בס"ד
פרשת האזינו / יום הכיפורים – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ב.
אנחנו נמצאים 20 שעות לפני יום הכיפורים, היום הגדול ביותר בשנה, שעליו נאמר(ויקרא טז, ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ.
היום הגדול, שעליו אמרו חז"ל וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. הקב"ה יושב בדין לבדו, בשונה מראש השנה, שכותב הפני יהושע שכותב, שהקב"ה יושב עם מימנים ומשמאליים - ישנם מלאכים המסנגרים, וישנם מלאכים המקטרגים.
ביום הכיפורים הקב"ה יושב לבדו, ועליו נאמר וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד. יוֹם אֶחָד, הוא יומו של הקב"ה, זהו היום שנקרא יום הכיפורים.
אנחנו רוצים לעמוד על נקודה אחת, שקשורה לעבודת יום הכיפורים, משום שבהפטרה שנקרא ביום הכיפורים, אנחנו מזכירים פסוקים מספר ישעיהו, ששם נאמר(נז, טו) כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת-דַּכָּא וּשְׁפַל-רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּֽלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִֽים ובהמשך ההפטרה אנחנו מזכירים פסוקים(נח, ז) הֲלוֹא פָרֹס לָֽרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּֽי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּֽם...
אומר הנביא, שאם כך תנהג, זו תהיה הדרך שלך שתדאג לעניים, {ח} אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶֽךָ... אלה הפסוקים, שנקרא בע"ה, בס"ד בשבת קודש, השנה שבת שבתון, יום הכיפורים...
אנחנו רוצים קצת לעמוד על הפסוקים כאן, בהפטרה, אבל כדי להגיע אל הפסוקים בהפטרה, דבר ראשון, נתחיל קצת לדבר על מהות יום הכיפורים, משם נעבור לי"ג מידות של רחמים, וכאשר נסיים את כל המקבץ הזה, נגיע בחזרה אל ההפטרה:
ידוע לכולם, מה שהגמרא מספרת במסכת יבמות...
מנשה, לפני שהוציא להורג את סבו, הנביא ישעיהו בן אמוץ, הוא הציג בפניו שלוש שאלות.
מדובר כאן במנשה, שכולנו יודעים כמה הוא הרשיע... חז"ל אומרים שהוא אחד מאלה, שאין להם חלק לעולם הבא, כך אומרת המשנה בפרק חלק, מסכת סנהדרין.
אותו מנשה שעמיד צלם בהיכל, בעל ארבעה פרצופים, ואמר לקב"ה "אני מעמיד צלם בהיכל, כדי שבכל כיון שתסתכל, אתה תראה אותו".
אותו מנשה, שחז"ל אומרים, שרצח אלף איש מידי יום ביומו, כהקרבה לפסל, כך מבאר זאת המהר"ל.
מנשה המלך זה האיש, שבגללו חזקיה המלך, לא רצה להינשא. הגמרא(מסכת ברכות י, א) מביאה, שחזקיה חלה את חוליו והגיע עד שערי מוות, עד שבפרקי דרבי אליעזר, אומרים חז"ל, שמעולם לא היה דבר כזה, שבן-אדם הגיע עד שערי מוות, ויצא משם. הראשון שזה קרה אצלו, זה היה חזקיה המלך.
מגיע אליו הנביא ישעיהו בן אמוץ, ואומר לו "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה"
שואלת הגמרא – מה זה "מת אתה ולא תחיה"? אם הוא מת, אז הוא לא חי.
ואומרת – מת אתה בעולם הזה, ולא תחיה לעולם הבא.
שואל חזקיה - "מה עשיתי"?
אמר לו הנביא –אתה מצווה להתחתן ולא התחתנת!
אמר לו חזקיה – אתה חושב שסתם ככה לא התחתנתי? חזו לי בראש הקודש, שיצאו ממני בנים לא טובים, ולכן קיבלתי על עצמי לא להינשא...
אמר לו הנביא – מה שאתה מצווה, אתה תעשה. מה שהקב"ה ירצה להוריד, הקב"ה יוריד, זה לא תפקידך לקבוע מה ירד ומה לא.
אמר לו חזקיה – אם ככה, אני מקבל על עצמי להתחתן... ומבקש ממנו חזקיה המלך, לתת לו את בתו... והנביא אומר לו – לא אתן לך את בתי, כי בין-כה, אתה מת בעוד כמה ימים..
אומר לו חזקיה המלך – בן אמוץ, כלה נבואתך וצא, שכך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתיאש מן הרחמים, שנאמר {איוב יג-טו} הן יקטלני לו איחל.
לשון הגמרא(מסכת ברכות י, א) - בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה'(צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה א''ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו א''ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו א''ל כבר נגזרה עליך גזירה א''ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים אתמר נמי רבי יוחנן ורבי(אליעזר) דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנא' {איוב יג-טו} הן יקטלני לו איחל.
אותו חזקיה המלך, שחז"ל מספרים שהקב"ה רצה לעשות אותו משיח. לא היה אדם, שגרם לריבוי תורה, כפי שגרם חזקיה המלך.
חז"ל אומרים, שהוא נעץ חרב בפתח בית המדרש ואמר, שמי שיצא מפתח בית המדרש, יידקר בחרב.
בדקו מדן ועד באר-שבע, מגבת ועד אַנְטִיפְרַס, ולא מצאו איש או אישה, תינוק או תינוקת, שלא בקיאים בהלכות טומאה וטהרה.
חז"ל דורשים על הפסוק(גמרא מסכת סנהדרין כ, א) - שקר החן זה דורו של משה והבל היופי זה דורו של יהושע יראת ה' היא תתהלל זה דורו של חזקיה.
חזקיה ויתר על ענין הנישואין, מהחשש, שמא הוא יביא לעולם נשמה שעתידה לפגוע בקב"ה, וזה לא היה חשש סתם, אלא הוא ראה ברוח הקודש.
מספרת הגמרא(מסכת ברכות י, ב) – ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' - חזקיה התפלל מקירות ליבו, ובכה בכי גדול, ולאחר הבכיות והתחנונים שלו, האריך לו הקב"ה את החיים, ב-15 שנה.... ביקש חזקיה מהקב"ה, שיראה לו אות, והקב"ה החזיר את השמש אחורנית עשר מעלות, ואז נודע כל סיפור ההחלמה של חזקיה המלך... הסיפור הידוע עם נבוכדנצר, ששלח לו ברכה...
לאחר שהאריכו לו, לחזקיה, את החיים ב 15 שנה, הוא התחתן עם בתו של הנביא ישעיהו בן אמוץ, ונולדו לו שתי ילדים, האחד רַבְשָׁקֵה, הוא מת צעיר מאוד, והשני מנשה, בגיל 14 הוא נהיה יתום.
אביו נפטר לבית עולמו, ומנשה הרשיע, כמו שחז"ל מספרים לנו בגמרא בסנהדרין, במדרשים.. סיפורים נוראים על מנשה המלך...
חז"ל מספרים, שלפני שהוא הלך לרצוח את סבו, הנביא ישעיהו בן אמוץ, הוא בא ושאל אותו שלוש שאלות, והסבו לא רצה לענות לו על השאלות, והגמרא מספרת שהוא לא רצה לענות לו, כיוון שהוא ידע שהוא לא מתעניין לדעת תשובות, אלא הוא רק מתכוון להקניט, ולכן הוא לא ענה לו...
בין השאלות ששאל אותו מנשה, אמר לו – סבא, אתה אמרת בדברי נבואה(ישעיה נה, ו) דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב: {ז} יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ...
משמע, שיש לפעמים שהקב"ה מקבל תפילה, ופעמים שלא מקבל תפילה, שכתוב דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ – משמע, תקראו לו מתי שהוא נמצא...
ובתורה כתוב(דברים ד, ז) מִי כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו... משמע, שמתי שקוראים לקב"ה, הוא עונה, אז איך יתכן שהקב"ה כותב בתורה מִי כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, ואתה אומר דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב, משמע, שיש זמנים שהוא קרוב, ויש זמנים שהוא איננו, אז תחליט!
מנשה, שאל את השאלה, הסבא לא ענה את התשובה... אחרי שלושת השאלות האלה, רץ אחריו מנשה והרג אותו, כמו שהגמרא מספרת(מסכת יבמות מט, ב)... דברים נוראים...
השאלה הזאת, ששאל מנשה, זו שאלת גמרא(מסכת ראש השנה), שאיך יתכן, שהתורה כותבת בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, ואילו הנביא אומר דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב, והגמרא עונה – כאן בציבור, כאן ביחיד.
ציבור בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, ויחיד דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב.
