בס"ד
פרשת אחרי-מות – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"א.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה, בשבת זו פרשת אחרי-מות.
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּמֻתוּ(ב)וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת:(ג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה:(ד)כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם.
הפרשה הזאת, פרשת אחרי-מות, קשורה כולה ליום הכיפורים.
בתחילת הפרשה, עוסקת התורה בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים- שני השעירים אחד לה' ואחד לעזאזל, ולאחר מכן, לקראת סיום הפרשה, עוסקת התורה בענין של גילוי עריות. כל האיסורים של העריות נמצאים בסוף הפרשה, והכל קשור ליום הכיפורים.
בקריאת התורה של שחרית, אנחנו קוראים את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, ובקריאת התורה של מנחה, של יום הכיפורים, אנחנו קוראים את פרשת העריות.
זאת אומרת, שהפרשה הזאת, פרשת אחרי-מות, עוסקת ברובה, לעניינים הקשורים ליום הכיפורים.
בכמה וכמה קהילות בישראל, כבר הזכרנו את זה, לא יקראו את פרשת אחרי-מות, וזאת למה?
כיון שהטו"ר פוסק להלכה, בסימן תכ"ח, שהפרשה הסמוכה לפסח בשנה פשוטה, היא פרשת צו, והפרשה הסמוכה לפסח בשנה מעוברת היא פרשת מצורע.
כך כותב הטו"ר, הוא מביא לכך רעיה, פיקדו ופסחו – לשון פקודה, צו. ובמעוברת סגרו ופסחו – סוגרים את הפסח.
מנו ועצרו – קודם כל מונים את בני ישראל – פרשת במדבר, ואחרי זה, חג העצרת. צומו וצלו - צום תשעה באב, ואחר כך פרשת ואתחנן, שעוסקת בתפילה של משה. עמדו ותקעו – פרשת ניצבים, ולאחר מכן, תקיעת שופר.
כך מביא הטו"ר בסימן תכ"ח, זאת אומרת שהטו"ר פוסק להלכה, שפרשת מצורע, היא הפרשה המקדימה את פסח בשנה מעוברת.
אנחנו השבת בע"ה, נקרא פרשת אחרי-מות, בשבת הקודמת קראנו כבר פרשת מצורע.
אנחנו נקרא פרשת אחרי-מות, כיון שהבית יוסף לא מביא את זה להלכה ולא הרמ"א, ואנחנו פוסקים כבית יוסף, כיון שהרמ"א לא חולק עליו.
אם הוא חולק עליו, אז האשכנזים ובני עדות המזרח מתחלקים – בני עדות המזרח פוסקים כבית יוסף, ובני עדות אשכנז פוסקים כהרמ"א.
הטו"ר, פוסק שהשבת קוראים פרשת מצורע, לכן באותם מקומות שפסקו כמו הטו"ר, יקראו פרשת מצורע.
דיברנו על זה, כמדומני, בפרשת משפטים, אני רק מזכיר את זה בקיצור נמרץ – מי שיפתח את ספר 'החינוך', יראה שהוא מחלק את פרשת משפטים לשתיים.
יש לו עשרים וארבע מצוות בפרשת משפטים, ויש לו שלושים מצוות בפרשת(שמות כב,כד) אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי.
החינוך, מחלק את פרשת משפטים לשתיים – מחלק בין פרשת משפטים ובין אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, למה?
בספר החינוך בהוצאת ירושלים, הוא כותב למטה - ולמה החינוך מחלק את פרשת משפטים לשתיים?
כי החינוך, הוא לא מגלה מי הוא, הוא רק מגלה על עצמו, שהוא אהרון ממשפחת הלויים מברצלונה.
בברצלונה נהגו כפסיקת הטו"ר, שבשבת שלפני פסח, בשנה מעוברת, קוראים פרשת מצורע. מה קוראים בשבת, שיש 29 פרשות בחורף, כמו השנה, ומבראשית עד מצורע יש רק 28 פרשות, אז צריך לחלק פרשה לשתיים.
איזו פרשה היו מחלקים?
פרשת משפטים, היו מחלקים לשתיים.
פרשה אחת עד אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי והשבת הבאה אם כסף תלוה את עמי, זאת אומרת יש להם פרשה אחת מיותרת, אז הפרשה הסמוכה לפסח, היא פרשת מצורע.
אז אנחנו חשבנו, שהם מתחברים אחרי פסח, וקוראים אחרי-מות – קדושים, זה לא נכון, הם ממשיכים הלאה ככה, עד אחרי שבועות, למה?
כי הטו"ר פוסק להלכה, שלפני חג השבועות צריכים לקרוא פרשת במדבר – מנו ועצרו.
ובשנה מעוברת, שראש השנה חל ביום ה', אז אנחנו לפני חג השבועות, נקרא פרשת נשֹא. אלה שפוסקים כשיטת הטו"ר, צריכים לקרוא פרשת במדבר, אז הם ממשיכים ככה, עם התהליך הזה עד לאחר שבועות, כדי לקרוא פרשת במדבר, סמוכה לחג השבועות.
מתי הם מתחברים? גם כאן, הדעות חלוקות :
יש כאלה שמתחברים – בחֹקת – בלק. ויש כאלה שמחברים מטות-מסעי.
שלוש קהילות שנוהגות במנהג הזה, הם קהילת תוניס, אלג'יר וברצלונה. כך כתוב בספר של מנחת חינוך, בהוצאת ירושלים, וגם רבינו בחיי, כמדומני, מחלק את פרשת משפטים לשתיים.
למה אני מזכיר את הדבר הזה?
בגלל שלכאורה, שהטו"ר אומר לנו, שצריכים לקרוא את פרשת מצורע לפני הפסח, זה נכון, כך צריך להיות. למה?
כי בשבוע שעבר דיברנו, שכל הענין של הירידה למצרים, הכל היה גלות של דיבור, היו צריכים לתקן את חטאי הדיבור.
עם ישראל ירד למצרים, כדי לתקן את החטא של הדיבור, והיציאה ממצרים היתה, כאשר תיקנו את החטא של הדיבור.
אז יוצא, שהירידה למצרים היתה, אנוס עפ"י הדיבור, והיציאה משם היתה, כאשר תיקנו את הדיבור.
אז אם אתה מדבר על שבת שסמוכה לפסח, ואתה צריך לקרוא משהו שקשור לעניין החג, לכן קוראים את פרשת מצורע בסמוך לפסח.
אבל בפרשת אחרי-מות, אם אתה צריך למצוא קשר בפרשה, בין אחרי-מות לפסח, אין לך שום קשר.
בשבת שעברה, ישבתי וחשבתי, מה יכל להיות הקשר, בין אחרי-מות לפסח. למה?
כיון שר' צדוק הכהן מלובלין, כותב בספרו בכמה מקומות, שכאשר חל חג באמצע השבוע, תמצא לזה סימוכין בפרשה שלפניה.
אז אם כותב לך הטו"ר, שלפני פסח קוראים פרשת צו, אז יש לך סימוכין, כי פרשת צו, התורה מדברת על קרבן תודה, וכל הענין של פסח, זה הרי הודאה להקב"ה. והסברנו מה שמסביר האברבנאל, שאחד מהשאלות שהילד שואל, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אנחנו אוכלים חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה. שאם זה קרבן תודה, קרבן תודה מורכב מארבעים לחמים – שלושים לחמים של מצה ועשר של חמץ.
שואל הילד – אם זה קרבן תודה, איפה החמץ?
זה מה שהוא שואל, מה נשתנה הלילה הזה... שקרבן תודה משולב בין שתיים, וכאן יש רק מצות. אז יש לך קשר בין צו, לבין פסח.
מצורע, גם זה קשור. מה עושים בפרשת אחרי-מות?
חיפשתי בהרבה ספרים. בפרשה אחת, באחד המפרשים, מצאתי חיבור. מה הוא כותב?
הוא מביא מדרש, שאומר – בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים. כתוב שלא שינו את שמם, לשונם, מלבושם, בדבר הרביעי יש מחלוקת – יש שאומרים שלא היה בהם דלטורין, יש שאומרים שלא היה בהם מספרי לשון הרע, ואחד אומר ולא היו פרוצים בעריות.
210 שנים במצרים, אף אחד מהם לא היה פגום בעריות, רק אישה אחת שפרסמה הכתוב – שלומית בת דברי, למטה דן, ממנה יצא המקלל, שדיברנו עליו בשבוע שעבר.
אומרים חז"ל – יוסף ירד למצרים, ועמד בניסיון של אשת פוטיפר, נגדרו כל הזכרים בזכותו.
