
אבל הגמרא אומרת לית דעניא מכלבא ולית דעתיר מחזירא, כלב מגיע, כולם מגרשים אותו.
שואל הגאון מוילנה – מה רצה רב פפא לבשר לנו?
אומר הגאון דבר נורא – תרי"ג מצות ניתנו מסיני, אבל יש עברות שכולם נזהרים מהם פחד מוות, וזה עברות עשירות, יש עברות שהם לאווים בתורה, ומזלזלים בהם.
אני רוצה לתת משל על זה – יבואו לבן-אדם, ויגידו לו, תשמע, יש לי שידוך בשבילך, משפחה טובה ב"ה, האבא מסורתי, האמא חרדית מאה אחוז.
האבא מסורתי, שומר שבת, הולך לבית כנסת כל יום, אבל אתה יודע...עדיין לא מאה אחוז. הבן סוכריה של בחור, אבל יש בעיה אחת – האבא בשבת, חייב לאכל חזיר.
חזיר?!!?
כן הוא חובב חזיר.
תגיד אתה נורמלי?! אני ישתדך עם אחד שאוכל חזיר?
כן, מה אכפת לך, הוא נותן דירה.
למי הוא נותן דירה, לחזיר? אתה נורמלי?! הבת שלי תגור ברחוב ולא תתחתן איתו.
מה אכפת לך, אתה הולך להתחתן עם החזיר?!
אומר הגאון – יבוא אליך מישהו אחר, יציע לך שידוך, תשמע בחור נהדר, מתפלל שלוש תפילות ביום, קובע עיתים לתורה, עושה חסד לאלפים, באמת לב רחב משהו!
יש לו רק בעיה אחת – בשבת בצהרים, הם תופסים 'קרבן', ומפשיטים לו את העור – תופסים בן אדם, ומתחילים לדון עליו, מי הוא, כמה הוא מרוויח וכו'. כל שבת שמים מישהו מהבית-כנסת על השולחן, יש להם 360 מתפללים, אז כל יום יש להם מישהו חדש לדבר עליו.
תגידי, את תתחתני עם אחד כזה?
אומר הגאון – נראה לי שכן, זה לא יהווה אצלה בעיה.
אבל אם ההוא נותן דירה, אין לך הרבה ויכוחים איתו.
אומר הגאון – לזה התכוון רב פפא לית דעניא מכלבא ולית דעתיר מחזירא, אדם אוכל חזיר, אף אחד לא מוכן להשתדך איתו, אבל מספר לשון הרע, אין לזה בעיה בכלל, למה זה ככה?
אומר רב נפתלי מאמסטרדם – התברר לך שאדם אחד, התחתן עם מישהי נוספת, חוץ מאשתו. מה תגיד עליו?
מישהו יהיה מוכן לעשות שידוך, שיתברר שהוא לקח עוד אישה? אתה תגיד שהוא לא נורמלי, שהוא עשה את זה.
אבל נגיד, שהוא עשה את זה. אני לא רוצה להתחתן איתו, למה?
הוא עבר על חרם דרבינו גרשון.
אומר ר' נפתלי מאמסטרדם – ייתכן שהחרם של רבינו גרשון, הוא לא רלוונטי, למה?
כי החרם הזה תופס לאלף שנים, ייתכן שזה לא רלוונטי, אבל אף אחד לא יתחתן איתו!
מתי יתחתנו איתו? כשהוא יביא מכתב היתר מהרבנים.
שואל ר' נפתלי מאמסטרדם – תגיד לי, החרם זה של רבינו גרשון, הלאו מדאורייתא של לשון הרע, זה של הקב"ה, זה לא של רבינו גרשון.
הקב"ה אומר לא לדבר, זה לאו בתורה, זה לא חרם!! אז איך אתה מפחד מחרם דרבינו גרשון, ולא מפחד מלאו מדאורייתא? למה זה כ"כ קל בעינך?
מה התשובה לזה?
למה הגאון אומר את לית דעניא מכלבא על לשון הרע, אולי זה על משהו אחר?