שואלת הגמרא, ומתי זה הזמן של דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ? בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, אלה הימים שאנחנו בבחינה של דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, מכאן מגלים לנו חז"ל, שיש קירבת אלוקים מיוחדת, בימים האלה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, השכינה יורדת למטה, ונמצאת איתנו עד סיומה של תפילת נעילה, עד לאחר אמירת 7 פעמים "ה' הוא האלוקים", ללוות את השכינה לשבע רקיעים למעלה, עד לאחר תקיעת שופר.
הירידה של הקב"ה למטה, יכולים לראות אותה בכל רחובות ארץ ישראל, בע"ה מחר בערב. כאן בבני-ברק, ב"ה כולנו רגילים ליום הכיפורים, יש לנו את זה בכל שבת, אבל כשיוצאים לרחובה של עיר, רואים כיצד נרמסת השבת, ה' יצילנו, אבל כאשר נשמע הצפצוף של יום הכיפורים, אתה רואה כיצד הרחובות דוממים, אין נפש חיה ברחובות, בתי הכנסת מלאים עד אפס מקום, והיו שנים, שזכיתי להיות בבתי כנסת שיש בהם 300-400 מקומות ישיבה, והיו רק עשרים אנשים.... אבל אם תיכנסו לשם מחר בערב, לא יהיה אפילו מקום אחד לשבת.... הכל מלא עד אפס מקום, והגבאי בסיומה של תפילה מכריז – 'כל נדרי' בשנה הבאה בשעה 5:05!
הוא יודע שרוב האנשים, עד 'כל נדרי' הבא, הוא כבר לא יראה אותם, אז הוא מודיע, שלא יצטרכו להטריד אותו. J
למה זה? מה יש ביום הכיפורים?
הקב"ה יורד, וכתוב בחז"ל, שלנשמה יש חמישה חלקים, וכנגד חמשת החלקים שיש בנשמה, יש לנו חמש תפילות ביום הכיפורים, וכאשר הנשמה, הנקודה הפנימית שנקראת 'יחידה', היא כמו מגנט שנימשך לברזל, ככה הנשמה מרגישה את קירבת האלוקים.
לכן גם אותם יהודים, שנקראים בבחינת יִשְׁמְעוּ רְחוֹקִים, כאשר מגיע יום הכיפורים, הם חשים מהות פנימית ורצון, להידבק עם השכינה.
זה מה שאתם רואים, זה המהות של יום הכיפורים, זה הקרבת אלוקים, זה המשמעות, שכתוב שיבוא משיח, כולם ירוצו לקבל את פניו, כי יסיר הקב"ה את הרשעה מן הארץ, זה מה שאנחנו מתפללים וְכָל הָרִשְׁעָה כְּעָשָׁן תִּכְלֶה וְתַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ – שלא יהיה עוד שלטון לשטן, והקב"ה יהיה מלֹא כל הארץ כבודו... ותמלֹך אתה ה' לבדך... זו תהיה ההרגשה שירגישו בכל ערי העולם, בקרבת אלוקים של יום הכיפורים.
יש לירידה של הקב"ה, כאן לעולם הזה, בימים האלה, זכויות רבות, אבל מצד שני, יש בה חובות רבות.
חז"ל אומרים במדרש(פרקי דרבי אליעזר כ"ד, אבות דרבי נתן פרק ל"ד)- עשרה ירידות, ירדה שכינה לעולם. חז"ל מונים אחת לאחת, את כל המקומות – הר סיני, גאולת מצרים, בית המקדש...
בין הירידות שמונים חז"ל, הם מונים גם את הירידות שהקב"ה ירד על מגדל בבל, והקב"ה ירד לסדום, שנאמר(בראשית יח, כא) אֵֽרֲדָה-נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם-לֹא אֵדָֽעָה.
שואלים חז"ל – בשביל מה הקב"ה ירד לסדום?
אז חז"ל לומדים מכאן, שאין לדיין, אלא מה שעיניו רואות.
הקב"ה לא צריך לרדת לראות.... הוא רואה ויודע הכל, אלא שהקב"ה יורד למטה, אומרים לנו חז"ל, כל ירידה שלו למטה, נועדה להביא את האנשים להתקרב אליו לתשובה.
זו מטרת הירידה, וכפי שכתוב במדרש(תנחומא, פרשת בשלח) - יְמִינְךָ ה' יְמִינְךָ ה', פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, שֶׁנָּתַתָּ אַרְכָּה לְדוֹר הַמַּבּוּל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם(בראשית ו, ג). וְלֹא גָּמַרְתָּ עֲלֵיהֶם כְּלָיָה, עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ רִשְׁעָתָן לְפָנֶיךָ. וְכֵן אַנְשֵׁי הַמִּגְדָּל נָתַתָּ לָהֶם אַרְכָּה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְלֹא גָּמַרְתָּ עֲלֵיהֶן כְּלָיָה, עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ רִשְׁעָתָן לְפָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם(בראשית יא, ו). וְאֵין וְעַתָּה אֶלָּא תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל וְגוֹ'(דברים י, יב), וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים(דברים ד, א), וְעַתָּה שְׁמַע(ישעיה מד, א). וְכֵן אַנְשֵׁי סְדוֹם נָתַתָּ לָהֶם אַרְכָּה, וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד, אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְגוֹ'(בראשית יח, כ-כא), וְלֹא גָּמַרְתָּ עֲלֵיהֶן כְּלָיָה, עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ רִשְׁעָתָן לְפָנֶיךָ. וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם(בראשית יט, כד). עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, מָטָר. וְאִם לָאו, גָּפְרִית וָאֵשׁ.
אומרים חז"ל במדרש רבה(בראשית רבה, פרשה מט, אות ו) - אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מְלַמֵּד שֶׁפָּתַח לָהֶם הַמָּקוֹם פֶּתַח שֶׁל תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָה הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה, כְּלָיָה הֵן חַיָּבִין, וְאִם לֹא אֵדָעָה, אוֹדִיעַ בָּהֶן מִדַּת הַדִּין בָּעוֹלָם.
מי שמנצל את הזמן הזה, מגיע לקרבת אלוקים. אבל מי שיודע שהקב"ה ממציא את עצמו אלינו, ולא מתעורר, אז מתעוררת מידת הדין בתוקפה, עד הסוף!
חז"ל לומדים מכאן הלכה, שרב נהג אותה. מספרת הגמרא(מסכת יומא פז, א), שרב היה לו עסק עם קצב. הקצב פגע ברב... הגיע ערב יום הכיפורים, תפילת המנחה... רב גומר להתפלל תפילת מנחה, הוא מסתובב אחורה, והוא רואה שמקומו של הקצב נפקד, הוא לא נמצא בבית הכנסת. רב יוצא מבית המדרש, והלך לחנותו של הקצב... פוגש אותו רב הונא להיכא קא אזיל מר – לאיפה אתה הולך בערב יום כיפור!?
אמר לו – אני הולך להתפייס עם הקצב. הוא פגע בי... הוא לא בא למנחה, ועבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו, אז אני הולך אליו...
אמר רב הונא – רב הולך להרוג את הקצב.
כך אמר רב הונא... הוא ראה ברוח הקודש, מה עתיד להיות בעוד כמה דקות...
מספרת הגמרא, שרב הגיע אל חנותו של הקצב, ונעמד על מפתן הדלת.... הקצב עומד עדין עם הגרזן, שובר את העצמות של הבהמה... רב נמצא עדין על מפתן הדלת... רואה אותו הקצב, ובמקום שיתעלף על המקום ויגש לנשק את רגליו של רב, הוא אומר לו זיל לית לי מילתא בהדך – לך מפה, אין לי עסקים איתך.
אמר לו "גמר חתימה טובה", והלך משם...
מספרת הגמרא, שאותו קצב המשיך לבקוע את הבהמה, ואז נתזה חתיכה מהעצם ועפה על הגולגולת של הקצב, והרגה אותו במקום.
בא הגאון ר' איצלה בלזר(כוכבי אור) ושואל שאלה – איפה מצאנו הלכה כזאת בשולחן ערוך, שאדם שפגע בי, אני צריך ללכת אליו?! הוא צריך לבוא אלי לא אני אליו...
אומר ר' איצלה בלזר – כאשר רב הלך אל הקצב, הוא דבק באורחותיו של הקב"ה.
למה נאמר דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב?
כי הקב"ה יורד אלינו. למה הוא יורד אלינו?
כדי שנתפייס איתו!
אם הקב"ה ממציא את עצמו אלינו, כדי שנתפייס איתו, אמר הרב "אני עושה אותו דבר", זה המהות של אֵֽרֲדָה-נָּא וְאֶרְאֶה – הקב"ה יורד, כדי שנבקש מחילה...
אבל כתוב כאן בגמרא עוד יסוד, שברגע שלא מתעוררים, כשרב הגיע לקצב, והקצב לא ביקש סליחה, על המקום באה מידת הדין.
אומר המדרש- זה מה שכתוב כאן- אֵֽרֲדָה-נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם-לֹא אֵדָֽעָה אז מידת הדין תבוא במקום!
אם אלה פני הדברים,אנחנו רוצים בע"ה, להיכנס קצת לעומק יום הכיפורים:
ידוע לכולם, שהנושא המרכזי, במהלך כל הארבעים יום, שעומדים להסתיים בע"ה במוצאי שבת.
במוצאי שבת, עם יציאת היום הגדול, מסתיימים להם ארבעים ימי רחמים ורצון, סביב על הימים האלה, בני עדות המזרח, התחילו כבר בתחילת חודש אלול לומר סליחות. אחרי כל פיוט אומרים, מגיעה אמירת י"ג מידות של רחמים.
זו הנקודה המרכזית, וסביב זה, סובב כל ענין הימים הנוראים.
בני עדות המזרח, נוהגים לומר ביום הכיפורים, 26 פעמים י"ג מידות של רחמים. 26 פעמים כגימטריה של שם הוויה.
בני עדות אשכנז, נוהגים כל סליחות, כל בוקר, בעשרת ימי תשובה, פעמים... בנוסח בני אשכנז של בני הישיבות, 5 פעמים... כל אחד והמנהגים שלו, אבל זה הבסיס המרכזי, כל הזמן חוזרים, פעם אחר פעם, על י"ג מידות של רחמים.
המקור למנהג הזה, זו גמרא(מסכת ראש השנה יז, ב).
אומרת הגמרא(מסכת ראש השנה יז, ב) - ברית כרותה לי''ג מדות שאינן חוזרות ריקם... א''ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב''ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם...
הבטחה של הקב"ה, שאם עם ישראל חוטא.. יגידו לפניו י"ג מידות של רחמים, והבקשה שלהם תתקבל. אז זה לא, שאם בן-אדם לא יעשה וידוי, ולא יעשה תשובה, אז האמירה של י"ג מידות של רחמים פועלת... האדם צריך להתוודות ולומר "אשמנו, בגדנו.." ואחרי זה לקבל על עצמו חרטה, וידוי וקבלה לעתיד, ואחרי שהוא עושה את התהליך של תשובה, כדי להשיג מחילת עוונות, על זה צריך להגיד י"ג מידות של רחמים.
אולי רק נזכיר, פיוט שאמרנו היום, בני עדות אשכנז, ונאמר את זה שוב בתפילת נעילה - תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תֵבוֹת. וּבְשַׁעֲרֵי דְמָעוֹת כִּי לֹא נִשְׁלָבוֹת. לָכֵן שָׁפַכְתִּי שִׂיחַ פְּנֵי בוֹחֵן לִבּוֹת. בָּטוּחַ אֲנִי בָּאֵלֶּה וּבִזְכוּת שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת...
במה אנחנו בטוחים???
באמירת י"ג תיבות. זה מה שאנחנו מחזיקים, לקראת יום הכיפורים. זה אמרנו היום, ונאמר את זה שוב, בתפילת נעילה.
כותב רבינו בחיי (פרשת כי תשא) – מאז שחרב הבית, ואין לנו בית מקדש, ואין לנו לא מזבח ולא כהן, הדבר היחיד שמביא לכפרת עוונות, זה אמירת י"ג מידות של רחמים.
אבל רבינו בחיי מסייג את דבריו – "אם אין עוונות המעקבים את התפילה, מלעלות למעלה"...
הוא מיד אומר – אתה יכל להגיד 250 פעם, י"ג מידות של רחמים, זה לא יפעל את הפעולות, אם יש את החסמים, שמונעים מהתפילה לעלות. איזה חסמים?
זה הוא לא אומר. אבל אנחנו יודעים מה נאמר בע"ה, בתפילת נעילה לְמַעַן נֶחְדַּל מֵעשֶׁק יָדֵינוּ...
אומר איוב – אני, תפילתי מקובלת.. למה?
לְפִי שֶׁאֵין עָוֶל בְּכַפִּי לְפִיכָךְ תְּפִלָּתִי זַכָּה.
שואל המדרש(שמות רבה, פרשה כב) - אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן בֶּן רַבִּי נְחֶמְיָה וְכִי יֵשׁ תְּפִלָּה עֲכוּרָה, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁיָּדָיו מְלֻכְלָכוֹת בְּגָזֵל הוּא קוֹרֵא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֵינוֹ עוֹנֶה אוֹתוֹ, לָמָּה, שֶׁתְּפִלָּתוֹ בַּעֲבֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר(בראשית ו, יג): וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר וגו', אֲבָל אִיּוֹב שֶׁלֹא הָיָה בַּעֲמָלוֹ גָּזֵל, הָיְתָה תְּפִלָּתוֹ זַכָּה, לְכָךְ אוֹמֵר: עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי, לְפִי שֶׁאֵין עָוֶל בְּכַפַּי וּבַעֲמָלִי, תְּפִלָּתִי זַכָּה.
הזוהר הקדוש כותב, שאדם שלבוש בשעטנז, תפילותיו לא עולות למעלה.
אומר רבינו בחיי – הי"ג מידות של רחמים פועל בתנאי אחד, בתנאי שאין חסמים מלתת לתפילה לעלות.
ישנו ספר בשם צרור המור, כתב אותו אחד מגולי ספרד, ר' אברהם סבע.
הוא כותב בספרו, שהרבה אמרו י"ג מידות של רחמים, ולא נענו. אז איך יכל להיות שברית כרותה לי"ג מידות של רחמים, שכל מי שיאמר אותה, זה יתקבל?
אומר ר' אברהם סבע – צריך לשים לב, מה שהגמרא אומרת. היא לא אומרת ש'אם יאמרו לפני כסדר הזה', יזכו למחילת עוונות, כתוב ש'אם יעשו לפני כסדר הזה', אני מוחל להם.
הקב"ה לא אמר להגיד י"ג מידות, הוא אמר – רבותי, אם אתם רוצים לזכות למחילת עוונות, אתם צריכים לעשות דבר אחד, כמו שאני רחום, כך אתם תהיו רחומים. מה אני חנון, כך אתם תהיו חנונים.... כמו שאני נוהג, ככה אתם תנהגו.
המגיד מדובנא, המשיל על כך משל – משל לאדם שהלך לרופא, הוא לא הרגיש טוב, אז נתן לו הרופא רשימה של תרופות שהוא צריך לקחת.
ב- 8 בבוקר את זה... ב-9 בבוקר את זה... נתן לו רשימה.... הלך לבית מרקחת והוציא את כל הרשימה.
הוא תולה את זה במטבח בכניסה, על ארון התרופות.
כל בוקר, שהוא קם ב-7 ושותה תרופות, הוא מכריז "ב-8 את זה, ב-9 את זה, ב-10 את זה..." אבל שום כדור, הוא לא לוקח לפה, הוא רק מקריא את הדף.
אומר המגיד מדובנא – מלהקריא את הדף, אתה תישאר חולה, עד שתיפטר מהעולם, לא יקרה שום דבר. הרופא נתן לך את הרשימה, כדי שתדע מה לקחת, אבל אם לא תיקח את התרופות, לא תעשה בזה כלום.
הקב"ה נתן לנו י"ג מידות של רחמים, כדי שנדע מה לעשות. הוא מגלה לנו את י"ג המידות שלו, ואמר "אם תדבקו בהם, מובטח לכם שימחלו לכם העוונות".
עד כאן דבריו של בעל צרור המור.
בא הטור, ושואל שאלה – אני לא מבין למה צריך מנין, לאמירת י"ג מידות של רחמים, זה הרי פסוקים בתורה?!
אם אתה אומר קדיש, צריך מנין... קדושה, צריך מנין... אבל אמירת פסוקים בתורה, צריך מנין?!
אומר הגאון מוילנה במקום – משום שצריך ללמוד את הגמרא שאומרת – מלמד שנתעטף הקב"ה, כשליח ציבור.
למה כתוב בגמרא, שהקב"ה נתעטף כשליח ציבור?
כי צריך ציבור, בשביל אמירת י"ג מידות של רחמים.
אבל הגאון לא אומר למה....
אומר הספר מאור ושמש(פרשת ויחי) – הסיבה שצריך לכך ציבור היא אחת, לא ייתכן שבבן-אדם אחד, יהיו י"ג מידות של רחמים, כי אם היה בבן-אדם, י"ג מידות של רחמים, אז כביכל הוא היה הקב"ה בעצמו, אלא מה?
באים לבית הכנסת מאה מתפללים, אחד הוא רחום, אחד הוא חנון, אחד הוא רב חסד.... כל אחד יש לו מידה אחת, מי"ג מידות. הציבור הוא בכללותו, מדין הערבות שבו, מייצג את הי"ג מידות של רחמים, ואז כאשר הציבור כולו מאוחד, בי"ג מידות של רחמים, הם מסוגלים לתפעל את המידה, של י"ג מידות של רחמים.
אם אלה הם פני הדברים, אני רוצה ברשותכם לעסוק בפסוק בתורה, וממנו להגיע להנהגת י"ג מידות של רחמים:
ידוע לכולם, שישנם שתי פרשיות בתורה, שעוסקות במועדים. האחת נמצאת ב'תורת כהנים', בפרשת אמֹר, והשנייה נמצאת ב'חומש הפקודים', בפרשת פינחס.
בפרשת אמֹר, תוך כדי שהפרשה מדברת על המועדים, התורה מתחילה בציווי על פסח, מיד לאחר מכן, מדברת התורה על מצות ספירת העומר, כי התורה לא כותבת תאריך לגבי חג השבועות, אלא היא אומרת(ויקרא כג, טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶֽינָה ... ואז מגיע חג השבועות, ואחרי חג השבועות, החג הבא בתור, הוא ראש השנה, שנאמר וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. לאחר מכן יום הכיפורים, שנאמר (כג, כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא... לאחר מכן סוכות, שנאמר (שם, לד) בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה', והאחרון הוא שמיני עצרת.
אלה הם המועדים שיש לנו. כל המועדים מדאורייתא שיש לנו, הם בקיץ, אין בחורף.
שני המועדים שיש לנו בחורף, שניהם מדרבנן, גם חנוכה וגם פורים.
מי שזוכר, כבר דיברנו בעבר, על המדרש שמופיע בפרשת פינחס, שהקב"ה ביקש ליתן בכל חודש, מחדשי הקיץ מועד.
בניסן פסח, באייר פסח שני, בסיון חג השבועות, בתמוז היה אמור להיות בחינה מסוימת של ראש השנה, זה היה אמור להיות יום הזיכרון, כי בו קיבלנו את הלוחות הראשונות, באב היה אמור להיות יום הכיפורים, חג הסוכות היה אמור להיות באלול ושמיני עצרת, היה אמור להיות בחודש תשרי. כך אומר המדרש בפרשת פינחס.
כיון שחטאו ישראל בעגל, נדחו כל המועדים לתשרי. זאת אומרת, גם תמוז, גם אב, גם אלול, הכל נדחה לתשרי. כל המועדים בחודש אחד.
מביאה התורה, את הפרשה שעוסקת בנושא המועדים. פסח, שבועות, משם עוברים לראש השנה, ובאמצע, בתוך הפרשה שעוסקת במועדים, אומרת התורה (ויקרא כג, כב) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
התורה מצוה על מצות פאה ולקט ושכחה – אם אתה קוצר את השדה, תשאיר בשדה פינה, שהיא תהיה קודש, תהיה מיועדת לעניים.
כל המפרשים במקום, שואלים שאלה – מה מצות לקט ופאה, קשורים למועדים?
תשובות רבות נאמרו בדבר...
כותב רש"י - ובקצרכם. חזר ושנה לעבור עליהם בשני לאוין. אמר רבי אבדימי ברבי יוסף מה ראה הכתוב לתנה באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכפורים והחג מכאן, ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלין עליו כאלו בנה בית המקדש והקריב קרבנותיו בתוכו.
לא פחות ולא יותר... מי שנותן לקט שכחה ופאה כהלכתו, כאילו בנה את בית המקדש.
כל המפרשים מנסים למצוא, מדוע ניכנס כאן הענין של לקט שכחה ופאה, והרבה תשובות נאמרו בדבר.
יש כאלה שאומרים, שהקשר הוא, שהתורה רמזה כאן לדוד המלך, שיום ההילולה שלו, זה בחג השבועות, והיות ודוד המלך נולד מרות ובועז, ובועז הכיר הרי את רות, כאשר הוא ראה אותה מלקטת שעורים בשדה, והיות באמצעות זה הוא הכיר אותה, לכן מאזכרים את הפרשה הזאת.
לפני כמה שנים, עמד כאן יהודי אחד, ומכר ספרים שהוא מצא, באיזה גניזה בתל-אביב. ספרים עתיקים, שהוציאו לפני 150 שנה... הוא מכר שם איזה ספר, שאני אפילו לא זוכר את השם שלו.. תכף אני יגיד לכם למה...
הוא מכר כל ספר בחמישה שקלים, לקחתי את הספר, כי היה לו איזה שם מענין כזה, לקחתי אותו בידיים, ואיך שאני פותח אותו, כל הדפים נפרמו ברגע אחד... אז כשבאתי לכאן בין מנחה לערבית היה לי חצי שעה, פתחתי אותו בדיוק בפרשת אמֹר....
וכך הוא פתח - וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם "וצריך עיון, למה נכנסה פרשת פאה ולקט, בתוך פרשת המועדות, ונראה לי, שרמז לענין ט' באב"
היות ובין שבועות וראש השנה, יש ט' באב, והקב"ה עתיד להפוך את זה לחג, אם ככה, הוא רמז את זה בלקט ופאה.
מה הקשר בין לקט ופאה, ומה הוא ניכנס כאן?
תשמעו איזה רעיון גאוני :
תמיד תמהתי, הוא כותב, למה הקב"ה השאיר את הכותל המערבי? והלא כתב מפורש בדברי הנביא(מיכה ג, יב) צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ – הקב"ה הבטיח, שהוא יחרוש את ציון, לא ישאר ממנה זכר ח"ו.
אם הקב"ה הבטיח שלא ישאר זכר, אז איך הכותל המערבי נשאר?
איפה זה כתוב?
כתוב בדברי הנביא, הגמרא מדברת על זה, בעמוד האחרון של מסכת מכות.
מספרת הגמרא (מסכת מכות כד, א-ב) - וכבר היה ר''ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור''ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו {במדבר א-נא} והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק דכתיב {ישעיה ח-ב} ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב {מיכה ג-יב} לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'] בזכריה כתיב {זכריה ח-ד} עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.
שואל אותו יהודי – אני לא מבין, למה הקב"ה קורא לבית המקדש ציון שדה תחרש? הרי אברהם קרא לבית המקדש בשם הר, שנאמר(בראשית כב, יד) בְּהַר ה' יֵרָאֶֽה. יצחק קרא לו בשם שדה, שנאמר(בראשית כד, סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה. יעקב קרא לו בית, שנאמר(בראשית כח, יז) אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.
אז למה הקב"ה אומר ציון שדה תחרש? שיגיד ציון הר תיחרב... ציון בית יחרב... למה ציון שדה תחרש?
ונראה לי, הוא אומר, בגלל שבית המקדש שייך ליצחק אבינו, כי הרי יצחק אבינו עקד את עצמו על גבי המזבח, במקום המקדש, כמו שכותב הרמב"ם(פרק ב, הלכות בית הבחירה) – מקום המזבח, מכוון הוא ביותר, שם היתה העקידה.
אם ככה, עמוד העבודה של עם ישראל, זה יצחק אבינו, על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים, שנאמר (מיכה ז, כ) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם... החסד שייך לאברהם, התורה ליעקב והעבודה שייכת ליצחק. הוא עמוד העבודה! העפר שלו צבור לפני הקב"ה, כל הזמן! ועל זה התפללנו בראש השנה – ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור – הוא עמוד העבודה! הוא קרא לבית המקדש שדה.
אומר הקב"ה – אם לא תשמרו את בית המקדש, אני יחרוש את השדה ציון שדה תחרש.
כותב אותו יהודי – וידוע, שהקב"ה שומר את התורה שהוא כתב. אם הקב"ה כתב, שכאשר אתה חורש את השדה, תשאיר פאה בשדה, אז כשהקב"ה חרש את בית המקדש, אז הוא השאיר את הכותל המערבי, כי הקב"ה מצוה וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ....
לכן הוא השתמש ב- ציון שדה תחרש – תשאיר את הפינה! זה הכותל המערבי! לכן הוא השאיר את הפאה בשדה.
אתה מבין למה ניכנס לכאן ענין פאה?! כי זה הענין של תשעה באב, היום שחרב בית המקדש. הקב"ה החריב את בית המקדש, אבל השאיר את הפאה, זהו הכותל המערבי.
רבותי, קיבלתם מרגלית נפלאה, תמורת חמישה שקלים, שווה מיליון דולר.