שרה ירדה למצרים, פרעה ניסה לפגוע בה, היא עמדה בניסיון, נגדרו כל הנשים בזכותה.
אז ראיתי מי שאומר, פרשת אחרי-מות לפני פסח, כיון שאחד הדברים שנגאלו ישראל ממצרים – היו גדורים בעריות. אז הנה יש לך חיבור בין פרשת אחרי-מות לבין פסח.
בקיצור, אני החלטתי שאני צריך למצוא איזה חיבור, בין פרשת אחרי-מות לבין פסח, ובקשתי מהקב"ה בתחנונים שיאיר את עיני. מה מצאתי?
וכאן אני חושב שאני נוגע בנקודה עדתית, אז תסלחו לי.
אני הייתי בטוח, שכלל ישראל מכל העדות, לובשים קיטל בליל הסדר. מה זה קיטל?
קיטל זה בגד של אשכנזים, לבן כולו, ארכו עד הברך, וכך כתוב בספר המנהגים של המהרי"ל, שנוהגים ללבוש בליל הסדר קיטל. אני לתומי הייתי בטוח, שכל העדות כך עושים.
התברר לי שלא, שחוץ מהאשכנזים, מהליטאים וחלק מקהילות החסידים עושים את זה, אז היות ואני נותן שיעורים בכל רחבי הארץ, התברר לי ככה, שהמרוקאים לובשים ג'לביה, באתי לבית כנסת אחר של עולי לוב, שם אמרו לי שהם הולכים עם לבן, כך היה מנהגם.
בקיצור, ראיתי שלא כולם הולכים, ואין משהו אחיד אצל כולם, היות וחיפשתי משהו מאחד, אמרתי ריבונו של עולם, מצאתי משהו מאחד. מה זה המשהו הזה?
בפסח, האשכנזים הולכים עם קיטל, ביום כיפור הולכים עם קיטל, אז זה החיבור בין פרשת אחרי-מות לבין פסח.
ביום כיפור, בגדי הכהן בלבן, והקיטל הוא לבן, אז הנה ברוך ה' יש לי חיבור.
ישבתי וחשבתי, מה מונח בחיבור הזה, שבין יום כיפור לבין פסח. לכאורה, אלו שני הפכים משתי הצדדים, למה?
היום היחיד בשנה שיש מצוה לאכל מדאורייתא, זה ליל הסדר. ליל הסדר, זה היום היחיד שמצווים על אכילה מדאורייתא, אז מצווים לאכל מצות.
בחג הסוכות לא כתוב לאכל, בחג הסוכות כתוב - בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כשרוצים לאכל צריכים לשבת בסוכה. מי שאוכל כזית ראשון, מקיים מצוה, תשבו כעין תדורו. לאכל, לא מופיע בתורה בחג הסוכות.
המצוה לאכל, ישנה רק בחג הפסח. זה החג היחיד שנאמרה בו אכילה.
היום הראשון שיש בו מצוה לאכל, זה פסח. היום היחיד שיש בו איסור לאכל מדאורייתא זה יום כיפור.
אז מצאנו מכנה משותף הפוך – בפסח חייבים לאכל, ביום כיפור אסור לאכל.
בואו נמצא עוד מכנה משותף הפוך :
בערב יום כיפור יש מצוה לאכל - כתוב בחז"ל – כל מי שאוכל בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.
בערב פסח, יש מצוה לצום. הבכורים מתענים. הפוך על הפוך!
אם אתה בא לחבר את פסח, ליום כיפור, הכל הפוך אחד מהשני. הדבר היחיד שהוא מכנה משותף בניהם, שהשבת שלפני פסח, נקראת שבת הגדול, והשבת שלפני יום כיפור, נקראת שבת תשובה, אז ממילא המכנה המשוף היחיד, שיש לנו בניהם, הוא השבת שלפניו. בו עצמו, לכאורה, אין לנו חיבור.
אנחנו רוצים קצת להיכנס לעומק הענין, ולבאר את הדברים, ובע"ה, ננסה בס"ד להגיע לעיקרם של דברים.
אני רוצה לדבר קצת על קיטל, ואחרי שנדבר עליו, תראו איך הוא מתקשר לכל העדות ואיך הוא מתקשר לחג הפסח.
דבר ראשון, אני רוצה לידע את כולם – למה לובשים קיטל, מה הענין הזה?
כתוב ברבותינו, שקיטל הוא בגד של מתים – יזכיר לו יום המיתה.
אז אם יזכיר לו יום המיתה, מובן למה לובשים את זה ביום כיפור. יום כיפור, כדי להטיל על האדם מורא ופחד, אז מלבישים את זה על האדם.
יש אומרים, שמלבישים צבע לבן, כי הבגד הזה הוא הבגד שמסמל את המלאכים. היות ובעשרת ימי תשובה, הקב"ה יורד למטה, שנאמר(ישעיה נה,ו) דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב ואז אנחנו מהווים הפמליה של הקב"ה, לכן לובשים בגד לבן.
יש אומרים שלובשים בגד לבן, כי זה סמל לכפרת עוונות, ככתוב(ישעיה א, יח) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אז הסמל של ליבון העוונות הוא ע"י הקיטל.
אם ככה, אנחנו מבינים, למה האשכנזים בחופה לובשים קיטל.
כי חתן, כתוב בחז"ל, מוחלים לו על כל עוונותיו, ויום לפני החתונה הוא מתענה, וגם בתפילה שלו, הוא מתפלל תפילה של ערב יום כיפור, כי זה יום כיפורים שלו, אז מלבישים לו בגד, כי זה סימן שנמחלו לו העוונות, או בגלל שזה סמל של מת.
מה הקשר בין מת לחתן?
כיון ששתיים סוחבים אותם בכוח – מת וחתן.
אבל לא רק בגלל זה, אלא, הגמרא אומרת – שהתנאים היו שרים בחופה – ואי לנו שאנחנו מתים.
כי כל הסיבה שאנחנו מתחתנים, זה כדי להשאיר דורות, ולכן יש ארבע מקלות בחופה, כי זה שתי אלונקות J
אותו יסוד, לכן לובשים גם קיטל.
הכל בסדר גמור, אז יש מחילה ביום כיפור, ויש מחילת עוונות גם לחתן, אבל מה זה קשור לפסח?
אם הסיבה שזה קשור למתים, אז זה לא קשור לפסח, אם למלאכי השרת, אז זה גם לא קשור לפסח, אז מה פתאום לובשים קיטל בפסח?
ראיתי בכמה מפרשים, שהבגד הלבן, הוא סמל לשמחה, מאיפה הסמל לשמחה?
כתוב בגמרא(מסכת תענית), שלא היו ימים טובים לישראל כ- 15 באב, וכיום הכיפורים, שיוצאות בהן בנות ישראל, לחולל בכרמים בבגדי לבן.
יוצא, שהבגד לבן, הוא הסמל לשמחה.
אותו דבר מביא הטו"ר, בהלכות ראש השנה, שנוהגים ללבוש בגדים לבנים לכבוד ראש השנה, כי אנחנו לא נוהגים כמו אומות העולם.
כיון שאומות העולם, ברגע שיש להם משפט, מה הם עושים?
לובשים שחורים, מגדלים זקנם וכו'
אנחנו לא ככה, לובשים לבן, אנחנו בוטחים בהקב"ה, אומות העולם בשחור.
תשימו לב, תכנסו לבית משפט, באולמות שמתקיימים דיונים – על רצח, על גניבות, כל הנאשמים לובשים כיפות.
שאלתי עבריין אחד – תגיד, למה אתה לובש כיפה?
אומר לי – השתדלות.
אמרתי לו – אתה נורמלי, השופט יראה את הכיפה, יתן לך אוטומטי עוד חמש שנים.
הולכים אומות העולם ולובשים שחורים, אנחנו לא ככה, לובשים לבן, שמחים!
אם ככה, שבגד לבן מסמל שמחה, ואנחנו בוטחים בהקב"ה שיעשה לנו נס, חג הפסח, שאנחנו שמחים שיצאנו ממצרים, אז ככה לובשים.
ראיתי במפרש נוסף, שאומר שלובשים לבן, כי גם פסח קשור לטהרת יום הכיפורים, למה?
כי כתוב בחז"ל, המשנה ברורה מביא אותו, שמי שאומר 'אז ישיר' בשמחה, מוחלים לו כל עוונותיו, אז כמו שחתן מוחלים לו כל עוונותיו, לובש קיטל, אז ביום כיפור לובש קיטל, כי נמחלים העוונות, אז גם בפסח לובש קיטל.