אומר הגאון מוילנה – כי כתוב בגמרא בפסחים קי"ח – שהמספר לשון הרע, ראוי להשליכו לכלבים. למה לכלבים?
כי לשון הרע וכלב, הולך ביחד. למה זה הולך ביחד?
כי זה קשור לפסח. במה זה קשור לפסח?
פשוט מאוד – התורה בפרשת בֹא אומרת(יא,ז) וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ.
כתוב בחז"ל(ילקוט שמעוני, פרשת וישב) – ברגע שהשבטים שמעון ולוי, ראו את יוסף, אמר שמעון ללוי – בֹא נשלח עליו את הכלבים. למה לשלוח עליו כלבים?
פשוט מאוד – אחד המפרשים אומר - וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם, יוסף דיבר לשון הרע, בוא נשלח עליו את הכלבים. כל המספר לשון הרע, ראוי להשליכו לכלבים. למה לכלבים?
פשוט מאד – כתוב בילקוט שמעוני(פרשת בֹא) - על רבי ישעיה, תלמידו של רבי חנינא בן דוסא, שהתענה שמונים וחמש תעניות – גימטריה פה כדי שיגלו לו סוד. מה הסוד?
מפני מה זכו הכלבים לומר שירה.
הרי הכלבים הם עזי נפש, לא ידעו שׂובעה. איך מי שהוא עז פנים לגיהינום, אתה מוכן לקבל ממנו שירה?
שמונים וחמש תעניות הוא התענה, עד שבא אליו מלאך מן השמים, ואמר לו – ישעיה, עד מתי אתה מתענה על זה הדבר, שבועה היא מלפני המקום ברוך הוא, מיום שגילה סודו לחבקוק הנביא, לא גלה דבר זה לשום בריה בעולם, אלא בשביל שתלמידו של אדם גדול אתה, שלחוני מן השמים להזדקק אליך, ואמר כלבים כתוב בהם ''ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו'' ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתם, שכותבים בהם תפלין ומזוזות וספר תורה, על כן זכו לומר שירה. ומה ששאלת חזור לאחוריך ואל תוסיף בדבר הזה עוד, כמו שכתוב ''שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.
למה רבותי? כי הכלבים ישבו לילה אחד בשקט! לילה אחד!
אומרים לבן אדם – אתה מספר לשון הרע? הכלב הזה, אין לו יצר הרע ויצר טוב.
היצר טוב יגיד לו אדוני, אל תספר לשון הרע, אל תנבח, כדאי לך, תקבל גן עדן.
הכלב לא יקבל גן עדן, הוא לא מכיר חכמות, הקב"ה אמר לו לשתוק, אז הוא שותק!
למה אתה, שאומרים לך לשתוק, אתה לא שותק?
אדם שמדבר לשון הרע, אומרת הגמרא בפסחים, ראוי להשליכו לכלבים, למה?
כי הכלב יותר טוב ממך, הכלב לפחות סוגר את הפה.
כותב האר"י הקדוש, שאדם שמספר לשון הרע, חוזר לעולם הזה בתור כלב. למה?
אני חושב, שלא הכוונה לאחד שפעם אחת דיבר לשון הרע, אני חושב שהכוונה היא לאחד שזה המקצוע שלו, הוא מתפרנס מזה, אחד שהולך רכיל בכל מקום.
מה פתאום חוזר בתור כלב? האר"י הקדוש לא כותב, אבל החיד"א כותב.
כותב החיד"א(סוף פרשת מטות) – כתוב בפסוק האחרון(לב,מב) וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ
אומר החיד"א - אם אדם קורא לה = לשון הרע, הוא חוזר בחזרה בשם נֹבח, הוא חוזר בתור כלב.
אם אדם לא יודע לשמור את הפה שלו, הוא חוזר בתור כלב. ללמד אותך, מזה בן אדם שמדבר לשון הרע.
רבותי, שאנחנו מדברים על הענין של כלבים, אנחנו יודעים למה ירדנו למצרים.
כולנו יודעים למה ירדנו למצרים, דיברנו בשבוע שעבר - וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם.