בואו נראה, מה אומר המשך חכמה, על ענין הלקט, שכחה ופאה:
אומר המשך חכמה – ענין הלקט שכחה ופאה, לא קשור לחג השבועות, הוא קשור לראש השנה.
הרי בראש השנה, כולנו מבקשים מהקב"ה בקשות – בספר חיים... ברכה ושלום... פרנסה טובה...אחרי זה 44 אבינו מלכנו...
אומר המשך חכמה – כדי לבקש רשימה של בקשות, שואל הקב"ה – תגיד, אתה כשמישהו בא אליך ומבקש ממך צדקה, אתה גם כן נותן ככה? ואתה לא בודק למי מגיע ולמי לא?
אומר המשך חכמה – תלוי איך אתה מתנהג, במתן תרומות. אם אתה בא ומבקש מהקב"ה בקשות, אומר הקב"ה "בֹא ונראה איך אתה מתנהג, כשמבקשים ממך תרומות"..
אז למה הקב"ה כתב את פרשת לקט שכחה ופאה, לפני ראש השנה?
אומר המשך חכמה – כי כשאדם נותן תרומה גדולה, היא שייכת לכהן. יש זכות לבעל הבית, לאיזה כהן הוא נותן את התרומה.
כשאתה נותן מעשר ראשון ללוי, אתה קובע לאיזה לולי אתה נותן את זה...
אומר הקב"ה – אתה נותן תרומה, אתה נותן מעשר, אתה הבעל הבית שקובע למי לתת, אבל בלקט שכחה ופאה, אתה לא קובע למי אתה נותן. אין לך רשות לקבוע! אתה משאיר את זה בשדה(ויקרא יט, י) לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם.. יבוא בן-אדם עם מרצדס לשדה ויתחיל לקטוף, זה לא עסק שלך! אתה לא יכל להגיד לו לך! כל עשיר יכל להיכנס, וגם מפני דרכי שלום, התירו גם לגוים להיכנס, כך אומרת הגמרא בגיטין.
אם ככה יוצא, שכל אחד יכל להיכנס לשדה.
לכן, אומר המשך חכמה, קבע את זה הקב"ה לפני ראש השנה, היות ואתה תבוא לבקש בקשות, אם רק תיתן תרומה ומעשר, אומר הקב"ה – אם אתה רוצה שאני אתנהג איתך באותה דרך, אז זה תלוי, אם אתה משחרר לקט שכחה ופאה, שכולם יכולים להיכנס לתוך השדה כדי לקחת מה שהם רוצים, אז גם אני מתנהג איתך כך, שגם אתה תבוא ותבקש, אז גם אני לא אבדוק אותך.
כדי לזכות אותנו בדין, ולאפשר לנו לקבל ממנו, נתן הקב"ה לקט שכחה ופאה, לפני ראש השנה!
מביאה הגמרא (מסכת בבא בתרא יא, א) מעשה בבנימין הצדיק - תניא אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת אמרה לו רבי פרנסני אמר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום אמרה לו רבי אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים עמד ופרנסה משלו לימים חלה ונטה למות אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה רבש''ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו מיד קרעו לו גזר דינו תנא הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו.
שואל המשך חכמה – הרי קראו לו עוד לפני המעשה בנימין הצדיק, אז מה אתה צריך את הזכות של האישה ושבעת בניה, כדי להשאיר אותו בחיים? תגיד " אתה הולך להרוג את הצדיק הזה לפני הזמן "?!
התשובה היא – כדי לזכות לחיים, אתה צריך לנהוג באותה הנהגה שהקב"ה נוהג.
אם אתה דואג להארכת חיים של אנשים(ישעיה נח, ז) כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.. אם אתה מתנהג בצורה כזו, אז הקב"ה מתנהג איתך, באותה צורה.
כך אמרנו בראש השנה, אני מדבר על עדות אשכנז, ונאמר את זה שוב ביום הכיפורים –" וכל מאמינים שהוא דיין אמת..." מאיפה אנחנו מאמינים שהקב"ה דיין אמת?
"ההגוי באֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה"... מה פירוש הדבר?
כשהקב"ה נגלה למשה רבינו בסנה, שאל אותו משה רבינו – אם ישאלו אותי מה שמך, מה אומר אליהם?
אמר לו הקב"ה-(שמות ג, יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה...
שואל הרמב"ן – מה זה השם הזה, מאיפה הוא יונק?
ואומר – כשם שאתה הווה עמי, אני הווה עמך – מה שאתה עושה, אני עושה לך בחזרה.
אומר ר' חיים מוולוז'ין – משל למה הדבר דומה?
הוא מביא מדרש(נפש החיים, שער א, פרק ז) על הפסוק ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ מה שאתה עושה עמי, אני עושה עמך.
וכל מאמינים שהוא דיין אמת ההגוי באֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, אמר לי הרב ברוק, ראש ישיבות נתיבות עולם – אם תכפיל את אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה = 21*21 = 441 = 9 = אמת.
אבל מונח כאן עוד יסוד - כשאתה רואה איך הקב"ה מתנהג, אתה יודע בדיוק מה לתקן בעצמך.
מה אמר יתרו???
יתרו אמר – אני יודע שהקב"ה, הוא יותר גדול מכל האלוהים שבעולם, למה???
כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם – כל אחד מקבל את העונש, בדיוק מה שמגיע לו. אין שום פספוס!
אחד מגיע לו עונש, שהוא ירקוד הרבה בתוך המים - יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ, אחד מגיע לו להיכנס ישר לתוך המים - צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת... כל אחד והריקוד שלו.
מזה אני יודע, אומר יתרו - עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים למה?? כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם אני הייתי בין צוות היועצים, ואני יודע מה כל אחד תכנן לעשות, ואיך הקב"ה שילם לו!
מספרת הגמרא(מסכת ברכות ה, ב) על רב הונא, שהחמיצו לו 400 חביות של יין. ישב חשב... באו חכמים לנחם אותו, ואמרו לו שיבדוק את עצמו...
אמר להם רב הונא – מה אתם חושבים שלא בדקתי!? אני נראה לכם שעשיתי משהו לא בסדר?!
אמרו לו - מי חשיד קב''ה דעביד דינא בלא דינא – מה אתה חושב, שהקב"ה עושה דבר בלא דין?!
מה היה הוויכוח בין חכמים לבין רב הונא?
רב הונא אמר - "בדקתי את עצמי, לא מצאתי שום בעיה"...
מה בדק רב הונא?
רב הונא בדק, אם הוא הפסיד 400 חביות יין, פירוש הדבר, שאני לא נותן מעשר כספים, אז נפגעתי בממון.
אמרו לו חכמים – לא כך עושים. אם היית מפסיד 50,000$, אז זה החשבון שאתה צריך לבדוק אצלך בממון, אבל לא הפסדת דולרים, אלא היין שלך החמיץ!
הבעיה שלך היא, במקורות היין. מהם מקורות היין?
אתה לא נותן לאריס את מה שמגיע לו.
אמר להם נכון – האריס גונב ממני.
אמרו לו – אתה, אל תישכח ממנו את מה שמגיע לו. יש לך בעיה שהוא גונב, אז תתבע אותו.
אמר רב הונא – מקבל על עצמי, לתת לו את מה שמגיע לו.
אומרת הגמרא – במקום, הוא קיבל את התמורה – מחיר החומץ העמיר למחיר יין, או שהיין השתפר, ונעשה חזרה בטעמו הטוב.
ללמדך, שהקב"ה הוא דיין אמת. הכל מופיע בדקדוק, מדויק על כל אחד ואחד.
אם הקב"ה הוא דיין אמת, אנחנו ניגשים לקראת אמירת י"ג מידות.
אומר הקב"ה – תשמע, כשם שאתה הווה עמי, אני הווה עמך. אתה הולך לבקש רחמי שמים.. כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם... אם אתה כך נוהג, כשאתה תבוא אלי ותבקש רחמים, אני אנהג איתך במידה כנגד מידה.
בואו נראה, עד כמה הדברים נפלאים:
ישנה גמרא, שכבר הזכרנו אותה כבר כמה פעמים, עכשיו היא קשורה לענין ביתר ביאור.
(הרב מביא את אותו מעשה, ואת אותו ביאור מפרשת האזינו שנת תש"ע, העתקתי משם, כדי לחסוך בזמן) J
מספרת הגמרא(מסכת ברכות יח, ב) – והתניא מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ר''ה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו אמרה חדא לחברתה חברתי בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם אמרה לה חברתה איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי הלכה היא ושטה ובאה ואמרה לה חברתה חברתי מה שמעת מאחורי הפרגוד אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו הלך הוא וזרע ברביעה שניה של כל העולם כולו לקה שלו לא לקה...
