בס"ד

פרשת בֹא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ב – מכת ברד, חלק ב'.
 

 

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת בֹא. היא הפרשה שעוסקת ביציאת מצרים.
בפרשה הזאת, ישנם עוד שלוש מכות, כמו שכותב כאן בעל הטורים - בא. עולה בגימ' ג' רמז לו ג' מכות יביא עוד עליו.
בפרשה הזו, לאחר מכת חושך, מגיע משה רבינו אל פרעה, וזה בעצם הפגישה האחרונה של משה רבינו עם פרעה.

אומר משה רבינו {יא, ד} כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם
רש"י מביא על הפסוק - ויאמר משה כה אמר ה'. בעמדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה זו שהרי משיצא מלפניו לא הוסיף ראות פניו.

זו היתה הפעם האחרונה שהוא ניפגש עם פרעה, לאחר מכן כבר פרעה בא אליו... כמו שכתוב בהמשך הפרשה.
בפעם האחרונה שמשה עומד לפני פרעה, הוא מקבל את הנבואה, ואומר לפרעה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם: {ה} וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: {ו} וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף

מכת בכורות תהיה על כל הבכורים במצרים, מבכור פרעה ועד בכור השפחה... כולם יקבלו את המכה... הצעקה תישמע בכל מצרים... דבר כזה עוד לא היה!
{ז} וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל
הקב"ה אומר למשה רבינו, להגיד לפרעה, שבלילה הזה, אף כלב לא ינבח... זה דבר מאוד חשוב כנראה, שצריך להודיע לפרעה...
ועוד הודעה נוספת {ח} וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲוּוּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף
אומר רש"י - וירדו כל עבדיך. חלק כבוד למלכות שהרי בסוף ירד פרעה בעצמו אליו בלילה (שמות יב לא) ויאמר קומו צאו מתוך עמי ולא אמר לו משה מתחלה וירדת אלי והשתחוית לי.
כל אחד שקורא את הפסוק הזה, שואל את עצמו שאלה – עם ישראל יוצא ממצרים, הקב"ה אומר למשה שיגיד לפרעה, ששום כלב לא ינבח... מה החשיבות הגדולה הזאת, שכל הכלבים במצרים, יהיו בשקט בלילה הזה?
אם אתה רואה דבר, שהקב"ה אומר למשה, להגיד את זה לפרעה... סימן שהנושא של שתיקת הכלבים, הוא נושא מאוד מרכזי בכל גאולת מצרים... והשאלה שנשאלת כאן היא – למה?

בא כאן האור-החיים הקדוש,  ואומר - ולכל בני ישראל וגו'. צריך לדעת הכוונה בזה, ואם לומר שלא ימות אדם מהם, היה לו לומר בפירוש ולא ימות מבני ישראל וגו'. ואולי שנתכוין בסדר הדיבור על דרך אומרם ז''ל (בבא קמא ס:) כלבים צועקים מלאך המות בעיר, לזה אמר ולכל בני ישראל וגו' כדי שתדע שלא ימות מהם אדם שלא יחרץ כלב לשונו שם הא למדת שלא נראה ביניהם מחבל, והוא אומרו למען תדעון אשר יפלה.
נו.. אז למה צריך להגיד לו ברמז, שלא יהיו כלבים, ומזה תבין שאף אחד לא ימות? תגיד  בצורה פשוטה, שאף אחד לא ימות... למה צריך להגיד את זה, דרך כלבים?
אבל  כאן כותב כבר רש"י, כשמלאך המוות בעיר, כלבים צועקים...
שבת ראשונה שהתארחתי בתל-אביב, לפני שלושים שנה... וכל הלילה נבחו שם כלבים... בקושי הצלחתי להירדם שם בלילה...
בבוקר שואל אותי המארח – נו איך ישנת??
אמרתי לו – בסדר ב"ה, אבל נראה  לי שיש כאן הרבה נפטרים ברחוב...
הוא שאל אותי – למה?
אמרתי לו – כל הלילה נבחו פה כלבים... והגמרא הרי אומרת, שאם מלאך המוות בעיר, הכלבים נובחים...
אז הוא אמר  לי – לא... כאן אף אחד לא נפטר... כאן הוא גר מלאך המוות J
בכל אופן, השאלה שנשאלת היא – מה היסוד המונח כאן, בענין הכלבים?
כדי להבין את יסודם של דברים, אנחנו צריכים בע"ה להתחיל נושא, רק נציב שאלה אחת, וניכנס לעובי הענין:
התורה בפרק יב', קורא הקב"ה למשה רבינו, ומצווה אותו על פסח מצרים, ועל פסח דורות.
ישנם דברים שקשורים רק לפסח מצרים... עשו אותם רק פעם אחת, ולא יותר... וישנם דברים שהם פסח לדורות.
בין הדברים שקשורים לפסח מצרים, ולא יותר... אומרת התורה {יב, כא}וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח: {כב} וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר.
זה ודאי היה רק בפסח מצרים, ולא בפסח דורות... לדורות לא לוקחים שׂה, ולא שמים את הדם בסף... אלא בפסח דורות, שוחטים קרבן פסח, בבית המקדש, ומה ששמים את הדם על המשקוף, קשור אך ורק לפסח מצרים.
האבן עזרא בפרשת מצורע, עומד על ענין טהרת המצורע... כמו שכאן בפסח לוקחים אגודת אזוב, ומטבילים אותו בדם, ושמים את הדם על המשקוף, ועל המזוזות... כותב האבן עזרא, שמצאנו קווים מקבילים, בין טהרת מצורע, ובין פסח מצרים:
בטהרת מצורע, לוקחים עץ ארז ואזוב ושני תולעת. לוקחים שתי ציפורים... ציפור אחת שוחטים, ואת דמה מכניסים אל כלי חרס, אל מים חיים, ומטבילים את הציפור החיה, בדם הציפור השחוטה, ומשלחים אותה...
אחרי זה לוקחים את האזוב, ומזים על המיטהר שבע פעמים...
מעין זה מצינו, שאדם ניטהר מטומאת מת, שם מזים  עליו מעפר הפרה.
כותב האבן עזרא – {ויקרא יד, ד} והנה המצורע והבית המנוגע וטומאת המת קרובים והנה גם הם כדמות פסח מצרים.
כדי להבין את דברי האבן עזרא, אנחנו צריכים להפליג למחוזות אחרים, ובע"ה בלי נדר בעוד שעה, נחזור לדבריו ונראה למה הוא מתכוון... ננסה להבין את העומק שבדבריו.
אנחנו אוחזים בפרשת שבוע שעבר... עצרנו באמצע... אני מקווה שאתם זוכרים על מה דיברנו, שלא נצטרך לחזור על הדברים... רק נחזור בקיצור נמרץ:
המכה שדיברנו אודותיה, היתה מכת הברד, והזכרנו בשבוע שעבר, שבאותו רגע שהקב"ה הביא את מכת הברד, הפה של פרעה נפתח... זו הפעם הראשונה, שפרעה מכיר בקב"ה, ומודיע  {ט, כז} ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִֽים.
כנגד זה, גם הפה של בני ישראל נפתח... שנאמר {י, ב} וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת-אֹתֹתַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם וִֽידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'...
אעפ"י שהסיפור לא הולך על מכת ברד, אלא על מכת ארבה, וכבר שואלים רבותינו - מה יש לספר במכת ארבה, מה שלא היה במכת צפרדע?
כותב רבינו חננאל, מביא אותו הרמב"ן, ומרחיב בו הכלי יקר... שמכת ארבה, היא המכה היחידה, שאם תיקח את המכה הזאת היום למצרים, הם לא יאכלו שום דבר... למרות שהם נשארים במצרים על העצים, ויש להם שם מה לאכל, הם לא יאכלו שום דבר באדמת מצרים!
זה מה שנאמר וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ... ישאלו אותך הילדים שלך – אבא, אתה יכל להראות לנו היום מכה רלוונטית?
בטח... תיקח את הארבה, ותכניס אותו למצרים... ותראה שהם לא יאכלו כלום!