חז"ל אומרים, שזה מה שנאמר באגדה של פסח, יזכנו הקב"ה, אנוס עפ"י הדיבור- אנחנו יורדים כדי לתקן את חטאי הדיבור.
ירדנו למצרים לפרעה, פרעה נקרא בשם כלב, כך קוראים לו חז"ל. איפה קוראים לפרעה כלב?
חַד גַּדְיָא וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. מי אלה ה- לְשׁוּנְרָא? השבטי-יה.
השבטי-יה שירדו למצרים, בגלל קנאה, החתול מקנא כתוב. וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא – זה הכלב.
למה נקרא פרעה בשם כלב?
הכלבים אוהבים ללקק דם, כך כתוב בפסק בספר מלכים א'(כא,יט) אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה – אז הכלבים אוהבים ללקק דם, על פרעה קשור ללקק דם?
אומרים חז"ל – פרעה רחץ כל יום בדמם של 300 ילדים. שחטו בשבילו כל יום 300 ילדים, כי הוא לקה בצרעת!
אז לשם ירדנו, לכלב! למה?
כי כל המספר לשון הרע, ראוי להשליכו לכלבים. אז לאיפה השליכו אותנו? לפרעה שנמשל לכלב.
השבטים בדרגה שלהם, שהקב"ה תובע על לשון הרע וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם, אז לאיפה יורדים?
ראוי להשליכו לכלבים, הוא יורד למצרים שנמשל לכלב.
אם אלה פני הדברים רבותי, אין לנו את הזמן להאריך יתר על המידה.
רבינו יונה, בשערי תשובה, יש לו חמישה מאמרים על לשון הרע. הוא מדבר מדוע הלשון הרע, כ"כ זול אצלנו – מדוע אנחנו מזלזלים בזה כ"כ. אז הוא כותב כמדומני חמש תשובות, ובין התשובות שהוא כותב, הוא אומר:
אחת הסיבות שגורמות לנו לזלזל בלשון הרע היא, כי אנחנו לא רואים את העוון.
'מה בסכ"ה אמרתי?! ' מה הרגתי אותו, הוצאתי לו אוויר מהגלגלים? יריתי בו? נתתי לו מכה עם נבוטה? לא!
רק אמרתי!
אתה יודע איזה משמעות יש לדיבור שלך? אתה יודע כמה משמעות יש לכל מילה שאתה מוציא מהפה?!
מישהו מברר שידוך – הבן של דוד מוצלח ביותר. אבל אני מציע לך שתברר, הוא לוקח כדורים.
נו.. נגמר הסיפור, מצלצל לשדכן – תבטל!
למה?
לא רלוונטי, תבטל!
מבטל את השידוך.
אחרי זה מישהו בא, שבא לברר בזמנו –תגיד, שמעת פעם על הבן של דוד?
כן. זה לשון הרע לצורך – הוא לוקח כדורים. זהו נגמר.
אם הוא היה שואל איזה כדורים? אז זה היה נגמר, הוא לוקח ויטמינים נגד הצטננות, שלוש פעמים ביום ויטמין C.
הוא לא אמר לו, שהוא לוקח כדורים נגד הצטננות, הוא תמים - לוקח כדורים – נגמר הסיפור.
(מט,ה) כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ - עם האף אפשר להרוג.
אומר רבינו יונה – אדם שחטא, לא מרגיש אפילו שהוא חטא.
הוא אומר מה עשיתי? נתתי לו מכה? שברתי לו יד? שברתי לו רגל? מה הולך עם קביים? הולך עם הליכון?
ב"ה הוא הולך על שתי רגליים, אני לא רוצה להתחתן איתו, אז מה עשיתי?!
אומר רבינו יונה - החטא הזה, גם כמעט לא ניתן לכפרה. אתה צריך ללכת לבקש סליחה, מכ"כ הרבה אנשים, שניזונו מהלשון הרע שלך, כמעט לא תצליח לעשות את זה.
