א. בארץ ישראל מתחילין לשאול טל ומטר בברכת השנים, לא משמיני עצרת, אלא מתפילת ערבית שבליל ז' במְרַחְשְׁוָן. ובחו"ל מתפילת ערבית שבליל ששים לאחר תקופת תשרי (והוא ביום ה' או ביום ו' לחודש דצמבר). ואומרים עד פסח. ובבלדי נוֹסח תחילת ברכה זו לעולם, בין בחורף בין בקיץ, ברכנו. ובשאמי, בחורף ברך עלינו, ובקיץ ברכנו:
ב. גם מקומות הצריכים לגשם בימות החמה, כגון איי הים הרחוקים וכגון ארץ תימן, אינם יכולים לשאול בברכת השנים, אלא רק בתוך ברכת שמע קולינו, בין בתפילת הלחש, בין ש"צ בחזרת התפילה בקול רם, וכ"ה המנהג:
ג. אם טעה בחורף ולא שאל מטר,
אם נזכר קודם שסיים ברכת מברך השנים, אומר שם ותן טל ומטר על פני האדמה ושבע וכו', וחותם כראוי.
ואם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר, אומרו שם בלא חתימה.
ואם לא נזכר עד לאחר מכן, ימשיך להתפלל, ובתוך ברכת שמע קולנו, אחרי ריקם אל תשיבנו, יאמר ותן טל ומטר וכו' כי אתה שומע וכו'.
ואפילו אם לא נזכר אז רק אחר שאמר ברוך אתה, כל שלא אמר עדיין את השם, יכול לומר ותן טל ומטר וכו' כי אתה שומע וכו'.
ואם נזכר קודם שהתחיל רצה, אומרו שם בלא חתימה.
אבל אם לא נזכר עד לאחר מכן, חוזר ומתחיל ברכנו (ובשאמי ברך עלינו) וכו'.
ואם לא נזכר עד לאחר שאמר את הפסוק יהיו לרצון וגו' השני, שעומד לעקור את רגליו, חוזר לראש התפילה: