''אני חותנך יתרו בא אליך'' – רש''י אומר: ''אם אין אתה יוצא בגיני…'' מה פירוש צא בגיני? בספר מעינה של תורה נאמר שיתרו ביקש ממשה רבנו שבשבילו, כלומר בשביל יתרו, יצא ממדרגותיו העליונות וישפיל קימעה את עצמו, כדי שתהיה לו מקצת שייכות אליו ויוכל להידבק בו ועל ידי כך יוכל להתעלות גם הוא כאשר משה רבנו יחזור ויתעלה למדרגותיו.
'' ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה לישראל אשר הצילו מיד מצרים'' – ספר מעינה של תורה שואלים הרי לכאורה היה צריך להיות הכתוב לומר: ''אשר הצילם''? אלא, הרי יתרו בעצמו היה מיועציו של פרעה וממילא היה עשוי למות יחד עם כל המצרים, אלא שנמלט וניצול. לכן, שמח עכשיו על כל הטובה אשר עשה ה גם לישראל וגם לו עצמו, שהצילו מן המצרים ונתן בו את הרעיון להתקרב אל ישראל.
שאל יתרו את משה (שם): מדוע כה רבים הם המשפטים והסכסוכים בין בני ישראל? השיב לו משה רבנו כי הסיבה לכך היא שבענינים שבין אדם למקום באים תחילה לשאול שאלה (הסבר: שאלת רב) כמו שנאמר ''כי יבא אלי העם לדרוש את ה''. ואילו בענינים שבין אדם לחברו ממתינים עד שיפרוץ הסכסוך ורק אח''כ בא האחד להזמין את חברו לדין תורה.
''ויחן שם ישראל נגד ההר'' – ''ויחן'' מלשון חן (שם). האחדות האמיתית מתקיימת רק כאשר כל יהודי נושא חן בעיני רעהו. אחדות כזאת תיתכן רק כאשר ישנה מידת הענווה בכל אדם כך שאין אחד מתגאה על חברו. הר סיני זכה שתינתן עליו התורה דוקא בגלל היותו נמוך יותר מהרים אחרים. לכן כשהביטו על הר סיני למדו את מידת השפלות והענווה ועל ידי כך הגיעו ל''ויחן''.
משה רבנו עלה לשמים בכדי לקבל את התורה. במדרש רבה כתוב על כך שמשה רבנו נתגושש עם המלאכים של מעלה. מה פירוש נתגושש? משה רבנו התווכח עם המלאכים וניצח אותם בטענותיו. על מה היה הויכוח? המלאכים רצו שהתורה לא תמסר למשה רבנו אלא תשאר בשמים. אמר משה רבנו למלאכים הרי התורה נכתבה בשביל בני האדם והעובדה לכך היא מה שכתוב בה. כתוב בתורה ''כבד את אביך ואת אימך'' וכי אבא ואמא יש לכם? כתוב בתורה ''לא תרצח'', ''לא תגנוב'', ''לא תחמוד'' וכי יצר הרע יש לכם? מלאכי השרת ביקשו לפגוע במשה רבנו. מה עשה הקב''ה? עשה את קלסטרון פניו של משה רבנו דומה לקלסטרון פניו של אברהם אבינו. אמר הקב''ה למלאכים: אתם לא מתביישים ממנו? לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו? אמר הקב''ה למשה רבנו לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם.
''כה תאמר לבית יעקב'' – בכל מקום כשכתוב בתורה בית יעקב הכוונה לנשים. למה הקב''ה אומר למשה רבנו לפנות לנשים קודם? במדרש רבה מצאתי 3 סיבות. הראשונה: שהן מזדרזות במצוות. מה הכוונה מזדרזות במצוות? אלא הנשים מזדרזות לקבל עליהם עול מלכות שמים. מוסיף מדרש רבה ואומר שהנשים קרובים לקבל באמונה ועושות בלא חקירה. אנו יכולים לראות את זה בפועל בכל הסמינרים שעושים ארגונים כמו ערכים וצוהר. הסיבה השנייה: הנשים מנהיגות את בניהן לתורה. מכיוון שהאשה נמצאת בבית ומשגיחה על הילדים מוטל עליה הדרכת הבנים בקטנותם בתורה כמו שנאמר '' ואל תטוש תורת אמך''. סיבה שלישית: ''אמר הקב''ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה''.