כותב הכלי יקר - וביאור הענין הוא שבכל המכות שהיו במצרים לא נשאר מהם שום רושם במצרים אחר הסרתה שיגרום לדורות שישאלו הבנים על מה זה ועל מה זה, כי נשכח זכרם אצל ההמון כי ארכו להם הימים והכל נשכח, אבל במכת הארבה נשאר רושם לדורות גם אחר הסרת המכה, כי ברוב הימים ימצאו הדורות דבר חידוש ויראו כי יבא ארבה ולא יאכל כלום מכל יבול מצרים, אז ודאי ישאלו הבנים על נס זה מדוע אינה אוכלת מיבול מצרים כ"א מיבול ארץ ישראל, ועל כרחך תצטרך להשיב לו סיפור כל הקורות בארץ מצרים, וכי אמר משה בהסרת המכה שלא תישאר ארבה בכל גבול מצרים ועי"ז יספרו בניסי מצרים ויכירו כח מלכותו יתברך, וזה שמסיים רבינו חננאל בדבריו פסוק שיחו בכל נפלאותיו, כי בלי ספק שלכך השאיר הקב"ה רושם זה לדורות כדי שעל ידו יזכירו יציאת מצרים וישיחו בכל נפלאותיו, זהו שאמר ולמען תספר באזני בנך וגו' וידעתם כי אני ה'. כי ע"י סיפור זה ידעו דורות הבאים גבורותיו ית' ונפלאותיו ופירוש זה יקר ונכון מאד.
עד כאן לשון הכלי יקר.
רבותי, אנחנו רוצים לחזור למכת ברד, היא המכה שדיברנו אודותיה בשבוע שעבר, והבטחנו להרחיב בה, גם בשבוע הזה, כי היא תיפתח את הנושא, וממנה נגיע בע"ה, אל הנושא המרכזי שאנחנו רוצים לעסוק בו:
אמרנו בשבוע שעבר, שמכת ברד ירדה בסכ"ה, בשלוש מקומות עד עצם היום הזה... עפ"י בעל הטורים, היא ירדה בדור הפלגה, במצרים ואצל יהושע... ובפעם הרביעית בע"ה, במלחמת גוג ומגוג, שהקב"ה יוריד עליהם אבני אלגביש, ועפ"י מה שכתוב בטור {סימן ת"צ}, תחיית המתים, כך אמר רב האי גאון, תהיה בחג הפסח, ולכן קוראים את חזון העצמות היבשות בחול המועד פסח... ומלחמת גוג ומגוג תהיה בסוכות, ולכן בחג הסוכות קוראים את ההפטרה, של הנביא יחזקאל, במלחמת גוג ומגוג.
בואו ונתחיל את ההכנות לקראת הגאולה השלמה, ונראה מה רבותינו מגלים לנו, מה מונח כאן בכל הסדר של הפסח... ואם נזכה בע"ה, עד סיום השיעור, אז אולי נתחיל לבאר את הענין של חַד גַּדְיָא.... בואו ונתחיל לחזור על הדברים:
כתוב בחז"ל - מתי הקב"ה מביא ברד?
מתי שיוצאים להילחם כנגד ה', וכנגד משיחו... ואיפה יוצאים להילחם כנגד ה', וכנגד משיחו?
אומר המדרש - וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. שָׂפָה אֶחָת כנגד הקב"ה... וּדְבָרִים אֲחָדִים כנגד אברהם, שנאמר בו {יחזקאל לג, כד} אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם. וגוג ומגוג, שנאמר {תהילים ב, ב} יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ.
שאלנו בשבוע שעבר – אם ככה, למה ירד על פרעה ברד? אצל פרעה לא היה את הענין של 'על ה' ועל משיחו'.
אז ניסינו לבאר, עפ"י דברי בעל הטורים, שכותב שירד ברד על מצרים... היות וכתוב בפסוק וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ... מי אמר למי?
אומר רש"י – מצרים אמר לכוש... אם ככה, מי פתח את המרידה?
מצרים אמר לכוש... מי זה כוש???
כוש זה נמרוד... יוצא שיוזם המרידה כנגד הקב"ה, היה מצרים.
אז אם ירד ברד בדור הפלגה כדברי בעל הטורים... אז טוב מאוד. אבל לדברי בעל הטורים, אין לנו מקור לזה במדרש. אם ככה, מתי קיבל דור הפלגה את המכות?
עפ"י מה שאמרנו, פרעה קיבל מכות במצרים, כנגד מה שהוא עשה בדור הפלגה.
אמרנו עוד נקודה – המושג של הברד בא, כנגד הפה של האדם. פה האדם, זה המקור של הברד. למה?
{ט, יד} כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי...
מה זה כָּל מַגֵּפֹתַי?
אומר הכלי יקר – ששם יש את ארבע מיתות בית דין.
אומר הגאון מוילנה – הקב"ה משתמש בשלושה דברים כדי להעניש. בדור המבול ע"י מים. בדור הפלגה ע"י רוח, ובדור אנשי סדום, הוא השתמש באש.
מכת ברד, באה כנגד שלושת הכוחות, לכן נאמר כאן כָּל מַגֵּפֹתַי.
בא הגאון מוילנה באדרת אליהו, ואומר -  ובפה של האדם, נמצאים שלושת הדברים האלה ביחד.
מה יש בפה של האדם?
אש, רוח ומים.
בפה של האדם, יש את שלושת המגפות של הקב"ה!
יוצא, שמכת הברד שבאה, באה כנגד הפה של פרעה. הפה שאמר {ה, ב} לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה' וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּֽחַ... הוא הפה שעכשיו אומר {ט, כז} ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִֽים.
אומר הגאון מוילנה – עפ"י זה תבין, את דברי הגמרא {מסכת ב"מ, משנה בתחילת פרק הזהב }... אדם נכנס לחנות וקנה מכונת כביסה... נתן על החשבון 1500 ₪... אבל עדין הוא לא לקח את המכונה..."רגע אני הולך להביא את האוטו"
עד שהוא הולך להביא את האוטו... הוא עבר ליד חנות, שמוכרת את אותה מכונת כביסה, בפחות 300 ₪... אבל נתתי 1500 ₪?!
אבל אתה עדין לא משכת... ואם ככה, עדין לא נעשה קנין...
הוא חוזר בחזרה לבעל החנות, ואומר לו – סליחה, אבל תחזיר את הכסף...
אומרת הגמרא – מי שלא עומד בדיבורו... אמנם אתה לא משכת, אתה יכל לחזור בך... אבל מִי שֶׁפָּרַע מִדּוֹר הַמַּבּוּל וּמִדּוֹר הַפַּלָּגָה,הוּא עָתִיד לִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ.
באה הגמרא {מסכת ב"מ מח, א}, ומוסיפה עוד שני פרמטרים - מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים בים הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו.

