בס"ד
פרשת שמיני – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד. (הפרשה שהתקיימה ביום חמישי)
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת שמיני שנת תשע"ד ולמפטיר נקרא פסוקים בפרשת חקת, פסוקים שעוסקים בענייני פרה אדומה.
פרה אדומה היא הפרשה השלישית מתוך ארבעת הפרשות שקוראים בחודש אדר.
לא בכל שנה מצטרפות להם, שתי הפרשות האלה, בשבת אחת – גם פרשת שמיני וגם פרשת פרה, כי שני הנושאים האלה, וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי – חנוכת המשכן, ופרה אדומה, שתיהם עוסקים בכפרה של חטא העגל.
לכן ששתי פרשות כאלה, מצטרפות בשבת אחת, יש קו מחבר בין שני הנושאים הללו, ואנחנו בע"ה, רוצים לעסוק בתחילת השיעור בקו החיבור שישנו, בין וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, לבין פרשת פרה, ולאחר מכן נעסוק בביאור שניים או שלושה פסוקים בפרשה, שעוסקים בקרבנות שהביא אהרון והביאו ישראל, ביום חנוכת המשכן, ר"ח ניסן.
כמו שפתחנו ואמרנו וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, הוא שמיני למילואים – ר"ח ניסן, היום שבו נחנך המשכן, ואותו יום, אומר רש"י – נטל עשר עטרות.
בגמרא (מסכת גיטין ס') – שמונה פרשות קיבלו ישראל באותו יום.
חז"ל מונים כמה וכמה מצוות, שקבלו באותו יום.
בין המצוות, שרבותינו מונים זה פרשת פרה אדומה, דהיינו, ר"ח ניסן, יום חנוכת המשכן, לאחר שהוקרבו הקרבנות, מסר הקב"ה למשה רבינו כמה וכמה מצוות, ומשה העביר אותם לעם ישראל.
בניהם הופיעה מצוות פרה אדומה, אף עפ"י שהיא כבר נאמרה במרה, כפי שרש"י מביא, אבל הדינים ופירוט הדינים, נאמרו בר"ח ניסן, ולמחרת היום בְ - ב' ניסן, זה היום שבו הוקרבה הפרה הראשונה, שהיתה בעם ישראל, ומאז נעשו עוד שמונה פרות אדומות, בסכ"ה נעשו עד היום תשע פרות אדומות בעם ישראל, והעשירי, יעשה בקרוב ממש, מלך המשיח, כך אומרים לנו חז"ל. כאשר כל אחת ואחת מהפרות שעשו, מאז משה רבינו, עירבו בתוכו מעפר הפרה הראשונה, שנעשתה בימי משה רבינו.
אם ככה, יש לנו חיבור ראשון בין המשכן לבין פרה אדומה – המשכן נחנך בר"ח ניסן, ופרה אדומה נאמרה לישראל, בר"ח ניסן. למחרת היום נעשתה פרה אדומה.
דבר נוסף, יש לנו לחבר את שתי הנושאים הללו – גם המשכן וגם פרה אדומה, שניהם באים לכפר על חטא העגל.
כפי שרש"י כותב, מובא גם בספורנו, שאלמלא חטא העגל, לא היינו עושים משכן (שיטת רש"י).
כל הציווי על עשיית המשכן, בא כתוצאה מחטא העגל, והספורנו כותב – שאלמלא כן, לא היו צריכים להשראת השכינה, אלא (שמות כ,כא) בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ – כל יהודי יכל להגיע להשראת השכינה, אלא לאחר שעם ישראל חטא בעגל, אמר הקב"ה – נייחד מקום שבו אשרה את שכינתי, וזהו המשכן.
לכן כל פרט ופרט שמופיע במשכן, יש לו לכפרת חטא העגל:
אומרים חז"ל - יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב של העגל.
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן ויכפר על אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
יבוא וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ויכפר על קהילת אהרון שנאמר, וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן.
כל דבר ודבר שהיה במשכן, נועד לכפרה על חטא העגל, ורבותינו דנים בהרחבה גדולה, בפרשת פקודי, לא נכנס כרגע להעביר את כל הדברים האלה, כבר עסקנו בהם.
גם פרה אדומה, גם היא באה לכפר על חטא העגל.
למי שזוכר, רש"י מביא בדרשה של ר' משה הדרשן, פרשת חֹקת – למה ציוה הקב"ה להביא פרה?
אומרים חז"ל – תבוא האם ותקנח צואת בנה. משל למה הדבר דומה?
אמר רש"י, בשם ר' משה הדרשן – משל לילד של שפחה, שטינף פלטין של מלך. אמר המלך תבוא האם ותקנח צואת בנה.
אותו דבר אומרים חז"ל, חטא העגל עשו ישראל, האמא של העגל זו הפרה, תבוא האם ותקנח צואת בנה.
רש"י בפרשת חֹקת, כשהוא גומר לבאר את כל ענייני הפרה, כותב את דרשת משה הדרשן, שמסביר כל חלק וחלק כיצד הפרה האדומה מכפרת על חטא העגל.
נקריא כמה שורות, כדי לחבר בין פרה אדומה למשכן:
כותב רש"י - וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ – משלהם. כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם, כך יביאו זו לכפרה משלהם
פרה אדומה – על שם יַאְדִּימוּ כַּתּוֹלַע, שהחטא קרוי אדום. הכלי יקר מוסיף על זה, שהיות ועשו את העגל מזהב שצבעו אדום, לכן הפרה האדומה, שבאה לכפר על העגל, צריכה להיות גם היא באותו צבע של הזהב, לכן צבעה אדום.
תְּמִימָה – על שם שהיו ישראל תמימים ונעשו בעלי מומים, תבוא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם.
אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עוֹל – כשם שפרקו מעליהם עול שמים, עכשיו הפרה האדומה היא אחת שלא עלה עליה עול.
אל אלעזר הכהן – כשם שנקהלו על אהרון, שהוא היה כהן לעשות את העגל, לכן אלעזר הכהן עושה את הפרה האדומה, ולכן כיון שאהרון עשה את העגל, לא נעשתה עבודה זו על ידו, שאין קטגור נעשה סנגור.
וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה – כשם ששרף את העגל. מביאים ביחד עם הפרה עץ ארז ואזוב ושני תולעת, שלושה מינים הללו, אומרת ר' משה הדרשן, כנגד 3000 איש שנפלו בעגל.
לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא – כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורענות, שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל, שנאמר (שמות לב, לד) וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם וכשם שהעגל טימא את כל העוסקים בו, כך פרה תטמא את כל העוסקים בה, וכשם שנטהרו בעפרו שנאמר וַיִּזֶר עַל פְּנִי הַמַּיִם, כך (במדבר יט,יז) וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי.
בא ר' משה הדרשן ומסביר, כיצד כל קטע בעבודת הפרה האדומה, מכפרת על חטא העגל.
אם כך סיכמנו את הנקודה הזאת. התחברו להם בצוותא פרשת שמיני שהיא וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי – ר"ח ניסן, יום חניכת המשכן, וברגע שהופעל המשכן – משכן העדות – עדות היא לכל באי עולם, אם הקב"ה משרה את שכינתו, סימן שהתכפר חטא העגל.
רבותי, אנחנו רוצים לעסוק בפסוקים הבאים:
מיד שמתחילה העבודה, שבעה ימים משה רבינו מקריב קרבנות, מפרק את המשכן ומקים אותו, אם פעם אחת ביום או פעמיים ביום, מה הוא עשה בשבת, איך היה בשבת – מחלוקת בחז"ל, לא נכנס כרגע למחלוקות.
בכל אופן, משה רבינו, בשבעת ימי המילואים, מְ – כ"ג בחודש אדר, עד ר"ח ניסן, משה רבינו עובד במשכן, ועושה את הקרבנות.
מכאן ואילך, מר"ח ניסן, אומרת הגמרא (מסכת שבת פ"ז) - ראשון לכהונה.
פעם ראשונה שנכנסו לעשות את העבודה הכוהנים, עד עכשיו מי שרצה לעשות את העבודה, היו עושים אותה הבכורות שבכל בית ובית, מכאן ואילך העבודה בכהונה – נכנסו אהרון ובניו לעבוד.
אומרת התורה - וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי ה' – אהרון צריך להביא עגל לחטאת ואיל לעֹלה.
(ג) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה (ד) וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה' וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם – אומר משה לאהרון אתה תדבר עם בני ישראל, לא אני. למה שלא ידבר משה?
אומר הכלי יקר – מסיבה פשוטה – אחרי שאהרון הביא כבר את הקרבנות שלו, הוא כיפר כבר על חטא העגל. כל זמן שהוא לא כיפר על חטא העגל, הוא לא יכל לצוות את עם ישראל, להביא קרבן לכפרת חטא העגל, למה?
כי הם יגידו לו – טול קורה מבין עינך, טול קים מבין שינך - אתה אומר לנו לכפר על חטא העגל, כשאתה עשית את חטא העגל?!
אבל באותו רגע שכתוב קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, אומר רש"י - להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה.
יוצא, שהקרבן חטאת שהוא הביא, מכפר לו על חטא העגל. אחרי שהתכפר אצלך חטא העגל, עכשיו אתה יכל לצוות אותם להביא קרבן לכפרה על חטא העגל.