אז היות והבן אדם לא חש מה שהוא אומר, הוא לא חש במשמעות של זה, לכן הוא מזלזל בזה.
כותב ר' חיים פרידלנדר - שביהדות זה בדיוק ההיפך, ככל שהחושים דקים יותר, ככה העוון חמור יותר.
בן אדם יודע למשש דבר לפי חוש המישוש שלו, כשבן אדם לא עושה פעולות מעשיות, הוא לא מרגיש שהוא עשה משהו, הוא לא מרגיש את זה.
מה בסכ"ה עשיתי? שמעתי!
אי אפשר למשש אפילו את השמיעה, אין לזה חוש מישוש.
דיבור? קצת רוח-(עמוס ד,יג) יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ. אפילו שיחה שבין איש לאשתו, דנים את האדם.
הגמרא במסכת חגיגה(ג,א) מספרת - והא הנהו תרי אלמי דהוו בשבבותיה דרבי בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא ואמרי לה בני אחתיה דרבי יוחנן דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא הוו עיילי ויתבי קמייהו ומניידי ברישייהו ומרחשין שפוותייהו ובעי רבי רחמי עלייהו ואיתסו ואשתכח דהוו גמירי הלכתא וספרא וספרי וכולה הש''ס...
היו שתי אילמים שישבו בשיעור, וכל הזמן היו מנענעים עם הראש. המגיד שיעור לא ידע אם הם מבינים או לא, בזה שהם מנענעים עם הראש. לימים, אומרת הגמרא שהם התפקחו, חזרו לדבר, ואז הבינו, שהם הבינו הכל.
יש סיפור יפה על זה, על ר' שפירא מלובלין, שהגיע להתרים אנשים בניו-יורק, נתנו לו לדבר בערב שבת, שזה הזמן שנחשב הטוב ביותר, כי שבת בבוקר כל אחד מתעורר בשעה אחרת, בערב שבת כולם נמצאים. בקיצור, קיבל לדבר עשרים דקות, כל הבית כנסת מלא עד אפס מקום. אנגלית הוא לא ידע, ועברית הם לא ידעו, אז השפה היחידה שהוא יכל לדבר איתם זה באידיש.
הרב התחיל לדבר, בקדמת הבית כנסת ישב ילד, בערך בן 9 וכל הדרשה שהרב מדבר, הילד מהנהן בראשו, הוא היה בטוח שאידיש הוא לא מבין, לאחר שסיים את הדרשה, מספר הרב, שהדבר הראשון שעשה הוא ניגש לילד. שאלתי אותו באידיש – אתה מבין אידיש? אמר לו – לא.
שאל אותו הרב – אתה הבנת מה אמרתי?
אמר לו –כן.
שאל אותו הרב – מה אמרתי? אמר לו הילד- אתה רוצה כסף.
אמר לו הרב שפירא - נראה לי שאתה היחיד שהבנת אותי פה.
יושבים שתי הבחורים ומנענעים בראשם. היו אילמים, עד שהקב"ה פתח להם את הפה, ואז התברר למפרע, שהם יודעים את הכל.
שואל הבן יהוידע – מי אלו שתי האילמים האלה שהתפקחו?
אומרת הגמרא – האילמים היו אלדד ומידד.
איפה זה מופיע? ב - והא הנהו תרי אלמי
אומר הבן יהוידע – אל – מאלדד, מי – ממידד.
למה הם חזרו לכאן? בגלל ארבע מילים שהם אמרו, והיה אסור להם להגיד – משה מת ויהושע מכניס. ארבע מילים!
לא לשון הרע, נבואה שלא ניתנה להיאמר. הוציאו מהפה שלהם, חזרו לעולם אלמים, על ארבע מילים.
ללמד אותך יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ - תשמור על מילים, תספור אותם, מה אתה מוציא מהפה!
הקב"ה נתן לנו פה - כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהו.
ראיתי משל כ"כ יפה, אם נוכל ללמוד ממנו, והיה זה שכרנו - מלך יוון הזמין לאירוח את מלך צרפת.ּ
הוא בא אליו, מגיש לו בשולחן לאכל, מנה מרכזית, קישקה.