''ואשא אתכם על כנפי נשרים'' – רש''י מפרש כאן: ''כנשר הנושא את גוזליו על כנפיו .. אומר מוטב יכנס החץ בי. למה דוקא נשר? מכיוון שכל העופות פוחדים מעוף אחר ולכן הם נושאים את בניהם בין רגליהם. אבל הנשר פוחד רק מהאדם שלא יזרוק בו חץ (מכיוון שהנשר עף גבוה יותר מכך העופות) לכן הנשר נותן את בניו על גבי כנפיו. לכן אמר הקב''ה מוטב שייכנס החץ בי, ולא בבני. הספר מעינה של תורה מביא את דברי בעל חדושי-הרי''ם שהיה מפרש את דברי רש''י כך: ''כידוע בשעת קריעת ים-סוף קיטרגו המלאכים כנגד ישראל ושאלו, במה ראויים הם לישועה יותר מהמצרים, והלא הללו עובדי עבודה-זרה והללו עובדי עבודה-זרה, מה נשתנו אלה מאלה? ושום מענה לא ניתן להם למלאכים על שאלתם זו. אלא, אמר השם-יתברך: מוטב תהיה קושיא כנגדי ובלבד שלא יסבלו חלילה בני-ישראל..''
''ועתה אם שמוע תשמעו בקולי'' – ראשי תיבות של ''שמע תשמעו בקולי'' הם שבת. בשבת שומעים את קול קבלת התורה. לכן נאמר בספרים כי בשבת מחזיר משה רבנו לבני-ישראל את שתי העטרות שקבלו בעד ''נעשה ונשמע'' מכיוון שבשבת חוזרים ושומעים זאת.
''וידבר ה את כל הדברים האלה לאמר'' – אלו דברים אמר? מדרש רבה אומר: ''א''ר יצחק מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מהר סיני שכן משה אומר לישראל (דברים כ''ט) כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום. עמנו עומד היום אין כתיב כאן אלא עמנו היום אלו הנשמות העתידות להבראות''.
''אנכי ה אלוקיך'' – במדרש רבה כתוב: ''א''ר שמעון בן יוחאי אמר להם הקב''ה לישראל אלוה אני על כל באי עולם אבל לא יחדתי שמי אלא עליכם. איני נקרא אלוהי עובדי כוכבים ומזלות אלא אלהי ישראל. א''ר לוי שני דברים שאלו ישראל מלפני הקב''ה שיראו כבודו וישמעו קולו והיו רואין את כבודו ושומעין את קולו שנאמר (דברים ה) ותאמרו הן הראנו ה אלינו את כבודו ואת גדלו. וכתיב (שם) ואת קולו שמענו מתוך האש.
ולא היה בהם כח לעמוד שכיון שבאו לסיני ונגלה להם פרחה נשמתם על שדבר עמהם שנאמר (שיר ה) נפשי יצאה בדברו. אבל התורה בקשה עליהם רחמים מלפני הקב''ה. יש מלך משיא בתו והורג אנשי ביתו. כל העולם כולו שמחים ובניך מתים. מיד חזרה נשמתן שנאמר (תהלים יט) תורת ה תמימה משיבת נפש. א''ר לוי וכי לא היה גלוי לפני המקום שאם הוא מראה כבודו לישראל ומשמיען קולו שאינן יכולים לעמוד. אלא צפה הקב''ה שהן עתידין לעשות עבודת כוכבים שלא יהו אומרין אלו הראנו את כבודו ואת גדלו והשמיענו את קולו לא היינו עושים עבודות כוכבים. לכך נאמר שמעה עמי ואדברה''.
''מארץ מצרים מבית עבדים'' – בספר אור החיים על התורה שחיבר רבנו חיים בן עטר זצוקללה''ה נאמר על כך שבדרך אשר הוציאתיך ממצרים אני עתיד להוציאך מבית עבדים. זהו רמז לגלות האחרונה שאנו נמצאים בה אשר שעבדו בישראל כל אומה ולשון כמו שנוהגים בעבד.
''ויום השביעי שבת לה – בספר אור החיים נאמר שהמנוחה והשביתה בשבת קודש לא תהיה למנוחתו ולמרגוע של האדם אלא לקיום מצוות ה.