זה תירוץ טוב מאוד, אם היו מלבישים קיטל בשביעי של פסח, אבל לובשים את הקיטל בליל הסדר.
מה זה קשור לליל הסדר?
ראיתי מפרש נוסף, שאומר – למה אנחנו לובשים את הקיטל ביום כיפור?
כי יש לנו מחילת עוונות, יצאנו מטומאת העוונות, לטהרה. אין לך יציאה מטומאה לטהרה, כמו יציאת מצרים, שיצאנו מ – מ"ט שערי טומאה.
אז כמו שיוצאים מן העוונות, לובשים לבן, כך גם בפסח – יוצאים מ – מ"ט שערי טומאה, לובשים לבן.
עד כאן, דברים נפלאים של רבותינו, אני רוצה ללכת לעוד יסוד:
בספר סדר היום, של ר' משה בן מכיר, הוא כותב כך – סדר הנהגת ערב פסח, אם יש לו בגדים לבנים ללבוש הגון וראוי הוא, שהוא סימן לחירות, שיצאנו בדימוס, וזכינו בדין בחמלת ה' עלינו, וכל הנמלט מן הדין ראוי לו ללבוש לבנים ולהתעטף לבנים, וכל שכן וקל וחומר, שאילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו משם, היינו אנו ובנינו משועבדים לפרעה במצרים, על כן בכל פסח שעובר עלינו, ראוי לנו להזכיר את הגמול שגמל לנו הקב"ה עמנו, בהיותנו בני חורין לרשותו וממשלתו, קדושים וטהורים, ולא משועבדים, אז לכן, לובשים לבן. עד כאן דברי סדר היום.
בספר אבן העזר, הוא כותב, שהחתן לובש בגדי לבן, כי הוא נעשה בן חורין מעול ההורים.
משתחרר מהבית, עד עכשיו היה לו אמא ואבא על הראש, עכשיו הוא השתחרר, נעשה בן חורין.
היות והוא נהיה בן חורין, הוא לובש קיטל, לכן הוא אומר, לובשים קיטל גם בליל הסדר, שבו נעשינו בני חורין. כך כותב הספר אבן העזר.
עד כאן דברים נפלאים, הגענו לנקודה שממנה אפשר להתחיל את השיעור:
בא המהר"ל, בגבורות ה', בפרק נ"א – נוהגים ללבוש קיטל בליל הסדר, למה?
בגלל שעורך הסדר, בשעה שהוא עורך את הסדר, הרי הוא ככהן גדול שנכנס לפְנָי ולפְנִים, וכשם שהכהן גדול, שנכנס לפְנָי ולפְנִים, לובש בגדי לבן, כמו שנאמר שהוא צריך ללבוש בדי בד על בשרו, כדאיתא בפרשת אחרי-מות, כך בשעה שאדם יושב בסדר, ילבש בגדי לבן, כי הוא ככהן המשרת בקדש הקדשים.
הבנת מה כותב המהר"ל?
אם אתה מחפש חיבור, למה הולכים בלבן?
אגיד לך - כיון שאדם שעורך את הסדר, הוא בבית שלו ככהן גדול שנכנס לפְנָי ולפְנִים. כהן גדול שנכנס לפְנָי ולפְנִים, נכנס עם בגדי לבן, כי זה מה שכתוב בפרשת השבוע, לכן גם הוא צריך ללבוש בגדי לבן, עורך הסדר.
באים רבותינו, ומוסיפים על זה עוד יחידה:
בפרשת שמות כתוב – שברגע שאוכלים קרבן פסח, אסור להוציא מקרבן הפסח, מחוץ לבית. למה?
למה אכפת לך שיוציאו את זה? נשאר לך פולקה, תיתן לשכנים. מה הבעיה בזה?
כיון שהבית שלך התקדש, בקדושת בית המקדש, ואסור להוציא קרבנות מחוץ לבית, אז אם כך, עורך הסדר שהוא המקריב את הקרבן, הוא כהן גדול משרת לפני ה'.
לכן לובשים בגדי לבן ביום הכיפורים, כי הכהנים נכנסים לפְנָי ולפְנִים בלבוש לבן, ובחג הפסח, הוא ככהן גדול, שנכנס לפְנָי ולפְנִים.
אם ככה הבנו, שאם אנחנו מחפשים את הקשר, בין פסח ליום הכיפורים, מצאנו כבר.
פרשת אחרי-מות, אומר המהר"ל, זה הקשר בין הכהן גדול ועורך הסדר, הם אותו דבר.
בא המהרש"א(תחילת מסכת יומא) וכותב דברים עפ"י הקבלה – יש שם ה' שנקרא א-ה-ו-י. זה מה שאנחנו אומרים בקידוש 'מקראי קֹדש זכר ליציאת מצרים'. הקֹדש הוא כנגד שם הקֹדש של א-ה-ו-י. מה זה השם הזה?
אומר המהרש"א – בשני חודשים בשנה, השם הזה הוא התופס. איפה זה תופס?
האות א, היא כנגד ראש השנה. האות י, היא כנגד יום כיפור, האות ה, חמישה ימים אחרי יום כיפור מגיע סוכות, האות ו, שבעה ימים אחרי סוכות מגיע הושענא רבה.
אם אתה מחבר את כולם ביחד, אומר המהרש"א, יוצא המספר 22, זה כנגד שמחת תורה. זה הכוונה בשם שנקרא א-ה-ו-י.
אומר המהרש"א – והוא הדין בפסח – א כנגד ניסן. זה היום שבו נכנך המשכן, היה יום שמחה לפני הקב"ה, כיום שנבראו בו שמים וארץ.
י כנגד שבת הגדול, שבו כל אחד לקח את השׂה, וקשר אותו לכרעי המיטה, וחוץ מזה הוא אומר, חמישה ימים אחרי י בניסן, זה פסח, ושישה ימים אחרי זה, זה שביעי של פסח. אז הכוונה של א-ה-ו-י, זה כנגד אותה הכוונה שישנה, בתשרי.
אומר המהרש"א – יוצא, ששבת הגדול, שנעשה ב- י בניסן, הוא כנגד יום כיפור, שהוא ב – י' בתשרי, לכן הוא נקרא, אומר השל"ה הקדוש, שבת הגדול, כנגד צום יום הכיפורים.
היות ועשירי בניסן מכוון, כנגד יום הכיפורים, כי תשרי וניסן, זה שתי התקופות במחלוקת, מתי נברא העולם, אז א כנגד א, י כנגד י.
אומר השל"ה הקדוש, גם הוא כותב אותו דבר, בספרו שתי לוחות הברית, מסכת פסחים – שה – י בניסן, שהוא שבת הגדול, הוא כנגד יום הכיפורים.
אם ככה, יש לנו חיבור נוסף בין יום הכיפורים לבין פסח.
רבותי, אני רוצה ללכת שלב נוסף, ובזה בע"ה, להגיע לאוצרות נפלאים, שנבין מהו ליל הסדר.
מיהו האדם הראשון בעולם, שידע מהמושג הזה, של פסח, עוד לפני שפסח היה?
אברהם אבינו. מאיפה אנחנו יודעים שהוא היה הראשון?
אז יש שאומרים, שאברהם אבינו אמר לשרה אשתו(בראשית יח, ו) לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת, רש"י כותב שפסח היה.
אני רוצה להביא כלי יקר, בפרשת השבוע - בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר וגו'. ואמרו במדרש(ויקרא רבה כא.יא) פר כנגד אברהם, שנאמר(בראשית יח.ז) ואל הבקר רץ אברהם. ואיל כנגד יצחק, שנקרב תמורתו איל, ושני שעירי עזים כנגד יעקב, שנאמר בו(שם כז.ט) וקח לי משם שני גדיי עזים. כוונת מדרש זה לומר כשם שמצינו שגם למשה לא נראה ה' כ"א בזכות האבות כמ"ש(שמות ד.ה) למען יאמינו כי נראה אליך ה' אלהי אבותם אלהי אברהם וגו', כך כהן גדול ביוה"כ נראה אליו ה' בזכות האבות. ויש בכולם רמז ליו"כ כי מ"ש ואל הבקר רץ אברהם סובר מדרש זה שהיה ביו"כ כי גם רז"ל דרשו(בפרקי דרבי אליעזר כ"ט) בעצם היום נימול אברהם שנימול ביו"כ, וסובר שכל המעשה מן וירא ה' אל אברם באלוני ממרא הכל היה ביום אחד ואע"פ שעשה סעודה ביום ההוא מ"מ אחר שלא נתנה התורה עדיין היה מחמיר על עצמו ולא על אחרים. ואיל של יצחק יש במדרש שהיה המעשה ההוא ביום כיפורים(עיין ילקוט ראובני פר' וירא כב.יד) וראייתו מן פסוק אשר יאמר היום בהר ה' יראה. שבכל שנה ביום זה ה' יראה כי בענן יראה שמה ה'. ושני שעירים של יעקב אמרו במדרש(בראשית רבה סה.יד) שני גדיי עזים טובים. טובים לך וטובים לבניך טובים לך שעל ידיהם תקבל הברכות וטובים לבניך שעל ידיהם מתכפר להם ביו"כ, ומאז הובטח יעקב על כפרת יום קדוש זה על ידי שני שעירים.