אומר כאן הכלי יקר – אז אדרבא, אומר לו משה רבינו, אם אני מצוה אותם, סימן שאתה לא התכפרת, אבל באותו רגע שאני אומר לך לצוות ואתה מצוה אותם, פירוש הדבר שחטא העגל שלך כופר, ואתה יכל לדבר עכשיו עם בני ישראל, ולצוות אותם, ולא יגידו לך טול קורה מבין עינך או טול קיסם מבין שינך.
מה מביאים בני ישראל? קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים
רבותי מי ששם לב, רואה כאן, כמה עומס של קרבנות מביאים לענין הזה, של תחילת ההפעלה של המשכן.
אהרון מביא עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה
בני ישראל מביאים שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים
כל אחד שואל מה השינוי הזה, למה לא כולם יביאו את אותו קרבן, לכפרת חטא העגל?
בני ישראל לכפרת חטא העגל, מביאים שְׂעִיר עִזִּים, לעֹלה הם מביאים ְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ ואח"כ לשלמים שׁוֹר.
מאיפה השוני הזה, בין קרבנות אהרון לקרבנות עם ישראל?
השאלות האלה כולם, מובאות בספר תורת כוהנים, ולשאלות האלה בכל שלב יש תשובה. אנחנו רוצים לעסוק בתשובות שלהם, ובעיקר בפסקה אחת שאומר התורת כוהנים, וממנה בע"ה, נוכל לבנות את השיעור:
וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל – מלמד שאמר לו משה לאהרון – אהרון אחי, אף עפ"י שנתרצה המקום לכפר על עוונותיך, צריך אתה לתן לתוך פיו של שטן. שלח דורון לפניך, כדי שלא תכנס למקדש, שמא ישנאך בביאתך למקדש.
פלא מופלא – אומר התורת כוהנים, חטא העגל שלך כבר נמחל, הקב"ה אמר למשה הרי – הקרב את אהרון אחיך, מה הקרב?
משה רבינו אמר – מה אהרון אחי עשה את העגל? אני לא רוצה להתקרב אליו!
אמר לו הקב"ה – לא, לא! תתקרב אליו, כי כל מה שעשה אהרון התכוון לשם שמים כדי למשוך זמן.
יוצא שהקב"ה מלמד זכות על אהרון הכהן.
אם כל זה, אומר לו משה רבינו - אתה תביא קרבן של עגל, למה? להשתיק את השטן.
שואלים כל המפרשים כולם – לא מובן, אם הקב"ה מחל לו על חטא העגל, אז מה שטן עכשיו, מה מתעורר כאן שטן?
הקב"ה אומר למשה רבינו – אני מעיד שאהרון עשה את זה כדי למשוך זמן, אז מה הוא צריך להביא כדי להשתיק את הפה של השטן?
יש כמה תשובות. אומר המלבי"ם תשובה אחת, ובזה נתמצת את הענין הזה.
אומר המלבי"ם – כשאדם עולה לגדולה, צפים כל מיני אנשים ששומרים כל מיני דברים 'במגירות', מה שנקרא. ההוא רוצה להיות רמטכ"ל, אז מה עושים לו?
תשמע הוא לקח חתיכת אדמה, ממישהו שם, יוצאים נגדו.
אדוני, הוא כבר לקח את זה לפני 15 שנה, מה פתאום התעוררתם עכשיו?
'מוציאים מהמגירה'. באותו רגע שהוא מועמד, כולם מתחילים לירות החוצה.
מה קרה, עכשיו הוא גנב את זה? זה פקידו של דבר.
להבדיל בין הקודש לחול, ובין הטמא לטהור – כותב המלבי"ם – כשאדם עולה לגדולה, הוא צריך לעשות תשובה על מעשים שהוא עשה, כי השטן, ברגע שהוא עולה לגדולה, השטן אומר להקב"ה – ריבונו של עולם –זה אתה לוקח אותו להיות כהן גדול?! אחד שעשה את העגל?!
אה, זה כבר מזמן היה, כבר התכפר לו מזמן, אבל אותו רגע, אומר המלבי"ם, שבן אדם עולה לגדולה, מיד זוכרים לו כל מיני דברים ישנים ומוציאים אותם מן המגירה.
לכן משה רבינו אומר לו – דבר ראשון תביא עגל
בשביל מה?
להשתיק את אותו שטן, ברגע שעלית לגדולה.
שואלים חז"ל במדרש - וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת – ומה ראו ישראל להביא יותר מאהרון?
אהרון מביא עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה.
בני ישראל מביאים שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים.
מה פתאום הם מביאים כ"כ הרבה קרבנות, ואהרון מביא רק עֵגֶל וְאַיִל?!
אומר המדרש – אמר להם, אתם יש בידכם תחילה ויש בידכם סוף. יש בידכם בתחילה שנאמר (לז,לא) וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, הכוונה למכירת יוסף, ויש בידכם בסוף שנאמר עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה. יבוא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים, יבוא עגל ויכפר על מעשה העגל.
אומר המדרש חידוש עצום (תורת כוהנים) - לעם ישראל יש התחלה וסוף. ההתחלה – שחטו שעיר עיזים וטבלו את הכתונת בדם, ויש לכם את הסוף – חטא העגל.
לאהרון אין את זה.
רבותי פלא מופלא – שבטו של אהרון לא היה במכירת יוסף?!
שבטו היה מהראשונים שאמרו בואו נקח אותו ונהרוג אותו, מי אלו היו? שמעון ולוי - (בראשית לז, יט-כ) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.
הראשונים לקחת את יוסף ולהרוג אותו, היו שמעון ולוי. אז מה אתה אומר שלאהרון אין, יש לו רק חטא העגל?!
חוץ מזה, מה פירוש הדבר שיש לו תחילה וסוף?
משמע, שחטא העגל התחיל במכירת יוסף ונגמר בחטא העגל – תחילה וסוף.
מה זה תחילה – שעיר עיזים.
מה זה סוף – חטא העגל.
חטא העגל התחיל במכירת יוסף? מה הקשר בין אחד לשני? בין העגל למכירת יוסף, יש מאות שנים הבדל, מה אתה מחבר את זה?
210 שנים שהיו במצרים, תוסיף על זה עוד 23 שנה = 233 שנה הבדל, בין מכירת יוסף לחטא העגל.
כאן זה התחיל וכאן זה נגמר?! על איזה סוף אתה מדבר?
אנחנו נסביר את זה בע"ה, וזה הנושא שנתמקד בו בהמשך, אנחנו רק רוצים להמשיך את התורת כוהנים:
שואל התורת כוהנים – ולמה נדרשו להביא שׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים? הביאו כבר.
אמרתָ שמביאים שעיר עזים לחטאת, חוץ מזה מביאים עגל וכבש לעֹלה, וחוץ מזה בשביל מה מביאים שׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים?
אומר התורת כוהנים - לפי שנִדְמֶת עָבֶרַה, לשני מינים שנאמר עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה ולהלן הוא אומר (תהילים קו, כ) וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב.
יבוא שור ויכפר על מעשה שור, יבוא עגל ויכפר על מעשה עגל.
עם ישראל צריכים להביא שתי כפרות:
א. על העגל שהם עשו. ב. על השור שהם חשבו.
היתה כאן עשיה של עגל ומחשבה של שור, לכן אהרון גם לא צריך להביא את זה, כי אהרון לא היתה בו מחשבה, היה בו רק מעשה.
עם ישראל שהיתה לו מחשבה, צריך להביא על המחשבה שור, ועל המעשה עגל, למה?
מסביר את זה האזנים לתורה בהרחבה גדולה, אבל אנחנו ניתן על זה רק תוספת.
במדרש (שמות רבה ג, ב) וכך מופיע בחז"ל (שיר השירים) בהרחבה גדולה- אומרים חז"ל על הפסוק (שמות ג,ז)...רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו.
אמר הקב"ה למשה – אתה רואה ראיה אחת, אני רואה שתי ראיות.
אתה רואה את עם ישראל מקבלים תורה בהר סיני, אני כבר רואה את המהלך הבא. אני כבר רואה שאני יורד עם המרכבה שלי שנאמר (תהילים סח, יח) רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּֽדֶשׁ – כשאני יורד עם המרכבה, עם ישראל מביטים במרכבה ושומטים ממנה את הדמות של השור.
אם ככה כולנו יודעים, את מה שאמר דוד המלך בתהילים (קו,כ) וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב.
שואל האזנים לתורה – למה מכל הדמויות שנמצאות בכיסא, בחרו עם ישראל להוריד דוקא את השור?
יש שמה נשר, אריה, אדם, למה דוקא את השור?
כי עם ישראל היה בידם תועבה לאכל בשר. כל הדמויות שנמצאות בכיסא, כולם אוכלים בשר, גם הנשר אוכל בשר, גם האריה וגם האדם.
הם חיפשו בדמויות האלה מישהו שלא אוכל בשר. מהכיסא יש רק דמות אחת שלא אוכלת בשר – השור, זה מה שנאמר וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב.
אם ככה, אומר המדרש – כשהם הסתכלו על הכיסא, הם ראו את דמות השור. במחשבה שלהם היה לשמוט את דמות השור, ולעשות את הדמות הזאת, דוקא את הדמות הזאת.