כשחז"ל מדברים על שני בצורת, אנחנו מדמיינים.... שנת תשס"ח היתה שנת בצורת, אז מה עשו?
ארגנו מס על המים, על כל קוב נוסף תשלם עוד שקל וחצי, כדי שתרגיש את הבצורת.
כשחז"ל אומרים שנת בצורת, זה אין מה לאכל ואין מה לשתות! יתחיל היבול רק בחורף הבא, עד אז, אין מה לאכל...
דופק עני על דלתו של חסיד, ערב ראש השנה, ארבע אחרי הצהריים....
"אפשר לקבל משהו לאכל?"
אדוני היקר, אם היה לי, תאמין לי, הייתי נותן לך. יש לי בדיוק, מה שאני צריך למשפחה – 4 תמרים, 4 רוביא, 4 סילקא, 4 גרעינים של רימונים, הכל בארבע, אין לי שום דבר ספייר.
"אין לך... אז תן לי לפחות כסף, אני אלך לקנות"
"אם היה לי כסף, הייתי קונה 5 רוביא! "
"מה... בית בלי כסף?! "
"לא... יש כסף, אבל יש דינר אחד, שהוא נמצא בסליק, בצד... הוא כמו מה שנקרא 'שבור בשעת חירום' J
"תעשה טובה, תן לי את הדינר הזה לראש השנה... מה אתה הולך לתקוע איתו בשופר?!? תן לי אותו! "
טוב..נו... אומרים חז"ל, שהחסיד הזה, התמלא רחמים על אותו עני... עלה למעלה, מזיז את הכל... מוציא את הדינר "בבקשה... תכלה שנה וקללותיה.... עכשיו אני מרגיש מה זה כדלים וכרשים דפקנו דלתיך... אני עכשיו ביתרת 0 "
הוא סוגר את הדלת, והגברת פותחת את דלת החדר שינה...
"מי זה בא?? "
"מה מי היה?! מה את חושבת, הביאו פרחים?! בא עני לבקש צדקה... מה זה מי היה?! עני! "
"נו... ומה נתת לו??? "
"מה יכולתי לתת לו?! "
"מה נתת לו????? הרי ראיתי שהתנהל דיון רבע שעה... הרי נתת לו משהו! להגיד 'אין', זה לוקח 20 שניות, מה נתת לו? "
"מה כבר נתתי לו?! נתתי לו... את הדינר האחרון מהמטבח..."
"מה?????"
"כן...מה קרה? הרי מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה... מה את דואגת??"
"אז למה לא אמרת את זה לעני?? " J
לא היה ממש סימפטי בבית.......
הרי כתוב במשנה ברורה, שאסור לכעוס בראש השנה, אז תארו לכם איך הוא ברך את אשתו J
בלילה, הוא חוזר הביתה, אחרי התפילה... אוכלים את הסעודה..
"הרבנית.. הלילה, אני לא ישן בבית"
"איפה אתה הולך לישון??"
"אל תדאגי, אני הולך לישון במקום טוב..." לוקח הטלית... לוקח המחזור והולך.... לאיפה? לבית קברות....
למה הוא הולך לישון בבית קברות?
כאן יש מחלוקת :
ר' ישראל סלנטר אומר, שהוא הלך לבית קברות, כדי לשבור את מידת הכעס. אמר החסיד לעצמו, אני בערב ראש השנה כועס?! מחר אני עתיד להמליך את הקב"ה למלך, וכתוב בזוהר, שכל הכועס, כאילו עובד עבודה זרה.
הלך לבית קברות, שם אף אחד כבר לא כועס, כולם שם רגועים... J אני אשב שם לילה שלם, יראה את כל אלה שנפטרו לבית עולמם השנה... בבוקר אני יקום כמו חדש!
הגאון ר' מתתיהו סלמון, המשגיח של ישיבת ליקווד בארה"ב, אומר רעיון נפלא – החסיד הזה הלך לישון בבית קברות, כך מספרת הגמרא, פתאום בחצות לילה, הוא שומע שתי רוחות שמספרות זו עם זו..
הוא נבהל... מה קרה אנשים מדברים בבית קברות?!
הוא מתעורר וניגש לשמוע מה הם מדברים... רוח אחת אומרת לשניה – ראש השנה היום!
"נו... אז מה את רוצה? תכתבי ותחתמי לחיים טובים ולשלום.. מה את רוצה?
"לא... כבר מתחילים לרדת פסקי דין... בואי אני ואת נשוט בעולם, ונשמע איזה פסקי דין יצאו כבר"
אומרת לה חברתה – אני לא יכולה לצאת, אני קבורה במחצלת של קנים... תראו איזה עוני...
טוב, החסיד כבר לא חוזר לישון... הוא מחכה שהרוח תחזור...
חוזרת הרוח בחזרה, ויש לה בשורה – שמעתי גזר דין ראשון – כל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו.
עוזב את בית הקברות בשמחה, הולך לבית הכנסת... הוא ב"ה חושב שניצל. ממה ניצל?
מיד אחרי סוכות הוא יזרע, יש לו בבית 20 קילו של חיטים, כדי לזרוע. אם היה ישן בבית,הכל היה הולך.
יוצא חג הסוכות, כולם יוצאים לעבודה, חורשים.. שואלים אותו "דוד, מה איתך? "
"לא... אני קיבלתי על עצמי בראש השנה, עד חנוכה, אני בכולל".
יופי... יושב בכולל לומד... כולם חורשים... התחיל לרדת גשם.. כולם מרוצים... אחרי חודש, פתאום מכת ברד, כל היבולים נהרסו!
החסיד הזה יושב ולומד... "איך ניצלת.... כל היבול שלנו הלך לאבדון...."
הולך החסיד, וזורע אחרי חנוכה.. ב"ה חורש, הכל גדל... בכל המדינה לאף אחד אין חיטה, רק אצלו גדל!
עד כאן הקטע שקשור אלינו, אבל הגמרא ממשיכה, שגם שנה אחרי זה, הוא הלך לישון שם, גם בלי שאשתו תרגיז אותו J
שואל הגאון ר' מתתיהו סלומון – איך יכל להיות, שבכל המדינה, רק אחד זוכה לתבואה???
ואומר – בן-אדם שיש לו דינר אחד בבית, אחרון! שיודע שבאמצעות הדינר הזה, הוא יכל לאכל בשבועות הקרובים, הוא לוקח את הדינר, ונותן אותו לעני, מתוך ידיעה, שייתכן שבשלושת השבועות הקרובים, אין לו מה לאכל!
אומר הקב"ה – אדם שנותן את הדינר, מתוך ידיעה שיכל להיות שלא יהיה לא מה לאכל... זה יקבל אוכל בשביל כולם!!!
כשם שאתה הווה עמי, אני הווה עמך!
זאת אומרת, איך שאתה מתנהג, אני מתנהג איתך... זה ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ.
מספר המדרש(ויקרא רבה, פרק לד) - בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְרָא אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמָרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזֹר תַּעֲנִיתָא דְּיֵיחוֹת מִטְרָא, גְּזַר תַּעֲנִיתָא פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, פַּעַם שְׁלִישִׁית קָם וְדָרַשׁ אֲמַר לוֹן כָּל עַמָּא יַפְלִיגוּן מִצְוָה אתם רוצים גשמים?! יש רק פתרון אחד – כל אחד הולך הביתה, מוציא את הכסף שיש לו במזרונים, הכל מחלק לצדקה, לא נישאר גרוש בבית!
כולם הולכים הביתה, להוציא את הכסף מהמזרונים, לחלק את הכסף לעניים. קָם חַד גְבַר וּנְסַב מַה דַּהֲוָה לֵיהּ בְּגוֹ בֵּיתֵיהּ וְנָפַק לְמִפְלְגָה, פָּגְעָה בֵּיהּ מַשְׁבַּקְתֵּיהּ, פוגשת בו גרושתו, וְאָמְרָה לֵיהּ זְכֵי בְּהַהִיא תן לי צדקה אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִן בֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב, מיום שיצאתי מהבית שלך, לא ראיתי יום אחד טוב בחיים שלי!
ראיתי באחד המפרשים, לא זוכר איפה, שאישה הזאת תבעה את הגירושין, כי בעלה לא הביא מספיק כסף הביתה.
כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה, נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, חֲמִיתֵּיהּ חַד גְּבַר רואה אותו בן-אדם ברחוב, שהוא מדבר עם גרושתו [זה איסור דרבנן לדבר עם גרושה] ועוד נותן לה כסף סָלֵיק רץ לר' תנחומא וַאֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי תַּנְחוּמָא אתה יודע למה לא יורד גשם?! רַבִּי אַתְּ הָכָא וַעֲבֵרָה הָכָא יש עבירות! אֲמַר לֵיהּ מַה חָמֵית מה קרה?! אֲמַר לֵיהּ חָמֵית גְּבַר פְּלָן דְּמִשְׁתָּעֵי לְמַשְׁבַּקְתֵּיהּ, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִּיהַב לָהּ פְּרִיטִין ראיתי אחד שמדבר עם גרושתו ועוד נותן לה כסף! אִי לָאו דַּחֲשִׁיד עֲלָהּ לָא יָהֵיב לָהּ ואם לא לדבר עבירה הוא מתכוון, למה הוא נתן לה?!
שָׁלַח רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַיְיתִיתֵיהּ שלח ר' תנחומא לקרוא לו וַאֲמַר לֵיהּ בְּרִי בני היקר אַתְּ יָדַע דְּעַלְמָא קָאי בְּצַעֲרָא שהעולם בצער וּבְרִיָּאתָה קָיְימֵא בְּצַעֲרָא והבריות בצער וַאֲזַלְתְּ וְאִשְׁתָּעֵית עִם מַשְׁבַּקְתָּךְ ואתה הולך ונפגש עם גרושתך?! וְלָא עוֹד אֶלָּא דִיְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין אתה עוד נותן לה כסף אִלּוּלֵי דַחֲשִׁיד אַתָּה לָא יְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין, אֲמַר לֵיהּ אמר לו אותו יהודי וְלָא כָךְ דָּרַשְׁתָּ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, אַתְּ אֲמַרְתְּ כָּל עַמָּא יִפְקוּן וְיִפְלְגוּן מִצְוָה אתה אמרת, שכל אחד ילך הביתה ויוציא את הכסף מהמזרונים, ויתן לצדקה, וכך עשיתי קָאֵים אֲנָא לְמִפְלְגָה מִצְוָה פָּגְעַת בִּי מַשְׁבַּקְתִּי איך שאני יוצא מהבית, פוגשת בי גרושתי וַאֲמָרַת לִי זְכֵי בְּהַהִיא תזכה בי במצות צדקה אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִבֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב עומדת מולי גרושתי, ואומרת לי בעיניים דומעות "מיום שיצאתי מהבית שלך, לא ראיתי יום אחד טוב, תן לי צדקה!
כֵּיוָן שֶׁרְאִיתִיהָ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה נִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים ראיתי אותה שהיא מסכנה, בגדים בלויים, בלי שיניים, ראיתי שהיא אומללה, ונתתי לה את כל הכסף וְנָתַתִּי לָהּ עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָה אִם זֶה שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם וְאַכְזָרִי וְלֹא הָיָה עָלָיו מְזוֹנוֹתֶיהָ נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, אָנוּ שֶׁאָנוּ בְּנֵי בָנֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמְזוֹנוֹתֵינוּ עָלֶיךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרְדוּ גְשָׁמִים וְנִתְרַוַּח הָעוֹלָם.
רבותי, מה כתוב פה?
עומד בן-אדם, שבאה אליו גרושתו, וזו לא גרושתו שהוא גירש, זה היא ביקשה גט! היא באה אליו, ואמרה לו "מיום שעזבתי אותך, לא ראיתי יום אחד טוב! "
אם הוא היה רשע, מה הוא היה צריך לומר לה?
"מואה...ברוך ה'! הקב"ה משלם שכר טוב ליראיו... כול כלב ביז'גי יומו" J
עומדת אשתו לשעבר ומתחננת ואומרת "אדוני, מיום שעזבתי אותך, לא ראיתי יום טוב"
מה הוא עושה????
את כל הכסף הוא נותן לה!!!
אמר ר' תנחומא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָה אִם זֶה שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם וְאַכְזָרִי וְלֹא הָיָה עָלָיו מְזוֹנוֹתֶיהָ נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, אָנוּ שֶׁאָנוּ בְּנֵי בָנֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמְזוֹנוֹתֵינוּ עָלֶיךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים..
אמר הקב"ה – בשבילו ירד גשם!
אם בן-אדם עושה פעולה כזאת, אומר הקב"ה – בשבילו אני יוריד גשם, למרות שזה לא הזמן!
אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה – כשם שאתה הווה עמי, אני הווה עמך!
רבותי, רק עוד גמרא אחת, ובע"ה נסיים בזה:
ישנה גמרא במסכת בבא מציעא, גמרא מפורסמת מאוד.
מספרת הגמרא – יום אחד רבי הולך ברחוב, ובצד השני במדרכה, הולך לו שוחט עם עגל, ואיך שרואה העגל את רבי, חוצה את הכביש וניכנס מתחת לגלימה של רבי. אמר לו רבי זיל לכך נוצרת. בא השוחט ולוקח את העגל.
אומרת הגמרא, שמאותו יום, החל רבי לסבול ייסורים ה' ירחם!
הגמרא מתארת את הסבל שהוא היה עובר – הוא היה גר בציפורי, ומהצעקות שהיה נאנק, היו שומעים אותו ספנים בים.
13 שנה התייסר בייסורים.
אומרת הגמרא - ע''י מעשה באו וע''י מעשה הלכו מה קרה?
בחלוף 13 שנה, רבי יושב בסלון, השפחה שלו בבית מזיזה את הספה, רוצה לנקות, ופתאום היא רואה שחולדה הטילה שם ולדות.
בן פורת-יוסף, יש חולדונים קטנים, פתחו להם בסלון של רבי, בית החלמה ליולדות J
היא הולכת למטבח, כדי להביא יאה עם מטאטא, להעיף אותם החוצה... שואל אותה רבי – מה את עושה???
מה זה מה אני עושה?! אני עושה להם פינוי מהיר! J
אמר לה רבי – אל תעשי את זה, הרי כתוב {תהילים קמה-ט} ורחמיו על כל מעשיו תרחמי עליהם!
"אז מה, להשאיר אותם פה? "
כן!
אומרת הגמרא – באותו רגע שהוא אמר לה כן, פסקו הכאבים!
לשון הגמרא(בבא מציעא פה, א) - ע''י מעשה באו וע''י מעשה הלכו ע''י מעשה באו מאי היא דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי אמר ליה זיל לכך נוצרת אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין וע''י מעשה הלכו יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא הוה שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו אמר לה שבקינהו כתיב {תהילים קמה-ט} ורחמיו על כל מעשיו אמרי הואיל ומרחם נרחם עליה...
שואל ר' איצלה בלזר – מה אמר לו רבי?! 'לך כי לכך נוצרת', 4 מילים ו – 13 שנה של ייסורים?!
שאלה נוספת הוא שואל - אני לא מבין, 13 שנה של ייסורים? לא היו 13 ימי כיפור? הוא לא ביקש סליחה? לא עשה תשובה?! עד המעשה עם החולדות הוא לא עשה תשובה?!
ואומר דבר נורא – רבי אמר לו 'לך כי לכך נוצרת'... מה הוא אמר לו?
הגמרא במסכת ברכות(יז, א) מספרת - ר' יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב שסיים ספר איוב אמר הכי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה..
שמעתי מפי קדשו של מר"ן הגאון ר' שמואל הלוי וואזנר שליט"א, שהקב"ה יאריך את ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, הוא עמד בהספד של יהודי אחד, בעל ייסורים גדול, ועמד בפני המיטה שלו ושאל שאלה – "ר' יוחנן סיים רק את ספר איוב?? ומה עם ספר שמואל, וספר שופטים, וספר יהושע..."?! ר' יוחנן סיים את כל התנ"ך, אבל ר' יוחנן דיבר על האיוב הפרטי שלו. ר' יוחנן, כשהוא קבר את הילד העשירי שלו, הוא גמר את ספר איוב הפרטי שלו.
הגמרא מספרת, שר' יוחנן קבר עשרה ילדים, והיה הולך ומנחם את כל ההבלים, עם העצם של הילד העשירי....
ר' יוחנן, כשהוא מסיים את הספר איוב שלו הפרטי, אמר "אני יגיד לכם את המסקנה שלי- סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה " מה הוא אמר???
אומר ר' איצלה בלזר – אומר הגאון מוילנה – סוף זה תכלית, שנאמר סוף מעשה במחשבה תחילה.התכלית הסופית, זה פירוש הדבר סוף.
אמר ר' יוחנן – סוף, מרגע שהבהמה יוצאת לאוויר העולם, היא הולכת אל התכלית – מגדלים אותה, מפטמים אותה, למטרה אחת – כדי שתישחט. את הראש שלה, כדי שנאמר 'שנהיה לראש ולא לזנב', ואת הגוף שלה, כדי שיאכלו אותה תלמידי חכמים, יתחזקו וילמדו תורה.
סוף, כלומר התכלית של הבהמה, לשחיטה.