יוצא עפ"י זה, שאברהם אבינו היה הראשון, אבל אני רוצה לגלות לכם סוד, שהראשון שידע מה זה פסח, היה אדם הראשון.
אדם הראשון, בפרקי דרבי אליעזר, פרק כ"א, כתוב בחז"ל – אדם הראשון קרא לבניו, קין והבל, ב-יד בניסן, ואמר להם – הגיע ליל יום טוב של פסח. אמר להם אדם לבניו, בליל זה, עתידים ישראל להקריב קרבנות פסחים, הקריבו גם אתם לפני בוראכם. למה?
כי זה לילה משומר אצל הקב"ה, מששת ימי בראשית. כל יהודי שצריך ישועה, הקב"ה שומר את הישועה ליהודים, ללילה הזה.
כמה ניסים התרחשו בלילה הזה, לעם ישראל, תקראו בסוף האגדה של פסח, כי זה ליל שימורים, לישועת כל היהודים בכל העולמות.
הלכו השניים והקריבו קרבנות. הביא קין נותר מאכלו זרע פשתן, וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן. כבשים שלא נגזזו לצמר, ונתעב מנחת קין ונתרצת מנחת הבל, שנאמר (בראשית ד,ד) וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. עד כאן דברי הפרקי דרבי אליעזר פרק כ"א.
רבותי, אני רוצה לעמוד על הקטע הזה של המדרש לפני שאנחנו ממשיכים.
אני רוצה להביא לכם מרגלית נפלאה, שתשמעו מה כתוב כאן בפרקי דרבי אליעזר. על פרקי דרבי אליעזר, ישנם שתי ביאורים, שכנראה רוב הציבור לא שמע עליהם.
הביאור האחד, נקרא פר אחד, כתב אותו ר' חיים פלאג'י.
ביאור נוסף נקרא ולא עוד אלא, כתב אותו ר' אליהו הכהן מאיזמיר, מחבר הספר שבט מוסר ועוד.
כותב ר' חיים פלאג'י, אותם דברים מצאתי בספר ולא עוד אלא ובשפתי כהן, של תלמיד האר"י, כותבים שלושתם אותו יסוד:
קין שמע, שאומר אדם הראשון, שהלילה הזה, עתידים ישראל לצאת ממצרים, הלך והביא פשתן.
מה פתאום הוא הביא פשתן?
הוא צריך להביא מפרי האדמה. אז תביא בננות, תביא מלפפונים, תביא גזר, למה פשתן?!
פשתן, אומרים חז"ל(זוהר) – סופי תיבות של קרבן, זה פשתן. למה?
ק=קופ
ר=ריש
ב=בית
נ=נונ
בא הספר לא עוד אלא, ואומר לך, אדוני, תשמע מה הולך כאן – למה הוא הביא מפרי האדמה?
כיון שמקין יצא פרעה. פרעה הוא מצאצאיו של קין. ישאל אותי השואל, איך יכל להיות שפרעה הוא מצאצאיו של קין, אם כל העולם הוכחד ונח יצא משת.
זה לא שאלה, כי הבנים של נח היו נשואים לנשים מצאצאיו של קין, לכאורה, כך משמע.
אם ככה יוצא, שפרעה היה מתולדותיו של קין.
אמר קין – זאת אומרת, שבלילה הזה, בעוד 2448 שנים, הקב"ה הולך להוציא את עם ישראל, משלטונו של פרעה, אני הולך לחזק את הכוח של פרעה. מה הכוח של פרעה?
פשתן. למה פשתן זה הכוח של פרעה?
כיון שכתוב בחז"ל(ישעיה יט,ט) וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים.
אומר רש"י – ארבעה נהרות יוצאים מעדן, שם האחד פישֹן – שהוא הנילוס, שהנילוס משקה את מצרים וממנו גודל הפשתן.
הולך קין, ורוצה לחזק את הכוח של פרעה בעולם. אז מה הוא עושה?
מביא מפרי האדמה.
כותב השפתי כהן, בפרשת בראשית – לכן הוא הביא את זה מן האדמה, כדי לחזק את הכוח של פרעה, כי אותיות פרעה זה אותיות העפר.
כדי לחזק את פרעה, שהמהות שלו היא מן העפר, הוא הביא מהאדמה פשתן, כי הכוח של מצרים הוא כוח של פשתן.
באה התורה ומדגישה לך, שבמכת ברד, שרש"י כותב שהמכה הזאת היתה חזקה מאוד, שהמכה הזאת היתה שקולה כנגד מכת בכורות, אומרת שם התורה(שמות ט, לא) וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה... מה זה כל חשוב שהפשתה נֻכָּתָה?
כי הפשתה זה כוח של מצרים, הראיה שקין רוצה לחזק את הכוח של מצרים,הוא מביא קרבן של פשתן.
יוצא, שקין, כדי לחזק את פרעה, הלך והקריב פשתן להקב"ה.
אמר הקב"ה – קרבן כזה בשביל לחזק את פרעה? אני לא מקבל!
הבל, שממנו יצא משה רבינו, שהרי כתוב בחז"ל – ר"ת של משה = משה שת הבל, לכן הוא לקח את ציפורה לאישה, כיון שציפורה היא האישה היתרה שנולדה עם הבל, ובגלל זה נרצח הבל ע"י קין.
אם ככה יוצא, שמשה רבינו יצא מהבל. הבל הביא צאן, למה?
כי משה רבינו, עתיד לצוות את עם ישראל לזבוח את הצאן.
יוצא שהבל, הביא את הקרבן הנכון, שעם ישראל, יקריב כדי להיגאל ממצרים.
אומר ר' חיים פלאג'י, בספרו פר אחד - לכן כתוב...וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה...
אתה רוצה לדעת למה(שמות יד,ל) וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם?למה הם נושעו?
בזכות וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל.
הקרבן של הבל, הביא את וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם. עד כאן דבריו של הספר 'פר אחד', עם ביאור נפלא של הספר 'לא עוד אלא'.
טוב, אם ככה, אנחנו יכולים עכשיו להתקדם:
שניים נוספים נודע להם מפסח, עוד לפני פסח – אברהם אבינו, ואני רוצה להביא עוד אחד – יצחק אבינו.
(פרקי דרבי אליעזר, פרק ל"ב) יצחק אבינו בליל הסדר, קרא לעשו הרשע, ואמר לו – וקרא יצחק לבנו הגדול, ואמר לו, בני, זה הלילה, כל העולם כולו אומרים בו הלל. אוצרות טללים נפתחים בזה הלילה.
כותב הרד"ל – זאת הסיבה שמתפללים על הטל בפסח.
למה מתפללים בא' בפסח ולא בשבעה בפסח, כמו שמתפללים על הגשם, בשמחת תורה?
כי הלילה, א' בפסח, אוצרות טללים נפתחים.
ממשיך המדרש – עשה לי מטעמים, עד שאני בעדי ואברכך, ורוח הקודש משיבה ואומרת, אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן.
הלך לאביו ונתעכב שם,(בילקוט שמעוני כתוב – שהוא תפס צבאים ובא מלאך והיה משחרר אותם) מה בסוף הוא הביא לו?
מובא בתרגום יונתן בן עוזיאל, שהביא לו כלב.
ועוד יצחק הזהיר אותו – תשחט טוב, שלא תביא לי נבלות וטרפות!
הולכת רבקה אמנו, ומוציאה את יעקב אבינו מהכולל. 'לך תביא לי מהר שני גדי עיזים, נביא אותם לאבא מטעמים כאשר אהב'. מה תהיה התוצאה?
אומר המדרש – אמרה לו רבקה בני, הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים בו. העליונים אומרים שירה. הלילה הזה עתידים בניך להיגאל מיד השעבוד, הלילה הזה עתידים לומר שירה, עשה מטעמים לאביך, שהוא בעודו יברכך.