למעשה לא יצא להם שור, מה יצא להם? עגל.
אומר המדרש- עם ישראל, שחשב שיורידו להם שור, חטא במחשבה בשור, אז הוא מה צריך להביא? שׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים.
מה למעשה הם עשו? עגל.
על העגל הזה, מה שהם מביאים לעֹלה, הם מביאים עגל.
זאת אומרת, שהם צריכים להביא גם עגל וגם שור, כי בחטא שלהם יש שני שלבים, אבל אהרון הכהן לא עשה במחשבה כלום, במחשבה שלו, לא היה שום חטא, הרי הוא לא רצה שיהיה עגל, הוא רצה למשוך זמן, אז אין לו חטא במחשבה, אז מה יש לו? חטא רק במעשה.
אם כך, אז הוא לא צריך להביא שור לשלמים, הוא מביא רק עגל לחטאת, כי המעשה של העגל שלו היה במעשה בפועל, לכן הוא מביא עגל לחטאת. אלו דברי המדרש.
ממשיכים רבותינו ואומרים לנו דבר נוסף:
בא כאן הכלי יקר ושואל – למה עם ישראל מביא שעיר עיזים לחטאת?
אם החטא שלהם היה בעגל, אז שיביאו עגל לחטאת, בדיוק כמו שעשה אהרון. למה הם מביאים שעיר עיזים לחטאת?
המדרש אומר שזה התחלה וסוף, הכלי יקר אומר, שזה ביאור אחר לגמרי, מה זה הענין של שעיר עיזים.
כותב הכלי יקר – כל הקרבן הזה, של שעיר העיזים, בא לכפר על חטא העגל, למה?
נראה לומר, שעל חטא הזביחה הביאו לכפרה השעיר לפי שנאמר (ויקרא יז.ז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים והיכן מצינו שזבחו ישראל לשעירים שאמר לשון עוד, אלא ודאי שעל מה שנאמר בעגל ויזבחו לו קאי, כי זביחה זו ודאי היתה לשעירים לשדים לא אלוה, כי כל המעשה ההוא היה מעשה שטן ושעירים ירקדו שם (ישעיה יג.כא) ע"כ נאמר קחו שעיר עזים לחטאת, אבל אהרן שלא זבח לו כלל הביא עגל לחטאת לכפר על מה שעשה העגל. עד כאן דברי הכלי יקר.
בא האזנים לתורה ומוסיף עוד קטע אחד, ובזה נוכל להתחיל בס"ד:
אומר הכלי יקר, עפ"י זה תבין, אם כל הקרבנות שמביאים כאן לכפר על חטא העגל, לאהרון הוא צריך לכפר על עוד נקודה אחת, על מה הוא צריך לכפר?
אומר האזנים לתורה, ואותו דבר בסוכת דוד - אהרון אמר להם להוריד את הנזמים ולהביא אותם.
אם הוא היה אומר להם – 'רבותי, מה אתם רוצים עגל? אין לי עכשיו זמן, תנו לי 24 שעות לחשוב'
אהרון חשב שזה ייקח שלושה ימים עד שיביאו את זה, אבל את העצה בפועל, להוריד את הנזמים ולהביא אותם, מי אמר? אהרון הכהן.
יוצא שהוא חטא בלשון, בזה שהוא אמר להביא את הנזמים, יש חטא בלשון.
אמר לו משה רבינו – אחרי שאתה כיפרת על חטא העגל, בקרבן של העגל שהבאת, עכשיו אתה צריך כפרה נוספת, על מה?
על זה שאמרת להם להביא נזמים. אז מה הכפרה שאתה צריך להביא?
ואתה תדבר אל בני ישראל- שהם יביאו.
כמו שבדיבור שלך, הם הביאו את הנזמים, עכשיו בדיבור שלך יביאו קרבנות, ובזה יכופר הפגם של הדיבור, שציווית את בני ישראל להביא נזמים לעבודת העגל. עד כאן דברי הספר אזנים לתורה.
רבותי, עיקר השיעור שנעסוק בו היום, בס"ד, הוא במילים שכתובות במדרש, וממנו אנחנו רוצים להתחיל, ולבאר בארבעה ביאורים, את דברי המדרש:
שואל המדרש – למה בני ישראל מביאים שעיר עיזים לחטאת, ואילו אהרון מביא עגל? ולמה הם בסוף, מביאים גם כבש ועגל לעֹלה?
אומר המדרש – לפי שיש בידכם תחילה וסוף. לכם יש גם מכירת יוסף – שעיר עיזים, וגם סוף חטא העגל, ולאהרון אין את זה, והשאלה שנשאלת למה לאהרון אין את זה? אהרון לא היה שותף במכירת יוסף? למה לאהרון אין התחלה ויש לו רק סוף?
בא הָ-משך חכמה, בפרשת השבוע, ואומר תשובה ראשונה – אלמלא חטא העגל, ייתכן שלא היתה תביעה כ"כ, על מכירת יוסף, חטא העגל עורר מחדש את מכירת יוסף, לכן זה נקרא תחילה וסוף. למה?
כי לאחיי יוסף, ישנה טענה שהם יכולים לטעון, למה הם התנכלו ליוסף. למה?
כתוב בפסוק (בראשית לז, ב) וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם.
נשאלת השאלה – אם אתה רואה אצלנו דברים לא טובים, למה אתה הולך לאבא?!
אם אתה רוצה לקיים מצות הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֵת עֲמִיתֶךָ, מה אתה צריך לעשות?
תבוא אלינו, תגיד – אתם לא בסדר. אתה במקום לבוא להוכיח אותנו על המעשים שלנו, מה אתה עושה?
אתה הולך לאבא.
אז היה להם טענה – יוסף, למה לא באת אלינו והוכחת אותנו.
לכן אנחנו שונאים אותך, לכן אנחנו לא אוהבים אותך, כי במקום לבוא אלינו, הלכת לאבא.
אומר הָ- משך חכמה – כל זה רלוונטי, עד מתי? עד חטא העגל.
בחטא העגל הגיע חוּר כן להוכיח אותם – רצו לעשות את העגל, בא חוּר ואמר להם - מה אתם עושים?!
מה הם עשו למי שבא להוכיח אותם? הרגו אותו.
אומר הָ- משך חכמה – אם ככה עכשיו, יורדת הטענה של האחים.
האחים באים ואומרים – למה לא הוכחת אותנו באופן ישיר, למה הלכת לאבא?
התשובה פשוטה - כי בואו תראו מה קרה למי שכן הוכיח אתכם. מי הוכיח אתכם? חוּר. תראו מה עשיתם לו!
יוצא, שברגע שהרגו את חוּר, ירדה הטענה שלהם על יוסף, למה לא הוכחת אותנו. תשובתו של הָ- משך חכמה.
ישנו ספר, שכתב אותו הגאון ר' רפאל וקסלבוים, היה ראש ישיבה, בישיבה הקטנה שלי, הוציאו ספר לאחר פטירתו בשם – נתיב רפאל, ובספרו הוא אומר, מה זה תחילה וסוף.
תחילה - במכירת יוסף והסוף - בחטא העגל, במבט מאוד יפה.
אומר הספר נתיב רפאל דבר מאוד נפלא - האחים לא רצו לקבל את זה שיוסף הוא מלך. הם מבחינתם המלך הוא יהודה, והרצון שלהם לשנות את רצונו של הקב"ה, שהמלך הראשון שיהיה בישראל יהיה מצד יוסף, זה הם לא רצו לקבל.
הם לא רצו לקבל, שהמלוכה הראשונה מגיעה לרחל אמנו.
לא רק המלוכה הראשונה מגיעה לרחל אמנו, המלך הראשון של בני ישראל היה שאול, ושאול היה שייך לשבט בנימין.
המשיח הראשון שיבוא, מי הוא יהיה? משיח בן יוסף, רק אחר-כך יגיע משיח בן דוד.
הסדר הוא – קודם כל מגיע לרחל, ורק אח"כ מגיע ללאה. הם לא רצו לקבל את זה.
יוסף חולם חלומות (בראשית לז,ה) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה..., מה הם אומרים לו?
...הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו
בשום פנים ואופן לא, אנחנו קבענו שיהודה הוא המלך, לא יוסף!
אומר הספר נתיב רפאל דבר נפלא – השבטים לא רצו לקבל את זה שיוסף הוא מלך, כי הם רצו להמליך את המלך הם בעצמם.
מלך לא ממליכים מעצמם. מלך ממליכים את מי שהקב"ה רוצה להמליך.
אותו עוון שהיה בתחילה אצל יוסף, אומר הספר נתיב רפאל, אותו דבר היה גם בחטא העגל.
משה רבינו לפני שעולה למרום, אומר – אני משאיר ממלאי מקום - אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם.
משה, לא השאיר ממלאי מקום מעצמו, הקב"ה אמר לו – תשאיר אותם, אם יש בעיות שילכו אליהם.
באים עם ישראל, ולא רוצים לא את חוּר ולא את אהרון, הם יכתיבו מי יהיה המנהיג, אנחנו רוצים שאתם תייצרו מנהיג חדש!
אומר הספר נתיב רפאל – ההתחלה התחילה ביוסף, הם לא רצו לקבל את יוסף למלך ואמרו שיהודה הוא המלך, ולכן שם רצו לשנות את הענין של מלוכה, והסוף היה בחטא העגל. זה נקרא תחילה וסוף, עפ"י ביאורו של הספר, נתיב רפאל.
רבותי, אנחנו רוצים ללכת לנושא אחר לגמרי, בס"ד נראה כמה אפשר להרחיב בו.
את יסודם של דברים, כבר דיברנו בפרשת וישב, בשנת תשע"א.
היסוד שאני רוצה לומר אותו בס"ד, לקוח מספר שנקרא חן-טוב.
מחבר הספר בן דורו של האלשיך הקדוש, ר' טוביה הלוי.(לא ניתן להשיגו בארץ, אלא רק בחו"ל בהוצאות קדמוניות)
אני רוצה לומר את היסוד והוא אומר את זה בקצרה, ואני ארחיב קצת עם כל מיני תוספות שהוספתי במשך היום בס"ד, ולנסות להבין יסוד נפלא.
השאלה הראשונה שהוא כותב – אחיי יוסף, ברגע שהם רואים אותו, הם רוצים להרוג אותו. אף אחד לא חושד שאחיי יוסף עושים דברים, כי הם אנשים אלימים. אחיי יוסף, לא יעשו פעולה שנצטוו עליה ישראל ונצטוו עליה אומות העולם.
שבע מצוות בני נח, יש לא תרצח, גם זה נאמר שם.
איסור רציחה שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ נאמר לנח, ומנח ואילך, כולם מצווים על איסור רציחה.
באיזה זכות הולכים השבטים להרוג את יוסף?
שמעון ולוי רואים את יוסף ראשונה, ואומרים הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ- על מה להרוג אותו? הוא עשה איזה עבירה שתהרגו אותו?
כמובן שהשבטים, לא בגלל שהם מקנאים בו, לא בגלל שהם שונאים אותו הם ילכו להרוג אותו, זה ודאי שלא.
כולנו מבינים שהשבטים לא עושים מעשים חסרי אחריות, אז מה מונח בזה?
אומר הספר חן-טוב, והוא מבסס את דבריו על המדרש (בראשית רבה, פרשה פ"ד):
השבטים ראו ברוח קדשם, שמיוסף הצדיק יצא ירבעם בן נבט.
ירבעם בן נבט, ידוע לכולם מה שכתוב בספר מלכים א', שהוא סגר את הדרך לירושלים, הוא לא רצה שיעלו לירושלים, כי בירושלים נמצא רחבעם בן שלמה, אם יעלו לירושלים להביא קרבנות, ימצאו את רחבעם יושב בעזרה, ואם הוא יושב בעזרה, יגידו שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד, ורחבעם בן שלמה שייך ליהודה, הוא לא רצה שיהיה מצב כזה, אז הוא סגר את השערים לירושלים ועשרה שבטים נותקו מירושלים, ובמקום שיקריבו קרבנות בירושלים, הוא התקין שתי מוקדים של עגלים – אחד בדן ואחד בבית-אל.
את העגלים הוא שם באוויר באמצעות מגנט, כך אומרת הגמרא, הוא שם להם טס בתוך הפה, והם אמרו כל הזמן 'אנכי' 'ולא יהיה לך'.
אמר 'רבותי, מי שרוצה להקריב קרבנות, בבקשה, שיקריב פה'.
ראיתי היום בבוקר, בספר ליקוטי תורה, של האר"י הקדוש, בספר מלכים, שנשמתו של יוסף הצדיק היתה מעוברת בנשמת ירבעם בן נבט, עד הרגע שהוא התדרדר.
ירבעם בן נבט לא אדם פשוט. ירבעם בן נבט הוא אדם, שהגמרא במסכת סנהדרין (דף ק"ב, א) אומרת – והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה מאי בשלמה חדשה אמר רב נחמן כשלמה חדשה מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי, שלמה חדשה שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם.
עמוד אחד לאחר מכן, אומרת הגמרא – מנשה דרש 55 אופנים בתורת כוהנים, כנגד שנות מלכותו. מנשה המלך, בנו של חזקיה, דרש את תורת כוהנים 85 אופנים, ירבעם בן נבט, דרש את תורת כוהנים ב- 103 אופנים.
רבותי, זה ירבעם בן נבט, שהקב"ה תפס אותו בבגדו ואמר לו – ירבעם חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטיל בגן-עדן- זה ירבעם בן נבט.
ירבעם בן נבט, עד שהרשיע, כותב האר"י הקדוש בליקוטי תורה, ספר מלכים א', כמדומני פרק י"א – ועד שהרשיע, היתה בו נשמת יוסף הצדיק, לאחר שהרשיע, פרחה ממנו הנשמה.
אומר ר' צדוק, והדברים כתובים באר"י במפורש, שהוא לקח את ה- 103 אופנים של תורת כוהנים, ומזה הוא עשה עגל, כי עגל בגימטרייה = 103. את אותם 103 אופנים של תורת כוהנים, הוא סיבב לעגל, זה ירבעם בן נבט.
רבותי, אחיי יוסף רואים ברוח הקודש, שמיוסף הצדיק יצא בן שקוראים לו אפרים, ומאפרים יצא ירבעם בן נבט, לא רק הם ראו את זה, גם יעקב אבינו ראה את זה.
יעקב אבינו ראה את זה, כאשר הוא בא לברך את בניו של יוסף. שואל אותם יעקב אבינו - מי אלה?
אומר לו יוסף - בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה.
שואלים חז"ל – מה הוא שואל מי אלה? מה הוא לא מכיר אותם?
אלא אומרים חז"ל, אמר יעקב אבינו – אני רואה דברים לא טובים, אני רואה שממך יצא ירבעם בן נבט, שיקים שתי עגלים אחד בדן ואחד בבית-אל. ראה את זה יעקב אבינו, וראו את זה השבטים.
השבטים רואים שירבעם בן נבט עתיד לצאת מיוסף, אומרים האחים, נעשה פעולה שלא תעשה, אבל נציל הרבה.
מה נצליח להציל?
נצליח להציל מאות עובדי עבודה זרה, שעבדו לעגלים שהקים ירבעם בן נבט, בואו נהרוג אותו, ונחסוך מעם ישראל הרבה עבודה זרה.
רבותי, מותר לעשות את זה, או אסור לעשות את זה? אם אני רואה בעתיד שאדם עתיד להיות רוצח ולהרוג מאות אנשים, מותר להרוג אותו או אסור?
רבותי, התורה כותבת, שבשעה שהגר שמה את ישמעאל ליד אחד השיחים, אמרו מלאכי השרת – ריבונו של עולם, לזה אתה ממציא באר? מי שעתיד להמית את בניך בצמא, לזה אתה ממציא באר?
אמר הקב"ה – כרגע מרשיע?
אמרו לו, לא!
הוא הרג מישהו בצמא? כרגע לא, הוא עתיד להמית, אבל כרגע לא.
אמר הקב"ה - בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם - אני דן אותו לפי עכשיו.
רבותי, אבל אנחנו רואים שבן סורר ומורה נהרג על שם סופו, אז אתה דן על שם סופו? לא.
אומר ר' אליהו מזרחי, וכך מביא השפתי חכמים בפרשת בן סורר ומורה – בן סורר ומורה נידון על שם סופו אמנם, אבל כרגע יש לו ניצנים של רשע – הוא כבר גונב, הוא שותה יין, יש לו התחלה.
אז רבותי, יש לנו שתי דברים – מישמעאל אנחנו רואים שהוא נידון בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, שאנחנו מסתכלים על בן סורר ומורה, הוא נידון על שם העתיד.
רבותי יוצא, שכרגע אם אין לו עוון, אתה לא הורג אותו, אבל אם אתה רואה שיש כבר ניצנים ששייכים לעתיד, יכל להיות שמותר להרוג.
אומר הבאר משה מאוז'ורוב, בדרך האפשר, אולי - אמרו השבטים יש כבר אצל יוסף את הניצנים כבר עכשיו.
מה קרה אצל ירבעם בן נבט? הוא התקנא בנשיאותו של רחבעם בן שלמה.
הוא התקנא בנשיאות שלו- הוא יהיה נשיא ואני לא?! הוא סגר את השערים.
זאת אומרת שירבעם בן נבט, ערער על המלכות של יהודה. הוא ערער על המלכות של יהודה שהמלכות שייכת ליהודה, בא ירבעם בן נבט משבט יוסף, וערער על המלכות שלו.
בעקבות הערעור על המלכות שלו, כי הוא קינא בזה שהוא ישב בעזרה, והוא לא. הוא סגר את השערים ואמר- אתם לא עולים לירושלים.
אומר הבאר משה מאוז'ורוב – הניצנים האלה כבר נמצאים פה.
מה אומר יוסף? וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי.
אומרים לו האחים - הֲמָלֹךְ תִּמְלךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ, אנחנו המלכנו מישהו אחר, את מי אנחנו המלכנו?
את יהודה. מה אתה ממציא עכשיו שאתה נהיית המולך?
יוצא, שירבעם בן נבט שייך ליוסף שמרד בשלמה, שהוא שלח ליהודה, נמצאים כבר פה, כאשר יוסף חולם חלומות של מלכות, והוא בא לערער על הכבוד של יהודה.
