וארטים לפורים
צ"ב מדוע לאחר שנודע לאחשורוש שאסתר יהודיה נשאה חן בעיניו והרי קודם שנאם אף יותר מהמן מיישב היערות דבש שאחשוורוש ראה באיצטגנינות שיהודי צריך למלוך אחריו ולכן היה לו שנאה עליהם וכשנודע לו שאסתר יהודיה הבין שזה בנו ולכן חזר לאהוב אותם.
הגמ' אומרת כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנא' ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי וצ"ב מה הראיה מהפס' אולי הוי סיפור דברים בעלמא מישב הבן איש חי שכבר נאמר וימצא כתוב בשם מרדכי וא"כ נכתב ותאמר למלך בשם מרדכי לומר שלכן היה הנס.
מובא בגמ' ויקר אלו תפילין. ומה הקשר לפורים? א. נא' שבתפילין של הקב"ה כתוב מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וא"ז רצה המן לעקור ולפסול תפילין דמרי עלמא כביכול (עסיס רימוני). ב. יש נדון בפרי מגדים והברכ"י אם אשה כשירה לכתוב מגילה כיוון שהיא חייבת במצוות קריאת המגילה. ובאבנ"ז (או"ח תקט"ז) דלא עדיף ממזוזה דאשה ג"כ חייבת ומ"מ פסולה מכח הדרשה של "וקשרתם וכתבתם" מי שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, וא"כ גם במגילה אשה פסולה ככל סת"ם. ולפ"ז מובן שלכן כתוב ויקר אלו תפילין, לרמוז שמי ששייך לתפילין יכול לכתוב מגילה.(עשבו"ב)
שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי ומסביר ר' מאיר מפרימישלאן שכשפשט מרדכי את בגדיו ולבש בגדי המלכות, מיד נטלם המן ולבשם כדי שאולי יהא מי שיתבלבל לחשוב שמרדכי הוא המנהיג בסוס, ובאמת כשראו זאת עמ"י הסתפקו מי הוא מלך הכבוד? אבל כשראו את ה"תכלת" דהיינו הציצית משתלשלת מבגדי הרוכב אז ידעו שזהו מרדכי הרוכב, שאת הטלית לא הוריד, אז צהלו ושמחו.
(ובדרך ליצנות שלכאו' קשה איך מותר להשתכר הרי נא' "לא תשקרון" אלא שאתי עשה של חייב איניש לבסומי ודחי לא תעשה הנ"ל והגמ' מביאה שאת הכלל של אתי עשה וכו' אפשר ללמוד מציצית ששם הותר שעטנז, וזו הכוונה בראותם יחד תכלת, שעד אז יראו מלעבור על הלאו הנ"ל וכשראו התכלת נזכרו שלומדים ממנו הנ"ל ודפח"ח.(וביותר שמובא במפרשים שתכלת זה טלית של צמר ובוץ זה פשתן)
ווארטים הקשורים לכסף
פוסק השו"ע אין מדקדקים במעות פורים אלא כל הפושט יד נותנים לו והיינו שלא לדקדק אם הוא הגון וצ"ב מדוע נאמר דין זה רק בפורים ומבאר החת"ס שהקב"ה הצילנו אף שלא היינו ראויים ולכן צריכים אנו לתרום אף אם לא ברור שהוא הגון.
ידוע בשם הבעש"ט שאמר שכל דבר שאסרה התורה התירה משהו כנגדו לדוגמא אסור לאכול בשר חזיר התורה התירה דג שנקרא שיבוטא שטעמו כטעם בשר חזיר וקשה שלכאורה על איסור כפירה אין היתר כנגדו וניתן לתרץ שכתוב "איש כופר נפשו" שכאשר עני מגיע אפשר לנחם אותו ולומר לו שה' יעזור אז פה אומרים לו שכביכול יכפור בה' יעזור ויעזור הוא ג"כ.
כתוב "בכל לבבך" ולומדים בשני יצרים שלך ביצר הטוב וביצר הרע ושואלים איך ניתן לעבוד ביצר הרע ונתן ומתרצים שכשאדם בא לתרום אז היצר הטוב אומר לו לתרום מאתים ויצר הרע אומר לו לתרום מאה אז הוא יכול לעבוד בשני יצרים יחד ולתת שלוש מאות.
נא' בתורה ויקחו לי תרומה וצ"ב מהו ויקחו צריך לומר ויתנו אלא הביאור שאדם הנותן אינו אלא המקבל.
ווארטים על דרך צחות
צ"ב מדוע אמר מרדכי להחשוורוש שבגתן ותרש רוצים להורגו מה איכפת לו שימות גוי ? ומבארים שמרדכי חישב שאם יאמר ימותו שני גויים.
כתוב במגילה שהמן ביקש להרוג את כל היהודים ביום אחד וצ"ב מדוע רצה דוקא ביום אחד? ומיישבים שהמן ידע שאם ינצחו יעשו יו"ט לכן רצה שיהיה רק יום אחד.
השפן הקטן שכח לסגור הדלת הצטנן המסכן וקיבל נזלת לה לה לה ... אפצ'י לה לה לה אפצ'י לה לה לה לה. וצ"ב מדוע נקטו דוקא השפן ולא השועל או האריה ככל המשלים ועוד צ"ב מדוע דוקא הקטן ועוד מאי רבותא בשכח ועוד צ"ב למה דוקא הדלת ולא את החלון והרי הרגילות להצטנן כשמשאירים חלון פתוח ועוד צ"ב מה שייך לשיר במקום חולי ועוד צ"ב שבתחילה כתב המשורר לה לה אפצ'י ובסוף סיים ב לה לה ללא אפצ'י אלא נראה לומר דהו משל לאדם ששפן אותיות נפש וכשאדם משאיר דלת פתוחה נותן פתח ליצר הרע להיכנס אליו ולפי"ז מבואר דלכן נקט דוקא השפן וביאור "הקטן" שהנפש קטנה היא בפני פיתויי היצר הרע כשמשאירים דלת פתוחה והרבותא בשכח שאפילו כשאדם שוכח לא ניתן להימלט מהיצר הרע והשירה היא דוקא כשחולה שהשירה היא כתפילה ובתחילה התפלל לה' לה ועדיין אפצ'י היינו שעדיין חולה ובפעם השלישית נענה כמו שנא' קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך (היינו אף שלא נענה) וקוה אל ה'
סיפור לפורים
ר' נפתלי מרופשיץ זצוק"ל חזר יום אחד לביתו כשהוא עייף שאלה אותו אשתו מדוע הוא עייף ענה לא קל להתרים את העשירים למעות חיטים עבור העניים שאלה אותו לפחות הצלחת?! ענה ר' נפתלי הצלחתי חצי העניים כבר מוכנים לקבל.