סוף אדם למות – התכלית של האדם, זה להגיע למותו. כל השנים, 120 שנות חיים, הוא עומד על דבר אחד – לשלוח 'חבילות' לעולם הבא, שהוא העולם הנצחי.
העגל בא בדמעות לרבי – רבי אני לא רוצה למות! אני רוצה לחיות, תציל אותי מהשוחט!
אמר לו רבי – לך, כי לכך נוצרת – כדאי לך להישחט, זה התכלית שלך! כל היעוד הסופי שלך, זה שישחטו אותך, יאכלו ממך תלמידי חכמים, הגעת ליעוד הכי גבוה, שאפשר להגיע בבהמה.
אבל העגל לא מבין תכלית סופית, הוא רוצה לחיות, הוא רוצה להיות ליד אמא שלו ולאכל עשב...
אומר הקב"ה – כך פסקת לגבי העגל, שמסתכלים לגבי התכלית הסופית, ולא מסתכלים מה העגל רוצה?! ככה נעשה לך גם!
התכלית של האדם, זה העולם הבא. הייסורים שהאדם מקבל בעולם הזה, זה הדבר הכי טוב בשבילו, כי עדיף אחד בצער, ממאה שלא בצער.
הייסורים ממרקים עוונות, אסור לבקש ייסורים...
"לא הם ולא שכרם".... אמרו גדולי עולם, אבל אם הקב"ה מביא, צריך לקבל אותם בשמחה.
רבי אומר לעגל – לך, כדאי לך
אמר הקב"ה– אתה מסתכל על הסוף? על התכלית? כדאי לסבול ייסורים...
אהה, העגל לא מבין?
הסברתי לו שכדאי לסבול בשביל עולם הבא. כדאי לו שיאכלו אותו.
אומר הקב"ה – כדאי לך לסבול, כדי לקבל שכר פי מאה, על כל דבר. \
מתי זה פסק?
אומר ר' איצלה – על זה לא יעזור יום כיפור. אין כאן עבירה, כי היות והוא פסק כך כאן, אז גם בשמים פסקו כך.
מתי השתנה הפסק?
מתי שרבינו הקדוש, אומרת לו השפחה – קח מטאטא וזרוק אותם מפה! זה לא התכלית שלהם, שהם יהיו כאן בסלון.
אומר לה רבי – הם לא מבינים מה זה תכלית ומה זה לא. תשאירי אותם פה, הם רוצים מזגן J
באותו רגע שרבי שינה את הפסק, שמסתכלים לפי הרצון שלך כרגע, אמר הקב"ה – אז לא מגיע לך ייסורים.
אם שינית את הפסק, ואתה מסתכל על מה שעכשיו, אז כשם שאתה הווה עמי, אני הווה עמך!
אנחנו ניגשים ליום הכיפורים... תשובה, צדקה ותפילה, מעבירים את רע הגזירה...
תשובה ברור, אדם הופך להיות אדם אחר.
תפילה, מתחבר לקב"ה.
מה יש בצדקה???
אומר הקב"ה – אם אתה מפזר, אם אתה מרחם, אתה דבק במידות שלי... כשם שאתה הווה עמי, אני הווה עמך.
יש אחד שערום בפרנסה, יש אחד שערום בשידוכים, ויש אחד ערום בבריאות... כל אחד צריך את הכיסוי שלו, כל אחד צריך את הישועה הפרטית שלו, כל אחד הוא 'רעב' במקום אחר... אחד יש לו שׂבע גשמי אבל לא רוחני, אחד יש לו שׂבע בשלום בית, אבל אין לו שׂבע בבריאות, ואחד יש לו שלום בית ופרנסה, אבל כל הילדים תקועים איתו בבית.. כל אחד יש לו את הרעב שלו, כל אחד צריך את הכיסוי שלו...
אומר הקב"ה – תפזר ביד נדיבה, תן כסף לצדקה...
צאו לרחובה של עיר, כולם מתחננים לכסף, מי לא צריך כסף?! קופת העיר, עזר מציון, יד לאחים... הם מתחננים שניתן להם כסף... למה???
לזכות אותנו, תן ביד נדיבה, אל תקמץ!
אם אתה תפתח את היד, הקב"ה יתן מנגד – כשם שאתה הווה עמי, אני הווה עמך.
אנחנו ניגשים ליום כיפור. ב"ה עשרת ימי תשובה, שמונה מאחורינו, 25 שעות של קירבת אלוקים, עד כדי כך, שכותב המשך חכמה, שבשעת הנעילה, אדם יכל לקבל מחילה, על החטא החמור של חילול ה'.
אתה ניצב מול הקב"ה לבד. אין מלאכים, אין קטגורים, אין סנגורים... אתה מול אבא, כבן השב אל אביו... בוכה לפניו "אבא, תציל אותי, אני מתבייש, איך פגעתי בך! ולא שווה לי, שום הנאה של החטא, שפגעתי בך".
אמר פעם ר' לוי יצחק מברדיז'וב – אנחנו אומרים בפיוטים שלנו "אנו מלאי עוון, ואתה מלא רחמים" – ריבונו של עולם, כמה אנחנו מלאי עוון! אבל אתה, ריבונו של עולם, אתה מלא רחמים! כל העולם שלך, והכל מלא רחמים! אז מה הבעיה שלך למחול??? מה הבעיה שלך לכפר????
צריכים לבוא בבושת פנים, כבן שחטא, אבל צריך לדעת שזה לא מספיק, צריך דבר נוסף חוץ מזה – כל אדם, כך למדו אותנו רבותינו, הראשון שבהם, היה ר' ישראל סלנטר, כל אדם חייב לקבל קבלה, לפני הימים הנוראים.
אי אפשר לבוא לקב"ה, ולהגיד "אני מבקש סליחה על העבר", ושום שינוי לא יהיה... גם אסור לקפוץ גבוה מידי, כי קפיצה גבוהה מידי, יכולה להפיל את האדם. בקטנות, אפשר להתרומם ולהגיע לפסגות!
ראיתי השבוע אחד כותב, שהוא היה אצל הגאון ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, הוא בא ושאל אותו "רבי, אני רוצה להתחזק במשהו"... הוא בא ונתן לו רשימה....
אמר לו – תעזוב את זה, זה יצר הרע, תיקח דבר קטן! אבל חזק תשמור אותו!
אמר לו – תגיד לי מה רבי?
אמר לו הגאון – כשאתה יוצא משירותים, נטלת ידיים, תעשה לי טובה, זה לא "תפילת הדרך", אל תברך "אשר יצר" כשאתה הולך. תעמוד ותברך בכוונה! זו קבלה, לא קשה... תקיים אותה!
כל אחד במה שהוא תופס את עצמו... אחד בברכת המזון.... הזכרנו את זה אני חושב כבר פעם:
כתוב בחינוך – כל האותיות נמצאות בברכת המזון, חוץ מאות אחת 'ף', למה?
הבטחה, שמי שאומר ברכת המזון כהלכתו, לא ישלוט בו אף, לא שצף ולא קצף! כהלכתו!
אתה מתחיל ברכת המזון, כעומד לפני מלך... הטלפון מצלצל, לא להגיד "אואו, אהה, אואוו" J
אין טלפון, אתה מדבר עם הקב"ה עכשיו! אתה מדבר 7 דקות רצו, עם הבורא יתברך, בלי צפצופים באמצע.
קבלה שאפשר לשמור עליה, מאף משצף ומקצף.
יודע צדיק נפש בהמתו – כל אחד יודע במה הוא צריך לשפר את עצמו... יש אדם שצריך לשפר את עצמו שתפילת שחרית, יש אחד במנחה, יש אחד בערבית... כל אחד יודע.... קביעת עיתים לתורה, תקבע לך תוספת של 5 דקות ביום..
גמרת שחרית, תלמד 2 הלכות!!! 'כל השונה הלכות בכל יום, מובטח לו, שהוא בן העולם הבא! מה הבעיה להחזיק משנה ברורה, בתוך התיק של התפילין?!
משנה ביום! כמה זמן זה לוקח?! דקה ביום! וקנית נצח ביום!
יש לך קבלה? עם מה אתה בא?
אתה אומר – ריבונו של עולם, אני משה מתשע"א, זה לא משה מתשע"ב, אתה תראה בתעש"ג אני יגמור ברכות, שבת ועירובין! שלוש משניות גמרתי בשנה הזאת, ממשנה אחת ביום!
יזכנו הקב"ה, שניגש אחרי תשובה שלמה לפניו, ויזכנו שיקבל את תשובתנו, המלאה והטובה, ויזכנו להיחתם בספרם של צדיקים גמורים, לשנת גאולה וישועה, ונזכה סוף סוף לשמוע קול שופרו של משיח צדקנו, במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.