אומרים השבטים – אם אותו דבר שעושה ירבעם בן נבט נמצא שם, הניצנים נמצאים פה.
אז יש כאן התחלה ויש כאן סוף – ההתחלה מתחילה אצל יוסף, ויש כבר את הניצנים.
אם כך אומרים – מתי אתה לא הורג? מתי אתה עושה בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם?
כאשר אין ניצנים.
אבל למדת מפרשת בן סורר ומורה, שאם יש כבר ניצנים ראשונים שאתה רואה כבר מה תהיה התוצאה, אז מותר להרוג אותו.
אמרו השבטים – אם ככה, בואו נהרוג אותו, ונחסוך מעם ישראל עבודה זרה, של מאות אלפי אנשים.
רבותי, אם כדין עשו, או לא כדין עשו, תכף אנחנו נראה.
בכל אופן, אומר הספר חן-טוב – רצונם של השבטים, שמעון ולוי, להרוג את יוסף הצדיק, למה?
ראו שעתיד לצאת ממנו ירבעם בן נבט.
רבותי, אומר ר' העשל, בספרו חנוכת התורה – המלאך, שפוגש את יוסף, הוא שואל אותו מה אתה מבקש?
אומר לו יוסף – את אחיי אני מבקש.
אמר לו המלאך - נָסְעוּ מִזֶּה.
אומר המדרש - נָסְעוּ מִזֶּה – נסעו ממידותיו של מקום.
אומר ר' העשל – מה פירוש נסעו ממידותיו של מקום?
פשוט מאוד – הקב"ה דן את האדם באשר הוא שם, והם החליטו לדון את האדם, על שם העתיד, אז הם נסעו מההנהגה של הקב"ה, לדון את האדם באשר הוא שם.
הם החליטו לדון אותך על שם העתיד, ולהרוג אותך.
רבותי, השבטים מחליטים להוציא להורג את יוסף, למה? הם רואים מה שיצא ממנו, ירבעם בן נבט.
הם רוצים לחסוך את העבודה זרה של ירבעם בן נבט, ולחסוך מעם ישראל הרבה עברות של עבודה זרה.
רבותי שימו לב, עד כאן הקדמנו את ההקדמה של הספר חן-טוב.
בא הספר חן- טוב ואומר – בואו ואגיד לכם מה יוסף אמר – אמר להם יוסף - אתם הולכים להרוג אותי, כי אתם רואים ברוח הקודש שהולכים לצאת ממני בנים לא טובים.
תדעו, אני רוצה ללמד אתכם כלל – כל מה שאתם רוצים לעשות לי, יביא עוד לפני שהנכד שלי, ירבעם בן נבט, יעבוד עבודה זרה, כולנו נעבוד עבודה זרה, עוד לפני שתבוא העבודה זרה שלי.
אומר הספר חן-טוב- זה מה שכתוב בפסוק וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, עוד לפני שקָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה, עוד לפני שיהיו העגלים של ירבעם בן נבט, כולנו נעבוד עבודה זרה, אז מה אני רוצה ממכם?
אומר להם יוסף, לא סתם שנעבוד עבודה זרה, כל העבודה זרה שנעבוד, זה בגלל שאתם שונאים אותי.
אלמלא אתם שונאים אותי, לא היה קורה דבר כזה שהיה עבודה זרה – לא בחטא העגל ולא בירבעם בן נבט.
כל מה שאתם שונאים אותי, מביא גם את חטא העגל וגם את ירבעם בן נבט.
רבותי, שימו לב לרעיון המבריק, של הספר חן-טוב:
אמר להם יוסף – מה שאתם רואים ברוח הקדוש, גם אני רואה, אבל אני רואה עוד שלב, אני רוצה לספר לכם מה עתיד להיות עם יוסף בן יעקב.
יוסף בן יעקב לא חולם חלומות סתם. אתם חושבים שאני מפנטז ביום, שאני נהיה מלך, אז אני חולם בלילה שאתם משתחוים לי. לא ולא.
כמו שאתם רואים את ירבעם בן נבט, אני רואה את יוסף בן יעקב – יוסף בן יעקב יגיע למצרים, וכשהוא יגיע למצרים הוא יתמנה למלך, ואם הוא יתמנה שם למלך, פרעה לא יתן להוציא את הארון שלו ממצרים, אז מה יעשו עם הארון שלו? יטמינו אותו בתוך הנילוס, ואז צריכים להוציא את הארון של יוסף מהנילוס, הוא לא יוצא.
אומר המדרש תנחומא, פרשת בשלח – ויקח משה את עצמות יוסף עמו.
אומרים חז"ל - שלושה ימים ושלושה לילות הסתובב משה רבינו תרות-עיניים.
אומר המדרש, פרשת וזאת הברכה – וּמשֶׁה הָיָה מְסַבֵּב אֶת הָעִיר וְיָגֵעַ שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת לִמְצוֹא אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לָצֵאת מִמִּצְרַיִם חוּץ מִיּוֹסֵף, לָמָּה, שֶׁכָּךְ נִשְׁבַּע לָהֶן בִּשְׁבוּעָה לִפְנֵי מוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, כה): וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר וגו', מִשֶּׁנִּתְיַגַּע הַרְבֵּה פָּגְעָה בּוֹ סְגוּלָה (סרח בת אשר, נקראה כך כיון שזכתה לאריכות ימים), וְרָאֲתָה משֶׁה שֶׁהוּא עָיֵף מִן הַיְגִיעָה, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי משֶׁה לָמָּה אַתָּה עָיֵף, אָמַר לָהּ שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת סִבַּבְתִּי אֶת הָעִיר לִמְצוֹא אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאֵין אֲנִי מוֹצֵא אוֹתוֹ, אָמְרָה לוֹ בֹּא עִמִּי וְאַרְאֲךָ הֵיכָן הוּא, הוֹלִיכָה אוֹתוֹ לַנַּחַל, אָמְרָה לוֹ בַּמָּקוֹם הַזֶּה עָשׂוּ אָרוֹן שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת כִּכָּרִים וְהִשְׁלִיכוּהוּ בְּתוֹךְ הַנַּחַל הַחַרְטֻמִּים וְהָאַשָּׁפִים, וְכֵן אָמְרוּ לְפַרְעֹה, רְצוֹנְךָ שֶׁלֹא תֵּצֵא אֻמָּה זוֹ מִכָּאן לְעוֹלָם, הָעֲצָמוֹת שֶׁל יוֹסֵף אִם לֹא יִמְצְאוּ אוֹתָן עַד עוֹלָם אֵינָם יְכוֹלִים לָצֵאת, מִיָּד עָמַד משֶׁה עַל שְׂפַת הַנַּחַל וְאָמַר, יוֹסֵף יוֹסֵף אַתָּה יָדַעְתָּ הֵיאַךְ נִשְׁבַּעְתָּ לְיִשְׂרָאֵל, (בראשית נ, כה): פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, תֵּן כָּבוֹד לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְאַל תְּעַכֵּב גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מַעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ לְךָ, בַּקֵּשׁ רַחֲמִים לִפְנֵי בּוֹרְאֲךָ וַעֲלֵה מִן הַתְּהוֹמוֹת. מִיָּד הִתְחִיל אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף מְפַעְפֵּעַ וְעוֹלֶה מִן הַתְּהוֹמוֹת כְּקָנֶה אֶחָד, לָקַח אוֹתוֹ וְשָׂם אוֹתוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה סוֹבֵל אוֹתוֹ, וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו...
אומר המדרש, פרשת בשלח – עמד משה על שפת הנילוס ואמר – יוסף יוסף, הגיע זמן גאולתנו ואתה השבעת אותנו פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם, אם אתה יוצא מוטב, ואם לא, אנחנו נקיים משבועתך.
שום דבר לא יוצא, לא ארון ולא בועות, הכל נשאר אותו דבר, מה עושים?
הולך משה רבינו, לוקח קלף וכותב עליו 'עלה שור עלה שור' וזורק למים, וכעבור כמה דקות מבעבע ארונו של יוסף למעלה.
ליד משה רבינו באותו רגע, נמצאת סרח בת אשר מצד אחד, ומיכה בצדו השני.
מי זה מיכה?
אומר רש"י (מסכת סנהדרין) - זה אותו ילך שהתמכמך בקיר.
משה רבינו שאל את הקב"ה – ריבנו של עולם, מה זה, ילדים שׂמים בתוך הקיר?!
התשובה לכך, כותב האר"י הקדוש, בשער הפסוקים, בתחילת פרשת שמות - דע לך, שלמצרים הגיעו כל הנשמות, של דור המבול, של דור הפלגה, של דור אנוש, ושל אנשי סדום, כולם באו למצרים.
כל הנשמות שהיו צריכות תיקון הגיעו למצרים.
אלו שחטאו במבול, זרקו אותם לתוך המים. אלה שחטאו בבניית המגדל, שִקעו אותם בתוך הקיר.
שואל משה רבינו – ריבונו של עולם, ילדים שמים בקיר?!
אמר הקב"ה – גלוי וידוע לפני, שאלו שמכניסים אותם לתוך הקיר, יגדלו ויעשו חטאים גדולים, אז עדיף שימותו עכשיו לפני שירשיעו.