שואל הגאון מוילנה – למה הוסיפו את כולם דוקא כאן?
אלא מי שנפרע מדור המבול במים, מי שנפרע מדור הפלגה ברוח, מי שנפרע מדור סדום באש ומי שנפרע ממצרים בברד, שהכיל מים רוח ואש, הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו, כי הדיבור של האדם, מכיל את שלושת הכוחות האלה, ואם אתה לא עומד בדיבורך, אז זה העונש!
עד כאן התזכורת משבוע שעבר... בואו ונלך לעוד נקודה, שימו לב רבותי:
אם אמרנו, שברד בא כנגד הפה, אז אנחנו רוצים ללכת לעוד נקודה – מה קרה בדור הפלגה?
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה לח, אות ו} - רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר וּדְבָרִים אֲחָדִים, דִּבּוּרִים אֲחָדִים. מַעֲשֶׂה דּוֹר הַמַּבּוּל, נִתְפָּרֵשׁ. מַעֲשֶׂה דּוֹר הַפְלָגָה, לֹא נִתְפָּרֵשׁ. וּדְבָרִים אֲחָדִים, שֶׁאָמְרוּ דְּבָרִים חַדִּים עַל (דברים ו, ד): ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, וְעַל (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם בָּאָרֶץ... מה אמרו?
אומר הילקוט שמעוני {יהושע, אות יט} – דברים של חירופים היו משיחים  אחר הקב"ה...
אי אפשר לכתוב מה היה שם... מעשה דור המבול נתפרש, מעשה דור הפלגה לא נתפרש... מה כן היה שם?
שפה אחת  ודברים אחדים – דיברו שם חירופים וגידופים, על אברהם אבינו ועל הקב"ה, שאי אפשר לכתוב את זה!
זאת אומרת, שבדור הפלגה ניסו למרוד בה' ובמשיחו, אבל החטא היה בדיבור של אותו דור.
מי פתח את הדיבור?
מצרים. הוא היה היוזם, שנאמר  וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ...
בואו ונעבור לדורו של יהושע :
מגיעים ליהושע הגבעונים, ומשקרים אותו, שהם לא תושבי הארץ...
יהושע כורת איתם ברית שלום... כמו שכתוב בפרק ט', בספר יהושע... הנשיאים נשבעים להם... ואחרי זה התברר, שהם גבעונים והם תושבי הארץ הזאת, ואסור לכרות איתם ברית...
אומרים רבנן בגמרא {מסכת גיטין} שהשבועה לא חלה בכלל. למה??
כי אם הם נשבעו להם, שהם לא תושבי הארץ הזאת... שהרי אמרו"מארץ רחוקה באנו"... אז השבועה לא חלה!
אבל יהושע כרת איתם ברית....
שואל יהושע את הקב"ה – ללכת להילחם להם, או לא?
אמר לו הקב"ה – כן תלך.
שאל אותו יהושע – למה??
אמר לו – כרתת איתם ברית... הוצאת מילה מהפה שלך, תעמוד במילה שלך!
כרתת איתם ברית בטעות... בשקר... אבל הוצאת מילה מהפה?! תעמוד מאחורי המילה שלך!
יהושע יוצא להגן על הגבעונים... אמר הקב"ה – מי ששומר את פיו, אני יוצא להגן עליו!  במה?
בברד!
למה דוקא בברד?
כי ברד בא כנגד הפה... אז מי ששומר את הפה, הקב"ה מביא ברד, ששומר עליו!
פרעה הוא זה שהחל את המרד, בחירופים וגידופים... אז במה מענישים אותו???
בברד, כנגד הפה!
עד כאן היסוד הנוסף, שרצינו להוסיף על הדברים משבוע שעבר.
רבותי, בואו נתחיל להיכנס לנושא אחר לגמרי, וממנו נחזור בע"ה בחזרה, למכת הברד:
עם ישראל יורד למצרים, כותב הזוהר הקדוש {פרשת וארא}, כי הפה במצרים היה בגלות.
הזוהר הקדוש כותב את זה, על הפסוק {ו, יב} הֵן בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל לֹֽא-שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָֽיִם.
מוסיף על זה האר"י הקדוש – ירדנו למצרים, למלך שנקרא פֶה-רָע... ויצאנו ממצרים, עם פֶה –סָח.
בא השפת אמת {מאמרי הפסח, שנת תרל"ב} ומסביר קטע באגדה של פסח - וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה. אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר. כי הגלות במצרים, היתה על רקע של הדיבור.
אם אלה הדברים, בואו ננסה להבין, למה מתכוון הזוהר הקדוש, כפי שרבותינו מבארים לנו את הדברים, נלך שלב אחר שלב:
בפרשת בראשית, מספרת התורה, איך ברא הקב"ה את האדם. חז"ל מרחיבים מאוד, במדרשים ובגמרא בכך...
אומרת התורה  {ב, ז} וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.
אומר התרגום  - לְנֶפֶשׁ חַיָּה - לְרוּחַ מְמַלְלָא.