ממדרשי חז''ל על פרשת השבוע
''היו נכונים לשלשת ימים'' – אמר רבי יהושע בן לוי (ספר פרפראות לתורה): כשיצאו ישראל ממצרים היו בהם בעלי-מומים מעבודת פרך מכיוון שהיו עושים בטיט ובלבנים והיתה האבן נופלת עליו מן הבניין ושוברת את ידו וקוטעת את רגלו. אמר הקב''ה: אינו דין שאתן את תורתי לבעלי-מומין. מה עשה? רמז למלאכי-השרת, וירדו וריפאו אותם.
''כבד את אביך ואת אמך'' – אמרו רבותינו (שם) שלושה שותפים הם לאדם: הקב''ה ואביו ואימו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אימו, אומר הקב''ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. ובזמן שאדם מצער את אביו ואת אימו, אומר הקב''ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם שאילו דרתי ביניהם ציערוני. רבי יוסף, כשהיה שומע קול רגליה של אימו, אמר: אעמוד מפני שכינה שבאה.
''כבד את אביך ואת אמך … לא תרצח'' – מדוע נסמך ''לא תרצח'' למצוות כיבוד אב ואם? (שם) ללמדך שאם יש לו לאדם מזונות בתוך ביתו ואינו מהנה את אביו ואת אימו אפילו בצעירותם כאילו הוא רוצח כל ימיו לפני ה.
סיפורי חסידים על פרשת השבוע
מדוע אין לרב בישראל שעות קבלה? – הגאון רבי שמואל מסלנט ישב על כסא הרבנות בירושלים שבין החומות קרוב לשבעים שנה. בצד חוכמתו ובקיאותו בתורה ובהוויות העולם, התפרסם רבי שמואל ברבים בפשטות הליכותיו עם הבריות ובאורח חייו הצנועים; אך יותר מכול הרשים את המוני בני ירושלים בימים ההם בנכונותו התמידית להורות דין ולפסוק הלכה לכל דורש בכל עת ובכל שעה. פעם שאלו מקורביו של רבי שמואל את רבם הנערץ?: מדוע אין כבוד הרב קובע שעות מיוחדות ביום לקבלת קהל ולפסיקת שאלות בהלכה, כפי שנוהגים כמה וכמה רבנים אחרים? השיב רבי שמואל בנימה אבהית לשואלים: כל יהודי, וביותר רב ומנהיג בישראל, צריך להשתדל בכל כוחו ללכת בדרכי ה ולדבוק במידותיו. והרי דרך ה היא לענות לפונים אליו בכל עת ובכל שעה. הנה אנו אומרים בברכת המזון: ''שאתה זן ומפרנס אותנו תמיד, ובכל יום ובכל עת ובכל שעה''. משמע שלפני ה יתברך אין ''שעות-קבלה'' ומועדים נבחרים, שבהם הוא משגיח על ברואיו ומספק להם כל צרכי החיים. וכן היה מנהגו של משה רבנו לשפוט את העם ''מן הבוקר עד הערב'' תמהני אפוא עליכם, שאתם באים להציע לי דרך חדשה וזרה של קביעת ימים נבחרים ושעות-קבלה קצובות לפנים אלי.
דרכו של הגאון מווילנא בקיום מצוות כיבוד אב ואם – הגאון רבי אליהו חסיד מווילנא היה מדקדק מאוד במצוות כיבוד אב ואם. כל אימת שהיה רואה את אביו ואת אימו, קם מכסאו וחלק להם כבוד רב; ולא היה חוזר ויושב אלא לאחר שישבו הם. ועוד היה נוהג הגאון לבוא בכל בוקר לבית הוריו ולברך את אביו ואימו בברכת ''בוקר טוב''. אביו של הגאון (רבי שלמה זלמן) השתדל מצידו שלא להפריע את בנו הדגול בשעת הלימוד שלו. לכן מנע עצמו, ומנע גם את אשתו, מלבקר את רבי אליהו בחדר תלמודו, שלא לגרום לו לביטול תורה אפילו לשעה קצרה. בליל ראשון של חנוכה תקי''ט נפטר אביו של הגאון, ומאז והלאה נהג רבי אליהו לחלוק לאימו הצדקנית אותה מידת כבוד שחלק בשעתו לאביו. ואף האם, בדומה לבעלה, נמנעה במידת האפשר מלבקר את בנה, כדי למנוע ממנו ביטול תורה כלשהו.
"וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם" (יט יד) מלמד; שלא היה משה פונה לעסקיו...
''וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי'' ('שמות' יט ה)
כתב רש''י: 'אם עתה תקבלו עליכם, יערב לכם מכאן ואילך. שכל ההתחלות קשות'.
יש כאן דרך הנהגת מוסר לכל אדם מישראל, כדי להתחיל בדרכי עבודת ה',
יש לעשות מאמץ לשבור את המחסום, אחר כך העבודה הופכת לקלה יותר בבחינת; ''וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם'' מלמטה ואז; ''וִהְיִיתֶם קְדשִׁים'' מלמעלה. ('דברי מרדכי')
''בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי'' (יט א)
על לשון הכתוב מעיר רש''י:'לא היה צריך לכתוב, אלא'בַּיּוֹם ההוא'. מהו''בַּיּוֹם הַזֶּה'' ? שיהיו דברי תורה חדשים עליך, כאילו היום ניתנו'. הוסיף על כך,
רבי ישראל ליפקין מסלנט (מייסד תנועת המוסר);
כידוע, ניתנה התורה לישראל במקום שאינו מסוים, במדבר השומם.
ובמועד שאינו מסוים, שהרי לא נתחוור לנו עד היום הזה,
אם בששה בסיון ניתנה התורה, או בשבעה בו ?
ביום הששי, או בשבת קדש ? כל זה בא ללמדנו;
שאין התורה הקדושה תלויה בגורמים של מקום ושל זמן.
לעתים שומעים מפי הבריות דברי הצטדקות,
שבמקום פלוני קשה להתנהג כראוי ולקיים את כל מצוות התורה.
או שאומרים; כי בזמן הזה אין לנהוג כבימים שעברו, לא יש להתאים עצמנו
חלילה לרוח התקופה. נגד גישות אלו מדגישים חכמינו הקדמונים; 'שיהיו דברי תורה חדשים עליך, כאילו היום ניתנו'.
כי האקטואליות של דברי התורה קיימת תמיד, בכל מקום ובכל זמן.
''כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלֲלֶהָ'' (כ כב)
מדייק כאן רש''י עפ''י המדרש: 'הא למדת; שאם ''הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ'' ברזל, חיללת.
שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא כדי לקצר ימיו של אדם,
אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך'. בענין זה מובא ב'שלחן ערוך' (או''ח סי' קפ): נוהגים לכסות הסכין בשעת ברכת המזון. והטעם לכך; שהברזל מקצר ימי האדם.
ואינו דין שיהא מונח על השלחן, שדומה למזבח שמאריך ימי האדם. ועוד טעם;
לפי שפעם אחת הגיע אחד לברכת 'בונה ירושלים' ונזכר בחרבן הבית
ותקע סכין בבטנו (בגלל הצער על ביהמ''ק שחרב). לכן נהגו לסלק הסכין בשעת ברכה.
''וַיֵּשֶׁב משֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם'' (יח יג)
'בא וראה; כמה בין משה לשמואל ? משה היה נכנס ובא אצל הקב''ה לשמוע הדבור.
ואצל שמואל היה הקב''ה בא שנאמר; ''וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצַּב'' ('שמואל א' ג). למה כך ?
אמר הקב''ה; בדין ובצדקה אני בא עם האדם; משה היה יושב ומי שהיה לו דין,
בא אצלו ונידון שנאמר; ''וַיֵּשֶׁב משֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם'' ('שמות' יח).