הלך והביא שני גדיי עיזים. שואל המדרש – וכי שני גדיי עיזים היה מאכלו של יצחק? והלא די לו באחד שנאמר(משלי כג, כה) צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ.
שני גדיים? גדי אחד בקושי אתה אוכל רק כתף שלו, אז שניים?! איך אתה יכל לאכל שני גדיי עיזים?!
אומר רש"י – שני גדיי עיזים – אחד לקרבן פסח, ואחד לקרבן חגיגה.
אז הולך יעקב אבינו, ומביא לאבא שלו שני גדיי עיזים, ואבא שלו מברך אותו. עד כאן הדברים מפורסמים, לא חידשנו כלום. אבל דבר אחד נוסיף על זה :
הולכת רבקה, וחוץ משני גדיי עיזים, עושה לו לחם, אומרת התורה –(בראשית כז,יז) וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ איזה לחם? אמרתָ ליל הסדר, לא?
מביא המגלה עמוקות(פרשת וישלח) - אומר הזוהר ערב פסח היה, ולכן עשה לו שני גדיי עיזים, אחד לפסח ואחד לחגיגה, וזהו שכתוב וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ, כי הוצרכה היא בעצמה לעשות את הלחם, כי אסור לאכל חמץ בפסח, ועשתה מצה.
אז רבקה שולחת לו קרבן פסח, ביחד עם מצה. בא המלאך מיכאל ואומר – אם אתם בפסח, אז פסח עד הסוף שנאמר(בראשית כז,כה) וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ הוא מביא לו יין, כתוב בתרגום יונתן בן עוזיאל – הביא לו יין השמור לצדיקים.
יש בקבוק יין, יש קרבן פסח, יש מצות. עורך הסדר הראשון – יצחק אבינו.
יוצא, שבליל הסדר, קיבל יעקב אבינו את הברכות.
אומר המדרש – ולמה אמרה לו הבא לי שני גדיי עיזים טובים? מה זה שני גדיי עיזים טובים?
אמר רב חלבו טובים לך, שעל ידם אתה מקבל את הברכות, וטובים על ידך, שעל-ידם אתה מתכפר ביום הכיפורים, שנאמר כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ, זאת אומרת שכפרת יום כיפורים, שיכל היום, בעוד שישה חודשים, היום זה י' בניסן, עוד שישה חודשים כפרת יום הכיפורים עם שני השעירים, בזכות שני השעירים שהביא יעקב אבינו, הביא אותם ליצחק אבינו.
אומר המדרש - זהו שנאמר(ויקרא טז,כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר, מיהו השעיר?
זהו עשו, שנאמר(בראשית כז, יא) הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר מה זה את כָּל עֲוֹנֹתָם?
אומר המדרש - אל תקרי עֲוֹנֹתָם אלא עֲוֹנֹת תם, איזה עוונות? עוונות של יעקב אבינו שנקרא איש תם יושב אהלים.
זאת אומרת שעשו, הוא השעיר שהולך לעזאזל, עליו שמים את כל העוונות של ישראל, בזכות מה?
בזכות הברכות שקיבל יעקב מיצחק אבינו, מתי זה היה?
בליל הסדר.
אם ככה, אם אנחנו מחפשים את הקשר בין פסח לבין יום הכיפורים, ואנחנו מחפשים את הקשר שבין פרשת אחרי-מות לבין פסח, יוצא עפ"י זה, כל יום הכיפורים, קיבלנו בזכות ליל הסדר.
בשעה שיצחק אבינו, קרא לעשו לקבל את הברכות, מתי זה היה?
בליל הסדר. ובליל הסדר הוא הביא לו שני גדיים, ושני הגדיים האלה, אומר המדרש, הוא הביא לו את זה לטהרת יום הכיפורים, ואם הוא הביא לו את זה לטהרת יום הכיפורים שזה היה בפסח, יוצא שכל יום הכיפורים, קיבלנו בזכות הפסח.
אם ככה, אם אנחנו מבקשים חיבור לפרשת אחרי-מות ולפסח, יש לנו את החיבור.
אם אנחנו רוצים ללכת עוד שלב, הגענו לרעיון מאוד נפלא:
מצאתי את זה בספר על האגדה 'כמוצא שלל רב', הוא מביא בשם הספר מנחת אליהו, של ר' אליהו הכהן מאיזמיר, הוא אומר לבאר עפ"י זה, מדוע נוהגים לגנוב את האפיקומן בליל הסדר.
ידוע שיש מנהג רב שנים, שנוהגים שהילדים גונבים את האפיקומן ומחביאים אותו. מה המקור לזה? מה מחנכים את הילדים להיות גנבים?!
המקור לזה, זה גמרא(פסחים ק"ט) - בליל הסדר חוטפים מצה, למה? בשביל שהילדים לא ישנו.
הילדים מחכים כל השנה לאפיקומן, אז צריך למצוא דרך להשאיר אותם ערים עד שעה מאוחרת, אז האפיקומן זה הפתרון.
אומר הספר כמוצא שלל רב, מביא בשם הספר מנחת אליהו – בשעה שעשו בא מן השדה עם הצייד שלו, כתוב בתורה, שהוא בא לאבא שלו- אבא ברכני, אמר לו יצחק - בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ.
אומר התרגום יונתן בן עוזיאל - מה זה במרמה? וַאֲמַר עַל אָחוּךְ בְּחָכְמְתָא וְקַבֵּיל מִינִי בִּרְכָתָךְ, כלומר בחכמה.
איזה חכמה עשה יעקב אבינו?
אומר ר' אליהו מאיזמיר – פשוט מאוד – אפיקומן ו- במרמה, זה אותה גימטריה.
אמר יעקב אבינו ליצחק, תאכל עכשיו מצה, זה אפיקומן, הוא אכל אפיקומן בליל הסדר, ואחר כך, כבר אסור לאכל שום דבר.
אמר יצחק לעשו – גם אם אני רוצה לאכל אני לא יכל! למה?
הוא נתן לי לאכל אפיקומן! עד מחר אחרי שחרית, אני לא יכל לאכל שום דבר, אסור לי!
אומר כאן התרגום יונתן – בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה – בחכמה. בא אחיך ונתן לי לאכל אפיקומן וסידר אותי, כדי שאני לא יוכל לאכל עכשיו, שום דבר מהאוכל שלך.
אז כמו שהוא עשה בחכמה, וע"י החכמה הזאת, כביכול הוא נעל את יצחק אבינו, כדי שלא יעביר את הברכות לעשו, זה פירוש הדבר – אותו תהליך, שאנחנו לוקחים את האפיקומן ומחביאים אותו, כדי להזכיר את מה שהיה אז- הזכות הגדולה שיעקב אבינו לקח את הברכות. כך כותב ר' אליהו מאיזמיר.
בספר הזה, כמוצא שלל רב, הוא מביא רעיון נפלא נוסף, בבשם הגאון רבי שמעון סופר.
ר' שמעון סופר, התארח אצל סבו בליל הסדר, אהה, לשבת עם החתם סופר בליל הסדר, תענוג!
הוא יושב אצלו בליל הסדר, באמצע הוא שואל את אבא שלו – אבא, למה גונבים את האפיקומן?
באמצע הסדר החתם סופר לא ענה לו. הגיעו לשולחן עורך, אמר לו החתם סופר – שאלת שאלה למה גונבים את האפיקומן.
יש גמרא במסכת פסחים, דף קי"ג, שאומרת שאסור לגור בעיר שאין בה כלבים, למה? בגלל שבמקום שאין כלבים, אז יש גנבים.
מקום שאין כלבים, הגנבים לא מפחדים ובאים.
אמר לו החתם סופר – בלילה הזה, שבני ישראל יצאו ממצרים,(שמות יא,ז) לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ – שום כלב לא נבך.
אז מה היה בלילה הזה, שהכלבים לא נבחו?
אז כל הגנבים במצרים, עבדו שעות נוספות בלילה הזה.
כדי להכיר טובה לגנבים ולכלבים שלא נבחו, ואפשרו לגנבים של מצרים לגנוב, לכן גונבים אפיקומן, זכר לכלבים ששתקו. כך אמר החתם סופר לבנו, כך מובא בספר כמוצא שלל רב, בשם הכתב סופר.
אם אנחנו כבר הולכים על החלק הזה, אני רוצה להגיד לכם דבר נפלא, שאפשר להגיד אותו רק בבני-ברק, למה?
הבן-איש-חי, בפרשת צו, שנה ראשונה, כמדומני באות ל"ט, כותב - ונוהגים בשני הימים הראשונים של פסח, שלא להכות את הכלבים, ולשחרר אותם.