אומרים חז"ל {ויקרא רבה, פרשה כט, אות א} - בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה  בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּשְּׁנִיָּה נִתְיָעֵץ עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בַּשְּׁלִישִׁית כִּנֵּס עֲפָרוֹ, בָּרְבִיעִית גִּבְּלוֹ, בַּחֲמִישִׁית רִקְּמוֹ, בַּשִּׁשִּׁית עֲשָׂאוֹ גֹּלֶם, בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס.
כותב המהר"ל {נתיב התשובה פרק א', גבורות ה' פרק כח}- האדם, הוא אדם בדיבור. אדם שלא מדבר, נקרא בשם דומם.
מאיפה אנחנו יודעים?
פסוק שאמרנו אתמול, ראש חודש שבט {תהילים קטו, יז} לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה
מה זה כָּל יֹרְדֵי דוּמָה?
אומרת הגמרא {מסכת סנהדרין צד, א}, שהמלאך הממונה על נטילת הנשמות, דוּמָה שמו.  

במזמור שיר של יום, שאנחנו אומרים ביום רביעי, אומרים – {תהילים צד, יז} לוּלֵי ה' עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי...
אדם מת, נקרא דוּמָה.
בית הקברות עפ"י זה, נקרא עולם הדממה, כי שם דוממים, אין חי... המקום שהיחיד שהוא לא דומם שם, הוא המקום של שומר בית הקברות, נקראת פינת החי J
אדם חי, הוא אדם מדבר. אדם מת, הוא אדם דומם.
אומרים חז"ל בגמרא {מסכת ברכות ו, ב} – מה השכר של המנחם אבלים  אמר רב פפא אגרא דבי טמיא  שתיקותא אתה נכנס לבית האבל, שתוק! עד שהאבל לא פותח במילים, אל תדבר!
אם אלה הם פני הדברים, בואו וניכנס לדברי המהר"ל, לבאר גמרא במסכת נידה:
אומרת הגמרא {מסכת נידה ל, ב} - דרש רבי שמלאי  למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת. ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר {איוב כט-ג} בהלו נרו עלי ראשי
אומר רש"י - נפתח הסתום. פיו  ונסתם הפתוח. טבור.
אני מדלג קטע בגמרא....
וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר {בראשית ד-ז} לפתח חטאת רובץ ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר {ישעיה מה-כג} כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון...
עד כאן דברי הגמרא, ואנחנו רוצים קצת להעמיק בדברי הגמרא:

בא המהר"ל ושואל – מה הולך כאן, איך תינוק במעי אמו מסוגל ללמוד את כל התורה כולה, וכשהוא יוצא החוצה, בא מלאך וסוטרו על פיו, ושוכח את כל התורה? למה דוקא על פיו?
אומר המהר"ל כך – העובר שנמצא במעי אמו, כל זמן שהוא לא בא 'במגע', עם העולם החיצון, הוא כולו רוחני, ואם כך, הוא יכל ללמוד את כל התורה מפי מלאך. אין חציצה שמבדילה בינו לבין העולם החיצון.
פירוש הדבר, שברגע שהתינוק יוצא החוצה, בא מלאך ומכניס בו את הנשמה, איך?
אמרנו שהפה נפתח, ובאותו זמן, בא המלאך, ודוחף את הנשמה פנימה. אותה מכה שנותן המלאך על פיו, מכניסה את הנשמה למקומה.
ואיך יודעים שהתינוק מתחיל לחיות?
כשהתינוק מתחיל לבכות... הנשמה מתחילה 'לעבוד', אז התינוק מתחיל לדבר, לכן יוצא הקול.
מרגע זה, מתחילה מלחמה – הגוף, מתחיל להיות גשמי, הוא כבר מחוץ לרחם...
משביע אותו המלאך... אומרים לו – תשמע, נתנו לך עכשיו תרכובת- גוף ונשמה. אם הגוף ינצח את הנשמה, רח"ל, אתה גמור... אם הנשמה תצליח להתגבר על הגוף, עשית את תפקידך בעולם הזה.
איפה זה בא לידי ביטוי?
אומרים המפרשים על המהר"ל... ראיתי את זה בספר ממעמקים, בפרשת תזריע :
בלעם רצה לקלל את ישראל... אומרת הגמרא, שהרי הוא ידע מתי הקב"ה כועס... ושואלת – מה הוא כבר יכל להגיד ברגע הזה?
אומר תוספות {ברכות ז} – יכל להגיד כלם.
{דברים כג, ו} וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה... מה הוא עשה במקום 'כלם'?
'מלך'.
מה ההבדל בין כלם לבין מלך?
כלם זה כבד לב מח... מלך, זה מח לב כבד... מה ההבדל?
הכבד, הוא מקור כל התאוות כולם. המקור של התאוות, עובר למעלה אל הלב, ומשם אל המח. אם הכבד שולט על המח והלב, אתה בלעם!
בלעם יודע דעת עליון, אבל כולו תאוות, למה??
כי הוא היה כלם, זו המהות שלו... המהות שלנו בעולם הזה, הוא וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ... מה זה??
שהמח והלב, שולטים על הכבד – שהנשמה שולטת על הגוף... זו המלחמה!
למה הוא מכניס לו את הנשמה, דרך הפה ולא דרך האף?
כי זה תפקידו של האדם בעולם הזה – הפה שלו, שנאמר {ישעיה מג, כא} עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ.
התפקיד שלמענו ירדנו לכאן, למאה ועשרים שנה, זה כדי להלל ולשבח את הבורא יתברך.