הוא אומר – מזה? נראה לי נחש ארסי הדבר הזה.
תאכל תאכל, אתה עוד תבקש עוד מנה, יש מזה בשפע, אל תפחד!
אוכל...באמת טעים! מזה?
זה קישקה, מעיים של בהמה ודוחפים לתוכו שמן, קמח בצל... מעדן אה??
קורא מלך צרפת לטבח שלו – בֹא רגע, לך לטבח של המלך, וקח את המרשם, שבוע הבא, יש לנו אורח מספרד, אנחנו ניתן לו את זה בתור מנה מרכזית!
בקיצור, לקח את המרשם, הכין לפי ההוראות, שׂם על השולחן.
שואל מלך ספרד – מה זה?
זה משהו שקיבלנו ממלך צרפת, משהו בונבוניירה, תטעם אתה תבקש עוד!
מלך ספרד מכניס לפה חתיכה מהקישקה....טפווווווו
מה קרה??!
תגיד רצית להרעיל אותי?! תטעם גם אתה תראה!
מכניס לפה...טפוווווו גועל נפש, תביאו מהר מים, חמצן..אין לי אוויר. קרא לטבח – מה עשית תגיד לי?!
אומר לו הטבח – תאמין לי, עשיתי כמו שהוא לימד אותי, אחד לאחד!
התקשר לטבח הצרפתי – הלו, אל תשאל כולם מקיאים פה מהקישקה.
עשית כמו לימדתי אותך?
אמר לו אחד לאחד!
אמר לו הטבח הצרפתי – בֹא תגיד לי מה שמת...
צלצלתי לבית המטבחיים, הזמנתי 12 מטר קישקה...
נו ומה עשית עם הקישקה הזה?
קיבלתי אותו, מילאתי אותו...
אמר לו הטבח הצרפתי – תגיד, אתה נורמלי?! את כל הזבל של הפרה, עם כל מה שהיא אכלה, בשלושה חודשים האחרונים, את זה אתה מגיש כקישקה?!
לוקחים צינור של מכבה אש, ומכניסים בתוך הקישקה, שכל הלכלוך יצא החוצה, אחרי זה שמים את זה בחומץ למשך שעתיים, כדי שיצא הריח, ואז מכניסים את הקישקה. מה אתה נורמלי, את זה אתה מגיש למלך? לך מהר לפני שהוא מקבל שפעת חזירים מזה.
רבותי, כמה שזה מצחיק, אמר לי פעם ר' ראובן קרלנשטיין, שכך אנו נראים בשעה שאנו מבקשים מהקב"ה בקשות.
באים להקב"ה – ריבונו של עולם תציל אותי, תושיע אותי, שידוכים, פרנסה, בריאות.
אם בפה הזה, הכנסת לפני חמש דקות, את כל הזבל של המדינה, עומד בתפילת 18 ה' שפתי תפתח, ופי יגיד תהילתך...
תעזור לי לפתוח את הפה...
אומר ר' יהונתן אייבשיץ – לפני חמש דקות לא סגרת את הפה, איך פתאום אתה מבקש שיפתחו לך אותו? מלאכי השרת עומדים למעלה וכולם צוחקים ממך ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך...
מה לפתוח? אני אסגור לך אותו, יותר טוב שתשתוק!
עם פה מטונף כזה, אתה בא לבקש ממני בקשות?! זה כמו הטעם של הקישקה עם כל הזבל בפנים. ככה זה נראה, אותו דבר.
בא רב אחד לחפץ חיים. אמר לו – רבי, אני עובר מעיר לעיר, מדבר על לשון הרע, נכנס באוזן אחת, יוצא בשנייה, כלום לא עוזר, לא נתפס.
שאל אותו החפץ חיים – כמה זמן אתה מדבר?
אמר לו – בערך שעה וחצי.
אמר לו החפץ חיים – שעה וחצי האורחים שתקו? מספיק! עשית את שלך!