יש לך בבית רוטביילר? שחרר אותו! J
אם ככה, אחרי שהבנו את הנקודה הזאת, והבנו שיום כיפור קיבלנו מתנה מפסח, עכשיו אנחנו גם מבינים, מה הקשר שיש לנו לבגד הלבן.
למה אנחנו לובשים בגד לבן בפסח? כי הרי את כל יום כיפור, קיבלנו בליל הסדר, אז אנחנו לובשים בליל הסדר לבן, כמו שקיבלנו מליל הסדר, קיבלנו את פסח, לכן לובשים לבן. זה תירוץ אחד.
תירוץ שני, הרבה יותר עמוק – יעקב אבינו בא לקבל את הברכות מיצחק, הוא לבש את בגדי עשו החמודות.
מה זה בגדי עשו החמודות? תסתכלו במדרשים בחז"ל איזה בגד זה היה.
אומרים חז"ל - זה היה הבגד הראשון, שקיבל אדם הראשון מהקב"ה, שנאמר(בראשית ג, כא) וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם
איזה בגד זה היה?
20 דעות במדרש, איזה בגד זה היה.
אחד הדעות שנמצא במדרש רבה, פרשה ד', אומרים חז"ל - הבגד שעשה הקב"ה לאדם הראשון, היה בגדי כהן גדול. אמר לו הקב"ה, אתה הולך להקריב קרבן, שהרי הקרבן הראשון שהקריב אדם הראשון(תהילים סט,לב) וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס, הוא הרי הקריב קרבנות.
איך אתה יכל להקריב קרבן בלי בגד של כהן? הרי עד שלא חטאו בעגל, העבודה היתה בבכורות. אם העבודה היתה בבכורות, אז האדם הראשון הוא בכורו של עולם, וממילא הוא צריך להקריב קרבן, הוא צריך בשביל זה בגד.
אמר לו הקב"ה, בֹא ואעשה לך בגד. אז ביום שישי, הקב"ה עשה לו בגדי כהן גדול, אז ודאי שהוא לא עשה לו ציץ ולא אבני אפוד וחושן, אז מה הוא עשה לו?
את הבגדים הלבנים, שהכהן גדול היה נכנס בקדש הקדשים לפְנָי ולפְנִים, את זה הוא עשה לו. הבגד הזה עבר מאחד לאחד, עד איפה הוא הגיע? יש מחלוקת:
האם הוא הגיע לנמרוד, ואז עפ"י עצתו של יעקב אבינו, הלך עשו, ונלחם עם נמרוד, ואמר לו להוריד את הבגדים, וכך הוא קיבל את הבגדים.
יש דעה אחרת שאומרת – לא, זה עבר מבכור לבכור, כל בכור קיבל את זה – יצחק קיבל את זה, והעביר את זה לעשו, אבל באותו רגע שהנשים שלו עבדו עבודה זרה, אמר לו יצחק – תחזיר את זה בחזרה!
החזיר עשו את הבגד, ושם אותו אצל אמא שלו. אז הבגד היה אצל רבקה.
באותו רגע, שיעקב אבינו, קנה את הבכורה, אז הבגד הזה מגיע לו. הולך יעקב אבינו ומלביש את הבגד, איזה בגד?
של כהן גדול.
הבגד של כהן גדול, עם זה הוא הולך ליצחק אבינו לקבל את הברכות.
הברכות האלה, קיבל יעקב אבינו, בליל הסדר, עם בגדי כהן גדול. מהם הבגדי כהן גדול?
בגדים לבנים. אם ככה נוהגים האשכנזים, ללבוש קיטל בליל הסדר, זכר לברכות שיעקב אבינו קיבל, עם הבגדים הלבנים של הכהן הגדול.
אומר המהר"ל(גבורות ה') – לכן עורך הסדר, כמוהו ככהן גדול, ביום הכיפורים.
רבותי, אנחנו רוצים להתקדם, ובע"ה להגיע אל סיומה של האגדה:
הגאון מוילנה, בביאורו על האגדה, מבאר את הפיוט חַד גַּדְיָא, ומהביאור הזה של חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא, אנחנו הולכים לעשות תבשיל, מכל מה שאמרנו עד עכשיו.
תשמעו איזה דבר נפלא :
מסיימים את הסדר, ואומרים חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי – למה הבעל חיים היחיד שמופיע פעמיים, זה הגדי?
למה אומרים חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא ולא אומרים וְאָתָא כַלְבָּא וְאָתָא כַלְבָּא?
בא הגאון מוילנה ואומר – רבותי, כל מה שקורה עם עם ישראל, מראשיתו ועד סופו, מתי ראשיתו?
(שמות יב, מ) וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, מאיפה מתחילה הגלות?
מלידת יצחק.
אומר הגאון מוילנה – אתה רוצה לדעת איך התגלגלו למצרים? הכל התחיל בגלל חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא!
אמרה רבקה ליעקב אבינו – קח לי שני גדיי עיזים.
הלך יעקב והביא לה שני גדיי עיזים.
שני גדיי עיזים, זה חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא – אחד לקרבן פסח, ואחר לקרבן חגיגה.
דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי – מי זה האבא? ומי קנה בשתי זוזים? כאן יש מחלוקת, מה הפירוש:
האם זה דְּזַבִּין אַבָּא, שיעקב קנה את הבכורה בִּתְרֵי זוּזֵי – הכוונה בלחם ובנזיד עדשים?
אז אם הוא קנה את הבכורה, אז ממילא הברכה מגיעה לו, ואז ממילא הברכה יכולה לחול, או לא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי שהוא העביר את כוח הברכה ליוסף הצדיק. למה?
המקום היחיד, בברכות השבטים, שמופיע המילה ברכה, הוא מופיע רק אצל אחד, אצל יוסף הצדיק - בִּרְכוֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכוֹת הוֹרַי.
המילה ברכה, בשבטי-יה(פרשת ויחי), מופיעה רק במקום אחד – כשהוא מברך את יוסף.
אומרים חז"ל – כל הברכות, שנתברך יעקב ע"י יצחק, אומר הגאון מוילנה - כלל גדול אצלנו, שכל הטובות שהיו ושיהיו עוד, בין בעולם הזה, בין בעולם הבא, את כולם ירשנו מאבותינו, בעת שבירך יצחק את יעקב, ולולי הברכות חסרנו הכל, והכל היה הולך לעשו, והסיבה לברכות היו שני גדיי עיזים.
שואלים חז"ל – וכי מאכלו של יצחק שני גדיי עיזים? אלא אחד לפסח ואחד לחגיגה, ודרשו רבותינו קח לך שני גדיי עיזים – טוב לך וטוב לבניך. טוב לך שתירש את הברכות, וטוב לבניך שיזכו להביא שני שעירים, לכפר עליהם ביום הכיפורים, אחד לה' ואחר לעזאזל.
אם ככה, בא האבא יעקב אבינו, ומעביר את הכל ליוסף, אם הוא מעביר את הכל ליוסף, אז כל הברכה שהוא קיבל מהקב"ה, הכל הוא נותן ליוסף - בִּרְכוֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכוֹת הוֹרַי.
מה קיבלתי מהקב"ה שזה בִּרְכוֹת אָבִיךָ, זה יותר ממה שקיבלתי מההורים שלי, את הכל אני נותן לך יוסף, לא רק שאני נותן לך את הכל, אני גם הופך אותך להיות בכור.
למרות ש-(בראשית מט, ג) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, אני נותן לך את הבכורה.
אם ככה יוצא, שהכל קיבלנו דרך יצחק בליל הסדר. הולך יעקב ומעביר הכל ליוסף, הוא נהיה הבכור, הוא מקבל את כוח הברכה. באים האחים ומקנאים ביוסף, למה?
כי הלך עכשיו יעקב אבינו, ועשה את יוסף לבכור. את כל מה שיש לו(בראשית לז, ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו, אומרים חז"ל – את כל התורה שהוא למד אצל שם ועבר, הוא העביר ליוסף.
חוץ מזה, אומרת הגמרא(מסכת שבת י, ב) - ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים
יוצא, שבשני זוזים, מה שעלה אותו צמר, כל הגלגול של מצרים יצא.
אומר הגאון מוילנה – זה מה שכתוב חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא – שני גדיים הביאו לנו את כל הברכות של יצחק ליעקב, את כל זה הוא העביר ליוסף.
הוא העביר ליוסף הכל, ונתן לו עוד דבר חוץ מזה – הוא עשה לו כתונת פסים, שזה שוקל שתי סלעים מילת.
דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי – בשני זוזים, שעלו אותם שתי כתפות, שעשה יעקב אבינו ליוסף, בגלל זה התגלגל הדבר וירדו למצרים.
וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאַָכְלָה לְגַדְיָא – גדי זה הסמל ליוסף, לא נכנס עכשיו למה. שׁוּנְרָא זה חתול.
חתול אומר הגאון מוילנה – הוא הבעל חיים שמקנא הכי הרבה, מכל בעלי החיים. וְאָתָא שׁוּנְרָא – זה שבטי-יה, שקינאו ליוסף, וְאַָכְלָה לְגַדְיָא – הם אכלו את הגדי, ואז ממילא התגלגל הדבר והם ירדו למצרים.
ירדו למצרים, הגיעו לפרעה.
דיברנו בשבוע שעבר על החטא של המצורע. מה כתוב במצורע?
כל המספר לשון הרע, אומרת הגמרא(פסחים דף קי"ח), ראוי להשליכו לכלבים.
שאלנו – אם הקב"ה אמר לאברהם אבינו, בברית בין הבתרים - יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, מי אמר שזה צריך להיות דוקא אצל פרעה?
הרי הגלות התחילה מלידתו של יצחק אבינו ואז היינו בארץ ישראל. אברהם היה כאן, יצחק היה כאן והגלות התחילה, למה זה צריך להיות דוקא אצל פרעה? למה הקב"ה, שלח אותנו דוקא לפרעה?
כי פרעה הוא כלב, ואז מה?
היות ועם ישראל היו נגועים בחטאי הלשון, כמו שכתוב(בראשית לז, ב) וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם... וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה. אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר - הדיבור היה לקוי, אומר השפת אמת.
אם היה הדיבור לקוי, אומרת הגמרא(פסחים קי"ח) – ראוי להשליכו לכלבים.
אז לאיפה שולחים אותנו? לכלב הזה שנקרא פרעה. למה הוא נקרא כלב?
הסברנו בשבוע שעבר – כי הכלב מלקק דם, כמו שכתוב, שאמר הנביא(מלכים א' כ"א, יט) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה.
פרעה רחץ בדמם של 300 ילדים. 150 בבוקר ו – 150 בערב, כי הוא היה מצורע.
אם כך, ירדו למצרים, כי מצרים הוא כלב, כי עם ישראל היה נגוע בלשון הרע, אז שלחו אותו לכלב, כדי לתקן את החטא של הלשון הרע.
אומר הקב"ה למשה – בֹא ותראה, כשהם יצאו ממצרים, הם תיקנו את החטא הזה, למה?
(שמות יא, ז) וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ – יצאו ממצרים מתוקנים מחטאי הלשון. זה יהיה התיקון, יצאו ממצרים מתוקנים. לכן שום כלב לא נבך, כדי להראות שהם יצאו מתוך הענין של 'כל המספר לשון הרע, ראוי להשליכו לכלבים'.
אם ככה, וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא – הכלב זה פרעה, הוא נשך את השבטים.
וְאָתָא חוּטְרָא וְהִכָּה לְכַלְבָּא – זה המטה של משה, עשר מכות שהיכה. המטה הזה כתוב, שעבר מדור לדור, עד שהגיע לדוד ולשלמה. עם המטה הזה, מלך שלמה.
שלמה מלך על מקלו, איזה מקל הוא מלך?
זה אותו מטה שהגיע מיתרו, עקרו אותו מהחצר, עליו רשום שם הוויה, את המטה הזה סחבו עד בית המקדש.
ה - חוּטְרָא הזה החזיק מעמד, עד מתי?
עד ש - וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא. ה – נוּרָא הזה זה אש של עבודה זרה, ששרפה את בית המקדש הראשון, כמו שכתוב בגמרא(יומא), שאנשי כנסת הגדולה התפללו, כדי לבטל את יצר הרע של עבודה זרה.
כשביטלו את יצר הרע של עבודה זרה, מה קרה?
אומרת הגמרא(מסכת יומא) – יצאה אש מבית קדשי הקדשים, בצורה של אריה, אז נשרף המטה!
אותו מטה, שבזכותו נבנה בית המקדש הראשון. וְאָתָא חוּטְרָא – איתו בנו את הבית הראשון, אז מה קרה?
הגיעה עבודה זרה, ושרפה את בית המקדש הראשון, אין יותר בית המקדש הראשון, אז וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא.
בא הקב"ה ברחמיו, והביא לנו את התנאים ואמוראים בתחילת בית שני, זה תורה שבע"פ.
תורה שבע"פ, התחילה בתקופת בית שני, כאשר פסקה הנבואה מעם ישראל, הנביא מלאכי, הוא האחרון שבנביאים, אנחנו נקרא את ההפטרה שלו(מלאכי ג, ד) וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת(הפטרה של שבת הגדול).
הנביא מלאכי היה מאחרוני הנביאים. כאן פסקה הנבואה והתחיל הענין של תורה שבע"פ.
תורה שבע"פ נחשבת למים שנאמר(ישעיה נה, א) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם.
היה עם ישראל במצב של - אין בית המקדש, איך שורדים?
וְאָתָא מַיָא וְכָבָה לְנוּרָא – המים של התורה שבע"פ, כיבו את השרפה של הבית הראשון.
אחרי זה - וְאָתָא תוֹרָא וְשָׁתָה לְמַיָא – הגיע השור(תוֹרָא) ושתה את המים. השור הזה זה מלכות עשו, מלכות אדום נקראת בשם שור.
וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, אומר הזוהר הקדוש - שור זה עשו, וחמור זה ישמעאל.
בא עשו, שהוא מלכות השור, ושתה את המים – החריב את הבית השני, זה מלכות אדום ששולטת.
וְאָתָא הַשׁוֹחֵט וְשָׁחַט לְתוֹרָא – הגיע מלאך המות, זהו משיח בן-יוסף, שישחט את מלכות אדום, שהרי כתוב בחז"ל – שאין מלכות אדום נופלת, אלא ביד בניה של רחל. אז מגיע קודם כל משיח בן-יוסף, הוא בא ושוחט, את אותו תוֹרָא, את אותו מלכות אדום.
וְאָתָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט – זה אותו מלאך ס"מ, שיכנס בתוך אַרְמִילוֹס כמו שכתוב בגמרא(מסכת סוכה, נה) יבוא ארמילוס ויהרוג את משיח בן יוסף.
ואז, אחרי שמשיח בן-יוסף ילך לעולמו - וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת – יבוא הקב"ה, וישחט את אותו מלאך, שהלוויה הכי גדולה, שתהיה בעולם כולו, זה השחיטה של מלאך המוות, כמו שכתוב בגמרא(מסכת סוכה).
זהו סיומה של האגדה של פסח, מתחילים בהתחלה ב- חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא, אם אנחנו שואלים מה הקשר בין פרשת אחרי-מות, לבין חג הפסח, יוצא שכל המושג של אחרי-מות, כל עבודת יום הכיפורים, מתחיל בליל הסדר, בברכות שקיבל יעקב אבינו מיצחק, עם זה אנחנו מתחילים את הפיוט של חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
שני הגדיים האלה, הביאו לנו את טהרת יום הכיפורים, שנאמר(ויקרא טז, ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם.
רבותי, בעצם זה השיעור, התחלנו בקיטל וסיימנו במשיח.
אני רוצה בע"ה, רק לעמוד על נקודה אחת:
הלילה הזה, זה הלילה הגדול ביותר בשנה, מששת ימי בראשית.
הוא נקרא(שמות יב,מב) לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה'. הלילה הזה, מבטיח לנו הקב"ה(שמות יג, ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר...
בלילה הזה יש מצוה, לספר את סיפור יציאת מצרים, עם כל מה שמונח בסיפור יציאת מצרים.
(פסחים י, משנה ה) חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, בשום דבר, לא נאמר דבר כזה.
בפורים אנחנו לא אומרים חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מהָמָן, אומרים שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
עשית לאבותינו, זה מספיק. כאן פתאום חגיגה! חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם מה אכפת לך אם זה לא הוא? אם האבא שלי יצא, זה לא מספיק? אם הסבא שלי יצא, זה לא מספיק?
אתה צריך לצאת!!! למה?
אני אספר לכם סיפור :
נפוליאון היה הצר שעמד בראש הממלכה הצרפתית, יצא להילחם כנגד הרוסים, בקיצור ניהל עם הרוסים מלחמה עקובה מדם, ולא הצליח להתגבר עליהם.
בקיצור, הוא החליט, שהמידע שהוא מקבל מהחיילים שלו, הוא לא מידע אמיתי, הם לא מספרים לו איפה כל מצבורי הנשק. הרוסים האלה יושבים בתוך בונקרים שהוא לא מצליח להפציץ אותם.