כותב הרמב"ן {סוף פרשת בא} - וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו...
כל תפקידנו, זה לספר תהילות ה'. בשביל זה באנו לעולם!
רבותי, מה קורה כאשר בן-אדם לוקח את פיו, ובמקום לספר תהילות ה', ומחלל את הפה בדיבורים אסורים של לשון הרע?
מה הוא עושה??
הוא לוקח את כלי השרת הזה, שנקרא פה, שהמלאך סותר לו עליו, ואומר לו"זה התפקיד שלך, לספר בו תהילות ה'"... הוא משתמש בו, בדיוק להיפך, מהתפקיד שאליו הוא נועד!
בא החפץ חיים בתחילת ספרו {שמירת הלשון, הקדמה} וכותב – חטא אדם הראשון, התחיל בלשון הרע. בא הנחש, ואמר לחוה  - את יודעת למה הקב"ה לא מרשה לאכל מעץ הדעת?
בגלל סיבה אחת -  שכל אומן שונא בני אומנותו... הקב"ה אכל מן העץ הזה, וברא עולמות, והיות וכך, הוא נעשה אלוקים באמצעות העץ, וכל אומן שונא בני אומנותו, כי הוא יודע שאם תאכלו מן העץ הזה וִהְיִיתֶם כֵּֽאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָֽע.
חוה האמינה, ואכלה מעץ הדעת.
אומר החפץ חיים – בֹא ותראה מה נהיה, מקבלת הענין של לשון הרע:
אדם אכל מעץ הדעת, חוה אכלה מעץ הדעת... נהיה מזה מוות לכל העולם – עברו על 'לא תרצח'.
נהיה מזה עבודה זרה, שהסברנו כבר פעם, בשם הרשב"א – אם אתה מאמין, שהעץ היה כאן לפני הקב"ה, זו כפירה, היתה כאן עבודה זרה!
ונהיה כאן ענין של גילוי עריות, כפי שהגמרא {מסכת שבת קמ"ו} מביאה, שבא הנחש על חוה, והתיל בה זוהמה.
אז יש לנו עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים, שהתחילו מלשון הרע של הנחש!
אם אלה הם פני הדברים, אומר החפץ חיים, ומי שמרחיב בזה, זה הזוהר הקדוש – היות והזוהמה שהתיל הנחש בחוה, נכנסה בכל הצאצאים, אין ברירה אחרת, אם רוצים לקבל את התורה, צריכים להסיר את הזוהמה הזאת. אם זוהמה כזאת, לא ניתן לקבל את התורה!
מה עשה הקב"ה?
הוריד את כל נשמות ישראל למצרים, שם המקום נקרא כור הברזל, שם עברו כור של היתוך, ושם יצאו הנשמות מתוקנות, כפי שהגמרא אומרת {מסכת שבת קמ"ו} – עם ישראל שעמד למרגלות הר סיני, פסקה זוהמתן. אומות העולם שלא עמדו למרגלות הר סיני, לא פסקה זוהמתן.
אבל התורה, אומרת לנו כבר בברית בין הבתרים {טו, יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָֽה... עם ישראל יצטרך לרדת לגלות, כדי לתקן חטאי הלשון.
אומר החפץ חיים – כולנו יודעים, שאלמלא יוסף לא היה מדבר דיבה רעה על אחיו, לא היינו יורדים למצרים!
אומרת התורה {שמות יב, מ} וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָֽה
אומר רש"י  - שלשים שנה וארבע מאות שנה. בין הכל משנלד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה. משהיה לו זרע לאברהם נתקים (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך, ושלשים שנה היו משנגזרה גזרת בין הבתרים עד שנלד יצחק. ואי אפשר לומר בארץ מצרים לבדה, שהרי קהת מן הבאים עם יעקב היה צא וחשוב כל שנותיו וכל שנות עמרם בנו ושמונים של משה, לא תמצאם כל כך, ועל כרחך הרבה שנים היו לקהת עד שלא ירד למצרים, והרבה משנות עמרם נבלעים בשנות קהת והרבה משמונים של משה נבלעים בשנות עמרם, הרי שלא תמצא ארבע מאות לביאת מצרים, והזקקת לומר על כרחך, שאף שאר הישיבות נקראו גרות, אפלו בחברון, שנאמר (בראשית לה כז) אשר גר שם אברהם ויצחק, ואומר (שמות ו ד) את ארץ מגוריהם אשר גרו בה, לפיכך אתה צריך לומר כי גר יהיה זרעך משהיה לו זרע. וכשתמנה ארבע מאות שנה משנלד יצחק, תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר שנה, וזה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך.
הגירות עוד התחילה בארץ ישראל, לא בארץ מצרים... למה?
כי הארץ הזאת לא שייכת לנו עדין... מתי היא נעשית שלנו?
כשיהושע כבש וחילק את הארץ... לוט כבר חשב בזמנו, שהארץ שלו... אומרת התורה {יג, ז} וְהַֽכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָֽרֶץ
אם ככה, הגלות התחילה בארץ ישראל... אז למה ירדנו למצרים???
ירדנו למצרים... אומרת הגמרא {מסכת שבת י, ב} - ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
אומר הילקוט שמעוני {פרשת שמות אות קס"ט} – והנה הסנה בוער באש. אמר הקב"ה ע"י שנאה ששנאו האחים ליוסף, ירדו למצרים. יוסף נקרא על שם הסנה, שנאמר {דברים לג, טז} וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה.
רבותי, בואו נראה יסוד נהדר, שמצאתי בספר ערוגות הבושם {דרשה לשובבי"ם} :