אמר לו הקב"ה למשה – אתה לא מאמין? קח אחד החוצה!
את מי הוא לקח? לקח את מיכה.
רבותי, נעצור פה לשניה.
הקב"ה מכניס ילדים לקיר, למה? כי הם עתידים להרשיע, אז דנים בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, או על שם העתיד?!
רואים מזה, שלפני מתן תורה, יש מצב כזה לדון עפ"י העתיד.
לפני מתן תורה, אמנם אצל ישמעאל הוא אומר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, אבל יש לפעמים שהקב"ה הורג על שם העתיד, רק שזה לא רק על שם העתיד, אלא גם על העבר, שאלו נשמות שבעבר הם כבר חטאו, רק אומר הקב"ה גלוי וידוע לפני, שהם עדין לא גמרו לכפר על החטא, לכן אני הורג אותם.
רבותי, משה רבינו מוציא אחד, זה מיכה. מיכה הולך עם משה רבינו לחפש את הקבר, הוא היה המשמש בקודש, של משה רבינו.
משה רבינו מוציא את הארון של יוסף, לוקח על הכתפיים, מיכה לוקח את הקלף של ה'עלה שור' ומכניס לכיס, לא בגלל שהוא אוסף יודאיקה. J
מיכה אומרים חז"ל, שהראש שלו כבר התחיל לעבוד 'שעות נוספות'.
(שמות יד,כב) וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם, אומרים חז"ל – אל תקרי חוֹמָה אלא חֶמָה.
אמר הקב"ה – אני מוציא אותם ממצרים, והבחור הזה לוקח איתו את הפתק שכתוב בו 'עלה שור', ובראש שלו יש תוכנית- אני אבוא לארץ ישראל, אני מקים בית עבודה זרה.
אמר הקב"ה למשה רבינו – תשמע, הילד הזה עתיד להרשיע, להקים בית עבודה זרה – פסל מיכה, את מה שהגמרא מדברת בהרחבה, במסכת סנהדרין, פרק חלק.
רבותי, זהו מיכה.
נעבור למדרש תנחומא, פרשת כי-תשא:
אהרון אומר להביא נזמים - 'תביאו, נשים בתוך האש',מביאים נזמים וזורקים לתוך האש, מה יצא?
שום דבר, טונות של זהב בתוך גיגית.
שואלים חז"ל – אז איך יצא העגל? שתי דעות בחז"ל:
1. הגיעו יָנוס ויָמְברוֹּס המכשפים הגדולים, בניו של בלעם הרשע, באו ואמרו מה שאמרו ויצא מזה עגל.
2. הגיע מיכה, לקח את הפתק 'עלה שור עלה שור' וזרק בתוך האש (שמות לב, כד) וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה.
אז ממי יצא העגל? מיכה עשה אותו.
עכשיו בואו נחבר את הכל למה שאומר הספר חן-טוב, למה שאמר להם יוסף – אתם מאשימים אותי, שממני יצא ירבעם בן נבט, לכן אתם רוצים להרוג אותי.
אמר להם יוסף – ממני, יצא לא רק ירבעם בן נבט, העגל יצא ממני, עם ירבעם בן נבט, והכל בגללכם!!!
אם אתם מוכרים אותי למצרים, אני יקבר במצרים, אם אני יקבר במצרים צריכים להוציא את הארון שלי, אם צריכים להוציא את הארון שלי צריכים לכתוב פתק 'עלה שור', אם כותבים פתק 'עלה שור' לוקח מיכה את הפתק וזורק לתוך האש, ויוצא העגל, אז ממה יצא העגל? מזה שמכרתם אותי למצרים, מזה שאתם שונאים אותי.
רבותי, אני רוצה ללכת לעוד שלב שהחן-טוב לא אומר:
הגמרא (סנהדרין פרק חלק ק"א,ב) אומרת - הוא נבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי.
רבותי, אתם יודעים מי זה נבט? מיכה.
מיכה, זה שמשה רבינו הוציא אותו מהקיר, הוא זה שהביא לעולם את ירבעם, וירבעם הקים שתי עגלים.
אם אתם לא מוכרים אותי למצרים, אז אני לא אגיע למצרים, אם לא מגיעים למצרים, אז משה לא מוציא את מיכה מהקיר, אם הוא לא מוציא את מיכה מהקיר אז אין בעולם נבט, אם אין בעולם נבט אז גם אין בעולם מיכה, אם אין מיכה אז אין מי שיזרוק את הפתק לאש של 'עלה שור', אם אין מי שיזרוק את הפתק, אז אין מי שיעשה עגל.
יוצא שגם עגל וגם ירבעם בן נבט, מאיפה הם באים? שניהם באים ממקור אחד – מכירת יוסף.
אמר יוסף – אתם רוצים להרוג אותי, כי ממני יצא עובד עבודה זרה?! יצא ממני ירבעם בן נבט.
וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה עוד לפני שְ- קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה, עוד לפני ירבעם בן נבט, כולנו נעבוד בגלל העגל, בגלל שאתם שונאים אותי.
רבותי, יוצא עפ"י זה שחטא העגל מאיפה מתחיל? ממכירת יוסף.
אומר המדרש בתורת כוהנים – חטא העגל יש בו תחילה ויש לו סוף. חטא העגל הוא הסוף של מכירת יוסף.
חלפו 230 שנה, זה מתחיל במכירת יוסף, ובמה זה נגמר? זה נגמר בחטא העגל.
אם ככה, לחטא העגל יש התחלה ויש סוף, אם ככה הבנו בס"ד, מה השבטים רוצים מיוסף.
אמר להם יוסף הצדיק – אתם רוצים להרוג אותי בגלל ירבעם בן נבט, תדעו לכם, בגלל שאתם שונאים אותי, יצא גם עגל וגם ירבעם בן נבט!
אם כך, הבנו דבר נפלא – לחטא העגל יש התחלה ויש סוף. ההתחלה שלו זה מכירת יוסף, והסוף שלו זה חטא העגל.
רבותי, הכל טוב ויפה, הדברים של החן-טוב נפלאים, אבל דבר אחד לא מובן – למה אהרון יצא מחוץ לחטא הזה?
אומרים חז"ל בתורת כוהנים – אתם צריכים להביא כפרה על תחילה וסוף. אהרון לא צריך להביא כפרה, אלא רק על הסוף, על עשיית העגל, גם לא במחשבה אלא רק במעשה, לכן הוא לא מביא קרבן גם על המחשבה.
הוא גם לא מביא שעיר עיזים, אין לו התחלה של שעיר עיזים.
שאלנו – למה אין לו התחלה של שעיר עיזים, מה הוא לא היה במכירה? הרי שמעון ולוי, הם אלו שרצו להרוג את יוסף. לא רק שרצו להרוג את יוסף, הם אלה שזרקו אותו לבור, וכיון שהם זרקו אותו לבור, לכן הוא גם הפריד בין שמעון ללוי במצרים, מה הוא עשה?
את שמעון הוא שם בבור ולא שחרר אותו, את לוי הוא שלח חזרה לארץ ישראל (בראשית מב,כז) וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ.
מי זה הָאֶחָד? זה לוי, שנשאר אחד משמעון.
רבותי, שמעון ולוי 'צמד חמד', אחים תאומים.
רבותי, אני רוצה ללכת לתשובה נוספת. את התשובה הזאת לא מצאתי בשום מקום, אני חושב שזאת תשובה אמיתית, אם תרצו תקבלו, ואם לא תרצו אל תקבלו, אבל אני חושב שיש כאן יסוד נפלא ביותר.
אני רוצה להסביר מזה התחלה ומזה סוף, ואני רוצה להסביר למה אהרון לא צריך להביא קרבן:
יש מושג של 'קנאים לדבר ה', פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם, הוא היה קנאי לדבר ה'.
אליהו הנביא אומר - קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת.
יש מושג של 'קנאים לדבר ה''.
רבותי, 'קנאים לדבר ה' נבדקים בשני עוונות. שני עוונות עליהם נאמר- 'מתופעלת מידת הקנאות'.
האחד זה עבודה זרה, והשני הוא עריות. בשני העברות האלה מתופעלת מידת הקנאה.
אליהו בהר הכרמל קנא קנאת ה', על עבודה זרה.
פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר קנא קנאת ה' על עריות.
רבותי, בֹא נראה מתחילת התורה, מספר בראשית, מי הקנאים ובואו נראה את זה עד הסוף:
קנאי לדבר ה', זה הדבר המעולה ביותר שישנו, הקב"ה אוהב אותו.
פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם... וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי.
במעשה הקנאות שלו, הוא הציל את עם ישראל ממוות.
אבל רבותי, אוי לו לאדם שמקנא קנאת ה' והוא לא אמיתי! אדם שעושה פעולת קנאות, ואחר כך מתברר שהיא פעולה מזויפת, משלם על זה מחיר.
אם היה מתברר שפנחס הרג את זמרי בן סלוא, בזמן שהוא לא קנאי אמיתי, איזה דין היה לו? דין של רוצח.
אם אתה עושה את זה בתור קנאות, זאת מצוה שמשיבה את חרון אפו של הקב"ה, אבל אם אתה לא עושה את זה לשם שמים, זו לא מצוה, זו עבירה של רצח!