אבל שמואל, היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט, כדי שלא יצטערו לבא אצלו, שנאמר; ''וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה'' ('שמואל א' ז טז). אמר הקב"ה; ''משה שהיה יושב במקום אחד לדון את ישראל, יבא אצלי לאוהל מועד לשמוע הדבור. אבל שמואל שהלך אצל ישראל בעיירות ודן אותם, אני הולך ומדבר עמו'',
לקיים מה שנאמר; '' פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לה' '' ' ('משלי' טז יז). (מ''ר שמות פר' טז ד)
"אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ" (כ ב)
על פתיחה זו של עשרת הדברות שנינו במדרש; 'זהו שנאמר: ''רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת'' ' ('תהילים' קיט קס). מדרש תמוה זה, מוסבר על ידי חכמים אחרונים בדרך הבאה;
האות הראשונה בעשרת הדברות היא; א' ''אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ''. האות הראשונה במשנה היא; מ' 'מאימתי קורין את שמע בערבית' ('ברכות'). האות הראשונה בתלמוד בבלי היא;
ת' 'תנא היכא קאי' ('ברכות'). שלש התחלות הנ''ל מצטרפות אפוא למילה; 'אמת'.
ועל כך רומז הכתוב בתהילים; ''רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת''.
''לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹקֵי כֶסֶף וֵאלֹקֵי זָהָב'' (כ כ)
'רבי עקיבא אומר: '' ''לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי'' שלא תנהגו בי כדרך שאחרים נוהגין באלהיהן, שכשהטובה באה עליהן הן מכבדין את אלהיהן, שנאמר; ''עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ''. וכשפורענות באה עליהן הן מקללין את אלהיהן, שנאמר; ''וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו''. אבל אתם אם הבאתי עליכם את הטובה תנו הודאה.
ואם אביא עליכם יסורין תנו הודאה.
וכן דוד אמר; ''כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא''... ''צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא''. וכן איוב אמר; ''ה'נָתַן וַה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ''על מדת הטוב ועל מדת הפורענות'''. ('ילקוט שמעוני' 'שמות' כ רמז שב)
הגאון רבי שמואל מסלנט ישב על כסא הרבנות בירושלים בין החומות קרוב לשבעים שנה (החל בשנת 1841). בצד חכמתו ובקיאותו בתורה ובהוויות העולם, התפרסם רבי שמואל ברבים בפשטות הליכותיו עם הבריות ובאורח חייו הצנועים. אך יותר מכל,
הרשים את המוני בני ירושלים בימים ההם בנכונותו התמידית להורות דין ולפסוק הלכה לכל דורש בכל עת ובכל שעה. פעם שאלו מקורביו של רבי שמואל את רבם הנערץ;
''מדוע אין כבוד הרב קובע שעות מיוחדות ביום לקבלת קהל ולפסיקת שאלות בהלכה,
כפי שנוהגים כמה וכמה רבנים אחרים''? השיב רבי שמואל בנימה אבהית לשואלים;
''כל יהודי וביותר רב ומנהיג בישראל, צריך להשתדל בכל כחו ללכת בדרכי ה' ולדבוק במידותיו. והרי דרך ה' היא לענות לפונים אליו בכל עת ובכל שעה, משמע שלפני ה' יתברך אין שעות קבלה ומועדים נבחרים שבהם הוא משגיח על ברואיו
ומספק להם כל צרכי החיים. וכן היה מנהגו של משה רבנו לשפוט את העם; ''מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב'' (יח יג). תמהני אפוא עליכם, שאתם באים להציע לי
דרך חדשה וזרה של קביעת ימים נבחרים ושעות קבלה קצובות לפונים אלי''.
''אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי'' ('שמות' יט ה)
משל; לאחד שנתן לו המלך מתנה, לבוש יקר ונכבד, אשר בעת היראותו למלך ילבש
את הבגד היקר הלז. ובודאי מוטל על האדם להחזיקו בכבוד ובמקום מכובד שלא יפול
עליו אבק ולא יתלכלך בדבר המאוס. וכמו כן; הוזהרו על המצוות לשמרם בטהרה
שלא יפול עליהם האבק מיצה''ר ולא יתלכלכו בכתמים.
וזהו שאמר להם; ''וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי'', שיהיה הברית משומר אצלכם בקדושתו
וטהרתו נקי מכל סיג ופסולת בלא תערובות שום פגם מנדנוד איסור. ('בית הלוי')
''וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ'' (יח א) 'מה שמועה שמע ובא ? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק' ('רש''י')
קשה אפוא; לשם מה צריך היה לבוא ? והלא יכול היה להשאר מאמין בביתו ?