שואל ערוגות הבושם שלוש שאלות – האם יעקב אבינו לא ידע, שבזה שהוא נותן לבנו כתונת פסים, הוא הולך לייצר עכשיו מלחמת אחים?
פשוט מאוד, כתוב במפורש בתורה {לז, ב} וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶֽם {ג} וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו כִּֽי-בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּֽים.
הוא הביא את דיבתם רעה, אחרי שהוא עשה לו את הכתונת פסים!
אז אם הוא היה עושה לו את הכתונת פסים, כשהוא היה בן 16, שעדין האחים חיו טוב, אז בסדר... אבל למה עכשיו אתה עושה לו את זה?
דבר נוסף הוא שואל – מנין לחז"ל, שמשקל הכתונת שהוא עשה, היה שני סלעים מילת, מי שקל את זה?
שואל כבר המהרש"א – בגד ששוקל שני סלעים מילת?! זה קל מאוד, לא יכל להיות בגד במשקל כזה!
אומר ערוגות הבושם דבר נורא – כתונת פסים זה לא בגד! אלא, שם לו בגד מְמֶשִי במשקל שני סלעים מילת.
למה משי?
אומר ערוגות הבושם דבר נפלא, ואני רוצה קצת להרחיב בדבריו :
משי, הוא אומר, כך מופיע במדרש בפרשת בשלח {מדרש תנחומא, בשלח, אות ט} - אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב (ישעיה מא, יד). לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹלַעַת? לוֹמַר לְךָ: מַה תּוֹלַעַת הַזֹּה אֵינָהּ מַכָּה אֶת הָאֲרָזִים אֶלָּא בְּפִיהָ, וְהִיא רַכָּה וּמַכָּה אֶת הַקָּשֶׁה, כָּךְ אֵין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא תְּפִלָּה.
אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב... כנסת ישראל נמשלה לתולעת... איזה? מֶשִי!
תולעת משי עם הפה שלה, יכולה למוטט ארזים!... כך עם ישראל, בכוח התפילה שלהם, יכל לשבור מחיצות!
כותב הזוהר הקדוש – אבל בתולעת יש עוד כוח, שבפיה היא מייצרת חוטי משי, ומהחוטי משי האלה, מייצרים בגדים למלכים.
אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב. כנסת ישראל נמשלה לתולעת. כמו שהתולעת מייצרת בפיה חוטי משי, כדי לארוג בגדי מלכים, כנסת ישראל בפיה, בדברי תורה, מייצרים בגד לקב"ה, בקול התפילה והלימוד!
רבותי, בואו וניקח את זה, הרבה יותר עמוק:
התולעת הזאת מייצרת חוטי משי... רצה יעקב אבינו, אומר ערוגות הבושם, ללמד את יוסף הצדיק כלל, שהיות והוא מביא את דיבתם רעה...
אמר יעקב אבינו – איך אני אומר לו, שאת התופעה הזאת, הוא צריך לצמצם?!
אין לנו מושג מי זה היה יוסף הצדיק... אבל כתוב בתורה וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶֽם...
אומר ערוגות הבושם – יעקב אבינו עשה לו כתונת פסים... שם לו שתי רצועות של משי, לומר לו – יוסף, תלמד מתולעת משי, מה היא יכולה לעשות – מצד אחד, היא יכולה למוטט ארזים, ומצד שני, לעשות בגד למלכים.... תחליט מה אתה רוצה – למוטט משפחה מצד אחד, או לבנות בגד לקב"ה עם הפה...
רצה לתת ליוסף הצדיק בגד, שיהיה  לו מול העיניים, שיהיה בבחינת וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִֽיד... כדי שיזכור מה קורה, כשעושים עם הפה שימוש נכון... יוצרים עם זה בגד של מלוכה!
אומר ערוגות הבושם – ולמה זה במשקל שני סלעים מילת?
אף אחד לא שקל את זה... אלא, רצה לרמוז לו דברי גמרא {מסכת מגילה יח, א} - מלה בסלע משתוקא בתרין על כל מילה שאתה מוציא מהפה, שתיים תשתוק!
ללמדו לאחוז במידת השתיקה, לכן עשה לו בגד ממשי, לרמוז לו מה כוחו של הפה.
וזה כבר אומר לנו שלמה המלך {שיר-השירים ד, ג} כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה – השפה שלך, זה כמו חוטי משי. עם זה אתה יכל לתפור לקב"ה  בגד, ומצד שני, אתה יכל להכרית אנשים עם הפה שלך!
מתי זה כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ???
מתי ש - מִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה!
רבותי, אם אלה הם פני הדברים, בואו ניכנס לליל הסדר :
בסיום ליל הסדר, בא מחבר האגדה ואומר לנו, בואו ניתן סקירה, ונגמור את ענין מצרים, מהתחלה ועד לגאולה האחרונה:
חַד גַּדְיָא. חַד גַּדְיָא. דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא. חַד גַּדְיָא. וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא. חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא. חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא חוּטְרָא והִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא. חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא. עד כאן...
רבותי, בואו נראה מה רוצה בעל האגדה... הוא רוצה להתחיל מתחילת הגלות ועד סופה, כשהקב"ה יזרוק אבני ברד... בואו נראה כיצד זה הולך :
גדי גימטריא 17.
יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן... אתה רוצה לדעת איך התחלנו את הגלות?
הסיפור התחיל מגדי אחד... דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי אבא עשה לו בגד, של שני סלעים מילת, ואמר לו"תשמע, תשמור את הפה ואל תדבר לשון הרע"... במקום זה, מה הוא עשה?
דיבר לשון הרע!
אתה רוצה לדעת למה ירדנו למצרים??? אני יגיד לך למה – כי גדי אחד, בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן... וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶֽם... אבא שלו עשה לו שני סלעים מילת.... קנאו בו האחים... ירדנו למצרים!
וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאַָכְלָה לְגַדְיָא – בא החתול ואכל את הגדי.
מי זה החתול?
אומר הגאון מוילנה – מכל בעלי החיים, אין לך קנאי יותר מהחתול! לכל בעל חיים, יש תכונה מסוימת...