אומר הגאון מוילנה – כל רגע שאדם סותם את פיו, זוכה לאור הגנוז, שאין מלאך ובריאה מסוגלים לעמוד בפניו!
שעה וחצי סגרו את הפה, זה יכל להיות רק בדורו של החפץ חיים, בדור הזה, גם בשעה וחצי יש ארבע טלפונים.
אם התכנסנו כאן הערב, לסגור את הפה אפילו פעם אחת, אם בן אדם יחשוב, פעם אחת, לפני שהוא מתחיל לדבר לשון הרע...
כמה חבל, איך תדבר עם פה מלא אשפה, איך תבקש, לפני מי תדבר?
הרווחנו פעם אחת, להימנע מלשון הרע - והיה זה שכרנו.
אנחנו ניגשים לחג הפסח. דיברנו שהגימטריה של חודש ניסן, היא פעמיים פה. העבודה של חג הפסח, היא כולה בפה. בושת אנחנו נאכל מצות, ונוכל גם לאכל מרור ושתיית ארבע כוסות.
בקנה, נספר סיפור יציאת מצרים. פה-סח, זה הפה שסח תהילות ה'.
שואל הבן איש-חי – הבן שואל - מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים.
פעמיים מטבילים, למה? איזה פעמיים?
פעם אחת לוקחים כרפס, ומטבילים אותו במי מלח.
בפעם השניה, לוקחים עלי חסה(מרור) ומטבילים אותו בתוך החרוסת.
שואל הבן איש-חי – מה זה?
אז כולנו יודעים – כדי שהתינוקות ישאלו.
אבל אומר הבן איש-חי - זה הרבה יותר עמוק:
מתחילים בירידה למצרים – לוקחים כרפס ומטבילים במי מלח – זה הירידה למצרים.
לוקחים מרור, ומטבילים בחרוסת – זה כבר יציאת מצרים. למה?
אומר הבן איש חי – הירידה למצרים, התחילה בגלל לשון הרע וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם.
כרפס, זה ראשי תיבות – כלל ראשון פה סגור.
דבר ראשון אתה רוצה להתחיל לספר, מה היה במצרים. ירדו לכלב הזה. כל המספר לשון הרע, ראוי להשליכו לכלבים. איך זה התחיל?
הורידו לו את הכתונת פסים, והטבילו אותה בתוך הדם – אתה בא עם כרפס, ומטביל את זה בתוך מי מלח, על הדמעות שהורידו כולם, על זה שיוסף נמכר.
היו שמה כ"כ הרבה שנים, יצאו משם בשעה טובה ומוצלחת. מה היתה הסיומת, בלילה האחרון של מצרים?
וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף – טובלים את זה בתוך דם, ושמים את זה על המשקופים.
הסיומת של ליל הסדר – לוקחים עלים של חסה, ומטבילים אותם בתוך החרוסת. למה?
כי יציאת מצרים, הסתיימה בזה שלקחנו אגודת אזֹוב, והטבלנו אותה בדם.
את הכתונת של יוסף הטבילו בדם, עכשיו לוקחים אגודת אזוב, ומטבילים בדם. למה?
אגודת אזוב מסמלת את השְפָל ברך, את העניו, כולם אגודים ומחוברים. זה התיקון שלנו.
ירדנו למצרים בגלל חטא הלשון, וכמו שכתוב וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאַָכְלָה לְגַדְיָא– באו השבטים, ואכלו את יוסף.
מה אחרי זה בא?
וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא – בא הכלב הזה, שקוראים לו פרעה, שכל המספר לשון הרע, ראוי להשליכו לכלבים, שם תיקנו את חטאי הלשון.
בזכות ארבעה דברים, נגאלו ישראל ממצרים – שלא שינו שמם, לשונם, מלבושם, ולא היו בהם דלטורין, ובילקוט שמעוני כתוב – ולא היו בהם מספרי לשון הרע.
ללמד אותנו, שאם הפה יהיה מתוקן, אומר הקב"ה – מה אני מבקש ממכם? אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ומכבדים זה את זה, וכך נזכה כולנו, לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.