הוא החליט לעשות מעשה, הוא החליט שהוא הולך להתחפש לחייל רוסי. למד רוסית, התחפש לחייל רוסי מן השורה.
לילה אחד עבר את הגבול, הגיע לצד הרוסי, שם המרגלים שלו כבר סחרו לו רכב, דרגות של רב-אלוף, ובכל מקום נותנים לו לעבור בלי שום בעיה, הלך וסימן לעצמו את כל המקומות החמים שלהם.
יום אחד, עוצרים אותו לבדיקה, עצור!
שואל – מה קרה?
מה קרה?! לא שמעת מי מסתובב פה?! נפוליאון!
איך יכל להיות?! לא יכל להיות! עבר את המשמורת בשלום, וטס לתוך רוסיה!
הוא הבין שהוא הוסגר, מה עושים עכשיו?
הוא החליט שהוא ייכנס לתוך רוסיה למשך חצי שנה, אחר כך ישכחו ממנו, ויעזבו אותו בשקט.
לאיפה הוא ניכנס?
לתוך כפר של יהודים. דופק בדלת... שלום... אפשר להתארח אצלך?
אמר לו היהודי- כן. אבל מי כבודו?
אני נפוליאון!
מה נפוליאון, מה אתה מבלבל במוח?!
הינה תראה....
מוריד את הזקן... אתה רואה? אני צריך שתושיע אותי!
איך הגעת לפה בכלל? אני יושיע אותך?! אם תופסים אותי, יורידו לי את הראש!
בגלל זה אני מבקש שתעזור לי, שלושה ארבעה חודשים, עד שיעבור זעם.
אמר לו היהודי – בסדר תעלה לבוידם, ואני אעלה לך אוכל ושתיה כל פעם, אבל מה אתה נותן לי בתמורה?
אמר לו נפוליאון - אם אעבור את זה בשלום, אתה תבוא לצרפת, תקבל וילה, סיטרואן, כסף, כל מה שתרצה!
הכל היה בסדר...עד שיום אחד שומעים כרוז – אנשים יקרים, נפוליאון מתחבא במדינתנו, מי שייתפס אצלו, יהרגו אותו, ואת כל משפחתו בכיכר העיר.
התחיל היהודי להיכנס ללחץ, החליט להחביא את נפוליאון מתחת לערמות החציר.
לאחר יומיים, הגיעו אל היהודי חיילים רוסים - ראית את נפוליאון, מכיר אותו, ראית משהו חשוד?
שום דבר, לא מכיר אותו.
החיילים מוציאים את כולם מהבית בודקים.. שום דבר הכל נראה בסדר. אמר אחד לשני טוב, בֹא נבדוק רק בערימת חציר. התחילו להכניס את הכידונים בתוך ערימת החציר..בקיצור הצליח להתחמק
לאחר כמה ימים, החליט נפוליאון שזהו, עברה הסכנה. נפרדים כידידים.
אמר נפוליאון ליהודי – אני חייב לך את חיי, תבוא איתי לצרפת, אתה ובניך וכל משפחתך, לא יחסר לך דבר לעולם, כל טוב סלע!
נפוליאון מצליח לחצות את הגבול לצרפת בהצלחה, חוזר, מתקבל כבוד מלכים בצרפת, יש לו כבר את כל המידע על רוסיה שהיה צריך, ויוצא למחמה על רוסיה, ומנצח ניצחון מוחץ!
החדשות מגיעות מפה לאוזן, על נצחונו של נפוליאון, וזה מגיע גם לאותו יהודי שעזר לו.
ניגש היהודי לאשתו ואומר לה – יקירתי, הגיע הזמן לפרוע את החוב, בואי במקום שכאן נמשיך לגדל תרנגולות, בואי ניסע לצרפת נחיה כמו מלכים.
אמרה לו אשתו – יקירי, איך נלך כולנו?! תלך אתה קודם, תבחר וילה, מכונית פאר, ואחרי שתתארגן אנחנו נבוא כבר.
טוב, חכמת נשים בנתה ביתה, האדון מקשיב לאשתו, אורז מזוודה ונוסע.
מגיע לארמון של נפוליאון, עומד ממול השומר.
שואל אותו השומר – כן אדוני, מה רצית?
אומר לו היהודי – שלום לך, אני קוראים לי משה, מכפר פלוני ברוסיה.
נו, ברוך ה', ומה אתה רוצה?
אני רוצה לדבר עם נפוליאון! תגיד לו שמשה מהכפר פלוני ברוסיה מחכה לו, תראה איך הוא בא לכאן בטיסה!
מאיזה בית חולים למשוגעים השתחררת אדוני?
אני אומר לך, לך תגיד לו!
מתקשר לממונה עליו, ומדווח לו על הבקשה.
הממונה ניכנס לנפוליאון – תקשיב, יש איזה משה אחד מרוסיה שרוצה לדבר איתך.
משה?! תכניס אותו מהר!!!
ניכנס משה לארמון, נפוליאון רואה אותו, ורצים אחד לקראת השני, חיבוקים, נשיקות...
מה אשלם לך, שאל אותו נפוליאון...
אמר היהודי לנפוליאון – אני רוצה לשאול אותך שאלה, ככה אתה יודע, על הדרך איך שאומרים - שהיית שם מתחת לחציר, איך הרגשת שם?
נפוליאון פתאום נעשה רציני, תתבייש לך!!! מתקשר למשמר, פתאום נכנסים שתי שומרים ג'ברים וגוררים אותו החוצה.
שאל אותו היהודי – מה קרה?? מה עשיתי???
אתה נורמלי? אתה שואל את המלך איך הוא מרגיש תחת לחציר?? אתה חושב שהוא חבר שלך?!
בקיצור, לוקחים אותו לתוך חדר, לתוך התא של האנשים המובאים לגרדום.
מה קורה כאן?! איפה אני?!
הסבירו לו בלשון רכה, שעוד כמה רגעים הוא לא יהיה בין החיים...
אבל רגע, עוד לא אמרתי שלום לאשתי, באתי לכאן בשביל וילה, אתם רוצים להחזיר אותי בארון?!
אדוני, אין מה לעשות, אנחנו רק ממלאים הוראות.
אותו יהודי עומד, כשהחבל כרוך סביב צווארו, מתחיל להגיד אדון עולם...שמע ישראל...אשמנו..בגדנו..אבינו מלכנו..
פתאום הוא שומע קול תופים, הוא שואל מה זה?
נפוליאון הגיע, עוד שתי דקות, אתה בלי אוויר.
נפוליאון מגיע, צועק לעברו היהודי – מה עשיתי?? בסך-הכל שאלתי אותך איך הרגשת מתחת לחציר! בשביל זה אתה הורג אותי?!
אמר לו נפוליאון – לא... שאלת איך הרגשתי מתחת לחציר, אז הנה, כמו שאתה מרגיש עכשיו. אם הייתי מספר לך את הסיפור הזה, בחיים לא היית מבין מה שאני מדבר, אבל עכשיו אתה יודע איך הרגשתי!
בכל דור ודור חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם.
אומר לך בעל האגדה – אם אתה מספר סיפורים, שהסבא של הסבא של הסבא שלי היה ברוסיה, והרכבת התנגשה וירדה מהפסים, והוא ניצל, כי הרכבת סטתה מהנתיב והוא יצא בשלום.
בראבו, כמה זמן לוקח הסיפור הזה? בדיוק דקה וחצי! אבל אם אתה היית ברכבת הזאת, היית מספר את זה לגמרי אחרת! למה?
כי היית שם!
לפיכך חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, אם אתה היית שם, תיכנס לתוך התיק הזה – תדמיין מכת דם, ומכת צפרדע, ומכת כינים.
החפץ חיים היה מדמיין את מכת הכינים, איך שהמצרים התגרדו, הוא היה מתגלגל מצחוק.
בדור הזה, בדור שחי על סיפורים, בדור שמתעלה ע"י מעשיות וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, יש מצוה להגיד כל מילה בסיפור יציאת מצרים, ויש הבטחה מהקב"ה, שכל מה שמספרים בלילה הזה, מוחדר לדורות!
וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, יש הבטחה מחז"ל, שכל מה שהאדם מספר בלילה הזה, ניכנס אל הילדים.
לכן אנחנו צריכים לדעת, ולחזק את הענין הזה, של סיפור יציאת מצרים, ובכך בע"ה, בלילה הגדול הזה, שהוא ליל שימורים, יזכנו הקב"ה, שנזכה לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.