לצפרדע, אומרים חז"ל, יש תכונה של מסירות נפש... לעורב יש תכונה של אכזריות... לנמר יש תעוזה...
ישנו מאמר של ר' אלחנן וסרמן הי"ד, מאמר שמדבר על יראת שמים... שם הוא כותב בשם הזוהר הקדוש – בשעה שהקב"ה אמר למלאכי השרת נעשה אדם, קרא הקב"ה לכל החיות, הבהמות והעופות, ואמר שכל אחד ייתן מחלקו, כדי לברוא את האדם... שהרי הוא נברא אחרון.
הנמר נתן קצת תעוזה... הנחש קצת ערמומיות... והצב נתן.... משכנתא... J כל אחד נתן משהו... ועשו מזה בן-אדם.
האדם מורכב מהכל... אומר ר' אלחנן וסרמן – האדם הוא הגן חיות, הכי גדול שיש בבריאה!
אם אתה משאיר אותו לבד - רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה... וַהֲרָגוּנִי!
למה???
כי כל הגן חיות משוחרר! האדם נברא מכל הכוחות כולם!
ישנו כוח של קנאה, שנמצא בחתול... הוא המקנא בין כולם.
השבטים קינאו ביוסף, שנאמר {לז, יא} ויקנאו בו אחיו... מה הם עשו?
אכלו את הגדי... הורידו אותו למצרים! עכשיו יוסף נמצא במצרים...
וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא מי זה הכלב?
פרעה... למה קוראים לו כלב?
כותב המגלה עמוקות {אופן רנ"ב} – עבודה זרה שלהם, היתה בעל צפֹן. בגימטריא כלב רע.
בעל צפֹן חקוקה עליו דמות כלב רע, וחושבנה כדין וחושבנה כדין, שעולה גם כן, כחשבון בעל צפֹן, והוא סוד לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ
הגענו לכלב האמיתי...!
אם מודיע הקב"ה למשה רבינו, להודיע לפרעה וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ... מה הוא מודיע לו??
"אתה כלב, אתה אמור לדעת את המידע הזה וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ"
עכשיו, בואו וננסה להבין, למה הוא כלב... נכנס לעומק הענין:
אם אמרנו, שירדנו למצרים, כדי לתקן את חטא הלשון... הקב"ה שלח אותנו לכור הברזל, כי כל בני האדם, היתה להם זוהמת הנחש...
אבל בשביל זוהמת הנחש, לא צריך לרדת למצרים... צריכים להיות בגלות בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם... אז למה ירדנו למצרים?
בגלל קנאת האחים... למה  בגלל קנאת האחים?
משום וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶֽם...
משה רבינו בא לגאול את ישראל... יוצא מארמונו של פרעה... ביום הראשון, רואה איש מצרי מכה איש עברי... במה הוא הורג אותו?
בפה... למה דוקא בפה?
כי הפה של משה רבינו היה נקי... יכל להגיד מילה אחת, ולגמור את המצרי...
למחרת, רואה איש עברי רב עם איש עברי... מה הוא עושה?
לָמָּה תַכֶּה רֵעֶֽךָ?... הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי... הולך להלשין לפרעה... משה בורח למדין.
הוא חוזר כעבור ארבעים שנה-שישים שנה (תסתכלו במדרשים), הוא מגיע לסנה...אומר לו הקב"ה"לך תגאל את ישראל"....
אומר לו משה – ריבונו של עולם, מה לגאול אותם?!
אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָֽר – עכשיו אני יודע למה עם ישראל סובל! כל חיי הייתי תמהה, על מה כל הייסורים האלה... עכשיו כשאני רואה שיש בהם מספרי לשון הרע, אני מבין למה הם במצרים!
אומר לו הקב"ה ללכת ולגאול אותם....
אומר משה – הם לא יאמינו לי...
אומר לו הקב"ה – אני לא מבין, אני אומר ללכת לגאול אותם, ואתה אומר לי שהם לא יאמינו?!
אומר החפץ-חיים – היה אסור למשה להגיד והן לא יאמינו לי, אלא היה צריך לומר פן לא יאמינו לי
אמר לו הקב"ה – אתה אומר שהם לא יאמינו? מה יש לך ביד?! מטה... זרוק על הרצפה!
מה נהיה?
נחש!
למה לא צפרדע???
אמר לו הקב"ה – תפסת מעשה נחש... מי הראשון שהתחיל עם הלשון הרע????
הנחש!
מה קורה למספר לשון הרע???
הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג למה מצורע?
כי מספר לשון הרע, הוא מצורע!
משה רבינו בורח מהנחש... מה אתה בורח??
כתוב בגמרא, במסכת ברכות... אדם שעומד בתפילת 18, ומגיע נחש... מה הוא עושה???
לא זז!
אם יש לו טלפון, זה משהו אחר... J
משה רבינו לא עומד בתפילת 18... הוא עומד בשיחה מול הקב"ה... מה אתה בורח???
אמר הקב"ה – אתה דיברת לשון הרע על בני, תקבל צרעת!
וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן... הם יודעים, שמי שמתחיל עם הילדים שלי, זה העונש!
אם ככה, נוכל עכשיו להתחיל לסגור את הקצוות:
אומרת הגמרא – עם ישראל ירד למצרים בגלל קנאת אחים... יוסף הביא דיבתם רעה... מה קורה לבן-אדם שמספר לשון הרע?
הוא מקבל צרעת, ואם כך, שולחים אותו מחוץ לג' מחנות.
הקב"ה ראה, שיש כאן דיבור של לשון הרע... שלח את יוסף מחוץ למחנה ישראל... יוסף ירד למצרים... אחריו ירדו גם האחים שלו למצרים...
למה למצרים??? מה יש במצרים שאין בסוריה??
אומר לנו הזוהר יסוד נפלא – הפה של עם ישראל היה בגלות!
כותב הרב דסלר {מכתב מאליהו, חלק ב', עמוד 51} – בכל גלות, שהקב"ה שולח את כנסת ישראל, הם מסתכלים איפה הם נמצאים, ויודעים מה צריך לתקן.
בגלות אדום, שאנחנו נמצאים עכשיו, מה היא?
הלכה שעשו שונא ליעקב! השנאת חינם שיש לאומות העולם נגדנו... כולם נגדנו! למה??
כי אנחנו שונאים אחד את השני, ולכן אנחנו בגלות של שנאה!