רבותי, בואו נעבור שלב אחר שלב, שימו לב:
הקנאים הראשונים היו שמעון ולוי, איפה זה היה? בשכם.
כתוב בחז"ל – ששכם בן חמור רצה לקחת את דינה. דינה לא יצאה מהבית, מה עשה?
לקח קבוצה של מתופפות, ועשו לה מתחת לבית מצעד, יצאה החוצה לראות את המצעד ואז תפס אותה שכם בן חמור וחטף אותה לביתו.
אחר כך, שולח החמור את אבא שלו, ליעקב אבינו, ואומר לו תשמע, שכם בני חשקה נפשו בבתכם.
אמר יעקב – תשמע, הילדים לא בבית, הם יחזרו, הם יבואו לדבר איתך.
חוזרים הבנים מהשדה, מספר להם יעקב שהגיע חמור, ומספר ששכם הבן שלו לקח את דינה ומחזיק אותה בת ערובה בבית. הוא רוצה להתחתן עם דינה, הוא רוצה שידוך עם יעקב אבינו, רח"ל.
באים האחים לחמור ואומרים לו תשמע, חתונה כזאת לא תלך.
אם אתה רוצה חתונה עם יהודים, תקיימו ברית מילה.
אמר להם – אין שום בעיה, כולנו נמול!
הגיע היום השלישי למילה, באים שמעון ולוי אחיי דינה, נכנסים לעיר ומחסלים את כולם.
חוזרים הביתה ואומרים ליעקב – אבא! שכם נקייה כולם חוסלו, דינה בבית.
אמר להם יעקב – מה עשיתם?! (בראשית לד,ל) עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ.
מה אומרים לו האחים, שמעון ולוי? אבא, הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ, מה אחותנו הפקר?!
קנאים! אחות שלנו לא הפקר!
רבותי, יש עוד קנאות וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם...
שולח יעקב את יוסף, אומר לו – לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר.
ברגע שיוסף מגיע, אומרים שמעון ולוי - הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ...
מה קרה, למה להרוג אותו?
אומר הספר חן-טוב – אתה יודע למה להרוג אותו?
נהרוג אותו, כדי שלא תהיה עבודה זרה בעם ישראל.
יוצא, שהם קנאים בעבודה זרה ובעריות, הם מושלמים – קנאים אמיתיים.
רבותי, חולפים שנים, הקב"ה בודק עד כמה בני האדם קנאים, כמה שנים חלפו?
חלפו שנים, יצאו ממצרים, משה רבינו עולה להר, לקבל את הלוחות ולא חוזר.
באים הערב רב, ואומרים לאהרון – אתה עושה את העגל? אם לא, נהרוג אותך כמו חוּר.
עם ישראל פסיבי, לא עושה כלום.
משה רבינו יורד מן ההר, לוקח את העגל, טוחן אותו דק, ומפזר אותו על פני המים.
צועק משה רבינו – מי לה' אלי? מי בא? שבט לוי.
רק רגע, היה עוד קנאי אחד – שמעון, איפה הוא?
אם אתה קנאי אמיתי, היית צריך לבוא! מי מגיע בפועל? רק לוי מגיע, שמעון לא מגיע.
מתברר שהוא לא קנאי. בעבודה זרה, הוא לא קנאי.
רבותי, חולפים 40 שנה, ערב הכניסה לארץ ישראל, עם ישראל מגיעים לשיטים, בא בלעם הרשע ואומר לבלק – תגיד, אתה רוצה להחטיא אותם? אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה תשחרר את הבנות, ברגע שיגיעו לשם יחטיאו אותם.
מה יהיה?
יחטיאו אותם בעבודה זרה של בעל פעור, ולא רק בעבודה זרה, אלא בדבר נוסף – יחטיאו אותם בבנות מואב.
גם עבודה זרה וגם עריות.
רבותי, מגיע זמרי בן סלוא – נשיא בית אב לשמעוני, מגיע עם ילדה מבנות מואב למשה רבינו, ומחזיק אותה בכרבולת שלה, ושואל את משה רבינו – זאת מותרת או אסורה? אם תאמר זאת אסורה, בת יתרו מי התיר לך, גם היא מדיינית?
משה רבינו לא הוציא מילה מהפה. אם הוא יענה לו, הוא יגיד- יש לו אינטרסים.
מי מגיע?
מגיע פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן ואומר למשה – משה, למדת אותנו ברדתך מן ההר – בועל ארמית, קנאים פוגעים בו.
אמר לו משה – נכון!
לוקח פנחס רומח והורג את זמרי ואת כזבי בת צור!
רבותי, אז לוי קנאי איפה? גם בחטא העגל, וגם בחטא נוסף – בשיטים, בחטא של עריות.
מי זה שחטא את החטא הזה? זמרי בן סלוא, נשיא בית אב לשמעוני, הראש של שבט שמעון.
אומר דוד המלך (בתהילים טו) מִזְמוֹר לְדָוִד ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ (ב) הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ: (ג) לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ
אומר רש"י – על קרובו. אם עבר קרובו עבירה שיש בה עונש ענשו במשפט ולא נשא עליו חרפתו שיהא פתחון פה למחרף לומר כך עבר פלוני קרובך וחפית עליו - יש לך קרוב משפחה, הרבה מכסים על החרפה. אם שכן שלך, דוד שלך, עשה דבר לא טוב, אתה 'מורח' את זה.
לוי, השותף של שמעון, ממתי? עוד משכם.
כששמעון הולך ועושה את המעשה של זמרי, מי מכניס בו חרב בלי להתבלבל בכלל? שבט לוי!
יוצא שהמעשה הזה מוכיח, שלוי קנאי בעבודה זרה, בעריות, הוא מקנא לדינה זאת קנאות אמת, מקנא ליוסף זו קנאות אמת, מגיע העגל הוא מקנא אמת, מגיע השיטים הוא מקנא אמת, יוצא ששבט לוי, הוא קנאי אמיתי!!!
רבותי, אנחנו נמצאים ביום השמיני, ר"ח ניסן, מי הקריב את הקרבן הראשון?
נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה, מי הקריב אחריו?
נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר נְשִׂיא יִשָּׂשכָר. למה נְשִׂיא יִשָּׂשכָר, זה הסדר?
יהודה היה ראשון, כי קפץ למים ראשון, אמר הקב"ה אתה תקריב ראשון.
יִשָּׂשכָר שני למה? כי הוא מלך של תורה, אז מלך של תורה מקריב שני.
הבא אחריו – זבולון, כי זבולון תומך תורה. מי הרביעי? ראובן, למה ראובן, שואלים חז"ל?
כי ראובן מסר את עצמו, כדי להציל את יוסף.
שואל המדרש – ולמה שמעון חמישי - שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי?
כי שמעון היה קנאי בעריות, איפה? במעשה של דינה, הרג את כל תושבי שכם. אתה קנאי בעריות, אתה תקריב חמישי, לפני כולם, למה?
מסיבה אחת פשוטה – מה המשכן בודק את הסוטות, מה המשכן בודק את הסוטים, מה המשכן מנקה את העולם מעריות, כך שמעון ניקה את כולם!
ניקה את כולם במעשה דינה. בחנוכת המשכן, הוא עדין לא נבדק אם הוא נקי בענין עריות. עד אז הוא נבדק שהוא לא נקי בענין של עבודה זרה, כי בחטא העגל הוא לא קם.
העריות היו בסוף שנת הארבעים, כשהמשכן עומד כבר ארבעים שנה. אז התברר שמגיע זמרי בן סלוא, נשיא בית אב לשמעוני.
לוי אין לו שום סנטימנטים, הולך הורג אותו, מכניס בו רומח בלי שום מחשבה, אם ככה יוצא שלוי, הוא קנאי אמיתי.
כל הדברים שאמרתי, כתובים בשבע שורות בילקוט שמעוני, בפרשת וזאת הברכה.
וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה: הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע – קנאי איפה שצריך, אין לו סנטימנטים לאף אחד! זה שבט לוי, שמעון לא זכה לזה.
אומר המדרש – למה נאמר וּלְלֵוִי אָמַר? מפני ששמעון ולוי שתו בכוס אחת. איפה שתו?
משל לשניים שלוו מן המלך, אחד לא די שלא פרע, עוד לקח הלוואה נוספת. כך שמעון ולוי לוו בשכם, שנאמר וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה...
לוי פרע את מה שלווה, איפה הוא פרע את זה? הוא פרע את זה ב – (שמות לב,כו) וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה' אֵלָי, וחזר והלווה להקב"ה במעשה שיטים שנאמר פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.
שמעון לא די לו שלא פרע, אלא עוד לקח הלוואה נוספת.
איפה הוא לקח? (במדבר כה,יד) וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי
יוצא, שלוי מהתחלה עד הסף הוא קנאי אמיתי.
רבותי, אומר המדרש – עם ישראל צריכים להביא שעיר עיזים, יש להם התחלה ויש להם סוף. ההתחלה היא שמכירת יוסף והסוף הוא בחטא העגל.
שבט לוי ואהרון הכהן, לא צריכים להביא כפרה, למה לא? כיון שהוא קנאי אמיתי.
מי שקנאי אמיתי לא צריך להביא כפרה, כי המעשה שלו, היה מעשה נכון.