אלא, מששמע כי אחרי התגלות נבואה כזו שהיתה בקריעת ים סוף, עוד היה מקום להסתר כזה, שיבוא עמלק וילחם בישראל, למד לקח מזה, כי מן ההכרח לקבל את התורה מפי רבו ולשקוד בלי הרף על עצמו, כדי שיוכל להתגבר על כחות הרע המסנורים את העינים. ('שיחות צדיקים')
''כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי'' (יח טז)
אם נאמר: ''לָהֶם'' הרי היה צריך להיות כתוב: 'באו אֵלַי'? ברם; ''בָּא אֵלַי'' נסב על ה''דָּבָר''. ה''דָּבָר'' גופו, בא אלי. כלומר; דנתי את הדין רק מנקודת מבט של הדבר בלבד, מבלי להביא בחשבון את האנשים הנוגעים בסכסוך, או כל נגיעות צדדיות אחרות.
מספרים על רבה של ביאליסטוק, הגאון בעל ה'מראות הצובאות'זצ''ל; שבשעת דין תורה לא היה מסתכל בבעלי הדין, כדי שלא ידע מי הם, אלא יושב היה בעינים עצומות ומקשיב
לטענות שני הצדדים. חושש היה שמא היכרותו, או חשיבותו של אחד מבעלי הדין,
תהא לה השפעה כלשהי על עצם דין התורה ועל חוסר הנגיעה שלו.
''וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר'' (יט י)
תשאר הקדושה גם למחר, כאשר ילכו מכאן.
ולאו דוקא בזמן ששומעים דברי תורה, או מוסר. ('פרדס יוסף')
''וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם'' (יט יד)
'מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו, אלא; ''מִן הָהָר אֶל הָעָם'' ' ('רש''י')
בעל 'תפארת שלמה' זצ''ל מרדומסק, בא פעם אחת בפרוס חג השבועות אל הרבי מקוזמיר זצ''ל ורצה להשאר אצלו עד לאחר החג. אמר לו הרבי מקוזמיר; ''רש''י אמר; 'שלא היה משה פונה לעסקיו, אלא; ''מִן הָהָר אֶל הָעָם'' '. קשה אפוא; וכי מה עסקים היו לו למשה רבנו ? כלום סוחר עצים היה ? או שמא נשא ונתן במסחרים אחרים ? ברם הכונה היא; שבזמן שהיה משה צריך לפעול בעד ישראל, לקרבם לאביהם שבשמים, הסיח דעתו אפילו מעבודת הבורא שלו, אלא שקד בעיקר על העלאת ישראל למדרגה רמה''. ('נחמד מזהב')
''וַיּוֹצֵא משֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹקים מִן הַמַּחֲנֶה'' (יט יז)
תפקידו של מנהיג ישראל, אמר בעל ה'חידושי הרי''ם' זצ''ל; הוא להוציא את ישראל
מן הטומאה ולהביאם לתוך הקדושה. זהו שאמר הכתוב; אצל ''אִישׁ עַל הָעֵדָה'' ''אֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם'' ('במדבר' כז טז יז). והוא אשר עשה משה רבנו; ''וַיּוֹצֵא משֶׁה אֶת הָעָם'' ('שמות' יט יז) הוא הוציאם ממחנה החולין
הפשוט והרימם ''לִקְרַאת הָאֱלֹקים'' (שם) (אדמו''ר רא''מ מגור זצ''ל)
''וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר'' (יט טז)
בספר 'מסעד לבית ה'' מביא, שפסוק זה בא לרמז על מה שאמרו חז''ל: 'אם ראית דור שצרות רבות באות עליו, חכה לו' (למלך המשיח). שהרי הגלות נקראת 'לילה' והגאולה נקראת 'יום'. ובכל יום אנו מחכים ומקוים שיבנה בית המקדש השלישי במהרה ותבוא הגאולה. וא''כ זה מה שמרמז הפסוק; ''וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי'' בגאולה השלישית. ''בִּהְיֹת הַבֹּקֶר'' כאשר תתחיל הגאולה להאיר. ''וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד'' רמז כאן על הצרות הקשות והתכופות שיבואו בזמן הגאולה. אז זה סימן מובהק שהגאולה קרובה מאד לבוא ובקרוב נשמע את קול שופרו של משיח. ('שמות יט טז)
.jpg?id=18205693)
"וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם" (יט יד)
בטעינה...