ירדנו למצרים כדי לתקן חטא מסוים... אותו חטא הלשון שהתחיל בנחש, שהתיל זוהמה בחוה... הכל התחיל בלשון הרע!
אז למה למצרים?
עפ"י זה, פשוט מאוד – פרעה נקרא כלב, כיון שאומרים חז"ל, שלכלב יש תכונה, שהוא מלקק דם... אליהו הנביא אומר לאחאב {מלכים א' כא, יט} בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה
אם ככה נוכל להבין יסוד נפלא :
פרעה היה מצורע... באים החכמים שלו, ואומרים לו, שכדי להתרפא מן הצרעת, הוא יצטרך לרחוץ בדמם של 150 ילדים בבוקר  ו-150  ילדים בערב...
מי שמסוגל לשבת בתוך אמבטיה, עם דם של ילדים, זה רק כלב!
וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאַָכְלָה לְגַדְיָא... אז מה עושים??
וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא!
הכלב זה פרעה... למה שלחו אותנו למצרים??
כי הגמרא {מסכת פסחים קיח, א} אומרת - כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר בחבירו ראוי להשליכו לכלבים שנאמר {שמות כב-ל} לכלב תשליכון אותו.
למה ראוי להשליכו לכלבים?
כי אם הקב"ה אמר לכלב פעם אחת, לסגור את הפה, והוא סגר את הפה... לך כמה פעמים אמרתי לא לדבר לשון הרע?!
אם אתה לא סוגר את הפה, צריכים לקחת אותך לרוטביילר, שלא אכל שלושה ימים, ולזרוק אותך לשם, כי הוא יודע לסגור את הפה, מה שאתה לא!
אז פרעה היה כלב, וגם מצורע... אם ככה, נוכל להבין טוב מאוד, למה ירדנו למצרים – כי כל המספר לשון הרע, ראוי להשליכו לכלבים, לכן שלחו אותנו למצרים אצל פרעה, שהוא כלב וגם מצורע!
אם אלה הדברים רבותי, נוכל להבין טוב מאוד :
וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא הגיע פרעה שהוא הכלב, ונשך את החתול... למה???
כי הכלב, הוא זה שמלקק את דמם של ישראל... יש לו תכונה של מלקק דם...
עם ישראל היה לקוי בלשונו, ולכן ירדו לגלות אצל כלב!
נוכל עכשיו להבין יסוד נפלא, לכל היסוד שפתחנו בו בהתחלה:
ברד ודִבֹר, אותם אותיות.
המכה של ברד, באה כנגד הפה... למה?
כי הוא הפה שהתחיל בהתחלה, למרוד בקב"ה... וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ – מצרים אמר לכּוש, הוא הפותח פה הראשון, כנגד הקב"ה!
אז מה הוא מקבל???
אתה מדבר דָבֶּר, אתה מקבל בָּרָד בהיפוך אותיות!
אחרי שהוא חוטף את המכה, הוא אומר {ט, כז} ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִֽים... מכת הברד גם פתחה את הפה של ישראל, מכאן  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת-אֹתֹתַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם וִֽידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'... למה???
כי תפקידו של האדם, לספר תהילות ה', שנאמר עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ.
אם אלה פני הדברים, נוכל להבין יסוד נפלא :
אומר לנו האר"י הקדוש – ירדנו למצרים, לפה- רע, זה פרעה... עבדנו במצרים בפה-רך... יצאנו ממצרים בקוד פקֹד פקדתי... וקבלנו חג, שנקרא פסח... למה הכל בפ"ה??
כי כל הירידה למצרים, היתה עם הפ"ה. הדיבור היה בגלות!
באה מכת הברד, והפכה את פרעה, מאחד שמוציא דברים רעים על הקב"ה, הוא מכריז ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִֽים.
רק נקודה אחת, ובזה נסיים:
אנחנו נמצאים בימי השובבי"ם... אלו ימים של תיקון עוונות... בדורות עברו, היו מתענים – שני וחמישי..  רוב האנשים חלושים מאוד...אבל עיקר התיקון, הוא חטאי הפה!
כל אחד שרוצה להציל את עצמו מהפה... כמו תולעת שהורסת ארזים... אלא להיות כמו תולעת משי, שעושה בגד לקב"ה...
בלי לקחת בידיים את הלכות שמירת הלשון, וללמוד אותן כסדרן... כמו שמרן החפץ-חיים, לקח את הלכות לשון הרע, פתח  אותם וסידר אותם עבורנו... ללמוד כל יום שתי הלכות.

כותב החפץ חיים – אפילו אם בן-אדם ינצל פעם בחיים, מלשון הרע, היה כדאי לכתוב את הספר הזה!
כותב הגאון מוילנה – אדם הסוגר את פיו ולשונו בעולם הזה, אין מלאך וברייה יכולים לשער, איזה שכר צפוי לו!
רבותי, תתבוננו בכלב הזה... לא פרעה... בכלב הזה, שהתורה אומרת עליו {כב, ל} וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתֽוֹ... למה צריכים לתת לכלב???
כי הסבא שלו, לפני 3000 שנה, כשיצאו בני ישראל ממצרים... הסבא של הסבא של הסבא... של אותו רוטביילר, ישב בשקט באותו לילה.
אז עד היום אתה ניגש לאותו רוטביילר, ואומר לו – אתה הנכד, של הסבא קדישא, שסגר את הפה... הריני מוכן ומזומן, לתת לך מנה של טריפה... J
אם בן-אדם סוגר את הפה... בא המלאך וסותר על הפה ואומר – זה התפקיד שלך, לספר תהילות ה'!

ננצל את הימים האלה... מי שיכל להתענות, ודאי טוב... מי שלא יכל להתענות, לפחות לדבר ולשבח בשבחי ה' יתברך... נשמור על הפה, ובכך נזכה בע"ה בקרוב וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת... ואז ייקח הקב"ה את אותו ברד שכבר ממתין 3300 שנה, ויוריד על כולם, ואז נזכה למלחמת גוג ומגוג, ומָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים, במהרה בימינו אמן ואמן!!!