הוא קנאי אמיתי- אין לו התחלה, ההתחלה שלו היתה מעשה קנאות, והסוף שלו בעגל גם היה מעשה קנאות.
רבותי, בֹא נראה את המחיר של מי שהתברר אח"כ, שהוא לא קנאי אמיתי:
אומר ילקוט הראובני - וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף - הפסוק האחרון של פרשת בלק.
מי אלה ה - עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף?, שואל הילקוט הראובני.
אומר רש"י – כולם, משבט שמעון. כל העֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף משבט שמעון.
למה כולם משבט שמעון?
אומר הילקוט הראובני – אם היה מתברר ששבט שמעון הוא קנאי אמיתי, כל האנשים שהוא הרג בשכם, מגיע להם למות, אבל אחרי שהתברר, שהקנאות שלו במעשה דינה לא הוכחה במעשה בשיטים, הראיה שהוא זה שהקים את כל המעשה בשיטים – הוא משלם את כל ה - עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף איש שהוא הרג בשכם, עכשיו עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף מהאנשים שלו מתים, ללמדך, מה המחיר של קנאי, שהקנאות שלו לא אמיתית.
אם הקנאות חסר בה משהו, אם נשיא בית אב לשמעוני חוטא, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף המתים במגפה, מי הם?
אותם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף שמתו בשכם. עד כאן דברי הילקוט הראובני.
רבותי, אם אלה הדברים בס"ד, הבנו מזה התחלה ומזה סוף, ולמה אהרון הכהן אין לו התחלה ואין לו סוף, כי כל המעשה שלו זה מעשה קנאות אמיתית.
המעשה היחיד שהוא עשה, שהוא עשה עגל, כדי למשוך זמן, על זה הוא מכפר – יביא עגל אחד לחטאת ובזה הוא מכפר על המראית עין, למה?
כדי שהשטן לא יקטרג עליו.
רבותי, עוד סנסן אחד, ובזה סיימנו:
בהמשך הפרשה, עוסקת התורה בנדב ואביהוא. נדב ואביהוא נושא לכמה שיחות.
נדב ואביהוא, כותב הזוהר הקדוש - אדם שמוריד דמעות ביום כיפור, על הסתלקותם של נדב ואביהוא, בזמן קריאת התורה, מובטח לו אומר הזוהר- הבטחה של הזוהר! שלא ימותו בניו בחייו.
אתה מוריד דמעות? מבטיח הזוהר שלא ימותו בניך בחייך. (יש גרסה שגם נמחלים לו כל עוונתיו)
רבותי, אילו נדב ואביהוא היו חיים, אחרי משה ואהרון, אנחנו היינו נראים היום, לגמרי אחרת.
אין לנו מושג כמה הם גדולים.
נשמות נדב ואביהוא פרחו באוויר, ממתי? כמעט ארבעים שנה, איפה הם חזרו חזרה לעולם הזה? בפנחס.
כותב הזוהר - פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם.
פנחס בא להרוג את זמרי בן סלוא, הוא רואה שכולם באים עליו, רוצים להרוג אותו, פרחה נשמתו מרוב פחד.
פרחה נשמתו, אומר הזוהר, ונכנסו בו נשמות נדב ואביהוא.
שואל הזוהר – איך יכולים להיכנס שתי גברים בתוך נשמה אחת?
אומר הזוהר הקדוש – תמיד נכנס אחד כשהוא מושלם, שיש לו אישה.
אם אין לו אישה, אז הוא פלגה דגופה והוא פלגה דגופה, אז תמיד ניכנס רק אחד, אבל היות ונדב ואביהוא לא התחתנו, אז כל אחד מהם היה פלגה דגופה, לכן אומר הזוהר, יכלו להיכנס שתי אנשים בתוך נשמה אחת.
הם נכנסו בתוכו, ומה עשו?
בא פנחס למשה רבינו ואומר – משה, אתה למדת אותנו, שירדת מן ההר, שהבועל ארמית קנאין פוגעין בו.
אמר לו משה – נכון מאוד, קַרְיָנָא דְּאִיגַרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַרְוַנְקָא.
שואלים כל המפרשים – לא מובן, אם משה לימד אותם ברדתו מן ההר, שהבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אז מה אתה בא לשאול את משה רבינו?!
למדתי אותך בשיעור, אז מה אתה בא לשאול אותי עכשיו?!
אם זה נדב ואביהוא, כותב ילקוט הראובני, הם צריכים לתקן את המעשה שהם עשו, מה הם עשו?
הם באו להקריב אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. אם משה היה מצוה אותם, לא היתה בעיה, הבעיה היתה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם.
עכשיו מגיעים נדב ואביהוא בתוך הגוף של פנחס, ובאים לשאול את משה רבינו – תגיד משה, מה ההלכה שלימדת אותנו?
מה אתם באים לשאול, הוא כבר לימד אתכם?!
הם באים לכפר על מה שהיה קודם. מה היה קודם? אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם
אז זה היה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה?! עכשיו זה בא בציווי.
רבותי, אומרים חז"ל – פנחס הוא אליהו בהר הכרמל.
בהר הכרמל באים ישראל, אחרי שפנחס הורג את זמרי, ומה אומרים לו?
ראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה.
אחד הורג מישהו, משיב את חמתי מעל בני ישראל בקנֹא את קנאתי בתוכם!
באים עם ישראל ואומרים עליו – הסבא שלו היה עובד עבודה זרה.
נו, אז מה קרה?
אומרים המפרשים על פנחס – הוא לא קנאי אמיתי. למה לא?
כי הוא הוכח רק בדבר אחד, רק בחטא של עריות, לא בדקנו אותו בעבודה זרה.
בחטא של זמרי בן סלוא יש עוד דבר, מה הדבר?
הלכו ל'בעל פעור' – זה עבודה זרה. אז למה לא הלכת לשם לחסל כמה יהודים שהלכו לעבוד אותו?
אתה רק פה, בזמרי בן סלוא, אז איפה אתה קנאי?
אתה קנאי רק בעריות, לא בעבודה זרה.
אמר הקב"ה - פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי – קנאה אחת פה, אבל הוא יקנא עוד קנאה, מתי?
פנחס זה אליהו. יבואו להר הכרמל, ובהר הכרמל יעמוד אליהו מול 450 נביאי בעל ונביאי אשרה, ויגיד להם – בבקשה, תקריבו!
רבותי, כאן הביאו נדב ואביהוא אש זרה- מגיעים להר הכרמל, אליהו לא מרשה להביא אש זרה, מה הוא מבקש מהקב"ה?
ענני שתרד אש מן השמים.
למה ענני שתרד אש מן השמים?
כי אנחנו נדב ואביהוא הבאנו אש זרה מבחוץ, אנחנו צריכים לכפר על זה. איך נכפר על זה?
באותו קידוש שם שמים שהסתלקנו מהעולם, כי הבאנו אש זרה.
באותו קידוש שם שמים, יבוא עכשיו אליהו הנביא, הוא פנחס, הוא נדב ואביהוא, ויבקשו מהקב"ה – ענני ה' ענני שתרד אש מן השמים.
תרד מן השמים ולא אש מבחוץ, זה נשמת נדב ואביהוא.
אליהו לפני שמסתלק מהעולם, בא אליו אלישע.
אומר לו אליהו הנביא – תבקש מה שאתה רוצה, לפני שאני מסתלק (מלכים ב'- ב,ט) שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי
אומר המגלה עמוקות – אמר אלישע לאליהו, אני מבקש ממך בקשה אחת, תשאיר לי, כשאתה עוזב, את הנשמות של נדב ואביהוא, מה הוא מבקש?
אומר המגלה עמוקות - וִיהִי נָא, נָא – ר"ת נדב ואביהוא.
אומר המגלה עמוקות – את זה ביקש גם משה רבינו, בזכותם של נדב ואביהוא, להיכנס לארץ ישראל - אֶעְבְּרָה נָּא – תן לי להיכנס בזכותם של נדב ואביהוא.
להיכנס הוא לא זכה, אבל נדב ואביהוא קידשו שם שמים, מה שפה התחלל שם שמים, ע"י זה שהם הביאו אש זרה, התיקון היה – אליהו בהר הכרמל.
למדנו מכאן, הקרבנות של עם ישראל והקרבנות של אהרון, שני קרבנות שונים לגמרי.
לאהרון אין התחלה וסוף. כל המעשה של שבט לוי – קנאות אמיתית לשם שמים.
המעשה של שמעון – קיבל עונש חריף ביותר, במעשה הזה, של 24 אלף שמתו במעשה השיטים, בגלל 24 אלף שמתו במעשה הנורא בשכם.
לומדים את הפרשיות האלה, הפרשיות של ויהי ביום השמיני, אומרים חז"ל מתקרבים בהתרגשות גדולה, לקראת חודש ניסן. בשבת הבאה כבר קוראים פרשת החודש. כמה ימים אחרי זה, בע"ה ביום רביעי, כבר מתחיל חודש ניסן, החודש אשר בו הישועות מקיפות.
יזכנו הקב"ה שבזכות מצות פרה אדומה, שאת הקריאה שלה נקרא בשבת זו, יערה עלינו הקב"ה רוח ממרומים ונזכה כולנו לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.